ע.א. 571/69 - פלונית נגד פלוני
*פטור הבעל ממזונות כאשר ביה"ד חייב את האשה בקבלת גט(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בתיק ב.ש. 34/69 - הערעור נדחה)
העובדות:
הצדדים נישאו בשנת 1945 ומנישואין אלה נולד להם ילד, היחסים בין בני הזוג הורעו ובשנת1959 עזב המשיב את הבית. האשה הגישה נגדו תביעת מזונות לביהמ"ש המחוזי בחיפה. הבעלהודיע כי יפנה לביה"ד הרבני ויבקש גט מן הטעם שהוא כהן ואשתו היתה גרושה בעת נישואיהם.עם זאת הגיעו להסכם, שלפיו הבעל ישלם 100 ל"י לחודש למזונות האשה והילד. בהסכם נאמרכי כל צד יהיה רשאי לפנות לביהמ"ש לשנוי צו המזונות באם התנאים ישתנו. בינתיים חלו שינוייםבמצב, הבן גדל והוא כיום בן 23 והבעל פנה בינתיים לביה"ד הרבני וזה הורה לצדדים להתגרשמחמת איסור נשואי כהן וגרושה ולאחר שהאשה סרבה לקבל גט ניתן לבעל היתר לישא אשהאחרת והופטר מתשלום מזונות לאשתו. לאחר מכן פנה הבעל לביהמ"ש המחוזי בבקשה לבטלחיובו במזונות וביהמ"ש נעתר לו. על כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 אינו חל ביחסים שבין בעלואשתו יהודים.
ב. הסכמת הבעל לשלם 100 ל"י לחודש לאשה בתביעתה בביהמ"ש המחוזי אינה מהוההשתק או מניעות לתביעת הבעל לבטל את החיוב. ראשית משום שבתוך צו המזונותהשאירו הצדדים פתח לבקש שינויו באם התנאים ישתנו וכאן השתנו התנאים כאמור;שנית משום שכל פסק דין למזונות נתון לשינוי עם שינוי הנסיבות אף אם לא הותנהעל כך בין הצדדים.
ג. לא בכל מקרה שניתן פסק דין לגירושין וניתן היתר נישואין עם אשה נוספת נפסקתחובת הבעל לזון את אשתו, אך ביה"ד בנתנו היתר נישואין כאמור ידאג לפני כן כייובטחו מזונות האשה (אם נשתטית, למשל) או שביה"ד קובע כי הבעל פטור ממזונות.
ד. במקרה כגון דנא, כאשר ניתן פס"ד המחייב גירושין מחמת נשואין באיסור והושלשוגט וכתובה והמערערת מסרבת לקבל את הגט פטור הבעל ממזונות באותו אופן שהיהפטור אילו היתה המערערת מקבלת את הגט. (השתלשלות היחסים בין בני הזוג מראהכי גם אלמלא היו אלה נישואין אסורים היה הבעל מופטר מתשלום מזונות).
(מ"מ הנשיא זוסמן והשופט לנדוי הסכימו לדחיית הערעור באשר החיוב במזונות פג עםחיוב האשה לקבל את הגט והשלשת הגט והכתובה (בסך 100 ל"י), ברם ציינו כי קשה להשליםעם תוצאה זו, אם כי היא מחוייבת המציאות בדיני המעמד האישי החלים בישראל).
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, קיסטר. עו"ד י. יהודה למערערת, עו"ד י. יעקבי - שוילי למשיב. 11.11.70).
ע.א. 212/70 - פנחס זיכלינסקי נגד יצחק הלר ואח'
*טענות הונאה וברירה מחמת מום. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט הרפזי) בת.א. 847/66 - הערעור נתקבל)
העובדות :
בין המערער ובין המשיבים נערך הסכם לפיו מכר המערער למשיבים מחציתו של מגרש שעליוכבר עמד בית בתל אביב וקיבל חלק מהתמורה המוסכמת. לפני ששולמה יתרת התמורה התבררלמשיבים כי נערכה תכנית מתאר חדשה ושאין אפשרות לבנות על הנמכר. הם סרבו לשלם אתהיתרה והוגשו לביהמ"ש שתי תביעות: האחת של המערער לתשלום יתרת המחיר והאחת שלהמשיבים להחזרת הסכומים שכבר שילמו. בפרשת התביעה כתבו המשיבים כי הם היו רשאים
לבטל את החוזה מכיון שלמערער היה ידוע שאחד היסודות העיקריים של עסקת המכר לפי החוזההיתה אפשרות לבנות על הנמכר וכי אפשרות זו היתה תנאי מפורש או מכללא בעיסקה. לדעתביהמ"ש המחוזי כללה התביעה את העילות של: הונאה גסה; ברירה מחמת מום. ביהמ"ש צייןכי לעילה אחרונה זו לא ניתנה הגדרה משפטית בכתב התביעה אך לדעתו היא תוארה ע"י המשיבים.את עילת ההונאה דחה ביהמ"ש המחוזי בקבעו שאם כי הנכס הוא מסוג מירי יש לקרוא את הסעיף119 לחוק הקרקעות העותומני בכפיפות לסעיפים 356 ו- 357 של המג'לה הקובעים כי אין לבטלחוזה מכר גם כשהוכחה הונאה גסה כל זמן שלא הוכחה רמאות ורמאות כזו לא הוכחה. מאידךסבר ביהמ"ש כי למרות ששאלת הבניה כלל לא התעוררה בזמן חתימת ההסכם, הרי יש לקבל אתהתביעה של המשיבים על יסוד עילה של ברירת מום מפאת חוסר האפשרות לבניה והכוונה להפקיעחלק מהחלקה להרחבת כביש. על כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. מתוך עיון בפרשת התביעה ברור שטענת מום לא נטענה כלל. נטענה רק הפרת תנאימפורש או מכללא בהסכם המכר, ויש להבחין בין טענת מום שאינה קשורה בתנאי המכרובין הפרת התנאים האלו. על הצדדים לנסח טענותיהם באופן שלא יהיה כל קושי לקבועאת עילות התביעה ואת השאלות הרלבנטיות השנויות במחלוקת ותובע לא יצליח בעילהשלא נטענה במפורש. במקרה הנדון עורר ב"כ המשיבים את טענת הברירה מחמת מוםבמלים ספורות בשלב הסיכומים וכלאחר יד. אך אין מקום לדחות כאן את התביעה מןהבחינה הפורמלית האמורה שכן לגופו של ענין לא הוכח קיומו של מום בנכס.
ב. מטעם זה אין גם צורך להכריע כאן בשאלה המשפטית אם חלים סעיפי המג'לה הדניםבביטול מכר בטענת ברירה מחמת מום גם על קרקע מירי.
ג. את הבעיה של קיום "מום" בממכר אין לפתור ע"י הטבעת גושפנקה של אוביקטיביותאו סוביקטיביות בהערכת המום מבחינת הקונה. יש ואת המום אפשר לקבוע ללא ייחוסולמטרת השמוש של החפץ הנמכר ויש שהמום קשור עם אותה מטרה.
ד. ההלכה היא כי החובה להוכיח קיומו של מום בממכר מוטלת על הקונה ולעולם איןהיא עוברת ממנו למוכר. כיון שבמקרקעין יש חשיבות למטרה שלשמה נרכשה לצורךקביעת ה"מום" אין לנתק את קביעת המום במקרה דנא מהנסיבות שבהן נעשה המכרומהמטרות שלשמן הוא נעשה.
ה. אין לקבל את ההנחה הכללית שאדם שקונה בית ישן כוונתו לפתח את הבית ולהוסיףעליו קומות. לא היה כל בסיס עובדתי שזו היתה כוונת הצדדים בעת עריכת ההסכם ולאהיה בסיס עובדתי כדי לקבוע שאלמלא תכנית המתאר החדשה ניתן היה להוסיף קומותעל הבית הקיים. מתוך החוזה והצהרות הצדדים שבו על מטרת הקניה אין בסיס לקביעהכי קיים מום בנכס.
ו. צדק ביהמ"ש המחוזי בנימוקיו לדחיית עילת ההונאה שהועלתה ע"י המשיבים.
השופט לנדוי (מסכים ומוסיף):
תכנית בנין ערים המגבילה את הבניה הופקדה ופורסמה ברבים לפני עריכת חוזההמכר. אפשר ובנסיבות אלה, בהעדר תרמית או מצג שוא מצד המוכר, אין הקוניםיכולים לבוא בטענת "מום ישן", ויתכן שעל מקרה כזה חל הכלל "יזהר הקונה" שיכוליםוחייבים היו הקונים לגלות את המום.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. 16.11.70).
ע.א. 29/70 - שמואל אוליאל נגד שלום הלר ואח'
*חלוקת רשלנות וגובה הנזק בתאונת דרכים. (ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט רבינוביץ) בתיקים 68,1534/67/335 - הערעור נתקבל בחלקו והערעור הנגדי נדחה)
העובדות:
המערער נסע בטנדר שהיה נהוג ע"י המשיב השני במורד דרך הים בחיפה. ליד הצטלבותעמדה משאית, הכביש היה צר ולא נותר לטנדר אלא רוחב מטר אחד עד למשאית, לפתע יצאהמשיב הראשון מאחורי המשאית כשהוא מחזיק ארגז ירקות שפורק מהמשאית, מכיון שהדרךהיתה צרה לא יכול היה נהג הטנדר לסטות ונאלץ לבלום. כתוצאה מהבלימה נזרק המערער קדימהבטנדר ונחבל, הוא הגיש תביעה נגד המשיב, המשיב השני וחברת הביטוח. נפסקו סכומי כסףשונים כשהאחריות הוטלה באופן שוה על נהג הטנדר ועל הולך הרגל. מאידך לא יוחסה כלרשלנות למערער. המשיבים דרשו בערעור הנגדי לחלק ביניהם את האחריות בצורה שונה וכןביקש המשיב הראשון להטיל גם על המערער תרומת רשלנות והמערער ביקש להגדיל את סכומיהפיצויים.
החלטה - השופט י. כהן:
א. צדק ביהמ"ש המחוזי כי נהג הטנדר היה צריך להאיט את קצב נסיעתו כאשר ראהאת המשאית העומדת. הוא היה צריך להיות ער למצב הדרך ולמנוע את הצורך בבלימהפתאומית. גם הולך הרגל צריך היה לבדוק את מצב הכביש ואם הוא יכול לחצותו. לעניןתרומת הרשלנות מצד המערער הטענה היא כי לא החזיק את עצמו בידית ואכל כריךבזמן המקרה. יתכן שאפשר היה לראות בכך רשלנות אך המערער לא נחקר בענין זה.
ב. ביהמ"ש לא הביא בחשבון שהיתה עליה בשכר היומי במשך הזמן מלפני התאונהועד לתקופה בה חזר לקבל המערער את הסכום שקיבל לפני כן בעבודתו. את סכום עליתהשכר יש להוסיף לו. כמו כן נקבע למערער 10 אחוז נכות וביהמ"ש פסק לו 3000 ל"יהפסד השתכרות בעתיד. ביהמ"ש לא הביא בחשבון במידה מספיקה את העובדהשהמערער הוא במקצועו שרברב בנין ועבודתו מחייבת מאמץ גופני והפגיעה בו עלולהלצמצם את אפשרויות ההשתכרות בעתיד. אי לכך יש להוסיף לו בראש נזיקין זהעוד 3000 ל"י.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד י. לוי למערער, עו"ד מרגלית למשיב הראשון, עו"ד ר. וייס למשיב השני, 11.11.70).
ע.א. 560/70 - אגד בע"מ ואח' נגד אברהם גולדמן ואח'
*פסילת הבחירות בקלפי בירושלים למוסדות אג"ד. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בתיק 5791/68 - הערעור נדחה)
העובדות:
בבחירות שנתקיימו למוסדות האגודה המערערת נמצאו בקלפי בירושלים 38 גליונות הצבעהשהיו מסומנים בסימן מיוחד בנוסף לסימון שנדרש לצורך ההצבעה. נציגי סיעת "לקידום",שהמשיבים משתייכים לה, דרשו מועדת הספירה להפסיק את הספירה ולבטל את הבחירות בקלפי.הועדה לא קיבלה את תביעתם ולבסוף חתמו חברי הועדה, כולל נציגי לקידום, על דו"ח הספירהשכלל את הקולות המסומנים. בועדת הבחירות המרכזית בה ישבו נציגי לקידום בתור משקיפיםלא העלו את טענתם נגד הספירה והבחירות אושרו. יו"ר הועדה ידע על הטענה נגד קבילותתוצאות אותה קלפי ואף על פי כן הורה יומיים לאחר הבחירות להשמיד את כל חומר הבחירות,כולל הגליונות המסומנים. ביהמ"ש המחוזי לא היה מוכן לקבל טענת המשיבים כי הסימון בגליונותנעשה על פי הסדר מראש, אך קבע כי היה זה סימון מיוחד, ולנוכח עובדה זו יחד עם העובדהשהגליוגות הושמדו, כנראה במתכוון, למנוע אפשרות בדיקתם ע"י בימ"ש ופסילתם, לא השאירובידו ברירה אלא לפסול את הבחירות באותה קלפי. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. תקנון הבחירות של המערערת קובע כי גליון בחירות יפסל אם ימצאו בו מחיקותאו תיקונים וכאן לא היו כאלה. ברם בענין כזה הנוגע לטוהר הבחירות לא מפי תקנוןהבחירות בלבד אנו חיים. אם אין לפסול את הבחירות על סמך הוראה מפורשת בתקנון,ניתן לפוסלם על פי עקרונות מקובלים בבחירות כלשהן כאשר נתגלו פגמים המעמידיםבסימן שאלה את טוהר הבחירות ואת כשרותן.
ב. אין לקבל את טענת המניעות של המערערת. ספק גדול אם בכלל יש מקום לטענתמניעות או ויתור בענין הנוגע לכשרותן או לחוקיותן של בחירות, וביחוד בחירותשאינטרס הציבור או תקנת הרבים כרוכים בהן וכאלה הן הבחירות דנא. אך אין צורךלהביע בשאלה זו דעה פסקנית שכן כל התנהגות נציגי לקידום אינה מצדיקה כשלעצמהטענת המניעות. נציגי סיעה זו העירו בשעת הספירה שיש לפסול את הבחירות ולא היוחייבים להעלות מחדש את טענתם בועדת הבחירות, מה גם שיו"ר הועדה ידע אתטענתם. כמו כן לא התכוונו בהתנהגותם כי הצד השני יפעל על פיה, והצד השני לא פעלעל פי התנהגותם ולא הרע מצבו על יסוד התנהגות זו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. עו"ד ר. כספי למערערים, עו"ד רימל למשיבים. 19.11.70).
ע.א. 193/70 - "קור" בע"מ נגד "תל חנן" בע"מ
*הוכחת תום לב ע"י אוחז בשטר שסוחר תוך מעילה באמון.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט דורי) בת.א. 1527/68 - הערעור נדחה ברוב דעות)
העובדות :
המשיבה עשתה שטר בטחון לפקודת חברת התיכון תוך הסכמה שהשטר לא יסוחר הלאה.מנהל חברת התיכון ובעל השליטה בחברה סיחר את השטר על החלק, מנהל החברה נפטר ולאחרמכן סיחר בנו עוזי אלשייך את השטר למערערת. לפי עדות מנהל המערערת עבד אצלה אלשייךוביקש אשראי. המערערת לא יכלה למשוך כספים מהבנק ולכן קיבלה את השטר מאלשייךוסיחרה אותו לבנק כדי לקבל אשראי, המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה על סכום השטר אךהתביעה נדחתה על ידי ביהמ"ש המחוזי שקבע כי השטר סוחר ע"י חברת התיכון מתוך מעילהבאמון כלפי המשיבה וחובת הראיה עברה למערערת להוכיח כי לאחר אותה מעילה ניתן בתוםלב ערך בעד השטר ואת זאת לא הוכיחה המערערת. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת הרוב):
החברה המערערת קיבלה את השטר מאלשיך בלי לחקור כראוי באילו נסיבות הועבראליו השטר, אמנם בדרך כלל אין חובה כזאת על מי שמקבל שטר חוב, אך במקרה זההיו הנסיבות מיוחדות, כי אביו של אלשייך שהסב את השטר מת לפני שהגיע זמן פרעונווהמערערת שידעה זאת היתה חייבת בזהירות מיוחדת. חוסר חקירה על נסיבות רכישתהשטר ע"י אלשיך מצביעה לפחות על עצימת עינים מצד המערערת, כשמתווספות לכךשתיים אלה: אי העדתו של אלשייך, "איש המפתח" בפרשה כולה המחזקת את החשששיש למערערת מה להסתיר; העובדה שעצם מסירת השטר למערערת לא נעשתה בדרךמסחרית רגילה, אלא למעשה השאילה המערערת לאלשיך את האשראי שלה בבנק כדילהשיג את תמורת השטר לאלשיך.
השופט כהן (דעת מיעוט):
א. מותו של האב אינו מעלה או מוריד לענין תום הלב של המערערת. השטר נשא הסבהשהיתה לפי מראיה כשרה ותקינה. די בכך שהמערערת תראה שנטלה את השטר בלילדעת ובלי לחשוד שהסיחור היה פגוע. אם חשדה בפגם בסיחור ולא ביררה אותו רואים
אותה כאילו ידעה על הפגם, אך כשהיא לא חשדה בפגם כזה ונמנעה לברר את נסיבותהסיחור לא מחשש שיתגלה פגם אלא מתוך רשלנות אין הדבר פוגע בתום לבה.
ב. עתים גם עצימת עינים כמותה כידיעה ממש ויש בה לפגום בתום הלב. אך בענין דנאלכל היותר ניתן לומר כי המערערת התרשלה כשלא חקרה בנסיבות הסיחור, אם כי ניתןלומר שבכלל לא התרשלה שהרי בדרך כלל אין חובה של חקירה ודרישה לגבי קורותהמסמך הסחיר.
ג. אין לראות פגם באי העדתו אל אלשיך. אין שום חובה מוטלת על בעל הדין שעליוחובת הראיה להביא לביהמ"ש את כל העדויות שברשותו. נהפוך הוא, אין בעל הדין צריךלהביא את כל העדויות ודי בכך שיביא ראיות כדי להוכיח את הטעון הוכחה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ש. זיו למערערת, עו"ד ש. שרון למשיבה. 26.11.70).
בג"צ 79/70 - ועד מינהלת נמל חיפה ואח' נגד שר הדאר
*מתן הנחות בהתקנת טלפון לעובדי רשות הנמלים. * בקיצור (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל)
העובדות :
עד יולי 1961 היו המשיבים 2, 3, 4, עובדי נמל במעמד של עובדי מדינה. בתאריך הנ"לנתקבל חוק רשות הנמלים והמשיבים הפכו להיות עובדי הרשות. החל בשנת 1952 ניתנה הנחהלעובדי המדינה בהתקנת טלפון ולאחר מכן גם בשירותי הטלפון. עם הקמת רשות הנמלים החליטשר הדאר כי כל אלה שכבר הותקן להם טלפון ייהנו גם להבא מההנחה ואילו עובדי הרשותשטרם ניצלו את ההנחה של ההתקנה לא יזכו עוד להנחה זו, העותרים ביקשו עתה את ההנחהומשנדחתה בקשתם פנו לבג"צ.
החלטה - הנשיא אגרנט :
א. במידה שהעותרים מסתמכים על תנאי העבודה כפי שנקבעו בחוק רשות הנמלים,הרי הוראות החוק מופנות לרשות הנמלים ואם יש להם טענות על הרעת תנאי שרותםעליהם להפנות טענתם כלפי מעבידתם היא רשות הנמלים.
ב. לענין טענת ההפליה - אין כל הפליה בתקנות שר הדאר לגבי אישור ההנחות שכברניתנו בעבר. תקנות אלה משנת תשכ"ז באות לתת גושפנקה חוקית להנחות שהעובדיםרכשו בזמן ומכח היותם עובדי המדינה.
ג. אשר לטענת הפליה לעומת עובדי שירות התעסוקה ועובדי המוסד לבטיחות וגיהותהנהנים מהנחה לפי תקנות הנ"ל - לענין עובדי שירות התעסוקה קובע החוק כי תנאיעבודתם יהיו כתנאי העבודה של עובדי המדינה. באשר לעובדי המוסד לבטיחות ולגיהותהיתה המלצה מטעם נציב שירות המדינה באשר העסקת עובדים אלה נעשית על פי תנאיהעבודה של עובדי המדינה.
ד. בנוסף לאמור לעיל עומדת בעוכרי העותרים העובדה שהם הישהו את עתירתם עדכה למרות שההנחות לעובדים האחרים ניתנו כבר בתקנות שהותקנו ע"י שר הדארבשנת 1963.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, קיסטר. עוה"ד שאנן וג. רובין לעותרים, עו"ד מ. חשין למשיב. 18.11.70).
ע.א. 231/70 - בית בחלקה... בע"מ נגד ברכה... בע"מ.
*הכנסת שיפורים במושכר. המערערת השכירה למשיבה חנות בדמי מפתח וקבעה בהסכם כי המשיבה זכאיתלעשות שיפורים ושיפוצים ללא כל הגבלה. משסירבה לחתום על בקשת רשיון לעיריההחליט ביה"ד לשכירות לתת את האישור לפי חוק דמי מפתח, דחה את בקשת המערערתלפיצוי, אך קבע שהוצאות המשיבה לא יהיו מותרות לניכוי לפי סעיף 10 לחוק דמי מפתח.ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המערערת פרט לכך שהוסיף שבזמן דיון לקביעת דמישכירות למושכר לא יוכל הדייר לטעון שיש להביא בחשבון את השקעותיו בשיפוצים.הערעור לגבי צורת הפיצוי או גובהו נדחה, בהתחשב בכך שהשיפוצים הורשו בחוזההשכירות.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן, החלטה - השופט י, כהן, עו"ד מ. בן דרור למערערת,עו"ד ש. סמואל למשיבה. 25.11.70).
ע.א. 468/70 - פלונית נגד פלונית.
*תביעת מזונות של קטינות. המערערות הן קטינות שתבעו באמצעות אביהן מזונות מאמן. בין ההורים התנהלובעבר דיונים בביה"ד הרבני שפסק כי המערערות יהיו בידי האב שיפרנסן. כיון שכךקבע ביהמ"ש המחוזי כי הסמכות לדון בתביעת הקטינות היא בידי ביה"ד הרבני והעביראליו את הדיון. הערעור על כך נתקבל. מה שפסק ביה"ד הרבני ומה שהסכימו ביניהםההורים אינו מחייב את הקטינים והדרך פתוחה לפניהם לתבוע מזונותיהם בביהמ"שהמחוזי. לענין זה אין נפקא מינה אם תביעת הקטינים מוגשת נגד האב או נגד האם אונגד מישהו אחר העשוי לפי החוק לחוב במזונותיהם.
העובדה שעדיין ניזונים הילדים ע"י אביהם אינה גורעת מעילת התביעה, די בציוןבכתב התביעה שקיים חשש סביר ומיידי שהאב לא יוכל להמשיך ולזון את הילדים כדילהעמיד עילת תביעה.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. מולודיקלמערערים, עו"ד י. פוזננסקי למשיבה. 22.11.70).
בר"ע 176/70 - פלוני נגד פלונית.
*מתן החלטה בישיבה שנקבעה לתזכורת. המשיבים תבעו מזונות מהמערער וזה הוזמן לישיבת "תזכורת". בישיבה זו הוציאביהמ"ש צו לתשלום מזונות זמניים והערעור על כך נתקבל. כאשר נקבע משפט לתזכורתאין ביהמ"ש רשאי לפסוק בענין זולת בהסכמת הצדדים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד ל. אלרון למבקש, עו"ד י. ברזילילמשיבים. 24.11.70).
ב"ש 66/70 - בנק ליצוא בע"מ נגד ויזרה בע"מ ואח'.
*העברת דיון מחיפה לת"א. המבקשת צורפה השנה לתביעה שהגישו המשיבות כנתבעת נוספת. המבקשתמבקשת להעביר את התביעה מחיפה לת"א בהתחשב בכך שהעדים הם בעיקר מתל אביב.הבקשה נדחתה, התביעה הוגשה בשנת 1967 והגיע תורה לבירור בביהמ"ש בחיפה. אםתועבר התביעה לתל אביב שוב תחול דחיה בברורה ועובדה זו מכריעה לטובת השארתהבירור בחיפה. מדובר בתביעה על סך 6 מליון ל"י ומבחינה זו ההוצאות הכרוכות בהבאתהעדים לחיפה הינן בסכום מבוטל.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד פ. וולובלסקי למבקשת, עוה"ד קומיסר, גיצלטר וליפשיץלמשיבים, 18.11.70).
בג"צ 93/70 - טופיק נאג'מי נגד שבתאי אשכולי ומשרד התחבורה.
*טענת משוא פנים במתן רשיון למונית.
ועדת המוניות במשרד התחבורה סרבה לאשר לעותר רשיון למונית ועררו נדחהע"י ועדת הערר לעניני מוניות. המשיב הינו מרכז ועדת המוניות ושימש גם כמזכיר ועדתהערר. העותר טוען למשוא פנים באשר המשיב השתתף בדיוני ועדת הערר שעה שהואמשמש גם כמרכז ועדת המוניות, בעוד שלעותר לא ניתנה אפשרות להביא טענותיובעל פה בפני ועדת הערר. העתירה נדחתה. מר אשכולי עוסק בריכוז מסמכים, משלוחמכתבים והצגת החומר, ואין לו כל חלק לא בהחלטות ועדת המוניות ולא בהחלטותועדת הערר. הוא אינו צד, איננו מייצג שום צד ואינו טוען לשום צד אלא פקיד מינהלי,ואין בכך כל פסול שהוא משרת בשתי הועדות גם יחד. מצב כזה איננו דבר בלתי רגילבמינהל תקין.
בנוסף לכך אין מקום להזדקק בכלל לטענת העותר על משוא פנים כלפיו שכן כלהעובדות היו ידועות לו זמן רב לפני שועדת הערר דנה בענינו וחיכה עד שזו תסיים אתעבודתה, טענת פסלות מחמת חשש של משוא פנים או אבק משוא פנים צריך לטעוןבהתחלת הדיון לפני הגוף המחליט בענין. ועל כל פנים על הטוען לעורר את הטענהבהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר שנודעו לו העובדות לאשורן.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד שרון לעותר עו"דמ. חשין למשיבים. 18.11.70).
בתוכן
* ע.א. 571/69 - .......................................... 78─ * פטור הבעל ממזונות כאשר ביה"ד חייב את האשה בקבלת גט─* ע.א. 212/70 - ............................ 78─ * טענות הונאה וברירה מחמת מום.─* ע.א. 29/70 - ............................... 80─ * חלוקת רשלנות וגובה הנזק בתאונת דרכים.─* ע.א. 560/70 - ........................ 80─ * פסילת הבחירות בקלפי בירושלים למוסדות אג"ד.─* ע.א. 193/70 - ................................ 81─ * הוכחת תום לב ע"י אוחז בשטר שסוחר תוך מעילה באמון.─* בג"צ 79/70 - ......................... 82─ * מתן הנחות בהתקנת טלפון לעובדי רשות הנמלים.─* בקיצור .................................................................... 83─ * ע.א. 231/70 - הכנסת שיפורים במושכר.─ * ע.א. 468/70 - תביעת מזונות של קטינות.─ * בר"ע 176/70 - מתן החלטה בישיבה שנקבעה לתזכורת.─ * ב.ש. 66/70 - העברת דיון מחיפה לת"א.─ * בג"צ 93/70 - טענת משוא פנים במתן רשיון למונית. ─
─
─
──