ע.א. 590/69 - מיכאל חריף נגד תעשיות גרפיות ישראל אמריקה בע"מ
*פירוש חוזה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 6756/69 - הערעור נתקבל).
העובדות:
בין הצדדים היה הסכם אשר סעיפים 2 - 6 שבו מסדירים עניני שותפות שביניהם; סעיפים 8 - 23 מתיחסים לענין היותו של המערער סוכן של המשיבה וסעיף 24 הוא סעיף בוררות. כשנה לאחר עריכתו שונה ההסכם על ידי החלפת מכתבים ע"י הצדדים, שלפיהם בוטלו יחסי ההרשאה והסוכנות, הוחלט שהשותפות תמשיך להתקיים והוסכם כי "בטלים ומבוטלים הסעיפים 8 - 24 (ועד בכלל)" ולאחר מכן צוין כי השותפות תמשיך להתקיים בהתאם להוראות סעיפים 2 - 6 (ועדבכלל) בלבד של החוזה. עברו עוד מספר חודשים וגם השותפות התפרקה. המשיבה ביקשה להפעילאת סעיף הבוררות לענין השותפות וביהמ"ש פסק כי למרות הנאמר במפורש כי סעיף 24 בטל הרי התכונו הצדדים לבטולו רק לעניני הסוכנות בעוד שלענין השותפות ממשיך סעיף הבוררות להתקיים. על כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
יתכן שההגיון, ואולי גם הנוחיות, הם לצד המשיבה אך על ביהמ"ש לפסוק מה שעיניו רואות והמראה הוא חד משמעי לצד המערער. יש לפרש את הדברים הכתובים ולא להכתיב לצדדים את התנאים הנראים נוחים ורצויים. אילו רצו הצדדים להשאיר את סעיף הבוררות לענין השותפות יכלו לומר זאת אך הם אמרו את ההיפך בלשון ברורה ומפורשת כאשר בטלו את סעיף 24 וכאשר השאירו רק את הסעיפים 2 - 6. כאשר הדברים כתובים ופסקניים אין להזקק לכללי פרשנות כדי להוציא מקרה מידי פשוטו. דברים ברורים שאינם משתמעים לשתי פנים יש לקבלם כמו שהם ולתת להם את מובנם הרגיל אפילו אין הדבר עולה בקנה אחד עם מה שלפי המשוער, לפי שיקולי הגיון או נוחיות רצו הצדדים לעשות או היו צריכים לעשות.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד מ. קשת למערער, עו"ד א. לוריא למשיבה 9.3.70).
ע.א. 379/69 - ציון מעודד נגד יוסף דון ואח'
*תביעה להחזרת כספים ששולמו עבור מקרקעין בטענת שהעיסקה בוצעה כתוצאה מהונאת התובע.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בנטל) בת.א. 502/66 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער רכש מהמשיבים בפברואר 1962 מגרש באדמת חירבת מוסמר הנמצאת קרוב לקו הירוק. בקבלת זמנית שקיבל המערער מהמשיבים צויין כי המערער שילם 3500 ל"י על חשבון מגרש של דונם אחד "בעבר הירקון - חרבת מוסמר". בשטר מכר שנחתם בפני עו"ד צויין כי התמורה למגרש היתה 100 ל"י בלבד. בסוף אותה שנה שלח ב"כ המערער מכתב לב"כ המוכרים ובו קבל כי הנכס אינו נמצא בפרברי תל אביב כפי שנאמר למערער אלא רחוק מאד ואולי אף לא בגבול המדינה. עברו עוד למעלה משלוש שנים ובפברואר 1966 הגיש המערער תביעה בה טען שרומה ע"י המוכרים ותבע ביטול העיסקה והחזרת המחיר ששילם. ביהמ"ש דחה את התביעה משני נימוקים: כי המערער לא רומה באשר לא החשיב כלל את המקום המדויק של המגרש ולא טרח לודא את המקום; כי העיסקה היתה נגועה באי חוקיות היות ושני הצדדים הצהירו בשטר המכר על תמורה של 100 ל"י כדי להונות את שלטונות המס. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. ממצאו של השופט כי המערער לא רומה הוא אמנם ממצא עובדתי אך הראיות מחייבות את המסקנה ההפוכה. העיסקה אמנם נעשתה סמוך לזמן פיחות הלירה כאשר קמה בהלה בצבור ומתקבל על הדעת שהמערער שלא היה מצוי בעסקי מקרקעין היה בהול להשקיע את כספו בקרקע מכל הבא ליד, אבל יש גבול גם לתמימות עיוורת והמשיבים
ניצלו בהילות ותמימות זו כדי למכור למערער מגרש הסמוך ל"קו הירוק" בטענה שהמגרש הוא "מעבר לירקון". אכן המגרש הוא מעבר למעיינות הירקון אך לא זו היתה משמעות המלים "מעבר לירקון" בשוק המקרקעין.
ב. לענין הוכחת טענת תרמית - אפשר לשמע עדות בעל פה הנוגדת תוכן מסמך כדי להוכיח טענת תרמית ביצירת הסכם בכתב.
ג. אשר לקביעה כי העיסקה נגועה באי חוקיות ולכן אין להזקק לתביעה - מתוך שטר המכר בולטת לעין הכוונה לרמות את שלטונות המס ולכאורה יש בכך מעשה פלילי. ברם כאן לא נקבע בחוזה עצמו שבלשכת רושם הקרקעות יצהירו הצדדים על סכום נמוך יותר. כאן ההסכם עצמו אינו נגוע באי חוקיות אלא ביצועו של ההסכם היה נגוע בכוונה לרמות את שלטונות המס. ניתן לומר שפגם כזה אינו יורד לשורש העיסקה כולה עד כדי מניעת תביעה להשבת מחיר. זהו פגם בענין הטפל או הנלוה אל ביצוע ההסכם ודי בסנקציה הפלילית כתגובה להתנהגות בלתי חוקית כזו. אך אין צורך הפעם לפסוק בשאלה זו שכן יש לדחות את הערעור מטעם אחר.
ד. למערער נתגלתה התרמית מספר חדשים לאחר ביצוע העיסקה והוא פנה אז לפרקליט בינואר 1966 דרש לראשונה החזרת המחיר. המערער לא הודיע כשנתגלתה לו התרמית על המשיבים בקובלנה ודרש הסדר תוך 10 ימים. לאחר מכן לא עשה דבר במשך שנים ורק ביטול ההסכם. כנראה שרק כעבור השנים עשה המערער לעצמו את החשבון שכדאי לו לתבוע החזרת המחיר במקום להחזיק במגרש גם להבא. אבל זה היה מאוחר מדי. חוסר מעש מצד המערער במשך השנים מצביע על אישור הפעולה למרות התרמית, ואין להרשות לו עוד לחזור בו מעמדתו הקודמת שהעידה על השלמה עם מה שקרה ואישור העיסקה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. עו"ד בוכהלטר למערער, עוה"ד מגידו וקוזלובסקי למשיבים, 15.3.70).
בג"צ 77/69 - שדה צבי, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד רשם האגודות השיתופיות ואח'
*חיוב אגודה חקלאית בתשלומים לאגודה שיתופית מרכזית שבה היתה חברה.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי).
העובדות:
המשיבה השלישית (להלן המשיבה), טנא אגודה שיתופית מרכזית לשווק תוצרת חקלאית, עסקה בשיווק התוצרת החקלאית של חבריה והעותרת היתה חברה באגודה המשיבה בשנת 1962. אותה שנה התקיימה אסיפה כללית של המשיבה בה לא היה נוכח שום נציג של העותרת ובאסיפה זו נתקבלה החלטה כי לנוכח הצטברות הפסדים יוטל על כל החברים לשלם סכומים לקופת המשיבה. בין היתר חוייבה גם העותרת בתשלום, העותרת, שחדלה בינתיים להיות חברה של המשיבה, התנגדה לתשלום. בורר שנתמנה בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות לדיון בסכסוך בשאלת חבותה של העותרת שחרר אותה מהתשלום, המשיב ביטל את החלטת הבורר וחייב את העותרת בתשלום, ועל כך העתירה לבג"צ.
החלטה - השופט קיסטר:
א. לפי פקודת האגודות השיתופיות מוסמך רשם האגודות לא רק לתקן פסק דין של בורר אלא גם לשנותו לחלוטין.
ב. באשר לפי התקנות יכולה האגודה לקיים את אסיפתה גם בהיעדר קוורום שעה לאחר המועד, כאשר במועד הקבוע בהזמנה אין קוורום, הרי ההנחה היא שאכן פעלה האסיפה בהתאם לתקנות ולא קיימה את האסיפה במועד בלי קוורום אלא חיכתה שעה נוספת.
אמנם רצוי כי הדבר יירשם בפרוטוקול האסיפה אך כל עוד לא הוכח ההיפך ההנחה היא כי האסיפה התקיימה כדין.
ג. כאשר תקנות האגודה קובעות מפורשות כי האסיפה הכללית תוכל לחייב כל חבר באגודה בתשלום נוסף מוסמכת האסיפה הכללית לחייב כל חבר בתשלום נוסף העולה על סכום הערבות הנקוב בהתחייבות של החבר באגודה אף שזו אגודה שערבותה מוגבלת.
ד. מאידך היה פגם בכך שההזמנה לאסיפה לא כללה בסדר היום סעיף מפורש על דיון בהטלת חיובים חדשים על החברים לכיסוי ההפסדים ובהיעדר סעיף כזה ניתן לדון בחיובים רק על פי התקנות. לפיכך הוחזר הענין למשיב שידון בחיוב העותרת על פי הסעיפים הקבועים בתקנות.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. עו"ד א. הכט לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיב, עו"ד נועם למשיבה. 12.3.70).
ע.פ. 526/69 - זאב הורביץ נגד מדינת ישראל
*זיהוי לצורך הרשעה בעבירת שוד.
* כוונת קטילה לצורך הרשעה בנסיון לרצח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.פ. 130/69 - הערעור נדחה).
העובדות:
בינואר 69 סמוך לשעה 12 בבוקר בוצע שוד ע"י שלושה אנשים בבית מלאכה לתכשיטים. השלושה לבשו כובעי גרב וכפפות ואחד מהם לבש מעיל כהה מסוג בטלדרס עם קפישון. כשהשודדים היו בפנים הופיעו נידות משטרה ואחד השודדים שהחזיק בתת - מקלע ירה מקרוב לעבר שוטר והכדור עבר סמוך לבטנו של השוטר ולאחר מכן שוב ירה שני כדורים ואלה עברו סמוך לראשו. שלושת השודדים נמלטו וזה שהחזיק את התת מקלע וירה נמלט ולא נתפס. לעומת זאת הצליחה המשטרה לתפוס באחד הרחובות הסמוכים את המערער שלבש כשנתפס כובע גרב, מעיל כהה מסוג בטלדרס עם קפישון ובכיסו היו כפפות כהות. הסניגוריה ביססה את הגנת המערער על כך שלא היה זהוי מספיק של המערער כאחד משלושת השודדים ולכן יש לזכותו משתי העבירות שיוחסו לו, היינו עבירת שוד מזוין ועבירת נסיון לרצח והטענה השניה היתה כי לא הוכח היסוד של כוונת קטילה ולכן יש לזכותו מהעבירה של נסיון לרצח. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער ודן אותו ל -11 שנות מאסר בשל עבירת השוד ול- 9 שנות מאסר בשל הנסיון לרצח שמהן 6 שנות מאסר מצטברות כך שביחד נדון ל- 17 שנות מאסר. על ההרשעה ועל העונש נסב הערעור.
החלטה - הנשיא אגרנט:
א. לענין הזיהוי - די היה בעדויות שבאו לפני ביהמ"ש כדי לבסס את זהויו של המערער כאיש שהשתתף בשוד. בענין זה יש לציין עדות אחת של שוטר בדבר הלבוש שלבש המערער והזהה עם הלבוש שנשא אחד השודדים; המקום בו נעצר המערער הקרוב לביצוע השוד; דברי המערער לשוטר שעצר אותו "עשית לנו אמבוש" וכו'.
ב. אשר לטענה שלא הוכחה כונת הקטילה - מן העובדות שהאדם שהחזיק בתת מקלע ירה בשוטר כאשר רק מרחק של מטר וחצי או שני מטרים מפריד בניהם ובאופן שהכדור עבר סמוך לשוטר רשאי היה ביהמ"ש להסיק כי השודד התכון לקטול את השוטר.
ג. אשר לעונש - אם גם הרקע העובדתי של שתי העבירות הוא אחד הרי כל אחת משתי העבירות היא עבירה כשלעצמה וגוררת עונש מירבי של 20 שנות מאסר. מקרי שוד מאורגנים ומזוינים רב הוא לאחרונה ומסכנים את חיי האזרחים השלווים, ואך נס הוא שבמקרה דנא לא נהרג השוטר בשלב הראשוני של המרדף. הדברים הללו מחייבים הטלת עונש מרתיע הן בשל השוד המזוין והן בשל השימוש בנשק קטלני להשלמת ביצוע השוד והבטחת הבריחה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, ויתקון. עו"ד ש. תוסיה - כהן למערער, עו"ד קירש למשיבה 23.2.70).
ע.פ. 565/69 - אלברט קקון נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירה של בעילת קטינה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים גביזון, חלימה, ולנשטיין), בת.פ. 768/69 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער הורשע בעבירה של בעילת קטינה ונדון לשנתיים מאסר מהן שנה אחת מאסר בפועל. טענות ההגנה היו בעיקר שלא הוכח שלמתלוננת לא מלאו 16 שנה בזמן שהמערער בעל אותה; שהאמין בעת שקיים יחסי המין שהמתלוננת היא בת 18 שנה. טענותיו נדחו ועל כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. הוגשה תעודת לידה ובפרוטוקול נרשם כי התעודה מוגשת כתעודת רישום לידה של המתלוננת על הודעה זו לא הגיב בא כוח המערער כלל. נוסף לכך שם המשפחה, ושם הפרטי ומקום המגורים הנקובים בתעודת הלידה זהים עם פרטים אישיים אלה של המתלוננת. די היה בכל אלה כדי להוכיח שתעודת הלידה שהוגשה היא תעודת הלידה של המתלוננת.
ב. נכון כי אם הוכח שבמציאות היתה סיבה מספקת להאמין שהילדה היא בגיל מבוגר יותר וישנו כמו כן, דבר מה נוסף, המצביע על כך שהנאשם האמין שהנערה היא מבוגרת, הרי יצא הנאשם ידי חובתו, אלא אם ברור מכל נסיבות המקרה שהעדות בנקודה זו אינה מהימנה או אינה מתקבלת על הדעת. במקרה דנא לא האמין ביהמ"ש לעדות המערער ולעדות המתלוננת שהיא סיפרה לו שהיא בת 18 שנה ולכן בדין דחה הגנתו זו. כאשר נאשם מעורר טענה מעין זו עליו לשכנע את ביהמ"ש לא רק בקיומו של יסוד מספיק לאמונה שילדה היא למעלה מגיל 16, דבר שהוא עובדה פחות או יותר אוביקטיבית, אלא גם בזה שהוא האמין בכך בשעתו. אמנם חובת שכנוע זו אינה עולה על חובה המוטלת במשפט אזרחי אך כשבית המשפט הגיע למסקנה שאין להאמין לדברי העדים אין יסוד להתערבות במסקנה זו.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, י. כהן. עו"ד קנת למערער, עו"ד גב' ראב למשיבה. 4.3.70).
ע.א. 518/69 - מרדכי יוסף נגד גדעון ירמה ואח'
*פיצויים בגין תאונה המערער נפצע בתאונה, בה היה מעורב המשיב ונפסק לו סכום פיצויים. מאחר שפסה"ד נפסק על יסוד ממצאים עובדתיים אין ביהמ"ש מוצא לנכון להתערב בפסה"ד של השופט דלמטה, אשר פסק למערער סכום פיצויים נמוך מזה שתבע, כן דחה ביהמ"ש את הערעור הנגדי באשר לרשלנות תורמת של המערער, שכן מבוסס הוא על השערות בלבד, ואינו מצדיק התערבות בממצאי ביהמ"ש שישב בדין.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י, כהן, עו"ד ענבר למערער, עו"ד ריבק למשיבים. 3.3.70).
ע.א. 361/69 - גרשון דוד נגד אולפני הסרטה בישראל ואחרים
*אחיזה כשורה בשטר שנפגם בו זכות הקנין של הנפרע המערער חתם על שטר כערב ובתביעה בסדר דין מקוצר טען טענות שונות שלפיהן נפגם זכות קנינו של הנפרע בשטר וכן כי המשיבה אינה אוחזת כשורה בשטר. ביהמ"ש קיבל את הטענה שנפגם זכות הקנין של הנפרע בשטר אך קבע כי המשיבה הוכיחה כי היא אוחזת כשורה, על המשיבה היתה חובת הראית להוכיח זאת והיא יצאה ידי חובה זו והוכיחה שהיא נתנה בתום לב ערך בעד השטר. התמורה שנתנה המשיבה עבור השטר לא
היתה נכונותה ליתן שרותיה לעתיד לבוא אלא סילוק מקצת החוב שהנפרע היה חב למשיבה. כך שהיתה כאן תמורה מבוצעת כנדרש ולא תמורה מעותדת. לענין תום לב - אפילו היתה התרשלות מטעם מנהל המשיבה במחדלו לחקור מי ומי עושהו של השטר, אין בהתרשלות זו כשלעצמה כדי לשלול תום לבה של המשיבה, ובכל הנסיבות שהוכחו לפניו יכול היה ביהמ"ש להגיע למסקנה שהמשיבה נהגה ביושר לב.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט כהן, עו"ד מ. ח. כהן למערערת, עו"ד י. פיקל למשיבה. 5.3.70).
ע.א. 452/69 - פלוני נגד פלונית
*תשלום מזונות לאשה המערער חויב לשלם מזונות לאשתו, המשיבה, בסך - 300 ל"י לחודש, ולטענתו הסכום מוגזם. אין דרכו של ביהמ"ש העליון להתערב בסכום המזונות שנפסק ע"י ביהמ"ש שישב לדין, ואף כאן לא יתערב. מנסיבות המקרה עולה שבני הזוג כבר עברו את גיל העמידה; המערער, שהוא בעל חנות לצרכי מזון, עזב את הבית לאחר תקופה ממושכת של חיים משותפים; האשה נשארה לגור בצריף דל ועלוב והמערער עבר לגור בדירה בת 3 חדרים שרכש בבית משותף.
נוכח תנאי מגוריו החדשים של המערער, בהשואה לתנאים העלובים בהם ממשיכה האשה לגור, הרי שגם אם לא הוכחה הכנסתו החדשית של המערער, ואף צרכיה של המשיבה לא ניתנו בפירוט, נראה סכום של -.300 ל"י לחודש, בו על המערער לשאת, מוצדק.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד קשת למערער, עו"ד סגל למשיבים. 22.2.70).
ע.א. 560/69 - יוסף אליהו נגד אדיר, חברה לבנין ולהשקעות בע"מ
*ערעור על קביעה עובדתית של ביהמ"ש דלמטה ביהמ"ש המחוזי השתכנע כי המשיבה שלמה למערער סכום של -.5,000 ל"י ביום 17.11.66 וקבל את גירסתה, כי הסכום שמש לסילוק חוב שלה למערער בגין שיק שלה שהיה בידי המערער וחזר ללא כיסוי. כראיית סיוע קבל את העובדה שבאותו יום הכניס המערער סך - .5,000 ל"י לחשבונו בבנק, ומאידך, לא האמין לגירסת המערער, לפיה מקור הסכום בשתי הלוואות שקבל מקרובים, בסכום כולל מדויק של -.5,000 ל"י. ביהמ"ש העליון לא ראה מקום להתערב במסקנות ביהמ"ש דלמטה, שלפניו הובאו הראיות, ואשר התרשם מהעדים שהופיעו בפניו.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד שלום לוי למערער, עו"ד אפרים אשרי למשיבה. 9.3.70).
ע.א. 561/69 - עירית תל אביב נגד יצחק קנופף
*חיוב במס עסקים המשיב עוסק ביבוא יהלומים לשם תיווך. אין לו משרד ואת עסקיו הוא מבצע בבורסה ליהלומים, אך אין לו שם מקום מיוחד למסחרו. המערערת חייבה אותו במס עסק לגבי התקופה שבה היתה הבורסה בתחום תל אביב. ביה"ד העירוני חייב את המשיב במס עסקים ובית המשפט המחוזי החליט לפטור אותו מתשלום המס מן הטעם שאם הבורסה בתור שכזו משלמת מס עסקים הרי אותו חוג אנשים המבצע בבורסה את עסקיו אינו חייב גם הוא לשלם מס עסקים בנפרד מהבורסה. הערעור על כך נתקבל. העסק שעבורו משלמת הבורסה מס אינו זהה עם העסק של חברי הבורסה, ותשלום מס עסקים ע"י הבורסה בגין העסק שלה אינו פוטר את חבריה מתשלום בגין עסקים שלהם. אשר לשאלה אם העיסוק בבורסה ללא מקום מיוחד בה מהוה "מקום" בתחומי המערערת - התשובה לכך היא חיובית. כשם שמי שהוקצה לו מקום מיוחד בבורסה הינו בעל עסק בתחומי העיריה כך
גם מי שאין לו מקום מסוים אלא מנהל את עסקו בבורסה ומשתמש בבנין הבורסה ובמתקניה לניהול עסקיו וכתובת, העסק שלו היא בבורסה.
(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט כהן, עו"ד ה. שטיין למערערת, המשיב לעצמו. 17.3.70).
ע.פ. 3/70 - מיכאל דניס בריסקו ואח' - נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (החזקת חשיש) המערערים, תושבי קנדה, שבאו לישראל כתיירים, הורשעו בעבירה של קנית למעלה מ- 25 ק"ג חשיש בארץ, החזקתו וכוונה ליצאו ולמכרו בקנדה, ונדונו לעונש מאסר של ששה חדשים, ולתשלום קנס של -.5000 ל"י או מאסר שנה תמורתו. בידם של המערערים לא היה להשיג את הכסף הדרוש לתשלום הקנס, ולטענתם, עונש כולל של 18 חדשי מאסר חמור יתר על המידה. ערעורם נדחה. גם אם לא היתה למערערים תכנית קודמת של שותפות לעיסוק בחשיש, העסקה שעשו היתה עסקה מסחרית ועל כך מעידה הכמות הגדולה של למעלה מ- 25 ק"ג חשיש שנקנתה, וגם אם אין ידם משגת לשלם את הקנס, העונש הכולל של 18 חדשי מאסר הוא עדיין נמוך מהמקובל בעבירות דומות.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד עצמון למערערים עו"ד מ. קירש למשיבה. 28.1.70).
ע.פ. 23/70 - שמעון בן מוריס בן דוד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (פריצה) המערער הוא צעיר, יליד 1952, אשר הורשע לא מכבר בעבירת פריצה וגניבה ונדון לשנת מאסר. מתוך התחשבות בעובדה ש"המערער אדם צעיר לימים ובתקוה שילמד לקח", הומרה מחצית העונש, למאסר על תנאי. התקוה שתלה ביהמ"ש במערער נתבדתה. הוא הורשע בשתי עבירות פריצה ובנוסף לכך בשמונה עבירות של גניבה ופריצה, שהובאו בחשבון לפי בקשתו, ונדון לששה חדשי מאסר. הערעור על קולת העונש נתקבל, על אף גילו הצעיר של המערער, הרי שחומרת העבירות ועובדת הישנותן, המעידה על כך שהנאשם לא למד לקח, מחיבות להחמיר בענשו. ביהמ"ש העלה את עונש המאסר לחמשה עשר חדשים במקום ששה חדשים. (המערער שערער על חומרת העונש חזר בו מערעורו).
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - השופט זוסמן. המערער לעצמו, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.2.70).
ע.פ. 371/69 - מדינת ישראל נגד יהודה בן משה עינב ואח'
*קולת העונש (החזקת בית בושת) המשיבים בעל ואשה, נמצאו אשמים בהחזקת מועדון ונהולו לשם זנות, המשיב נדון למאסר של שלש שנים, מזה מאסר של שנה וחצי בפועל ואשתו נדונה לעונש מאסר של שנה וחצי, מזה מאסר של חצי שנה בפועל. בדחותו את הערעור ציין ביהמ"ש כי מהות העבירות והקפן מחייבים, ללא ספק, ענשים מרתיעים וחמורים מאלו שנפסקו, אולם, מאחר שעד לבירור הערעור עבר זמן רב; האשה כבר סיימה את רצוי עונשה ויש לה עבר נקי; והמשיב ריצה חלק ניכר מעונשו, ואף העבר שלו בזמן האחרון נקי, אין להתערב בגזר הדין, (בפני השופטים: הנשיא אגרנט, זוסמן, ח. כהן, החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד קירש למערערת, עו"ד מ. אלוני למשיבים. 8.2.70).
ע.פ. 34/70 - חנא סלימן טנוס ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (נסיון בריחה מהכלא) שני המערערים, בהיותם כלואים בבית הסוהר, עשו הסכם לברוח. המערער הראשון לקח עמו צבת לחיתוך גדר תיל, עשה פירצות בששה גדרי תיל שמסביב לכלא, והשניים ברחו מהמעצר. המערער הראשון נדון לשנת מאסר אחת והשני לששה חדשי מאסר. ערעורם נדחה. הרקע למעשי המערערים וגעגועיהם למשפחותיהם ניתנים אמנם להבנה, אולם בשום אופן אין בהם כדי להצדיק עבירה של בריחה ממאסר חוקי.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - השופט זוסמן. המערערים לעצמם, עו"ד גב' סוכרלמשיבה. 12.2.70).
ע.פ. 452/69 - עבדול רחים גוהג'מה נגד היועץ המשפטי לממשלה
*חומרת העונש (עבירת זנות) המערער הורשע בעבירות זנות ונדון ל- 4 שנות מאסר. עדותה של המתלוננת על היותה זונה, טעונה סיוע, אך עדות נוספת של אשה, ששאלה את המערער אם הוא מעסיק את המתלוננת בזנות והשיב כי "הוא לא יתן לה (למתלוננת) את ההנאה שלה", דיה כדי לשמש סיוע.
משמעות דבריו אלו של המערער אינה ברורה אמנם, אך בתגובתו יש משום הודאה מכללא בהעסקת המתלוננת בזנות ובשליטה ברווחיה.
העונש של מאסר 4 שנים מוצדק שכן העובדות עליהן הורשע המערער חמורות ונפוצות ומטרת העונש להרתיע. אי לכך אין כל משקל לעובדה שהעבירות נעברו במשך תקופה קצרה בלבד.
(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, מני. עו"ד בן יעקב למערער, עו"ד בלטמן למשיב. 14.1.70).
ע.פ. 481/69 - מדינת ישראל נגד מאנן בן חמד אבו ריא
*הרשעה על יסוד צילום של טביעת אצבע שנמצאה במקום הפשע המשיב זוכה מאשמת פריצה. העדות נגדו התבססה על טביעת אצבע שנמצאה על זגוגית אחת בחנות שנפרצה, וזוהתה כטביעת אצבעו של המשיב. ביהמ"ש המחוזי קבע כף על התביעה היה להציג בפניו את הזגוגית עצמה, שממנה הועתקה הטביעה ולא רק את הצלום ולכן זיכה את המשיב. הערעור על כך נתקבל. מע"פ 39/53 מתברר בעליל כי לא היה צורך בהצגת הזגוגית עצמה וכי די היה בקבלת הצלום ללא התנגדות מצד המשיב שאף חקר את המומחה על עדותו.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד בלטמן למערערת. 10.2.70).
ע.פ. 578/69 - פרנסואה בן רוני גז (פרץ) נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפה) המערער הוא שחקן כדורגל אשר תוך ויכוח עם שחקן יריב בשעת משחק, הנחית על האחרון מכת אגרוף ושבר לו את עצם האף. המערער הוא איש אגרוף שאינו שולט ביצרו, לחובתו נזקפות הרשעות קודמות על עבירות דומות וגם מאסר על תנאי שהוטל עליו בעבר לא הרתיעו, אם נוסיף על כך את תופעת ריבוי מעשי האלימות בקשר למופעים ספורטיביים בארץ, הרי שעונש מאסר לתקופה של 18 חדשים הוא מוצדק ואין יסוד להתערב בגזר הדין.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. המערער לעצמו, עו"ד גב' ברזל למשיבה. 19.1.70).
ע.פ. 47/70 - מדינת ישראל נגד נסים מודעי
*קולת העונש (פריצה וגניבה ושימוש בכלי רכב ללא רשות) המשיב ביצע עשר עבירות של פריצה וגניבה ושימוש ברכב ללא רשות וללא ביטוח וללא רשיון נהיגה ונדון בשל כל העבירות לשנה אחת מאסר, הערעור על קולת העונש נתקבל. לנאשם הרשעות קודמות מרובות ואת המעשים נשוא ערעור זה ביצע בתקופה של שנה וחצי, ושווי החפצים שנגנבו מגיע ל - 150,000 ל"י ורובם לא נתפסו. לנוכח עברו של המשיב וחומרת העבירות יש להתערב במידת העונש ולהעלות את עונש המאסר ל- 30 חדשים.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד רובין למערערת, המשיב לעצמו. 19.2.70).
ע.פ. 64/70 - מדינת ישראל נגד חנניה אוחנה
*הארכת תקופת מאסר על המשיב תקף אדם, שבר לו את עצם האף, הורשע ונדון לשלושה חדשי מאסר. המשיב הוא אדם אלים, בעל הרשעות מרובות, ועתה מרצה הוא עונש מאסר של 13 חדשים בשל עבירות תקיפה וגרימת נזק לרכוש. לאחרונה נדון לשמונה חדשי מאסר על תנאי בשל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים. ביהמ"ש הטיל על המשיב עונש של 3 חדשים שיהיה חופף למאסרו האחר והאריך את תקופת המאסר על תנאי. הערעור על כך נתקבל.
תקופת תנאי ניתן להאריך רק במקרה שביהמ"ש מרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ואינו גוזר עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר. אולם, כשמטיל ביהמ"ש בשל העבירה הנוספת עונש מאסר, הרי גם אם הורה על ריצוי חופף של אותו עונש, אין הוא רשאי להאריך את התנאי, ומחובתו להפעיל את המאסר עקב הפרת התנאי.
חומרת העבירה שביצע המשיב, עברו ה"עשיר" וכשלון כל הנסיונות להחזירו למוטב, אינם מצדיקים עונש של שלושה חדשי מאסר בלבד ויש להמירו בעונש של שנת מאסר אחת בשל העבירה הנוספת. כן הופעל המאסר על תנאי שיהיה חופף לשנת מאסר זו.
(בפני השופטים: זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד גב' סוכר למערערת, עו"ד זמיר למשיב. 8.3.70).
ע.פ. 557/69 - ברוך בן ראובן רג'ואן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גניבה ע"י סוכן) המערער הורשע בעבירה של גניבה ע"י סוכן ונדון לשנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך -.2,500 ל"י או חמשה חדשי מאסר תמורתו. למערער הרשעות קודמות בעבירות נגד הרכוש, ולפיכך העונש שהוטל עליו הולם את חומרת העבירות.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ד. מועלם למערער, עו"ד ד. בניש למשיבה, 3.3.70).
ע.פ. 583/69 - מוחסין מחמד ביומי נגד היועץ המשפטי לממשלה
*חומרת העונש (בעילת קטינה) המערער הכיר נערה, ילידת מאי 1953, לפני כשלוש שנים, קשר עמה קשרים, התארס עמה ואף רכש דירה למגורי הזוג לכשיתחתנו. הוא הואשם בעבירות על סעיף 152 (1) (ג) ו- (3) לפקודת החוק הפלילי, 1936, הורשע ונדון לעונש מאסר של שנה אחת. למערער הרשעות קודמות, אך רק אחת מהן היא מהסוג עליו נדון במקרה הנוכחי. לאור הנסיבות הוחלט להקל בענשו ולהעמידו על 8 חדשי מאסר.
(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן, עו"ד מזרחי למערער, עו"ד ז. לויצקי למשיב. 24.3.70).
ע.פ. 408/69 - רפאל דאהן ואח' נגד מדינת ישראל
*הרשעה בלקיחת שוחד על יסוד עדותו של המתלונן המערערים הורשעו בעבירה של לקיחת שוחד בסכום של. - 25 ל"י מבעל מסעדה בהיותם פקידים באגף מס הכנסה בבאר שבע. ערעורם על ההרשעה נתקבל. לא היה זה בטוח להרשיעם על סמך עדות יחידה של המתלונן וזאת מחמת משקלם המצטבר של הדברים הבאים: נתגלו סתירות בגירסאות של העד באשר לשאלה למי מבין המערערים ויועצו לעניני מס הכנסה מסר את תשלום השוחד כאשר המתלונן נתן גירסאות שונות בכל אחת מהודעותיו; עצם הגירסה שהשוחד שולם לאור היום ובמקום פומבי לעיני העובדים והלקוחות הנוכחים בבית הקפה של המתלונן מעוררת כשלעצמה תמיהה גדולה; אחת העובדות בבית הקפה לא נקראה ע"י התביעה לאשר דברי המתלונן כי המערערים היו אצלו כאשר אותה עדה היתה במקום.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, י. כהן. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד קאזיס למערערים, עו"ד בלטמן למשיבה. 2.3.70).
ע.פ. 527/69 - יגאל קציר נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירת שוד ) המערער ארב ערב אחד לבעל חנות כבן, 77, מת"א, וכשזה יצא מחנותו התנפל עליו, הפילו ארצה, הכה בו והצליח להוציא מידיו תיק שהכיל את הפדיון היומי. הוא נתפס ובחיפוש שנעשה בו במקום נמצאה על גופו כמות חשיש. המערער הוא בעל הרשעות קודמות בשל עבירות מעבירות שונות; ומאחר שבעבירות שוד נוהגים בתי המשפט להחמיר לאחרונה, ובהתחשב במעשהו הברוטאלי של המערער, שבוצע כלפי אדם בא בימים, הרי גם אם יובא בחשבון פגם גופני רציני ממנו סובל המערער, והמקשה עליו להתקשר עם
הזולת - עונש של 4 שנים מאסר שהוטל עליו יתכן שאינו מוצדק בקולתו, אך ודאי אינו חמור יתר על המידה.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ויתקון, החלטה - השופט זוסמן. המערער לעצמו, עו"ד רובין למשיבה, 19.2.70).
ע.פ. 542/69 - חמזה חוסין נגד מדינת ישראל
*הרשעה בבעילת קטינה המערער הואשם בבית המשפט המחוזי בעבירת בעילה של נערה שטרם מלאו לה 17 שנה, בכתב האישום צוין שם הנערה כשולמית בן סימון, ואילו בשעת הדיון הגישה המדינה תעודת לידה של אחת שולמית ביטון. נוכח אי התאמה זו טען ב"כ המערער שהוא פטור מלהשיב על האשמה. ביהמ"ש, לבקשת המדינה, תיקן את כתב האישום ורשם בו את השם ביטון תחת השם בן סימון, ולאחר שמיעת ראיות ההגנה הרשיע את המערער. הערעור על כך נתקבל.
ההגנה אמנם לא קופחה ע"י התיקון בכתב האישום, שכן ניתנה לה האפשרות לבקש דחיית המשפט לשם הכנת ראיות נוספות, אילו היה בדעתה להביאן. אולם, לאור הנסיבות במקרה הנדון הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש לא שמשו יסוד בטוח להרשעה, הואיל וזהות הנערה המוזכרת בכתב האישום עם הנערה המוזכרת בתעודת הלידה לא הוכחה די הצורך, ומכאן שלא היתה ראיה לכך שהנערה היתה אמנם למטה מגיל 17
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד קידר למערער, עו"ד רובין למשיבה. 19.2.70).
המ' 752/69 - עירית רחובות ואח' נגד מדינת ישראל
*סגירת בתי מטבחיים שפעלו ללא היתר המבקשות הפעילו בתי מטבחיים ללא קבלת היתר משר החקלאות. הן הורשעו וביהמ"ש ציוה על סגירת בתי המטבחיים מבלי לקבוע תקופה לסגירה. על כך משיגות המבקשות בטענן שעל הצו לקבוע במפורש תקופה לסגירה, בקשתן לרשות ערעור נדחתה, החלטת ביהמ"ש מוצדקת, שכן משמעותה - סגירת בתי המטבחיים עד לקבלת ההיתר הדרוש להפעלתם, יתרה מזו: ס' 16 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1967 (שכבר נכנס לתקפו בזמן שנעברו העברות הנדונות) הרחיב את סמכותו של ביהמ"ש לגבי "עסקים הטעונים רישוי" והסכימו לצוות על סגירת עסק "לחלוטין".
(בפני: הנשיא אגרנט. עוה"ד א. בר וש. שדות למבקשות, גב' זיוה לויצקי למשיבה. 17.2.70).
המ' 96/70 - שמש אליאס נגד מדינת ישראל
*אי הופעה לשמיעת בקשה לרשות ערעור בשעתו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור והמועד לשמיעה נקבע בהתאם לרשימת תאריכים פנויים שהוגשה ע"י ב"כ המבקש. יומיים לפני השמיעה הגיש ב"כ המבקש בקשה לדחייה מן הטעם שהוא עסוק בתאריך הקבוע במשפט אחר בתל - אביב.
הרשם דחה את בקשת הדחיה וביום שמיעת הבקשה לרשות ערעור דחה הנשיא את הבקשה לרשות ערעור באין הופעה לא של המבקש ולא של בא כוחו, כעת ביקש המבקש לבטל את החלטת הנשיא והבקשה נדחתה. כשלא הודיעו לבא כוח המבקש כי בקשת הדחייה נתקבלה, צריך היה להופיע ביום השמיעה ומשלא עשה כן אין הצדקה לבטל את ההחלטה.
(בפני: השופט זוסמן. עו"ד קנר למבקש, עו"ד גב' איתן למשיבה. 3.3.70).
המ' 645/69 - היועץ המשפטי לממשלה נגד גליה בת - יצחק קליין
*ביטול צו מבחן המשיבה נדונה בביהמ"ש המחוזי על עבירות סחיטה, מרמה ועושק, הורשעה ונדונה למאסר שלוש שנים, מהן שנתים על תנאי. בערעור המיר ביהמ"ש העליון את יתרת המאסר
בפועל למאסר על תנאי, באופן שתקופת המאסר על תנאי הוגדלה ועונש המאסר בפועל, בו נשאה המשיבה, היה כחדשיים וחצי. כן קבע ביהמ"ש כי המשיבה תהיה פקוח קצין מבחן. המשיבה לא עמדה בתנאי ונמצאה אשמה בינתיים בעבירות נוספות מאותו סוג וכן לא שתפה פעולה עם שרות המבחן והנסיון לשקמה בעזרתו נכשל. לפיכך, בוטל צו המבחן, ערעורה בע"פ הנ"ל נדחה וגזר הדין של ביהמ"ש המחוזי, נשאר בעינו.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד מ, קירש למבקש, המשיבה לעצמה. 22.2.70).
המ' 64/70 - אגודה צרכנית שתופית הרצליה בע"מ נגד מרדכי מרקוביץ
*אחור בהגשת ערעור המבקשת תבעה את המשיב לדין בביהמ"ש השלום וביום 31.3.69 דחה שופט השלום את תביעתה. בדיון בבימ"ש השלום יוצגה המבקשת ע"י עו"ד יהודה אפרת ולשמיעת פסה"ד בתאריך הנ"ל התייצב עו"ד קלמרו, לפי בקשת ב"כ התובעת (אשר נאלץ לנסוע לחו"ל בדחיפות), וזאת ללא יפוי כח או העברה מעו"ד אפרת.
ערעורה של המבקשת לביהמ"ש הוגש ביום 29.5.69 ונדחה בשל אחור בהגשתו. בקשה לרשות ערעור על כך נדחית. המבקשת לא טענה שעו"ד קלמרו עשה מלאכתו שלא כראוי או שלא הודיע לה מיד לאחר שמיעת פסה"ד מיום 31.3.69 שתביעתה נדחתה. אין משמעות לטענת מנהל המבקשת בתצהירו, כאילו הומצא פסה"ד, הדוחה את התביעה, למבקשת רק ביום 9.5.69 ושמשום כך הוגש ערעורה במועד.
ביהמ"ש לא נכנס לשאלה אם הסמכת עו"ד לשמוע פס"ד בשם עו"ד אחר טעונה מסמך בכתב. אין נפקות לשאלה אם עו"ד קלמרו נכח בעת שמיעת פסה"ד רק כדי לעשות טובה לחבר או משקולים אחרים, ודי בכך שעל דעת הכל נתבקש בדבור פה לשמוע את פסה"ד, כדי לדחות את הבקשה.
(בפני: השופט זוסמן. עו"ד פלוסקונוס למבקשת, עו"ד רשף למשיב. 3.3.70).
המ' 27/70 - בית אל על ואח' בע"מ נגד מדינת ישראל
*בית אל על ואח' בע"מ נגד מדינת ישראל המבקשים הורשעו ע"י ביה"ד העירוני בבצוע עבודות בניה בניגוד לתנאי היתר הבניה וביה"ד העירוני קנס אותם בקנס כספי וכן חייב אותם לשלם "מסי בנין כפולים בסך 11,200 לירות". ערעורם על כך נדחה וכן נדחתה בקשתם לרשות ערעור. סמכותו של ביה"ד העירוני היא להטיל קנס עד לגובה של 750 ל"י, ברם החיוב בתשלום כפל מסי בנין אינו מהוה קנס וביה"ד העירוני מוסמך לחייב בתשלום כפל מסים גם אם הסכום עולה על סכום הקנס המקסימלי שהוא מוסמך להטיל על נאשם.
(בפני: השופט זוסמן. עו"ד ר. רוברטס למבקשים, עו"ד לפיד למשיבה, 3.3.70).
בג"צ 197/69 - המועצה המקומית עין מאהל נגד שר האוצר ואח'
*עתירה על יסוד טענות המעוררות סכסוך על בעלות במקרקעין
חלקות אדמה מסוימות בשטח המועצה המקומית עין - מאהל, נרשמו לאחר הסדר קרקעות בזמן המנדט בשם הנציב העליון כנאמן עבור ממשלת פלשתינה (א"י). ברישומי החלקות מופיעה הערה שהן נרשמו כך, היות ואין גוף משפטי בעין - מאהל שבשמו אפשר לרשום את החלקות.
לטענת העותרת הוסרה המניעה הזמנית הנזכרת בהערה הנ"ל עם הקמת המועצה המקומית בעין מאהל, ועל המשיבים להעביר את החלקות על שם המועצה. המשיבים בתשובתם הכחישו את זכות העותרת לבעלות בחלקות ולטענתם נרשמה ההערה הנ"ל שלא כדין והנציב העליון, ואחריו מדינת ישראל, הם בעלי החלקות.
טענות אלו מעוררות סכסוך על הבעלות בחלקות והמקום לבירור סכסוך שכזה אינו בבג"צ אלא בבית המשפט המחוזי, ולפיכך בוטל הצו על תנאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד נקארה לעותרת, עו"ד בר סלע למשיבים. 25.2.70).