בג"צ 35/70 - פלוני נגד שר הפנים ואח'
*תיקון רישום במרשם התושבים. * התרת קשר נשואין בין קראים. (התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל)
העובדות:
העותר הוא יהודי קראי ונישא ליהודיה קראית בטכס נשואין שנערך ע"י רב העדה הקראיתשהוכר ע"י שר הדתות כרשות רושמת לפי פקודת הנשואין והגירושין. ע"פ תעודת רב זהנרשמו הנשואין במרשם התושבים. שנה לאחר הנשואין התערערו חיי המשפחה והאשה השיגהפס"ד של בי"ד קראי המחייב את הבעל לתת גט לאשה ומשלא ציית העותר לצו, נתן ביה"ד גטכריתות לאשה וזו נישאה לאחר מכן וילדה ילדים לבעלה השני. לאחר מכן עשה העותר מאמציםלהשיג רישומו במרשם התושבים כרווק, ביקש לקבל פס"ד מבי"ד רבני כי נישואיו לא תפסו וכןכי הוא רשאי להינשא לכל אשה יהודיה. במרשם התושבים הסכימו לרשמו כגרוש אך הוא סירבועתירתו היא לחייב את המשרד לרשמו כרווק ואת שר הדתות לבטל את טקס הנשואין שנערך.
החלטה - השופט כהן :
א. כדי לשנות את הרישום של העותר מנשוי לרווק צריך העותר למלא אחר התנאיםהנדרשים בסעיף 19 ג' לחוק מרשם האוכלוסין ואת זאת לא עשה. העותר לא הציג כל תעודהציבורית כי הרישום כנשוי לא היה נכון. החלטת ביה"ד הרבני כי העותר רשאי לשאתיהודיה קראית אינה אומרת כי העותר אינו נשוי. את ההיתר נתן לו ביה"ד לנוכח הספיקותבדבר תקפות הנשואין ובגלל השינוי שחל במצבה של האשה.
ב. אין גם מקום לעתירה נגד שר הדתות שיורה כי אין נפקות לנשואי העותר ושיבטל אתתעודת הנשואין. טענת העותר היא שמי שערך את הנשואין אינו רב לפי דיני ישראל ולכןהמינוי כרשות רושמת לא היה בר תוקף. התשובה לכך היא כי משהוצאה תעודת הנשואיןע"י מי שהוכר כדין כרשות רושמת שוב אין שר הדתות מוסמך לתת לה תוקף או לבטלה.
ג. לא הוטל ספק ע"י בעלי הדין שהקראים הם בכלל ישראל והם בבחינת יהודים לפיחוק שפוט בתי דין רבניים ובג"צ יצא מתוך ההנחה שהחוק הנ"ל חל על הקראים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן עו"ד מ. קורינלדי לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבים. 1.12.70).
ע.פ. 308/70 - בנימין חסין נגד מדינת ישראל
*גרימת מוות בתאונת דרכים.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים רווה, ארליך, בייסקי) בע.פ. 40/70 - הערעור נדחה)
החלטה - השופט כהן :
המערער גרם למותו של ילד בן 9 בנהגו בכלי רכב בכביש בינעירוני. בשני צידיהכביש עמדו ילדים. המערער צריך היה לראותם, וחייב היה להאיט נסיעתו. הוא לא עשהכן וגרם למותו של הילד שירד מהכביש.
לטענת המערער כי הילד הסתכל לכיוונו כשנסע ולכן לא יכול היה לצפות שבכלזאת ירד מהכביש - אין לקבוע הלכה חד משמעית במקרה כזה, והעובדה שהילד הסתכלאליו אינה פוטרת את הנהג מחובת זהירות כלפיו בכל הנסיבות האפשריות.
העונש של 3000 ל"י קנס ופסילה לתקופה של 3 שנים בתוספת מאסר על תנאי של3 חדשים אינו חמור.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן עו"ד תוסיה כהן למערער, עו"ד נתן למשיבה. 23.11.70).
ע.א. 533/70 - אברהם כהן ומדינת ישראל נגד יוסף ערוסי
*פיצויים בגין פגיעה בתאונת עבודה.(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט מטלון) בת.א. 4328/68 - הערעורים נתקבלו בחלקם)
העובדות:
המשיב נפצע בתאונת דרכים והמערערים הודו באחריותם לפצותו עבור הנזקים שנגרמו לו.לדיון עמדה שאלת גובה הנזק בלבד וביהמ"ש המחוזי פסק למשיב פיצויים בגובה של כ- 105 אלףל"י. על גובה סכום הפיצויים ועל דרך חישוב ראשי הנזיקין השונים נסבו הערעורים.
החלטה - השופט כהן :
א. את שעורי הרבית על הסכומים שנפסקו יש לקבוע מיום הגשת התביעה בעד הפיצויעבור כאב וסבל ומיום מתן פסה"ד בעד הפיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד.ב. מתוך חישובי השכר של הפסד השתכרות יש לנכות 4 אחוז עד גיל הפנסיה, היינואותו סכום שהיו מנכים משכרו של המשיב כהשתתפותו בתגמולים ובקרן הפנסיה.ג. להפסד שכר העבודה יש להוסיף 11.5 אחוז בלבד כתנאים סוציאליים לאחר שחלקמן ההטבות הסוציאליות, כגון הפנסיה, כבר נלקח בחשבון בחישוב הפיצויים.
ד. המשיב עבד כפועל יומי בבנין ללא מקום עבודה קבוע. יש להביא בחשבון את הדרגהאליה יכול היה המשיב להגיע תוך זמן קצר לולא התאונה ואת העליה בשכר העבודה,ומאידך אין להביא בחשבון שמפעם לפעם עבד שעות נוספות באשר המדובר בגיל בין40 ל- 65 ובגיל זה יש כבר סכנה של ירידה בכושר העבודה.
ה. למשיב נקבעה נכות של 60 אחוז. ברם לצורך הערכת הפחתת כושר העבודה יש לקחתבחשבון שאין המשיב מסוגל להשתכר סכום של 40 אחוז משכרו לולא התאונה. לכן ישלערוך חישוב הפסד ההשתכרות במקרה זה על בסיס הפסד של שני שליש משכר העבודה,י. לענין אחוז ההיוון - מוטב במקרה דנא לערוך את חשבון ההיוון לפי הלוחות שבתקנותהביטוח הלאומי, שלפיהם נעשה חשבון הקצבה המהוונת שהמשיב יקבל מהביטוח הלאומיואשר נוכתה מסכום הפיצויים שנפסק.
ז. את סכומי הפיצויים שנפסקו לגיל הפנסיה יש להוון בשעור של 75 אחוז.
ח. על יסוד החישובים הנ"ל פסק ביהמ"ש העליון למשיב סכום של 92 אלף ל"י. כן אישראת סכום ההוצאות שנפסק בשעור של 13 אלף ל"י.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. עו"ד מ. ד. גולדמן למערערים, עו"ד ל. וינברג למשיב. 3.12.70).
ע.א. 16/70 - ניסן חודדה נגד מדינת ישראל ואח'
*ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשה רשלני לבין קרות תאונה.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 1346/66 - הערעור נדחה)
העובדות:
שלושה נערים בגיל 14 התגנבו לתור מחנה צבאי דרך פרצה שבגדר כאשר מטרתם לקטוףזיתים. הם מצאו קופסת פח שהכילה 12 כדורים מתחת לאחד העצים ונטלוה עמם, בשעות הצהריםשל אותו יום ערכו הנערים מדורה וזרקו לתוכה אחדים מהכדורים כדי לחזות בפיצוצם ואכןהכדורים התפוצצו. בשעות הערב הלכו הנערים לחזור על מעשה הפיצוץ ואליהם הצטרפו נעריםנוספים ובכללם המערער שהיה בגיל 14. שלושת הנערים ערכו מדורה והטילו לתוכה כדורים.הם הזהירו את הנערים שיש להתרחק ולמצוא מחסה. כל הנערים מצאו מחבוא ורק המערער נשארבמקום ומההתפוצצות נפצע ונעקרה לו עין. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת המערער נגדהמדינה ועל כך הערעור.
החלטה - הנשיא אגרנט:
גם אם נצא מתוך הנחה כי החייל שהשאיר את הכדורים במקום התרשל, וגם אםהמדינה אחראית באחריות שילוחית למחדל זה, אין לחייב את המדינה בפיצויים. לנוכחנסיבות המקרה נותק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות של החייל לבין המעשה המזיק שלהנערים ולפיכך פטורה המדינה מאחריות שילוחית למחדל זה.
נוכח גילם של הנערים שמצאו את הכדורים יש לראותם כמי שידעו על אופייםהמסוכן של הכדורים וכן כי השלכתם לתוך המדורה תביא להתפוצצותם ולסיכונם. מהעוד שבשעות הצהרים כבר התנסו ונוכחו כי הכדורים מתפוצצים. הם הזהירו את הנעריםהאחרים, ואף את המערער הזהירו, שלא לעמוד בקרבת מקום וכל העומדים מצאו מחסהבפני ההתפוצצות, כך שנותק הקשר בין מחדל החייל לבין הנזק.
דין זה חל גם במקרה שיש לייחס למדינה אחריות שילוחית בגין המחדל שאיפשרחדירת ילדים לתוך המחנה הצבאי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, מני. עו"ד ש. פונדמינסקי למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיבה. 19.11.70).
ע.א. 205/70 - "דן" אגודה שיתופית... בע"מ נגד שרה וייס ואח'
*אחריות לתאונה עקב אי נקיטת אמצעי בטיחות באוטובוס.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת לוינשטיין) בת.א. 4206/66 - הערעור נדחה)
העובדות :
המשיבה נסעה באוטובוס דן ובעודה עומדת ליד הקופאי לשלם עבור הנסיעה, בלם נהגהאוטובוס בלימת חירום למנוע פגיעה בהולך רגל והמשיבה נזרקה קדימה ונפגעה. ביהמ"שהמחוזי מצא שרשלנות הנהג לא הוכחה שכן הופעתו של הולך הרגל בכביש היתה כה פתאומיתובלתי צפויה שלא היתה לנהג ברירה זולת בלימת החירום. עם זאת חייב ביהמ"ש את המערערתמן הטעם שהיא לא מילאה את חובת הזהירות שחבה למשיבה, בכך שנמנעה מלהתקין באוטובוסאמצעי בטיחות בהם יוכל הנוסע להיעזר בשעת הצורך להימנע מפגיעה, על כך הערעור.
החלטה :
העובדה שהמערערת מילאה אחרי דרישות רשות התחבורה בהתקנת אמצעי בטיחותאינה מחייבת בהכרח את המסקנה שהיא יצאה ידי חובת הזהירות המוטלת עליה בתורמובילה.
מדובר באדם שחייב להיעצר ליד הכרטיסן כדי לשלם בזמן שהאוטובוס נוסע, הנוסעעסוק בתשלום וקבלת כרטיס ויש לדאוג לאמצעים שבמקרה הצורך יוכל להיאחז שלאיפול, ושלא יצטרך לחפש אותה שעה של העצירה מתקן בטיחות להיאחז בו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד ר. כספי למערערת, עו"ד ל. וינברג למשיבים. 25.11.70).
ע.א. 50/70 - מנהל מס רכוש נגד מפעלי מלט נשר בע"מ
*תשלום מס רכוש עבור כבישים שבתחום ביהח"ר.(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט סלונים) בתיק ע.ש. 8/68 - הערעור נדחה)
החלטה - השופט כהן:
צדק ביהמ"ש המחוזי בקבעו כי כבישים הנמצאים בתחומי ביהח"ר של המשיבהאינם בגדר "ציוד" לפי חוק מס רכוש, אלא בגדר "בנין". הפירוש שמבקש המערער
ש"ציוד" כולל גם כבישים אינו מתאים לשפה העברית ואינו מתישב עם כוונת המחוקק.כמו כן אין הכביש "מתקן" המוצא ע"י החוק מגדר בנין.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. עו"ד ע. רובין למערער, עו"ד ר. וולפסון למשיבה. 3.12.70).
ע.א. 687/69 - עבד האשם אבו גזאלה ואח' נגד יוסף מוחמד אבו טאעה ואח'
*תחולת הגנת הדייר בירושלים המזרחית. * בקיצור(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטים שרשבסקי, בן פורת, לנדא) בע.א. 4/69 - הערעור נתקבל ברוב דעות)
המשיבים בנו בית בשנת 1963 בירושלים המזרחית ולפני שחרורה השכירו מושכרלמערערים. לפי החוק הירדני היו השוכרים מוגנים מפני פינוי לאחר תום תקופת החוזה,אך את שכר הדירה צריכים היו לשלם בהתאם למוסכם בחוזה השכירות. עם שחרור העירהמזרחית ומשתמה תקופת השכירות החוזית פנו המערערים לביה"ד לשכירות בירושליםוביקשו לקבוע את דמי השכירות בגובה הקבוע בחוקי הגנת הדייר. המשיבים טענו כיאין להחיל על המושכר את שעורי חוקי הגנת הדייר באשר המדובר בבנין חדש שנבנהלאחר 1955. לטענתם אין חלים חוקי הגנת הדייר למרות שהדבר לא פורש בחוזה השכירותכדרוש בחוק, באשר בעת עריכת החוזה טרם חל החוק הישראלי. ביה"ד לשכירות קיבלאת עמדת המערערים וקבע דמי שכירות הנמוכים מהמוסכם. ביהמ"ש המחוזי הפך אתהחלטת ביה"ד לשכירות, ביהמ"ש העליון ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופטויתקון, ביטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי והחזיר על כנו את החלטת ביה"ד לשכירות.בפסק הדין נדונו בהרחבה שאלות תחילת תקפם של חוקים שהוחלו בירושלים המזרחיתלאחר השחרור והתוצאות הנובעות מכך ביחסים שנקשרו בין צדדים לפני החלתהחוק הישראלי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ויתקון, ח. כהן, קיסטר. עו"ד לוי למערערים, עו"ד מ. בן זאב ושטרית למשיבים. 26.11.70).
בג"צ 320/70 - יעקב קרפטי ואח' נגד עירית בת - ים ואח'
*העברת תלמידים מבית - ספר לסניף של בית הספר. בביה"ס בו נרשמו ילדי העותרים לא היו מספיק כיתות למוד והלימודים נעשו בשתימשמרות. כדי להסיר תקלה זו הקימו המשיבים סניף בבית ספרם והעבירו אליו ילדיםהגרים באיזור הקרוב לסניף. העותרים התנגדו לכך באשר לטענתם רב המרחק בין הסניףלבין מקום מגוריהם וטענות אי נוחות אחרות. מבחינה משפטית מבוססת עתירתם עלהטענה שהסניף כמוהו כבית - ספר חדש ואין להעביר ילדים באמצע שנת הלימודים מביתספר אחד לשני אלא עפ"י החוק, העתירה נדחתה. סניף המוקם בקרבתו של בית - ספרקיים למען הקל עליו את הצפיפות, והמנוהל בידי אותו מנהל, אין לראות בו בית ספראחר אלא חלק מבית ספר הקיים. לגופו של עניין לא נעשה לילדים עוול כלשהו והעניןאינו מצדיק התערבות בג"צ.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני, עו"ד א. וירניק לעותרים. 9.11.70).
בג"צ 220/70 - טופיק טרביה נגד שר התחבורה ואח'
*רשיון למונית. העותר טען נגד הענקת רשיונות למוניות לאחרים בעוד שלדעתו הוא צבר יותרנקודות זכות מאלה שקבלו את הרשיונות. עתירתו נדחה. ועדת המוניות ולאחריה ועדתהערר קבעו שנקודות הזכות של המערער פחותות מאלה של המשיבים האחרים. ועדותאלה דנו בכל נימוקיו של העותר ובעובדות שהעלה ואין להתערב בקביעות שקבעו.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. עו"ד אביבי לעותר. 9.11.70).
ע.א. 241/70 - מדינת ישראל נגד "שג" אגודה שיתופית בע"מ
*התישנות לפי פקודת הפיצויים בגין תפיסת מקרקעין. המשיבה איחרה בהגשת תביעה נגד המדינה בגין תפיסת מקרקעין של המשיבהלפי תקנות שעת חירום ועברה את תקופת ההתישנות האמורה בפקודת הפיצויים משנת1940. ביה"ד לתביעות כלליות השתמש בשיקול דעתו לפי הפקודה הנ"ל והאריך למשיבהאת המועד להגשת התביעה. הערעור על כך נתקבל. אמנם בימ"ש של ערעור לא יתערבבדרך כלל בשיקול דעת כגון דא, אך נחה דעתו של ביהמ"ש כי ביה"ד השתמש בשיקולדעתו והחליט להאריך את המועד מתוך שיקולים מוטעים ובמקרה כזה יתערב בימ"ששלערעור.
העובדה שהרשות שאליה פנתה המשיבה בתביעת הפיצויים לא הגיבה מיד בטענתהתישנות אינה חוסמת בפניה את הדרך להעלות את הטענה כאשר הענין מגיע לביהמ"ש.כמו כן בלתי רלבנטי הוא השיקול שלא נגרם כל נזק למדינה כתוצאה מהאיחור בהגשתתביעת הפיצויים.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. החלטה - השופט כהן. עו"ד פ. אלבק למערערת,עו"ד מ. שוב למשיבה. 25.11.70).
ע.א. 122/70 - חברה למוצרי חשמל שן בע"מ ואח' נגד ראובן מרגוליס.
*הפרת פטנט. המשיב הגיש תביעה על הפרת פטנט של תמרור דרכים נגד המערערות וביהמ"שהחליט לפצל את הדיון ולהחליט תחילה בדבר תקפות הפטנט ורק לאחר מכן לדון בחיובהנתבעות להמנע מיצירת התמרור וכן לחייבן לתת דו"ח לתובע על הייצור והמכירות.ביהמ"ש החליט לאחר שמיעת הראיות כי לתובע (המשיב) פטנט תקף וציווה בצו בינייםזמני על המערערות להמנע מלייצר את התמרור או למכרו וכן חייבן לתת דו"ח עלהייצור למשיב. הערעור על הצו למתן דו"ח למשיב נתקבל. השלב הראשון של הדיון היהמיועד רק לברור השאלה בדבר תקפות הפטנט, ולאחר שהוחלט בנקודה זו צריך היה לתתלצדדים לטעון בשאלה אם הופר הפטנט ואם יש מקום למתן דו"ח למשיב על הייצורוהמכירות.
(בפני השופטים : מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן, החלטה - השופט כהן. עו"דר. אברהם למערערות, עו"ד שפאר למשיב. 25.11.70).
ע.א. 248/70 - וורצל קבלני בנין נגד יהודה הלפרין.
*חילוט כספים עקב הפרת חוזה. כאשר אין בחוזה סעיף חילוט צריך מקבל הכספים להחזיר את מה שקיבל אפילוהפר התובע עצמו את החוזה, ובלבד שהתמורה נכשלה לחלוטין. נזק שנגרם לצד שכנגדע"י ההפרה אינו יכול להתקזז כנגד תביעה להשבת סכום ששולם אלא חייבים להגישתביעה שכנגד, ברם במקרה דנא ביצע כבר המשיב חלק מהעבודות ונמצא שהתמורהנכשלה רק באופן חלקי. בנסיבות אלה יכלה, אולי, המערערת לזכות בתביעת ההשבהאילו הצליחה להוכיח שניתן לקבוע את שוויה של העבודה שבוצעה לעומת החלק שלאבוצע, אך הראיות שהובאו לענין זה לא היו ברורות די צרכן.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני, החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד פ. נשיץלמערערת, עוה"ד א. עדיני וא. לביא למשיב. 26.11.70).
ע.א. 198/70 - בנקרס... חברה לביטוח בע"מ נגד גזית ושחם בע"מ
*פירוש סעיף בפוליסת ביטוח. המערערת ביטחה את המשיבה בפני נזקים העלולים להגרם לה בקשר לעבודותבניה שביצעה אך היה סעיף שלפיו לא תחול הפוליסה בנזקים הנובעים "ממלאכהגרועה". תוך תקופת תקפה של הפוליסה טייחו בנין שבנתה המשיבה בטרם שכוסתההקומה העליונה בגג, ירדו גשמים עזים שחדרו לבנין וקלקלו את הטיח בשבע דירות.המערערת טענה כי הפוליסה אינה מכסה נזק זה, ביהמ"ש המחוזי חייב אותה בתשלום
הנזק והערעור על כך נדחה. מבחינת העיתוי אין ספק שנעשה משגה בעבודת הטיח בעונתהגשמים לפני שנבנה הגג המונע חדירת גשמים. ברם טעות בחישוב הזמן או התרשלותאינם כלולים בדיבור האמור "מלאכה גרועה". דיבור זה במובנו הפשוט הוא ביצוע בלתינאות של עבודה מבחינה מקצועית, וכאן העבודה והחמרים היו כתיקנם.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד קנת למערערת,עו"ד שכטר למשיבה. 22.11.70).
ע.א. 583/69 - חרות בע"מ נגד שמואל שניידר ואח'
*יצירת חובות בין צדדים. המשיב היה קבלן משנה לעבודות אינסטלציה ובתור שכזה התקשר לעבודה עםחברת גולדמן את אלון בע"מ שהתפרקה לאחר מכן. לשם קבלת חמרי האינסטלציההדרושים עשתה החברה הסדר עם המערערת ובעקבות הסידור האמור נתנה החברהשלושה שטרות למערערת והמשיב קיבל את החמרים לביצוע העבודה. המערערת לאביקשה מהמשיב חתימתו על השטרות אך משלא נפרעו השטרות פנתה המערערת למשיבשהוא יכסה את החשבון. תביעתה בביהמ"ש המחוזי נדחתה והערעור על כך נדחה.השטרות לא נמסרו למערערת לאחר שכבר נוצרה חבות מצד המשיב ע"י נטילת החמרים.הם ניתנו עקב עיסקה שבין החברה שהתפרקה לאחר מכן ובין המערערת, ומכאן שאלהבלבד היו הצדדים שהתקשרו בקשר החוזי להספקת החמרים.
לענין תשלום הוצאות במשפט - המערערת שלחה למשיב דרישה להודות בעובדותשלא הגיב עליה, אולם מכיון שהוא נדרש להודות בעובדות מורכבות ומסובכות, איןלהתערב בשיקול דעתו של ביהמ"ש דלמטה שלא הביא סירובו של המשיב להודות בעובדותבחשבון לקביעת הוצאות המשפט.
(בפני השופטים : מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד ארד למערערת, עו"ד גירוןלמשיב. 15.11.70).
ע.א. 106/70 - ראובן סלוביק נגד אפרים רייזל ואח'
*העברת חוב.
על פי סעיף 2(א) לפקודת החוב (העברה), העברת חוב צריך שתהיה מוחלטת,לאמור: ההעברה צריכה להיות כך, שלחייב לא יהיה ענין ושלא תהיה מוטלת עליוחובה לברר את היחסים שבין המעביר ובין הנעבר. לענין תוקפה של ההעברה קובעתלשון המסמך שבו נעשתה ההעברה, ואילו מה הניע את המעביר להעביר ואת הנעבר לקבלהעברה, אינו נוגע לחייב ואינו משפיע על תוקפה של העיסקה. כאשר נעשתה העברהבמטרה להבטיח חוב המגיע מהמעביר לנעבר ואח"כ נפרע חוב זה, ההעברה בעינהעומדת אלא שהנעבר חייב להחזיר למעביר כסף שגבה עקב העברת החוב כדי שהוא לאייפרע פעמיים את אותו החוב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. 17.11.70).
בתוכן
* בג"צ 35/70 - ...................................... 86─ * תיקון רישום במרשם התושבים.─ * התרת קשר נשואין בין קראים.─* ע.פ. 308/70 - ................................. 86─ * גרימת מוות בתאונת דרכים.─* ע.א. 533/70 - ............................... 87─ * פיצויים בגין פגיעה בתאונת עבודה.─* ע.א. 16/70 - .............................. 87─ * ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשה רשלני לבין קרות תאונה.─* ע.א. 205/70 - ........................ 88─ * אחריות לתאונה עקב אי נקיטת אמצעי בטיחות באוטובוס.─* ע.א. 50/70 - .......................... 88─ * תשלום מס רכוש עבור כבישים שבתחום ביהח"ר.─* ע.א. 687/69 - ........ 89─ * תחולת הגנת הדייר בירושלים המזרחית.─* בקיצור .................................................................... 89─ * בג"צ 320/70 - העברת תלמידים מבית - ספר לסניף של בית הספר.─ * בג"צ 220/70 - רשיון למונית.─ * ע.א. 241/70 - התישנות לפי פקודת הפיצויים בגין תפיסת מקרקעין.─ * ע.א. 122/70 - הפרת פטנט.─ * ע.א. 248/70 - חילוט כספים עקב הפרת חוזה.─ * ע.א. 198/70 - פירוש סעיף בפוליסת ביטוח.─ * ע.א. 583/69 - יצירת חובות בין צדדים.─ * ע.א. 106/70 - העברת חוב.─
─
─
─
─
──