ע.פ. 412/70 - טוביה ליבוביץ נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטים: גולן, עדן, מ. כהן) בת.פ. 17/70 - הערעור נדחה).
העובדות:
ביום 13.1.70 לפנות ערב נמצאה גופתה של הילדה חנה הורוביץ בת 7 במדרגות של מקלט בירושלים. המערער נחשד בגרימת מותה ולאחר מעצרו מסר מספר הודעות במשך מספר ימים ולבסוף, לאחר שבוע, כתב בכתב ידו, הודאה ביוזמתו כי תפס את הילדה והביא אותה למקלט כדילבצע בה מעשה מגונה והיא ברחה ונפלה וקיבל מכה בראש, המערער הועמד לדין והואשם בשני אישומים חילופיים של רצח: האחד שלאחר שלא הצליח לבצע את זממו החליט בקור רוח וללא קינטור להרוג את הילדה - עבירה לפי סעיף 214 (ב) והשני שבמהלך המאבק עם המנוחה כדי להקל עליו לבצע מעשה מיני גרם בזדון למותה - עבירה לפי סעיף 214 (ג). המערער טען נגד כשרות ההודאות שנגבו ממנו אך ביהמ"ש קבע כי אין אמת בטענותיו שעונה והכשיר את ההודאות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכח שהמערער הכין עצמו להרוג את המנוחה אך לעומת זאת הרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 214 (ג). על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. לענין כשרות ההודאות - נסיבות נתינתן של ההודאות מעידות עליהן שנתנו מרצונו הטוב של המערער. על כל פנים ההודאה שכתב המערער בכתב ידו מיזמתו שבוע ימים לאחר מעצרו ודאי ניתנה מרצונו החפשי. גם אם מלכתחילה ניסו חוקריו להשפיע עליו בדרכים פסולות הרי עבר מאז למעלה משבוע ימים ובחלוף תקופת זמן כזאת יש די והותר כדי שתהא לו למערער שהות להשתחרר מן ההשפעה הפסולה. זאת ועוד, עצם היזמה שנקט והצורה בה כתב את הודאתו שוללים כל סבירות מן החשש שמא עשה כן שלא מרצונו. מאחר שהודאה אחרונה זו חוזרת למעשה על הודאותיו הקודמות הרי מעידה היא, על קודמותיה שאף הן ניתנו מרצונו החופשי. עם זאת מתח ביהמ"ש ביקורת על כך שחוקרי המשטרה לא רשמו בתיק כלשהו תירשומת על צורת החקירה, מקום החקירה, שעות החקירה ושיחות שניהלו החוקרים עם החשוד.
ב. על הילדה נמצאו סימני חניקה וסימני פגיעה בראשה במכשיר קהה. המומחה מטעם המשטרה ציין שהחבלה נעשתה על ידי שחבטו את ראשה אל הקיר או אל הרצפה וכן כי שלושה גורמים יכלו לגרום למוות: החניקה; הנזק לגולגולת ולמוח; סיבוך שני הגורמים שהביאו לסיבוכים אחרים. על יסוד עדות זו יכול היה ביהמ"ש לקבוע שהמנוחה נחנקה ביד אדם ושראשה נחבט ע"י אדם בגוף קהה, אם ההגנה רצתה להוכיח שלא היתה חניקה וכן שהנזק שנגרם לגולגולת יכול היה להגרם מנפילה בלבד צריכה היתה להביא עדים מומחים לכך, אין כאן מקרה שבו בחר ביהמ"ש מבין שתי אפשרויות את זו הנוחה פחות לנאשם, אלא אימץ לעצמו את דעת המומחה שהיה מהימן עליו ושעדותו לא נסתרה כלל.
ג. לענין הזדון שבסעיף 214 (ג) אין צורך בגרימת מוות בזדון אלא שהזדון הוא ברצון לעשות את המעשה שגרם למוות מצד אחד והחזות מראש של התוצאה הקטלנית שצמחה ממעשה זה מצד שני. מצב הדברים מראה כי אכן המערער חזה את התוצאה הקטלנית ולא חשוב אם רצה בתוצאה הקטלנית.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ש. ברנר למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 13.7.71).
ע.א. 562/70 - מרדכי לוגסי ואח' נגד שלום כהן ואח'
*פיצויי נזיקין.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בנצרת (השופט מרגלית) בת.א. 31/69 - הערעור נתקבל בחלקו)
העובדות:
המערער עבד כטייח ובגלל המיתון נאלץ לחדול מעבודה זו ולעבוד בעבודות פשוטות במלון. כטייח הרויח כ- 700 ל"י לחודש ובעבודתו במלון כ- 600 ל"י. הוא נפצע בתאונה וכתוצאה מכך נקבעה לו נכות של 25 אחוז. ביהמ"ש המחוזי קבע למערער הפסד השתכרות בעתיד לפי משכורתו כטייח לפני התאונה ועל בסיס של נכות 25 אחוז. המערער טען כי מכיוון שבשנה שלאחר התאונה הרויח רק 200 ל"י לחודש יש לקבוע הפסד השתכרותו בעתיד לפי הכנסה זו ולא לפי אחוז הנכות,וכן טען נגד הקביעה של 25 אחוז נכות.
החלטה - השופט ברנזון:
א. ביהמ"ש השתכנע כי הכנסתו של המערער בשנה שלאחר התאונה לא תשאר על אותה רמה אלא שבמשך הזמן יוכל להרויח יותר. כיון שכך הרי קנה המידה המתאים לקביעת הפסד השתכרות בעתיד הוא שיעור הנכות הפיזית של הניזוק.
ב. עם זאת לא לקח ביהמ"ש בחשבון כי המומחה הרפואי העיד שבחוות דעתו שכתב כשקבע נכות של 25 אחוז לא ידע על פגיעה מסוימת וכי לנוכח אותה פגיעה יש להעלות את אחוז הנכות. כיון שכך צריך להעלות את אחוז הנכות.
ג. כמו כן היו עדויות על עליית השכר של טייחים בתקופת הבינים בין קרות התאונה לבין פסה"ד ועלייה זו יש להביא בחשבון הפסד ההשתכרות.
ד. בתקופה שבין חידוש העבודה של המערער לבין מתן עדותו בביהמ"ש השתכר כמאתיים ל"י לחודש בלבד, וצדק המערער כי סכום ההפסד בתקופה זו הוא בגדר נזק מיוחד שיש לפצות עליו במלואו ולא לכוללו בחשבון הפיצויים הכלליים של הפסד השתכרות בעתיד.
ה. על יסוד כל הפריטים הנ"ל יש להעלות את סכום הפיצויים בגין הפסד השתכרות מ- 28 אלף ל"י לסכום של 38 אלף שהוא הסכום הנתבע בכתב התביעה בגין הפסד השתכרות.
ו. גם בענין שכ"ט לא צדק ביהמ"ש כאשר לא קבע שכ"ט בהתאם לתעריף המינימלי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד ל. ליאור למערערים, עו"ד גב' ר. אבידור למשיבים. 27.7.71). ע.א. 570/70 - חיים חי ואח' נגד יוסף כהן ואח'
*ויתור על חלק בעזבון וביטול הויתור לאחר שהנכסים נרשמו על שם הזוכה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט שאל) בת.א. 68/68 - הערעור נתקבל בעיקרו)
פרט למשיבים 1, 2, ויתרו המשיבים והמערערים על ירושת אביהם המנוח לטובת אמם וניתן צו ירושה ע"י ביה"ד הרבני. האם נתנה את נכסיה במתנה לבניה המערערים. לאחר שהאם נפטרה נתברר כי בפני ביה"ד הרבני לא נתנו המשיבים הראשונים הסכמתם לסמכות ביה"ד וכיון שכך ביטל ביה"ד את צו הירושה שנתן.
המשיבים הראשונים תבעו חלקם בעזבון המנוח שהועבר לאלמנה מאחר שלא היו צד לדיון בביה"ד ולא ויתרו על חלקם. מבוקשם ניתן להם אולם החלק שניתן להם עלה על מה שמגיע להם וביהמ"ש העליון תיקן את המנה השייכת להם. אשר למשיבה השלישית הרי היא טענה כי משבוטל צו הירושה של ביה"ד הרבני והמשיבים הראשונים זוכים לחלק בנכס הרי גם הויתור שלה אינו תופס והיא חוזרת בה מהויתור. ביהמ"ש המחוזי קבע כי אכן אין תוקף לויתורה ויש לבטל את רישום הנכסים על שם המערערים. הערעור על כך נתקבל. בפסק דין מקיף דן ביהמ"ש העליון בענין ויתור על ירושה והסתלקות מירושה וכן הדין ביחס לרצון המוותר לחזור בו מוויתורו, דרך השלמת מתנה ע"י נטילה במקרקעין ושאלות אחרות שהתעוררו, שאלות הויתור נדונו לפי המצב שהיה קיים לפני חוק הירושה החדש.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, י. כהן. עו"ד צ. גרובר למערערים, עו"ד מ. סבוראי למשיבים 1, 2, עו"ד א. מרקוביץ למשיבה השלישית. 10.8.71).
ע.א. 411/70 - פינס ראובן נגד בן עמירה אליהו ואח'.
*אחריות לתאונה כאשר שני נהגים התרשלו ולא ידוע מי מהם יותר.
* חובת ביטוח של נוסע ברכב בשל חוזה עבודה או בהמשכו.
(ערעור וערעור שכנגד על פס"ד ביהמ"ש בת"א (השופטת אבנור) בת.א. 173/68 ואח' - הערעור של פינס נתקבל והערעורים האחרים נדחו).
בארועים נשוא משפט זה התנגשו שתי מכוניות שסטו שתיהן לאמצע הכביש בלי לדעת איזו מכונית סטתה ראשונה. בתאונה נהרג אדם וביהמ"ש קבע כי אחד הנהגים זה שסטה ראשונה לאמצע הכביש אשם ב- 80 אחוז ואילו הנהג השני שלא מנע את התאונה אשם ב- %20. אולם מכיון שלא ידוע מי הוא שסטה בראשונה חילק את האחריות בין שני הנהגים. מכיוון שהמנוח עבד אצל המערער ונסע במכוניתו סבר ביהמ"ש המחוזי כי המנוח לא היה מבוטח בביטוח הרכב של המערער ולכן לא חייב את חברת הביטוח בתשלום הנזק שנקבע לחובת המערער. הערעורים בנוגע לרשלנות של הנהגים השונים נדחו ואילו ערעורו של המערער נגד חברת הבטוח (חברת אליהו) נתקבל, בפסה"ד נדונה שאלת חבותם של שני נהגים כאשר אין יודעים מי משני הנהגים גרם לתאונה בה ניזוק אדם שלישי, או כאשר ידוע ששניהם התרשלו אך לא ידוע מי התרשל יותר ומי התרשל פחות, וכן שאלת נטל הראיה. כמו כן נדונה השאלה מתי ניתן לאמר כי המוות נגרם תוך כדי ובמהלך עבודתו של המנוח אצל המעביד והאם נסע המנוח ברכב בשל חוזה עבודה או בהמשכו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. 27.7.71).
בג"צ 76/71 - פלונית נגד פלוני
*עתירה להשבת ילד כאשר אין פס"ד הקובע בידי מי יוחזק הילד.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל ברוב דעות)
בבימ"ש בארה"ב התנהל דיון בין בני הזוג, הבעל יהודי והאשה גיורת, על החזקת ילדה בת 6. בעוד הדיון המשפטי מתנהל נטל המשיב את הילדה ובא אתה לישראל. העותרת פנתה לבג"צ בהליכים מסוג הביאס קורפוס ודרשה את מסירתהילדה לרשותה.
ברוב דעות השופטים י. כהן ולנדוי החליט ביהמ"ש כי על העותרת לפנות לביהמ"ש מחוזי שהוא ביהמ"ש המוסמך לדון בתביעה להחזקת ילד. בפס"ד הרוב צוין כי בג"צ ידון בהליכים נגד חטיפה של ילד כאשר קיים פס"ד, ישראלי או נכרי, שלפיו צריך הילד להמצא בידי העותר והילד נחטף ע"י ההורה השני. כמו כן ידון בג"צ גם אם אין צו כזה כאשר אין בכלל סכסוך כן ובתום לב ביחס לשאלה בידי מי הילד צריך להמצא וברור שהילד צריך להמצא בידי ההורה העותר לבג"צ.
אולם לפי פסיקת הרוב צריך העדר סכסוך וחוסר תום הלב להיות ברור.
מאידך סבר השופט ויתקון כי גם בהעדר צו להחזקת הילד אין בג"צ צריך לקפוץ ידו מההורה העותר כאשר הילד נלקח ע"י הורה השני, אמנם כאשר קיים סכסוך כנה ובתום לב ובאופן ברור צריך להביא את הענין בפני ביהמ"ש המחוזי, אך אין להחמיר עם הצד העותר בענין המחלוקת בתום לב על זכות החזקה, יש לשים לב לכך שבהליכים רגילים עובר זמן רב עד שהענין מסתיים ובינתיים מסתגל הילד לסביבתו החדשה וההורה החוטף מצליח לקנות את לבו של הילד כנגד ההורה השני. על הצד החוטף רובץ נטל כבד ביותר להוכיח שקיימת מחלוקת בתום לב על זכות ההחזקה. מכיון שכאן היה הילד בידי האם כשבני הזוג נפרדו והתנהלו הליכים משפטיים בין בני הזוג לא היתה הצדקה לנטילת הילד ע"י האב ועל בג"צ להושיט לעותרת סעד.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. עו"ד י. וינר לעותרת, עו"ד ד. אבי יצחק למשיב. 3.8.71).
ב.ש. 135/71 - דוד ענתבי נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה צדק השופט שנתבקש לשחרר את המבקש בערובה כי משהתחיל המשפט יש לפנות בבקשת שחרור בערובה לביהמ"ש השומע את המשפט. לגופו של ענין אם משפטו של המבקש ייקבע להמשך ולסיום לאחר 1.10.71 ישוחרר המבקש בערובה ביום 1.10.71 אלא אם כן ביהמ"ש השומע את המשפט יצווה אחרת.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד ג. רווה למבקש, עו"ד ר. יאראק למשיבה. 29.7.71)
ד.נ. 17/71 - מ. סנילביץ נגד פ. גרינברג.
*בקשה לדיון נוסף ערעורו של המבקש נדחה מפני שהערעור סובב על שאלת האמון בעדויות דבר הנתון לשקול דעת הערכאה השומעת את המשפט. העקרון של אי התערבות בעובדות שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה הינו יסוד שאין סכוי לקעקע אותו ולכן אין מקום לדיון נוסף.
(בפני: השופט לנדוי. 3.8.71).
מ.ח. 4/71 - עלי אלחלים נגד מדינת ישראל.
*קיום משפט חוזר המבקש הורשע בעבירות תנועה הנוגעות לתאונה אחת ולאחר מכן הרשיע ביהמ"ש את אחיו של המבקש באותה עבירה בקבעו שהוכח מעל לספק סביר כי אותו אח ביצע את העבירות. אי לכך החליט הנשיא, וכך גם המליץ היועץ המשפטי, להורות על עריכת משפט חוזר למבקש.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מ. ווקסמן למבקש, היועץ המשפטי מ. שמגר למשיבה. 29.7.71).
ב.ש. 136/71 - דניאל שוקרון נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערובה המבקש נעצר באשמת שוד וכבר הוגש נגדו כתב אישום ונקבעו תאריכים לשמיעת המשפט. מסיבות אלו אין מקום לשחרר את המבקש בערובה על אף עברו הנקי.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד רווה למבקש, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 27.7.71).
ד.נ. 14/71 - ראובן חדד נגד מזוז אליהו
*בקשה לדיון נוסף המשיב הגיש נגד מעותר להוצאה לפועל שטרות לביצוע והעותר הגיש בקשה לרשות להתגונן הנתמך בתצהיר. כמסתבר היה התצהיר פסול שכן נחתם ע"י העותר לפני שתוכנו
בכתב ורק לאחר מכן מילא עוה"ד את התצהיר. על יסוד זה החליט ביהמ"ש העליון ברוב דעות לדחות את התנגדותו של העותר ושלא להרשות לו הגשת תצהיר חדש. הבקשה לדיון נוסף נדחתה שכן אין סכוי לערער את החלטת הרוב. התצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות העותר הוא חסר ערך וכיון שכך חל כאן פגם יסודי בהגשת התנגדות שאינו ניתן לרפוי. בהיעדר תצהיר התומך בהתנגדות אין להתנגדות כל נפקות מעיקרה. מן הנמנע הוא לתקן הליך שהוא בטל מעיקרה.
(בפני: הנשיא אגרנט. 20.7.71).
ד.נ. 10/71 - משה אביעם נגד מדינת ישראל
*בקשה לדיון נוסף המבקש שימש קצין מחוז במינהל הדרום ובמסגרת תפקידו גבה אגרות מאזרחים ופיתח שיטת הונאה לפיה גבה מאנשים שונים סכומים שהם גבוהים מאלה שהגיעו מהם למשיבה כדין. ביהמ"ש חייב את המבקש להעביר את כל הסכומים שקיבל שלא כדין למדינה. ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של המערער בקבעו שלפי הדין חייב המערער למסור למדינה את כל הכספים שקיבל כשפעל בתפקידו בשרות המדינה. העתירה לדיון נוסף נדחתה. מקום שראובן משמש עובדו או שליחו של שמעון ובמהלך מלוי תפקידו קיבל טובת הנאה שלא בידיעתו של שמעון חייב הוא למסור לשמעון את טובת ההנאה האמורה. חבות זו של ראובן אינה תלויה בעובדה אם רכש את טובת ההנאה בדרך בלתי כשרה, כי אם נובעת מיחסי הנאמנות שבינו לבין שמעון. לא חשוב אם נותני הכספים חשבו שהם משלמים את הכספים כשוחד ושלא כדין או ששלמו את הכספים בתום לב בסוברם שהם חייבים לשלם כספים אלה. הלכה זו אין סכוי לערער בדיון הנוסף. זאת ועוד, ההלכה הנ"ל מבוססת היום על הוראות חוק השליחות ואם כי המקרה דנא חל לפני כן הרי ברור כי לנוכח החוק אין מדובר כאן בהלכה אשר מפאת חשיבותה לגבי העתיד מצדיקה לקיים דיון נוסף.
(בפני: הנשיא אגרנט. עוה"ד י. מרש וא. טומשוב למבקש, עו"ד ע. נתן למשיבה. 5.8.71).
בג"צ 121/71 - נח ליברמן נגד שר התחבורה ואח'.
*רשיון למונית העותר ביקש רשיון למונית ובקשתו נדחתה כיון שבעבר ויתר על הזכות לקבל מונית כאשר מכר מונית שלו. עתירתו נדחתה. הסירוב להעניק לו רשיון מן הסיבה הנ"ל הוצדק כבר בעבר ע"י בג"צ. טענתו העיקרית של העותר היא שאחרים קבלו רשיון חדש למרות שויתרו בעבר ובכך הוא רואה הפליה. טענה זו אין לקבל, באשר רוב המקרים שייכים לתקופה בה טרם התגבשה אצל המשיבים המדיניות לסרב מתן רשיון למי שהיה לו רשיון וכשמכר אותו וויתר על זכותו. אמנם קיים מקרה אחד שבו ניתן רשיון חדש כאשר המדיניות החדשה כבר היתה בתוקף אך מקרה אחד אינו מצדיק להתחשב בטענת ההפליה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - הנשיא אגרנט עו"ד ש. תוסיה כהן לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבים 28.7.71).
בג"צ 236/71 - פלונית נגד ביה"ד הרבני בת"א.
*זירוז משפט בבי"ד רבני העותרת מתדיינת עם בעלה על מזונות ולטענתה מתנהל משפטה בעצלתיים. בא כוחה טוען שיש כאן מקרה של פגיעה בכללי הצדק וכמוה כחריגה מסמכות ביה"ד ומבקש לצוות על ביה"ד להקדים את שמיעת המשפט. העתירה נדחתה. בשל חריגה מסמכות יכול בג"צ לבטל פס"ד של בי"ד רבני או לצוות עליו להמנע מלדון בענין פלוני אך אין הוא יכול, בשל חריגה מסמכות, להתערב בהליכים של ביה"ד ולכפות עליו סדרי דין שונים מאלה הנהוגים בידיו. עניני סדרי הדין אינם מגלים עילה להתערבות בג"צ. הדברים עשויים
להיות שונים אם ביה"ד נמנע בכלל מלדון בענין הנתון בסמכותו שאז יתערב בג"צ לא בשל חריגה מסמכות כי אם בשל אי שמוש בסמכות.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן עו"ד לוצקי לעותרת. 20.7.71).
בג"צ 261/71 - ג. פרץ... בע"מ נגד שר העבודה ואח'.
*דיון בבג"צ בסכסוך כספי עם משרד העבודה העותרת מפנה תשלומים ללשכת התשלומים של משרד העבודה עבור פועלים מן השטחיםהמוחזקים והיא דורשת פירוט סכומים שלא נתבעו ולא שולמו לפועלים. הלשכה מסרבת למסור לה חשבונות ועתירת החברה נדחתה. המדובר כאן בסכסוך כספי שבין בעלי הדין ועל העותרת לפנות לביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, ח. כהן. עו"ד ש. תוסיה כהן לעותר. 11.7.71).
בג"צ 176/71 - אחים שרבט בע"מ נגד המועצה המקומית בית שאן ואח'.
*מסירת עבודה במכרז המועצה המקומית פרסמה מכרז לבנית בית ספר והוגשו הצעות למכרז ע"י העותרת וע"י המשיב השני (להלן - המשיב).
הצעת המשיב היתה יקרה בסכום של כ- 15,000 ל"י מן הסכום שהוצע ע"י העותרת, אולם הצעת העותרת סוייגה בתנאי שמחיריה צמודים ומחושבים לתאריך המכרז. כיון שכך העדיפה המועצה להתקשר עם המשיב למרות ההפרש במחיר. העתירה נגד החלטת המועצה נדחתה, נימוקה של המועצה הינו סביר. אשר לטענה כי המשיב נרשם כקבלן לפי חוק רישום קבלנים רק לאחר הגשת המכרז - כאשר המשיבה החליטה להעדיף את הצעת המשיב כבר היה המשיב רשום כקבלן לפי החוק ואם היה כאן פגם מלכתחילה הוא נתרפא בדיעבד. גם אם נכונה טענת העותרת שהמשיב עבר עבירה פלילית שהציג את עצמו כבר בעת הגשת הצעתו כקבלן לפי החוק אין בזה כדי לפגום בהצעתו.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ג. לשם לעותרת עו"ד א. אבני למשיבה מס' 1, עו"ד מ. ברטל למשיב מס' 2. 14.7.71).
בג"צ 303/71 - ראבאח ראשיד ואח' נגד שר המסחר והתעשיה ואח' *התנייה ברשיון יבוא העותר קיבל רשיון יבוא בשר כבש מרומניה וברשיון הותנה כי המשיבה השלישית תשמש כסוכן. העותר ביקש כי במקום המשיבה השלישית ישמש העותר השני כסוכן ומשלא ניתן לו מבוקשו פנה לבג"צ. עתירתו נדחתה. המשיבים הסבירו את ההתנייה הנ"לבצורך לשמור על כך כי הבשר שייובא יסופק לאוכלוסיית ירושלים המזרחית ולא יופנה לשוק לצרכים אחרים. מדובר כאן בענין של מדיניות כלכלית ואין מקום להתערבות בהחלטת המשיבים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ז. וייל לעותרים, עוה"ד מ. חשין וא.ש. שמרון למשיבים 19.8.71).
בג"צ 286/71 - המנהל לענין צו הפיקוח על מצרכים ושירותים נגד ועדת הערר לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים ואח'
*זירוז דיון בועדת ערר לפי חוק הפיקוח על מצרכים העותר נתן צו שבו הוריד את מלון דיפלומט בירושלים מדרגה של חמשה כוכבים לדרגה של ארבעה כוכבים ואילו יו"ר ועדת הערר שאליו ערערו בעלי המלון נתן צו לעכב את שינוי הדרגה. העניין התברר בתחילת יולי 1971 ומשהחל שלב הדיון דחתה ועדת הערר את המשך הדיון לחודש אוקטובר ובינתיים נשאר בתוקפו הצו שלא לשנות את דרגת המלון. טענות העותר נגד סמכות יו"ר הועדה לעכב את ביצוע הצו של העותר לא נתקבלו. מאידך הורה ביהמ"ש לועדה לקיים את הדיון בועדה מיד, תוך תקופת הפגרה ולא בחודש
אוקטובר, נכון שמועדי הדיון נתונים לשקול דעת הועדה, אך אין כל הצדק לדחות את הדיון עד לאחר הפגרה. אין הועדה זכאית להנות מפגרת בתי המשפט לא מבחינה פורמלית ולא מבחינה ענינית. תפקיד הועדה לדון ביעילות ובמהירות בענינים המובאים בפניה.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עוה"ד מ. חשין וח. ברנזון לעותר, עוה"ד ש. תוסיה כהן וא. הכהן למשיבים 5-3. 3.8.71).
בג"צ 78/71 - ד"ר יוסף מזרחי נגד שר הבריאות.
*שלילת רשיון רופא לצמיתות המערער נמצא אשם בהתנהגות שאינה הולמת את מקצועו כרופא נשים וועדה שמונתה לפי פקודת המתעסקים ברפואה המליצה בפני המשיב לשלול את רשיונו לצמיתות. המשיב נהג כהמלצת הועדה והעתירה נגד שלילת הרשיון נדחתה. ביהמ"ש הצדיק את דרכי הדיון של הועדה שגבתה עדויות על מנת שתוכל להגיע לידי החלטה והמלצה על העונש שיש לגזור על העותר, כן קבע ביהמ"ש כי בהעדר הוראות נוהל רשאית הועדה לקבוע לעצמה את סדרי הדין שלה כראות עיניה. וכמו כן היתה הועדה רשאית שלא לגלות לעותר את שם המתלוננת שכן הועדה לא סמכה על עדות המתלוננת, אלא על הודאת העותר בפני מנהל משרד הבריאות. היה סיוע להוצאה הן בעובדה שהעותר לא ניסה לטהר את עצמו מן האשמה שיוחסה לו אלא העדיף להתפטר מעבודתו בבי"ח ממשלתי, והן בעובדה ששיקר בעדותו בפני הועדה בפרט חשוב הנוגע לאישום. גם בעונש אין מקום להתערב בהתחשב בחומרת המעשה שעשה העותר ובחובת ביהמ"ש לתמוך במי שהופקד על טוהר המידות במקצוע כאשר זה רואה הכרח להגיב על תופעה מחפירה בכל חומר הדין.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. כספי למערער, עו"ד י. בר סלע למשיב. 14.7.71).
ע.פ. 174/71 - אברהם בן ברוך נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בגרימת מוות המערער הורשע בגרימת מוות ברשלנות; נהיגה מתוך חוסר זהירות, ועקיפה בלתי בטוחה וערעורו על ההרשעה נתקבל, בפס"ד מקיף הגיע הנשיא לידי קביעה כי אין לאמר שתמיד צריך נוהג ,ברכב להיות במצב שבו יוכל לעצור את הרכב בתוך טווח הראיה שלו. אמנם זהו הכלל אך אין זאת אומרת שאין לסטות ממנו כמלוא הנימה. כשאדם נוהג בלילה צריך שתהיה לו אפשרות לעצור בתוך טווח אורותיו. אולם החובה של אפשרות לעצירה בתוך טווח האורות איננה חובה מוחלטת אלא חובת נהג כאשר הנסיבות מחייבות זאת. במקרה דנא מדובר בכביש בינעירוני ואין לאמר כי הנהג צריך להעלות על דעתו כי נהג אחר יעשה מעשה רשלני חמור ויחנה רכב בלי אורות על הכביש עצמו ויהווה מכשול לתנועה. כמו כן אין לבוא בטענות על הנהג אשר בתנאי דוחק חמורים לא העריך מניה וביה שעדיף להתנגש התנגשות קלה תוך כדי עצירה עם המשאית העומדת על פני עקיפת המשאית שגרמה להתנגשות קשה עם אותה משאית.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, עציוני. עו"ד ג. רווה למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 28.7.71).
ע.פ. 278/71 - מדינת ישראל נגד ישראל מצא.
*קולת העונש (נהיגה ללא ביטוח) המשיב נהג ותיק משנת 1942 ומדי שנה היה מחדש את בטוח כלי הרכב לאחר שקיבל תזכורת והפעם לא קיבל תזכורת והמשיך לנהוג במשך חודש וחצי בלי בטוח. בימ"ש השלום קנס אותו בתשלום 300 ל"י ופסל אותו לנהיגה לתקופה של שנה אחת. ביהמ"ש המחוזי ביטל את הפסילה ועל כך מערערת המדינה. ביהמ"ש העליון ציין כי העבירה של נהיגה ללא בטוח אינה מן הקלות וכרוכה בה סכנה לאדם שייפגע. ברם בנסיבות דנא
הרי זה מקרה יוצא דופן ולא היתה כוונה מצד המשיב שלא למלא את חובתו. המשיב ביקש בביהמ"ש המחוזי להמיר את שארית תקופת הפסילה בפועל (לאחר שחודשיים מן התקופה כבר עברו) בפסילה על תנאי וביהמ"ש המחוזי ביטל כליל את הפסילה. בנסיבות הענין, ובהתחשב בכך שענין הפסילה נתון לשקול דעתו של ביהמ"ש, מן הדין שאמנם לא יוחזר פסה"ד של הפסילה בפועל, אך מאידך יש להפכה לפסילה על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. קירש למערערת, עו"ד מאירסון למשיב. 14.7.71).
ע.פ. 180/71 - אדוארד גרינברג וריצ'ארד אמדור נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות סמים) המערערים עלו לישראל והתאכסנו באולפן בורוכוב בגבעתיים. ברשותם נמצאה כמות חשיש שהשתמשו בה אישית וביהמ"ש פסק למערער הראשון 5 חודשי מאסר ולשני 10 חודשי מאסר בהתחשב בחלקו של כל אחד מהם בעבירה. הערעור על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש המחוזי ציין כי הוא מחמיר בעונש בהתחשב בפסקי הדין שניתנו אז ע"י ביהמ"ש העליון, אולם אותם פסקי דין ניתנו במקרים של אנשים שסחרו בכמויות גדולות של סמים ולא באנשים שהחזיקו חשיש לשימוש אישי. המערערים ניהלו אורח חיים תקין, האחד מהנדס מכונות והשני פרופסור לשפות וניתנו עדויות אופי טובות לגביהם. כמו כן המערער הראשון נזדמן לראשונה לחברה המשתמשת בסמים והמערער השני היה רגיל עוד מארה"ב לעשן מפעם לפעם סמים. אמנם יש להחמיר בענשים של אנשים שמעשנים את הסמים אך יש להתגבר על המחלה באמצעים משולבים חינוכיים ופליליים גם יחד, בשימוש עצמי של סמים צריך גם כן להטיל עונשי מאסר אבל יש להתאים את תקופת המאסר לנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אי לכך החליט ביהמ"ש העליון כי ניתן להסתפק לגבי המערער הראשון בתקופת המעצר והמאסר שכבר ריצה ושארית התקופה תהיה על תנאי ואלו המערער השני ירצה 3 חודשי מאסר והיתרה מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ד. לידסקי למערער הראשון עו"ד י. סגל למערער השני, עו"ד מ. קירש למשיבה. 14.7.71).
ע.פ. 207/71 - מדינת ישראל נגד אריה סקרקה.
*קולת העונש (קבלת רכוש גנוב) המשיב הורשע ב- 3 עבירות של קבלת רכוש גנוב בכך שבתאריכים שונים קיבל מקלטי רדיו למכוניות שנגנבו; מקלטי רדיו ורשמקול שנגנבו; 100 מקלטי רדיו שנגנבו. המשיב ידע שהרכוש גנוב. הוטל עליו עונש של שנתיים מאסר על תנאי ו- 4,000 ל"י קנס. הערעור על קלות העונש נתקבל. העבירות שביצע המשיב חמורות וקבלת רכוש גנוב ביודעין שהושג ע"י מעשה פשע איננה נופלת בחומרתה מעצם ביצוע הפשע בעזרתו הושג הרכוש. אי לכך יש להטיל על המשיב מאסר בפועל של 6 חודשים בנוסף לעונש שהוטל ע"י ביהמ"ש המחוזי. (השופט ח. כהן הסתייג מהטלת עונש המאסר והציע להגדיל את סכום הקנס ל- 10,000 ל"י אך הטלת המאסר נתקבלה ברוב דעות).
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד גב' בניש למערערת, המשיב לעצמו. 13.7.71).
ע.פ. 257/71 - מדינת ישראל נגד רפי זרכיה ואח'
*קולת העונש (אינוס) ארבעת המשיבים הסיעו בשעת לילה מאוחרת שתי בחורות מת"א לרמלה. בדרך סטו מן הכביש ובעוד שאחת הבחורות הצליחה להתחמק מידיהם הרי את הבחורה השניה הוציאו בכח מן המכונית והמשיבים 1, 2, ו- 3 בעלו אותה בזה אחר זה נגד רצונה. המשיב הרביעי רק סייע בידם, ביהמ"ש המחוזי הטיל על כל אחד משני המשיבים הראשונים שנה
וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי על המשיב השלישי 3 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי ועל המשיב הרביעי שנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי. המשיב הראשון שנהג במכונית נדון גם לשלילת רשיון הנהיגה לתקופה של 3 שנים מן היום שישוחרר מן הכלא. הערעור על קלות העונש נתקבל. מספר העבירות מסוג אלה עולה בצורה מדהימה במדינה ויש להטיל עונשים מרתיעים כדי למנוע מעשי הפקרות דומים. אי לכך יש להפוך את עונשי המאסר שהוטלו על המשיבים הראשון והשני לשלש שנות מאסר בפועל, על המשיב השלישי 4 שנות מאסר בפועל ואילו המשיב הרביעי שהורשע רק בתור מסייע לא יוחמר עונשו מאחר שכבר ריצה את תקופת המאסר ושוחרר מבית הסוהר.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ע. רובין למערערת, המשיב הראשון לעצמו, עו"ד ח. משגב למשיב השני, גב' נ. לידסקי למשיב השלישי, המשיב הרביעי לעצמו. 20.7.71).
ע.פ. 103/71 - דוד בר כליפא נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (אינוס) המערער עם עוד אדם הסיעו שתי תיירות בסירה בטבריה לכפר נחום ובדרך הציעה חברתה של המתלוננת עישון חשיש והארבעה עשנו חשיש ושכבו יחד תחת שמיכות. לאחר מכן בצעו המערער וחברו מעשה אינוס באחת משתי התיירות. הוא נדון לשנתיים מאסר בפועל והערעור על כך נדחה. חרף התנהגותה החופשית וקלת הדעת של המתלוננת התנגדה לקיום מגע מיני עם המערער וחברו. הנסיבות המקלות הנובעות מהתנהגות הצעירות כבר נלקחו בחשבון ע"י ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד ח. קאזיס למערער עו"ד גב' בניש למשיבה. 29.6.71).
ע.פ. 218/71 - אהרון חלפון ומיכה מיכאלוביץ נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בגרימת חבלה חמורה חלפון נכנס לבית קפה של מיכאלוביץ וכשהיה במצב של שכרות הקים רעש והמולה. מיכאלוביץ דרש ממנו לצאת וניסה לטלפן למשטרה אך חלפון השמיט מידו את מכשיר הטלפון והיכה בו. מיכאלוביץ החזיר לו מכה וחלפון נפל ארצה ונגרם לו שבר בבסיס הגולגולת. ביהמ"ש הרשיע את חלפון בהשגת גבול ואת מיכאלוביץ בגרימת חבלה חמורה. ערעורו של מיכאלוביץ על ההרשעה נתקבל וערעורו של חלפון על העונש של 4 חודשי מאסר נדחה. קיים ספק אם המכה שהיכה מיכאלוביץ את חלפון היא שגרמה לנפילתו ועל ביהמ"ש להניח לטובתו של הנאשם שאין קשר סיבתי בין המכה לבין הנפילה. הנחה זו סבירה גם לאור מצב שכרותו של חלפון. באין מימצא ברור על קשר סיבתי כאמור לא הוכחה העבירה של גרימת חבלה חמורה. באשר לתקיפה - הרי משנקבע שחלפון היה משיג גבול זכאי היה מיכאלוביץ להשתמש נגדו בכח סביר.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. המערער לעצמו, עו"ד ח. גוטמן למערער השני, עו"ד מ. ד. גולדמן למשיבה. 22.6.71).
ע.פ. 245/71 - דוד חיימי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (ביגמיה) המערער הורשע בעבירת ביגמיה ונדון לשמונה חודשי מאסר וקנס של 2,000 ל"י. הערעור על חומרת העונש נדחה. העונש המירבי הוא 5 שנות מאסר; טקס הנישואין השניים נערך בסתר; למערער יש ילדים שפרנסתם עליו. העובדה שבתוך העדה שאליה משתייך המערער נערכים מידי פעם טקסי נישואין כאלה מהווה סיבה שלא להקל בעונשו
של המערער יותר מאשר עשה ביהמ"ש דלמטה, שכן ע"י הקלה יתרה בעונש במקרים מסוג זה לא ייעקר המנהג האמור דבר שהמחוקק רצה בו.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. עו"ד קנת למערער, עו"ד ר. יאראק למשיבה 4.7.71).
ע.א. 611/70 - מסעוד חניס נגד גזית ושחם חברה לבנין בע"מ.
*פירוט סכום פיצויים לפי ראשי הנזיקין בערעור זה קבע ביהמ"ש דלמטה בשל תאונת עבודה סכום פיצויים גלובלי בסך של 20,000 ל"י על אובדן חלקי של ההשתכרות בעתיד ועל כאב וסבל. ביהמ"ש לא פירט כיצד הגיע לסכום זה ולא קבע סכומים נפרדים על אובדן ההשתכרות מצד אחד ועל כאב וסבל מאידך. השופט לנדוי מתח ביקורת על צורה זו של קביעת פיצוי וחזר על עמדתו בפסקי דין קודמים כי יש להפריד בין הסכומים השונים. גם הנשיא אגרנט הצטרף לביקורת על קביעת הנזקים הכלליית בפריט אחד בציינו כי אין הצדקה לשיטה של קביעת סכום גלובלי לפריטים של כאב וסבל והפסד ההשתכרות בעתיד. ביחד עם זאת הרי לא נראה שבענין דנא היו הסכומים מוגזמים במידה שתצדיק התערבות. כמו כן נוכח העובדה שביהמ"ש יושב בהרכב של שלושה אין מקום להכנס לעומק הפלוגתא שנפלה בין שופטי ביהמ"ש העליון בנוגע לדרך בה על ביהמ"ש דלמטה ללכת לעניין קביעת דמי הנזק הכללי, נראה שיש למצוא שביל זהב בין פירוט יתר מחד ובין הכללת יתר מאידך, גם השופט ויתקון סבר כי אין לקבוע כלל אחיד לכל המקרים של קביעת שעור הנזקים הכלליים אם כי במקרה דנא היה מקום לפרט את סכומי הנזק השונים בגין כאב וסבל מחד ובגין הפסד השתכרות מאידך.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. עו"ד ל. וינברג למערער, עו"ד ד"ר י. שכטר למשיבה. 15.8.71).
המ' 571/71 - תעשיות חיפה בע"מ נגד איזלקו חברה... בע"מ ואח'.
*דחיית ערעור בשל איחור בהפקדת פקדון
המבקשת איחרה בהגשת סכום הערבון שנדרשה להפקיד להבטחת הוצאות המשיבים וכשלשה שבועות לאחר המועד הגישה את הערבון. כיון שכך נרשם הערעור לדחיה והרשם החליט לדחות את הערעור בהתחשב בהתרשלותה של המערערת בהליכי הערעור. הרשם דחה את טענות המערערת שבאו להצדיק את האיחור ואת הרשלנות בהליכים.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד י. שטרן למערערת, עוה"ד י. פלפל וי. ריכטר למשיבים. 13.7.71).
בתוכן
* ע.פ. 412/70 - ............................ 394 ─ * הרשעה ברצח.
─* ע.א. 562/70 - ....................... 395 ─ * פיצויי נזיקין.
─* ע.א. 570/70 - ........................... 395 ─ * ויתור על חלק בעזבון וביטול הויתור לאחר שהנכסים נרשמו על שם הזוכה.
─* ע.א. 411/70 - ....................... 396 ─ * אחריות לתאונה כאשר שני נהגים התרשלו ולא ידוע מי מהם יותר.
─ * חובת ביטוח של נוסע ברכב בשל חוזה עבודה או בהמשכו.
─* בג"צ 76/71 - .......................................... 396 ─ * עתירה להשבת ילד כאשר אין פס"ד הקובע בידי מי יוחזק הילד.
─* ב.ש. 135/71 - שחרור בערובה ............................................. 397 ─* ד.נ. 17/71 - בקשה לדיון נוסף ........................................... 397 ─* מ.ח. 4/71 - קיום משפט חוזר ............................................. 397 ─* ב.ש. 136/71 - שחרור בערובה ............................................. 397 ─* ד.נ. 14/71 - בקשה לדיון נוסף ........................................... 397─* ד.נ. 10/71 - בקשה לדיון נוסף ........................................... 398 ─* בג"צ 121/71 - רשיון למונית ............................................. 398─* בג"צ 236/71 - זירוז משפט בבי"ד רבני .................................... 398─* בג"צ 261/71 - דיון בבג"צ בסכסוך כספי עם משרד העבודה .................... 399 ─* בג"צ 176/71 - מסירת עבודה במכרז ........................................ 399 ─* בג"צ 303/71 - התנייה ברשיון יבוא ....................................... 399 ─* בג"צ 286/71 - זירוז דיון בועדת ערר לפי חוק הפיקוח על מצרכים ............ 399 ─* בג"צ 78/71 - שלילת רשיון רופא לצמיתות ................................. 400 ─* ע.פ. 174/71 - הרשעה בגרימת מוות ........................................ 400 ─* ע.פ. 278/71 - קולת העונש (נהיגה ללא ביטוח) ............................. 400 ─* ע.פ. 180/71 - חומרת העונש (עבירות סמים) ................................ 401 ─* ע.פ. 207/71 - קולת העונש (קבלת רכוש גנוב) .............................. 401 ─* ע.פ. 257/71 - קולת העונש (אינוס) ....................................... 401─* ע.פ. 103/71 - חומרת העונש (אינוס) ...................................... 402 ─* ע.פ. 218/71 - הרשעה בגרימת חבלה חמורה .................................. 402─* ע.פ. 245/71 - חומרת העונש (ביגמיה) ..................................... 402─* ע.א. 611/70 - פירוט סכום פיצויים לפי ראשי הנזיקין ...................... 402 ─* המ' 571/71 - דחיית ערעור בשל איחור בהפקדת פקדון......................... 402─
─
─
─
─