תקציר סביר כרך ד' חוברת 12

בג"צ 317/69 - מטובו נסים נגד אורי פדרמן פקיד הבחירות בעקרון ואח'

*עתירה נגד החלטת ביהמ"ש בערעור בחירות.
(עתירה למתן צו על תנאי - העתירה נדחתה)

העובדות :
העותר נבחר למועצה המקומית בעקרון מטעם גח"ל בהגרלה שנערכה בינו לבין מועמד המערך לאחר שעודפי הקולות של שתי הרשימות היו שקולים. לאחר חלוקת המנדטים הגיעה מעטפה של חייל וביהמ"ש המחוזי נעתר לדרישת החייל לפתוח את המעטפה ולהביא את קולו במנין הקולות. קול זה הכריע את הכף לטובת מועמד המערך. כמשיבים לפנית החייל בביהמ"ש המחוזי הוזמנו ועדת הבחירות, פקיד הבחירות ורשימת גח"ל, בעוד שהעותר לא הוזמן. נציג גח"ל הודיע כי אינו מיצג את העותר אך ביהמ"ש קבע שדיבכך אם מצרפים כמשיבים את הגוף שעשוי להפגע מהחלטת הערעור על הבחירות ואין צורך להזמין את המועמד עצמו. על כך העתירה.

החלטה - השופט ברנזון:
עתירה זו בטעות יסודה ותרופתו האמיתית של העותר היא לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין ולבקש את ביטולו. אי הזמנת צד למשפט יש בו סטיה יסודית מדרכי הדיון הצריכים לנהוג בכל בימ"ש ואשר כמוה כחריגה מסמכות. מה גם כאשר האדם שנגדו מופנה ההליך המשפטי כלל לא הובא כצד, לא הוזמן ולא השתתף בדיון ובסופו של דבר ניתן צו הפוגע בזכויותיו. פסק דין הניתן תוך חריגה מסמכות הוא בבחינת אפס הנתון לביטול מכח החוק ע"י ביהמ"ש שנתן את פסה"ד.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. עו"ד בנאדו לעותר. 7.12.69).

בג"צ 162/69 - "פז" חברת נפט נגד עירית הרצליה

*חיוב בתשלום ארנונה כללית עבור מיכלי דלק תת קרקעיים.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי)

העובדות:
העותרת מחזיקה בתחום העיריה המשיבה תחנות דלק הכוללות שטח אדמה ומבנים וכן מיכלים תת קרקעיים להחסנת הדלק. העיריה חייבה את העותרת בארנונה כללית על המתקנים השונים וכן חייבה אותה בארנונה בגין מיכלי הדלק התת קרקעיים בשיעור אחיד של 500 ל"י לכל מיכל למרות שישנם מיכלים בגדלים שונים. העותרת טוענת נגד החיוב וכן נגד אופן קביעת שיעור התשלום.

החלטה - השופט ויתקון:
א. לענין עצם החיוב - העיריה רשאית להטיל חיובי ארנונה על בנין מגורים ו"על בנין אחר". אין למצוא הדרכה להגדרה "בנין" בפקודת העיריות ואין גם להסתייע בהגדרת המונח שבחוק התכנון והבניה שמטרתו שונה לגמרי. את המונח "בנין" לצורך ארנונה יש לפרש מתוך הקשר הדברים שבסעיף 274 לפקודה שבו נקבע החיוב לגבי בניני מגורים ובנינים אחרים. הסעיף מדבר על בנינים למיניהם ומחלק אותם, לפי תפקידם, לבנינים המשמשים למגורים ולבנינים שאינם משמשים למגורים, שמע מינה שכוונת המחוקק לבנינים שבני אדם עשויים להימצא בהם, אם למגורים ואם לשימוש אחר, תהא אשר תהא צורת מבנם. קשה לראות במיכל בנין או מבנה במשמעות הפקודה.
ב. לנוכח האמור לעיל שאין לחייב כלל בתשלום ארנונה בגין המיכלים, אין עוד צורך לדון בטענה השניה של העותרת לצורת החיוב. ברם אגב אורחה יש לומר כי במבנה שאינו למגורים רשאית העיריה להטיל מסים לפי יחידת השטח אך לא בשיעור אחיד לגבי כל מבנה ללא התחשבות בשטחו.
השופט כהן - מסכים.

השופט זוסמן:
א. בנין או מבנה אינם חייבים לעמוד מעל הקרקע. גם מקלט, מרתף, מחסן ואפילו בית מגורים יכול להיות תת קרקעי. אין יסוד בפקודה לקביעת מבחן פונקציונלי אם עשוי אדם להכנס לתוך המבנה או לא. המדובר כאן במבנה תת קרקעי שהוא מאחסן בתוכו את המיכלים ואותו מבנה יש לראותו כמבנה לצורך החוק.
ב. מאידך יש לעשות את הצו על תנאי להחלטי מן הטעם השני שהעלתה העותרת שאין להטיל על בנין שאינו משמש למגורים ארנונה בשיעור אחיד ללא התחשבות בשטח המבנה.

(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, ח. כהן. עו"ד בכור לעותרת, עו"ד אילת למשיבה. 8.12.69).

בג"צ 165/69 - משה איזנברג ואח' נגד המועצה להסדר הימורים בספורט ואח'

*חוקיות העברת הסדר ההימורים לספורטוטו.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי נגד המשיבה הראשונה)
העובדות:
חמשה עשר העותרים היו סוכנים ראשיים של "טוטו עממי" לפני הפעלת חוק להסדר ההימורים בספורט. לאחר קבלת החוק מסרה המשיבה את הסדר ההימורים בספורט לספורטוטו ישראל בע"מ וזו מסרה חלק לסוכן משנה "טוטו עממי" והעותרים הועסקו רק חלקית. לאחר מכן פוטרו העותרים ע"י טוטו עממי והם פנו לביהמ"ש בתביעה נגד המשיבים ומשנדחתה פנו לבג"צ. עתירתם הראשונה היתה כי יצוו על החזרתם לעבודה ועל כך אף לא ניתן צו על תנאי. עוד היתה עתירה בפיהם כי ביהמ"ש יורה על המשיבה לנהל בעצמה ובאופן בלעדי את ההימורים וטענתם שאין המועצה להסדר ההימורים רשאית בהתאם לחוק להעביר סמכויותיה לסוכנים.

החלטה - השופט לנדוי:
א. אם צודקים העותרים בטענתם המשפטית שהמועצה העבירה את מילוי תפקידיה לספורטוטו ללא סמכות, כי אז צריכה המשיבה לנהל בעצמה את ההימורים ולהכנס למו"מ עם הסוכנים ולעמוד אתם בקשר ישיר. אמנם בזה עדיין לא מובטח לעותרים כי המועצה תעסיק אותם, אך לפחות תיווצר בזה יריבות ישירה בין המועצה לבין העותרים והם יוכלו לטעון בפני המועצה כי בהתאם למדיניות המועצה היא צריכה להעסיקם. בכך הראו העותרים זכות עמידה מספקת בבג"צ.
ב. העותרים הצליחו גם להראות כי יש להם אינטרס אישי ממשי בענין הראוי להגנת ביהמ"ש מפני פגיעה.
ג. העובדה שהעותרים חיכו למעלה משנה וחצי מאז חתימת ההסכמים ולא עתרו לבג"צ אינה חוסמת להם עתה את הדרך. עם חתימת ההסכמים הוסיפו להעסיק את העותרים ולא היה להם נגד מה לטעון. עתה משנושלו מפרנסתם הם באים לבג"צ. שונים היו פני הדברים אילו הורע מעמדם של המשיבים עקב שתיקת העותרים, אך דבר כזה לא נטען.
ד. לגוף הענין צדקו העותרים כי אין סמכות למועצה להעביר את תפקיד ביצוע ההימורים לסוכן, שכן ארגון ועריכת ההימורים נמסרו למועצה עצמה, ומשמסר לה המחוקק את הכח להפעיל מונופול בנושא עדין ומסובך אין היא יכולה להתנצל מהתפקיד ע"י מסירת סמכויותיה לאחרים, אם כי היא יכולה להיעזר באחרים, בעיקר בענינים טכניים, למלוי תפקידיה.
ה. עם זאת, מכיון שההסכמים נגדם הוגשה העתירה יפוגו בעוד פחות משנה וכן יפוג אותו זמן תקפו של החוק עצמו, ומכיון שמתן צו על ביטול ההסכם יבטל את כל ההימורים
עד להתארגנות המועצה לניהול ההימורים בעצמה וביטול ההימורים לא יסייע לעותרים, די בכך שינתן סעד הצהרתי שלפיו ההסכם נעשה תוך חריגה מסמכות.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד ליפקין לעותרים, עוה"ד חשין ויפה למשיבים. 11.12.69).

ע.א. 425/69 - מנדל פוטרמילק ואח' נגד שמחה פלד ואח'

*סמכות ביהמ"ש המחוזי לדון בצו מניעה זמני בענין חזקת מקרקעין כשהשאלה כרוכה בענינים אחרים שהם מסמכות ביהמ"ש המחוזי.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רוזנפלד) בהמ' 3469/69 - הערעור נתקבל)

העובדות:
המשיבים הגישו נגד המערערים תובענה בה ביקשו בין היתר צו לביצועו בעין של הסכם למכירת בית בהרצליה. המשיבים ביקשו גם צו מניעה זמני שיאסור על המערערים - הנתבעים מכירת הבית או השכרתו לאחר. בדיון בבקשה לצו הזמני ביקש ב"כ המערערים כי יחד עם צו המניעה הזמני נגד המערעריםיוצא צו האוסר על התובעים - המשיבים מלהתפרץ לדירה עד בירור התובענה. עקב כך הצהיר מי שהיה אותה שעה פרקליט של המשיבים כי המשיבים לא יכנסו לדירה אלא אם ינתן לכך צו של ביהמ"ש והסכים כי ינתן צו מנועה זמני על כך. לאחר מכן נתן ביהמ"ש המחוזי "מכח הסכמה" צו מניעה זמני לתובעים כבקשתם, אך לנתבעים לא נתן צו הואיל ובא כוחם הצהיר כי הוא מסתפק בהתחייבות שניתן ע"י הפרקליטואשר נרשם בפרוטקול. לאחר מכן, על אף התחייבות פרקליטם, נכנסו המשיבים - התובעים לדירה שלא ברשות ותפסו בה חזקה. בעקבות צעד זה ביקשו המערערים מביהמ"ש המחוזי צו מניעה זמני כדי להחזיר את המצב לקדמותו עד לברור התובענה אך בקשתם נדחתה, על כך הערעור.

החלטה - השופט זוסמן:
א. הסעד שביקשו המערערים בהמרצתם הינו בדבר חזקה ושימוש במקרקעין שהוא בסמכות בימ"ש השלום. ברם גם אילו היה זה סעד העומד בפני עצמו ללא כל קשר עם הפרשה כולה, גם אז לא היה צריך לדחות את הבקשה אלא להעבירה לבימ"ש השלום, אולם כאן הסעד המבוקש הוא חלק מפרשה אשר היא בסמכות ביהמ"ש המחוזי ולא מן הדין היה לדחות את הבקשה.
המערערים הם אשר הובאו ע"י המשיבים לביהמ"ש המחוזי לבצע בעין חוזה להעברת מקרקעין ומסירת החזקה גם יחד. תובענה כזו אין לפצל בין שני בתי המשפט אלא ביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בתובענה כולה וסמכותו מקבילה לזו של בימ"ש השלום.
ב. נכון שהמערערים לא הגישו תביעה שכנגד בענין החזקה וצו המניעה הזמני אולם בסמכותו של ביהמ"ש לתת סעד זמני נגד התובע גם ללא שתוגש תביעה נגדית ובלבד שהנסיבות מצדיקות את הדבר. אין סמכותו של ביהמ"ש המחוזי תלויה בשאלה אם הוגשה תביעה שכנגד אלא אם היה מוסמך להיזקק לתביעה שכנגד אילו הוגשה.
ג. צו המניעה הזמני נגד המערערים שניתן בהסכמה והצהרת התובעים הם מקשה אחת. אף אחד מבעלי הדין לא רשאי היה עוד עד לסיום הדיון לעשות דיספוזיציה בנושא התובענה.
ד. העובדה שהמערערים קיבלו תשלום אחד מהמשיבים לאחר שאלה פלשו לבית אינה גורעת מזכותם לתבוע החזרת המצב לקדמותו. המשיבים עדיין חייבים כספים למערערים וקבלת תשלום אחד אינה מצדיקה בדיעבד התנהגות המשיבים שעשו דין לעצמם, ובהתנהגותם פגעו פגיעה חמורה בביהמ"ש. עם מעשה כזה אין להשלים.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, מני, עו"ד ח. גולדמן למערערים, עו"ד דן כהן למשיבים. 1.12.69).

ע.א. 378+324/69 - מדינת ישראל נגד אביבים בגוש... בע"מ ו- 334 אחרים

*הערכת שווי מקרקעין מופקעים שהיו בבעלות "מושע".
(ערעור וערעור שכנגד על פסק דין ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט ב. כהן) - הערעורים נתקבלו בחלקם)

החלטה - השופט י. כהן:
א. השאלה שהתעוררה היא מה הוא שווי קרקע שהיא בבעלות משותפת "מושע" לצורך תשלום פיצוי במקרה של הפקעה לפי פקודת הקרקעות. אין חולקין על כך ששווי של קרקע בבעלות "מושע" הוא קטן משווי קרקע בבעלות שלמה. ברם משהפקיעה המדינה את כל החלקה השייכת למערערים יש להעריכה כאחידות שלמה כאילו הופקעה מאדם אחד. העובדה שעם חלק מהבעלים הגיעה המדינה לידי הסכמה על גובה הסכום אינה הופכת את המצב כאילו הופקעה הקרקע רק מחלק מהבעלים.
ב. יתכן שהמצב יהיה שונה כאשר יופקע לא שטח קרקע מסוים בשלמותו אלא בעלות "מושע" גרידא של אדם או מספר אנשים. כמו כן יתכן שהמצב לגבי ההערכה היה שונה לוא היתה המדינה בעת ההפקעה בעלת חלק בחלקה והיתה מפקיעה את חלקי שותפיה בחלקה, אך אין כאן צורך להביע דעה באפשרויות אלה.
ג. צודקת המדינה כי אין לשלם לבעלים של אדמה שהופקעה פיצויים בגין ירידת ערך קרקעות שנותרו בידיהם באותו שטח, בגלל יעוד הקרקע שהופקעה לצרכי בטחון.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד גב' ברזל למערערת, עו"ד שוב למשיבים. 9.12.69).

ע.פ. 505+491/69 - מדינת ישראל נגד משה בן אליהו קרוב

*הרשעה בעבירות זנות וקולת העונש הנאשם נמצא אשם בעבירות זנות ונדון ל- 18 חדשי מאסר ממש. הנאשם ערער על ההרשעה והמדינה על חומרת העונש. לענין ההרשעה באו ראיות מהימנות שהנאשם שהיה שוכר הדירה שחלק ממנה שמש למטרות זנות, היה גר באותה דירה בתקופה שעליה מדובר בכתב האישום ופיקח על הנעשה בדירה. בהתאם לכך אשם הנאשם בעבירות על סעיף 5 וסעיף 1(א) (1) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות) תשכ"ב - 1962. אשר לעונש אמנם היו נסיבות מחמירות אך אין העונש קל במידה כזו שתצדיק התערבות ביהמ"ש שלערעור.

(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, י. כהן. עו"ד חשין למערערת, הנאשם לעצמו, 25.11.69).

ע.פ. 361/69 - יעקב ברכה נגד מדינת ישראל

*הרשעה במעשה שוד בשעת צהרים נכנס אדם לחנות של קשיש בן 80 בקירוב ולפי עדותו של בעל החנות "פתאום נפתחה דלת החנות בכח והרגשתי מכה ביד מבן אדם שנכנס לחנות". האיש תפס כספים שהיו בידי המתלונן ונמלט. עוברים ושבים שרדפו אחריו זיהו את הבורח והצביעו על המערער. על יסוד כך הורשע בשוד. לענין הזיהוי מצא ביהמ"ש העליון כי היה מספיק להרשעת המערער במעשה. מאידך לא היה מקום להרשיעו בשוד. מכה המספיקה כדי הרשעה בתקיפה אינה מספיקה לצורך הרשעה בשוד. תקיפה לצורך הרשעה בשוד צריכה להיות תוך שימוש באלימות של ממש, ובענין שלפנינו אנו יודעים רק זאת שקורבן העבירה הרגיש מכה ביד אך לא היתה ראיה על עוצמת המכה ואם היא היתה מכוונת.
לפיכך יש לשנות את ההרשעה מעבירה על סעיף 288(2) לפח"פ לעבירה על סעיף 289 לפקודה.

(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד אלוני למערער, עו"ד גב' ברזל למשיבה. 26.11.69).

ע.פ. 376/69 - פאול בן אברהם אלעזרה נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירות זנות וחומרת העונש המערער הורשע בעבירות של חיים על רווחי פרוצה וקבלת אתנן ביודעין ונדון ל- 3 שנות מאסר. ערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ההרשעה מבוססת על עדות שני גברים שהמערער הביא אותם למתלוננת תמורת תשלום של 15 ל"י וקיבל את האתנן מידיהם וכן על עדות המתלוננת. אמנם היו אי התאמות מסוימות בין העדויות אך אלה לא ירדו לשרשו של הענין ועיקרו של סיפור המעשה היה זהה בפי כל העדים. כמו כן, לאור העובדה כי בזמן שהמתלוננת עסקה בזנות היא גרה עם המערער בדירת חבר שלו, רשאי היה ביהמ"ש להפעיל את החזקה שבסעיף 1(ג) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות).
גם העונש אינו חמור מדי בהתמשב שהמתלוננת היא נערה צעירה בגיל 17 שהוסטה מדרך היישר ע"י המערער שהבטיח לה נישואין, וכן שהמערער הוא בעל עבר פלילי, (בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פריימן למערער, עו"ד נתן למשיבה. 30.11.69).

ע.פ. 397/69 - מישו טאובה נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (מעשים מגונים) המערער ביצע עבירות חמורות של מעשים מגונים בילדות קטינות. ביהמ"ש המחוזי הטיל עליו עונש של 3 שנות מאסר. בהתחשב בכך שאלה עבירותיו הראשונות של המערער בן ה- 55 שעלה לאחרונה כאחד מפליטי השואה, החליט ביהמ"ש העליון, אע"פ שהעבירות הן חמורות, להקל בענשו כך ששנה אחת מהמאסר שהוטל עליו יהיה מאסר על תנאי. (בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ויתקון. עו"ד אורבך למערער, עו"ד בלטמן למשיבה. 10.12.69).

ע.פ. 493/69 - אליהו נסים נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (פציעה עצמית של חייל) בשרתו בשרות חובה ירה המערער ברגלו לאחר תקרית שהחלה בהפרת משמעת מצדו. הוא הועמד לדין באשמת חבלה בגופו מתוך כוונה לפגוע על ידי כך בכושרו הרפואי לשירות בטחון ונדון לשנה אחת מאסר. ערעורו על חומרת העונש נתקבל וששה חדשים מתוך המאסר הומרו למאסר על תנאי. זאת בהתחשב בכך שהשלים את השירות וכן בחוות דעת של רופאה פסיכיאטרית ותסקיר קצין המבחן. אמנם יש להחמיר בעונש כדי להרתיע אחרים ממעשים כאלה, ברם בהתחשב עם הנסיבות הנ"ל ועם נדירות העבירות אפשר להקל במקרה זה.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. עו"ד גנסין למערער, עו"ד סוכר למשיבה, 7.12.69).

ע.ל.ע. 3/69 - פלוני נגד פרקליט המדינה

*חומרת העונש (עורך דין ונוטריון שאישר כי אשה חיה למרות שנפטרה שנה לפני כן) המערער שהוא עו"ד ונוטריון הורשע בעבירה של מתן אישור לגבי אשה שהיא בחיים בעוד שלמעשה נפטרה שנה לפני כן. ביה"ד המשמעתי השעה את המערער ל- 6 חדשים והערעור על כך נדחה. תפקידו של נוטריון הוא תפקיד ציבורי המחייב נאמנות וזהירות ממדרגה גבוהה ביותר. אפילו נעשה מעשהו של המערער לא בזדון מתוך כסף, אלא ברשלנות מתוך זלזול בהוראות החוק המחייבות אותו לודא כל דבר לאשורו לפני שהוא נותן את האישור, הרי זה מעשה חמור ביותר החותר תחת אשיות התפקיד ומערער את אמון הצבור בו. אין להתחשב במקרים אחרים שבהם הקלו בעונש שכן באותם מקרים היו נסיבות מיוחדות להקלה בעונש ובנוסף לכך על ביהמ"ש לדון במקרה המסוים המצוי בפניו ולאור נסיבותיו לשקול אם ביה"ד החמיר עם המערער יתר על המידה.

(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד זליכובסקי למערער, עו"ד נתן למשיב. 30.11.69).

ע.א. 423/69 - עזבון המנוח אליעזר גרנר נגד צבי רוזנברג

*טענת פרעון בשטרות עזבון המנוח נתבע על יסוד שטרות שנחתמו ע"י המנוח. העזבון טען כל השטרות נפרעו אך ביהמ"ש האמין למשיב ועדיו וחייב את העזבון. הערעור על כך נדחה. הכלל הדורש להחמיר בראיות המובאות נגד עזבון אין לו סניף כזה המצדיק הקלת עומס השכנוע המוטל על העזבון כשהוא מבקש להוכיח טענה כגון פרעון שהוכחתה עליו.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, זוסמן, לנדוי. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ד. ריס למערער, עו"ד ש. רובינשטיין למשיב. 15.12.69).

ע.א. 169/69 - סעדת ספורטס נגד עמידר בע"מ ואח'

*תביעה לביצוע חוזה מכר שנחתם ע"י עמידר בבית בטבריה השייך לרשות הפתוח והכולל שתי חנויות החזיקו המערערת והמשיבה השלישית. המערערת הציעה לרכוש את שתי החנויות ומינהל מקרקעי ישראל אישר מכירת הנכס למערערת בכפוף לכך שעוד ייעשה בירור לגבי החנות של המשיבה, ואם המשיבה רוצה לרכוש אותה. לאחר מכן חתמה עמידר על חוזה עם המערערת המתימר להיות חוזה בין רשות הפתוח והמערערת ובחוזה סעיף שלפיו לא יכנס החוזה לתקפו עד שרשות הפתוח החתום עליו. רשות הפתוח לא חתמה על החוזה ובינתיים פנתה המשיבה לרשות הפתוח ודרשה לרכוש את החנות שלה. רשות הפתוח סרבה על כן לחתום על החוזה שנערך ע"י עמידר עם המערערת, ביהמ"ש דחה תביעת המערערת לחייב את הרשות הפתוח לחתום על החוזה והערעור על כך נדחה. כל עוד לא חתמה הרשות על החוזה הרי לפי החוזה עצמו לא קמה למערערת כל זכות בנכס ונמצא זכותה של המערערת תלויה על בלימה. לא קמה לה גם זכות על פי דיני היושר שכן היתה בידי רשות הפתוח הברירה שלא לחתום על החוזה ואין כאן כל מקום להחיל את הכלל שלפיו רואים דבר שצריך לעשותו כעשוי.

(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ויתקון. עו"ד זיו למערער, עוה"ד נתן ורוזנברג למשיבים. 2.12.69).

ע.א. 496/69 - פלוני נגד פלונית

*חיוב במזונות המשיבה, אשת המערער, עזבה את בית בני הזוג והמערער חוייב לשלם לה מזונות בסך 300 ל"י לחודש. אין להתערב בממצאים העובדתיים של ביהמ"ש דלמטה שקבע כי התעוררו קשיים בבית עקב התנהגות בתו של המערער כלפי אמה החורגת ומשזו דרשה כי הבת תעזוב את הבית והאב התנגד לכך עזבה האשה את הבית. המערער לא חייב היה להסכים כי הבת תעזוב את הבית, ומאידך התנהגות הבת מהוה סיבה אוביקטיבית מספקת לעזיבת הבית ע"י האשה. צדק איפוא ביהמ"ש ששני בני הזוג אחראים למצב שנוצר והאשה לא הפסידה זכותה למזונות בשל עזיבתה את הבית.

(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד א. גרינברג למערער, עו"ד א. לוי למשיבה. 20.11.69).

ע.א. 281/69 - חנוך שפסלס בפש"ר נגד חיים פורת כנאמן בפש"ר ואח'

*החלטת ביהמ"ש בפשיטת רגל

המערער הוא פושט רגל שניתנה לו רשות לנהל את עסקו ולאחר מכן בוטלה הרשות ואושר לבעל הבית, משכיר העסק, לשלם דמי מפתח ולקבל חזרה את המושכר. הערעור על כך נדחה. לאחר שניתן לו לנהל את עסקו נכנס המערער לחובות חדשים ולא עמד בתשלומיו לנאמן. ביהמ"ש דלמטה פעל לנוכח עובדות אלה והסכנה שהמערער יביא להתמוטטות חדשה של העסק ולפשיטת רגל שניה. הצעת בעל הבית לרכישת זכותו של המערער בעסק כדייר יוצא לא עוררה התנגדות המערער בעת הדיון בה ואין הוא יכול לערער עתה על אישור ההצעה.