תקציר סביר כרך ד' חוברת 20

ע.א. 133/69 - אליקים הררי ואח' נגד מעודד ברזילי

הפרת הסכם וביטולו ע"י הצד המקיים.
חבותו של המפר לפצות את מקיים ההסכם.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רוה) בת.א. 1523/66 - הערעור נדחה)

העובדות:
המערערים, מנהלי עזבון, קיבלו מהמשיב סכום של עשרת אלפים ל"י על חשבון מכר מגרש של 6 דונם בקירוב במחיר של 37 ל"י לממ"ר באוקטובר 1965. המכר נעשה במסמך המופנה מהמשיב למערערים ושלפיו הוא מוכן לרכוש את הנכס במחיר האמור ולחתום על חוזה אצל עו"ד. המערערים לחצו על המשיב להופיע אצל עו"ד ולחתום על הסכם ומשדחה אותם הודיעו לו כי הם רואים בכך הפרת ההסכם ואינם רואים את עצמם יותר קשורים עם המשיב. לאחר מכן שלחו למשיב מכתב לפיו הם רואים את ההסכם כקיים ודורשים את ביצועו. לבסוף מכרו את הקרקע לאחר מספר חדשים במחיר של 27 ל"י לממ"ר. המשיב תבע החזרת הפקדון שלו והמערערים תבעו פיצוי על הנזק שנגרם להם בסך 50 אלף ל"י בקירוב. ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת המשיב ודחה את תביעת המערערים ועל כך הערעור.

החלטה - השופט ברנזון:
א. משהפר המשיב את ההסכם רשאי היה המערער לראות את העיסקה כבטלה. בכך השתמש המערער בברירה שהיתה נתונה לו אם למחול על ההפרה ולעמוד על ביצוע ההסכם או לראות את ההסכם כבטל והוא בחר באפשרות השניה. משהשתמש בברירה והביע רצונו לבטל את ההסכם אין הוא יכול עוד לחזור בו ולדרוש את קיומו. פנית המערער מחדש למשיב היתה הצעה חדשה להסכם הטעונה קבלה מצד המשיב.
ב. היום שבו נתגבשה חבותו של המשיב לפצות את המערערים הוא היום שבו באה העיסקה לקיצה. לפי שווי הקרקע באותו יום, כהערכת שמאי ממשלתי, לא היה נגרם כל נזק למערערים אילו פעלו כפי שצריכים היו לפעול ומוכרים מיד את הקרקע.
השאלה המכרעת היא אם יכלו המערערים למצוא קונה תוך זמן סביר אחרי ביטול העיסקה. שוויו הנומינלי של נכס, לכשעצמו, ביום ההפרה אינו יכול לשמש קנה מידה לנזק שנגרם לתובע, אם אין אפשרות, על אף מאמציו של התובע, להשיג קונה באותו מחיר בגלל מצב השוק. כאן העיד המשיב שהשוק היה ירוד ואי אפשר היה להשיג אותו זמן קונה ב- 37 ל"י לממ"ר. לפי עדות זו היו צריכים התובעים להצליח בתביעתם, דא עקא שהמערער מצידו העיד שבאותו זמן הוא היה יכול למכור את הנכס באותו מחיר ואף היה לו קונה במחיר גבוה יותר אלא שלא מכר את הקרקע.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד סוכובולסקי למערערים, עו"ד לובינסקי למשיב. 9.2.70).

ע.א. 44/69-11 - סייטסיאינג בע"מ ואח' נגד פקיד השומה

*גביית בול בטחון מחברות להשכרת מכוניות וחישוב התשלום לצורך מס הכנסה.
* תחשיב העלות של המכונית לצורך חישוב פחת.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בע.מ.ה. 10/68 - הערעור נתקבל בחלקו).

החלטה - השופט ויתקון:
א. מכוניות של החברות המערערות המושכרות לנהיגה עצמית הינן בגדר מכונית פרטית לצורך חוק בול בטחון. גביית בול בטחון מחברות אלה על מכוניותיהן המשמשות להשכרה היא איפוא בדין. על תשלום זה חל סעיף 9 לחוק בול בטחון כי אין להביאו בחשבון ההוצאות לצרכי מס הכנסה.
ב. מכונית נוסעים המיובאת לצרכי סיור וטיול ע"י המערערות פטורה מ- 30 אחוז של מס קניה, על תנאי, אם הוכח להנחת דעתו של מנהל מס קניה ששימשה לפחות שנתיים לצרכי סיור וטיול, מכונית שלגביה לא עמדה החברה בתנאי הנ"ל וחוייבה במלוא סכום מס קניה, יש להביא את מלוא הסכום בחשבון מחיר המכונית לצרכי פחת, ואין לקבל
את החלטת ביהמ"ש המחוזי שיש לראות בחיוב של 30 האחוז הנותרים של מס קניה מאורע מאוחר שאין בו כדי לשנות את המחיר שכלל מס בשיעור של 70 אחוז בלבד. מכונית שאינה שומרת על יעודה המקורי במשך שנתיים חייבת במלוא המס מלכתחילה ואין זה מאורע מאוחר.
עוה"ד ג. עמיר ור. כספי למערערות, עו"ד ע. רובין למשיב. 11.2.70).

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני.)

ע.א. 456/69 - נעים פריזיאן ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי ואח'

*חלוקת האחריות בין נהגים בהתנגשות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רווה) בת.א. 99/67 - הערעור נדחה).

העובדות:
בהתנגשות בין רוכב אופניים ובין משאית שקרתה בהצטלבות באיזור התעשיה יאזור נספה רוכב האופניים. ביהמ"ש מצא כי המנוח ונהג המשאית נושאים בחלקים שווים באחריות לתאונה. הנתבעים מערערים וטוענים כי נהג המשאית לא התרשל ולחילופין הם קובלים על חלוקת האחריות לחצאין.

החלטה:
א. מהמרחקים שהמנוח על אופניו חייב היה לעבור בכביש שלו, ונהג המשאית בכביש שלו, ובהתחשב במהירות של כל אחד מהם עולה כי רוכב האופניים היה הראשון שהגיע לתוך ההצטלבות ונהג המשאית חייב היה לכבד את זכות הקדימה שלו. הוא לא ראה את רוכב האופניים אע"פ ששדה הראיה שלו היה רחב והמקרה היה לאור היום ואין טוען שהיה דבר שהפריע לראותו. לכן בצדק נקבע שנהג המשאית התרשל.
ב. אשר לחלוקת האחריות - המנוח אשם ברשלנות חמורה: הוא לא שמר על חייו וזילזל בצרכי הבטיחות כי שני הבלמים של האופניים לא פעלו; הוא נסע בירידה ולפני הכידון הוביל ארגז שהסתיר לו את הראיה. ברם אלמלא כך היה נהג המשאית נושא במלוא האחריות לתאונה. רוכב האופנים והולך הרגל על הכביש פגיעים יותר מאשר משאית והם זכאים משום כך לתשומת לב ולהתחשבות יתרה מטעם הנהג אשר נהיגתו הרשלנית היא בשבילם בבחינת סכנה. בשקילת הנסיבות לא היה השופט חייב להגיע למסקנה אחרת מזו שאליה הגיע.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד קורז למערערים, עוה"ד מאייר וקנה למשיבים. 2.2.70).

ע.א. 282/69 - מקס אקהאוז ואח' נגד עו"ד רודולף כהן.

*תשלום שנעשה ע"י עורך דין בשם המערערים לאדם שלא היה מוסמך לקבל את התשלום.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט שאל) בת.א. 1264/65 - הערעור נתקבל בחלקו).

העובדות:
המערערים הגרו מן הארץ ומסרו למשיב יפוי כוח לטפל בנכסיהם בישראל. לאחר כ- 6 שנים ביטלו את יפוי הכוח וכשנתיים לאחר מכן ביקשו בהמרצת פתיחה לצוות על המשיב להגיש חשבונות בקשר לנהול הנכסים ולחייבו בתשלום כל סכום שמגיע להם לאחר בירור החשבונות. המשיב הגיש את החשבונות המבוקשים ולאחר בירור חייב ביהמ"ש את המשיב לשלם למערערים יתרה לזכותם בסך כ- 1,800 ל"י. המערערים טוענים כי יש להגדיל את יתרת זכותם בסכום של כ- 8,000 ל"י.

החלטה - השופט מני:
מכל השגותיהם של המערערים יש ממש רק באחת. לפני שעזבו את הארץ לוו המערערים סכום כסף מסוים שהובטח ע"י משכנתא. בחשבון ההוצאות שהוגש ע"י המשיב חויבו המערערים בסכום של 4,000 ל"י רבית ששולמה על ידו בקשר לחוב הנ"ל. המערערים טענו כי סכום של כ- 3000 ל"י מתוך הסכום הנ"ל שולם לא לנושה עצמו אלא לבנו שהנושה כפר בסמכותו לגבות כספים בשמו. נוכח כפירה זו הגיש המשיב תביעה נגד הנושה וביקש כי הסכום הנ"ל יוכר כתשלום לנושה עצמו אך התביעה נדחתה. אעפ"כ קבע ביהמ"ש כי
המשיב אינו חייב לשלם סכום זה למערערים באשר הוא שילם את הסכום לבנו של הנושה בתום לב.
מסקנה זו אינה נראית לא מבחינת הצדק ולא מבחינת החוק. המשיב נכשל בנסיונו להוכיח כי לבנו של הנושה היתה סמכות לגבות כספים בשם אביו. לא נותר איפוא בסיס חוקי להכרה בהוצאה הנ"ל בחשבונותיו של המשיב. אין לאלץ את המערערים להגיש תביעת רשלנות נגד המשיב ואין סיבה מדוע לא ילך המשיב ויתבע את הסכום הנ"ל ממי שהתימר כמוסמך לקבלו ממנו.

(בפני השופטים: ברנזון, ח.כהן, מני.)

ע.א. 450/69 - גרשון נוריאלי נגד "פלסטופק" בע"מ ואח'

*הפטר ערב מערבותו ע"י שינוי תנאי העיסקה המקורית.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שמיר) בת.א. 3978/68 - הערעור נתקבל בחלקו).

החלטה - השופט ח. כהן:
א. הארכת הזמן לפרעון שטר מעבר לזמן פרעונו הנקוב בשטר וקבלת ריבית לתקופת הארכה ללא הסכמת הערב אינן כשלעצמן שינוי כזה של העיסקה המקורית שיש בו כדי להפטיר את הערב מערבותו. לפיכך לא צדק ביהמ"ש דלמטה בדחותו את התביעה נגד המשיב מספר 2 שהיה ערב לשטר.
ב. מאידך אין המערער אוחז כשורה באשר קיבל את השטרות לאחר זמן פרעונם בידיעה שלא נפרעו. לכן יכול המשיב להעלות נגד התובע את הטענה שחלק גדול מסכום השטרות נפרע לאוחז השטרות המקורי וביהמ"ש דלמטה קבע כעובדה כי אכן שולם סכום זה. על כן חייב המשיב רק ביתרה שלא שולמה ובריבית על אותו סכום.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ג. רגב למערער, עו"ד י. אלמוג למשיב מספר 2. 28.1.70).

ע.א. 435/69 - אנריקו בחר נגד כונס הנכסים הרשמי

*העמדת פושט רגל לדין לפי הסעיפים 130 ו - 131 לפקודת פשיטת הרגל.
ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 2871/69 - הערעור נתקבל בחלקו).

העובדות:
המשיב ביקש מביהמ"ש המחוזי צו לפי סעיפים 130 ו- 131 לפקודת פשיטת הרגל, להעמיד את המערער, שהוא פושט רגל, לדין על עבירות לפי אותם סעיפים. המערער הוזמן לדיון באותה בקשה, העיד במהלך הבירור, ולאחר שמיעת הטענות ניתן ע"י ביהמ"ש הצו המבוקש. על כך הערעור. החלטה - השופט י. כהן:
א. העבירה לפי סעיף 130 היא, אי מתן הסבר על הפסדים ניכרים בנכסי פושט הרגל שנגרמו במשך השנה שקדמה לבקשת פשיטת הרגל. טענת המערער היתה שלא הוכח שההפסד נגרם בתוך התקופה הנ"ל. בטענה זו אין ממש שכן בקשת פשיטת רגל לפי סעיף 130 היא הבקשה שהוראות לגביה מצויות בסעיפים 5, 6, לפקודה ואין ולא כלום בינה ובין בקשה להכריז את החייב לפושט רגל שהוגשה אחרי צו קבלת נכסים לפי סעיף 18 של הפקודה. הבקשה הראשונה הוגשה כשנה וחצי לפני הגשת הבקשה השניה.
ב. אשר לעבירה לפי סעיף 131 - כאן מדובר על אי ניהול ספרי חשבונות במשך תקופה של שנתיים לפני הגשת בקשת פשיטת רגל. אין חולק על כך שמחודש מאי 1967 נוהלו ספרי חשבונות ואם אמנם לא ניהל המערער ספרים לפני מאי 1967 הרי חל חוק החנינה על העבירה ואין לפתוח בהליכים פליליים נגדו. אין לקבל את טענת המשיב שהעבירה הושלמה רק בעת מתן צו קבלת הנכסים שניתן אחרי חוק החנינה. המעשה הפלילי הוא אי ניהול
ספרי חשבונות ומעשה פלילי זה הושלם לפני חוק החנינה. נכון שאותו זמן המעשה לא היווה עבירה אלא הוא נעשה לעבירה אחרי הבקשה לפשיטת רגל, אך אין בכך לשנות את העובדה שהמעשה הפלילי בוצע בשלמותו עד מאי 1967.
ג. במקרה דנה הוזמן המערער לדיון בביהמ"ש המחוזי ונטל חלק בדיון ללא כל התנגדות וטען את טענותיו בביהמ"ש המחוזי. לכן אין המשיב יכול לעורר עתה את הטענה שאין למערער מעמד בבקשה, ואין צורך להחליט בשאלה זו.

(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד טוכמינץ למערער, עו"ד הניג למשיב. 4.2.70).

בג"צ 4/69 - ענת בן מנשה ואח' נגד שר הפנים

*רישום לאום של קטינים כשאביהם ביקש לא לרשום לאומם.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי).

העובדות:
שלשת העותרים הם קטינים שהוריהם רשומים במרשם האוכלוסין בתור בני הלאום היהודי. אבי העותרים רשם את ילדיו במרשם האוכלוסין ללא רישום דתם או לאומם. פקיד הרישום לא התחשב בהודעתהאב ורשם את הילדים בפריט לאום כיהודים וזאת בהיותם ילדים של הורים יהודיים. על כך העתירה.

החלטה - השופט זוסמן:
א. פקיד הרישום אינו רשאי לרשום דבר שמוסר ההודעה לא ביקש רישומו. מי שאינו חפץ להשתייך לשום לאום, זכותו שלא להצהיר על לאום מסויים שמורה לו. אף אין זה מן ההכרח שלאומו של תושב ירשם במרשם האוכלוסין מקום שאינו בן לאום כל שהוא.
ב. אין מדובר כאן בתיקון רישום שנעתרים לה רק כשהיא נשענת על תעודה צבורית. הנוהלים הקבועים בחוק לתיקון רישום מתיחסים לרישום שנעשה כדין ומבקשים לשנותו, מה שאין כן כאשר פקיד הרישום פעל שלא כדין ורשם דבר שלא נתבקש.
ג. משנמנע אבי העותרים לרשום את לאום הילדים, הרי הלאום הינו פרט שלא נרשם, ופקיד הרישום הראשי הוא הרשאי להוסיף את החסר אם האב יסכים לכך או אם ישיג פס"ד הצהרתי של ביהמ"ש המחוזי.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד י. בן מנשה לעותרים, עו"ד י. בר-סלע למשיב. 28.1.70).

בג"צ 5/70 - אלידע מריעוז ואח' נגד שר האוצר ואח'

*עתירה נגד אי גביית בול בטחון ע"י חברת חשמל במזרח ירושלים .189 העותרים ביקשו צע"ת נגד המשיבים על שאינם מתערבים להשוואת מחיר החשמל שמספקת חברת החשמל של ירושלים המזרחית לאותו איזור עם מחיר החשמל שבירושלים המערבית. כן הם קובלים שאין החברה גובה בול בטחון. עתירתם נדחתה. התערבותו של בג"צ מסורה לשיקול דעתו ואין ביהמ"ש נזקק לעתירה אלא במידה שהדבר דרוש לשם עשיית הצדק. ענין בול בטחון יכול לבוא על פתרונו אם העותרים ימציאו לאוצר המדינה את שיעור בול הבטחון המגיע מהם על חשבונות החשמל. הם לא ניסו לשלם בול בטחון וכל עוד לא ניסו לשלם והאוצר סירב לקבל את כספם אין צידוק להתערבות בג"צ. אשר לענין התעריף - שר הפיתוח הודיע לעותרים כי ידון בענין ולא עבר מאז אלא חודש ימים. כמו כן לא הראו העותרים מה מעמד החברה המספקת חשמל לירושלים המזרחית ומה תנאי הזכיון שלהם.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד רונן לעותרים. 18.1.70).

בג"צ 19/70 - יעקב בלום ואח' נגד רשות הרישוי במשרד התחבורה ואח'

*עתירה בענין הכשלה בבחינות נהגות העותר נכשל 4 פעמים בבחינות רישוי לקבלת רשיון נהיגה לאופנוע והוא עותר כי ינתן לו להבחן ע"י רב בוחן ועתירות נוספות שנדחו כולן. מדובר כאן על תוצאות של בחינות וזהו אחד הענינים שאינם ניתנים לדיון משפטי אלא במקרים יוצאי דופן ונסיבות מיוחדות שלא היו במקרה דנא.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן. העותרים לעצמם. 20.1.70).

ע.א. 628/69 - אלמרו דורה נגד הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים.

*דיון מחדש בתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ועדת העררים לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים סירבה להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לדחות את בקשת המערערת לדון מחדש בתביעתה. המערערת לא זכתה לאמון הרשות ותביעתה לפיצויים נדחתה. לצורך חידוש הדיון בתביעתה הגישה תצהיר של עדה על מקום הימצאה של המערערת בשנות השואה אך בקשתה לחידוש הדיון נדחתה, והרשות קבעה במכתבה כי תוכן התצהיר של העדה החדשה אינו נאמן עליה. תמה הרשות ולא נימקה מדוע אין התצהיר נאמן עליה. לפיכך יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הענין לרשות שתאפשר למערערת לחקור את העדה על התצהיר ולהביא ראיות נוספות לביסוס תביעתה.

(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן, עו"ד זיינפלד למערערת, עו"ד נתן למשיבה. 4.2.70).

המ' 689/69 - אריה אהרן נגד מדינת ישראל

*בקשה לרשות ערעור על צו הריסה ביהמ"ש המחוזי אישר צו הריסה שניתן בביהמ"ש העירוני על פי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה והמבקש ביקש רשות לערער על פס"ד ביהמ"ש המחוזי. השופט ח. כהן ציין כי לגופו של ענין יש לה לבקשה, לכאורה, על מה שתסמוך ולא היה מהסס להעניק רשות ערעור אלולא הוראות החוק המונעות בעדו לעשות כן. בהתאם לסעיף 250 לחוק אין מנוס מלפסוק שאין לביהמ"ש העליון סמכות להזקק לערעור נוסף על צו שנעשה על פי סעיף 212 לחוק האמור ושאין בו לא זיכוי ולא הרשעה.

(בפני השופט: ח. כהן. עו"ד רסלר למבקש, עו"ד לפיד למשיבה. 29.1.70).

ע.פ. 516/69 - נסים ביטון נגד מדינת ישראל

*הצגת הודעה במשטרה לעדה ע"י התובע מבלי שהוכרזה תחילה כעד עוין .190 בדינו של המערער, בגין החזקת חשיש, העידה עדת תביעה ובתחילת עדותה לא היה בגירסתה כדי להרשיע את המערער. באותו שלב הציג התובע בפני העדה את עדותה במשטרה וקרא בפניה חלק מעדותה ואז אישרה כי אמרה דברים אלה במשטרה וכי הם נכונים. דברים אלה נגדו את גירסתה הראשונה בביהמ"ש ועליהם ביסס ביהמ"ש את ההרשעה. בזכותו את המערער מאשמה ציין ביהמ"ש העליון כי העדות נגבתה בביהמ"ש מפי העדה בדרך פסולה. התובע לא ביקש להכריז על העדה כעדה עויינת ולא היה רשאי לחוקרה על הודעתה במשטרה כדי לסתור דברים שאמרה בתחילת עדותה, אם מתעלמים מעדות זו אין בחומר הראיות כדי להרשיע את המערער.

(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן, החלטה - השופט י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד נתן למשיבה. 4.2.70).

ע.פ. 558/69 - זאב מנדלסון נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (גניבות רכב) המערער השתתף בחבורת צעירים שגנבה כלי רכב ובמשך מספר חדשים השתתף ב- 15 מקרים. הוא נדון ל- 15 חדשי מאסר שמחציתם על תנאי. ביהמ"ש העליון ציין כי העונש לכשעצמו ודאי שאינו חמור יתר על המידה, בשים לב למספר העבירות ולעובדה ש"סחיבת" מכוניות היא פגע רע הפוגע באופן רציני בסדר הציבורי. אך כאן נראה שרצוי להעמיד את המערער למבחן, ומכיון שלא הוגש ערעור נגדי מצד המדינה ואין אפשרות
להוסיף לענשו של המערער תקופת מבחן מבלי להקל בכיוון אחר, לכן יש להפחית את תקופת המאסר ל- 6 חדשים ולהעמיד את המערער למבחן למשך שנתיים.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד קנת למערער, עו"ד בלטמן למשיבה. 25.1.70).

ע.פ. 580/69 - ראובן מנשה בן יצחק נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (הוצאת כסף במרמה משלטונות הצבא) המערער נדון על עבירת התפרצות וגניבה וביהמ"ש הביא בחשבון לצורך העונש שתי עבירות נוספות של פריצה וגניבה, שימוש ברכב ללא רשות וללא ביטוח ובריחה ממשמר חוקי. על כל אלה נדון לארבע שנות מאסר שמתוכן 30 חדשי מאסר בפועל. הערעור על כך נדחה, בהתחשב בעבירות הנדונות ובעברו של המערער.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 21.1.70).

ע.פ. 576/69 - משה יופטרו נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (מעשי מרמה כנגד שלטונות הצבא המערער הודה שהיה מכשיר בידי מעבידו לבצע שורה ארוכה של מעשי זיוף ומרמה, אשר גרמו לגזילת עשרות אלפי ל"י מרשויות הבטחון. הנאשם נדון ל- 3 שנות מאסר שמתוכן מחצית מאסר בפועל והמחצית על תנאי. והוא מערער על חומרת העונש בעוד המדינה מערערת על קולתו. ערעורו של הנאשם נדחה וערעורה של המדינה נתקבל כך שמלוא התקופה של שלוש שנים תהיה מאסר בפועל. ביהמ"ש ציין כי אמנם לא נהנה הנאשם אישית מכספי הגזילה וכל רצונו היה, לדבריו, לעשות רצון מעבידו כדי שלא יאבד מקום עבודתו, אולם אף על פי כן הקל ביהמ"ש המחוזי עם הנאשם יתר על המידה. מעשי המרמה תוכננו היטב ונמשכו תקופה ממושכת מאד, והעבירות בוצעו כלפי שלטונות הצבא תוך כדי הכשלת חיילים והפרת אמונם.

(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד זלצמן למערער, עו"ד נתן למשיבה. 4.2.70).

המ' 702/69 - אליהו גנגנה נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (התנגשות תוך נהיגה רשלנית וגרימת חבלה) המבקש הוא נהג מונית וקרתה לו תאונה בצומת בין רחוב ארלוזורוב ודרך תל אביב היפה. לנוסעי המכונית הפרטית שהתנגשה במונית נגרמו חבלות חמורות. הרמזורים בצומת הבהבו באור צהוב והמערער הספיק להתקדם בצומת כשנתקלה בו המכונית הפרטית. על המערער הוטל קנס של 250 ל"י וכן נפסל לנהיגה למשך שנה אחת שמתוכה חמשה חדשי פסילה בפועל והיתר על תנאי. ערעורו על חומרת העונש נדחה, אין להתיחס לעובדה ששופט אחר שדן את נהג המכונית הפרטית הקל בענשו, ולא הובהר מדוע הקל שם ביהמ"ש, השאלה המהותית העומדת כאן היא אם העונש שהוטל על המבקש מוגזם לצד החמורה ואת זאת אין לומר. יש לזכור בהשוואת חומרתם של מעשי שני הנהגים שהמבקש הוא נהג מונית. העבירה העידה על חוסר עירנות במידה גבוהה בצומת המסוכן.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד שרון למערער, עו"ד איתן למשיבה. 20.1.70).

ע.פ. 293/69 - חסן אל ריאטי ואח' נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (קבלת רכוש גנוב)

שני המערערים נמצאו אשמים בעבירת קבלת סחורה שנגנבה בדרך של פשע, ונדונו ל- 6 חדשי מאסר כל אחד. ערך הסחורה היה כ- 6000 ל"י והעונש אינו חמור יתר על המידה, ולמעשה הוא מן הקלים שאפשר להטיל על מעשה חמור כזה.