ע.א. 242/70 - משעול הכרך בע"מ ואח' נגד נאוה גרובנר ואח'
*הוצאות החזקת רכוש משותף בבית משותף.
* הפרת חובת נאמנות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בהמ' פתיחה 4050/69 - הערעור נדחה בנתון לשינוי ההצהרה שבפסק הדין)
העובדות:
המערערים, חברת בניה, עשו הסכם עם המשיב למכירת דירה בבית משותף. המשיבים שילמואת חלקה העיקרי של התמורה וקיבלו את החזקה בדירה. בחוזה המכר הסכימו המשיבים כי המוכריצמיד חלקים מהרכוש המשותף לכל יחידה שהיא כראות עיניו, החברה רשמה את הבית כביתמשותף ולאחר מכן, כאשר עדיין היתה הבעלים של כל הדירות, רשמה הסכם מיוחד לפיו הוצמדגג הבית לדירה 12 ודירה זו זכתה לחלק גדול יחסי ברכוש המשותף עקב הצמדת הגג. למעשה זכתהדירה 12 לשליש ממה שנותר ברכוש המשותף כנגד 11 הדירות הנותרות שבבית, כיון שלפי חוקבתים משותפים צריך כל בעל דירה להשתתף בהוצאות הבית באופן יחסי לחלקו ברכוש המשותףנמצא כי בעל דירה 12 היה חייב לשאת בשליש ההוצאות. אי לכך עמדה המערערת ורשמה תיקוןלהסכם המיוחד ובו קבעה כי בעלי הדירות ישאו בהוצאות הבית בהתאם לשטח הדירות בלי לקחתבחשבון את החלקים שהוצאו מהרכוש והוצמדו לדירות. עתה באו המשיבים וביקשו מביהמ"שהצהרה הפוסלת את התוספת להסכם. ביהמ"ש נעתר לבקשה ונתן הצהרה בת 3 חלקים: שהתוספתמהוה הפרה של החוזה בין הצדדים; שחלוקת ההוצאות תיעשה באופן יחסי לחלקים של בעליהדירות ברכוש המשותף ללא הוצאת חלק כלשהו מהשתתפות בהוצאות; שהמערערת חייבת להעבירלמשיבים את הדירה שנרכשה על ידם מבלי שהדירה תהיה כפופה לתוספת. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. את הגג היו רשאים המערערים להוציא מהרכוש המשותף לפי ההסכם שבין הצדדים.
ב. גם משהוצמד הגג לדירה 12 ניתן היה לחלק את הרכוש המשותף באופן שלא ינתןלדירה 12 חלק יחסי בהתאם לשטח הדירה יחד עם הגג.
ג. אין לומר כי ברישום התוספת להסכם הבית המשותף הפרו המערערים תנאי מכללאבחוזה המכר. ענין חלוקת ההוצאות שנעדר מקומו בחוזה שבין הצדדים אינו מסוג כזהשאילו הופנה תשומת לבם של עושי החוזה לכך היו קובעים שבעל דירה שאליה הוצמדהגג ישא בהוצאות תוך התחשבות בהצמדת הגג.
ד. המערערים היו חבים חובת נאמנות למשיבים כתוצאה מרכישת הדירה ע"י המשיבים,ובעריכת התוספת הפרו המערערים את חובת הנאמנות כלפי המשיבים. על המערעריםהיתה מוטלת חובת נאמנות לשמור על האינטרסים של המשיבים שהיו כבר הבעלים שביושרשל דירתם. בשלב זה של עריכת התוספת חייבים היו המערערים לשאול את פיהם שלהבעלים שביושר אם הם מסכימים לתנאים שבתוספת.
ה. לאור כל הנ"ל יש לתת למשיבים הצהרה כי התוספת הנ"ל נרשמה תוך הפרת חובתהנאמנות ועל כן אין ההוראה שבתוספת מחייבת את המשיבים. אולם הצהרה זו לא תפגעבזכויותיהם של הקונים שבינתיים קנו את הדירה 12 מבעליה בהסתמכם על התוספת האמורהשבהסכם שלפיה לא יצטרכו לשאת בשליש הוצאות הבית המשותף.
השופט ח. כהן:
נכון שהיתה הפרת חובת הנאמנות מטעם המערערים ברישום התוספת להסכם, ברםחובתה של המערערת בתורת נאמן היתה להביא לידי חלוקה צודקת של נטל החזקת הרכושהמשותף והחלוקה כפי שנקבעה בתוספת היא הצודקת. עם זאת אין לסתום בפני המשיביםאת טענותיהם נגד החלוקה הנ"ל כאשר יביאו את הענין לפקיד בתים משותפים לפי החוק.ההצהרה היחידה שיש לתת למשיבים היא כי התוספת נעשתה תוך הפרת חובת הנאמנותואינה מחייבת את המשיבים.
השופט קיסטר:
העקרון של חובת הנאמנות ומילוי חוזה בתום לב הינו תנאי מכללא בכל חוזה, וישלראות את המערערים כמי שהפרו את החוזה בעת ערכם את התוספת האמורה תוך הפרתחובת הנאמנות לקוני הדירה.
המשיבים זכאים להצהרה שאינם קשורים להוראות החלוקה של ההוצאות כפי שנקבעובתוספת, ברם יש להשאיר את ענין חלוקת ההוצאות לקביעת פקיד בתים משותפים. בחוזהלא נקבעה חלוקת ההוצאות וקשה לומר כי המשיבים חזו מראש שעל המערערת יהיהלשאת בשליש מכלל ההוצאות.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד גרושקה למערערים, עו"ד גורבן למשיבים. 13.12.70).
ע.א. 19/70 - "שאב" בע"מ ואח' נגד אברהם מילגרם
*התחייבות מנהל חברה בשם החברה ואישור ההתחייבות ע"י המנהל השני.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט שמיר) בת.א. 444/69 - הערעור נדחה)
העובדות:
המשיב הוא תושב הולנד שרכש מהחברה המערערת חלק בחלקת קרקע ושילם תמורתו כמאהאלף ל"י, לשם כך מכר מניות שמחירן עלה לאחר מכירתן. החברה לא העבירה לו את הקרקע,ואחד ממנהלי החברה בשם בן דוב, שאר בשרו של המשיב שהכניסו לעסק, כתב לו מכתב הרגעהבו ציין כי הכסף יוחזר לו וכן כי "הניירות שמכרת נקנה חזרה" ולא יהיו לו הפסדים. משעברושנתיים והמשיב דרש לחסל את הפרשה נסע לחו"ל המנהל השני של החברה מר הלפרין, המערערהשני, וחתם הסכם עם המשיב לפיו יוחזר לו כספו ויוחזרו לו ניירות הערך שמכר לצורך רכישתהחלקה. המערער אף חתם על ההסכם כערב ערבות אישית. ההסכם לא קויים ומשהגיש המשיבתביעה לביהמ"ש המחוזי טענה המערערת כי ההסכם שנעשה ע"י הלפרין אינו מחייב אותה משוםשנחתם ע"י מנהל אחד שעה שלפי תקנות החברה דרושה חתימת שני המנהלים כדי לחייב אתהחברה וכן שההסכם לא אושר ע"י החברה, הלפרין טען כי לא התחייב בערבות אישית, ואם עשהזאת הרי הערבות פוקעת עם נפילת חבותה העיקרית של החברה. ביהמ"ש דחה את טענות המערעריםועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. מצגו של הלפרין שכאילו הוא רשאי לחתום לבד בשם החברה אינו מהוה השתקנגד החברה. היה זה מצגו של הלפרין ולא של החברה. מצג מטעם החברה כדי שיחייבאותה צריך להיעשות ע"י שני המנהלים כפי שקובעות תקנותיה. המשיב מוחזק כמי שידעאת תוכן מסמכיה הציבוריים של החברה שהיא חברה רשומה.
ב. מחומר הראיות עולה ברורות שההסכם שעשה הלפרין עם המשיב, אף שהוא נחתםעל ידו בלבד, בפועל נעשה הוא גם על דעתו של המנהל השני, בן דוב, וראשית ההוכחהלכך הוא מכתבו של בן דוב למשיב לפני שנערך ההסכם האמור.
ג. נוסף לכך כתב בן דוב מכתב נוסף למשיב לאחר חתימת ההסכם ובמכתב זה ניתןלראות אישור ההסכם מצידו. כיון שהלפרין שחתם על ההסכם לא חזר בו ממנו, הרי עםמתן האישור ע"י המנהל השני מהווה הדבר אישור לאחר מעשה של ההסכם ע"י החברה.
ד. מכיון שלפי התקנות די בפעולתם של שני מנהלים כדי לחייב את החברה אין זה חשובשהיה מנהל שלישי שלא ידע על קיום ההסכם עם המשיב.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. עו"ד שוייג למערערים, עו"ד ר. כספי למשיב, 13.12.70).
ע.א. 556/69 - "ניר" חברה שיתופית... בע"מ נגד מאיר ביטן ואח'
*הענקת זכויות לחבר אגודה שיתופית ע"י תקנון האגודה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט ב. כהן) בהמ' פתיחה 3874/68 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המערערת הינה גוף שהוקם בשנת 1924 ומטרותיו בין היתר להקים משקים חקלאיים ולהשתתףבגופים שתקים ע"י רכישת מניות או באופן אחר, אחד המשיבים, המושב "פתחיה", מאורגן מבחינהמשפטית כאגודה שיתופית מסוג מושבי העובדים בארץ. לפי התקנון של המושב פתחיה, "ניר"היא בעלת מעמד מיוחד בו ובין היתר "ניר" רשאית ע"י בא כוח מורשה להשתתף באסיפותהכלליות של האגודה עם זכות דעה אחת; "ניר" רשאית למנות חבר אחד בוועד ההנהלה שלא ע"יהצבעה כפי שמתמנים החברים האחרים; ל"ניר" זכות ויטו על קבלת חברים חדשים למושב. ביהמ"שהמחוזי פסק כי התקנה המאפשרת ל"ניר" למנות חבר לועד ההנהלה ללא בחירות אינה חוקית וכןכי אמנם רשאית "ניר", מבחינת התקנון של פתחיה, להשתתף בבחירת חברי ועד ההנהלה, אולםמכיון שתקנון "ניר" קובע שזו לא תתערב בהנהלה הפנימית של המשקים שלא על פי הזמנה מתוךהמשק, אין "ניר" יכולה להשתתף בבחירת ועד, שכן זו התערבות בהנהלה הפנימית. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. התקנון של אגודה שיתופית הוא בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה ובין החבריםלבין עצמם, המסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם וקובע את הזכויות והחובות ההדדייםשלהם, ואין מניעה שהתקנון יעניק זכויות וחובות שונות לחברים שונים, מלבד עניניםשהחוק קובע לגביהם שוויון כגון זכות הצבעה שוה לחברים באסיפה הכללית, ומלבדענינים הנוגדים את הסדר הציבורי. אין כל איסור בחוק שימנע הסכם שאחד החבריםיוכל למנות חבר בועד ההנהלה ללא הצבעה או שבכלל הועד ימונה ולכן מינוי כזה איןלמנעו.
ב. אשר לתקנונה של "ניר" בדבר התערבות בהנהלה הפנימית של משק כלשהו -הזכויות שהוענקו ל"ניר" אינן מהוות התערבות בהנהלה הפנימית ולא לכך מתכוון התקנון,ברם אפילו מהוה הדבר התערבות, הרי עצם הקביעה בתקנון המשק של "ניר" זכויותמיוחדות מהוה הזמנה מתוך המשק ל"ניר" לקחת חלק בהנהלה הפנימית של המשק.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. עו"ד א. ירון למערערת, עו"ד א. הכט למשיבים. 14.12.70).
בג"צ 80/70 - יהודה אליצור ואח' נגד רשות השידור ואח'
*שדורי טלויזיה בשבת.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל)
.
זו עתירה נגד שידורי הטלביזיה בשבת. שלושת העותרים הראשונים הינם חבריםבמליאת רשות השידור ושתי העותרות האחרות הן הסתדרויות עובדים דתיות. הן עתרונגד השידורים בטענה כי לא ניתנו היתרי עבודה כחוק, העתירות נדחו על הסף ללא דיוןלגופם של דברים. ברוב דעות החליט בג"צ כי לשלושת העותרים אין מעמד בבג"צ שכןפגיעה ברגשות דתיים אינה מקנה זכות עמידה בבג"צ ושום זכות הנתונה בידי העותריםכיחידים לא נפגעה, עובדת היותם חברים במליאת רשות השידור מקנה להם זכות עררלפי החוק אך לא מעמד מיוחד בבג"צ, לעומת כן יש מעמד בנידון לעותרות המהוות גוףיציג של הסקטור הדתי ואלה יכולים לתבוע את זכותו של הסקטור אותו הם מייצגים, אךעותרות אלה אינן יכולות להישמע באשר השהו יתר על המידה את עתירתם, ובינתייםהופעלו השידורים ואושרו התקציבים ונתקבלו עובדים על יסוד שידורים אלה. לעומת דעתהרוב סבר השופט קיסטר כי לחברי מליאת הרשות השידור זכות עמידה בבג"צ כאשר לדעתם
הגוף בו הם חברים פועל שלא כדין. כמו כן אין לומר כי העותרות השהו עתירתן בהתחשבבנסיבות הענין.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ברנזון, קיסטר עו"ד א. דיבון לעותרים, עוה"ד א. שימרון ומ. חשין למשיבים. 16.12.70).
ע.פ. 241/70 - יוסף עוזיאל נגד מדינת ישראל.
*הרשעה ברצח. המערער והמנוח עבדו יחד במסעדה בירושלים הראשון כמלצר והשני כטבח.התפתחה מריבה בין השניים והמערער תפס סכין מטבח ואיים על המנוח שיהרוג אותו.בעל המסעדה הפריד בין הניצים והרוחות נרגעו לזמן מה. המערער המשיך לשרת אתהלקוחות ומלמל לעצמו "אני אהרוג אותו, אני אהרוג אותו". כשחזר המערער למטבחהתחדשה המריבה, השניים זרקו חפצים זה על זה, המערער צעק "אני אהרוג אותך"והמנוח השיב "אני רוצה לראות שתהרוג אותי". המערער נטל שוב סכין בידו והתקדםלעבר המנוח, בעל המסעדה תפס אותו אך שלושתם נפלו ארצה והמערער דקר את המנוחשלוש פעמים והרג אותו. לנוכח נסיבות המקרה כאמור יש לראות את הריב בשני שלביוכמקשה אחת והמעשים מראים על רצח בכוונה תחילה ללא קנטור מידי לפני מעשה הרצח.התנהגותו של המנוח לא היה בה כדי לקנטר אדם מן הישוב ולהניעו לעשות את המעשההנורא שעשה המערער.
(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן, החלטה - השופט ברנזון, עו"ד ד. אקהאוז למערער,עו"ד ד. בניש למשיבה. 28.10.70).
המ' 642/70 - מדינת ישראל נגד עבדאללה מחמוד.
*קולת העונש (נשיאת נשק).
המשיב הורשע בבימ"ש השלום בעבירה של נשיאת כלי נשק ונדון לעונש של שלושהחדשים מאסר בפועל, שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 350 ל"י. ביהמ"שהמחוזי ביטל את העונש של מאסר בפועל והבקשה לרשות ערעור נדחתה. נכון שלא היהמקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש השלום, אך אעפ"כ אין מקום לערער על החלטתביהמ"ש המחוזי. המשיב ישב למעלה מחודש ימים במעצר ועברו נקי ואף אם יתקבלהערעור הרי לכל היותר יוטלו עליו 3 חדשים מאסר. אי לכך אין זה מקרה מתאיםלהתרת הגשת ערעור על קולת העונש,
(בפני: הנשיא אגרנט, עו"ד גב' ר. סוכר למבקשת, עו"ד ע. שרון למשיב. 28.10.70).
ע.פ. 380/70 - מדינת ישראל נגד דוד שמש.
*הטלת עונש מאסר על תנאי. נגד המשיב היו תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי ובשל העבירות הנוספותדן ביהמ"ש את הנאשם ל- 6 חודשי מאסר על תנאי והאריך את תקופת שני המאסריםעל תנאי הקודמים. גזר דין זה מנוגד לחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה) הקובעכי עונש מאסר שהוטל בשל עבירה נוספת לא יהיה כולו על תנאי כאשר תלוי ועומדמאסר על תנאי. אי לכך בוטל המאסר על תנאי הנוסף ותקופת מבחן שקבע ביהמ"שדלמטה הוארכה משנה לשנתיים.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד ע. רובין למערערת, עו"ד גבאי למשיב, 12.11.70).
בר"ע 197/70 - מרכז לאספקה בדרום בע"מ נגד עזבון המנוח אברהם פלדמן ז"ל.
*טענת התישנות. המבקשת נתבעה לביצוע בענין של חוזה למכירת מקרקעין. החוזה נערך עם המנוחפלדמן ב- 1960 והתביעה לביצוע החוזה הוגשה ע"י מנהלי העזבון לאחר שעברו למעלהמ- 10 שנים. בקשת המבקשת למחוק את התביעה על הסף מחמת התישנות נדחתה והבקשה
לרשות ערעור נדחתה. מתעוררות כאן שאלות נכבדות לגבי תקופות התישנות בתביעתביצוע בעין של חוזה להעברת מקרקעין, וגם מבחינת העובדות אין אפשרות בשלב זהלקבוע אם התביעה התישנה, ההתחייבות היתה לבצע ההעברה לאחר פרצלציה ואין יודעיםמתי בוצעה הפרצלציה, ומאותו תאריך מתחילה תקופת ההתישנות שכן עד אז לא קמהלקונה זכות של ביצוע בעין.
גם טענת השיהוי אינה מצדיקה דחיה על הסף, לפי התביעה שולם כל המחיר ולא מןהנמנע שגם לאחר 10 שנים יזכו התובעים בתביעתם אם זו לא התיישנה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 10.12.70).
בר"ע 190/70 - מאי... בע"מ נגד חברת לויסון בע"מ.
*הנמקת פסק ע"י בורר. כאשר הבטיח הבורר לנמק את פסקו, די בכך שינמק את אשר ניתן לנמק כשאלהמשפטית. מאידך אין הוא צריך להסביר דרכי החישוב לפיהן הגיע לסכום שחייב את הצדלבוררות. טענה שממצאי הבורר אינם מבוססים על חומר הראיות אין להישמע לה כאשרהבורר שוחרר מן הזיקה לדיני הראיות.
בשטר הבוררות לא נקבו התובעים כל סכום וממילא רשאי הבורר לפסוק כל סכוםשהוא ואין לומר שפסק יותר משנתבע, כאשר בורר פוסק יותר משתבע התובע אין הוא חורגמסמכותו אלא הוא אשם בהתנהגות שאינה הוגנת.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 10.12.70).
ע.א. 187/70 - סולטנה שוחט נגד ויקטוריה בלבול ואח'.
*פקיעת התחייבות עם מות המתחייב. המערערת טיפלה באם אביה במשך שלוש שנים בחיי האב ובמשך חמש שנים לאחרפטירת אביה. היא הצליחה להוכיח הסכם עם אביה כי ישולם לה תשלום שנתי עבור הטיפולבאמו, אך ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכח שהאב התיימר לחייב עצמו גם לאחר פטירתו,הערעור על כך נדחה. בחומר הראיות לא היה כל זכר לכך שהמנוח התכוון שהתחייבותותחול גם לאחר פטירתו.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד שוחט למערערת,עו"ד כרמי למשיבים, 10.12.70).
ע.פ. 457/70 - שמואל שטיינפלד נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (עבירות מרמה).
המערער נמצא אשם בעבירות של התחזות כחייל ועבירות מרמה בקשר למשיכתשיקים ללא כיסוי והתראות כאחר. הופעל נגדו מאסר על תנאי של 15 חודשים וכן הוטלהעליו שנת מאסר אחת במצטבר. הערעור על כך נדחה. אין להעלות עתה טענות נגד גזרהדין הסופי שבו הוטל המאסר על תנאי. לענין העונש אין הוא חמור מדי בהתחשב בנסיבותהמקרה ובעברו של המערער.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד גב' איתן למשיב, 16.12.70).
ע.פ. 309/70 - יצחק ישראל נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (נסיון שוד).
בהיותו חייל מילואים כשהוא לבוש מדי צה"ל ותת מקלע בידו ביצע המערער יחדעם אחרים נסיון שוד. הוא נדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.הערעור על חומרת העונש נדחה בהתחשב במעשה החמור ובעברו של המערער.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון, עו"ד גב' לידסקי למערער, עו"ד גב'ברזל למשיבה, 5.11.70).
ע.פ. 400/70 - מדינת ישראל נגד שלמה מקופ.
*קולת העונש (הברחת חשיש).
המערער יחד עם אחר תכנן הברחת חשיש לגרמניה והכין מזוודה בעלת תחתיתכפולה ובה למעלה מ- 5 ק"ג חשיש. הוא נדון לשנה אחת מאסר וקנס בסך חמשת אלפים
ל"י. הערעור על קולת העונש נתקבל, עבירות הסמים הן חמורות ביותר ויש צורך בהטלתעונשים כבדים בעבירות אלה. העונש שהוטל על המשיב מפליג בקולתו ויש להחמירו. אילכך הועלה עונש המאסר לשנתיים בפועל ושנה מאסר על תנאי, וזאת בנוסף לעונש הכספיהאמור.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ד. בניש למערערת, עו"ד גונן למשיב, 11.11.70).
ע.פ. 362/70 - מדינת ישראל נגד עוסמן בן עלי.
*דבר מה" הדרוש כתוספת להודאה. המשיב הואשם בשתי עבירות זנות והורשע באחת ואילו בשניה זוכה, היתה הודאתובמשטרה בביצוע העבירה השניה אך חסרה עדות של "דבר מה" נוסף לצורך אימותההודאה, הערעור על כך נתקבל. בהודאתו במשטרה סיפר המשיב כי הביא את האשהלעבודת זנות במקום מסוים וכי באו לשם מספר גברים שבאו אתה במגע תמורת תשלוםוכן כי הכסף נמסר לאחד בשם ג'מיל. באה עדות בפני ביהמ"ש של אחד שסיפר כי המשיבהפנה אותו אל האשה וכי בזמן ביצוע המעשה עמדו המשיב וג'מיל בקרבת מקום. עדותזו די בה לספק את ה"דבר מה" הדרוש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, י. כהן, החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד בלטמןלמערערת, המשיב לעצמו. 10.11.70).
ע.פ. 439/70 - יום טוב לוי ומשה אליהו נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות זנות).
המערערים הורשעו בעבירה שענינה זנות ונדונו למאסר שנה אחת בפועל ושנהאחת על תנאי. ערעורם על חומרת העונש נתקבל. שני המערערים הם צעירים ללא הרשעותקודמות (פרט לעבירה אחת שלא ממין העבירה הנדונה), הם מסודרים בעבודה ונתפסולעסקי הזנות למשך שבוע ימים בלבד וזאת כאשר הבחורה שעסקה בזנות היא אשר כנראהנקטה מרבית היזמה. לפיכך הומר עונש המאסר בפועל במאסר על תנאי והשנים הועמדובפקוח קצין מבחן.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, ח. כהן, עו"ד מ, אלוני למערערים, עו"ד ר. סוכרלמשיבה. 14.10.70).
ע.פ. 349/70 - יוסף ריס נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (בעילת קטינה).
המערער הורשע בבעילת ילדה בת 13 וחצי ונדון ל- 30 חדשי מאסר. הערעור עלחומרת העונש נדחה. מדובר בגבר מנוסה ובנערה בלתי מנוסה ואין לומר שהיו שותפיםשוים להרפתקת אהבים. המערער הוא אשר פיתה את הנערה וגרם למצבה הנפשי הקשה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד הגלר למערער, עו"ד לביצקי למשיבה. 30.11.70). ע.פ. 392/70 - שלמה סאויסה נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות זנות).
המערער נשא לאשה נערה שלפני כן העסיק במעשי זנות ואשר הורשע בגין כך בעבר.גם לאחר שנשא אותה עסקה האשה במעשי זנות. כיון שהמערער גר עם אשתו כאשר עסקהבזנות קובע החוק חזקה שהוא חי על רווחיה וחובת ההוכחה עליו שלא חי על רווחיה.המערער לא הצליח להוכיח זאת והרשעתו בדין יסודה. לנוכח עברו הפלילי העשיר שלהמערער והמעשה המחפיר והמשפיל של העסקת אשתו בזנות במשך שנים אין להקל בעונששל שלש שנים מאסר תוך הפעלת מאסר על תנאי קודם של שנתיים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גיפס למערער, עו"דרובין למשיבה. 4.11.70).
בתוכן
* ע.א. 242/70 - ............. 106─ * הוצאות החזקת רכוש משותף בבית משותף.
─ * הפרת חובת נאמנות.
─* ע.א. 19/70 - ....................... 107─ * התחייבות מנהל חברה בשם החברה ואישור ההתחייבות ע"י המנהל השני.
─* ע.א. 556/69 - ............ 108─ * הענקת זכויות לחבר אגודה שיתופית ע"י תקנון האגודה.
─* בג"צ 80/70 - ................. 108─ * שדורי טלויזיה בשבת.
─* בקיצור .............................................................. 109─ * ע.פ. 241/70 - הרשעה ברצח.─ * המ' 642/70 - קולת העונש (נשיאת נשק).─ * ע.פ. 380/70 - הטלת עונש מאסר על תנאי.─ * בר"ע 197/70 - טענת התישנות.─ * בר"ע 190/70 - הנמקת פסק ע"י בורר.─ * ע.א. 187/70 - פקיעת התחייבות עם מות המתחייב.─ * ע.פ. 457/70 - חומרת העונש (עבירות מרמה).─ * ע.פ. 309/70 - חומרת העונש (נסיון שוד).─ * ע.פ. 400/70 - קולת העונש (הברחת חשיש).─ * ע.פ. 362/70 - "דבר מה" הדרוש כתוספת להודאה.─ * ע.פ. 439/70 - חומרת העונש (עבירות זנות).─ * ע.פ. 349/70 -חומרת העונש (בעילת קטינה).─ * ע.פ. 392/70 - חומרת העונש (עבירות זנות).─