ע.א. 139/70 - יוסף מיטלמן נגד חזקיהו קריו ואח'
*חלוקת האחריות בתאונת דרכים.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט חלימה) בת.א. 4501/66 - הערעור נדחה).
העובדות :
המשיב נהג אוטובוס בכביש החוף ליד יבנה ועצר ליד תחנתו בכפר הנגיד, מאחוריו נסעהמשאית בה נהג המערער וזה עקף את האוטובוס העומד ובעשותו כן התנגש במכונית פרטית שבאהממול. ביהמ"ש המחוזי קבע בהחלטת ביניים כי האשמה בתאונה היא של נהג המשאית בלבדולא של נהג האוטובוס ועל כך מערער נהג המשאית.
החלטה - השופט זוסמן :
א. ביהמ"ש המחוזי נתן רשות לערער על החלטת הביניים ובכך גרם לבזבוז זמנה שלערכאת הערעור, יש תועלת בחלוקת הדיון בערכאה ראשונה ע"י קביעת אחריות בשלבראשון וקביעת שיעור הפיצויים בשלב שני אך בדרך כלל אין טעם לפצל את הדיוןבערכאת הערעור.
ב. נכון כי נהג האוטובוס לא ניצל את השוליים במלואם וחסם חלק מרחבו של הכביש.אך גם א יש שמץ של רשלנות מצד נהג האוטובוס, הרי הגיעה רשלנותו של נהג המשאיתשעקף את האוטובוס לדרגת רשלנות רבתי, ונפסק הקשר הסיבתי בין התאונה לביןרשלנותו של נהג האוטובוס, אם אמנם התרשל.
ג. לנוכח כל נסיבות הענין ודרך נהיגתו של נהג המכונית הפרטית אין למצוא דופיבמסקנת ביהמ"ש המחוזי שלא היתה רשלנות תורמת מצד המכונית הפרטית. שום נהגבר דעת לא חייב היה להעלות במחשבתו את האפשרות שהמשאית תעקוף את האוטובוסבמקום כזה.
ד. אשר לטענה כי נהג המכונית הפרטית לא נסע מספיק בצד הימני של הכביש ולכןהיתה רשלנות בנהיגתו הרי על ענין זה לא נחקר הנהג עצמו. אך אפילו היתה רשלנותבכך הרי משבא ביהמ"ש לחלק את האחריות בין שניים שפשעו, יעשה כן בהתאם למדתאשמתו של כל אחד מן השניים. כשבאים לשקול זו כנגד זו מידת אשמתו של נהג המכוניתהפרטית שיכול היה להימין יותר לעומת נהג המשאית שהפתיע ממש ברגע האחרוןוהתחיל בעקיפה, הרי מידת אשמתו המוסרית של נהג המשאית היא כה גדולה עדשהקולר תלוי בצווארו בלבד.
(בפני השופטים: זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ז. לוריא למערערים, עוה"ד א. מאיר, גב' ויינברג ור. כספי למשיבים. 28.9.70).
ע.א. 59/70 - זליג נודלמן נגד הוטר יפת ואח'
*אחריות לגרימת תאונת דרכים (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 417/69 - הערעור נדחה ברוב דעות).
העובדות :
בשעה 9.00 בערב, שהיתה שעת חושך, רכב המערער על אופניים בכביש חדרה במקוםשרוחבו 4 מ'. המשיב נהג באוטובוס מאחורי המערער ומולם התקרבה מכונית פרטית שסינוורה אתהבאים לקראתה. המשיב אותת למכונית הפרטית לעמעם את האורות אך ללא הועיל. תוך כדי כךגילה המשיב את המערער הנוסע לפניו וכדי לא לעלות עליו היפנה את האוטובוס ימינה וירד מןהכביש אל השוליים עד שנתקל בגדר של בית העומד לצידי הכביש. אותו זמן ירד גם המערער
עם האופניים אל השוליים והתהפך. ראשו של המערער נתקע בסלע בודד שנמצא שם וסבל נזקגופני חמור. תביעתו היתה על סך 150,000 ל"י וזו נדחתה לאחר שביהמ"ש מצא שלא הוכחה רשלנות של המשיב. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת מיעוט) :
המשיב ראה את המערער מאוחר מדי ונאלץ לעשות תמרון נואש ולסטות מן הכבישוכך הצליח למנוע פגיעה ישירה באופניים אם כי התקרב אליהם עד כדי 2 מ'. אותו חשששל סכנת הפגיעה ע"י האוטובוס היה כנראה גם למערער ומתקבל על הדעת שבשומעואת רעש המנוע של האוטובוס קרוב אליו עשה המערער חשבון מהיר שעליו לרדת מןהכביש כדי לא להפגע. זו היתה פעולת מנע טבעית מצד רוכב האופנים ואין לקבל אתהסברה שהמערער ירד לשוליים מפני שגם הוא סונוור ע"י המכונית הפרטית, המשיב חייבהיה להאיט את רכבו כאשר סנוור עד כדי אפשרות לעצירת מיידית על המקום במקרההצורך. נהג זהיר היה חייב לצפות מראש שרוכב האופניים עלול לאבד את שווי משקלוכשנאלץ תוך רגע של בהלה לרדת מן הכביש אל שוליים רכים. כיון שכך הרי שרשרת אחתשל סיבה ומסובב הובילה מנהיגתו של המשיב עד לפציעתו של המערער. אמנם לא נוצרמגע פיזי בין האוטובוס לאופניים אבל קשר סיבתי יכול, כמובן, להווצר גם ללא מגעפיזי כזה.
השופט מני (דעת הרוב) :
גם אם נניח כי המשיב נהג ברשלנות בהמשיכו בנסיעתו למרות היותו מסונוור במהירותשלא איפשרה לו להעצר בעוד מועד אין שום הוכחה כי נהיגה זו היא אשר גרמה לנזק.אין ראיה לכך שהמערער ירד מהכביש מפחד האוטובוס המתקרב מאחוריו במהירותומסתבר יותר כי ירד בגלל הסינוור ללא קשר עם התקרבות האוטובוס.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר . עו"ד ר. וויס למערער, עו"ד ש. פסקא למשיבים. 12.10.70).
ע.א. 31/70 - עזרא כהן נגד חיים שמאי
*זכותו של בעל דירה בבית משותף לתבוע סילוק יד של דייר אחר שבנה צריף ברכוש המשותף. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים שחל, דורי, פרידמן) בע.א. 185/68 - הערעור נתקבל).
העובדות :
הצדדים מתגוררים בבית המורכב מארבע יחידות דיור ורשום כבית משותף. אחד הבעליםהרשומים, אחד בשם ליבלינג, בעל חוזה חכירה רשום מעמידר, מכר את זכותו למערער בשנת1963. לפני כן הקים הנתבע על השטח המהווה את הרכוש המשותף צריף באורח בלתי חוקי וללאהסכמת הבעלים המשותפים. אולם לא ליבלינג ולא שאר השותפים מחו בידו בהתחשב במצבבריאותו. המערער תבע את הריסת הצריף ושופט השלום נעתר לבקשה, בביהמ"ש המחוזי סברשופט המעוט כי הענין הוא בגדר סמכותו של הפקיד המוסמך אך שאלת הסמכות לא התעוררהבביהמ"ש העליון. שופטי הרוב סברו שיש סמכות לביהמ"ש, אך לדעתם בהיות הנכס רשום כביתמשותף, אין התובע רשאי לסלק את הנתבע מרכוש המשותף ללא החלטת האסיפה הכללית שלהבית, ולכן בטלו את החלטת בימ"ש השלום. על כך הערעור.
החלטה - השופט זוסמן :
א. אין ספק שמסירת חלק מהשטח המשותף לשמושו הבלעדי של אדם חורגת מגדרסמכותה של האסיפה הכללית. כל בעל בבית משותף נשאר בעלים ברכוש המשותף ואיןהאסיפה הכללית יכולה לשנות את הזכויות של אחד הבעלים ע"י הקצאת השמוש לבעלדירה אחד. די בהתנגדות אחד הבעלים בבית משותף כדי למנוע מסירת רכוש משותףלשמוש בלעדי של אדם אחד.
ב. אין בכך ולא כלום שהתובע טרם נרשם כבעל הדירה שלו. ליבלינג אינו טוען לכלזכות בדירה והעובדה שעדין יש לקבל את הסכמת עמידר לרישום ההעברה אינה משנה.מי שרכש זכות מן היושר בדירה בבית משותף רשאי לדרוש מבעל הזכות הרשומה כייצביע באסיפה הכללית לפי הוראתו. כך שליבלינג יהיה חייב באסיפה כללית להצביע נגדמסירת זכות השימוש למשיב.
ג. אפילו נאמר כי מאין הסכמה של עמידר לא קמה לתובע זכות מן היושר כלפי ליבלינג,גם אז אין הנתבע נהנה מן ההפקר. הנתבע הוא שדרושה לו החלטת האסיפה הכלליתלהתיר את השמוש הבלעדי בשטח המריבה, וכל עוד לא נתקבלה החלטה כזו לוקה זכותהחזקה של הנתבע בחסר.
ד. הסעיף בהסכם המצוי המסמיך את האסיפה הכללים לקבוע ברוב דעות את השמושברכוש המשותף אינו ענין לכאן. אותו סעיף מכוון לגבי השמוש ע"י השותפים בתורשכאלה ברכוש המשותף אבל לא במסירת חזקה בלעדית לאחד מהדיירים.
ה. כדי להגיש תביעה לסילוק יד מהרכוש המשותף אין צורך בהחלטה האסיפה הכלליתודי בכך שאחד הדיירים יתנגד ויגיש את התביעה.
ו. נכון שלתובע אין זכות שבדין אך משקיבל את חזקת הממכר מידי ליבלינג די בכךכדי לשמש יסוד לתביעת השגת גבול לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין.
ז. עם מכירת הדירה לתובע וקבלת התמורה הסתלק ליבלינג כליל מן הבית ולמערערעברה החזקה לא רק בדירה אלא גם ברכוש המשותף, מכירת דירה בבית משותף פירושההעברת כל הזכויות לקונה.
ח. חוסר ההתנגדות של בעלי הדירות להקמת הצריף מהווה אומנם רשיון מכללא אךביטול הרשיון לא יגרום בענין דנא לנתבע אי צדק.
ט. משהוגשה תביעה לסילוק יד ונטען והוכח כי הצריף הוקם ללא הסכמה לא היהצורך לטעון בטול רשיון. כאן לא הוכח שניתן רשיון ובוטל אלא שהנתבע פלש למקוםוהרשיון מכללא נובע מן העובדה שהשלימו לאחר מכן עם המצב.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד יואל סלומון למערער, עו"ד שלום כהן למשיב. 28.9.70).
ע.א. 686/69 - שרם... בע"מ נגד חרסית וחול זך בע"מ
*פירוש הסכם והפרתו.(ערעור וערעור שכנגד על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר - שבע בת.א. 54/68 - הערעור נדחה והערעור שכנגד נתקבל בחלקו).
העובדות :
בין הצדדים היה הסכם שלפיו הקימה המערערת בית מלאכה זמני עבור המשיבה, באותוהסכם נאמר כי המשיבה מתחייבת לשתף את המערערת במכרזים שיוצאו לביצוע בשטח, במסגרתההתמחות של המערערת. המשיבה הוציאה מכרז בה שותפה המערערת. אולם למרות שהצעתהמערערת היתה הזולה ביותר החליטה ועדת המכרזים של המשיבה כי המערערת אינה מסוגלתלבצע את העבודה ולא מסרה לה את המכרז. המערערת הגישה תביעת פיצויים נגד המשיבהעל סך 90,000 ל"י בשל מניעת רווח ע"י שלא נמסרה לה העבודה לביצוע.
כמו כן תבעה המערערת מן המשיבה סכום של כ- 7,000 ל"י עבור סככה שבנתה והשאירהבשטח של המשיבה והמשיבה הרסה אותה. כן תבעה כ- 3,000 ל"י לפי פריט שלפיו העסיקה המשיבה
מנהל עבודה של המערערת, ביהמ"ש דחה את התביעה לפיצויים על אי מסירת עבודת המכרז,קיבל את התביעה עבור הנזק שנגרם לסככה של המערערת וחייב את המשיבה לשלם כ- 600 ל"יעבור בצוע עבודה ע"י מנהל העבודה של המערערת. על כך הערעור והערעור שכנגד.
החלטה - השופט לנדוי :
א. ועדת המכרזים מצאה כי בניית המחירים בהצעתה של המערערת למכרז לא היתהסבירה וכן כי לא היה למערערת נסיון בעבודות מן הסוג שנדרשו במכרז. הועדה הגיעהלמסקנתה בתום לב ודי בכל אחד משני הטעמים הנ"ל כדי להצדיק את החלטת המשיבהשלא למסור את העבודה למערערת.
ב. באשר לחיוב בסך 600 ל"י עבור העסקת מנהל העבודה של המערערת למען המשיבה- התביעה לפי פריט זה הועמדה על 3 עילות: גרם הפרת חוזה, התעשרות שלא כדיןושכר ראוי עבור השמוש בעובד וברכב של המערערת. חיוב זה אינו יכול לעמוד.
המשיבה לא ידעה שאסור למנהל העבודה לעבוד מחוץ למסגרת קשר העבודה שלועם המערערת וממילא נופלת העילה של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 של פקודת הנזיקין.עילת ההתעשרות שלא כדין נופלת משום שלא הוכח הסכום בו התעשרה המשיבה עלחשבון המערערת. אשר לעילת השכר הראוי הרי המשיבה לא התחייבה לבצע דוקאבאמצעות המערערת את העבודה מן הסוג שנעשתה ע"י מנהל העבודה וממילא נופלהחיוב גם לפי פריט זה.
ג. אשר לחיוב עבור הסככה - המשיבה נתנה ארכה למערערת להסיר את הסככהמשטחה ורק משזו לא עשתה כן השמידה המשיבה את הסככה. זכויות הצדדים לענין זהתלויות בתנאי ההסכם שעל פיו הקימה המערערת את הסככה. אכן לנוכח פירוש הסכםזה אין להמנע מן המסקנה שהמשיבה נהגה בניגוד להסכם ועליה לשלם למערערת את נזקה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד י. מרש למערערת, עו"ד י. סהר למשיבה. 8.10.70).
ע.א. 597/69 - ישראל רייכמן ואח' נגד פקיד השומה ת"א
*ביטול פס"ד שניתן בהסכמה כאשר שני הצדדים מבקשים את ביטולו. (ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בנטל) בהמ' 1208/69 - הערעור נתקבל).
העובדות :
המערערים הגישו בשנת 1967 לביהמ"ש המחוזי ערעור על שומת מס הכנסה. עוה"ד שייצגאותם התייצב יחד עם פרקליט פקיד השומה בפני השופט והודיע כי הצדדים הגיעו לידי פשרה.ביהמ"ש נתן תוקף של פס"ד לפשרה. כעבור זמן שיגרו המערערים מכתב אל נציבות מס הכנסהוטענו כי פרקליטם אמנם הבין נכונה את הפשרה אך הם לא הבינו כראוי את משמעות הפשרה.לפיכך בקשו לבטל את הסכם הפשרה. המשיב הסכים לתמוך בבקשה שתוגש לביהמ"ש לביטולהפשרה והמשך שמיעת הערעור וזאת מפאת הטעות שטעו המערערים. לאחר שקבלו מכתב כנ"למהמשיב פנו באמצעות עו"ד אחר לביהמ"ש ובקשו בטול הפשרה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מאחרשלא הוכח פגם בהסכם המונח ביסודו של פסה"ד, אין ביהמ"ש מוסמך לבטל את פסה"ד שניתןכהלכה וזאת על אף הסכמת הצדדים, על כך הערעור
החלטה - השופט זוסמן :
א. פס"ד בהסכמה אינו שונה, בדרך כלל, מפס"ד אחר. כזה כן זה מקים מעשה בי"ד. לפעמיםכוחו של פס"ד בהסכמה עולה על כוחו של פס"ד שלא ניתן בדרך זו. הטעם לכך הואשפס"ד בהסכמה הוא יציר כפיהם של הצדדים ומושתת על הסכם שעשו. הסכם שכזה איןביהמ"ש רשאי לבטל או לשנות כל עוד אין פגם בו.
ב. אולם פס"ד בהסכמה אינו דומה לפס"ד שניתן ע"י ביהמ"ש בכך שפס"ד בהסכמהנסמך על רצון הצדדים והסכם שהצדדים עשו הרי הם חולשים על הענין גם אחר שההסכם
נעשה לפס"ד. כמו בדיני החוזים האחרים שבהם ניתנת עיסקה חוזית לבטול בהסכמתשני הצדדים, כך בהסכם שהפך לפס"ד באין הוכחה שהצדדים משתמשים לרעה בערכאותהמשפט אין כל סיבה שביהמ"ש לא ייעתר לבקשת שני הצדדים המבקשים בטולו של פס"דשניתן בהסכמה.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד א. הומינר למערערים, עו"ד ע. רובין למשיב. 28.9.70).
ע.א. 34/70 - מוריס בנין נגד פקיד השומא ת"א
*השימוש בסעיף 86 של פקודת מס הכנסה לראות עיסקת דמי מפתח כבדויה.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בעמ"ה 1042/68 - הערעור נתקבל).
העובדות :
המערער השכיר בשנת 1963 חלק גדול משני בנינים לחברת הבטוח "הסנה" לתקופה של3 שנים. לפי חוזה השכירות קיבל המערער מ"הסנה" שכר דירה בסכום של 25,000 ל"ילשנה וכמו כן נקבע כי על "הסנה" לשלם למערער דמי מפתח בסך 2.6 מליון ל"י, הוסכםכי מתוך סכום זה ישולמו כל 6 חודשים 100,000 ל"י ואילו הסכום הנותר של 2 מליון ל"יישולם ביום האחרון של תקופת השכירות. אולם אם ימצא הסנה שהמושכר אינו מתאים לווהוא יפנה אותו בתום תקופת השכירות יהיה פטור מהתשלום האחרון של דמי המפתח בסכוםשל 2 מיליון ל"י. עברו 3 שנים והסנה לא פינה את המושכר אך במקום לשלם את יתרת דמיהמפתח עשה הסכם חדש שבו שוב נקבעו דמי מפתח בסך 2.6 מליון ל"י. גם הפעם הוסכם כיישולמו ששה תשלומים חצי שנתיים של 100,000 ל"י כל תשלום והיתרה בתום תקופת השכירות,שנקבעה שוב לשלש שנים, בכפוף לתנאי שאם יפנה הסנה את המושכר יהיה פטור מן התשלוםהאחרון. משנגמרה תקופת השכירות החדשה נעשה הסכם הארכה נוסף לחצי שנה בלבד. לגבישכירות זו התחייב הסנה לשלם דמי מפתח בסך 100,000 ל"י בלבד והיתרה של כ-2 מליון ל"יבתום תקופת השכירות ושוב בכפוף לתנאי הנ"ל.
המערער בקש לשלם מסכומי דמי המפתח של 100,000 ל"י כל תשלום שקבל 25 אחוז בלבדמס הכנסה בהתאם לשעור המיוחד שנקבע בסעיף 124 לפקודת מס הכנסה. מאידך סבר פקידהשומה שהתשלומים הנ"ל הם למעשה דמי שכירות ולא דמי מפתח ודרש תשלום מס לפי השעורהרגיל. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה בציינו את הכלל הידוע כי אופייההאמיתי של העיסקה, ולא השם הנקרא עליה, הוא אשר קובע את משמעותה לצורך המס וכאןלדעתו מדובר בדמי שכירות ולא בדמי מפתח. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. על פקיד השומה לשכנע את ביהמ"ש שיש מקום להפעיל את סעיף 86 לפקודה היינולראות עסקה כבדויה או כמלאכותית ולתת לה פירוש אחר מזה הניתן לה ע"י הצדדיםוהוא לא הצליח בכך.
ב. אין להביא ראיה מעדותם של אנשי הסנה שהם ראו את התשלום כדמי שכירות ולאכתשלום דמי מפתח. עדות אנשי הסנה אינה אלא חוות דעת ואין בה כדי להכריע בשאלההמשפטית שעמדה על הפרק אם יש לפרש את החוזה כעמדת פקיד השומה או שהמדוברבאמת בדמי מפתח.
ג. חיובו על תנאי של השוכר בתשלום 2 מליון ל"י בתום תקופת החוזה באם ישארבמושכר כדייר מוגן אין בו כל מעשה פסול ואין לראות בכך "קנס" שמטרתו להרתיע אתהסנה. מדובר כאן במושכר שערכו כ- 4 מליון ל"י והסך של 2.6 מליון ל"י כדמי מפתחהינו סכום סביר.
ד. אילו היה הסכום של דמי המפתח שנקבע מופרז היה בכך כדי לגלות את משמעותוהאמיתית של התשלום, אולם הסכום שנקבע אינו מופרז וגם התנאים שהותנו סביריםומתקבלים על הדעת. גם העובדה שההסדר הנ"ל הוארך וכמו כן שכאשר ההסדר היהלתקופה קצרה יותר הוקטן הסכום אין בהם כדי לשנות את סבירותו של ההסדר כעסקתדמי מפתח.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. עו"ד א. שפאר למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיב. 11.10.70).
בג"צ 283/69 - מוחמד רבידי ואח' נגד ביהמ"ש הצבאי בחברון ואח'
*השאלה אם ייצוא מחברון לירושלים המזרחית מהווה "יצוא לחוץ לארץ".(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
.
העובדות :
העותרים הם תושבי ירושלים ומנהלים במזרח העיר חנות למסחר בעתיקות, הם ייצאו עתיקותמחברון לירושלים והועמדו לדין לפי חוק העתיקות הירדני, הקובע כי "לא ייצא אדם לחו"לעתיקה כלשהי אלא אם קבל רשיון לכך". שני הצדדים הסכימו כי ירושלים המזרחית מהווה חלקממדינת ישראל וכן הסכימו כי חברון אינה מהווה חלק ממדינת ישראל. אולם העותרים טענו כיהמינשר שקבע כי המשפט שהיה קיים באזור ביום כ"ח באייר תשכ"ז יעמוד בתוקפו ושמכוחוהוחל חוק העתיקות הירדני, אינו חל כאן באשר באותו יום טרם הוחל המשפט הישראלי עלירושלים המזרחית, כך שהחוק הירדני לא ראה באותו יום העברת עתיקות לירושלים המזרחיתכיצוא לחו"ל, וכיון שכך לא נשתנה המצב עם כינון שלטון ישראל באזור והמצב הוקפא כפישהיה באותו יום.
החלטה - השופט ויתקון :
א. השאלה היא מה היא "חוץ לארץ" לצורך עניננו. לכן צריך היה להעביר את השאלהלגוף ממשלתי מוסמך אשר תשובתו צריכה להיות מחייבת אך לא כן נהגו הצדדים.
ב. ביהמ"ש פטור מלדון בשאלה אם החלת המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה עלירושלים המזרחית דינה כדין הכללת השטח הזה בשטח המדינה, וכיצד נקבע שטחה שלמדינה שכן שני הצדדים מסכימים שירושלים המזרחית סופחה לישראל ושגם מבחינתהחוק הירדני אין להתעלם מעובדה זו.
ג. אם לפי החוק הירדני אין יצוא לירושלים מהווה יצוא לחו"ל וביהמ"ש הפוסק בגדהצריך לפסוק לפי החוק הירדני הרי גם הבג"צ צריך לבדוק את המצב לפי אותו דיןשביהמ"ש בגדה צריך לנהוג לפיו.
ד. אין לקבל את טענת העותרים בדבר פירוש המינשר על המשך חלותו של החוקהירדני. אם סיפוח ירושלים היא עובדה קיימת אי אפשר להתעלם מעובדה זו ביישוםהמושג חוץ - לארץ שבחוק הירדני מעובדה זו. אין זה חשוב מה היה המצב ביום כ"ח באיירויש להחיל את החוק על הנתונים העובדתיים כפי שהם בשעת המעשה. כיון שבשעתהמעשה נמצאה ירושלים המזרחית מחוץ לשטח הגדה הרי לגבי החוק הירדני היא חוץלארץ.
השופט ח. כהן :
השאלה אם ירושלים המזרחית היא ביחס לחברון, או למקום אחר בגדה המערבית,בגדר "חוץ-לארץ" כמשמעותו בחוק הירדני היא שאלה מדינית אשר לא ביהמ"ש צריךלהכריע בה. החלת משפט ישראל על שטח פלוני עדיין אינה קובעת שהוא מסופח לישראל
ואין שום מניעה להחיל את משפט ישראל על שטחים מוחזקים ללא כל כוונה לספחם.
אולם שני הצדדים הסכימו שירושלים המזרחית סופחה למדינת ישראל וחברון לאסופחה ובנפול טענת הפרשנות של העותרים, צדק בית המשפט הצבאי אשר ראה בירושליםהמזרחית משום חוץ-לארץ. בדחיית העתירה אין לראות הכרעה שפוטית בענין הנדוןאלא שהסכמת העותרים כוחה יפה במשפט הנוכחי נגד העותרים.
השופט י. כהן:
אין צורך להזקק להסכמת העותרים שירושלים המזרחית סופחה לישראל ואין צורךבכל תעודה של רשות מוסמכת לצורך קביעה זו. על ידי החלת המשפט, השיפוט והמנהלשל המדינה על ירושלים המזרחית נקבע כי שטח זה מהווה חלק משטח מדינת ישראל. נכון שאין מניעה להחיל את משפט ישראל על שטח מסויים ללא כוונה לספחו למדינהאך כאשר מדובר בירושלים כוונת המחוקק היתה שירושלים המזרחית שעליה יוחל החוקכאמור תסופח לישראל.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן עו"ד ע. רוזובסקי לעותרים, עו"ד י. בר - סלע למשיבים. 13.10,70).
על"ע 4/70 - פלוני נגד לשכת עורכי - הדין
*השימוש בתואר מחוץ לתואר "עורך דין" בנייר המכתבים של עורך דין. * בקיצור(ערעור על פס"ד ביה"ד הארצי של לשכת עוה"ד בתיק 34/68 - הערעור נתקבל ברוב דעות)
העובדות :
המערער הינו עו"ד בישראל ומוסמך גם לכהן כעו"ד בהולנד משם עלה. על ניר מכתביו צייןבהולנדית את התואר עו"ד, דבר שאין הלשכה מתנגדת לו, אלא שגם הוסיף בעברית ובאנגלית"ועו"ד הולנדי (רשום בביהמ"ש המחוזי באמסטרדם)". בשל תוספת זו הועמד המערער לדיןמשמעתי והורשע אך נוכח הצהרתו שיציית לכל פס"ד סופי לא הוטל עליו עונש. על הרשעתונסוב הערעור.
החלטה - השופט ויתקון (דעת מיעוט) :
א. קיימות סתירות בין סעיף 57 לחוק לשכת עוה"ד בדבר ציוני המקצוע ובין כלל 13לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) בדבר השמוש בתואר עו"ד, ותמיהות בכלל הנ"למיניה וביה. על הלשכה לשים לבה לסתירות אלה ולהסדיר את בעית השמוש בתואר עבריולועזי ע"י עו"ד.
ב. את ערעורו של שהמערער אין לקבל משני טעמים: משום שלפי סעיף 57 של החוקאין לציין כשירות זרה כלל ועיקר ; ומשום שאפילו מותר לעשות כן אין לציין את הכשירותההולנדית בעברית ובאנגלית אלא אך ורק בשפה ההולנדית.
השופט כהן :
לפי סעיף 57 אין להשתמש בכל תואר זולת התואר עו"ד "לציון מקצוע" של עוה"ד.מה שאסור הוא להשתמש "בתואר" המציין את מקצוע עריכת הדין ואסור הוא לשמושהתואר בלבד. מותר לו לעו"ד להשתמש בתארים שאינם עוסקים במקצוע עריכת הדיןומותר לו להשתמש בתוספת שאין בה תואר.
התוספת "רשום בביהמ"ש המחוזי של אמסטרדם" אינה בגדר "תואר" ואינה באהלציין מקצוע עריכת הדין בישראל ומשתי הסיבות גם יחד אין בה פגם.
השופט זוסמן :
עו"ד בעל כישורים אחרים החורגים ממקצוע עריכת הדין חייב להמנע מלציין זאת.לפי סעיף 57 אסור להשתמש בתואר זולת התואר עו"ד גם אם התואר אינו שייך למקצועעריכת הדין.
ברם בהסתמך על כלל 13 הנ"ל בדבר שמוש בתואר לועזי, ובהסתמך בנוהגשהשתרש בארץ בשמושים בתואר המקביל שנרכש במדינת חוץ, אין פסול בכך שעו"דשרכש תואר בחו"ל יבאר את התואר בדרך שתקנה לציבור בישראל ידיעה במה המדובר .כיון שכך אין פגם בתוספת שמשתמש בה המערער.
(בפני השופטים: זוסמן, ויתקון, ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד י. סלומון למשיבה. 17.9.70).
ע.א. 158/70 - חברת גב-ים לקרקעות בע"מ נגד יוסף עבר כהן עו"ד (כונס נכסים) ואח'
*חובתם של כונסי נכסים לגלות נושים בעלי זכות קדימה. המשיבים נתמנו ככונסי נכסים של חברת בריסטול בע"מ עפ"י אגרת חוב שהחברהההיא הוציאה לטובת המשיבה מס' 3. המשיבים תפשו מטלטליה של החברה המתפרקתומכרו אותם, אולם עד שהמשיבה מס' 3 התחילה להפרע באה המערערת שהיא נושה בעלתזכות קדימה והשיגה פסק דין שלפיו חייבים המשיבים לסלק את החוב למערערת תחילה.אבל עד שהמערערת הספיקה להפרע, נקטו המשיבים יזמה משלהם וגילו נושים אחריםבעלי זכות קדימה שזכותם קודמת אף לזכות המערערת. עתה קבלו המשיבים הוראותמביהמ"ש לברר את התביעות החדשות ולקבוע סדר עדיפותן עפ"י החוק ולחלק אתהכספים שבידיהם בהתאם. הערעור על כך נדחה. בנוקטם את היזמה האמורה לגלות נושיםבעלי זכות קדימה לא חרגו המשיבים מסמכותם. חובתו של כונס נכסים לברר מהם החובותשל החברה הזכאים, במקרה של פירוק, לדין קדימה ואסור לו לכונס הנכסים לשלם לבעלאגרת החוב כל עוד קיימים חובות בעלי זכות קדימה. הוא הדין בהליכי פירוק כאשר עלהמפרק לברר כל התביעות הקיימות בטרם יחלק את נכסי החברה בין הנושים.
כמו כן צדק ביהמ"ש דלמטה כאשר קבע כי המשיבים יקבלו את שכרם ככונסי נכסיםלפני תשלום חובות החברה יהיו אשר יהיו. שכרם של כונסי הנכסים קודם לכל תשלוםאחר.
(בפני השופטים : זוסמן, ויתקון, ח. כהן. החלטה - השופט כהן. 28.9.70).
ע.א. 525/69 - יחזקאל וינטרוב נגד סולם מומז'אן ואח'.
*אחיזה כשורה בשיק. המשיב נתן שיקים דחויים בקשר לעיסקת יבוא וצריך היה להפקידם בבנק כבטחוןלמימון היבוא. תוך הפרת האמון סוחרו השיקים לאחרים ובין היתר סוחר השיק הנדוןלמערער. על המערער היה להוכיח שאחרי המעילה באמון ע"י המוטב נעשה הוא אוחזבשיק כשורה, כלומר שנתן בעדו תמורה בתום לב. המערער העיד על כך עדות יחידהאך השופט לא שוכנע ע"י עדות זו ולפיכך דחה את התביעה. הערעור על כך נדחה. מחומרהראיות יכול היה השופט דלמטה להגיע למסקנתו שאין לסמוך על גירסת המערער. היהמקום לחששו של השופט שהמערער ידע את העובדות הקשורות בשיק, או לפחות עצםעיניו מלראות את העובדות לאשורן וגם עצימת עיניים כזאת פוגמת בתום לבו של האוחזבשיק.
(בפני השופטים : לנדוי, ח. כהן, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ב. רז למערער,עו"ד י. בצלאל למשיב. 13.9.70).
ע.א. 708/69 - דוד פסטרנק נגד מאפיה קואפרטיבית "דגן"
*פיצויי פיטורין. המערער עבד בחלוקת לחם של המשיבה והתעוררה שאלה אם מגיעים לו פיצוייפיטורין בתור "עובד" אצל המשיבה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערער עשה את עבודתוכקבלן עצמאי ואין מגיעים לו פיצויים. הערעור על כך נדחה. המערער נשא בעצמו בהוצאותהחלוקה, היינו החזקת המכונית ושכר הנער שעזר לידו, ומכך, במיוחד, יש להסיק כי היהקבלן עצמאי. הופעת המערער בשעה קבועה בבקר לעבודה אינה מעידה על זכות המשיבהלפקח על עבודתו דוקא, אלא על כך שבשעה זו היה עליו לקבל את הלחם אותו היה מפיץבחנויות.
(בפני השופטים : לנדוי, מני, קיסטר. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד נ. פלדמן למערער,עו"ד ש. נשר למשיבה. 13.9.70).
ע.פ. 341/70 - מדינת ישראל נגד ראובן הרדון.
*קולת העונש (הברחת סמים).
המשיב נמצא אשם בהחזקת 1.6 ק"ג חשיש בשעה שעמד לעזוב את נמל חיפה בדרכוהביתה לסינגפור. הוא נדון לשלשה חדשי מאסר וקנס בסך 500 ל"י. הערעור על קולתהעונש נתקבל. זוהי עבירה חמורה אשר יש להחמיר בעונשה ולפיכך הועלה העונש לשנהאחת מאסר בנוסף לקנס האמור.
(בפני השופטים : זוסמן, לנדוי, ח. כהן, עו"ד גב' לויצקי למערערת, המשיב לעצמו, 13.8.70).
ע.פ. 569/69 - יצחק אנגל נגד מדינת ישראל.
*קבלת שוחד. המערער היה ממונה על מחסן דאר בו היו מאוחסנות גרוטאות שעמדו למכירה. אחדבשם פליס קנה ממשרד הדאר סחורות וקיבל אותן מידי המערערים ויומיים לאחר מכן,ערב החגים, נתן אותו פליס למערער סכום של 50 ל"י שהעביר לו מיד ליד תוך כדילחיצת יד לשלום, מסירת הכסף היתה מלוה באמירה "בשביל שתיה לחג". המערער הורשעבקבלת שוחד והערעור על כך נדחה. השאלה אם ניתן כסף לעובד ציבור בעד פעולההקשורה בתפקידו היא שאלה שבעובדה ובחומר הראיות היה יסוד לממצא שהכסף ניתןלמערער בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הדרך שבה נמסר הכסף וכן העובדה שמתן הכסףחרג מן המקובל, יכלו לשמש יסוד למסקנה כי הכסף ניתן בעד פעולה הקשורה בתפקידושל המערער. אין נפקא מינה בכך אם ניתן הכסף בעד פעולה מסוימת או כדי להטותמשוא פנים בדרך כלל, ומתקבל על הדעת שפליס היה מעונין לרכוש לו יחס אוהד מצדהמערער לגבי העתיד.
באשר לחומרת העונש - המדובר באחראי למחסן שמוחזקות בו סחורות בשווי שלמיליוני לירות ועונש של 1500 ל"י שהוטל על המערער אינו חמור מדי.
(בפני השופטים : זוסמן, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד קאזיס למערער,עו"ד גב' סוכר למשיבה. 9.9.70).
ע.פ. 270/70 - יעקב בן צבי נגד מדינת ישראל.
*הקנס המכסימלי בעבירת מס המבוצעת ע"י מנהל חברה. המערער וחברה בע"מ שהוא היה מנהלה הואשמו בהעלמת הכנסה של כ- 30,000 ל"יבשנת 1965 מתוך ההכנסה של החברה, המערער הואשם בגדר סעיף 224 א' לפקודת מסהכנסה מאחר שהיה מנהלה הפעיל של החברה. החברה נקנסה בתשלום קנס בסך 15,000ל"י והנאשם לתשלום קנס בסך 25,000 ל"י. הנאשם ערער בביהמ"ש המחוזי על חומרתהקנס וזה הוריד את שעור הקנס של המערער לסך 1500 ל"י, המערער טוען כי גם קנסזה חורג מהמקסימום הקבוע בחוק והמשיבה מערערת על הפחתת הקנס ע"י ביהמ"שהמחוזי. ערעורו של המערער נדחה ואילו של המשיבה נתקבל. טענת המערער היתה כיסעיף 222 א' משנת 1963 יצר עבירה חדשה בקובעו כי יראו כאשם בעבירה לפי סעיפים
215 - 220 גם כל אדם אשר בשעת ביצוע עבירה היה מנהל פעיל של חבר בני אדם שעבראת העבירה. אך כיון שלא נקבע עונש בסעיף זה יש לפנות, לטענתו, לסעיף הקובע קנסמקסימלי של 1000 ל"י על כל עבירה בפקודה שלא נקבע לה עונש מפורש. הטענה נדחתהשכן רואים את המנהל הפעיל כאשם בעבירה כאילו עבר את העבירה עצמה שהחברהעברה והעונש של המנהל הוא כאותו עונש שניתן להטיל על החברה לפי סעיף 717 הנ"ל.
אשר לערעורה של המדינה - לא היה כל נימוק בגזר דינו של ביהמ"ש המחוזישיצדיק הקלת העונש. הנימוק שהחברה שלמה קנס גבוה אין לקבלו, מכח סעיף 224 א'בוצעה העבירה ע"י כל אחד מהשניים וכל אחד מהם צריך לשאת בעונשו. לפיכך ישלהחזיר על כנו את גזר הדין של ביהמ"ש השלום.
(בפני השופטים : זוסמן, ח, כהן, מני. החלטה - השופט זוסמן. עו"ד שרויאר למערער,עו"ד גב' סוכר למשיבה. 7.9.70).
ע.א. 1/70 - ירמיהו צנגן ואח' נגד חברת קמרפילד ואח'
*מחיקת הודעה ל"צד ג'" כאשר שני הצדדים בתיק התפשרו. המערערים היו הנתבעים בתביעת נזיקין שעילתה היתה תאונת דרכים. ניתבה להםרשות לשלוח למשיבות הודעות צד ג' לשפותם על הסכומים שחוייבו בהם. כשהגיעהענין לבירור באו התובעים והנתבעים (המערערים) לידי פשרה מבלי שהמשיבות שהןצד ג' היו צד לפשרה. מיד לאחר הפשרה ביקשו המשיבות למחוק את הליכי צד ג' וביהמ"שהמחוזי נעתר לכך. הערעור נדחה. לאחר שסיימו הצדדים העיקריים לתובענה אתהמשפט ביניהם וניתן פס"ד שוב אין מקום להליכי צד ג'. אם יש למערערים תביעה נגדהמשיבות יכולים הם להגיש תביעה על כך.
(בפני השופטים : זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד א. שלוש למערערים, עוה"ד פ. ג. נשיץ וי.סלומון למשיבות. 29.9.70).
ע.א. 308/70 - שמעון לביא נגד קצין התגמולים.
*תביעה לפי חוק הנכים. לפי חומר הראיות שהובא בפני ועדת הערעורים היה צידוק להחלטתה לדחות אתתביעת המערער. בקשת המערער היא כי יאפשרו לו להגיש חוות דעת רפואית נוספת.חוות דעת כזו מהווה ראיה חדשה שנתגלתה וממילא מהוה עילה לשנוי החלטת קציןהתגמולים אם אומנם יש בה כדי להראות שההחלטה הקודמת היתה מוטעית. אין איפואמקום לערעור או להחזרת הדין לועדה ועל המערער לפנות ישירות לקצין התגמולים.
(בפני השופטים : זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד זיו למערער, עו"ד סוכר למשיב. 4.10.70).
ע.א. 146/70 - שבתאי שרם נגד קצין התגמולים.
*תביעה לפי חוק הנכים. תביעתו של המערער להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים נדחתה מחמת התיישנות לאחרשעברו כ- 20 שנה משחרורו מהשרות ועד להגשת התביעה. יש להטיל ספק רב בטענתהמערער כי קצין התגמולים רשאי להאריך את המועד על יסוד שקול דעת בלבד גם אםלא נתמלאו התנאים המנויים בחוק להארכת מועד. ברם אפילו אם פירוש זה נכון איןהמקרה דנא מצדיק הארכת המועד לאחר תקופה כה ארוכה.
(בפני השופטים : לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד ה. נבנצל למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיב.27.9.70).
ע.א. 97/70 - פלוני נגד פלונית.
*תשלום מזונות.
המערער חויב בתשלום 400 ל"י לחודש מזונות לשבעה ילדים מהם חמישה מתחתלגיל 15. הערעור על כך נדחה. ביהמ"ש יכול היה להגיע לסכום זה עפ"י חישוביו לגביהכנסות המערער, ובנוסף לכך אפשר לדרוש מבעל מקצוע כמו המערער שיתאמץ בעבודתוכדי להרויח יותר ולזון את משפחתו מרובת הילדים.
(בפני השופטים : לנדוי, ויתקון, י, כהן. עו"ד ג' רוה למערער, עו"ד קצבורג למשיבה.23.9.70) .
בתוכן
* ע.א. 139/70 - ............................. 30─ * חלוקת האחריות בתאונת דרכים.─* ע.א. 59/70 - ................................ 30─ * אחריות לגרימת תאונת דרכים─* ע.א. 31/70 - ....................................... 31─ * זכותו של בעל דירה בבית משותף לתבוע סילוק יד של דייר אחר─ שבנה צריף ברכוש המשותף.─* ע.א. 686/69 - .................................. 32─ * פירוש הסכם והפרתו.─* ע.א. 597/69 - ........................ 33─ * ביטול פס"ד שניתן בהסכמה כאשר שני הצדדים מבקשים את ביטולו.─* ע.א. 34/70 - ................................ 34─ * השימוש בסעיף 86 של פקודת מס הכנסה לראות עיסקת דמי מפתח כבדויה.─* בג"צ 283/69 - ............... 35─ * השאלה אם ייצוא מחברון לירושלים המזרחית מהווה "יצוא לחוץ לארץ".─* על"ע 4/70 - ..................................... 36─ * השימוש בתואר מחוץ לתואר "עורך דין" בנייר המכתבים של עורך דין.─* בקיצור .................................................................... 37─ * ע.א. 158/70 - חובתם של כונסי נכסים לגלות נושים בעלי זכות קדימה.─ * ע.א. 525/69 - אחיזה כשורה בשיק.─ * ע.א. 708/69 - פיצויי פיטורין.─ * ע.פ. 341/70 - קולת העונש (הברחת סמים).─ * ע.פ. 569/69 - קבלת שוחד.─ * ע.פ. 270/70 - הקנס המכסימלי בעבירת מס המבוצעת ע"י מנהל חברה.─ * ע.א. 1/70 - מחיקת הודעה ל"צד ג'" כאשר שני הצדדים בתיק התפשרו.─ * ע.א. 308/70 - תביעה לפי חוק הנכים.─ * ע.א. 146/70 - תביעה לפי חוק הנכים.─ * ע.א. 97/70 תשלום מזונות.─
─
─
─
─
──