ע.פ. 266/69 - יאיר קולטון ואח' נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירה של סחר בסמים.(ערעורים על פס"ד וגז"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים רווה, בנטל, קווארט) בת.פ. 157/69 -הערעור על מדת העונש נתקבל).
העובדות:
המערערים רכשו חשיש ואופיום חי מבדואים בנגב ומכרו אותם ביישוב היהודי במשך כשמונה חודשים, הם הספיקו למכור סמים אלה בסכום העולה על 60.000 ל"י. הם הודו בעובדות שבכתב האשום והורשעו בעברות של החזקה וסחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 7(1) לפקודת הסמים המסוכנים וכן בקשירת קשר לעשות פשע. המערערים השתמשו למסחרם במכונית של המערער השני, וביהמ"ש המחוזי צווה להחרים את המכונית, פסל את שני המערערים מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים, הטיל מאסר של חמש שנים על המערער הראשון ושלש וחצי שנים על המערער השני. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. על אף הודאת המערערים לא ניתן היה להרשיעם בעבירה של סחר בסמים מסוכנים, שזו עברה המתייחסת רק לסם מסוכן הנזכר בחלק ב' של התוספת לפקודה, ובחלק זה לא מופיע לא אופיום חי ולא חשיש אשר בהם הם עסקו. אולם העבירה של קשירת קשר לעשות פשע בעינה עומדת, שכן החזקת הסמים הללו גם היא עבירת פשע.
ב. לגבי העונש אין לייחס חשיבות לצד המשפטי הנ"ל באשר ברור כי החזקת הסמים המסוכנים היתה לשם מכירה ובפועל הספיקו המערערים למכור כמות גדולה של סמים. עם זאת בהתחשב שלמערערים אין הרשעות קודמות די שעל כל אחד מהם יוטל עונש של שלש שנות מאסר ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן על המערער הראשון לשלם קנס מירבי של 5.000 ל"י.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, קיסטר. עוה"ד מרגלית וסלומון למערערים, עו"ד חסיד למשיבה. 31.7.69).
ע.א. 703/68 - בנק הפועל המזרחי בע"מ נגד רחל גורדון ואח'
*תיקון טעות סופר והשפעתו כשינוי מהותי.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בת.א. 629/66 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המערער תבע את המשיבים כערבים לעושי שטרי חוב. המשיב השני ביקש רשות להתגונן והעלה טענות שונות ואחרי שהוגשו השטרות העלה טענה נוספת כי נעשה שינוי מהותי בשטר, היינו כי תחילה נרשם בשטרות תאריך הוצאה זהה לתאריך הפרעון ולאחר מכן נמחק תאריך זה ונכתב תאריך יותר מוקדם כתאריך הוצאה. השטרות נמסרו למערער כשהם חתומים על החלק ולבד מהסכום לא היה בהם דבר. לבנק ניתנה הרשאה מפורשת בכתב למלא את זמן הפרעון של השטר ואת הסכום. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה כי נעשה שינוי מהותי בשטרות הפוסל את השטרות ועל כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. העובדה שניתנה הרשאה מפורשת לבנק למלא את תאריך הפרעון והסכום אין ללמוד ממנה חוסר הרשאה לגבי יתר הפרטים. לגבי הדברים החשובים כמו זמן הפרעון והסכום רואים הצדדים צורך לקבוע הוראות מפורשות שלא יבואו בטענה כי הסכום ותאריך
הפרעון הוכנסו באופן שרירותי. שונה המצב לגבי תאריך ההוצאה, שאם לא נכתב אין זה פוסל את השטר אך מצפים מן האוחז שאם ימלא אותו יכתוב את התאריך האמיתי של הוצאתו, ואין העושה נותן הוראות למלוי פרט זה.
ב. טעות שנעשתה על ידי האוחז במילוי תאריך ההוצאה של השטר ושתוקנה על ידו אין התיקון מבטל את השטר ואין זה שינוי מהותי בשטר. מדובר בטעות סופר לגבי תאריך הוצאת השטר ובתיקון טעות סופר במובן המצומצם של המילה, ואין לראות בכך שינוי מהותי, מה גם במקרה דנא כאשר מתקן הטעות היה מורשה למלא את התאריך והתיקון נעשה לפני שהשטר יצא מתחת ידו. אם שליחותו של הבנק היתה למלא את התאריך הנכון הרי שהשליחות לא נסתיימה עד שמילא את התאריך הנכון של השטר. ג. אין יסוד לטענת המשיב שחובת המערער להוכיח כי השטרות מולאו בדיוק לפי ההרשאה. אם המשיב טוען כי השטרות לא מולאו בהתאם להוראות הרי נטל ההוכחה מוטל עליו.
(בפני השופטים: זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד ש. ירון למערער, עו"ד י. קנטור למשיב 2. 24.8.69).
ע.א. 353/69 - יוסף צרפתי נגד אולף שטרסמן
*נקיטת הליכי פשיטת רגל נגד חייב שנפתחו נגדו הליכי הוצל"פ.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 1762/69 - הערעור נדחה).
העובדות :
המערער חוייב בפס"ד לשלם למשיב סכום של כ- 5,000 ל"י. החוב לא נפרע ופסה"ד הוכנס להוצל"פ. לבקשת המשיב הוזמן המערער לחקירת יכולת ונקבע שעל המערער לפרוע את החוב בתשלומים חדשיים, המערער עומד בתשלומים אלה, אלא שהמשיב לא הסתפק בכך ופתח גם בהליכי פשיטת רגל. המערער טען כי לאחר שהוזמן לחקירת יכולת ונקבעו לו תשלומים חדשיים אין להכריזו כפושט רגל אך טענתו נדחתה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. העובדה שהמערער משלם את חובו למשיב על פי הליכי הוצל"פ שננקטו ע"י המשיב אין בה כדי למנוע מהמשיב לנקוט גם בהליכי פשיטת רגל. קביעת שעורים חודשיים בהוצל"פ של פס"ד אינה מהוה עיכוב להכרזה של פשיטת רגל לפי סעיף 2 (2) (ז) לפקודת פשיטת הרגל שלפיו אי תשלום חוב שנפסק בפס"ד סופי מהווה מעשה פשיטת רגל.
ב. ביהמ"ש ימנע מהוצאת צו פשיטת רגל רק אם עוכבה ההוצל"פ של פסה"ד שניתן נגד החייב. הכנסת פסה"ד להוצל"פ וקביעת תשלומים לפרעונו אינה מעכבת את ההוצל"פ אלא להיפך מהוה צעד ממשי להוצל"פ של פסה"ד.
ג. אין לראות כל פסול בכך שנושה נוקט באמצעים משפטיים שונים שהחוק העמיד לרשותו כדי לגבות חוב המגיע לו על פי פס"ד סופי ומחייב. בדרך כלל משנתקיימו דרישות החוק למתן צו פשיטת רגל, ינתן הצו כדבר מובן מאליו, אלא אם יימצא כי מפני סיבה מספקת אין הצו צריך להנתן. העובדה שנקבעו תשלומים בהליכי הוצל"פ ואלה נפרעים במועד אינה מהוה סיבה מספקת כזאת.
השופט מני: מסכים.
השופט כהן:
הכנסת פסה"ד להוצל"פ וצו תשלומים חודשיים מהווים "עיכוב ההוצל"פ" ויש בהם כדי למנוע נקיטת הליכי פשיטת רגל.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, מני. עו"ד זילברברג למערער, עו"ד לאונר למשיב. 24.7.69).
ע.א. 483/68 + 482 - מפעלי אספלט בדרום בע"מ נגד מ. אורנשטיין ואח'
*סמכותה של חברה להגביל בתקנותיה אפשרות שינוי התקנות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 9784/67, 3159/68 - הערעור נתקבל בע.א. 483/68 ונדחה בערעור השני).
החלטה - השופט הלוי:
א. החברה המערערת קבלה החלטה פה אחד באסיפה כללית שלא מן המנין לפיה תבוטל תקנה 67 של תקנות החברה ובמקומה הותקנה תקנה שלפיה ימונה רואה חשבון מסוים כמנהל יחיד של החברה וכן כי כל שינוי בתקנות החברה לא יהיה לו תוקף אלא אם ניתנה על כך הסכמת המשיבה השלישית. לאחר מכן נתכנסה שוב אסיפה כללית שלא מן המנין של החברה ביטלה את התקנה 67 המתוקנת ומינתה כמנהל את אחד מבעלי המניות של החברה, וזאת בלי לקבל הסכמת המשיבה השלישית.
ב. כשם שהחברה יכלה לשנות בהחלטתה הראשונה את תקנותיה ולמנות את רואה החשבון כמנהל ולהתנות כל שינוי בהסכמת המשיבה השלישית, כן יכלה לשוב ולשנות את תקנותיה, לבטל את הצורך בהסכמת המשיבה השלישית ולאחר מכן יכלה לבטל את מינוי רואה החשבון כמנהל ולמנות מנהל אחר תחתיו.
ג. סעיף 12 לפקודת החברות קובע כי חברה יכולה בהחלטה מיוחדת לשנות את תקנותיה בכפוף להוראות הפקודה ולתנאים הנכללים בתזכיר החברה. התקנות - להבדיל מתזכיר החברה - אינן יכולות להתנות על סעיף 12 לפקודה, לפיכך לא היה צורך בהסכמת המשיבה השלישית כדי לשנות את תקנות החברה על אף האמור בתקנה 67 המתוקנת של תקנות החברה.
ד. העובדה שהחברה היה לה התחיבות חוזית כלפי המשיבה השלישית למנות את רואה החשבון כמנהל ולא להחליפו בשום פנים אין בה כדי להגביל את כוחה של החברה לשנות את תקנותיה ולפעול בהתאם לפקודת החברות.
ה. מכיוון שההחלטה על השינוי במנהלים היתה כדין צריכה היתה כל הזמנה למשפט נגד החברה להשלח למנהל שנתמנה כדין. בענין דנא נשלחה הזמנה למשפט לרואה החשבון כך שלא היתה מסירה כדין ויש לבטל את החלטת ביהמ"ש שניתנה נגד המערערת במעמד צד אחד לאחר שלדעת ביהמ"ש דלמטה המערערת "לא התייצבה לאחר שנמסרה לה הודעה כראוי".
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, ויתקון, הלוי. עו"ד א. פרוסט למערערת, עורכי הדין אורנשטיין, פריבס וצבינרי למשיבים. 24.7.69).
ע.א. 23/69 - בנק לפתוח ולמשכנתאות נגד קלרה ויעקב בן חיים
*תביעת דיירים שרכשו דירה אצל קבלן שהבנק יסיר משכנתא שנרשמה לחובת הקבלן המשיבים רכשו דירה אצל קבלן שלאחר מכן לקח הלואות מהמערער ומישכן את הקרקע שעליו בנה את הדירה. המשיבים חתמו על קבלת משכנתא אצל המערער שתירשם לאחר שהדירה תירשם על שמם וכסף המשכנתא הועבר לקבלן. במקום לרשום את המשכנתא על שמם לזכות המערער עמדו המשיבים ופרעו את חוב המשכנתא שלהם למערער לפני שהגיע מועד הרישום. משביקשו להעביר את הדירה על שמם סירב הבנק להסיר את המשכנתא הרשומה לחובת הקבלן. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער להסיר את המשכנתא ולאפשר העברת הדירה על שם המשיבים כשהיא נקיה ממשכנתא והערעור על כך נתקבל. הקבלן התחייב להעביר למשיבים את הדירה כשהיא נקיה מכל חוב שעבוד או משכנתא ולמשיבים טענות ותביעות נגד הקבלן. העובדה שהם היו לבעלים שביושר של הדירה טובה כתביעה נגד הקבלן ולא נגד הבנק. מאידך אין למצוא בהסכם המשכנתא שבין המשיבים למערער כל התחייבות מצד המערער לאפשר רישום הדירה על שם המשיבים והסרת המשכנתא הרשומה לחובת הקבלן.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, מני. החלטות נפרדות ניתנו ע"י השופטים ברנזון וכהן. עו"דבן ציון כהן למערער, עו"ד יעקב הוזיאס למשיבים 7.8.69).
ע.א. 221/69 - חברה חלקה וכו' נגד יצחק נתנאל ואח'
*ביטול חוזה ע"י הודעה לצד השני המערערים מכרו למשיבים חלקת אדמה בשנת 1964. הם קיבלו סכום כסף על חשבון המחיר ואת היתרה לא שילמו ולא היה ביכלתם לשלם. משעברו חדשיים מתאריך הפרעון שגרו באי כח המערערים מכתב למשיבים כי אם לא ישלמו להם את נזקיהם תוך 5 ימים יראו את ההסכם כמבוטל, ויחלטו לעצמם את הסכום שקיבלו על החשבון. לאחר כתיבת מכתב זה שלא באה עליו מענה נשתררה "דממת מכתבים" שנמשכה כשלוש שנים, וחוסר מעש אחר של הצדדים. רק בסוף מאי 1967 פנו המשיבים בדרישה להחזיר להם את כספם ואילו המערערים טענו שהתנהגות הצדדים אינה מצביעה על ביטול ההסכם והם עומדים על ביצועו. טענה זו נדחתה. על ידי הודעת הביטול של המערערים, שניתנה אחרי עבור הזמן לביצוע ההסכם, ושתיקתם הממושכת של המשיבים, הגיע ההסכם לקיצו, ולא ניתן להחיותו אלא על ידי הסכמה הדדית ברורה לעשות כן, וזה לא היה כאן. מכיון שההסכם בוטל ואין בו סעיף חילוט, על המערערים להשיב למשיבים את כספם.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, הלוי. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד דן כהן למערערים, עו"ד רפלד למשיבים. 15.7.69).
ע.א. 117/69 - מהנדס גיטר ושות' ואח' נגד בנק למלאכה בע"מ
*ערעור על החלטה שלא למחוק תביעה על הסף צודק המשיב שהחלטת רשם שלא למחוק תביעה על הסף הנה בגדר "החלטה אחרת" אשר ניתנת לערעור לפני ביהמ"ש שבו משמש אותו רשם ואין מקום להגיש ערעור כזה לביהמ"ש העליון, ואין גם מקום לכרוך ערעור כזה בתוך הערעור על חלק אחר של החלטת הרשם שהוגש כדין. מאידך יש להרשות למערערים להתגונן בפני התביעה כולה באשר מדובר בעסקה סבוכה שבין בעלי הדין.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד א. כרמל למערערים, עו"ד ה. מרגוליס למשיב. 31.7.69).
ע.א. 8/69 - פלוני נגד פלונית
*מזונות המערער משתכר כ- 700 ל"י לחודש ומזה הוא תומך בהוריו בסך 200 ל"י. אם המשיבה משתכרת כ- 600 ל"י לחודש. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם למשיבה,
בתו הקטינה, סכום של 400 ל"י לחודש וביהמ"ש העליון החליט להקטין את הסכום ולהעמידו על 300 ל"י בלבד. מתוך 300 ל"י אלה ישולמו 100 ל"י מתוך פקדון הנמצא בבנק בשם שני בני הזוג.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדוי, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד הוכמן למערער, עו"ד יונגר למשיבות. 13.8.69).
ע. א. 326/68 - יוסף אסא נגד משה לבנה ואח'
*הוצאת שם רע המשיבים חשדו במערער, שהוא פרסומאי, כי זייף חשבון שהוגש כביכול ע"י בית דפוס מסויים עבור עבודות שנעשו בשביל המשיבים, הם הגישו קובלנה למשטרה שעצרה את המערער ולאחר מכן שוחרר ע"י ביהמ"ש מן הטעם שהענין הוא יותר בעל אופי אזרחי מאשר פלילי. דבר המעצר הגיע לעתונות ופורסם בצורה מסולפת. המערער תבע את המשיבים בגין הוצאת דיבה ותביעתו נדחתה. גם הערעור על כך נדחה. חובת ההוכחה כי תלונת המשיבים למשטרה לא היתה בתום לב מוטלת על התובע המערער, ואת זאת הוא לא הצליח להוכיח. כיוון שכך עומדת למשיבים זכות היתרון לפרסום לפי סעיף 20 (1) (ז) של חוק לשון הרע (מסירת תלונה למשטרה בתום לב).
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ח. קאזיס למערער, עו"ד א. אדליסט למשיבים. 17.8.69).
ע.א. 61/69 - אדלר יעקב נגד הרצל מרכוס ואח'
*השאלה אם עילה מסוימת מפורשת בכתב תביעה בכתב תביעה שהגיש המערער נגד המשיב נאמר כי "הנתבע הראשון חייב לתובע את סכום הצ'יקים הנ"ל מחמת שהסיבם לתובע ומחמת שקיבל את תמורת הצ'יקים מהתובע". ביהמ"ש המחוזי סבר כי לפי נוסח זה קיימת תביעה רק על פי הצ'יקים ואין כאן עתירה חילופית לחיוב לפי התמורה. מכיון שהתביעה לפי עילת הצ'יקים נדחתה מחוסר העדה נדחתה התביעה בכללה אם כי ביהמ"ש המחוזי קבע שהוכח מתן תמורה. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בציינו כי אין לומר על תביעה זו שעילת התמורה אינה אחת מעילתיה. נכון שלא די לציין שהנתבע חייב על פי התמורה בלי לעיין מה היתה התמורה, אולם פגם זה בא על תקונו במהלך המשפט ובחקירת העדים.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, הלוי. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י. בן ישראל למערער, עו"ד ש. גילפז למשיבים. 17.8.69).
בג"צ 104/69 - גופרה סלם ואח' נגד יו"ר המועצה המקומית מגדל ואפרים בירמן
*פסילה מלהיות חבר מועצה המשיב השני (להלן המשיב) הנו חבר המועצה המקומית של מגדל. הוא הורשע בכך כי הכה את העותר וגזז את פאותיו ביום השני למלחמת ששת הימים בטענה שהעותר העביר טרקטור שהיה מגוייס לצורכי חרום מתחום המושבה מגדל לכפר ערבי שכן. בימ"ש השלום שהרשיע את המשיב בהכאות ובגזיזת הפאות לא קבע שהעותר אמנם עשה את מעשה הנבלה שיוחס לו. עתה מבקשים העותרים כי המשיב יפסל מחברותו במועצה המקומית. ביהמ"ש קיבל את טענת העותרים והחליט לפסול את המשיב בחברות במועצה. אמנם יתכן שהמשיב האמין כי המתלונן (העותר) התנהג בצורה מחפירה ובוגדנית וניתן לומר כי עבירות רבות אשר בנסיבות אחרות ניתן לומר עליהן שיש עמהן קלון הרי כשהן נעברות בנסיבות כמו אלה שהתקיימו כאן, ייתכן וניטל מהן עוקץ הקלון. אילו במקרה דנא היה המשיב מסתפק בהכאות אפשר היה לאשר את שיקול דעתו של ראש המועצה של מגדל שלא היה בעבירת התקיפה של המשיב משום קלון בהתחשב בנסיבות המיוחדות, אולם משגזז המשיב את פאותיו של המתלונן, נודף ממעשה
זה ריח של שנאת אחים ומתעוררות מהמעשה אסוציאציות כאובות שכאלה בתודעת העם, שהקלון הנדבק בו אינו ניתן לטישטוש ואינו נמחק או נעלם בנסיבות כלשהן - יהיו אשר יהיו.
לפיכך צודק העותר שהעבירה שעבר המשיב היה עמה קלון והוא פסול לכהן במועצה המקומית.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד ח. צברי לעותרים, עו"ד ד. גושן למשיבים. 7.7.69).
בר"ע 89/69 - לאה מאטיס נגד היכלי תפארת וכו'
*אכיפת פסק בורר נגד אכיפת פסק בורר טענה המבקשת, בין היתר, שסמכות הבורר לפי שטר הבוררין היתה "לפשר בין הצדדים וליתן פסק דין בדרך של פשרה" ולטענתה יש כאן סמכות לאשר פשרה שבעלי הדין יגיעו אליה אך לא לכפות פשרה. טענה זו נדחתה מן הטעם כי לפשר בין הצדדים פרושו להביאם לידי פשרה מרצון ואילו ליתן פס"ד בדרך של פשרה פרושו לכפות פשרה אף שאין הצדדים רוצים בכך. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.
(בפני: השופט כהן. 28.7.69).
בר"ע 102/69 - פלוני נגד פלונית
*תביעת מזונות זמניים תביעת המשיבות למזונות זמניים נדחתה כאשר השופט סבר כי הוא יכול לדון ולהחליט בתביעה עצמה ביום שמיעת הדיון בבקשה למזונות זמניים. אותו שופט נפטר ושופט אחר שבפניו הובאה התביעה פסק בינתיים מזונות זמניים למשיבות. אין ממש בטענת המבקש שדחיית הבקשה למזונות זמניים מהווה מעשה בי"ד שאין להשיבו. כל צו זמני וכל צו ביניים אפשר לבטלו ולשנותו ככל שהנסיבות מצדיקות במהלך המשפט.
(בפני: השופט כהן. 28.7.69).
מ"ח 1/69 - שחאדה מטראווה נגד היועץ המשפטי לממשלה
*בקשה למשפט חוזר בטענה שהיתה עדות שקר במשפט הראשון המבקש הורשע בגרימת חבלה חמורה לאדם, נענש על כך ועונשו הוחמר על ידי ביהמ"ש העליון. עתה הוא מבקש כי יתקיים משפט חוזר והגיש תצהירים של אנשים שבפניהם הודה המתלונן שהוא שיקר במשפט, הבקשה נדחתה. לפי חוק בתי המשפט סעיף 9 (א) (1) יקויים משפט חוזר אם פסק בימ"ש שראייה מהראיות שהובאו באותו ענין היה יסודה בשקר. כלומר שבימ"ש מוסמך קבע קודם שהעדות אמנם בשקר יסודה. כאן לא נתמלא התנאי האמור ודין הבקשה למשפט חוזר להדחות.
(בפני: הנשיא אגרנט. 23.7.69).
ב"ש 82/69 - פלונית נגד פלוני
*מסירת סמכות לבי"ד רבני לביטול נשואין
המבקשת היא נוצריה קתולית שהיא כיום אזרחית ישראלית מכוח התאזרחות והמשיב הוא יהודי אזרח ישראלי מכוח שבות, הצדדים נישאו בנשואין אזרחיים בפולניה, ושם נולד להם בן ולאחר מכן עלו לישראל. עתה הם מבקשים להתגרש והם מסכימים כי לביה"ד הרבני האזורי בירושלים תהיה סמכות לדון ולהחליט בדבר התרת הנשואין או בטולם. על יסוד האמור החליט נשיא ביהמ"ש העליון כי לביה"ד האזורי בירושלים תהיה סמכות לדון ולהחלט כאמור.
(בפני: הנשיא אגרנט. 13.7.69).