תקציר סביר כרך ה' חוברת 28

בג"צ 304/70 - בן ציון שוקרי נגד מדינת ישראל ואח'

*רשיון למונית.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל)

העובדות:
העותר הוא איש אשדוד ובשנת 1964 הגיש בקשה לקבלת רשיון מונית, בשנת 1969 דנה ועדתהמוניות בבקשות לתוספת מוניות באשדוד והחליטה שיש להוסיף 5 מוניות. בפניה היו 26 בקשותומתוכן אישרה 2 בלבד. הוגשו עררים לועדת הערר אשר קבלה עררים של 6 עוררים אך הוענקו5 רשיונות ואילו ענינו של הששי נמצא עדיין בבדיקה אצל המפקח על התעבורה. בסך הכל הוענקואיפוא לאשדוד עד כה 7 רשיונות חדשים. העותר טוען כי שלא בדין הוענקו לאחרים, שקבלואת הרשיונות, מספר נקודות ואם יפחיתו לאחרים נקודות שלא היו צריכים לקבל יובטח מקומושל העותר בין הראשונים שבין מקבלי הרשיונות. כן הוא טוען כי משהוציאה ועדת העררים יותררשיונות משקבעה ועדת המוניות בטלה קביעת ועדת המוניות בדבר מספר הרשיונות שיש להוסיף.

החלטה - השופט כהן:
א. ועדת הערר החליטה להעניק רשיונות יותר מכפי שנקבע ע"י ועדת המוניות והמפקחעל התעבורה יכול להעניק אך לא להעניק רשיונות יותר ממה שקבעה ועדת המוניות.אך אין לקבל את טענת העותר שקביעת ועדת המוניות שוב אינה קיימת.
ב. אשר לטענה בענין הנקודות שקבלו האחרים הרי אלו הגישו תצהירים נוגדים שבהםמצדיקים את מספר הנקודות שקבלו וטוענים נגד מספר הנקודות של העותר. המקום לבירורטענות אלה אינו בבג"צ, אלא מאחר שהמפקח על התעבורה בודק בדיקה נוספת את כלהמקרים שבהם ממליצה ועדת הערר לתת רשיון, אין ספק שיתחשב בחומר שהוגש לבג"צכאשר יעשה את בדיקותיו אלה.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. עו"ד בן-זאב לעותר, עו"ד חשין למדינת ישראל, עוה"ד היימן, הוקשטיין, רווה, נחמיאסלמשיבים האחרים. 12.5.71).

ע.א. 395/70 - מדינת ישראל נגד מדחת מחמוד עראבי

תביעה בהסדר מקרקעין ומעשה בי"ד.
תביעת יורש בשם העזבון.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט ידיד הלוי) בהמ' 18/67 - הערעור נתקבל).

העובדות:
בשנת 1946 הגיש המשיב לפקיד ההסדר תביעת בעלות לגבי חלקת קרקע. הענין הגיע פעמייםלביהמ"ש העליון ונגמר בשלהי שנת 1966 בפשרה שלפיה נרשם חלק על שמו והיתר על שםהמדינה. לאחר שנסתיימו ההליכים פתח המשיב במערכה חדשה ובעוד שלפני כן תבע בעלות מכחירושה מאביו, הרי עתה טען כי מצא קושן שרוף בחלקו שלפיו שייכת החלקה כולה לאשתו שנפטרהבשנת 1959 וביקש על כן לפתוח מחדש את הדיון מכח סעיף 66 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין.את הבקשה הגיש בשמו ובשם עזבון אשתו. המדינה התנגדה לשמיעת הבקשה מחדש והתנגדותהנדחתה. על כך הערעור.

החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. פסק דין שניתן בהסדר מקרקעין הוא פסק חפצא המשתיק טענה סותרת כלפי כוליעלמא ואינו חוסם טענתו של בעל דין בלבד. נגד מעשה בית דין כזה אפשר להעלותטענת תרמית אך זו לא הועלתה כאן.
ב. כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש רשאי ביהמ"שלאחר ההסדר להורות על תיקון הפנקס, זאת כאשר הזכות הרשומה הושמטה שלא כדין.
מאידך כאשר פלוני תבע זכותו הרשומה ותביעתו נדחתה אין לומר כי הזכות "הושמטה"שלא כדין.
ג. אפשר להשאיר בצריך עיון את השאלה אם בכלל יתואר מקרה בו אדם שתבע והתדייןיכול לחזור ולתבוע זכות שהושמטה על יסוד סעיף 93 לפקודה הנ"ל, שכן בענין דנא באהמשיב לידי הסכם עם המדינה והתפשר עמה, ובודאי שאינו יכול לבוא בתביעה חדשה.הפשרה נעשתה לא לגבי עילה אחת בלבד אלא לגבי כלל זכות הקנין שבחלקה הנדונה.
ד. עזבונו של אדם אינו לא תאגיד ולא מעין תאגיד אלא שם לציון כלל היורשים אוהנכסים שהניח המוריש. רכוש של נפטר נופל ליורש מיד עם פטירת המוריש ומתמזג בוברגע עם שאר נכסי היורש.
ה. במידה שעזבון האשה עבר לידי המשיב תביעת העזבון אינה אלא תביעת המשיבעצמו. לזה היה יומו בביהמ"ש וכשם שביסס תביעתו על ירושה מאביו כך יכול היה לבססתביעתו כיורש אשתו.
ו. כיון שנפלה תביעת העזבון במידה שהדבר נוגע לחלקו של המשיב והוא אינו זכאיעוד לתבוע ממילא אינו רשאי לתבוע בשם היורש השני אם יש לזה זכות תביעה. נכוןשיורש יכול בדרך כלל לתבוע בשם כלל היורשים, אך יורש שבעצמו אינו זכאי לתבועדבר אינו כשאר היורשים עוד ואינו יכול לתבוע בשם היורשים.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. עו"ד גולדמן למערערת, עו"ד נקארה למשיב. 20.5.71).

בר"ע 55/71 - אבו מוחמד... עזה נגד ואן דר הורסט... ואח'

*מסירת כתבי בי דין בשטחים המוחזקים.
(בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים - הבקשה נדחתה).

העובדות:
בין בעלי הדין נערך הסכם בהולנד וענינו יצוא תפוזים להולנד. לפי ההסכם רשאית המשיבהלמכור את הפרי שתקבל מהמבקש ע"ח המבקש אם הרקבון בפרי יעלה על %4. טענתה היאשהרקבון עלה על %4 והפרי נמכר במחיר הנמוך מן המחיר ששולם ועל כן תובעת המשיבהההפרש, המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר וכתב התביעה הומצא למבקש,תושב עזה, ללא נטילת היתר מביהמ"ש בהתאם לתקנה 467. מפאת חוסר ההיתר כופר המבקשבסמכותו של בימ"ש ישראלי לדון בתובענה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה וכן את טענתהמבקש שאין התביעה ראויה לידון בסדר דין מקוצר ועל כך הערעור.

החלטה:
א. נכון הדבר שתקנה 467 מיועדת להרחיב את יריעת השיפוט הישראלי אל מחוץלגבולות המדינה ומתן היתר מטעם ביהמ"ש למסירת המסמכים מחוץ לתחום השיפוטתנאי הוא לסמכות השיפוט של בימ"ש ישראלי.
ב. אולם לענין ההמצאה אל השטחים המוחזקים בידי צה"ל הותקנו תקנות סדרי דיןמיוחדים ועפ"י תקנה 2 (א) לתקנות אלה ממציאים מסמך בשטחים המוחזקים בדרךהקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי לגבי המצאה בתוך המדינה. כיון שכך ניתן להמציא
את המסמכים ללא היתר של ביהמ"ש ומשהוזמן הנתבע בדרך הקבועה בתקנות סדר הדיןהאזרחי נתונה הסמכות לביהמ"ש.
ג. ראיה בכתב הדרושה להגשת תביעה בסדר דין מקוצר אינה צריכה להיות על כל פרטופרט של התביעה ומספיק ראשית ראיה. תביעה מכח חוזה אינה צריכה להיות תביעהלביצוע חוזה אלא גם תביעה בשל הפרת חוזה ובלבד שסכום התביעה יהא קצוב.
ד. סכום כסף שניתן לקבעו ע"י חישוב חשבוני הוא קצוב להבדילו מסכום הנקבע עפ"ישודא דדיינא. כאן ניתן לברר ע"י פעולת חיסור פשוטה את ההפרש בין המחיר ששולםלמבקש לבין פדיון המכר. סכום התביעה שהוא צריך להיות קצוב אינו חייב להיות מוסכםוכפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תתברר בשעת הדיון אך אינה פוסלתאת התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר.
ה. העובדה שסכום התביעה חושב במטבע הולנדי אינה הופכת את התביעה לתביעתטובין. עדיין התביעה היא תביעה כספית שכן מדובר בעיסקה מסחרית רגילה בה משמשמטבע זר אמצעי חישוב בלבד, או קנה מידה שלפיו גובים את החוב במטבע ישראלי.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 19.5.71).

ע.פ. 59/71 - יואב בן ראובן צבי נגד מדינת ישראל

*הרשעה בעבירת התפרצות וגניבה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.פ. 672/70 - הערעור נדחה).

העובדות:
המערער הורשע בעבירת התפרצות וגניבה בכך שפרץ בלילה שבין 16 ל- 17 ביוני לדירהבגבעתיים וגנב אגרות מלווה אמריקאיות בסכום של כ- 60,000 דולר, שטרות בסכום של 16,000דולר מזומן ותכשיטים שונים ששויים כ- 25,000 דולר. על הרשעתו נסב הערעור.

החלטה - הנשיא אגרנט:
א. ביהמ"ש המחוזי נתן אמון בדברי המתלוננים כי לפני ששכבו לישון סגרו את הדירהעל דלתותיה וכשקמו בבקר מצאו את הדירה הפוכה, הרכוש הנ"ל חסר והדלת מן המרפסתלדירה פתוחה. עובדות אלה די בהן כדי להצביע על ביצוע מעשה הפריצה.
ב. מספר ימים לאחר ביצוע הפריצה נתגלו אצל המערער בחבילה אחת אגרות המלווההאמורות, חלק מהתכשיטים וכ- 600 דולר במזומן כמו כן נתגלו אצלו בחבילה שניהכ- 24,000 ל"י. נמצא כי העובדה שהמערער החזיק ברכוש שבחבילה הראשונה כבר ביום18.6.70, כפי שהודה במשטרה, כלומר סמוך לזמן ביצוע הפריצה, מעידה לכאורה שהואהאדם שפרץ לדירה, אלא אם כן יש בפיו הסבר שיהיה בו כדי לעורר ספק סביר בכך. צדקביהמ"ש דלמטה שהסברו של המערער שמצא את החבילה אינו ראוי לאמון. טענתו שלאמסר את החבילה למשטרה מתוך חשש, מכיון שהיה מוכר כעבריין, אינו מתקבל על הדעת.ולהיפך, דוקא משום כך הדעת נותנת שהמערער היה הולך למשטרה להוכיח שהתחיל ללכתבדרך הישר.
ג. מאידך קבע ביהמ"ש דלמטה כי לא הוכח שהלירות שהיו בידי המערער נתקבלו תמורתהדולרים שנגנבו ושלא נמצאו בידי המערער. עם זאת הורה ביהמ"ש כי הלירות יעוכבו
בידי המשטרה במשך 6 חודשים על מנת שהמתלוננים יפעלו בדרך חוקית כפי שימצאולנכון. ניתן להצדיק הוראה זו של ביהמ"ש על סמך סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילילמעצר וחיפוש, וזאת למרות קביעת השופט שקיים ספק בדבר אם לירות אלה נתקבלותמורת הדולרים הגנובים, שכן ביהמ"ש גם לא נתן אמון בגירסת המערער כי הלירותשייכות לו.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. עו"ד כחלני למערער, עו"ד נתן למשיבה. 9.5.71).

ע.א. 787/70 - איוב פרגוואן ואח' נגד יצחק צ'צ'קס ואח'

*תשלום פיצויים וניכוי גימלת הבטוח הלאומי בתביעה קודמת בין אותם צדדים נדונה תביעת פיצויים של המשיבים נגד המערעריםעל נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים למשיב הראשון. ביהמ"ש קבע בערעור את סכוםהפיצויים המגיע לנפגע והורה להוריד ממנו את סכום הגימלאות של הביטוח הלאומיבסך 14,000 ל"י. כמו כן הורה ביהמ"ש למערערים לעכב תחת ידם סכום של 25,000ל"י נוספים בתור ערובה למקרה וידרשו לשלם סכום נוסף למוסד לביטוח לאומי עקבהגדלת אחוזי הנכות של הנפגע והגדלת הגימלה שעלולה לבוא בעקבותיה. כמסתבר היהקיים כבר בעת הדיון באותו ערעור הסדר סופי בין המערערים לבין המוסד לביטוחלאומי על תשלום סכום של 10,000 ל"י כתמורה מלאה לתביעת המוסד. הסדר זה לא היהידוע לביהמ"ש בעת ההחלטה בערעור. בינתיים נקבע למשיב אחוז נכות גבוה יותרוהמוסד לביטוח לאומי ביקש לזקוף את סכום ההגדלה של הגימלה כנגד פיצויי הנזיקין,אולם מהמערערים אין הביטוח לאומי תובע דבר לאחר שוויתר על תביעתו מהם תמורתתשלום של 10,000 ל"י. כיון שההוראה לעיכוב הסכום של 25,000 ל"י ניתנה ע"י ביהמ"שמיוזמתו כדי להגן על המערערים מפני תביעה נוספת ומכיון שלפי ההסדר האמור איןהמוסד לביטוח לאומי יכול לבוא על המערערים בתביעה נוספת, עליהם לשלם את הסכוםשל 25,000 ל"י למשיב. הדיונים שבין המוסד לבין המשיב אינם מענינם של המערערים.

(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד ח. גרוסמן ומ.קריצמן למערערים, עו"ד א. מאיר למשיבים. 10.5.71).

המ' 177/71 - אליהו חדד נגד רסקו ואח'

*הארכת מועד המשיבים אחרו בהגשת הודעת ערעור מן הסיבה שעו"ד מטעם המשיבים היהרוב הזמן במילואים והנירות הנוגעים לערעור השתרבבו במשרדו לתיק אחר. הערעורהוגש באחור של 7 ימים ולנוכח הנסיבות האמורות צדק ביהמ"ש במסקנתו שאין זה מקרהשיש להחמיר עם המשיבים לגבי אחור של 7 ימים. מה עוד שלפי הערכת השופטהערעור אינו מופרך.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מ. קזז למבקש, עו"ד ש. תוסיה כהן למשיבים. 4.5.71).

בג"צ 125/71 - אלויס (ישראל) בע"מ ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה

*החלטת היועהמ"ש שלא להגיש אישום פלילי היועץ המשפטי דחה ערר של העותרים על סירוב המשטרה להגיש תלונה נגד אדםשעבד אצל העותרת ופוטר מעבודתו ולאחר שפוטר גנב מסמכים שונים והחזיר אותםלאחר מכן. העתירה נגד היועץ המשפטי נדחתה. בג"צ לא יהפוך על פיה החלטתו שלהיועץ משפטי, להאשים או להמנע מלהאשים, כל עוד פעולתו ביושר ובתום לב ונובעת
ממניעים טהורים ולא נפסדים. לפי הכללים הנ"ל אין זה מקרה יוצא דופן בו יתערב בג"צבשקול דעתו של היועץ המשפטי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד מוזר לעותרים. 28.4.71).

בג"צ 112/71 - שמואל ויינשטין נגד הנהלת שרות בתי הסוהר

*מאסר אזרחי לאחר הכרזת פשיטת רגל העותר יושב במאסר בשל עבירה פלילית ותוך כדי כך הוצאו נגדו שתי פקודותמאסר בשל אי תשלום חובות אזרחיים. ברם עוד לפני שהוצאו פקודות מאסר אלה הוכרזהעותר כפושט רגל. כיון שכך צודק העותר שביצוע המאסר הפלילי נמשך ולא נפסקלצורך ריצוי המאסר האזרחי לפי שתי הפקודות הנזכרות, ואת זמן המאסר יש לזקוףע"ח ריצוי המאסר הפלילי.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני. החלטה - הנשיא אגרנט. העותר לעצמו, עו"די. בר - סלע למשיבה. 2.5.71).

ע.א. 540/70 - אברהם זרעיה נגד "דן" אגורה שיתופית בע"מ ואח'

*תביעת פיצויי נזיקין המערער נסע באוטובוס וכשעמד לרדת בתחנה נפל ונחבל. נתגלתה סתירה יסודיתבין גירסת המערער כפי שהוצגה במכתב שנכתב ע"י בא כוחו בידיעתו לפני המשפט לביןעדותו במשפט. כמו כא לא נאמנו על ביהמ"ש עדויות המערער וילדו בן התשע ותביעתולפיצויים נדחתה. הערעור על כך נדחה. המכתב שבו קיימת הגירסה הסותרת נכתב אמנם"בלי לפגוע בזכויות" אבל הוא הוגש כראיה ללא התנגדות מצד ב"כ המערער. עצם נפילתושל המערער בתוך האוטובוס עדיין אינה מוכיחה רשלנות מצד הנהג, על כן גם אין להפעילבמקרה זה את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", כי אירוע המקרה שגרם לנזק אינו מתיישביותר עם המסקנה שהמשיבים התרשלו מאשר עם המסקנה ההפוכה.

(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד הדר למערער, עו"ד רפפורט למשיבים. 10.5.71).

ע.א. 559/70 - פלוני נגד קצין התגמולים

*תביעת תגמולין בגין מחלת סכיזופרניה שהופיעה בשרות הצבאי המערער התגייס לצבא ובתוך תקופת השרות הופיעה אצלו מחלת הסכיזופרניהבמספר גלים. הועדה הרפואית קבעה כי היתה החמרה של המחלה עקב השרות וההחמרהחלפה ללא שוב. הועדה קבעה שהתפרצות הגל הראשון של המחלה נגרמה אמנם ע"יהשרות הצבאי אולם מצבו של המערער היה מתפתח בכוון המחלה גם אלמלא אותו גלראשון. מאידך הובאה דעה רפואית נוגדת בפני הועדה שהמחלה שהיא קונסטיטוציוניתיכולה להשאר רדומה לאורך כל החיים ורק המתח הצבאי גרם להתפרצות המחלה. הערעורעל מסקנות הועדה הרפואית וועדת הערעורים נדחה. השאלה שעמדה בפני ועדת הערעוריםהיא רפואית מקצועית ומותר היה לועדה להעדיף את דעת הרופאים שסברו כך ולא אחרתואין אחיזה משפטית להתערב בזה. אין כאן מקרה של שתי אסכולות רפואיות אלא מקרהמובהק שבו הגיעה השאלה הרפואית להכרעתה בתחום הרפואי ולא נשאר מקום להתערבותביהמ"ש.

(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן, החלטה - השופט לנדוי, עו"ד נ. מצליח למערער,עו"ד מ. קירש למשיב. 19.5.71).

ע.א. 443/70 - עבד שמאלי ואח' נגד מחמוד נמאנה

*תביעת פיצויי נזיקין המשיב הינו קטין שנפגע ע"י מכונית שבה נהג המערער. מהירות הנסיעה של המערערהיתה כ- 30 קמ"ש - כשממולו נסע טרקטור עם עגלה שבה ישבו ילדים ומבוגרים, הטרקטור
נעצר בשולי הכביש והמשיב ירד והגיח מאחורי הטרקטור לכביש ונפגע. ביהמ"ש קבע כיהמערער התרשל וחלקו ברשלנות מגיעה לכדי %70. הערעור על כך נדחה. המערער מודהשהוא ראה את הילדים על הטרקטור וראה את הטרקטור עוצר והיה עליו להביא בחשבון אתהאפשרות שמישהו ירד וינסה לחצות את הכביש ולכן היה עליו לצפור. לטענה שהצפירה לאהיתה מועילה הואיל והיתה נבלעת ברעש הטרקטור - אם כך היה הדבר הרי שהמערער חייבהיה להאט עד כדי שנסיעתו לא תסכן את הילד.
אשר לפיצוי בסך 20,000 ל"י על כאב וסבל - המשיב אושפז שלוש פעמים בביה"חונשאר נכה לצמיתות. נשארה לו צלקת הגורמת לו כאבים עם שינוי מזג האויר ובהיותהמשיב ילד הרי גם תקופת הסבל שלו תהיה ארוכה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד שרויאר למערערים, עו"ד גזיתלמשיב. 11.5.71).

ע.פ. 95/71 - נתן ציון נגד מדינת ישראל

*מרמה בנסיבות מחמירות המערער ביצע שורה של מעשי מרמה ע"י שהציג עצמו כעובד התעשיה הצבאיתוקיבל סחורות מאנשים שונים תמורת שיקים ללא כיסוי. שיטה זו כשלעצמה מעלה אתהעבירות לדרגה של מרמה בנסיבות מחמירות ומה גם שאחרי שהורשע במספר עבירותמסוג זה והמתין לגזר דינו המשיך בביצוע מעשי העבירה.

(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"דע. נתן למשיבה. 16.5.71).

ע.פ. 138/71 - מוריס ענונו נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (תקיפת שוטרים) המערער הורשע בעבירות של תקיפת שוטרים ונהיגת רכב ללא רשיון ונדון לשנתייםמאסר. הערעור על כך נדחה. למערער הרשעות קודמות ובמקרה הנדון נעצר תחילה עלמקצת העבירות הנ"ל ומששוחרר ממעצרו חזר על אותה עבירה במפלג הנוער של המשטרהביפו. אמנם מדובר באדם צעיר אשר לגביו ביהמ"ש בדרך כלל לא ימתח את הדין אךבמקרה דנא קיימות נסיבות מחמירות המצדיקות את העונש האמור.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן, עו"ד קנת למערער, עו"ד יאראק למשיבה.18.5.71).

ע.פ. 31/71 - מאיר מזרחי נגד מדינת ישראל

*ניכוי ימי מעצר מתקופת מאסר המערער היה במעצר במשטרה ונחקר בעבירה של פשע. במהלך החקירה נדרש למסורטביעת אצבעות אך סירב ואמר לסמל המשטרה "שהוא מכיר את החוק ושהוא יודע שעלזה שהוא מסרב לא יקבל יותר מ- 14 ימי מאסר". באישום של הפשע הנ"ל זוכה המערער,אך בעבירת הסירוב למסור טביעת אצבעות נדון ל- 14 ימי מאסר וביהמ"ש לא לקח בחשבוןלצורך מאסר זה את ימי המעצר של המערער. הערעור על כך נדחה. העבירה החדשהבוצעה כאשר המערער היה עצור באישום של עבירה אחרת וסירובו למסור טביעת אצבעותמהווה זלזול מכוון ברשות ואין לדבר קשר עם הפשע שיוחס למערער ושממנו זוכה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד יאראק למשיבה.18.5.71).

ע.פ. 108/71 - מייקל ווסטון נגד מדינת ישראל

*הרשעה בהחזקת חשיש

המערער הואשם בהחזקת סם מסוכן לפי סעיף 7(1) וסעיף 16(1) לפקודת הסמיםהמסוכנים ומשהודה בעובדות האמורות בכתב האישום הורשע בעבירה של החזקת הסם.הערעור על כך נדחה. טענת המערער היא שהוא אמנם החזיק את הסמים אך התביעה לאהוכיחה שהחשיש שנמצא ברשות המערער לא היה במעבר חופשי. טענה זו אין לקבל. לאחרשהוכח כי המערער החזיק את החשיש יש לו טענת הגנה שהסמים היו במעבר חופשי.אך חובת ההוכחה של הגנה זו מוטלת על הנאשם ואין התביעה צריכה להוכיח את העובדההשלילית שהחשיש לא היה במעבר חוקי.