בג"צ 253/70 - חנא לביב עמורי ואח' נגד ראש עירית שפרעם ואח'
*מתן רשות למפרע לחבר מועצת עיריה להעדר מישיבותיה (התנגדות לצו על תנאי - ברוב דעות נעשה הצו החלטי רק בחלקו)
העובדות:
המשיב הראשון הוא ראש עירית שפרעם מטעם רשימה מוסלמית ושלושת המשיבים הםחברי מועצה מטעם רשימות נוצריות, כתוצאה מיחסי הכוחות במועצה נבחר הנציג המוסלמילראשות המועצה וכתגובה על כך החרימו הנציגים הנוצריים את ישיבות המועצה. לאחר שעברהזמן שלפי החוק נפסקת חברות חבר מועצה שאינו משתתף בישיבותיה, הפנה ראש המועצהאת תשומת לבם של שלושת המשיבים לכך, והמשיב הרביעי הסביר לו את הרקע להעדרותומישיבות המועצה אך הבטיח לחזור לישיבות וביקש רשות להעדרות נוספת. המועצה התכנסהוהחליטה להעניק את הרשות לכל שלושת המשיבים למפרע, ולאחר זמן מה החל המשיב הרביעילהשתתף בישיבות המועצה ואילו המשיבים 2, 3 המשיכו להחרים את ישיבותיה, על יסוד זהמבקשים העותרים כי ראש המועצה לא יכיר במשיבים כחברי מועצה. התעוררה השאלה אםקביעת החוק שהמועצה רשאית להרשות לחבר מועצה להיעדר טובה גם למתן רשות למפרע אושהרשות צריכה להנתן מראש.
החלטה - השופט ברנזון (דעת הרוב):
רשות היעדרות הניתנת ע"י מועצת עיריה יש בכוחה לרפא למפרע את ההיעדרותבעבר ולהרשותה לעתיד. חברותו של חבר המועצה שלא השתתף בישיבות המועצה משךשלושה חדשים שבהם קויימו יותר משלוש ישיבות אינה נפסקת אוטומטית, והרשותהניתנת לחבר המועצה להיעדר צריכה לבוא תוך זמן סביר לאחר ההיעדרות ולהתיחסלזמן סביר אחרי נתינתה. לפיכך אין הרשות שניתנה יכולה לעמוד למשיבים 2, 3 שהמשיכולהחרים את ישיבות המועצה במשך שנה. לעומת זאת יפה כוחה של הרשות לגבי המשיבהרביעי שחזר לישיבות המועצה סמוך לאחר מתן הרשות.
השופט ויתקון (דעת מיעוט):
משנעדר חבר מועצה מישיבות מועצת העיריה במשך הזמן הקבוע בחוק חדל הואבאופן אוטומטי להיות חבר המועצה והרשות שניתנה ע"י המועצה אינה יכולה לחוללמפרע. לפיכך יש לעשות את הצו על תנאי להחלטי גם נגד המשיב הרביעי.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. עו"ד ג. שלהוב לעותרים, עו"ד מ. עמאר למשיבים 1, 4, 25.11.70).
ע.א. 290/70 - גרשון פאגלין ובניו בע"מ נגד ציון חברה לבטוח בע"מ
*הפעלת סעיף בוררות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לוונברג) בהמ' 1419/70 - הערעור נתקבל)
העובדות:
המשיבה ביטחה את המערערת לשפותה בשל אחריותה כמעבידה כלפי עובדיה. בשנת 1964קרתה תאונה לאחד מעובדי המערערת וזה דרש דמי נזק מהמערערת. המשיבה לא הכירהבאחריותה לשפות את המערערת בקשר לתביעה והודיעה למערערת שלא תטפל בתביעת העובדאם תוגש ונתנה לעורכי הדין שלה הוראות להפסיק כל פעולה בענין. כן הודיעה לעובד שאיןהיא מטפלת בענין ועליו לפנות בתביעותיו רק למערערת. כתוצאה מכך הגיש העובד ביוני 1967תביעה נגד המערערת לביהמ"ש והתביעה עומדת כעת לפני סיומה, בדצמבר 1969 פנתה המערערתלמשיבה בדרישה להסכים למינוי בורר שידון בשאלת אחריותה של המשיבה על פי הפוליסה,בהתאם לסעיף בוררות הכלול בפוליסה, ומשלא נענתה הגישה תביעה לביהמ"ש למינוי בורר.ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בקבעו שחברת הביטוח לא נדרשה בתוקף הדרוש לעמודבאחריותה ואילו היתה נדרשת כך היה ניתן לה לשמור על האינטרסים שלה בתביעת העובד.
את הדרישה למנות בורר יש להגיש תוך זמן סביר לפי נסיבות הענין וכאן עלולה המשיבה לסבולנזק בגין הזמן הרב שעבר עד שהמערערת באה בתביעה למנות בורר, על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
אין צורך לברר כאן את השאלה אם ובאלו נסיבות אפשר לעורר טענת השתק נגדהפעלת סעיף בוררות ואם טענה כזאת מקומה הנכון איננו בדיון בבוררות ולא כדי למנועאת עריכת הדיון בבוררות מראש. במקרה דנא אין למשיבה טענה מוצדקת שמצבה הורעעקב עבור הזמן. היא יכלה לקבל על עצמה את ההגנה בפני תביעת העובד, תוך עמידהעל הסתייגותה מאחריותה כלפי המערערת. זאת היא לא עשתה אלא הסתלקה מכל טיפולבענין והודיעה על כך למערערת ולעובד. בזה קיבלה על עצמה את הסיכון של תוצאותהדיון בין העובד למערערת. מאידך היתה המערערת רשאית לחכות בתביעתה למינוי בוררעד לסיום ההתדיינות בינה לבין העובד ולתבוע את השיפוי מאת המבטחת רק לאחר מכן.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון. עו"ד מזור למערערת, עו"ד וינברג למשיבה, 26.11.70).
ע.א. 120/70 - חברת גן החיות תל אביב נגד טובה קלינמן
*העלאת טענה משפטית בשלב של ערעור. * תוקפו של חוזה שכירות שלא נרשם במשרד רושם הקרקעות ותחולתו לצורך חוק הגנת הדייר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים קנת, מני ושיינבוים) בע.א. 176/69 - הערעור נתקבל)
העובדות:
בשנת 1957 נערך חוזה שכירות בכתב בין המערערת למשיבה לפיו השכירה המערערת למשיבהמושכר לתקופה של יותר משבע שנים ופורש בחוזה שהדייר לא יהיה מוגן לפי חוק הגנת הדיירוזאת בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הגנת הדייר תשט"ו - 1955, לאחר עבור תקופת החוזה נעשההסכם בכתב, לפיו הוארכה השכירות לתקופה נוספת של שלש שנים ושוב פורש בו שהדיירלא יהיה מוגן לפי החוק, משחלפה תקופת השכירות המוארכת הגישה המערערת תביעת פינוינגד המשיבה ועילתה שלפי המוסכם בחוזה ולפי הכתוב בחוק אין המשיבה זכאית להגנת החוק.בבימ"ש השלום הסכים ב"כ המערערת שחוזה השכירות הראשון בטל מחמת שלא נרשמההשכירות בספרי האחוזה, ומאחר והמשיבה מעולם לא היתה צד לקשר שכירות מחייב נפסקשעליה לסלק ידה מהמושכר. ביהמ"ש המחוזי, שגם לפניו יצאו הצדדים מתוך הנחה שחוזההשכירות משולל נפקות משפטית, קיבל את ערעור המשיבה וקבע כי בהעדר תניה תופסת בחוזהשכירות שבכתב, אין סעיף 5(א) הנ"ל חל על השכירות, ומאחר והיתה כאן שכירות "למעשה"להבדילה משכירות על פי אותו חוזה, נמצאת המשיבה מוגנת בתור דיירת "למעשה". בערעורבביהמ"ש העליון העלתה המערערת את הטענה כי החוזה משנת 1957 אינו בטל ויש לו נפקותמשפטית באשר לא היה זה חוזה שכירות הטעון רישום אלא הסכם לעשית חוזה שכירות ולרישומהשהוא כשר למהדרין, המשיבה התנגדה להעלות טענה זו לראשונה בשלב של הערעור וטענהכי המערערת משנה את עצם עילת התביעה.
החלטה - השופט כהן:
א. עילת התביעה שאין הדייר מוגן באשר הדבר פורש בחוזה השכירות הועלתה בכתבהתביעה. אולם המערערת עשתה "שינוי חזית" ועברה לעילה אחרת, אך שינוי החזית אינוצריך למנוע מהתובעת לחזור לעילה המקורית, מקום שה"חזית" היתה כולה משפטיתולא עובדתית. בימ"ש שלערעור מוסמך לפסוק את אשר היה צריך להפסק, אילו נטענוהטענות המשפטיות כדבעי, ופירושו של החוזה היא שאלה משפטית מובהקת. יתכןוביהמ"ש שלערעור צריך היה לחזור אל כתב התביעה המקורי ולפרש את החוזה הנטעןשם כדבעי אף בהיעדר טיעון משפטי נאות מצד בעלי הדין.
ב. חוזה השכירות הנדון הינו הסכם לשכירות ועל כן כשר ותקף הוא אף ללא רישום.הלכה פסוקה היא כי דייר המקבל חזקה במושכר על פי הסכם כזה. שוכר הוא על פידיני היושר, ורואים את אשר צריך היה לעשותו, הוא הרישום בספרי האחוזה, כאילואמנם נעשה.
ג. חוזה לשכירות כאמור, המספיק כדי הענקת שכירות שביושר, דיו גם למלא תפקידשל "חוזה שכירות בכתב" כמשמעותו בסעיף 5(א) לחוק הנ"ל.
ד. החוזה השני להארכת תקופת השכירות לא היה חוזה חדש לשלוש שנים אשר בו איןלהגביל את הגנת הדייר, אלא היה זה הסכם להארכת חוזה השכירות הקודם ולא נוצרולפיו יחסי שכירות חדשים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן עו"ד ב. גור למערערת, עו"ד י. שכטר למשיבה. 7.12.70).
ע.א. 54/70 - נפתלי תנפילוב נגד שרות ארצי להדברה בע"מ
*התייחסות למעמדו של עובד ע"י מעביד ופירושה כהודעת פיטורין.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת וינוגרדוב) בת.א. 805/69 - הערעור נדחה ברוב דעות)
העובדות:
המערער הועסק בשירות ההדברה של המשיבה על פי הסכם בכתב. בהסכם נכלל סעיף האוסרעל המערער לבצע עבודות עבור לקוחות של המשיבה במשך שנה מיום עזבו את העבודהבשירות המשיבה. התעוררו חילוקי דעות בין הצדדים מתוכם עלתה טענת המשיבה כי היארואה את המערער כעובד עצמאי בשירותה ולא כעובד שכיר וזאת על יסוד פירוש ההסכםשביניהם. המערער תבע מהמשיבה להודות כי הוא עובד שכיר. על כך ענתה המשיבה כי איןהיא מוכנה לענות לו תשובה חיובית או שלילית עד לגמר הבירור בענין בין התאחדות בעליהתעשיה ובין האיגוד המקצועי של ההסתדרות. המערער ראה בכך הודעת פיטורין ועזב אתהעבודה, לאחר מכן ביקשה המשיבה לאסור על המערער קבלת ביצוע עבודות עבור לקוחותיהושני הצדדים יצאו מתוך הנחה כי אם אמנם פוטר מעבודתו אין סעיף האיסור מחייב אותו.ביהמ"ש המחוזי קבע כי העובד לא פוטר וממילא מחייב אותו סעיף האיסור האמור, על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן (דעת הרוב):
א. המשיבה הודתה כי אילו פוטר המערער אין התחייבותו האמורה מחייבת אותו. נוכחהודאה זו אין צורך להכנס לשאלה אם אמנם פיטורי המערער פוטרים אותו מהתחייבותו,והשאלה פתוחה לדיון לעת מצוא.
ב. ייתכן והודעה הניתנת לעובד שהמעביר אינו מוכן להמשיך ולהעסיקו כעובד שכיראלא כעובד עצמאי יש בה משום הודעת פיטורין. במה דברים אמורים, ביחסי עבודהשלגביהם אין כל ספק שהעובד הוא אמנם שכירו של המעביד, מה שאין כן כשהודעה כזוניתנת בנסיבות כמו בענין דנא. היינו כאשר המעביד מפרש בתום לב את חוזה העבודהשבינו לבין העובד כיחסי עבודה של עובד עצמאי. אם ניתן לפרש את ההסכם כפי שמפרשתאותו המשיבה, כי אז אין בגילוי דעתה שהעובד הוא במעמד של עובד עצמאי משוםרצון להביא את יחסי העבודה לידי גמר. אין זו אלא נקיטת עמדה משפטית במחלוקתשבינה לבין העובד. אין זה חשוב שלאחר מכן מתברר שהפירוש השני הוא הנכון.
(השופט י. כהן, בפסק דין נפרד הצטרף לדעת השופט ח. כהן).
השופט לנדוי (דעת מיעוט):
המחלוקת על מעמדו של המערער לא היתה עיונית בלבד אלא התבטאה במחלוקתכספית. עתה מודה המשיבה כי למעשה פירוש החוזה הוא שהמערער היה עובד ולא קבלןעצמאי. צד לחוזה, ובכלל זה מעביד, אינו יכול לטעון שאינו יודע את הפירוש של החוזהשעשה ובינתיים להפר את החוזה על פי פרוש שנמצא לאחר מכן חסר יסוד. חוזה העבודה
הופר ע"י המשיבה ע"י שהתכחשה לעצם מעמדו של המערער והמערער רשאי היה לראותאת עצמו כמפוטר.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד נבט למערער, עו"ד תלמי למשיבה. 6.12.70).
ע.א. 161/70 - אריה קפלן נגד חרס כרמית בע"מ
*טענת ריבית מופרזת נגד אוחז בשיק שהגיע לידיו חודשיים לאחר הוצאתו.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שמיר) בת.א. 3600/69 - הערעור נדחה).
החלטה - השופט קיסטר:
א. המערער החזיק בשיקים על סכום של 6000 ל"י שההסבה האחרונה בהם לזכותהמערער נעשתה מספר חדשים לאחר מועד הוצאתם. על כן, בהתאם לסעיף 35(ג) לפקודתהשטרות (נוסח חדש) יש לראותם כשטר שעבר זמנו ולמחזיק בו אין יותר זכויות מאשרלאיש שלזכותו הוצאו השיקים ואין נפקא מינה אם נתן תמורה עבורם אם לאו.
ב. המשיבה טוענת טענת ריבית מופרזת ועליה להוכיח את טענתה. במקרה דנא היתהעדות של אחד קוסובר התומכת בטענת המשיבה. עדות זו היתה קלושה, אך מאחרשהשופטת האמינה לעדותו, וזו אינה מופרכת על פניה, אין להתערב במסקנת ביהמ"שדלמטה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד י. ח. הלוי למערער. עו"ד מ. אור למשיבה. 7.12.70).
ע.א. 421/70 - שרה פליגמן נגד סילויה לוי ואח'
*אמירה שיש בה משום יצירת ערבות לחוב קיים.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט עציוני) בת.א. 1042/69 - הערעור נתקבל ברוב דעות).
העובדות:
המערערת הילוותה לבעלה של המשיבה (המשיב השני) 6000 ל"י וקיבלה ממנו שטרותהחתומים על ידו ועל ידי המשיבה. מתברר כי חתימתה של המשיבה זוייפה. בעלה של המערערתפנה למשיבה ושאל אותה אם היא חתמה על השטרות כערב, היא כבר ידעה אז שבעלה מסובך,והיא ענתה "זמן פרעון השטרות לא הגיע ואם בעלי לא ישלם הרי אני רשומה כז'רנט ואז אניאעמוד בזה". כאשר הוגשה התביעה נגד שני המשיבים הוכרז המשיב כפושט רגל והתביעה נגדוהופסקה, אשר למשיבה קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין בדברים שאמרה לבעלה של המערערת כדייצירת ערבות ודחה את התביעה נגדה. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת הרוב):
לפי חוק הערבות "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפיאדם שלישי" והערבות יכולה להוצר גם לאחר היווצרות החוב.
האמירה "הרי אני רשומה כז'רנט" היתה כוזבת לידיעת המשיבה ובאה להטעות אתהשואל שלא יגיש תלונה למשטרה. אבל אמירה זו אינה גורעת מתוקף ההתחייבות שהיתהכלולה בדברי המשיבה "אם בעלי לא ישלם... אז אני אעמוד בזה", אין נפקא מינה אםהמשיבה נתנה הסבר כוזב לנכונותה "לעמוד בזה" דהיינו שהיא חתמה. בתור "ז'רנט".את ההסבר הזה אפשר וצריך להפריד מעצם ההתחייבות לשלם את חוב השטרות, ועלכן יש לחייבה בתשלום החוב בתורת ערב.
השופט מני (דעת מעוט):
מטרת בואו של בעלה של המערערת למשיבה לא היתה לבקש שהיא תערוב לחוב
אלא לודא אם היא חתמה כערב או לא. על כך היא השיבה כי היא חתומה כערב ואל לולדאוג באשר היא תקיים כל התחייבות הנובעת מחתימתה. לא יצירת התחייבות חדשהיש כאן אלא אישור התחייבות שקמה מחתימה על השטרות וחתימה זו היתה, כאמור,מזויפת, וכל התחייבות המבוססת עליה אינה יוצרת התחייבות.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד מ. הוכברג למערערת, עו"ד מ. נאמן למשיבים. 7.12.70).
ב"ש 158/70 - אן מלברג נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערבות העותרת מואשמת בהחזקת 4 ק"ג חשיש ובנסיון ליצא את החשיש לחו"ל. ביהמ"שהמחוזי החליט שלא לשחרר את העותרת בערבות עד לתום ההליכים המשפטיים ועררהנדחה. אין יסוד להתערב בהחלטת ביהמ"ש שהתבססה על חומרת העבירות, קיום ראיותלכאורה לביצוע העבירות, האספקט המסחרי של העסקה, ריבוי העבירות מסוג זה וכןשהמשפט יתברר בימים הקרובים.
(בפני: הנשיא אגרנט, עו"ד ש. מני למבקשת, עו"ד גב' זיוה לויצקי למשיבה. 24.11.70).
ב"ש 168/70 - יצחק אבוטבול נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערבות בשעתו סירב ביהמ"ש לשחרר בערבות את העותר, המואשם בהחזקת דולרים מזוייפיםונשק, ועררו נדחה. בינתיים נפטר אחיו של העותר והוא שוחרר לעשרה ימים ולאחר מכןהוארך שחרורו וכעת עומדים להחזירו לכלא לאחר שביהמ"ש המחוזי שוב, סרב לשחררובערבות עד למשפט. הערר על כך נתקבל. אין טעם להחזיר את המבקש לבית הכלאבנסיבות האמורות ויש לשחררו בערבות של 20,000 ל"י בנתון לתנאים שהעורר יתיצבבמשטרה אחת ליום, ישאר בביתו בשעות הלילה ודרכונו יופקד במשטרה.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד קדר לעותר, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 24.11.70).
ב"ש 143/70 - זיגמונד רובינשטיין ואח' נגד מדינת ישראל.
*שחרור בערבות עררם של העותרים על החלטת ביהמ"ש שלא לשחררם בערבות עד למשפטם נדחה.מדובר בעבירות מסוג של קשר לעשות פשע, קבלת רכוש ביודעין שהושג בדרך של פשעועבירות הסובבות על עיסקות מרמה בהיקף של 40,000 ל"י וכמו כן לשני העוררים עברפלילי.
(בפני: הנשיא אגרנט. עוה"ד הגלר וקדר למבקשים, עו"ד ר. סוכר למשיבה).
המ' 535/70 - בנאורי ושות' בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בסעיף של עבירה פחות חמורה מן הסעיף של האישום המבקש הואשם בעבירה של אי העברת כספים שנוכו ממשכורת עובדים לפקידהשומה, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
הוא זוכה מן הטעם שסעיף 116הקובע את חובת ההעברה לא הוזכר בנוסח הפקודה שפורסם בשנת 1961 מתוך טעותהמדפיס הממשלתי. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המדינה על הזיכוי וקבע כי היהמקום להרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 215 לפקודה שהיא עבירה פחות חמורה.הבקשה לרשות ערעור נדחתה, החלטת ביהמ"ש המחוזי היתה מוצדקת. העובדות שצויינובכתב האשום מגלות עבירה לפי סעיף 215 לפקודה ושום עוול לא נגרם למבקש על ידיהחזרת הדין לבימ"ש השלום שידון ויחליט אם העבירה השניה נעברה. האינטרס הצבורימחייב לנהוג כך שהרי הזיכוי של המבקש נובע אך מטעות דפוס.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד ג. רובין למבקשים, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 24.11.70).
על"ע 1/70 - ועד לשכת עוה"ד נגד פלוני.
*עונש של השעיה על תנאי והשעיה חופפת בבי"ד משמעתי של לשכת עוה"ד. ביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד אינו רשאי לתת עונש של השעיה על תנאי וכןאינו יכול לתת עונש השעיה במספר תיקים שיהיו חופפים זה את זה. ביה"ד המשמעתי יכוללהטיל רק את העונשים המנויים בסעיף 68 לחוק לשכת עוה"ד והשעיה על תנאי אינהמוזכרת בסעיף זה. גם חופפות העונשים אינה מוזכרת בחוק וביה"ד חייב לקבוע לכלעבירה את העונש לפי רשימת העונשים שבסעיף 68. אם כי בבואו לקבוע את העונש בשלהעבירה השניה יכול ביה"ד להביא בחשבון מה עונש כבר הוטל בשל העבירה הקודמתולהטיל עונש קל יותר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד ע. סרוב למערער. 29.11.70).
בר"ע 189/70 - ג'ורג' חביבי נגד המועצה המקומית עוספיה.
*עיכוב הליכים בגין בוררות. ביהמ"ש המחוזי עיכב, לפי בקשת המבקש, תובענה בהסתמך על סעיף הבוררותשבחוזה שבין הצדדים. אולם הוא קבע כי העכוב יהיה לתקופה של שלושה חדשים בלבדועל כך מבקש המבקש לערער. בקשתו נדחתה. להלכה יש מקום לתת רשות ערעור כילכאורה יש טעם בטענת המבקש כי החלטת השופט להגביל את תקופת העכוב של ההליכיםחסרה בסיס חוקי. אולם למעשה לא קופח המבקש שכן ההליכים עוכבו ואם הבוררות לאתסתיים תוך שלושה חודשים יוכל המבקש לחזור לשופט ולבקשו להאריך את תוקפושל העכוב.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 17.11.70).
ב"ש 150/70 - "הסנה" חברה לבטוח בע"מ נגד עזבון המנוח טאנו ואח'
*הארכת מועד. בקשתה של המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה. העובדה שהיה קושילקבל את פסה"ד המודפס מהווה הצדק אך הקושי נסתיים שבועיים לאחר הקראת פסה"דועדיין נותרו למבקשת שבועיים נוספים להגשת הערעור. התקופה להגשת ערעור אינהמופסקת ואינה מושפעת ע"י הצדק או הטעם המיוחד הקיימים לגבי חלק מן התקופה. התקופהשל 30 יום שנקבעה להגשת ערעור הביאה בחשבון כל מיני תקלות בלתי צפויות. במשךהשבועיים הנוספים שנותרו היה די זמן לפרקליטה של המבקשת לערוך את ההתיעצויותעם מרשתו ואפילו הענין מסובך אפשר היה לערוך את ההתיעצויות בעל - פה ובמהירות.מערכת היחסים בין עו"ד לשלוחו איננה בחינת טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, גםאילו היה המועד קצר והיו קיימים קשיים בדרך ההתייעצות בין העו"ד ובין שולחו. אשרלענין חשיבות הבעיה העומדת על הפרק הרי זו כשלעצמה איננה טעם מיוחד להצדקתהארכת מועד.
(בפני: הרשם בר-טוב. 2.12.70).
בג"צ 337/70 - מעמיסי עפר... בע"מ נגד שר העבודה ואח'.
*עתירה בענין הנובע מחוזה. לאחר שהעותרת כבר זכתה במכרז ונחתם חוזה בינה לבין המדינה התעוררו בעיותהנובעות מהחוזה. הרי זו איפוא תביעה על חוזה ועל העותרת לפנות לבתיהמ"ש הרגיליםולא לבג"צ.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. עו"ד בורנשטיין לעותרת. 26.11.70).
בג"צ 330/70 - נאסר איברהים אחמד נגד המפקח על התעבורה ואח'
*רשיון מונית קובלנתו של העורר על דחית בקשתו לרשיון מונית ונמוקה הם ענין הקשור בהחלטתועדת המוניות אך זו חדלה בינתיים להתקיים ולפי התקון האחרון בתקנות התעבורה איןלדון בבקשה לרשיון למונית ואין להוציא רשיון כזה עד לסוף שנה זו. כיון שכך אין לעותר
ברירה אלא להמתין עד לסוף השנה ולראות כיצד יפול דבר להבא.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. רונן לעותר.23.11.70).
בג"צ 307/70 - אשר שמחה נגד שר הבטחון ואח'
*פטור משירות צה"ל מטעמים דתיים. ועדת הפטור לפי תקנות שירות בטחון דחתה את בקשתה של העותרת להשתחררמשירות פעיל מטעמים שבהכרה דתית ועתירתה לצו על תנאי נדחתה. בהופעתה בפני ועדתהפטור אמרה העותרת כי היא מוכנה להתגייס וכי אינה יכולה לשרת בצבא מפני שאביהמתנגד והוא שהכריח אותה להצהיר שמטעמי דת אינה יכולה לשרת בצבא. הועדה גםשמעה עדים וקבעה כי לא שוכנעה שיש טעמים שבהכרה דתית המונעים בעד העותרתמלשרת בשירות הבטחון. זאת היא שאלה מובהקת הנתונה לשקול דעתן של הועדותהמטפלות בדבר, שרכשו להן נסיון רב, ועל פני הדברים לא נראה כי הועדה טעתה בשקולדעתה או שהדריכה את עצמה בשיקולים פסולים.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני. קיסטר. עו"ד י. סלטון לעותרת. 2.11.70).
בג"צ 338/70 - ברוך אבו חצירה נגד המפקח על התעבורה ואח'
*הענקת רשיון למירוץ מכוניות באשקלון. העותר ביקש לצוות על המשיבים שימנעו מלהעניק רשיון לקיים מרוץ מכוניותבשבת באשקלון. בעת ברור הבקשה ישבה הועדה שמתפקידה לייעץ לרשות על פי תקנותהתעבורה (פקוח על מרוצי מכוניות) על המדוכה ודנה בשאלה אם להעניק רשיון. העותרהביע חשש כי הרשיון המבוקש ינתן שלא כדין ושלא כחוק. בדחותו את העתירה צייןביהמ"ש כי בג"צ יתערב אם נוכח לדעת שלכאורה פועלת רשות ציבורית בניגוד לדין, אךכל עוד אין לו יסוד עובדתי ממשי לכך, יעמיד את הרשות הציבורית על חזקתה שתכלכלאת צעדיה על פי דין ובג"צ לא יתערב.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, ויתקון, עוה"ד ע. ו- ג. מאק לעותר. 20.11.70).
בג"צ 332/70 - משה זלצברג ואח' נגד עירית אשקלון ואח'
*הענקת רשיון למירוץ מכוניות באשקלון. העותרים בקשו צו שימנע עריכת מרוץ המכוניות באשקלון בשבת. העותרים הםתושבי אשקלון וטענתם לגבי זכות עמידתם בדין בבג"צ היתה כי הם שומרי מצוות ועריכתהמופע יפגע ברגשותיהם וכן כי לא יוכלו לצאת מבתיהם לבית - הכנסת ולחזור לבתיהםכאשר המירוץ עובר בכביש שאותו הם צריכים לחצות, עתירתם נדחתה. אשר לפגיעהברגשותיהם - השקפת עולם או אורח חייו של אדם הוא לבדו איננו מקנה לו זכות פניהלבג"צ. צריך שיהא לעותר ענין מוגדר ומוכר בחוק אשר לשם הגנתו מותר לו לבוא לפניביהמ"ש הגבוה לצדק. אשר לאפשרות יציאתם של העותרים מרכושם וחזרה אליו ביוםהמירוץ - הופיעו נציגי המשיבים והודיעו כי בשעות שהעותרים צריכים ללכת לבית -הכנסת ולשוב יהיו הפסקות במירוץ, וכן רווחי זמן סבירים בין שלבי המירוץ. מעבר לזהאין העותרים יכולים לצפות לקבלת סעד, שכן מדובר במירוץ הנערך בכביש שהוארשות הרבים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ויתקון. עוה"ד י. צייק ומ. מיזליש לעותרים.עוה"ד י. פריבס, מ. חשין ו- י. אלרואי למשיבים. 19.11.70).
ע.א. 119/70 - מוסה קוסיני נגד דיור לעולה בע"מ
*אחריות בנזקין. המערער עבד כעוזר לטפסן בדרגה הגבוהה ביותר בסוג זה. הוא פירק מסילה שלעץ על גג בנין שהוקם על ידי המשיבה והעמיד את הקרשים כך שכתוצאה מהלמותפטיש שהוא הלם נוצר הדף שגרם לנפילת אחד מלוחות העץ על ראשו ולפציעתו.תביעתו לנזיקין נגד המשיבה נדחתה והערעור על כך נדחה. טענת המערער כי עלהמשיבה חלה האחריות באשר מנהל העבודה לא היה נוכח במקום בזמן המקרה כדרישת
תקנות הבטיחות, ולא היתה השגחה על אופן בצוע העבודה על ידי המערער אין בהלחייב את המשיבה. אין בזה הפרת תקנות הבטיחות בעבודה שכן אין לדרוש כי מנהלעבודה יפקח במשך כל הזמן בכל מקום ובכל שלב של עבודה. מנהל עבודה אינו יכוללהשגיח באופן אישי על כל עובד ועובד ודי בכך שמנהל עבודה היה באתר הבניה לצורךקיום התקנות. השאלה היא רק אם מנהל העבודה היה צריך להדריך את המערער איךלהעמיד את לוחות העץ ולכך התשובה היא שלילית. המערער היה עובד בעל נסיון בעבודהזו שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר והמשיבה או עובדיה לא יכלו לחזות מראש שיעבוד בצורהכה מסוכנת.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד גרסטל למערער,עו"ד נבות למשיבה. 17.11.70).
ע.א. 182/70 - רחל חרותי נגד הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים.
*תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. השאלה אם יתכן כי מחלה שאובחנה רק בשנת 1949 ואשר עד אז לא התלוננההמערערת כלל על מחלה כזו היא תוצאה מרדיפות הנאצים או לאו, היא שאלה רפואיתעובדתית גרידה ואין לו לשופט לענין זה אלא מה שעיניו רואות בחוות הדעת הרפואית.כיון שבערעור לא מתעוררת כל שאלה משפטית יש לדחותו.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן. עו"ד א. תורן למערערת, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה.22.11.70).
ע.א. 184/70 - בנק אלרן נגד אהרון פבינר ואח'
*השתק נגד תביעת בנק הנובעת מטעותו של פקיד הבנק. המשיב מסר למערער לגביה כתב ערבות על סכום של 7,000 ל"י שניתן לו על ידיאוצר לאשראי של הפועמ"ז לפי בקשתו של אחד פישר תמורת העברת חלקו של המשיבבשותפות מסויימת לפישר. התחייבותו של אוצר לאשראי לפי כתב הערבות אובטחה עלידי בטחונות שונים שניתנו על ידי פישר. מתוך טעות של פקיד בנק המערער זוכה המשיבבסכום של 7,000 ל"י וכתב הערבות הוחזר לאוצר לאשראי כשנרשם עליו על ידי הפקידשל המערער "נפרע" אם כי סכום הערבות לא נפרע כלל על ידי האוצר לאשראי, משקבלהאוצר לאשראי את כתב הערבות שלו חזרה, חשב שהחוב נפרע בדרך אחרת, שחררלפישר את הבטוחות שהלה נתן לו. עתה הגיש הבנק המערער נגד המשיב תביעה להחזרתסך 7,000 ל"י שנזקף בטעות לזכות המשיב. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעורעל כך נדחה. עקב החזרת כתב הערבות לא מימש המשיב את כתב הערבות ובזה הורעמצבו ולכן מהווה הדבר השתק נגד הבנק התובע. הרעת המצב של המשיב היא עצםהעובדה שבמקום מימוש כתב הערבות יצטרך להכנס להתדיינות ממושכת עם אותו פישר.
(בפני השופטים: לנדוי. ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד בראל למערער,עו"ד ליאור למשיב. 16.11.70).
ע.א. 141/70 - שלמה רפפורט נגד אליהו רפפורט ואח'
*הוכחת תאריך מותו של אדם שנספה בשואה. במחלוקת על ירושת נכסי המנוחה חיה צייטלין התעוררה שאלה אם בנה היחידנספה בשואה יחד עם אמו בשנת 1941 כפי שטוען המערער או שנספה בשנת 1945 כפישטוענים המשיבים. המשיבים הגישו מסמך של הצלב האדום הגרמני שלפיו נספה במחנהבוכנוולד בשנת 1945. תעודה זו מסתמכת על מסמכים שונים וצדק ביהמ"ש המחוזיבקובעו כי פרטי הזהות המופיעים במסמך זהים עם הפרטים האישיים הרבים של בנה שלהמנוחה וכי אין להעלות על הדעת שיש כאן ענין עם שני אנשים בעלי שם זהה ופרטיםאישיים כל כך זהים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד מ. שרף למערער,עו"ד ז. גורדון למשיבים. 18.11.70).
ע.א. 23/70 - חברת יוסף לוי פתח תקוה בע"מ נגד צבי פרג חברה לקבלנות ולבניןבע"מ ואח'
*מחיקת תביעה על הסף. כתב תביעה שהוגש נגד המשיבים נמחק על ידי ביהמ"ש המחוזי על הסף בכלהנוגע למשיבה מן הטעם שכתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המשיבה. הערעור על כךנתקבל. אין דוחים תביעה על סמך הנימוק כי אין כתב התביעה מראה עילת תביעה אלאאם כן ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לתובע אין כל סיכוי לזכות גם אם כל האמורבכתב תביעתו הוא אמת. ברור כי אם המערערת תצליח להוכיח בזמן בירור המשפט אתאשר טענה בכתב תביעתה כי אז כתב התביעה מגלה עילה, ולצורך בקשה למחיקת כתבתביעה על הסף חייבים להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתבהתביעה. לא צדק ביהמ"ש המחוזי כאשר בסס את החלטתו על גבית עדויות וקביעתעובדות.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. החלטה - השופט מני. עו"ד ר. לנדס הרצוג למערער,עו"ד נ. חלד למשיבה. 7.12.70).
ע.א. 245/70 - פלוני נגד פלוני.
*גובה מזונות לילדים. המערער חוייב לשלם למזונות שני ילדיו 240 ל"י לחודש והערעור על כך נדחה.לשאלה אם צריכים הילדים סכום זה הרי הוא כה נמוך עד שאין להוריד ממנו. העובדהשבזמן שבני הזוג התגרשו הוסכם כי האב ישלם רק 100 ל"י למזונות הילדים אינהגורעת מזכות הילדים לתבוע את מזונותיהם מאחר שהם לא היו צד להסכם. בקשתו שלהמערער להתיר לו הבאת ראיות נוספות אין לקבלה, באשר לא הראה כל עובדה המוכיחהשנבצר ממנו להביא אותן ראיות בפני הדרגה הראשונה. אם כוונתו שנשתנו עובדותלאחר מתן פסה"ד הרי אין מניעה לכך שיבקש את שינוי החיוב, על ידי פניה לביהמ"שהמחוזי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד נ. סגל למערער. 1.12.70).
ע.א. 218/70 - יהודה כרמלי נגד אליהו סוברי ואח'.
*פיצויים בגין פציעה. המשיב תקף את המערער ודקר אותו בסכין בשתי ידיו, נשארה לו צלקת בידהימנית ונקבעה לו נכות לצמיתות בשעור של %5. ביהמ"ש המחוזי פסק למערער בעדכאב וסבל סכום של 500 ל"י, וכן קבע פיצוי של 360 ל"י עבור 36 ימים שבהם לאעבד המערער, ולא קבע לו כלל פיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד. הערעור נתקבלוביהמ"ש העליון פסק כי עבור אותם 36 ימים ישולמו 720 ל"י ואילו עבור כאב וסבלוהפסד השתכרות בעתיד ישולם למערער סכום של 2,000 ל"י. ביהמ"ש ציין כי כאשרנגרמת נכות כללית, יש לפצות על כך בסכום מתאים, ואחוז הנכות הגופנית עשוי לשמשמורה דרך לקביעת הפסד כושר השתכרות.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ע. חרל"פ למערער,עו"ד ע. ראנד למשיבים. 3.12.70).
ע.א. 294/70 - יעקב מרמוביץ נגד ע. אורבך ובנו בע"מ
*תביעת חוב מקורי כאשר שטרות שנמסרו לא נפרעו. המערער קבל סחורות מהמשיבה ותעודות המשלוח החתומות מהוות יסוד מספיקלהוכחת החוב. השטרות שמסר המערער בחתימת יד אחיו למשיבה לא נפרעו ובכך שבהלה לתובעת הזכות לגבות מאת הנתבע את החוב המקורי תמורת הסחורה. שטרות האחאמנם לא היו מוסבים ע"י הנתבע, אך לעומת טענת הנתבע שהם ניתנו כפרעון מוחלטוסופי, באה ראיה בפני ביהמ"ש שהמשיבה לא היתה משחררת את הנתבע מחבותו כל עוד
לא שולמו השטרות בפועל ממש. המערער נתבע לתשלום החוב המקורי וחוב זה בעינועומד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"דאליעזר ברק למערער, עו"ד שמוסקי שמעון למשיבה. 2.12.70).
המ' 686/70 - עלי איברהים סקא נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (גרימת מוות).
המערער נהג במשאית במורד תלול בירושלים במהירות מופרזת, איבד את השליטהעל המשאית ופגע במכונית שבאה במעלה הכביש ונהרג נוסע במכונית. לאחר התאונההזיז המבקש את כלי הרכב כדי לטשטש את עקבות נהיגתו הרשלנית. הוא נדון לשנהאחת מאסר, לקנס בסך 3,000 ל"י ולפסילה למשך 10 שנים. הערעור נדחה על ידי ביהמ"שהמחוזי והבקשה לרשות ערעור נדחתה אף היא.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר, המבקש לעצמו, עו"ד גב' ז. לוויצקי למשיבה. 30.11.70). ע.פ. 319/70 - שלום בן עמי נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בגרימת מוות וחומרת העונש. המערער נסע במכונית בשדרות רוקח בתל-אביב במהירות מופרזת של 100 קמ"שבשעת חושך כאשר התאורה ברחוב לא פעלה. הוא נסע בנתיב השמאלי של המסלולהימני ולפניו נסעה מכונית אחרת כשלפניה נסע המנוח על טילון. המכונית שנסעה אחריהטילון נאלצה לסטות לנתיב הימני תוך בלימת המכונית כדי שלא לפגוע ברוכבהטילון, וכאשר אותה מכונית סטתה ימינה המשיך המערער בנסיעתו המהירה וגרםלמותו של רוכב הטילון. בימ"ש השלום זיכה את המערער בקבעו כי גם אילו נסעבמהירות רגילה לא יכול היה למנוע את התאונה כאשר ראה את רוכב הטילון. ביהמ"שהמחוזי הרשיע את המערער והערעור על כך נדחה. אין ספק שרוכב הטילון התרשלבנהיגתו בכך שנסע ברכבו האיטי בנתיב השמאלי המיועד לכלי רכב מהירים יותר. אולםבדין הורשע המערער בגרימת מות באשר אילו שם לב כראוי לנעשה לפניו בכבישונוסע במהירות מותרת היה חייב לגלות את רוכב הטילון בעוד מועד. גם אם נכונהמסקנתו של ביהמ"ש השלום שבפועל ראה המערער את המנוח רק ממרחק של כ-20 מ'הרי רשלנותו היא בכך שהתקדם במהירות גדולה כזו בלי לוודא תחילה שהנתיב בו נסעפנוי לפניו. בנהיגתו התוקפנית והמהירה העמיד את עצמו במצב בו לא היה יכול למנועאת התאונה עוד. אין גם ממש בערעור על העונש שהוטל - 3 חודשי מאסר, 1,000 ל"יקנס ו-3 שנות פסילה שמהן שנה וחצי על תנאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד י. מנדה למערער,עו"ד א. שדר למשיבה. 2.11.70).
ע"פ 363/70 - אהרון בן חמו נגד מדינת ישראל.
*עונש אחד בשל כל פרשיות העבירה של נאשם.
כאשר עברין הורשע בעבירה פלונית ובקש שביהמ"ש ידון אותו גם בשל עבירותאחרות שהוא מודה בהן, רשאי ביהמ"ש לנהוג לפי בקשתו, ובדרך כלל רצוי שביהמ"שיגזור עונש אחד בשל כל פרשיות העבירה כדי לסיים את הענין אחת ולתמיד. בענין דנאלא בקש המערער להביא בחשבון את העבירות הנוספות שעבר וגם לא הודה בהן בעתגזירת העונש. כיון שכך אין לבוא בטרוניה עם בא כוח התביעה שלא הפנה את תשומתלבו של השופט לעבירותיו האחרות של המערער. על המערער הוטל עונש של שנתייםותשעה חדשים מאסר בשל שורה של עבירות פריצה וגניבה ואין העונש חמור מדי. (בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני, עו"ד ש. נשר למערער עו"ד גב' לויצקילמשיבה. 17.11.70).