תקציר סביר כרך ד' חוברת 10

ע.פ. 390/69 - אריה רוזנבלום נגד מדינת ישראל

*קיום מופע בליל חג בניגוד לחוק עזר עירוני
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, דולב וא' מני) בע.פ. 548/68 - הערעור נדחה)

החלטה - השופט ברנזון:
א. המערער פתח או הרשה לפתח את בית הקולנוע שלו ברמת גן בליל חג הסוכות וקיים בו מופע לקהל. המופע כלל הופעת אישי צבור כמרצים ומרואיינים וכן הופעת אמנים ונגנים. הראיונות וקטעי הבידור ניתנו לסירוגין ולא היה כל קשר בין השנים. בהגדרה של שעשוע צבורי האסור ניתן היתר לקיים הדגמות כליווי להרצאה, כיון שקטעי הבידור במקרה דנא לא היו קשורים כלל לתוכן.השיחות עם המרואיינים ולא שימשו כהדגמות להם, הרי החלק הבידורי מהוה "שעשוע צבורי" שנאסר קיומו בלילי שבת וחג ע"י עירית רמת גן.
ב. חוק העזר אינו נפסל אם העיריה לא קיימה עליו דיון והחליטה לקבלו פה אחד. לא מצינו בשום מקום שיש הכרח לקיים דיון או ויכוח על הצעת החלטה המובאת בפני מועצת העיריה. גם אם היה דיון או ויכוח וזה לא נרשם בפרוטקול אין החוק נפסל בשל כך, שכן אין חובת רישום כזו.
ג. זאת ועוד, לפי סעיף 268 לפקודת העיריות מהוה הגשת עותק של "רשומות" המכיל חוק עזר הוכחה לחוק העזר ולהיותו מותקן ומאושר כהלכה. המערער לא הביא כל ראיה לסתור הנחה זו העולה מעצם פרסומו של החוק ברשומות. אם אין הוכחה שחוק העזר לא הותקן כהלכה הרי הכלל הוא שחזקה על רשות ציבורית שכל מעשיה נעשו כדין וכהלכה.
ד. לפי סעיף 12 של התוספת השניה לפקודת העיריות צריכה ההחלטה שנרשמה בפרוטקול להיות חתומה ע"י חברי המועצה שתמכו בה וכאן חתום הפרוטקול רק ע"י ראש העיריה ונאמר בו כי ההחלטה נתקבלה פה אחד. ברם אין בפגם פורמלי זה כדי לפסול את החוק. הדרישה שהפרוטקול יהיה חתום כאמור נועד למנוע מחלוקת לאחר זמן מי תמך בהחלטה פלונית ומי לא תמך בה. מחלוקת כזו אינה מתעוררת כאן והכל מקבלים את הרישום שההחלטה נתקבלה פה אחד כמתאים למציאות. הפגם הפורמלי שנעשה אינו פוגע בשום זכות מהותי לא של חברי המועצה וודאי לא של המערער.

(בפני השופטים: ברנזון, א. מ. מני, ח. כהן עו"ד א. פפו למערער, עו"ד שכטר למשיבה. 24.11.69).

המ' 457/69 - דניאל לוי נגד עליזה רחמים ואח'

זכותו של בעל דין להיות מוזמן בהליכים לפני בי"ד לשכירות.
סמכותו של ביה"ד להאריך מועדים הקבועים בחוק דמי מפתח.
(בקשה לרשות לערער שנשמעה כערעור - הערעור נדחה)

העובדות:
המערער הגיש לביה"ד לשכירות נגד המשיבות בקשה לפי סעיף 22 לחוק דמי מפתח להרשות לדייר מוצע לקבל את החזקה בדירה שהיתה מוחזקת בידי המערער. שתי המשיבות, אחיות, הוזמנו כדין ואילו לאחות שלישית שגם היא בעלים בדירה נמסרה ההזמנה לאחיה ולא צוין ע"י שליח ביהמ"ש שם האח ואם מלאו לו 18 שנה ואם הוא גר עם האחות השלישית. שתי המשיבות טענו כי האחות השלישית לא הוזמנה כדין ולכן אין לנהל גם נגדן את המשפט. ביה"ד לשכירות דחה את הטענה ובהסתמכו על סעיף 2 לתקנות הגנת הדייר (סדרי הדין בבתי הדין לשכירות) המשיך בדיון ופסק לגופו של ענין נגד כל שלושהאחיות ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורן של המשיבות והחזיר את הענין לביה"ד לשכירות שיברר אם ההזמנה לאחות נמסרה כדין ועל כך הערעור.

החלטה - השופט לנדוי:
א. תקנה 2 הנ"ל אינה יכולה לחול על ענין הנוגע לזכותו של בעל דין להיות מוזמן כדין לדיון המתנהל נגדו. גם המשיבות היו רשאיות לעורר שאלה זו כי גם להן ענין בהזמנתו של כל אחד מן הבעלים המשותפים, כדי שפסק הדין שינתן יתפוס לגבי כולן. הרישום שנעשה ע"י הפקיד על העתק ההזמנה היה פגום על פניו ומחובתו של ביה"ד היה לחקור בחוקיות ההזמנה. לפיכך צדק ביהמ"ש המחוזי בהחזירו את הדין לביה"ד שיחקור בחוקיות ההזמנה.
ב. בעל דין המוזמן כדין להופיע בפני ביה"ד לשכירות והוא בוחר שלא להשתתף בדיון, אינו זכאי לקבל הודעה מביה"ד על פסה"ד, והמועד של 15 יום מפסק הדין הקבוע בסעיף 24(א) של החוק מתחיל מיום מתן פסק הדין. כמו כן העובדה שפסק הדין ניתן בהעדרו של בעל הבית אינו מהוה טעם מיוחד המחייב הארכת המועד הקבוע בסעיף 24 הנ"ל. חוק דמי מפתח אינו מכיל הוראה המאפשרת הארכה כזו ואין להשתמש כאן בסעיף 488 לתקנות סדר הדין הדן בעשית דבר אשר בסדר הדין או שבנוהג.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, י. כהן. עו"ד ח. גירון למבקש, עו"ד מצא למשיבות. 24.11.69).

ע.א. 315/68 - סוכנות מכוניות בע"מ נגד חב' גב ים בע"מ ואח'

*עדיפות תביעת דמי שכירות על פני שעבוד צף בפירוק חברה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (השופט דבורין) בת.א. 34/68 - הערעור נדחה)

העובדות:
חברת מוסכי בריסטול בע"מ (להלן החברה) היתה דיירת אצל המשיבה, ולא שילמה לה דמי שכירות החל מ-1.3.66 ו.ביום 5.2.67 ניתן נגדה צו פינוי. שלושה חדשים לאחר מכן נתמנו כונסי נכסים לחברה ועל אף צו הפינוי לא פונה המקום. המשיבה דרשה מכונסי הנכסים דמי שכירות ראויים בעד התקופה שבה הם החזיקו במושכר למרות צו הפינוי.
למערערת היתה אגרת חוב שהחברה הוציאה לטובתה ושבה נעשה שעבוד שוטף על רכוש החברה לטובת המערערת. כאשר החברה לא עמדה בהתחייבותה לטובת המערערת לפי אגרת החוב מינה ביהמ"ש את כונסי הנכסים.
משהגישה המשיבה לכונסי הנכסים את הדרישה לדמי שכירות ראויים פנו אלה לביהמ"ש בבקשת הוראות וביהמ"ש הכיר בצדקת דרישת המשיבה והורה על המשיבה להגיש תביעה רגילה לקביעת דמי שכירות ראויים ואכן זו עשתה כן וגבתה את דמי השכירות הראויים. לאחר מכן הגישה המשיבה לביהמ"ש המחוזי בקשה למתן הוראות שישולמו לה דמי השכירות המוסכמים עם החברה עבור התקופה שלפני הוצאת צו הפינוי ולפני מינוי כונסי הנכסים. המערערת התנגדה לכך וביהמ"ש נעתר לבקשת המשיבה. על כך הערעור.

החלטה - השופט ברנזון:
א. המשיבה לא היתה מנועה לתבוע את תביעתה השניה לדמי השכירות המוסכמים עבור התקופה הראשונה לאחר שהתבררה התביעה לדמי שכירות ראויים לתקופה השניה. ההתדיינות הראשונה התחילה בין הצדדים לא לפי תביעת המשיבה אלא על יסוד בקשת כונסי הנכסים לקבלת הוראות מבית המשפט ועל פי החלטת ביהמ"ש וספק אם יכלה המשיבה להרחיב את יריעת תביעתה מדמי שכירות ראויים לדמי השכירות המוסכמים עם החברה, ברם התשובה הניצחת לשאלת המניעות של המשיבה היא שהעילות בשתי התביעות שונות. באחת היתה, העילה תפיסת המושכר ע"י כונסי הנכסים בניגוד לצו פינוי והשניה מתיחסת להחזקת המושכר לפי חוזה שכירות. כמו כן גם העתירות היו שונות. בראשונה נתבעו כונסי הנכסים בתור שכאלה לפרוע חוב שנוצר על ידם ובבקשה החדשה הם נתבעים לשלם חוב של החברה.

ב. משגובש השעבוד השוטף עם מינוי כונסי הנכסים אין לו זכות קדימה על פני חובות אחרים המועדפים ע"י החוק. שעבוד הקבוע מלכתחילה על נכס פלוני עדיף על החובות המועדפים על ידי החוק. מה שאין כן בשעבוד שוטף שהתגבש. לגבי שעבוד כזה קודמים בעלי החובות המועדפים ע"י החוק, ובין אלה כלול חוב דמי שכירות עבור 12 החדשים האחרונים שקדמו למינוי כונס הנכסים.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, קיסטר. 25.11.69).

ע.א. 373/69 - יצחק ויפה חונן נגד "חגור" מושב עובדים בע"מ

*הצורך בצירוף לכתב התביעה של מסמך שבו קיבל על עצמו נתבע להיות קשור לספרי החשבונות של התובע
* מתן רשות להתגונן.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (הרשם לוין) בת.א. 975/69 - הערעור נתקבל בחלקו)

העובדות:
האגודה המשיבה תבעה מהמערערים בסדר דין מקוצר תשלום המבוסס על ספרי החשבונות של המשיבה. בכתב התביעה טוענת המשיבה כי בתור חברי האגודה מחייבים ספרי החשבונות של האגודה את המערערים לכל ענין הנוגע לחובותיהם לאגודה, וכמו כן שהמערערים חתמו על כתב התחייבות כי הנהלת החשבונות של האגודה מחייבת אותם. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערערים לא הראו הגנה לכאורה ודחה בקשתם לרשות להתגונן. על כך הערעור.

החלטה - השופט זוסמן:
א. כתב התחייבות בו קיבל חבר על עצמו להיות קשור בספרי האגודה הוא בבחינת "מסמך מהותי" לענין תקנה 82 ועל התובע לצרפו לכתב התביעה או להביא בו את נוסחו. מוטב שהמסמך יובא כלשונו כדי להודיע לבעל הדין היריב מפני מה עליו להתגונן, ונוסחו של המסמך חשוב כדי לדעת אם מדובר בראיה לכאורה או ראיה חותכת, הדבר לא פורש בבהירות הרצויה בכתב התביעה.
ב. התובעת הגישה העתק חשבון ולפי סעיף 35 לפקודת האגודות השיתופיות מותר לצרף העתק חשבון ודינו כדין החשבון המקורי. אך מנין שהחשבון המקורי משמש ראיה ושאפשר על פיו להשתית תביעה בסדר דין מקוצר ?
הטענה האמורה בכתב התביעה כי הנתבעים חתמו על התחייבות כי הנהלת החשבונות של המושב תחייב אותם לא הוכחשה בתצהיר המערערים. את המסמך האמור היה על המשיבה להגיש ורק בדוחק יצאה ידי חובתה זו. אך משתבעה בסדר דין מקוצר היה עליה גם לקיים את מצוות התקנה 270 המחייבת צירוף המסמך ולא די בהבאת תכנו ואת זאת לא עשתה המשיבה. אלא משלא כפרו המערערים במסמך, השלימו מה שהאגודה החסירה. בזה נתרפא הפגם ושוב אין צידוק שלא לדון בתובענה בסדר דין מקוצר.
ג. בתצהיר המערערים נטען כי סכומים שונים נפרעו אך הם לא טרחו לפרט מתי פרעו וכיצד פרעו. נתבע החפץ להתגונן בסדר דין מקוצר עליו להכבד ולהכנס לפרטים ואת זאת לא עשו.. בנסיבות אלה אין תימה שהרשם סירב להרשות למערערים להתגונן. ברם עברו חמשה חדשים מסוף התקופה שהחשבון מכסה ועד להגשת התביעה ובתקופה זו אין טענה שלא נעשו עיסקאות בין הצדדים העשויה להפחית את היתרה לחובת המערערים. זה מקרה בו הנתבעים "כמעט" לא הראו הגנה אפשרית, וגלל כן יש להרשות להם להתגונן בתנאי שיפקידו כמחצית מסכום התביעה בקופת ביהמ"ש, תנאי זה של הפקדה בדרך כלל אין להתנותו אלא בנסיבות המיוחדות כשאמנם "כמעט" אין לנתבע הגנה.

(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, ברנזון. עו"ד ר. שרון למערערים, עו"ד צ. ברטפלד למשיבה. 25.11.69).

ע.א. 132/69 - ברקליס בנק נגד א. נ. אופנהיים בע"מ

*פירוש מסמכים הנוגעים לעיסקה שבין בנק ללקוח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט קנת) בת.א. 2772/68 - הערעור נדחה)

העובדות:
המשיבה עוסקת ביצוא חפצי חן ולשם מימון יצואה פנתה לבנק ומסרה לו תעודות משלוח ושטרות וזוכתה מיד ב- 90 אחוז מסכומי המשלוחים. הבנק שלח את השטרות והתעודות לקורספונדנט שלו בניו יורק ובבוא הזמן נפרע מאת היבואנים שבאמריקה ובקנדה את התעודות והשטרות. בינתים חל הפיחות מ- 3 ל- 3.50 ל"י לדולר והמשיבה תבעה מהבנק את ההפרש הזה. גורלה של התביעה תלוי בתשובה לשאלה אם צדק הבנק כי השטרות נמסרו לו לסיחור או שצודקת, המשיבה כי השטרות נמסרו לשם גוביינא. ביהמ"ש המחוזי סבר כי השטרות נמסרו לבנק לגוביינא ועל כך הערעור.

החלטה - השופט ויתקון:
א. המשיבה הוחתמה על ידי הבנק על טפסים הכוללים חלופות שונות, ובהם נאמר שיש למחוק את המיותר אך אף אחת מן החלופות לא נמחקה. קשה לעמוד היום על כוונת הצדדים שעה שעשו את העיסקה ואילו לא נעשה הפיחות לא היתה נפקא מינה אם נמסרו השטרות לגוביינא או לסיחור. ברור כי בשעתו לא נתנה המשיבה דעתה על כך אך אין גם להסיק שהיא נתנה לבנק יד חפשית לבור לעצמו בבוא העת את החלופה הנוחה לו מבחינתו. הן היחסים בין הבנק לבין הלקוח והן העובדה שהטופס הוגש ע"י הבנק ללקוחו מחייבים נטיה, במקרה של ספק, לטובת גירסת המשיבה.
ב. אמנם מספר ימים לאחר מסירת השטרות לבנק קיבלה המשיבה מהבנק הודעת זיכוי, אך אין לקבל טענת הבנק כי מהודעת זו עולה שהשטרות סוחרו לבנק. זאת ועוד, אין לראות בקבלת הודעה כזו שלא היתה מלווה תגובה מצד המשיבה, כי הסכימה לראות בדיעבד בעיסקה משום סיחור. הודעת הזיכוי נתקבלה מספר חדשים לפני הפיחות כשלא היתה כל חשיבות לשאלה ובנסיבות אלה אין להסיק משתיקת המשיבה שהסכימה לשנות בדיעבד את מהות העיסקה. נוסף לכך לא נטענה בכתב ההגנה של הבנק במפורש טענת ההסכמה בדיעבד לשינוי מהות העיסקה ולכן לא ישמע הבנק בטענה זו.

(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. עו"ד לויסון למערער, עו"ד פוטשבוצקי למשיבה. 30.11.69).

ע.א. 190/69 - חברת החשמל לישראל בע"מ נגד אבישר עודד ואח'

*זכות לתבוע על עילת מטרד יחיד כאשר המעשה מהוה גם מטרד לצבור.
* זכותו של יחיד לתבוע בגין מטרד לפי חוק כנוביץ.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי (השופטים הרפזי, בייסקי, ארליך) בע.א. 353/68 - הערעור נדחה)

העובדות:
המשיבים הגישו לבימ"ש השלום בת"א תביעה למתן צו מניעה נגד המערערת שלא להקים את תחנת הכח רידינג ד'. הם טענו כי והעשן והאדים של התחנה יכסו את האזור המאוכלס של צפון ת"א שבו דירותהמגורים של המשיבים. הם ביססו את תביעתם על הסעיף 13 לחוק למניעת מפגעים ועל עילת מטרד היחיד לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין. בימ"ש השלום סבר כי התביעה אינה מגלה עילה לפי חוק כנוביץ ולא עילת מטרד ליחיד ודחה את התביעה, ביהמ"ש המחוזי ברוב דעות (בייסקי והרפזי) קיבל את ערעור המשיבים והחזיר את התיק לבימ"ש השלום שידון לגופו של ענין. על כך הערעור.

החלטה - השופט לנדוי:
א. העילה בגין מטרד היחיד בכתב התביעה צמודה ללשון הסעיף 44 הנ"ל ואף אינה מחסירה את היסוד של פגיעה במקרקעי התובע שהינו יסוד הכרחי לעילה זו. אין זה חשוב שהעובדות המפורטות בכתב התביעה "מגלות עילה של מטרד לצבור". מעשה של הנתבע יכול להוות גם מטרד היחיד וגם מטרד הצבור ואין לשלול מן היחיד את האפשרות לתבוע לפי עילת מטרד היחיד רק משום כך שהמעשה מהוה גם מטרד לצבור.

ב. אשר לעילה על פי חוק כנוביץ אין זה חשוב שהתובעים נמצאים במרחק של 6 ק"מ מהתחנה, תובע נמצא "בקרבת מקום" למפגע כאמור בחוק אם הפעולה המזיקה מגיעה עד למקומו, ואין למדוד באופן טכני את המרחק יש פעולות מזיקות המתפשטות על אזור גדול וכל הנמצאים באזור הם "בקרבת מקום" למעשה המזיק.
ג. כוונת המחוקק בחוק כנוביץ המשתקפת בסעיף 13 הנ"ל היא כי כל אימת שתוכח הפרה של חוק כנוביץ, תהיה בשל כך לאדם שנפגע זכות, תביעה כאילו הוכיח פגיעה בשל מטרד היחיד ויהיה זכאי לכל התרופות הניתנות לתובע בשל מטרד היחיד. תביעת היחיד בגין חוק כנוביץ יכולה לבוא גם אם המטרד גורם נזק לרבים ואותו יחיד ביניהם. ד. לרשות התובע לפי חוק כנוביץ עומדות כל התרופות הניתנות בשל מטרד היחיד וממילא אין צורך להוכיח שכבר נגרם נזק לתובע ודי אם יוכח חשש לנזק בעתיד. ה. המשיבים יכולים להצליח בתביעתם גם אם לא יוכיחו הפרה לפי תקנות 185 לחוק כנוביץ. המשיבים יכולים להזדקק להוראה הכללית של סעיף 4 של החוק בדבר זיהום חזק או בלתי סביר, בלי ההגדרות של התקנות לגבי סוג העשן.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, קיסטר. עו"ד ב. גרוס למערערת, עו"ד בארי למשיבים. 17.11.69).

בג"צ 266/69 - נתן פרמן נגד המועצה המקומית באר יעקב

*עתירה לבג"צ כשישנה לעותר עילת תביעה בנזיקין המשיבה חפרה סמוך לפרדסו של העותר בורות ביוב בשנת 1968 ומאז זורמים מי השופכין וחודרים לרכושו. העותר הגיש תביעת נזיקין נגד המשיבה וזו מתבררת. יחד עם זאת הוא עתר לבג"צ וטענתו כי המועצה פועלת מכח דין (חוק הרשויות המקומיות - ביוב) בענין התקנת הביוב שבו הוראות המחייבות רשויות מקומיות להימנע מגרימת נזק תוך כדי ביצוע התפקיד המוטל עליה לפי אותו חוק. טענה זו אין לקבל. אם גורמת המועצה נזק הרי לעותר עילת נזיקין בגין מטרד והוא יכול למצוא תרופתו בבימ"ש רגיל ואין עילה לבג"צ לדון בענין.

(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, מני. עו"ד א. קדר לעותר. 16.11.69).

בג"צ 291/69 - פלוני נגד פלונית.

*תביעת "האביאס קורפוס" העותר ביקש צו מסוג "האביאס קורפוס" שיחייב את המשיבה, אשתו, להביא את ילדם של בני הזוג לאחר שלטענתו נטלה האם את הילד ואין לאב גישה אליו. כיון שתלוי ועומד בענין זה משפט בין הצדדים בפני ביהמ"ש המחוזי שוב אין צידוק להתערבות הבג"צ.

(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד חרותי לעותר. 18.11.69).

בג"צ 292/69 - שמחה ניר נגד נשיא ביהמ"ש העליון.

*עתירה נגד אי מתן רשות לערער ע"י נשיא ביהמ"ש העליון העותר הורשע בביהמ"ש לתעבורה בעבירה על דיני התעבורה. ערעורו לביהמ"ש המחוזי נדחה והוא הגיש בקשה לנשיא ביהמ"ש העליון להרשות לו לערער על פסה"ד. נשיא ביהמ"ש העליון דחה את בקשתו וכעת הוא מבקש כי בג"צ יצווה על נשיא ביהמ"ש העליון לתת לו רשות ערעור. העתירה נדחתה. ביהמ"ש הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעורים על החלטת נשיא ביהמ"ש העליון לפי סעיף 19 (ב) לחוק בתי המשפט תשי"ז - 1957. ההחלטה אם ענין ראוי לבוא לברור נוסף בביהמ"ש נתונה בידי הנשיא ואין להביאה בפני הרכב מלא של ביהמ"ש העליון.

(בפני השופטים: ויתקון, מני קיסטר. העותר לעצמו. 18.11.69).

בג"צ 251/69 - אגודת הצדקה האורטודוקסית בנצרת נגד הממונה על מס רכוש, נצרת ואח'.

*תשלום מס רכוש ע"י אגודת צדקה האגודה העותרת היא אגודה למטרות צדקה ויש בידיה נכסים שהכנסותיהם משמשות להשגת מטרותיה אם כי הנכסים עצמם אינם משמשים את מטרותיה. הממונה על מס רכוש סרב לפטור את העותרת מתשלום מס רכוש בגין נכסים אלה והעתירה נגד המשיבים נדחתה. הפטור שמעניק החוק מתשלום מס רכוש לגבי נכסי אגודה המשמשים לצורכי צדקה היא רק כאשר הנכסים משמשים הם עצמם את מטרות האגודה ולא כאשר הנכסים משמשים להכנסות ואילו אותן הכנסות משמשות למטרות האגודה, אלא אם הנכס עצמו מיועד גם הוא למטרה הציבורית כגון בנין המשמש כבית ספר או אצטדיון וכד'.

(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ג'ירג'ורה לעותרת. 16.11.69).

המ' 600/69 - יוסף סבן נגד מדינת ישראל.

*חומרת העונש (נהיגה ללא רשיון) המבקש נדון ל- 8 חדשי מאסר בפועל ועשרה חדשים מאסר על תנאי לאחר שהורשע בנהיגת קטנוע ללא רשיון וללא ביטוח, שעה שאינו יודע כלל לנהוג ובדרך נס נמנע אסון. העונש אינו חמור מדי ועל כן אין מקום להרשות לערער על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי שאישר את פסק דינו של בימ"ש השלום.

(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, מני. המבקש לעצמו, עו"ד בלטמן למשיבה. 16.11.69).

ע.פ. 414/69 - טרנסוורלד טנקרס אינק נגד מדינת ישראל.

*עבירה על פקודת שפיכת שמנים לים המערערת נקנסה בגין עבירה על פקודת שפיכתם של שמנים לתוך מי ים לאחר ששפכה שמנים לים אילת. היא טענה נגד סבירות צו שפיכתם של שמנים הקובע את גובה הקנסות וכן נגד חיובה בתשלום עשרת אלפים ל"י קנס. ביהמ"ש קבע כי דרך קביעת הקנסות היא סבירה וכן כי הסכום שהוטל עליה אינו גבוה מדי, בהתחשב בנסיבות המקרה.

(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד טובבין למערערת, עו"ד סוכר למשיבה. 17.11.69).

ע.א. 275/69 - ניסים אבישר נגד אליעזר אשבן ואח'.

*תביעת נזיקין המערער עבד במחסן ספרים של הסוכנות היהודית מנובמבר 1965 עד יולי 1966. משפוטר בא בטענה כי 3 חדשים לפני שפוטר קרתה לו תאונת עבודה ונגרם לו שבר. הוא הגיש גם תביעה לבטוח הלאומי ובטופס התביעה אישר ב"כ הסוכנות את טענת המערער כי נפגע בעבודה. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת המערער נגד הסוכנות והערערר על כך נדחה. הסתירות בעדותו של המערער היו רבות עד שאין פליאה כי ביהמ"ש המחוזי לא האמין לגרסתו שנפגע בעבודה. טענת המערער כי הסוכנות נתפסת על הודאתה משחתמה ואישרה את טופס התביעה שלו נגד הבטוח הלאומי היתה נכונה אלמלא בא לפני ביהמ"ש חומר אחר, כדי להזים הודאה זו, ולמעשה נתברר מעדותו של המערער עצמו כי תיאור הדברים בטופס התביעה הנ"ל אינו אמת.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן י. כהן. עו"ד מרגליות למערער, עו"ד נבות למשיבים. 17.11.69).

ע.א. 449/69 - רפי אופנהיימר נגד בנק למלאכה.

*פסיקת שכר טרחה

ביהמ"ש סירב להתערב בשיקול דעת ביהמ"ש דלמטה שפסק למערער פחות מאשר שכר הטרחה לפי התעריף המינימלי. בפרשת התביעה עצמה צויין כי המערער צורף לתביעה "רק לצרכי נוחיות" וכן הודיע ב"כ המשיב לב"כ המערער עוד לפני הישיבה במשפט, אם כי לאחר הבקשה לרשיון להתגונן, שלא יוציא פס"ד נגד המערער. בנסיבות אלה אין להתערב בשקול דעת ביהמ"ש דלמטה.