ע.א. 102/68 - יוספה סעיד נגד מוסא מנסור ואח'
*טענת חוסר סמכות של בימ"ש קמא שהועלתה לראשונה בערעור.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (הנשיא צלטנר) בת.א. 529/68 - הערעור נדחה).
העובדות:
המשיב עמד לשאת את בת המערערת לאשה והמערערת התחייבה "להעביר את כל זכויותיה" בדירה בת חדר וחצי על שם החתן והכלה. השנים נישאו והמערערת סירבה להעביר את הדירה ועל כן נתבעה לדין ונדרשה לבצע את החוזה בעין. טענת הגנה של המערערת כי לא ידעה על מה היא חותמת נדחתה מבחינה עובדתית, טענה אחרת כי הבת לא הצטרפה לתביעה נדחתה אף היא שכן הבת לא היתה צד לחוזה אלא שההתחייבות היתה לרשום גם על שם הבת ועל המערערת למלא את התחייבותה.הטענה האחרונה, שהועלתה לראשונה בערעור היתה כי מכיון שזכותה של המערערת בדירה היתה זכות חכירה מעמידר הרי זו תביעה לביצוע בעין של זכות חכירה והסמכות לדון בה היא בידי בימ"ש השלום ,ולא היתה סמכות לביהמ"ש המחוזי לדון בתביעה. טענה זו הועלתה לראשונה בערעור בעקבותפסה"ד בביהמ"ש העליון בע"א 331/67 שתביעה לביצוע בעין של חוזה חכירה היא בסמכות השיפוט של בימ"ש השלום ושניתן לאחר מתן פסה"ד בביהמ"ש המחוזי בתביעה דנא.
החלטה - השופט זוסמן:
א. נכון שאף אם לא נטענה טענת חוסר סמכות מבחינת הענין בערכאה ראשונה ביהמ"ש שלערעור יזדקק לה. במה דברים אמורים כאשר חוסר הסמכות מתגלה מניה וביה בכתב התביעה או כשיש בחומר הראיות הוכחה ברורה לכך שהענין חורג מגדר סמכותו של בית המשפט.
ב. תובענה לביצוע בעין של חוזה שנושאו דירה יכול שתהא בסמכות בימ"ש השלום ויכול שתהא בסמכות ביהמ"ש המחוזי. אם זו תביעת חזקה במקרקעין דן בה, בימ"ש השלום, ואם זו תביעה אחרת דן בה ביהמ"ש המחוזי.
בכתב התביעה דנא לא מצינו טענה שהזכות שהמשיבים טוענים לה היתה זכות חכירה או זכות חזקה אחרת בלבד. כל שנדרשה הנתבעת לעשות היה להעביר את זכויותיה בדירה וכך גם הורה פסק הדין.
ג. אמנם מתוך נתונים שונים שהיו בפני ביהמ"ש (איזכור שם עמידר ע"י התובע, טענה של הנתבעת בהגנתה כי היא בעלת זכות חכירה אך ללא הגשת כל מסמך שיוכיח זאת) קם אולי ספק בדבר הסמכות הענינית אך ספק בלבד לא די בו כדי לפסול מעשה של בימ"ש מחוזי שהוא בעל כח השיפוט הכללי במדינה.
ד. ביהמ"ש שלערעור לא ירשה למערערת להגיש עתה חומר ראיות חדש (חוזה החכירה) כדי להוכיח חוסר סמכות. כדי להרשות הגשת חומר ראיות חדש צריך נימוקים משכנעים ובימ"ש שלערעור יתן רשות כזאת רק במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל. הראיה שהמערערת מבקשת להביא היתה בידיה בעת הדיון בביהמ"ש דלמטה ולא נתנה כל הסבר מדוע לא הגישה אותה, זאת ועוד, המערערת יכלה להעלות את טענת הסמכות בביהמ"ש המחוזי שכן פסה"ד בע"א 331/67 הנ"ל לא חידש הלכה, אלא הלך בעקבות פסה"ד בע"א 145/58.
ה. אמנם אין זה מן הרצוי שפסק דין של בימ"ש חסר סמכות יעמוד בתקפו ויבוצע. אולם למערערת אין כל סיכוי לשינוי התוצאה אם יוחזר התיק לבימ"ש השלום שידון בו לפי חומר הראיות המצוי בתיק.
(בפני השופטים: זוסמן , מני, קיסטר . 31.10.68).
ע.א. 165/68 - פלשר אהרן נגד הימה בע"מ וכו'
*פיצויים לנפגע בתאונת עבודה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט שאל) בת.א, 886/65 וערעור נגדי - הערעורים נתקבלו).
העובדות:
המערער נפגע בתאונת עבודה אצל המשיבה והערעור נסב על גובה הפיצויים. לאחר היעדרות של 19 חדשים מעבודה חזר המערער לעבודתו אך לא בתפקיד שעבד לפני כן. לפי עדות האיש שטיפל בעניני הקידום המקצועי של העובדים יכול היה להתקדם בעבודתו הקודמת בדרגתו ואילו בעבודה החדשה לא יתקדם. ביהמ"ש המחוזי לא פסק לו פיצויים על היעדר התקדמות בעבודה, ביחס לפיצוי על כאב וסבל נפסק ע"י ביהמ"ש המחוזי סכום של 3000 ל"י, אף כי לפי העדויות נשברה לו האמה הימנית, אושפז שבועיים, היד היתה נתונה חדשים בגבס, עבר שלושה ניתוחים, סבל במשך שנים ולבסוף נותרו הגבלות בתנועות ידו הימנית. על הנ"ל ערער המערער והמשיבה ערערה על שלא ניכו מסכום הפיצויים מענק נכות שקיבל המערער.
החלטה - השופט ברנזון:
א. ביהמ"ש צריך היה להתחשב בעדותו של המטפל בעניני קידום העובדים ולקחת בחשבון מניעת התקדמות המערער בדרגות השכר בגלל נכותו.
ב. אמנם ביהמ"ש שלערעור אינו מתערב בדרך כלל בקביעת הפיצויים בראש נזיקין של כאב וסבל אולם ביהמ"ש יתערב כאשר הסכום שנפסק הוא בלתי מתאים לחלוטין או כשהוא חורג במידה רצינית מהשיעור המקובל, והמקרה דנא הוא כזה שיש להתערב. לנוכח העובדות דלעיל יש להעלות את שיעור הפיצויים על כאב וסבל ל- 7000 ל"י.
ג. טעה ביהמ"ש דלמטה כאשר לא ניכה את סכום מענק הנכות שקיבל המערער מהמוסד לביטוח לאומי ויש לנכות סכום זה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג , ברנזון, הלוי. עו"ד א. טויסטר למערער, עו"ד ד. קציר למשיבה. 7.11.68).
ע.א. 79/68 - ירדניה חברה לבטוח בע"מ נגד שבתאי קלו ואח'
*פוליסה לביטוח כלי רכב.
(ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בת"א (השופט יורן; ב- ת.א. 443/66 - הערעור נדחה).
העובדות:
החברה המערערת הוציאה פוליסה לבטוח כלי רכב מסוג סמיטרילר של שנים מהמשיבים. הפוליסה ציינה בנפרד את מספרי הזהוי והרשום של הגורר ברכב ושל הנגרר. בעת התאונה היה צמוד לגורר נגרר אחר שאינו מצויין בפוליסה והמערערת טענה כי במקרה כזה אין היא אחראית לנזק שנגרם.
בית המשפט המחוזי חייב את המערערת בתשלום הנזק בציינו שאין בפוליסה תניה שלפיה אסור לחבר לגורר נגרר אחר מזה שמספרו מופיע בפוליסה כאמור. כן ציין כי מאחר ורק הגורר הוא בעל מנוע ובתור שכזה טעון בטוח חובה, יש להעמיד את בעלי חוזה הבטוח בחזקה שהתכוונו לצאת ידי חובת החוק ועל כן עיקר בפוליסה הוא הגורר ואילו הנגרר אינו אלא טפל ובהעדר אסור מפורש להרכיב נגרר אחר יש לראות את הפוליסה כחלה על הגורר אף כשמורכב אליו נגרר אחר. על כך הערעור.
החלטה השופט כהן:
א. אין לפנינו חוזה בטוח אלא זה שעינינו רואות וכלי הרכב המתוארים בו כנשוא הבטוח אינם רק הגורר המסוים הזה כי אם גם דוקא הנגרר המסויים ההוא.
ב. הבטוח מכסה גם נזק שנגרם ע"י הגורר לחוד וגם נזק שנגרם ע"י הנגרר לחוד ואין צורך שהנזק יגרם על ידי שניהם יחד. אין צריך לומר שאין הפוליסה מכסה נזק
שנגרם ע"י נגרר אחר מזה שתואר בפוליסה ואולם נזק שנגרם ע"י הגורר המבוטח לחוד דין הוא שיהיה מכוסה גם אם היה מחובר אליו נגרר אחר שלא גרם את הנזק.
ג. במקרה כזה יש לבדוק אם הנגרר האחר לא היה הגורם שהגורר יזיק ומה היתה מידת השפעתו על גרימת הנזק ע"י הגורר. לפיכך, נראה היה שיש להחזיר את הדין לביהמ"ש המחוזי שישמע עדויות בשאלה זו. אולם מכיון ששני השופטים האחרים סבורים שאפשר לחתוך את הדין סופית על פי העובדות שנתבררו והטענות שנטענו - ידחה הערעור.
השופט הלוי:
א. אין נפקא מינה איזה חלק של הסמיטרילר - הגורר המבוטח או הנגרר הבלתי מבוטח - גרם את הנזק. אין חולק כי הגורר הוא הרכב המנועי והנזק נובע או נגרם ע"י השמוש בכלי הרכב המנועי בדרך הרבים כאמור בסעיף 16 (1) (ב) לפקודת בטוח כלי רכב מנועי.
ב. הגורר הנדון היה נשוא הבטוח ואין זה גורע מבטוחו שגם נגרר מסויים בוטח לפי אותה פוליסה כל עוד לא הותנה שהגורר והנגרר המפורטים בפוליסה יהוו יחידת בטוח אחת וכל עוד לא נאסר השמוש בגורר המבוטח כשהוא גורר נגרר אחר.
ג. הוכח גם קיומו של נוהג מסחרי של מובילים להחליף את הנגררים המחוברים מדי פעם לאותו גורר ויש רגלים לדבר שקיומו של הנוהג היה ידוע, או צריך היה להיות ידוע לחברה המבטחת.
השופט לנדוי:
א. תוקפו של בטוח סכוני צד שלישי על הגורר, שהוא הרכב המנועי החייב בטוח, אינו נפגם כאשר בעת התאונה גרר רכב זה נגרר שלא היה מבוטח.
ב. יש פנים לכאן ולכאן בשאלה מה היה הדין אילו הסיבה לנזק היה הנגרר במקרה דנא, אך מכיון שהמערערת לא כללה בנמוקי הערעור השגה על הדעה שהובעה ע"י השופט שהמערערת אחראית גם אם הפגיעה היתה ע"י הנגרר דוקא, אין לדון עתה בשאלת הנסיבתיות ויש לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: לנדוי, כהן , הלוי. עו"ד ג'רסי למערערת. עו"ד י. סביר למשיבים. 10.11.68).
ע.א. 252/68 - יהלומי אגוד צפת בע"מ ואח' נגד בנק המזרחי
*בקשה לרשות להתגונן.
(ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש המחוזי בת"א בהמ' 1399/68 - הערעור נדחה).
החלטה - השופט זוסמן:
א. בבקשה לרשות להתגונן אמנם רשאי המצהיר להעיד על דברים שנודעו לו מכלי שני (כמו בתצהיר לגבי כל הליך בינים) אולם לא די שיצהיר "לפי מיטב ידיעתי" ו"נודע לי כי" אלא עליו להודיע בתצהירו ממי שמע את אשר הוא מצהיר ומי מסר לו את הדברים.
ב. גם לגוף הטענות שהועלו בתצהיר צדק הרשם כשדחה אותן, אמנם בבקשה לרשות
להתגונן די בראיה לכאורה לגבי הטענות המועלות, ואולם דברי המצהיר בתצהירו היו סותרים זה את זה עד כדי כך שאין ליישב ביניהם, וסתירה זו הביאה את הרשם לכלל מסקנה שאין בפי המערערים הגנה של ממש ובדין הגיע למסקנה זו.
(בפני השופטים: זוסמן , לנדוי, ברנזון. עו"ד מ. גרון למערערים, עו"ד י. גרטנר למשיב. 31.10.68).
ע.א. 70/68 - כונס הנכסים הרשמי נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'
*תשלום שכר והוצאות לכונס הנכסים בפירוק חברה כשנעשה הסכם מוקדם עם הנושה המועדף בית המשפט המחוזי קבע כי הוצאות ושכר כונס הנכסים הרשמי להפעלת המפעל ישולמו לפי סדרן אחרי חובות בעלי דין קדימה, הבטוחות והתשלום לפי פסק הדין. טענת כונס הנכסים היא שהוא זכאי להפרע עבור הוצאות ושכר בנהול מפעל החברה לפני בעלי השעבודים והבטוחות האחרים וטענתו נתקבלה ע"י ביהמ"ש העליון, זאת בהסתמך על המוסכם בשטר השעבוד שבין החברה שבפרוק לבין נושיה אשר על פיו נתמנה המערער לכונס נכסים ומנהל של מפעל החברה ואשר לפיו לראשונה יסולקו כל ההוצאות והשכר של מקבל הנכסים הרשמי. הסכם שטר השעבוד נעשה עם בעל השעבוד הראשון ופשיטא, שאם כונס הנכסים בא לפני בעל השעבוד הראשון על פי הסכם אתו, על אחת כמה וכמה זכאי כונס הנכסים הרשמי להפרע כאמור לפני בעלי שעבודים נוספים.
מכיון שבשטר השעבוד ניתן לכונס הנכסים הכח לפעול כב"כ הכללי והמוסמך של החברה ולעשות כל הוצאה שימצא לדרוש, הרי שלא היתה מוטלת עליו חובה לקבל אשור ביהמ"ש לעשות הוצאות כאלה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, כהן, הלוי, החלטה - השופט כהן. 30.10.68).
ע.א. 259/68 - עירית הרצליה נגד קלי ג'וזף
*תחולת סעיף 5א' של חוק היטל על דירות גדולות בערעור זה נפסק מפי השופט מני כי סעיף 5 א' (ב) של חוק היטל על דירות גדולות (תקון) תשכ"ז - 1967 חל על רוכש דירה ולא על בונה דירה ומפי השופט ויתקון נקבע כי הסעיף 5 א' על שתי פסקאותיו מכוון לסכומים העתידים להשתלם ולא לאלה ששולמו לפני תחילת חוק התקון.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, ויתקון, מני, עו"ד י. ברוש למערערת. עו"ד י, עזרן למשיב 7.11.68).
ע.א. 412/68 - יצחק ופרידה נמיר נגד א. גיצלטר עו"ד ואח'
*תביעה למסירת שטרות המוחזקים בנאמנות לכונס נכסים המשיבים כונסי נכסים בקשו לקבל לידיהם שטרות שנחתמו ע"י המערערים והפקדו בידי נאמן עד שתמסר למערערים חזקה בדירה מסויימת. בנגוד להחלטת ביהמ"ש המחוזי קבע ביהמ"ש העליון כי הכונה בהסדר היתה לקבלת החזקה בדירה בפועל ולא בהעברת הדירה על שם המערערים שכן ההסדר וההפקדה נעשו בעת ההעברה. העובדה שלאחר עשיית ההסדר הורשו המערערים לעשות שנויים בדירה אינה מעידה על מעשה של תפיסה החזקה בדירה שכן המפתחות נשארו בידי הקבלנים ועבודות ההשלמה נעשו בהסכמת הקבלנים ובלי שהמערערים נכנסו לגור בדירה.
היזמה שנקט השופט בחקרו את המערערים על תוכן התצהיר של המערער מס' 1, היה בה משום שבוש הליכי הפרוצדורה המקובלים שכן היה עליו להניח לצדדים להחליט
בעצמם בדבר חקירת המצהירים וגם להניח להם את עצם מלאכת החקירה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, הלוי. החלטה - הנשיא אגרנט, עוה"ד כספי וקנטור למערערים עו"ד לינדרמן וגרוס למשיבים 3.11.68).
ע.א. 293/68 - כונס הנכסים הרשמי נגד י. פישר עו"ד ואח'
*גובה השכר לנאמנים בפשיטת רגל המשיבים משמשים כנאמנים בפשיטת רגל ונקבע להם שכר ביניים של -.10,000 ל"י על פעולות שפורטו בבקשתם ואשר בעקבותן גבו כ- 50,000 ל"י. ביחס לגבית סכום זה אף כי יתכן שהפעולות היו רבות ומסועפות הרי שכר הטרחה בשעור של %20 גבוה מדי ולפיכך הועמד שכר הביניים על ידי בית המשפט שלערעור על -.5,000 ל"י בעוד שהשכר הסופי יקבע בסיום הפעולות.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, קיסטר. החלטה השופט זוסמן, עו"ד הניג למערער, עו"ד פישר למשיבים. 31.10.68).
ע.א. 242/68 - אהרן רטנר נגד המועצה המקומית נס - ציונה
*טענה שלא נטענה בתצהיר לרשות להתגונן צדק ביהמ"ש המחוזי כאשר סרב לשמוע טענה שלא נטענה בתצהיר הבקשה לרשות להתגונן וצדק בסרבו לאשר תקון התצהיר. אמנם נוהגים בתי המשפט שלא להחמיר עם מבקש התקון ולפעמים אף מורשה התיקון בדרגת ערעור אך זאת רק כאשר הגרסה המקורית מקורה בטעות, שכחה, או העלם עין ולא כאשר הוטמנה מלכתחילה כדי להפתיע את הצד היריב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, מני, קיסטר, החלטה - מ"מ הנשיא זילברג, עו"ד לאונר למערער עו"ד בר למשיבה. 13.11.68).
בג"צ 175/68 - פלוני נגד בית הדין הרבני
*החזרת תיקון לדיון בביה"ד הרבני הגדול העותר הגיש לבית הדין הרבני בת"א פניה לדון ב- 3 בקשות: להצהיר מה הוא מעמדם האישי של בני הזוג:
או להצהיר שבני הזוג הם פנויים ;
או להצהיר שעל ידי מעשה הקדושין שבין בני הזוג אסורים בני הזוג להנשא עם אחר כל עוד לא נותק הקשר ביניהם על ידי גט פטורין.
בית הדין האזורי דחה את הבקשה על כל שלושת חלופיה ואילו בית הדין הרבני הגדול דן רק בשתי הבקשות הראשונות ודחה אותן אך לא דן כלל בבקשה השלישית.
על יסוד הנ"ל ובהסתמך על ההוראה האמורה בסעיף 7(2)(4) של חוק בתי המשפט תשי"ז - 1957 הפך בית המשפט את הצו על תנאי להחלטי כך שהתיק יוחזר לבית הדין הרבני הגדול שידון ויחליט בבקשה השלישית דלעיל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדאו, מני. עו"ד י. בן מנשה לעותר, עו"ד צ. טרלו למשיב).
בג"צ 156/68 - רבקה אבוש נגד שר המשטרה ואח'
*אי חידוש רשיון לדוכן ברחוב מרכזי בת"א העותרת החזיקה 30 שנה בדוכן למכירת סגריות וכד' ברח' בן- יהודה בתל- אביב עד שבשנת 1967 סרבה העיריה לחדש את הרשיון מחמת שלא נתקבלה לכך הסכמתה של המשטרה כחוק.
עתירתה לבג"צ נדחתה. לאחר שהמשטרה נוכחה לדעת כי דוכני הרוכלים ברחובות הראשיים אמנם מהווים מטרד לרבים ומתן רשיון לדוכנים עלול להפריע למילוי תפקידי המשטרה לשמור על הסדר ועל תנועה תקינה ברחובות העיר, פשיטא, שאין לכפות על המשטרה את הסכמתה להוצאת הרשיון הדרוש על ידי העיריה. אם כי בצוע מדיניות זו
עשויה לגרום לרוכלים רבים נזק רב ועגמת נפש לא מועטה הרי אין זו אלא אחת התוצאות הבלתי נמנעות של העדפת טובת הכלל על פני ענינו של הפרט.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד לידצקי לעותרת, עו"ד בר סלע למשיבים. 31.10.68).
ע.פ. 382/68 - ארמונד בן דוד פרץ נגד מדינת ישראל
*עבירה לפי סעיף 1(א) (2) של החוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות) המערער יצא עם חברה וקיים עמה יחסי מין. באחד הערבים כשבאה לביתו מצאה שולחן ערוך, מאכל ומשקה ושני חברים מצויים יחד עם המערער. לאחר הסעודה קימו החברים זה אחרי זה יחסי מין עם הבחורה.
הבחורים העידו כי המערער הזמינם ל"חפלה" דהיינו, לדבריהם, שתיה, אכילה ושכיבה עם החברה שלו. הסכום ששלמו (-.50 ל"י) היה בעד שלושת הדברים גם יחד. מכיון שהסכום שניתן היה לפחות בחלקו עבור מעשה הזנות, הרי שהמערער עבר את העבירה לפי סעיף 1 (א) (2) של החוק לתקון דיני עונשין (עבירות זנות). אפילו אם נכונה טענתו של המערער כי הוציא למאכלים והמשקאות יותר מאשר קבל משני הבחורים גם אז יש להרשיעו כי הבחינה היחידה היא בעד מה ניתן הכסף. האם הוא ניתן גם עבור מעשה זנות שהיה בדעת הנותן לבצע. כאן המטרה היתה גם מעשה זנות ומטרה זו קוימה והושגה.
גם העונש של 3 חדשי מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי אינו מוגזם.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, הלוי. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מקרין למערער. עו"ד וולינסקי למשיבה. 4.11.68).
ע.פ. 410/68 - משה אביעם נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (מעשי זיוף ורמאות של ממונה על מחוז) המערער שהיה קצין מחוז וממונה על מתן רשיונות חציבה, פיתח פרקטיקה מסויימת בתיתו רשיונות חציבה ובאמצעות זיופים שונים הכניס לכיסו במשך 5 שנים -.107,000 ל"י ב- 270 מעשי רמאות שבהם רימה את הממשלה ו- 70 מקבלי רשיונות. הוטל עליו עונש של 7 שנות מאסר וערעורו על חומרת העונש נדחה. אמנם העונש אינו מן הקלים אך בהתחשב עם חומרת העבירות מבחינת מעמדו של המערער, עצם המעשה, גודל הסכום, אורך הזמן ומספר הפעמים של מעשי הרמאות, אין עילה להפחתת העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, ברנזון, קיסטר. עו"ד הניגמן למערער, עו"ד גב' ברזל למשיבה. 6.11.68).
ע.פ. 324+325/68 - יעקב בן חיים חסן ושלום פרסן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (מעשי שוד) שני המערערים הורשעו במעשי שוד ובית המשפט הטיל על המערער השני עונש של שנתיים מאסר ועל המערער הראשון עונש של 6 חדשי מאסר. ערעורו של המערער הראשון נדחה שכן העונש הוא קל ביותר. אשר למערער השני יתכן כי גם עונש של שנתיים מאסר אינו חמור אך קיים כאן אי שוויון בולט בין העונש שהוטל עליו לבין העונש שהוטל על שותפו. אומנם הוא הורשע בהיותו נער לפני 11 שנה בגניבה, אך אין זה צודק לפקוד עליו את חטאת נעוריו במידה כזו. יש גם להביא בחשבון כי מאז בצוע העבירה עברו כ- 3 שנים. על כן הופחת עונשו והועמד על שנה אחת מאסר.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד בראל למערער הראשון, עו"ד הולצמן למערער השני. עו"ד גב' ברזל למשיבה. 31.10.68).
המ' 561/68 - מרדכי אלפישר נגד אברהם גליזרמן
*הוצאות משפט בבית המשפט המחוזי נדחה ערעור שהגיש המשיב דנא נגד המבקש דנא ואף על פי כן לא נפסקו הוצאות למבקש. כיון שבפסק הדין לא נימק בית המשפט דלמטה מדוע אינו פוסק הוצאות החליט בית המשפט העליון לפסוק הוצאות למבקש.
ב"כ המבקש לא הופיע לשמיעת הבקשה ועל כן לא זכה להוצאות בבקשה זו.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, כהן. עו"ד פ. גוטליב למבקש, עו"ד זליכובסקי למשיב).
ע.פ. 374/68 - דוד אסולין נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהחזקת מטבע מזוייף
המערער נמצא אשם בהחזקת 239 בנקנוטים מזויפים של ארה"ב שכל אחד מתימר להיות שטר של 20 דולר, ביודעו שהם מזויפים ונדון לשנת מאסר אחת. ערעורו של המערער על ההרשעה נדחה שכן בפני ביהמ"ש דלמטה היה חומר ראיות מספיק כדי להרשיע את המערער. באשר לעונש נתקבל ערעורה של המדינה ובנוסף לשנת מאסר חוייב המערער לשלם קנס של -.5,000 ל"י.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, כהן, הלוי. החלטה - השופט הלוי. עו"ד תוסיה כהן למערער. עו"ד בלטמן למשיבה - 5.11.68).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 102/68 - ..............................78 ─ * טענת חוסר סמכות של בימ"ש קמא שהועלתה לראשונה בערעור.
─* ע.א. 165/68 - .....................................79 ─ * פיצויים לנפגע בתאונת עבודה.
─* ע.א. 79/68 - ....................79 ─ * פוליסה לביטוח כלי רכב.
─* ע.א. 252/68 - .........................80 ─ * בקשה לרשות להתגונן.
─
─* ע.א. 70/68 - תשלום שכר והוצאות לכונס הנכסים בפירוק חברה כשנעשה הסכם מוקדם ─ עם הנושה המועדף..............................................81─* ע.א. 259/68 - תחולת סעיף 5א' של חוק היטל על דירות גדולות..................81 ─* ע.א. 412/68 - תביעה למסירת שטרות המוחזקים בנאמנות לכונס נכסים.............81 ─* ע.א. 293/68 - גובה השכר לנאמנים בפשיטת רגל................................82─* ע.א. 242/68 - טענה שלא נטענה בתצהיר לרשות להתגונן.........................82 ─* בג"צ 175/68 - החזרת תיקון לדיון בביה"ד הרבני הגדול........................82 ─* בג"צ 156/68 - אי חידוש רשיון לדוכן ברחוב מרכזי בת"א.......................82 ─* ע.פ. 382/68 - עבירה לפי סעיף 1(א) (2) של החוק לתיקון דיני עונשין─ (עבירות זנות).............................................. 83─* ע.פ. 410/68 - חומרת העונש (מעשי זיוף ורמאות של ממונה על מחוז).............83 ─* ע.פ. 324+325/68 - חומרת העונש (מעשי שוד)..................................83─* המ' 561/68 - הוצאות משפט.................................................84 ─* ע.פ. 374/68 - הרשעה בהחזקת מטבע מזוייף....................................84─
─
─
─
─