בג"צ 334/70 - א. שרמן ובנו בע"מ נגד עירית גבעתיים
*מתן עבודה על יסוד מכרז ופרסום מכרז חדש.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי ברוב דעות)
.
העובדות:
המשיבה ערכה מכרז להתקנת תאורה ברחובות העיר והעותרת השתתפה במכרז והצעתההסתכמה בסכום של 160,000 ל"י בערך. היתה זו ההצעה הזולה ביותר אך נאמר לעותרת כיהתקציב שנקבע לעבודות אלה הוא 75,000 ל"י בלבד, וכמו כן גם האומדן שקבע המהנדס ששימשלמשיבה יועץ לעניני תאורה היה 75,000 ל"י. כיון שההצעה הזולה ביותר עלתה בהרבה עלסכום זה בוטל המכרז. כעבור ששה חדשים יצא מכרז חדש מטעם המשיבה לעבודות תאורהבאותו מקום. יש שוני מסוים בין המכרז הראשון והשני אך העותרת סבורה שלמעשה אין זה שונישל ממש והיא דרשה לבטל את המכרז החדש ולמסור לה את העבודות. לטענתה הרשות בידיהמשיבה לא לבצע את העבודה בכלל אך אם בדעתה לבצעה הרי זכותה של העותרת לקבל אתהעבודה.
החלטה - השופט ויתקון (דעת הרוב):
א. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה רשאית לבטל את המכרז מעיקרו ולחזורבה מהחלטתה לבצע את העבודה, ומאידך אין היא רשאית לחדש אותו מכרז תוך זמןקצר לאחר ביטולו, אם בצורה זהה ואם בשינויים לא מהותיים. קשה לקבל מסקנה זו בצורהכה גורפת וייתכנו מצבים שבהם תהא הרשות הציבורית מוצדקת ואף חייבת לנהוג בדרךבדרך של הוצאת מכרז חדש שלא יהיה שונה מהמכרז הקודם שלא מכבר בוטל. אך כאןטענת המשיבה היא שהמכרז החדש שונה מהמכרז הקודם מבחינה מהותית.
ב. בבחינת הפרטים של שני המכרזים עולה כי אין שוני מהותי ביניהם. כיון שכך,וכדי שלא יהיה סופם של עיקרי המכרז ובמיוחד עיקרי השוויון והסודיות פלסתר, איןלהצדיק את הוצאת המכרז החדש ויש לעשות את הצו על תנאי להחלטי.
מ"מ הנשיא זוסמן (מסכים ומוסיף):
עפ"י תקנות העיריות לעניני מכרזים רשאית ועדת המכרזים שלא להמליץ על ההצעההזולה ביותר אם לא שוכנעה שהמחירים המוצעים הם הוגנים בהתחשב עם האומדן שנמסר.היינו, רשאית הועדה לפסול את ההצעה הזולה ביותר כאשר היא עדיין גבוהה במידה כזאתמעל לאומדן עד שיש לפקפק בהגינות המחירים, בענין דנא עלו אמנם המחירים במידהניכרת על האומדן, אך לא היה יסוד סביר לפקפק בשל כך בהגינותם. כמסתבר היההאומדן של 75,000 ל"י בלתי מציאותי. זאת ועוד, מועצת העיריה רשאית להסתלקמביצוע העבודה אך אין היא יכולה לצאת במכרזים מדי חודש בחדשו עד שתתפוש אתהקוניוקטורה הנוחה לה ביותר. כמו כן אין שוני של ממש בין תנאי המכרז הראשון לביןתנאי המכרז השני.
השופט כהן (דעת מיעוט):
א. במקרה דנא היתה הצדקה לבטל את המכרז הראשון ולהוציא מכרז חדש כעבורזמן מה גם לולא היה קיים הבדל מהותי בין שני המכרזים. הפרש גדול בין ההצעה הזולהביותר ובין האומדן מצביעה על כך שהמחירים שהוצעו אינם הוגנים ובודאי יש בכךנימוק מספיק שלא לקבל שום הצעה. כאן השתתפו במכרז רק שני קבלנים וההצעההזולה ביותר היתה למעלה מפי שניים מהאומדן.
ב. נוסף לכך הרי השוואת שני המכרזים וההצעות האלטרנטיביות שצורפו למכרז השנימצביעות על שינוי מהותי בין שני המכרזים דבר המצדיק הוצאת המכרז החדש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן עו"ד ע. ירון לעותרת, עו"ד ח. אילת למשיבה. 24.2.71).
ע.פ. 417/70 - מדינת ישראל נגד נאג'י מרדכי ואח'
*הרשעה בעבירות מס הכנסה וקולת העונש.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט נועם) בת.פ. 126/68 - הערעורים הנגדיים נדחו והערעור על קולת העונש נתקבל).
החלטה - השופטים ח. כהן וי. כהן:
א. המשיב נאג'י מרדכי הורשע בעבירה לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה והוטלעליו קנס של 10 אלפים ל"י ו- 6 חדשי מאסר על תנאי. אין ממש בערעורו על הרשעתוומאידך צודק ב"כ המדינה כי בעבירות מסוג זה יש להטיל מאסר ממש, אי לכך ישלהטיל על נאשם זה מאסר בפועל של 6 חדשים במקום המאסר על תנאי.
ב. הנאשם השני אברהם פנירי הורשע בעבירה על סעיף 217 לפקודת מס הכנסה במסרופרטים לא נכונים על המחזור השנתי של עסקו. צדק ביהמ"ש בהרשיעו את הנאשםבמסירת פרטים לא נכונים ויש לדחות את ערעורו על ההרשעה. יחד עם זאת יש לדחותאת ערעורה של המדינה על שלא הורשע בעבירה לפי סעיף 220(3) לפקודה. כדי להוכיחעבירה לפי סעיף זה צריך שהנאשם ימסור את הפרטים "במזיד, מתוך כוונה להתחמקממס" וכאן היה ספק לביהמ"ש בקיום יסודות אלה, שכן בשיחתו עם פקיד מס הכנסהאמר הנאשם שאינו יודע מה היה היקף המחזור והתלבט במתן התשובה על המחזור שלאהתאים למציאות. לכן אין להתערב גם בעונש שהוטל על נאשם זה.
השופט ויתקון:
גם לגבי פנירי הוכחו כל היסודות הקבועים בסעיף 220(3) הנ"ל ואין כל מקוםלספק סביר בכך שאמר את הדברים תוך ידיעה ברורה וכוונה להטעות את החוקר. אי לכךיש מקום להחמיר גם בענשו.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד גב' סוכר למערערת, עו"ד שמיר למשיבים. 3.3.71).
ע.א. 419/70 - תעשיות חשמל קיפר בע"מ ואח' נגד דניאל וולף ואח'
*טענת אילוץ להודות בעובדות.
* היותו של פסק בורר מעשה בי"ד.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 1968/70 - הערעור נדחה)
העובדות:
בין המערערים למשיבים היה הסכם מכר - שכירות ונקבע בו סעיף בוררות. משלא עמדוהמערערים בהסכם הגישו המשיבים תביעה בפני הבורר והמערערים התגוננו בטענה כי למעשהההסכם הוא לריבית מופרזת וכינוי העיסקה בא לחפות על מהותה האמיתית של העיסקה. תוךכדי הבירור הופיעו הצדדים ובא כוחם בפני הבורר והודיעו על הסכם פשרה והמערער השני(מנהל המערערת) הצהיר כי הוא "חוזר מטענות הלוואה וריבית קצוצה ומצהיר כי העסקההיא חוקית ועל הבורר ליתן פס"ד בהתאם למוסכם". ניתן פס"ד והמערערים שילמו חלק מסכוםהתביעה. על הנותר נתנו שטרות ולאחר מכן חדלו לשלם השטרות. המשיבים פנו לביהמ"שבבקשה לאכוף את פסק הבוררות והמערערים בקשו לבטל פסק הבוררות, מכיוון שבקשתם שלהמערערים לא הוגשה בזמן הקבוע בחוק הבוררות נדחתה בקשתם ופסק הבוררות אושר. לאחרמכן הגישו המערערים את התביעה נשוא הערעור לביהמ"ש המחוזי ובה הם טוענים כי ההסכםשנעשה בין הצדדים, אינו אלא הסכם הלוואה בריבית קצוצה שהוסווה כהסכם מכר - שכירותוכי פסק הבורר מכיל חיוב של ריבית קצוצה. תביעתם נדחתה על הסף מן הטעם שהצהרתהמערער בפני הבורר היא בבחינת הודאת בעל דין אשר כמוה כמאה עדים והיא יוצרת השתקשאינו מניח עוד העלאת טענת ריבית קצוצה. על כך הערעור.
החלטה - השופט מני:
א. לטענה כי ההודאה שהוגשה לבורר היא הודאה בסוגיה משפטית שבה אין בעל דין
יכול להודות - אפילו אם נניח כי טענה זו נכונה מבחינה משפטית, הרי ההודאה אינהבסוגיה משפטית אלא בענין עובדתי שהעיסקה היתה עיסקת מכר אמיתית ולא הסוואהלעיסקת הלוואה בריבית קצוצה.
ב. לטענה כי ההודאה באה מתוך אילוץ - טענה זו מבוססת על כך שהמערערים עמדולחתום על הסכמים לקבלת הלוואות מגורמים שונים ובידי המשיבים היה להניאם מתתההלואה האמורה, ולכן חתמו על הסכם הפשרה, כבר נפסק לא פעם כי איום מצד בעלחוב לאחוז בכל הליך אזרחי שהחוק מקנה לו בקשר לגביית חובו, ובכלל זה הליכיפשיטת רגל ופירוק, מעולם אינו יכול להוות אילוץ. אילוץ פירושו שימוש בלתי חוקיאו איום בלתי חוקי להשתמש בכח, כלפי גופו או כלפי נכסיו או זכויותיו החוקיות שלהמתחייב, שעה שזה אין לו מוצא בלתי אם למלא את הדרישה אשר הוא נדרש למלאה.איום לגרום שהמערערים לא יקבלו הלואה שעמדו לקבל אין בו אילוץ כזה.
השופט י. כהן (מסכים ומוסיף):
המערערים העלו את טענת הריבית המופרזת בפני הבורר והסכימו לאחר מכן כיינתן פסק שהתוצאה שלו היתה דחיית טענה זו. פסקו של הבורר מהוה מעשה בית דיןומשלא בוטל הפסק לפי הדרך הקבועה בחוק הבוררות הרי פסק הבורר הוא סופי ובדיןנדחתה התביעה על הסף.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד בן ציון צנעני למערערים, עו"ד ד. קוינט למשיבים).
ע.א. 627+604/69+632 - יפה גרין ואח' נגד מפעל הפיס ואח'
*טפסי לוטו בהגרלת מפעל הפיס שנמסרו לסוכנים ולא והגיעו למפעל.
(ערעורים על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 5261/67 ואח' - הערעוריםנדחו וערעור נגדי בענין הוצאות נתקבל)
בערעורים אלה התבררו תביעותיהם של תובעים אשר ניחושוניהם במספרי הלוטולא הגיעו מסוכני מפעל הפיס אל המפעל ואשר לטענת התובעים עלו בגורל ומפעלהפיס לא הכיר בזכיות, ומאידך ענינו של טופס שהגיע למפעל ונתלוו אליו ליקוייםוהמפעל הכיר בזוכה אלא שהזוכה בשבוע שלאחריו טוען נגד הכרה בזכיה זו.בפסק הדין המקיף נדונה שאלת מעמדם של סוכני מפעל הפיס כשלוחם של המשתתפיםבניחוש או של המפעל; אחריות מפעל הפיס למעשי הסוכנים; היותה של ההגרלה שרותבמובן חוק החוזים האחידים; חלותו של חוק החוזים האחידים בענין דנא; סופיות החלטתהנהלת המפעל בענין הזוכים; ופירוש סעיפים שונים בתקנות המפעל לצורך הגרלתהלוטו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. 3.3.71).
ע.א. 646/70 - פלונית נגד פלוני.
*תביעת מזונות המערערת והמשיב שהם בני עדות שונות לא יכלו להינשא זה לזו וחיו 7 שנים ללאנישואין, לבסוף נטש המשיב את המערערת ועתירתה היתה לחייב את המשיב לשלם להמזונות חדשיים. תביעתה נדחתה על הסף וגם הערעור נדחה, פרשת התביעה אינה מגלהעילה שכן בעלי הדין לא נישאו זה לזו ואין על המשיב חובת מזונות. יתכן שהמערערתיכולה לתבוע פיצויים בדרך כל שהיא אך את זאת היא לא תבעה בתביעתה.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. עו"ד י. איכנולד למערערת, עו"ד ש. שומסקילמשיב. 25.2.71).
ב.ש. 22/71 - מנדל לנדה ואח' נגד אסתר דיק ואח'.
*הארכת מועד המבקשים בקשו להאריך מועד הגשת ערעור ונימוקם כי אחרו באשר ניהלו שיחותעל פשרה עם ב"כ המשיבים ולמעשה אף הגיעו לפשרה מסוימת שהמשיבים הפרו לאחרמכן. בקשתם נדחתה. לא הוכח כי הסכם הפשרה היה הסכם מושלם, ועצם ניהול משאומתן לפשרה אינו יכול לשמש טעם מיוחד להארכת המועד. גם ההשהייה בהגשת בקשהלהארכת המועד היתה ארוכה מדי.
(בפני: הרשם בר-טוב. עו"ד גב' בלומנטל למבקשים, עו"ד מ. סבוראי למשיבים. 2.3.71).
ע.א. 123/70 - יעקב שאול ואח' נגד מדינת ישראל.
*הבאת ראיות להוכיח שיעור הנזק ביום מתן פסה"ד פסה"ד נשוא הערעור ניתן בתחילת 1970 ואילו הראיות נגבו בשלהי 1967. בהמרצהזו מבקשים המערערים להוכיח בשלב הערעור את השינויים שחלו בנדון מעת בירורהמשפט ועד למתן פסה"ד. בקשתם נתקבלה. לענין קביעת שעור הנזק יכול וקובע יוםהגשת התביעה, ויכול וקובע יום מתן פסה"ד, אבל ודאי לא מועד בירור המשפט כטענתהמשיבה. לפיכך יש להרשות למערערים להביא בשלב הערעור ראיות בכתב להוכיחאת מצב הדברים ביום מתן פסה"ד.
(בפני: השופט ח. כהן. 26.2.71).
המ' 894/70 - חביב לניאדו נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש המערער הוא בן 18 ללא עבר פלילי והוא נעצר יחד עם חברו כשהם מבצעים חטיפותארנקים ותיקים תוך כדי נסיעה על אופנוע בו נהג המערער. במשך כעשרים רגע בצעושלושה מעשים של חטיפת ארנקים. משהגיעה המשטרה נמלט המערער ובנסיעתו פגעבמכונית משטרה, המשיך לנסוע בניגוד לכוון התנועה המותר ורק כשהתהפך נעצר.המערער נדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. ערעורו נדחה. אמנםאין למערער עבר פלילי וקצין המבחן המליץ לדחות מתן גזר הדין לשם נסיון. אולם איןמנוס מלאשר גזר דינו של ביהמ"ש דלמטה. משעומד בפני ביהמ"ש אדם צעיר ללא הרשעותקודמות, לכאורה לא ישלח אותו ביהמ"ש בשל גניבה למאסר, אלא ינסה לתקן את דרכובעזרת קצין המבחן. אולם לא תמיד ניתן לנהוג לפי כלל זה. מעשי חטיפת ארנקיםקבלו ממדים מדהימים וכדברי ביהמ"ש דלמטה הפכו רחובות ת"א והסביבה ממשלג'ונגל במובן זה. כשעבירה מגיעה לממדים של מגיפה, חובתו של ביהמ"ש להגן עלהצבור עולה על ההתחשבות בנסיבות האישיות של עברין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני. עו"ד ד. מועלם למערער, עו"ד רוביןלמשיבה. 22.2.71).
ע.פ. 399/70 - אבינועם רונן נגד מדינת ישראל.
*גניבה ממעביד וחומרת העונש המערער עבד כמפקח עבודה מטעם עמידר והוא הואשם בגניבת חמרים שהיו רכושושל מינהל מקרקעי ישראל. המערער הורשע בעבירה של גניבה ממעביד לפי סעיף 275סיפא לפח"פ ונדון לשנתיים מאסר על תנאי וקנס של 2000 ל"י, ערעורו על ההרשעהנדחה ולא מטעמיו של ביהמ"ש דלמטה וכן ערעורו על גזר הדין. לענין ההרשעה לאהיה מקום לסמוך על אחד העדים שבעדותו נתגלו סתירות ופירכות, אך מאידך היתה עדותנוספת של אחד הפועלים שספורו היה עקבי ועליה היה ניתן לסמוך. אשר להרשעהבגניבת רכוש ממעביד לפי סעיף 275 סיפא - הרי מעבידו של המערער היתה חברתעמידר ואילו הרכוש היה רכושו של מינהל מקרקעי ישראל. אין להחיל את ההגדרה של"בעלים" שבסעיף 263 לפקודה על רכוש שאינו של מעביד ממש. אולם ניתן להחיל
את סעיף 275 רישא הבא לכסות את הגניבות ע"י עובד של רכוש אשר בא לידיו תוךכדי עבודתו והוא אינו רכושו של מעבידו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון. ח. כהן. עו"ד א. הכהן למערער, עו"ד רוביןלמשיבה. 14.2.71).
ע.פ. 321/70 - מדינת ישראל נגד שמואל מור ואח'.
*פרסום חומר תועבה ביהמ"ש המחוזי החזיר לבימ"ש השלום את הדין בענין המשיבים שהואשמובפרסום חומר תועבה כמשמעותה בסעיף 179 לפח"פ. החזרת הדין באה כדי שבימ"שהשלום ישמע עדים מומחים לענין ההשפעה שהחומר שפורסם עשוי להשפיע על נפשהאנשים אשר לידיהם הוא עשוי להגיע כאמור בסעיף 179 הנ"ל. השאלה אם חומר הואחומר תועבה ואם לאו נתונה כולה להכרעתו הבלעדית של ביהמ"ש שיעריך את החומרמניה וביה לפי קני המידה המקובלים בציבור, ואין מקום לשמיעת עדויות לצורך זה.כיון שכך אין להחזיר את הדין לבימ"ש השלום.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן, עו"ד א. ראב למערערת, עו"ד מ. קשת למשיבים.24.2.71).
ע.א. 117/70 - ברוך גרינשלג ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי ואח'.
*אחריות בתאונת עבודה המערערים בצעו עבודת חשמל עבור קבלנים והאינסטלציה שהתקינו היתה זמניתוהקבלנים נעזרו בה לצרכי העבודה. אחד הפועלים של הקבלנים התחשמל וביהמ"שחייב את המערערים במחצית הפיצויים שפסק. הערעור נדחה. הוכחה רשלנותם שלהמערערים בהתקנת רשת החשמל וצדק ביהמ"ש בקובעו כי התרשלות שלאחר מכן שלהקבלנים לא ניתקה את הקשר הסיבתי שבין רשלנות המערערים לבין קרות התאונה.בנסיבות המקרה, כפי שהוכח, המערערים צריכים היו לצפות מראש שהקבלנים ינהגובאינסטלציה החשמלית כפי שנהגו בה ועל כן לא נותק הקשר הסיבתי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט כהן. עו"ד אייזנברגלמערערים, עוה"ד אריאל, רוזן, וקסמן, וגור למשיבים. 28.2.71). ע.א. 247/70 - פישל אייזמן נגד ישראל וייס.
*פסק בורר מתוך הסכם הפשרה שנוסה ע"י הצדדים לדיון עולה כי מתוך שלושת עורכי הדין שנבחרוע"י הצדדים לפשר בסכסוך שביניהם ניתנה עמדת הכרעה בידי עו"ד חזן ועל השנים האחריםלבטל דעתם מפני דעתו. כיון שכך היה מקום לקבוע כפי הכרעת דעתו שהוגשה לביתהמשפט, כמו כן ברור מתוך ההסכם שהוא היה בורר ולא היה מקום להזמינו לביהמ"שלחקירה על הדרך בה הגיע להכרעתו. היותו בורר ולא מעריך מומחה עולה מתוך העובדותשהוא טיפל בסכסוך שכבר פרץ ולא בא למנוע סכסוך עתידי; הכרעתו היתה מיועדתלהיות סופית בכל הנושא ולא בפלוגתא ספציפית; התפקיד שלו לא דרש מומחיותמקצועית; וההליכים היו בדיקת ראיות שכבר נגבו ונועדו להיות מעין שיפוטיים.
אך אפילו היה תפקידו של עו"ד חזן תפקיד של מומחה צדק ביהמ"ש בדחותו אתהבקשה לחקרו שכן כאשר הצדדים בהסכם הפשרה הסכימו כי קביעתו תהיה מכרעתוסופית ולא יעוררו כל טענות נגדה אין לחקור את המומחה על הדרך בה הגיע למסקנתו.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד א. איזמן למערער,עו"ד ח. נועם למשיב. 8.3.71).
ע.פ. 402/70 - עלי אבו סביט ואח' נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בפציעה וחומרת העונש על יסוד עדותו של המתלונן הורשעו שני המערערים בפציעה מכוונת שלא כחוקונדונו הראשון ל- 6 חדשי מאסר וקנס של 1500 ל"י והשני ל- 3 חדשי מאסר. הערעור
על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ביהמ"ש היה ער לעובדה כי לפניו עדות יחידהולאחר שסקר וניתח את כל העדויות שבאו לפניו יכול היה להרשיע את המערערים בעבירהשיוחסה להם על יסוד עדות המתלונן. גם העונש קל למדי וברור שביהמ"ש נתן משקל רבל"סולחה" שנערכה בין המשפחות המעורבות בענין.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד קאזיס למערערים,עו"ד סוכר למשיבה. 24.2.71).
ע.א. 479/69 - מוסה אבו דיה ואח' נגד אנטוניה בוסט ואח'.
*ערעור בעניני הסדר מקרקעין חלקת קרקע מסויימת לא נתבעה במסגרת פעולת הסדר מקרקעין ולוח הזכויותפורסם והועבר לרושם הקרקעות תוך הערה כי אותה חלקה נשארה בלתי מוסדרת. שלוששנים לאחר מכן הוציא הפקיד המסדר החלטה נוספת מכח סעיף 31(2) לפקודת הקרקעות(סדור זכות הקנין) ובה הכיר במשיבים שמורישם היה רשום בספרים הישנים כבעליהחלקה. מאז עברו 9 שנים והמערערים פנו אל הפקיד המסדר וביקשו ממנו רשות ערעורעל החלטתו האמורה, מכח סעיף 63 (1) לפקודה הנ"ל. בקשתם נדחתה ונשיא ביהמ"שהעליון נתן להם רשות ערעור. מכאן הערעור. בדיון בערעור נקבע כי עצם מתן הרשותלערער על ידי נשיא ביהמ"ש העליון רק פותחת בפני המערערים שערי ביהמ"ש, אךאינו מקנה להם זכות להשמיע טענותיהם ולהשיג על ההחלטה, אם מתברר שההחלטה אינהניתנת לערעור אפילו לא ברשות. זכות ערעור לא קמה לו לאדם אלא מכח חיקוק ומקוםשחיקוק לא הקנה לו את הזכות אף מתן רשות לא יועיל. במקרה דנא איש לא הגישתביעה לגבי החלקה האמורה והפקיד לא פסק בתביעה שהיתה שנויה במחלוקת ולפיכךאין מקום לערעור לפי סעיף 63 הנ"ל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד י. סלטוןלמערערים, עו"ד א. שוחט למשיבים. 8.3.71).
המ' 179/71 - משה דנקנר ובניו בע"מ נגד מיכאל כהן עו"ד ואח'.
*הצורך ברשות ערעור בביטול עיקול להבדיל מביטול עיקול שבוטל לפי בקשת צד שלישי שאינו בעל דין בתובענה הריביטול העיקול לבקשת הנתבע בתובענה הוא בבחינת החלטה אחרת שאין מערערים עליהאלא בזכות. צודקת המזכירות של ביהמ"ש כשהיא בודקת אם ניתנת ההחלטה לערעורבזכות וכשהיא מסרבת לקבל ערעור שיש צורך ברשות להגשתו.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 8.3.71).
ע.פ. 531/70 - יעקב בן שלמה מזר נגד מדינת ישראל.
*הוצאת כסף במרמה וחומרת העונש
המערער הבטיח למתלוננת נישואין והוציא ממנה תחילה שלושת אלפים ל"י בטענתשוא של רישום לשיכון ולאחר מכן סכומי כסף נוספים עד סכום של 17 אלף ל"י. הואהורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והערעור על ההרשעה נדחה. אין ספקשנטל הראיה כי הבטחת הנישואין היתה הבטחת שוא מוטלת על התביעה, אך ניתן להוכיחזאת ע"י ראיות נסיבתיות, ובענין דנא כאשר המערער קיבל כל פעם סכומי כסף בטענותשוא אחרות וענין הרישום לשיכון לא היה ולא נברא, סוף המעשה מעיד על הכוונהתחילה. כמו כן אין למצוא פגם במסקנת השופט כל היו אלה נסיבות מחמירות לנוכח גודלהסכום והשיטה בה נקט המערער, היינו ניצול אשה תמימה שחפצה להינשא לו.
אשר לעונש - המערער נדון לארבע שנות מאסר ולנוכח נסיבות הענין אין זה עונשחמור מדי. ברם בהתחשב בעינוי הדין - כתב האישום הוגש בשנת 1968 ופסק הדיןניתן רק בסוף 1970 - יש להקל במידת מה בעונש, תקופת המאסר הופחתה לשלוששנים בלבד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד בירגר למערער, עו"ד גב' אלבקלמשיבה. 23.2.71).
בתוכן
* בג"צ 334/70 - ................... 222─ * מתן עבודה על יסוד מכרז ופרסום מכרז חדש.
─* ע.פ. 417/70 - ..................... 223─ * הרשעה בעבירות מס הכנסה וקולת העונש.
─* ע.א. 419/70 - ..... 223─ * טענת אילוץ להודות בעובדות.
─ * היותו של פסק בורר מעשה בי"ד.
─* ע.א. 604/69 - ..................... 224─ * טפסי לוטו בהגרלת מפעל הפיס שנמסרו לסוכנים ולא והגיעו למפעל.
─* ע.א. 646/70 - תביעת מזונות ......................................... 224─* ב"ש 22/71 - הארכת מועד ........................................... 225─* ע.א. 123/70 - הבאת ראיות להוכיח שיעור הנזק ביום מתן פסה"ד .......... 225─* המ' 894/70 - חומרת העונש .......................................... 225─* ע.פ. 399/70 - גניבה ממעביד וחומרת העונש ............................ 225─* ע.פ. 321/70 - פרסום חומר תועבה ..................................... 226─* ע.א. 117/70 - אחריות בתאונת עבודה .................................. 226─* ע.א. 247/70 - פסק בורר ............................................. 226─* ע.פ. 402/70 - הרשעה בפציעה וחומרת העונש ............................ 226─* ע.א. 479/69 - ערעור בעניני הסדר מקרקעין ............................ 227─* המ' 179/71 - הצורך ברשות ערעור בביטול עיקול ....................... 227─* ע.פ. 531/70 - הוצאת כסף במרמה וחומרת העונש ......................... 227─
─
─
─
─
─