ע.פ. 484/70 - רחמים בן יהודה עובדיה נגד מדינת ישראל
*עדויות זיהוי שהביאו להרשעה ביריה ופציעת אדם.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים גביזון, וולנשטיין, חלימה) בת.פ. 278/70 -הערעור נדחה)
העובדות:
בפברואר 1970 בשעה 7.30 בערב כשהגיעו בני הזוג אושפיץ לביתם ברמת - גן ניגש אדם לאשה וחטףאת ארנקה. הבעל רדף אחריו והצליח לתופשו. כשהחזיק בו שמע הבעל קול קורא "תירה בו" ואזנורתה יריה והבעל נפצע בעמוד השידרה וקיבל שתוק ממנו לא נרפא עד היום. לאחר מכן נמלטהאיש על קטנוע שהיה נהוג בידי חברו שהמתין במקום. המערער הורשע בביצוע המעשה הנ"ל ועלכך הערעור.
החלטה - השופט מני:
א. המערער העלה טענת אליבי שנדחתה ע"י ביהמ"ש שלא מצא בעדויות שהביאהמערער תמיכה של ממש באליבי. המרחק מבית המערער למקום המקרה בנסיעה הואפחות מ- 10 דקות ומכיון שגיסו של המערער שהעיד לא ראה את המערער ברציפותכל שעות אחה"צ והערב אפשר שהמערער בא למקום המקרה וחזר לביתו.
ב. במסדר זיהוי שנערך אמר הפצוע כי המערער נראה לו כאיש שנאבק עמו אך אינובטוח במאה אחוז. בגמר מסדר הזיהוי הורידו האנשים שבמסדר הזיהוי כובעי גרבשחבשו ואז אמר הפצוע באופן ספונטני "אני מכיר אותו עכשיו במאה אחוז". עד זההיה מהימן על ביהמ"ש ואין להתערב בכך.
ג. האשה גם היא זיהתה את המערער תחילה במסדר תמונות ולאחר מכן במסדרחי. כאשר נערך תחילה מסדר תמונות יש להביא עובדה זו בחשבון בהערכת משקלו שלמסדר זיהוי חי שנערך לאחר מכן. כאן הביא ביהמ"ש המחוזי בחשבון עובדה זו והחליטלראות בזיהוי של האשה רק חיזוק רציני לעדות בעלה. בכך בודאי שאין למצואכל פגם.
ד. ביהמ"ש קבע כי למרות שזה היה ערב של חורף היה מספיק אור במקום כדישיבחינו בתווי פניו של הנאשם, זו קביעה עובדתית שאין להתערב בה.
ה. אשר לסתירה בדברי הבעל אם המערער ירה או חברו שישב על הקטנוע - לצורךההרשעה אין זה חשוב אם המערער ירה את היריה או שותפו לפשע.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני. עו"ד כחלני למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 31.3.71).
המ' 216/71 - פלונית נגד פלוני
*בקשת ילדים לבטל פשרה שנעשתה בבימ"ש וקיבלה תוקף של פס"ד בדבר החזקת הילדים. (בקשה לביטול פשרה שנעשתה בבג"צ 108/69 - הבקשה נדחתה).
העובדות:
בבג"צ 108/69 עתר המשיב נגד אשתו, בעתירה מסוג "הביאס קורפוס", שתחזיר לידיו אתהילדות הקטינות של בני הזוג. העתירה נסתיימה בפשרה שניתן לה תוקף של פס"ד. עד היום לאבוצעה הפשרה ע"י האם וניתן נגדה צו מאסר בשל בזיון ביהמ"ש. עתה קיבל ב"כ האשה בביהמ"שהמחוזי צו מינוי כאפוטרופוס זמני של הילדות ולפי יפוי כח של אפוטרופוס זה, מבקש פרקליטו שלהאפוטרופוס בשם הילדות לבטל את הפשרה. לטענתו לא היו הילדות צד לדיון נשוא העתירה בבג"צהנ"ל, לא היו מיוצגות, הן נקלעו לסכסוך בין הוריהן, היתה התנגשות אינטרסים בין הילדות לבין
האם וכתוצאה מכך לא יכלה האם לשמור על זכויות ילדותיה וטובת הילדות לא עמדה לנגד עיניה.לפיכך יש לבטל, לטענתו, את הפשרה.
החלטה - השופט קיסטר:
א. כאשר ההורים מתדיינים על החזקת ילדים הרי הם מתדיינים כאפוטרופוסיםטבעיים של ילדיהם וכל אחד מעלה את גירסתו וסברתו בדבר טובת הילד. ברור שבמקרהכזה אין לדרוש כי כל הורה יכתב בתביעה שהוא תובע בתור אפוטרופוס טבעי של ילדיו.
ב. חוק הכשרות המשפטית אינו דורש כי בסכסוך בדבר החזקת ילדים יתמנהאפוטרופוס מיוחד אשר יופיע בשם הילדים. לפי החוק הנ"ל רשאים ההורים להתפשרעל החזקת הילדים אלא שהסכם הפשרה טעון אישור ביהמ"ש, וביהמ"ש לא יאשר פשרהכזאת אלא אם נוכח כי הוא לטובת הקטינים. חזקה על ביהמ"ש שאכן נהג כך.
ג. לטענה כי הנסיבות נשתנו מאז הסכם הפשרה - אין בבקשה שום עובדות המצביעותעל שינוי הנסיבות אשר יצריכו שינוי תנאי הפשרה.
השופט ויתקון - מסכים.
השופט כהן:
אחרי שעבר זמן רב מאז מתן פסה"ד ולאחר הנתקות הילדות מאמן מחמת מאסרהיש לאמר כי השתנו הנסיבות במידה המצדיקה דיון בבקשה לביטול הפשרה, וניתןלאמר שזה מצדיק את ביטול הסכם הפשרה. אך מאחר שדעת הרוב היא שהבקשה אינהמגלה עילה לביטול הסכם הפשרה הרי הוא מצטרף לדעת הרוב.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. עו"ד א. הופרט למבקשות, עוה"ד פ. פרלס ומ. מינץ למשיב. 25.3.71).
ע.א. 569/70 - דוד סלמה נגד בנק הפועלים ואח'
*אוחז בעד ערך של שיק כאשר סוחר לבנק במסגרת הסכם אשראי ומשיכות יתר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בת.א. 466/69 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער משך שיק מאוחר ע"ס 5,000 ל"י לפקודת המשיב השני (להלן - המשיב) שהתחייבבתמורה לספק לו כמות של בשר. המשיב לא עמד בהתחייבותו והמערער הורה לבנק הנמשךשלא לפרוע את השיק. אותה שעה היה כבר השיק מצוי בידי בנק הפועלים לו סוחר ע"י המשיבבהיסב על החלק מיד לאחר שקיבל אותו. השיק סוחר בהתאם לתנאי ההסכם שבין המשיב לבנק,שהוא הסכם למתן אשראי למשיב ובהתאם להסכם השיקים שנמסרים לבנק יחשבו כממושכניםומשועבדים לבנק ולבנק תהיה זכות עכבון בנקאי וזכות קיזוז לגבי כל הנירות שימסרו ע"יהמשיב. כאשר סוחר השיק לבנק היה המשיב חייב לבנק בגין משיכות יתר סכום של כ-100,000ל"י. המערער חוייב בפרעון סכום השיק לבנק ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. אין חולקין שהיה כאן כשלון התמורה והמשיב לא היה זכאי לפרעון השיק. אולםאין לקבל את טענת המערער כי הבנק לא נתן תמורה וכי דין הבנק כדין המשיב.
ב. כאשר הסכם בין לקוח ובנק קובע שהלקוח אינו רשאי להוציא את סכום השיקכל עוד לא גבה הבנק את השיק בפועל אז אין תמורה כנגד הסיחור. אך המקרה הנדוןכאן הוא שונה. כאן מסוחר השיק לבנק במסגרת חוזה כללי למתן אשראי ללקוח.התמורה עבור השיק היא המשך נכונותו של הבנק להוסיף ולאפשר משיכות יתר וחלקזה של התמורה ניתן בעת סיחור השטר וכבר אז נעשה הבנק לאוחז בעד ערך. אם כינכון שהזיכוי הסופי של חשבון הלקוח בא רק כאשר הבנק גובה בפועל את סכום השיק.
ג. יתר על כן, עצם קיום החוב מהווה תמורה בת ערך לשיק וכאמור הגיע חובו שלהמשיב לבנק ל- 100,000 ל"י בעת סיחור שיק.
ד. נוסף על כך אוחז שיש לו עכבון על השטר מכח חוזה או מכלל דין רואים אותוכאוחז בעד ערך וכאן היה לבנק זכות עכבון על השיק.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. עו"ד ש. גילפז למערער, עו"ד י. הדר לבנק. 30.3.71).
ע.א. 123/70 - מדינת ישראל נגד יעקב שאולי
*אחריות לפציעה עקב שיטת עבודה פסולה.(ערעור וערעור שכנגד על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בנטל) בת.א. 4118/64 -הערעורים נדחו).
העובדות:
המשיב עבד במפעל השייך למדינה ועסק בחומר דליק. תוך כדי כך התלקח החומר והמשיבנכווה קשה ונעשה נכה כדי %100. ביהמ"ש המחוזי קבע ,שהתאונה קרתה בגלל שיטת עבודהגרועה שלה אחראים הממונים על התובע באותו מפעל, וקבע למשיב פיצויים של 115,000 ל"י.על פס"ד זה ערערו המדינה והמשיב.
החלטה - השופט לנדוי:
א. בין אם נכונה גירסת הנתבעת בדבר ההוראות שנתנו למשיב על דרך העבודהובין אם נכונה גירסת המשיב היתה כאן פשיעה מצד אלה שמחובתם היתה לדאוגלבטחונו של התובע בעבודה המסוכנת של הטיפול בחומר הדליק, אפילו הפר המערעראת ההוראה בדבר צורת העבודה הרי היא נגרמה עקב רשלנות חמורה של הממוניםעל המערער כי שיטת העבודה היתה פסולה מתחילתה ועד סופה. אין האחראים לתאונהיכולים להבנות ע"י טענתם שהתובע לא הוכיח את תביעתו מאחר שנסיבות התאונהלא נתבררו.
ב. הוכחת הטענה של המדינה שהתובע נהג ברשלנות תורמת היתה מוטלת עלהמדינה. אולם המדינה לא הצליחה להוכיח כי המשיב הפר את הוראות העבודה כפישנתנו ולפיכך אין לקבוע כל רשלנות תורמת מצדו.
ג. ביהמ"ש עשה את חשבון הפיצויים על יסוד שכר חודשי של 700 ל"י, הוריד אתאחוז ההוון והזכיר גם את המגמה המתמדת של ירידת ערך הכסף. ביהמ"ש לא היהצריך להתחשב בירידת ערך הכסף שכן ניתן להבטיח את ערך הכסף. כמו כן יש להביאבחשבון ארועים בלתי צפויים בעתיד כגון אבטלה או מחלה וכדו'. אך ענין ארועים בלתיצפויים לא צריך להתבטא דוקא בתקון החשבון אחרי קביעת הבסיס של השכר החודשיאלא יכול להופיע בקביעת בסיס השכר החודשי וכפי הנראה כבר נלקח בחשבון בשכרשל 700 ל"י לחודש, שהוא נמוך בנסיבות הענין.
ד. צדק ביהמ"ש דלמטה כשקבע שער ריבית של %7 מיום הגשת התביעה בשל כאבוסבל. סבלותיו של המערער נמשכים לאורך זמן וניתן לראות את סכום הפיצוי בפריטזה כסכום המתבזר למשך תקופת השנים שעבורה הוא נקבע.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ע. נתן למערערת, עו"ד חוטר ישי למערער. 8.3.71).
ע.א. 550/70 - יצחק זלץ נגד קצין התגמולים
*י * טענה של קשר בין מחלה לבין שירות צבאי.
(ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בתיק ענ' 3628/66 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער שרת בצה"ל ובעת גיוסו נקבע לו פרופיל 91 והוא צורף לחיל הצנחנים. באחדהמסעות שהיה קשה ומפרך חלה המערער ואובחנה בו מחלת הסכיזופרניה, הוא שוחרר והפרופילהרפואי שלו הורד ל- 24. עם שחרורו מבית החולים הלך מצבו והשתפר ולדעת רופא מומחה,הד"ר פליק, החמירה מחלתו עקב השירות אך ההחמרה פגה 6 חודשים אחרי שחרורו מהצבא.מאז לקה המערער בהתקפים חוזרים של המחלה וטענתו היא שקיים קשר בין ההתקפים וכולםנובעים מן השירות הצבאי. הד"ר פליק נתן חוות דעת שאין קשר בין הגלים השונים של ההתקפיםוהועדה הרפואית תמכה בחוות דעת זו בנגוד לדעתם של רופאים מטעם המערער. ועדת הערעוריםהחליטה כי היא רואה את דעתו של ד"ר פליק ושל הועדה הרפואית ואינה מקבלת את דעתהרופאים שהעידו מטעם המערער. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. הועדה הגיעה למסקנה שהמחלה נתנה אותותיה במערער עוד לפני גיוסו וקיומהשל המחלה לא נגרם ולא הושפע ע"י השירות הצבאי. לדעת הועדה גם לא הוחמרהמצב עקב השירות, אולם לכל היותר אפשר להכיר בהתקף בזמן השירות כהחמרה.
ב. כמו בענין בוסאני (ע"א 652/69 וד"נ 3/70) ניתן להכיר גם כאן בהתקף הראשוןכהחמרה בלבד. בהתאם לאותה הלכה אין צורך בארוע יוצא דופן בשירות שיגרוםלהופעת ההתקף ובתנאי השירות של זמננו ודי בהופעת התקף של מחלת הסכיזופרניהבזמן השירות כדי שיוכר כהחמרה עקב השירות אלא אם המדינה מוכיחה אחרת. כיוןשכך צדק קצין התגמולים שהכיר בהחמרת מחלתו של המערער עקב השירות, אם כי רקכהחמרה זמנית שחלפה.
ג. יחד עם זאת לא מתעוררת כאן השאלה שהתעוררה בענין בוסאני בדבר אסכולותרפואיות השקולות ללא הכרעה ביניהן. רוב הרופאים מצדדים בהשקפה כי ההתקפיםהחדשים הם נפרדים ובלתי קשורים זה עם זה ולכן אין הם נובעים מן השירות. כשישנםחילוקי דעות בין הרופאים ועדת הערעורים מחליטה איזו דעה רפואית נראית לה נכונהוקביעתה היא קביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית שאין להתערב בה.
השופט ויתקון (מסכים ומוסיף):
בענין בוסאני לא רק שהיו לפני הועדה 2 אסכולות רפואיות הסותרות זו את זואלא בהחלטת הועדה לא הובאו כל נימוקים העשויים להראות שהאסכולה האחת עדיפהעל האסכולה השניה. לא כן במקרה דנא שרובן של חוות הדעת הרפואיות העדיפו אתהדעה השוללת קשר סיבתי בין גלי ההתקף.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. עו"ד גב' ח. ברנור למערער, עו"ד ע. רובין למשיב. 30.3.71).
בג"צ 43/71 - בר-כוכבא דנוך נגד ועדת השחרורים.
*בקשת רשיון להלך חפשי לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסר. העותר נושא בעונש מאסר של שנתיים וכתום שני שלישים מתקופת מאסרו ביקשמועדת השחרורים רשיון להלך חופשי. מנהל בית הסוהר המליץ על הענקת הרשיון אךנציג היועץ המשפטי התנגד בציינו כי המבקש הינו איש אלים ומסוכן לציבור. ועדתהשחרורים קיבלה את התנגדות נציג היועץ המשפטי ודחתה את בקשת העותר. הועדההתחשבה גם בעובדה שכבר הוענקו בעבר 3 פעמים לעותר רשיונות להלך חופשי והוא ביצע
עבירות בתוך תקופת הרשיון. מתן רשיון נתון כולו לשיקול דעתה של ועדת השחרורים ואתבג"צ יכול לשים שיקול דעתו שלו במקום שיקול דעתה של הועדה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני, העותר לעצמו, עו"ד בר-סלע למשיבה. 17.3.71). ד.נ. 13/70 - נכסי אהרון סחרוב בע"מ נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים.
*גביית מס רכוש בע.א. 86/70 (פד"י כ"ד (2) 820, תקציר ה' 5) נקבע כי מנהל מס רכוש, בבואו לגבותמס בגין מטלטלים שאינם משמשים שמוש אישי את בעליהם יכול לפנות לבעלים או למישמחזיק בהם והבחירה היא בידי מנהל מס רכוש. בדיון הנוסף אושר פסה"ד הקודם.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני, קיסטר, י. כהן. עו"ד מ. פירון למבקשת, עו"ד ע. נתןלמשיב. 23.3.71).
ע.א. 691/69 - שותפות בש-רבסקי ואח' נגד בנק לסחר חוץ ואח'.
*הסכמים בין נושים לחייב ותקפותם לגבי כלל הנושים. אסיפת נושים של המשיבה השניה הגיעה להסכם מסוים שהמשיב אינו מסכים לו.האסיפה היתה של נושים לא מובטחים והמשיב לא השתתף באסיפה וגם לא כאשר ביהמ"שאישר את ההסדר. ביהמ"ש קבע כי ההסדר אינו מחייב את המשיב והערעור על כך נדחה.בפסה"ד נדונה שאלת האסיפות של סוגי נושים שונים ומתי נושה הוא מסוג שונה וכןההסדרים שנעשו בין החברה לבין המשיב בנפרד מן ההסדר עם הנושים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד שרףלמערערות, עו"ד גילדנר למשיב. 24.3.71).
בג"צ 32/71 - שמואל אוחנה נגד אשר ניזרי ראש מועצת קרית שמונה.
*הדחת חבר מועצה עקב אי השתתפות בישיבותיה. העותר מכהן כחבר המועצה בקרית שמונה ולאחר שנעדר משלוש ישיבות המועצהשלח לו המשיב מכתב בו ציטט המשיב את סעיף 125 (א) לצו המועצות המקומיותשבו התנאים הגורמים שחבר מועצה חדל מכהונתו עקב אי השתתפות בישיבותיה.לאחר מכן הודיע המשיב לעותר כי הוא חדל להיות חבר במועצה. על פי סעיף 104 (ב)צריך ראש המועצה לשלוח לחבר המועצה אזהרה לאחר הישיבה השניה, או לאחרהחודש השני, שבהם נעדר, ובה נוסחו המלא של סעיף 104 כולל סעיף משנה א' וסעיףמשנה ב'. משלוח האזהרה נועד להוות תזכורת והתראה לחבר המועצה שידע מה תוצאותהעדרו מישיבות המועצה. בלי להכנס לשאלה אם נשלחה ההתראה תוך המועד, הריהמכתב לוקה בכך שהוא כולל את נוסחו של סעיף משנה א' בסעיף 104 ולא את נוסחושל כל הסעיף ולקוי זה דיו כדי לפסול את תוקפה של כל ההודעה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. עוה"ד שמואלי וחנין לעותר, עו"דגלזר למשיב. 24.3.71).
בג"צ 10/71 - פלונית נגד ביה"ד הרבני ואח'.
*סמכות ביה"ד הרבני. העותרת והמשיב השלישי (להלן - המשיב) נישאו באנגליה והעותרת עלתהלישראל וכיום היא תושב ישראל ואזרח המדינה, ואילו המשיב הינו תושב ואזרחאנגליה. המשיב הגיש לביה"ד הרבני תביעה לשלום בית ובו ביקש צו מניעה שיאסורעל העותרת ניהול הליכים נגדו באנגליה. העותרת מצידה הגישה תביעה לביהמ"שבאנגליה ובה בקשה פירוד מהמשיב וצעדים נוספים. ביה"ד הרבני הוציא איסור עלהעותרת להמשיך בהתדיינות בבימ"ש שאינו דן לפי דין תורה וזה על סמך הדין שאסורליהודי ללכת להתדיין בפני ערכאות. עתירת העותרת נגד סמכות ביה"ד הרבני נתקבלה.
ב. אשר לסמכות הייחודית של ביה"ד הרבני לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי - דין רבניים,הרי אם אחד מבעלי הדין איננו ממלא אחרי התנאים הנקובים בסעיף זה, דהיינו אם אין
שני בעלי הדין יהודים אזרחי המדינה או תושביה, אין ביה"ד מוסמך לדון בענין והסכמתבעל הדין שאיננו אזרח או תושב איננה יכולה לתת לביה"ד הרבני את הסמכותשהמחוקק לא נתן לו.
אשר לסמכות לפי סעיף 9 לחוק הנ"ל 4 לפי סעיף זה צריך שכל הצדדים הנוגעיםבדבר יביעו הסכמתם לשיפוט ביה"ד הרבני וכאן העותרת לא נתנה את הסכמתה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד ד. שטינמץלעותר, עו"ד ע. רוזובסקי למשיב השלישי. 23.3.71).
בג"צ 88/71 - אברהם לב ואח' נגד ביה"ד הצבאי המיוחד.
*ביטול כתב אישום בבית דין צבאי ע"י הפרקליט הצבאי הראשי 255 ששה אנשים הועמדו לדין צבאי לפי כתב אישום אחד שבו נוסחו פרטי העבירותנגד כל אחד מהנאשמים לחוד. לאחר מכן הגיש הפרקליט הצבאי הראשי לביה"ד הצבאיהודעת ביטול כתב האישום נגד אחד הנאשמים. שני העותרים טוענים שהמסמך המהווהביטול כתב האישום נגד נאשם אחד מבטל למעשה את כתב האישום כולו. עתירתהעותרים נדחתה. סמכות הביטול הניתנת להפעלה בחוק השפוט הצבאי, יכולה להיותמופעלת נגד נאשם אחד בלבד ממספר נאשמים וכוונת הפרקליט הצבאי הראשי במסמךהנ"ל היתה לבטל כתב האישום נגד נאשם ואחד בלבד.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד י. רימל לעותרים. 29.3.71).
ע.פ. 541/70 - עובדיה גאתי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חבלה חמורה).
המערער עסק ברוכלות ללא רשיון. נרשם לו דו"ח ע"י פקח עירוני שהורה גם עלהעברת תלת האופנים של המערער למשרד הפקוח. לאחר מכן הופיע המערער מאחוריהפקח כשבידו סכין ודקר את הפקח בדופן חזהו השמאלי ופצעו קשה. המערער נדוןל-5 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. אמנם זאת תקופת מאסר ארוכה אבל המעשהשעשה המערער הוא חמור ביותר מכל בחינה שהיא: שימוש במכשיר קטלני שהוכןלמטרה זו; פגיעה במקום רגיש העלולה לגרום למוות; פגיעה באדם שכל חטאושמילא את תפקידו באמונה; למערער שורה ארוכה של עבירות אלימות מסוגים שונים.לנוכח כל אלה ובהתחשב בכך שעל ביהמ"ש להגן על עובדי הציבור במילוי תפקידםאין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"דרובין למשיבה. 29.3.71).
ע.פ. 101/71 - ופיק קסים טיטי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חבלה חמורה).
המערער בא לבקר בבית דודו ושם רב עם קרוב משפחה על רקע סכסוך משפחתוובתוצאתו התערבו כמה אנשים מבני המשפחה והמערער הוכה קשות. המערער הסתלקמהמקום הלך לביתו והצטייד בסכין וחזר לכוון בית דודו. בדרך נתקל בזה אחר זהבשניים מבני המשפחה ופצע אותם בדקירות. לאחר המעשה השלימו הצדדים. ביהמ"שהמחוזי הטיל על המערער שנתיים וחצי מאסר והערעור על כך נדחה. בגזירת העונש כברהביא ביהמ"ש המחוזי בחשבון את כל נסיבות המקרה. בתי המשפט חייבים לתרוםאת חלקם לביטול המנהג של סידור חשבונות אישיים בעזרת מכשירים קטלניים, ע"יהטלת עונשים מרתיעים.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"דרובין למשיבה. 29.3.71).
ע.פ. 493/70 - ישראל שדמי נגד מדינת ישראל.
*הרשעה במתן עדות שקר המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי במתן עדות שקר בפני ביה"ד המשמעתי שללשכת עורכי-הדין וערעורו על ההרשעה נתקבל. ביהמ"ש העליון סקר את העדותשנתן המערער בפני ביה"ד המשמעתי ואת הקטע שעליו הועמד לדין והגיע למסקנה כיהעד לא שיקר ביודעין כדי להטעות את ביהמ"ש אלא טעה טעות שבתום לב שעה שהעידכפי שהעיד. לא הובאה ראיה מספקת ולא ניתן באורח סביר להסיק מכל הנסיבותשהוכחו שאמנם התכוון המערער להעיד עדות שקר ביודעין. החקירה היתה שנתייםלאחר המעשה שעליו התלונן ומתוך השיחה שניהל המערער עם עוה"ד, שיחה שעליההגיש את התלונה, יכול היה להסיק את הדברים שעליהם העיד. עצם הקראת המסמךנשוא התלונה באזני המערער אין בה משום ראיה שהדברים שנאמרו במסמך אמנםנקלטו במוחו באופן שעדותו הנוגדת את הנאמר במסמך מן ההכרח שתהא עדות שקרביודעין. המערער יכול היה באורח סביר בנסיבות המקרה להבין כי הדברים שהוקראולו מתוך המסמך זהים עם הדברים שעליהם העיד. אין זה סביר לדרוש מאת עד שיזכורנוסח דברים שנאמרו בשיחה שנתיים לפני כן. העדות אינה יכולה לעולם לשמש ראיהלדברים כפי שנאמרו בשיחה אלא היא משקפת רק את הרושם שקיבל העד מן הדבריםשנאמרו, בין שזה הרושם שנתרשם בשעת השיחה ובין שזה הרושם אשר העד מאמיןבתום לב בשעת מתן עדותו כאילו התרשם בשעת השיחה, כך וכך אין בסיפור התרשמותואפילו נמסר בעדות ישירה, ובלשון פלוני אמר כך וכך, משום עדות שקר ביודעין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט כהן. עו"דמ. מזובר למערער, עו"ד יאראק למשיבה. 30.3.71).
ע.פ. 522/70 - משה בנזינו נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (קבלת דבר במרמה ומתן שוחד).
המערער עבד כנגד בעירית חיפה ובהשפעתו של הממונה עליו בעבודה קיבל עלעצמו באופן פרטי, תוך התחזות כאחר, לבצע עבור בתי - הספר של העיריה עבודותנגרות שונות שבחלקן ביצע בשעות העבודה הרגילות שלו בעיריה וחלק מהרווחיםבהן לממונה עליו. כשנראה לו שהמעשים מתגלים ביקש חופשה לששה חדשים מסיבותבריאות ולמעשה המשיך באותו זמן לקבל עבודות פרטיות מהעיריה. לאחר מכן פרשמעבודתו בעיריה ועל פי סידור מראש עם הממונה עליו המשיך לבצע עבודות עבורהעיריה והתחלק ברווחים עם הממונה עליו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערערבקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מעילה באמון, התראות כאחר מתוך כוונהלהונות ובמתן שוחד ודן אותו ל- 3 שנות מאסר. הערעור על כך נתקבל בחלקו. לפיהעובדות הנ"ל שהמערער הודה בהן אין להצדיק הרשעה "בנסיבות מחמירות" וכמוכן ביחס לתקופה שלאחר צאתו של המערער לחופשה לא היה במעשיו משום קבלתכסף במרמה שהרי נתן תמורה מלאה עבור הכסף שקיבל מהעיריה.
במקרה דנא, העבירות הן אמנם חמורות אך יש הרבה נסיבות מקילות. היוזםוהרוח החיה בפרשה היה הממונה על המערער שניצל את המערער למטרות שלו,המערער הוא אדם פשוט ואינו יודע קרוא וכתוב, הודה מיד בעבירות ושיתף פעולהעם המשטרה. כיון שכך ובהתחשב בביטול חלק מהאשמות יש להמיר את העונש לשנהאחת מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גרובר למערער,עו"ד ר. יאראק למשיבה. 22.3.71).
ע.פ. 18/71 - יוסף ויעקב אפון נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חטיפת ארנק).
בשעת חשיכה נכנסה המתלוננת לחדר המדרגות של בית בנוה שרת ואז הותקפהע"י אדם שחטף את ארנקה. לשמע צעקותיה יצאו שכנים מהבית וצעיר בן 16 הגר
בקרבת מקום זיהה את המערער הגר גם הוא בנוה שרת והיה מוכר לעד המזהה. הצעירנתן שתי הודעות למשטרה בדבר זיהויו של המערער אך בביהמ"ש אמר שלא זיההאותו והוכרז כעד עויין. לאחר מכן, עדיין בחקירה הראשית, אמר העד שהודעתולמשטרה היא אמת, אך בחקירת שתי וערב שוב חזר בו מעדותו. התביעה בקשה לעצוראת העד כדי להעמידו לדין על עדות שקר או עדות סותרת והוא נעצר. נסתיימהפרשת עדויות התביעה והמערער החל במתן עדותו, אך העדות הופסקה באמצע מאחרשהעד בהיותו במעצר הודיע שהוא רוצה לספר את האמת ובביהמ"ש פרץ בבכי ואמרשהוא מפחד מהמערער ואינו רוצה לסכן את חייו אך אישר את הזיהוי. ביהמ"שהמחוזי הרשיע את המערער על יסוד עדות זו והערעור על ההרשעה נדחה. לנוכחההשתלשלות האמורה חייב היה ביהמ"ש לבחון בקפדנות רבה את נסיבות מתן העדותוביהמ"ש עשה כך והגיע למסקנה שדברי העד ראויים לאמון. בכך אין להתערב. צדקבא כח המערער כי צריך היה לחכות בקריאת העד למתן עדות נוספת עד לסיוםהראיות, אך סטיה זו מסדרי הדין לא גרמה עוות דין למערער.
על המערער הוטל עונש של 3 שנות מאסר ובהתחשב בעברו של המערער והעובדהשחטיפת ארנקים הפכה למכת מדינה אין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ,לנדוי, עציוני. עו"ד ד. מועלם למערער, עו"ד גב'ז. לויצקי למשיבה. 23.3.71).
בר"ע 50/71 - שולמית אברהם נגד שלמה מתנה.
*מתן כתב תשובה לכתב הגנה המבקשת, אחותו של המשיב, הגישה תביעה נגד המשיב בענין רכוש שהשאיראביהם של בעלי הדין. בכתב ההגנה מסתמך המשיב על חוזה מכר שנחתם ע"י האבלגבי הנכס נשוא הדיון. המבקשת בקשה להגיש תשובה לכתב ההגנה כדי לטעון שחוזההמכר הנ"ל מזויף, אך איחרה את המועד וביהמ"ש סירב להאריך לה את המועד.בדחותו את בקשת המבקשת לערער על כך ציין מ"מ הנשיא זוסמן שהמבקשת כללאינה צריכה לטעון את טענת הזיוף בכתב תשובה לכתב ההגנה. כתב תשובה צריךלהגיש כדי להעלות עובדה נוספת על שולחן הדיונים, אך לא כדי להכחיש טענתההגנה. במקרה דנא מכחיש התובע את טענת הנתבע שקיים חוזה. על הנתבע, המשיב,להוכיח את החוזה וטענת הזיוף של התובעת איננה טענה חדשה וממילא תעמוד לדיוןועל המשיב הראיה כי החוזה הוא אמת.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 21.3.71).
ע.פ. 28/71 - אברהם בן עובדיה שלום נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (תקיפה).
המערער נהג במשאית בכביש תל-אביב ירושלים, סטה ממסלול למסלול ללאאזהרה ואילץ אמבולנס לסטות שמאלה עד שנתקל באי תנועה שבאמצע הכביש. כאשרנעצרו כלי הרכב ליד רמזור ניגש נהג האמבולנס אל המערער והוכיח אותו על אופןנהיגתו. בתגובה על כך תקף המערער את הנהג והלם בכל חלקי גופו. הוא נדון ע"יבימ"ש השלום לתשלום קנס בסך 800 ל"י, 6 חדשי מאסר על תנאי ופסילה על תנאיל- 3 חודשים. ביהמ"ש המחוזי החמיר בעונשו והטיל עליו גם שלושה חודשי מאסרבפועל. הערעור על כך נדחה. כשהעונש שנגזר בערכאה הראשונה בולט בטעותו לקולהאו לחומרה רשאי ביהמ"ש לערעורים להתערב לגבי קביעת העונש ולשנותו. למערערדנא מספר הרשעות קודמות וצדק ביהמ"ש המחוזי כשהחמיר בעונשו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני. 23.3.71).
ע.פ. 29/71 - אפרים בן פנחס קליין נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעילה באמון) המערער מועסק משנת 1949 ע"י קופת - חולים בתור גובה במחוז דן והוא הורשעבזה שבשנים 1967 עד 1969 גנב מתוך הכספים שגבה כ- 8,000 ל"י. הוא נדון ל- 5 שנותמאסר והערעור על חומרת העונש נתקבל. היתה זו הרשעתו הראשונה של המערער והואהודה במעשה המיוחס לו. נכון שזו עבירה חמורה של מעילה באמון אך עונש מאסר שלשלוש שנים דיו במקרה דנא כדי להשיג את מטרת הענישה. שארית התקופה של שנתייםמאסר תהיה על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני. עו"ד ש. זוהר למערער, עו"ד גב'ז. לויצקי למשיבים. 23.3.71).
בר"ע 46/71 - מדינת ישראל נגד החברה הא"י לקרור והספקה בע"מ ואח'.
*ביצועה של ערבות בנקאית. בין המערערת למשיבה נחתם הסכם להספקת בשר מארגנטינה ע"י המשיבהלמערערת והמשיבה המציאה, בהתאם לחוזה, ערבות בנקאית של המשיב השני הבנקלסחר - חוץ. כתב הערבות אומר כי סכום הערבות ימסר למדינה "לפי דרישתכם הראשונה".תנאי החוזה אינם מופיעים בכתב הערבות, לשון החוזה אינה לשון כתבהערבות, אם כי בכתב הערבות מוזכר שהוא נדרש עפ"י חוזה המכר שבין הצדדים.החוזה לא קוים והמשיבה פנתה לביהמ"ש בבקשה לקבל צו מניעה נגד הבנק שלא יכבדאת הערבות עד שלא תתברר שאלת חבותה של המשיבה לשלם את הפצוי למדינהבהתאם לחוזה. ביהמ"ש המחוזי נתן את צו המניעה הזמני בציינו כי הפרת החוזהע"י המשיבה נבעה מכח עליון ולפיכך, בהתאם לחוזה, אין המשיבה חייבת בפיצוי.הערעור על כך נתקבל. הבנק התחייב לשלם את סכום הערבות "לפי דרישה ראשונה"של המדינה ומטרתה של ערבות כזאת לבודד את תביעת הנערב כלפי הערב מכלמיני השגות שהחייב העיקרי עשוי להשיג על תביעת הנערב כלפיו. בערבות כזאתאין לביהמ"ש ענין בטענות שבין קונה ומוכר והשאלה היחידה היא אם על פי תנאיהערבות הנערב זכאי להפרע. כיון שכך ולאחר שהמדינה דרשה את תשלום הערבותחייב הבנק בתשלום.
נכון הדבר שאין ביהמ"ש לערעורים מתערב בשקול דעתו של ביהמ"ש דלמטהבענין סעד ארעי, אך כאן נקט השופט בגישה הנוגדת את תנאי כתב הערבות ולפיכךיש מקום להתערב בהחלטתו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דגב' פ. אלבק למערערת, עו"ד ל. ד. קומיסר למשיבה. 31.3.71).
ע.א. 261/70 - חנניה דוידוף ואח' נגד חברת אילת השחר בע"מ
*זכות מצרנות שנוצרה לפני חוק המקרקעין החדש. המערערים הם בעלים של נכס מקרקעין מסוג מולק והם שכנים שעל המיצר שלנכס גובל גם הוא מסוג מולק. לטענתם הועבר הנכס הגובל ע"י בעליו הקודמים למשיבהוהמערערים תובעים בתביעתם זכות מצרנות לקבל את הנכס הגובל. בעת הגשתהתביעה היתה זו צריכה לידון לפי הוראות המג'לה על זכות המצרנות, ,אך בינתייםנכנס חוק המקרקעין לתוקפו ובו בוטלו הוראות המג'לה על זכות המצרנות. כיון שכךדחה ביהמ"ש המחוזי את התביעה על הסף והערעור על כך נתקבל. זכות קדימה במקרקעיןמהווה זכות במקרקעין וכל סוג של זכות קדימה הוא זכות נפרדת העומדת בפני עצמה.כיון שחוק המקרקעין אינו מכיר בזכות המצרנות במובן הסעיף 166 (א) של החוקואינו דן בה במובן הסעיף 166 (ב) של החוק, אין בחוק המקרקעין כדי לבטל את
הזכות הקנויה למערערים, לפי טענתם, על יסוד הוראות המג'לה, זכות שנתגבשה לפיהנטען לא יאוחר מביום הגשת התביעה ולכן יש לדון בתביעה לגופה. (בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד א. בוקרלמערערים, עו"ד א. עברון למשיבה. 30.3.71).
ע.א. 732/70 - חיה פורת ואח' נגד צילה פורת.
*נתינת מתנה המערערים הינם הורי בעלה של המשיבה. כשנישאו בנם של המערערים והמשיבה הביאוהמערערים לבית המשיבה פסנתר ורדיו פטיפון. עתה, משפרצו סכסוכים בין בני הזוג,טוענים הורי הבעל שנתנו את הכלים הללו רק בהשאלה לזמן מוגבל לבנם והם זכאיםלהחזרתם. הם בקשו פס"ד הצהרתי נגד המשיבה אך זו טענה שהכלים ניתנו לה ולבעלהכמתנה לנישואיהם. ביהמ"ש המחוזי לא נתן אמון בעדויות שהובאו בפניו ולפיכך נדחתההבקשה. הערעור על כך נדחה. נכון כי המשיבה אינה מכחישה שתחילה היו הכליםבבעלות המערערים, אולם אין זאת אומרת שחובת הראיה מוטלת על המשיבה להוכיחבאופן חיובי שאלה ניתנו כמתנה. לפי חוק המתנה נגמרת המתנה בהקנית דבר המתנהלמקבל תוך הסכמה שהדבר ניתן במתנה. ההסכמה יכולה להיות בהתנהגות הצדדים.בעניננו, בנוהג שבעולם חפצים המובאים לדירתו של זוג צעיר ע"י ההורים ניתניםבדרך כלל במתנה ולא בהשאלה, ועל הטוען הסדר יוצא דופן כמו השאלה עליו הראיה.המערערים לא יצאו ידי חובת הראיה הזו.
(בפני השופטים: לנדוי, י. כהן, ח. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. פז למערערים,עו"ד ע. שניצקי למשיבה. 22.3.71).
ע.א. 481/70 - פלוני נגד פלונית.
*בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. המערער הוא תושב חוץ ובנו הקטן נמצא בארץ. המשיבים קבלו רשות להמציא כתביבי"ד למערער בחו"ל בתביעת מזונות ולאחר התחמקויות הצליחו למסור לו את המסמכים.עו"ד התייצב בשמו בביהמ"ש המחוזי ולאחר שניתנה לו אורכה להגשת כתב הגנה לאהגיש אותה. כן לא התייצב למשפט ונפסקו מזונות זמניים בסך 650 ל"י לחודש ולאחרמכן ניתן פס"ד סופי למזונות בסכום של 800 ל"י לחודש. לאחר כמה חודשים הגישהמערער בקשה לביטול פסה"ד על פי תקנה 227 לתקנות סדר הדין וביהמ"ש המחוזיהחליט לבטל באופן חלקי את פסה"ד כך שימשיך לשלם 550 ל"י לחודש ולגבי יתרתהסכום תנתן למערער מחדש רשות להגיש כתב הגנה. שני הצדדים ערערו בטענה שאיןלבטל פס"ד באופן חלקי והאחד דרש להשאיר את פסה"ד בעינו והשני לבטלו כולו.ביהמ"ש העליון החליט להשאיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן לבטל פס"ד באופןחלקי ובנסיבות הענין החליט לבטל את פסה"ד אך בתנאי שהמערער ישלם את מלואהמזונות הזמניים בסכום של 650 ל"י לחודש החל במרץ 1969 ועד אפריל 1971. אם לאישולם כל הסכום הנ"ל ישאר בעינו פס"ד המזונות האמור.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י .כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. קורץ למערער,עו"ד קרמר למשיבים. 22.3.71).
בג"צ 12/71 - סבו ארליך נגד עירית תל - אביב ואח'
*אי גילוי עובדה בעתירה.
העותר הגיש הצעה במכרז של המשיבה אך את כתב הערבות לא צרף להצעתו והגישאותו בנפרד לאחר המועד שנקבע. עובדה זו שיכול והיתה לה חשיבות לגבי השאלה אםיש מקום לתת את הצו על תנאי המבוקש לא גילה העותר בעתירתו, ודי בעובדה זו כדילחרוץ את גורל העתירה ולבטל את הצו על תנאי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, קיסטר, י. כהן. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד אפוטקרלעותר, עוה"ד הרציג וטופור למשיבים. 16.3.71).
בתוכן
* ע.פ. 484/70 - ................ 250─ * עדויות זיהוי שהביאו להרשעה ביריה ופציעת אדם.─* המ' 216/71 - ...................................... 250─ * בקשת ילדים לבטל פשרה שנעשתה בבימ"ש וקיבלה תוקף של פס"ד─ בדבר החזקת הילדים.─* ע.א. 569/70 - ......................... 251─ * אוחז בעד ערך של שיק כאשר סוחר לבנק במסגרת הסכם אשראי ומשיכות יתר.─* ע.א. 123/70 - ........................... 252─ * אחריות לפציעה עקב שיטת עבודה פסולה.─* ע.א. 550/70 -י............................ 253─ * טענה של קשר בין מחלה לבין שירות צבאי.─* בקצור .............................................................. 253─ * בג"צ 43/71 - בקשת רשיון להלך חפשי לאחר ריצוי שני שליש מתקופת מאסר.─ * ד.נ. 13/70 - גביית מס רכוש ..................................... 254─ * ע.א. 691/69 - הסכמים בין נושים לחייב ותקפותם לגבי כלל הנושים.─ * בג"צ 32/71 - הדחת חבר מועצה עקב אי השתתפות בישיבותיה.─ * בג"צ 10/71 - סמכות ביה"ד הרבני.─ * בג"צ 88/71 - ביטול כתב אישום בבית דין צבאי ע"י הפרקליט הצבאי הראשי 255─ * ע.פ. 541/70 - חומרת העונש (חבלה חמורה).─ * ע.פ. 101/71 - חומרת העונש (חבלה חמורה).─ * ע.פ. 493/70 - הרשעה במתן עדות שקר ............................... 256─ * ע.פ. 522/70 - חומרת העונש (קבלת דבר במרמה ומתן שוחד).─ * ע.פ. 18/71 - חומרת העונש (חטיפת ארנק).─ * בר"ע 50/71 - מתן כתב תשובה לכתב הגנה ........................... 257─ * ע,פ. 28/71 - חומרת העונש (תקיפה).─ * ע.פ. 29/71 - חומרת העונש (מעילה באמון) ......................... 258─ * בר"ע 46/71 - ביצועה של ערבות בנקאית.─ * ע.א. 261/70 - זכות מצרנות שנוצרה לפני חוק המקרקעין החדש.─ * ע.א. 732/70 - נתינת מתנה ........................................ 259─ * ע.א. 481/70 - בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.─ * בג"צ 12/71 - אי גילוי עובדה בעתירה.─
─
─
─
─
─