ע.פ. 237/67 - שפיר (שפיק) בן-ששון כחלה נגד היועץ המשפטי לממשלה
*שפיות דעתו של נאשם ברצח * סמכות היועהמ"ש להעמיד לדין נאשם לאחר שאושפז בבי"ח לחולי נפש(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב בת.פ. 351/60 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער הואשם בעבירות רצח, הורשע ונדון למאסר עולם. בא-כוחו טוען כי המערער היה חולה- נפש בשעת ביצוע העבירות ובמהלך הדיון, ועל כן הוא מבקש לבטל את פסק-הדין ולהוציא צו אשפוז נגד המערער.
כתב האישום המקורי הוגש ביוני 1960 נגד המערער, אך דיון לא נתקיים לגופו של ענין באשר לפי חוות-דעת של פסיכיאטרים אמנם לא סבל המערער ממחלת נפש בזמן ביצוע העבירות, אך לאחר מכן התפתחה אצלו פסיכוזה במידה כזו שלא יכול לעמוד בדין. לפיכך הוציא ביהמ"ש צו אשפוז לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי-נפש תשט"ו-1955. חמש שנים לאחר מכן החליטה הועדה הפסיכיאטריתהמחוזית שהמערער אינו זקוק עוד לאשפוז וכי הוא מסוגל לעמוד בדין. המערער שוחרר מביה"ח, נמסר למשטרה והיועהמ"ש הוציא צו להעמידו לדין בשל העבירות הנ"ל. בתחילת בירור המשפט בקש השופט חוות-דעת פסיכיאטרית, ומשזו הוגשה נאמר בה כי המערער אינו מסוגל לעמוד בדין. שוב הוגשה חוות-דעת נוספת מתוכה עלה שהוא כן מסוגל לעמוד לדין ולנוכח חוות-דעת זו החליט ביהמ"ש לשמוע את עדי התביעה. שוב נבדק המערער ע"י פסיכיאטרים, אושפז לצורך הסתכלות והמסקנה היתה שהוא יכול לעמוד לדין ושהרצח הראשון שבצע היה במתכוון ורק אח"כ נכנס למצב מעורפל והמשיך מעשיו במצב זה, לאחר הגשת חוות-הדעת נסתיים המשפט וניתנו פסק-הדין וגזר-הדיןשעליהם הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. לאחר שביהמ"ש נתן צו אשפוז לפי סעיף 6(א), אין ביהמ"ש צריך לבטל תחילה את החלטתו כדי לחדש את הדיון. לפי חוק הטיפול בחולי-נפש הנ"ל הרי אם ניתן צו אשפוז לגבי חולה-נפש יכולה הועדה הפסיכיאטרית לקבוע את מועד שחרורו והיועהמ"ש רשאי אז להורות כי הנאשם יועמד לדין על העבירה הראשונה.
ב. לנאשם אין חזקה של המשכיות שאינו מסוגל לעמוד בדין ואין לכן להטיל על היועהמ"ש להוכיח את ההיפך מכך. כאשר נאשם לאחר שאושפז מתייצב בביהמ"ש על-פי צו היועהמ"ש, הרי הוא מופיע בביהמ"ש ככל אדם שיש לו חזקה על יכלתו להופיע.
ג. אעפ"י כן החליט ביהמ"ש המחוזי מיזמתו לבקש חוות-דעת רפואית אם המערער יכול ומסוגל לעמוד בדין. אמנם אין החלטה מפורשת של ביהמ"ש כי המערער מסוגל לעמוד בדין, אבל מתוך החלטה שנתקבלה לאחר חוות-הדעת הרפואית שיש לשמוע את עדי התביעה, משמע שביהמ"ש לא ראה כל מניעה להמשיך במשפט.
ד. השאלה אם מסוגל המערער לעמוד לדין לא הועלתה בשלב השני לא ע"י התביעה ולא ע"י הסניגוריה אלא ע"י ביהמ"ש ובהעדר בקשה כזאת מצד המערער לא היה ביהמ"ש חייב להחליט בדבר כשאלה פרלימינרית. יתר על כן, משלא נתעוררה השאלה אין יסוד לטענה שהתביעה היתה חייבת להוכיח באופן פוזיטיבי בהתחלת הדיון כי המערער מסוגל לעמוד לדין.
ה. במקרה דנא ביהמ"ש עורר את השאלה אם מסוגל המערער לעמוד לדין ודחה את המשך המשפט כל עוד הרופא הפסיכיאטר אמר כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין. דחייה כזו היא לגיטימית בהחלט וכשיש תקוה כי מצבו של הנאשם ישתפר אין צורך להפסיק באופן כללי את המשפט ולא נחוץ לתת צו אשפוז.
ו. בפני ביהמ"ש היתה חוות-דעת של רופאים שהמערער מסוגל לעמוד לדין והשופטים גם ראו לא אחת את הנאשם, ואם הם הגיעו למסקנה כי המערער היה מסוגל לעמוד לדין אין לביהמ"ש שלערעור להתערב בהחלטתם.
ז. שונה כשרותו של אדם לפעולות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מכשרו של אדם לעמוד במשפט פלילי. עובדה היא שילד למטה מגיל 18 אינו יכול להופיע בעצמו במשפט אזרחי ואילו בהליכים פליליים לא היתה דרישה כזאת אלא במקרים המצויינים בחוק. בכל מקרה השאלות הן אם יוכל הנאשם להבין את הליכי המשפט, אם יוכל לייפות כוחו של עו"ד שיפעל בשמו ואם יוכל להבין מה הן העדויות נגדו.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, קיסטר עו"ד הייק למערער, עו"ד גב' ברזל למשיב. 8.2.68).
בג"צ 269+271/67 - חברת פאקא להשקעות בע"מ ואח' נגד שר החקלאות ואח'.
*סמכותו של השר להוציא צו בדבר שימוש בכוהל ענבים לייצור משקאות משכרים(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי)
העובדות:
שר החקלאות הוציא צו בהתאם לסעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים שלפיו אין לייצר משקאות משכרים אלא בכוהל העשוי דרך זיקוק מענבים, ותוקף הצו נעשה לשנה, חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים המסמיך את השר להוציא צווים, כאמור, קובע כי השר ישתמש בסמכותו להוציא צוים רק אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לקיום פעולה חיונית וכו', ופעולה חיונית בהתאםלהגדרת החוק היא פעולה הנראית לשר כחיונית לענינים שונים, ובין היתר "לקליטת עולים".
השאלה שהתעוררה בבירור המשפטי של ענין זה היתה אם הפעולה חיונית לקליטת עולים לנוכח טענת המשיב שישובי עולים מטפלים בגידול ענבים ואלה צריכים שוק לענבים שלהם.
החלטה - השופט כהן:
א. לכאורה נראה כי פעולה יכול ותיקרא "חיונית" למטרה פלונית אם בלעדיה עלולה המטרה להיכשל ולהסכל. "חיוני" הוא, פשוטו כמשמעו, דבר שהחיים תלויים בו. טוענים העותרים שאין שום סכנה נשקפת לקליטת עולים אף אם הצו לא יעמוד בעינו.
ב. לא בנקל ישים ביהמ"ש דעתו במקום דעתו של השר. לפי החוק אין הפעולה צריכה להיות חיונית להשגת המטרה אלא רק להיראות חיונית בעיני השר. השאלה היא, על כן, לא אם הצו חיוני אלא רק אם יכול שייראה חיוני לקליטת עולים בעיני השר.
לשם כך יש ליתן את הדעת לשתי שאלות: אם ייחוד ענבים לייצור כוהל יכול והיה לשר יסוד סביר להניח שהוא דרוש כדי למצוא שימוש או שוק לענבים, והשאלה השניה - אם מציאת השוק המתאים לענבים יכול ונראתה בעיני השר חיונית לשם קליטת עולים.
ג. השופט כהן סוקר השתלשלות מו"מ לרכישת עודף הענבים ע"י הכורמים ומגיע למסקנה שניתן היה למצוא שוק לענבים שהצטברו גם ללא הצו האמור, וכן סוקר השופט
את נסיבות הצו גופו והעובדה שהוגבל לשנה אחת בלבד, והגיע למסקנה שמציאת שוק מתאים לענבים לא יכול להיראות חיוני לשם קליטת עולים. לפיכך בוטל הצו שהוצא ע"י השר והצו על תנאי הפך להחלטי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, כהן, קיסטר. עורכי-הדין נ. ליפשיץ וע. שאנן לעותרים, עו"ד ברסלע למשיבים. 12.2.68)
ע.א. 430/67 - שרנוע בע"מ ואח' נגד "תנובה"... ואח'
*רישום מדגם(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (הנשיא צלטנר) בת.א. 1304/66 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערערת רשמה מדגם שנשואו פסי מתכת החתוכים ומכופפים בצורה מסוימת (פרופילים) הדרושים להרכבת מיכלי עץ להובלת פרי. נוסף על תפקידם בהרכבת המיכלים באים הפסים גם לחזק את מבנה המיכלים וכן למטרות אחרות. המשיבים החלו אף הם לייצר פרופילים כאלה ועל כך הוגשה התובענה.
המשיבים התגוננו בכך שאין המדגמים אלא "התקנים מיכניים" שאין לרשמם כמדגם וכן כי המדגם כבר פורסם והשתמשו בו לפני רישומו ע"י המערערת, ביהמ"ש המחוזי התיחס לטענה שכבר פורסם המדגם וקיבל אותה וביחס לכשרות המדגמים לרישום הסתפק בהערה קצרה כי דינן של טענות אלו להידחות. על דחית התובענה נסב הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. הטענה שהמדגם אינו אלא "התקן מיכני" היתה צריכה להתקבל וכבר על יסודה יש לדחות את הערעור. זו טענה היורדת לעצם מהות המדגמים והיא קודמת לפי סדרן הפנימי של הטענות, לטענות בדבר פרסום קודם.
ב. בהגדרת מדגם לא נכלל "דבר שהינו סתם התקן מיכני" היינו צורה שכל תכונותיה מוכתבות אך ורק על ידי התפקיד או התפקידים שעל החפץ למלאם. אכן הפונקציונליות של חפץ איננה שוללת את כשרות צורתו לרישום כמדגם, אבל כאשר הצורה מוכתבת כל כולה רק על ידי התפקיד שעל החפץ למלאו, ולפי הידוע בשעת רישום המדגם לא היתה קיימת דרך אחרת, יעילה באותה מידה להשגת אותה מטרה פונקציונלית, כי אז אין היא ראיה לרישום בתור מדגם. מאידך אם אפשר להשיג את המטרה התועלתית גם על-ידי השימוש בצורת מדגם אחרת אין המטרה התועלתית פוסלת את המדגם לרישום. במקרה דנא ניתנה לפרופילים צורתם המיוחדת על כל פרטיה אך ורק למען ימלאו ביתר יעילות את תפקידם במיכלי הפרי שרק למענם נוצרו, ולפיכך לא היו ראויים לכתחילה לרישום כמדגמים.
ג. "התקן מכני" אינו רק בחפץ המונע בכח מכני. גם חפץ המיועד לשמוש סטטי נכנס להגדרת "התקן מכני" כשצורתו מוכתבת ע"י התפקיד שעל החפץ למלא.
ד. כאשר מונח הקטלוג בספריה ציבורית הפתוחה לעיון הצבור הרחב כי אז יש להניח שבדרך זו הגיע המדגם לידיעת הצבור. אולם כאשר הקטלוג נמצא רק ברשות היחיד אין הנחה כי השרטוט הגיע לידיעת הצבור ויש להוכיח שמישהו ראה את המדגם בתוך הספר. לכן פרסומו של המדגם בקטלוג שהינו יחיד כאן ושנשמר בביח"ר הארגז אינו מהוה "פרסום קודם".
ה. יתירה מזה הופעתו הערטילאית של השרטוט בקטלוג אינה מהווה פרסום כי למדגם בפני עצמו אין כל משמעות שימושית והוא מקבל את משמעותו רק כחלק מן המיכל שלהרכבתו הוא נועד. הפרסום הקודם צריך להתיחס לאותו שימוש שבגינו נרשם המדגם.
ו. הוכח שימוש קודם במדגמים דוגמת המדגם הרשום לפני שזה נרשם בכך שהוכנו פסי מתכת בצורת המדגם למיכלים ע"י ביח"ר אחר לפני הרישום של המדגם. הטענה שהשימוש הקודם היה נסיוני בלבד אינה יכולה לפגום בהתיחסות לשימוש הקודם כאל פרסום קודם כאשר ההתקנה נמסרה לאדם בלי שאותו אדם היה חייב בגלל איזה יחסי אמון שלא לגלות את הידיעה על הצורה לאחרים. יתכן אמנם שכאשר נשאר השימוש הנסיוני בגדר נסיון לא יהיה משום פרסום קודם בכך שאדם אחד ידע על כך בשעת הייצור גם אם לא היה חייב לשמור על הצורה בסוד. אך כאן לא היה ניסוי בלבד אלא הזמנה נסיונית שאחריה באו הזמנות נוספות.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. עוה"ד גולדנברג וקליר למערערים, עו"ד לם למשיבים. 29.1.68).
ע.א. 513/67 - אפרים כהן נגד אברהם שהבר.
*חובת ההוכחה בטענת "פרעתי" כשמסתמכים על קבלה שלגביה טוען הצד השני שהיא מזויפת(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (השופטים: הרפזי, ארליך ויעקבי) בע.א. 577/66 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער נתבע בסדר דין מקוצר לתשלום שיק שחולל וקבל רשות להתגונן בטענת "פרעתי". בעת הדיון העיד שפרע את סכום השיק והציג מסמך חתום ע"י המשיב המאשר שכל הסכומים נפרעו. המשיב העיד שהסכום לא שולם, כפר בחתימתו וטען שהחתימה זוייפה. בימ"ש השלום קבע שטענת "פרעתי" של המערער מסתייעת במסמך, ולכן עול ההוכחה עובר למשיב להוכיח את טענת הזיוף. ביהמ"ש המחוזי קבל את ערעור המשיב בסברו שנוכח כפירת המשיב בחתימתו, היה על המערער להוכיח שהחתימה נכונה ובלעדי הוכחה זו אין ערך למסמך. על כך הערעור.
החלטה - השופט זוסמן:
א. טענת הזיוף שנטענה מפי המשיב מהווה הכחשה באמיתות המסמך. המסמך האמור שמש למערער להוכחת הפרעון, וכדרך שעליו להוכיח את טענת הפרעון עליו גם להוכיח שהמשיב הוא אשר חתם על המסמך. המסמך ללא הוכחת החתימה הכתובה בו, אין לו ערך הוכחתי כלשהו.
ב. הטענה כי מכיון שהמשיב מיטיב לדעת אם החתימה היא חתימתו יותר מבעל הדין האחר לכן עבר אליו עול ההוכחה - אין בה ממש. נטל השכנוע להבדיל מן הנטל להביא ראיות, אינו עובר מבעל דין אחד לשני והוא קבוע ועומד מראש. נתבע המתגונן בטענת "פרעתי" הוא בבחינת מוציא מחברו, ונטל השכנוע מוטל עליו, ואם לא הוכחה טענתו כדבעי, הרי הוא חב.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, זוסמן, מני. 13.2.68)
ע.א. 495/67 - בנק ליצוא בע"מ נגד איוב שבט.
*חובת ההוכחה בתביעה ע"פ שטר כשנטען שהחתימה מזויפת(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בת.א. 237/66 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער תבע את המשיב על-פי שטר שחתימתו הוכחשה ע"י המשיב. המערער העיד גרפולוגית כי החתימה על השטר היא של המשיב ובפסק-דינו דחה השופט את התביעה. השופט לא אמר שגרפולוגית זו לא היתה מהימנה עליו אלא שהיא נסתרה בעדות אחרת ולא בא לה כל סיוע. על דחיית התובענה נסב הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. לטענת המערער שעדות הגרפולוגית נסתייעה בשטר המראה לפחות לכאורה שהוא חתום בידי המשיב - פשיטא שאין בו משום ראיה מסייעת לענין השאלה שבמחלוקת, אם החתימה המופיעה עליו היא חתימת המשיב. יכול ויהא בו ראיה שהחתימה נחזית כחתימת המשיב, אך על כך המשיב לא יחלוק ואין זה מעלה או מוריד לקביעת זהותו של החותם האמיתי.
ב. עדות של גרפולוג נוסף שסמך ידו על שיטות הבדיקה של הגרפולוגית ואשר לא העיד כלום בדבר אמיתות החתימה אין בה משום סיוע. השופט לא הטיל ספק במומחיות הגרפולוגית, אך גם בהנחה שנוכל לקבלה כמוכחת, עדיין נשאלת השאלה אם בא סיוע לעדותה שנסתרה.
ג. כדי שעדות פלונית תיסתר לענין תחולתו של סעיף 6 לפקודת העדות אין צורך שהעדות הסותרת תהא מהימנה או שתעלה במהימנותה על העדות שנסתרה.
ד. עדות הגרפולוגית נסתרה גם בעדות המשיב עצמו ובעדות נוספת שהיו מהימנות על השופט.
השופט זוסמן:
אפשר להשאיר בצריך עיון אם אמנם באה עדותו של מומחה בגדר סעיף 6 לפקודת העדות ואם יש צורך בסיוע לעדות מומחה הואיל וביהמ"ש האמין לעדי ההגנה כי המשיב לא חתם על השטר והשאלה אם נסתייעה עדות התביעה יורדת מעל הפרק.
(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, כהן. 30.1.68).
בג"צ 23/68 - חברת א.ר.א.נ. בע"מ ואח' נגד שר המסחר והתעשיה ואח'.
*אישור סרט כ"סרט ישראלי" לעותרים ניתן "אישור מוקדם". להכרה בתסריט כסרט ישראלי לצרכי הקלות שונות והותנה כי האישור ניתן לתסריט כמו שהוא. לאחר מלחמת ששת הימים הכניסו העותרים שינויים בתסריט ע"י הוספת 15 אחוז חומר על המלחמה. עם השינוי אין המשיבים מוכנים להכיר באישור המוקדם שנתנו, ומוכנים לדון לגופו של תסריט לאחר שיקבלוהו לעיון.
העתירה לצו על תנאי נגד המשיבים נדחתה שכן לגבי התסריט החדש לא ניתן אישור מוקדם, ולגבי התסריט הישן אין העותרים מגלים דעתם כי הם מבקשים עבורו אישור סופי.
(בפני השופטים: זוסמן, מני, הלוי. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד פלדמן לעותרים. 31.1.68).
ע.א. 193/67 - ירחמיאל הררי נגד חברת יהלום 4 בע"מ.
*טענת מעשה בי"ד לאחר שניתן פס"ד במשפט שבין הצדדים חזר המערער והגיש תביעה חדשה והמשיבה טענה מעשה בי"ד. הטענה נתקבלה והערעור על כך נדחה. למרות הנופך שהוסף לתביעה החדשה והלבוש החדש שהותקן לה הרי העילה נשארה ביסודה ובמהותה אותה עילה של המשפט הקודם וביהמ"ש לא יזקק לה שנית גם אם סיבת הדחיה במשפט הראשון היתה כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, מני, קיסטר. החלטה - השופט מני. 8.2.68).
ע.א. 469/67 - ניצה קורדובי נגד עזבון המנוח מאיר קוג'מן ואח'.
*פיצויים בגין כאב וסבל ליורשי המנוח שמת בתאונת דרכים אין ספק כי המערערת תרמה ברשלנותה למותו של המנוח, רוכב הקטנוע בכך שיצאה בריצה מאחרי אוטובוס חונה לתוך הכביש ובכך נגרמה התאונה.
באשר לסכום של 3000 ל"י שנפסק בגין כאב וסבל של המנוח הרי הסכום גבוה מדי בהתחשב בעובדה כי מותו של המנוח היה קרוב ביותר לזמן התאונה. לפיכך יש להעמיד סעיף זה על סכום של 1500 ל"י.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, קיסטר. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד מלצר למערערת, עו"ד מזור למשיבים. 10.1.68).
ע.א. 440/67 - עירית תל-אביב נגד שיכון הבונים בע"מ.
*קביעת מס עסק בערעור זה הוחלט כי האמור בחוק העזר של ת"א על העלאת מס עסקים וקביעת המס החדש בהתאם ליחס של "סכום המס שנקבע לאותו עסק בעד שנת 1965/66", הרי אם לאותה שנה נקבע בטעות מס שלא הגיע לקביעת מס אמת, יש לייחס את המס החדש למס האמת שהיה צריך לקבוע בשנת 1965/66 ולא למס שנקבע בטעות.
ענין אחר שהועלה אם המשיבה רוכשת מגרשים ע"י השקעת כספים או שכל עסקה אינו אלא רכישה עבור קבלנים, היינו עסק של תיווך, הוחזר לבית-הדין למס עסקים לשם קביעת ממצאים מלאים וברורים בענין זה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט ויתקון. 8.2.68).
ע.פ. 409/67 - עבדאללה דפראווי ונסחי בדארה נגד היועץ המשפטי.
*חומרת העונש (הסתננות) השניים הורשעו בהסתננות ונדונו ל-18 חדשי מאסר כל אחד. ערעורו של המערער הראשון נדחה בהתחשב בהרשעותיו הקודמות, אך לעומת זאת החליט ביהמ"ש ביחס למערער השני, בהתחשב עם תסקיר קצין המבחן, כי רק 9 חודשים יהיו מאסר ממש ו-9 חודשים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, הלוי. החלטה - השופט ברנזון. המערערים בעצמם, עו"ד חסיד למשיב. 28.1.68).
ע.פ. 436/67 - חסין קטיפאן נגד היועץ-המשפטי.
*חומרת העונש (הסתננות) המערער, תושב ישראל, הורשע בעבירות של הסתננות ונדון לשנה אחת מאסר, ערעורו על חומרת העונש נדחה, שכן אין העונש חורג מהעונשים המוטלים על עבריינים בעבירות מסוג זה.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, הלוי. החלטה - השופט ברנזון. המערער בעצמו, עו"ד חסיד למשיב. 28.1,68).
בר"ע 6/68 - אברהם מיכאלוב נגד נוריאל מיכאלוב.
*בטול החלטה בתיק המרצה
המדובר בבקשה לרשות לערער ולבקש ביטול החלטה שניתנה בתיק המרצה כאשר הבקשה מבוססת על נתונים שאינם ברורים מתוך התיק עצמו. הבקשה לרשות ערעור נדחתה באשר בדרך-כלל אין לפנות לבימ"ש לערעורים בבקשת ביטול של החלטה כאשר השופט שנתן את ההחלטה רשאי בעצמו לבטלה. קל-וחומר בענין דנא כשהנסיבות שנויות במחלוקת ויש צורך בגביית ראיות וקביעת ממצאים עובדתיים.
(בפני: השופט זוסמן. 7.2.68.)