על"ע 6/70 - פלוני עו"ד נגד לשכת עורכי הדין ירושלים
*הרשעה בעבירה שיש עימה קלון. (ערעור על פס"ד ביה"ד המשמעתי הארצי בערעור מס' 8/67 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער הורשע בבימ"ש שלום בעבירות של מתן הצהרה כוזבת עבירה לפי סעיף 120לפח"פ, מסירת הודעה כוזבת בניגוד לתקנות ההגנה (כספים) ונדון למאסר ולקנס. ביהמ"שהמחוזי ביטל את המאסר והחמיר את הקנס. ביה"ד המשמעתי שבפניו הובא המערער לדין זיכהאותו מכל העבירות שיוחסו לו והענין הובא לביה"ד הארצי שהרשיע אותו בעבירות משמעתיותלגבי אותן עבירות שהורשע בהן ע"י בימ"ש השלום. ביה"ד הארצי החליט להשעות את המערערלתקופה של 6 חודשים. על ההרשעה והעונש נסב הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. צדק ביה"ד בקובעו כי העבירה של מתן הצהרה כוזבת לפי פקודת העדות והודעותכוזבות לפי תקנות ההגנה יש בהן משום קלון. ע"י הוכחת העובדה בפסה"ד הפלילישהפרקליט מסר הצהרה כוזבת לפי סעיף 120 לפח"פ נוצרת חזקה שהיא במעשה משוםקלון ועל הנאשם מוטלת חובת הראיה לסתור את החזקה ולהוכיח שהנסיבות היו כאלהשאין בה משום קלון
ב. גם עבירה של מסירת הודעות כוזבות ביודעין בניגוד לתקנות ההגנה (כספים) לפקידהמוסמך לקבל את ההודעה עבירה כזו כשהיא נעברת ע"י עו"ד החייב במידת כנותמיוחדת, והודעותיו לשלטונות בקשר לעסוקו כעו"ד, יש בה משום קלון אלא אם הנאשםמצביע על עובדות השוללות את הקלון מן העבירה.
ג. הדיון המשמעתי חייב להתבסס על העובדות כפי שנקבעו בהרשעה באשום הפלילי. עלהעובדות האלה אין הנאשם בדיון משמעתי יכול עוד לחלוק אך מותר לו להוכיח עובדותנוספות ביחס לשאלה אם בנסיבות העניין היה בעבירה משום קלון, כדי להסיר מעליו אתנטל הראיה המוטל עליו עקב עצם ההרשעה בעבירה.
ד. אין לקבל את הטענה שהנאשם מסר את הודעותיו מתוך היסח הדעת בסברו בתוםלב שהעובדות הן כפי שהצהיר עליהן, שכן אחד היסודות של העבירה על סעיף 120 הואשהנאשם מסר הצהרה כוזבת ביודעין ויסוד הידיעה שבעבירה זו שבה הורשע המערערשולל ממילא את תום לבו של המורשע בעבירה. נוסף לכך קבע ביהמ"ש שהמערער ידעהיטב שהצהרתו אינה נכונה.
ה. גם ביחס לעבירות לפי תקנות ההגנה (כספים) קבע ביהמ"ש שההודעות הכוזבותנמסרו ביודעין ולא בקלות דעת.
י. גם העונש של השעייה לששה חדשים אינו חמור ולמרות הנסיבות המקילות הרבותשניתנו אין להקל בעונש. תופעות של פגיעה בטוהר מידות ע"י עו"ד אינן כה נדירותכפי שצריך להיות ומחובתו של ביהמ"ש לתמוך במוסדות השפוט הפנימי של הלשכהכשאלה מטילים עונשים של ממש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד מ. עליאש למשיבה. 22.3.71).
בר"ע 63/71 - פלוני נגד פלונית
*סמכות ביהמ"ש לדון בטענת "מעין מורדת" לענין מזונות לאחר שביה"ד הרבני דחה טענה כזו.(בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט עדן) בתיק מ.א. 154/70 -הערעור נתקבל).
.
העובדות:
המשיבה עזבה את ביתו של הבעל - המבקש והגישה נגדו תביעת מזונות. לאחר מכן הגישהבעל תביעת גירושין לביה"ד הרבני וביקש שביה"ד יפסוק שאינו חייב במזונותיה. בביה"דהרבני טען הבעל טענת מורדת וביה"ד דחה את הטענה בקבעו כי סירוב האשה לגור תחתקורת גג עם חמותה מוצדק מן הדין. גם בביהמ"ש המחוזי התגונן הבעל בטענת מורדת וכאשר העידההאשה ניסה הבעל לחקור אותה בענין הסכמתה לגור עמו, היינו בשאלת טענת מורדת. ב"כ האשההתנגד לשאלה זו והשופט פסל אותה בציינו את החלטת ביה"ד הרבני שהאשה אינה מורדתוקבע כי אין בידו סמכות לשמוע הוכחות בשאלה זו כל עוד לא בוטלה החלטת ביה"ד הרבניע"י ערכאת הערעור. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. עפ"י סעיף 4 לחוק שפוט בתי דין רבניים מוסמך ביהמ"ש המחוזי לדון בתובענתמזונות של אשה ואגב כך הוא רשאי לפסוק לצורך אותה תובענה גם בענינים אחריםשאלמלא ענין תובענת המזונות לא היה מוסמך לדון בהם. בענין הסמכות הטפל הולךאחר העיקר. אלא שבענין דנא לא זקוק היה ביהמ"ש לשאוב מסמכותו הנגררת.
ב. יש להבחין הבחן היטב בין מורדת מכח הלכות מורדת ובין אשה המפסידה מזונותיהמפני שאין היא גרה עם הבעל ואף זו נקראת מורדת. אולם משמעותו המשפטית של המונחמורדת לענין אחד אינה כזו לענין האחר.
ג. הכרזה לפי הלכות מורדת ע"י ביה"ד הרבני באה אחרי התראה ותקופת 12 חודשיםשהאשה עומדת במרדה וכתוצאה ממנה רשאי הבעל לגרשה. הכרזה זו של מורדת היאבגדר סמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני.
ד. מאידך כאשר אשה מפסידה מזונותיה עקב התנהגותה כגון שאינה גרה עימו הרי היא"מורדת" מדין מזונות וכל עוד התנהגות זו נמשכת אין לה מזונות, אך אין זו עילהלגירושין. הרי זו "מעין מורדת" שאינה אלא טענת הגנה של הבעל נגד חיובו במזונותובטענה זו חייב לדון מי שמוסמך לדון בתובענת המזונות, ואם הדיון הוא בביהמ"שהמחוזי אין ביה"ד הרבני רשאי להפסיק את הדיון בתובענה ע"י קביעה שאשה הפכה"מעין מורדת".
ה. עתירת הבעל בתביעת הגירושין כי ביה"ד יפסוק שאינו חייב מזונות, אינה מוציאהאת ענין המזונות מביהמ"ש שאליו פנתה האשה לפני שתבע אותה הבעל בביה"ד הרבני.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, י. כהן עו"ד י. הגלר למבקש, עו"ד ד. ליבוביץ למשיבה. 16.5.71).
ע.א. 303/70 - איוב כורי אליאס נגד רפיק אליאס איוב ואח'
*קבילות ראיה. * פעולה במקרקעין שלא נרשמה.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט ידיד הלוי) בתיק פקיעין 267 - הערעור נדחה).
העובדות:
חלקה מאדמות כפר פקיעין לא היתה רשומה בספרי האחוזה הישנים ואין חולקין שבעברהיא היתה בבעלותו של הכומר אליאס איוב שנפטר בשנת 1939. בשנת 1969 נרשמה החלקה בהסדר
הקרקעות בשם יורשי הכומר שביניהם המערער והמשיבים. אחרי פרסום לוח הזכויות ביקשהמערער לתקן את הרישום בטענה שהחלקה כולה שייכת לו. לפי גירסתו ניתנה החלקה לאשתותמורת עודף המוהר שהגיע לה מהמנוח. המערער הציג מסמך שבו מצהיר המנוח כי הוא "מאשרומודה... מסרתי לכלתי... חלקת קרקע... כדי שהיא תחזיק בה... וזאת תמורת יתרת המגיע ממניע"ח המוהר שלה...". המסמך מתיימר להיות חתום ע"י הכומר המנוח וע"י שני כמרים עדיםשנזכרו במסמך והוא הופקד בתיקי המנזר היוני-אורטודוכסי. מסמך זה הוגש לביהמ"ש אך ביהמ"שלא קיבל אותו בסוברו כי אמיתותו של המסמך מוטלת בספק רב, ודחה את התביעה. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. המסמך הנ"ל הינו קביל וזאת על יסוד סעיף 24 של פקודת העדות המאפשר קבלתתעודה ישנה, מלפני 20 שנה לפחות, כראיה אם היא הוצאה ממשמורת הנראית לביהמ"שכשרה, סעיף זה לא צוטט בפני ביהמ"ש המחוזי ואת בעית קבילותו של המסמך אפשר היהלפתור באמצעות הוראה זו.
ב. ברם אפילו המסמך הוא אמיתי אין המערער יכול להוושע מכך. במסמך ישנה הודאהמפורשת בהעברה מידית של הבעלות לאשתו של המערער. היתה זו איפוא העברה, ולאהתחייבות להעברה, ולכן היתה טעונה רישום כעיסקה לפי פקודת העברת הקרקעות ובאיןרישום היא בטלה.
ג. על בטלות זו היה המערער יכול להתגבר אילו היה ענינו נכנס לגדר סעיף 52 ב'של פקודת הסדר זכויות מקרקעין (נוסח חדש), אילו היה המערער המחזיק בקרקע, אךמכיון שהוא לא היה המחזיק בטלה עיסקת העברה של האב לאשת המערער.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן עו"ד נ. ממן למערער, עו"ד חביב חילו למשיבים, עו"ד גב' פ. אלבק לאפוטרופוס על נכסינפקדים. 13.5.71).
ע.פ. 480/70 - צבי דסלר נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות מרמה. * בקיצור(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט חלימה) בת.פ. 433/68 - הערעור נדחהברוב דעות).
העובדות:
המערער פתח ב- 1960 משרד לפרסום "תקוה" בת"א ובמרוצת הזמן הרחיב את העסק עד שהגיעל- 40 סניפים שבהם עסק גם בתווך, מכירת ספרים, תקליטים וצעצועים. בכל העסק הענף השקיעהמערער כ- 5,000 ל"י משלו ואת יתר הכספים הרבים אשר היו דרושים לו הוא השיג מאנשיםשקיבל לעבודה. מכל עובד דרש "פקדון" בשעור של 5,000 ל"י עם כניסתו לעבודה אצלו, אתהפקדונות האלה השקיע כאמור בעסק. העסק לא נשא רווחים ובמשך הזמן לקח מ"מפקידים" שוניםכדי להחזיר למפקידים קודמים עד שלבסוף "התפוצץ" כל העסק ונשאר חייב סכומים שונים ל- 43מתלוננים, ביניהם נכי מלחמה נפגעי השואה וכו'. לחלק מהמתלוננים אמר המערער שלא ישתמשבכסף שהם מפקידים והפקדון נועד רק כדי להבטיח את נאמנותם בעבודה, ואילו בחלק אחראמר שהוא בינתיים ישתמש בכסף. המערער הועמד לדין ב- 43 פרטי אישום של קבלת דבר במרמהבנסיבות מחמירות, הורשע בדין ונדון ל- 4 שנות מאסר. על ההרשעה ועל חומרת העונש נסבהערעור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת הרוב):
א. ברור שכשלון העסק אין בו כשלעצמו כדי להוכיח שהכספים נתקבלו ע"י המערערלכתחילה במרמה. הגדרת המרמה היא לפי החוק "טענה עובדתית... אשר הטוען אותהיודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". השאלה היא איפוא אם בשעת קבלתהפקדונות עשה המערער מצג שוא למפקידים.
ב. השופט לנדוי מנתח את סיכויי המערער בעסק ואת הפער בין מצגיו החיוביים בפניהמפקידים לבין הנתונים השליליים של העסק ומסיק כי בכל אלה קיימת הוכחה מספקתעל ידיעתו שטענותיו אינן אמת.
ג. למרות הנתונים לקולא הנובעים מאישיותו של המערער, היותו אסיר ציון בגיןפעולותיו למען הכלל בחו"ל, וסבלו בשנות השואה אין להקל בעונשו.
השופט קיסטר (דעת יחיד):
בפס"ד חולק מנתח השופט קיסטר באריכות את עובדות המקרה והמסקנות המשפטיותהנובעות מהן ומציין כי לאור הנתונים יש לומר שברוב פרטי האישום לא היה מצגכוזב בפני המפקידים. בעבירות אלה חשובים המעשה והכוונה של הנאשם בזמןקבלת הכסף. ואין לאמר כי בשעת המעשה ידע המערער שדבריו אינם אמת. טענותהשוא המיוחסות לו כאילו הבטיח לא להשתמש בכספי הפקדונות ושהציג את עסקיוכטובים ואת עצמו כמסוגל להחזיר את הפקדונות בעוד שלא היה מסוגל לכך, אפשרלייחס רק למספר אישומים ולא לכולם, כיון שכך אפשר להרשיע את המערער בשלשמתוך האשומים ויש לזכותו ביתר, לאור הזיכוי בחלק מהאשומים והנסיבות ובהתחשבבכך שרובו של הכסף הוצא לצורך משכורות לאנשים המפקידים די אם עונש המאסריועמד על שנתיים.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד מ. כספי למערער, עו"ד בשן למשיבה. 17.5.71).
בר"ע 57/71 - החברה לשכון עממי בע"מ ואח' נגד ישעיהו פבזנר עו"ד ואח'.
*הליכי ביניים. נימוקו של השופט שלא להורות על גביית עדותו של אחד הנתבעים כל עוד לאנסתיימו הליכי הביניים כגון: גילוי מסמכים וכו', הינו נימוק נכון ואין לתת רשותערעור על ההחלטה. לא מן המידה לפתוח בגביית הראיות לפני שאמצעים אחרים,שננקטו אף הם ע"י התובעים, ימוצו והפלוגתאות יתבהרו.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 4.5.71).
בר"ע 87/71 - טראבקס בע"מ נגד אלידר בע"מ
*דיון מקוצר. הסכומים הנקובים בכתב התביעה הם קצובים ואין להבין את טענת המבקשיםשאין לתובעם בסדר דין מקוצר. התובענה מתבססת על הסכמים בכתב ואם זכאיתהתובעת להפרע עפ"י ההסכמים יתברר בשעת הדיון בתובענה עפ"י רשות להתגונןשניתנה לתובעת, גם טענת הקיזוז בתוקף החוזה הינה לסכום קבוע, היינו סך 500 ל"יליום כפול מספר ימי הפיגור, ואין מניעה שענין זה יתברר בסדר דין מקוצר.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 3.5.71).
ב.ש. 44/71 - עצמון בע"מ נגד ברוש בע"מ.
*הארכת מועד. בתוך המועד להגשת הערעור הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד באשר עוה"דשהופיע מטעמה חש לפתע ברע ונזקק לטיפול בביתו במשך שבועיים. עו"ד זה הינועוה"ד היחיד במשרד והפעילות השוטפת במשרדו הופסקה למעשה. לנסיבות אלה יש
להוסיף את העובדה שניתנה רשות ערעור ע"י ביהמ"ש המחוזי, דבר שיש בו כדילהצביע על חשיבות הענין שבערעור. בכל מכלול הטעמים האלה מצוי הטעם המיוחדלהארכת המועד.
(בפני: הרשם ברטוב. 10.5.71).
ע.פ. 41/71 - אלברט רווח נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מוסר) על עבירות של משכב זכר עם ילד ועשיית מעשה מגונה בילד אחר נדון המערערל- 30 חודשי מאסר והערעור על כך נדחה. המערער הוא בעל עבר פלילי עשיר ומגווןויש להגן על החברה מפניו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד קרין למערער,עו"ד י. יאראק למשיבה. 28.4.71).
ע.פ. 77/71 - ידגר חביה נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות פגע וברח).
המערער לאחר שקיבל רשיון נהיגה יצא בפעם הראשונה לדרך, נהג בפחזות וגרםלפציעתו של אדם ונמלט מהמקום. בשל מעשים אלה הורשע המערער בנהיגת רכבברשלנות ובהפקרת אדם אחרי הפגיעה והוטל קנס של 300 ל"י בשל העבירה הראשונהו- 4 חודשי מאסר ופסילה לנהיגה למשך 10 שנים בשל העבירה השניה. בינתיים נתבררכי לאחר התאונה נלקח מהמערער הרשיון עד למשפט והוא פנה למשרד הרשוי בטענהשהרשיון אבד לו וקיבל במרמה רשיון חדש, בשל עבירה זו נדון ל- 4 חודשי מאסרמהם שניים מצטברים למאסר קודם. הערעור על חומרת העונש שנדחה על אף נסיבותיוהאישיות של המערער שהוא נשוי ואב ל- 2 ילדים קטנים ואשתו בהריון, והוא מפרנס אתאשת אחיו שנפל במלחמה, ואת אמו האלמנה, למערער גם הרשעות קודמות של מעשיאלימות ובצדק אמר ביהמ"ש המחוזי כי התנהגותו מצביעה על כך שהוא אדם חסראחריות מזלזל בחוק ובחיי אדם. אילו המדינה היתה מערערת על קולת העונש היהביהמ"ש ללא ספק מגדיל את העונש במידה ניכרת והמערער הוא בר - מזל שיצא בעונשקל כזה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פוסטר למערער,עו"ד יאראק למשיבה. 28.4.71).
ע.פ. 91/71 - נעים תמר נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות סמים).
המערער נסע במונית במוצ"ש אחת והתרברב בפני שוטר במדים אזרחיים שנסע עמובהראותו לו חתיכת חשיש במשקל גרמים מועטים, השוטר עצר את המערער והביאולתחנת המשטרה. שם בלע המערער את החשיש וסירב להבדק לאחר מכן. המערער נדוןלשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי והערעור על כך נתקבל. אמנםהמערער היה ראוי לעונש חמור אולם מאחר שעברה למעלה משנה מאז עשיית העבירהוהמערער לא נתפס בשום עבירה אחרת, התחיל בחיים חדשים ויסד משפחה משלו,מן הדין להקל בעונשו כך שכל תקופת המאסר תהא על תנאי.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, מני. החלטה - השופט כהן. עו"ד משה כהן למערער,עו"ד מ. חשין למשיבה. 2.5.71).
ע.פ. 96/71 - משה גורן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות סמים).
המערער הורשע בעבירה של החזקת סמים ובנסיון לייצא את הסמים, במכוניתונמצאו 101 סוליות חשיש במשקל 19 ק"ג שהיו חבויים בדופן דלת המכונית ובגלגל
הרזרבי, וניסה לצאת לאיטליה יחד עם המכונית. הוא נדון ל- 5 שנות מאסר והערעור עלחומרת העונש נתקבל באופן שתקופת המאסר הופחתה ל- 4 שנים בלבד. בפני ביהמ"שהובאו עדי אופי שהעידו שהמערער איננו טיפוס של עבריין אלא שבמקרה הסתבךבענין זה, וכן ששרותו בצבא היתה למופת וגם סיכן את חייו בעת קרב. כמו כן הואבן יחיד להורים קשישים שעברו עליהם תלאות רבות והוא נשוי ואב לשתי בנות קטנות.ביהמ"ש ציין כי אין ספק שהמערער ראוי לעונש חמור אולם בהתחשב עם עונשיםשהוטלו בעבירות דומות ובשים לב לנסיבות המקלות יש מקום להקל במקצת בעונש כאמור.זאת מבלי לגרוע ממה שנאמר לא פעם בדבר הצורך להחמיר בעונשים בעבירות מסוג זה.יש לציין כי אם לא ישכך גל העבירות מסוג זה יתכן ויהיה צורך להעלות עוד יותר אתמידת העונשים שיש להטיל עבור עבירות אלה.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. עו"ד א. מלצר למערער, עו"ד גב' פ. אלבקלמשיבה. 27.4.71).
ע.פ. 124/71 - מאיר וטורי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) המערער הורשע בעבירת התפרצות לצרכניה וגניבת סחורות ונדון למאסר 18 חודשים.כן הופעל נגדו מאסר על תנאי של 18 חודשים באופן ששתי התקופות יהיו מצטברות.הערעור על חומרת העונש נתקבל. בהתחשב בגילו של המערער אשר היה כבן 18 כאשרעבר את עבירתו הנוכחית ובכך שעיקר תכלית המאסר לגבי צעירים מסוגו של המערערהוא לחנכם לחיי עבודה, די בכך שתקופת המאסר הכוללת תהיה שנתיים בלבד.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. המערער לעצמו, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 2.5.71) .
=ע.א. 616/70 - שותפות האחים פרוג'י נגד מאפית נחשון בע"מ.
*פסיקת הוצאות ושכ"ט. המערערת תבעה מהמשיבה תשלום עפ"י שני שיקים בסדר דין מקוצר. המשיבה לאבקשה רשות להתגונן אלא הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד, המערערת בקשה למחוקאת כתב ההגנה שהוגש ללא נטילת רשות ורק בשלב זה ביקשה המשיבה הארכתהמועד ורשות להתגונן, ולחילופין לראות את תביעתה שכנגד כתביעה העומדת בפניעצמה. לבסוף הסכימה המשיבה כי ינתן פס"ד נגדה וביהמ"ש חייב אותה בתשלום 75 ל"ישכ"ט עו"ד בעוד שהתביעה היתה על סך 4,500 ל"י. כן הורה שהתביעה שכנגד תהפוךלתביעה רגילה. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המערערת על גובה שכ"ט בקבעו כי באיןסיבות מיוחדות לא יהיה השכר שנפסק נמוך מהתעריף המינימלי. מאידך דחה ביהמ"שאת הערעור של המערערת על החלטת ביהמ"ש כי התובענה שכנגד תהפוך לתביעה רגילה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דמ. כהן למערערת, עו"ד י. זמיר למשיבה. 18.5.71).
ע.א. 639/70 - אשר רימר נגד פקיד השומה ת"א.
*חיוב במס הכנסה. המערער עבד כ- 3 שנים כמנהל חשבונות בחברה קבלנית, לאחר מכן עבד בחברהקבלנית אחרת שהיתה רוכשת מגרשים ומקימה עליהם בתים משותפים, בחברה זו עבדבתחילה כשכיר ואח"כ השקיע כספים ונתמנה למנהל, ולאחר מכן השקיע כספים בחברהקבלנית שלישית והיה אחד ממנהליה, בשלב השלישי רכש יחד עם כמה בני משפחהשני מגרשים בשטח כולל של כ- 5 דונם וחלקו ברכישה היה %60. לאחר מכן פוצלושני המגרשים לשמונה חלקות והפיצול נרשם ב- 1962. חודשיים לאחר מכן נמכרה אחתהחלקות וחלקו של המערער ברווח המכירה היה 12,000 ל"י, פקיד השומה וכן ביהמ"ש
המחוזי קבעו כי העיסקה היתה בעלת אופי מסחרי ולא עיסקה הונית ועל המערער לשלםמס הכנסה מהרווח של 12,000 ל"י. הערעור על כך נדחה. לצורך ההבחנה בין עיסקהמסחרית לעיסקה הונית יש מספר סימני היכר ובכללם טיב הנכס, מקצועו של המוכרומידת בקיאותו בנושא, תדירות הפעולות, נסיבות הרכישה והמכירה, צורת הטפול בהןואורך הזמן שעבר ביניהן. לפעמים כל אחד מהפרטים עשוי לשמש סימן לפעולה מסוגאחר בעוד שכולם ביחד ועל רקע התמונה הכללית יצביעו על פעולה מסוג הפוך. בעניןדנא היה המערער מעורב בעניני מקרקעין במידה שהבטיחה את בקיאותו בענינים אלה,היתה התארגנות לקראת רכישה ומכירה ע"י בצוע פיצול החלקה והתקופה בין הרכישהוהמכירה היתה קצרה בהתחשב בכך שהיה צורך לבצע את הפיצול, כל אלה מצביעים עלכך שהיתה זו עיסקה מסחרית. אין לקבל את טענת המערער שיש להשקיף על העיסקה לפיהכוונה שהיתה לו בעת הרכישה ושאין לייחס חשיבות למה שקרה לאחר מכן. יש להשקיףעל העיסקה בשלמותה ויש ללמוד על אופיה מכל השתלשלות הענינים.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט כהן, עו"ד א. ארן למערער, עו"דע. רובין למשיבה. 17.5.71).
בג"צ 374/70 - מחצבות כפר גלעדי נגד מדינת ישראל ואח'.
*הגדרת המונח מחצבים העותרת היא שותפות שבבעלותה מחצבות אבן, ייצור מוזאיקה, וייצור חומרי ביטוןוכו'. את מפעלה הרחיבה בשנות המיתון לאחר שסגן שר המסחר התעשיה הבטיח להשההטבות בתיקון חוק לעדוד השקעות הון יחול עליהן. החוק לכשתוקן קבע כי הוא לאיחול על מפעל המפיק מחצבים או עיבוד מחצבים אלא אם שרי האוצר, המסחר והתעשיהוהפיתוח יאשרו מענק למפעל כזה, המחלוקת בין הצדדים היא לגבי שלוש מחלקות שלהעותרת אם הן בגדר הפקת מחצבים או עיבוד מחצבים ואינן נכללות במסגרת החוק אולאו. בדחותו את עתירת העותרת ציין ביהמ"ש כי בהעדר הגדרה מיוחדת בחוק למחצביםיש לפרש את הביטויים המופיעים בחוק, לפי מובנם הרגיל בלשון בני אדם. בענין דנאברור כי המונח מחצבים בלשון מדוברת מובנו כולל את שלוש המחלקות שבמחלוקת. איןללמוד מההגדרות שבפקודת המכרות שכן מטרות שני החוקים הן שונות. נוסף לכך גםלפי ההגדרה של פקודת המכרות ברור שבאופן רגיל נחשבת תוצרת מחצבה כמחצבים.
אשר להבטחת סגן השר - זו אינה יכולה לבוא במקום האשור של שלושת השריםהנדרש בחוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד נסיםוישורון לעותרת, עו"ד י. בר-סלע למשיבים. 26.4.71).
ע.א. 392/70 - מאיר דהן ואח' נגד צלע... בע"מ.
*קביעת ממצאים עובדתיים שאינם עומדים בפני בקורת ענינית. המערערים הם קבלני חציבה שבצעו עבודות עבור המשיבה והגישו אישורי עבודהחתומים על ניר פירמה של המשיבה וחתומים בידי אדם שתיאר את עצמו כמנהל העבודהשל המשיבה, בשם מישקה. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נתקבל.נכון שממצאיו של ביהמ"ש המחוזי מבוססים לכאורה על עדויות שנאמנו על ביהמ"שאך ברובם הגדול אינם עומדים בפני בקורת ענינית ויש לבטלם. לממצא כי המערער לאקיבל את טופסי האישורים ממישקה או מהמשיבה - מימצא זה פירושו שהטפסים הגיעולמערער בדרך לא כשרה וזו האשמה רצינית שצריך היה לטעון אותה במפורש ולאמתהבראיות בדרגה גבוהה ביותר וזאת לא נעשה, אשר לטענה כי מישקה לא היה נציגהמשיבה - היו די סימנים שהצביעו על כך שבפועל היה נציג המשיבה ומורשה לפעולבשמה. האיש היה כל הזמן בשטח וטיפל בעניני המשיבה הקשורים במערערים ובענינים
אחרים של המשיבה ומנהלי המשיבה קבלו את האישורים במשך הזמן ולא הגיבו בשלילהעל התואר של מישקה כמנהל עבודה של המשיבה ועל חתימתו. הקביעה אם היתההרשאה נחזית נעשית לפי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר ובנסיבות המקרה היהיסוד מספיק לאדם מן הצד לחשוב שמישקה מורשה לחתום על האישורים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני, החלטה - השופט ברנזון, עו"ד בליליוס למערערים,עו"ד זינגר למשיבים. 16.5.71).
ע.פ. 187/71 - מיכאל טפולסקי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מס הכנסה) המערער הורשע בעבירות מס הכנסה בכך שהעלים בשתי שנות מס, הכנסה של20,000 ל"י בכל שנה. הוטלו עליו 6 חודשי מאסר וקנסות בסכום כולל של 26,000 ל"י.הערעור על חומרת העונש נדחה. עבירות השתמטות מתשלום מס הן עבירות חמורותובמיוחד במצב בו חיה המדינה. הגיע הזמן שכל המשתמטים למיניהם ירגישו הרגשהיטב בממונם ובגופם שעבירות אלו אינן משתלמות וכי כל העובר אותן צפוי לעונשיםמרתיעים.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט מני. עו"ד א. חנן למערער,עו"ד רובין למשיבה. 4.5.71).
ע.א. 15/71 - משה טסלר נגד קצין התגמולים.
*קביעה לפי חוק הנכים. המערער שירת בצבא ובצאתו לחופשה לקח עמו קליע ובבית ניסה לפרק אותו.ארעה התפוצצות והוא נפגע. רק לאחר 12 שנה הגיש תביעה להכיר בנכות עקב השרות.הועדה דחתה את התביעה הן מחמת התיישנות והן מן הטעם שהמקרה לא אירע עקבהשירות. ביהמ"ש העליון קבע כי צדקה הועדה שהמקרה לא אירע עקב השירות אלאכתוצאה ממעשה פזיזות של המערער לגמרי מחוץ לגדר השירות. כיון שכך אין צורךלדון בשאלה אם התביעה התיישנה או לא.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן, עו"ד גב' ברנר למערער, עו"ד גב' ביניש למשיב.10.5.71).
ע.א. 544/70 - בתיה אבן - שושן נגד יצחק ביבס.
*מתן פס"ד שלא בפני בעל דין. תביעת המערערת נגד המשיב נדחתה ע"י ביהמ"ש מחמת אי התייצבותה שלהמערערת ביום שנקבע לקדם משפט. המערערת בקשה לבטל את ההחלטה אך ביהמ"שדחה את בקשתה והערעור על כך נדחה. המערערת הגישה תצהיר שהיא חלתה ביוםהדיון אך לא צרפה תעודה רפואית על המחלה. יומיים לפני קיום הדיון הגישה בקשהלעכב זמנית את הדיון בתביעה בלי קשר למצב בריאותה, וביהמ"ש לא היה מוכן לסמוךעל דברתה שהיתה חולה ללא שהגישה תעודה רפואית. אין לומר כי ביהמ"ש טעה בשקולדעתו לנוכח הנתונים דלעיל.
ביהמ"ש דלמטה חייב את המערערת בתשלום הוצאות למשיב בתנאי שלא תגישערעור ולדעת ביהמ"ש העליון אין להתנות תשלום הוצאות בהגשת ערעור או אי הגשתו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד בביוף למערערת, עו"דסיני למשיב. 10.5.71).
ע.א. 487/70 - "סדנא" בע"מ נגד אברהם בירומי ואח'.
*חלוקת האחריות בגרימת תאונת עבודה. המערערת מסרה למשיב לתקון משחזה חשמלית. המשיב הינו חשמלאי ואת התיקוןהיה צריך לעשות במערכת חשמל. כאשר בדק המשיב את המשחזת התפוצצה אבןהמשחזת ואחד העובדים נפצע. המשלב החזיק את המשחזת בצורה אלכסונית באופן שהמגן
המורכב עליה לא מנע את הפציעה בעוד שאילו היה מחזיק אותה ישר היה המגן מונעאת פיזור הרסיסים והפציעה. ביהמ"ש חילק את האחריות לתאונה בין המערערת לביןהמשיב באופן שווה והערעור על כך נדחה. המשיב הינו חשמלאי ויכול היה לצאתמתוך הנחה שהמערערת מסרה לו מכשיר תקין מבחינה מיכנית ולא צריך היה לחשוששיש תקלה מיכנית במשחזה שתגרום לפיצוץ. כיון שכך התרשלה המערערת כשהוציאהמתחת ידה חפץ מסוכן מבלי להזהיר על הסכנה הטמונה בו. מאידך התרשל המשיבכשהפעיל את המשחזת בצורה שחשפה את אבן המשחזת לכיוון ראשו של התובע. העולהמכך שכלפי התובע אשמים שני המזיקים כאחד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד לוין למערערת, עו"ד ר. וויס למשיב,עו"ד גורדון לתובע. 9.5.71).
ע.א. 482/70 - קרית ישיבת פונביז' בע"מ נגד בנק א"י בריטניה בע"מ.
*מתן רשות להתגונן המשיב הגיש תביעה נגד המערערת על סכום של רבע מליון ל"י וביחס לסכום של40,000 ל"י בקירוב לא ניתנה למערערת רשות להתגונן. הערעור על כך נדחה, החלטתהרשם מושתתת על המאזן של המערערת בו מופיע הסכום הנ"ל כחוב המגיע מן המערערתלבנק. מאזן זה הוגש בחקירה הנגדית של המצהיר מטעם המערערת והוא חתום ע"יהמנהלים ומאושר כמתאים לספרי המערערת. ספרי המערערת משמשים כראיה כשרהנגדה והמערערת לא נתנה הסבר להודאה שבספריה. ההודאה האמורה עומדת בפני עצמהכיסוד מספיק למתן פס"ד על הסכום הנזכר בלי כל קשר לתמונה הכללית של התביעהבכללותה. צדק גם הרשם שהשאיר את התביעה בגדר סדר דין מקוצר כי בכרטיס פתיחתהחשבון של המערערת אצל המשיב היתה תחילת ראיה מספקת מבחינה דיונית.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ז. רוזנבלוםלמערערת, עו"ד פ. מנדלוביץ למשיב. 5.5.71).
ע.א. 530/70 - אליאס רביבו נגד חברת החשמל בע"מ.
*חיוב בפיצויים עקב תאונת עבודה. המערער הועסק ע"י המשיבה בהעברת קורות כבדות שנעשתה בעזרת מנוף,ותוך כדי נסיון לשחרר קורה שנתפשה בקרש עץ נפצע. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעתווהערעור על כך נתקבל. המערער נשלח למקום כפועל והמעשה שביצע לא היתההתערבות בעבודה לא לו. הפעולה שנעשתה היתה מסוכנת ביותר ואסור היה לעשותה.סכנה זו אינה גלויה ואדם שאינו בקי בכך עשוי להרגיש תחושת בטחון מדומה כשהואבא לשחרר את הקורה התפושה. המערער לא הודרך מעולם לשים לב לסכנה רבה זו וכלשנעשה היה הדרכה של רבע שעה מפי מהנדס הבטיחות לפני התחלת העבודה. הדרכהכללית זו אינה מספיקה והיה צורך בהדרכה ספציפית ביחס לסכנה הכרוכה בעבודהשל הרמת משאות ע"י מנוף. חובת ההדרכה המוטלת על המעביד חמורה יותר ככלשגדולה יותר הסכנה הכרוכה בעבודה, היה זה אך טבעי שמתוך רצונו לביצוע יעיל שלהעבודה ינסה המערער לסלק בעצמו את המכשול שנוצר. טבעי הדבר שביקש להראותלמעבידיו את חריצותו.
אזהרה כללית לפועל שלא יעשה אלא מה שהממונה מורה לו אינה מספיקה. אזהרהזו לא נועדה להפוך את הפועל לרובוט שינוע רק עפ"י הוראה מפורשת של הממונה,תחום כלשהו של שקול דעת עצמי חייב להיות שמור לפועל כדי שיעשה את עבודתוביעילות. היקף התחום הזה תלוי במהות העבודה ובצרכיה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מרקוביץ למערער.עו"ד גילאור למשיבה. 17.5.71).
ע.פ. 52/71 - משה לוי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מוסר) המערער התרועע עם נערה רכה בשנים ובמשך שנתיים, מהיותה בת 13, שכב עימה.על עבירה זו של בעילת קטינה נדון לשנתיים מאסר מצטבר למאסר אחר של שנתייםבגין התפרצויות. המערער מבוגר מהנערה במספר שנים ועובדת היותה מפגרת במקצתבשכלה הקלה עליו לקיים עימה יחסי מין. אין עילה להמתקת העונש.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גולדמן למערער,עו"ד מ. חשין למשיבה. 10.5.71).
ע.פ. 106/71 - רפאל פוע נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות סמים).
המערער תושב הארץ יצא ב- 1970 לגרמניה שם בא בקשר עם אנשים והתחייבבפניהם לייבא לגרמניה חשיש. הוא חזר ארצה וקנה מכונית בה התקין מתקן להסתרתחשיש וניסה לצאת דרך נמל חיפה. החשיש נתגלה והמערער נדון ל- 5 שנות מאסר.הערעור על כך נדחה, העובדה שהמערער מטופל ב- 4 ילדים ושיתף פעולה עם המשטרהאין בהם כדי להקל בעונשו, עבירות הסמים פשו לאחרונה ויש לבער את הנגע. מחירהחשיש בישראל נמוך ושווי חשיש הנ"ל בגרמניה היה 400,000 ל"י. בתי המשפט חייביםלהגיב בחומרה על מעשיהם של אנשים העושים את הארץ למוקד של מסחר בסמים. כאן לאמדובר באדם שניסה מזלו ברגע של חולשה, אלא באדם שקשר קשר עם אחרים ובא ארצהבמיוחד לצורך ההברחה. העונש של 5 שנות מאסר אינו חמור יתר על המידה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. עו"ד ד. מקרין למערער, עו"ד י.בר-סלע למשיבה. 3.5.71).
ד.נ. 4/71 - דומיניון חברה לביטוח בע"מ נגד גריק... בע"מ ואח'.
*בקשה לקיום דיון נוסף.
בע"א 138/70 שפורסם בפד"י כ"ה (1) 95 ניתן ע"י ביהמ"ש העליון פס"ד שעיכבאת ההליכים בתביעה שבין העותרת למשיבות לנוכח סעיף של בוררות במדינה זרה שהיהבשטר מטען ששימש יסוד לתביעה. הבקשה לדיון נוסף נדחתה מאחר שאין יסודלאפשרות שההלכות בפסה"ד ישונו בדיון נוסף.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד נשיץ לעותרת, עו"ד גוטשלק למשיבות. 6.5.71).
בתוכן
* על"ע 6/70 - .................. 302─ * הרשעה בעבירה שיש עימה קלון.─* בר"ע 63/71 - ...................................... 303─ * סמכות ביהמ"ש לדון בטענת "מעין מורדת" לענין מזונות לאחר שביה"ד הרבני─ דחה טענה כזו.─* ע.א. 303/70 - ............... 303─ * קבילות ראיה.─ * פעולה במקרקעין שלא נרשמה.─* ע.פ. 480/70 - .............................. 304─ * הרשעה בעבירות מרמה.─* בקיצור ............................................................. 305─ * בר"ע 57/71 - הליכי ביניים.─ * בר"ע 87/71 - דיון מקוצר.─ * ב.ש. 44/71 - הארכת מועד.─ * ע.פ. 41/71 - חומרת העונש (עבירות מוסר) ....................... 306─ * ע.פ. 77/71 - חומרת העונש (עבירות פגע וברח).─ * ע.פ. 91/71 - חומרת העונש (עבירות סמים).─ * ע.פ. 96/71 - חומרת העונש (עבירות סמים).─ * ע.פ. 124/71 - חומרת העונש (התפרצות וגניבה) ..................... 307─ * ע.א. 616/70 - פסיקת הוצאות ושכ"ט.─ * ע.א. 639/70 - חיוב במס הכנסה.─ * בג"צ 374/70 - הגדרת המונח מחצבים ............................... 308─ * ע.א. 392/70 - קביעת ממצאים עובדתיים שאינם עומדים בפני בקורת ענינית.─ * ע.פ. 187/71 - חומרת העונש (מס הכנסה) ........................... 309─ * ע.א. 15/71 - קביעה לפי חוק הנכים.─ * ע.א. 544/70 - מתן פס"ד שלא בפני בעל דין.─ * ע.א. 487/70 - חלוקת האחריות בגרימת תאונת עבודה.─ * ע.א. 482/70 - מתן רשות להתגונן ................................. 310─ * ע.א. 530/70 - חיוב בפיצויים עקב תאונת עבודה.─ * ע.פ. 52/71 - חומרת העונש (עבירות מוסר) ........................ 311─ * ע.פ. 106/71 - חומרת העונש (עבירות סמים).─ * ד.נ. 4/71 - בקשה לקיום דיון נוסף.─
─
─
─
─
──