ע.פ. 361/70 - מוסטפה גובארה נגד מדינת ישראל
*סיוע לעדות מתלוננת במעשה מגונה.
* כשרות הודית נאשם.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים רווה, ארליך, בייסקי) בת.פ. 723/69 וערעורנגדי - הערעורים נדחו)
העובדות:
המערער הואשם בארבע עבירות של מעשה מגונה בקטינה, שהיתה תלמידה שלו, שעה שהביאאותה לבית אמו בהפסקות הלימודים בבית הספר. נגד המערער היתה עדות הילדה, הודאת הנאשםבמשטרה, ועדויות נוספות. לגבי העבירה הרביעית, של שכן שראה את הילדה והמערער פעם אחתכשהם נכנסים לדירה. לעומת עדות הילדה, עמדה עדותו של המערער שאף פעם לא הביא אותהלבית אמו. ביהמ"ש הרשיע את המערער בכל העבירות שהואשם בהן ודן אותו לשנה אחת מאסרבפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הנאשם מערער על ההרשעה ועל חומרת העונש והמדינהמערערת על קולת העונש.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. הודאת הנאשם הובאה בחשבון כסיוע לעדות הילדה. ביהמ"ש המחוזי היה ערלנתונים שהביאו להודאת הנאשם. הוא לא התעלם מכך שהיתה השאה ולחץ מסוייםעל הנאשם, עד שלבסוף ביקש לאפשר לו להעלות על הכתב את הודאתו והוא עשה זאתבתא המעצר לאחר שהוחזר לשם ע"י החוקרים. לפי הנתונים לא נכפתה כאן הודאת כזבעל המערער, אלא שמתעוררת השאלה אם עצם השימוש באמצעים פסולים אינה פוסלתאת ההודאה לעדות. בשאלה זו קיימות שתי גישות, אך אין צורך לפסוק כאן בשאלההנ"ל שכן במקרה דנא מספיקה העדות המסייעת שהובאה לגבי העבירה הרביעית כדילשמש סיוע לעדות הילדה בקשר לכל ארבעת העבירות.
ב. סיוע לעבירה אחת אינו מספיק לתמוך בהרשעה בעבירה אחרת שבאותו אישום, אםהסיוע לא היה מספיק אילו הובא הנאשם לדין על כל עבירה בנפרד. לעומת זאת כשרהסיוע אם ניתן היה להיעזר בו אילו הועמד הנאשם לדין בנפרד על כל אחת מארבעתהעבירות.
ג. סיוע פירושו ראיה המחזקת בפרט מהותי עדות אחרת הצריכה סיוע. כאן עמדו זוכנגד זו עדות הילדה שהובאה ע"י הנאשם ארבע פעמים לבית אמו, ועדות המערער שלאעשה זאת אף פעם. אילו טען שהביא אותה לבית אך למטרה לגמרי אחרת לא היה בעדותהנוספת כל סיוע לעדות הילדה. ברם משהכחיש מכל וכל את הביקורים, באה עדות העדוחיזקה את עדותה של הילדה, ולעומתה הציגה את עדות המערער כעדות כוזבת.
ד. ערכה המסייע של עדות זו המפריכה את עדות המערער אינה רק לגבי אותה פעםרביעית. עדות הילדה הצריכה לסיוע היא עדות אחת המדברת על כל פרשת המעשיםומשזו נסתייעה די הסיוע לגבי כל העבירות.
ה. אשר לעונש - אמנם העונש קל מדי, אך ביהמ"ש דלמטה הביא בחשבון את מצבוהמשפחתי של המערער וביהמ"ש שלערעור לא יתערב בכך.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד מ. אלוני למערער, עו"ד ע. רובין למשיבה. 22.12.70).
בג"צ 267/70 - בנימין שרעף נגד ראש עירית בת ים ואח'
*מתן רשיון למועדון ביליארד.
(התנגדות לצו על תנאי. הצו בוטל.)
העובדות:
לעותר בית קפה ומסעדה בבת ים והוא ביקש רשיון להפכו למועדון ביליארד. בקשתו באהלפני ועדת הרשיונות העירונית וזו החליטה להעבירה לחוות דעת לועדת התכנון והבניה ולמשטרתישראל. לאחר שאלה חיוו דעתם החליטה ועדת הרשיונות שלא לתת לעותר את הרשיון המבוקש.על כך העתירה.
החלטה - השופט כהן:
א. לפי חוק רישוי עסקים, הרי רשות הרישוי הוא ראש העיריה או מי שהוא הסמיכולכך. כאן נתמנתה ועדת הרישוי ע"י העיריה ולא ע"י ראש העיר וממילא אינה מוסמכתלהחליט בבקשה לקבלת הרשיון האמור. העובדה שראש העיר השתתף בישיבת המועצהשהחליטה על מינוי הועדה והוא חתם על הפרוטקול אין בה כדי הסמכה בכתב הדרושהלפי החוק.
ב. לועדה המקומית לתכנון ובניה לא היה כל מעמד חוקי בענין זה. העותר לא ביקשרשיון לביצוע עבודות בחצריו ולא ביקש להשתמש שימוש הטעון היתר לפי חוק התכנוןוהבניה, ולא ביקש שימוש הנוגד את היתר הבניה שעל פיו נבנה הבנין מראשיתו.
ג. גם המשטרה מלכתחילה נתנה טעם להתנגדותה שאינו מצדיק את ההתנגדות. ברםמשבא הענין לבג"צ העלתה המשטרה את הנימוק כי בשנים האחרונות החלו להתרכזבאותו איזור בריונים ואלמנטים המסכנים את שלום הציבור ופתיחת מועדון ביליארדיגרום למשיכה ולרכוז של אלמנטים בלתי רצויים והדבר יהווה סכנה לשלום הציבור.
ד. בג"צ מביט בחשדנות על נימוק המובא לראשונה לפניו להנמקת מעשה או מחדלשלטוני, נימוק השונה מזה שניתן לפני כן לאזרח. ברם שומה על ביהמ"ש לבדוק אתהנימוק החדש כפי שהוא נטען והוכח.
ה. קשה לקבוע אם מן התבונה והסבירות הוא למנוע יצירת מוקדים של עברייניםבכח, או שמא סביר יותר להביא לריכוזם של הבריונים שאפשר יהיה לפקח עליהם. כמוכן יתכן ומועדון ביליארד ימשוך למקום דוקא אזרחים שלוים העוסקים בביליארדלתענוגם בלבד. אולם בג"צ אינו קובע את מדיניות המשטרה ויש להעמיד את אנשיהמשטרה בחזקתם שיודעים הם את מלאכתם ומכלכלים צעדיהם מתוך שיקולים ענינייםולגיטימיים, על כן התנגדות המשטרה בדין יסודה, ומטעם זה בלבד אין העותר יכוללזכות ברישיון המבוקש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, ח. כהן. עו"ד נ. גולדברג לעותר, עוה"ד ברוש וברסלע למשיבים. 29.12.70).
בר"ע 75/70 - בנק קומרסיאל נגד בנק פויכטוונגר
*מתן רשות לתקון כתב תביעה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטת בן פורת) בת.א. 263/68 - הערעורנתקבל ברוב דעות)
העובדות:
המערערת תבעה מאת המשיבה סכום כסף ועילת התביעה היתה העברת חוב. המשיבה טענהטענת הונאה ותרמית כלפי הנושה הראשון וקיבלה רשות להתגונן. כדי לסתום למשיבה את הטענותשיש בידה נגד הנושה המקורי, השמורות לה מכח פקודת העברת חוב גם כלפי אלה שבאו תחתיו,ולשלול מאת המשיבה את האפשרות להשביע את הנושה המקורי שבועה מכרעת, ביקשה המערערת
לתקן את כתב התביעה ובמקום הטענה של העברת חוב להעלות טענה שעקב חידוש (נובציה) נוצרחוב חדש שהמשיבה חבה למערערת. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה משני נימוקים: לא היתהכאן טעות בתום לב כאמור בתצהיר עליו נסמכה בקשת התיקון; התיקון אינו דרוש כדי להעמידלדיון את מה שבאמת שנוי במחלוקת בין הצדדים. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן (דעת מיעוט):
א. בתי המשפט חייבים אמנם לנהוג בבקשת תיקון כתב טענות יחס ליברלי, אך הרשותלא תינתן כדבר שבשיגרה. ביהמ"ש אינו בודק בשבע עינים בקשת התיקון, אך הוא זכאילקבל מהמשיב הסבר מה תקלה היתה, ועל שום מה מבקשים את התיקון, והסבר זהצריך שיהיה הסבר כן. מששוכנע ביהמ"ש שההסבר לא היה כן ויסודו בחוסר תוםלב רשאי היה מטעם זה בלבד לסרב למערערת את התיקון, וביהמ"ש שלערעור דרכולכבד את שיקול הדעת של הערכאה הראשונה.
ב. אם רוצה המערערת עתה לשנות את יסוד התביעה יכולה היא לבקש רשות להפסיקתובענתה, ורשות זו ניתנת בשלב זה לכל דיכפין, ולהגיש תובענה חדשה.
השופט ח. כהן:
א. מתן הרשות לתקן את כתב התביעה לא יפגע במאומה במצבה הדיוני של המשיבה.אפילו היה חוסר תום לב בהליכים מטעם המערערת, אין ביהמ"ש משווה לנגד עיניובבקשת תיקון בשלב שלפני תחילת הבירור, אלא אך זאת בלבד שתבוא לבירור המחלוקתהאמיתית השנייה בין בעלי הדין. אי לכך יש להרשות את התיקון, אך על המערערתלשאת בהוצאותיה של המשיבה בשתי הערכאות.
השופט לנדוי:
מטרת התיקון המבוקשת ע"י המערערת היא עקרונית מטרה כשרה, כי מותר לתובעלבקש חילופי עילה בעילה. הרשאת התיקון נתונה לשיקול דעת ביהמ"ש וגורם חשובלענין זה היא השלב בו מבקשים את התיקון. במקרה דנא הוגשה הבקשה לפני שביהמ"שנכנס לדיון בגוף התביעה, ואם התיקון יורשה אין לראות שום נזק שייגרם למשיבה. מצדשני חלפו כבר שנתיים מהגשת התביעה והגשת תביעה חדשה הינו מהלך דיוני חסרתכלית.
נכון שבענין כגון דא יהסס ביהמ"ש להתערב בשקול דעתה של הערכאה הראשונה.אולם כאן שגה ביהמ"ש המחוזי בשמוש שעשה בהלכה כאשר מצא שהבקשה לא באהכדי להעלות את הפלוגתא האמיתית ושהיא נעשתה שלא בתום לב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד א. ש. שמרון למערערת, עו"ד ל. ד. קומיסר למשיבה. 24.12.70).
ע.א. 226/70 - יצחק קביסון נגד אסתר לוי
*מתן רשות להתגונן.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 644/69 - הערעור נדחה)
העובדות:
המשיבה הגישה שטר לביצוע והמערער הגיש התנגדות, שכמוה כבקשה לרשות להתגונןבהליכי סדר דין מקוצר. לבקשתו צירף המערער תצהיר ובין היתר נטענה ריבית מופרזת, כך שעלחוב של 300 ל"י שולם סכום של 10 אלפים ל"י תוך 6 שנים. הרשם דחה את ההתנגדות משניטעמים: כי לא צויין בבקשה מה הסכום ששולם כריבית ומה הסכום ששולם על חשבון החוב;והטעם השני הוא שהתצהיר סותר את עצמו מניה וביה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור על החלטתהרשם ועל כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לטענת ריבית מופרזת - נכון הדבר כי כאשר מוגשת בקשה לרשות להתגונן ומעליםטענת ריבית מופרזת נגד שטר או אחד מסדרת שטרות, על הנתבע לתת בתצהירו פרטיםעל חשבון הקרן והריבית. אך במקרה דנא לא היה צורך בכך. כי אם נכונה הטענה ששולםסכום של 10 אלפים ל"י במשך 6 שנים עבור הלואה של 3000 ל"י, הרי ששולם הרבהמעבר לסכום הקרן והריבית החוקית לשנים אלה, ועל כן אין עוד חשיבות לשאלה מהובדיוק סכום הריבית הקצוצה ששולם על חשבון השיקים נשוא התביעה.
ב. מאידך נדחתה בצדק ההתנגדות מן הטעם שהתצהיר כלל סתירה פנימית בפרטיםהנוגעים לשיקים נשוא התביעה. נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להעלות בתצהירוגרסת הגנה ברורה וחד משמעית. המערער לא עשה כן בשלבי הדיון השונים. סתר אתעצמו בתצהירו הראשון בפני הרשם והגדיל את חוסר הבהירות וחוסר העקביות בשלביהדיון המאוחרים בפני ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, מני. עו"ד ד. אלדור למערער, עו"ד ב. טלמון למשיבה. 27.12.70).
ע.א. 335/70 - מטלקס בע"מ נגד וונדרלי ושות'
*עיכוב הליכים על יסוד הסכם בוררות.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט קנת) בהמ' 4076/70 - הערעור נדחה ברוב דעות)
העובדות:
המשיבה הגישה נגד המערערת תובענה וזו ביקשה לעכב ההליכים בטענה שקיים בין הצדדיםהסכם בוררות. ביהמ"ש דחה את הבקשה בקבעו כי הסכם הבוררות אינו חל על נשוא התובענה.אח"כ הגישה המערערת תביעה נגדית בתובענה, ועתה באה המשיבה וביקשה לעכב את ההליכיםבתביעה שכנגד מפאת אותו הסכם הבוררות. הפעם נענה לה ביהמ"ש וציווה לעכב את ההליכיםבתביעה שכנגד. על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן (דעת מעוט):
אין עוד ספק כי הסכם הבוררות חל על התביעה שכנגד הנובעת מתוך ההסכם ואינוחל על התביעה המקורית הנוגעת לעיסקה שנעשתה בין אותם צדדים לפני שנחתם ההסכםעם סעיף הבוררות. אולם משהגישה המשיבה את תביעתה לבית המשפט הדעת נותנתויעילות ההתדיינות מחייבת שהדין בתביעות ההדדיות שבין בעלי הדין לא יפוצל, וביהמ"שישתמש בשיקול דעתו ולא יעכב הההליכים בגין הסכם הבוררות.
השופט ברנזון (דעת הרוב):
אין במקרה זה כלל ענין של פיצול הדיון בשתי תביעות השלובות זו בזו ושיש משוםכך לבררן יחד. פיצול כזה מתרחש כאשר שתי תביעות נובעות מאותה עיסקה או מאותוענין, ואחד הצדדים מנסה לחלקן בין ביהמ"ש לבין הבורר. במקרה דנא ישנן שתי תביעותנפרדות הנובעות משתי עיסקות שונות. הדבר היחידי המשותף לשתי התביעות הוא שהןבין אותם צדדים, אבל זה אינו נימוק מספיק לאיחוד הדיון.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד א. הלפן למערערת, עו"ד מ. בן יקר למשיבה. 24.12.70).
ע.א. 263/70 - בנק ליצוא בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'
*תקפות העברת חוב.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בת.א. 672/69 - הערעור נדחה)
העובדות:
חברת שרות אקספרס (להלן החברה) ביצעה עיסקת יצוא נרות לארה"ב וקיבלה מהקונהמכתבי אשראי של בנק אמריקאי שלפיו ישלם הבנק לחברה לפי ממשכים שלה סכומי כסף עםביצוע היצוא. במכתבי האשראי צויין בנק לאומי כקורספונדנט של הבנק האמריקאי, עם זאת היתההחברה לקוח של הבנק וזה ייצג אותה בענינים נוספים. החברה רכשה נרות אצל אחים בורקיסוהעבירה הוראות לבל"ל להעביר לאחים בורקיס תמורה של 4 הממשכים כאשר יגיע מועד הפרעוןשבממשכים. בעקבות בוררות בין המשיבים האחרים לבין האחים בורקיס ובסיכומה העבירו האחיםבורקיס הוראות בלתי חוזרות לבל"ל כי הסכומים שהיו צריכים לקבל לפי הוראות החברה יועברולמשיבים. לאחר מכן עוקלו הכספים ע"י נושים אחרים של האחים בורקיס ובביהמ"ש התעוררההשאלה אם היה תוקף להעברת החוב מצד האחים בורקיס למשיבים. ביהמ"ש המחוזי השיב עלכך בחיוב ועל כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. אין מקום לספק שבעיסקת יצוא הנרות שימש בנק לאומי לא רק כקורספונדנט שלהבנק האמריקאי אלא היו לו גם תפקידים אחרים והוא פעל בעיסקה כבנקאי של החברה.היה בינו ובין החברה קשר חוזי שבין בנק ללקוחו, ולפיו היה חייב הבנק את סכומיהממשכים לכשיפרעו.
ב. לפי פקודת העברת חוב יכול אדם להעביר "כל חוב המגיע לו או העתיד להגיע לו".ניתן להעביר חוב שטרם הגיע זמן פרעונו אף אם אין בטחון שאותו חוב יגיע, באם החובמבוסס על חוזה שהיה קיים בעת ההעברה, להבדיל ממקרים שבהם קיים רק סיכוי לקבלתכספים,
ג. אין לומר כי ההעברה פסולה מכיון שרק חלק מהחוב שהגיע לחברה הועבר למשיבים.הועברו ארבעה ממשכים שהבנק היה צריך לפדות מהבנק האמריקאי לפי ארבע סדרותמסמכים ולפי ארבעה ממשכים. ארבעה חובות אלה הועברו בשלמותם ואין נפקא מינהשלחברה הגיעו סכומים נוספים לפי מסמכים אחרים ולפי ממשכים אחרים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. עו"ד ו. א. שרויאר למערער, עוה"ד א. סמואל וש. וואנו למשיבים. 21.12.70).
ע.א. 293/70 - משה מורדוך נגד יחזקאל דעבול
*טענת תרמית במכר.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, מני, שיינבוים) בע.א. 480/69 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המערער מכר למשיב מכונית טנדר לאחר שלוש שנות שימוש ומיד לאחר שהקונה קיבל אתהטנדר נתברר לו כי המנוע הרוס ויש להחליפו. המשיב הגיש תביעה נגד המערער בטענת תרמיתולטענתו ידע המוכר כי "המנוע מת" והעלים זאת ממנו. שופט בימ"ש השלום קבע מספר עובדות
מהן הסיק שהמוכר ידע את מצב המנוע לאשורו, ולא זו בלבד ששתק אלא שאף אמר לקונה כי"הטנדר 100 אחוז בסדר". ביהמ"ש המחוזי אישר את מסקנות בימ"ש השלום ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. טענת תרמית היא טענה חמורה הטעונה ראיה ברורה. במקרה דנא לא היה בעובדותואף לא במשקלן המצטבר בסיס איתן למסקנה כי המוכר רימה את הקונה.
ב. אילו "מת" המנוע טרם זמנו אפשר היה לראות בכך מום רציני. אך לא היתה כלראיה בקשר לשאלה מה אורך חייו הנורמלי של מנוע כזה ואין לומר כי התקופה שלשלוש שנים היא בלתי סבירה.
ג. המקרה אינו חורג מסוג המקרים שבהם נמכר רכב משומש ואין לבוא על המוכרבטענות על פגמים המסתברים מעצם היותו רכב משומש. נכון שמעשה תרמית הוא לארק העלמת פגמים שהיו ידועים למוכר, אלא אף העלמת פגמים, שעצם עיניו מראותםמתוך קלות ראש כשלא איכפת לו אם העובדה המוצגת היא אמת או כזב, אך בהיעדרראיה כי לגבי רכב זה סביר היה לחזות מראש שבעתיד הקרוב "ימות המנוע מוות טבעי"מה היה הפגם שעל אודותיו ידע המוכר או שכלפיו עצם את עינו ?
ד. האמירה כי "הטנדר מאה אחוז בסדר" אין משמעותה אלא שהרכב תקין בהתחשבבמצבו כרכב משומש, על כל המומים הטבעיים הכרוכים בכך.
השופט עציוני (מסכים ומוסיף):
טענת תרמית היא טענה חמורה ונדרשת מידת הוכחה יותר גדולה מאשר במקרהשל תביעה אזרחית רגילה. במקרה דנא לא רק שלא הובאו הוכחות כנדרש בטענת תרמית,אלא גם השכנוע הרגיל הנדרש במשפט אזרחי לא ניתן.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. עו"ד א. בדיחי למערער, עו"ד מ. מלצר למשיב. 31.12.70).
ע.א. 256/70 - יצחק פרידמן ואח' נגד עירית חיפה
*הסמכות המקבילה או הייחודית בין בג"צ לבתיהמ"ש האחרים.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים וינוגרדוב, כספי, דורי) בע.א. 135/69 - הערעור נתקבל)
.
במקרה נשוא הערעור הגישו המערערים לבימ"ש השלום תביעה למתן צו הצהרתיכי ביצוע הוראת מפקח מטעם העיריה להעמיד מתקני אשפה במקום מסוים יהוה מטרד ולכןיאסר על העיריה להעביר את פחי האשפה למקום החדש. בפני בימ"ש השלום טענה העיריהכי אין לו סמכות לדון בענין באשר את הנושא יש להביא לפני ביהמ"ש הגבוה לצדק.בימ"ש השלום דחה את הטענה וקבע כי אכן יהוה הדבר מטרד. ביהמ"ש המחוזי קיבל אתערעור העיריה וקבע כי אין לבימ"ש השלום סמכות לדון בנושא שעיקרו מבוסס על צומינהלי של פקח העיריה, ועל כן הסמכות הייחודית היא בידי ביהמ"ש הגבוה לצדק.
הערעור על החלטה זו נשמע בפני הרכב מורחב של 5 משופטי ביהמ"ש העליון ובפסקדין מקיף נדונה בעית הסמכות הייחודית או המקבילה בין בג"צ לבתי המשפט האחרים.הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי נתקבל והוחלט כי במקרה הנדון היתה סמכות לבימ"שהשלום לדון בענין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן, מני, י. כהן עו"ד ש. פיכמן למערערים, עו"ד ע. צייד למשיבה. 16.12.70).
ע.א. 322/70 - עירית תל אביב נגד סוכנות לאמנים בע"מ
*הסמכות המקבילה או הייחודית בין בג"צ לבתיהמ"ש האחרים.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט דבורין) בהמ' 4732/70 - הערעור נדחה)
כמו בערעור שהוזכר לעיל (ע.א. 256/70) הועלתה גם בערעור זה שאלת סמכותושל ביהמ"ש המחוזי לעומת סמכותו של ביהמ"ש הגבוה לצדק. במקרה דנא ביקשה המשיבהסעד הצהרתי שהיא מהווה "תיאטרון עברי" לצורך הנחה בתשלום היטל עינוגים במופעשערכה בערב יום העצמאות. כנגד בקשתה של המשיבה טענה העיריה כי אין לביהמ"שהמחוזי סמכות לדון בענין וכי ענין מינהלי לפניו אשר הסמכות לדון בו נתונה באופן ייחודילביהמ"ש הגבוה לצדק. ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה וקבע כי יש לו סמכות לדון בעניןוביהמ"ש העליון אישר את מסקנתו. ביהמ"ש עמד על ההבחנה בין סוגי העתירות הקובעותאת סמכותו הייחודית או המקבילה של בג"צ לעומת בימ"ש אזרחי רגיל.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. עו"ד ש. הרציג למערערת, עו"ד ז. ברא"ז למשיבה. 17.12.70).
ע.פ. 453/70 - ג'וזפין קרייטון נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (החזקת חשיש) המערערת שהיא תושבת קנדה בקרה פעמים אחדות בישראל ובבקורה האחרוןכשעמדה לצאת את הארץ נתפסה על גופה כמות של כ- 4 ק"ג חשיש. היא נדונה לשנהאחת מאסר והערעור על כך נדחה. מכמות החומר שנתפס ברור שהמדובר בעסקה מסחרית.המדינה נעשתה לאחרונה מוקד למבקרים הבאים לעסוק במסחר בסמים ועל בתיהמ"שלהגיב בחומרה על תופעה זו. אי לכך אין להקל בעונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד קלמנוביץ למערערת, עו"דגב' בניש למשיבה. 8.12.70).
ע.פ. 463/70 - משה בן יעקב רבי נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (זיוף שטרות) המערער זייף שטרות בסכום כולל של 300,000 ל"י ולבסוף נשאר חייב סכום שללמעלה מ- 25,000 ל"י. הוא נדון לשנתיים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי והערעורעל כך נדחה. עבירות מעין אלה חותרות תחת חיי מסחר תקינים ואין לעבור עליהן לסדרהיום בעונש קל.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. המערער לעצמו, עו"ד ע. רובין למשיבה. 17.12.70).
ע.פ. 377/70 - ווליד עבד אלרזאק ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (הסתננות) שלושת המערערים הורשעו בעבירות של יציאה שלא כדין ללבנון ושל הסתננותלישראל ונדונו הראשון לשנתיים מאסר בשל כל עבירה והשניים האחרים שנה אחתמאסר על כל עבירה באופן שהעונשים מצטברים. ביהמ"ש העליון קבל את הערעור בציינוכי על אף חומרת העבירות הרי העונש חמור מדי ודי בכך שהעונשים יהיו חופפים ולאמצטברים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. עו"ד ה. שחאדה למערער הראשון, המערערים2 ו- 3 לעצמם, עו"ד גב' איתן למשיבה. 16.12.70).
ע.פ. 381/70 - דוד עמר ואח' נגד מדינת ישראל.
*טענת התגוננות בעבירה של חבלה חמורה וחומרת העונש שני המערערים הורשעו בעבירה על סעיף 235 לפח"פ ונדונו המערער הראשון ל- 50חדשי מאסר והשני ל- 18 חדשי מאסר. המערערים מערערים על ההרשעה וחומרת העונש
והמדינה על קולת העונש. כל הערעורים נדחו. המערער הראשון שדקר בסכין את המתלונןטען "טענת התגוננות" אך ביהמ"ש המחוזי לא האמין לו. טענת התגוננות צריך הנאשםלהוכיח וכאשר ביהמ"ש אינו מאמין לו נפלה הטענה, גם אם עדותו של המתלונן לאהיתה עדות מהימנה. אשר לכוונה לחבל הרי מעצם החזקת הסכין והשימוש בה היהביהמ"ש יכול להסיק כוונה זו. המערער מס' 2 נלווה למערער מס' 1 והוא אשר קראלמתלונן לגשת למערער מס' 1 ומכל נסיבות הענין המסקנה היחידה המתקבלת על הדעתהיא שהוא ידע כי המערער מס' 1 מתכוון לחבל במתלונן.
אשר לעונש הרי אמנם הוא קל מדי וייתכן שמלכתחילה היה צריך להחמיר בעונש,אעפ"כ לא יתערב ביהמ"ש שלערעור בשקול דעתו של ביהמ"ש דלמטה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עוה"ד נ. קנת ושטרית למערערים, עו"ד גב' ד. בנישלמשיבה).
ע.פ. 234/70 - דוד בן צדוק אליהו נגד מדינת ישראל.
*הרשאה לנהיגת רכב ללא בטוח למערער קטנוע ורכב עליו עד התביעה גולדפנד שקרתה לו תאונה ונפצע תוך כדינהיגה. מתברר שמבחינת הבטוח לא היה גולדפנד רשאי לנהוג והמערער מסר הודעהבמשטרה שהקטנוע נגנב ממנו, ושגולדפנד נהג בו בלי לקבל רשות. מאידך העיד גולדפנד,עדות יחידה, שהמערער הרשה לו להשתמש בקטנוע שלו. ביהמ"ש הרשיע את המערערבעבירות של מסירת הודעה כוזבת ושל התרת שימוש בכלי רכב ללא בטוח ודן אותולקנס של 600 ל"י ומאסר על תנאי של 6 חדשים, הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונשנדחה. ביהמ"ש היה רשאי לבסס את ההרשעה על עדות יחידה לאחר ששקל בזהירותאת כל נסיבות הענין. בודאי השפיעה על שיקוליו של השופט גם העובדה, שלמערער היהמניע מספיק לנסות להסיר ממנו את האשמה.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד א. רון למערער, עו"דגב' א. ברזל למשיבה).
ע.פ. 293/70 - ליאונרד דוברובסקי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (החזקת חשיש) המערער שמוצאו מקנדה גוייס בישראל למסחר בחשיש ונתפס כשהוא מחזיק כמויותניכרות של הסם המסוכן. הוא נדון לשנה וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי.העונש הנו קל ואין להקל בו עוד, ומאידך אין זה מקרה מתאים להחמיר בעונש. לפיכךנדחו שני הערעורים על מידת העונש.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד בן - חיים למערער, עו"ד גב' ראב למשיבה).
ע.פ. 260/70 - מוריס עזורי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעשה מרמה) המערער ביצע מעשי מרמה כלפי שתי בחורות תמימות כאשר בתכנון בעזות מצחובחוסר התחשבות ברגשותיהן הוציא מהן אלפי ל"י תוך הבטחת נשואין. הוא נדון ל- 6שנות מאסר והערעור על חומרת העונש נדחה. למערער עבר פלילי עשיר והוא מהווהסכנה לציבור. היה צורך בעונש חמור הן כדי להגן על הציבור והן כדי להרתיע אתהמערער ממעשים דומים בעתיד.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד אביבי למערער, עו"ד גב' לויצקי למשיבה.30.11.70).
ע.פ. 374/70 - משה דהן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (נסיון שוד מזוין) המערער הורשע בנסיון לביצוע שוד כשהוא מזויין בתת מקלע ונדון ל- 5 שנותמאסר. הערעור על חומרת העונש נדחה לנוכח חומרת העבירה. ביהמ"ש המחוזי צייןבגזר דינו כי המעשה הוא חמור ביותר "שוד מזויין ומתוכנן" וכו'. נכון שלמעשה הורשעהמערער רק בנסיון לבצע שוד, אולם ביהמ"ש המחוזי עומד בחזקה שתוכנו של כתב
האישום היה ידוע לו ובו נאמר ברורות שהמערער אינו מואשם אלא בעבירת נסיון. לאהיתה זאת, איפוא, אלא פליטת קולמוס אשר איננה מצדיקה התערבות בגזר הדין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דא. משאלי למערער, עו"ד ע. נתן למשיבה. 3.11.70).
ע.פ. 295/70 - אבא שפשה נגד מדינת ישראל.
*הרשעה לאחר שהמתלונן חזר בו מתלונתו על פי תלונתו של עו"ד, קרובו של המערער, הועמד המערער לדין על עבירותמרמה בנסיבות מחמירות. לאחר הכרעת הדין כאשר המערער הורשע, הציג בפני ביהמ"שמכתב מאותו עו"ד שבו הוא מבטל את תלונתו ומציין כי נוכח לדעת שלא היתה בכוונתהמערער לרמותו או להוציא כספים בטענות שוא. עוה"ד אישר טלפונית את תוכן המכתבובא כוח התביעה בקש לחקור את המתלונן, אך השופט נתן מיד גזר דין נגד המערער.הערעור על כך נתקבל. אחרי המפנה המפתיע בעמדת המתלונן מן הראוי היה שיקראחזרה לביהמ"ש לשם מתן עדות נוספת בשבועה לאחר שבעדותו הראשית האשיםאת המערער. אי לכך בוטלו פסה"ד וגזר הדין והענין הוחזר לביהמ"ש המחוזי שישמעאת המשפט מחדש.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, ויתקון. עו"ד הגלר למערער, עו"ד גב' ברזל למשיבה. 8.11.70). ע.פ. 268/70 - משה בן שלמה כהן נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירה זנות המערער הורשע בעבירות זנות ונדון לשנתיים מאסר בפועל ואחת על תנאי. ערעורועל ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. המתלוננת היא אשתו של המערער שגרה יחד עמו.היא זונה והיתה זונה גם לפני נשואיה למערער. ביהמ"ש נעזר בחזקה של סעיף 1(ג) לחוקלתיקון דיני העונשין (עבירות זנות) שגבר הגר עם זונה חזקה עליו שהוא חי על רווחיה,זולת אם הוכח הפוכו של דבר. חזקה זו ניתן להפעילה גם כאשר המקום בו היא עוסקתבזנות איננו במקום המגורים המשותף לגבר ולאשה. מבלי להכנס לשאלה אם העבירהשל חיים על רווחי זונה דורשת שהתביעה תוכיח כי הנאשם ידע שרווחיה של האשה באולה מעסוקה בזנות, הרי כאן הוכח שהמערער ידע כי הכסף בא לאשה מעסקי זנות. אשרלעונש אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. עו"ד קנת למערער, עו"ד נתן למשיבה).
בג"צ 229/70 - שעיה שלום ואח' נגד ראש עירית באר - שבע.
*סילוק צריף על מדרכה ע"י העיריה. העותרים נדרשו לסלק צריף של העותרים העומד על מדרכה, אם כי המדרכה עדייןאין אפשרות להשתמש בה, העותרים מתנגדים לסילוק הצריף ועתירתם נדחתה. המדרכהברשות הציבור לעולם מדרכה היא ושייכת לציבור, ואף אם מסיבה כלשהי אין בידיהציבור להשתמש בחלק אחד ממנה, אין זה מקנה זכות לעותרים לחסום חלק אחר ממנהובכך להפריע לשימוש הציבור בחלק זה של המדרכה.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד שביט לעותרים,עו"ד אליעז למשיבים. 9.12.79).
בג"צ 257/70 - מאיר שחמון נגד מנהל משרד הרישוי.
*תשלום חוב מסים על רכב שנרכש בהוצל"פ. העותר קנה בהליכי הוצל"פ מכונית ומשביקש לרשום העברת בעלות וחידוש רשיוןרכב נדרש לסלק תחילה אגרות ומסים אשר בעליו של הרכב נשאר חייב לפני מכירתו.בעשותו את הצו על תנאי להחלטי ציין ביהמ"ש כי ספק אם בכלל רשאית רשות הרשוילדרוש מאת מי שבא לבקש רשום או רשיון שהוא ישלם מכיסו תשלומים אשר לא הואחויב בהם אלא מישהו אחר. אולם שאלה זו אפשר להשאירה פתוחה, שכן גורל העתירההנדונה נחתך עפ"י הוראות סעיף 29 לחוק ההוצל"פ, שלפיו המכירה בהליכי הוצל"פ
ממרקת את הממכר מכל חוב הדבק בו חוץ מאשר חוב הנובע מזכות שהיא עדיפה עפ"ידין, והזכות לדמי רשיונות או אגרות אחרות לפי תקנות התעבורה איננה זכות העדיפהעפ"י דין.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט כהן. עו"ד י. קובו לעותר, עו"דבר - סלע למשיב. 20.12.71).
בג"צ 366/70 - אברהם גולדמן ואח' נגד רושם האגודות השיתופיות ואח'.
*אישור תקון תקנות אגודה שיתופית. העותרים בקשו צו שיאסור על המשיב לאשר תיקון התקנות של "אגד" כפי שהוצעוע"י הנהלת "אגד". העותרים חוששים כי האישור של המשיב אין אחריו ולא כלוםלחוקיות התיקונים הללו. העתירה נדחתה. אשור הרשם יכול לשמש ראיה רק לכך שלדעתהרשם התיקון הוא חוקי. אך עדיין הדרך פתוחה לפני העותרים להראות לבימ"ש מוסמךשהתיקון נעשה שלא בהתאם לחוק. עובדה היא שתובענה כזו תלויה ועומדת בפניביהמ"ש המחוזי בת"א. כמו כן ניתנת בידי העותרים זכות ערעור על החלטת הרשם לפנישר העבודה וכל עוד לא מיצו העותרים הליכי ערעור אלה לא יענה בג"צ לעתירתם.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד מ. רימל לעותרים. 20.12.70).
בג"צ 252/70 - חיים בוקסר ואח' נגד שר האוצר ואח'.
*הארכת מועדים. המבקשים הגישו עתירה לבג"צ נגד המשיבים וניתן תצהיר תשובה מטעם המשיבים.לאחר שעבר המועד לבקשת פרטים נוספים לנאמר בתצהיר, בקשו המבקשים בהמרצההארכת המועד. בקשתם נדחתה. הפרטים המבוקשים אינם מהוים פרטים נוספים ומפורטיםיותר לנימוקים שפורשו בתצהיר התשובה, אלא למעשה מנסים המבקשים בדרך שלבקשת פרטים נוספים להכניס לסדר הדין בבג"צ את סדר הדין של שאלונים הקיים בסדרהדין האזרחי. אין פסול בשאלונים בסדר הדין האזרחי אך אלה אינם קיימים בסדר הדיןבבג"צ.
בהמרצה אחרת בקשו המבקשים הארכת מועד למשלוח הודעות לחקור את המצהיריםעל תצהירי התשובה. גם בקשה זו נדחתה. נימוקם של המבקשים לאחור הוא שנתקייםמשא ומתן בין הצדדים וחשבו כי הענין יסתיים בפשרה. אולם כבר נפסק כי משא ומתןבין הצדדים אינו מהוה נימוק המצדיק את האיחור והארכת המועד.
(בפני: הרשם בר טוב. עוה"ד ר. הלר וג. קריב למבקשים. עו"ד א. שפאר למשיבה מס' 12.70.2.22).
בג"צ 371/70 - טופיק אללה נגד שר התחבורה ואח'.
*הענקת רשיון מונית.
העותר קובל על דחית בקשתו להעניק לו רשיון מונית, בתצהירו שהוגש לועדתהערר נאמר שעבד כנהג באוטובוס אך לא נאמר כי עבד כנהג מונית ולפי התקון בתקנותהתעבורה אחד הגורמים שיש להביא בחשבון הוא תקופת השרות כנהג מונית ולא כנהגברכב ציבורי סתם. משנתגלו לועדה העובדות מתוך תצהיר העותר לא היתה צריכה לערוךחקירה נוספת אלא היה בידה לפסוק עפ"י הצהרת העותר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. עו"ד א. אביבי לעותר. 23.12.70).
בתוכן
* ע.פ 361/70 - ......................... 126─ * סיוע לעדות מתלוננת במעשה מגונה.
─ * כשרות הודית נאשם.
─* בג"צ 267/70 - ............... 127─ * מתן רשיון למועדון ביליארד.
─* בר"ע 75/70 - ........................ 127─ * מתן רשות לתקון כתב תביעה.
─* ע.א. 226/70 - ............................. 128─ * מתן רשות להתגונן.
─* ע.א. 335/70 - ......................... 129─ * עיכוב הליכים על יסוד הסכם בוררות.
─* ע.א. 263/70 - ........ 130─ * תקפות העברת חוב.
─* ע.א. 293/70 - .......................... 130─ * טענת תרמית במכר.
─* ע.א. 256/70 - ...................... 131─ * הסמכות המקבילה או הייחודית בין בג"צ לבתיהמ"ש האחרים.
─* ע.א. 322/70 - ..................... 132─ * הסמכות המקבילה או הייחודית בין בג"צ לבתיהמ"ש האחרים.
─ * ע.פ. 453/70 - חומרת העונש (החזקת חשיש)....─ * ע.פ. 463/70 - חומרת העונש (זיוף שטרות)......─ * ע.פ. 377/70 - חומרת העונש (הסתננות)...........─ * ע.פ. 381/70 - טענת התגוננות בעבירה של חבלה חמורה וחומרת העונש.....─ * ע.פ. 234/70 - הרשאה לנהיגת רכב ללא בטוח....─ * ע.פ. 293/70 - חומרת העונש (החזקת חשיש)............─ * ע.פ. 260/70 - חומרת העונש (מעשה מרמה)............─ * ע.פ. 374/70 - חומרת העונש (נסיון שוד מזוין)....─ * ע.פ. 295/70 - הרשעה לאחר שהמתלונן חזר בו מתלונתו....─ * ע.פ. 268/70 - הרשעה בעבירה זנות.....─ * בג"צ 229/70 - סילוק צריף על מדרכה ע"י העיריה.─ * בג"צ 257/70 - תשלום חוב מסים על רכב שנרכש בהוצל"פ.─ * בג"צ 366/70 - אישור תקון תקנות אגודה שיתופית.─ * בג"צ 252/70 - הארכת מועדים.─ * בג"צ 371/70 - הענקת רשיון מונית.─
─
─
──