ע.פ. 448/70 - עוואד בן סלם בדיח נגד מדינת ישראל
*טענות צורך ושכרות בהרשעה של חבלה חמורה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.פ. 1074/68 - הערעור נדחה)
העובדות:
היתה קטטה בין אשתו של המערער לבין אשתו של המתלונן שבתוצאתה הגיע המערער למקוםכשבידו סכין, לאחר שהוזעק ע"י בתו, דקר את המתלונן וגרם לו חבלה חמורה. הוא הועמדלדין בעבירה של נסיון רצח אך הורשע בגרימת חבלה חמורה מתוך כוונה לגרום לחבלה חמורהונדון לשנתיים מאסר שמתוכן שנה אחת מאסר בפועל. על ההרשעה נסב הערעור.
החלטה - הנשיא אגרנט:
א. לטענת ההגנה של צורך לפי סעיף 18 לפח"פ כאשר מרכיבים עליה את ההגנה שלטעות בעובדה - לא היה כל יחס סביר בין צורת התגובה של המערער לבין הצורך להצילאת אשתו מהמכות שספגה אפילו לפי מה שחשב המערער. מה גם שאין עדות שהמתלונןעצמו השתתף בתקיפת אשת המערער.
ב. לטענת השכרות שעורר המערער - אמנם הוא שתיין כרוני אך איננו סובל מפסיכוזהאלכוהולית איזושהי. נמצא כי לא הוכח שהוא היה לוקה בטרוף דעת זמני בשעת המקרה.העובדה כי זכר למחרת היום בהודעתו במשטרה את המקרה, הסברו שהמניע שהמריצולבצע את מעשה הדקירה היה להגן על אשתו, העובדה שהצטייד בסכין מטבח, כל אלהמצביעים שידע את מהות המעשה ולא היה בשכרותו כדי לשלול את כוונתו לגרום חבלהחמורה למתלונן.
ג. לכתחילה הואשם המערער בנסיון לרצח, אך בעוד שביהמ"ש מצא כי לא הוכחהכוונת קטילה, הוא קבע כי הוכחה הכוונה לגרום חבלה חמורה. לענין המסקנה שלא הוכחהכוונת קטילה הביא ביהמ"ש בחשבון שהמערער היה שיכור במידת מה, דבר האומר כילא שיוה לנגדו, עקב שכרותו, את האפשרות שיביא למות קרבנו. מאידך אין אותה שכרותצריכה לשלול גם את המסקנה שהיה בכוונתו לגרום למתלונן חבלה חמורה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. עו"ד שיאון למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 28.12.70).
בג"צ 236/70 - שאול חממה ואח' נגד ראש עירית פ"ת ואח'
*הענקת רשיון לפתיחת חנות.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי)
העובדות:
הועדה המחוזית לתכנון ולבניה הכינה תכנית מתאר מקומית לאיזור העיר פ"ת והתכניתהופקדה אך טרם קבלה תוקף. לאחר מכן החליטה הועדה המקומית לתקן את תכנית המתארע"י הוספת תקנות להגבלת פתיחת חנויות ובין היתר הגבלת פתיחת חנויות ירקות ברחוב חובביציון. החלטת התקון טרם הופקדה. בינתיים הגישו העותרים בקשה לרשיון לניהול חנות ירקותופירות ברחוב חובבי ציון ובקשתם נדחתה ע"י ראש עירית פ"ת בהסתמכו על ההחלטה האמורהשל הועדה המקומית לתכנון ובניה. על כך העתירה לבג"צ.
החלטה - השופט לנדוי:
א. הכלל הוא שכל אדם זכאי לעסוק בעסק כרצונו, בגבולות שהחוק מציג לו, ומקוםשדרוש רשיון והרשות מסרבת לתת רשיון, עליה להצדיק את הסירוב על יסוד הוראהשבדין. בשקולים שבתכנון ערים הרשות אינה יכולה להדריך את עצמה עפ"י מה שנראה
בעיניה כרצוי מבחינת תכנון ערים אם שיקוליה אינם נשענים על הוראה שבדין.
ב. הודעה על הכנת שינוי ותקון לתכנית המתאר כפי שפורסמה ע"י הועדה המקומיתצריכה להתפרסם ע"י הועדה המחוזית וזו צריכה לאשר ולפרסם שינוי כזה של תכניתמתאר.
ג. תכנית השינוי יש לה תוקף להגביל לפיה מתן הרשיונות רק לאחר הפקדתה אך לפנישהגיעה לשלב ההפקדה וטרם נקבעו התנאים המגבילים את מתן הרשיונות אין לרשותהרישוי אחיזה בדין לאי מתן רשיון לעסק המבוקש.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד מ. כהן לעותרים, עו"ד א. בר למשיבים. 7.1.71).
ע.א. 84/70 - דוד אבידר נגד יעקב אשכנזי
*צו פינוי בשל נטישת המושכר.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: קנת, מני, שיינבוים) בע.א. 217/69 - הערעור נדחה).
העובדות:
בשנת 1961 שכר המערער מהמשיב חנות בת"א למכירת רהיטים. ביוני 1966 עזב את הארץובשנת 1967 הגיש המשיב תביעת פינוי ואחת העילות היתה נטישת המושכר. עד לבירור המשפטבאמצע 1968 לא חזר המערער לישראל ואחיו ניהל את העסק במקומו. האח העיד כי הוא ניהלאת העסק עם אחיו מיום פתיחת החנות וכי המערער עומד לחזור לישראל בסוף שנת 1970. בימ"שהשלום קבע שהמערער לא הרים את עול ההוכחה שהיה מוטל עליו בדבר כוונתו לחזור ארצהולנהל את העסק במושכר, ובאשר לניהול העסק ע"י האח לא הוכחה הזדהות החזקות ואין בכךכדי למנוע צו פינוי עקב נטישה. עם זאת קבע ביהמ"ש כי יהיה זה צודק לדחות את ביצוע פסה"דלשנה אחת ואם יחזור המערער תוך שנה לניהול העסק לא יבוצע פסה"ד. המערער לא ערערעל פסה"ד לביהמ"ש המחוזי ואילו המשיב ערער עליו. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בהוסיפו אתהתנאי שפינוי לא יבוצע אם המערער יחזור ארצה, חרג ביהמ"ש מסמכותו ומקביעתו שהמושכרנוטש, וקבע בי יש לבצע את צו הפינוי ללא תנאי. על כך הוגש הערעור ועד ליום בירורו טרםחזר המערער לישראל.
החלטה - השופט לנדוי:
א. מכיון שהמערער לא הגיש בשעתו ערעור לביהמ"ש המחוזי לביטול צו הפינוי מחמתנטישת המושכר אין הוא יכול להעלות בערעור טענות נגד אותו צו. אילו השלים המערערעם פס"ד כפי שניתן, והיה חוזר תוך השנה לארץ לניהול העסק, היה ביהמ"ש אומר, תוךהשקפה אחורנית על התפתחות הדברים, שלא היה לו על מה לערער לביהמ"ש המחוזי,ורק אז יכול היה להעלות בערעור לביהמ"ש העליון טענות נגד עצם צו הפינוי.
ב. לבימ"ש השלום ישנה סמכות להושיט סעד מן הצדק גם כאשר צו הפינוי ניתן מחמתנטישת המושכר והסעד שהושיט במקרה דנא היה סעד מן הצדק.
ג, לא היה מקום להושטת סעד מן הצדק בנסיבות המקרה הזה. ביהמ"ש ישתמש בסמכותולמחול לנתבע על מעשה או מחדל המצדיקים צו פינוי, אם הנתבע גילה רצון כן לתקןאת המעוות. במקרה דנא אילו בעת הדיון במתן סעד מן הצדק היה המערער בארץ אולפחות היה משכנע את ביהמ"ש שהוא עומד לחזור תוך זמן קצוב אפשר היה לתת סעדמן הצדק, אך למעשה לא חזר המערער עד לבירור המשפט ואף לא שיכנע שהוא עומדלחזור. אי לכך לא היה מקום להעניק לו סעד מן הצדק.
ד. המערער עומד בתצהירו על כך שהפסד דמי המפתח יחסל למעשה כל רכושו בישראל,אם בדעתו לממש את הרכוש ע"י קבלת דמי מפתח, זו בודאי איננה מטרה שלשמה ימנעביהמ"ש את הפינוי עפ"י עילת הנטישה שהוכחה.
ה. אין ספק שכתוצאה מן הפינוי יפגע אחיו של המערער המנהל את החנות. אבל פגיעהזאת אינה יכולה לבוא בחשבון שקוליו של ביהמ"ש היות ולאח אין זכויות של דיירותבחנות זו.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עוה"ד א. מאירי וש. שטרנברג למערער, עו"ד ל. נודלמן למשיב. 7.1.71).
ע.א. 703/70 - פלוני נגד פלונית
*עכוב יציאה מן הארץ של תושב חוץ שבא כתייר לישראל.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בע.א. 546/70 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המערער והמשיבה הם בעל ואשה שנשאו בבירות בשנת 1960 ועברו לפרס. משלא עלוהנישואין יפה עזבה האשה עם ילדיה את הבית וחזרה ללבנון. כיום היא נמצאת בישראל ובעלההגיע לארץ כתייר. היא הגישה תביעת מזונות לביהמ"ש המחוזי ואגב כך ביקשה צו עיכוב יציאתהבעל מהארץ ונימוקה כי יש לה "יסוד סביר להאמין" שבעלה "עומד להבריח את רכושו ולעזובאת הארץ לצמיתות וזה יהיה בלתי אפשרי לבצע כל פסק דין שינתן נגדו". הרשם נתן צו עיכוביציאה במעמד צד אחד בלבד. לאחר מכן נשמעו בעלי הדין והמערער הורשה לעזוב את הארץבתנאי שיפקיד 50 אלף ל"י בקופת ביהמ"ש. הערעור על כך נדחה ועל כך נסב ערעור זה.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. התקנה המאפשרת מתן צו לעיכוב יציאה מהארץ כפופה לתקנה שאין נותנים צועל פי צד אחד בלבד אלא אם יוכח שההשהייה הכרוכה בדיון רגיל עלולה לגרום נזק שאיןלו תקנה. אי קיום הוראה זו גורמת תקלות לא מעטות. יש להעלות על הכתב את הטעמיםשהניעו את ביהמ"ש לתת על פי צד אחד בלבד. כאן לא נעשה הדבר ע"י הרשם ואיןלמצוא כל נימוק בהחלטה המצדיק את מתן הצו על פי צד אחד בלבד.
ב. אם אמנם אפשר לדלות טעם למתן הצו בפני צד אחד הרי זה מתוך התצהיר שלהמשיבה אך בתצהירה לא אמרה דברים מתוך ידיעתה היא אלא הביעה רק אמונתה על פי"יסוד סביר" שלא גילתה מקורו ותצהיר כזה לאו תצהיר הוא.
ג. נכון שבתביעת מזונות על ביהמ"ש לנהוג בהבנה ואהדה ובענין כזה יוכלו להסתפקבכמות ראיות מועטת. אך גם בתביעה כזאת יש להשתמש בשיקול הדעת רק במסגרתההוראות שבתקנות.
ד. ההזמנה לדין הומצאה לנתבע בהיותו בישראל ובכך נתפס הוא ברשתם של בתיהמשפט שבישראל וחלים עליו הוראות המשפט המקומי הקובעות את ביהמ"ש המסוייםבתוך המדינה שידון בענין. עם מסירת ההזמנה נפתרה בעית הסמכות מבחינה בינלאומיתוביהמ"ש בישראל רשאי לדון בענין. ברם בכך לא נפתרה שאלת הסמכות המקומית שלביהמ"ש בת"א. העובדה שההזמנה נמסרה באיזור שיפוטו אין בה כדי להסמיכו לדוןבענין מבחינה מקומית.
ה. ברם את ענין הסמכות המקומית תוכל התובעת לבסס בתביעה גופה לאחר שתקבלרשות לתקן תביעתה, בעוד שלענין עיכוב יציאת המערער מן הארץ לא היתה הצדקהויש לבטל את צו העיכוב.
ו. בהתאם לתקנות רשאי אמנם ביהמ"ש לעכב יציאתו של תושב חוץ מהארץ כדי לאפשר
קיום משפט וביצוע פסק הדין. אך צריכות להיות קיימות נסיבות מיוחדות כבדות משקללעכב יציאתו של תושב חוץ. יציאתו של תושב חוץ שבמקרה הגיע לכאן אינה משנהלרעה את מצבו של התובע. אם מוכח שיש לו נכסים בישראל והוא עלול להבריחם ניתןצו עיכוב. אך אין עיכוב יציאה נועד לניהול מלחמת התשה נגד הנתבע. ביהמ"ש לא יעשהאת המדינה מלכודת בה ייתפס הנתבע עד אשר תתברר חבותו ויביא מעותיו להתיר עצמו.כאן לא הוכח שיש לו נכסים וצאתו של המערער מן הארץ לא ישנה לרעה את מצבם שלהתובעים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, עציוני. עו"ד צ. רפפורט למערער, עו"ד ש. בכורי למשיבים). ע.א. 693+695/69 - רבקה רוזן ואח' נגד ביח"ר לאריגה... בע"מ ואח'
*תשלום דמי מפתח עקב העברת מניות.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, מני, שיינבוים) בע.א.12/69 - הערעורים נדחו).
העובדות:
למשיבה הראשונה (להלן החברה) היו מניות רגילות ושתי מניות הנהלה א' ו- ב' שכל אחתמהן היתה רשומה בשם אחר. באסיפה כללית יוצאת מהכלל של החברה הוחלט כי לבעל מניתהנהלה א' יהיו 80 אחוז מזכויות ההצבעה בחברה אך עם פטירתו יעברו 60 אחוז מזכויות ההצבעהשל מניה זו למשיבה השניה שהחזיקה בשעת ההחלטה במניית ההנהלה ב'. במו כן נקבע כיעם מות המשיבה השניה (להלן המשיבה) תבוטל זכות היתר של בעל מניות ב'. בעל מניתההנהלה א' נפטר וזכויות ההנהלה עברו למשיבה. לאחר מכן העבירה המשיבה את מנית הנהלה ב'לידי חברה אחרת ואת המניות הרגילות, הרכושניות, שהיו רשומות בשמה (חמשים אחוז מהמניות)העבירה לבנה ובתה. על יסדו עובדות אלו תבעו המערערות, שהן בעלות 50 אחוז בנכס המושכרלחברה, דמי מפתח בגין: העברת 60 אחוז מכח ההצבעה של מניה א' למניה ב' עקב פטירת בעלמניה א'; העברת מנית הנהלה ב' לאחרים; העברת המניות הרגילות. ביה"ד לשכירותחייב את המשיבה בתשלום דמי מפתח בגין העברת מניות ההנהלה ב' מהמשיבה לאחרים ודחהאת שתי התביעות האחרות. ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת ביה"ד לשכירות ועל כך הערעור.
החלטה - השופט מני:
א. לענין העברת זכויות ההצבעה עקב פטירת בעל מניה א' - החוק מחייב תשלוםדמי מפתח עקב הקצאת או העברת מניות המקנות שליטה בחברה וכאלה לא היו כאן.כל מה שקרה כאן הוא שגדל כח ההצבעה של מניית הנהלה ב' שהיתה כבר שייכת למשיבה.אירוע זה אינו נתפס על ידי הוראות סעיף 49 לחוק דמי מפתח.
ב. לענין העברת המניות הרגילות - אלה לא הקנו למקבלן כל שליטה בחברה בהיותןמשוללות כל זכויות הצבעה ורשות להשתתף באסיפות הכלליות של החברה, וממילאאין לשלם בגינן דמי מפתח.
ג, מאידך צדק ביהמ"ש כאשר חייב בדמי מפתח בגין העברת מנית הנהלה ב' מידיהמשיבה לאחרים. העובדה שכח ההנהלה של מניה זו יתבטל עם פטירת המשיבה אינהמשחררת מתשלום דמי מפתח. בינתיים הועברה השליטה והעובדה שזו תבוא לקיצה עםמותה של המשיבה אינה מעלה ואינה מורידה.
(בפני השופטים: לנדוי, א. מ. מני, קיסטר. עו"ד י. סביר למערערות, עו"ד מ. שויג למשיבות).
ע.א. 130/70 - שלמה דר ואח' נגד מקס הוכשטדט ואח'
*צו ביצוע בעין של הסכם מכירת מקרקעין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט כהן) בתא. 1387/67 - הערעור נדחה).
העובדות:
בעלי הדין התקשרו בחוזה שלפיו התחייבו המערערים למכור למשיבים דונם אדמה מתוךחלקה של כ- 4 דונם. משלא העבירו את הנמכר בספרי האחוזה נתן ביהמ"ש המחוזי צו ביצוע בעיןבצרוף תשלום פיצוי על האיחור. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. העיסקה בחזקת כשרות היא עומדת כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. לפיכך נדחתהבצדק טענת המערערים, שלא הוכחה שהעיסקה נגועה באי חוקיות בשל קביעת מחירלא נכון בתוך ההסכם מתוך מגמה להתחמק מתשלום האגרה הנכונה.
ב. החלטת ביהמ"ש לביצוע בעין אינו מעשה בי"ד אלא בין הצדדים לתובענה ולאתחייב את חברת "פז" שהיא חוכרת של חלק מהחלקה האמורה. לכן לא היה הכרח לצרףאת "פז" כצד לתובענה.
ג. אם דרושה הסכמת "פז" כדי להקנות למערערים זכות מעבר לחלק שנמכר להם, מחובתהמערערים להשיג את ההסכמה. המפה שצורפה לחוזה מראה שהתחייבו לכך שהמשיביםיוכלו להגיע אל המגרש שקנו.
ד. מהתחייבות המערערים להעביר את הנמכר ע"ש המשיבים במשרד ספרי האחוזה,משתמעת חובתם לגרום לפרצלציה של החלקה ולהפרדת הנמכר משארית החלקה.
ה. צו ביצוע בעין שניתן ע"י ביהמ"ש מטיל על המערערים לבצע את חלוקת הקרקע, אךאין בצו גופו משום ביצוע החלוקה, אי לכך אין ביהמ"ש צריך לדרוש נקיטת הצעדיםהנדרשים ע"י חוק התכנון והבניה לפני חלוקת קרקע.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. עו"ד י. כהן למערערים, עו"ד אבנרי למשיבים).
ע.א. 10/70 - ישטרה בע"מ נגד פקיד השומה חיפה
*מחיקת חובות לצורך חישוב מס הכנסה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט פרידמן) בעמ"ה 147/68 - הערעור נדחה)
העובדות:
למערערת היו מחצית מניות של חברה אחרת (להלן חברת הבת) ומחציתן השניה של המניותהיו בידי שני אנשים פרטיים, המערערת סיפקה לחברת הבת חמרי גלם. היה גם הסכם ביןהמערערת לחברת הבת שלפיו תשלם חברת הבת למערערת 1000 ל"י לחודש בתור דמי ניהולוכן השתתפות בהוצאות. עד ליום 1.3.64 הצטברו חובות בגין הניהול והוצאות חברת הבת למערערתבסך 13,500 ל"י וכך נרשם החוב לאותו יום. מאידך נרשם לאותו יום בכרטיס ויתור על דמי הניהולוההוצאות בסכום של 13,500 ל"י. כמו כן היה חוב של 6,878 ל"י עבור ניהול והוצאות ליום 31.3.63.סכום זה הועבר ביום 31.3,64 לחובות אבודים. כמו כן נרשם לאותו יום סכום של 12,464 ל"י זיכוילחברת הבת (לטענת המערערת ניתן סכום זה כהנחה עבור הסחורות שנמכרו לחברת הבת ושהיומאיכות גרועה). כל הסכומים הנ"ל מצטברים לסך 32,839 ל"י. כמסתבר הפסידה חברת הבת65,678 ל"י, וההפסד הוטל במחציתו על בעלי המניות האחרים ומחציתו, על החברה המערערתשסילקה את המחצית ע"י הויתורים הנ"ל. פקיד השומה סבר כי את ההכנסות מחברת הבתבגין ניהול והוצאות יש לצרף להכנסות המערערת כי לכל המחיקות היתה מטרה אחת בלבד לכסותאת חלקה של המערערת בהפסדים ומכאן שלא היו אלה וכי אם הוצאות הון שאין להכיר בהן לצורךחישוב מס הכנסה. ביהמ"ש המחוזי אישר את עמדת פקיד השומה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. כל הרישומים של ויתורים, העברות לחובות אבודים ומתן הנחה לא באו אלא אגב חלוקתהפסדי חברת הבת בין בעליה בשעת הפירוק. קביעת ההנחה של 12,464 ל"י באופן המשליםבמדויק את חלקה של המערערת בהפסדים לא באה להעיד על מהות "ההנחה" הזאתבלבד, אלא גם על מהותם של יתר הויתורים. נוכח עובדה זו הופכת השאלה, אם אמנםויתרה או מחלה המערערת על חובות שהגיעו לה, לשאלה שבעובדה ואין למצוא פגםבהחלטת פקיד השומה שהשיב על כך בשלילה,
ב. כיון שכך אין צורך לדון בשאלה העקרונית אם אמנם היתה המערערת רשאית,אלמלא פרוק החברה, למחוק, לצורך מס הכנסה רווחים שכבר זיכתה בה מאת חשבונותיה,או לראות בהם חובות רעים, או להפחיתם על ידי מתן הנחה כלשהי ממחיר הסחורותשסיפקה לחברת הבת בעבר.
ג. לא היה הסכם בין המערערת לחברת הבת שהחובות יהיו על תנאי. ואילו אם היה תנאישיהיו לחברת הבת רווחים, ספק אם אין כאן משום תמיכה כספית לחברת בת לשם מימוןעסקיה.
ד. לפי שיטת החשבונות הנקראת "שיטה מסחרית" נצמחה ההכנסה מדמי הניהול כשנזקפהלזכות המערערת, ונראה שאין דרך למחוק את החוב שהגיע לה אלא בתור חוב רע.אך כאן לא היתה ראיה שהחוב היה חוב רע, לשם כך לא די להצביע שהיו לנישום הפסדים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. עו"ד פוטשבוצקי למערערת, עו"ד ע. נתן למשיב. 14.1.71).
בג"צ 369/70 - ניסים שמש ואח' נגד ראש עירית ת"א ואח'.
*רשיון להקים מבנים ברשות הרבים בתחנות מוניות העותרים בעלי תחנות מוניות בת"א בקשו להקים מבנים בתחנות שישמשו מחסהמפני גשם ורוחות לסדרן המקבל הזמנות לשגור מוניות ולטלפון. העיריה סרבה להקצותשטחי מדרכות שהם רשות הרבים להקמת המבנים. העתירה נגד העיריה נדחתה. טענתהעותרים שהותרה הקמת מבנים ברשות הרבים למפעל הפיס, ל"אגד" ול"דן" אינהיכולה להצדיק את בקשתן. בהנחה שהעיריה לא נהגה כחוק במקרים ההם, אין הדבריכול להקנות לעותרים זכות להקמת מבנים דומים. משנעשה מעשה לא חוקי, יש לתקןאת המעוות ולא להוסיף מעשה בלתי חוקי אחר. לכאורה רשאי הציבור להשתמש בכלאתר ואתר שברשות הרבים ומשהוקמו המבנים האמורים לשמושם של מפעל הפיס ואח'יצא שטח המבנים מרשות הרבים. בתהליך זה, של גריעה מרשות הרבים, אין העיריהחייבת להמשיך. אין בכך משום הפליה פסולה אם מחליטה העיריה לשים קץ לתהליךהאמור ולשמור על השאר בתור רשות הרבים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. עו"ד א. חוטין לעותרים. 23.12.70).
בג"צ 185/70 - יצחק קבלו נגד מנהל המכס והבלו.
*כשלון בבחינות הנדרשות מפקיד רשוי לענין חוק סוכני המכס. 143 חוק סוכני המכס קובע את הכשירויות הנדרשות מאדם המבקש להתמנות פקידרשוי לענין חוק סוכני המכס. נדרש מאדם כזה לעמוד בבחינות בנושאים שונים. התקנותקובעות כי מועמד שנכשל בבחינה יהיה רשאי להיבחן עוד שתי פעמים בנושא שנכשל בו.העותר נכשל שלש פעמים בחלק מהנושאים בעוד שעמד בבחינה במספר מקצועות. לפי
התקנות ברור שאין העותר יכול עוד לגשת לבחינות מיוחדות רק בנושאים שבהם נכשלשלש פעמים אך הוא ביקש להבחן מחדש בכל המקצועות. הדבר נמנע ממנו ועתירתונתקבלה ע"י ביהמ"ש. התקנות באו להקל על הנבחן שאם הוא נכשל בחלק מהמקצועותיוכל לחזור ולהיבחן באותם מקצועות ולא יידרש ממנו להיבחן שנית בכל המקצועות,אולם התקנות אינן מתכוונות, והדבר אף אינו מסמכותו של מתקין התקנות, לקבוע כיאדם שנכשל בנושא מסויים שלש פעמים שוב אינו יכול להיות פקיד רשוי, לפיכך זכותושל העותר לגשת לבחינה מחודשת בכל המקצועות.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד י. אייזנברג לעותר,עו"ד בר-סלע למשיב. 27.12.70).
בר"ע 199/70 - א. גרינפלד נגד ג. בן אשר.
*תביעה בסדר דין מקוצר המבקש הגיש נגד המשיב תובענה בסדר דין מקוצר ע"ס 4,000 ל"י ותמציתתביעתו היא ששילם למשיב עפ"י זכרון דברים בכתב את הסכום האמור עקב הסכםלהקים מפעל משותף. טענתו היא שהמפעל לא הוקם ועל כן דורש הוא את החזרת כספו.ביהמ"ש המחוזי פסק כי המסמך שצורף לכתב התביעה מוכיח קבלת הכסף ע"י המשיבואין בו משום הוכחה של חבות המשיב להחזיר את הסכום שקיבל. אי לכך פסק שהתביעהאיננה בת סדר דין מקוצר והורה להעבירה לפסים של סדר דין רגיל. הערעור על כךנתקבל. תובע החפץ לתבוע בסדר דין מקוצר אינו חייב להוכיח את כל פרטי העילהבראיות שבכתב, ראשית ראיה דיה, קנה המדה הוא אם עומדת הראיה במבחן הסעיף 80לחוק הפרוצדורה העותומנית, היינו, אם מניחה היא את היסוד לכך, שמקום שתובע חייבבהוכחה בכתב עפ"י סעיף 80 הנ"ל, היה הוא יוצא ידי חובתו ע"י הבאת המסמך, ואין בכךולא כלום שיהא עליו להביא ראיות נוספות, לאו דוקא בכתב, כדי להשלים בהן אתהחסר במסמך.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני, י. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דד. אלדור למערער, עו"ד א. ברקאי למשיב. 30.12.70).
ע.א. 341/70 - פלוני נגד פלונית.
*תשלום מזונות המערער שהוא אביה של הילדה הקטינה המשיבה חוייב בתשלום מזונות לילדהבסך 200 ל"י לחודש, סכום המהווה שליש מהכנסתו נטו. הוא גר כיום עם אמו וחלוקתסכום הכנסתו בינו לבין הילדה כאמור מתקבלת על הדעת.
אשר לערעור הנגדי של הקטינה על שנדחתה תביעתה למזונות בגין התקופה עדלמשפט - לילדה אין זכות לתבוע מזונותיה עבור העבר שכן קבלה את הדרוש להמאמה. נכון הוא שהאם זכאית לתבוע השבת הסכום שהוציאה לכלכלת הילדים אךכאן הקטינה היא שתבעה ולא האם.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ב. רוזנברגלמערער, עו"ד רוט למשיבה. 7.1.71).
ע.א. 602/69 - גלילי משה ואח' נגד רשות הפתוח.
*תביעת שכ"ט עו"ד הערעור בתיק הנ"ל בוטל ע"י המערערים אולם המשיבה ערערה בערעור שכנגדעל שלא נפסק לה שכר טרחה בתביעתה בגובה התעריף המינימלי. ערעורה נדחה.התביעה של המשיבה נגד המערערים נסבה על סכום של כ- 70 אלף ל"י לאחר שאלהכבר שילמו למשיבה כרבע מליון ל"י תמורת רכישת חלקות אדמה. בהסכם תבעההמשיבה מהמערערים להתחייב לבנות על החלקות תוך שנתיים ואלה התחייבו לכך.
ברם התברר כי כלל לא ניתן לבנות על החלקות באשר אין תכנית בינוי למקום. כיוןשכך ביקשו המערערים לבטל את העיסקה אך ביהמ"ש המחוזי קבע כי מבחינה פורמליתצודקת המשיבה באשר בהסכם נאמר שהמערערים הם האחראים לענין תכנון או חוסרתכנון במקום. לנוכח הנסיבות האמורות חייב ביהמ"ש את המערערים בשכ"ט שלכמחצית הסכום מהתעריף המינימלי והערעור על כך נדחה כאמור. בדרך כלל אמנםחייבים לפצות תובע בעל דין שזכה על כל הוצאותיו בגין המשפט, ברם לנוכח נסיבותמקרה זה צדק ביהמ"ש בבקורתו על המשיבה. יש לצפות ממוסד ציבורי כגון המשיבהשתשמש דוגמה טובה לאזרחים בענין דרכי הגינות ומדות טובות. על רשות הפתוחהיה להבהיר למערערים בכתב או לפחות בעל פה את המצב העובדתי ולגלות להם כילא ניתן לבנות על החלקות כאשר היה ברור שהם קונים את החלקות לשם הקמתמפעל במקום.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט כהן. 13.1.71).
ע.א. 183/70 - יצחק קיטרון נגד ד"ר ליאו אורבך.
*חיוב עו"ד בהוצאות באופן אישי המשיב שהוא עורך דין במקצועו הינו עובד מדינה שייצג את כונס הנכסים הרשמיבהליך פשיטת רגל. באותו הליך התנגד לתביעה נגד פושט הרגל שהגיש המערער,בטענה שעשה קנוניה עם פושט הרגל. בגין טענה זו הגיש המערער תביעה בסך עשריםאלף ל"י נגד המשיב על הוצאת שם רע. ייצג את המערער עורך דין והמשיב התגונןשהוא נהנה מחסינות מוחלטת לפי חוק לשון הרע באשר אמר את הדברים הנ"ל בשמשוכפרקליט בפני בית משפט. ביום הברור לא הופיעו לדין המערער ופרקליטו וביהמ"שביטל את התביעה וחייב את המערער ואת פרקליטו אישית לשלם אלף ל"י כל אחדהוצאות למשיב. שניהם ערערו ולאחר מכן ביטל המערער את ערעורו ואילו ערעורו שלעורך הדין נדחה. תביעת הנזיקין היתה תביעה חסרת שחר ולא באה אלא כדי להפחידאת המשיב בהמשך הליכי כינוס הנכסים ולהרתיעו ממילוי תפקידו. התנהגותו של עורךהדין בענין מצדיקה חיובו אישית בהוצאות. כמו כן רשאי היה ביהמ"ש להטיל אתהחיוב בישיבה בה לא נוכחו המערער ופרקליטו מאחר ואלה הוזמנו ולא הופיעו למשפט, (השופט כהן העיר כי מן הדין היה לדחות את המשפט ולאפשר לעורך הדין להופיעכדי להתנגד לחיובו אישית בהוצאות המשפט).
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן).
ע.א. 69/70 - מטילדה וקסלר ואח' נגד "נתיב" קרן הפנסיה וכו' ואח'.
*תביעת פנסיה של שאירים כאשר ראש המשפחה התפטר תביעתן של המערערות לפנסיה מהמשיבה נדחתה באשר ראש המשפחה המנוחהגיש התפטרות מעבודתו לפני הפטירה. סעיפי תכנית הפנסיה מחד והיחסים שבין המנוחלמעבידתו מאידך אינם מותירים ספק כי המנוח התפטר מעבודתו וכי לפי תכנית הפנסיהאין שאיריו זכאים לפנסיה במקרה כזה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד י. לוי למערערות,עו"ד וייס למשיבה. 21.12.70).
ע.א. 170/70 - גבאי שלמה נגד נסים צויאג ואח'.
*אחריות לתאונה המערער נהג בתלת אופנוע והחנה כלי רכבו בצד שמאל של הכביש בכיוון נסיעתו.בשעת לילה, כאשר התאורה ברחוב היתה לקויה, עשה תמרון מסוכן ואסור על פי תקנותהתעבורה, בעשותו פניה מלאה בתוך הכביש על מנת להתקדם בו בכוון הפוך. תוך כךהגיע לאמצע הכביש ונפגע ע"י מכוניתו של המשיב. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המשיב
לא התרשל בנהיגתו והערעור על כך נדחה, המשיב נהג במתינות ברכבו ובנסיבותהענין לא יכול היה למנוע את התאונה. כן אין להחיל את הכלל של הדבר מעידעל עצמו ולו רק מפני שלמערער היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. עו"ד פוגל למערער, עו"ד גב' זיו למשיבים. 21.12.70).
ע.א. 340/70 - רחל רביע נגד משה יחזקאלי.
*תקון כתב הגנה בשלב של קדם משפט בתובענת המערערת נגד המשיב על הפרת הבטחת נשואיןביקש המשיב וקיבל רשות לתקן כתב הגנתו על ידי הוספת טענה שאין הוא חב בפיצוייםבאשר לא נשלחה לו התראה נוטריונית. הערעור על כך נדחה. בהתאם לפסיקה הקיימתאין לומר שבאופן כללי לא יורשה לתקן כתב הגנה לצורך הוספת הטענה של היעדרמשלוח התראה נוטריונית ולפיכך אין לבטל את החלטת ביהמ"ש דלמטה. לטענה כי לאהיה צורך במשלוח התראה נוטריונית - מקומה של טענה זו טרם בא ואותה תוכלהתובעת לטעון לגופה של טענת ההגנה של הנתבע.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. החלטה - השופט כהן, עו"ד ד. פון וייזללמערערת, עו"ד ג. גרמן למשיב. 5.1.71).
ע.א. 289/70 - בלייר אשר נגד ריכרד יצחק קלמן.
*הגשת תביעה לאחר שתביעה קודמת בוטלה בהסכמת הצדדים בשעתו ניתן צו קיום צוואת אשתו המנוחה של המערער ללא שהגיש התנגדותלכך. לאחר שלוש שנים הגיש המערער בקשה בדרך המרצה לבטל את צו קיום הצוואהמטעמים שהעלה בבקשתו. כאשר החלה להתברר הבקשה אמר המערער כי הוא רוצהלקבל מהמשיב אלף ל"י שהוציא להקמת מצבה. המשיב הסכים לשלם את הכסף ואזהודיע המערער לביהמ"ש שהוא מקבל את ההתחייבות ובהסתמך עליה הוא מבטל אתבקשתו. ביהמ"ש הודיע על ביטול הבקשה וערעור על כך לא הוגש. לאחר מכן הגישהמערער בקשה חדשה לבטל את צו קיום הצוואה והסתמך על אותם נימוקים שהעלהבבקשתו הראשונה. ביהמ"ש דחה את הבקשה השניה מהטעם שלאחר שהסכים המערערלקבל את הסכום של 1000 ל"י וחזר בו מבקשתו לבטול צו קיום הצוואה אין לאפשר לולחדש את אותה הבקשה. הערעור על כך נדחה.
(בפני השופטים: קיסטר, עציוני, י, כהן. החלטה - השופט כהן. המערער לעצמו, עו"ד סוכמינץלמשיב. 22.12.70).
ע.א. 140/70 - זייר דאוד קעדנא נגד מחמוד סלאמי בלאטה.
*אחריות לתאונה המערער נפצע בהיותו בן 3 בתאונת דרכים בה היה מעורב קטנוע שעליו רכבהמשיב. המקרה אירע בכביש בשטח פתוח כאשר המערער עמד לצד הכביש יחד עםאביו ועם אחיו המבוגר. לפתע זינק הילד לכביש ונתקל בקטנוע ונחבל. ביהמ"ש קבעשהמשיב לא התרשל והערעור על כך נדחה. לטענת המערער כי המשיב צריך היה לחזותמראש שהילד עלול לפתע לזנק לכביש ולכן היה עליו להאיט - המשיב נהג במהירותשל 60 קמ"ש שזו המהירות המותרת באותו קטע ולא היתה זו מהירות מוגזמת. אמנםהמצאותו של פעוט בכביש מחייבת עירנות מיוחדת מצד נוהג ברכב, אך המשיב נהגבזהירות מיוחדת, צפר והאיט את מהירות נסיעתו. האמצעים שנקט היו מספיקיםבהתחשב בכך שהילד היה בחברתם של שני מבוגרים והמשיב יכול היה להתרשם כיאלה משגיחים עליו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. החלטה - השופט לנדוי).
ע.א. 320/70 - פקיד השומה רחובות נגד אבינועם זהבי.
*שומת מס הכנסה דודתו של המשיב העבירה למשיב במתנה שליש מבית דירות, בשנת 1957. היאהתנתה תנאי שכל עוד היא בחיים תהיה הזכות והשליטה של ההכנסות מאותו בית בידיה,למרות תנאי מפורש זה, שבאמיתותו אין המערער מטיל ספק, צירף המערער את ההכנסותמשכר הדירה להכנסותיו של המשיב לצורך מס הכנסה. לטענתו לא היה קיים אז המוסדשל "אכילת פירות" כזכות חפצית כלפי כולי עלמא ולכן יש לראות את הזכות לאכילתפירות כאילו עברה למשיב עם רישום הנכס על שמו. ביהמ"ש המחוזי דחה את עמדתפקיד השומה והערעור על כך נדחה. ברגע שהמערער הודה באמיתות ההסכם בין המשיבלדודתו, קיומו או אי קיומו של מוסד אכילת פירות אינו משנה את תנאי ההסכם שהוא כשרמכל הבחינות. ההכנסה נשארה בידי נותן המתנה ומעולם לא עברה למשיב.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד ע. רובין למערער, עו"ד נשיץ למשיב. 3.1.71)
=ע.א. 329/70 - פלוני נגד פלונית.
*קביעת אבהות המערער הוכרז כאביה של המשיבה וחוייב לשלם לאם המשיבה סכום של 175 ל"ימזונות לחודש. הערעור על כך נדחה. קביעת אבהותו של המערער מבוססת על עדותהאם וראיות סיוע, העדויות שהיו מהימנות על ביהמ"ש הספיקו לביסוס המסקנה שהמערערהינו אבי הילדה. גם סכום המזונות אינו מוגזם. אמנם גם האם עובדת, אולם החובה לזוןאת הילדה מוטלת קודם כל על האב, ומכל מקום חייבת אם עובדת לשאת בדרך כללבהוצאות נוספות לשם טיפול בילדה הקטן.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד אקסלרד למערער, עו"דבן דור למשיבות. 4.1.71).
ע.א. 318/70 - מרדכי אבוטבול ואח' נגד לה שרולין בע"מ.
*סעיף שפוט בהסכם החברה המשיבה היא חברה צרפתית והיא הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגדהמערערים בגין חוב שחבו לה על פי הסכם שנערך כאשר המערערים עוד היו תושביצרפת. כאשר הוגשה התביעה דרשו המערערים תחילה כי המשיבה תחוייב להמציאערובה להוצאות המשפט וכן ביקשו להאריך מועדי הגשת הבקשה לרשות להתגונן.משהוגשה הערבות וניתנה הארכה שביקשו, העלו המערערים טענה שההסכם קובעשסכסוכים בין הצדדים יתבררו בפני ביה"ד בפאריס ולכן ביקשו לדחות את התביעה עלהסף מפאת חוסר סמכות. ביהמ"ש סירב לעכב את הדיון על פי סעיף השיפוט וחייב אתהמערערים בתשלום סכום התביעה מחוסר הגנה בהתעלמו מבקשת רשות להתגונן שהוגשהלאתר תום הארכה. הערעור על כך נדחה. כידוע סעיף השיפוט אינו שולל את סמכותביהמ"ש הישראלי אלא שביהמ"ש כאן יכול בתוקף שיקול דעתו לעכב את הדיון. כאןהוסכם אמנם על שיפוט בפאריס כשכל בעלי הדין היו תושבי פאריס, אך יש להניח שלאעלו על הדעת שהמשיבה תהיה זקוקה לנקוט באמצעים משפטיים מחוץ לצרפת. כדילהעמיד את הדיון בישראל היו המערערים צריכים לנקוט בצעד זה כצעד ראשון, אך הםלא עשו כן וביקשו תחילה ערובה להוצאותיהם והארכת המועד. משקיבלו מבוקשם רואיםאותם כמסכימים לשיפוטו של ביהמ"ש בישראל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח, כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עוה"דא. אליה וח. רגבי למערערים, עו"ד י. גילאור למשיבה. 27.12.70).
בר"ע 211/70 - פלוני נגד פלונית.
*מזונות האשה משתכרת מעבודתה ומשלמת על חשבון החוב הרובץ על דירתה תשלומים שוניםכך שנשאר בידה סך 230 ל"י לחודש. מזה עליה לשלם למטפלת בילד 150 ל"י כדי שתוכללצאת לעבודה ונשאר לה 80 ל"י. הבעל משתכר 650 ל"י ועליו לשלם לפנימיה עבור
בנו 140 ל"י. הוא חוייב לשלם למערערת מזונות זמניים של 350 ל"י ונשארות בידיו150 ל"י בלבד. החיוב נראה איפוא נוטה לצד הגבוה, אך לא כדי להצדיק ערעור בעניןסעד ביניים שניתן.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 27.12.70).
בר"ע 206/70 - ישיבת פורת יוסף נגד יעקב חופי.
*מינוי מנהל עזבון המורישה, אשתו של המשיב, הניחה צוואה בה ציוותה חלק מרכושה למבקשת.הצוואה קויימה אך לגבי יתרת הרכוש טרם ניתן צו ירושה. המשיב הוא אחד היורשיםעל פי דין, המבקשת הגישה בקשה למינוי מנהל עזבון לביצוע הצוואה והציעה את עורךהדין שלה ואת מנהלה כמנהלי עזבון. המשיב התנגד וביהמ"ש מינה מנהל עזבון אדםנייטרלי. הערעור על כך נדחה. כאשר מבקש אדם למנות מנהל עזבון אין ביהמ"ש צריךלמנות את האיש המוצע ע"י המבקש והוא יכול לדחות את הבקשה או למנות אדם אחרלמנהל עזבון כפי שימצא לנכון. אין למנות מנהל עזבון רק לביצוע אותו חלק שהוסדרבצוואה. תפקידו של מנהל עזבון לדאוג לעזבון כולו ובעזבון כולו יש חלק גם למשיב.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד ר. לנדס למבקשת, עו"ד י. סגן למשיב. 1.1.71).
המ' 267/70 - מאיר הנדלר נגד מדינת ישראל.
*גרימת מות בתאונה המערער נסע ביום קיץ בכביש בעל שני נתיבים כשרחבו של כל נתיב 4 מטר. הולךרגל הלך לתומו לצידי הכביש ולמבקש היתה אפשרות לראותו במרחק 100 מטר. אעפ"כלא הבחין בו אלא במרחק 20 - 30 מטר. אותה שעה נסע קרוב מאד לפס הצהוב המסמןאת קצה נתיב הנסיעה ותוך כדי נסיעה זו פגע בהולך הרגל וגרם למותו. בנסיבות אלהאין מקום לערעור על מסקנת שתי הערכאות דלמטה שהמבקש גרם ברשלנותו למותושל הקרבן. אין בכך ולא כלום שהמבקש נעקף ע"י רכב אחר בשעת התאונה. ראשית,הכביש הוא בן שני נתיבים והעקיפה לא הצרה את מסלול נסיעתו של המבקש; שנית,אין ראיה מהימנה לכך שהמבקש בכלל הרגיש בעקיפה.
(בפני מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד קנטור למבקש, עו"ד גב' סוכר למשיב. 4.1.71).
המ' 796/70 - פלוני נגד פלונית.
*סכסוך על בעלות דירה בין בעל ואשתו בעלי הדין הם בעל ואשה ועל שמם רשומה דירה. האשה עזבה את הדירה זמן קצרלאחר שנרכשה והגישה תביעת חלוקה לבימ"ש השלום. לאחר 3 שנים של דיונים כאשרבימ"ש השלום יכול היה לנקוט באמצעים של ממש כדי לבצע את החלוקה, ביקש הנתבע(המבקש) לדחות המשך הדיון, כדי לאפשר לו להוכיח שהוא למעשה הבעלים של כלהנכס בשלמות. בימ"ש השלום סרב לבקשת הדחיה והביע דעתו שמקומה של טענתהבעלות הסותרת את הרישום בספרי האחוזה הוא בביהמ"ש המחוזי ולא לפניו. ביהמ"שהמחוזי אישר את המסקנה שענין הבעלות, כשנטענת טענה הסותרת את הרישום במשרדספרי האחוזה, אינו יכול לבוא על בירורו בתוקף הסמכות הנגררת של שופט שלום לפיסעיף 35 לחוק בתי המשפט. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. יתכן שיש מקום לערעורכדי לברר את שאלת הסמכות, ברם לנוכח הנסיבות המיוחדות של ענין דנא אין להרשותאת הערעור. המשפט תלוי ועומד מזה שנים, ונוסף לכך טענת הבעלות כפי שנטענהאינה עושה רושם של טענה רצינית, הדירה רשומה על שם שני בני הזוג וממילא אינהמתעוררת כלל שאלת המאמץ המשותף של בני הזוג לצורך העמדת זכות בעלות לשניהצדדים.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד שלזינגר למבקש, המשיבה לעצמה. 4.1.71).
המ' 644/70 - יצחק קרמזין ואח' נגד ברוך שטפלמך ואח'.
*התייחסות בפס"ד שני לפס"ד ראשון שבוטל בערעור המבקשים בנו מבנה על שטח רכוש משותף של בית משותף. הענין בא לפני המפקחלפי חוק המקרקעין לענין בתים משותפים והוא פסק כי על המבקשים להרוס את המבנה.ביהמ"ש המחוזי ציוה להחזיר את התיק למפקח לגביית ראיות. המפקח שמע עדים ולאחרמכן חזר וציוה על הריסת המבנה. פסק הדין אושר על ידי ביהמ"ש המחוזי בפסק דיןממצה. עתה מבקשים המבקשים רשות ערעור וטענתם העיקרית היא שהמפקח לא ערךפסק דין העומד במבחן תקנה 215 בכך שלא העלה בפסק דינו על הכתב את כל העובדותוהנימוקים שקבע, אלא לגבי מקצתם הפנה לפסק דינו הראשון. הבקשה לרשות ערעורנדחתה. ביטול פסק הדין הראשון אינו מעביר אותו למן העולם וההפנייה משלימה את פסקהדין השני, שכן עיון קל בפסק הדין הראשון מראה מה עובדות קבע המפקח. נוסף לכך,לאחר שביהמ"ש המחוזי בירר את הענין ונכנס לעובי הקורה, ודאי שאין מקום לדוןנוספות בענין.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. פיכמן למבקשים, עו"ד א. וייס למשיבים. 4.1.71).
ב.ש. 182/70 - בענין המבקש ישראל זולקוביץ.
*קנס על בזיון בימ"ש ביהמ"ש דלמטה הטיל על המבקש קנס בשל בזיון ביהמ"ש בהתאם לסמכותו לפי סעיף5 לפקודת בזיון ביהמ"ש באשר המבקש, בהעידו בביהמ"ש, התחמק ממתן תשובות ונראהבעיני ביהמ"ש כעד סרבן. בקשתו של המבקש כי נשיא ביהמ"ש העליון יבטל את הקנסמכח הסמכות שהוענקה לו בסעיף 42(ג) לחוק בתי המשפט נדחתה. בלי להכנס לשאלהאם היו תשובות העד מתחמקות כפי שקבע השופט או שהיו כנות כפי שטוען המבקש, הריהסמכות לפי סעיף 42(ג) הנ"ל הינה רק במקרה של הפרעה לדיוני ביהמ"ש כאשר ביהמ"שמטיל קנס על אדם כדי לכופו להתנהג כראוי, לפי סעיף 42(א) וקנס זה נתון בידי הנשיאלבטלו. אך לא קנס שהוטל לפי פקודת בזיון ביהמ"ש.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד א. תורי למבקש. 3.1.71).
המ' 583/70 - מדינת ישראל נגד אבנר אושרי.
*אישום בגרימת מוות הקרבן המנוח נהג במידת רשלנות בדרגה גבוהה, בכך שירד לפתע מהמדרכה, שלאבמקום המיועד לחציית הולכי רגל, נעצר לשבריר של שניה, ומיד זינק על המכונית בהנהג המשיב. בנסיבות אלה ניתק הקשר הסיבתי בין רשלנות המשיב (אם היתה כזו) לביןהתוצאה המזיקה, לכל היותר המקרה הוא מקרה גבול, ולאחר שהמשיב זוכה על ידי בתיהמשפט דלמטה אין הצדקה למתן רשות ערעור.
(בפני: הנשיא אגרנט, עו"ד גב' ז. לויצקי למבקשת, עו"ד לויתן למשיב. 15.12.70).
המ' 814/70 - פלוני נגד פלונית.
*רשות ערעור בהחלטה לשינוי שעור מזונות והארכת מועד ביהמ"ש דלמטה נתן החלטה לשינוי שיעור מזונות והמבקש סבר כי בידו "החלטהאחרת" הטעונה רשות ערעור. הוא ביקש רשות לערער ומ"מ הנשיא החליט לבקש תשובהמב"כ המשיבה. לאחר קבלת התשובה החליט כי החלטה המשנה שיעור מזונות שנקבעובפסק דין אינה החלטה אחרת הטעונה רשות ערעור. בינתיים עבר המועד להגשת הערעורוהמבקש ביקש הארכת המועד. מבוקשו ניתן לו. אמנם טעות בחוק אינה בדרך כלל טעםמיוחד המצדיק הארכת מועד, וכאן איחר המבקש מחמת טעות בחוק. אולם בענין דנאיש לראות המקרה כ"מצב משפטי מעורפל" שהוא כשלעצמו מהווה טעם מיוחד. המצבהמשפטי המה מעורפל לאור העובדה שבמספר מקרים הוגשו ערעורים ברשות וביהמ"שהעליון לא העיר על כך דבר. משתיקה זו ניתן היה ללמוד שהחלטות אלה טעונות רשות
ערעור. זאת ועוד, עצם דרישת התשובה מב"כ המשיבה לפני שהוחלט שאין צורך ברשותערעור מחזקת את הטענה כי אכן ב"מצב משפטי מעורפל" עסקינן.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד י. הורביץ למבקש. עו"ד ג. הולין למשיבה. 31.12.70).
בג"צ 252/70 - חיים אריה בוקסר ואח' נגד שר האוצר ואח'.
*הפקעת מקרקעין לעותרים מקרקעין בשכונת ימין משה שהופקעו במסגרת הפקעת מקרקעי השכונהע"י שר האוצר. הם אינם טוענים נגד ההפקעה, אך לטענתם נמנעו מלהכנס לגור בנכסיהםעקב הבטחות של אישי המשיבה השניה (פתוח מזרח ירושלים בע"מ) וכתוצאה מכךמופלים הם לרעה לעומת בעלי נכסים אחרים בשכונה הגרים בנכסיהם שהופקעו. עתירתםנגד המשיבים נדחתה. העותרים אינם טוענים נגד חוקיות ההפקעה וטענתם מבוססת עלהתנהגות אישי המשיבה השניה. עילה זו נעוצה בדיני החוזים או הנזיקין ואין מקומהבבג"צ אלא בבימ"ש רגיל.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד הגין והלר לעותרים.עוה"ד ברסלע ושפאר למשיבים. 27.12.70).
בג"צ 368/70 - יחזקאל ורד נגד לשכת עורכי הדין ואח'.
*הגשת תביעה ע"י עו"ד נגד עו"ד חוזר שהוציאה לשכת עורכי הדין בת"א לחבריה שעורך דין החפץ לתבוע בהליךמשפטי עורך דין אחר צריך לקבל הסכמת הועד המחוזי, אינו מבוסס על סמכות לשכתעורכי הדין לחייב חבריה בהתנהגות מסויימת ואין הוא מחייב את עורכי הדין. עורךדין שיגיש משפט נגד חברו לביהמ"ש אינו אשם גם בעבירה משמעתית. אין איפוא מקוםלהתערבות בג"צ נגד הוצאת החוזר האמור.
(בפני השופטים: קיסטר, עציוני, י. כהן, החלטה - השופט קיסטר. עו"ד שנהב לעותר,22.12.70).
בג"צ 232/70 - סעיד אבו עמר נגד שר התחבורה ואח'.
*רשיון למוניות ועדת ערר לענין הענקת רשיון למונית תדון על יסוד החומר בכתב שבפניה. אתענין הזמנתו של מבקש להופיע לפניה מסר מתקין התקנות לשקול דעתה של ועדתהערר. כאשר נמצאים בפני הועדה תצהירים של מתחרים על קבלת רשיון למונית יכולהועדת הערר להעזר במשטרה, אך אין הועדה צריכה להפוך עצמה לועדת חקירה המבררתבעצמה עד תום את מידת אמיתותן של הצהרות סותרות המוגשות לה ע"י מבקשיםמתחרים.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי, עו"ד בליליוס לעותר,עוה"ד חשין, אסא, רוטמן למשיבים. 4.1.71).
בג"צ 234/70 - סעד סולימן מאדי נגד שר התחבורה ואח'.
*רשיון למוניות העותר ביקש רשיון למונית וטען כי המשיב הרביעי שקיבל רשיון בשנת 1963 העביררשיונו לאחר בניגוד לתקנות התעבורה ואם ייפסל רשיונו של המשיב הרביעי הוא יקבלאת הרשיון. מחומר הראיות שהוגש אין זה ברור כלל כי העותר יקבל רשיון במקום המשיבהרביעי כי ישנם עוד 17 מבקשים בני כפרו ולא ידוע לביהמ"ש מה סדר העדיפות שביניהם.אך יתכן שלמרות זאת יש מעמד לעותר בבקשתו שכן גם אם אינו ראשון בתור, על כלפנים אם ייפסל הרשיון של המשיב הרביעי עשוי העותר לפחות לזוז קדימה ברשימה. אךהשאלה אם שיפור זה של מצבו מעניק לו זכות לסעד ניתן להניחה ללא הכרעה שכן ישלדחות את העתירה מטעמים אחרים. מצד אחד העובדה הנטענת שהמשיב הרביעי העביראת השימוש במונית לאחר אירעה לפני שנים מספר והעותר איחר את המועד לפניה לבג"צ
בגין השיהוי; ומצד שני העובדה החדשה הנטענת שהמשיב עזב לאחרונה את הארץ,יש להביאה לפני כן לידיעת המפקח על התעבורה כדי שזה ייזום חקירה בענין, והסתמכותושל העותר על עובדה זו היא איפוא מוקדמת מדי.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ח. יעקובי לעותר,עוה"ד חשין והלר למשיבים. 4.1.71).
בג"צ 341/69 - פלונית נגד ביה"ד הלטיני ואח'.
*החלטה לפי סעיף 55 לדבר המלך במועצה העותרת ובעלה הם בני עדות דתיות שונות והיא מתנגדת שבי"ד סורי קתולי ידוןבענינה. השאלה איזה בי"ד דתי מוסמך לדון בענינה אינה שאלה לבג"צ אלא לנשיאביהמ"ש העליון לפי סעיף 55 רישא לדבר המלך במועצתו. אי לכך העביר בג"צ את העניןלנשיא ביהמ"ש העליון.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני, עו"ד סוכובולסקי לעותרת, עו"ד טרלו ליועץהמשפטי. 6.1.71).
בג"צ 317/70 - פלונית נגד פלוני.
*הביאס קורפוס בענין החזקת ילד עקב סכסוך בין הבעל והאשה נפלה גם מחלוקת בדבר החזקת הילדים והאשה השיגהצו מסוג הביאס קורפוס נגד הבעל בטענה שחטף את הילד. צו מסוג כזה מוצא כדילהושיט סעד יעיל ומהיר. כאן מודה הבעל שהילד נמצא אצלו אך שאלת החטיפה שנויהבמחלוקת. העובדות שנטענו מעלה שאלת טובת הילד בידי מי ימצא וענין זה יכול להתברררק לאחר בדיקה ממצה של הנסיבות. הבעל תבע בביה"ד הרבני את החזקת הילד והאשהתבעה בביהמ"ש מזונות. ענין החזקת הילד יוכל להתברר באחת משתי ערכאות אלהובינתיים, עד להחלטה, לא נשקפת כל סכנה לילד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד סולומוןלעותרת, עו"ד שלזינגר למשיב. 29.12.70).
ע.פ. 395/70 - יוסף אוטמזגין נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (הדחה לעדות שקר) המערער הורשע בהדחה לעדות שקר שיעידו לטובתו במשפט על שימוש ברכב ללארשות. שני עדי השקר נדונו לעונשי מאסר בפועל ובגין ההדחה נדון המערער לשלושהחדשי מאסר בפועל ותשלום קנס בסך אלף ל"י. ביהמ"ש העליון הטעים כי צדק ביהמ"שהמחוזי בשיקוליו להטיל עונש מאסר בפועל. אך לנוכח העובדה שמאז העבירה חל שינוילטובה באורח חייו והתנהגותו של המערער ותסקיר קצין המבחן כי מאסר עלול לפגועבמערער מבחינה נפשית ולחדש את תלות משפחתו במוסדות סעד, הרי לא יהיה האינטרסהציבורי נשכר אם ישלח המערער למאסר. אי לכך הומר עונש המאסר בתשלום קנס נוסףשל 1500 ל"י.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד ד. מועלם למערער,עו"ד י. ברסלע למשיבה. 4.1.71).
ע.פ. 419/70 - מאיר רוזן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שוחד) מזה 23 שנה מנהל המערער נגריה בת"א ללא רשיון, ומפעם לפעם נתבע לדין ושילםקנסות. משבא מפקח עירוני חדש לאיזור שילם לו תשלומים חצי שנתיים כשוחד וזה נמנעמלרשום לו דוחו"ת. בגין מתן השוחד נדון לחודש מאסר בפועל וערעורו נתקבל. נכוןשבדרך כלל אין לפטור נותן שוחד בעונש כספי, אך בענין דנא הרי זו פרשה אחת מתוךרבות שנתגלו במחלקת התברואה בעירית תל אביב, ואף אחד מנותני השוחד לא נדוןלמאסר בפועל. מטעם זה בלבד הומר עונש המאסר בתשלום קנס של אלף ל"י.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד מ. שמיר למערער, עו"ד גב' ז.לויצקי למשיבה. 6.1.71).
ע.פ. 343/70 - מרדכי מזלית נגד מדינת ישראל.
*הרשעה על יסוד זהוי המערער הואשם בפריצה לדירה. בעלת הדירה ראתה את המערער בדירתה לאורהנר וכעבור זמן קצר נתפס בחוץ ע"י המשטרה והוחזר לדירה כשהוא כבול והאשה זיהתהאותו. בנסיבות אלה לא היה צורך בעריכת מסדר זיהוי. מאחר ובעלת הדירה ראתה אתהמערער כאשר הוחזר לביתה ע"י השוטרים, שוב לא היה טעם להעמידו במסדר זיהוי,נוסף לזיהוי הנ"ל היתה ראיית סיוע מספקת בכך שליד מקום תפיסתו של המערער נתגלהשעון שנגנב מחדר הדירה שאליה התפרצו.
העונש של שלוש שנות מאסר שהוטל על המערער אינו חמור יתר על המידה בהתחשבבחומרת העבירה ובצורך להרתיע עבריינים בכח נוכח ריבוי עבירות פריצה בזמן האחרון.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד רוטמן למערער, עו"ד נתן למשיבה. 20.12.70).
ע.פ. 356/70 - מסעוד אדרעי נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירת זנות וחומרת העונש המערער הורשע בעבירה שחי על רווחיה של זונה ונדון לשלוש שנות מאסר. ערעורועל הרשעתו נדחה. המערער גר במשך זמן עם האשה ולא הצליח להוכיח שלא חי עלרווחיה. הראיות שהאשה עסקה בזנות היו אמנם נסיבתיות בלבד. אך היה בהן די והותרכדי להסיק שהאשה אמנם עסקה בזנות. כמו כן היו מספיק ראיות להסיק מהן שהמערערידע כי האשה עוסקת בזנות.
אשר לעונש, יש להתחשב בכך שלא המערער הוא שהביא את האשה לעסוק בזנותוכן כי בינתיים התחתן אתה ויש סיכוי כלשהו שעם שחרורו מהכלא ימשיך אתה בחיינישואין תקינים. כמו כן אין למערער הרשעות קודמות בעבירות מסוג זה. אי לכך הומרהעונש לשנתיים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, ח. כהן, החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דהייק למערער, עו"ד רובין למשיבה. 22.12.70).
ע.פ. 485/70 - סברי אלחפיז עולמה נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) המערער הורשע בפריצה לתוך מנזר וגניבת צלבים יקרי ערך ששווים עשרת אלפיםל"י. לפי בקשתו הובאו בחשבון 11 תיקי משטרה נוספים שבהם הואשם המערער בהתפרצותוגניבה מתוך מנזרים ואכסניות של כנסיה והחפצים שנגנבו שם לא נמצאו בחלקם הגדול.המערער נדון ל- 36 חדשים מאסר שמתוכם 18 חדשים מאסר בפועל. הערעור על כך נדחה.לנוכח ריבוי הפריצות והפגיעה במקומות הקדושים שבהם בוצעו העבירות אין להמנעמהטלת מאסר ממש על המערער והעונש אינו חמור מדי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד גב' ז. לויצקילמשיבה. 27.12.70).
ע.פ. 345/70 - יחזקאל פרנקל נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) המערער הורשע בעבירת התפרצות וגניבה מתוך חנות תכשיטים ונדון ל- 3 שנותמאסר. הוא הביא תעודת רופא כי "ההתנוונות הפסיכוטית (שלו) התקדמה עד כדי כךשהוא בלתי אחראי למעשיו". לעומת זאת הובאו תעודות רפואיות לביהמ"ש כי המערעראחראי למעשיו. לנוכח תעודות אלה והעובדה שגם מתוך התעודה שהביא המערער עולהבהכרח כי הוא אינו סובל מטירוף דעת במובן החוק הפלילי, אין מקום להגנה של טירוףהדעת. אשר לעונש - בהתחשב בעברו של המערער אין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן. החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד נאמן למערער,עו"ד גב' ביניש למשיבה. 23.12.70).
ע.פ. 489/70 - מרקו מונסונגו נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) המערער הורשע בשתי עבירות של התפרצות וגניבה ולאחר שהובאו בחשבון מספרתיקים פליליים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו נדון ל- 3 שנות מאסר. הערעור עלחומרת העונש נדחה. למרות הנסיבות האישיות של המערער אין להקל בענשו לנוכחחומרת העבירות, העובדה שעבר אותן כאשר היה תלוי נגדו עונש של מאסר על תנאי,והצורך להחמיר בענשים בגין עבירות התפרצות שרבו לאחרונה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, לנדוי. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ברגר למערער,עו"ד גב' סוכר למשיבה. 28.12.70).
ע.פ. 470/70 - מנחם כהן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (הברחת חשיש) המערער, תושב ישראל שנמצא במשך מספר שנים בארה"ב, ביקר בישראל ולקראתשובו לארה"ב ניסה להבריח בתוך מכונית חשיש בכמות של 100 ק"ג שהוטמנה במתקןמיוחד שהותקן במכונית. המערער נדון לשש שנות מאסר והערעור על כך נדחה. זה אחדהמקרים החמורים, אם לא החמור ביותר, של סהר בחשיש ואין להקל בענשו של המערער. (בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד קינגלמערער, עו"ד רובין למשיבה. 29.12.70).
ע.פ. 50/70 - יצחק אנגל נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירת שוחד וחומרת העונש המערער הורשע בלקיחת שוחד בהיותו מנהל מחסן דאר בתל אביב ונדון לשנה אחתמאסר. ערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לא הוכח כל לחץ שיפסול אתהודאת המערער במשטרה. העובדה שההודאה הנ"ל נפסלה ע"י בימ"ש אחר במשפט פליליאחר שנערך נגד המערער אינה יכולה לעזור לו. אפילו נחיל דיני השתק גם בענין כגוןדנא, הרי פסילת ההודאה היתה לאחר שביהמ"ש במשפט זה כבר החליט על כשרותה.לענין העונש - אמנם אין זה עונש קל לגבי המערער שהוא בן 49 וזכויותיו עלולותלהשלל ממנו לאחר עבודה ממושכת בדאר. ברם הוא היה פקיד אחראי בתפקיד אחראיכמנהל מחסן ומן ההכרח להטיל ענשים כבדים בעבירות מסוג זה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד קאזיסלמערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 4.1.71).
ע.פ. 490/70 - אידה שייט נגד מרינת ישראל.
*הרשעה בגניבה המערערת עבדה במטבח בית חולים וכאשר הובאו 20 עופות לבישול הורידה מתוכןחלק והחביאה אותן בסיר שלא נועד לבישול. משנתגלו העופות ע"י האחראית שתקה תחילההמערערת ולאחר מכן הודתה שהיא החביאה אותן. כאשר נמסר על המקרה למשטרה לאתרמספר ימים טענה המערערת כי לא היה מקום בסיר הבישול ולכן שמה את העופות האלהבסיר אחר מתוך מגמה להעבירן לאחר מכן לבישול. טענה זו העלתה גם בבית המשפט.גירסתה לא נתקבלה על דעת ביהמ"ש והערעורים על כך נדחו. אילו היתה נכונה גירסתהמערערת היא היתה מעלה אותה מיד כשנתגלה הדבר, אך התנהגותה מצביעה על כךשהתכוונה לקחת את העופות לעצמה.
אשר לשאלה אם יש כאן עבירה מושלמת של גניבה או רק נסיון - הסיר שבו נמצאוהעופות לא היה מיועד כלל להחזקת עופות, על כן ברור שהכוונה לגנוב גמלה בלבה שלהמערערת כבר בעת שהיא נטלה את העופות והכניסה אותם לסיר. נטילה זו בצירוף לכוונההנחוצה לפי סעיף 263 לפח"פ מהוות עבירת גניבה שהושלמה.
בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד מ. וקסמן למערערת, עו"ד גב' ז.לויצקי למשיבה. 6.1.71).
ע.פ. 467/70 - סלם רגיב חמדן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות זנות) המערער נדון למאסר בפועל בגין עבירת זנות וערעורו על כך נתקבל בהתחשבבנסיבות המקרה. המערער קיבל את המתלוננת לביתו כאשר זו כבר היתה נערה מושחתתועסקה בזנות. הוא לא נהג בה כדרך הסרסורים למיניהם ולא הכריח אותה ולא שידל אותהלעסוק בזנות אלא ניהל אתה משק בית משותף, חי אתה כבעל ואשה ועבד אם כי לא באורחסדיר. לנוכח נסיבות אלה די במאסר שהמערער כבר ריצה וכל שארית המאסר הומרה למאסרעל תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. המערער לעצמו, עו"ד גב' ביניש למשיבה.10.1.71).
בג"צ 123/70 - י. בראון ובניו בע"מ נגד המועצה לענף הלול.
*תמיכה מכספי המועצה לענף הלול ענינה של עתירה זו הוא ייצוא אפרוחים בני יומם באמצעות המשיבה והתמורהשהעותרת זכאית לה. העותרת דרשה כי המשיבה תשלם לה עבור האפרוחים מחיריםגבוהים יותר ע"י תמיכה מכספי ההיטלים. התברר כי שיווק חלק מתוצרתה של העותרתבחטא יסודו שכן עברה על הוראות חוק המועצה לענף הלול ודי בכך בלבד כדי שבג"ציימנע מלהושיט לה עזרה. אך גם לגופו של ענין אין לעתירה על מה שתסמוך, לנוכחסמכויות המועצה ומדיניותה הכוללת בענין תמיכה וחלוקת כספי הקרן המצטברים מההיטליםשמטילה המועצה.
(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. שמיר לעותרת,עו"ד ש. פלד למשיבה. 17.1.71).
ע.פ. 452/70 - מרדכי פינסקר נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירת זנות המערער הורשע בדין בעבירה על סעיף 1(א) (1) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירותזנות) לאחר שנקבע כי היה רגיל להילוות דרך קבע אל זונה בתקופה הרלוונטית שבה עסקהבזנות, ולא עלה בידו לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 1(ג) לחוק. לפני התקופה הרלוונטיתעבדה המתלוננת בביתו של אבי המערער ואילו בתקופה שבה עסקה בזנות נראה המערערכשהוא נלווה אליה שלוש פעמים בתקופה שנמשכה כעשרה חדשים. על שלושה מקרים אלהלא היה מספיק לסמוך את ההרשעה. בהרגל מקרי או ארעי לא סגי וצריך שיהיה ביחסההתלוות משום קביעות. הוראת סעיף ג(1) לחוק הנ"ל היא יוצאת דופן. מחמת הקושילהוכיח שאכן היתה מחייתו של הגבר על רווחיה של הזונה בא המחוקק וקבע עובדות אשראם הוכחו מחייבות את הנאשם להוכיח חפותו מפשע. הכתוב מדבר "בגבר שהוא רגיללהילוות אליה דרך קבע" ובהוכחת עובדות אלה, המשמשות יסוד לחזקת האשמה, אין להקל.כאן נבעה ההיכרות כאמור מהעובדה שהאשה היתה עובדת אצל אבי המערער והליכה יחדיושלוש פעמים אינה חורגת מהרגל מקרי או ארעי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. קדרלמערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 10.1.71).
בג"צ 6/71 - חלף חלף נגד הועדה המקומית לבניה, עכו ואח'.
*התנגדות למתן היתר בניה העותר מתרעם על כך שניתן היתר בניה שלא כדין למשיב השלישי על סמך תכניתמיתאר שטרם הופקדה ואשר הועדה כבר התחשבה בהוראותיה של אותה תכנית. כל זמןשלא הופקדה אין העותר יכול להתנגד לתכנית והתחלת הבניה תפגע ברכושו. העתירהנדחתה. לא היתר הבניה פוגע בעותר אלא הבניה עצמה פוגעת בו. כיון שכך הרי תרופתושל העותר היא בבית משפט רגיל. אם היתר הבניה נוגד את הלכות בנין ערים וניתן שלאכחוק, כי אז ברור שההיתר אינו משמש הגנה מפני תביעת הנפגע בבית משפט מוסמך.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מרגליתלעותר. 11.1.71).
ע.א. 260/70 - שטיינברג פריץ נגד פקיד שומה למפעלים גדולים.
*חישוב משותף לבעל ולאשה לצורך מס הכנסה
אשתו של המערער עובדת בשכר בחברה שהון המניות שלה מחולק ל- 800 מניותרגילות. אשת המערער מחזיקה ב- 199 ממניות אלה והמערער במניה אחת. למערער איןכל נגיעה עם עסקי החברה והכנסתו אינה באה ממנה. במסיבות אלה תבע מפקיד השומהכי חישוב המס על הכנסת אשתו מהחברה ייעשה בנפרד, אך פקיד השומה ערך חישוב משותףמן הטעם שהכנסת האשה באה מחברה שבה "לשני בני הזוג למעלה מ- 10 אחוז מזכויותההצבעה". הערעור על כך נדחה, לפי סעיפים 65 ו- 66 לפקודת מס הכנסה יראו את הכנסתהאשה כהכנסתו של הבעל אם ההכנסה באה מחברה אשר בה יש לשני בני הזוג 10 אחוזמזכויות ההצבעה. במקרה דנא יש לשני בני הזוג למעלה מ- 10 אחוז מהזכויות כאמורולפיכך בדין קבע פקיד השומה חישוב משותף.
הלכה זו כוחה יפה גם אילו צדק הבעל כי הוא מחזיק במניה כנאמן של אשתו, שכןבהתאם לרישום בפנקס בעלי המניות מופיע המערער כבעל המניה והוא היחידי לפי הרישוםשבידו נתונה זכות ההצבעה בגין מניה זו.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, כהן, החלטה - השופט מני. עו"ד ב. נהיר למערער, עו"ד ע.רובין למשיב. 14.1.71).