בג"צ 67/71 - פרמו בע"מ נגד ד"ר שטידגל ורשם סימני המסחר
*בקשה למחיקת סימן מסחר.
(ערעור על החלטת רשם סימני המסחר שלא למחוק סימן מסחר - הערעור נתקבל)
העובדות:
למשיב סימן מסחר רשום בשם "דרמול" עוד משנת 1933 וענינו סם משלשל. במשך 38 שנים לא ייבאו בעלי הסימן ולא שיווקו את תוצרתם בארץ. המערערת מייצרת מוצרים פרמצבטיים בישראל והגישה בקשה לרישום המלה "דרמול" כסימן מסחר שלה עבור תכשיר רוקחות נגד עצירות, אלא שטרם הגיעה לדיון בקשתה זו. בינתיים נדונה בקשת המערערת לביטול סימן המסחר של המשיב. הבקשה מושתתת על סעיף 22 לפקודת סימני המסחר שלפיה רשאי כל אדם לבקש מחיקת סימן מסחר רשום אם לא היה שימוש בסימן המסחרי בקשר לסחורה שנרשם לה במשך שתי שנים שקדמו להגשת בקשת הביטול. הרשם קבע כי למערערת מעמד בבקשה, וכן שהמשיב לא השתמש בסימן המסחר. ברם לדעתו יש לו שיקול דעת אם לבטל את הרישום והחליט למנוע את הביטול. הוא נימק החלטתו בין היתר בכך כי השימוש בסימן זה ע"י המערערת יהיה בו כדי להטעות. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. בבקשה לביטול סימן מסחר רשום יש מעמד לכל מעונין ולמערערת, כך פסק ביהמ"ש דלמטה, יש מעמד של נפגע בענין זה ועל אחת כמה וכמה שיש לה מעמד של מעונין. ב. נראה שצדק הרשם כי יש לו שיקול דעת אם לבטל את רישום הסימן גם כאשר לא נעשה בו שימוש ואין הוא חייב לבטלו. ברם אין צורך להכריע בכך שכן אפילו יש לו שיקול דעת הרי אין זה המקרה המתאים להשתמש בשיקול דעת זה נגד ביטול הרישום. ג. העובדה שהמערערת ביקשה לרשום לעצמה סימן מסחר זהה לזה שהיא מבקשת את ביטולו אין לה כל קשר לבקשת הביטול. בקשת רישום סימן המסחר טרם באה לדיון וכאשר זו תידון יוכלו להביא נגדה טענות של גניבת עין וכד' אך אין להביא שיקול זה בחשבון בעת הדיון בבקשת ביטול סימן המסחר עקב אי שימוש בו.
ד. לענין השימוש של המשיב בסימן בחו"ל - לעובדה זו יש ערך אם הוא מתכוון להשתמש בו בארץ, אך לא כאשר מדובר בסימן שאין משתמשים בו בארץ.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. עוה"ד א. גולדברג וה. קוברסקי למערערת, עו"ד י. רפפורט למשיבים. 8.6.71).
המ' 347/71 - מנדל נחום נגד גורן משה
*בקשה לעיכוב יציאה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 4300/71 - הערעור נדחה בעיקרו).
העובדות:
בשנת 1966 כאשר המבקש היה תושב הארץ הגיש נגדו המשיב תביעה כספית. לאחר הגשת התביעה עזב המבקש את הארץ ופרקליטו התפטר מייצוגו ולא הודיע לו. ניתן נגדו פסק דין וכאשרבא ארצה נודע לו על מתן פסה"ד נגדו. לבקשתו בוטל פסה"ד והמשפט התחדש. במצב זה ביקש המשיב צו לעיכוב יציאת המבקש מהארץ והצו ניתן אלא אם יפקיד המבקש במזומן או בערבות בנקאית סכום כסף להבטחת התביעה אם המשיב יזכה בה. על כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. העובדה שהמשיב לא צירף תצהיר לבקשת עיכוב היציאה אינה מונעת מתן הצו. כל הפרטים הדרושים למתן צו העיכוב עולים מתוך הרישומים והמסמכים שבתיק התביעה.
התקנה 254 (א) לתקנות סדר הדין שלפיה ניתן הצו אינה מחייבת הגשת תצהיר דווקא להוכחת העובדות הנחוצות למתן הצו.
ב. בזמן הגשת התביעה היה המבקש תושב הארץ ויציאתו לחו"ל הקשתה על בירור התביעה. לפי נסיון זה היה יסוד למסקנה כי היציאה לחו"ל עתה שוב תכביד על ברור התביעה. כמו כן עלולה היציאה להכביד על ביצוע פס"ד אם ינתן נגד המבקש. כל אחד משני נימוקים אלה מספיק למתן צו עיכוב היציאה.
ג. עם זאת אין צורך בערבות בנקאית או הפקדת כספים ודי אם תנתן ערבות צד שלישי המניחה את הדעת. כמו כן על המשיב להמציא ערובה להטבת נזקי המבקש אם תדחה התביעה.
(בפני השופטים: קיסטר, עציוני, י. כהן. עו"ד י. קפיטולניק למבקש, עו"ד א. מלצר למשיב. 10.6.71).
ע.א. 33/71 - אברהם אדמסקי ואח' נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'
*פסילת פוליסת ביטוח בשל מסירת פרט כוזב בהצעת הביטוח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רובין) בת.א. 1579/68 - הערעור נדחה).
העובדות:
המשיבה הוציאה למערערים פוליסת ביטוח רכב מנועי ובהצעת הפוליסה שנחתמה ע"י אחד המערערים הוצהר על העדר תאונות תוך חמש השנים האחרונות, אירעה תאונה והתברר כי המערער שחתם על הצעת הפוליסה היתה לו תאונה תוך התקופה הנ"ל. הפוליסה הוצאה לאיש שחתם עליה ולשנים אחרים אך אלה לא חתמו על ההצעה והתאונה אירעה כאשר נהג בה אחד האחרים. המשיבה הגישה בקשה לביהמ"ש שיכריז על בטלות הפוליסה מחמת מצג שוא ובקשתה נתקבלה. בכתב התביעה צויינו תאריכים לא נכונים לתקופת תקפה של הפוליסה והמשיבה הועמדה על הטעות וביקשה תיקון כתב התביעה. בקדם משפט ניתן לה זמן של 10 ימים אך היא לא הגישה את התביעה המתוקנת. רק תוך כדי שמיעת המשפט ביקשה המשיבה להרשות לה תיקון בו במקום ומבוקשה ניתן לה. על החלטות ביהמ"ש כאמור נסב הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. למרות שהתאריכים של הפוליסה בכתב התביעה לא היו נכונים היה ברור כי נפלה טעות והיה ידוע לאיזו פוליסה הכוונה. בין המערערים למשיבה לא היתה כל פוליסה נוספת. אם המשיבה לא עמדה במצוות התקנות לענין תיקון כתב תביעה אין לפסול בשל כך את ההליכים שננקטו לאחר מכן. אי קיום התקנות אינו פוסל שום הליך אם ביהמ"ש לא הורה אחרת.
ב. לטענת המערערים שאילו היה על המשיבה להגיש תביעה חדשה במקום לתקן תובענתה המקורית היה חל על התביעה התישנות לפי פקודת ביטוח רכב מנועי - הליכי התיקון של כתבי טענות נוצרו גם לשם מניעת טענות התישנות נגד מי שהגיש תביעתו במועדה אך באשר נפלה טעות בלשונה או בהנמקתה. משתוקנה התביעה מונים את תקופת ההתישנות עד ליום הגשת התביעה המקורית ולא עד מועד הגשת התביעה המתוקנת.
אפילו אין מתירים תיקון התביעה ע"י הוספת עילה שכבר התישנה ביום שבו נתבקש התיקון, הרי במקרה שלפנינו נתבקש תיקון פרט אחד מפרטי העובדות הנטענות בכתב התביעה, ושום עילה לא הוספה או השתנתה עקב התיקון.
ג. לגופו של ענין היה מצג שוא מצד המבוטח שחתם על הצעת הביטוח והצעה זו מתיחסת לכל המבוטחים על פי הפוליסה, כפי שהפוליסה עצמה מעידה.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, י. כהן. עו"ד ש. פסקא וד. נקדימון למערערים, עו"ד א. מלצר למשיב. 8.6.71).
ע.א. 619/70 - אלקרא סלים נגד עלי חלבי ואח'
*גובה פיצויים על נזקי תאונת דרכים.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט דורי) בת.א. 563/69 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המערער נפצע ביולי 1966 בתאונת דרכים ונגרם לו שבר מרוסק של עצם הירך השמאלית, הוא נותח פעמיים ורק לאחר הניתוח השני שנעשה בחודש מאי 1969 היה מסוגל שוב ללכת ללא תמיכה. המערער היה מאושפז מספר פעמים בבתי חולים, רגלו נתקצרה בשלושה סנטימטרים וחצי והוא עדיין חש בכאבים ברגלו בעת חילופי מזג אויר. במשך 47 חדשים לא היה מסוגל לעבוד. על קביעת גובה הנזקים נסב הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. בקביעת פיצוי על אי כושר לעבוד עד להחלמה לא לקח ביהמ"ש המחוזי בחשבון כי מאז התאונה שאירעה במיתון חלה התעוררות בשוק העבודה בשטח שבו עבד המערער ולכן יש להעלות את הסכום שקבע ביהמ"ש מ- 500 ל"י לחודש הפסד השתכרות ל- 750 ל"י לחודש.
ב. לגבי העתיד פסק ביהמ"ש המחוזי סכום גלובאלי על חשבון סיכויי השתכרות בסך עשרת אלפים ל"י. ביהמ"ש לקח בחשבון כי המערער יוכל להיות נהג מונית כפי שרצה להיות לפני קרות התאונה. ביהמ"ש לא היה צריך לקשור את חשבון ההפסדים למקצוע הנהיגה דווקא, אלא היה צריך להביא בחשבון את המקצועות האחרים בהם היה מסוגל לעסוק ושבהם עסק לפני כן (טרקטוריסט, מפעיל מנוף, מסגר, רתך) ושבהם עלה השכר מאז מלחמת ששת הימים. נראה איפוא שהמערער סבל נזק כספי ניכר ונמשך עקב הגבלת כושר עבודתו במשך תקופה ארוכה (הוא כיום בן 37), לכן חורג מקרה זה מן הכלל שאין ביהמ"ש שלערעור מתערב בקביעת סכומים שבאומדנא, ויש לשנות את הסכום ולהעמידו על עשרים אלף ל"י.
ג. לגבי פיצוי על כאב וסבל קבע ביהמ"ש המחוזי סך 7500 ל"י, ולנוכח הסבל הרב של המערער במשך החדשים הארוכים בהם היה נתון לפרקים בגבס ובבתי חולים, וכן הסבל שהוא עוד סובל יש להעלות סכום זה ל- 12,000 ל"י.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד י. יהודה למערער, עו"ד ר. רון למשיבים. 1.6.71).
ע.א. 635/70 - יעקב מנדלסון נגד יעקב קפלן ואח'
*תביעת פיצויים של ילד שנפצע בבית הספר.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת פורטונה) בת.א. 635/68 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער היה תלמיד כתה א' בבית ספר "עליה" בחיפה ובעת ההפסקה בין השעורים נמצא על משטח שגבהו מעל פני רצפת האספלט הוא כ- 30 סנטימטר. המשטח אינו מגודר. יחד עם המערער היו במקום ילדים רבים אחרים ולפתע נדחף ע"י ילד אחר מהמשטח נפל ונפצע. תביעת המערער היתה תחילה נגד המשיב הראשון שהוא מנהל ביה"ס בטענה כי לא קיים השגחה ופיקוח יעילים על הילדים ולא מנע הצטופפות על המשטח, נגד המדינה באחריות שילוחית ונגד העיריה והמדינה כמחזיקות של המקום, באשר המשטח היה מקום מסוכן והחזקתו בלתי מגודר מהוה הפרת חובת זהירות המוטלת עליהן כמחזיקות המקום. בסיכומיו בביהמ"ש דלמטה זנח המערער את הטענה בדבר החזקת מקום מסוכן והתיחס רק לרשלנות המנהל ואחריות השילוחית של המדינה כמעבידתו של המשיב. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. המערער זנח את התובענה בגין החזקת מקום מסוכן ולא התיחס לה בסיכומיו. אין על ביהמ"ש לדון בעילת רשלנות שהתובע עצמו אינו מתיחס לה בסיכומיו.
ב. אשר לרשלנות המנהל בענין הפיקוח וההשגחה על הילדים - החצר היא קטנה ודי במורה אחת כדי להשגיח על הילדים. מורה כזו היתה וסיירה בחצר. ברגע התאונה היתה בפינה אחרת של החצר ממנה לא ראתה את מקום התאונה, אך מיד באה למקום. היו הוראות קבע לילדים לא לרוץ ולהתפרע וילדים שעברו על הוראה זו נענשו קשות, ביהמ"ש דלמטה קבע כי הפיקוח של המורה היה יעיל ומספיק ועל כך אין לערער.
ג. לטענה כי היה בין הילדים נוהג של משחק דחיפות מהמשטח - הנהלת בית הספר לא ידעה על משחקים אלה והילדים היו נזהרים שלא לנהלם כאשר ראו מורה מתקרב. אין ליחס רשלנות להנהלה בשל עצם העובדה שלא ידעו על המשחקים ואין לאמר שצריכים היו לדעת עליהם.
ד. כאמור קבע ביהמ"ש כי סדרי הפיקוח היו מספיקים ואין לשנות מסקנה זו. אך אפילו היה פיקוח אינטנסיבי בלתי פוסק על התלמידים אי אפשר היה למנוע דחיפה פתאומית של ילד. חובת ההשגחה של המנהל על הילדים איננה מוחלטת. יש למצוא את האיזון בין האינטרס של ההשגחה על הילדים ומניעת תאונות מצד אחד, והיכולת להקצות כוח אדם להשגחה על התלמידים מצד שני, מציאת איזון זה נתון לשיקול דעת ההנהלה ובמקרה דנא היה שיקול הדעת נכון. הלכה פסוקה היא כי מידת ההשגחה הנדרשת ממנהל בית ספר ומוריו כלפי תלמידים היא כמידת ההשגחה שמקיים אב זהיר כלפי בנו וגם זו אינה מוחלטת ואינה מונעת כל אפשרות של תנועה מצד הילד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד ח. גלזר למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבים. 2.6.71).
בג"צ 185/71 - ד"ר אבנר פלק נגד מנהל שרותי הטלפון ואח'.
*התקנת טלפון העותר קובל על כך שבחודש מאי 1970 שילם במשרד הדואר 450 ל"י ותמורת זאת התחייב במשרד הדואר להתקין בביתו תוך 6 חודשים טלפון ואילו עד היום הזה הטלפון לאהותקן. הוא מבקש לחייב את משרד הדואר להתקין מיד טלפון בביתו ועד שלא יותקן הטלפון הוא מבקש למנוע מלחבר כל טלפון נוסף בכל מקום שהוא בישראל. העתירה נדחתה. אם אמנם התקשר העותר בחוזה עם משרד הדואר שבו התחייב משרד הדואר התחייבות כלשהי, הרי אין זה ענין לבג"צ אלא לביהמ"ש השלום או המחוזי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. 23.5.71).
ע.א. 283/70 - מפעלי מוזיקה ישראליים בע"מ נגד פקיד השומה.
*מס הכנסה המערערת עוסקת בהפצת תקליטים והיא נוסדה כתוצאה מהסכם שנעשה בין שתי חברות אחרות - הד ארצי בע"מ וחברה א"י מזרחית בע"מ. למערערת היו רוחים בשנות המס 1965, 1964 והחליטה לזכות את חשבון כל אחת משתי החברות המייסדות בסכום של כ- 60,000 ל"י לשתי שנות המס. היא ניכתה את הסכומים הנ"ל מרווחיה ואך פקיד השומה לא הכיר בהוצאה זו הואיל ולא ראה בה הוצאה בייצור הכנסה אלא חלוקת הרווחים של המערערת בין בעלי מניותיה ולחילופין ראה בכך עיסקה מלאכותית. ערעור המערערת לביהמ"ש המחוזי נדחה וגם הערעור על כך נדחה. ההחלטה של מנהלי
המערערת קובעת כי הזיכוי הוא כדמי ניהול עבור פעילותן של החברות המייסדות בניהול המסחרי של החברה וכן כהחזרת הוצאות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי החברות המייסדות לא ניהלו את עסקי החברה המערערת ולא הגיעו להם דמי ניהול ולא היו להם כל הוצאות. בביהמ"ש העליון הסכים ב"כ המערערת שהחברות המייסדות לא ניהלו את עסקי המערערת ולא מגיע להם דמי ניהול אלא שלטענתו שולמו הסכומים הנ"ל כדמי זכיון ובעד ייעוץ ושרות טכני. טענות אלה לא נתקבלו. בהחלטת המערערת נאמר שהתשלום הוא עבור ניהול מסחרי ואדמיניסטרטיבי והחזרת הוצאות ולא נאמר דבר על זכיון וייעוץ. למעשה, אופיו האמיתי של התשלום הוא חלוקת רווחים של המערערת בין החברות המייסדות וכוונת החברות המייסדות מלכתחילה היתה כי הרווחים לא ישארו בידי המערערת אלא יחולקו בין המייסדות. מדובר איפוא על חלוקת רווחים בין בעלי המניות ולא בהוצאות כספים למטרות שעליהן מדובר בהחלטת המנהלים של המערערת.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד לאלו למערערת, עו"ד ע. רובין למשיבה. 19.5.71).
ע.א. 633/70 - משה רבינוביץ נגד כונס הנכסים הרשמי.
*בקשה לשחרור מפשיטת רגל המערער היה שותף בעסק יחד עם אחר והגיש בקשה להכריזו כפושט רגל מן הטעם שאין הוא יכול לשלם חובותיו, הוא הוכרז כפושט רגל ובהתאם לבקשתו פורקה השותפות. לאחר שמבוקשו ניתן לו פנה שנית לביהמ"ש על יסוד התפתחויות שונות וביקש לשחררו מפשיטת הרגל. בקשתו נדחתה והערעור על כך נדחה. כדי לשחררו מפשיטת רגל צריך המערער להגיש הצעת פשרה במסגרת הליכי פשיטת הרגל ואין הוא יכול לסמוך על הצעת פשרה שהוגשה ע"י השותף השני והשותפות לנושים ושנתקבלה ע"י הנושים.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. החלטה - השופט מני. 3.6.71).
ע.א. 426/70 - עוה"ד בר שלום ולוינבוק נגד היועץ המשפטי.
*גובה שכ"ט למנהלי עזבון שני המערערים נתמנו כמנהלי עזבון המנוח שעבי והשקיעו עבודה מרובה עד שקבלו תמונה על נכסי המנוח והלוואות שנתן, כן הגישו משפטים לגביית חובות ואף גבו למעלה מארבעים אלף ל"י. הם הפסיקו את מלאכתם כאשר העזבון הוכרז כפושט רגל. שווי האקטיבים של העזבון לפני תשלום החובות היה 380 אלף ל"י. למערערים נפסק סכום של 4000 ל"י שכ"ט וביהמ"ש העליון קיבל את ערעורם והעלה את הסכום ל- 9500 ל"י שהוא מחצית הסכום שהיו זכאים לו אילו סיימו את המלאכה כולה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד סוכובולסקי למערערים, עו"ד נתן למשיב. 23.5.71).
בר"ע 101/71 - חברה לבנין של סולל בונה בע"מ נגד יוסף ביטון.
*עדות בדבר משכורות עובדים בתביעת פיצויים של המשיב נגד המערער התעוררה שאלת השכר החדשי של המשיב. המערערת ביקשה להעיד אדם העוסק בהכנת המשכורות במקום העבודה של המשיב כיום. באמצעות עד זה ביקשו להגיש תלושי משכורות ששולמו לעובדים אחרים באותו מקום. המשיב התנגד בטענה כי לפי סעיף 234 לפקודת מס הכנסה מסמכים המתיחסים למשכורת עובדים אין לגלות אלא במשפטי מס הכנסה. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענה זו והערעור על כך נתקבל. ההוראה בסעיף 234 הנ"ל היא הוראה ענשית גרידא והעובדה
שנותן עדות עובר עבירה בנתינתה אינה הופכת את העדות לבלתי קבילה. ברם בכלל אין הסעיף הנ"ל מכוון לפקיד מפעל העוסק במשכורות. המדובר בפקיד מס הכנסה שאינפורמציה על המשכורות מתקבלת על ידו במסגרת מילוי תפקידו ואין הוא רשאי לגלות ידיעותיו אלא במשפטי מס הכנסה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני, החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ב. נוימן למערערת, עו"ד י. שפירא למשיב. 8.6.71).
ב.ש. 109/71 - מדינת ישראל נגד מיכה רוקנשטיין ואח'
*שחרור בערבות שלושת המשיבים הואשמו בעבירת התפרצות, אחד מהם הואשם גם בתקיפת שוטר והתביעה בקשה לעצור את המשיבים עד לסיום ההליכים נגדם, התביעה טענה כי מדובר בכנופית פורצים מסוכנים שנתפשה ואילו ביהמ"ש המחוזי הורה לשחררם בערבות בין השאר מן הטעם שהראיות הן קלושות. הערעור על כך נתקבל. נכון שלנאשמים עומדת חזקת חפות מפשע והם זכאים לכאורה להתהלך חופשי עד לבירור דינם, אלא אם יש בידי המדינה לסמוך בקשת מעצר על נסיבות מיוחדות. ברם כאן הובאו נסיבות כאלה. ראשית אין זה נכון שהראיות הן קלושות אלא יש כאן ראיות בעלות משקל. שנית, בהסתמך על עברם הפלילי העשיר של המשיבים, יש יסוד סביר לחשש כי לציבור נשקפת סכנה מהמשיבים המצדיקה את מעצרם, כמו כן לגבי שניים מן המשיבים החשש הוא שבצעו את העבירות תוך כדי היותם משוחררים בערבות באישומים אחרים שעליהם הם עומדים לדין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן. המשנה לפרקליט המדינה י. בלטמן למבקשת, עו"ד מ. אלוני למשיבים).
ב.ש. 97/71 - ד"ר אהרון לבנשוס נגד מדינת ישראל.
*העברת משפט לעיר אחרת המבקש תושב ירושלים ביצע עבירת תנועה באיזור נתניה והועמד לדין בביהמ"ש בנתניה, המבקש הוזמן לביהמ"ש בנתניה לטיעון בלבד אך הוא הביא אותו יום את עדו בחשבו שהמשפט יתברר באותו יום. כיון שנדחה המשפט הוא מבקש להעביר את הדיון לירושלים, בקשתו נדחתה. ביהמ"ש בנתניה מוסמך לדון בענין, העד מטעם התביעה הוא מנתניה ויצטרך לבוא לירושלים למשפט. שיקול זה בא כנגד השיקול שהמבקש יצטרך להביא את עדו לנתניה, כיון שכך יש ללכת בהתאם להוראת המחוקק שהענין יידון באיזור שבו נעברה העבירה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. המבקש לעצמו, עו"ד גב ז. לויצקי למשיבה. 1.6.71). ב.ש. 114/71 - מדינת ישראל נגד שלמה בן - הרוש ואח'.
*שחרור בערבות המשיבים הועמדו לדין בפני הרכב של שלשה שופטים כאשר עמד נגדם צו מעצר עד לסיום ההליכים. לפני השמעת הטיעון החליט ביהמ"ש לשחרר את המשיבים ממעצרם הואיל ומיום הגשת כתב האישום עברו למעלה מ- 60 יום. ב"כ המדינה ביקש, לאחר הטיעון, לעצור את המשיבים מחדש אך הבקשה הופנתה ע"י ההרכב שדן במשפט לשופט תורן הדן בבקשות מעצר. שופט זה החליט לא להזקק לבקשה בסברו כי מאחר שהמשיבים שוחררו ע"י ההרכב הדן במשפט מפני שעברו למעלה מ- 60 יום מהגשת כתב האישום אין לו סמכות לעצרם מחדש. הערעור על כך נתקבל. משהתחיל בירור משפטו של הנאשם חזרה ליושנה סמכות ביהמ"ש לצוות על מעצר הנאשם עד לתום ההליכים, ועם השמעת הטיעון כלפי כתב האישום החל בירור המשפט. לפיכך הוחזר התיק לדיון בביהמ"ש המחוזי.
(בפני: הנשיא אגרנט. 8.6.71).
המ' 45/71 - דניאל קנפו נגד מדינת ישראל.
*בקשת רשות ערעור אין למבקש סיכוי להצליח בטענתו כי הדיבור "רשלנות" בסעיף 62(2) לפקודת התעבורה כוונתו לסטיה חמורה מהנורמה של זהירות סבירה להבדיל מסטיה רגילה, שכן אין הצדקה שלא לתת למונח האמור את מובנו הרגיל. כמו כן לנוכח המסיבות החמורות של התאונה בה נפצעו שלשה אנשים אין סיכוי שביהמ"ש העליון יתערב בעונש של 3 חודשי מאסר, קנס של 2,000 ל"י ופסילה לתקופה של 10 שנים, כיון שכך אין מקום להרשות לערער.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד רוטמן למבקש, עו"ד גב ז. לויצקי למשיבה, 18.5.71).
ב.ש. 94/71 - יהושע ערוסי נגד שייח בע"מ ואח'.
*הארכת מועד ב"כ המבקש קיבל הודעה טלפונית על הקראת פס"ד אך לא הופיע כי למחרת עמד לצאת לחו"ל. הוא יצא לחו"ל לרגל עבודתו ומצב בריאותו ועתה הוא מבקש הארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה נדחתה. ב"כ המבקש יכול היה להעביר את הטיפול בענין לידי עו"ד אחר ויציאתו לחו"ל אינה מהווה טעם המצדיק הארכת מועד. עו"ד היוצא לחו"ל חייב להסדיר את עבודת משרדו שלא תפגע העבודה השוטפת ואין הוא יכול להסתייע בבקשות להארכת מועדים.
(בפני: הרשם ברטוב. 8.6.71).
המ' 243/71 - אליעזר מורדוב נגד יוסף שכטמן.
*תיקון כתב תביעה המשיב תבע את המבקש בתביעת פינוי ולאחר שהוגש כתב ההגנה ביקש המשיב תקון כתב התביעה ע"י החלפת העילה. בימ"ש השלום דחה את הבקשה ואילו ביהמ"ש המחוזי נעתר למשיב והתיר את התקון. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. נכון שלא היה מקום לבטל את החלטת בימ"ש השלום והמשיב יכול היה להפסיק את הדיון בתובענתו ולהגיש תובענה אחרת. ברם התוצאה הנובעת מהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי היא אותה תוצאה שהיתה נובעת מחילופי כתב התביעה ואין איפוא מקום להצדיק מתן רשות ערעור. עם זאת על המשיב לשאת בהוצאות המבקש עד לחילופי העילה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד א. משאלי למבקש, עו"ד י. אברמן למשיב. 1.6.71).
ע.פ. 178/71 - עסחק אלחדד נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (עבירות מוסר) המערער ניסה לעשות מעשה סדום בנער בן 14 ולאחר שזה ברח השיגו והכהו והוציא מכיסו 20 ל"י שהיו עימו, הוא נדון לשנתיים מאסר. ביהמ"ש העליון לא קיבל את המלצת שרות המבחן לשחרר את המערער אך עם זאת החליט להפחית את העונש לשנה אחת מאסר ושנה מאסר על תנאי וכן שנתיים מבחן לאחר השחרור מהמאסר.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד יאראק למשיבה. 6.6.71).
ע.פ. 17/71 - פיטר אגוד סהג'יאן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מוסר) המערער, בהיותו בן 18, בעל ילדה בת 8 קרובת משפחה. זה היה כתוצאה מדחף מיני שלא הצליח להשתלט עליו. המעשה קשור עם גיל ההתבגרות ולא עם מצב חולני ואין סכנה שיחזור על מעשה כזה. כמו כן המשפחות התפייסו והשלימו ביניהן. המערער נדון ל- 3 שנות מאסר וביהמ"ש העליון החליט כי מחצית מהתקופה הנ"ל תהיה מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד שטראוס למערער, עו"דיאראק למשיבה, 31.5.71).
ע.פ. 65/71 - יצחק דרורי נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירות מרמה המערער הורשע בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, קבלת אשראי במרמה בנסיבות מחמירות ומעילה באמון ע"י עובד ציבור ונדון לשנה מאסר. את כל העבירות ביצע בהיותו בתפקיד גזבר עירית טבריה. הוא לקח מקדמות ע"ח משכורתו ולטענתו התכוון להחזירן. המקדמות נרשמו בכרטיסים של אחרים. המקדמות הסתכמו פי שלוש ממשכורתו נטו וכוונתו היתה להחזירן באפריל בעוד שהן נלקחו חצי שנה קודם לכן. העבירות היו כרוכות בזיוף תלושים, שוברי תשלום וכרטיסים של אחרים וביהמ"ש דחה את גירסת המערער כי לא הוא שזייף את המסמכים הללו, וקבע כי הוא נתן את ההוראה שלא לנכות לו את המקדמות. ערעורו נדחה. ביהמ"ש העליון התייחס לטענה המשפטית בדבר הגדרת חיבור מסמך כוזב אך השאלה לא היתה צריכה להכרעה בערעור דנא, באשר חלק מהמסמכים שזויפו ודאי ענה על ההגדרה של חיבור מסמך כוזב. כמו כן התיחס ביהמ"ש למכלול העבירות במסגרת הנתונים שהוכחו ודחה את הערעור.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד מ. רום למערער, עו"ד גב ר. סוכר למשיבה. 3.6.71).
ע.פ. 177/71 - חברת מגביר בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מס) המערערים הם חברה ומנהלה שהורשעו בעריכת דין וחשבון לא נכון על הכנסות החברה. טענת המערערים היתה כי מתוך טעות משפטית לא כללו את הסכום המדובר בדין וחשבון שהגישו. החברה נדונה לתשלום 12,000 ל"י קנס והמנהל לתשלום 5,000 ל"י. כמו כן הטיל ביהמ"ש מאסר תמורת קנס על המנהל. למעשה סבלה החברה הפסדים וכנראה לא נגרם נזק לאוצר כתוצאה מהדו"ח הלא נכון. מנהל החברה הגיע עד פשיטת רגל ועד היום טרם שוחרר. לנוכח נסיבות הענין ובהתחשב בגילו של המנהל שהוא בן 67 החליט ביהמ"ש העליון כי הקנס שלו יועמד על 3,000 ל"י ללא מאסר תמורתו והוא ייגבה כדרך שגובים חוב אזרחי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד עמיר למערערים, עו"ד יאראק למשיבה. 31.5.71).
ע.פ. 132/71 - עלי בן מוחמד אסרי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (התפרצות וגניבה) המערער השתתף יחד עם אחרים בביצוע סדרה של גניבות בבנינים לא גמורים בירושלים. השותפים האחרים היו שומרי לילה בבנינים אלה והמערער ארגן אותם לחבורת פורצים. השותפים האחרים נדונו לתקופות מאסר שונות עד 4 שנים ובערעורים שלהם הפחית ביהמ"ש העליון שנה אחת מאסר אצל כל אחד מהם. המערער דנא נדון ל- 5 שנות מאסר וביהמ"ש העליון החליט להעמיד את המאסר בפועל על 4 שנים ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן נשאר בתוקפו צו חילוט לגבי טנדר של המערער שבו הועבר שלל הגניבות.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. לוין למערער, עו"ד גב ז. לויצקי למשיבה. 26.5.71).
ע.פ. 154/71 - אליהו אלבז נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירת תנועה המערער שהוא נהג אוטובוס הואשם בכך כי באוקטובר 1968 לא נתן זכות קדימה להולכי רגל שחצו מעבר חציה. כתב האישום הוגש חצי שנה לאחר ביצוע העבירה והמשפט החל להתברר שנה לאחר המעשה. העיד השוטר שרשם את הדו"ח והוא רענן את זכרונו מתוך הדו"ח בציינו כי אינו זוכר את הפרטים אלא לפי מה שהוא קורא בדו"ח שרשם. הדו"ח לא הוגש כמוצג בביהמ"ש. המערער הורשע בדין וערעורו נדחה. התביעה לא היתה
חייבת להגיש את הדו"ח כמוצג והסנגוריה היתה רשאית לעשות זאת בחקירת שתי וערב, די היה בעדותו של השוטר כדי לבסס את ההרשעה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. החלטה - השופט כהן. עו"ד בן שוהם למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה, 25.5.71).
ע.פ. 179/71 - שלמה ניר נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חטיפת אדם ואיומים) המערער הורשע בעבירה של חטיפת אדם ואיום במעשה אלימות ותקיפה וכן הובאה בחשבון עבירה נוספת של בריחה מכלא שאטה. הוא נדון ל- 3 שנות מאסר המצטבר ל- 7 שנות מאסר שהוטלו עליו לפני כן בשל עבירות חמורות אחרות כולל תקיפת שוטר כשהמערער היה מזוין בנשק, עבירות המערער הן עבירות שיש להתייחס אליהן בחומרה ובמיוחד לגבי המערער שהוא עבריין מועד בעל עבר פלילי עשיר. אעפ"כ יתכן שצעיר בגילו של המערער עשוי עוד לחזור למוטב וניתן להקל במידת מה בעונשו. אי לכך יהיו 18 חודשים מהעונש החדש חופפים את עונש המאסר של 7 שנים.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני, החלטה - השופט לנדוי. המערער לעצמו, עו"ד קירש למשיבה. 27.5.71).
ע.פ. 100/71 - טוביה קוכמן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות מוסר ותקיפת שוטרים) המערער ביצע מעשה מגונה בנערה שישבה על ידו באוטובוס וכשנעצר ע"י שוטרים שהיו באוטובוס התפרע. בביהמ"ש הודה בעבירות ולבקשתו צורפו לכתב האישום עבירות נוספות של פריצה, תקיפה, עושק, שימוש ברכב ללא רשות, איומים, החזקת סם מסוכן ועוד. בשל כל העבירות האלה נדון המערער לשנתיים מאסר. הערעור על חומרת העונש נדחה. למערער הרשעות קודמות ובשל אחת העבירות נדון ל- 3 שנות מאסר וקיבל חנינה מהנשיא לגבי 21 חודשים. לאחר מכן חזר וביצע עבירות חדשות. תמוה שביהמ"ש הסתפק באדם כזה בעונש של שנתיים מאסר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. המערער לעצמו, עו"ד גב' ד. ביניש למשיבה. 25.5.71) .
=ע.פ. 525/70 - שלום אלבז נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבת רכב והתפרצות) המערער ביצע גניבת רכב והתפרצויות ונדון לשנתיים מאסר לאחר שנלקחו בחשבון 5 תיקים נוספים שצורפו לפי בקשת המערער. למערער הרשעות קודמות רבות ובעבר הסתפקו במאסרים על תנאי בפסילה לנהיגה והמערער המשיך בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות וללא רשיון גם בתקופת הפסילה. אי לכך אין מקום להקל בענשו.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני, החלטה - השופט ברנזון, עו"ד ש. קינג למערער, עו"דע. רובין למשיבה. 1.6.71).
ע.פ. 388/70 - מרדכי יצהרי ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שוד והחזקת סמים) המערערים הורשעו בעבירה של ביצוע שוד והחזקת חשיש ונדונו הראשון ל- 4 שנות מאסר והשני ל- 5 שנות מאסר. לענין עונש המאסר של המערער הראשון הרי לנוכח עברו יש לאשר את העונש. מאידך החמיר ביהמ"ש עם המערער השני משום שהוא נרקומן אך רשימת עבירותיו הקודמות של מערער זה אינה כוללת עבירה של שמוש בסמים מסוכנים. לפיכך יש להמיר ענשו של מערער זה ל- 4 שנות מאסר.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - הנשיא אגרנט. 20.5.71).
ע.פ. 157/71 - פלורנס סיגלמן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (הברחת סמים) המערערת יחד עם אחר ניסתה להבריח 32 ק"ג חשיש במזוודות עם תחתית כפולה. היא נדונה לשנה אחת מאסר וערעורה על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ביהמ"ש המחוזי לא נתן אמון בדברי המערערת שהיא לא ידעה שהאיש השני שאתו נסעה הסתיר במזוודות את החשיש ולנוכח נסיבות הענין אמנם לא היה סביר סיפורה של המערערת. אשר לעונש הרי שאין הוא חמור מדי בנסיבות הענין.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. המערערת לעצמה, עו"ד יאראק למשיבה. 7.6.71).
ע.פ. 175/71 - משה רבינוביץ נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות לפי פקודת פשיטת רגל) המערער הואשם ב- 5 אישומים עפ"י סעיף 127 לפקודת פשיטת הרגל ואחד עפ"י סעיף 120 לפח"פ. הוא הורשע ב- 4 מן האישומים והוטל עליו מאסר של 6 שנים. הערעור על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש דלמטה התבטא תוך כדי מהלך הדיון במילות גנאי נגד המערער והשופט עצמו ראה להביע צער על מילות הגנאי שיצאו מפיו. הסניגור טען שלא נעשה כאן משפט אלא עוול וכן ראה את הדבר המערער עצמו. ביהמ"ש דלמטה התכוון בוודאי להטיל על המערער עונשים מצטברים אשר ביחד הצטברו ל- 6 שנים ולא עונשי מאסר חופפים של 6 שנים שכן העונש המירבי הקבוע בחוק לכל אחת מהעבירות הוא שנתיים. בהתחשב בכל נסיבות הענין די בכך אם העונשים יהיו חופפים ולא מצטברים באופן שהמאסר הכולל יהיה שנתיים בלבד. וכמו כן קנס של 20,000 ל"י.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד הגלר למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 8.6.71).
ע.פ. 168/71 - מדינת ישראל נגד אליאס בן יחזקאל.
*קולת העונש (עבירת פגע וברח)
המשיב פגע באדם תוך נהיגת רכב אך הוא לא היה אשם בתאונה. לאחר הפגיעה עצר את המונית בה נהג ירד לכביש הרים את הפנס שנשבר כתוצאה מהפגיעה באדם וחזר למונית, אמר לנוסעים שלא קרה דבר ונסע מהמקום. נסיעתו מהמקום לא החמירה את מצב הנפגע שכן מכונית אחרת העבירה את הנפגע לביה"ח מיד אך האיש נפטר. המשיב הועמד לדין והורשע באי עצירה לאחר תאונה כדי לעמוד על תוצאות התאונה, באי הגשת עזרה לנפגע וכן בנסיעה ללא אורות. הוא נדון ל- 3 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשים מאסר על תנאי ופסילה למשך שנה וחצי. הערעור על קולת העונש נתקבל. ספק אם היה מקום להרשיע את המערער באי עצירה לאחר התאונה שכן הוא עצר במקום ועמד על תוצאות התאונה, אך די בהרשעה של אי הגשת עזרה לנפגע ונסיעה ללא אורות כדי לקבל את הערעור על קולת העונש. העונש המירבי על העבירה הנ"ל הוא מאסר של 9 שנים וכיום אף אין להסתפק במאסר על תנאי בעבירה כזו. כמו כן קיימת כיום תקופת מינימום של 3 שנים לענין פסילה לנהיגה (אם כי העבירה בוצעה לפני התקון בתקנות), ברור שע"י קביעת שני הדברים הללו נתן המחוקק ביטוי למגמתו שבתיהמ"ש יתייחסו לעבירה של הפקרת האדם שנפגע ע"י רכבו של הנאשם בחומרה יתירה. גם ביהמ"ש העליון בשורה של פסקי דין עמד על כך שנהגים כאלה אינם ראויים לנהוג בכבישים. גם אין להתחשב בנסיבות המקלות של המקרה: שהמשיב לא היה רשלן, מחדל ההפקרה לא הביא להרעת מצבו של הנפגע ופרנסת המשיב היא על נהיגה במונית. נסיבות אלה אינן שקולות כנגד החומרה של העבירה הנדונה. יתרה מזו המשיב המשיך לנסוע ללא אורות וניסה לטשטש את עקבותיו. כמו כן למשיב רשימה של עבירות תעבורה שונות. כל אלה מצדיקות פסילת המשיב מלנהוג במשך 10 שנים. גם עונש המאסר קל מדי אך לענין זה אפשר להתחשב בנסיבות המקלות שנזכרו לעיל.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ד. ביניש למערערת, עו"ד ש. קינג למשיב. 9.6.71).
בתוכן
* בג"צ 67/71 - ........................ 334 ─ * בקשה למחיקת סימן מסחר.
─* המ' 347/71 - .................................... 334 ─ * בקשה לעיכוב יציאה.
─* ע.א. 33/71 - ......... 335 ─ * פסילת פוליסת ביטוח בשל מסירת פרט כוזב בהצעת הביטוח.
─* ע.א. 619/70 - ............................. 336 ─ * גובה פיצויים על נזקי תאונת דרכים.
─* ע.א. 635/70 - .......................... 336 ─ * תביעת פיצויים של ילד שנפצע בבית הספר.
─* בג"צ 185/71 - התקנת טלפון .............................................. 337 ─* ע.א. 283/70 - מס הכנסה ................................................. 337 ─* ע.א. 633/70 - בקשה לשחרור מפשיטת רגל ................................... 338 ─* ע.א. 426/70 - גובה שכ"ט למנהלי עזבון ................................... 338 ─* בר"ע 101/71 - עדות בדבר משכורות עובדים ................................. 338─* ב.ש. 109/71 - שחרור בערבות ............................................. 339 ─* ב.ש. 97/71 - העברת משפט לעיר אחרת ..................................... 339 ─* ב.ש. 114/71 - שחרור בערבות ............................................. 339─* המ' 45/71 - בקשת רשות ערעור .......................................... 340 ─* ב.ש. 94/71 - הארכת מועד ............................................... 340─* המ' 243/71 - תיקון כתב תביעה .......................................... 340─* ע.פ. 178/71 - חומרת העונש (עבירות מוסר) ................................ 340─* ע.פ. 17/71 - חומרת העונש (עבירות מוסר) ................................ 340─* ע.פ. 65/71 - הרשעה בעבירות מרמה ....................................... 341 ─* ע.פ. 177/71 - חומרת העונש (עבירות מס) .................................. 341─* ע.פ. 132/71 - חומרת העונש (התפרצות וגניבה) ............................. 341─* ע.פ. 154/71 - הרשעה בעבירת תנועה ....................................... 341─* ע.פ. 179/71 - חומרת העונש (חטיפת אדם ואיומים) .......................... 342 ─* ע.פ. 100/71 - חומרת העונש (עבירות מוסר ותקיפת שוטרים) .................. 342 ─* ע.פ. 525/70 - חומרת העונש (גניבת רכב והתפרצות) ......................... 342 ─* ע.פ. 388/70 - חומרת העונש (שוד והחזקת סמים) ............................ 342─* ע.פ. 157/71 - חומרת העונש (הברחת סמים) ................................. 343 ─* ע.פ. 175/71 - חומרת העונש (עבירות לפי פקודת פשיטת רגל) ................. 343 ─* ע.פ. 168/71 - קולת העונש (עבירת פגע וברח) .............................. 343 ─
─
─
─
─
─