ע.א. 222/69 - זייפר יעקב ושושנה נגד יעקב בן דב.
*תשלום פיצויים עבור הפחתת הנאה ממושכר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים : וינוגרד, י. כהן, וב. כספי) בע.א. 110/68 - הערעור נתקבל).
העובדות:
בשנת 1961 שכרו המערערים אצל המשיב דירה בקומת קרקע תמורת תשלום דמי מפתח. המערערים הינם כיום דיירים מוגנים לאחר שבשנה הראשונה גרו לפי הסכם שכירות. כאשר שכרו את הדירה היתה גינה מטופחת בין המרפסת של דירת המערערים ובין הכביש. בגינה נשתלו פרחים ונטעו עצים שהסתירו את המרפסת מעיני עוברים ושבים. בשנת 1964 החל המשיב בביצוע עבודות בניה בבית, עשה חנויות בקומת הקרקע, הרס את הגינה, קירב את המדרכה אל דירת המערערים היושבים עכשיו "כמעט על הכביש", הלקוחות של החנויות עומדים ממש ליד המרפסת וחלונות הדירה, ושופט השלום שביקר במקום מצא כי השינויים שנעשו ע"י המשיב גורמים למערערים אי נוחיות וסבל של רעש בלתי נסבל, הם לא יכולים להשתמש במרפסת והם יושבים בדירתם בתריסים מוגפים וחלונות סגורים וכו'. בימ"ש השלום קבע כי המשיב הפר תניה המשתמעת מכללו של דבר, מהשכירות, שלא להקטין את מידת ההנאה של השוכר. הוא נתן למערערים הצהרה על כך וחייב את המשיב לשלם למערערים סכום של 2,000 ל"י דמי נזק, ביהמ"ש המחוזי נעתר לערעורו של המשיב ודחה את התובענה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט זוסמן:
א. ממצאו של שופט השלום שהמשיב גרע מהנאת המערערים מן המושכר במידה הגורמת להם סבל ניכר, הוא ממצא שבעובדה אשר ערכאת הערעור לא רשאית להתערב.
ב. ביהמ"ש המחוזי הפך את החלטת בימ"ש השלום על פיה מן הטעם שתחולת התניה המבטיחה לשוכר את מלוא ההנאה מהמושכר הוגבלה באנגליה וההגבלה היא כי פגיעה בנוחיות ובפרטיות של השוכר אינה בבחינת הפרת התניה האמורה.
עמדה זו אין לקבל. נכון שהגינה גופה לא נכללה בשכירות, ואפילו אם נניח שהשכרת הדירה לא שללה מאת בעל הבית את הזכות לשנות את צורת הגינה, אפילו כך אין להחיל את ההלכה שביהמ"ש המחוזי מצטט מפס"ד אנגלי למקרה דנא. בפסה"ד האנגלי מדובר על פגיעה לא קשה בשוכר והשאלה של החלת התניה האמורה היא ענין שבדרגה. פגיעה בנוחיותו שאינה מן החמורות חייב הדייר לסבול אולם פגיעה שאיננה קלת ערך אלא פגיעה חמורה כפי שהיתה כאן יש לפצות עליה את הדייר.
ג. "התערבות פיזית" שבה מותנות החבות של המשכיר הפוגע בהנאת השוכר אין כוונתה לחדירת המשכיר לרשות הדייר ודי אם נעשה מעשה מחוץ למושכר והוא שולל מהשוכר אפשרות ההנאה מן המושכר או מפחית אותה הפחתה של ממש.
ד. הסכום של 2,000 ל"י שנקצב הוא סכום נמוך למדי על הסבל הרב של דייר הנאלץ אולי במשך שנים רבות להשלים עם הפחתה חמורה של הנאתו מביתו.
ה. בבימ"ש השלום הגיש המשיב תביעה שכנגד על נזק שנגרם לו עקב צו מניעה זמני שניתן נגדו לבקשת המערערים. בימ"ש השלום דחה את התביעה שכנגד כחסרת יסוד, וביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המשיב במידה שהיה מופנה כלפי דחיית התביעה שכנגד. לביהמ"ש העליון הגיש המשיב ערעור שכנגד בו קבל על דחיית התביעה שכנגד. נושא התביעה שכנגד היה שונה תכלית שינוי מנושא התביעה העיקרית ובמקרה כזה דין הוא שבעל דין החפץ לערער על דחיית התביעה שכנגד חייב להגיש ערעור ממש והשגתו לא תשמע על דרך ערעור שכנגד.
השופט לנדוי מסכים ומוסיף:
ספק אם מן הראוי שנכבול את עצמנו אל הפסיקה האנגלית המסובכת והבלתי אחידה בדבר תניה להנאה בלתי מופרת מן המושכר.
כמו"כ אין לקבוע כללים נוקשים מדי העלולים להכביד על פיתוח אדמות בנין על ידי בעליהן. אך כאן לא מדובר בצו מניעה אלא בפיצוי על הפחתת הנאה.
(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, הלוי. עו"ד ש. קמני למערערים, עו"ד מ. ליטמן למשיב.)
בר"ע 91/69 - פלוני נגד פלונית
*אכיפת פס"ד של בימ"ש שניתן בהסכמת הצדדים.(בקשה לרשות לערער שנשמעה כערעור - הערעור נדחה)
העובדות :
בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה הוגשה תביעת מזונות של המשיבות, אשתו ובתו הקטינה ,של המבקש, ותוך כדי דיון הגיעו הבעל והאשה לידי הסכם שקבע שעור המזונות של הקטינה ומתן גט לאשה. שני בני הזוג התייצבו בפני ביהמ"ש ובקשו לתת להסכם שביניהם תוקף של פס"ד. ביהמ"ש אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פס"ד. משבאה האשה להוציא לפועל את סעיף הממונות של ההסכם טען הבעל שלא היתה לביהמ"ש המחוזי סמכות לתת תוקף של פס"ד להסכם שכן היה בו גם הסכם גירושין וענין גירושין נתון בסמכותו היחודית של בי"ד רבני. בקשתו של הבעל לבטל את ההסכם מחוסר סמכות נדחתה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
מבלי לחוות דעה בשאלה אם יש או אין סמכות לביהמ"ש המחוזי לאשר הסכם גירושין הרי גם אם נניח שאין לו סמכות כזו אין פסה"ד פוסל את ההסכם כולו. הסעיף על הסכם הגירושין בהסכם הכללי אינו גורע מסמכותו של ביהמ"ש המחוזי לאשר את ההסכם ולתת תוקף של פס"ד ביחס לאותם דברים המסורים לסמכותו.
השופט הלוי:
המשיבות בקשו להוציא לפועל רק אותו חלק של פסה"ד הנוגע לעניני ממון בלבד, לא נטען כי מבחינה מהותית אין תוקף להסכם הגירושין ולפיכך אין מקום לטענה כי סעיפי ההסכם הנוגעים לעניני ממון נטולים תוקף כתוצאה מחוסר תקפו המהותי של ההסכם העיקרי הנוגע לגירושין. אין גם לקבל את הטענה כי עניני הממון שבהסכם כרוכים בענין הגירושין ושלכן הם נתונים לסמכות בי"ד רבני שכן אין כל תביעת גירושין תלויה ועומדת בפני ביה"ד הרבני.
השופט קיסטר:
נכון שהצדדים בקשו לאשר את פסה"ד בכללו אך הצדדים לא כרכו את הסדר המזונות במתן הגט ואין כל הוראות בהסכם שלפיו תלויים עניני הממון במתן הגט.
נכון שהסכם שאושר בפס"ד נשאר הסכם והפרתו ע"י צד אחד נותנת לצד השני תרופה כמו כל הפרת הסכם, אולם הבעל לא טען כי זכותו לבטל את ההסכם מחמת הפרתו ע"י האשה, אלא טען נגד סמכות ביהמ"ש לאשר את ההסכם וטענה זו אין לקבל.
(בפני השופטים: כהן, הלוי , קיסטר . עו"ד בלנר למבקש, עו"ד י. יהודה למשיבות).
ע.א. 112/69 - אפרים גלר ואח' נגד הנס שפנייר.
*תשלום הפרשי הצמדה על יתרת חוב הנובעת מעיסקת מכר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בע.א. 121/68 - הערעור נדחה).
העובדות :
המשיב מכר למערערים בית עסק, ולפי ההסכם העריכו הצדדים את מלאי הסחורה בסכום של 86,000 ל"י שמתוכם שלמו המערערים 35,000 ל"י במזומן ואת היתרה התחייבו לשלם "ב-14 שעורים חודשיים... בצרוף 8 אחוז ריבית... הקרן והריבית כאחד צמודות לעלית מדד יוקר המחיה...".
המשיב הגיש נגד המערערים תביעה לתשלום הפרשי ההצמדה והמערערים כפרו בחבותם לשלם את הפרשי 'ההצמדה בטענה כי תשלום הסכום לפי ההסכם מהוה "עיסקת אשראי" במובן סעיף 1 לחוק הריבית ועל כן כל מה שעליהם לשלם הוא ריבית של 11 אחוז לשנה ולא את תוספת ההצמדה,
בימ"ש השלום קבע כי אכן מדובר בעיסקת אשראי לפי חוק הריבית, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיב וקבע כי על המערערים לשלם את הפרשי ההצמדה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט מני :
אין לקבל את נמוקי בימ"ש השלום לפיהם מדובר בעיסקה אשראי :
1, מה שנקבע בהסכם לא היה "תקופת הלואה" אלא תקופה שבה חייבים הקונים לשלם למוכר את יתרת המחיר עבור המלאי.
2. אין בהסכם כל התנאה שהמערערים יהיו חייבים לשלם ריבית עבור כל התקופה גם אם ישלמו לפני כן את יתרת המחיר.
3. אין לראות בהסכם שכאילו הושם דגש דוקא על הריבית ולא על תשלום יתרת המחיר של מלאי הסחורות.
4. העובדה שנקבעה ריבית אינה מצביעה לכאורה על מתן הלואה דוקא. כשבאים לבחון אם עיסקה מסויימת מהוה "מלווה" כמשמעותו בחוק הריבית, יש להביט על העיסקה בכללותה, ובענין דנא רואים כי עיקרה של העיסקה לא היה מתן כסף אלא מכר, ודחיית תשלום יתרת המחיר אינה הופכת את העיסקה לעיסקת אשראי גם אם היתרה נושאת ריבית והיא צמודה למדד.
(בפני השופטים: ברנזון, כהן, מני. עו"ד י. שאנן למערערים, עו"ד ר. גוטשלק למשיב. 9.9.69).
ע.א. 105/69 - רוזה רידר ואחיו נגד הרב י. מ. מורגנשטרן.
*תביעה להשבת כספים כשהעיסקה נגועה באי חוקיות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רובין) בת.א. 1749/67 - הערעור נתקבל).
העובדות :
המשיב קנה מהמערערות מגרש ועל פי ,ההסכם שנערך ביניהם היה מחיר המגרש 55,000 ל"י. לפי ההסכם שולם עה"ח סכום של 1,000 ל"י במעמד החתימה והעודף צריך היה לשלם בשעת העברת המגרש למשיב. המחיר שנרשם לא היה המחיר האמיתי ובנוסף למחיר הנקוב שילם הקונה עוד סכום של 6,200 ל"י בעת החתימה על ההסכם, גם בהצהרה שנחתמה ע"י שני הצדדים לצורך תשלום מס שבח מקרקעין נרשם סכום של 55,000 ל"י כמחיר המגרש. לבסוף לא הועבר המגרש לקונה והלה תבע מהמוכרות את החזרת הסך 7,200 ל"י שקבלו ממנו. המוכרות התגוננו בטענה כי מדובר בהסכם בלתי חוקי באשר נועד להטעות את מס שבח מקרקעין וכמו"כ הסתמכו על סעיף בהסכם שלפיו יוכלו המוכרות לחלט לעצמן כל סכום שקבלו במידה והקונה יפר את ההסכם ולטענתן הפר הקונה את ההסכם. ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת המשיב להחזרת הסכום של 7,200 ל"י ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. אילו הועלם הסכום האמיתי רק מן ההסכם קשה היה להסיק כי הכוונה היתה השתמטות ממס וכי ההסכם נגוע באי חוקיות. אולם בנוסף לכך השתתף הקונה במזימה הבלתי חוקית של השתמטות ממס ע"י החתימה על הצהרה למס שבח מקרקעין. אין ספק איפוא כי שני הצדדים ידם במעשה בלתי חוקי של נסיון להטעות את הממונה על מס שבח.
ב. צד להסכם בלתי חוקי יכול להסתמך עליו רק אם אותו צד אינו חוטא כלל, אולם כאשר ההסכם גופו הוא בלתי חוקי ושני הצדדים ידם במעשה הבלתי חוקי כי אז אין ערך לעובדה שהצד לחוזה לא היה ער לאי חוקיותו ומספיקה העובדה שהחוזה היה בלתי חוקי.
ג. לאור האמור אין מנוס מהמסקנה שהתביעה דינה להדחות שכן אין לבסס תביעה על עילה בלתי חוקית ובין שניים שחטאו מצב הנתבע עדיף. יוצאים מן הכלל הזה תביעה להחזרת נכס המבוססת כולה על זכות שאינה מוכתמת באי חוקיות; חוזה שחלקו הבלתי חוקי ניתן להפרדה; ותביעה על פי חוזה שבטרם בוצעה מטרתו הבלתי חוקית חזר התובע בתשובה. כאן לא היה אף אחד מן היוצאים מן הכלל הנ"ל.
ד. במקרה של הסכם עבודה בלתי חוקי אפשר לתבוע שכר עבודה ראוי, אם העבודה עצמה היתה חוקית, בלי להסתמך על ההסכם אולם כלל זה אינו יכול לחול בתביעה להשבת כסף ששולם על פי החוזה הבלתי חוקי. התביעה להשבת הכסף עילתה אמנם אינה חוזית אלא מעין חוזית, אולם אפילו בתביעה מעין חוזית על התובע להסביר לביהמ"ש כיצד הגיע כספו לידי המוכרות ומיד מתגלה אותו תשלום בקלקלתו.
צד להסכם בלתי חוקי אשר ביצעו, ולו אך באופן חלקי, אינו רשאי לדרוש החזרת דמי קדימה ששילם על חשבון ההסכם. זאת גם אם האי חוקיות אינה גלויה על פני ההסכם.
ה. אין מקום לשקול את השקולים שהתובע עונשו חמור מענשם של הנתבעים והנתבעים שהם החוטאים העיקריים נמצאים נשכרים, שכן במקרה דנא קיים שיקול נוסף לטובת הנתבעות.
התובע הוא שהפר את ההסכם ובהתאם לסעיף בהסכם רשאים המוכרים לחלט לעצמם את הכספים שקיבלו אם הקונה יפר את ההסכם. סעיף חילוט כזה מאפשר למוכר לעמוד בפני תביעה מעין חוזית להשבת כסף ששולם בלי שיצטרך להגיש תביעה נגדית להטבת הנזק שנגרם לו. אכן, אילו ניתן להתעלם מאי חוקיות שבהסכם היה ביהמ"ש מגיע לדחיית התביעה אלא שכדי לפסול סעיף החילוט טוען הקונה טענת הסכם בלתי חוקי אך לא יתכן שביהמ"ש ישחרר את הקונה מתוצאות האי חוקיות של ההסכם כשהוא השתתף במעשה הבלתי חוקי ובו בזמן יוכל הקונה לתבוע תוך התעלמות מאי חוקיות שבהסכם.
השופט ברנזון:
משנקבע שהחוזה הוא בלתי חוקי הרי הוא כלא היה והחוזה אינו יכול עוד לשמש שוט להלקות בו את התובע כשיש לו עילה חילופית שהיא עצמה אינה נגועה באי חוקיות ולשם ביסוסה אין צורך להתבסס על החוזה. כאשר נדונה לחילופין השאלה מי הפר את החוזה ההנחה מוכרחת להיות כי החוזה שריר וקיים ואז יכול כל צד להסתמך על החוזה על מנת לבסס את טענותיו בענין זה.
השופט כהן:
משנענה ביהמ"ש לטענת המערערות כי יש לראות את החוזה כפסול שוב אין המערערות יכולות עוד לתבוע, ולו גם לחילופין, שום זכות לפי החוזה והקביעה שהמשיב הוא שהפר את החוזה אינה מעלה ואינה מורידה ואינה נותנת למערערות זכות חילוט של הכספים.
השאלה האחת ויחידה היא אם כן אם יש באי חוקיות שנקבעה בהסכם דנא כדי לנעול את השערים בפני המשיב ולמנוע ממנו תביעת כספו. הטוען אי חוקיות והוא עצמו שותף לדבר עבירה אין טענתו צפויה להתקבל בסבר פנים יפות ובפרט כאן כאשר הטוענות אי חוקיות הן שהיו צריכות להיות נשכרות על ידי העלמת התשלומים ממס שבח והמשיב רק סייע בידן. אולם המשיב שיתף עצמו בעבירה, הצהיר הצהרה כוזבת והושיט ידו למעשה התרמית של המערערות ועל כן, אם כי תוך התלבטות רבה, אין מנוס אלא לקבל את הערעור ולדחות את התביעה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, כהן. עו"ד מ. וולף למערערים, עו"ד ר. הוטורי למשיב. 10.9.69).
ע.א. 477/68 - צבי הופמן ואח' נגד מנחם לויטל
*פרוש המושג "עילות תובענה" לצורך סעיף 44, 45 לתקנות סדר הדין.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים : הרפזי, ארליך ושמיר) בע.א. 563/67 - הערעור נדחה).
העובדות :
המשיב החזיק, ללא זכות, במשך שנים במחסן השייך למערערים. המערערים הגישו תביעה נגד המשיב לשכר ראוי וכדי לאפשר הגשת התביעה לבימ"ש השלום תבעו בתובענתם הראשונה רק חלק מתביעתם עבור החודשים האחרונים של החזקת המחסן ע"י המשיב. הם זכו בדין ולאחר מכן הגישו תובענות נוספות לשכר ראוי עבור החזקת המחסן בתקופות קודמות. כל התקופות היו לפני הגשת התובענה הראשונה. בימ"ש השלום דחה את התובענות החדשות בציינו שכל תביעות בנוגע לשכר ראוי עבור שמוש ללא זכות במחסן נתגבשו ביום הגשת התובענה הראשונה ובהתאם לתקנות 44 ו45 לתקנות סדר הדין יש לדחות על הסף את התובענות החדשות, ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המערערים ועל כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זילברג:
א. במחלוקת שבין המערערים לבין המשיב בענין תביעת השכר הראוי בעד שימוש בנכס ללא זכות במשך זמן מסויים נראית דעת המשיב שמדובר בעילת תובענה אחת, על פני דעת המערערים שמדובר בצרוף של עילות בודדות מרובות שמספרם הוא אין סופי.
ב. הדבור "עילת תביעה" אינו חד משמעי ולענין המושג "עילות תובענה" שבתקנות 45, 44 המבחן הוא רחב ופרושו הוא כל אשר בלשון בני אדם נחשב לסיבה הדומיננטית של התביעה או התביעות שהוגשו. דיבר המחוקק בלשון בני אדם, ובחיי המציאות, העילה, היינו הסיבה לכל שלש התביעות כולן של המקרה שלפנינו היתה השגת הגבול שבוצעה ע"י המשיב מיום הראשון להחזקת המחסן ללא זכות ואילך. ביום הגשת התובענה הראשונה יכלו המערערים לכלול בתביעה אחת את כל תביעתם.
השופט לנדוי :
השגת גבול במקרקעין היא מעשה נזיקין נמשך המתחדשת מיום ליום. תובע יכול לתבוע פיצויים עד ליום הגשת התביעה ואין הוא יכול לתבוע נזק בגין העתיד. אשר לעבר אין התובע יכול לפצל את התביעה ולהגיש תביעה על תקופה שעברה אחרי שכבר הגיש תביעה קודמת לתקופה יותר מאוחרת. אמנם נולדו למערערים עילות תביעה לתשלום נזק מיום ליום אבל כאשר אנו משקיפים על עילות אלה אחורנית הופכת התקופה כולה לתקופה
נמשכת ועילות התביעה, שהיו נפרדות בהוולדם, התמזגו בדיעבד לעילה אחת כוללת במובן התקנה 45 של תקנות סדר הדין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדוי, מני. עו"ד ד. ספר למערערים, עו"ד ר. ערב למשיב. 9.9.69).
ע.א. 34/69 - אלוני אליהו וכפר יחזקאל נגד יוסף קדמן.
*השאלה מתי תיקון פס"ד מהוה תיקון טעות סופר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט סלונים) בת.א. 2134/66 - הערעור של כפר יחזקאל נתקבל).
העובדות:
המשיב נפגע בתאונה והגיש תביעה נגד המערער הראשון וכפר יחזקאל. בסעיף 2 לפסק דינו כותב השופט המחוזי כי "הנתבע הראשון נשלח ע"י הנתבעת להביא את התובע ממקום עבודתו בשדות הנתבעת" ולאחר מכן אין עוד בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי המשתרע על שבעה עמודים כל איזכור של "הנתבעת". במקום אחד בפסק דינו מזכיר השופט את כפר יחזקאל מבלי לזהותה כאחד הנתבעים, בסוף פסה"ד כתוב "התוצאה הסופית היא כי על הנתבע לשלם לתובע . . ." המשיב פנה לשופט וביקש לתקן את פסה"ד כך שהחיוב יהיה לא רק של הנתבע אלוני אלא גם של הנתבעת כפר יחזקאל וטענתו היתה כי השמטת השם של כפר יחזקאל היתה פליטת קולמוס הניתנת לתיקון לפי תקנה 486 לתקנות סדרי הדין. הבקשה באה בפני השופט במעמד צד אחד והוא ביצע את התיקון המבוקש. על כך הערעור.
החלטה - השופט כהן :
א. צודקת כפר יחזקאל בטענתה שהתיקון שנעשה ע"י השופט לא היה תיקון טעות סופר כמשמעותו בתקנה 486. עילת התביעה נגד כפר יחזקאל היתה אחריותה בתורת מעביד ולא מצאנו בכל פסה"ד לא זכר ולא רמז לקביעת אחריות שכזאת. אין זאת כי אם הסיח השופט את דעתו מענין זה כאשר כתב את פסה"ד ונגד תוצאת שכחה שכזאת מצויה תרופת הערעור, אך אין היא ניתנת לתיקון לפי תקנה 486 ובודאי לא במעמד צד אחד.
ב. באשר לערעורו של אלוני הרי המשיב נשברו לו 3 שיניים, נגרמו לו שפשופים חיצוניים במרפק, בבטן ובברך, הוא היה מאושפז 13 ימים ונכותו נקבעה למחצית האחוז בעוד כושר עבודתו לא נפגע. הפסיקה של 1,500 ל"י פיצוי על כאב וסבל "ואי נוחות" אינו גבוה ואין להת- ערב באמדנו של השופט, הוא הדין ביחס לסכום של 500 ל"י עבור הפסד משכורת של חודש ימים. אמנם המשיב היה מאושפז רק מחצית החודש אד הדעת נותנת שלא היה יכול לחזור מיד לעבודה תקינה ואם כי לא באו ראיות ישירות על הפסדיו בחודש זה הרי הסכום שנפסק לו הוא בגדר הכנסה חודשית סבירה לפי ידיעת ביהמ"ש. צדק גם ביהמ"ש בקובעו פיצוי למשיב עבור ריפוי שיניו ובצדק נדחתה טענת המערער שעל המשיב היה לרפא שיניו באמצעות המוסד לביטוח לאומי.
יחד עם זאת לא היה מקום לפסוק סך 750 ל"י עבור אי נוחות שירגיש המשיב בעתיד שכן אי נוחות זו כבר הובאה בחשבון הכאב והסבל.
(בפני השופטים: כהן, הלוי, קיסטר . עו"ד גב' שפרלניג למערער, עו"ד זיו למשיב).
ע.א. 443/68 - פוליגון בע"מ נגד מפעלי וולקן בע"מ
*תביעת פיצויים בגין הפרת חוזה וטענת סיכול החוזה. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט עציוני) בת.א. 1211/65 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערערת הזמינה אצל המשיבה עבור המפעל שלה דוד קיטור לפי תכנון של חברה בלגית, ושילמה דמי קדימה. ההזמנה נעשתה ביום 2,4.69. ממש באותו תאריך הודיעה החברה הבלגית
למשיבה כי היא מפסיקה אתה את הקשרים המסחריים בנימוק של מיעוט פעילות המשיבה בתוצרת החברה הבלגית, ביום 13.4.64 הודיעה המשיבה למערערת על ביטול ההזמנה. המערערת הזמינה דוד כזה אצל חברה אחרת אך בעוד שהמשיבה היתה צריכה לספק את הדוד ב-1.9.64, סופק הדוד על ידי החברה האחרת רק ביוני 1965.
המערערת תבעה מהמשיבה פיצויים בסך 15,000 ל"י ואלה היו מורכבים מ-642 ל"י הוצאות ממשיות (ביול חוזה וכדו') והיתרה עבור תשלום שעות נוספות לעובדים בגין הכורח בשימוש בדוד הישן עד שיסופק הדוד החדש ביוני 1965, ודמי נזק בגלל הפסד לקוחות. ביהמ"ש פסק כי אכן חייבת המשיבה לשלם דמי נזק למערערת אלא שפסק לה סכום של 642 ל"י בלבד ועל כך מערערת המערערת, המשיבה מאידך טוענת שבכלל לא היה מקום לחייבה בדמי נזיקין.
החלטה - השופט קיסטר :
א. טענתה של המשיבה כי החברה הבלגית נמנעה לבצע את ההזמנה בשל החרם הערבי ולא כפי שהיא נימקה זאת בשל מיעוט קשרי מסחר אינה יכולה להואיל למשיבה. כניעה לחרם הערבי אינה מהווה כוח עליון המשחרר מביצוע חוזה וזה ענינה של המשיבה לתבוע דמי נזק מהפירמה הבלגית אם זו ניתקה אתה את הקשר שלא כדין. אי הספקת הדוד על ידי החברה הבלגית אין בה משום סיכול המשחרר את המשיבה מההסכם שלה. לכן עליה לשלם נזקים במידה ונגרמו.
ב. טענת המשיבה שלא נשלחה לה התראה נוטריונית ולכן היא פטורה מתשלום נזיקין אין בה כל ממשות. אדם המודיע מראש כי הוא מבטל את החוזה אינו צריך לצפות לכך כי המקשר יחכה עד תום התקופה הקבועה לביצוע החוזה ואז ישלח התראה נוטריונית. ג. הנזקים האחרים שהמערערת טוענת להם לא הוכחו. המערערת אמנם קיבלה את הדוד החדש רק ביוני 1965 אך הודעה על ביטול ההזמנה היא קיבלה מיד לאחר ההזמנה והיא לא הוכיחה כי לא יכלה למצוא ספק אחר שיספק לה את הדוד בתאריך קרוב לתאריך שהובטח לה על ידי המשיבה. (עם זאת, מכיון שבכל זאת הביטול לאחר כ-11 יום גרם למערערת שלא תוכל לקבל את הדוד האחר בדיוק ביום 1.9.64 יש להוסיף לה סכום של 500 ל"י נזקים).
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, הלוי, קיסטר. עו"ד הדסי למערערת, עו"ד נבט למשיבה. 9.9.69).
בקיצור : =ב"ש 202/68 - פלוני נגד פלונית.
*החלטה בדבר ביה"ד שיחליט על תקיפות נישואין שבין יהודיה לבין בן העדה היונית אורטודוכסית המבקש הוא בן העדה היוונית - אורתודוכסית והמשיבה היא יהודיה. שני הצדדים הם אזרחים ישראלים ונערך ביניהם טקס נשואין בכנסיה נוצרית במצרים. בביהמ"ש המחוזי בת"א תלויה ועומדת השאלה אם יש תוקף לטקס הנשואין וביהמ"ש המחוזי קבע כי סמכותו לדון בשאלה זו מותלית עד שנשיא ביהמ"ש העליון יחליט בבקשה שהוגשה לפניו בקשר לשאלה איזה בימ"ש יוסמך לדון בשאלת תוקף הנשואין. המבקש בקש כי ביה"ד של העדה היוונית - אורתודוכסית יכריע בשאלה הנדונה והמשיבה מתנגדת לכך. בהתחשב בטיב הסכסוך ונסיבות הענין החליט הנשיא להשאיר בידי ביהמ"ש המחוזי את הסמכות בשאלת תקפות הנישואין.
(בפני : הנשיא אגרנט. עו"ד סלטון למבקש, עו"ד ש. כהן צידון למשיבה, עו"ד גב' צוקר ליועץ המשפטי. 8.7.69).
ב"ש 95/69 - יונה מזרחי ואח' נגד מדינת ישראל.
*חילוט ערבות בשל אי התייצבות נאשם למאסר המבקשים חתמו על ערבות להופעתו של הנאשם במשפט פלילי. במעמד גזר הדין שבו נדון אותו נאשם למאסר החליט ביהמ"ש לעכב את ביצוע גזר הדין "לפי אותן
הערבויות הקיימות". במועד שנקבע להתיצבותו למאסר לא התייצב הנאשם למאסר אלא עזב את הארץ ללא ידיעת המבקשים, הורי הנאשם. ביהמ"ש המחוזי החליט לחלט את סכום הערבות בדחותו את טענת המבקשים שהערבות היא רק להתייצבות למשפט ואי אפשר להאריך אותה ללא הסכמתם לאחר מתן גזר הדין עד להתייצבות הנאשם למאסר. בהתחשב בתנאי כתב הערובה ובחוק סדר הדין הפלילי בענין שחרור בערבות (סעיף 34) נדחתה בקשת המבקשים לערער על חילוט הערבות.
(בפני הנשיא אגרנט. עו"ד מקרין למבקשים, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 21.7.69).
בג"צ 120/69 - עבדאללה מוריס נגד שר הפנים והמשטרה.
*גירוש מן הארץ העותר היה תושב ירושלים לפני מלחמת ששת הימים ובזמן המלחמה ולאחריה שהה בירדן ושרת כחייל בצבא ירדן. ביולי 67 חזר לירושלים שלא כדין, מסר הודעה כוזבת על הסיבות שלא היה בירושלים בזמן המפקד, הועמד לדין, נדון לשמונה עשר חודשי מאסר ועם תום מאסרו הוצאו נגדו צווי גרוש. עתירתו נגד הגרוש נדחתה. הכוח ושיקול הדעת להוציא צווי גרוש נתונים לרשויות שהשתמשו בהם והעותר לא הצביע על כל פסול בהם.
(בפני השופטים : ברנזון, כהן, הלוי. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מוגרבי לעותר, עו"ד חשין למשיבים. 9.7.69).
בג"צ 183/69 - הנריך רייזמן נגד ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה.
*פסילת שאלה ע"י ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה ביה"ד המשמעתי פסל שאלה של העותר שהופנתה לאחד מעדי התביעה שהופיעו נגדו, וזאת מהנימוק שאינה קשורה ישירות לסעיפים שבתובענה. העותר טוען כי רשאי היה לשאול שאלות אלה בחקירה הנגדית כדי לערער את מהימנות העד. עתירתו לצו על תנאי נדחתה. מבלי להתיחס לגופו של דבר אם מותר היה להציג את השאלה הנדונה, הרי ביהמ"ש הגבוה לצדק לא יתערב במהלך שמיעת העדות בבי"ד משמעתי כאשר ביה"ד החליט לפסול שאלה זו או אחרת, באשר ההתערבות אינו דרושה לעשיית הצדק ויש בה גם כדי להפריע ולסבך את מהלך הדיון בביה"ד המשמעתי. המערער יוכל להעלות טענותיו בערעור לפני שופט ביהמ"ש העליון אם יורשע בדין.
(בפני השופטים : לנדוי, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד טוניק לעותר, 7.8.69) .
=בג"צ 148/69 - עבדול חפיז דראושה נגד המפקד הצבאי לאזור הצפון ואח'.
*הגבלת תנועה של העותר ע"י המפקד הצבאי העותר הוגבל בתנועותיו ונצטווה להתיצב מדי יום במשטרה. עתירתו נגד הגבלת תנועותיו נדחתה מן הטעם שהמשיב זכאי להגביל את התנועה לשם הבטחת שלום הציבור וכו' וחזקה עליו שהוציא את צווי ההגבלה למען בטחון הציבור וכו'. אשר לצו המחייב את העותר להתייצב מדי יום במשטרה -המשיב השני (מפקד משטרה) מוסמך לצוות על העותר להתייצב במשטרה "בכל עת" אין הוא חייב לצוות על כל התייצבות לחוד אלא רשאי לצוות מראש על התייצבות יום יומית במשטרה.
(בפני השופטים : ברנזון, הלוי, קיסטר. החלטה -השופט ברנזון, עוה"ד נקארה ודאהר לעותר. 30.6.69).
בר"ע 94/69 - "שליט" שרותי פרסום נגד אהרון ברמן.
*איחוד תובענות ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת המבקשת לאחד שתי תובענות שהגישה נגד המשיב האחת בביהמ"ש המחוזי והשניה בבימ"ש השלום. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. סמכותו של ביהמ"ש לאחד ענינים מוגבלת לענינים התלויים ועומדים באותו בימ"ש ולא בבתי משפט שונים, אחת בביהמ"ש המחוזי ואחת בבימ"ש השלום.
(בפני : השופט כהן. 14.7.69).
בר"ע 95/69 - מטלקטריק בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל ואח'.
*בקשה למחיקת כתב תשובה לכתב הגנה בשל איחור בהגשתו המשיבה איחרה בהגשת כתב תשובה לכתב הגנה של המבקשת ועל כן בקשה המבקשת בקדם - משפט למחוק כתב תשובה זה. בימ"ש השלום לא נענה לבקשה וקיבל את כתב התשובה על אף האיחור בהגשתו. הבקשה להרשות ערעור על החלטה זו נדחתה. הטעם המיוחד הנדרש כדי להרשות הארכת מועד לפי תקנה 488 אינו צריך להיות בהכרח עובדתי, אלא יכול ויהיה דיוני ואם סבור השופט שלמען יעילות הדיון מוטב שיהא מונח לפני ביהמ"ש כתב תשובה מפורט, הרי אין לך טעם טוב מזה להארכת מועד הגשתו, ובלבד שכתב התשובה הוגש בעוד מועד לפני קדם המשפט.
(בפני : השופט כהן. 14.7.69).
ע.פ. 356/69 - יוסף צרור ואליהו איבגי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (תקיפה וגניבה) שני המערערים, צעירים בגיל 18, עקבו אחרי אדם זקן בדרך צדדית ליד נס ציונה, התנפלו עליו וחבטו בו ותוך כדי ביצוע מעשי האלימות גנבו תיק עור שהיה בידו וארנק ובו שתי ל"י. המערער הראשון שהוא בעל עבר פלילי נדון לשלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי והשני ל- 18 חדשי מאסר בפועל ו- 18 חדשי מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה, וביהמ"ש ציין כי גם אילו הוטל עונש חמור יותר לא היה מתערב בכך.
(בפני השופטים :זוסמן, לנדוי, ברנזון. המערערים לעצמם, עו"ד חסיד למשיבה, 17.8.69).
ע.פ. 289/69 - מדינת ישראל נגד חיים אלבז.
*חומרת העונש (עבירות זנות) המשיב הורשע בגין 4 עבירות לפי סעיף 297 לפח"פ ונדון לשנתיים מאסר שבחלקו היה על תנאי וכן שהוא ירצה אותו בחלקו חופף עם עונש מאסר אחר. ביהמ"ש ציין כי הוא מקל בענשו בהתחשב בהבטחתו ללכת מכאן ולהבא בדרך הישר. הערעור על קולת העונש נתקבל, למשיב שורה של הרשעות קודמות ולא היה יסוד להביא בחשבון הבטחה מילולית של העבריין. ביהמ"ש העליון החליט כי שתי שנות המאסר שהוטלו על המשיב יהיו מאסר בפועל ויתחילו לאחר שירצה כל עונש אחר.
בערעור אחר של המדינה בענינו של אלבז (ע.פ. 325/69) נדון העונש שהוטל עליו בעבירות זנות. בעבירות אלה הוטלו עליו 3 חדשי מאסר בפועל ו- 6 חדשי מאסר על תנאי. הערעור על קולת העונש נתקבל. הצעירה שלגביה נעברו העבירות היתה באותו זמן אשתו של הנאשם ולמטה מגיל 17. ביהמ"ש העליון החליט כי על המשיב יוטלו 9 חדשי מאסר בפועל.
(בפני השופטים : ברנזון, כהן, קיסטר. עו"ד ג. חסיד למערערת, המשיב לעצמו. 31.7.69).
ע.פ. 300/69 - מאיר עמר נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות שוחד) המערער, עובד במשרד המסחר והתעשיה, הורשע בארבע עבירות שוחד ונדון לשנה אחת מאסר. ערעורו על חומרת העונש נדחה על אף מצבו האישי, בריאותו הלקויה, גילו וכו'. טוהר המידות של עובדי המדינה צריך להיות מעל לכל, עובד מדינה המועל בתפקידו על ידי קבלת שוחד, אפילו בסכומים קטנים, חותר תחת אשיות השרות הצבורי של המדינה, מכתים את דמותו ומוציא את דיבתו רעה בעיני האזרחים הנזקקים לו. רק בהתחשב עם כל הגורמים המקילים, הטיל ביהמ"ש המחוזי עונש של מאסר שנה אחת בלבד.
(בפני השופטים : ברנזון, כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד איתן למשיבה. 24.7.69).
ע.פ. 242/69 - סאמי גאדאללה נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (עבירות מירמה) המערער הורשע בעברות שונות של מרמה ונדון לשלש שנות מאסר. בהתחשב בכך שלא היו למערער הרשעות קודמות החליט ביהמ"ש העליון כי שמונה עשר חודשים מעונש המאסר יהיו מאסר על תנאי.
(בפני השופטים : ברנזון, כהן, הלוי. 9.7.69).
ע.פ. 392/69 - מדינת ישראל נגד ארנולד סוכר.
*ארכה לתשלום קנס המשיב נדון למאסר שנתיים ותשלום קנס בסך 75,000 ל"י. המשיב עומד להשתחרר מהמאסר ובקש מביהמ"ש המחוזי לדחות לשנים עשר חודשים את תשלום הקנס, ביהמ"ש המחוזי נתן אורכה לתשלום הקנס עד ליום 31.3.70. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע כי הקנס ישולם תוך חודשיים מיום שחרורו של המשיב. ביהמ"ש המחוזי הקל יותר מדי במתן האורכה. יש לציין כי לא היתה כל טענה ברורה ומבוססת שהמשיב חסר אמצעים ושסכום הקנס אינו עומד לרשותו אי שם.
(בפני השופטים : זוסמן, לנדוי, ברנזון, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד קירש למערערת, עו"ד אדרת למשיב. 13.8.69).
ד"נ 12/69 - החברה הדרומית בע"מ נגד מפעל הבניה של הקבוץ המאוחד.
*בקשה לדיון נוסף עתירת העותרת לקיום דיון נוסף בע.א. 625/68 נדחתה ע"י הנשיא באשר קיום דיון נוסף נתון לשיקול דעת גם אם התעוררו הלכות המצדיקות את הדיון הנוסף כיוון שהעותרת זלזלה במוסדות השפוט בערכאה הראשונה שכתוצאה מכך התעוררו כל הבעיות שהגיעו לע.א. 625/68 אין להעתר לבקשת הדיון הנוסף. כמו כן ההלכות שלדעת העותרת מצדיקות דיון נוסף ניתנו בדעת מעוט ולצורך הדיון בעתירה לדיון נוסף, יש לשעות להנמקת שופטי הרוב.
(בפני הנשיא אגרנט. עו"ד מ. אור לעותרת, עו"ד ג. קלינג למשיבה. 8.9.69).
ד"נ 19/69 - מחמד עלי חליחל נגד מדינת ישראל.
*בקשה לדיון נוסף
עתירת העותר לדיון נוסף על הרשעתו ברוב דעות בעבירת רצח נדחתה על ידי הנשיא. שופטי הרוב קבעו כי כלל גדול שרק ביהמ"ש הדן בענין מוסמך לקבוע מומחיותו של עד, וכאן התבססה ההרשעה על מומחיות עד לזיהוי נשק, אולם הרוב קבע כי גם בלי להתערב בממצאיו, הרי במקרה דנא לא נתגלה כל שיקול רציני המצדיק התערבות כזאת. כיוון שכך אין לראות בהסתמכות על הכלל הנ"ל הלכה שנתחדשה. טענתו הנוספת של העותר שבהעדר עדות על המניע לרצח צריך היה לזכותו - אינה ראויה לדיון נוסף, שכן הלכה פסוקה היא שאין חובה על הקטגוריה להוכיח מניע. גם חומרת העבירה (רצח) אין בה להצדיק קיום דיון נוסף אם לא נפסקה הלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה דיון שכזה. לא חשיבות הענין של המתדיין אלא ההלכה הנקבעת עקב הענין היא הקובעת.
(בפני : הנשיא אגרנט. עו"ד מ. שרף לעותר, עו"ד י. בלטמן למשיבה. 15.9.69).
בתוכן
* ע.א. 222/69 - .............................2 ─ * תשלום פיצויים עבור הפחתת הנאה ממושכר. ─* בר"ע 91/69 - ............................................3 ─ * אכיפת פס"ד של בימ"ש שניתן בהסכמת הצדדים. ─* ע.א. 112/69 - ..............................4 ─ * תשלום הפרשי הצמדה על יתרת חוב הנובעת מעיסקת מכר. ─* ע.א. 105/69 - ...........................4 ─ * תביעה להשבת כספים כשהעיסקה נגועה באי חוקיות. ─* ע.א. 477/68 - ..............................6 ─ * פרוש המושג "עילות תובענה" לצורך סעיף 44, 45 לתקנות סדר הדין. ─* ע.א. 34/69 - ..............................7 ─ * השאלה מתי תיקון פס"ד מהוה תיקון טעות סופר. ─* ע.א. 443/68 - ...........................7 ─ * תביעת פיצויים בגין הפרת חוזה וטענת סיכול החוזה. ─* ב"ש 202/68 - החלטה בדבר ביה"ד שיחליט על תקיפות נישואין שבין ─ יהודיה לבין בן העדה היונית אורטודוכסית ......................8 ─* ב"ש 95/69 - חילוט ערבות בשל אי התייצבות נאשם למאסר .......................8 ─* בג"צ 120/69 - גירוש מן הארץ ..............................................9 ─* בג"צ 183/69 - פסילת שאלה ע"י ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה .................9 ─* בג"צ 148/69 - הגבלת תנועה של העותר ע"י המפקד הצבאי .......................9 ─* בר"ע 94/69 - איחוד תובענות ...............................................9 ─* בר"ע 95/69 - בקשה למחיקת כתב תשובה לכתב הגנה בשל איחור בהגשתו ...........10 ─* ע.פ. 356/69 - חומרת העונש (תקיפה וגניבה) ................................10 ─* ע.פ. 289/69 - חומרת העונש (עבירות זנות) .................................10─* ע.פ. 300/69 - חומרת העונש (עבירות שוחד) ..................................10 ─* ע.פ. 242/69 - חומרת העונש (עבירות מירמה) .................................11 ─* ע.פ. 392/69 - ארכה לתשלום קנס ...........................................11 ─* ד"נ 12/69 - בקשה לדיון נוסף .............................................11 ─* ד"נ 19/69 - בקשה לדיון נוסף .............................................11 ─
─
─
─
─
─