ע.פ. 10/71 - מדינת ישראל נגד דוד פלח
*הארכת תקופת מאסר על תנאי.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט צ'רנובילסקי) בת.פ. 89/70 ועוד - הערעורנתקבל )
העובדות:
נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר על תנאי ובתוך תקופת התנאי עבר שורה ארוכה שלעבירות. הוא הועמד לדין על אחת מהעבירות אך ביקש מביהמ"ש שיקח בחשבון את העבירותהאחרות וביהמ"ש הרשיע אותו בכל העבירות. התעוררה שאלה של פירוש סעיף 22 של החוקלתיקון דיני עונשין (דרכי ענישה) הקובע כי "ביהמ"ש שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולאהטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי... לצוות... על הארכת תקופת התנאי לתקופהנוספת... לא ישתמש ביהמ"ש בסמכותו לפי סעיף זה אלא לגבי הרשעתו הראשונה של הנאשםבשל עבירה נוספת". ב"כ המדינה טען כי מכיון שהמשיב עבר מספר עבירות למרות שמדוברבהרשעה אחת, אין ביהמ"ש רשאי להאריך את המאסר על תנאי. ב"כ המשיב טען כי מכיון שמדוברבהרשעה אחת אין זה חשוב כמה עבירות עבר המשיב וביהמ"ש רשאי להאריך את המאסר עלתנאי. ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיב ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
צדק ב"כ המדינה כי כאשר תלוי ועומד מאסר על תנאי והנאשם עובר מספר עבירותאין ביהמ"ש רשאי להאריך את המאסר על תנאי גם כאשר הנאשם עומד לדין על כלהעבירות ביחד ויש לו הרשעה אחת בלבד.
גם במקרה שהנאשם עומד לדין על עבירה אחת ומאריכים לו את התנאי ואח"כ הואמובא לדין על העבירות הנותרות שעבר תבוטל הארכת תקופת התנאי וביהמ"ש יפעילאת המאסר על תנאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. עו"ד י. בר-סלע למערערת, עו"ד ב. פרחודניק למשיב).
ע.פ. 50/71 - עו"ד אנוש בר - שלום נגד מדינת ישראל
*החניית רכב על מדרכה.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים צלנטר, בנטל, קוורט) בע.פ. 76/70 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער הורשע בהחניית מכוניתו על מדרכה בניגוד לתקנות התעבורה. המדרכה שעליההוחנתה המכונית היתה מופרדת מן הכביש באמצעות פס ברור של אבני שפה אך אינה מרוצפתואינה מכוסה באספלט. לטענת המערער אין מקום כזה נכנס לגידרה של מדרכה שעליה אסורההחניית רכב ואילו ביהמ"ש פסק כי גם מקום זה הינו מדרכה. על כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. צדק ביהמ"ש כי המבחן לקביעת מדרכה אינו אם המקום מרוצף או סלול אלא אםיועד על מנת שהולכי רגל יהלכו בו ולא בכביש הסמוך. מתקין התקנות לא הגדיר אתהמונה מדרכה ויש לנתח את משמעותו של מונה זה בהקשר למטרה שלשמה השתמש בומתקין התקנות ובהקשר לשימוש בו ע"י בני אדם יום יום.
ב. אין הגדרה אחידה של הבלשנים אם מדרכה כוללת את האלמנט של ריצוף, וישלקבל את המסקנה שהכונה היא למקום שיועד להולכי רגל, ולא לתנועת כלי רכב ובתנאישהמקום תחום באופן ברור, ואין זה משנה אם המקום מרוצף או לא.
ג. גם אילו המונח "מדרכה" בתקנות התעבורה היה סובל אף את הפירוש הנטען ע"י
המערער לא היה כאן מקום להחיל את כלל הפרשנות הדווקני המקובל במשפט הפלילישלפיו במקרה של ספק יש לפרש את החוק לטובת הנאשם. כלל זה אמנם חל במשפטיםפליליים רגילים ברם אין להחילו על הסוג המיוחד של עבירות, כעבירות על תקנותהתעבורה, המוגדרות כ"עבירות של תקנת הצבור" ושבדרך כלל אין בהן משום קלון.אם בעבריינות רגילה נוטה ביהמ"ש לפרש את החוק לטובת הנאשם, אין מקום לנטיה זוכשמדובר בסוג החוקים הבאים להגן על הצבור מפני תקלות כגון התקלה הנדונה כאן.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. המערער לעצמו, עו"ד רובין למשיבה. 26.4.71).
בג"צ 83/71 - יהודה שטיין ואח' נגד אליהו מ. לוי ואח'
*פרישת חברי מועצת עיריה מסיעותיהם והדחת ראש העיריה.(בקשה למתן צו על תנאי - הבקשה נדחתה)
העובדות:
העותרים והמשיבים הם חברי מועצת עירית רמלה בה כיהנה קואליציה של המערך וגח"ל.לאחר מכן פרשו ארבעה חברים מהמערך ומגח"ל וביחד עם ארבעת חברי האופוזיציה היוו רובבמועצה. הם פנו לראש העיריה במכתב בו דרשו לכנס מיד ישיבה מיוחדת של המועצה ולהעמידעל סדר יומה הדחת ראש העיר וששת סגניו מכהונתם, ואם במשך 14 יום לא תכונס המועצהלישיבה כזו שמרו לעצמם את הזכות לזמן בעצמם את הישיבה למטרה זו. ראש העיר לא מילאאת מבוקשם והמשיבים הזמינו את חברי מועצת העיריה לישיבת הדחה ובחירת ממלא מקום זמנילראש העיריה. במועד שנועד לכך קויימה הישיבה בהשתתפות המשיבים והוחלט בה פה אחדלהדיח את ראש העיר וסגניו ולבחור במשיב כממלא מקום זמני של ראש העיריה. באותו יוםקויימה גם ישיבה רגילה של מועצת העיריה עפ"י הזמנת ראש העיריה. העותרים מבקשים לפסולאת ישיבת ההדחה בטענם כי הואיל ובאותו יום ממש קויימה הישיבה הרגילה של המועצה עם סדריום רגיל, לא היו המשיבים מוסמכים להזמין את ישיבת ההדחה אלא היה עליהם להציע תיקוןלסדר היום של הישיבה הרגילה ברוב של 2/3 מחברי המועצה.
החלטה - השופט ברנזון:
א. הטענה הנטענת ע"י העותרים כבר נדחתה בשעתו ע"י ביהמ"ש בענין אחר ואיןלקבלה. לטענת העותרים כי על ביהמ"ש לפרש את החוק כך שימנע "כלנתריזם" בעיריות- אין דבר זה מתפקידו של ביהמ"ש ואם התופעה של הדחת ראשי עיריה בעקבות תנודותבהשתייכותם הסיעתית של חברי המועצה היא רעה חולה הרי על המחוקק לדאוג לתיקוןהמצב. ביהמ"ש לא יתן לחוק פירוש שימנע מרוב חברי המועצה לממש את רצונם, דברשהוא יסוד מוסד במשטר דמוקרטי חופשי. התופעה האמורה אינה חדשה ואילו המחוקקרצה למנוע אותה יכול היה מזמן לעשות זאת.
ב. לטענת העותרים כי מעשי הפורשים נבעו משיקולים פסולים ולא שיוו לנגד עיניהםאת טובת העיר כי אם אינטרסים אנוכיים - השלטון ברשויות המקומיות מתנהל ע"יקואליציות לא תמיד על בסיס מכנה אידיאולוגי משותף, אלא על בסיס של צרכים מקומייםובהתחשב עם יחסי הכוחות הסיעתיים במועצת העיריה והאינטרסים האישיים של חבריהן.ההסכם הקואליציוני קובע מראש לא רק את קווי היסוד לפעולת המועצה אלא גם אתחלוקת המשרות והתפקידים והכיבודים השונים לחברי הסיעות. האם כל זה הוא על טהרתטובת העיר בלבד ? והאם נטען אי פעם שבשל כך בלבד יש לפסול הסכם קואליציוני כזה ?במקרה זה גופו נבחרו בגלגול הראשון של הקואליציה ששה סגנים לראש העיריה. האםלא היה זה לסיפוק תפקידים וכיבודים על חשבון הציבור ?
ג. אין לאמר שחבר מועצה צריך להיות קשור קשר בל ינתק לסיעתו או שיהיה כפוף
להוראות מרכז המפלגה. חבר מועצה הוא נבחר הציבור המקומי והרשות נתונה לו להביעאת דעתו כרצונו ואף לשנות את הלויאליות הסיעתית שלו,
ד. החוק אוסר על חבר מועצה להצביע בענין שיש לו אינטרס אישי במישרין או בעקיפיןוענינים אלה מפורטים בחוק ומתייחסים לעשית חוזה או עסק עם העיריה. מעבר לאיסוריםאלה אין לשלול או לפסול את כשרות הצבעתו של חבר מועצה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. עו"ד טריינין לעותרים. 6.4.71).
בג"צ 248/70 - אחמד סולימן כדורי ואח' נגד שר התחבורה ואח'
*הענקת רשיונות למונית. (התנגדות לצו על תנאי - הצווים בוטלו)
העובדות.
בעתירה זו אוחדו הבגצי"ם 370/70, 363, 248 שבכל אחד מהם טוען עותר אחר לזכותו לקבלרשיון למונית בעיר עכו. לגבי עותר אחד ג'ריס סיאעה החליטה ועדת הערר להמליץ שינתן לורשיון "כפוף לבדיקות המקובלות" לאחר שניתנו לו 71 נקודות. לאחר מתן ההחלטה התברר בבדיקותשל המפקח על התעבורה כי העותר כיזב בפרטים שהגיש לועדה ולכן ביקש המפקח שהועדה תדוןמחדש בענין. בינתים הוגשה העתירה והועדה החליטה שלא לדון עוד בערר של העותר וכי בג"ציקבע את נכונות העובדות. העותרים האחרים טוענים כי מאחר שלעותר הנ"ל לא מגיע רשיוןהרי לטענתם הם באים בתור לקבלת הרשיון.
החלטה - השופט לנדוי:
א, נכונה הטענה שועדת הערר צריכה לבדוק בעצמה את נכונות הפרטים שמגישיםהמבקשים ולא להעביר את סמכות הבדיקה למפקח על התעבורה.
ב. מאידך רשאית הועדה לפתוח את הענין מחדש אחרי שכבר נתנה את המלצתה לאחרשמתברר לה כי הנתונים שנמסרו לה לא היו נכונים וכי ההמלצה להעניק את הרשיוןהושגה בתרמית.
ג. הועדה שנמנעה לדון מחדש בענין לפי הצעת המפקח כל עוד תלוי ועומד הבג"צ צדקהבכך, ועתה על הועדה לבדוק את העובדות לגופן ואין על בג"צ לבדוק אם העובדות שמסרהעותר לועדה היו נכונים או לא.
ד. אשר לעותר נימר קוט - טענותיו הן ביחס למספר הנקודות שקיבל. לפני עותר זהעומד מכשול שאין לסלקו, שכן לאחר שבקשתו נדחתה ולא הוגש ערר בזמן ובינתייםהותקנו התקנות החדשות, חלות על הענין שלו התקנות לפי מתכונתן החדשה ולפיהםייקבע מצבו ולא לפי המצב הקודם שעליו מבוססת העתירה.
ה. גם עתירתו של העותר כדורי יש לדחות הן מן הטעם שנאמר לגבי עתירת קוט והןמן הטעם שגם אם יפסל העותר סיאעה מקבלת רשיון יש מועמדים רבים אחרים הקודמיםלעותר כדורי.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד פרקש לעותר סיאעה, העותרים האחרים לעצמם, עו"ד חשין למשיבים. 23.4.71).
ע.א. 304/70 - משה אביעם נגד מדינת ישראל
*חיובו של עובד מדינה שגבה כספים שלא כדין למסור את כספי הגזילה למדינה. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע (השופט דבורין) בת.א. 409/67 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער שימש בתפקיד של קצין מחוז במינהל הדרום שבמשרד הפנים ובתוקף תפקידו היה
מוסמך לגבות כספים שהשתלמו למשיבה כאגרות או מסים. המערער פיתח שיטת הונאה שלפיהגבה סכומים גבוהים מאלה שהגיעו למדינה כדין, ואת הסכומים הגבוהים שלשל לכיסו. המדינההגישה נגדו תביעה להשבת הסכום של 107,000 שגבה בצורה כזו אך המערער הודה כי 9,000 ל"ימהסכום הנ"ל היו אמנם כספי המדינה אך הסכומים הנותרים שייכים לאנשים שמהם גבה אותםואין המדינה זכאית לתבוע סכומים אלה. הדיון בביהמ"ש נסב על עילת גזל לפי דיני הנזיקין ולאעילת עשיית עושר ולא במשפט. רק בסיום הסיכומים העלתה המשיבה את הטענה כי ניתן לבססאת התביעה על דיני מעין חוזה ולא רק על דיני נזיקין. ביהמ"ש המחוזי לא נזקק לעילה המעיןחוזית וחייב את המערער לשלם את סכום התביעה לפי דיני הנזיקין. בערעור העלתה המשיבה אתהטענה כי המערער חייב בתשלום הסכום הנ"ל גם בשל העילה של עשיית עושר ולא במשפט.
החלטה - השופט כהן:
א. על אף דרך הטעון של המשיבה בביהמ"ש המחוזי אין מניעה לכך שהעילה לפי דיניעשיית עושר ולא במשפט תעמוד לדיון בערעור. שני הצדדים טענו בביהמ"ש העליון טעוןמפורט וממצה בענין העילה של עשיית עושר ולא במשפט ואין מניעה לדון בעילה זו לפיאותן העובדות שהוסכם עליהן בביהמ"ש דלמטה. במקרה שטענה משפטית לא הועלתהכלל, יכול ביהמ"ש במקרה מתאים להזקק לה מיוזמתו אם אין חשש שזה יגרום לעוותדין. המדובר כאן בטעון משפטי סביב עובדות מוסכמות, ולא קופחה שום זכות של המערערעל ידי כך שעילת עשיית עושר ולא במשפט לא הועלתה כראוי בביהמ"ש קמא.
ב. אין חשיבות במשפט הישראלי להלכה שאם עובדות מסוימות מבססות עילת נזיקיןועילה לפי דיני מעין חוזה שאין לתבוע לפי העילה האחרונה אלא אם ויתר התובע עלהעילה שבדיני נזיקין, ספק אם הלכה זו מקומה יכירנה בשיטת המשפט שלנו שבה מעולםלא היתה הפרדה בין בתי - המשפט שדנו לפי המשפט המקובל ובין אלה שדנו לפי דיניהיושר.
ג. לגופו של ענין, לפי העובדות שהוסכם עליהן, הדין הוא שהמערער חייב למסורלמשיבה את כל הכספים שהוא קיבל כשפעל בתפקידו בשרות המשיבה. המערער קיבל אתהכספים בשם המדינה וזכה בכספים בגלל תפקידו. העובדה שלא התכוון אף פעם למסורכספים אלה למדינה אינה פוטרת אותו מהחובה למסור את מה שקיבל למדינה שברשותההוא מעל, זאת היא חובה שמטיל הדין על העובד כלפי המעביד ואין נפקא מינה שאותועובד עלול להתבע לדין גם ע"י משלמי הכספים.
ד. לאור התוצאה הנ"ל אין צורך לדון בשאלה אם ניתן לבסס את התביעה גם על עילתגזל לפי פקודת הנזיקין.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד י. מרש וא. טומשוף למערער, עו"ד ע. נתן למשיבה. 26.4.71).
ד.נ. 3/71 - ינוש חביבלה נגד קרן הביטוח והפנסיה.
*בקשה לקיום דיון נוסף. בקשה להתיר דיון נוסף בפס"ד של ביהמ"ש העליון נדחתה מן הטעם שלא נקבעהשם הלכה אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חדושה, מצדיקה לקיים דיון נוסף. המדוברבבקשה לבטל פסק בוררות מן העילה שנתגלתה טעות על פני פסק הבוררות. ביהמ"שהעליון פסק כי גילוי טעות על פני פסק אין בכוחו להביא לבטולו וזאת לנוכח סעיף24 לחוק הבוררות המונה עשר עילות לביטול פסק הבוררות ואינו מונה עילת הטעות
על פני הפסק. אין סיכוי לערער החלטה זו של ביהמ"ש העליון. כמו כן אין סיכוי לערעראת השקפת ביהמ"ש העליון כי התקנות של אגודה שיתופית כמוהן כהסכם ואין לראותןככלולות במונח "דין" הנזכר בסעיף 24 לחוק הבוררות.
(בפני: הנשיא אגרנט. עוה"ד י. דואק ונ. אלשטיין למבקש, עו"ד ד. גורביץ למשיבה. 31.3.71).
בר"ע 49/71 - הלוואה וחסכון חיפה בע"מ נגד טפחות בע"מ ואח'.
*מימוש משכנתא המשיב השני רשם משכנתא על ביתו להבטחת חוב שחב בתור ערב למשיבה.המבקשת תבעה חוב מהמשיב השני וכחודש לאחר רישום המשכנתא תבעה את המשיבלדין והטילה עיקול על הבית. לאחר מכן נטלה המערערת פס"ד נגד המשיב ובו אושרהעיקול הזמני. המשיבה באה לידי הסכם עם המשיב למכירת הבית במכירה פרטית אךהעיקול מונע את מכירת הבית. לפיכך מנתה המשיבה אל ביהמ"ש המחוזי ובטענהשהמחיר שיתקבל מהבית לא יכסה אפילו את חוב המשכנתא השיגה מביהמ"ש הוראהלמחוק את העיקול. הערעור על כך נתקבל. ראשית, עם מתן פסה"ד לפיו אושר סופיתהעיקול הזמני סיים ביהמ"ש המחוזי את מלאכתו והענין עבר לטיפול לפי חוק ההוצאהלפועל ומכאן שביהמ"ש המחוזי חרג מגדר סמכותו כאשר נזקק לבקשה שלא היהרשאי לפסוק בה. לגופו של ענין, משנרשמה משכנתא אין בעל המשכנתא רשאי לממשאת הבטוחה במכירה פרטית או בכל דרך אחרת זולת זו שנקבעה בחוק. היינו באמצעותההוצאה לפועל או בדרך שהורה ראש ההוצאה לפועל. גם משום כך לא היה מקוםלבטל את העיקול.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. החלטה - הנשיא זוסמן. 8.4.71).
ע.א. 414/70 - א.א.א. חברה ליצור סרטים בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל ואח'.
*תשלום ריבית. לענין חבותם של המערערים לשלם למשיבה חוב של 6,000 ל"י לפי שטר חובנדחה ערעורם של המערערים. לענין חבותם של המערערים לשלם ריבית מיום הגשתהתביעה גם על סכום של 2,000 ל"י שהגיע למערערת ושעוקל אצל החשב הכללי עםהתחלת ההליכים - הטלת העקול הזמני על הכסף לא פגעה בזכותה של המשיבהלקבל ריבית מכיון שהמערערים לא הסכימו שהסכומים שעוקלו יעברו למשיבה על חשבוןהחוב נשוא התביעה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - השופט מני. 8.4.71).
ע.פ. 450/70 - ד"ר נורברט קנת נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (טיפול בתביעות קרבנות השואה).
המערער היה בעל רשיון לטיפול בתביעות קרבנות השואה והואשם במספר אישומים.ועדת הפיקוח לפי חוק תביעות קרבנות השואה פסלה אותו לצמיתות מלהמשיך ולטפלבתביעות פיצויים והערעור על כך נדחה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד פ. ז'ליכובסקילמערער, עו"ד ע. נתן למשיב. 31.3.71).
ע.פ. 404/70 - חליפה בין יוסף בניטה נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (פציעה ע"י יריה).
המערער שהוא אדם מכובד עם עבר ציבורי ופרטי למופת הסתבך בשל סכסוךהשפעה בבית כנסת שהוקם ביזמתו, ובאחד הימים ירה באקדח שהיה ברשותו במתלונןופצע אותו. הוא נדון לשנתיים מאסר שמהן שנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת על תנאיולתשלום קנס בסך 1500 ל"י. הערעור על חומרת העונש נתקבל. לאמיתו של דבר לאהחמיר ביהמ"ש המחוזי יתר על המידה עם המערער. דוקא אנשים מסוגו של הנאשםהמקדישים את מיטב זמנם ומרצם לצרכי ציבור ונהנים ממעמד מכובד בציבור חייביםלשמש דוגמא לאחרים. אולם המצב הנפשי של המערער והעובדה שכבר ישב 4 חדשים
בבית הסהר ואם יוחזר למאסר עלול הדבר להחמיר את מצבו הנפשי שהתערער מאזהמקרה, מצדיקים כי תקופת המאסר הנותרת של שמונה חדשים תהיה אף היא מאסרעל תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד רובין למערערת,עו"ד קאזיס למשיב. 31.3.71).
ע.א. 346/70 - פקיד השומה נגד עוף חיפה בע"מ.
*הוצאה שבהון או הוצאה שבפירות במס הכנסה אחד ממנהליה ובעלי מניותיה של המשיבה עסק בקניית עופות, שחיטתם ושיווקםלפני שהוקמה החברה וזה היה תפקידו גם בחברה, לימים נתפרדה החבילה והמנהל מכראת מניותיו לשותפיו והתחייב שלא לעסוק במשך שנתיים בחיפה וסביבותיה בכל צורהשהיא בעסק של מכירת עופות. תמורת התחייבות זו שילמה החברה למנהל סכום של1520 ל"י לחודש במשך שנתיים או 30 אלף ל"י בסך הכל. פקיד השומה ראה בתשלוםזה הוצאה שבהון, ביהמ"ש המחוזי קבע שזו הוצאה שבפירות והערעור על כך נדחה.תשלום הבא למנוע התחרות בתקופה קצרה יכול שיהיה רק לשם הגנה על ההכנסההשוטפת ואז זו הוצאה שבפירות ויכול שיהיה בו כדי לבסס את המוניטין של המשלםואז ההוצאה היא הוצאה שבהון. ביהמ"ש דלמטה קיבל את גירסת המשיבה שהתשלומיםלא הוסיפו למוניטין שלה אלא הבטיחו לה את הכנסתה הקבועה במשך השנתיים שבהםלא עסק המנהל היוצא בעסק זה. כיון שזו שאלה עובדתית, ועל כל פנים שאלה מעורבתשל משפט ועובדה, אין עילה להתערבות ביהמ"ש שלערעור.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ע. רובין למערער. עו"דא. פינצ'וק למשיבה. 6.4.71).
ע.פ. 83/71 - יעקב כרמלי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעילה בתפקיד).
המערער מילא תפקיד של מנהל חשבונות במשרד קצין מטה משפטים במפקדת יהודהושומרון ובתוקף תפקידו הגיעו לידו שיקים שהיה עליו להעביר לאחרים והוא זייף חתימותהנפרעים וגבה את סכום השיקים. הוא ביצע שבע עבירות שבהם גבה כ- 400 ל"י. העונששהוטל על המערער הוא 9 חודשי מאסר והערעור על כך נדחה. בצדק קבע ביהמ"ש כיהעבירות בוצעו בנסיבות מחמירות בהתחשב בכך שהיה עובד מדינה בשטח מוחזק והנפגעיםהיו תושבי השטחים המוחזקים שכלפיהם היה המערער נציג השלטון הצבאי. בנסיבותהאמורות אין להתערב במידת העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד צ. מזור למערער, עו"ד גב' ז.לויצקי למשיבה. 4.4.71).
ע.פ. 550/70 - אברהם בכר נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*הרשעה בעבירת זנות. המערער נעצר בכביש חיפה - ת"א כשהוא שומר על פרוצה והורשע בקבלת חלקמאתנן הפרוצה. הגנתו היתה שהוא נמצא במקום כשהוא ממתין לאוטובוס, אך צדק ביהמ"שבדחותו הגנה זו. המערער לא נתן את ההסבר הזה לסמל שעצר אותו, אלא התפאר בפניהסמל שאומנם הוא רועה זונות אך אי אפשר יהיה להוכיח זאת בביהמ"ש. אי לכך היתהההרשעה בדין.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד מ. קירש למשיב. 31.3.71).
ע.פ. 68/71 - מכלוף ביטון נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (בריחה ממאסר).
המערער היה בחופשה מבית - הסוהר בליווי סוהר ונמלט וכעבור עשרה ימים נעצרשוב. הוא נדון ל- 9 חודשי מאסר בגין הבריחה והערעור על כך נדחה בהתחשב בחומרתהעבירה והפרת האמון מצד המערער.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד מ. קירש למשיבה. 31.3.71).
ע.פ. 44/71 - אלן כהן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבה ממעביד ומשיכת שיקים ללא כיסוי).
276 המערער הגיע ארצה לפני זמן לא רב ונמצא בה כתושב ארעי. הוא נמצא אשםבעבירות של גניבה ממעבידו בסך 600 ל"י ושלוש עבירות של משיכת שיקים ללא כיסוישבהן הוציא כ- 20,000 ל"י ומאומה לא פרע מהם. הוא נדון לשנה אחת מאסר והערעורעל כך נדחה. אמנם אין למערער הרשעות קודמות אולם היסוד של מעילה באמון וממדיהנזק מחייבים החמרה בדין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד ד. טמיר למערער, עו"ד גב' ז.לויצקי למשיבה. 4.4.71).
ע.פ. 80/71 - יוסף אזולאי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצויות וגניבה).
המערער נדון ל- 30 חודשי מאסר בשל פריצות שביצע למלון דן כרמל בחיפה, הערעורעל חומרת העונש נדחה, למערער רשימה ארוכה למדי של הרשעות קודמות. לטענה כישותפו של המערער נדון לעונש קל יותר - המערער היה הפורץ בפועל וחברו רק סייעבידו בתור נהג, וכמו כן לחברו לא היו הרשעות קודמות.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. אלוני למערער,עו"ד מ. חשין למשיבה. 8.4.71).
ע.פ. 42/71 - פרוספר סגורי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (בעילת קטינה).
המערער הורשע על מעשה מגונה בילדה קטינה ונדון ל- 18 חודשי מאסר המצטבריםל- 18 חודשי מאסר אחרים שהוטלו עליו בתיק אחר, לאור עברו של המערער לא נראההעונש, לכאורה, חמור מדי. אולם בגזר דינו לקח ביהמ"ש בחשבון שהנאשם הואשם תחילהבבעילת הקטינה אם כי הורשע רק במעשה מגונה. הערה על כך בגזר הדין לא היתהבמקומה שכן ב"כ המדינה הצהיר שלא יביא הוכחות בענין הבעילה לאחר שהמערערהודה במעשה מגונה. במצב זה לא היה ביהמ"ש צריך להעיר כי שיחק למערער מזלו שלאהיה לתביעה הכללית סיוע להוכיח את עבירת הבעילה. כמו כן עומדת המתלוננת להנשאלמערער. כיון שכך הומר העונש ל- 9 חודשי מאסר בפועל ו- 9 חודשי מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט עציוני. המערער לעצמו, עו"דרובין למשיבה. 30.3.71).
ע.פ. 39/71 - יהושע כורש נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצויות וגניבה).
המערער ביצע שורה של פריצות וגניבות וביניהן גנב שני אקדחים ותחמושת שאותםמכר. הוא ביצע חלק מהעבירות לאחר שהוטל עליו מאסר על תנאי של 3 שנים. הוא נדוןל- 4 שנות מאסר חופף להפעלת המאסר על תנאי ולנוכח חומרת העבירות נדחה ערעורו.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. המערער לעצמו, עו"ד מ. חשין למשיבה. 21.4.71).
ע.פ. 21/71 - זאקי דוד בן חגאי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מרמה).
המערער עבר שורה ארוכה של עבירות מרמה שבהן הוציא מאנשים שונים סכוםשל 18,000 ל"י. במשך שנה הצליח לרמות 28 איש וזאת תקופה קצרה לאחר שעלה ארצה.הוא נדון ל- 3 שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי והערעור על כך נדחה.המערער לא פיצה את המתלוננים אפילו לא באופן חלקי ולנוכח עובדה זו וחומרת העבירותאין להקל בעונשו למרות נסיבותיו האישיות,
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - הנשיא אגרנט, המערער לעצמו,עו"ד גולדמן למשיבה. 18.4.71).
ע.פ. 57/71 - מלוין מיטשל נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירת סמים) המערער נעצר כשבידו כמות גדולה של חשיש שלדבריו נועדה לו ולחבריו. אין לועבר פלילי ולטענתו הפסיק את השימוש בחשיש מאז שנכנס לבית - הסוהר. הוא נדון ל- 8חודשי מאסר בפועל ו- 9 חודשים מאסר על תנאי והערעור על כך נדחה. למרות הנסיבותהאמורות אין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד גולדמןלמשיבה. 1.4.71).
ע.פ. 94/71 - פהטי גנאים נגד היועץ המשפטי.
*חומרת העונש (עבירת פגע וברח).
המערער פגע במכוניתו בשעות הלילה באדם שהוליך עגלה וברח מן המקום. לאחרמכן נתפש לאחר רדיפה. הוא נדון ל- 6 חודשי מאסר ורשיונו נשלל ל- 5 שנים. הערעור עלכך נדחה. למרות נסיבותיו האישיות של המערער הרי לנוכח חומרת המעשה אין להקלבעונשו.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד מ. קירש למשיב. 31.3.71).
ע.פ. 40/71 - יוסף בן יוסף נגד מדינת ישראל.
*הרשעת נהג אוטובוס באי נקיטת אמצעי זהירות. המערער נהג באוטובוס דן שבו היה גם כרטיסן החולש על הדלת האחורית שלהאוטובוס שדרכה נכנסים הנוסעים. המערער הורשע בכך שהתחיל לנסוע לפני שבדקאם כל הנוסעים הספיקו לעלות וע"י סגירת הדלת האחורית ונסיעת האוטובוס נפלהנוסעת ונחבלה. ערעורו של המערער על ההרשעה נתקבל. לא הוכח כי הנוסעת נפלהאחרי שהאוטובוס התחיל לנסוע וכנראה שהיא נפלה עקב סגירת הדלת האחורית ע"יהכרטיסן. יתכן איפוא שהאוטובוס זז ממקומו אחרי שנוסעת זו כבר לא נמצאה על מדרגותהאוטובוס. חובתו של הנהג היא לבדוק אחרי קבלת האות מהכרטיסן שהדלת סגורה אםאין סכנה לנוסע ע"י התחלת הנסיעה. אין הנהג חייב לבדוק את המצב לפני שהוא מקבלאת האות מהכרטיסן. כיון שיתכן שהנוסעת נפלה עם סגירת הדלת ולפני התחלת הנסיעהלא יכול היה הנהג לנקוט בשום אמצעי זהירות ואין להרשיעו.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד ד. רפופורט למערער,עו"ד רובין למשיבה. 30.3.71).
ע.א. 539/70 - מ.צ.ק. בע"מ נגד עמיר... בע"מ.
*בקשה להארכת מועד. ביום 13.3.70 ניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי החלטה בתיק המ' בענין בוררות וב"כהמבקשת סבר כי ההחלטה ניתנת לערעור בזכות ועל כן הגיש בתוך המועד המיועד לכךאת הערעור. משהובא הערעור לדיון בפני ביהמ"ש נמחק הערעור מן הטעם שהיה צורךבנטילת רשות להגשת ערעור. כיון שכך הוגשה הבקשה להאריך את המועד להגשת הבקשהלרשות ערעור. הבקשה להארכת המועד נדחתה. ב"כ המבקשת מסביר כי החמיץ אתהמועד מחמת טעות שבחוק בסוברו שאין צורך ברשות להגשת ערעור. טענה זו אין בהכדי טעם מיוחד הדרוש להארכת המועד. גם העובדה שהערעור קובל ע"י מזכירות ביהמ"שאינה עשויה לשמש גורם כלשהו לצורך הטעם המיוחד. יש להוסיף כי ב"כ המשיבה הודיעלב"כ המבקשת עוד לפני מחיקת הערעור כי הוא יטען שהערעור טעון רשות, ובכל זאתלא הוגשה הבקשה להארכת המועד עד לאחר שהערעור נמחק.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד ד. ז'בוטינסקי למבקשת, עו"ד מ. שוייג למשיבה. 22.4.71).
ע.א. 381/70 - שמואל הלוי ואגד בע"מ נגד יוסף אזולאי ואח'.
*רשלנות בגרימת מוות. המערער נהג באוטובוס ונעצר ליד תחנתו הסופית בעפולה. מהאוטובוס ירדו מספר
נוסעים ולאחר שסגר את הדלת המשיך המערער כברת דרך קצרה מאד. פעוט בן שנתייםשהיה בצדו השני של הכביש יחד עם ילדים אחרים עבר את הכביש כאשר האוטובוסעמד וכשהתחיל לנסוע היה הילד ב"שטח מת" וממקום מושבו לא היתה לנהג אפשרותלראות אותו. משהתחיל לנסוע דרס האוטובוס למוות את הפעוט, ביהמ"ש המחוזי קבע כיהמערער התרשל בנהיגתו והערעור על כך נדחה. אמנם הנהג חייב לדאוג לבטיחות היורדיםכשאלו יורדים מן האוטובוס אך אין זה פוטר אותו מחובת זהירות כלפי אנשים אחריםהעלולים להפגע על ידו. כלפי היורדים די בכך שיוודא ע"י מבט חטוף שאלה ירדו בבטחהבטרם יסגור את הדלת, עדיין היה סיפק בידו להשגיח בילד שחצה את הכביש לפניו והואחייב היה לראות אותו כשהיה בשטח הגלוי. אם לא ראה אותו או שראה אותו ולא שם לבאם השלים את חציית הכביש הרי שהתרשל בנהיגתו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ח.גלזר למערערים, עו"ד ד. אדלר למשיבים. 5.4.71).
ע.א. 739/70 - דניאל דאואר נגד קצין התגמולים.
*תביעה להכיר בכך שמחלה נגרמה עקב שירות צבאי אצל המערער נתגלתה מחלת סכרת בזמן שרותו הצבאי. הרופאים משני הצדדיםהסכימו שארוע בלתי רגיל עלול לגרום להופעת מחלת הסכרת אולם בעוד שרופא מטעםהמשיב חיווה את דעתו שהמאורעות שעברו על המערער בזמן השירות לא יכלו לגרוםלהופעת המחלה או להחמרתה, חיווה את דעתו רופא מטעם המערער כי המאורעות הןשגרמו להופעת המחלה. ועדת הערעורים קבלה את חוות דעתו של הרופא מטעם המשיבודחה את התביעה. הערעור על כך נדחה. השופט ברנזון ציין את שלושת המאורעות שעברועל המערער תוך תקופת זמן קצר יחסית: המערער עבד בטרקטור במדבר והיה פיצוץפתאומי מתחת לטרקטור; הוא היה עד למותו של חייל שנהרג מפליטת כדור; הוא נעצרבטעות באופן בלתי חוקי כעריק ל- 24 שעות. השופט הביע פקפוקים באפשרות לאמרבוודאות מוחלטת ששלושה מאורעות כאלה לא היה בהם כדי להשפיע על המחלה, אךמכיון שבענינים רפואיים קובעת דעת הרופאים אין ברירה אלא לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד זיו למערער, עו"ד גב'ראב למשיב. 4.4.71).
ע.א. 457/70 - חברה לבנין... בע"מ נגד אלמקיים מסעוד ואח'.
*תיקון גיל. המשיב נפגע בתאונת עבודה ובתביעת הפיצויים טען שהוא בן 43 ונולד ב- 1923.בתעודת הזהוי שלו נרשם שהוא יליד 1913. בעת תביעת הפיצויים ביקש מביהמ"ש השלוםלשנות את גילו וביהמ"ש קבע מתח גילים של יליד 1917 - 1927, וזאת לפי פשרה ביןהמשיב לבין בא כוח המדינה. הפשרה בוטלה לאחר מכן לפי תביעת המערערת באשר היאצד מעוניין בדבר ולא צרפו אותה לבקשה. לאחר מכן הגיש המשיב בקשה חדשה לבימ"שהשלום לתיקון הגיל וצרף תעודה מסויימת מארץ מוצאו מרוקו שלפיה נולד ב- 1920 אךהוא עצמו העיד שהתעודה לא נכונה וכי הוא עוד יותר צעיר. בימ"ש השלום דחה אתהבקשה נוכח הצהרות סותרות אלה. ביהמ"ש המחוזי החזיר את הדין לבימ"ש השלוםשישקול מחדש את ערכה של התעודה וישמע עדים נוספים. הערעור על כך נתקבל. לפיחוק קביעת גיל רשאי ביהמ"ש שלא להזקק לראיות שהמבקש יכול היה להביא לפניביהמ"ש בשעת הדיון בבקשה הקודמת. כאן לא הראה המשיב כל טעם מדוע לא הביאאת כל הראיות הרלבנטיות לקביעת גילו בשעת הדיון הראשון, וגם בדיון השני מסרהצהרות סותרות ולא הביא כל עדויות. אי לכך אין מקום לשמוע מחדש את בקשתו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. קיטאי למערערת,עו"ד קציר למשיב, עו"ד גולדמן למדינה. 1.4.71).
ע.א. 472/70 - שמחה לבין נגד יחזקאל שלזינגר.
*קביעת דמי שכירות בית מלאכה המערער שכר מאת המשיב נכס שנמצא באזור התעשיה בירושלים ומשמש לו כביתמלאכה לליטוש יהלומים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש לסווג את בית המלאכה לצורך דמישכירות כמקום שמשתמשים בו במנוע שאיננו עולה על 2 כוחות סוס וזאת למרות שמופעליםבמקום 17 מנועים שכל אחד מהם הוא של כוח סוס אחד. הערעור על כך נדחה, החוק קובעכי מקום שמשתמשים בו במנוע שאינו עולה על 2 כוחות סוס שכר הדירה בו גבוה מאשרבמקום שמשתמשים בו במנוע של למעלה משני כוחות סוס. לפיכך אין זה משנה כמהמנועים נמצאים במקום כל עוד אין בו מנוע אחד העולה על שני כוחות סוס.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. החלטה - השופט מני. 8.4.71).
המ' 178/71 - יוסף עלי סרסור נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (תיווך עבודה).
המבקש הורשע בתיווך עבודה בניגוד לחוק שירות התעסוקה והוטל עליו העונשהכספי המירבי של קנס בסך 500 ל"י ומאסר על תנאי של 6 חדשים. בקשתו לרשות ערעורעל חומרת העונש נדחתה. מבחינה טכנית זו עבירה אחת אך מדובר בשלושה מעשיםנפרדים של הספקת מספר גדול של פועלים למעבידים ללא הבטחת הזכויות הסוציאליותשל העובדים. המבקש גבה את שכר הפועלים ושלשל חלק ממנו לכיסו. בנסיבות אלוולנוכח מגמת ההרתעה אין למבקש סיכוי להצליח בערעור.
(בפני הנשיא אגרנט. עו"ד שרון למבקש, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 20.4.71).
בר"ע 70/71 - חיה פוגל נגד משה שוופל באמצעות אפוטרופוסו.
*עיכוב יציאה מהארץ של תושב חוץ. המשיב הוא פסול דין המתגורר בארץ והיתה לו שותפות בפרו יחד עם בעלה המנוחשל המבקשת. כיום מתנהלת השותפות ע"י המבקשת יחד עם בנה והמבקשת שוהה בארץמזה למעלה משנה, פרט להפסקה קצרה. היא מבקשת לעזוב את הארץ בעוד האפוטרופוסיםבקשו נגדה צו עיכוב יציאה עד שתמציא חשבונות של השותפות. ניתן צו עיכוב זמניובעוד המבקשת בקשה לבטל את צו העיכוב הזמני בקשו המשיבים צו עיכוב ממושךעד למתן החשבונות. ביהמ"ש העליון קבל את עמדת ביהמ"ש המחוזי שאין לעכב אתהנתבעת בארץ. אכן עובדת מגוריה של המשיבה בארץ למעלה משנה מקנה לביהמ"שסמכות מקומית לברר את המשפט נגדה. אולם עובדה היא כי היא גרה כאן רק בדרך ארעיומקום מושבה הקבוע הוא בחו"ל. לגבי אדם כזה יש סמכות בידי ביהמ"ש לעכבו, אבללפי ההלכה ישתמש ביהמ"ש בסמכותו זו רק בנסיבות מיוחדות. הרשאת נתבע שמקוםמושבו בחו"ל לחזור אל ביתו הקבוע אינה משנה את מצב התובע לרעה ואל לו לביהמ"שלהשתמש בהליך העכוב כדי לכפות על הנתבע את רצון התובע.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ד. כהן למבקשתעו"ד א. ירון למשיב. 6.4.71).
בר"ע 48/71 - שילה שירות להפצה בע"מ נגד יהושע כרמלי ואח'.
*צו מניעה זמני. ביום 3.2.71 ביקשה המבקשת צו מניעה זמני נגד המשיב ונאמר בבקשה כי הבקשההיא להבטחת תביעה שתוגש. ניתן צו למשך כמה ימים ולאחר שמיעת הצד השני סירבהשופט להאריך את הצו. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. בדרך כלל אין ביהמ"ש נותןסעד ארעי אלא להבטחת תביעה שכבר הוגשה ורק במקרים יוצאים מהכלל יתן ביהמ"שסעד להבטחת תביעה שתוגש. כאן לא הוגשה התביעה עד אמצע חודש מרץ ואם בעיניהמבקשת הענין לא היה דחוף על שום מה יש להעניק לה סעד זמני לפני בירור התובענה ?
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 5.4.71).
בג"צ 122/71 - מנשה בן יוסף שם טוב נגד נציב שירות בתי הסוהר ואח'.
*קביעת מאסר אזרחי תוך תקופת מאסר פלילי ביום 28.4.70 נעצר העותר בגין עבירה פלילית. ביום 3.5.70 הוצאו נגד העותר פקודותמאסר בשל אי תשלום חוב אזרחי. ביום 21.8.70 הוכרז העותר כפושט רגל וביקש ביטולהמאסרים האזרחיים אך אלה בוטלו רק בנובמבר אותה שנה. ביום 16.8.70 הוטל עלהעותר מאסר בשל העבירה הפלילית ונאמר בגזר הדין כי המאסר יתחיל מיום המעצר.עתה מבקש העותר כי תקופת המאסר הפלילית תחל ביום המעצר ולחילופין כי יש לראותאת ביטול פקודת המאסר כמתיחס מיום הכרזתו כפושט רגל. בקשתו השניה נתקבלה. בעניןהמאסר בכלל הרי כאשר מוטל מאסר אזרחי ומאסר פלילי ישא האיש את המאסר האזרחיתחילה. אך מאידך צודק העותר כי מיום שהוכרז כפושט רגל נפסק המאסר האזרחי והחלהמאסר הפלילי.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. העותר לעצמו, עו"ד יאראק למשיבים. 6.3.71).
בג"צ 361/70 - שמואל ליכטנשטיין נגד עירית תל אביב ואח'.
*רשיון למגרש למכירת מכוניות. לעותר מגרש למכירת מכוניות ליד צומת מעריב והעיריה מסרבת לחדש לו את רשיוןהעסק לנוכח התנגדות המשטרה. ההתנגדות נובעת מכך שהכניסה והיציאה מהמגרש מפריעיםלזרימת התנועה בצומת ולבטיחות בכביש לנוכח הגידול העצום בנפח התנועה באותוצומת שחל בשנים האחרונות. שיקול זה של המשטרה הוא שיקול סביר ואין להתערבבכך.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד שיטרית לעותר,עוה"ד הרציג וחשין למשיבים. 8.4.71).
בג"צ 96/71 - רחמים בן חיים מזרחי נגד ועדת השחרורים ואח'.
*בקשה לשחרור ממאסר ברשיון להלך חפשי. העותר מרצה עונש מאסר של חמש שנים ומשנסתיימו שני שליש מתקופת המאסרביקש שחרור ברשיון להלך חפשי. הועדה שדנה בענין דחתה את בקשתו מן הטעם שאתהעבירה שבגינה הוא נמצא במאסר ביצע זמן קצר לאחר ששוחרר ברשיון להתהלך חפשיממאסר קודם שריצה. העתירה נגד הועדה נדחתה. ענין השחרור נתון לשיקול דעתה שלהועדה ואין לומר כי טעתה בשיקוליה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. החלטה - הנשיא אגרנט. העותר לעצמו, עו"דיאראק למשיבים. 5.4.71).
בג"צ 79+80/71 - מוסטפה ואח' נגד הרמטכ"ל.
*מעצר אדמיניסטרטיבי. העותרים עצורים משנת 1969 מכח צוים שניתנו על יסוד תקנה 111 לתקנות ההגנה.הועדה המיעצת לפי התקנות הנ"ל בדקה את ענינם פעמים אחדות ולא המליצה על שחרורם.עתירתם נדחתה, מאחר שהשגות על צו המעצר ניתנות לבירור בפני הועדה המיעצת איןדרכו של בג"צ להיזקק לעתירה זולת אם יש בידי העותר להראות שמעצרו נובע משרירותלב או משימוש לרעה שעשה מפקד צבאי בכוחות הנתונים בידו. פרט לכך לא ידוע בג"צבגוף הענין ולא יקבע מה משקל יש לחומר ששימש למפקד הצבאי עילה לצוות על מעצרושל אדם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד דהאמשה לעותרים, עו"ד ברסלעלמשיב. 1.4.71).
ע.א. 557/70 - יחזקאל לילך נגד קצין התגמולים.
*תביעה להכיר בכך שמחלה נגרמה עקב שירות צבאי. בזמן שירותו הצבאי לקה המערער במחלת כיב קיבה ותביעתו להכיר בנכותו כנובעת
מהשירות נדחתה ע"י קצין התגמולים וכן ע"י ועדת הערעורים. הערעור על כך נדחה.בפני ועדת הערעורים היו שתי חוות דעת רפואיות. לפי חוות הדעת של רופא מטעם המשיבזו מחלה קונסטיטוציונלית הטבועה בגופו של אדם וההתקפים הם החרפה הנעלמת ומתעוררתכל פעם מחדש. לפי חוות הדעת שהביא המערער עולה גם כן כי המדובר במחלה קונסי-טוציונלית אך לפיה ישנן נסיבות רבות בתנאי השירות המסוגלות לעורר מחלה זו. ועדתהערעורים החליטה להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיב שאין קשר ביןהמחלה לבין תנאי השירות. זו שאלה רפואית עובדתית ביסודה ולא משפטית ואין להתערבבמסקנת הועדה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פ. גיל למערער, עו"דרובין למשיב. 29.3.71).
ע.א. 512/70 - וינגרטן רוני נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
*תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המערערת תבעה תגמולים בשל מחלה שלטענתה חלתה עקב רדיפות הנאצים, הובאושתי חוות דעת רפואיות שלפי האחת מהן לא היה קשר בין המחלה לבין הרדיפות ולפיהשניה יש להכיר בתנאים ששררו בתקופת הכיבוש כגורמי הפרעותיה של המערערת כדישליש. הועדה קיבלה את חוות הדעת שאין קשר בין תנאי המעצר למחלה והערעור על כךנדחה. אין כאן שתי אסכולות רפואיות במדע הרפואה שהביאו להערכה שונה של גורמיהמחלה, אלא הערכה שונה של העובדות על רקע אישיותה של המערערת. משהעדיפההועדה חוות הדעת מטעם המשיב אין להתערב בכך.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. עו"ד רבינוביץ למערערת, עו"ד גולדמןלמשיבה. 18.4.71).
ע.א. 430/70 - פלונית נגד פלוני.
*קביעת גובה דמי מזונות. ביהמ"ש המחוזי קבע למערערת סכום של 50 ל"י לחודש מזונות והערעור על כךנתקבל. גם אם המשיב מוגבל בכושר השתכרותו הרי הסכום הנ"ל נמוך מדי. הסכוםהועלה ל- 150 ל"י לחודש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד י.תוסיה כהן למערערת. 21.4.71).
בג"צ 53/70 - הרב יהודה אליצור נגד המועצה הדתית ערד ואח'.
*הסכם לביטול עתירה לבג"צ. העותר קיבל צו על תנאי נגד המשיבים בענין עבודתו כמפקח על הכשרות. לאחר מתןהצו הושג הסכם בין העותר ובין המשיבים שלפיו, בין היתר, יבטל העותר את העתירה.המשיבים בצעו את הבטחותיהם בהתאם להסכם אך למרות כל אלה ביקש העותר ביוםהשמיעה שבג"צ ידון בחלק מעתירותיו. ביהמ"ש דחה את הבקשה בציינו כי ההסכם שהושגבין הצדדים לא בוטל ועדנו שריר וקיים לכל דבר. העותר אינו יכול בעת ובעונה אחתלאמץ את ההסכם בחלקו ולהתנער ממנו ע"י המשכת הדיון בעתירה.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. החלטה - השופט מני. 18.4.71).
בג"צ 360/70 - פנחס כהן נגד המפקח על התעבורה.
*הענקת רשיון למונית. בפני ועדת הערר לענין הענקת רשיונות למוניות היו אישורים נוגדים שהגיש העותרבשאלה אם עבד כנהג מונית באופן חלקי או בעבודה מלאה. הערכת האישורים הסותריםהאלה היתה בידי ועדת הערר בלי שהיתה חייבת לערוך חקירה נוספת של המצהירים עלהסתירות בדבריהם, ובג"צ לא יתערב בהחלטת ועדת הערר, המוסמכת לקבוע את העובדות
המשמשות יסוד להחלטותיה ולשקול ראיות סותרות כאשר הוגשו לה כאלה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. יאיר לעותר, עו"דמ. חשין למשיב. 21.4.71).
המ' 261/71 - ויולט מיכאל ואח' נגד חברת בן חיים בע"מ.
*בקשה לעיכוב צו פינוי עד לאחר הערעור למשיבה מגרש שעליה עומד צריף בו גרות המבקשות כדיירות מוגנות. המשיבה עומדתלהקים על הקרקע בנינים חדשים ואינה יכולה להתחיל בבנייה אלא אם הצריף יהרס תחילה.בימ"ש השלום קבע כי הוצע למבקשות דיור חלוף נאות במקום אחר ונתן צו פנוי נגדןבו התנה גם תשלום כספי אם לא יסכימו המבקשות לדיור החלוף. הן הגישו לביהמ"שהמחוזי ערעור ובקשו עכוב ביצוע פסה"ד עד להכרעה בערעור. ביהמ"ש המחוזי דחהאת הבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. נכון הדבר שבתיהמ"ש נוהגים לעכב ביצועצווי פינוי עד לערעור כדי לא לגרום נזק שאינו ניתן לתיקון דבר שיעשה את הערעורלחסר תכלית. טעם זה אינו קיים במקרה דנא. המבקשות לא תישארנה ללא קורת גג,ואדרבא רמת הדיור שלהן תשופר ע"י הדיור החלוף. מצד שני עלולה המשיבה לסבולנזק רציני אם הבניה על הקרקע תעוכב עכוב נוסף כמו כן הטענות המשפטיות בנימוקיהערעור אינן נראות על פניהן חזקות במיוחד ואם המבקשות יתמידו בערעור עדיין עשויותהן להפיק תועלת אם ע"י שינוי התנאים בהם הותנה צו הפנוי או בדרך אחרת.
(בפני השופט: לנדוי. עו"ד גב' ברקול למבקשות, עו"ד גנור למשיבה. 23.4.71).
בר"ע 60/71 - סבלי אברהם נגד ד"ר א. רוזמן ואח'.
*הודעה לצד שלישי. כאשר אדם הוא צד לתביעה בתור תובע אין מקום שהנתבע יבקש לצרפו כצד שלישיוהוא יכול להגיש נגדו תביעה נגדית, שכן הפרוצדורה של צד שלישי נועדה לאדם שאיננובעל דין. כשם שהזמנה לצד שלישי מסוייגת למקרה שהנתבע יחוייב בדין כך הוא יכוללסייע את התביעה הנגדית נגד אחד מן התובעים רק למקרה שיחוייב בדין.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 15.4.71).
ע.א. 594/70 - חברת רדיופון בע"מ נגד בית כ.ד.מ. בע"מ
*רשות להתגונן. בין שני הצדדים היו קיימים זמן רב יחסי מסחר ענפים והתנהלו כרטיסי חשבוןמקבילים של זיכויים וחיובים אצל שתי החברות, עתה הגישה המשיבה כתב תביעה בסדרדין מקוצר נגד המערערת על יסוד יתרה הקיימת לטענתה לזכותה בסכום של כ- 4,000 ל"יהמערערת בקשה רשות להתגונן וטענה כי בהתאם לחשבון העובר ושב ומסמכי המשיבהעצמה אין היא חייבת לשלם את הסכום הנ"ל. בקשת המערערת לרשות להתגונן נדחתהוהערעור על כך נתקבל. הטענה של קיום חשבון עו"ש ושהמערערת אינה חייבת סכוםכלשהו לפי אותו חשבון הינה טענה שלגביה צריך לתת רשות להתגונן. גם אם לא היהקיים חשבון עו"ש הרי המסמכים שהגישה המערערת מוכיחים לכאורה טענת הגנה טובהנגד התביעה. העובדה שהזיכוי שהמערערת טוענת לו יעמוד לדיון גם בתביעה נפרדתשהגישה המערערת נגד המשיבה אינה שוללת את הזכות לעורר ענין זה כטענת הגנהכלפי תביעת המשיבה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. 29.3.71).
המ' 551/70 - מדגרות רבר שלום בע"מ נגד יהודה מזרחי.
*סמכות שיפוט מקומית. בהתאם לחוק בתיהמ"ש קבע שר המשפטים את אזור שיפוטם של בתי משפט השלוםולפי קביעה זו אזור השיפוט של כל בימ"ש הוא במחוז שבו הוא נמצא דהיינו המחוז
המינהלי לפי חלוקת שטח המדינה למחוזות. בהתאם לחלוקה זו נמצא בימ"ש השלוםבכפר סבא באותו אזור שיפוט שבו גם בימ"ש השלום ברחובות. המשיב מתגורר במושבגליה דרומית לרחובות אך המבקשת הגישה נגדו תביעה בבימ"ש בכפר סבא אשר גםהוא מוסמך לדון בתביעה. הברירה לבחור בין שני בתיהמ"ש באותו מחוז (כאן מחוזהמרכז) היא בידי התובע. במקרה דנא קיבל שופט השלום בכפר סבא הוראה מינהליתמשופט השלום הראשי של אזור המרכז ולפיה העבירו את הדיון לביהמ"ש ברחובות.הערעור על כך נתקבל, כשתובע בא עם תובענתו לבימ"ש שיש לו סמכות מקומיתאין לשלול ממנו את זכותו להתדיין בפני אותו בימ"ש ע"י הוראה מינהלית. תרופתו שלנתבע שאינו חפץ להתדיין במקום בו הוגשה התובענה הוא לפנות לנשיא ביהמ"ש העליוןבבקשה להעביר את הדיון.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני, עו"ד ש. בר עוז למבקשת, עו"ד בןציון כהן למשיבים. 23.3.71).
ע.פ. 25/71 - מדינת ישראל נגד מחמוד ביקי.
*קולת העונש (עבירות זנות).
המשיב הורשע בעבירה של סרסרות במעשי זנות וביהמ"ש קנס אותו בסך 1,000ל"י והאריך תקופת מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו לשלוש שנים נוספות. הערעור עלקולת העונש נתקבל. למשיב הרשעות קודמות מרובות ולא היה מקום להמנע מהטלתעונש מאסר בפועל על המשיב, על פי סעיף 10 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות זנות)יש להטיל עונש מאסר על מי שהורשע בסרסרות למעשי זנות לפי סעיף 1 לחוק. לנוכחעברו של המשיב מפליא הדבר שביהמ"ש לא הטיל עליו עונש מאסר אפילו היה מוסמךלהמנע מכך. על יסוד הנ"ל הוטל על המשיב עונש של שנתים מאסר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני, עו"ד גב' ז. לויצקי למערערת,המשיב לעצמו. 23.3.71).