בר"ע 99/71 - המועצה האזורית חוף השרון נגד ויזרה בע"מ
*תיקון כתב הגנה.
(בקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בע.א. 63,64/71 - הבקשה נדחתה).
החלטה:
א. בכתב ההגנה הודתה המבקשת כי קיבלה מהמשיבה תשלום ע"ח דמי חכירה עבורחלקה מסויימת ובצדק דחה ביהמ"ש בקשתה לתקן את כתב ההגנה ולסווג את ההודאהבטענה שהסכום אמנם שולם לה אבל בתור פקדון ולא ע"ח החכירה. הלכה פסוקה היאשביהמ"ש מתיר לבעל דין לחזור בו מהודאה אם יש בידו להראות שטעה לגבי העובדותאו לגבי מסקנה משפטית הנובעת מן העובדות. בענין דנא לא הובא שמץ של ראיהשהמבקשת אמנם נתפשה לטעות.
ב. לענין טענת התיישנות שהמבקשת חפצה להוסיף על דרך של תיקון כתב ההגנה -המבקשת החמיצה את "ההזדמנות הראשונה" לכך. נכון שיתכן מתן רשות לתקן כתבההגנה ע"י הוספת טענת התיישנות, אך כאן התאריכים הנוגעים לענין ההתיישנותהיו כתובים על פני כתב התביעה שהומצא למבקשת ואין כל סיבה להרשות את התיקוןבענין זה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 25.5.71).
ע.א. 391/70 - קציר חברה לעבודות קציר, חקלאות ופיתוח בע"מ נגד פקיד השומה
*גביית מס הכנסה מפיצוי שניתן עקב הפרת חוזה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בעמ"ה 378/69 - הערעור נדחה).
העובדות:
החברה המערערת שעיסוקה העיקרי ביצוע עבודות חקלאיות ועבודות עפר התקשרה בשנת1964 בהסכם בדבר זכויות הפקה וניצול של הסרט "רק לא בשבת". המערערת השקיעה כספיםוהמוכרים התחייבו להחזיר לה את מלוא השקעתה בצירוף %40 מהרווחים מהעיסקה כולה.כחודשיים לאחר חתימת ההסכם הודיעו המוכרים למערערת שהם מבטלים את ההסכם ולאחרמשא ומתן החזירו לה את השקעתה בצירוף 2,500 ל"י פיצויים. סכום הפיצויים נקבע באופן"שרירותי" שלא על בסיס חישובים עניניים ותמורת סכום זה הסכימה המוכרת להסתלק מהעיסקה.המשיב ראה בסכום פיצויים זה "תקבול פירות" החייב במס ואילו לטענת המערערת יש לראותבסכום זה "תקבול הוני" שאינו חייב במס. ביהמ"ש המחוזי אישר את עמדת פקיד השומה ועל כךהערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. הבעיה היא עבור מה ניתן הפיצוי - עבור אבדן ההכנסה בגובה %40 שהיתה צפויהאילו קויימה העיסקה ואז בא הפיצוי לכסות נזק של רווחים והוא חייב במס, או שמאניתן הפיצוי עבור אבדן מקור הכנסה שהיה נושא במשך זמן מסויים הכנסה בסך %40,והרי זה פיצוי עבוד אבדן נכס הון שאינו חייב במס. ההבחנה היא דקה ותכופות קשהלקבוע אם הפיצוי ניתן על אבדן מקור הכנסה או על אבדן הכנסה צפויה.
ב. כדי להתגבר על קושי זה פיתחה הפסיקה אמצעי עזר שלפיו יש להבחין בין פיצויעבור הפרת חוזה שפגעה במבנה, הבסיסי של העסק לבין פיצוי עבור הפרת חוזה שנעשהבמסגרת העסקים הרגילים של מקבל הפיצויים שהוא "תקבול פירות".
ג. חוזה יוכל להחשב כמשתייך לסוג של פגיעה במבנה הבסיסי של העסק רק אם היווהבשביל העסק את "נשמת אפו". ניתן לכלול במסגרת זו. גם חוזים המתייחסים לחלק מןהעסק דהיינו לתחום חדש של העסק, אך זאת רק בתנאי שחלק זה יהא בלתי תלוי לחלוטין
בתחום העסקים האחר של העסק ויהיה ראוי להיות עסק עצמאי.
רק במסגרת מצומצמת זו יש מקום לדוקטרינה של חוזים הפוגעים במבנה הבסיסישל העסק, אך אין להרחיב את תחומיה למקרים בהם ברור שלמעשה לא נפגעו הנכסיםוההון של מקבל הפיצויים.
ד. במקרה דנא אין לאמר כי נפגע מקור הכנסה של המערערת. למערערת הוחזר מלואסכום השקעתה וכל נכס אחר אין לה בעסק. אין איפוא שום נכס שעליו באים הפיצוייםלפצות את המערערת. אם לקבל את טענת המערערת כי הזכות לקבל את הרווחים הינה"נכס" כזה, אזי כל חוזה מסחרי שעשוי להכניס רווחים יהווה "נכס הוני". זו תוצאהמלאכותית שאין לקבלה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. 31.5.71).
בג"צ 45/71 - קרושבסקי אריה ואח' נגד ראש עירית ת"א
*תביעה לסילוק יד.
* "בר רשות" וביטול הרשות.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
העותרים מחזיקים משנת 1963 יחד עם אחרים בשטח ליד הירקון והם מאוגדים ב"ארגוןהירקון" להשכרת סירות שייט ומנוע נגד תשלום. העיריה ידעה במשך כל השנים על החזקתםבשטח, הם לא הוטרדו ע"י העיריה ולמעשה היו גורמים שעודדו את המחזיקים להחזיק בשטחלפני קום המדינה מתוך שיקולי בטחון ומגמה לקיים נוכחות יהודית באותו איזור. החלקההתפושה ע"י העותרים רשומה בספרי האחוזה ע"ש העיריה ונועדה לשמש גן ציבורי. לאחרכל השנים הללו דורשת עתה העיריה מהעותרים לפנות את המקום ועל כך עתירתם לבג"צ.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. אין ספק שבהיותם עומדים על שטח ציבורי פתוח מהווים המתקנים של העותריםמכשול ברשות הרבים שהעיריה רשאית להסירו ולמעשה היא אף חייבת להבטיח לציבוראת זכותו לשימוש בכל זרת אדמה של רשות הרבים.
ב. לטענה שהעותרים רכשו את הבעלות בחלקה בשנת 1953 נרשמה החלקה בספריהאחוזה ע"ש העיריה לאחר שעברה הסדר ואם היתה לעותרים זכות בת רישום בקרקעהרי זכותם בטלה עם הרישום. לאחר שנת 1953 לא נעשתה כל פעולה העשויה להקנותלעותרים את זכות הקנין וחזקתם אף לא היתה נוגדת את זכות הבעלים כך שאין הם יכוליםלסמוך עליה טענת התיישנות.
ג. צודקים העותרים שהם בני רשות בחלקה מטעם המשיבה אם כי הרשות לא ניתנהלהם במפורש. העיריה הרשתה לאחרים ואולי אפילו עודדה, באותם הימים, התקנת מתקןשייט בירקון ובאה לצורך כך במגע עם מוסדות לאומיים אחרים. גם העותרים לא הוטרדוע"י המשיבה למרות שהיא ידעה כל השנים על פעילותם שם.
ד. אמנם העובדה שבעל הנכס נמנע מלנקוט אמצעים כדי לסלק ידו של משיג גבולאינה מקנה לזה זכות בקרקע כל עוד לא עברה תקופת ההתיישנות. אך הזמן הארוך שעברכשמצטרפות לכך נסיבות נוספות יכולים להעיד על כך שבעל הנכס הסכים בדיעבדלתפישת הקרקע ומשיג הגבול הפך לבר רשות. מתן רשות לשימוש במקרקעין אינו צריךמלים מפורשות ויכול שהרשות תינתן ע"י הודאה בשתיקה.
ה. כאן ניתן לראות אישור בדיעבד למעשה העותרים שכמוהו כמתן רשות מראש על
יסוד עובדות אלה: תפישת החזקה היתה ביוזמת גורמי הישוב שעסקו בעניני בטחון;הסביבה לא היתה מפותחת וגם לעיריה היה ענין בנוכחות יהודית שם; נוכחות העותריםועיסוקם משתלבים עם המטרה לה הועידה העיריה בזמנו את המקום; העיריה ידעה משךכל השנים על ניהול עסקם של העותרים ולא מחתה.
ו. מאידך אין לקבל את טענת העותרים שהמדובר ברשות שאינה ניתנת לביטוללצמיתות. לא מדובר כאן במקרה שהעותרים פינו מקום אחר עקב רשות שקבלו אלאבהיותם בני רשות השקיעו כספים ובנו מתקנים והעסק היה למקור פרנסתם. כיון שכךרשאים הם למתן ארכה סבירה כדי למצוא סידור חלוף. ארכה סבירה במקרה דנא תהיהארכה של שנתיים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד אריאלי לעותרים, עו"ד גב' ה. שטיין למשיבים. 27.5.71).
בג"צ 377/70 - חסן מסרוואה נגד שר התחבורה ואח'
*מתן רשיון למונית.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי).
העובדות:
העותר הוא תושב כפר ערערה ומשנת 1964 הוא מבקש רשיון למונית כדי להפעילה באיזורמגוריו. בדצמבר 1968 נענה בשלילה מן הטעם שועדת המוניות החליטה שאין צורך במוניתבאותו מקום. העותר הגיש ערר ובינואר 1969 הוחזר לו הערר בטענה שהועדה אינה מוסמכת לדוןבו. העותר החזיר את הערר לועדת הערר בטענה שהועדה כן חייבת לדון בערר. בספטמבר 1970קיבל תשובה כי הועדה החליטה לדחות את הערר מחוסר סמכות. בסוף דצמבר פנה העותר לבג"צוטעמו שיש צורך חיוני ודחוף במונית באיזור מגוריו, בתקופה שבין הגשת העתירה ועד לשמיעתהפורסמו תקנות התעבורה החדשות אשר לפיהן שאלת הצורך במונית אינה מעלה ואינה מורידהעוד והרשיון ניתן למבקשו אם המבקש כשיר לקבל רשיון מונית מבחינה אישית, לפי התקנותהחדשות תדון בקשה לפי התקנות הישנות אם המבקש הגיש ערר על דחיית בקשתו לפני יום19.2.70. העותר טוען כי הערר שהגיש מהווה ערר למרות שהועדה לא היתה מוסמכת לדון בו ולכןיש לדון בענינו לפי התקנות הקודמות היינו אם קיים צורך במונית ובטענתו שקיים צורך כזה.לעומת ואת טוענים המשיבים כי מכיון שלעותר לא היתה מוקנית זכות לערור והועדה היתהמשוללת סמכות לדון בערר הרי שיש לראות את הערר כאילו לא הוגש.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. אמנם הערר היה עקר ולא היה יכול להוליד דבר, ברם כדי לדון בענין לפי התקנותהקודמות דורשות התקנות החדשות הגשת ערר על החלטת סירוב של ועדת המוניות.זאת ותו לא. הגשת הערר אינה מסוייגת בשום סייג ואינה מותנית בקיום זכות חוקיתלערור. התקנות דורשות הגשת ערר ולא הגשת ערר כדין.
ב. אין גם לאמר כי העותר השהה את פנייתו לבג"צ. הוא הגיש הערר ובמשך קרובלשנתיים חיכה לתשובה של הועדה. אם המימשל מבקש דחיית עתירה בנימוק של שהויעליו להראות שהוא עצמו נהג במידה סבירה של זריזות ויעילות ואילו כאן נמשךהטיפול בבקשת העותר למעלה מ- 4 שנים. לעומת שהוי כזה הרי השתהותו של העותרבמשך כשלושה וחצי חודשים בפנייתו לבג"צ היא כאין וכאפס. יש לחזור ולציין כי רקבמקרה חמור ובולט של איחור בפניה לבג"צ מצד האזרח, אשר בעטיו נשללת מהשלטונותהאפשרות להציג את ענינם כראוי או לתקן את המעוות, או כאשר חל בינתיים שינוי מהותיבמצב העשוי לגרום עוול או לפגום במהלך הרגיל של הענין נשוא העתירה, רק במקרה
כזה יזדקק ביהמ"ש לטענה של שהוי.
ג. לגופו של ענין הצליח העותר להוכיח שקיים צורך במונית בכפרו ומכיון שלפי התקנותהקודמות ענין הצורך הוא הקובע בהענקת רשיון מונית יש להעניק לעותר רשיון כמבוקשו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. עו"ד מ. מסרוואה לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבים. 27.5.71)
בג"צ 152/71 - מרדכי קרמר ואח' נגד עירית ירושלים ואח'
*בקשה להעברה מבי"ס לבי"ס הנוגדת את תכנית הרפורמה בחינוך.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
בעתירה זו בקשו העותרים להעביר ילדיהם המסיימים השנה כתה ו' מבית ספר שנכללבמסגרת הרפורמה לחינוך עם חטיבת ביניים לבית הספר התיכון שליד האוניברסיטהבירושלים שהוא בי"ס פרטי, בפס"ד ארוך ומקיף סוקר ביהמ"ש את מגמות הרפורמהבחינוך והחשש שהרשאת העברות מביה"ס עשוי לפגום ולחבל בתכנית של הרפורמה.ביהמ"ש מצדיק קביעת מדיניות מראש ע"י רשויות החנוך המתנגדת לאשר העברותומציין כי במסגרת שיקול דעתה רשאית הרשות לקבוע לה מדיניות שלפיה תפעיל אתשיקול דעתה. ביהמ"ש סקר גם ענין זכות ההורים לבחור את מוסד החינוך לילדיהם לעומתההגבלות של זכות יסודית זו ע"י חוק החינוך והתקנות בדבר סדר ושיטת העברת תלמידיםממוסד אחד למשנהו. להלן עומד פסה"ד על האפשרויות השונות של העברת תלמידיםמבי"ס לבי"ס לפי החוק.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. עוה"ד א. שפאר וח. הס לעותרים, עוה"ד גב' ר. נחמד וי. בר-סלע למשיבים. 3.6.71).
בר"ע 75/71 - הרי פלדמן נגד רנטה שטיול
*עקול כספים.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 3298/71 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המשיבה נפצעה בתאונת דרכים ועמדה לקבל סכום כסף מחברת ביטוח בתור פיצוי. עו"דרוזין טיפל בשמה בגבית הכספים. ב-18.2.71 כתבה מכתב לעו"ד רוזין ובו היא מבטלת הוראהקודמת שלפיה עליו לשלם מתוך הסכומים שיגבה כ- 6,000 ל"י לאחת קופלוביץ ובמקום זה היאנותנת לו הוראה לשלם כ- 3,500 ל"י למבקש. לאחר מכן השיג אחד שמואל שחר פס"ד, כנראהנגד המשיבה, ובתוקף אותו פס"ד הטיל עקול על כספיה שבידי חברת הביטוח, עקב העקול שולמוכספים למשרד ההוצל"פ. המבקש מצידו הגיש תביעה על יסוד מסמך ההוראה של המשיבה לעו"דרוזין ויחד עם זה ביקש לעקל את כספי המשיבה בידי עו"ד רוזין וחברת הביטוח ולמנוע אתהוצאת הכספים ממשרד ההוצל"פ שעוקלו לטובת שחר. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה העל כךהערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. לפי הנוסח המתוקן של התקנות בדבר סדרי עקול לא היה צריך המבקש לצרף אתהמחזיקים (עו"ד רוזין ושחר) לבקשת העקול וצדק השופט שחייב את המבקש לשלםלשחר את הוצאותיו. לפי הנוסח המתוקן כל שצריך לעשות הוא לשלוח הודעה למחזיק עלהודעת העקול וההמשך תלוי בעמדה שינקוט המחזיק. שאלת חבותו של המחזיק אם הואכופר בה תדון רק עם התובענה גופה או לאחר מכן בנפרד אך לא לפני בירור התובענהנגד הנתבע.
ב. גם לא היה מקום לבקשת המבקש למנוע הוצאת הכספים ממשרד ההוצל"פ. כספיהנתבע יכול שיעוקלו ע"י שני בעלי חוב או יותר. משמצטרף עקול לעקול אין מונעיםהוצאת כספים מלשכת ההוצל"פ אלא הלשכה נוהגת במעוקלים כמצות סעיף 76 לחוקההוצל"פ.
ג. טענתו של שחר שהכסף שבידי לשכת ההוצל"פ כספו הוא ולא נותרו בידה כספיהמשיבה לאו טענה היא. הטלת עקול זמני להבטחת תביעתו של המבקש אינה מותניתבהוכחה שבידי המחזיק נמצאים בפועל כספים שזה חב לנתבע. אם ניתן לתובע צו עיקוליודיע ביהמ"ש על כך ללשכת ההוצל"פ ובמידה שיש בידיה כספים שכבר עוקלו תנהגהלשכה כמצות חוק ההוצל"פ.
ד. אין לקבל את עמדת ביהמ"ש המחוזי שדחה את בקשת העיקול מן הטעם שאין לעקלפיצויים על נזקי גוף וכן שהמסמך שעליו נסמכת הבקשה חשוד בעיניו. אין שום הצדקהלמנוע עקול כספי פיצויים ששולמו ע"י המבטח. אשר למסמך ההוראה - אמנם הואמעורר ספקות אך לכאורה יש כאן ראיה היכולה להעיד על קיום חוב ולאחר שהמשיבהלא נקטה עמדה ביחס לבקשת העקול ולא השיבה על הבקשה לרשות ערעור הצליחהמבקש להביא דברו בגדר תקנה 238 בדבר הטלת עקול זמני כשהתביעה נתמכתבמסמך.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. 23.5.71) .
ע.א. 608/70 - החברה הלאומית לבטוח ולאחריות בע"מ נגד לבן חנניה ואח'
*חיוב בסיכוני צד שלישי לפי פוליסה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת וינוגרדוב) בת.א. 1801/67 - הערעור נדחה)
העובדות:
טנדר של המשיב החמישי (להלן המשיב) היה מבוטח אצל המערערת. הפוליסה כולה הגבלהכי הרכב ישמש בין היתר רק "לשם עסק בעל הפוליסה". בסעיף בו נשאל המבוטח למשלוח ידוהשיב "טייח". למעשה היה המשיב שותף עם שנים אתרים בעבודות טיח ובאחד הימים כאשרהסיע עובדים לצורך עסק השותפות נפגעו ארבעת התובעים בתאונת דרכים וביניהם שני שותפיושל המשיב ושני עובדי השותפות. הנפגעים תבעו את המערערת לפי פוליסת הביטוח סיכוני צדשלישי. ביהמ"ש קבע בהחלטת בינים כי המערערת חייבת בנזקי התובעים בתור מבטחת שלהמשיב שהתרשל בנהיגתו. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. לטענה כי הטנדר היה בשימוש השותפות ולא "לשם עסק בעל הפוליסה" וכן כי לאנכונה היתה התשובה "טייח" - תשובה "טייח" היתה נכונה גם אם המשיב התקשר עםאחרים בשותפות לביצוע העבודה. אך העיקר הוא ששותפות, ואפילו רשומה, אינה אלאהיחס בין בני אדם המנהלים עסק במשותף לשם רווח והעסק הוא עסקו של כל שותףושותף. הסעת שותף לעבודה אין לכללה בהגבלה האמורה. בפירוש מסמך כגון פוליסתביטוח יש לתת לסעיפי הפוליסה פירוש מתקבל על הדעת המתישב בצרכי החייםהיומיומיים ושלא יעשה את הביטוח פלסתר.
ב. אשר לתנאי כי אין הפוליסה מכסה שימוש נגד תמורה - במקרה דנא לא שילמוהנוסעים כל תמורה לנהג לא בנסיעה זו ולא בכלל. העובדה שהשותפות כיסתה אתהוצאות השימוש ברכב אינה מהוה שימוש בשכר. כמו כן רשאי היה המשיב לחשבבתמחיר העבודה את הוצאות הרכב כפריט מיוחד בחשבון. נכון כי לתניה בדבר השימושברכב בשכר ניתנו בעבר פירושים המחמירים עם המבוטח, אך כאן לא שולם למשיבכל תשלום עבור הסעת הנוסעים וקבלת הוצאות הרכב מהשותפות אינה מהוה תשלוםבעד השימוש, כשם שכל מי שמקבל הוצאות החזקת רכב ממעבידו אינו בגדר של מקבל,תשלום עבור השימוש.
ג. התובעים טענו בכתב התביעה כי הם נסעו בטנדר בהתאם לחוזה עבודה "ו/או נגדתגמול" אך אין בכך הודאה בתשלום תגמול. הדבר נטען לחלופין, הוכחש בכתב מהגנהואין המשיבים מנועים מלזנוח אותה חלופה שאינה מתישבת עם העובדות.
אך אפילו היתה נדחית התביעה בשל כך נגד המערערת והמשיב יצטרך לשלםלנפגעים לא תרויח מכך המערערת שכן המבוטח יוכל לתבוע מהמערערת את דמי הנזקששילם ונגדו לא תהיה ה"הודאה" בקבלת תמורה שנטענה ע"י הנפגעים.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, ויתקון. 26.5.71).
בג"צ 168/71 - אברהם נייהויזר נגד שר התחבורה ואח'
*רשיון מונית העותר ויתר על קבלת רשיון למונית ובעתירה קודמת טען כי ויתר מחמת אילוץאך בג"צ קבע שאינו יכול להביע דעה בענין זה שכן הטענה לא הועלתה לפני ועדתהמוניות ועתירתו נדחתה. עתה פנה העותר שנית לבג"צ ופירט את נסיבות האילוץ, אךעתירתו נדחתה שוב מאחר שפסה"ד בבג"צ הקודם הינו מעשה בי"ד המונע העלאת הפרשהמחדש. נוסף לכך אפילו נכונות טענות העותר אין הן עולות לכדי אילוץ כמשמעותו בחוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. העותר לעצמו. 18.5.71).
ע.א. 448/70 - שלף מ. ובניו בע"מ ואח' נגד ברקוביץ' משה ואח'
*הוצאת שטח מהרכוש המשותף ע"י קבלן המשיבים קנו דירות בבית משותף שנבנה ע"י המערערים ובחוזה הרכישה הצהיר כלאחד מהקונים כי בחן ובדק את תכנית הבניה של הבנין. לפי תכנית זו נועד שטח מסוייםבמרתף הבית להיות חדר משאבה ומקום לשעוני המים של הבית. יוצא מכך כי בהתאםלחוזה הרכישה היווה אותו שטח חלק מהרכוש המשותף. לצורך רישום הבית בפנקס בתיםמשותפים שינו המערערים את תיאור השטח הנדון והפכו אותו ליחידה נפרדת שהוצאהמהרכוש המשותף. משנודע הדבר למשיבים בקשו הצהרה שהיחידה מהווה חלק של הרכושהמשותף ומבוקשם ניתן להם. הערעור על כך נדחה. הוצאת השטח מן הרכוש המשותףנעשתה שלא בידיעת הקונים ולא בהסכמתם. החזקת המערערים בחלקה נבעה מרשותשניתנה להם עפ"י בקשתם בהסכמת האסיפה הכללית של הקונים. יוצא מכך שהוכח באופןחיובי כי המערערים לא תבעו לעצמם את השטח עד לרישום והמשיבים לא ידעו שבעתהרישום הוצא השטח מן הרכוש המשותף. לכן אין לאמר כי בחותמם על שטר מכר אישרוהמשיבים כי ידעו שאותו חלק הוצא מהרכוש המשותף.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד בוקששתרלמערערים, עו"ד הוצ'ס למשיבים. 16.5.71),
=ע.פ. 71/71 - חוסיין עמיאש נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגרימת חבלה) המערער פרץ לדירה בכוונה לגנוב וכשבעלי הדירה ניסו לתפוש אותו תפש בקבוקובאמצעותו גרם חבלה חמורה למתלוננים. הוא נידון ל- 3 שנות מאסר והערעור על חומרתהעונש נדחה. למערער הרשעות קודמות רבות; עבירות ההתפרצות נפוצו מאד בזמןהאחרון והמערער הוסיף חטא על פשע כאשר תבל במתלוננים בנסותו להמלט.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד כחלנילמערער, עו"ד ע. נתן למשיבה. 9.5.71).
ע.פ. 33/71 - מאיר ביטון נגד מדינת ישראל
*הרשעה בגרימת חבלה חמורה וחומרת העונש המערער הורשע בגרימת חבלה חמורה לאחד יצחק דרורי ונדון ל- 5 שנות מאסר.הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. קרבן התקיפה סירב לשתף פעולה עםהחוקרים אולם די היה בעדויות אחרות כדי לקבוע כי המערער הוא שגרם לחבלה. מאחרשהפצעים שנגרמו לדרורי היו בבחינת חבלה תמורה והם נגרמו מדקירת סכין בבטן הריבאין ראיה אחרת מעמידים את החובל בחזקה שהתכוון לגרום חבלה מהמין שכלי זהעלול לגרום.
אשר לענין העונש, הרי המעשה הוא חמור ובכל זאת אלמלא הרשעותיו הרבות שלהמערער ניתן היה להקל בדינו אך לנוכח עבר זה אין לשנות את העונש. העובדהשדרורי אינו בא בטרוניה עם המערער איננה סיבה מקלה. להיפך, סירובו של דרורילדבר מעיד על קשר שתיקה שבינו לבין המערער שיש בו אולי אפילו כדי להוסיף עלחומרת המעשה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. עוה"ד הייק וגרטי למערער, עו"ד ר.יאראק למשיבה. 18.5.71).
ע.פ. 111/71 - יוסף לוטנג'י נגד מדינת ישראל.
*הרשעה ברצח המערער דקר את אשתו וגרם למותה ולאחר המעשה מסר הודעה במשטרה שמתוכהעולה שלא היה קנטור מצד האשה לפני המעשה בצורה שתוריד את מעשה ההריגה מעבירהעל סעיף 214 לעבירה על סעיף 212. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער ברצח והערעורעל כך נדחה. הקנטור היה לפי גירסה זו במילים שפגעו בכבודו וזה היה יום לפני המעשה,כיון שמלים אלה נאמרו יום לפני המעשה אין הם יכולים להוות קנטור למעשה של יוםהמחרת ואין צורך לדון כאן בשאלה אם בכלל מלים בלבד יכולים להחשב קנטור. בעדותובביהמ"ש העלה המערער גירסה שונה שלפיה כאילו תפשה האשה תחילה סכין ותוך כדימאבק נהרגה האשה וביהמ"ש המחוזי לא קיבל גירסה זו. ביהמ"ש העדיף את הגירסהשבהודעה במשטרה שבה לא הוזכר בכלל שהאשה תפשה סכין ביד. העובדה שהמערערמסר את הודעתו במשטרה לא בתשובה לשאלות אלא כמשיח לפי תומו משכנעת עודיותר שאכן גירסה זו היא הנכונה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד שמעוני למערער, עו"ד קירשלמשיבה. 11.5.71).
ע.פ. 105/70 - משה בן מצליח חנן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מרמה) המערער נדון למאסר של 3 שנים בגין 7 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבותמחמירות ע"י משיכת שיקים ללא כיסוי כשבהם הוציא כ- 1,500 ל"י. עונש זה חופף מאסרשל שלשה חודשים בגין משיכת שיקים אחרים ללא כיסוי. ביהמ"ש קיבל את ערעורושל המערער על חומרת העונש מתוך שלשה נימוקים: עד כה לא הוטל על המערער כלעונש מאסר; המערער סובל מהפרעות נפשיות; נעשה מאמץ ע"י המערער להחזירלנפגעים את כספם. אי לכך הומר העונש לשנתיים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן, עו"ד באיער למערער, עו"ד ר. יאראקלמשיבה. 18.5.71).
ע.פ. 14/71 ויטולד דיסטל נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שוד מזוין) המערער הורשע בביצוע שוד מזויין במלון באזל בת"א, נסיון לבצע שוד במלוןשלום בת"א ובאיום על שוטרים כשנסו לעצרו ונדון ל- 7 שנות מאסר. הערעור על חומרת
העונש נדחה. המערער גולל את פרשת חייו האומללים, אולם נסיבות אלה נלקחו בחשבוןע"י ביהמ"ש המחוזי אשר ציין את ההזדמנויות הרבות שניתנו למערער לתקן את דרכיו.כל העונשים הקלים לא הועילו למערער שביצע עד כה כ- 50 עבירות. לאור כל זאת איןמקום להתערב במידת העונש.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד בן-שחר למערער,עו"ד גולדמן למשיבה 19.5.71).
ד.נ. 5/71 - עקיבא שוורץ ואח' נגד קצין התגמולים.
*תביעת תגמולים תביעתם של העותרים נגד קצין התגמולים נדחתה והעותרים מבקשים דיון נוסףבטענה כי פסה"ד סטה מהלכת בוסאני (דיון נוסף 3/70 פד"י כ"ד (1) 637) שבה נפסקכי במקרה שקיימות שתי אסכולות רפואיות יש לב,חור את זו שהיא לטובת התובע אתהתגמולים. הבקשה לדיון נוסף נדחתה. במקרה בוסאני היו שתי אסכולות רפואיות מנוגדותששתיהן היו בבחינת "ברי" וראויות להתקבל במידה שווה. לעומת זאת במקרה הנדוןהאסכולה שהיתה לטובת גירסת העותרים היתה בבחינת "שמא" ואילו האסכולה שהיתהלדעת העותרים היתה בחזקת "ברי".
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מ. גרין לעותרים, עו"ד גולדמן למשיב. 28.5.71).
ד.נ. 2/71 - בנק פויכטוונגר נגד בנק קומרסיאל.
*תיקון כתב תביעה ביהמ"ש המחוזי סירב להרשות למשיבה לתקן כתב תביעתה ואילו ביהמ"ש העליוןקיבל את ערעורה ברוב דעות והחליט להרשות את התיקון (תקציר ה' 127).
הבקשה לדיוןנוסף נדחתה. נשיא ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה משני נימוקים: א. בהנמקתם לאסטו שופטי הרוב מהכללים המקובלים שיש לנהוג בהם בבקשה לתקון כתב תביעה, ויתרהמזו, חילוקי הדעות בין שופטי הרוב לשופט המיעוט לא היו בדבר הלכה אלא בדרךיישום ההלכה על המקרה הנדון; ב. אם לא יורשה התיקון תוכל המשיבה להשיג רשותלהפסיק תובענתה לפי תקנה 154, ולכן אפילו יורשה הדיון הנוסף והעותרת תצליח בדיוןזה תוכל המשיבה להפסיק את התובענה ולהגיש אותה מחדש, וכל הדיון היה הופך לדיוןתיאורטי במידה שזה נוגע לבעלי הדין.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד ל. ד. קומיסר לעותרת, עו"ד שמרון למשיבה. 27.5.71).
ב"ש 57/71 - חברת יונילוק בע"מ נגד אליהו יום טוב.
*הארכת מועד במקום להגיש בקשה לרשות ערעור הגיש ב"כ המבקשת הודעת ערעור ללא בקשתרשות. הודעת הערעור נתקבלה תוך המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור וממזכירותביהמ"ש הודיעו לב"כ המבקשת על אי קבלת בקשה לרשות לערער, ואז נשלחה הבקשהאך היא הגיעה באיחור של יומיים. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעורנדחתה. לטענת ב"כ המבקשת כי בשל טעות במשרדו לא נשלחה הבקשה לרשות ערעור -טעות כזו מהווה טעות של עו"ד שאינה מזכה בהארכת מועד באשר אין בה הטעם המיוחדהדרוש לכך. גם העובדה שמדובר באחור של יומיים בלבד אינה מהווה גורם כלשהושיעלה לכדי טעם מיוחד.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. דותן למבקשת, עו"ד ספקטור למשיב. 1.6.71).
בג"צ 62/71 - מנוף בע"מ נגד שר התחבורה ואח'.
*מכרז למסירת עבודה ענינה של העתירה מסירת עבודת פינוי פסולת מנמל התעופה לוד למשיבה הרביעיתלאחר פרסום מכרז, העבודה מבוצעת בידי העותר השלישי מזה 15 שנה אך לאחרונה
פורסם המכרז כאמור. העותרת היא שותפות הכוללת גם את העותר השלישי ולמעשה אינהמתנגדת לכך שהעותר השלישי ממשיך בעבודה. בקשות העותרת הן שתיים: הן שהעבודהתימסר לה והן שהיא לא תימסר למשיבה הרביעית. לנוכח השתלשלות המכרז וההצעותשהוגשו בו ועתירה קודמת לבג"צ של המשיבה הרביעית לא צורפו בה כמשיבים גםהעותרים דנא החליט ביהמ"ש העליון לבטל את ההסדר שנעשה בבג"צ הקודם ולהורות כיהעבודה לא תימסר למשיבה הרביעית אך גם ביטל את הצו על תנאי במידה שהוא נוגעבמסירת העבודה העותרת.
אשר לטענת המשיבים בעתירה הנוכחית כי דרכם של העותרים חסומה מחמת שיהוי- טענה כזאת המכוונת לפסול עתירה (על הסף אף שהיא לגיטימית אינה אהודה ביותר עלביהמ"ש. אין ביהמ"ש שש להענות לטענה מקדמית כזאת אם הוא רק יכול בכנות להורידהמסדר היום. יש שביהמ"ש אין לו מנוס מלהזדקק לטענת שהוי אם בשים לב לטיב העניןולמכלול הנסיבות באה הפניה לביהמ"ש באיחור מעל ומעבר לכל מידה סבירה, או אםבינתיים השתנה המצב. במקרה שלפנינו אין כל חטאת של שהוי רובצת לפתחם שלהעותרים אשר פעלו מיד כאשר עמדו על מצב הדברים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד י. בר-סלע למדינה,עו"ד הומינר למשיבה הרביעית. 1.6.71).
בג"צ 72/71 - אבשלום אלטברך נגד שר האוצר.
*מס קניה על מכונית ללימוד נהיגה בחוק מס קניה והתוספת שנקבעה לפיו נקבע כי "סחורות המשמשות כרגיל ללימוד"פטורות ממס קניה. העותר שהוא מורה לנהיגה הזמין מכונית לצרכי לימוד נהיגה וביקשפטור ממס קניה על יסוד הסעיף הנ"ל. העתירה נדחתה. ההוראה הנ"ל פוטרת ממס סוגסחורות אשר במהותן מיועדות "לשמש כרגיל לצרכי לימוד" ואין נפקא מינה לצרכיתחולת הפטור מה השימוש בפועל שיעשה בסחורה, מאידך סחורה שבדרך כלל אינהמשמשת לצרכי לימוד טעונה מס גם אם ברור שהיא תשמש בפועל לצרכי לימוד. כיוןשכך אין לתת פטור ממס למכונית גם אם בעליה יהפוך אותה למכונית לצרכי לימוד. זאתקרוב לודאי גם אם בעת היבוא של המכונית היא כבר תהיה מותאמת לצרכי לימוד נהיגה.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד י. אמיתי לעותר,עו"ד י. בר-סלע למשיבים).
ע.א. 613/70 - ולדיסלב גרומסקי נגד יז'ו רוזמאיטי.
*סמכות שיפוט בית משפט בישראל שני בעלי הדין היו תושבי פולניה וכיום מתגורר והתובע בקופנהגן והנתבע בוינה.טענת התובע (המשיב) היא כי כאשר גר עדיין בפולין מסר לאשת הנתבע סכום כסףבדולרים על מנת שיעבירו לבעלה בוינה. כאשר הגיע לוינה גבה מהנתבע מקצת מהסכוםוזה התחייב לשלם לו את העודף בסך 26,000 דולר עד סוף 1969. משהגיע מועד התשלוםסירב הנתבע לשלם ובשיחה טלפונית בין השניים מקופנהגן לוינה הציע הנתבע לתובעלמסור לו מגרש שיש לו בחיפה כדי שהתובע ימכור אותו ויפרע מהפדיון והתובע הסכיםלכך. הנתבע לא קיים את ההסכם הזה. לבקשת התובע הטיל ביהמ"ש עקול זמני עלהחלקה והתובע ביקש רשות להמציא לנתבע את כתב התביעה מחוץ לתחום השיפוט.הנתבע מצידו ביקש לדחות את התובענה על הסף מחוסר סמכות וביהמ"ש המחוזי דחהאת הבקשה, הערעור על כך נדחה. סמכות השיפוט של ביהמ"ש ישראלי במובן הבינלאומי,תלויה בכך אם בא הענין בגדר הענינים המנויים בתקנה 467. ענין דנא בא בגדר תקנה467 (6) וביהמ"ש כוחו עמו ליתן היתר המצאה אל מחוץ לגבולות המדינה. זאת בהסתמךעל הטענה בדבר ההסכם הנוסף למסירת המגרש בחיפה וגביית הכסף שם מתוך הפדיון.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ברנזון. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. 31.5.71).
ע.א. 352/70 - נוה אסבסט ואח' נגד נחום זולוטוב ואח'.
*הפרת פטנט המשיבים הינם בעלי פטנט רשום וזכיון לניצולו והם תבעו את המערערים לדין עלהפרת הפטנט. המערערים טענו שאין תוקף לפטנט כיון שאין בו חידוש או המצאה וכן כיהשיטה שהם משתמשים אינה השיטה המוגנת ע"י הפטנט. ביהמ"ש המחוזי דחה אתטענת המערערים וקיבל את תביעת המשיבים והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש המחוזיניתח את חוות דעת המומחים והעדויות וציין על פי ראיות אלה מה מאפיין ואת הפטנטלעומת השיטה המקובלת ובמה זהה שיטת המערערים לשיטה שהיא מעיקרו של הפטנט.ברור שכדי להצדיק התערבות בממצאי השופט צריך שימצא בהם משגה משפטי אושאינם יכולים לעמוד במבחן ההגיון וכאן אין עילה כזאת להתערבות. עצם מתןהפטנט יוצר הוכחה לכאורה שיש בפטנט אותו צעד המצאתי הדרוש לקיימו. כאן גם הביאוהמשיבים ראיות לחידוש בפטנט וביהמ"ש רשאי היה להיות מודרך ע"י המומחים. כמו כןרשאי היה לקבוע שהמערערים משתמשים בשיטה המוגנת ע"י הפטנט.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד שרייהלמערערים, עו"ד גבריאלי למשיבים. 31.5.71).
ע.א. 37/70 - שכון עובדים בע"מ נגד פישל ובטי רוזן.
*תביעת פיצויים מקבלן בטענת "מום ישן"
בשנת 1954 רכשו המשיבים מהמערערת דירה בת 2 חדרים ונכנסו לגור בה בשנת1955 ועדיין גרים בה. בשנת 1956 הודיעו המשיבים למערערת כי רצפת הדירה שקעהומיד שלחה המערערת לתקן את הפגמים אך התיקון לא הועיל. בשנת 1965 הגישוהמשיבים תובענה לפיצויים על הנזק שנגרם להם באשר המערערת מכרה, להם "דירהשיש בה מום ישן" ולטענתם הם סובלים סבל רב ממגוריהם בדירה שאיננה מתאימהלמגורים. בימ"ש השלום ראה בתובענה תביעת נזיקין שעילתה רשלנות ומכיון שתביעהכזו מתיישנת בתום שבע שנים, דחה את התביעה. כמו כן קבע ביהמ"ש שלא היתה כלרשלנות מצד המערערת בבניית הדירה הנדונה, ביהמ"ש המחוזי סבר כי בנוסף לעילתהנזיקין קיימת בתביעת המשיבים עילה חוזית המושתתת על העקרון כי יש לקרוא בחוזהתנאי מכללה שהדירה תהיה ראויה למגורים ומכיון שהתיישנות תביעה חוזית היא 15שנה החזיר את התיק לבימ"ש השלום לבירור השאלה העובדתית אם הדירה ראויה לדיור.הערעור על כך נתקבל. אין צורך לקרוא בחוזה תנאי מכללה שהדירה צריכה להיות ראויהלמגורים שכן יש בחוזה התחייבות של המשיבים כי ישתמשו בדירה למגורים בלבדופשיטא שחבות זו של המשיבים מצמיחה חובה של המערערת לעשות את הדירה ראויהלשימוש זה תחילה. אולם יש לדחות את התביעה שכן המשיבים בססו את תביעתם עלטענת "מום ישן", ומקורו של "מום ישן" במג'לה (בענינים שלפני תחילת חוק המכר)ולפי המגלה משנמצא בממכר מום ישן הברירה בידי הקונה רוצה מחזיר הממכר ותובעהחזרת מחירו; רוצה - משאירו בידו ומשלים עם המום, אך אינו יכול לתבוע בשל כךפיצוי. כאשר הלקוח עמד על המום הישן של הממכר ונהג בו דרך בעלים בטלה זכותולברירה מחמת מום. כאן גילו הקונים את המום עוד בשנת 1956 ונהגו בדירה מנהגבעלים וממילא בטלה זכותם לברירה מחמת מום.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט כהן. 26.5.71).
בתוכן
* בר"ע 99/71 - ................... 322─ * תיקון כתב הגנה.
─* ע.א. 391/70 - ................................. 322─ * גביית מס הכנסה מפיצוי שניתן עקב הפרת חוזה.
─* בג"צ 45/71 - .................. 323─ * תביעה לסילוק יד.
─ * "בר רשות" וביטול הרשות.
─* בג"צ 377/70 - .......................... 324─ * מתן רשיון למונית.
─* בג"צ 152/71 - .................... 325─ * בקשה להעברה מבי"ס לבי"ס הנוגדת את תכנית הרפורמה בחינוך.
─* בר"ע 75/71 - .................................. 325─ * עקול כספים.
─* ע.א. 608/70 - .............. 326─ * חיוב בסיכוני צד שלישי לפי פוליסה.
─* בג"צ 168/71 - רשיון מונית .............................................. 327 ─* ע.א. 448/70 - הוצאת שטח מהרכוש המשותף ע"י קבלן ......................... 327─* ע.פ. 71/71 - חומרת העונש (התפרצות וגרימת חבלה) ........................ 328─* ע.פ. 33/71 - הרשעה בגרימת חבלה חמורה וחומרת העונש ..................... 328─* ע.פ. 111/71 - הרשעה ברצח ............................................... 328─* ע.פ. 105/70 - חומרת העונש (עבירות מרמה) ................................ 328─* ע.פ. 14/71 - חומרת העונש (שוד מזוין) .................................. 328─* ד.נ. 5/71 - תביעת תגמולים ............................................ 329─* ד.נ. 2/71 - תיקון כתב תביעה .......................................... 329─* ב.ש. 57/71 - הארכת מועד ............................................... 329─* בג"צ 62/71 - מכרז למסירת עבודה ........................................ 329─* בג"צ 72/71 - מס קניה על מכונית ללימוד נהיגה ........................... 330─* ע.א. 613/70 - סמכות שיפוט בית משפט בישראל .............................. 330─* ע.א. 352/70 - הפרת פטנט ................................................ 331─* ע.א. 37/70 - תביעת פיצויים מקבלן בטענת "מום ישן" ...................... 331─
─
─
─
─
─