ע.פ. 265/70 - מדינת ישראל נגד אפרים לטין
*אישום בקבלת שוחד. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בת.פ. 7/70 - הערעור נדחה)
העובדות:
בפני ביהמ"ש באה עדות של אדריכל שלפיו היו עובדים בעירית תל אביב שולחים אליו לקוחותלהכנת תכניות לצורך הגשתן לעיריה לקבלת רשיונות והוא שילם להם דמי תיווך. המשיב היהתברואן ובאיזור פיקוחו היתה מסעדה שבעליה הזמין תכנית אצל האדריכל. משבא העד למשיבלשאול אם התכנית כבר אושרה אמר לו המשיב כי הוא ששלח אליו את בעל המסעדה וכתמורהשולם לו ע"י האדריכל סכום של 25 ל"י כמנהגו. המשיב דרש להכניס שינויים בתכנית ולאחרמכן אושרה התכנית ע"י מי שמוסמך לכך. המשיב הואשם בעבירה של לקיחת שוחד וביהמ"שמצא כי הכסף ניתן למשיב כ"דמי תיווך" ולא "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" כהגדרת החוקלצורך הרשעה בקבלת שוחד ולפיכך זוכה המשיב מן האשמה. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
כיון שהערכאה הראשונה מצאה כממצא עובדתי שהכסף למשיב לא ניתן לו בעד פעולההקשורה במילוי תפקידו אלא כדמי תיווך לא יתערב ביהמ"ש שלערעור בממצא זה לנוכחעובדות המקרה. נכון שהמשיב היה מפקח ויכול היה להפריע או להקל בטיפול השגת הרשיוןויתכן שהכסף ניתן גם כדמי תיווך וגם להשגת הקלה בקבלת הרשיון, ברם לפני שירשיעביהמ"ש עליו להשתכנע שביסוד מתן הכסף מונח מניע כפול כזה, ומשלא שוכנע רשאי היהלזכות את המשיב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון. עו"ד גב' ברזל למערערת, עו"ד צ. לידסקי למשיב).
בג"צ 206/70 - פלונית נגד ביה"ד הרבני הגדול בירושלים ואח'
*סמכות ביה"ד הרבני בפסיקת מזונות כשנתבקש לקבוע שהאשה מורדת. (התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי בחלקו)
העובדות :
העותרת והמשיב השלישי (להלן המשיב) הם בעל ואשה ולהם שני ילדים קטינים. שלום הביתהופר ובדצמבר 1968 הגישה העותרת לביה"ד הרבני האזורי תביעה לגרושין. בתגובה על כך הגישהמשיב באפריל 1969 תביעה לשלום בית ואם האשה לא תסכים לכך הוא מבקש להכריזה כמורדתולחייבה לקבל גט וכל הכרוך בכך כאשה מורדת וכן ביקש כי הילדים יהיו ברשותו וכי ביה"דיפסוק בכל עניני הרכוש המזונות. ביולי אותה שנה הגישה העותרת תביעת מזונות לביהמ"שהמחוזי בשמה ובשם ילדיה, וכחודש לאחר מכן הודיעה לביה"ד הרבני כי היא מבטלת את תביעתהלגט. המשיב פנה לביה"ד להכריז בדחיפות על האשה כמורדת וביה"ד קבע כי על האשה להביאעדיה לענין תביעת הבעל להכריזה כמורדת. על החלטה זו ערער המשיב לביה"ד הרבני הגדולוהוא הציע לאשה להשלים עם בעלה. האשה הגיבה על כך בסירוב מוחלט. שני בני הזוג הופיעובפני ביה"ד הרבני הגדול ולאחר שהבעל טען כי הוא מוכן להשלים עם האשה והאשה הודיעהכי אינה מוכנה להשלים והשמעת טענות שני הצדדים החליט ביה"ד הגדול כי מבלי לקבוע בשלבזה שהאשה מורדת לכל דבר הרי הם פוסקים כי אין הצדקה לסירובה לחזור ולחיות עם בעלהוכי "לענין מזונות דינה כמורדת". אשר להחזקת הילדים החזיר את הדין לביה"ד האזורי שיקבעמה היא טובת הילדים. עתירת העותרת הינה נגד פסק דין זה על שתי הוראותיו ולטענתה בטלהההחלטה בענין המזונות באשר: החלטת ביה"ד מחוסרת סמכות שכן היא לא הסכימה להתדיין בפניובענין מזונותיה; החלטת ביה"ד מהוה התערבות בהליכי ביהמ"ש הנוגדת את טובת הצבור; ביה"דפגע בעיקרי הצדק כאשר שלל את מזונותיה בלי לשמוע את עדיה והסתפק בשמיעת טענות הצדדים.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לענין התערבות הנוגדת את טובת הצבור - העותרת היא שנקטה תחילה בתכססנותשל מעבר מבי"ד לבימ"ש ואל לה להאשים את המשיב בתכססנות ובגרימת הליכים שלהתערבות הנוגדים לדעתה את טובת הציבור,
ב. אין להאשים את ביה"ד בפגיעה בעיקרי הצדק. אין ביהמ"ש יודע שיקוליו של ביה"דהרבני ויתכן כי בשללו מאת העותרת את מזונותיה התכוון לומר שלאורך ימים אין אשהיכולה לסרב לגור יחד עם בעלה ולקבל מזונות. אם כדבריה נשרפו כל הגשרים בינה לביןבעלה עליה להסיק את המסקנה ולהתגרש ולא לבטל תביעתה לגירושין. בנסיבות אלה איןלראות בהחלטת ביה"ד פגיעה בעיקרי הצדק.
ג. כל עוד היתה קיימת תביעתה של האשה לגירושין לא יכלה לתבוע מזונות לעצמהאלא לתקופת בינים עד לגירושין וזאת רק בפני ביה"ד הרבני והוא הדין ביחס לתביעהלהחזקת הילדים הכרוכה בתביעת הגירושין. על כן ביטלה האשה את תביעתה לגט.
ד. גם לאחר מכן עדיין היתה תלויה ועומדת תביעת הבעל לשלום בית ותביעתוהחילופית להכריז על האשה כמורדת. תביעה זו היא בסמכותו הבלעדית של ביה"ד הרבני,ואם אמנם הוכרזה האשה בתור מורדת מחייבת קביעה זו גם את ביהמ"ש המחוזי בדונובתביעת האשה למזונות. ואפילו כאשר הוגשה התביעה לביה"ד הרבני אחרי הגשת תביעתהמזונות לביהמ"ש המחוזי.
ה. ברם פסיקתו של ביה"ד הרבני כי האשה אינה מורדת לכל דבר, אלא "לענין מזונות דינהכמורדת" אינה מהוה פסיקה בענין "מורדת" אלא פסיקה בענין מזונות, ודיון בענין מזונותבביה"ד הרבני צריך את הסכמת האשה והסכמה כזו לא ניתנה.
ו. לענין הדיון בהחזקת הילדים הסכימה העותרת כי ביה"ד הרבני ידון בענין זה וזאת גםלאחר שביטלה את תביעתה לגט, מאחר שהאשה המשיכה ופנתה לביה"ד הרבני בעניןהחזקת הילדים הרי היא קשורה בהסכמתה לדיון בפני ביה"ד הרבני ואינה יכולה לעבורלביהמ"ש המחוזי.
ז. על יסוד האמור יש לקבוע כי החלטת ביה"ד הרבני בענין המזונות אינה מחייבת אתביהמ"ש המחוזי ואילו בענין החזקת הילדים מוסמך ביה"ד הרבני להמשיך ולדון.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. עו"ד ד. אבי יצחק לעותרת, עו"ד מ. שרף למשיב. 2.11.70).
ע.א. 114/70 - מדינת ישראל נגד דוד קיסין ואח'
*פיצויים על הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט וולך) בהמ' 5872/69 - הערעור נדחה בעיקרו).
.
העובדות:
בשנת 1959 פורסם צו לפיו הורה שר העבודה, מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל, על הפקעתחלק מחלקות המשיבים לסלילת דרך ברוחב של 40 מטר. בשנת 1964 פורסם מחדש צו כנ"ל המחילאת הפקודה על דרך ברוחב של 50 מטר והצו השני הוחל גם על השטח שנכלל בצו הראשון. בשנת1966 תפסה המדינה חזקה במקרקעין המופקעים, ביהמ"ש המחוזי פסק למשיבים פיצוי לפי 5.40ל"י למטר היינו ערך הקרקע בשנת 1964, וריבית בשיעור %6 מיום פרסום הצו השני. המדינה טוענת
כי צריך היה להעריך את הקרקע לפי מחירה בעת מתן הצו הראשון וכן כי את הריבית יש לקבועבשיעור %4 בלבד ומיום תפיסת המקרקעין ולא מיום הצו.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. צדק ביהמ"ש המחוזי כי הצו השני ביטל את הצו הראשון. ביהמ"ש פירש נכון את כוונתושל השר שהיתה לא רק להרחיב את שטח הדרך תוך השארת הצו הראשון בתוקפו אלאלעשות צו אחד ויחיד להרחבת ולהארכת הדרך. כוונה זו עולה הן מלשון הצו והן מתוךעובדות נוספות הקשורות במתן הצוים.
ב. לענין שיעור הריבית - צודקת המדינה שאין להטיל בהפקעות מכוח פקודת הדרכיםומסילות הברזל תשלום ריבית אלא בשיעור של %4 בלבד.
ג. הרשות המפקיעה רשאית היתה ליטול את החזקה בנכס מיום פרסום צו ההפקעה ולפיכךעליה לשלם את הריבית מעת פרסום צו ההפקעה, אם לא הוכיחה המדינה שבעל המקרקעיןהמשיך להשתמש במקרקעין ולהפיק רווחים עד ליום תפיסת החזקה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר עו"ד גב' ראב למערערת, עו"ד יחיאל למשיב. 15.11.70).
ע.א. 690/69 - ד"ר י. בן-יהודה נגד דוד רוז ואח'
*תשלום נזק שנגרם ע"י הטלת עקול. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 112/69 - הערעור נתקבל).
העובדות :
המשיב הראשון הגיש נגד המערער תביעה לדמי תיווך ע"ס כ- 10,000 ל"י. לבקשת המשיבהוטל עקול זמני על מגרש ובית של המערער להבטחת הסך 10,000 ל"י וזאת לאחר שהמשיב המציאשני כתבי ערובה לפיהם יפוצו הנתבעים "על כל נזק והפסק עד לסך 3,000 ל"י אשר יגרמו להם...ע"י הצו... למקרה שהעקול הזמני... יפקע, יתבטל, יבוטל או לא יאושר ע"י פס"ד כולו אומקצתו". לאחר שהוטל העיקול בקש המערער כי העקול יוחלף בערבות של הפקדת כסף מזומן שכןהיה קשור בחוזה למכירת הנכס המעוקל. המערער הפקיד את הכסף וכעבור כמה שבועות קיבלרשות להחליף את הכסף בערבות בנקאית. בסיומו של המשפט חוייב המערער לשלם למשיב סכוםשל 2730 ל"י. לאחר מכן תבע המערער מהמשיבים בבימ"ש השלום סכום של 800 ל"י כפיצויעבור הנזק שנגרם לו עקב העקול הזמני, הוא פרט את הנזק של ריבית מהסכום שהפקיד בביהמ"שולאחר מכן הנזק שהיה כרוך בהשגת הערבות הבנקאית, כולל רישום משכנתא לטובת הבנק ותבעאת הסכום הנ"ל של 800 ל"י המהווה שלושה רבעים מהוצאותיו מכיון שהמשיב זכה רק ברבעמתביעותיו. תביעת המערער נדחתה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. אין לקבל את נמוקו של בימ"ש השלום לדחיית התביעה מתוך הנימוק שהערבותלפיצוי במשפט הראשון תופסת רק אם התביעה נדחית כולה. בכתבי הערבות נאמר "כולואו מקצתו" היינו שאם נדחית התביעה במקצתה צריך לשלם לנתבע חלק מנזקו. אמנםנזק זה אינו חייב תמיד להתבטא בסכום יחסי של התביעה לעומת התוצאה אלא כל מקרהתלוי בנסיבותיו, אך כאן הסכים המשיב עם חלוקת הנזק במידה ויחוייב לשלם למערעראת נזקו.
ב. אין לקבל גם את נמוקו של ביהמ"ש המחוזי שחותמי הערבות התכוונו לערוב רקלנזק שינבע מעיקול המקרקעין ולא נזק המחליף את העיקול בערובה אחרת. אילו הושארהעקול היה נגרם נזק הרבה יותר גדול למערער והוא עשה את כל שעשה כדי להקטיןאת נזקו בדרך הטובה ביותר. תהיה זו תוצאה אבסורדית אם ייענש המערער על שמילאאת חובתו לפי הדין והקטין את נזקו.
ג. כמו כן אין לקבל את הנימוק שהנזק מרוחק מדי מכדי שאפשר יהיה לייחסו למשיב,המלים בכתב הערבות "כל נזק והפסד" הן מקיפות למדי כדי לכלול את ההוצאות בגיןהחלפת העיקול בערבות הבנקאית.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. עו"ד א. הררי למערער, עו"ד י. גורי למשיבים. 9.11.70).
ע.א. 165/70 - פנינה זוננברג נגד בנימין קורובסקי ואח'
*פירוש חוזה שכירות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, מני, שיינבוים) בע.א. 214/69 - הערעור נדחה).
.
העובדות:
ב-12.7.62 נעשה חוזה שכירות בין המערערת, בעלת הבית, לבין המשיבים. בחוזה פורשהמטרת השכירות "למגורים עם רשות להתעסק בחייטות" ודמי השכירות נקבעו ב-100 ל"י לחודשאך נאמר שם "ראה נספח מצורף". באותו נספח נאמר בסעיף ה' "מר לדרמן אלטר (המשיב השני)בלבד נשאר לגור בחדר אחד מתוך שלושת החדרים ויתעסק ביתר שני החדרים בחייטות, עד לצרוףהחדר השלישי להתעסקות בחייטות ישלמו השוכרים 80 ל"י כל חודש". כשנה לאחר חוזה השכירותיצא המשיב לדרמן מן המושכר והמשיב קורובסקי נשאר בו לבדו. הוא משתמש במושכר גם למגוריםוגם לעסק החייטות וטענת המערערת היא שבהשתמשו במושכר למגורים ובשלמו רק 80 ל"י לחודשהפר את חוזה השכירות. ביהמ"ש המחוזי פרש את חוזה השכירות שהמטרה העיקרית של השכירותהיא מגורים ועל כן זכאי עתה המשיב שהיה צד לחוזה, לגור בו בנוסף על עסקי החייטות אשר הואמנהל בו. על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
החוזה קובע במפורש שמטרת השכירות היא מגורים ולא היה שום ספק בפירוש החוזהוהנספח ועל כן אין זה חשוב מה העידו העדים שהופיעו לפני בימ"ש השלום ושבימ"שהשלום האמין לעדי התובעת. גם הנספח לחוזה השכירות מלמד על כך שהצדדים ציפומראש שלא תהא אפשרות לעסוק במושכר בחייטות ושיהיה רק למגורים. אין לפרש אתהנספח כאילו רק לדרמן בלבד רשאי לגור במושכר.
השופט עציוני (מסכים ומוסיף):
מי שרוצה להגביל את זכותו של אחד מהצדדים בחוזה חייב לעשות זאת בלשון ברורהשאינה משתמעת לשתי פנים. במקרה של חוזה בין משכיר לבין שוכר יש לפרש את החוזהלטובת השוכר, כל שכן שהלשון של החוזה היא לשון המשכיר כפי שזה היה במקרה דנא.אם רצה המשכיר לצמצם את זכות המגורים לטובת שוכר אחד מתוך שני שוכרים היהחייב לעשות את זה בלשון ברורה.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני עו"ד ש. בן - עמי למערערת, עוה"ד פ. הרצברג, ו. הרצברג למשיבים. 5.11.70).
ע.א. 356/70 - פלוני נגד פלונית
*תביעת מזונות. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בייסקי) בת.א. 756/69 - הערעור נדחה)
החלטה :
א. משחדל ביה"ד הרבני לדון בתביעת מזונות האשה נפתחו בפניה שעריו של ביהמ"שהמחוזי, לפי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נשואין וגירושין) וסעיף 18 לחוק בתיהמשפט. החלטתו של ביה"ד הרבני שלא לפסוק מזונות לאשה מחמת חוסר טקס דתי בנשואי
בני הזוג אינה מהוה מעשה בי"ד אלא במידה שהיא קובעת שלא היה טקס דתי כזה. אולםאין בכך מניעה כי האשה תגיש תביעה לביהמ"ש המחוזי למזונות ובו תזכה במזונותיהעל יסוד הטכס האזרחי שנערך.
ב. העובדה שהאשה הגישה לפני כן לביהמ"ש המחוזי תביעה למזונות בשמה ובשםילדה הקטינה והסכימה ששמה יימחק בתובענה אינה חוסמת בפניה הגשת תובענה חדשהלמזונות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון. עו"ד לויט למערער, עו"ד רובין למשיבה. 5.11.70).
ע.א. 286/70 - הוורדי משה ואח' נגד קלינסקי הנריך
*תביעה שעילתה לקויה באי חוקיות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שמיר) בת.א. 2785/69 - הערעור נדחה).
העובדות :
המערער הינו יהלומן העוסק ביבוא ויצוא יהלומים והמשיב הינו סוחר יהלומים שמדי פעם לקחמהמערער יהלומים למכירה בארה"ב, בכתב התביעה נאמר כי המשיב ביקש מהמערער לרשוםבמסמכים את מחיר היהלומים בסכום השוה ל- 70 אחוז מערכם תוך התחייבות המשיב שלא ימכרםמתחת לערכם. להלן פירט המערער את הסחורה שלדבריו קיבל ממנו המשיב והוסיף כי סה"כערך רשום של הסחורות הנ"ל הוא למעלה מ- 12 אלף דולר ובהתאם להסכם הנ"ל ערכם למעלהמ- 17 אלף דולר ועל החשבון שולם סכום של אלפיים דולר. המשיב התגונן וטען בין היתר כיהעסקות הינן בלתי חוקיות ואין לתובעים עילת תביעה חוקית. נוסף לכך הגיש לתובע שאלוןמה היתה מטרת הרישום הנמוך ועל כך השיב התובע כי הנתבע הוא שביקש את הרישום הכוזבוזאת מתוך מטרה לשלם פחות מכס בארה"ב. ביהמ"ש המחוזי ראה בכך עיסקה שתכליתה לפגועבחוקי מדינה ידידותית ולפיכך דחה את התביעה על הסף. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. אין לבסס עילה על עיסקה שתכליתה לפגוע בחוקי מדינה זרה ידידותית. אין זהשמדינה אחת אוכפת חוקי מטבע של מדינה אחרת, כי אם כיבוד הדדי של המשפטשמדינות ידידותיות חייבות זו לזו לשם תיקון העולם, מזימה לפגוע בחוקי מדינה ידידותיתמכתימה את העיסקה בכתם האי חוקיות גם מבחינת החוק שלנו.
ב. טענת האי חוקיות אינה מתקבלת בסבר פנים יפות ובפרט כשהיא באה מפי היוזםוהמעונין העיקרי בעבירה על החוק. נעשו הבחנות רבות כדי לצמצם את הגזירה ושלאיצא חוטא נשכר. אחת ההבחנות היא בין הסכם שמעיקרו הוא פגום לבין הסכם שכשלעצמוהוא נקי ושרק לשם ביצועו השתמשו הצדדים באמצעים פסולים.
ג. בענין דנא יודעים אנו מפי התובע עצמו שהיה זה תנאי מתנאי ההסכם שבינו לביןהמשיב שלא יציין בחשבונות את מלוא המחיר. אי אפשר לטעון כי ההסכם לכשעצמולתשלום מלוא המחיר הינו חוקי ורק הביצוע, היינו ציון המחיר הלא נכון, היה בלתי חוקי.כמו כן הודה התובע במפורש כי ידע את מטרת החשבון הכוזב ואי אפשר להעמידו בחזקתתמים שלא ידע את מטרת החשבון הכוזב. אין גם מקום לצמצם את פגם האי חוקיותלאותו חלק מהמחיר העולה על הסכומים הנקובים בחשבון.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. עו"ד ד. שפר למערערים, עו"ד י. קוסט למשיב. 12.11.70).
ע.א. 142/70 - אליהו שמואלי נגד מפרקי חברת ברזל בע"מ
*תביעת מפרק להחזרת כספים שנגבו מבעלי חובות של חברה בפירוק.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט סלוצקי) בת.א. 549/67 - הערעור נתקבל בעיקרו)
העובדות:
המערער היה עורך דין של החברה שפורקה ולאחר תחילת הפירוק גבה מבעלי חובות של החברהכ- 3500 ל"י, מתוך סכום זה גבה בשמו הוא כ- 3000 ל"י ובשם החברה כ- 500 ל"י, על הסכומים שגבהבשמו הגיש תביעות עוד לפני התחלת הליכי הפירוק אלא שהגביה היתה כאמור לאחר מכן. בתביעהשהוגשה ע"י המפרקים נגד המערער נאמר כי המערער חייב להם את הסכומים הנתבעים מאחרשגבה אותם בשם החברה בפירוק ופעל כבא כוחה, המערער טען, והעיד על כך, כי לא את כספיהחברה גבה כי אם את כספו הוא וכי החברה העבירה לו את החובות הנדונים זמן רב לפני התחלתהליכי הפירוק וזאת בתמורה מלאה.
בחייבו את המערער בתשלום החוב הנתבע ציין ביהמ"ש המחוזי כי הגנת המערער היא הודאהוהדחה ומכיון שעדותו היתה עדות יחיד אין הוא מקבלה. על כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. לענין הסכום של 3000 ל"י - אין עוד חולק כי סכום זה נגבה ע"י המערער בשמו הוא,כיון שכך היתה חובת הראיה מוטלת על המפרקים להוכיח כי לא את הכספים השייכים לוהוא גבה אלא את כספי החברה וכנאמן עבור החברה. המשיבים לא הוכיחו ואף לא ניסולהוכיח זאת ולכן אין על המערער להחזיר הסכום הזה למפרקים.
ב. (דעת מיעוט) לענין הסכום של כ- 500 ל"י - כיון שסכומים אלה נגבו בשם החברההיתה אמנם מוטלת חובת הראיה על המערער להוכיח כי היתה העברת חוב לפני התחלתהליכי הפירוק, ברם הוא יצא ידי חובת הראיה שאכן היתה העברת החוב. השאלה שהתעוררההיא אם מבחינה פורמלית היתה העברת החוב, היינו אם הודיע לחייבים על העברת החובלפני התחלת הליכי הפירוק. המערער הצהיר שעשה זאת וביהמ"ש סירב לקבל את עדותוכבעל דין ללא סיוע, לכך יש שתי תשובות: הראשונה שהיה סיוע מספיק לטענתו שהודיעעל כך לנתבעים, שהרי אלה לא התגוננו בתביעת החוב בטענת הגנה כי לא היתה הודעהעל העברת החוב; והשניה כי אפילו אין כאן סיוע הרי ענין ההודעה על העברת החוב היאענין פורמלי ושולי והרי זה טעם מספיק להסתפק בו בעדות יחידה ללא סיוע.
השופט לנדוי (דעת הרוב):
א. לענין הסכום של 3000 ל"י - העובדה שהנתבעים שילמו למערער אישית את סכוםהתביעה ללא טענת הגנה שלא הודיע להם על העברת החוב מהוה סיוע מספיק לעדותו כיהודיע להם על העברת החוב.
ב. שונה המצב לגבי הסכום של 500 ל"י. לגבי סכום זה היה על המערער להוכיח כילמרות שפעל בשם החברה הרי החוב היה כספו בתוקף העברת חוב כשרה. ביהמ"ש המחוזילא היה מוכן לסמוך על עדותו ללא סיוע והמערער לא יצא ידי חובת ההוכחה.
השופט ויתקון (מסכים ומוסיף):
נראה כי הגשת תביעותיו של המערער בשמו לפני תהליך הפירוק עשויה לשמשהודעה לחייבים על העברת החוב.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. עו"ד י. פורר למערער, עו"ד ש. וואנו למשיבים 20.10.70).
ע.א. 30/70 - יעקב וינטר ואח' נגד אשר פפר ואח'
*תביעת דיירים נגד קבלן בענין רישום הרכוש המשותף. * בקיצור(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט חלימה) בת.א. 3635/66 - הערעור נדחה).
העובדות :
המשיבה השניה (להלן "החברה") היתה הבעלים הרשומים של חלקת קרקע. על החלקה הקיםהמשיב הראשון (להלן "הקבלן") בית משותף בו מכר דירות למערערים. החוזים הם בנוסח אחידונערכו ע"י עו"ד של הקבלן שטיפל גם בהעברת הדירות ע"ש הקונים וקיבל מהם את שכרו. החוזיםעם הקונים נחתמו ברובם לפני מתן צו רישום הבית כבית משותף, ניתן צו לרשום את הבית כביתמשותף ובהתאם לצו נרשמה יחידה בקומת המרתף בשם החברה ולא כרכוש משותף של כלל הקונים.בחוזים שבין הקבלן לבין הקונים לא נאמר דבר ביחס ליעוד קומת המרתף. ביהמ"ש המחוזי ניתחאת הוראות החוזים לרכישת הדירות והגיע למסקנה שלפי החוזים זכאים היו המערערים לחשובשקומת המרתף מהוה חלק מהרכוש המשותף ברם לדעת ביהמ"ש המחוזי ויתרו המערערים עלזכותם הנ"ל לפי החוזים בכך שקבלו את העברת הדירות על שמם ביודעם שהשטח לא נכלל ברכושהמשותף ולא עמדו באותו זמן על זכותם לשטח. על כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. מי שקונה דירה ומקבל העברה במשרד רישום הקרקעות וחותם על שטר מכר, שבומדובר על חלקים ברכוש המשותף, ההנחה היא שהוא יודע מה כלול ברכוש המשותף ומההוצא ממנו לפי הצו לרישום הבית המשותף, ומי שטוען את ההיפך עליו נטל הראיה. ע"יקבלת הרישום על דירותיהם מביעים הקונים הסכמה לכאורה לתנאי ההצמדה הכלולים בצוהרישום לפי התסריט.
ב. צדק ביהמ"ש המחוזי שלפי חוזי הקניה שבהם לא הוזכר במתכוון או שלא במתכווןדבר בגין קומת המרתף, היו הקונים זכאים לדרוש שקומת המרתף תהיה לחלק מהרכושהמשותף.
ג. אף אחד מהמערערים לא העיד שבזמן העברת הדירה על שמו לא ידע ששטח המחלוקתהוצא מגדר הרכוש המשותף ועלינו לצאת מתוך ההנחה שידעו על כך ומשקבלו על שמםאת הרישום ללא התנגדות הרי לכאורה הסכימו לתנאי ההצמדה כאמור בצו הרישום,בקבלם את הרישום על שמם לפי צו הרישום אשר אינו מתישב עם זכויותיהם לפי החוזה,הרי בהיעדר מחאה או בטוי אחר של שמירה על הזכויות, כאשר לא נסתרה החזקה בדברידיעת המצב ע"י הקונים, יש לראות בקבלת ההעברה ויתור על הזכות לפי החוזה, שאינהיכולה לדור בכפיפה אחת עם צו הרישום.
ד. משויתרו המערערים על זכותם שהשטח שבמחלוקת יהיה חלק מהרכוש המשותףוהשטח נשאר בבעלות החברה התוצאה היא שהחברה יכולה להשתמש בזכויות הנובעותמבעלותה ואין החברה חייבת להשאיר את המקום באותו מצב בו הוא היה בזמן העברתהדירות למערערים.
השופט לנדוי: מסכים.
השופט ח. כהן:
א. אין דרכו של אדם מן הישוב המתיצב במשרד רישום הקרקעות לקבל העברת דירה עלשמו לבדוק במסמכים ובתסריטים שמא רימה אותו המוכר והעביר לו פחות מן המגיע לו.כאשר הוא מיוצג ע"י עו"ד ההנחה היא שעו"ד בדק היטב במסמכים ובתסריטים. אולם זאתרק כשמדובר בעו"ד המיצג את הקונים בלבד להבדיל מעו"ד של המוכר הפועל גם בשםהקונים. במקרה כזה אין להלקות את הקונים בידיעותיו ובמחדליו של עוה"ד ואין לחייבםעל סמך ההנחה שעוה"ד בדק את המצב, וממילא אין לאמר כי ידעו את המצב וויתרו עלזכותם.
ב. אין לאמר שעם רישום ההעברה בספרי האחוזה בוטלו הזכויות החוזיות שקדמו לרישוםושלא נרשמו.
אם רוצים המוכרים לצמצם את היקפו של הרכוש המשותף כהגדרת החוק עליהםלהבהיר זאת בחוזים עם רוכשי הדירות אחרת רשאים הקונים להניח שהם רוכשים אתמה שכלול ברכוש המשותף לפי החוק.
ג. לא הוכח במקרה דנא, לגבי רוב המערערים, שידעו את הידיעה הדרושה בדבר רישוםהבית המשותף כדי שויתורם יהיה ויתור.
ד. ברם יש ללכת לפי הכלל הגדול שהרישום בספרי האחוזה מעיד על עצמו שהוא אמתומשהשתיתו המערערים מפורשות את תביעתם על עילות תרמית ואי חוקיות של הרישוםוטענותיהם הוכחשו מוטלת היתה על המערערים החובה להוכיח טענותיהם והם לא יצאוידי חובתם זו.
(בפני השופטים: לנדוי, י. כהן, ח. כהן. עו"ד בוקששתר למערערים, עו"ד ליזר למשיבים, 10.11.70).
בג"צ 260/70 - פלוני נגד עירית לוד ואח'.
*הביאס קורפוס. העותר הגיש בקשה מסוג הביאס קורפוס נגד המשיבים המחזיקים בילדיו. ילדיםאלה נולדו לעותר מאשה שלא היתה נשואה לו ובמשך כל הזמן היו אצל אמם עד שזוהתאבדה. העיריה העבירה את הילדים למוסד והעותר מבקש להחזירם לו. עתירתו נדחתה.
בקשה מסוג הביאס קורפוס אינה הולמת את עובדות מקרא דנא. רק במקרים של כליאתילדים או חטיפה או כשיש למקרה דמיון לכליאה או חטיפה אפשר לפתוח בהליכים מסוגזה. ברם כאשר מדובר בויכוח על החזקת ילדים ומסירתם למוסד בנתונים כגון דא, ישלפנות לביהמ"ש המחוזי שישמע את הצדדים ואת קרובי הקטינים ויחליט לאחר ברורטובתו של הקטין, אין ממש בטענת העותר שלמשיבה אין סמכות להחזיק בילדים ללאצו ביהמ"ש. המחלקה הסוציאלית של כל עיריה מקבלת ילדים לרשותה ומכניסתם למוסדותואינה זקוקה לשום צו של בית משפט.
(בפני השופטים : לנדוי, מני, קיסטר. החלטה -השופט קיסטר. עו"ד יואל לוי לעותרים,עוה"ד א. ברוך וי. וינר למשיבים. 29.9.70).
בג"צ 302/70 - עבדאללה סעיד רבי נגד אריה גרף ואח'.
*תביעה להריסת מבנה. נגד העותר הוגשה בקשה לביהמ"ש השלום בפתח תקוה על ידי הועדה המקומיתלתכנון ולבניה, בה נתבקש ביהמ"ש לצוות על העותר להרוס מבנה בן 3 קומות שלפיהנטען הוקם ללא רשיון. העותר טען כי הוראות סעיף 212 לחוק התכנון והבניה שלפיומבקשים את צו ההריסה אינן חלות על מקרהו וכן טען חוסר סמכות. טענות אלה נדחועל ידי המשיב וכעת מבקש העותר שינתן צו למשיב שלא ידון במקרהו והוא מעלה אותםנימוקים שנדחו ע"י המשיב. העתירה נדחתה. אין בג"צ יכול להזקק לעתירה, וכך נפסקלגבי דיון בבימ"ש עירוני לפי סעיף 212 הנ"ל שביהמ"ש העירוני מוסמך בסעיף 212לדון בבקשה לצו הריסה ללא הרשעה ואפילו נניח שטעה בגדר סמכותו טעה.
גם אם נניח כי במקרה של מתן צו הריסה יוכל העותר לערער רק לביהמ"ש המחוזיולא יוכל לערער נוספות לביהמ"ש העליון אין הדבר פותח את האפשרות לפנות לבג"צ.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן, החלטה - השופט י. כהן. עו"ד ר. שרון לעותר.13.10.70).
בג"צ 244/70 - אריה בקנשטיין ואח' נגד שר החינוך והתרבות ואח'
*שהוי בהגשת עתירה. העותרים הם הורי ילדים שלמדו בבית - ספר אורנים והמשיבים עמדו להעבירם לבתיספר אחרים כתוצאה מהרפורמה בחינוך, כיון שהעותרים הגישו את עתירתם באיחור, ביום1.9.70, ובינתיים עברו חודשיים משנת הלימוד אין ביהמ"ש נזקק לעתירתם. עותר החפץכי בג"צ יתערב בסידורים של רשויות החינוך לקראת שנת הלימודים החדשה חייב להזדרזכדי שביהמ"ש יוכל לסיים את הדיון בעתירה בעוד מועד לפני שהסידורים החדשים יוכלולהעשות, אין זה חשוב שפרקליט העותרים היה פעיל כל הזמן בפניות שונות, שכן היה עליולדעת שגורם הזמן הוא מכריע והיה עליו לפנות מיד לביהמ"ש, בשלב זה עשוי כל שינויבסדרים שכבר הונהגו לפגוע בילדים אחרים כך שאין להעתר לבקשת העותרים אפילו אםהם צודקים בטענותיהם.
(בפני השופטים : ח. כהן, מני, י. כהן, החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד גוראל לעותרים, עוה"דבר - סלע וגב' שטיין למשיבים. 26.10.70).
המ' 640/70 - רפאל לוי ואח' נגד דוד סלמן ואח'.
*פסיקת הוצאות בבקשה לרשות ערעור. המשיבים חפצו לערער על פס"ד ולצורך כך הגישו בקשת רשות ערעור לביהמ"שהעליון. השופט שדן בבקשה נעתר לה בקובעו כי "הוצאות הבקשה בסך 500 ל"י יהיוכתוצאות הערעור". לאחר מכן לא הגישו המשיבים ערעור וממילא אין תוצאות לערעור.התעוררה שאלה מה יהיה דין ההוצאות שנפסקו בבקשה. המבקשים בקשו כי ביהמ"שיחליט עתה מה דין ההוצאות האמורות ואילו המשיבים טענו שעם מתן ההחלטה הקודמתגמר ביהמ"ש את מלאכתו. טענת המשיבים נדחתה. ההחלטה הקודמת לוקה בחסר באשראינה אומרת דבר לגבי המקרה שלא יוגש ערעור. לגופו של ענין יש לחשוב עכשיו מההיה ביהמ"ש אז קובע מה יהיה גורל ההוצאות אם לא יוגש ערעור. נראה כי במקרה כזההיה ביהמ"ש אומר שעל המשיבים לשלם את ההוצאות, וכך יש לפסוק. (בפני: מ"מ הנשיא זוסמן, 27.10.70).
ע.א. 21/70 - מנהל מס שבח מקרקעין נגד ראובן גבור.
*תשלום תוספת מס כאשר המוכרת היא רשות הפיתוח. ברוב דעות השופטים ברנזון וי. כהן נתקבל ערעורו של המערער ונקבע כי גם לפניתקון חוק מס שבח בשנת תשכ"ז לא חל פטור מתשלום תוספת מס כאשר נרכש נכס מרשותהפתוח למרות שהרשות אינה משלמת מס שבח. לגבי תשלום כגון זה אין דין תוספת המסכמס עצמו גם לפני התיקון.
(בפני השופטים : ברנזון, ויתקון, י, כהן. עו"ד א. פלפל למערער, עו"ד מ. כספי למשיב,29.10.70).
ע.א. 129/70 - צבי זהבי נגד חברת המזרח למכוניות בע"מ.
*משלוח התראה נוטריונית. המערער רכש אצל המשיבה משאית ומשנתגלה פגם במנוע החליף את המנוע במנועחדש ורק לאחר מכן שלח למשיבה התראה נוטריונית בה תבע מנוע חדש ותשלום ההוצאותהאחרות שהיו לו בהחלפת המנוע. לאחר זאת הגיש תביעה למנוע חדש ולתשלום ההוצאותוהמשיבה טענה כי ההתראה הנוטריונית נשלחה לאחר שהמשיבה כבר לא היתה יכולהלבצע את שנדרש ממנה ולכן לא נתמלאה מטרת ההתראה ויש לדחות את התביעה מבלילשמוע את הענין לגופו. הערעור נתקבל לגבי הפריט של מנוע חדש ולא לגבי ההוצאותהאחרות. זאת מכיון שלמרות שהמערער החליף בעצמו את המנוע עדיין יכלה המערערתלמלא אחרי ההתראה הנוטריונית ולהרכיב מנוע חדש ואין זה מענינה של המשיבה כיהמערער כבר הרכיב מנוע חדש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני. 8.11.70).
ע.א. 194/70 - אברהם בינשטוק נגד תמי לקנר.
*ריבית מופרזת מוסווית. המשיבה קיבלה אשראי מהמערער והותנה כי אם תפגר בתשלום ותוגש נגדה תביעהלביהמ"ש עליה לשלם 20 אחוז מחובה כפיצוי בנוסף ל- 25 אחוז שכ"ט עורך דין. משפיגרהבתשלום הוגש נגדה תביעה על יסוד הנ"ל וביהמ"ש קבע כי הפיצוי אינו אלא רביתמופרזת מוסווית. הערעור על כך נדחה.
(בפני השופטים : ח. כהן, קיסטר, עציוני, עו"ד א. אלגואטי למערער. 5.11.70).
ע.א. 186/70 - סלמאן חסאן קבלן ואח' נגד מדינת ישראל.
*ראיות נוספות בהסדר קרקעות, בערעור על החלטה בהסדר קרקעות צירף המערער קושאן תורכי להוכחת זכותו ללאבקשת רשות להגישו כראיה ולמרות שלא הביא את הקושאן בתביעתו בהסדר. אעפ"כהחליט ביהמ"ש העליון להרשות הגשת הקושאן והחזיר את הדיון לביהמ"ש המחוזי שבויובא הקושאן כראיה. המערער אמנם חטא חטאים דיוניים מרובים וחמורים, ברם בהליכיהסדר מן הדין הוא שתוכר זכותו של המערער להוכיח גם עתה את תביעתו ושהמדינהלא תזכה מן ההפקר. די בכך שיחוייב בתשלום הוצאות למדינה.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. עו"ד שנאן למערערים, עו"ד גולדמן למשיבה.5.11.70).
ע.א. 95/70 - בנק ליצוא בע"מ נגד נ. אמיתי מפרק ויזרה בע"מ.
*תביעת מפרק להעברת כספים אליו. תביעת מפרק להעברת כספים אליו ניתנת לברור לפי סעיף 180 לפקודת החברותרק כאשר יש לחברה זכות לכאורה על הכספים. במקרה דנא היתה מחלוקת של ממשבין בעלי הדין בענין חבות הבנק כלפי המפרק בגין כספים שהמפרק טוען שהם שייכיםלחברה, התעוררו שאלות עובדתיות ומשפטיות ומן הדין היה לבררן לגופן בדרך משפטיתרגילה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן. החלטה - השופט י, כהן. עו"ד פ. וולובלסקי למערערת,עו"ד א. בראל למשיב. 12.11.70).
ע.א. 2/70 - אברהם פוליטי נגד עיזבון המנוח צמח מנשה.
*תחולת הגנת הדייר בבית עסק שבעליו נפטר. המנוח שכר חנות בה ניהל איטליז. המנוח לא היה קצב והעסיק באיטליזו את המשיבמס' 2 כקצב מקצועי. המנוח השאיר אחריו שני בנים אשר אף אחד מהם לא עבד עם המנוחבעסקו, אך לאחר מותו הוסיפו בני המנוח לנהל במושכר איטליז והמשיכו להעסיק כקצבאת המשיב השני. המערער תבע את פינויים בטענה כי ילדי דייר של בית עסק שנפטריורשים את זכויות הדייר רק אם עבדו עם הדייר בעסקו לפחות 6 חדשים סמוך לפטירתו.טענתו נדחתה וגם הערעור על כך נדחה. בניגוד למצב במושכר שהנו דירה או למצבשל בית עסק שיורשים אותו יורשים על פי דין באין ילדים או בן זוג, כאשר ילדים יורשיםבית עסק די בכך שהם ממשיכים בעסק של המנוח בעצמם או ע"י אחר.
(בפני השופטים : לנדוי, ח. כהן, מני. החלטה - השופט כהן, עו"ד צ. דרזנר למערער, עו"דא. כהן למשיבים. 20.10.70).
המ' 66/70 - יצחק נגר נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (עבירות נגד רכוש).
המערער נדון לחודשיים מאסר בפועל ולחודשיים מאסר על תנאי בשל עבירות נגדרכוש וביניהן שימוש ברכב ללא רשות. כמו כן היו לו הרשעות קודמות, לכאורה נראה כיהעונש היה קל ביותר אך מכיון שעברו כבר 11 חודש מאז שניתן פסק הדין בביהמ"שהשלום ובינתיים סודר המערער בעבודה ונוסף לכך הנו צעיר בן 18 ונכה מתאונת דרכיםאפשר לבטל את המאסר בפועל ולהטיל במקומו קנס של 700 ל"י.
(בפני השופטים: זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד י. בן ציון למבקש, עו"ד מ. חשין למשיבה.28.9.70).
ע.פ. 179/70 - אברהם אוחנה ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מס הכנסה).
המערערים הורשעו בעבירות של השמטת הכנסה בסכום של כ- 10,000 ל"י וכל אחדמשני המערערים נידון לקנס של 7,000 ל"י ולשלושה חדשי מאסר, הערעור על ההרשעהועל חומרת העונש נדחה, לענין ההרשעה לא התייחס השופט באמון לעדות המערעריםובנוסף להתרשמות האישית של השופט קיימים נימוקים נוספים לדחיית גירסת המערערים,גם העונש שהוטל על המערערים אינו מוגזם שיצדיק התערבות ביהמ"ש שלערעור.
(בפני השופטים : לנדוי, ויתקון, י. כהן, החלטה - השופט כהן. עו"ד ג. עמיר למערערים,עו"ד גב' א, ברזל למשיבה. 20.10.70).
ע.פ. 290/70 - שמואל וינשטיין נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (עבירות מרמה).
המערער הורשע בעברות מרמה ונדון לארבע שנים מאסר. הערעור על חומרת העונשנדחה, על אף הסבל שהמאסר עלול לגרום למשפחתו אין מקום להקל בעונשו של המערערלנוכח חומרת העבירות, מספרן הרב ובעיקר העובדה שבצע אותן בהיותו מועסק במוסדצבורי שנתן בו אמון והעסיק אותו על אף עברו הפלילי.
(בפני השופטים : ויתקון, מני, י. כהן, המערער לעצמו, עו"ד ע. נתן למשיב. 13.10.70).
המ' 529/70 - ציון התשואל נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (כייסות).
המערער ביצע מעשה כייסות כאשר תלויים ועומדים נגדו שני עונשים של מאסר עלתנאי האחד לששה חדשים והשני לשלושה חדשים. הללו הופעלו באופן מצטבר ובנוסףעל כך הוטל עליו עונש מאסר לשבעה חדשים ו- 300 ל"י קנס, בהתחשב בנסיבות איןמקום להקל בעונש. נראה כי שני שותפיו של המבקש יצאו בעונש קל יותר אולם ההבדליםאינם גדולים ואין בפני ביהמ"ש כל החומר שיתכן והשפיע לטובת העבריינים האחרים.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן, עו"ד ב. פדידה למבקש, עו"ד ע. נתן למשיבה. 13.10.70).
ע.פ. 275/70 - דוד סעיד נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גרימת מות בתאונת דרכים).
המערער נהג משאית משטרה בדרכו מירושלים לת"א ובהגיעו לעיקול בכביש כאשרשדה הראיה שלו היה מוגבל והכביש היה מסומן בקו הפרדה לבן, הפנה המערער את רכבולנתיב הכביש השמאלי, התנגש בטנדר צבאי שבא ממולו וגרם למותו של קצין צבא שישבבטנדר, המערער הואשם בעבירה על סעיף 218 לפח"פ ונדון לשלושה חדשי מאסר, קנסכספי ונפסל לצמיתות מלהחזיק רשיון נהיגה, שופט השלום סבר כי בכל מקרה שבו מורשענהג בעבירה על סעיף 218 יש לפסלו לצמיתות כשקורבן התאונה לא תרם רשלנות מצידו,אך יחד עם זאת קבע כי הנסיבות במקרה דנא מחייבות כשלעצמן פסילה לצמיתות. הערעורעל חומרת העונש נדחה. נכון שאין לפסול נהג לצמיתות בכל מקרה שאין בו רשלנותתורמת מצד הקורבן, אולם לנוכח הנסיבות החמורות של מקרה דנא כאשר המערערחצה פס לבן כשאינו יכול לראות את הרכב הבא ממולו יש לאשר את הפסילה לצמיתות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר, עו"ד ש. מזרחי למערער, עו"ד ע. רוביןלמשיבה. 28.10.70).
ע.פ. 338/70 - מאיר עמר נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (שוד) המערער הורשע בעבירת שוד ועבירות של סחיטה ושל תקיפה ונדון ל-18 חודשיםמאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי. בהתחשב בחומרת העונש ובעברו של המערערנדחה ערעורו על חומרת העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר, המערער לעצמו, עו"ד ע. רובין למשיב.28.10.70).
ע.פ. 242/70 - מנחם ברגר נגד היועץ המשפטי לממשלה.
*חומרת העונש (מעילה ע"י פקיד בנק).
המערער ניצל את מעמדו כפקיד ראשי במחלקת ניירות ערך של בנק דיסקונט לישראלבחיפה וביצע שורה ארוכה של עבירות במשך 3 שנים ובהן גרם לבנק וללקוחותיו נזקבסך 1.6 מליון ל"י. הוא נדון ל- 7 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. למרות הנסיבותשהעלה המערער, שהוא צעיר לימים, נשוי ואב לשני ילדים ולא היו לו הרשעות קודמות,שירת בצה"ל ונפצע ביוני 67, הודה בחלקו במעשה הפשע ועזר לבנק ולמשטרה, איןלהתערב בגזר הדין. זאת בהתחשב בחומרת העבירות, היקפן ומספרן הרב, וכן מעמדו שלהמערער במוסד כספי שכל כולו בנוי על האמון שנותנים בעובדים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד גב' א. ברזל למשיב. 20,10.70).
ע.פ. 297/70 - מרדכי כהן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שוד).
המערער עבד במאפיה בעזור וכשנודעו לו פרטים על בעל המאפיה המביא כסףלתשלום משכורת, קשר עם עוד אדם לשדוד את בעל המאפיה, ואכן יחד עם אחרים גרםלבצוע השוד ונדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. הערעור עלחומרת העונש נדחה. עבירות השוד הולכות ומתרבות ובתי המשפט צריכים לתת דעתםעל הסכנה הנשקפת לצבור ממעשים אלו. לפיכך אין להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשםבלבד, לעומת חומרת העבירה וטובת הציבור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד לובאי למערער, עו"ד ע. רוביןלמשיבה 11.10.70).
ע.פ. 398/70 - אברהם חצורה נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (פציעה ע"י יריה).
המערער העוסק בשמירה החזיק אקדח ברשותו ובאחד הימים נדמה היה לו כי אשהשעברה סמוך לדירתו אמרה כלפיו מילת גנאי, שלף את אקדחו וירה בה שתי יריות שפצעואותה בזרועה. הוא נדון לחמש שנות מאסר והערעור על כך נדחה. למעשה לא היה כלקינטור אלא הכל היה פרי דמיונו של המערער, וכן יש לו הרשעות קודמות והוא מהוהסכנה לציבור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר, המערער לעצמו, עו"ד ע. רובין למשיבה.11.10.70).
ע.פ. 307/70 סאסי כלימו נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תאונת דרכים).
המערער נהג מכונית בתחום הכפר עזריה, בכביש יריחו - ירושלים, פגע בהולךרגל והמשיך בנסיעתו בלי לעצור ובלי להגיש עזרה לנפגע. התאונה קרתה בשעות החושךוהמערער פחד שאם ירד ממכוניתו לטפל בנפגע עלולים לפגוע בו. הוא נסע ישר למטההמשטרה והודיע על המקרה. הוא הורשע ונדון למאסר על תנאי של שנה, קנס בסך 1,000ל"י ופסילה לשנתיים. הערעור על חומרת העונש נתקבל. אמנם המחוקק מתייחס לעבירותכאלה בחומרה רבה, אך כוונת המחוקק היא למנוע הפקרתו של קרבן תאונת דרכים ואיןלומר שמערער זה הפקיר את הפצוע אלא לכל היותר עיכב את העברתו לטיפול. כאמורהיו נסיבות המקרה מיוחדות במינן. תקופת הפסילה הועמדה על 9 חדשים בלבד בעודהעונשים האחרים נשארו בעינם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר, עו"ד ד. רימלט למערער, עו"ד ע. רוביןלמשיבה. 11.10.70).
ע.פ. 315/70 - מדינת ישראל נגד שלמה בן דוד.
*החזקת תרמלי פגזים. הנאשם, המשיב, הודה בהעברת תרמילי פגזים ממקום למקום והועמד לדין בעבירה עלסעיף 10 לחוק חומרי נפץ. בין הצדדים היה מוסכם שתרמילי הפגזים היו מפוצצים. כיון
שכך אין צורך לדון בשאלה אם תרמיל פגז שנורה עדין מהוה חומר נפץ לצורך החוק הנ"ל.לא הוכח מה היתה צורת התרמילים שהיו מפוצצים ויתכן שהיו מפוצצים לרסיסים ויתכןשנמעכו כליל. משלא הוברר אם ניתן עדין לקרוא לחפץ בשם תרמיל יש לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר, עו"ד גב' ברזל למערערת, עו"ד ברטלרלמשיב. 6.10.70).
ע.פ. 318/70 - מדינת ישראל נגד דוד מיכה
*הטלת מאסר על תנאי תוך כדי הארכת מאסר על תנאי קודם. המשיב הורשע בעבירות גניבה והועמד בפקוח שירות מבחן, הוארך מאסר על תנאישהוטל עליו בתיק קודם ונדון ל- 9 חודשים נוספים של מאסר על תנאי. הערעור על גזרהדין נתקבל. מבחינת החוק אי אפשר היה גם להאריך את המאסר על תנאי הקודם וגםלהטיל בשל העבירה החדשה מאסר על תנאי. כאשר ביהמ"ש מוצא לנכון להאריך מאסרעל תנאי הרי הוא יכול לעשות זאת רק אם לא הטיל עונש מאסר, אך יחד עם זאת אינו יכוללהטיל מאסר על תנאי, שכן אין להטיל מאסר שכולו על תנאי כאשר תלוי ועומד מאסרעל תנאי קודם, כיון שלגופו של דבר לא טענה המערערת נגד העובדה שהקלו בעונשו שלהמשיב. הוטל על המשיב לעמוד במבחן וכן לשלם 1,500 ל"י לנפגע בעבירה. מאידך בוטלהמאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד ע. רובין למערערת, עו"ד אלונילמשיב. 11.10.70).
ע.פ. 283/70 - חסין אל גרינאווי נגד היועץ המשפטי לממשלה
*חומרת העונש (רבוי נשואין).
המערער נשא אשה מתושבות רצועת עזה בנוסף לאשתו. הוא הועמד לדין בעבירתרבוי נישואין והוטל עליו עונש של ששה חדשים מאסר וקנס של 1,500 ל"י. בקבלו אתהערעור על חומרת העונש ציין ביהמ"ש העליון כי הוא עושה כן בהתחשב בכך כי אותוביהמ"ש, באותו יום ממש ובנסיבות הדומות לנסיבות הענין דנא, הטיל עונש קל יותר עלאחרים. בדרך כלל שוני בענשים בערכאה הראשונה אינה כשלעצמו נימוק להקטנת העונש,ברם כאן השארת העונש החמור יותר עשויה לעורר רגש קיפוח בלב המערער. לפיכךהועמד העונש על 4 חודשי מאסר כמו במקרה השני.
(בפני השופטים : לנדוי, ח. כהן, קיסטר, עו"ד אלטרמן למערער, עו"ד גב' ראב למשיב.12.10.70).
ע.פ. 316/70 - מדינת ישראל נגד צבי פוני ואח'
*קולת העונש (עבירת שוחד).
שני המשיבים הורשעו במתן שוחד לפקידי תברואה בעירית תל אביב בקשר להשגתרשיון לעסק של קונדיטוריה ונדונו כל אחד לתשלום קנס של 350 ל"י ו- 3 חדשי מאסר עלתנאי. המדינה תבעה העלאת סכום הקנס וב"כ המשיבים לא התנגד לכך. ביהמ"ש העלהאת הקנס לסך 1000 ל"י שכל אחד משני המשיבים ישלם. מאידך ציין ביהמ"ש שאיןהמקרה הזה ראוי להטלת מאסר ממש שכן יש לראות את המשיבים כמי שנכנעו לשיטתהסחיטות שהיתה נהוגה באגף התברואה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון, עו"ד גב' ברזל למערערת, עו"ד קנתלמשיבים. 5.11.70).
בג"צ 309/70 - בן עמי אברהם נגד שר הדאר.
*שידורי טלביזיה פרטיים. העותר ביקש לשדר שידורי טלביזיה במעגל סגור בנתניה באמצעות אנטנה מרכזיתשאליה מחוברים בעלי המכשירים, משרד הדאר הודיע לעותר כי עליו לקבל רשיון לשידורולאחר מכן דחה בקשתו להענקת רשיון כזה. העתירה נגד שר הדאר נדחתה. אין העותרצריך רשיון כזה לפי חוק רשות השידור או לפי פקודת הטלגרף האלחוטי, אך הוא צריךרשיון בהתאם לפקודת בתי הדאר. באשר לשיקול דעת השר שסירב הענקת הרשיון -
אין פסול בשיקולו של השר שהסביר לעותר שאם יתן לו רשיון לא יהיה מנוס ממתןרשיונות כאלה גם לאחרים ושאין בדעת השר להעניק רשיונות ללא הגבלה. לפי פקודתבתי הדאר יש מונופולין לעסוק בכגון דא לשר הדאר, ורק במידה שהוא רואה צורך בכךובתנאים הנראים לו הוא יכול לתת לאחר לנהל מפעל של טלגרף כמשמעותו בפקודת בתיהדאר. היה מוזר אילו שר הדאר בשקלו אם להעניק רשיון שידור היה מתעלם ממדיניותהממשלה שלא להרשות שידורים פרטיים כאלה.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד רסלר לעותר, 9.11.70).
בג"צ 230/70 - אחמד מוסטפה אלפתאח נגד מנכ"ל משרד החינוך ואח'
*מכרז למנהל בית ספר. במכרז לתפקיד מנהל בית ספר בכפר כאבול זכה המשיב השביעי (להלן המשיב)ולטענת העותר היה הוא מתאים יותר מאשר המשיב באשר הוא בעל תעודת בגרות ותעודתבוגר של בית מדרש למורים והמשיב חסר תעודות אלה, עתירתו של העותר נדחתה.בתצהירי התשובה נאמר כי ועדת המכרזים שקלה את תכונות המועמדים לגופן ובאהלכלל מסקנה כי תכונותיו האישיות של המשיב עולות על אלה של העותר וכי יש להעדיףתכונות אלה על פני תעודות ההשכלה. שיקולים אלה של ועדת המכרזים אינם פסולים,אינם פוגעים בצדק הטבעי והם לענין. כיון שכך לא יתערב בג"צ בשיקולי הועדה הממלאתתפקידיה על פי החוק.
(בפני השופטים : לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד ח. עמית לעותר, עו"ד י. ברסלע למשיבים. 8.11.70).
בג"צ 255/70 - סמי יעקב נגד שר הסעד ואח'
*בקשה לקצבת סעד. העותר פנה למנהלת לשכת הסעד ביבנה וביקש קיצבת סעד מחמת מצב בריאותו.משלא נענה פנה לועדת הערר הפועלת לפי חוק שירותי הסעד אך במשך חדשים לאנתכנסה הועדה וזאת גם לאחר שמשרד הסעד תבע ממנה לעשות כן. הצו על תנאי נגדועדת הערר הפך להחלטי לנוכח העיכוב בדיון בפניה במשך חדשים, מבלי להתחשבבהבטחת בא כוחה כי היא עומדת להתכנס.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד רסלר לעותר, עוה"ד ברסלע לשר הסעד, עו"ד בכורילועדת הערר. 8.11.70).
ע.פ. 263/70 - מוריס אטרף נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גניבה ע"י דוור בדאר).
המערער שהיה דוור בדואר ירושלים הורשע בגניבת מכתבים מתוך תא המיון שבביתהדאר, שבחלקם הכילו סכומי כסף שונים. הוא נדון למאסר של שנתיים וחצי והערעור עלההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. אשר להרשעה האמין ביהמ"ש לעדי התביעה ועדותםנתחזקה ע"י עובדות שונות. באשר לעונש יש להתיחס בחומרה מיוחדת לגניבת דברי ערךמתוך מכתבים על ידי עובד דאר, ולהטיל עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע ולשמור עליושרם של עובדי הדאר.
(בפני השופטים : לנדוי, ויתקון, מני, עו"ד מ. פלבן למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיבה.27.9.70) .
ע.פ. 289/70 - אליהו יצחקי נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (הצתה).
המערער שפך בנזין על דלת דירתו של דודו שהוא סמל משטרה והצית את הבנזין,הוא נדון לשנה וחצי מאסר והערעור על חומרת העונש נדחה. הרי זה מעשה חמור שיכולהיה לגרום להצתת הבית כולו וזאת כאשר בני משפחת השוטר היו בו, לא ידוע מה היההמניע להצתה וכנראה רצה המערער לנקום בדודו ולחפות על קבוצת פורצים. על כלפנים לא יתכן ששוטר נאמן לא יוכל לישון בלילה בשקט בביתו בשל איום על חייו ורכושוואיום על חיי המשפחה.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן, החלטה: השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד ע. נתןלמשיבה. 6.10.70).
בתוכן
* ע.פ. 265/70 - .................................. 62─ * אישום בקבלת שוחד.─* בג"צ 206/70 - ................................. 62─ * סמכות ביה"ד הרבני בפסיקת מזונות כשנתבקש לקבוע שהאשה מורדת.─* ע.א. 114/70 - .............................. 63─ * פיצויים על הפקעה לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל.─* ע.א. 690/69 - ............................. 64─ * תשלום נזק שנגרם ע"י הטלת עקול.─* ע.א. 165/70 - ...................... 65─ * פירוש חוזה שכירות.─* ע.א. 356/70 - ............................................. 65─ * תביעת מזונות.─* ע.א. 286/70 - ........................... 66─ * תביעה שעילתה לקויה באי חוקיות.─* ע.א. 142/70 - ...................... 67─ * תביעת מפרק להחזרת כספים שנגבו מבעלי חובות של חברה בפירוק.─* ע.א. 30/70 - ............................. 68─ * תביעת דיירים נגד קבלן בענין רישום הרכוש המשותף.─* בקיצור .................................................................... 69─ * בג"צ 260/70 - הביאס קורפוס.─ * בג"צ 302/70 - תביעה להריסת מבנה.─ * בג"צ 244/70 - שהוי בהגשת עתירה.─ * המ' 640/70 - פסיקת הוצאות בבקשה לרשות ערעור.─ * ע.א. 21/70 - תשלום תוספת מס כאשר המוכרת היא רשות הפיתוח.─ * ע.א. 129/70 - משלוח התראה נוטריונית.─ * ע.א. 194/70 - ריבית מופרזת מוסווית.─ * ע.א. 186/70 - ראיות נוספות בהסדר קרקעות,─ * ע.א. 95/70 - תביעת מפרק להעברת כספים אליו.─ * ע.א. 2/70 - תחולת הגנת הדייר בבית עסק שבעליו נפטר.─ * המ' 66/70 - חומרת העונש (עבירות נגד רכוש).─ * ע.פ. 179/70 - חומרת העונש (מס הכנסה).─ * ע.פ. 290/70 - חומרת העונש (עבירות מרמה).─ * המ' 529/70 - חומרת העונש (כייסות).─ * ע.פ. 275/70 - חומרת העונש (גרימת מות בתאונת דרכים).─ * ע.פ. 338/70 - חומרת העונש (שוד)─ * ע.פ. 242/70 - חומרת העונש (מעילה ע"י פקיד בנק).─ * ע.פ. 297/70 - חומרת העונש (שוד).─ * ע.פ. 398/70 - חומרת העונש (פציעה ע"י יריה).─ * ע.פ. 307/70 - חומרת העונש (תאונת דרכים).─ * ע.פ. 315/70 - החזקת תרמלי פגזים.─ * ע.פ. 318/70 - הטלת מאסר על תנאי תוך כדי הארכת מאסר על תנאי קודם.─ * ע.פ. 283/70 - חומרת העונש (רבוי נשואין).─ * ע.פ. 316/70 - קולת העונש (עבירת שוחד).─ * בג"צ 309/70 - שידורי טלביזיה פרטיים.─ * בג"צ 230/70 - מכרז למנהל בית ספר.─ * בג"צ 255/70 - בקשה לקצבת סעד.─ * ע.פ. 263/70 - חומרת העונש (גניבה ע"י דוור בדאר).─ * ע.פ. 289/70 - חומרת העונש (הצתה).─
─
─
─
─
─