ע.פ. 202/69 - מדינת ישראל נגד אלכסנדר רוזנפלד עו"ד
*הצורך להשיב על האשמה באישום של גניבה ע"י סוכן.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בת.פ, 728/67 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המשיב הוא עו"ד המטפל, בפיצויים אישיים מגרמניה, בעבודה משותפת עם פקיד משרדו בשם הופנונג. בשם עשרות אנשים הגישו תביעות על הוצאות ריפוי ודיאטה ומשקיבל את הפיצויים באמצעות סוכנת בגרמניה נטל כאן יפויי כח מהלקוחות, הוציא את הכסף של הלקוחות, לחלק מהם נתן סכומים פעוטים ולחלק מהם לא נתן סכומים כלשהם. את הוצאת הכספים והחתמת הלקוחות ביצע הפקיד והוא גם שיצא לגרמניה וטיפל בנטילת הכספים, למשיב לא היה כלל מגע ישיר עם הלקוחות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אין על המשיב להשיב על האשמה שכן "כידוע אין אחריות שילוחית בדיני עונשין. ועצם היות הופנונג פקידו של המשיב אינו אומר דבר". על כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. אילו עמדה כאן רק העובדה שהופנונג היה פקידו של המשיב לא היה בכך כדי להטיל על המשיב אחריות למעשיו של פקידו. אולם כאן הוכח לכאורה כי המעביד הורה או הרשה את פקידו לעשות מעשה עבירה, ובשלב זה יצאה התביעה ידי חובתה בהראותה שהפקיד עשה את אשר עשה בהסכמת מעבידו והכניס את הכספים שקיבל לחשבון "המשרד" של מעבידו. על המעביד לבוא ולהעיד כדי להסיר מעליו את אחריותו. גם אם ננהג לפי הפסיקה שאין בהפקת תועלת חומרית בלבד להכריע את הכף לצד האחריות הפלילית של הנהנה שלא הוכח שעשה צעד פוזיטיבי לקידום הפשע, הרי בענין שלפנינו קיימות ראיות לכאורה שאכן עשה המשיב מעשים פוזיטיביים כאלה.
ב. לטענת המשיב שאין בראיות שבאו לפני ביהמ"ש כדי לשלול את האפשרות שהמשיב עיכב תחת ידו את ההפרשים בתביעת זכות בתום לב - זו טענת הגנה שכדי לעוררה ולהוכיחה על המשיב להשיב על האשמה. ברם טענה זו גם לכאורה אינה יכולה להשמע באותם מקרים בהם לא קיבלו הלקוחות בכלל כל סכום שהוא מחשבון הפיצויים שנתקבלו עבורם ע"י משרדו של המשיב.
ג. אלה מן הלקוחות שקיבלו תשלומים מהמשיב חתמו על כתב כי קבלו מה שקבלו ואין להם יותר תביעות כלשהן. "הסכמה" זו של הלקוחות אינה יכולה לעזור למשיב. הם לא ידעו כשחתמו מה למעשה מגיע להם ומה קיבל המשיב עבורם מגרמניה והסכמתם אינה הסכמה. חלק מהלקוחות העיד כי כיום כשהם יודעים מה נתקבל עבורם גם אין להם טענות ותביעות אך גם בכך לא יוכל המשיב להוושע. "ההסכמה" של הבעלים צריך ותנתן, בידיעת כל העובדות, בשעת מעשה או לפניה, אבל לא אחרי המעשה.
ד. לטענה כי העבירות נעברו בגרמניה ואין לביהמ"ש בישראל סמכות לשפוט בגינן - אין ספק שכמה מן המעשים המרכיבים את מעשה הגניבה נעשו מחוץ לתחום השיפוט, אך לפחות חלק ממעשה הגניבה נעשה בתוך תחום השיפוט של בית המשפט בישראל ולכן אפשר לדון כאן את המשיב.
(בפני השופטים: זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד שדר למערערת, עוה"ד אדרת ושמרון למשיב, 20.11.69).
ע.א. 72/69 - ראובן גרוס נגד שרות אקספרס חברה להובלה ואח'
*הענקת סעד של צו מניעה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטת בן פורת) בתיק 999/68 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער עלה לישראל מארה"ב והגיע להסדר עם חברת הובלה שבניו יורק המיוצגת ע"י המשיבה הראשונה בישראל בדבר משלוח חפציו לישראל. החפצים נשלחו ע"י חברת צים המיוצגת בישראל ע"י המשיבה השניה וכאן נדרש ע"י המשיבה הראשונה לשלם תוספת של אלפי ל"י דמי הובלה. הוא סירב לשלם את התוספת בטענה כי הסכים עם החברה בארה"ב על "מחיר גג". שטר המטען עוד לא היה בישראל אך היה ברור לו כי גם לכשיגיע שטר המטען לא ישחררו לו אותו אלא אם ישלם את התוספת. הוא פנה למשיבה השניה, ובפניה העלים את סכסוכו הכספי אלא טען כי הוא עולה וכי חפציו נמצאים בנמל ואינו יכול לשחררם מפני ששטר המטען טרם הגיע. זו הסכימה לשחרר את המטען ובלבד שהמערער יתן ערבות ויתחייב כי ימציא את שטר המטען. הוא נתן ערבות בנקאית כי יעשה הכל להשיג את שטר המטען ללא דיחוי. משהגיע שטר המטען לא פדה אותו המערער ופתח בהליכים נגד המשיבות. בארה"ב השיג צו מניעה זמני האוסר על חברת ההובלה לסחר את שטר המטען ולגבות דמי הובלה עד לברור התביעה. גם בישראל ביקש צו מניעה זמני נגד גביית התוספת ע"י המשיבה ובקשתו נדחתה. על כך הערעור.
החלטה - השופט זוסמן:
א. המערער ביקש סעד מבית משפט של יושר והתנהגותו חייבת להיות ללא דופי. המצאת הערבות לצים תוך ידיעה כי הוא מתכוון שלא לבצע אותה והעלמת העובדה שאינו מתכוון לשחרר את שטר המטען מהוה מצג שוא המונעת הענקת סעד מן היושר למבקש. משהבטיח להביא את שטר המטען חייב היה לשחררו תוך הבעת מחאה אך לא להפר את הבטחתו למשיבה השניה.
ב. המחלוקת אם הוסכם על "מחיר גג" או לא יכולה להתברר בגוף התביעה ואם צדק המערער יוכל לתבוע השבת הכסף. כיון שנזקו של המערער ניתן לפיצוי בכסף אין צורך במתן צו מניעה.
ג. העובדה שבארה"ב ניתן צו מניעה אינה מהוה מעשה בית דין, אינה מהוה תקדים, ואינה מחייבת את בתי המשפט בישראל. אמנם מעשה בי"ד יכול שיקום גם עקב פס"ד שיצא מבימ"ש בחו"ל, אך במה דברים אמורים בפסק חוץ שניתן אחר דיון בגוף התובענה אך לא בסעד ארעי שאפילו ניתן בישראל אינו מהוה מעשה בי"ד. ההחלטה של ביהמ"ש בארה"ב אינה יכולה לחייב מכח היותה תקדים שכן אין ביהמ"ש כאן קשור לתקדימים אלה.
ד. אין בכך כלום שעל פי התניה של שטר המטען ייחתכו זכויות הצדדים לפי המשפט של ארה"ב. תניה זו קובעת את המשפט המהותי ואילו כאן מדובר בסעד זמני שביהמ"ש נותן או מסרב לתת לפי שיקול דעתו וענין זה הוא מחוץ לתחום שבו קובעת הסכמת הצדדים.
השופט כהן:
לנוכח נסיבות המקרה לא היה מקום לחתוך את הדין לרעת המערער בשל כך בלבד שכדי לקבל חפציו נתן התחייבות וערבות בנקאית ולא חשב לבצעם, ברם יש לדחות את הערעור מן הטעם השני שהמערער יוכל להטיב את נזקו בדרכים אחרות וכל נזק אפשרי שיגרם למערער יכול לבוא על תיקונו בפיצוי כספי.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, קיסטר. המערער לעצמו, עוה"ד סגל וברנדס למשיבות, 12.11.69).
ע.א. 246/69 - פלוני נגד פלונית
*קביעת גובה מזונות עבוד ילד.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט שילה) בתיק מזונות 1326/66 - הערעור על גובה המזונות נתקבל ברוב דעות)
העובדות:
הצדדים בני זוג החיים בנפרד ולהם ילד הנמצא אצל האם, המערער שוחרר מתשלום מזונות לאשה אך ביהמ"ש פסק כי עליו לשלם למזונות ילדו סכום של 230 ל"י לחודש מתוך הכנסה נטו של 400 ל"י. על גובה הסכום שנפסק נסב הערעור.
החלטה - השופט קיסטר (דעת הרוב):
א. המערער הוא עובד מדינה ועובד עבודה קבועה. משעובד אדם משרה שלמה אין לחייב אותו לעבוד שעות נוספות או לחייבו לחפש עבודה אחרת. עובד זכאי לשעות המנוחה הקבועות בחוק ואין לדרוש ממנו לעבוד יותר מאשר המקסימום הקבוע בחוקי המדינה. אמנם ישנם מקרים קשים כגון משפחה גדולה במיוחד או כאשר אדם עוזב את אשתו וילדיו ומקבל עליו התחייבויות כלפי אשה אחרת, שאז אינו יוצא ידי חובתו בעבודה רגילה אם אינו יכול לזון את המשפחה, אך כאן יש ילד אחד בלבד ואין הצדקה לדרישת עבודה נוספת מהאב.
ב. צרכי הילד כפי שהועלו ע"י האם מוגזמים. צודקת האם בנסיבות דנא כשהיא נותנת את הילד לגן ילדים ומוציאה על כך סכום ניכר כשכר חדשי ואין המערער רשאי לדרוש מהאם כי היא תטפל בילד כאשר אינו מעלה לה מזונות, אלא אם כן לא היה ביכלתו לכלכל את הילד כי אז היתה האם חייבת בכך מדין צדקה. ברם לגבי הוצאות אחרות בולטת ההגזמה של האם, ואין זה חשוב אם רק הגזימה בעדותה או שהיא מגזימה בהוצאותיה. אין לקבל את חשבונה כמחייב את המערער.
המערער משתכר 400 ל"י לחודש ויש משפחות רבות במדינה המתפרנסות ממשכורת כזו ולהם יותר מילד אחד. לא יתכן שהוצאות על כל ילד יהיו כסכום שקבעה המשיבה (ביהמ"ש המחוזי פסק כי צרכי הילד מסתכמים ב-285 ל"י).
השופט כהן:
צרכי הילד עולים כפסיקת ביהמ"ש לסך 285 ל"י ואין לנו להרהר אחר מידותיה של האם שמא היא מוציאה לפריט זה או אחר יתר על המידה. ביהמ"ש קבע כי המערער יכול להפריש 230 ל"י מהכנסתו והרי זו אומדנא דדיינא ואין עילה להתערבות ביהמ"ש שלערעור בהחלטה זו. באשר לעבודה נוספת של האב יש להסתייג מן הנימה המשתמעת בפס"ד הרוב כאילו זכותו של העובד לשעות מנוחה עדיפה על חובתו לספק לילדיו את כל מחסורם.
(בפני השופטים: זוסמן, ח.כהן, קיסטר. עו"ד י. טיטונוביץ למערער, עו"ד צ. רפפורט למשיבה. 20.11.69).
ע.א 267/69 אהרן ישר מיכאקשוילי נגד אליעזר טרנר
*השאלה אם התקנת מזגנים ללא חיבור קבע מהוה שינוי במבנה לפי חוזה שכירות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים הרפזי, ארליך, בייסקי) בע.א, 289/68 - הערעור נדחה).
העובדות:
למשיב חנות ששכר אצל המערער. בחוזה השכרות התחייב המשיב "לא לשנות את מבנה המושכר... וכן לא להוסיף לו כל מבנה...". המשיב התקין שני מזגני אויר בחלונות החנות ועשהזאת ע"י הוצאת כנפי החלונות והוספת מסגרות עץ במשקופי החלונות שבהן הושם המזגן כשהוא בולט החוצה ברוחב 40 ס"מ. בימ"ש השלום ראה בהתקנת המזגנים הפרת ההסכם וציוה על החזרת
המצב לקדמותו, ביהמ"ש המחוזי לעומת זאת קבע כי התקנת המזגנים בצורה שהותקנו אינה מהוה הפרת ההסכם ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. אין ספק כי הכנסת מזגני האויר בפתח החלון הקיים במושכר בצורה שבה נעשה הדבר אינה מהוה "תוספת מבנה" הנאסר בחוזה והשאלה הנשארת היא רק אם הדבר מהוה שינוי מבנה, וגם על כך התשובה היא שלילית.
ב. אין להביא ראיה לכאן מהגדרה "בנין" בחוק התכנון והבניה. ההגדרה לצורך החוק היא הגדרה טכנית מובהקת, ונועדה רק לצורך אותו חוק. הגדרה כזו שאינה עולה בקנה אחד עם משמעותה של המלה בלשון בני אדם אינה יכולה לשמש מורה דרך לכוונתם של בני אדם המשתמשים בה או במלה "מבנה" בחוזה שביניהם. יש להבדיל היטב בין לשון החוק הנותן הגדרה ספציפית למושג שהוא משתמש בו לבין לשון בני אדם שמשמעות המושגים שהם משתמשים בהם צריכה להקבע לפי השכל הישר.
ג. על הדייר נאסר לעשות שינוי תבניתי במושכר או הוספת מבנה. התקנת המזגנים שאינם מחוברים חיבור קבע לא הביאה לשום שינוי תבניתי במושכר, ואינה מהוה תוספת של מבנה.
ד. את האיסור הנוכחי בחוזה המצוי בטופס רגיל שבעל הבית מגיש לדייר לחתימה יש לפרש פירוש דווקני ולא להרחיבו על מזגני אויר מטלטלים. לכך בודאי התכוון ביהמ"ש המחוזי באמרו שלא יחפש פרוש מרחיב עד כדי איסור השימוש במזגני אויר ע"י דייר במחצית השניה של המאה העשרים ובארץ חמה כארצנו.
(בפני השופטים: ברנזון, ח.כהן, מני. עו"ד ב. ליכטנברג למערער, עו"ד י. באום למשיב. 20.11.69).
ע.א. 36/69 - יוסף אורון נגד פקיד השומה ירושלים
*חיוב בתשלום מס על עבודה בחו"ל.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים בעמ"ה 134/67 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער הוא אדריכל שהתקשר בשנת 1962 עם חברת צים לבצע עבודות באניה "שלום". החוזה נערך, בישראל והעבודה בוצעה בצרפת במשך שנתיים. השאלה שהתעוררה היא אם חייב המערער בתשלום מס הכנסה על המשכורת שקיבל בצרפת מחברת צי"ם. פקיד השומה וכן ביהמ"ש המחוזי השיבו על כך בחיוב ומכאן הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זילברג:
א. אילו היה מדובר בשנת מס שלאחר 1965 צריך היה לפטור את המערער מתשלום מס הכנסה, שכן לנוכח התיקון משנת 1965 לפקודת מס הכנסה, מבחן החיוב הוא מקום ביצוע העבודה וכאשר העבודה מבוצעת בחו"ל אין חובת תשלום מס חלה על שכר העבודה.
ב. ברם במקרה דנא שמדובר בשנת מס שלפני התיקון יש להחיל את ההלכה האנגלית שלפיו מבחן החיוב הוא מקום עריכת ההסכם. מכיון שהסכם העבודה נערך בישראל צריך המערער לשלם מס הכנסה על הכנסתו זו.
השופט זוסמן:
לענין שומת הכנסת לשנת 1962 דין הוא כי מקומה של הכנסה מעבודה הוא מקום בו נעשה הסכם העבודה או המקום בו שולם השכר.
השופט מני:
יש לדחות את הערעור הואיל וההסכם שבין המערער לבין חברת צי"ם נעשה בישראל.
(בפני השופטים: מ" מ הנשיא זילברג, זוסמן, מני. עו"ד אבשלום לוי למערער, עו"ד עלי נתן למשיב. 20.11.69).
ע.א. 330/69 - משה דואק נגד מרדכי טואשי
*הצורך בהצגת שיק כדי לחייב לפיו.
* מילוי תאריך 5 שנים לאחר הוצאת השיק.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רובין) בת.א. 3142/68 -הערעור נדחה)
החלטה - השופט כהן:
א. זוהי תביעה בגין שיק. טענותיו העובדתיות של המערער - הנתבע נדחו ע"י השופט ומשלא הצליח להוכיח את טענותיו העובדתיות לא היה לשופט אלא להעמיד את השיק בחזקתו שהוא ניתן בתמורה.
ב. נכון שאין חבות לפי שיק אלא אם כן הוצג לפרעון ובאין הצגה אין חבות של המושך. אך במה דברים אמורים כאשר הבנק מחויב לפרוע את השיק. במקרה דנא כאשר ביום הפרעון לא היה כיסוי לשיק לא היה צורך ואין טעם בהצגת השיק לפרעון. העובדה המוכחת שלא היה למושך כסף בבנק דייה לכאורה להראות שהבנק לא היה מחויב לפרוע את השיק, ולא היתה כל ראיה וכל אחיזה לכך שהבנק היה מחויב לפרוע את השיק מכח הסכם על משיכת יתר או מכח חבות אחרת כלשהי.
ג. השיק נמסר למשיב ללא ציון תאריך והוא מילא אותו כעבור 5 שנים מיום מסירתו לטענת המערער עבר בכך המשיב את גבול המותר שכן צריך לעשות את מעשה ההשלמה של השיק "תוך זמן סביר". טענה זו אין לקבל. זמן סביר הוא שאלה שבעובדה ומשקבע השופט שבנסיבות העיסקה דנא תקופת חמש שנים לא היתה זמן בלתי סביר לא יתערב בימ"ש שלערעור בקביעה זו.
(בפני השופטים: זוסמן, ח.כהן, מני. עו"ד נ. וסר למערער, עו"ד י. ח. הלוי למשיב. 19.11.69).
ע.פ. 292/69 - אמנון בן שלמה בן דוד נגד היועץ המשפטי.
*הרשעה בנסיון פריצה המערער הורשע בעבירה של נסיון לפריצה וההרשעה התבססה על זיהוי שנעשה ע"י שוטר ועל עדות נאשם אחר באותו תיק, ביהמ"ש דלמטה לא היה מוכן לבסס את ההרשעה על הזיהוי ללא ראיה מסייעת וראה בעדות הנאשם השני משום ראיה מסייעת. השוטר המזהה ידע כבר לפני הזיהוי כי הנאשם השני נקב בשמו של המערער כמי שהשתתף אתו בנסיון הפריצה. כיון שכך היה צורך בראיה ממשית מסייעת כדי לבסס את ההרשעה על הזיהוי, ועדות הנאשם הראשון לא היתה בעלת משקל מספיק כפי שהיה נחוץ במקרה דנא. זאת בהתחשב בשקריו של אותו עד בעדותו בבית המשפט לעומת עדותו במשטרה. לפיכך יש לזכות את המערער מחמת הספק.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט כהן עו"ד ח. גרוסמן למערער, עו"ד קירש למשיב).
ב"ש 179/69 - מדינת ישראל נגד סלמן מצלאוי.
*שחרור בערבות המשיב הורשע בדקירת אשתו ומתן גזר הדין נדחה. ביהמ"ש סרב לשחרר את המשיב בערבות והסכים לדון מחדש בענין אם יקבע תאריך לגרושין. בני הזוג לא התגרשו ולא ברור אם השלימו, אך בינתיים הורה ביהמ"ש לשחרר את המשיב בערבות בתנאי שאחד משני הערבים תהיה אשתו. בקבלו את ערעורה של המדינה ציין ביהמ"ש כי יש לבטל את ההחלטה מן הטעם כי לא מן הראוי להתנות מתן ערבות ע"י האשה, שאם המשיב לא יופיע למתן גזר הדין יצא שעקב ערבותה צריכה האשה לשלם את סכום הערבות נוסף לפגיעה שכבר נפגעה ע"י המשיב.
(בפני: השופט זוסמן. עו"ד גב' סוכר למערערת, עו"ד אלוני למשיב. 12.11.69).
ע.פ. 395/69 - פאול ארמסטרונג נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (החזקת חשיש) המערער נדון לשנתיים מאסר בגין רכישת 8 ק"ג חשיש ונסיון לייצא את החומר לארה"ב. בהתחשב בכמות הגדולה של הסם ובריבוי העבירות מסוג זה לאחרונה אין לומר כי העונש חמור מדי. ברם בהתחשב בגילו הצעיר של המערער שהיה בן 19 בעת ביצוע העבירה, אין לו הרשעות קודמות והוא מבקר בארץ כתייר מארה"ב ובידו כבר כרטיס לחזרה לארצו, די להטיל עליו שנה אחת מאסר מיום מעצרו ו-7000 ל"י קנס.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, כהן, עו"ד מלחי למערער, עו"ד חסיד למשיבה. 10.11.69).
ע.פ. 367/69 - אילנה וטלמן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבת שיק) בחודש יוני 1967 כאשר בעלה של המתלוננת היה בצבא קיבלה המתלוננת שיק משכורת מהביטוח הלאומי. המערערת שהורשתה לבקר בדירת המתלוננת בהעדרה מהבית גנבה את השיק של הביטוח הלאומי. היא נדונה ל- 9 חדשי מאסר בפועל. לנוכח חומרת העבירה בנסיבות הנ"ל ובהתחשב בעברה של המערערת שלא נרתעה מלבצע את העבירות לאחר שבעבר הוטל עליה מאסר על תנאי בלבד, אין העונש חמור מדי. ברם בהתחשב בכך שזו לה הפעם הראשונה שהיא נשלחת למאסר די אם יוטל על המערערת שלושה חדשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, וכן קנס של 3000 ל"י.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד רגירר למערערת, עו"ד בלטמן למשיבה).
ע.פ. 355/69 - גרשון בידנוביץ נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבה) המערער הורשע יחד עם אחרים בגניבת כמות גדולה של גליונות ניר באחד מבתי הסהר ונדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בהתחשב בגילו של המערער שהוא בן 52 ובכך שלקה במחלת לב, וכן כי הוא שגילה את הפשע למשטרה, הרי למרות הרשעותיו הקודמות די אם יוטל עליו עונש של מאסר על תנאי בלבד לשנתיים, וקנס של 3000 ל"י.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. עו"ד הוכברג למערער, עו"ד וולינסקי למשיבה).
ע.פ. 347/69 - משה ויוסף דנינו נגד היועץ המשפטי.
*חומרת העונש (עבירות גניבה) המערערים שהם אחים הורשעו בעשרות פרטי אישום של גניבות. המערער הראשון נדון לשנה וחצי מאסר והופעל נגדו מאסר על תנאי של 3 שנים כך שעליו לרצות 4 וחצי שנות מאסר. בהתחשב במספר הרב של העבירות וכן בעברו ובעובדה שמאסר על תנאי לא הרתיע אותו אין להקל בענשו, המערער השני נדון לשנה אחת מאסר וגם בגזר דין זה אין להתערב.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, י. כהן. המערערים לעצמם, עו"ד קירש למשיב).
ע.פ. 380/69 - מאיר סימון נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעשי מרמה) המערער הורשע בביצוע מעשי מרמה, זיוף והונאה בסכומים המגיעים כדי 2 מליון ל"י. הוא נדון לתשע שנים מאסר בפועל ו- 3 שנים מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה. אמנם העונש הוא גדול ובלתי רגיל בבתי המשפט שלנו, אך גם העבירות לפי גודל הסכום הן אחד השיאים שהגיעו אליהם בארץ.
העונש המירבי על כל אחת מעבירותיו הרבות של המערער הוא 5 שנות מאסר ומן הדין היה שביהמ"ש יפרט לחוד את העונש לגבי כל עבירה ויורה אם המאסר יהיה חופף או מצטבר בשלמותו או בחלקו. ברם כוונת ביהמ"ש דלמטה ברורה בתכלית, הוא ציין שהעונש המירבי לכל העבירות ביחד הוא עשרות שנים ושהוא מטיב עם המערער ומטיל עליו את העונש האמור "על כל העבירות ביחד". המשמעות המעשית היא שהשופט התכוון לא להצטברות כוללת ולא לחפיפה כוללת.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד הגלר ורום למערער, עו"ד קירש למשיבה. 5.11,69).
ע.פ. 332/69 - סאלח סלימאן נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירות תנועה וחומרת העונש המערער הורשע בנהיגת רכב ללא זהירות, אי הגשת עזרה לאדם שנפגע בתאונה. ואי מסירת ידיעה למשטרה על אירוע התאונה. הוא נדון לשנתיים מאסר ונפסל לנהיגה למשך עשר שנים. ערעורו על ההרשעה ועל העונש נדחה. הוכח כי החנה את רכבו לרוחב הכביש בלילה דבר המהווה חוסר זהירות. כן הוכח כי ברח מהמקום בלי להגיש עזרה לפצוע שהתנגש במכוניתו וגם כאשר המשטרה ניסתה לעצרו לא נשמע לה והמשיך לברוח. גם העונש אינו חמור מדי בנסיבות המקרה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ח. עבוד למערער, עו"ד מ. וולינסקי למשיבה).
ע.פ. 461/69 - טומס בורגר נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (זיוף מסמך שמוש ברכב ללא רשות) המערער נדון ל- 15 חדשי מאסר בגין עבירות מרמה, זיוף מסמך ושמוש ברכב ללא רשות. לאחר שבעבר הוטלו עליו ענשים קלים בגין עבירות שעבר ואלה לא הועילו אין מקום להקל בענשו.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון, המערער לעצמו, עו"ד קירש למשיבה. 5.11.69).
ע.פ. 442/69 - אלוף חדאד נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהריגה המערער הורשע בהריגה בדקירת סכין תוך כדי קטטה בין שתי חמולות. ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד והערעור על ההרשעה נדחה. אם כי חומר הראיות לא היה חד משמעי, הרי ביהמ"ש עשה את מלאכתו בקפידה ועל פי העדויות שהיו מהימנות עליו רשאי היה להגיע למסקנה כי המערער הוא שהרג את הקרבן. העובדה שהעד הראשי סיפר כי המנוח אמר לו עשר דקות לאחר הדקירה שהמערער הוא שדקר אותו והרופא העיד שהמנוח מת כ- 4 דקות אחרי הדקירה, אין בה כדי לפגום בעדותו של העד. אין מקום לעשיית חשבונות מדויקים של זמן, והעדויות בענין זה הן בגדר אומדן.
(בפני השופטים: זוסמן, ברנזון, ח. כהן. עו"ד טויסטר למערער, עו"ד חסיד למשיבה, 10.11.69).
ע.פ. 422/69 - סופרטנקרס קורפוריישן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שפיכת שמנים לים) בגין שפיכת שמנים לים נקנסה המערערת לתשלום קנס של 5000 ל"י שהוא מחצית הקנס המירבי שנקבע בצו ע"י שר התחבורה. טענת המערערת נגד סבירות הקנסות
שנקבעו ע"י השר נדחתה. כן נדחתה טענתה שהסכום שהוטל עליה ע"י ביהמ"ש גבוה מדי. עבירות מסוג השחתת מי החוף, הצמחיה והדגה ופגיעה בתיירות ונוחיות תושבי המקום ואורחיהם הן עבירות חמורות ויש צורך להחמיר בקנסות.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד טובבין למערערת, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 17.11.69).
המ' 654/69 - יעקב נירנברג נגד ברטה נירנברג ואח'.
*הארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף המבקש ביקש להאריך לו את המועד להגשת בקשה לקיים דיון נוסף, ונימוקו שלא היה מיוצג ע"י עורך דין בעת הדיון הראשון וכעת יש צורך בזמן רב כדי שעורך דין שיקח יעבור על כל החומר ויכין את הבקשה לדיון הנוסף. בקשתו נדחתה, הנימוק האמור אינו מצדיק את ההארכה, ובעיקר, העיון בפסק הדין מעלה שלא נפסקה שם כל הלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה קיום דיון נוסף.
(בפני: הנשיא אגרנט).
המ' 640/69 - הירש רוזן נגד ברקו זוריסט.
*קביעת דמי שכירות המבקש הינו בעל עסק המושכר למשיב ותביעתו להעלאת דמי השכירות לא נענתה בשלמותה ע"י ביה"ד לשכירות. ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת ביה"ד לשכירות והבקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון נדחתה. ענין קביעת דמי השכירות מסור לפי החוק לשיקול דעת ביה"ד לשכירות, ועד שבימ"ש לערעורים יתערב באומדנותו של בי"ד מיוחד זה צריך שתהיה גלויה טעות משפטית על פני הפסק. כאן אין נראים שיקולים פסולים ויש להעמיד את ביה"ד בחזקתו שעשה אומדנותו לפי מיטב ידיעתו.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד שרף למבקש, עו"ד בר אופיר למשיב. 18.11.69).
עש"מ 3/69 - יעקב אולשתי נגד נציבות שרות המדינה.
*הרשעה וחומרת עונש משמעתי המערער הורשע ע"י ביה"ד המשמעתי בעבירות של אי ציות לממונים עליו אלא שלטענתו היתה הצדקה לאי ציות זה. טענותיו נגד הרשעתו נדחו, אולם בהתחשב במצבו המשפחתי החליט ביהמ"ש העליון לבטל את העונש של שלילת שתי תוספות ותק לתקופה של 6 חדשים והורדה בדרגה לשנה אחת. מאידך נשאר בתקפו עונש של נזיפה והעברת למשרה אחרת. ביהמ"ש ציין גם את העובדה שרצונו הטוב או חששותיו של המערער בעניני בטחון ובטיחות העבירו אותו לפעמים על דעתו ועל נימוסיו ונוסף לכך אי היענות לאזהרותיו והשגותיו גרם לתיסכולו. ברם אין זה מצדיק הפרת משמעת.
(בפני: השופט ח. כהן, המערער לעצמו, עו"ד סוכר למשיבה. 27.10.69).
עש"מ 2/69 - יוסף מגיד נגד נציבות שירות המדינה.
*הרשעה וחומרת עונש משמעתי המערער, שהיה עובד דואר, הסתובב במשך שנים ולא עבד, כל עבודה שניתנה לו טען שאינו מסוגל לעבוד בה, לא ציית להוראות, איים וגידף את הממונים עליו ופרסם כרוז ובו גדופים על הממונים עליו. ביה"ד המשמעתי דן אותו לפיטורין מיידיים ללא פיצויים תוך תשלום קצבת פרישה לפי חוק שרות המדינה (גמלאות), אולם שלילת זכותו לקבלת מענק לפי סעיף 18 לאותו חוק. לנוכח נסיבות המקרה אישר ביהמ"ש העליון את ההרשעה ואת אמצעי המשמעת שנפסקו.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד חמן שלח למערער, עו"ד גב' ברזל למשיבה. 29.10.69).
בג"צ 172/69 - אוסקנדר מג'רלאני נגד הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה ואח'
*רשיון לפתיחת מסעדה העותר רוצה לפתוח מסעדה באזור מגורים שבו מותר לפתוח מסעדות ובלבד שמקומה יאושר ע"י "הרשויות המקומיות". העיריה אישרה את המקום והמשיבה מתנגדת להקמת
מסעדה באותו מקום. טיעון ב"כ המשיבות כי "הרשויות המקומיות" פירושו גם "הועדה המחוזית" נדחה. כיון שכך הרי משנתנה העיריה, שהיא "הרשות המקומית" רשיון למסעדה אין הועדה המחוזית יכולה למנוע את הרשיון. עם זאת מתברר כי הבנין כמו שהוא אינו מתאים למסעדה ויש להכניס בו שינויים. אלה צריכים לקבל אישור הועדה המחוזית. ביהמ"ש הורה לועדה לדון בדבר אישור השינויים לגופם של דברים ובהנחה שהשמוש בבנין לצרכי מסעדה שימוש כשר ולגיטימי הוא. לטענה כי המסעדה תהוה מטרד - ענין זה כבר נשקל ע"י הרשות המקומית שהגיעה למסקנה שניתן להבטיח מניעת מטרד. ברם אם אמנם יתברר כי קיים מטרד לשכנים יוכלו אלה לנקוט בדרכים החוקיות המתאימות להשגת הסעד הנאות.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. החלטה - השופט כהן. עו"ד י. גונן לעותר, עו"ד י. ברסלע למשיבים. 6.11.69).
בג"צ 264/69 - שמואל מצא ואח' נגד פקיד הבחירות לעירית ירושלים ואח'
*הצבת קלפיות במזרח ירושלים העותר שהיה חבר בועדת הבחירות לעירית ירושלים הציע בועדת הבחירות כי יפתחו קלפיות מיוחדות בעיר המזרחית של ירושלים לבחירות לעיריה, ועדת הבחירות אישרה את הצעתו ברוב קולות אך פקיד הבחירות סירב לפתוח קלפיות מיוחדות כהחלטת הועדה והעתירה לבג"צ נדחתה. ביהמ"ש ניתח את חוק הבחירות ואת הדרכים השונות לפתיחת קלפיות לכנסת ולרשויות המקומיות ומתוך כך הצדיק את עמדת פקיד הבחירות. נימוק נוסף לדחיית העתירה היה שהוגשה באיחור, ובעניני בחירות שכל יום עלול לקבוע חייבים לגלות זריזות מירבית על מנת למנוע שיבושים במהלך התקין של הכנת הבחירות וניהולן.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד נחושתן לעותרים, עו"ד חשין למשיבים, 22.10.69 - הנימוקים ניתנו מאוחר יותר).
בג"צ 119/69 - ניסן ריבובסקי נגד המועצה לענף הלול ואח'.
*הקצבת מכסה לפי חוק המועצה לענף הלול העותר הינו "מגדל" עופות בהתאם לחוק המועצה לענף הלול ומגיעה לו מכסה אישית של ייצור ושיווק. הוא היה חבר באגודה שיתופית שקיבל בהתאם לחוק את ההקצבות לפי המכסות של כל חבריו ומשביקש לעזוב את האגודה סירב זה לחתום לו על אישור כי הוא יכול לשוב ולקבל מכסה אישית ישירה מהמשיבות ולכן סרבו אלה להקציב לו מכסה אישית. הצו על תנאי נגד המשיבות נעשה החלטי ואם יוכיח העותר למשיבות שהוא פרש מהאגודה השיתופית על המשיבות יהא לדון ולקבוע לו מכסה אישית בהתאם לחוק.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, י. כהן, עו"ד י. כץ לעותר, עו"ד ש. פלד למשיבות, 20.11.69).
ע.א. 480/69 - פלונית נגד פלוני.
*סמכות ביהמ"ש לדון בתביעת מזונות של ילד ילדי המשיב הגישו תביעת מזונות נגד אביהם המשיב לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה מחוסר סמכות משום שהיתה תלויה ועומדת תביעת גירושין בין המשיב ואשתו בביה"ד הרבני ולדעת ביהמ"ש כרוכים היו בתביעת הגרושין עניני מזונות הילדים. הערעור על כך נתקבל. הלכה פסוקה היא, שמה שכרכו הורי הילדים בתביעה גרושים אינו מונע בעד הילדים מלתבוע מזונותיהם בבית המשפט.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עו"ד מטמון למערערים, עו"ד חיל למשיב. 13.11.69).
ע.א. 514/69 - פייגא גינדין נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
*תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המערערת חולה במחלת פרקינסון ולפי תעודות רפואיות חלתה עקב רדיפות הנאצים אך הרופא לא יכול לקבוע את שעור המחלה הנובע מן הרדיפות. כתוצאה מכך קבעה הועדה את שעור גרימת הרדיפות ב-2/3. הערעור על כך נתקבל. משהוכח שלפני רדיפות
הנאצים היתה בריאה ולאחר שעברו עליה הרדיפות נתגלתה אצלה המחלה הרי זו ראיה לכאורה שהמחלה נגרמה כולה בשל הרדיפות.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד גדעוני למערערת, עו"ד רובין למשיבה. 4.11.69).
ע.א. 492/69 - עואד דמרי נגד קצין התגמולים וכו'.
*תביעה לפי חוק הנכים ועדת הערעורים לפי חוק הנכים קבעה על יסוד ממצאים עובדתיים כי לא הוכח שתנאי השירות של המערער גרמו למחלתו או החמירו אותה. בשאלות עובדתיות מקצועיות שעמדו לפני הועדה אין יסוד להתערבותו של ביהמ"ש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד גרינברג למערער, עו"ד וולינסקי למשיב. 29.10.69).
ע.א. 120/69 - סלי בלימה נגד הסוכנות היהודית לא"י.
*תביעת נזיקין
5
תביעתה של המערערת נגד הסוכנות לנזיקין בטענה כי התרשלו בשעה שהרכיבו לה חיסון נגד אבעבועות וכתוצאה מכך חלתה - נדחתה. ביהמ"ש המחוזי שלל את טענות המערערת ואת הקשר שבין מחלותיה להרכבת החיסון, והערעור על כך נדחה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד העצני למערערת, עו"ד שריג למשיבה. 13.11.69).