תקציר סביר כרך ה' חוברת 14

ד.נ. 10/69 - רחל בורונובסקי נגד הרבנים הראשיים לישראל ושלום בורונובסקי

*מתן היתר נישואין לגבר נשוי.
(דיון נוסף בענין שנפסק בבג"צ 235/68 (פד"י כ"ג (1)462) - פסק הדין הקודם אושר ברוב דעות)

המשיב הרביעי והעותרת הם בעל ואשתו החיים בנפרד זה למעלה מ- 10 שנים ועברוהתדיינויות רבות בבתי הדין הרבניים על עסקי מזונות ועסקי גירושין ופיצויים עד שלבסוףחוייבה האשה לקבל גט וביה"ד הרבני הגדול נתן פס"ד המתיר לבעל לשאת אשה על אשתולאחר שישליש את הגט והפיצויים שחוייב בהם ע"י ביה"ד ויקבל היתר של 100 רבנים ואישורשני הרבנים הראשיים לישראל. סעיף 5 של החוק לתקון דיני העונשין (רבוי נשואין) קובעכי לא יורשע אדם בעבירה על החוק אם ינתן לו היתר נשואין ע"י ביה"ד הרבני ופסה"דיאושר ע"י הרבנים הראשיים לישראל. סעיף זה אינו קובע הגבלות לסמכות הרבנים לתתהיתר נישואין כאמור. סעיף 6 לאותו חוק דן במי שאין דין תורה חל עליו וקובע כי לאיורשע אדם בעבירה לפי אותו חוק אם נשואי הנאשם הותרו לפי פס"ד של ביה"ד המוסמךעל סמך אחד מאלה - בן זוגו של הנאשם מנישואין קודמים אינו מסוגל עוד להסכיםלהפקעת הנישואין או לביטולם מחמת מחלת נפש שלקה בה, או שבן זוגו מנישואיו הקודמיםנעדר בנסיבות המעוררות חשש סביר לחייו ולא נודעו עקבותיו לפחות 7 שנים. השאלההמתעוררת היא אם הסייגים שבסעיף 6 לגבי שאינו יהודי חלים גם במתן היתר נישואיןע"י הרבנים. בבג"צ בענין שטרייט (בג"צ 301/63) פסקו שופטי הרוב כי הסייגים שבסעיף 6חלים גם במתן היתר לפי סעיף 5. העותרת בקשה להחיל אותה הלכה גם במקרה דנא.
בג"צ בדיון הקודם הפך את הלכת שטרייט וקבע כי הסייגים של סעיף 6 אינם חליםבמתן היתר לפי סעיף 5 והענין הובא לדיון נוסף. בפס"ד מקיף ונרחב הגיע הנשיא אגרנטלמסקנה כי יש לאשר את פסה"ד הקודם. סמכותם של הרבנים הראשיים לאשר היתרנשואין אינה מוגבלת רק למקרים שבהם קיים מכשול אוביקטיבי. כמו כן בכוחם של הרבניםלתת היתר גם כאשר ההיתר נועד כאמצעי לכפיית קבלת הגט. לפס"ד זה הצטרפו מ"מהנשיא והשופטים ברנזון ומני. לעומת זאת סבר השופט ח. כהן בדעת מיעוט כי איןלסטות מהלכת שטרייט וכי יש לעשות את הצו נגד הרבנים הראשיים להחלטי.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד מ. בן זאב לעותרת, עו"ד טיטונוביץ למשיב השני. 14.1.71).

ע.פ. 411/70 - סבח ציפורה ואח' נגד מדינת ישראל

*הרשעה בהדחה לעדות שקר וחומרת העונש.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.פ. 129/70, 211/70 - הערעור נתקבל בחלקו)

העובדות:
המערערים הועמדו לדין פלילי בבימ"ש השלום בחיפה בעבירות הקשורות לשימוש ברכב ללארשות הבעלים ובאותו משפט הדיחו עד לעדות שקר. לפי גירסת התביעה ניסה תחילה המערערהראשון להדיח את העד, אך זה סירב, לאחר מכן נפגש המערער השני עם העד ואיים עליו כדישיעיד עדות שקר ואכן הפעם ציית והעיד לטובת המערערים. עתה הועמדו השנים לדין בעבירתההדחה והעדות נגדם היתה של העד שהודח, המערערים הורשעו בדין, והראשון נדון לשלוששנות מאסר והמערער השני לשנתיים מאסר. על כך הערעור.

החלטה - השופט אגרנט:
א. לטענה שלא היה סיוע לעדותו של העד המודח - ההלכה הפסוקה היא כי עדותושל המודח במשפטו של המדיח אינה טעונה סיוע לא ביחס לכזב שבדברי העדותשניתנה במשפט הראשון, ובודאי לא להדחה עצמה.
ב. באשר להרשעת המערער הראשון בהדחה - כיון שהעד סירב לו כאשר ביקשלהדיחו ניתן להרשיעו בעבירה של נסיון הדחה ולא בעבירה המושלמת. לפי ההגדרהשל עבירת ההדחה למתן עדות שקר חייב להיות קשר סיבתי בין מעשה ההדחה לבין
מתן עדות השקר ובעניננו קיים ספק שמא ניתק הקשר הסיבתי. זאת הואיל והעד המודחהודיע מצד אחד למערער הראשון שלא יתן עדות שקר ומאידך נתן את עדות השקרלאחר שהמערער השני איים עליו. אי לכך הופחת ענשו של המערער הראשון משלוששנים לשנתיים מאסר.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, קיסטר. עו"ד י. המאירי למערער הראשון, עו"ד ע. אקסלרד למערער השני, עו"ד קירש למשיבה.31.12.70).

ע.א. 138/70 - גריק ליין קומפני נגד דומיניון חברה לביטוח

*עכוב הדיון על יסוד סעיף שיפוט נכרי בשטר מטען נשוא התביעה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 2608/68 - הערעור נתקבל)

העובדות:
המשיבה תבעה את המערערת בתוקף סוברוגציה על נזק שנגרם למשלוחים באניות. שטריהמטען כללו סעיף בוררות לפיו הסכימו הצדדים כי כל התביעות ההדדיות הנובעות משטריהמטען יוכרעו על פי החוק האנגלי וכי הצדדים יקיימו בקשר לתביעות אלה בוררות בלונדון.על יסוד סעיף הבוררות והשיפוט שנקבע בלונדון ביקש המערער לעכב את ההליכים. ביהמ"שהמחוזי דחה את הבקשה ומכאן הערעור.

החלטה - השופט עציוני:
א. הכלל המקובל הוא שיש לתת תוקף לסעיף שיפוט נכרי הקבוע בהסכם, אלא אםקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי קיום התנייה. מי שמבקש שלא להזקק לסעיףהשיפוט עליו להראות טעם מיוחד מדוע ינהג כך ביהמ"ש.
ב. ההלכה הנ"ל מעוגנת בעקרון היסודי של דיני החוזים בדבר חופש ההתקשרות שלהצדדים ואין זה מתפקידו של ביהמ"ש להתערב בחופש זה ולקבוע מה טוב ומה רעעבור הצדדים.
ג. לביהמ"ש שיקול דעת בענין הפסקת הליך לפי סעיף שיפוט וישתמש בו לטובתהמבקש את עיכוב ההליכים אלא אם הובאו ע"י התובע נסיבות כבדות משקל נגד העכוב.
ד. התנייה לשיפוט נכרי אין בה כדי לפגוע במדינה ובסימני ההיכר של הריבוןהישראלי כפי שסבר ביהמ"ש המחוזי.
ה. העובדה שהשיפוט צריך להיות באנגליה בעוד שאף אחת מן החברות המעורבותבסכסוך אינה אנגלית אין בה כדי להצדיק את הדחיה של בקשת העיכוב.
ו. לא היתה כל הוכחה ממנה ניתן להסיק כי הברור המשפטי בפני ביהמ"ש בתל אביביהא יותר יעיל או יותר נוח מאשר קיום הבוררות בלונדון כמוסכם.
ז. צירופו של נתבע נוסף לתביעה שלא היה צד להסכם השיפוט, אינו, כשלעצמו, יכוללשמש הכשר בידי התובע כדי להתנכר להתחייבותו בדבר מקום השיפוט.
ח. התובע מכח סוברוגציה כוחו אינו יותר מאשר כוחו של צד לחוזה אשר במקומו הואתובע ואינו יכול לדרוש זכויות יתר.
ט. אין יסוד לטענה כי ביהמ"ש יחמיר יותר כלפי צד המסתמך, בבקשו לעכב הליכים,על תניה המפנה את הצדדים לבוררות בארץ זרה, מאשר כלפי צד המסתמך על תניההמפנה לשיפוט לארץ זרה.

(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. עו"ד גוטשלק למערערת, עו"ד נשיץ למשיבה. 18.1.71).

ע.א. 209/70 - יאנושי חביבאללה נגד קרן הביטוח והפנסיה... בע"מ

*בקשה לביטול פסק בוררות.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט - לנדא) בהמ' 348/69 - הערעור נדחה)

החלטה - השופט ברנזון:
א. טענה שועדת הערעורים של קרן הביטוח שפעלה בענין נשוא המחלוקת שבין הצדדיםכבוררים טעתה בפירוש תקנות האגודה המשיבה אין בה כדי לשמש עילה לביטול פסקהבוררות. סעיף 24 לחוק הבוררות מונה את עילות הביטול של פסק בוררים ואחתהעילות היא אם "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לאעשה כן". לפי טענת המערער נקבע בהסכם הבוררות שעל הועדה לפסוק בהתאםלתקנות המשיבה ותקנות אלה כלולות, לטענתו, במונח "דין" שבסעיף הנ"ל. טענה זואין לקבל. תקנות המשיבה מחייבות את הצדדים כחוזה אך אין הם דין. בהסכם הבוררותלא נאמר שעל הועדה לפסוק לפי הדין. אפילו צודק המערער כי מה שנאמר בכתבהבוררות הוא שעל הבוררים לפסוק בהתאם לתקנות, אין בכך תניה שעל הבוררים"לפסוק בהתאם לדין".
ב. טענת המערער שיש לבטל את פסק הבוררות בגלל טעות גלויה על פני הפסקנדחתה בצדק ע"י ביהמ"ש המחוזי, ללא דיון בשאלה אם אמנם קיימת טעות כזו. לפיחוק הבוררות הנימוק של טעות על פני הפסק איננו קיים כעילה בין העילות לביטולפסק בוררות.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד י. דוויק למערער, עו"ד ד. גורביץ למשיבה. 19.1.71).

ע.א. 407/70 - פלוני נגד פלונית

*גובה סכום מזונות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בייסקי) בת.א. 1531/70 - הערעור נתקבל)

העובדות:
בדצמבר 1968 הסכימו ביניהם הבעל והאשה כי הבעל ישלם מזונות בשעור של 300 ל"ילאשה למזונותיה ומזונות שני ילדיהם. עתה תובעת האשה הגדלת המזונות. לא הוכח שמצבו שלהבעל הוטב או שמצב האשה הורע ואעפ"כ החליט ביהמ"ש המחוזי להעלות את דמי המזונותל- 400 ל"י לחודש. זאת למרות העובדה שבינתיים הגיע הבן לגיל 18. על כך הערעור.

החלטה - השופט קיסטר:
א, הצדדים הגישו תצהירים נוגדים ואף אחד מהם לא ביקש לחקור את הצד השני.הבעל הצהיר כי משכורתו היא 500 ל"י לחודש לעומת 430 שהרויח לפני אוגוסט 1968.הוא פירט סכום של 200 ל"י שעליו להוציא על הוצאות שונות לחודש וגם על כך לאנחקר. כמו כן לא נרמז כלל כי הוא עובד במקום נוסף. לא ידועים גם השיקוליםשלפיהם הסכימו הצדדים עצמם לתשלום 300 ל"י לחודש כאשר גם הבן ניזון בבית.
ב. ביהמ"ש המחוזי יצא מתוך הנחה כי אפילו מרויח המערער רק 500 ל"י לחודש
עדיין יש הצדקה לחייבו בסכום של 400 ל"י, שכן סכום של 400 ל"י הוא סכום מינימלי.ביהמ"ש לא דן בטענת הבעל כי האשה עובדת ומשתכרת והאשה לא טענה שאינהמשתכרת.
ג. אפילו לא היתה האשה משתכרת, אין אשה ובת שהיא בגיל 17 יכולות לדרושמהבעל יותר ממה שביכולתו לשלם, ומה גם שלפסק דין מזונות יש משמעות חמורהשהרי במקרה של אי תשלום עלול הוא להיאסר.
ד. יש לבדוק את רשימת הוצאותיו של המערער ובמידה שהן עולות על סכום של100 ל"י לחודש שנשאר בידיו לפי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, יש להקטין את סכוםהמזונות בהתאם לכך. על יסוד חישוב כאמור החליט ביהמ"ש להעמיד את סכוםהמזונות על 350 ל"י לחודש.
השופט לנדוי:
הסכום של 400 ל"י הוא סכום מינימלי ולמעשה אפשר גם לדרוש מהבעל שיעבודשעות נוספות. ברם אין להתעלם מההסכם שנעשה לפני שנתיים בין בני הזוג וכן ישלהניח שהאשה עובדת וממלאת אחר החסר. כך אמר המערער בתצהירו והדברים לאהוכחשו.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד ב. אידלשטיין למערער, עו"ד מ. בר שלטון למשיבות. 3.1.71).

ב.ש. 81/70 - אשר שיד נגד מדינת ישראל.

*חילוט ערובה להתיצבות נאשם לדין העורר חתם על כתב ערובה על טופס 10 שבתוספת לתקנות סדר הדין להתיצבותושל ריצ'רד סקוט למשפט בכל מועד שיקבע, סקוט התחייב להתיצב לערעור בביהמ"שהעליון והעורר חתם על הערבות, לא נאמר בכתב הערבות כי חבותו של הערב מותניתבתנאי שהוא ידע מהו התאריך בו נדרש סקוט להתיצב. בסופו של דבר נדרש סקוט להתיצבבתאריך מסוים אך הוא נמלט מישראל. כיון שכך חולטה ערבותו של העורר וערעורו על כךנדחה. לפי חוק סדר הדין הפלילי והתקנות שהוקנו לפיו אין חובה להודיע לערב עלתאריך הדיון בו חייב הנאשם להתיצב. די בכך שהנאשם לא התיצב לדין כדי שתחולטהערבות.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד אלדר לעורר, עו"ד גב' לויצקי למשיבה. 12.1.71) .

=ע.א. 268/70 - עירית רמת גן נגד בנימין תיק.
[פ"ד כה (1) 87]*תשלום פיצויים בהפקעה לסלילת כביש הפקעה לצורך סלילת כביש המבוצעת ע"י עיריה יכולה להיעשות בשתי דרכים:הדרך המותווית בפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי צבור); והדרך השניה היא זו הקבועהבסעיף 25 לפקודת בנין ערים וחוק התכנון והבניה. כאשר ההפקעה היא לפי הדרך הראשונהלא ישולמו פיצויים על ההפקעה אלא אם כן יעלה השטח המופקע על רבע מהחלקה כולה.מאידך אם ההפקעה היא לפי הדרך השניה יכולה ההפקעה ללא תמורה להגיע עד כדי 4עשיריות משטח החלקה. לפי הדרך הראשונה צריך הרשאה מאת שר האוצר ופרסוםבילקוט הפרסומים, במקרה דנא קיבלה העיריה לצורך ההפקעה אישור שר האוצר ופירסמהאת ההפקעה בילקוט הפרסומים. נסיבות אלה מראות שהעיריה הלכה בדרך הראשונהשל אפשרויות ההפקעה. כיון שכך בדין חוייבה בתשלום פיצויים בגין ההפקעה העולה על25 אחוז משטח החלקה אם כי אין ההפקעה מגיעה לכדי 4 עשיריות מהשטח.

(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. 13.1.71).

ע.פ. 306/70 - טית בית בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל.

*הרשעה לפי תקנות הבטיחות לעבודה המערערים הורשעו בעבירה של אי מסירת פרטים בנוגע למנהל עבודה בבנייה שביצעו,עבירה על תקנה 2 (ב), (ג) לתקנות הבטיחות בעבודה, וכן באי גידור משטח עבודה ושימושבבלוקים בניגוד לתקנות שכתוצאה מכך נפצע פועל. המערערים הם מבצעי בניה ולנוכחהעבירה הראשונה של הודעה על מינוי מנהל עבודה נושאים הם באחריות לעבירות האחרות.המערערים טענו כי מאחר שלא הורשעו באי מינוי מנהל עבודה אלא באי מתן הודעה עלמינוי מנהל עבודה, אין להרשיעם בעבירות הבטיחות האחרות - אך טענתם נדחתה. חלקאורגאני של המינוי הוא מתן הודעה עליו למפקח העבודה האיזורי, עם כל הפרטים הדרושיםלפי תקנה 2 הנ"ל. בלי הודעה כזאת, מבחינת רשות הבטיחות בעבודה, המינוי אינו קייםוכאילו לא היה. כיון שכך חלות על מבצע הבניה כל החובות המוטלות עליו כאשר אינוממנה מנהל עבודה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ליןלמערערים, עו"ד גב' ראב למשיבה. 17.1.71).

ע.א. 689/69 - תריסול בע"מ נגד משה קובובי.

*הפרת פטנט ענינו של ערעור זה טענה של הפרת פטנט ע"י המערערת בייצור תריסים נעים.ביהמ"ש המחוזי סבר כי אכן הפרה המערערת פטנט של המשיב והערעור על כך נתקבל.ההשתלשלות של הדברים שכללה בין היתר שיתוף פעולה בין המערערת לבין חברה אחרתשפעלה לפי הפטנט של המשיב והתנהגות הצדדים במשך שנים רבות מצדיקות טענתהמערערת המבוססת על שיהוי בהגשת תביעתו של המשיב. אמנם השהייה כשלעצמה אינהשוללת את התרופות של אדם שזכותו לפי הדין נפגעה, אולם כאשר מלבד ההשהיה ישמצג של דברים ע"י אמירה או התנהגות של בעל הפטנט, ממנו עולה כי קיימת הסכמהלשימוש בפטנט, הרי די בכך כדי למנוע זכויות ממנו כשיבוא לתבוע על פי הפטנט.התנהגות הצדדים כאן מצדיקה אי היענות לתביעת המשיב, לנוכח הרעת מצבה שלהמערערת עקב התנהגות המשיב.
השופט ח. כהן העיר כי למעשה לא היה בפטנט כל אמצאה ומטעם זה יש לקבל אתהערעור. מכיון שבין כה וכה דין הערעור להתקבל, ניתן לסמוך גם על נימוק השיהוי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר, עו"דא. פינצ'וק למערערת, עו"ד ר. אברהם למשיב. 18.1.71).

ע.א. 465/70 - פלוני נגד פלונית.

*מזונות ביהמ"ש המחוזי קבע את הכנסתו של המערער בשעור של 750 ל"י לחודש. האשהעובדת ומשתכרת 400 ל"י לחודש. למערער שני ילדים שהאחד לומד בבית ספר תיכוןוזקוק לשעורי עזר. ביהמ"ש הסיק כי למזונות האשה והילדים זקוקים המשיבים ל- 900 ל"יוחייב את המערער לשלם למשיבים 500 ל"י לחודש. הערעור על כך נדחה. הבעל ממשיךלהתגורר בדירת בני הזוג ויכול להמשיך ולהיות שם. הוא אוכל ארוחות במפעל מעבידתובמחירים מוזלים. אין להבין מדוע לא יקבלו כל אחד מהילדים סכום שוה לסכום הנשארבידי האב לצרכיו הוא.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דהס למערער, עו"ד י. יהודה למשיבים. 11.1.71).

ע.א. 615/69 - והיד סאלם נגד ששון מועלם ואח'.

*טענת רשלנות בתאונה המערער, בהיותו בין 14, נתלה בסולם האחורי של אוטובוס ונפל ממנו כאשר הרכבהיה בנסיעה. המערער תבע את נהג האוטובוס בתביעת נזיקין והתעוררה השאלה אם
התרשל נהג האוטובוס. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה. איןמקום להתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי שלא האמין לעדי התובע. אלה היו שלושה עדיםאשר בעת קרות התאונה היו בני גילו של המערער, ואילו בשעת מסירת העדות כבר גדלווהיו לבני 22 - 23, ואין פלא שביהמ"ש לא היה מוכן לסמוך על מה שהם התיימרו לזכורמתקופת ילדותם שעברה חלפה זה מזמן רב. מאידך עמדה עדות הנהג שהיתה מהימנהעל ביהמ"ש.
אשר לטענה כי התרשלותו של הנהג היתה בכך שלא ראה את המערער שעה שנתלהבסולם - אמנם חייב הנהג להסתכל בראי אחרונית בטרם יניע את האוטובוס אך הנהגהעיד שעשה כן ולא ראה את המערער ועדותו היתה מהימנה. על כל פנים אין חובה עלהנהג להסתכל אחורנית כל זמן נסיעתו, להיפך, חובתו הראשונית של נהג היא להסתכלקדימה על הכביש שהוא נוסע עליו, ולענין מה שקורה מאחוריו יוצא הוא ידי חובתו בכךשהוא מסתכל לפני שהוא מניע את הרכב.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. עו"ד זועבי למערער, עוה"ד קציר וליברמןלמשיבים. 6.1.71).

ע.א. 317/70 - זהבי בע"מ נגד ציון חברה לבטוח בע"מ.

*רשלנות בגרימת נזק במפעל המערערת, לצביעת סחורות טכסטיל, פרצה דליקה שכתוצאה ממנה נזוקהסחורה של לקוח. הנזוק היה מבוטח בחברה המשיבה וזו שילמה לו חלק מהנזק ותבעהמן המערערת שיפוי בדרך סוברוגציה. עילת התביעה היתה שעל המערערת המחזיקהבמקרקעין שמהם יצאה האש להוכיח שלא היתה רשלנית, ושאכן התרשלה המערערת בקשרלפרוץ הדליקה, בימ"ש השלום דחה את התביעה, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורהתובעת והערעור על כך נדחה, נסיבות המקרה מראות על רשלנות מטעם המערערת שלאנקטה באמצעי הזהירות הדרושים ובדין חוייבה.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ש. רובינשטייןלמערערת, עו"ד ד. שניידר למשיבה. 3.1.71).

ע.פ. 462/70 - מדינת ישראל נגד מאיר בן מרקו וולף.

*הבהרת גזר דין בבימ"ש השלום נדון המשיב לעונש מאסר בפועל. ביהמ"ש המחוזי ביטל עונש זהוקבע "מטילים עליו מאסר על תנאי שלוש שנים למקרה שיעבור וכו'". לא ברור מפסה"דאם המשיב נדון לשלוש שנים מאסר אם יפר את התנאי, או שהמאסר על תנאי יהיהתלוי ועומד במשך שלוש שנים. אי לכך החליט ביהמ"ש לנקוט את הגירסה הנוחה למשיבוקבע כי עונש המאסר יהיה שנה אחת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. (בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד נתן למערערת, המשיב לעצמו.7.1.71).

ע.פ. 273/70 - שלום ניניו נגד מדינת ישראל.

*הרשעה בביצוע שוד וחומרת העונש

המערער הורשע בעבירה של פריצה וגניבה ונדון לעונש מאסר של ארבע שנים.הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. השוד בוצע ע"י שני אנשים שבאובמכונית שברולט שנמצאה למחרת היום ליד פרדס קרוב לביתו של המערער. על השמשההקדמית של המכונית היתה טביעת אצבע של המערער ובהודעתו במשטרה כפר בכלקשר לשוד ולא נתן הסבר למציאת טביעת האצבע במכונית שנגנבה. בעדותו בביהמ"שנתן הסבר לכך אך ביהמ"ש לא נתן בו אמון. נסיבות המקרה והראיות שהובאו מצדיקותהרשעת המערער. אשר לעונש אין הוא חמור מדי, ומה גם שהופעלו נגד המערער שלוששנים של מאסר על תנאי באופן שיהיו חופפות את העונש הנ"ל.