ד"נ 19/68 - עירית פתח תקוה ואח' נגד שר החקלאות
*בקשה לדיון נוסף שהוגשה בחוסר נקיון כפים.
(בקשה לדיון נוסף בפסה"ד שניתן בבג"צ 266/68 - הבקשה נדחתה).
החלטה:
א. בענין הנדון קבע בג"צ ברוב דעות כי תקנות בעלי חיים (הקמת בתי מטבחיים ובתי נחירה והפעלתם) שהותקנו ע"י שר החקלאות, בדין הותקנו. ממילא חייבות היו העותרות לסגור את בתי המטבחיים בשטחן, אותם בתי מטבחיים שאת מניעת סגירתם הם מבקשים באמצעות הבג"צ, ולמעשה כבר לפני הדיון הקודם בבג"צ הפרו את החוק בכך שלא סגרו את בתי המטבחיים.
ב. משלא עשו כן העותרות אלא המשיכו להפעיל את בתי המטבחיים, הרי זלזלו בחוק ובאו לביהמ"ש בידים לא נקיות. העובדות הן חמורות ביותר. העותרות הן גופן רשויות הציבור ובמקום להיות דוגמה לאזרח הפרטי מפירות הן את החוק ועושות דין לעצמן.
ג. בדיון הראשון הובן ע"י ביהמ"ש כי המשיב אינו מבקש לדחות את עתירת העותרות מחמת אי נקיון כפים אלא ביקש הכרעה לגופו של ענין. עתה, לאחר שהפסק הקודם נושא חותם של סופיות, כל עוד לא שונה ע"י ביהמ"ש בדיון נוסף, אין הצדקה להתעלם מן השיקול, כי התנהגות העותרות, שלא סגרו את בתי המטבחיים עד היום, יש בה משום עשיית דין לעצמן והפרה גלויה של החוק, ומכאן שבקשתן לדיון נוסף הוגשה בחוסר נקיון כפים.
ד. גם אם מביאים בחשבון את המניע של העותרות שלא לקפח פרנסת משפחות רבות, וגם אם יוצאים מתוך הנחה כי הטענות שנטענו בבקשה לדיון נוסף הינן כשלעצמן בעלות משקל וראויות להתברר, אין בשיקולים אלה כדי לעמוד כנגד העיקרון המחייב שלא להושיט סעד לבעל דין שבא לביהמ"ש בחוסר נקיון כפים.
ה. היוצא מכאן כי גם אם יוחלט על דיון נוסף לא יהיה לעותרות סיכוי להצליח במשימתן, שכן לא יהיה מנוס מלדחות את טענות העותרות על הסף בשל העקרון של חוסר נקיון כפיים. מכיון שאין סיכוי לעותרות להצליח בדיון הנוסף אין להיעתר לבקשה לקיים דיון נוסף.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד יחיאל לעותרות, עו"ד חשין למשיב. 6.2.69).
בג"צ 1/69 - פלוני נגד פלונית ואח'
*החזקת ילדים ע"י המשיבה שחטפה אותם בניגוד לפס"ד בימ"ש בארה"ב.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי).
העובדות:
העותרים עלו לישראל והיו לאזרחים מכח חוק השבות. כאן נישאו בשנת 1957 וזמן קצר לאחר מכן ירדו לארה"ב, שם נולדו להם 3 ילדים (האחד משותק ונמצא בבית חולים ולגבי השנים האחרים מתנהלים כיום הדיונים). הנישואין לא עלו יפה, בני הזוג נפרדו והחל סכסוך על החזקת הילדים. הוגשו תביעות נפרדות במדינות ניו- יורק (ע"י האשה) ובמדינת מרילנד (ע"י הבעל) להחזקת הילדים. ביהמ"ש בניו יורק הוציא צו זמני להחזקת הילדים אצל האם וביהמ"ש במרילנד, שקבע כי הוא המוסמך לדון בענין, פסק סופית כי הילדים יוחזקו אצל האב, אם כי בהשתנה המסיבות תוכל האם לשוב ולבקש החזקת הילדים. ביהמ"ש במרילנד הגיע למסקנתו לאחר דיון ממצה שנמשך 7 ימים ולאחר שקיבל תסקירים ודוח"ות של פקיד סעד ושל פסיכיאטרים ופסיכולוגים. לאחר מכן חטפה האשה את הילדים וברחה אתם לישראל. הבעל בא אחריה וכאן הוצאו צוים ע"י ביה"ד הרבני האוסרים הוצאת הילדים מהארץ. לאחר שהוגשה העתירה לבג"צ הסכימו הצדדים להתגרש והשאלה הנדונה היא בידי מי יוחזקו הילדים.
החלטה השופט קיסטר:
א. מאחר שהגט ניתן וצוים בדבר החזקת הילדים הוצאו ע"י בתי משפט בחו"ל אין לדבר על קיום סמכות ביה"ד הרבני לדון בהחזקת הילדים שלא בהסכמת הצדדים.
ב. לגבי הדיון בבג"צ ובכל ערכאה אחרת בישראל יש לראות את הצדדים כאזרחים ישראליים לפי סעיף 14 לחוק האזרחות לאחר שנעשו לאזרחים מכח חוק השבות.
ג. פסה"ד של ביהמ"ש במדינת ניו יורק לא היה סופי אלא קבע הסדר זמני, לעומת פסה"ד של ביהמ"ש במרילנד, ונראה כי הסמכות לדון בענין היתה בידי ביהמ"ש במרילנד. אך על כל פנים, אפילו נראה את הצו הזמני של ביהמ"ש בניו יורק להחזקת הילדים ע"י האשה כבר תוקף, הרי שצו כזה לא העניק לאשה את הרשות להוציא את הילדים אל מחוץ לתחומי ארה"ב. צו זמני להחזקת ילד אין לפרשו כמתיר לאותו הורה לנתק את הקשר שבין הילד להורה השני ולהרחיקו למדינות הים. בתי המשפט בישראל עומדים על המשמר למנוע חטיפת ידים והבאתם למדינות אחרות ולא בקלות יכנס ביהמ"ש לברור השאלה אם יש מקום לשנות החלטה של בימ"ש במדינה אחרת שפסק על החזקת הילדים.
ד. הגורם של טובת הילדים הוא המכריע בשאלת החזקתם ועל כן יכול ביהמ"ש לפסוק אחרת מאשר נפסק בבית משפט זר ואינו קשור על ידי פסק דין נכרי. אבל יחד עם זאת מתיחס ביהמ"ש באימון לדברים שהתבררו ונקבעו בדיון ממצה בביהמ"ש הזר ועיקר כוחו של פס"ד ביהמ"ש במרילנד הוא בכך שקבע מה שקבע על פי ברור מה דורשת טובת הילדים.
ה. נכון שבימ"ש ישראלי יכול להגיע למסקנה אחרת אם חל שינוי במצב ויתכן שחלו בינתיים שינויים המחייבים החלטה שונה להחזקת הילדים אך דבר זה לא ייעשה בדרך של חטיפות ויכולה האשה לפנות לביהמ"ש במרילנד לשינוי החלטתו.
(עו"ד טורבוביץ והררי לעותר, עו"ד אליגון למשיבים, 5.2.69).
בג"צ 265/68 - אגודת האינג'נרים והארכיטקטים ואח' נגד שר העבודה
*חובתו של השר להתיעץ במועצה מיעצת שהוקמה לפי החוק בבואו לבטל או לשנות תקנות שהתקנתן היו בהתיעצות כאמור.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי).
העובדות:
בשנת 1958 יצא חוק ההנדסים הקובע חובת רישום של מהנדסים ואדריכלים ואת תנאי הכשירות לרישום. החוק קובע מועצה בת 27 חברים שבה יש לממשלה רוב. השר הוסמך לקבוע, לאחר התיעצות במועצה, ייחוד הפעולות למהנדסים ואדריכלים ומשיוחדה פעולה כן לא יבצענה אדם אלא אם הוא בעל רשיון לפי החוק.
לאחר שהוקמה המועצה הביא השר בפניה טיוטה של תקנות לייחוד פעולות, התקנות פורסמו אלא שתחילת תקפן נדחה כשאחת התקנות קבעה מועד מאוחר יותר לתחילת תקפן. מאז נדחה תחילת תקפן מספר פעמים ולאחרונה שוב תוקנה התקנה ונדחה הפעלתן מיום 15 באוגוסט 1968 לסוף מרץ 1969. לגבי הדחיה האחרונה לא התיעץ השר במועצה אלא קבע תיקון תקנת הדחיה על דעת עצמו. העותרים פנו לבג"צ שיבטל את הדחיה האחרונה ויצוה לתת רשיון בהתאם לחוק ל- 7 עותרים חברי האגודה העותרת.
החלטה - השופט זוסמן:
א. אם התקנות לייחוד פעולות אינן מניחות את הדעת ומן הצורך לשנותן יכול השר לשנות את התקנות בהתאם לסמכותו. אולם השר אינו משנה את התקנות אלא דוחה הכנסן לתוקף מפעם לפעם ועתה אינו מציין אפילו כל מועד שהוא לתחילת תקפן.
ב. לטענה כי רשותו של השר להתקין תקנות לייחוד פעולות היא רשות ולא חובה - אין ביהמ"ש נוטה להסכים לטענה זו. נכון שלשון "רשאי" בחיקוק מקנה לכאורה רשות או שיקול דעת פשוטו כמשמעו, אך היא גם מסמיכה בעל הרשות לעשות דבר ופעמים צמודה לסמכות זו החובה לפעול על פיה.
ג. אך למעשה פטור ביהמ"ש לפסוק בשאלה הנ"ל שכן השר התקין את התקנות והכריז על הצורך ליחד את הפעולות ובכך גילה דעתו שמן הראוי להפעיל את כח החקיקה שלו, והשאלה אם חייב היה לנהוג כך אם לאו, אינה עומדת לדיון. אם ישנה השר את דעתו ולא יחפץ עוד לקבוע ייחוד תפקידים אין מניעה לכך שיבטל את התקנות לאחר שיתיעץ עם המועצה כאמור בחוק וכזאת לא עשה עד כה.
ד. על פי סעיף 16(1) לפקודת הפרשנות, מקום שהחוק מעניק לרשות את הסמכות להתקין תקנות רשאית אותה רשות לשנות התקנות או לבטלן באותה דרך שהתקינה אותן. התקנת תקנות ייחוד מותנית בהתיעצות קודמת עם המועצה ולכן גם השינוי והביטול צריך להיות לאחר התיעצות עם המועצה. המשיב התיעץ עם המועצה לפני התקנת התקנות ולפני הדחיות השונות עד לדחיה האחרונה, בתיקון האחרון של התקנות המהווה את הדחיה האחרונה, דחיה שכמוה כביטול התקנות, לא התיעץ השר במועצה ועל כן אין הדחיה כדין. ההחלטה הסופית היא אמנם של השר אך אין הוא רשאי להימנע מלהתיעץ עם המועצה ולשמוע את דעתה.
(בפני השופטים: זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד ע. בן פורת לעותרים, עו"ד י. ברסלע למשיב. 30.1.69).
ע.א. 230/68 - שמעון עדני נגד שמעון כהן
*החובה לנהל חשבונות כשיש הסכם לחלוקת רווחים, גם כאשר בהסכם לא צויינה חובה כזו.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (הנשיא צלטנר) בת.א. 2311/66 - הערעור נתקבל בחלקו).
העובדות:
המערער והמשיב היו בעלי מדגם לפרופילים המורכבים על שיש מטבח. המערער העביר את חלקו במדגם למשיב תמורת סכום מסוים ובתנאי כי במכירות מסוג מסוים ישלם המשיב למערער 40 אחוז מהרווח. נקבע בהסכם כי החשבונות בין הצדדים ייערכו 4 פעמים בשנה, עברה שנה והמשיב לא מסר כל חשבונות למערער. הוא תבע על כן חשבונות, ניהול ספרים ובדיקת הספרים ע"י רואה חשבון. את חלקו ברווחים תבע המערער גם לגבי העבר וגם הסדר לגבי העתיד. הוברר כי המשיב לא ניהל ספרים וממילא לא ידוע אם היו לו מכירות מן הסוג שלפי ההסכם מגיע חלק מרווחיהן למערער. תביעות המערער נדחו ועל כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. לגבי העבר לא נוהלו חשבונות ולא הובאו ראיות כי היו מכירות המחייבות הפרשת רווחים למערער וברור שבהיעדר ידיעה אין לחייב את המשיב בתשלום כלשהו. אמנם ייתכן ואי ניהול חשבונות מתאימים, באם הנתבע חייב לנהל חשבונות, יהא לו נפקות לענין הטלת חובת הראיה על המשיב, אך הדבר לא נטען כאן וביהמ"ש לא יקבע עמדה בשאלה זו.
ב. המשיב חייב לנהל הנהלת פנקסים תקינה כדי שהמערער יוכל לדעת אם מגיעים לו רווחים ויש לאפשר למערער לבדוק את הפנקסים ומסמכים אחרים. מעצם התחייבותו של המשיב לשלם חלק מרווחים בעסקות מסויימות נובעת התחייבות מכללא לנהל חשבונות
כנים ומדויקים המאפשרים בירור אם אכן מגיע למערער סכום כלשהו. כן נובעת התחייבות מכללא לאפשר למערער או לבא כוחו לבדוק החשבונות אם הצדדים לא קבעו כי המשיב יהא נאמן על דיבורו.
ג. אמנם בתי המשפט אינם ששים לקראת הכנסת תנאי מכללא כאשר הצדדים לא קבעו אותו אבל הצדדים הרי אינם יכולים לצפות מראש מה עלול לקרות ולהעלות הכל על הכתב. החובה לנהוג בתום לב קיימת באופן כללי במו"מ בין הבריות כעקרון אוניברסלי וביהמ"ש יכול לכוף חובה זו. בעניננו יכול ביהמ"ש להורות על המשיב כי יקפיד לנהל חשבונות מסודרים לשם מימוש הוגן של זכותו של המערער כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם שביניהם.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד רימל למערער, עו"ד סמואל למשיב. 21.1.69).
ע.א. 485/68 - יונייטד סנגלס וכו' נגד מרדכי בורובסקי ואח'
*תביעה בסדר דין מקוצר ורשות להתגונן כדי לאפשר הגשת תביעה נגדית.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (הרשם לוין) בת.א. 2983/68 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המשיב הראשון הגיש נגד המערערת תובענה בסדר דין מקוצר בגין שורה של פריטים, המערערת ביקשה רשות להתגונן בהכחישה פריטים בודדים, וטענה בתצהיר כי היא מבקשת להגיש תביעה נגדית בגין נזקים שנגרמו לה ע"י התובע (המשיב). בעת הדיון טענה המערערת כי אין ראיה בכתב על הסכומיםשבתביעה ולפיכך אין מקום לדון בענין בסדר דין מקוצר. טענה זו לא הועלתה בתצהיר שצורף לבקשה לרשות להתגונן. המשיב ויתר על אותם פריטים שבהם כפרה המערערת ובעקבות זאת דחה הרשם את הבקשה לרשות להתגונן ונתן פס"ד נגד המערערת. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. תביעות בסדר דין מקוצר אפשר להגיש על תביעות סכום כסף קצוב הבאות מכח חוזה או התחייבות ובלבד שיש עליהן ראיה בכתב או ראשית ראיה כזו. הראיה או ראשית ראיה אינן צריכות להיות על החוזה או ההתחייבות אלא על התביעה צריך שתהיה ראיה כלשהי בכתב. עם זאת צריך שהתובענה תהיה על סכום קצוב, היינו שחישוב הסכום יהיה ענין אריטמטי גרידא ללא צורך בשומה או הערכה.
ב. השאלה אם תביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר או לא היא שאלה משפטית שאין צורך לעוררה או לאמתה בתצהיר בשבועה ודי בכך שהטענה נטענת בבקשה לרשות להתגונן או בעל פה בשעת בירור הבקשה.
ג. השאלה אם היתה ראיה בכתב לגבי אותם פריטים שהמערערת לא הכחישה אותם אבדה את חשיבותה לאחר שלא היתה הכחשה. צורת הדיון בפריטים שלא הוכחשו, אם לפי סדר דין רגיל או מקוצר, אינה יכולה להועיל למערערת.
ד. תביעה בסדר דין מקוצר הכוללת חלק שאינו ראוי להתברר בסדר דין מקוצר אינה נפסלת כולה מלהידון כך, כאשר ניתן להפריד על נקלה בין החלק הכשר להתברר בסדר דין מקוצר ובין החלק שאינו ראוי כך. הברירה בידי התובע להמשיך בתביעה לגבי החלק הכשר ולמחוק את הפסול או להעביר את כל התביעה לסדר דין רגיל.
ה. אף על פי כן דין הערעור להתקבל ויש לתת למערערת רשות להתגונן כדי שתוכל להגיש את התביעה הנגדית. אף בתביעה על פי שטר יש לתת רשות להתגונן על מנת להעלות תביעה נגדית כשזו "נוגעת או קרובה מאד בנסיבותיה לתביעה", ואם בשטר כך, בתביעה על פי חוזה שיש בו התחייבויות הדדיות לא כל שכן. בעניננו גילתה המערערת בתצהירה במה הפר המשיב את החוזה ופירטה את הנזקים השונים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת החוזה. זו תביעה נגדית הנובעת מאותו חוזה ומאותן נסיבות שמהן נובעת התביעה הראשית הכרוכה בה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. עו"ד ב. לוינבוק למערערת, עו"ד ג. קאופר למשיב 1. 12.2.69).
ע.א. 306/68 - כונס הנכסים הרשמי נגד דב מילמן עו"ד כמפרק חברה וכו' ואח'
*דין קדימה של חוב מקורי עובר לערב.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לם) בת.א. 1856/66 (המ' 4036/67) - הערעור נדחה).
העובדות:
בנק הלואה וחסכון (אחד המשיבים) ערב לחברה, שהיא עכשיו בפירוק, לתשלום סכום של 5000 ל"י למס קניה. לאחר מכן ניתן צו פירוק נגד החברה והבנק שילם את הערבות והגיש למפרק החברה הוכחת חוב על התשלום למס קניה. הבנק טען כי רכש את זכות הקדימה שיש למס קניה בפירוק חברה. המפרק ביקש הוראות מביהמ"ש בנדון וביהמ"ש החליט כי אותו דין קדימה שהיה לחוב המקורי נתון כעת לערבים שפרעוהו, על כך מערער כונס הנכסים הרשמי.
החלטה - השופט ברנזון:
א. הערבות הנדונה ניתנה לפני תחילת חוק הערבות תשכ"ז ולפי סעיף 20 לחוק אין הוא חל על ערבות זו. לפיכך יש לפנות לעקרונות היושר האנגליים כדי לפתור את השאלה המתעוררת במקרה דנא.
ב. ההלכה שנפסקה בישראל היא כי בטחונות ושעבודים שבידי הנושה עוברים לערב לאחר שזה פרע את חובו של החייב. הלכה זו יש להחיל גם על זכות הנושה לדין קדימה בנכסי החייב כאשר החייב הוא חברה וניתן צו לפרקה.
ג. דין קדימה כאמור אינו מהוה זכות אישית כטענת המערער. המעמד של דין קדימה, אם לדייק בלשון החוק, ניתן ל"חוב" ולא לבעל החוב המקורי.
ד. אולם לא רק על יסוד הדיוק בלשון החוק יש להחיל דין זכות הקדימה גם על תביעת הערב, אלא יש לבסס זאת בעיקר על עקרונות היושר החלים על עניננו, בהתאם לעקרונות יושר אלה - ערב ששילם חובו של החייב זכאי לתשלום לפי אותו סדר של דין קדימה ועדיפות אשר היו משלמים לנושה העיקרי.
ה. מן העובדה שהמחוקק קבע את זכות הסוברוגציה לדין קדימה למלווה כספים לחברה בפירוק לתשלום משכורת אין ללמוד כי בענינים אחרים אין להחיל את זכות הסוברוגציה. זכות השרירה וקיימת על פי דיני היושר אין לשלול אותה אלא על סמך הוראה מפורשת בחוק, ולא להיפך. אין צורך בהוראה נוספת בחוק כדי לקיים זכות שממילא כבר קיימת לפי הדין הכללי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, הלוי. עו"ד צ. הניג למערער, עו"ד ד. פוטשבוצקי למשיבים. 13.2.69).
ע.א. 426/68 - דליה גבאי נגד חנן לכיש ואח'
*פיצויי תאונת עבודה.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בת.א. 1709/65 - הערעור נתקבל בחלקו).
העובדות:
המערערת שהיתה בת 17 בעת התאונה עבדה ליד מכבש במפעל המשיבים. ביום התאונה חל קלקול במכונה והמשיב הראשון, מנהלה של המשיבה השניה נקרא לתקנה אותו יום ובימים שלפני כן עבדה המכונה ללא מגן. שעה שהמשיב עסק בתיקון המכונה נגשה המערערת לניקוי המבלט משיירי חומר שדבק בו. המשיב הפעיל את המכונה בעודנה ללא מגן והמערערת נפגעה - נקטעו לה האגודל והאצבע ויתר אצבעות ידה הימנית נפגעו. נכותה הפיסית נקבעה ל- 50 אחוז לצמיתות. ביהמ"ש חילק את האחריות לתאונה בשעור של 30 אחוז על המערערת והיתר על המשיבים. נפסק, למערערת 35 אלף ל"י כסכום גלובלי בשל הפסד השתכרות בעתיד כ- 9 אלפים ל"י עבור עזרה במשק בית בעתיד וחיובים אחרים. על מכלול החלטות ביהמ"ש נסב הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. צדק ביהמ"ש בהטילו על המשיבים האחריות לתאונה שכן הפרו חובה שבחוק בענין גידור מכונה לפי סעיף 18(1) לפקודת הבטיחות בעבודה. גם בזמנים שמותר להסיר את הגידור לצורך בדיקה וכד' חייבים היו המשיבים למלא דרישות סעיף 19 של הפקודה ולא מילאו דרישות אלה.
ב. לענין חלוקת האחריות - אמנם הדעת נותנת כי צדקה המערערת בגירסתה שהמכונה הופעלה כאשר היא טיפלה בה ולא שהיא ניגשה למכונה כשזו היתה בפעולה, אולם ביהמ"ש דלמטה שמע את הראיות והתרשם מהעדים וביהמ"ש שלערעור לא יתערב בממצאיו.
ג. את הסכום הגלובאלי של 35 אלף ל"י קבע ביהמ"ש בהתחשב באורך תקופת עבודה של אשה עד גיל 60 ובנתונים אחרים בלי להכנס לפירוט ההשתכרות החדשית בהיעדר נתונים לגבי סיכויי ההשתכרות בעתיד. הסכום מתקבל על הדעת ואין לשנותו.
ד. בפריט של עבודה במשק בית תבעה המערערת 17 אלף ל"י ונפסק לה החצי מכך. בהתחשב בנכות המערערת ובצרכים שלה לעזרה במשק בית יש לפסוק לה את מלוא הסכום שתבעה ולא את מחציתו כפי שקבע ביהמ"ש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, ברנזון, כהן. עו"ד ח. אליגון למערערת, עו"ד ז. לוריה למשיבים. 13.2.69).
בג"צ 277/68 - רשת גני ילדים בית יעקב נגד המועצה ראש העין
*מסירת מבנה לרשת חינוך העותרת דרשה כי מבנה שהוקם ע"י המועצה ימסר לרשת החינוך שלה בעוד המועצה מסרה אותו לחינוך הממלכתי דתי. לטענת העותרת הובטח לה המבנה והוא הכרחי להקל על מצוקת הדיור של גני הילדים שלה, הצע"ת בוטל. העותרת לא גילתה כי בוצעה פלישה למבנה והפולשים גורשו ע"י המשטרה ולא נאמר על כך דבר בעתירה. עליה היה לגלות את הדברים בעתירה ומשלא עשתה כן די לבטל את הצע"ת. אך גם לגופם של דברים לא הוכיחה העותרת כי הובטח לה המבנה וכמו כן אין בהחלטת המשיבה למסור את המבנה לרשת החינוך האחרת משום חוסר תום לב או שיקול מופרך.
(בפני השופטים: ויתקון, כהן, הלוי. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד פרידלנדר לעותרת, עו"ד אלטלף למשיבה. 30.1.69).
ב.ש. 29/69 - מחמוד בן מוחמד פידלה נגד מדינת ישראל
*העברת משפט להרכב אחר כשהוא מוחזר לערכאה ראשונה
הלכה פסוקה היא שסעיף 36 לחוק בתי המשפט לא נועד להעניק תרופה למי שטוען לפסלותו של שופט היושב לדין, אלא רק סדרי העברה של ענין מבית משפט למשנהו, מבחינת המקום. ברור שהלכה זו כוחה יפה גם כשהטענה, עליה מבוססת הבקשה, להעברת הדיון לשופט אחר או לבימ"ש במקום אחר, יורדת לשאלה, אם אינו רצוי ששופט פלוני ישב לדין מסיבה אחרת, גם אם אין המדובר, כמו בענין הנדון בבקשה דנא, בשאלת היותו פסול לכך.
כאן הוחזר הדין של נאשם פלילי לדיון מחודש והמבקש ביקש כי המשפט לא יישמע בפני ההרכב ששמע לראשונה את המשפט. לנוכח המסיבות השונות שנתלוו לענין זה, וחוות דעתם של השופטים עצמם שהיו צריכים לשבת לדין, המליץ הנשיא אגרנט כי המשפט יתברר בפני הרכב שונה מהראשון. הנשיא המליץ זאת בפני נשיא ביהמ"ש המחוזי שהוא בעל הסמכות לקבוע את הרכב ביהמ"ש שישמע את המשפט.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מקרין למבקש, עו"ד בלטמן למשיבה. 7.2.69).
ב ת ו כ ן
* ד"נ 19/68 - ...........................194 ─ * בקשה לדיון נוסף שהוגשה בחוסר נקיון כפים.
─* בג"צ 1/69 - ........................................194 ─ * החזקת ילדים ע"י המשיבה שחטפה אותם בניגוד לפס"ד בימ"ש בארה"ב.
─* בג"צ 265/68 - ...........195 ─ * חובתו של השר להתיעץ במועצה מיעצת שהוקמה לפי החוק בבואו לבטל או ─ לשנות תקנות שהתקנתן היו בהתיעצות כאמור.
─* ע.א. 230/68 - ...................................196 ─ * החובה לנהל חשבונות כשיש הסכם לחלוקת רווחים, גם כאשר בהסכם לא צויינה ─ חובה כזו.
─* ע.א. 485/68 - .................197 ─ * תביעה בסדר דין מקוצר ורשות להתגונן כדי לאפשר הגשת תביעה נגדית.
─* ע.א. 306/68 - .............198 ─ * דין קדימה של חוב מקורי עובר לערב.
─* ע.א. 426/68 - ................................199 ─ * פיצויי תאונת עבודה.
─
─* בג"צ 277/68 - מסירת מבנה לרשת חינוך......................................199─* ב.ש. 29/69 - העברת משפט להרכב אחר כשהוא מוחזר לערכאה ראשונה..............200─
─
─
─
─
─
─
─
─