ע.פ. 131/71 - חברה גן אורנים בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל
*חיוב לפי חוק מס קניה.
* חילופי אישומים.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים צלנטר, בנטל, קוורט) בע.פ. 390/70 - הערעורנתקבל)
העובדות:
המערערים הואשמו בבימ"ש השלום בעבירה על חוק מס קניה (סחורות ושירותים) בכך שנתנו שירות טעון מס, כלומר אירוח במועדון לילה, בשני מקרים לכאלפיים מוזמנים מעובדי חברת מקורות, בנשפי חנוכה, ללא שמלאו את דרישות החוק. מנסחי כתב האישום סברו כי השירות הטעון מס היה "אירוח במועדון לילה". בימ"ש השלום זיכה את המערערים מן האישום כפי שנוסח בעיקר מפני שהנשפים היו סגורים, פרטיים, ללא היתר כניסה לציבור. במקום זאת הרשיע אותם בסעיף אחר של "שימוש בחצרים" המחייב לפעול לפי חוק מס קניה במקרה של "אירוע" היינו חגיגה וכו' לרגל מאורע פרטי או משפחתי. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור ועל כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. קיום נשף חנוכה אינו מהווה חגיגה לרגל מאורע פרטי או משפחתי אם כי הנשף היה פרטי. החוק מחייב במקרה של חגיגה לרגל מאורע פרטי ולא כאשר החגיגה היא פרטית.
ב. המקרה גם אינו מצדיק שביהמ"ש שלערעור ישתמש בשיקול דעתו ויחזור לאישום כפי שנוסח במקורו דהיינו אירוח במועדון לילה. לא מדובר כאן בשני אישומים שהוגשו לחילופין כשכל חלופה מוציאה את השניה מכלל עבירה, אלא מדובר בשני אישומים שונים והמדינה יכלה לערער בביהמ"ש המחוזי על הזיכוי מן האישום של אירוח במועדון לילה אם כי המערערים הורשעו באישום של שימוש בחצרים. מכיון שהמדינה לא ערערה על אותו זכוי ומכיון שמתעוררות שאלות שונות הקשורות באישום הראשון, הרי בהתחשב בכל הנסיבות אין מקום לחזור לאישום הראשון שממנו זוכו המערערים בבימ"ש השלום.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, עציוני. עו"ד א. פס למערערים, עו"ד ע. נתן למשיבה. 4.7.71).
ע.א. 378/70 - עזבון המנוח משה שהד ואח' נגד צבי דרדקמן
*ויתור על זכות המוענקת לעובד לפי הסכם קיבוצי.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שמיר) בת.א, 2483/69 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המנוח משה שהד עבד אצל המשיב במלטשת יהלומים ותנאי העבודה בענף היו מוסדרים עפ"י הסכמים קיבוציים. עפ"י הסכמים אלה היה על המשיב להעביר ל"מבטחים" מכספו הוא ומנכויי שכר העובדים לשם הבטחת זכויות סוציאליות לעובדים, ואחרי מותם, למשפחותיהם. למעשה הסכימו המשיב והמנוח כי המנוח יקבל תוספות שכר של %8,7 והמנוח ויתר על העברת כספים למבטחים. התביעה היא לתשלום פיצויים על הנזק שנגרם לתובעים עקב אי תשלום הסכומים למבטחים ע"י המשיב שכתוצאה מכך הפסידו האלמנה ובנה את זכויותיהם במבטחים. התביעה נדחתה בביהמ"ש המחוזי והשאלה העיקרית שהתעוררה בערעור היא אם הסדור שנעשה בין המנוח לבין המשיב יש לו תוקף חוקי.
החלטה - השופט ברנזון:
א. לפי סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים רואים את ההוראות שבהסכם קיבוצי בדבר תנאי העבודה וכו' כחוזה עבודה בין כל מעביד וכל עובד שעליהם חל ההסכם ולפי סעיף
20 לאותו חוק זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור. לכאורה יש בזה איסור מוחלט של ויתור על זכות המוקנית לעובד בהוראה אישית שבהסכם הקיבוצי.
ב. עם זאת כפוף האיסור לשני סייגים: האחד, שלאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי למרות שתנאיו לא שונו ולא בוטלו יכול העובד לוותר על זכויות אלה ; וסייג שני שאמנם אין העובד יכול לותר מראש על זכות שהוענקה לו עפ"י הסכם קיבוצי אבל ויתור בדיעבד על זכות תביעה קיימת לאחר שנוצרה - תופש.
ג. בענין דנא היה קיים הסכם קיבוצי בדבר תשלום למבטחים והויתור של המנוח לא היה ויתור בדיעבד אלא ויתור מראש על זכויות השמורות לו ולמשפחתו בקרן על סמך תשלומי המעביד בהוראות האישיות שבהסכם הקיבוצי. ויתור כזה החוק אינו מכיר בו.
ד. אין זה חשוב כלל אם נהנה המעביד מהויתור או לא שכן האיסור לפי סעיף 20 חל על ויתור של זכות המוענקת לעובד והתנאי היחידי הוא שהזכות מוענקת על פי הוראה אישית שבהסכם הקיבוצי.
ה. גם הנימוק של "ויתור מחמת השתק" שעליו התבסס ביהמ"ש המחוזי אינו תופש. ויתור מחמת השתק אפשר לפסוק לפיו כאשר הצדדים בני חורין לקבוע את התנאים ביניהם, אך לא כן בתנאים שאינם יכולים לשנותם ושאין אפשרות לוותר עליהם.
ו. לשאלה אם התוצאה הנ"ל היא צודקת או לא - אמנם היא לא צודקת כלפי המעביד אך הענין הציבורי שישנו בשמירה מדוקדקת על ההסכמים הקיבוציים עדיף על הנזק שעלול לנבוע למעביד זה או אחר הסומך על הסדרים פרטיים עם עובדיו.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. 7.7.71).
ע.א. 757/70 - פלוני נגד פלונית
*תקפותו של ויתור אשה על מזונותיה בהסכם גירושין שלא בוצע באשמת האשה.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט צ'רנובילסקי) בת.מ. 1349/70 - הערעור נתקבל)
העובדות:
הצדדים לערעור הם בני זוג שפתחו בהליכי גירושין. ביולי 1970 הגישה האשה בקשה לקבלת גט בה נאמר כי שני הצדדים מסכימים להפרד. ב- 21 ליולי נעשה הסכם בין הצדדים, בו נאמר כי מאחר והצדדים החליטו להפרד, ומאחר ותהליך הגירושין מתנהל ברבנות, הגיעו הצדדים להסכם על חלוקת המזומנים והמטלטלים, ועם חתימת זכרון הדברים מצהירים הצדדים שכל הסעיפים בדבר חלוקת הרכוש בוצעו ואין לאף אחד מהצדדים תביעות כספיות כלפי הצד השני "הן כלליות, הן למזונות והן עפ"י הכתובה וכיו"ב". להלן נאמר בהסכם כי "הסכם זה יבוטל במידה ולא יקויימו הגירושין". ביה"ד הרבני נתן 5 ימים לאחר מכן פס"ד שבו ניתנה הסכמת ביה"ד לגירושין ונקבע תאריך לכתיבת הגט. למעשה לא בוצעו הגירושין מפני שהמשיבה חזרה בה, ולאחר מכן הגישה תביעת מזונות לביהמ"ש המחוזי. במסגרת תביעה זו הגישה את הבקשה נשוא ערעור זה למזונות זמניים. בכתב הגנתו הציג המערער את ההסכם וטען כי לפי הנאמר בו שאין לאף אחד תביעות כספיות נגד השני "הן כלליות והן למזונות" יש לדחות את התביעה. מאידך טענה המשיבה כי לאור הנאמר שההסכם בטל במידה ולא יקויימו הגירושין ומאמר שהגירושין לא בוצעו אין ההסכם עוד בתוקף ואין המערער יכול להסתמך עליו. כמו כן טענה כי חתמה על ההסכם בתנאים המגיעים כדי אילוץ אך ביהמ"ש לא בירר טענה זו מאמר שקבע שיש לקבל את טענת המשיבה בדבר בטלות ההסכם בהעדר גירושין. את החלטתו ביסס ביהמ"ש המחוזי על שני נימוקים: אין בהסכם משום ויתור על זכותה של האשה למזונות שכן ויתור כזה צריך להעשות באופן מפורש ברור וחד משמעי
ואילו הצהרת הצדדים כי אין לאף אחד תביעות נגד השני אינה מגיעה כדי ויתור מפורש. אפילו יש להבין את האמור בהסכם כויתור גם אז בטל ההסכם שכן עפ"י התנאת הצדדים תלוי תוקף ההסכם בקיום הגירושין ומשלא התקיים התנאי בטל ההסכם. על כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. בערעור נטען כי החלטת ביהמ"ש ניתנה בחוסר סמכות באשר היתה תלויה תביעה בביה"ד הרבני, אך החלטה הדוחה טענה זו ניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי ועבר המועד להגיש בקשת רשות ערעור. על כן יוכל המערער לטעון בשאלה זו רק במסגרת הערעור על פסה"ד הסופי.
ב. צדק המערער בטענתו שהצהרת הצדדים בהסכם כמוהו כויתור מפורש וחד משמעי על תביעותיהם זה כלפי זה. אדם המצהיר כי בא על ספוקו וכי אין לו עוד כל תביעה כלפי חברו יש לראותו כמוותר על זכותו. אין הדין מחייב נוסחה מסויימת לויתור והצורה של ההצהרה דנא מקובלת ביותר.
ג. הויתור האמור תופש גם לפי דיני התורה וגם לפי דיני המדינה אעפ"י שהגירושין עצמם לא בוצעו. נכון שאי אפשר לכוף קבלת גט על האשה אעפ"י שהתחייבה בחוזה לקבל את הגט או לכוף את הבעל לתת גט לאחר שהתחייב על כך בחוזה. אולם כל ההתחייבויות החוזיות האחרות הקבועות בהסכם גירושין כזה תופשות וקיימות. בין היתר תופשת גם התחייבות האשה לפטור את בעלה מתשלום מזונותיה.
ד. התוספת של ההסכם "הסכם זה יבוטל במידה ולא יקויימו הגירושין" אין פירושה שההסכם בטל באופן אוטומטי אם הגירושין לא נתקיימו. אי קיום הגירושין נותנת אפשרות לצד שלא הפר את ההסכם לבטל את ההסכם וכל עוד צד זה לא השתמש בזכותו ולא ביטל את ההסכם עומדות בתוקפן כל ההוראות האחרות של ההסכם. המערער קיים את ההסכם ועד היום הוא מוכן לתת את הגט ולפיכך לגבי דידו קיימות כל הוראותיו. אין לתת לאותה תוספת פירוש כאילו ניתנת אופציה לכל אחד מהצדדים שלא לקיים את ההסכם שכן פירוש כזה עושה את ההסכם פלסתר, איננו סביר ואיננו מתקבל על הדעת ומה גם שהצדדים כבר פעלו לפיו וביצעו את התנאים הכספיים שבו.
ה. דין הוא כי גם כשהצדדים לחוזה קובעים שהחוזה מתבטל במקרה של הפרתו יש לפרש את התנייה כנותנת ברירה לביטול החוזה לצד המקיים.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. עו"ד יעקבי למערער, עוה"ד א. יפה וא. אליגון למשיבה. 5.7.71).
ע.א. 645/70 - שרה בידרמן ואח' נגד הממונה על מירשם המקרקעין ואח'
*חיוב אגרות ברישום מקרקעין לפי צו קיום צוואה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רווה) בע.ש. 51/70 - הערעור נדחה)
העובדות:
ביהמ"ש המחוזי קיים את צוואת המנוח יהושע בידרמן שהשאיר סכומי כסף שונים למטרות שונות ואת יתרת רכושו הוריש לשלשה נהנים. לאחר שנמכר חלק מהרכוש כדי לחלק את סכומי הכסף בהתאם לצוואה נותרו 35 חלקות לרישום ע"ש הנהנים. הרישום התעכב עד שהוכח בביהמ"ש
כי תשלומי הכסף השונים שולמו ובאפריל 1970 נתבקש ביהמ"ש "להתיר לרשום ולהורות לרשם המקרקעין" לרשום את יתרת המקרקעין ע"ש הנהנים. ביהמ"ש נתן "החלטה כמבוקש" ובצו הפורמלי שנחתם לאחר מכן נאמר "הנני מצוה... על רשם המקרקעין... לרשום בפנקס המקרקעין, ע"ש הנהנים... ". מנהלי העזבון לא בקשו את הרישום מאת רשם המקרקעין אך הצו הומצא לרשם ע"י מזכיר ביהמ"ש. מנהלי העזבון טענו כי מכיון שלא הוגשה בקשה לרישום ע"י צד מעונין אלא שהרישום נדרש לפי צו ביהמ"ש אין הם צריכים לשלם אגרות רישום. לחילופין טענו נגד התקנות בדבר אגרות רישום ירושה שלפיהן הרישום פטור בשנה הראשונה לפטירה והאגרה עולה לאחר שנה ושנתיים. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענות העזבון ועל כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. צו ירושה, וכמוהו צו קיום צוואה, אינם אלא צוים המצהירים על זכותו של יורש ואין ביהמ"ש מורה לרשום ירושה. היזמה לביצוע נשארת בידי המעונין בדבר. צו ירושה איננו נכלל במסגרת של פס"ד, צו או החלטה אשר רישומם במשרד רישום המקרקעין פטור מאגרה כשהם מוגשים לרישום ע"י ביהמ"ש ולא ע"י צד מעונין בדבר.
ב. אמנם הצו במקרה דנא נוסח בלשון של הוראת ביהמ"ש לרישום הירושה. אך הצו מעיד על עצמו שיצא מביהמ"ש בשבתו כבימ"ש לעניני ירושה והרשם היה מוכן לציית לחלוטין לצו של ביהמ"ש לרשום את המקרקעין אך הוא צדק בדרשו שאגרה תשולם כאילו פנה צד מעונין בבקשה לרשום את המקרקעין.
ג. אין פגם בתקנות המקרקעין המסדירות אגרה מדורגת לפי הזמן שעבר מפטירת המוריש ועד להגשת הבקשה לרישום הירושה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ג. האוזנר ות. האוזנר - רווה למערערים, עו"ד א. ראב למשיבים. 13.7.71).
ע.א. 588/70 - שולמית אסקוף ואח' נגד מרים חמדנמץ בע"מ
*טענה נגד תקפות ויתור בנימוק שהחותם לא ידע על מה הוא חותם.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: קנת, מני, שיינבוים) בע.א. 665/69 - הערעור נדחה).
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. המערערים קבלו החלטה נגד המשיבה לפי חוק הגנת השכר, אך לאחר מכן המשיכו לעבוד אצל המשיבה, קבלו משכורת מוגדלת ובקבלות גליונות המשכורת נחתם ויתור על הסכומים שנפסקו לפי צו הממונה. המערערים טענו בבימ"ש השלום כי כשחתמו נאמר להם כי לדברים הכתובים על הגליון אין חשיבות לגביהם ולכן אין הויתור שלהם תופש.
ב. המערערים לא טענו שרומו. טענת תרמית צריכה טעון מפורש ולא זו בלבד שלא נטענה הטענה אלא שב"כ המערערים אמר במפורש שאין למערערים טענת תרמית.
ג. כשלא עמדה פלוגתא של תרמית לדיון הרי שאין זה כבר חשוב אם נאמר למערערים שהדברים שהם חותמים אין להם חשיבות לגביהם או לטענה שבעת החתימות כוסה בניר אותו חלק שבו היה כתוב הויתור.
ד. טענת המשיבה היתה שהויתור נעשה בכתב וטענה זו היא בלבד עמדה להכרעה. משהוברר כי המסמך נחתם ע"י המערערים הרי שאין נפקא מינה אם היתה נאמנה עדות העדים מטעם המשיבה על המשא ומתן שקדם לחתימה. מלאכתו של ביהמ"ש היתה לפרש את המסמכים ותו לא. לכן צדק ביהמ"ש המחוזי בקבלו את הערעור של המשיבה על מסקנת בימ"ש השלום.
ה. כאשר נקבע כי המערערים חתמו ועמדה להם רק הטענה שלא הבינו את משמעות המסמך הרי זו הגנה בחינת "לא נעשה דבר" והגנה זו אין בה כדי לפסול את תוקפה של חתימתם. הטוען כי חתם אך לא התכוון להתחייב למה שנאמר במסמך מעשיו סותרים את דבריו וביהמ"ש לא יזקק לטענה זו אלא במקרים נדירים.
ו. ישנם מקרים אחדים בהם יוכל אדם שחתם לבטל את הקשר בעילה של טעות משותפת או חד צדדית או הטעיה אך זוהי טענה שאינה מתעוררת בענין דנא.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, י. כהן, עו"ד ש. מזרחי למערערים, עו"ד שמרון למשיבה. 23.6.71).
ע.א. 367/70 - מרדכי הוכברג עו"ד נגד שפרה שלגי ואח'
*זכויות נאמן בפשיטת רגל.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט גוברניק) בת.א. 1908/68 - הערעור נדחה)
בערעור זה נדונה שאלת זכותו של נאמן בפשיטת רגל לגבי דירה של חייב שהועברה ע"ש אשתו ונמכרה ע"י האשה. השאלה היתה ביחס לתמורה שקבלה האשה, הנכסים הועברו ע"ש האשה סמוך לפני פשיטת הרגל אך זאת על יסוד הסכם גירושין שנערך בין בני הזוג כ- 13 שנה לפני ההכרזה על פשיטת רגל ולפי אותו הסכם הועבר חלקו של הבעל (פושט הרגל) לאשתו. הגירושין אמנם לא בוצעו אך בני הזוג נפרדו. נדונה תקפות ההסכם שבין בני הזוג כאשר הגירושין לא בוצעו ; זכותה של האשה לתבוע ביצוע בעין כאשר הגירושין לא בוצעו, טענת שיהוי נגד צו ביצוע בעין כאשר התובע מחזיק בנכס שבו יש לו זכות שביושר ; וכן זכויות הנאמן בפשיטת רגל בפעולות שנעשו ע"י פושט הרגל לפני תחילת פשיטת הרגל וזכות העקיבה של הנאמן אחרי התמורה של הנכסים שנמכרו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. 6.7.71).
ע.א. 40/71 - פלוני נגד פלונית.
*מזונות בשנת 1965 פסק ביהמ"ש כי על המערער לשלם לבתו המשיבה סכום של 100 ל"י לחודש מזונות. עתה המשיבה היא בת 15 ולומדת בבי"ס תיכון. הישגיה בלימודים יפים מאד וכוונתה להתמחות בלימוד מתמטיקה. המשיבה תבעה סכום של 440 ל"י לחודש וביהמ"ש פסק לה סכום של 300 ל"י. הערעור על כך נדחה. דמי הלימוד בביה"ס התיכון עולים כ- 100 ל"י לחודש, 150 לחודש נדרש עבור אוכל. ותוספת של 150 ל"י לחודש עבור הלבשה, ספרי לימוד והוצאות הדירה בה מתגוררת המשיבה עם אמה. סכום זה אינו יותר מאשר סכום מינימלי הדרוש למחייתה של הבת. גם באשר לטענתו של המערער שאינו מרויח יותר מ- 300 ל"י לחודש הרי אין טענתו מתקבלת על הדעת בהתחשב בעסוקו כבעל בית מלאכה לבגדי נשים ולחולצות המעסיק לפחות פועלת אחת אם לא יותר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד ליכטנבורג למערער, עו"ד פרגר למשיבה. 21.6.71).
ע.פ. 534/70 - סלומון אבו נגד מדינת ישראל.
*הרשעה ברצח המערער הורשע ברצח עזרא מזרחי ואהרן מליח בת"א וערעורו נדחה, בדחותו את הערעור ציין ביהמ"ש כי חומר העדות הצדיק את מסקנות ביהמ"ש המחוזי שהמערער רצחאת שני האנשים ובאשר להערכת העדויות הרי ענין זה נתון לביהמ"ש השומע את העדים
ולא נתגלתה כל טעות בהערכת עדויות שתצדיק התערבות במסקנת ביהמ"ש. ביהמ"ש העליון ניתח באריכות את העדויות השונות שניתנו המצדיקות את הרשעת המערער.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד לידסקי למערער, עו"ד קירש למשיבה. 20.6.71).
ב.ש. 118/71 - מדינת ישראל נגד עו"ד יצחק קרפ.
*העברת משפט ממחוז למחוז נגד המשיב הוגש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי בחיפה בעבירות שוחד ומעילה באמון, מכיון שהמשיב כיהן כפרקליט מחוז חיפה ביקשה התביעה להעביר את משפטו של המשיב לת"א. הבקשה נדחתה. טענת ב"כ המבקשת היתה כי אין ספק שצדק ייעשה גם אם משפטו של המשיב יתברר בחיפה אלא שהעקרון שהצדק צריך גם להראות מחייב כי המשפט יתברר בפני ביהמ"ש במחוז אחר שבפניו לא הופיע המשיב. בדחותו את הבקשה ציין נשיא ביהמ"ש העליון את התנגדותו של המשיב שהעברת הדיון מחיפה תכביד עליו. העבירות נעברו בחיפה וזוהי זכותו הסטטוטורית של המשיב שהמשפט יתקיים בחיפה, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות להעביר את הדיון למחוז אחר. הנימוק של ב"כ המבקשת אינו ענין לכאן. במדינת ישראל קיימת הפרדה בין הרשות השופטת והרשות המבצעת והמשיב שייך לרשות המבצעת ולא למערכת בתיהמ"ש. ההנחה חייבת להיות כי בהופעותיו בביהמ"ש היה לו רק קשר רשמי עם השופטים להבדיל מקשר פרטי. אמנם הוא מוכר לשופטים אך לא די בכך כדי להסיק שאם משפטו יתברר בחיפה עלול להווצר הרושם שהצדק לא נעשה. נהפוך הוא: העקרון של הפרדת הרשויות עלול לאבד במידה רבה את ערכו אם תשלל מהמבקש זכותו שהמשפט יתברר בחיפה.
(בפני: הנשיא אגרנט. פרקליט המדינה ג. באך למבקשת, עו"ד טויסטר למשיב. 22.6.71).
ע.א. 110/71 - נתן גלעד נגד קצין התגמולים.
*תגמולים לבן שאביו נספה בעיר העתיקה בשנת 1948 המערער הוא בנו של אחד מחללי העיר העתיקה משנת 1948 ובנובמבר 1967 הגיש בקשה לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, בניגוד לדעת קצין התגמולים החליטה ועדת הערעורים כי אכן אביו של המערער השתתף בקרב בזמן שנהרג ולא ניספה בהיותו בתפקיד אזרחי. זאת על סמך תעודת פטירה בה נאמר שהאיש נפל בקרב, וכן רשימה של אנשים שנפלו בקרב שנתגלתה על מצבה לאחר שחרור העיר העתיקה בה היה כלול שמו של האב.
בעקבות החלטה זו הכיר קצין התגמולים בזכותו של המערער לקבל תגמולים רק מנובמבר 1967 כאשר הוגשה בקשתו לתגמולים. הערעור על קביעת המועד הנ"ל נדחה. סעיף 28(א) לחוק הנ"ל קובע כי מי שהגיש בקשה לאחר שנה מיום היותו זכאי ישולם לו תגמול מיום הגשת הבקשה. אין נפקא מינה אם ידע מגיש הבקשה לפני כן שהוא זכאי או לא. הגדרת מי שזכאי טומנת בחובה מבחן אובייקטיבי משפטי שאינו תלוי בידיעתו הסובייקטיבית של מבקש התגמולים על העובדות המקנות לו את הזכות לקבלם. נוסף לכך גם מבחינה עובדתית ידע המבקש כבר בשנת 1949 לפי תעודת הפטירה שקיבל את סיבת מותו של האב שנפל בקרב.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, וויתקון. החלטה - הנשיא אגרנט. המערערלעצמו, עו"ד ע. נתן למשיב. 31.6.71).
המ' 513/71 - עבדללה קנטשי נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערבות המבקש ביקש להשתחרר בערבות ובהזדמנות קודמת נדחתה בקשתו וביהמ"ש ציין כי יש לסיים את המשפט עד 16.6.71. ביהמ"ש המחוזי קבע שאין לו אפשרות להקדים את שמיעת המשפט וגם ב"כ הנאשם הודיע שאיננו פנוי להופיע במשפט ולסיימו עד התאריך
הנ"ל. בבקשתו זו לשחרור ציין ביהמ"ש כי אלמלא העובדה שפרקליטו של הנאשם לא ראה אפשרות להתפנות לשמיעת המשפט תוך הזמן שנקבע כאמור לעיל היה משחרר את המבקש מיד. אך במצב הנוכחי שוב נדחתה הבקשה בתנאי שהמשפט ישמע תוך זמן סביר.
(בפני: השופט ויתקון. עו"ד ג. אבו - טעמה למבקש, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 2.7.71).
ב"ש 105/71 - יחיאל אדרי ואח' נגד יוסף מנדולה.
*העברת דיון זו בקשה להעברת הדיון מחיפה לת"א אך הבקשה נדחתה ע"י הנשיא. מאזן הנוחיות איננו מטה לטובת העברת המשפט לת"א. חלק מהעדים שייכים למחוז ת"א אך עדים רבים אחרים שייכים למחוז חיפה. מקום אירוע התאונה נמצא באיזור שפוט ת"א אך סמוך מאד לגבול סמכות שפוט ביהמ"ש בחיפה והמרחק משתי הערים הוא כמעט שווה. (בפני: הנשיא אגרנט. 7.7.71).
ב"ש 60/71 - יחיאל שקלים ואח' נגד מאיר שאול ואח'.
*העברת דיון בקשת המבקשים להעביר את התביעה שהוגשה בירושלים לת"א נתקבלה. התאונה נבדקה ע"י משטרת רמלה, רוב העדים שייכים למחוז ת"א ומקום מגוריהם של התובעים (המשיבים) הוא קרית טבעון ולגביהם אין נפקא מינה אם התביעה תתברר בת"א או בירושלים.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד גב' ארגוב למבקשים, עו"ד הופרט למשיבים. 30.6.71).
בר"ע 115/71 - המועצה המקומית קרית טבעון ואח' נגד ליאון הורנונג.
*רשות ערעור לפי חוק הרשויות המקומיות עפ"י סעיף 15 (א) לחוק הרשויות המקומיות (היטל סעד ונופש) אין לערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי אלא ברשות ביהמ"ש המחוזי בנקודה משפטית בלבד, ובהתאם לתקנה 3 לתקנות הרשויות המקומיות באותו ענין, אם החליט ביהמ"ש המחוזי לתת רשות ערעור על החלטתו יציין את הנקודה המשפטית שעליה ניתנת רשות הערעור. בענין דנא נתן ביהמ"ש המחוזי רשות ערעור אך לא ציין לגבי איזו נקודה נתן רשות לערער. המבקשות אמנם הגישו את הערעור אך מכיוון שחששו שמא לא ישמע הערעור מפאת הלקוי הנ"ל בקשו גם רשות ערעור מביהמ"ש העליון. בקשתם נדחתה. נוכח הוראות סעיף 15 (א) הנ"ל המסייגת את ההוראה הכללית שבסעיף 19 לחוק בתיהמ"ש אין לביהמ"ש העליון סמכות לתת רשות ערעור.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 28.6.71).
בר"ע 106/71 - שמואל כהנא נגד "פלד" פרסום ויחסי ציבור.
*רשות ערעור על צו לעיכוב יציאה מהארץ המשיבה הגישה לביהמ"ש המחוזי תביעה נגד המבקש ונגד חברה שהמבקש היה המנהל שלה ויחד עם זה ביקשה שינתן צו לעיכוב יציאת המבקש מהארץ. הרשם נתן את הצו וביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור על כך וגם הבקשה לרשות ערעור נדחתה. השאלה אם המבקש אחראי אישית לתשלום החוב שהתחייבה בו החברה תוכרע בבירור התביעה עצמה. לצרכי הבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ די בכך שהמשיבה הראתה שיש לה לכאורה עילת תביעה נגד המבקש. כמו כן היה לרשם יסוד לקביעתו שקיים חשש סביר שהמבקש עומד לעזוב את הארץ.
(בפני: השופט י. כהן. 6.7.71).
בג"צ 193/71 - יעקב גרציאני נגד שלטונות בתי - הסהר.
*הפעלת מאסר על תנאי העותר נדון בשעתו ל- 3 שנות מאסר שמתוכם שנה וחצי מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יבצע עבירה מסוג מסויים במשך שלש שנים "אחרי ריצוי המאסר בפועל". לאחר 5 חודשי מאסר קיבל המערער חופשה ובהיותו מחוץ לכתלי בית הסהר ביצע עבירה חדשה שבגינה הופעל, בין היתר, המאסר על תנאי באופן מצטבר. פסה"ד הפך לסופי אך עתה טוען העותר כי לא היה מקום להפעיל את המאסר על תנאי שכן העבירה החדשה בוצעה "לפני ריצוי המאסר בפועל". העתירה נדחתה. אם כי לכאורה יש רגליים לטענה זו מבחינה משפטית הרי תרופתו של העותר היתה לערער על חלק זה של פסה"ד ובערעורו על פסה"ד לא העלה טענה זו.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. החלטה - הנשיא אגרנט, העותר לעצמו, עו"ד י. בר-סלע למשיבים. 24.6.71).
בג"צ 47/71 - המועצה האיזורית מודיעין נגד מינהלת נמל התעופה לוד ואח'
*זריקת פסולת ליד מקומות ישוב העותרת טוענת נגד השחתת אתרי טיולים שבאיזוריה ע"י המשיבים המשליכים אשפה ופסולת בשדות ובצידי הדרכים וליד מקומות ישוב. לאורך קילומטרים רבים נוצרה מזבלה ותמונה מחרידה של מטרד מתגלה מתוך הצילומים. הצו נגד המשיבים הפך להחלטי. שתי מועצות מקומיות (אור יהודה ויהוד) טענו בתשובתן שאין להן מקום אחר לזרוק את האשפה אך אין זו טענה המצדיקה השגת גבול הזולת ויצירת מצב המסכן את בריאות הציבור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. 8.7.71).
בג"צ 242/71 - מיכאל ומאיר דנון נגד שר התחבורה ואח'.
*רשיון מונית שני העותרים מחזיקים ברשיון מונית שניתן בשם שניהם. הם חפצו לפרק את השותפות ולרכוש כל אחד מונית לעצמו אך בקשתם לרשיון למונית נוספת נדחתה. גם העתירה נגד הסירוב נדחתה. לפי השיטה שהיתה נהוגה בזמנו לא מגיע לעותרים רשיון נוסף ולטענתם שהיו סטיות מהכללים שהיו קבועים הרי אפילו אם היא נכונה אין זו עילה לחייב את המשיבים לחזור ולהפר את החוק ולהעניק גם לעותרים רשיון שלא כדין. צירוף של מעשה לא חוקי למעשה לא חוקי אחר אינו יוצר חוקיות. גם העובדה שהמפקח על התעבורה הקודם הבטיח לעותרים מתן רשיון איננה עילה למתן צו על תנאי שכן לפי התקנות דאז לא היה המפקח על התעבורה רשאי להחליט על מתן רשיונות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. 5.7.71). בג"צ 227/71 - ד"ר ק. וולר נגד שר הבטחון.
*בקשת יוצא צבא לנסוע להשתלמות בחו"ל העותר עלה מארגנטינה בפברואר 1967 ובמרץ 1970 נרשם כעולה ורכש אזרחות ישראלית בנוסף לאזרחותו הארגנטינית. בשלהי 1970 עבר את הליכי הרישום בלשכת הגיוס ונמצא כשר לשירות. עתה ביקש לנסוע להשתלמות בארה"ב לאחר שקיבל מילגה אך לא ניתן לו לצאת את הארץ לפני שישרת כרופא בצבא. עתירתו נדחתה. לשר הבטחון או לפועל מטעמו שיקול דעת להתיר ליוצא צבא או לא להתיר לו יציאה לחו"ל ובענין דנא נהגו המשיבים בהתאם למקובל ואין לחייבם לנהוג עם העותר אחרת מכפי שהם נוהגים עם יוצאי צבא אחרים מסוגו וממעמדו.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד י. בן - מנשה לעותר, עו"ד י. בר סלע למשיב. 23.6.71).
בג"צ 289/70 - אשר יאקאב ואח' נגד עמידר בע"מ ואח'.
*רכישת נכס מהמינהל לעותרים מפעל בבית העומד על קרקע המינהל ליד בי"ח פרידמן בירושלים והם דיירים מוגנים. הם ביקשו לרכוש את הנכס מהמינהל ונאמר להם כי הוא אינו למכירה.
ללא ידיעתם ניהל המינהל מו"מ עם בית חרושת פרידמן וללא מכרז נמכר לו שטח של 10 דונם ובתוכו המקום המוחזק ע"י העותרים. עתירת העותרים נגד ההסכם עם פרידמן נדחתה. ביהמ"ש מתח ביקורת על שהמינהל לא נהג עם העותרים בגלוי לב והסתיר מפניהם את המו"מ עם חברת פרידמן. עם זאת, עם כל מורת הרוח מהתנהגות פקידי עמידר השאלה היא אם גילוי העובדות הנכונות במועד הנכון לעותרים היה משנה את התוצאה הסופית ועל כך התשובה היא שלילית. לחברת פרידמן היתה המלצה ממשרד המסחר והתעשיה לשחרור המכירה ממכרז פומבי ; זכות קדימה לדיירים המחזיקים בנכס לענין רכישה מהמינהל מוגבלת ויש להעדיף את מי שקונה את הנכס בשלמותו. בהתנגשות האינטרסים של העותרים מזה ושל חברת פרידמן מזה חייב האינטרס של חברת פרידמן לגבור ואין לבוא על המינהל בטענה של הפליה פסולה. חברת פרידמן מעסיקה כ- 400 עובדים והאדמה הנוספת דרושה לה בדחיפות להרחבת מפעלה. העובדה שעותרים יושבים בתוך השטח אינה מכרעת לטובתם. השטח שנמכר לחברת פרידמן הוא שטח קרקע ניכר שעליו אינה משתרעת זכות הקדימה של העותרים ויש לראות את הדירה המוחזקת על ידם טפל ההולך אחר העיקר.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. עוה"ד א. מזרחי ומ. מזובר לעותרים, עו"ד י. בר.סלע למשיבים 1, 2. עו"ד רשף ועו"ד גלעדי למשיב 3. 15.7.71).
בג"צ 200/71 - נגה פנחסי נגד שר החינוך ואח'.
*תשלום הוצאות בבג"צ בבג"צ זה נתמלאה דרישת העותרת בין הגשת העתירה לבין הדיון במתן הצו על תנאי ונדונה רק השאלה אם המשיבים צריכים לשלם לעותרת את הוצאותיה, ביהמ"ש העליון קבע כי לגופו של ענין לא צדקה העותרת בעתירתה ועל כן אין היא זכאית להוצאות. נדונה גם השאלה אם העותרת היתה זכאית להוצאות גם אילו צדקה לגופו של ענין נוכח ליקויים שונים שנילוו להגשת הבקשה, כגון אי צירוף תצהיר כדרוש (התצהיר הוגש בנוסח תקנות סדר הדין בבג"צ בעוד שצריך להגיש תצהיר בבג"צ לפי פקודת השבועות או לפי פקודות העדות) ופס"ד ביה"ד האיזורי לעבודה נשוא העתירה לא צורף לבקשה. בשאלה זו שהתעוררה אגב אורחא נחלקו הדעות בביהמ"ש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. עו"ד י. דובר לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיבים. 29.6.71).
ע.א. 534/70 - דוידוביץ אברהם נגד קרן משקי תנועת חרות ואח'.
*טענת תום לב של מחזיק בשטר המשיבות חתמו על שטרות טובה לטובת הנפרעת שהסבה את השטר על החלק לאדם שפשט את הרגל, פושט הרגל סיחר את השטר למערער תוך מעילה באמון של הנפרעת בשעה שכבר היה פושט רגל. מאחר שסיחור השטר היה פגוע ברמאות ובאי חוקיות צריך היה המערער להראות שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות נתן בתום לב ערך בעד השטר. ביהמ"ש המחוזי לא השתכנע שהמערער פעל בתום לב בציינו שהוא ידע בעת קבלת השטר שמעביר השטר הוא פושט רגל. הערעור נדחה. ממצאו של ביהמ"ש המחוזי היה לו על מה שיסמוך ואין עילה להתערב בכך. יתר על כן, אף אם לא הוברר במידה מספיקה מתי נודע למערער על פשיטת הרגל, הרי נטל השכנוע בענין תום לבו היה על המערער ומכיון שביהמ"ש לא השתכנע שפעל בתום לב חייבת היתה תביעתו להכשל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד קופל למערער, עו"ד קוטלוביץ למשיבות. 29.6.71).
ע.א. 489/70 - ראדי טורעאן נגד עזבון המנוח פלד זועבי ואח'.
*חיוב לפרוע שטר תביעת המערער נגד המנוח (שנפטר לאחר פסה"ד) על יסוד שלשה שטרות נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי והערעור על כך נקבל. בחומר הראיות היה מספיק כדי להוכיח
עדיפות גירסתו של המערער שנתן תמורה עבור השטרות כנגד גירסת המנוח. ביהמ"ש המחוזי היה סבור כי נטל ההוכחה רובץ על המערער. אולם המחזיק בשטר, אפילו בצדדים סמוכים, נהנה מיתרון זה שעל הנתבע להוכיח מדוע אינו חייב לפרוע את השטר, אך אפילו נאמר שעל המערער היה להוכיח את החוב שתבע מהתובע הרי היה בחומר הראיות כדי הוכחה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. עו"ד א. אירני למערער. 11.7.71).
ע.א. 744/70 - יוסף קנדל נגד אסתר טאסי.
*אחריות מעביד בתאונת עבודה המשיבה עבדה בליטוש יהלומים אצל המערער ליד מכונה שיש בה ציר מסתובב שלא היה מוגן מפני אפשרות של מגע עמו ותוך כדי עבודתה נתפשו שערות המשיבה ונתלשו יחד עם חלק מעור הגולגולת. המשיבה היתה בת 17 והתלה לעבוד במקום כשלשה חדשים לפני המקרה ורובו של הזמן היתה מתלמדת. עם כניסתה לעבודה נאמר לה שעליה לחבוש בעבודה מטפחת לראשה. למעשה לא חבשה לא היא ולא שאר העובדות מטפחת והמערער ראה זאת כל הזמן והחריש. התעוררה שאלת חלוקת האחריות בין המערער והמשיבה וביהמ"ש המחוזי קבע את מידת אחריותה של המשיבה ב- %15. ערעורו של המערער נדחה. במקרה כגון זה נמדדת האחריות לפי מידת האשמה המוסרית שאפשר לייחס לכל אחר מהצדדים וללא ספק אשמתו של המערער גדולה לאין שעור מזו של המשיבה, אשר למעשה, אם בכלל יש לייחס לה רשלנות, מידתה כמוה כאפס. ברור על כן שאין להעלות עוד את שעור האחריות שלה. על המעביד מוטלת חובה גדולה לדאוג לבטחונם של העובדים בעבודה ואין הוא יוצא ידי חובתו ע"י מתן אזהרה. הוא חייב לדאוג לכך שאמצעי הזהירות הדרושים יינקטו ויקויימו הלכה למעשה.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד לאונר למערער, עו"ד א. פרינד למשיבה. 7.7.71). ע.א. 697/70 - אריה אלדג'ס נגד ישראל ניניו.
*הודעת פיטורין המשיב עבד יחד עם אחרים כפועל אצל המערער בהרכבת תריסים וחלונות בבנינים. באחד הימים סירבו המערער ופועל נוסף לעבוד שעות נוספות ובתגובה על כך העניש אותם המערער כשציווה עליהם לקחת חופשה של יומיים והוסיף ש- "מי שאין זה מוצא חן בעיניו יכול ללכת". המשיב ראה בדברים אלה הודעת פיטורין ולא חזר יותר לעבודה. הוא הגיש תביעת פיצויים ותביעתו נתקבלה והערעור על כך נדחה. צדק ביהמ"ש המחוזי שהדברים הנ"ל שאמר המערער למשיב הוו הודעת פיטורין. המשיב לא היה חייב לעבוד שעות נוספות והמערער העמיד ע"י דבריו הנ"ל את המשיב בפני הברירה או לקבל את העונש ולעבוד להבא שעות נוספות, או להיות מפוטר מהעבודה. מכיון שהמשיב לא היה מוכן להשלים עם הסנקציה הנ"ל ועם תוצאותיה רשאי היה לראות בדברי המערער הודעת פיטורין. לטענת המערער שלא התכוון לפטר את המשיב ושאחרי מספר ימים הלך למשיב והציע לו לחזור לעבודה - הוא לא אמר למשיב שלא ידרוש ממנו לעבוד שעות נוספות ולא הציע תשלום תמורת שני הימים שלא עבד. לא היתה על כן הודעה מצד המשיב למערער שהסנקציות הלא חוקיות שהוא הטיל עליו בטלות ולא תחזורנה עוד. בנסיבות אלה נשארת הודעת הפיטורין שרירה.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד מ. פלדמן למערער, עו"ד מ. שטרית למשיב. 30.6.71).
ע.א. 783/70 - שמעון אוחנה נגד שכון ופתוח לישראל בע"מ ואח'.
*תשלום שכ"ד עבור מושכר שלא פינו במועד לפי החוזה המערער ואחיו המנוח שכרו מהמשיבה מושכר לתקופה של 3 שנים ללא שחוקי הגנת הדייר יחולו על השכירות. בחוזה הותנה כי השוכר לא יעביר את המושכר לאחר וכי יחזירו למשכיר בתום תקופת השכירות כשהוא ריק מכל מחזיק וחפץ. לפני תום תקופת השכירות
נמסר המושכר לאדם אחר שהמשיך להחזיק בו גם לאחר תום תקופת השכירות. המערער והאיש שהמושכר נמסר לו נתבעו לשלם דמי שכירות עבור התקופה שבה החזיקו במושכר לאחר תקופת השכירות ולחילופין לשלם דמי שמוש ראויים. התביעה נגד המערער נתקבלה על סמך העילה של תשלום דמי שימוש ראויים ופיצוי על הפרת תנאי החוזה. התשלום נקבע בגובה דמי השכירות שהיו מוסכמים. הערעור על כך נדחה. בין אם השוכר השתמש בעצמו במושכר לאחר תקופת השכירות ובין אם הרשה לאחר להשתמש בו הרי הוא אחראי לתשלום כל זמן שהחזקה המלאה במושכר אינה מוחזרת למשכיר כשהמושכר פנוי מכל אדם וחפץ ולא חשוב אם הוא עצמו יושב במושכר או מישהו אחר.
בחיוב לפי עילת פיצוי על הפרת חוזה אין להגביל את התשלום לגובה הסכום שהופקד ע"י השוכר בידי המשכיר כבטוחה לקיום החוזה.
למרות דחיית הערעור לא נפסקו הוצאות למשיבה באשר לא הוגשו לביהמ"ש עיקרי הטעון לפני בירור הערעור אולם מפאת היותו של הערעור טורדני הוכפלה האגרה שעל המערער לשלם.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד ש. אופיר למערער, עו"ד י. רוזנשראוך למשיבה מס' 1. 7.7.71).
ע.א. 671/70 - מקס פרידמן נגד אמניו ארביב.
*דחית תביעה על הסף בשל אי הגשת היתר מהאוצר בענין מטבע חוץ המערער תבע מהמשיב בביהמ"ש המחוזי השבת סכום כסף בדולרים. המשיב התגונן כי הוא לא רשאי לשלם למערער כל סכום שהוא ללא אישור מהאוצר ומכיון שלא ניתן אישור כזה נדחתה התביעה על הסף. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מכיון שבכתב התביעה לא נאמר שניתן היתר כזה אין כתב התביעה מגלה עילה. הערעור על כך נתקבל. אין צורך להביע דעה על כך אם קבלת היתר מהאוצר היא חלק מעילת התביעה ויש בענין זה פנים לכאן ולכאן. ברם גם אם הדבר מהווה חלק מעילת התביעה שיש לטעון בכתב התביעה לא היה מקום למחוק את התביעה. אין למחוק תביעה על הסף אלא אם הפגם אינו ניתן לתקון. במקרה דנא יכול היה התובע לאחר מעשה לקבל את רשיון האוצר וההיתר יש בכוחו להכשיר למפרע מעשה בלתי חוקי. במקרה דנא לא נעשה מעשה בלתי חוקי ע"י המערער אך המשיב אינו רשאי לשלם את החוב ללא היתר ואת ההיתר אפשר לקבל גם אחרי מתן פסה"ד וביהמ"ש יכול להתנות את מילוי החיוב בהשגת ההיתר הדרוש לאחר מתן פסה"ד. אי לכך יש להחזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי שידון לגופו של ענין לאחר שהמערער יתקן את כתב תביעתו.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד ד. שפר למערער, עו"ד נ. סגל למשיב. 12.7.71).
ע.א. 700/70 - שמעון שמול ואח' נגד עזרא מונתנה.
*התנגדות לביצוע שטר בטענת תשלום רבית גבוהה דינו של מתנגד לבקשת ביצוע שטר הוא כדין נתבע המתגונן מפניו בסדר דין מקוצר. במקרה דנא המערער הראשון, שהוא עושה השטר והחייב העיקרי טען ששילם למשיב במשך פרק זמן ריבית מעל השעור החוקי. טענה זו איננה תשובה לתביעת הקרן ותרופתו של הלווה היא לדרוש את החזרת הסכום ששילם למעלה מהשעור החוקי. אשר לחיוב הערבים - המשיב קיבל מידי החייב שיקים מאוחרים שהיו מיועדים לסילוק השטר וטענתם היא שבכך ניתנה אורכה לתשלום החוב שלא בהסכמתם והם מופטרים מן החבות, השיקים לא ניתנו כפרעון חוב אלא פרעון על תנאי והחוב העיקרי נשאר בעינו עד שלא סולק בפועל. משמעו של הפרעון על תנאי לגבי הערבים הוא שהם קבלו אותה ארכה אשר קיבל החייב העקרי מהנושה ואין לשחררם מערבותם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. עו"ד פוגל למערערים, עו"ד י. עמית למשיב. 1.7.71).
ע.א. 70+91/71 - פלונית נגד פלוני.
*מזונות
(המשך בתוכן)
המערערת מקבלת מזונות מאביה לפי פס"ד ובבקשה הנדונה ביקשה להגדיל מזונותיה בסכום של 75 ל"י בחודש לאחר שנכנסה ללמוד בבי"ס תיכון ומשלמת את הסכום הנ"ל כשכר לימוד. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשתה. מאידך ביקש המשיב לשחרר אותו לגמרי ממזונות הבת בטענה שהבת מתנהגת אליו שלא כשורה. גם בקשה זו נדחתה. ערעורה של הבת נתקבל וערעורו של האב נדחה. המערערת המקבלת 175 ל"י לחודש למזונותיה אינה מקבלת אלא סכום מינימלי ויש להוסיף לה 75 ל"י לצרכי שכר למוד. מאידך אין לאמר שהתנהגות הבת מצדיקה שחרורו של האב מתשלום מזונות. ביהמ"ש לא יפטור את האב מתשלום מזונות בגין התנהגות כנ"ל אלא אם מן הצדק והיושר לעשות כן ובמקרה דנא לא הוכחה התנהגות המצדיקה פטור ממזונות.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט כהן. עו"ד א. קורץ למערערת, עו"ד א. מולודיק למשיב. 20.6.71).
ע.א. 704/70 - בויום פאני ואח' נגד וטארו מאוריציו.
*השלמת שטר שלא נקב בסכום כשנחתם המשיב תבע את המערערים בסדר דין מקוצר לפי שטר חוב וביהמ"ש קיבל את גירסת המשיב שאמנם חייבים לו המערערים את סכום השטר ודחה את הגנת המערערים. הערעור על כך נדחה. המערערים חתמו על השטר על החלק בלי שנקב בעת מסירתו בכל סכום שהוא ולטענתם שטר שאינו נוקב בסכום איננו שטר לצרכי סעיף 19 לפקודת השטרות וממילא לא עומדת למשיב הרשות לכאורה לפי סעיף 19 להשלים פרט מהותי החסר בשטר. טענה זו נדחתה. שטר לענין סעיף 19 לפקודה פירושו מסמך המעיד על עצמו שהוא נכתב כדי ליצור מסמך סחיר. חתימה על החלק על טופס של שטר להבדילה מחתימה על החלק על נייר שאיננו טופס של שטר דינה כדין שטר כמשמעותו בסעיף 19. הכוונה להוציא מסמך סחיר גלויה מן החתימה על הטופס גופה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, י. כהן, מני. החלטה - השופט מני. עו"ד י. יונגר למערערים, עו"ד מ. ברקה למשיב).
ע.א. 224/70 - המשביר לצרכן נגד שמעון עירין ואח'.
*תשלום דמי תיווך המערערת חוייבה בתשלום דמי תיווך למשיבים וערעורה על כך נדחה. מתווך ששירותיוהביאו במישרין לקשירת קשר בין הצדדים זכותו לשכר זכות היא ומי שנזקק באותה עיסקה לשירותיהם של מספר מתווכים צפוי להתחייב כלפי כולם. נכון שאין המתווך זוכה לדמי עמלתו כאשר העיסקה שבוצעה שונה בעיקרה ובאופן מהותי מהעיסקה שעליה התנהל המשא ומתן בתווכו, אך כאן הזכיר המשיב בשיחה עם מנהל המערערת גם אפשרות לרכוש המגרש כולו אם כי הצעתו העיקרית היתה רכישת חלק מהנכס. המערערת לא נהגה כלפי המשיב כפי שצריך לנהוג, היינו להגיד בהזדמנות הראשונה שבענין זה אינו יכול למלא תפקיד של מתווך, אלא ניהלה עמו שיחות לגופו של הענין ובזה אישרה מכללה שפעל כלפיה כמתווך. אשר למשיב השני אין כל מניעה לכך שאחד מבעלי המניות יהיה מתווך כלפי חלקי שותפיו בנכס נשוא העיסקה, לא כל שכן כאשר השותפים אינם אלא בעלי מניות נפרדים בחברה אחת.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מ. מזובר למערערים. עו"ד ח. גירון למשיב 1, עו"ד ש. מזרחי למשיב 2. 14.7.71). ע.א. 692/70 - שלמה הלפרין ואח' נגד מרכב עמי בע"מ.
*גביית עדות בחו"ל הלכה פסוקה היא שבעל דין המבקש רשות לגבות עדותו של אדם מחוץ לתחום השפוט חייב לשכנע את ביהמ"ש בתצהיר או בראיה אחרת שנבצר ממנו להביא את העד בפני השופט
הדן בענין, בענין דנא לא עשו כן המערערים ומכיון שכך יש לדחות את ערעורם על אי מתן רשות לגבות עדות בחו"ל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד י. שכטר למערערים, עו"ד י. זפט למשיבה. 15.6,71).
ע.א. 8/71 - א.א. קירשנר עו"ד בתור כונס נכסים... נגד כונס הנכסים הרשמי ואח'
*שכר ביניים לכונס נכסים המערער מונה לכונס נכסים של שלוש חברות שהיו קשורות בבנק קרדיט ומימש כ- 15 מליון ל"י מנכסי החברות. בשעתו קיבל שכר ביניים בשעור של 600,000 ל"י בקירוב וכעת ביקש סכום נוסף ע"ח שכר הביניים. לטענתו מגיע לו 1.2 מליון ל"י כשכר כולל. ביהמ"ש המחוזי עשה חישוב שלמעשה לא מגיעה למערער בכלל תוספת של שכר. בערעור קבע ביהמ"ש העליון כי במסגרת בקשה לשכר ביניים אין מקום לעריכת חישוב מדויק של השכר המגיע למפרק עבור פעולותיו. את החשבון יש לעשות בגמר תפקידו של המפרק ובקביעת שכר ביניים צריך להתחשב בעבודה שכבר בוצעה ובתוצאותיה. בלי להכנס לשאלה אם השכר של 600,000 ל"י מספיק כאן כשכר סופי הרי גם לפי טענת המערער יגיע לו בסופו של דבר 1.2 מליון ל"י, ושכר ביניים אינו צריך לעלות על %50 מהשכר הסופי ו- %50 כבר קיבל המערער. אי לכך יש לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד א. חרוץ למשיב 1, עו"ד פ. אלבק למשיב 2. 5.7.71).
ע.א. 558/70 - א.ג.מ. ביח"ר למוצרי חשמל ואח' נגד אלפרד קורן.
*אי פרעון שטר בטענה שהעיסקה נשוא השטר נכשלה המשיב משמש כסוכן של ביח"ר גרמני ליצור פחים והמערערים הזמינו סחורה במחיר שנקבע לקבל פ.ו.ב. בנמל אירופי והמשלוח "בהקדם האפשרי". כשהגיעה הסחורה לישראל פרץ סכסוך בין הצדדים, המערערים סירבו לקבל את הסחורה והורו לבנק שלא לכבד שיק מאוחר שמסרו למשיב. המשיב הגיש נגדם תביעה לתשלום השיק וביהמ"ש חייב אותם בתשלום. הערעור על כך נדחה. המערערים הם שהיו חייבים לדאוג לאניה בנמל האירופי שנקבע. כל שהמוכר חייב לעשות במכר פ.ו.ב. הוא למסור את הסחורה באותו נמל לידי האניה ומחיר ההובלה חל על הקונה והוא חייב בתשלום המכס. מכאן שהעלאת שיעור המכס אינה משמשת צידוק לקונה לבטל את ההזמנה. אשר למועד משלוח הסחורה הרי לא היה מועד קבוע לכך והמשיב הזמין במברק את משלוח הסחורה והשהיית המשלוח במשך כ- 3 חדשים לא היתה ארוכה יתר על המידה בנסיבות הענין, כמו כן המערערים לא הודיעו למשיב שהם מבטלים את המכר מפאת האיחור. נוכח תנאי המכר המחייבים את הקונים בנטילת הנמכר בנמל אירופי היתה מוטלת עליהם החובה לדאוג לקבלת רשיון יבוא, ומשמסרו המערערים את הטיפול בהשגת הרשיון לידי המשיב היה הוא לענין זה סוכנם ואם התרשל יתכן שיש להם תביעה עליו בשל כך אך דבר אין לזה עם עיסקת המכר גופה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי. עו"ד ד. מקרין למערערים, עו"ד י. קונפינו למשיב. 13.7.71).
ע.א. 280/69 - שמאי טנהולץ נגד פקיד השומה ת"א
*שומת מס הכנסה המערערים ניהלו עסק שותפות של בית קפה בת"א ופקיד השומה פסל את ספריהם באשר לא התנהלו בהתאם להוראות מס הכנסה וערך למערערים שומות לפי מיטב שפיטתו. ביהמ"ש המחוזי הצדיק את פסילת ספרי החשבונות אך לא מטעמיו של פקיד השומה אך עם זאת ביטל את שומותיו של פקיד השומה ונתן לו הוראות כיצד לערוך את השומה מחדש. המערערים ערערו הן על פסילת ספריהם והן על ההוראות שניתנו לפקיד השומה. הערעור על פסילת הספרים נדחה. צדק פקיד השומה, ומטעמו, כאשר פסל את הספרים
מחמת הסיבה שלא התנהלו לפי הוראות מס הכנסה. מאידך את הנימוק של ביהמ"ש המחוזי שפסל את הספרים משום שהתוצאה של הספרים היתה הכנסה דלה מאד יש להשאיר בצריך עיון אם לפיו ניתן לפסול ספרים כאשר קובעים כי למעשה הם תקינים.
אשר להוראות שניתנו לפקיד השומה, צריך היה השופט להסתפק בהוראה כללית בדבר אופן עריכת השומות החדשות ולהשאיר את הפרטים לשפיטת פקיד השומה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד מ. דרוקר למערערים, עו"ד ע. רובין למשיב. 12.7.71).
ע.א. 139/71 - פלונית נגד פלוני.
*מזונות באוקטובר 1969 קיבלה המערערת מזונות מבעלה המשיב בסך 275 ל"י לחודש. באותו זמן לא עבדה מחוץ לביתה. בינואר 1971 התחילה לעבוד והיא משתכרת 245 ל"י לחודש. ביהמ"ש המחוזי שקל את השנוי שחל בנסיבות והקטין את סכום החיוב ל- 125 ל"י לחודש. הערעור על כך נדחה. נסיבות הענין ואפשרויות המשיב מצדיקים את החלטת ביהמ"ש. נכון שביהמ"ש טעה כשלא הרשה לחקור את המשיב על תצהירו אך בסופו של דבר גם לפי גירסת המערערת, לא נותר למשיב להוציא על עצמו יותר מכפי שיש כיום למערערת.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד י. טיטונוביץ למערערת, עו"ד מולודיק למשיב. 22.6.71).
ע.א. 415/70 - שרה אליהו נגד נציגות הבית המשותף...
*חיוב עו"ד בהוצאות באופן אישי בנובמבר 1969 דחה ביהמ"ש המחוזי בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הפקיד המוסמך. על החלטה זו לא הוגש ערעור וברור שהיא הפכה לסופית. כעבור כ- 6 חדשים פנה ב"כ המערערת בבקשה שניה לביהמ"ש המחוזי להארכת המועד ואף בקשה זו נדחתה ומשום מה נתן השופט רשות ערעור והערעור אמנם הוגש. קשה להעלות על הדעת מעשה יותר קנטרני מאשר הגשת שתי בקשות להארכת המועד בזו אחר זו. לא יכול היה להיות שום ספק בלבו של עוה"ד שהבקשה תדחה ולא היה מקום להגיש ערעור על כך. בקשה זו היא ממין הבקשות הגורמות לבזבוז זמנם של בתיהמ"ש ומונעים אותם להתמסר לענינים הראויים לכך. מחובתו של עוה"ד היה להסביר למערער שאין מקום להגיש את הערעור. אי לכך יש לחייב את המערערת בתשלום 1000 ל"י הוצאות שמהן ישלם עוה"ד באופן אישי 500 ל"י.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. 8.7.71).
ע.פ. 538/70 - שרל חזן נגד מדינת ישראל.
*הברחת חשיש המערער הורשע בהחזקת 80 ק"ג חשיש ונסיון להבריחו לחו"ל בתוך טנדר ונדון ל- 8 שנות מאסר. הערעור על ההרשעה נדחה בהתחשב בראיות שהובאו נגדו והעובדה שהמכונית היתה ברשותו ובהחזקתו משך התקופה שהביאה מצרפת ועד שעמד לצאת אתה מן הארץ. עובדה זו מהווה הוכחה לכאורה לאשמת המערער ולא היה בפיו הסבר סביר להמצאות החשיש במכוניתו. אין גם ממש בטענה שהעבירות של החזקת חשיש ונסיון הברחה הן עבירות חילופיות. אם כי מדובר בעיסקה פלילית אחת הרי העבירה של החזקת חשיש והעבירה של הנסיון ליצאו לחו"ל הן שתי עבירות נפרדות.
לעומת זאת יש מקום להמתיק במקצת את העונש. אמנם מדובר בנסיון ליצא כמות גדולה מאד של חשיש, אך בא מקרה דומה בפני ביהמ"ש שבו היה עונש מאסר של 6 שנים בנסיון הברחה של 100 ק"ג חשיש. אי לכך יש להשוות את עונש המאסר במקרה דנא לעונש ההוא ולהעמידו על 6 שנות מאסר.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. עו"ד ד. וינגרטן למערער, עו"ד יאראק למשיבה. 20.7.71).
ע.פ. 102/71 - אמנון נתן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חטיפה ואיום בנשק) המערער חטף אחד בשם חזן לאחר שהיה ביניהם סכסוך ובאקדח שלוף הסיע אותו במונית ואיים עליו שלא ילך להתלונן במשטרה וכן שיבטל תלונה שהגיש לפני כן במשטרה. הוא נדון ל- 30 חדשי מאסר והערעור על כך נדחה. למערער עבר של עבירות תקיפה ונסיון שוד, וגם העבירה דנא שבוצעה זמן קצר אחרי שחרורו מבית הכלא היא עבירה חמורה ומצביעה על אופיו האלים של המערער. העבירה של נסיון למנוע הגשת תלונה ומטרתה להכשיל את עשיית הצדק ולערער את הסדר הציבורי מחייבת תגובה חמורה מצד בתיהמ"ש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד אדלר למערער, עו"ד לויצקי למשיבה. 21.6.71).
ע.פ. 26/71 - עאזי אלעקליק נגד מדינת ישראל
*החזקת חשיש המערער הורשע בהחזקת חשיש של קרוב ל- 7 ק"ג ונדון למאסר 30 חודש וכן הופעל נגדו באופן מצטבר מאסר על תנאי של 6 חודשים. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ביהמ"ש נתן אמון בעדויות התביעה ואין ביהמ"ש שלערעור מתערב בכגון דא אלא אם נתגלתה טעות בולטת בהערכת העדות. כאן לא נתגלתה טעות כזו. גם טענת האליבי של המערער נדחתה לאחר שבימ"ש לא האמין לעדויות שלו ושל אחיו. בהודעתו של המערער שנמסרה במשטרה נאמר כי נשפט על עבירת החזקת חשיש בעבר ובעובדה שהודעה זו הוגשה לביהמ"ש לא נגרם כל עוות דין למערער. אין להעלות על הדעת כי הידיעה על העבירה הקודמת היה בכוחה ליצור דעה קדומה אצל השופט. כמו כן הציעה התביעה להגיש רק חלק מן ההודעה ללא אותה עובדה והסניגור הוא שלא הסכים לכך. גם העונש אינו חמור מדי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, עציוני. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ליאון למערער, עו"ד ע. נתן למשיבה. 14.6.71).
ע.פ. 217/71 - ויקטור איבנשוב נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעשי מרמה) על שורה של מעשי מרמה נדון המערער ל- 3 שנות מאסר וכמו כן הוא כלוא לתקופות זמן של 9 חדשים בגין עבירות מרמה אחרות. העונש של 3 שנות מאסר כשלעצמו איננו חמור אך בהתחשב בכך שהמערער הוא בן 26 ואולי עוד לא אפסה תקוה שיחדל מדרך הפשע יש לעשות את המאסרים חופפים.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. 23.6.71).
ע.פ. 533/70 - מדינת ישראל נגד עו"ד אלכסנדר רוזנפלד ואח'
*הרשעה בעבירות מרמה וגניבה ע"י סוכן המשיב עסק בקבלת פיצויים מגרמניה עבור לקוחות ובתור שכזה התקשר עם אנשים שונים בארץ והוציא עבורם דמי ריפוי מהשלטונות הגרמניים ע"י תשלום שוחד ודרכים בלתי כשרות אחרות. המשיב השיג סכומים גדולים אך ללקוחותיו שילם חלק קטן מהסכומים שקיבל. ביחס לעבירות השוחד בחו"ל והפרת תקנות ההגנה "כספים" חלה חנינה, ומשום כך הואשם המשיב בעבירות של גניבה ע"י סוכן ועבירות מרמה כאשר נשוא האישומים עולה על 100,000 ל"י. היסוד לאישום היה נטילת הכספים מהלקוחות והשאלה היתה אם הלקוחות הסכימו להסתפק בסכומים הזעומים שהמשיבים היו מוכנים לשלם להם. ביהמ"ש המחוזי השיב על שאלה זו בחיוב בקבעו שלא היה איכפת ללקוחות כמה ישלשלו המשיבים לכיסם ובלבד שהם, הלקוחות, יקבלו גם כן חלק מן השלל הלא כשר. מסקנה זו של ביהמ"ש מבוססת על העובדות והראיות ואין מקום לבטל את מסקנת הזכוי של ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד א. שדר למערערת, עוה"ד א. שמרון וי. אדרת למשיבים. 14.7.71).
ע.פ. 191/71 - יוסף עליגנים נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (תקיפה וחבלה) המערער נדון לשנתיים מאסר שמהן שנה אחת בפועל בשל עבירת תקיפה וחבלה. קרבן התקיפה הודיע שהוא סלח למערער וקיבל פיצוי על נזקיו בסכום של 12,000 ל"י. בהתחשב בכך וכדי לעודד עבריינים אחרים לפצות תחילה את קרבנותיהם בעין יפה וכן בהתחשב עם אשתו וילדיו הקטנים של המערער, החליט ביהמ"ש העליון כי המערער ישא במאסר של 6 חדשים בפועל בלבד.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עו"ד ראהר למערער, עו"ד יאראק למשיבה. 10.6.71).
ע.פ. 271/71 - אליהו בן יהודה כהן נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (נסיון לרצח) המערער נדון ל- 3 שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירה של נסיון לרצוח את אשתו. הערעור על כך נדחה. המערער דקר את האשה בגבה וכאשר נפלה ארצה כרע לידה והמשיך לדקור אותה לא פחות מ- 11 פעמים עד שבסופו של דבר נתקעה הסכין בגופה באופן שלא יכול היה להמשיך במעשהו. רק נס הוא שאחרי תקיפה כזו נשארה האשה בחיים. העונש האמור הוא קל ביותר ואין כל צדוק להקל עוד בעונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד יאראק למשיב. 11.7.71).
ע.פ. 190/71 - אחמד פרנסי נגד מדינת ישראל.
*קבלת רכוש גנוב על סמך חומר הראיות שהיה בפני ביהמ"ש ואשר כלל הודאה שמסר המערער במשטרה רשאי היה ביהמ"ש להגיע למסקנה שהמערער אשם בעבירה של קבלת רכוש גנוב. המערער עזר לפורץ בשעה מאוחרת בלילה סמוך לזמן הפריצה להוביל את הסחורה הגנובה ולהחביא אותה ולאחר מכן ניהל מו"מ יחד עם הפורץ בקשר למכירת הסחורה. המדובר בכמות גדולה של בדים ששוים כ- 10,000 ל"י. נוכח כל אלה אין ספק שהמערער ידע שהסחורה נגנבה לאחר פריצה לחנות.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, עציוני. החלטה - הנשיא אגרנט. המערער לעצמו, עו"ד ע. נתן למשיבה. 14.6.71).
ע.פ. 437/70 - מאיר ביטוני נגד מדינת ישראל.
*רצח המערער הורשע בעבירת רצח של המנוחה חוה פכווסר בדקירות פגיון. הערעור על ההרשעה נדחה. ממצאי הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש המחוזי ; וכן עצם הודאת המערער במשטרה, די היה בכל אחד מאלה לבסס את ההרשעה. המערער העלה הגנה שלא הוא אלא אחד העדים הוא שביצע את הרצח אולם זו גירסה קלוטה מן האויר שלא הועלתה ע"י המערער באף אחת מן ההודעות שמסר במשטרה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, קיסטר. עו"ד גרין למערער, עו"ד גב' סירוטה למשיבה. 16.6.71).
ע.פ. 286/71 - אליהו אבשלום נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבה) המערער היה ממונה על התחזוקה ושירותי הנקיון בטכניון בחיפה והוא הצליח לגנוב כספים שבכספת אחד המוסדות של הטכניון. במשך 11 פעמים פתח את הכספת וגנב סכום המסתכם ב- 2,000 ל"י. הוא נדון לשנתיים מאסר אך ביהמ"ש העליון החליט להתחשב בעברו הנקי של המערער, בכך שחלק גדול מהגניבה הוחזר ובגילו של המערער, וכן בעובדה שהוא מתחרט עמוקות ומצטער על כך שבייש את משפחתו. כיון שכך החליט ביהמ"ש העליון כי שנה אחת מתוך העונש יהיה מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. עו"ד כנפי למערער, עו"ד ר. אלבק למשיבה. 1.7.71).
ע.פ. 223/71 - מדינת ישראל נגד קומרן גד.
*קולת העונש (עבירת תנועה) המשיב נסע במהירות מופרזת של 127 קמ"ש בכביש החוף שבו מותרת מהירות של 90 קמ"ש. יש לו הרשעות קודמות ומהן עבירות המעידות על זלזול בחוקי התנועה. בימ"ש השלום הטיל על המשיב, בין היתר, עונש של שלילת רשיון נהיגה לתקופה של חדשיים על תנאי. ביהמ"ש המחוזי ביטל חלק זה של העונש והערעור על כך נתקבל. לא היתה כל הצדקה להתערבות זו של ביהמ"ש המחוזי לבטל פסילה על תנאי שנועדה לשמש אזהרה לנאשם. אל לו לביהמ"ש המחוזי לרפות את ידי בימ"ש השלום כשזה עושה את חובתו להלחם בפורענות בכבישים.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. עו"ד י. קירש למערערת, עו"ד כספי למשיב. 7.7.71).
ע.פ. 104/71 - עמירם אלעד נגד מדינת ישראל.
*סרסרות למעשי זנות המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות של סרסרות למעשה זנות ושדול למעשה זנות ואיומי אלימות על אשה שתעסוק בזנות וכן בעבירה של חיים על רווחי זונה. הוא נדון ל- 9 חדשי מאסר והערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. ההרשעה מבוססת על הודאתו המלאה של המערער לפני חוקר משטרתי והיה גם "דבר מה" התומך בהודעה זו. אין לקבל את הטענה כי ההודעה ניתנה תחת לחץ שכן הוא מסר את ההודעה ללא כל איום אלא לפי הצעת חוקר שיגיד את האמת. גם העובדה שאשת המערער שהתחתנה אתו שבוע ימים לפני כן שמעה את השיחה בין המערער לבין החוקר אין בה מאומה נגד ההודאה. את "הדבר מה" הדרוש אפשר למצוא הן בעובדת התלונה שהגישה הזונה במשטרה,אם כי היא לא הופיעה לעדות בביהמ"ש למרות פקודות הבאה שהוצאו נגדה, והן בעצם העובדה שהמערער הודה בעדותו בביהמ"ש שבתקופה הנדונה היה מתרועע עם הזונה. העונש של 9 חודשי מאסר אינו חמור מדי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. עו"ד קאזיס למערער, עו"ד גב' בניש למשיבה. 29.6.71).
ע.פ. 146/71 - דוד בן אהרון כהן נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בקשירת קשר לביצוע שוד
המערער הועמד לדין בעבירה של בצוע שוד ועישון חשיש והעד העיקרי נגדו היה אדם אחד שהורשע לפי הודאתו בביצוע השוד אך בעדותו טען שלמעשה לא הוא אלא המערער השתתף בשוד וכי קיבל על עצמו את האחריות לשוד מחמת לחץ ואיומים, בעדותו נגד המערער שיקר בפרט חשוב אחד וביהמ"ש ביקש סיוע ממשי להרשעת המערער בשוד ולא רק סיוע טכני לעדותו של העד האמור. סיוע כזה לא נמצא ועל כן לא הורשע המערער בעבירת השוד עצמו אלא בקשירת קשר לבצע את השוד. הרשעה זו התבססה על עדותו של העד האמור ועל עדות עדה אחרת שהפלילה את המערער רק לאחר שהעדה הוכרזה כעדה עוינת ונעצרה בגלל סתירה עם הודעתה במשטרה. הערעור על ההרשעה נתקבל. סיפורו של העד העיקרי על השתתפות המערער בתכנון השוד מהווה רק חוליה אחת בסיפור על השוד עצמו שבו השתתף לפי גירסה זו המערער. הגירסה בדבר המשתתפים בשוד נשארה בלתי מוכחת מאחר וביהמ"ש לא האמין לעד בענין זה. השאלה היא אם אפשר לפלג את עדותו של העד ולקרוא אל תוכה קשירת קשר ע"י המערער לבצע את השוד ללא השתתפות המערער כשהעדות היא שהקשר היה לבצע את השוד בהשתתפותו הפעילה של המערער דוקא. בנסיבות הענין ולנוכח כל הפרכות והצורך בזהירות המיוחדת לגבי העדים וגירסותיהם השונות ומניעיהם הנסתרים אין מנוס מן המסקנה שלא היה זה בטוח להרשיע את המערער בהשתתפות בקשר לביצוע שוד.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט לנדוי. המערער לעצמו, עו"ד ד. ביניש למשיבה. 15.7.71).
בתוכן
* ע.פ. 131/71 - ................. 374 ─ * חיוב לפי חוק מס קניה.
─ * חילופי אישומים.
─* ע.א. 378/70 - .................. 374 ─ * ויתור על זכות המוענקת לעובד לפי הסכם קיבוצי.
─* ע.א. 757/70 - ......................................... 375 ─ * תקפותו של ויתור אשה על מזונותיה בהסכם גירושין שלא בוצע באשמת האשה.
─* ע.א. 645/70 - ........ 376 ─ * חיוב אגרות ברישום מקרקעין לפי צו קיום צוואה.
─* ע.א. 588/70 - ................... 377 ─ * טענה נגד תקפות ויתור בנימוק שהחותם לא ידע על מה הוא חותם.
─* ע.א. 367/70 - ..................... 378 ─ * זכויות נאמן בפשיטת רגל.
─* ע.א. 40/71 - מזונות ................................................... 378─* ע.פ. 534/70 - הרשעה ברצח ............................................... 378─* ב.ש. 118/71 - העברת משפט ממחוז למחוז ................................... 379 ─* ע.א. 110/71 - תגמולים לבן שאביו נספה בעיר העתיקה בשנת 1948 ............. 379 ─* המ' 513/71 - שחרור בערבות ............................................. 379─* ב.ש. 105/71 - העברת דיון................................................ 380 ─* ב.ש. 60/71 - העברת דיון ............................................... 380─* בר"ע 115/71 - רשות ערעור לפי חוק הרשויות המקומיות ...................... 380─* בר"ע 106/71 - רשות ערעור על צו לעיכוב יציאה מהארץ ...................... 380─* בג"צ 193/71 - הפעלת מאסר על תנאי ....................................... 381 ─* בג"צ 47/71 - זריקת פסולת ליד מקומות ישוב .............................. 381─* בג"צ 242/71 - רשיון מונית .............................................. 381─* בג"צ 227/71 - בקשת יוצא צבא לנסוע להשתלמות בחו"ל ....................... 381─* בג"צ 289/70 - רכישת נכס מהמינהל ........................................ 381 ─* בג"צ 200/71 - תשלום הוצאות בבג"צ ....................................... 382 ─* ע.א. 534/70 - טענת תום לב של מחזיק בשטר ................................ 382─* ע.א. 489/70 - חיוב לפרוע שטר ........................................... 382─* ע.א. 744/70 - אחריות מעביד בתאונת עבודה ................................ 383 ─* ע.א. 697/70 - הודעת פיטורין ............................................ 383 ─* ע.א. 783/70 - תשלום שכ"ד עבור מושכר שלא פינו במועד לפי החוזה ........... 383─* ע.א. 671/70 - דחית תביעה על הסף בשל אי הגשת היתר מהאוצר בענין ─ מטבע חוץ................................................................ 384 ─* ע.א. 700/70 - התנגדות לביצוע שטר בטענת תשלום רבית גבוהה ................ 384─* ע.א. 70+91/71 - מזונות ................................................. 385 ─
─תקציר פסקי דין כרך ה' - 34 391
─
─
─(המשך בתוכן)
─* ע.א. 704/70 - השלמת שטר שלא נקב בסכום כשנחתם ........................... 385─* ע.א. 224/70 - תשלום דמי תיווך .......................................... 385 ─* ע.א. 692/70 - גביית עדות בחו"ל ......................................... 385─* ע.א. 8/71 - שכר ביניים לכונס נכסים ................................... 386 ─* ע.א. 558/70 - אי פרעון שטר בטענה שהעיסקה נשוא השטר נכשלה ............... 386 ─* ע.א. 280/69 - שומת מס הכנסה ............................................ 386 ─* ע.א. 139/71 - מזונות.................................................... 387 ─* ע.א. 415/70 - חיוב עו"ד בהוצאות באופן אישי ............................. 387─* ע.פ. 538/70 - הברחת חשיש ............................................... 387 ─* ע.פ. 102/71 - חומרת העונש (חטיפה ואיום בנשק)............................ 388 ─* ע.פ. 26/71 - החזקת חשיש ............................................... 388 ─* ע.פ. 217/71 - חומרת העונש (מעשי מרמה) .................................. 388 ─* ע.פ. 533/70 - הרשעה בעבירות מרמה וגניבה ע"י סוכן ....................... 388 ─* ע.פ. 191/71 - חומרת העונש (תקיפה וחבלה) ................................ 389 ─* ע.פ. 271/71 - חומרת העונש (נסיון לרצח) ................................. 389 ─* ע.פ. 190/71 - קבלת רכוש גנוב ........................................... 389─* ע.פ. 437/70 - רצח ...................................................... 389─* ע.פ. 286/71 - חומרת העונש (גניבה) ...................................... 389 ─* ע.פ. 223/71 - קולת העונש (עבירת תנועה) ................................. 390 ─* ע.פ. 104/71 - סרסרות למעשי זנות ........................................ 390 ─* ע.פ. 146/71 - הרשעה בקשירת קשר לביצוע שוד .............................. 390 ─
─
─
─
─
─