ע.א. 324/68 - שמחה גוטסדינר ואח' נגד מעונות נורדיה בע"מ ואח'
*חזקה בתור שוכר אינה יוצרת התישנות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רווה) בת.א. 721/66 - הערעור נדחה)
החלטה - השופט לנדוי:
א. חוק ההתישנות לא שינה את הכלל הגדול שחזקה בתור שוכר, שיש בה ממילא משום הודאה בזכות הקנין של המשכיר ומשום מניעת השוכר לכפור בזכותו של המשכיר, אינה יכולה מעצם טבעה לזכות את השוכר בטענה התישנות.
ב. נכון אמנם שחזקה, לאחר קבלת חוק ההתישנות, אינה חייבת עוד להיות נוגדת, אבל אין להסיק מכאן שכל חזקה בלתי נוגדת דייה כדי לבסס טענת התישנות. ענין החזקה מכוח שכירות ורשיון, היה נושא נפרד לצורך דיני ההתישנות וכך הוא נשאר גם אחרי החוק החדש, לא רק לגבי אדמת מירי אלא גם לגבי קרקע מולך. זאת גם לגבי טענת התישנות בהליכי הסדר קרקעות.
ג. כדי להוכיח שכירות אין צורך כיום שהשכירות תהיה מן "המפורסמות" כמשמעותה לפי המג'לה (היינו, מספר רב של עדים "שכירות שיש לה קול") אלא השכירות אפשר להוכיחה בדרכים הנוהגות בדיני הראיות דהיום.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדוי, מני. עו"ד הרצברג למערערים, עוה"ד גניאר, וינשל, אלישר ומלבין למשיבים - 12.1.69).
ע.א. 205/68 - ויליאם זיידה נגד עמוס רוזובסקי
*תיקון כתב תביעה.
(ערעור וערעור נגדי על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטת בן- פורת) ב- ת.א. 328/65 - הערעורים נדחו)
העובדות:
המערער הגיש נגד המשיב תביעות שיסודן שתי עסקאות. האחת "עסקת הפרדס" ואחרת "עסקת הגליל". ביחס לעסקת הפרדס פרט התובע טענות שונות נגד הנתבע ובסיכומן עילת הסכם שנעשה לחיסול העסקה וחלוקת הרווחים. בשניה - עסקת הגליל - הטענות היו בעיקרן קבלת כסף ללא מתן תמורה. לאחר שנים של דיונים, הגיש התובע בקשה להרשות לו לתקן את פרשת תביעתו ולבססה על עילת תרמית ביחס לשתי העסקאות. ביהמ"ש הרשה את התקון ביחס לעסקת הגליל וסרב את התקון ביחס לעסקת הפרדס. על כך מערערים שני הצדדים.
החלטה - השופט ויתקון:
א. צדק ביהמ"ש בדחותו את בקשת התקון ביחס לעסקת הפרדס. ההסכם השני לחסל את עסקת הפרדס וחלוקת הרווחים ששימש עילה לתביעה המקורית היה מונע בעד התובע מלבטל את העסקה מעיקרה בשל עילת התרמית ומלדרוש את החזרת כספו בצרוף הפצויים. בהסכם השני כבר ידע התובע את כל פרטי הדברים הקשורים לעסקת הפרדס ואמץ לו את אופן בצועה על תוצאותיה החשבוניות. את כל הפרטים שכבר היו ידועים לו ושעתה הוא רוצה לטעון כפרטי תרמית כבר פרט בפרשת תביעתו המקורית ובכל זאת נמנע מללכת בדרך של בטול ההתקשרות מראשיתה בשל תרמית אלא תבע על עילת ההסכם השני. התקון המבוקש מהווה נקיטת עמדה שאינה מתישבת עם עילת התביעה המקורית והעיקרית. מי שתובע את חלקו בעסקה שבוצעה כפי שבוצעה בהסכמתו לא ישמע - ובפרט לאחר זמן כה רב ובאמצע מהלך המשפט - בטענה השוללת את העסקה מראשיתה.
ב. צדק ביהמ"ש דלמטה בהרשותו תקון התביעה ביחס לעסקת הגליל. כאן נאמר בפרשת התביעה כי הסכום שקיבל הנתבע "לא הוחזר לתובע ולא נתקבלה עבורו כל תמורה". התביעה בעסקה זו מבוססת מלכתחילה על הטענה שהתובע שילם לנתבע כסף כהשתתפות בעסקה ושלא קיבל כל תמורה לא בנכסים ולא רווח. הוא רואה את עצמו מרומה וצדק ביהמ"ש דלמטה בשקול דעתו כאשר הירשה לתקן את התביעה ע"י הוספת פרטים מסויימים וע"י עשיית עילת התרמית לאחר מעילות התביעה למרות שמלכתחילה חשב התובע שלא יהיה זקוק לטענת התרמית. הוספת עילת התרמית אינה עלולה לסבך את מהלך המשפט או להכביד על הנתבע להחגונן.
(בפני השופטים: ויתקון, כהן, מני.עו"ד א. שפאר למערער (התובע), עו"ד מ. שרף למשיב ( הנתבע) - 13.1.69).
ע.א. 475/68 - רחוב פינסקר 42 בע"מ נגד פקיד השומה תל אביב
*דרישה להכיר כהפסד בסכום שנגנב ע"י מעילה של מנהלי בית שדמי השכירות שלו היוו את הכנסת הנישום.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בע.מ.ה. 842/67 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערערת היא חברה פרטית שבבעלותה בית בתל אביב וכל הכנסותיה נובעות מהשכרת הבית הזה. בעלי המניות ומנהליה גרים בחו"ל ולפיכך מינתה החברה שני תושבי תל אביב לשמש כמנהלי הבית ונתנה להם הרשאה לגבות שכר הדירה ולהפקיד הכסף בבנק, למשוך כספים מהבנק ולהוציא כל הוצאות קשורות לבית. במשך 4 שנים גבו המנהלים בארץ את הכסף, כ- 36 אלף ל"י, והחברה הגישה דו"ח למס הכנסה על הכנסותיה. בינתיים התברר כי השניים מעלו בתפקידם, ושלשלו את רוב הכסף לכיסם. הוגשה נגדם תביעה ואף ניתן נגדם פסק דין, אך אלה עזבו את הארץ ואין אפשרות לגבותמהם את הכסף. עתה מבקשת החברה שלא לראות בהכנסותיה הנ"ל הכנסות החייבות במס כדי שלא תלקה כפליים. החברה מעלה 4 נימוקים: שהסכום שנגנב ולא הגיע לידיה אינו מהוה הכנסה; שיש כאן חוב רע במשמעות סעיף 17(4) לפקודת מס הכנסה; שזוהי הוצאה מותרת במשמעות סעיף 17 רישא לפקודה; שזהו הפסד בר קיזוז במשמעות הסעיף 28 לפקודה. פקיד השומה דחה את טענת החברה, ביהמ"ש המחוזי אישר את עמדת פקיד השומה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. אי אפשר לומר שלא היתה כאן הכנסה ושרק בטעות נרשמה הכנסה במשך 4 השנים. מנהלי הבית היו מוסמכים לגבות את שכר הדירה ומשקיבלו את הכספים כאילו קיבלה אותם החברה. שלוחו של אדם כמותו. היו להם שני תפקידים, לגבות את הכסף ולהפקידו בבנק. בכך שמעלו בתפקיד השני אין להסיק שמעלו גם בתפקידם הראשון.
ב. לענין חוב רע - ניכוי חוב רע אפשר אם התהווה בעסק או במשלוח יד. כאן ספק רב אם אפשר לראות את מקור ההכנסה כעסק או משלח יד ולא כדמי שכירות מאחוזת בית. אך אפילו תאמר שהשכרת בית וניהולו מהוה "עסק" הרי לא נוצר כאן חוב "מסחרי" שמנהלי הבית חבו לחברה. כאן לא התנהלו פעולות "מסחריות" בין החברה למנהלי הבית. חוב מסחרי צריך להיות חוב לחשבון פירות העסק ולא לחשבון ההון. כאן החוב של מנהלי הבית היה חוב הוני מובהק.
ג. לנימוק שיש להתיר את הסכום כהוצאה במסגרת הרישא לסעיף 17 של הפקודה - גם כאן התשובה היא שהכסף שאבד למערערת היה נכס מנכסי ההון שלה. חברה העוסקת במסחר ושטרי כסף או מצלצלים נמצאים במחזור ומתגלגלים מיד ליד במהלך העסק השגרתי, יתכן שרואים אצלה גרעון בקופה כתופעה רגילה הכרוכה בטיב המסחר, והכסף דומה למלאי עסקי שאף הוא נתון בסכנת גניבה. אך כאן אין המצב כך.
הפסדים הנובעים ממעילה בכספים עשויים להיות מותרים בניכוי לצורך מס הכנסה כאשר שליחים ומשמשים זוטרים, ולא מנהלים, שלחו ידם בכספים שנצטברו מלקוחות. הטעם לכך הוא שמעילות כאלה של שליחים הן תופעות רגילות ואופייניות של המסחר ולכן אפשר לזקפם לחשבון רווח והפסד, אך אין להכיר הפסד כזה כשמדובר במקור הכנסה שהוא מהשכרת בית והממונה על גביית דמי שכירות פטור מכל פיקוח במשך 4 שנים ובמשך כל השנים ניתן בידו לעשות בכספי שולחו כבתוך שלו והוא מועל בכספים. בנסיבות כאלה אין לראות באבידה הוצאה שנוצרה בייצור אותה הכנסה.
ד. לטענת קיזוז לפי סעיף 28 - שוב יש להעיר ראשית כי כאן לא מדובר בהכנסה מעסק או ממסחר. אך אפילו תאמר כך ברור שאין להיזקק לסעיף זה כדי לקזז הפסד אם אין מקורו בהוצאה המשתקפת במאזן התקבולים וההוצאות שבחשבון פירותיו של העסק.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד נאמן למערערת, עו"ד נתן למשיב. 20.1.69).
ע.א. 449+454/68 - יפה דוברושקלנקה ואח' נגד כדורי דרזי ואח'
*מידת הזהירות הנדרשת מבעל משק מכוניות להחזקת המכוניות במצב תקין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בת.א. 1951/63 וערעור נגדי - הערעורים נדחו בעיקרם).
העובדות:
ביום 5 באפריל 1962 אירעה תאונת דרכים בה נהרג המנוח מישל דוברושקלנקה ליד צומת בית דגון. המנוח נהג במכוניתו מתל אביב לכיוון ירושלים. כאשר מולו נסעה מונית שעצרה להוריד נוסעים.משאית צבאית עקפה את המונית. הכביש די רחב לאפשר עקיפה נוחה אלא שתוך כדי עקיפה נתפס הבלם באחד מגלגלי המכונית הצבאית וזו לא הצליחה להתישר ולחזור למסלולה אלא המשיכה בקשת רחבה לצד שמאל, התנגשה במכונית הפרטית וגרמה למות המנוח.
עזבונו של המנוח תבע את נהג המשאית הצבאית ואת המדינה בגין רשלנות. המדינה צירפה את נהג המונית כצד ג' (להלן צד ג'). במשפט הוברר כי המכונית הצבאית היתה בשירות שלושה חדשים בלבד. ימים מספר לאחר שנכנסה לשירות קרתה תקלה של תפיסת הבלם ותוקנה באותו יום. ימים מספר לפני התאונה עברה המשאית בדיקות במוסך שכללו גם כיוון בלמים.
ביהמ"ש המחוזי קבע שהנהג של המשאית אינו אחראי לתאונה שכן הסטיה שלו לא היתה רצינית ורק התקלה הטכנית גרמה לתאונה. גם את המדינה לא מצא השופט אחראי שכן זו מילאה את חובת הבדיקה המוטלת עליה. כן חייב את התובעים לשלם לצד ג' את הוצאותיו. התובעים מערערים על דחיית תביעתם וצד ג' ערער על חיוב התובעים בהוצאותיו בעוד שלטענתו צריך הלה לחייב את הנתבעים בהוצאותיו.
החלטה - השופט זוסמן (דעת הרוב):
א. התקלה שגרמה לסטיית המשאית לצד השני של הכביש היתה קלקול במערכת הבלמים וצדק ביהמ"ש דלמטה בקבעו כי אין ליחס לנהג המשאית אחריות לקרות התאונה.
ב. ביחס לתביעה נגד המדינה - המשאית היתה חדשה וארבעה ימים לפני התאונה היתה בסדנה ובוצע בה כיוון בלמים. אמנם חובה על מחזיק משק מכוניות לערוך בדיקות יסודיות ותכופות של כלי הרכב הנמסרים בידי עובדיו, שחיי אדם לא יועמדו בסכנה עקב מצבם הבלתי תקין של כלי רכב אלה, אולם אין לשכוח כי האחריות אינה מוחלטת ודי בכך כי הזהירות תהיה נאותה וסבירה לפי גודל הסכנה ולפי האפשרויות הטכניות.
בהתאם לעדויות נעשות הבדיקות של כלי הרכב הצבאיים מדי שבוע בשבוע בזמנים תכופים, במידה המסירה מהמדינה טענה של רשלנות בהחזקת הרכב.
ג. אשר לערעור צד ג' - צודקים המערערים במקרה דנא כאשר התובעים לא תבעו אותם, ולא יחסו להם מעשה נזיקין, והנתבעים יחסו לצד ג' פרטי רשלנות אחרים מאלה שהתובעים יחסו לנתבעים. לא מצינו בפס"ד של ביהמ"ש דלמטה ממצא המצביע על קיום נסיבות המטילות על התובעים חובת שיפוי הנתבעים בהוצאות הנגרמות להם ע"י הזמנת צד ג'.
השופט הלוי (דעת מיעוט):
משנקבע כי פגם במערכת הבילום גרם לתפיסת הבלמים וסטיית המשאית חל על המשיבה עומס ההוכחה כי בזהירות סבירה לא ניתן היה לגלות ולתקן את הפגם בעוד מועד. הפגם נתגלה במערכת הבילום מיד לאחר שהמשאית נכנסה לשירות בעודה חדשה ודבר זה צריך היה להעמיד את המדינה על חומרת מצבה של המשאית ונראה לכאורה כי בזהירות סבירה ניתן היה לעמוד על סיבות התפיסה של הבלם בפעם הראשונה ולמנוע את הישנותה. גדולה חובת הזהירות המוטלת על בעל משק מכוניות ומחומר הראיות עולה כי במקרה הנדון לא הגיעה אחזקת המכונית לרמת הזהירות הדרושה. לפיכך צריך לראות את המדינה כאחראית לתאונה.
(בפני השופטים: זוסמן, הלוי, קיסטר. עו"ד ר. כספי לתובעים, עו"ד ע. נתן לנתבעים. עו"ד ע. מאק לצד ג' 15.1.69).
ע.א. 151/68 - אפרים קרסניצקי ושות' בע"מ חברת מניות נגד פקיד השומה חיפה
*דרישה להכיר כהפסד "חוב רע" שאומץ ע"י החברה כשכבר היה ברור שמדובר ב"חוב רע".
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בע.מ.ה. 1/66 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערערת היא חברה בע"מ שנוסדה באפריל 1959. בעלי מניותיה הם בני משפחת קרסניצקי, ומנהלי החברה הם קרסניצקי וגיסו מר נאמן. כבר לפני יסוד החברה ניהלו מיסדי המערערת עסקים משותפים בדרך אחרת.
נאמן הכיר אחד בשם נח דורון שנתגלה לאחר מכן כרמאי ונוכל. בשנת 1958 השקיע נאמן מאה אלף ל"י בעסק עם דורון וסכום זה ירד לטמיון. בשנת 1959 נתן נאמן לדורון סכום של 110 אלף ל"י במסגרת. הסכם שותפות לפעולות מסחריות ורכישת חלק בחברה שויצרית (שהתברר כי לא היתה ולא נבראה) וגם כסף זה ירד לטמיון. לאחר שהחברה כבר ידעה כי העיסקה גרמה להפסד האמור עמדה ואימצה לעצמה את עיסקת נאמן עם דורון שלפיה ניתנו לדורון 110 אלף ל"י והיא זיכתה את נאמן בסכום הנ"ל ורשמה אותו כחוב רע של החברה. עתה היא מבקשת לראות בסכום הנ"ל הפסד של החברה לצורך ניכוי ממס הכנסה אך פקיד השומה לא הכיר בכך. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט זוסמן:
א. לפי מהות העיסקה צדק ביהמ"ש המחוזי כשלא קיבל את טענת המערערת כי נאמן פעל עם דורון בשם החברה. עובדה היא כי 100 אלף ל"י הפסיד נאמן בעיסקה פרטית עם דורון ואותו סכום אף לא מבקשת החברה לזקוף לחובתה. הוא הדין בסכום השני שהפסיד. המערערת רשמה את סכום ההפסד בחשבונותיה רק לאחר מעשה ובידיעה שזה חוב אבוד. כך שאין לראות זאת כהפסד של החברה. יצויין גם כי העיסקה נעשתה לפני רישום החברה.
ב. אפילו הוצא הסכום ע"י החברה עדיין יש לראותו כהשקעת הון ועל כן אין הפסדו יכול לשמש עילה לניכוי מהכנסותיה. ההסכם עם דורון לא היה לרכישת סחורה מסוימת
בסכום שקיבל אלא היתה זו השקעה בשותפות בעסקיו של דורון, השקעה "לשם מימון פעולות מסחריות" כאמור בהסכם שבין דורון לנאמן. לא השקעה כהון תיפעול, אלא השקעת הון להבטחת השתתפות בפעולות יצרניות. על כן אין לראות בהפסד אלא הפסד הון שאין לנכותו.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד צ. הדסי למערערת, עו"ד ע. רובין למשיב. 9.1.69).
ע.א. 238/68 - אלישבע יעקובס נגד ריבה חורדסמיט
*קיום צוואה ומינוי מנהל עזבון.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת וינוגרדוב) ב- ת.ע. 770/63 - הערעור נתקבל ברוב דעות).
העובדות:
המנוח (אביה של המערערת ובעלה של המשיבה שהיתה אשתו השניה) היה נתין הולנדי והשאיר אחריו נכסים בישראל. בשנת 1959 ערך צוואה ובה מינה את המשיבה כמוציאה לפועל של הצוואה. על יכולתו של המנוח לצוות על רכושו חל עדיין החוק ההולנדי שלפיו אפשר היה להנחיל למשיבה בצוואה לא יותר מאשר רבע מהעזבון. אם התיימר המצווה להנחיל לה חלק גדול יותר מזה אין הצוואה בטלה משום כך אלא ליורשים האחרים קמה "תביעה להשוואה" נגד האלמנה, כלומר, תביעה לקבלת היתרה מעל לרבע.
עם פטירת המנוח השתלטה המשיבה על נכסי העזבון ומחזיקה בהם ועד כה לא בקשה מביהמ"ש את קיום הצוואה כנראה מטעמים טכסיסיים. המערערת טוענת כי בצוואה ציוה המנוח למשיבה יותר מרבע העזבון ועתה היא מבקשת צו קיום הצוואה ומנוי מנהל אחר לעזבון במטרה לאפשר לה הגשת "תביעת השוואה" נגד המשיבה באמצעות מנהל העזבון שיתמנה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שאין זה צודק למנות מנהל עזבון אחר כאשר המנוח מנה בצוואתו את המשיבה כמוציאה לפועל של הצוואה, על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת מעוט):
א. בלי להתיחס לנמוק ביהמ"ש דלמטה שדחה את הבקשה, נראה כי יש לדחות את הערעור מן הטעם שהבקשה כולה בטעות יסודה. על פי טענותיה של המערערת הענין היחיד שיש לה בקיום הצוואה ומנוי מנהל לעזבון הוא כדי לאפשר לה הגשת "תביעת השוואה" ולדעתה אינה יכולה להגיש תביעה כזו אלא באמצעות מנהל עזבון. כאן נעוצה הטעות. תביעה כזו היא תביעתה האישית של היורשת שקופחה נגד היורשת שנטלה לעצמה נכסים למעלה מן המגיע לה. רק כאשר נתמנה מנהל עזבון יתנהלו כל ההליכים בשם מנהל העזבון ונגדו אך כאשר לא נתמנה מנהל, אין מניעה שתביעה אישית של יורש נגד יורש אחר המחזיק ביותר מן המגיע לו מנכסי העזבון תוגש לפני מנויו של מנהל עזבון ע"י היורש בעצמו נגד היורש האחר. דין זה חל גם כאשר המנוח מינה בצוואתו מוציא לפועל והלה מחזיק בנכסי העזבון ללא שביקש את קיום הצוואה. כיוון שכך אין טעם לקיום הצוואה ולמנוי מנהל עזבון לאותה מטרה שלשמה נתבקשו הקיום והמינוי.
השופט קיסטר - (דעת הרוב):
א. המערערת היא לא רק יורשת לפי החוק אלא גם נהנית לפי הצוואה, היינו, המנוח ציווה כי המשיבה תזכה בזכות החכירה בנדל"ן למשך ימי חייה ולאחר מותה תועברנה זכויות אלו ליורשים החוקיים שהמערערת אחת מהם. נוכח זכויות המערערת ברכוש זכאית היא לכך שהצוואה תקויים ואין היא חייבת להראות כי יש לה ענין מידי בקיום הצוואה.
ב. לא רק זכות יש לה למערערת אלא אף רובצת עליה חובה מכוח הדין לנקוט בכל הצעדים הדרושים לשם רישום הזכויות על פי הצוואה במשרד ספרי האחוזה וכדי לבצע את הרישום ההכרחי לקבל צו קיום צוואה תחילה.
ג. ביהמ"ש אינו צריך לעזור למשיבה המתחמקת מחובתה לרישום הזכויות במשרד רושם הקרקעות.
ד. נכון שתביעה להשוואה אינה מופנית נגד מנהל העזבון אלא אישית נגד האלמנה אולם המערערת יכולה להתקל בקשיים פרוצסואליים בתביעה כזו שהרי אין להסתמך על צוואה כל עוד לא קוימה ומאידך אין היא יכולה לבקש צו ירושה שלפיו יחולק הרכוש בהתאם לחוק הישראלי והאלמנה תקבל רק רבע שהרי אינה יכולה לטעון שהמנוח נפטר ללא צוואה.
ה. צו קיום צוואה גורר אחריו גם את הנהלת העזבון. אילו היתה המשיבה מקבלת צו לקיום הצוואה היתה חייבת להגיש פרטת עזבון, לתת שבועת מנהלים וכד', דבר כזה עשוי להועיל למערערת. כיוון שעד עתה לא הודיעה המשיבה אם היא מוכנה לפעול כמבצעת הצוואה ומאידך לא נתבקשה באופן ברור להודיע אם היא מוותרת על תפקידה כמבצעת הצוואה יש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי שיזמין את המשיבה ותוך שבוע ימים עליה להודיע אם היא מקבלת על עצמה את מלוי תפקידה אחרת יראוה כמוותרת על התפקיד וימונה מנהל עזבון אחר שהוצע ע"י המשיבה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדוי, קיסטר. עו"ד ו. שרוייר למערערת, עו"ד ע. ברנבלום למשיבה - 9.1.69).
המ' 757/68 - עירית פתח תקוה ואח' נגד שר החקלאות
*בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שבקשו לקיים בה דיון נוסף בבג"צ של המבקשים דנא נגד שר החקלאות נדחתה עתירה לצוות על המשיב מתן היתרים על פי תקנות מחלות בעלי חיים. ביהמ"ש דחה את העתירה ומשמעות החלטתו היתה כי התקנות הנדונות יש להן תוקף חוקי. המבקשים הגישו בקשה לעריכת דיון נוסף ובינתיים הם מבקשים בהמרצה זו כי יעוכב "ביצוע" ההחלטה של הבג"צ.
הבקשה נדחתה מן הטעם כי החלטת הבג"צ נושאת אופי הצהרתי כי התקנות הן בעלות תוקף חוקי, כך שמן הנמנע לצוות על "עיכוב הביצוע" של החלטה שכזאת. העובדה כי המשיב עשוי בעקבות ההחלטה להפעיל את התקנות איננה אלא תוצאה הנובעת מהחוק ותוצאה כזאת אין סמכות למנוע.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד יחיאל לעותרים, עו"ד בר סלע למשיב. 2.1.69).
ב"ש 208/68 - דוד עבוד לוי נגד אריה פריצקי
*בקשה להארכת מועד המערער עמד להגיש ערעור בסברו כי הוא רשאי להגיש ערעור בזכות אך בהגישו את הודעת הערעור הועמד על כך כי הוא זקוק לרשות לערער. מכיון שלא ביקש בזמן רשות ערעור נאלץ לבקש הארכת זמן להגשת רשות לערער. אך הוא לא הגיש את הבקשה מיד אלא לאחר 10 ימים. בקשתו נדחתה. טעות בחוק אינה מהוה טעם מיוחד להארכת מועד אלא במקרים יוצאים מן הכלל שאינם חלים במקרה דנא. מלבד זאת, גם אילו היה יסוד לטענה של "טעם מיוחד" צריך היה לשקול אם אין באיחור של 10 ימים נוספים כדי לפגוע בטעם המיוחד. בעל דין הבא להצדיק איחור בפעולה משפטית חייב להוכיח במסגרת הצידוק לאיחור כי הוא מצדו פעל ללא השהיות בלתי סבירות.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. יאיר למבקש, עו"ד י. פלפל למשיב. 13.1.69).
ע.א. 386/68 - חיים אהרוני ואח' נגד שאול מירון
*השתתפות דיירים בהוצאות שעשה בעל הבית לפי חוק הגנת הדייר משעשה בעל הבית מעשה המזכה אותו לחזור על הדיירים בתביעת הוצאות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, אין הדיירים יכולים לבוא בטענה, לא שבחר לעשיית המעשה ידיים לא טובות ולא ש"ההוצאות" שהוציא לכך לא היו לטעמם, אם מבחינת טיבן ואם מבחינת מידתן. ה"הוצאות" האמורות שהוציא הינן לאו דוקא הוצאות במזומנים, גם אם הוא בעצמו ביצע את העבודות המזכות אותו לתבוע השתתפות הדיירים, עליהם לשלם לו חלקם עבור העבודה.
(בפני השופטים: כהן, הלוי, קיסטר. החלטה - השופט כהן. עו"ד מ. כהן למערערים, עו"ד ל. סמוב למשיב. 12.1.69).
ב"ש 199/68 - "שפיר" מושב עובדים וכו' נגד ישראל רבין
*בקשה להארכת מועד ימים ספורים לפני תום מועד הערעור ביקשה המבקשת מפרקליטה להגיש ערעור. הפרקליט חלה בינתיים ולאחר שעבר המועד ביקש הארכת מועד. בקשתו נדחתה. אכן נאמנים דברי הפרקליט גם ללא תעודה רפואית, אך הוא לא הסביר מה מנע ממנו להורות לשותפו למשרד או לפקיד משרדו להריץ בקשה להארכת המועד תוך המועד להגשת הערעור, ולו גם ביומו האחרון.
הטענה שקיבל את ההוראה להגיש ערעור רק בימים האחרונים אינה יכולה לעזור לו. זכותם של בעלי הדין לנצל כרצונם את המועדים הקבועים בחוק לפעולות משפטיות, אלא שאין להם לדרוש פרס על כך וליהנות מהארכת מועדים.
(בפני: הרשם ברטוב. 6.1.69).
ע.א. 164/68 - החברה לבנין ולעבודות צבוריות וכו' נגד אנואר ברוך
*תרומת רשלנות בנזיקין ; ניכוי סכומים המשתלמים ע"י בטוח לאומי המשיב שעבד אצל המערערת כטפסן נדרש לעלות על פיגום ע"י פועל אחר של המערערת, שהיה גבוה ממנו בדרגתו ושלהוראותיו היה המשיב חייב לציית. היתה סכנה בעליה לפגום ואכן המשיב שאיבד את שווי המשקל נפל מגובה רב ונעשה נכה %100 לכל ימי חייו. בעלות המשיב על אותו משטח צר היתה אומנם כרוכה סכנה הנראית לעין אבל עם זאת לא היתה התוצאה של חבלה עקב נפילה משם קרובה עד כדי כך ששמירה על שלומו הגופני חייבה את המשיב לחרוג מן המסגרת של משמעת העבודה המקובלת ולהמרות את פי הממונה עליו. לפיכך אין לייחס חלק כלשהו ברשלנות למה שקרה.
עם זאת יש לנכות מן הסכום שנקצב ע~י ביהמ"ש המחוזי תשלומים שיקבל המשיב מהבטוח הלאומי כקצבאות מיוחדות לפי הסעיף 69 א ו- 67 של חוק בטוח לאומי. סכומים אלה אינם "גמלאות בעין" שהוצאו מגדר הגמלאות שיש לנכותן. על המשיב לתבוע אותם סכומים מהמוסד לבטוח לאומי. סכויי תביעת העובד מהמוסד טובים ויש לנכות סכומים אלה מסכום הפיצויים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד נבט למערערת עו"ד קציר למשיבה. 15.1.69).
ע.א. 492/68 - פרץ דוד נגד החברה לבנין ולעבודות צבוריות וכו'
*תביעת פיצויים לאחר שהתובע חתם על כתב ויתור המערער נפצע תוך כדי עבודתו בשרותה של המשיבה. כחודשיים לאחר התאונה באו הצדדים להסכם לפיו לקבל המערער מהמשיבה - .1,500 ל"י כ"פיצויים מוסכמים ומלאים" והוסכם כי הסכום שולם תמורת "ויתור סופי והחלטי... בקשר למקרה הנ"ל, ... ולתוצאותיו הן בעבר, בהווה או בעתיד". פרקליטו של המערער אותה שעה אישר בחתימתו על ההסכם שהסביר למערער את תוכן ההסכם והתוצאות הנובעות ממנו. לאחר ההסכם הנ"ל גילתה בדיקה של המוסד לבטוח לאומי נכות של %20 אצל המערער ולאחר מכן של %37. מתוך הבדיקות ברור כי הנכות התפתחה לאחר שהמערער התפשר עם המשיבה.
תביעתו של המערער לפצויים בנוסף לסכום שקיבל נדחתה על הסף ע"י ביהמ"ש המחוזי וגם הערעור על כך נדחה. אין כאן טענה של טעות משותפת של שני הצדדים שעה שנחתם הויתור (הכולל ויתור גם על מה שיקרה בעתיד) ולמעשה גם לא היתה טעות מצד המערער בנוגע למצב בשעת הויתור אלא שהענינים בעתיד התפתחו באופן שונה ממה שחשב המערער, ולנוכח ויתורו אין הוא יכול לבוא בתביעות חדשות.
(בפני השופטים: זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד אופנהיימר למערער, עו"ד בר שירה למשיבה. 7.1.69).
ע.א. 529/68 - פלוני נגד פלונית
*מזונות לאשה שעזבה את הבית המשיבה - אשת המערער - הוכיחה בבית המשפט שבגין התנהגות הבעל נאלצה לעזוב את הבית. הסכסוכים בינו לבין אשתו הפכו לסכסוך ארוך ובלתי פוסק שגרם למריטת עצבים מתמדת שיש בה כדי לסכן את הבריאות. מידת אשמתו של הבעל במצב זה לא היתה מועטת והדבר מהווה סיבה מוצדקת לנטישת הבית ע"י האשה. סכום של 180 ל"י שנפסק למזונות האשה הוא סכום כה זעום שאין להקטינו.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, הלוי. החלטה - השופט מני. עו"ד מרגלית למערער, עו"ד פיכמן למשיבה.9.1.69).
ע.א. 500/68 - הסתדרות המורים בישראל נגד מלכה אמזלק ואח'
*הוצאת צו מניעה זמני נגד המערערת הוצא צו מניעה זמני האוסר עליה לקיים דיון בפני בית הדין העליון של הסתדרות המורים נגד המשיבים באשמות שונות שהמערערת עמדה להביא נגדם. בינתיים הגישו המשיבים כתב תביעה לצו מניעה סופי והמערערת הגישה כתב הגנה. הערעור על צו המניעה הזמני נדחה שכן מן המפורסמות הוא שכשיש תובענה התלויה ועומדת בפני בית המשפט, נוטה ביהמ"ש תמיד לשמור על כך שעד שלא יפסוק סופית את הדין, לא יופר המצב כפי שהיה קיים בעת הגשת התביעה ולא יותן לנתבע להעמיד את התובע בפני עובדות מוגמרות שיש בהן כדי לעשות את מלאכת המשפט פלסתר.
כאן מתמרמרת המערערת על הנמוקים שנתן ביהמ"ש דלמטה לצו הזמני אך לגבי עצם הצו אין הנמוקים הנ"ל מעלים או מורידים וביהמ"ש של הערעור מעלים עין מהם.
(בפני השופטים: זוסמן, כהן, קיסטר. עוה"ד טוניק וברמה למערערת, עו"ד פפו למשיבים. 12.1.69).
ע.א. 392/68 - אברהם חביב ואח' נגד שלמה ששון
*הגדרת "כביש" וסטיה מעבר ל"אמצע הכביש" העובדה שחלק מן הכביש בו ארעה התאונה, ברוחב של 1.20 מ', היה מכוסה חול ואין נוהגים לנסוע על חלק זה, אינו משנה את מקום "אמצע הכביש". הגדרת כביש בתקנות התעבורה הינה "חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל ... לשם כך". לפי הגדרה זו מהווה "כביש" גם אותו חלק שאין תנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, הלוי. עו"ד מוריץ למערערים, עו"ד חושן למשיב. 30.12.68).
ע.א. 457/68 - פלונית ואח' נגד פלוני
*תביעת מזונות לקטינות לאחר שתביעה כזו נכרכה בתביעת גירושין המערערות הינן קטינות התובעות מזונות מאביהן באמצעות דודן. התביעה הוגשה בעוד עומדות ותלויות תביעה בפני בית הדין הרבני לגט שהוגשה ע"י המשיב נגד אמן של הקטינות, ותביעה של האם לתשלום מזונותיה ומזונות הקטינות. ביה"ד הרבני פסק גם כי על האשה לקבל גט ועל הבעל לשלם -.160 ל"י לחודש לכלכלת הבנות ורק לאחר מכן הוגשה התביעה למזונות לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש המחוזי דחה על הסף את התביעה מחוסר סמכות באשר תביעת המזונות לאשה וגם לבנות היתה כרוכה בתביעת הגרושין שהוגשה ע"י הבעל ועל כן השתרע השיפוט היחודי של ביה"ד הרבני גם על ענין המזונות. הערעור על כך נדחה.
לענין סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, כאשר האשה מיצגת את ילדיה בתביעת מזונות כאפוטרופא שלהם בין בתביעת הגרושין המקורית שלה או של בעלה, ובין במהלך הדיון בתביעת הגרושין, כי אז יש לראות את תביעת המזונות של הילדים ככרוכה בתביעת הגירושין.
אומנם יש ומתעורר תשש של נגוד בין טובת הילדים לבין האינטרס העצמי של ההורים כאשר אלה עושים הסדר כספי מוסכם ביניהם ולילדים תהיה אז זכות תביעה משלהם אך כאן לא היה מקרה כזה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ויתקון. החלטה השופט לנדוי. עו"ד ורדי למערערים, עו"ד ינובסקי למשיב 19.1.69).
ע.א. 384/68 - זכריה יחיא מאורי נגד עזבון המנוח סייד מנצור
*הוכחת חוסר תמורה בשטרות בידי המערער שטרות שנחתמו ע"י המנוח. המשיבים טענו תחילה שאין זו חתימת המנוח ולחלופין שלא ניתנה תמורה עבור השטרות. המערער העיד בדבר חתימת השטרות ואגב עדותו סיפר גם מה היא התמורה שנתן לשטרות. המשיבים לא הביאו ראיות להפרכת חזקת התמורה וכל מה שהעידו היה שלא ידוע להם כי המנוח חב למערער חוב כלשהו.
ביהמ"ש המחוזי לא האמין לתובע בדבר התמורה שעליה העיד ודחה את התביעה בציינו כי "לאחר שגירסת התובע לגבי התמורה נמצאת מופרכת, ממילא נמצאת הטענה של חוסר תמורה מוכחת... על הנתבעים היה להוכיח טעון שלילי... וטעון כזה יש שמוכח... מאי אמון בגירסה הנגדית".
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ודחה את המסקנה המשפטית של ביהמ"ש המחוזי. לפי סעיף 29 לפקודת השטרות, מי שחתימתו על שטר חזקה שנעשה לו צד בתמורה. על חזקה זו לא ויתר המערער בהביאו ראיה מצידו בדבר התמורה שכן רשאי היה להסתמך לחלופין על עילת התמורה אם יכשל על עילת השטרות. על המשיב היה להוכיח חוסר תמורה ולא היו בידו ראיות כאלה. לא די בכך שהשופט דוחה את גירסת התובע כבלתי נאמנה כדי להפוך את טענת הנתבע לגירסה נאמנה ומוכחת. תובע לפי שטר החזקה פועלת לטובתו אף אם לא עלה בידו לשכנע את ביהמ"ש באמיתות גירסתו.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, מני. החלטה השופט ויתקון, עו"ד א. מאירוביץ למערער, עו"ד י. סיני למשיבים. 20.1.69).
ע.א. 496/68 - פלונית נגד פלוני
*גובה התשלום של מזונות לקטינה המשיב חויב בתשלום מזונות בסך -.100 ל"י למערערת שהיא בתו הקטינה הנמצאת אצל אמה. הערעור על קביעת הסכום נדחה. ביהמ"ש לערעורים אינו נוהג להתערב בשקול דעתו של בית המשפט הקובע את שעור המזונות אלא אם כן חלה שגיאה בולטת שהשפיעה על החלטת השופט וכאן לא הצביעה המערערת על כל משגה כזה.
(בפני השופטים: זוסמן, כהן, קיסטר. עו"ד לוינגר למערערת, עו"ד שכטר למשיב. 12.1.69).
ב.ש. 210/68 - מכמורת ... בע"מ נגד יהודה שפיגל ואח'
*הארכת מועד להגשת ערעור זו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לאחר שביהמ"ש העליון נתן רשות לערער והערעור לא הוגש בזמן. ב"כ המבקש הראה נמוקים שונים שעיקרם שרות במלואים שנצטרפה אליו טעות משרדית שגרמה לאחור בהגשת הערעור אך טעות זו אין בה כדי לשמש "טעם מיוחד". אולם "חשיבות הבעיה" המוכחת ע"י עצם העובדה ששופט ביהמ"ש העליון נתן רשות לערער, אשר אומנם כשלעצמה אינה מהווה "טעם מיוחד" תשמש כאן יסוד לטענת "הטעם המיוחד" כשאליה מצטרף הסבר סביר לצדוק האחור כאמור.
(בפני: הרשם בר טוב. עו"ד י. ויסמן למבקשת. עו"ד ש. ברנר למשיבים. 14.11.69).
בג"צ 3/69 - לאופולד שרון ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
*גביית ראיות ע"י ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה העותרים עומדים לדין משמעתי וביה"ד המשמעתי של עובדי המדינה, החליט לקבל הודעה שמסר אחד העותרים במשטרה חרף טענת בא כוחו כי ההודעה הוצאה באמצעי לחץ ואיומים, העותרים פנו לבג"צ והעתירה בנדון נדחתה. בית הדין המשמעתי אינו קשור לדיני הראיות הנוהגים במשפטים פליליים והוא מוסמך לקבל כל ראיה אף שאינה קבילה במשפט רגיל והתוודות של נאשם בכלל זה. אין להבדיל לצורך קבלת ראיות בין ראיות רגילות לבין התודות של נאשם. רק הוראה מפורשת בחוק המחילה על טריבונל מנהלי את דיני הראיות עשויה לחייבו לנהוג על פיהם אחרת הוא חפשי לסטות מדיני הראיות ובלבד שישמור על עקרונות הצדק הטבעי, על יסוד עקרונות הצדק הטבעי אין חובה לערוך משפט זוטא ביחס להודעה של נאשם במשטרה ודי שלאדם הנוגע בדבר תנתן הזדמנות במשפט להפריך את הראיה הזו ויוכלו העותרים לטעון במשך המשפט כל מה שימצאו לנכון לגבי נסיבות ההודעה, נכונותה והמשקל שיש ליחס לה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה השופט ברנזון. עו"ד קזיס לעותרים, 13.1.69).
המ' 24/69 - המועצה המקומית ראש העין נגד שר הדתות
*הארכת מועדים לבקשת פרטים נוספים בבג"צ אין לאבחן בקשה להארכת מועדים שנקבעו לדרישת פרטים נוספים בבג"צ ממועדים שנקבעו להגשת ערעור. כמו במועדים להגשת ערעור כן במועדים לדרישת פרטים נוספים יש צורך ב"טעם מיוחד" להארכת מועד.
חולשה שתקפה את ב"כ המבקשת במשך כמה ימים שלא מנעה ממנו לבוא למשרד וכן עומס עבודה במשרד אינם מהוים את ה"טעם המיוחד" הדרוש.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. שרף למבקשת, עו"ד פ. אלבק למשיב, 27.1.69).
ע.א. 469/68 - שרלוטה לוי נגד יצחק לוי
*מינוי עד רפואי מומחה ע"י ביהמ"ש ביהמ"ש המחוזי שמע עדויות רפואיות סותרות בדבר שפיות דעתו של המנוח יוסף לוי ובא למסקנה להעדיף את עדויות ב"כ המשיב כי המצווה היה שפוי בדעתו. טענת ב"כ המערערת כי לנוכח העדויות הסותרות היה השופט צריך למנות מומחה רפואי ביזמתו על פי תקנה 172 לתקנות סדר הדין נדחתה.
בקשה כזאת לא הובאה בפני ביהמ"ש דלמטה וספק אם ניתן להזקק לתקנה זו כשמדובר בחוות דעת לגבי מצב בריאותו של אדם אשר נפטר. אך יהא הדבר כאשר יהיה - אין התקנה חלה אלא לגבי תביעות לדמי נזק ולא במקרה כמו דנא שהמדובר בשפיות דעת לצורך קיום צוואה.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, מני. עוה"ד פון וייזל ונחמני למערערת, עו"ד קליינר למשיב, 21.1.69).
ע.א. 289/68 - פקיר השומה נגד גיורא גודיק ... בע"מ
*תשלום מס הכנסה ע"י תושב חוץ העובד בישראל
פקיד השומה ביקש לחייב את המשיבה לשלם מס הכנסה עבור שכר ששילמה ל- 5 מומחים מחו"ל שעבדו אצלה. כל אחד ממומחים אלה קיבל פחות מ -.5000 ל"י עבור עבודתו ושהה פחות מ- 90 יום בישראל.
ביהמ"ש העליון דחה את ערעור פקיד השומה וקבע כי לפי סעיף 5(2) לפקודת מס הכנסה כפי שתוקן בשנת תשכ"ה - 1965 פטור התשלום הנ"ל ממס הכנסה. בסעיף זה בחר המחוקק במבחן מקום ביצוע העבודה כמבחן החבות במס הכנסה וביטל את מבחני מקום עריכת הסכם העבודה ומקום קבלת התשלום. לכן אין חשיבות לשאלה היכן נערך ההסכם והמומחים פטורים ממס אם הם נכנסים לסייג שלא הרויחו -.5000 ל"י ושהו בישראל פחות מ- 90 יום.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד ע. נתן למערער, עוה"ד מ. דרוקר וא. זק למשיבה. 9.1.69).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 324/68 - .......................166 ─ * חזקה בתור שוכר אינה יוצרת התישנות.
─* ע.א. 205/68 - .............................166 ─ * תיקון כתב תביעה.
─* ע.א. 475/68 - ............................167 ─ * דרישה להכיר כהפסד בסכום שנגנב ע"י מעילה של מנהלי בית שדמי השכירות שלו ─ היוו את הכנסת הנישום.
─* ע.א. 449+454/68 - ...............168 ─ * מידת הזהירות הנדרשת מבעל משק מכוניות להחזקת המכוניות במצב תקין.
─* ע.א. 151/68 - ...................169 ─ * דרישה להכיר כהפסד "חוב רע" שאומץ ע"י החברה כשכבר היה ברור שמדובר ─ ב"חוב רע".
─* ע.א. 238/68 - ............................170 ─ * קיום צוואה ומינוי מנהל עזבון.
─
─* המ' 757/68 - בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שבקשו לקיים בה דיון נוסף.........171 ─* ב.ש. 208/68 - בקשה להארכת מועד...........................................171─* ע.א. 386/68 - השתתפות דיירים בהוצאות שעשה בעל הבית לפי חוק הגנת הדייר....172 ─* ב.ש. 199/68 - בקשה להארכת מועד...........................................172─* ע.א. 164/68 - תרומת רשלנות בנזיקין ; ─ ניכוי סכומים המשתלמים ע"י בטוח לאומי.......................172 ─* ע.א. 492/68 - תביעת פיצויים לאחר שהתובע חתם על כתב ויתור.................172 ─* ע.א. 529/68 - מזונות לאשה שעזבה את הבית..................................173─* ע.א 500/68 - הוצאת צו מניעה זמני.........................................173─* ע.א. 392/68 - הגדרת "כביש" וסטיה מעבר ל"אמצע הכביש"......................173 ─* ע.א. 457/68 - תביעת מזונות לקטינות לאחר שתביעה כזו נכרכה בתביעת גירושין..173 ─* ע.א. 384/68 - הוכחת חוסר תמורה בשטרות....................................174─* ע.א. 496/68 - גובה התשלום של מזונות לקטינה...............................174─* ב.ש. 210/68 - הארכת מועד להגשת ערעור.....................................174─* בג"צ 3/69 - גביית ראיות ע"י ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה..................175 ─* המ' 24/69 - הארכת מועדים לבקשת פרטים נוספים בבג"צ........................175─* ע.א. 469/68 - מינוי עד רפואי מומחה ע"י ביהמ"ש............................175─* ע.א. 289/68 - תשלום מס הכנסה ע"י תושב חוץ העובד בישראל...................175 ─
─
─