תקציר סביר כרך ד' חוברת 8

ע.א. 148/69 - יצחק טיטינשניידר נגד סמי גרינפלד ואח'

*מינוי בורר ע"י ביהמ"ש כשבורר מוסכם נפטר.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לם) בהמ' 978/69 - הערעור נדחה)

העובדות:
בחוזה בין הצדדים היה סעיף בוררות יחיד לפיו מונה כבורר עורך הדין שערך את החוזה. הוא נפטר והמערערים הפנו למשיבים מכתב בענין מינוי בורר חדש. במכתב אין הם מציעים שם של בורר מצדם ואין הם דורשים מינוי בורר ע"י המשיבים, אלא מציינים במכתב כי הן הם והן המשיבים כבר מינו בוררים אלא שהמשיבים מסרבים לחתום על שטר הבוררים ולכן הם דורשים, לפי סעיף 6(א) לפקודת הבוררות, כי המשיבים יחתמו על שטר הבוררים. בין כתיבת המכתב לבין הגשת תביעת המערערים לביהמ"ש למינוי בורר, הוחק חוק הבוררות תשכ"ח, ולפיו במקרה של מות בורר מוסכם, צריך המבקש להציע במכתבו לצד השני בורר ולדרוש מהצד השני להסכים למינויו, ורק אח"כ אפשר לפנות לביהמ"ש. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה למינוי בורר משני טעמים: כי בחוזה נתמנה כבורר העו"ד שערך את החוזה ומכאן כוונת הצדדיםשרק עורך החוזה ולא אחר הוא יהיה הבורר; כי "המכתב בענין הבוררות שנשלח ע"י המערערים לא נוסח בהתאם לחוק". על כך הערעור.

החלטה - מ"מ הנשיא זילברג:
א. העובדה שהצדדים רחשו אימון מיוחד למנוח והיה מקובל על שניהם במידה שוה, אינה יכולה למנוע מינוי אדם אחר שיהיה מקובל על שני הצדדים וכאלה יש ודאי הרבה במדינת ישראל.
ב. מאידך, כוונת ביהמ"ש שהמכתב אינו מנוסח כחוק היא כנראה משום שאין במכתב אמירה מפורשת של המערערים שבו הם ממנים את פלוני כבורר ומבקשים שהמשיבים גם הם יסכימו לאותו אדם. בכך צדק ביהמ"ש דלמטה, אמנם המכתב נכתב לפני תחילת חוק הבוררות החדש, אך החוק חל למפרע על ענינים שהתקיימו לפני צאת החוק החדש. סעיף 41 לחוק הדן בתחולת הדין הקודם הוא רק לגבי בוררות שהחלה לפני תחילת החוק וכאן הבוררות טרם החלה עד לתחילת החוק החדש.

השופט לנדוי:
על הענין הנדון חל הדין הקודם, היינו פקודת הבוררות שלפיה אין צורך כי בדרישת הבוררות ינקוב המבקש את שם הבורר המוצע, שכן די בכך שנשלחה הודעה מבעל דין למשנהו למינוי בורר. דא עקא שגם לפי פקודת הבוררות לא נוסח המכתב כחוק שכן אין בו דרישה בכלל למינוי בורר אלא לחתימה על שטר בוררין, והרי אין זה ניסוח כנדרש ע"י סעיף 6 לפקודה.
השופט קיסטר: הצטרף לנימוקי השופט לנדוי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זילברג, לנדוי, קיסטר. עו"ד פ. קלינר למערער, עו"ד ד. שטינמץ למשיבים. 9.11.69).

ע.א. 113/69 - חתמי ללוידס ואח' נגד רמי לב ואח'

*סעיף התישנות בפוליסת ביטוח.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 72/67 - הערעור נדחה)

העובדות:
המשיבים הגישו נגד המערערים תביעה לשיפוי נזק, בהסתמכם על שתי פוליסות שהוצאו להם מטעם המערערים. המערערים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התישנות, וזאת מאחר שלפוליסות היה מצורף מסמך הנושא את הכותרת "חוזה נפרד" ובו נאמר כי "בהתאם לדרישות סעיף 19 לחוק ההתישנות 1958 הוצהר ומוסכם... כי... לא תהיה החברה אחראית...
אחרי תום 12 חודש מתאריך אירוע... הנזק...", וכאן עברו למעלה מ- 12 חדשים. ביהמ"ש דחה אתהטענה ועל כך הערעור.

החלטה - הנשיא אגרנט:
א. לפי סעיף 19 לחוק ההתישנות הנ"ל צריכה ההסכמה לשנות את תקופות ההתישנות להיות בחוזה נפרד בכתב, לא רק לגבי זכויות דיוניות אלא גם, על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בהתישנות הזכות המהותית כמו בפוליסות דנא.
ב. "חוזה התישנות" צריך להיות נפרד מן ההסכם העיקרי הקובע את הזכות המהותית. תנאי זה לא נתמלא אם החוזה בדבר הארכת תקופת ההתישנות או קיצורה רק אוזכר בהסכם העיקרי, הגם שאין לומר שמן הנמנע שחוזה ההתישנות יערך על אותו גליון ניר המכיל את ההסכם העיקרי, ובלבד שיערך בנפרד ממנו.
ג. "חוזה ההתישנות" צריך לגלות באורח חד משמעי כי הוא מחייב באשר לתקופת ההתישנות הנזכרת בו והדרך להבטיח זאת היא ע"י השגת חתימתו של הצד שנגדו טוענים טענת התישנות על אותו חוזה. בענין דנא אמנם צורף החוזה לפוליסה אך הוא לא היה חתום ע"י המבוטחים ולכן אין הוא תקף.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, זוסמן, לנדוי, ברנזון, קיסטר . עו"ד פ. קלוג למערערים, עוה"ד י. בן ישראל וענבר למשיבים. 27.10.69).

ע.א. 217+209/69 - אורלין השקעות בע"מ נגד ד"ר סלומון וולף

*בקשה להגיש כתב הגנה בתביעה בסדר דין מקוצר שניתנה בה רשות להתגונן.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לם) בהמ' 2013/68 - הערעור נדחה)

העובדות:
המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת על סך 70 אלף ל"י. המערערת ביקשה רשות להתגונן וביהמ"ש נתן לה רשות זו. מאידך דחה בקשתה להגיש כתב הגנה וקבע כי התצהיר ישמש ככתב הגנה, וכן דחה בקשתה לתקן את התצהיר, ולהוסיף טענה כי השטרות נושא התביעה לוקים באי חוקיות הואיל והעסקה היתה טעונה היתר על פי תקנות ההגנה (כספים) וההיתר לא ניתן. על כך הערעור.

החלטה:
א. בתצהיר שהוגש לביסוס הבקשה לתיקון תצהיר ההגנה בענין אי חוקיות העיסקה לא נמצא הסבר על שום מה טענת האי חוקיות לא נטענה בתצהיר המקורי. נשאלת השאלה אם אמנם זו היא שאלה אשר באמת שנויה במחלוקת שאם כן הוא מרשים את התיקון.
ב. בשעת הדיון הגיש התובע לביהמ"ש המחוזי היתר האוצר להגשת התובענה וממתן ההיתר לתביעה משתמע שהמוסמך לכך במשרד האוצר אישר בדיעבד את העיסקה ואישור בדיעבד מכשיר את העיסקה.
ג. לענין הגשת כתב הגנה - אם יהיה לנתבעת חומר נוסף לביסוס הגנתה תוכל לבקש תיקון תצהיר הגנתה על פי הכללים המקובלים. אך בסדר דין מקוצר אין הצדקה להרשות הגשת כתב הגנה והעלאת טענות הגנה בלא שהדברים יהיו מאומתים בתצהיר.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד שפאר למערערת, עו"ד שמרון למשיב. 2.11.69).

ע.א. 264/69 - הית חברה לפתוח בע"מ נגד בנק הפועל המזרחי ואח'

*אי מילוי תנאים שהותנו ע"י בנק שנתן ערבות לתשלום סכומי כסף למערערת.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בת.א. 798/69 - הערעור נדחה)

העובדות:
המערערת תבעה את המשיב לתשלום סכום של 63 אלף ל"י על סמך כתב ערבות בנקאית בחתימת המשיב. בכתב הערבות התחייב הבנק לשלם למערערת את הסכום הנ"ל תוך שבעה ימים
מתאריך דרישה של המערערת בכתב שיקבל המשיב בין 1.12.68 ל-7.12.68 בתנאי שלדרישה יצורף כתב הערבות וכן תצהיר של מהנדס ברוש שעבודות הגמר של הקבלנים לא הושלמו והסכום הדרוש לגמר העבודה. ביום 6.12.68 מסרה המערערת למשיב דרישה לתשלום הכסף אך לא צורף תצהיר של המהנדס. במכתב הדרישה הסבירה המערערת כי מכיון שה-7.12.68 הוא יום שבת היא תמציא למשיב את התצהיר ביום א'. ביום א' שלחה המערערת מכתב דרישה שני על סכום התביעה צירפה מסמך הנושא כותרת "תצהיר" של המהנדס ומתחת לחתימת המהנדס מופיעה חתימת עורך דין המאמת את החתימה. מסמך זה לא נוסח כנדרש בפקודת העדות. הרשם מחק את התביעה על הסף ועל כך הערעור.

החלטה - השופט כהן:
א. צדק הרשם בנימוקו שהדרישה לא היתה מלווה בתצהיר ושלכן יש למחוק את התביעה על הסף. אין לקבל את הטענה כי מכיון שיום 7.12.68 היה שבת מותר היה להגיש את התצהיר ביום שלאחריו. המערערת ידעה שמשרדי המשיב יהיו סגורים בשבת ועליה היה להגיש את התצהיר ביום ו'. בהיעדר כל דין הקובע אחרת יש לפרש את החוזה ככתבו ואם נקבע בו יום אחרון של תקופה שהוא יום מנוחה אין צד לחוזה זכאי להארכת המועד עד יום העסקים שאחרי אותו יום מנוחה.
ב. נכון שאם היו מגישים את הדרישה כדין יכול היה הבנק לשלם את הסכום במשך שבעה ימים אך אין לפרש את החוזה שכאילו תוך אותם שבעה ימים ניתן להגיש את הדרישה.
ג. אין ביהמ"ש יכול לתת למערערת סעד לגבי תוצאות האיחור. אינו דומה מקרה זה למקרה חירום שבו ביהמ"ש קורא אל תוך כתב ההסכם תנאי מכללא שאם בגלל שעת חירום לאומית לא יוכלו הצדדים להכין את תביעתם כאמור בהסכם יוארך המועד לתקופה מתאימה. כאן לא נבצר מהמערערת למלא את כל התנאים ולהגיש את הדרישה במועד נקבע.
ד. המונח "תצהיר" הוא מונה משפטי טכני המהווה חידוש לשוני וכשהצדדים דורשים תצהיר הוא צריך להיות לפי משמעותו הטכנית, כך שהתצהיר שהוגש ביום א' כאמור לא ענה על דרישת ההסכם וגם מסיבה זו בדין נמחקה התביעה.
ה. המערערת ביקשה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף טענה כי היתה קנוניה בין הבנק לקבלנים והמהנדס. עובדות מבוססות לטענה זו לא יכלה המערערת לאמת בתצהיר. התיקון ישנה לחלוטין את בסיס התביעה, ובמקרה דנא אין לומר כי הרשם טעה בשיקול דעתו כאשר לא הרשה את התיקון בסברו שהתיקון אין בו כדי להביא שביהמ"ש יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת.

(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, י. כהן. עו"ד י. לוין למערערת, עו"ד י. גרטנר למשיבים. 10.11.69).

ע.א. 414/69 - ברנה בע"מ נגד יעקב צור

*הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן לאחר שביהמ"ש שלערעור הרשה לתקן את כתב התביעה והחזיר את הדין לביהמ"ש דלמטה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט צלטנר) בת.א. 1818/67 - הערעור נדחה)

העובדות:
בערעור קודם בענין דנא פסק ביהמ"ש העליון כי כתב התביעה שהוגש ע"י המשיב לקה בחסר כשלא ציין שהיה פטור מעשיית העדה בשיק שלפיו תבע, ולכן לא גילתה התביעה עילה לפי הדין. עם זאת החזיר ביהמ"ש את התיק לביהמ"ש המחוזי ונתן למשיב רשות לתקן כתב התביעה ומשהגיע התיק לדיון טענה המערערת כי המשיב היה חייב להגיש כתב תביעה מתוקן. ביהמ"ש דחה את הטענה בציינו כי עצם פסה"ד של ביהמ"ש העליון מהוה תיקון כתב התביעה
ובכל אופן הענין הוא פורמלי ויש לראות את התביעה כמתוקנת. ביהמ"ש חייב את המערערת בתשלום סכום התביעה ועל כך הערעור.

החלטה - השופט כהן:
א. אמנם החלטת ביהמ"ש העליון אין לראות בה תיקון כתב התביעה, אך לא נגרם למערערת כל עיוות דין בכך שלא הוגש כתב תביעה מתוקן ושביהמ"ש ראה את התביעה כמתוקנת. המערערת העלתה טענות ההגנה שהיו לה נגד התביעה המתוקנת ולא ביקשה דחיה כדי להגיש כתב הגנה מתוקן בכתב.
ב. לגופו של ענין אין למצוא כל סיבה להתערב בקביעת ביהמ"ש דלמטה שלא נתן אימון בגרסת המערערת ביחס לאי חבותה על פי ההמחאה ואין לקבל ערעורה.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד ז'בוטינסקי למערערת, עו"ד יניב למשיב. 4.11.69).

ע.א. 631/68 - פקיד שומה ת"א נגד הסנה חברה לביטוח ואח'

*הפרשות חברת בטוח לעתודה לסיכונים של חלפו ולסיכונים מיוחדים לענין מס הכנסה.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בערעורי מס הכנסה - הערעורים נדחו)

החלטה - השופט י. כהן:
א. בהתאם לסעיף 49(א) לפקודת מס הכנסה (המדובר לפני תיקונו בשנת תשכ"ח) אין מניעה שחברת ביטוח תפריש לעתודה לסכונים שלא חלפו סכום העולה על 40 אחוז משעור הפרמיות, אם כי צריך שהסכום יהיה האחוז המקובל באותה חברה להפרשות לסיכונים אלה לגבי כלל עסקיה.
ב. העובדה שהמשיבות הפרישו 40 אחוז לעתודה לסיכונים חלפו ועוד 10 אחוז שאותם כינו בשם אחר אינה מחייבת תשלום מס על אותם 10 אחוז, באו ראיות מהימנות לפני ביהמ"ש כי גם 10 האחוז הנוספים נועדו לסיכונים מיוחדים שלא חלפו ואין זה משנה כיצד כינו סכומים אלה.
ג. ההפרשה לסיכונים מיוחדים אינה מהווה שימוש ברווחים שהחברה כבר זכתה בהם מיוחדים כמצווה ע"י המחוקק לגבי ההפרשה לסיכונים שטרם חלפו ואין להבדיל בין דינה כדין הפרשה לסיכונים שטרם חלפו. המשיבות נהגו לגבי ההפרשה לסיכונים השנים.
ד. אין לקבל טענת המערער כי החברה צריכה לשמור תמיד על האחוז שקבעה פעם ושאינה יכולה לשנותו מפעם לפעם.
ה. לא צדקו המשיבות 1, 5, בערעורן הנגדי על חיובן במס הכנסה בגין הרווחים שהפיקו במימוש נירות ערך ע"י פדיון. הלכה פסוקה היא שחלק אינטגרלי מעיסקה של חברת ביטוח הוא להשקיע קרנותיה ועתודותיה בהשקעות שונות ולהחליפן מפעם לפעם, וכל הפעולות הללו נופלות בגדר העסק השוטף. ההלכה הנ"ל כוחה יפה הן לגבי כספים של חברה הבאים מבטוח לתקופה ארוכה והן לגבי כספים מביטוח לתקופה קצרה. השקעות חברות הביטוח הבאות לשמור על הכספים ולהפיק מהן רווחים הן פעולה עסקית החייבת במס. זאת הן לגבי רווחים ממכירת ניירות ערך והן לגבי דיוידנדים מנירות ערך.
ו. המשיבה החמישית קנתה ומכרה ברווחים חלק ממגרש, ולפי הראיות שבאו לפני ביהמ"ש צדק פקיד השומה כשראה בפעולה "עיסקה בודדת שטיבה מסחרי".

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. עו"ד ע. רובין למערער, עוה"ד י. הגין, י. פלדמן, א. הגין, ב. זייגר ומ. פירון למשיבות.11.11.69).

ע.פ. 189/69 - בן ציון לוי ואח' נגד מדינת ישראל

*הרשעה באינוס ושוד.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, דולב, מני) בת.פ. 638/67 - הערעור נדחה)

העובדות:
המערערים הסיעו את המתלוננת למקום בלתי מיושב וקיימו אתה מגע מיני בכח ולאחר מכן שדדו את כספה. המתלוננת העידה שהיא היתה מוכנה למגע מיני עם כל אחד מהנאשמים ובלבד שישלמו לה את האתנן שהיא רגילה לו. הנאשמים לא היו מוכנים לתת לה אתנן כלשהו אלא ביצעו בה בכוח את זממם ושדדו ממנה את כספה כאמור. הם הורשעו בעבירות של אונס ושוד ועל כך ערעורם.

החלטה:
א. נוכח הראיות שבאו לפני ביהמ"ש לא היה מנוס מהמסקנה שהמעשה אשר השניים ביצעו במתלוננת היה מעשה אונס.
ב. אשר לשוד - די במעשה האלימות שנעשה במתלוננת לשם ביצוע מעשה האונס כדי לשוות לנטילת כספה את היסוד של שוד. האלימות האמורה בסעיף 287 לפח"פ לא צריך שיבוא למטרת שוד בלבד. אותו מעשה אלימות המשמש למטרת אינוס יכול וישמש בעת ובעונה אחת גם למטרת שוד. בין אם תחילת האלימות היתה למטרת האינוס ובין אם תחילתה היתה למטרת השוד על כל פנים שימשה בידי הנאשמים את שתי מטרותיהם גם יחד. אין גם נפקא מינה איזו מן העבירות תכננו מראש ואיזו מהן ביצעו על פי החלטה שנתקבלה בו במקום.

(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד י. עצמון למערערים, עו"ד קירש למשיבה. 29.10.69).

ע.פ. 351/69 - ישראל הרלינג נגד מדינת ישראל.

*חומרת העונש (עבירת מרמה) המערער הורשע בעבירות מרמה בכך שגנב שטר של חברה, זייף חותמת החברה וחתימת המנהל וניסה להוציא באמצעותו עשרת אלפים ל"י בנכיון שטרות. הוא נדון לשנת מאסר אחת וערעורו על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש התחשב בכך שהנאשם נכה צה"ל הסתבך לאחר מלחמת ששת הימים כשלא היתה לו פרנסה, הוא נשוי ואב לשני ילדים וכעת יש לו מסעדה בנתניה ואם יישלח למאסר יהרס מקור פרנסתו. בהתחשב בנסיבות מקילות אלה הוחלף עונש המאסר בעונש של מאסר על תנאי.

(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד בן ישראל למערער, עו"ד קירש למשיבה . 15.10.69).

ע.פ. 299/69 - מדינת ישראל נגד דוד סויסה.

*קולת העונש (אינוס) המשיב שהוא חרש אילם הורשע באינוס אשה ונדון לשתי שנים מאסר על תנאי, הערעור על קולת העונש נתקבל. למשיב שורה של הרשעות קודמות בעבירות של אלימות ועבירות נגד הרכוש. העובדה שאין לו הרשעות קודמות מן הסוג של העבירה האחרונה אינה מצדיקה את קולת העונש. אין גם מקום להעמיד את המשיב למבחן לאחר שנכשל בעבר כשהיה מספר פעמים בטפול שרות המבחן, בהתחשב במומו של המשיב הוחלט להטיל עליו עונש של שנתיים מאסר בלבד.

(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד קירש למערערת, עו"ד בן ישראל למשיב. 15.10.69).

ע.פ. 199/69 - צמח ישי נגד מדינת ישראל.

*הרשעה ברצח המערער הצית את המנוחה אינגריד רידל והיו ראיות מספיקות להרשעתו ברצח. המנוחה העידה בהודעת שכיב מרע כי הוצתה תוך כדי שנתה וגם המערער בעדותו במשטרה ביום אירוע המקרה לא סיפר שהיה קינטור מצד המנוחה. אי לכך אין לקבל את טענתו בדבר קינטור עובר למעשה. גם בענין יסוד ההחלטה להרוג היו ראיות מספיקות ואין לקבל טענת המערער כי ברגע האחרון שינה דעתו וזרק את הבנזין לעבר החלון והדלי נתקל בחלון ונישפך על המנוחה. די להזכיר כי בהודעתו במשטרה ביום המקרה לא העלה המערער גירסה זו, ולכך יש להוסיף כי לאחר שהוצתה לא עשה המערער כל נסיון ממשי להציל את המנוחה.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד מרינסקי למערער, עו"ד וולינסקי למשיבה. 14.10.69).

ע.פ. 458/69 - עז אדרין אל רשק ואח' נגד מדינת ישראל.

*חומרת העונש (הברחת חשיש) המערער השני יזם משלוח חשיש לחו"ל, המערער השלישי נגרר אחריו והמערער הראשון שהוא נגר הכין בשבילם צלב חלול שבו הוטמן החשיש. כשעמדו לשלוח את הצלב לחו"ל נתגלה הדבר והשלושה נדונו לשנתיים מאסר כל אחד. ערעורו של המערער השני שהיה הרוח החיה בעבירה נדחה. עונש של שנתיים מאסר אינו חמור מדי לגבי עבירה כזו. המערער השלישי רק נגרר אחרי המערער השני ולכן מתוך התקופה הנ"ל יהיו תשעה חדשים מאסר על תנאי. אשר למערער הראשון הרי חלקו בפרשה היה שולי ועברו נקי ולכן יהיו 15 חדשים מתוך תקופת המאסר הנ"ל מאסר על תנאי.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד יפת למערער הראשון, שני המערערים האחרים טענו לעצמם. עו"ד ברסלע למשיבה, 22.10.69).

ע.פ. 231/69 - פדלמן אשר נגד מדינת ישראל.

*הרשעה בפריצה וגניבה בשעה 3 לפנות בוקר נסע המערער במונית יחד עם עוד אנשים, שוטר שעצר את המונית וראה את המערער הורה לנהג לנסוע הצידה ולחכות לו. הוא העיד כי אותה שעה ראה את המערער מתכופף קדימה ומחביא חבילה מתחת למושב. בחבילה נמצא לאחר מכן רכוש שנגנב שעה קלה לפני כן. לנוכח עדותו הפוזיטיבית של השוטר כי ראה את המערער מחביא את החבילה אין לקבל טענתו שלא הוכח כי מבין כל נוסעי המונית היה הרכוש הגנוב בחזקתו ושהוא החביא אותו מתחת למושב.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד בן שחר למערער, עו"ד רובין למשיבה. 23.10.69).

ע.פ. 374/69 - דוד מסעוד נגד היועץ המשפטי לממשלה

*חומרת העונש (התפרצות וגניבה)

המערער הורשע לפי הודאתו בשתי עבירות התפרצות וגניבה ושרות המבחן המליץ להעמידו למבחן. הוא שוחרר בערבות ומיד ביצע ארבע התפרצויות נוספות. אז חזר בו שירות המבחן מהמלצתו והמערער נדון לשלוש שנות מאסר בגין כל עבירותיו. בשים לב לנ"ל אין מקום להמתיק את ענשו.