תקציר סביר כרך ו' חוברת 10

ע.א. 53/71 -צבי רוזן ואח' נגד יחזקאל ליזרוביץ

הרחבת הסכם קיבוצי ופקיעת תקפה.
הגדרת מפעל לצורך ההרחבה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 580/69 - הערעור נתקבל)

.
העובדות:
המערערים קיימו מפעל לתפירת החלק העליון של נעלים ואת המוצר היו מוכרים למפעלים המיצרים נעלים. המשיב עבד אצל המערערים. בשנת 1957 נחתם הסכם קיבוצי בין יצרני הנעלים המאורגנים בהתאחדות בעלי תעשיה ובין מדור פועלי התעשיה שבהסתדרות. ההסכם קובע תנאי עבודה כולל תנאים סוציאליים ולפי צו שר העבודה הורחב ההסכם על כל העובדים והמעבידים בענף ייצור נעלים, צו ההרחבה ניתן בשנת 1962 ובשנת 1963 דרש המשיב מהמערערים תשלום התנאים הסוציאליים לפי ההסכם הקיבוצי. המשיב התמיד בדרישותיו עד שנת 1968 ומשלא נענה הגישאת התפטרותו וטען כי ההתפטרות נובעת מחמת הרעה ביחסי העבודה בכך שלא מקיימים את תנאי ההסכם הקיבוצי ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורין. בימ"ש השלום דחה את התביעה מן הטעם שלא היתה הרעה בתנאי העבודה ואלה נשארו כמו שהיו בעבר. ביהמ"ש המחוזי נענה למשיב וחייב את המערערים בתשלום פיצויי פיטורין ועל כך הערעור.
החלטה - מ~מ הנשיא זוסמן:
א. תוקפו של ההסכם הקיבוצי פג בשנת 1965 וממילא בטלים גם צווי ההרחבה. אמנם הפרסום ברשומות של ביטול צווי ההרחבה פורסם רק ב- 1967 אך צו ההרחבה פג יחד עם פקיעת תוקפו של ההסכם והפרסום רק בא להודיע על כך לציבור הרחב. הודעת הבטול של צווי ההרחבה אינה תקנה בת פועל תחיקתי מכיון שאיננה בעלת נורמה משפטית המביאה לשינוי משפט הנוהג במדינה אם כי היא מופנית אל כלל הצבור ולכן אינה צריכה לפרסם ברשומות.
ב. ההוראות האישיות של ההסכם הקיבוצי ממשיכות לעמוד בתוקפן כל עוד לא שונו ולא בוטלו בחוזי עבודה חדשים ובענין דנא לא שונו ולכן המשיכו לחול עד לשינוייםאו לביטולם.
ג. אולם על השאלה העיקרית אם המפעל של המערערים מהווה מפעל ליצור נעלים שעליו חל ההסכם הקיבוצי יש לענות בשלילה. המבחן אינו במה עוסק העובד אלא במה עוסק המפעל. במפעל המייצר נעליים חל ההסכם על כל העובדים כולל העובדים העוסקים בתפרות כמו על השוערים המזכירים וכד' גם אם אינם עוסקים בייצור נעלים, אולם אם אין המפעל עצמו נמנה על ענף יצור נעלים אין חשיבות לשאלה במה עוסק העובד וההסכם הקיבוצי אינו חל על המפעל. בענין דנא אין לאמר כי תפרות החלק העליון של הנעל בלבד מהווה מפעל לייצור נעלים ומכיון שכך אין ההסכם חל במקרה הנדון.
ד. אין צורך להחליט כאן בשאלה אם סירוב להעניק תנאים שנמשך חמש שנים עד להתפטרות יכול להחשב כהרעה בתנאי העבודה המצדיקה התפטרות. אילו שיפרו תנאי העבודה של עובדים אחרים והפלו את המשיב יכול היה לראות בכך הרעה אך כאן לא נטענה טענה כזו.
ה. מאידך זכאי המשיב לדמי פדיון חופשה המגיעים לו לפי חוק חופשה שנתית. אמנם המשיב לא ביסס את תביעתו על הוראת החוק אלא על ההסכם אך בתביעה אין הוא חייב לפרש הוראת דין שהוא מסתמך עליה.
השופט ברנזון - (מסכים ומוסיף):
לענין המשך חלותן של ההוראות האישיות שבהסכם קיבוצי עד לשינויים או לביטולם בהסכם אחר - כאשר פג תוקפו של ההסכם יכול כל אחד מן הצדדים לבטל את ההוראות האישיות האלה באופן חד צדדי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן עו"ד י. שפירא למערערים, עו"ד א. פרידלנדר למשיב. 9.12.71).

ע.א. 750/70 - דוד אמזלג נגד סולל בונה בע"מ ואח'

*הגנה מפני רשלנות בטענת כח עליון לפי סעיף 64 (1) לפקודת הנזיקין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט גוברניק) בת.א. 1205/69 - הערעור נתקבל נגד המשיבה השניה).

העובדות:
המערער עבד כפועל בביח"ר לטכסטיל של המשיבה השניה בקיסריה (להלן - המשיבה). הוא עשה את עבודתו במטויה של המפעל הנמצאת בתוך אולם הבנוי בטון ועליו גג מלוחות אסבסט. בעת סופה עזה נתקו כמה מלוחות האסבסט, אחד מהם נפל לתוך האולם והמערער נפגע בראשו. הוא הגיש תביעת פיצויים נגד המשיבה בתור מחזיקה של המטויה ונגד סולל בונה שבנתה את המבנה שש שנים קודם לכן. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הסופה שהשתוללה היתה נדירה ביותר בארץ ואף אחת משתי המשיבות לא היתה יכולה לצפותה מראש ולא יכלו לנקוט בכל אמצעי זהירות כדי לקדם את פני הרעה ולמנוע את הפגיעה במערער. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. סעיף 64(1) של פקודת הנזיקין באשר לנזק שנגרם ע"י מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה, מדבר על הנתבע שבהתנהגותו היה משום "אשם" (בגלל רשלנות או מטעם אחר). נתבע כזה יהיה פטור אם אותו אשם לא גרם לנזק מפני שהנזק נגרם ע"י איתני הטבע והנתבע לא חייב היה במידת הסבירות לנקוט אמצעי זהירות למניעת הנזק. כלומר כאשר נפסק הקשר הסיבתי עקב התערבותם של איתני הטבע. זוהי טענת הגנה שהוכחתה מוטלת על הנתבע.
ב. לאור האמור לעיל יש לדון בשאלת אחריותן של כל אחת משתי המשיבות בנפרד. כלפי סולל בונה הנסיבות אינן מצביעות על רשלנות ואין היא צריכה להגנה של כח עליון.היא בנתה את המפעל שנים מספר לפני המקרה והיתה עדות שנתקבלה כי הגג נבנה כהלכה. האפשרות שהפגם נוצר במשך השנים כתוצאה מגורמים שונים שקולה כנגד האפשרות שהיה פגם בבניה והתביעה צריכה להדחות נגדה.
ג. מאידך לגבי המשיבה פועלת הנחת רשלנות הנובעת מזה שבנוהג שבעולם גגות אינם מתמוטטים אלא אם היתה שם רשלנות מצד מי שחייב לדאוג לבטיחות הגג. הנחה זו קמה כלפי המשיבה השניה מפני שכאן נתמלאו כל התנאים של "הדבר מעיד על עצמו". כיון שכך הרי המשיבה בבחינת "אשם" ועליה להוכיח את הגנת "כח עליון".
ד. ביהמ"ש המחוזי ניתח את העדויות השונות בדבר הסופה והגיע למסקנה שהיתה זו התפרצות בלתי רגילה ושהנתבע נקט אמצעי זהירות סבירים, ביהמ"ש שלערעור רשאי לחזור ולבדוק אם אמנם היה האירוע נדיר ואם אמנם ננקטו אמצעי הזהירות הדרושים. בעשותו כן עוסק ביהמ"ש שלערעור בהסקת מסקנות מעובדות שאינן שנויות במחלוקת והשאלה היא שאלה של דרגת האירוע ורמת ההתנהגות שבה פוסק ביהמ"ש כבענין שבחוק על יסוד העובדות שהוכחו.
ה. לצורך הסקת המסקנות על ביהמ"ש להתיר כל ספק סביר לטובת התובע מכיון שנטל השכנוע מוטל כאמור על הנתבע. בענין דנא ניתן להסיק מהעדויות כי מידת נדירות הסופהלא היתה קיצונית ולכך מתווספות הספיקות ביחס לאמצעי הזהירות שהינם ספקות של ממש והעולה מכך שהמשיבה לא יצאה את ידי חובת השכנוע לפי סעיף 64(1) של הפקודה.

(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד שרון למערער, עו"ד ר. וייס לסולל בונה, עו"ד אלמוג למפעלי טכסטיל. 9.12.71).

בג"צ 175/71 - פסטיבל למוסיקה אבו גוש אגודה רשומה נגד שר החינוך ואח'

*הקצבה מטעם משרד החינוך לעותרת.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל ברוב דעות)

.
העובדות:
על פי הרשאה המצויה בחוק התקציב מחלק משרד החינוך, בין השאר, תמיכות במוסדות ובמפעלים לתרבות ואמנות ובכלל זה מוסדות לאמנות מוסיקה. העותרת ביקשה הקצבה לפסטיבל וועדת ההקצבות דחתה את בקשתה ונימוקה "שאין זה מתפקיד משרד החינוך והתרבות לתמוך במוסד שמטרתו מוסיקה כנסייתית". משהוצא צע"ת השיבו המשיבים כי קיימת מדיניות של עדיפויות שונות לגבי הקצבות כגון הענין הציבורי במוסד הנתמך, מיקומו של המפעל ומידת הצורך בתמיכה ציבורית והאפשרויות של המפעל המבקש תמיכה.
החלטה - השופט ח. כהן (דעת מיעוט):
אסור לו למשיב לקבוע את מדיניות התמיכה לפי טיב היצירה ולפסול יצירה מהטעם שהיא "כנסייתית" או "בלתי חיונית" או "בלתי חשובה". קביעה לפי אמות מידה אלה מהוה התערבות בחופש האומנותי וחריגה מסמכות. חוק התקציב מדבר על "מוסדות ומפעלים לתרבות ואמנות" ועל כן מסמכותו ומחובתו של השר לברר אם המוסד הוא מוסד ואם המפעל הוא מפעל ואם עיסוקו ויעודו לתרבות אמנות ומה הם צרכיו למימון הפעולות שהוא מבצע. כמו כן הוא יכול לשקול גם את הענין הציבורי בקיום המפעל ואם מפעלים אחרים הזקוקים לתמיכה הם יותר חשובים ואין אמצעים לתמוך בכל מפעל ומפעל. אי לכך יש לעשות את הצע"ת החלטי במובן זה שהמשיבים ישקלו מחדש מבחינת השיקולים המותרים אם להקציב הקצבה לעותרת.
השופט קיסטר:
טענת העותרת היא טענת הפליה דתית וטענה זו אינה נכונה. איסור ההפליה הדתית אינו מחייב תמיכה במפעלים דתיים שונים אלא אוסר על הפליית דת פלונית לעומת דת אחרת וכן אוסר פגיעה בדת פלונית. לפיכך אילו דובר על מוסיקה הדרושה לקיום פולחן של דת מסויימת והמדינה מקציבה כספים למטרה זו לדתות אחרות אין לה למנוע הקצבה מאותה דת. ברם אין כל חובה המחייבת את המדינה להקצות כספים לעדה דתית לפעולות המכוונות להפצת דתה בין עדות אחרות. הבקשה גם לא הוגשה כאן ע"י עדה דתית כלשהי ואין לדבר על הפליה דתית.
בענין הקצבות המדינה למוסדות ולמפעלים שונים יכול וביהמ"ש יתערב כאשר מונעים הקצבה מסיבות פסולות אך בענין דנא הנימוקים שניתנו לעותרת ובתשובה לבג"צ הינם שיקולים כאלה המצדיקים את החלטת המשיבים.
מ"מ הנשיא זוסמן:
נסיבות הענין אינן מצדיקות התערבות בג"צ ולא לבג"צ להרהר אחרי מידת תבונתה של העמדה שננקטה ע"י רשות ציבורית. ההכרעה מה ראוי לתמיכה ומה לא, היא בידי המינהל ולא בידי ביהמ"ש.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן , קיסטר עו"ד ע. קפלן לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיבים. 21.12.71).

בג"צ 391/71 - פלונית נגד פלוני

*החזקת ילדים בניגוד לפס"ד שניתן בחו"ל.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי בחלקו ובוטל בחלקו ברוב דעות)

.
הצדדים היו נשואים ונולדו להם שלושה ילדים. לאחר שהתגרשו החליט בימ"ש בארה"ב כי הילדים ישארו במשמורת האם. המשיב נישא בינתיים ונולדו לו עוד ילדים. לפני מספר חדשים נטל המשיב את ילדיו בני 12, 8, 7 לחופשת חג יעלה אתם לישראל. העותרת הגיעה לכאן ודרשה החזרת הילדים.
בפסקי דין מקיפים הגיעו מ"מ הנשיא זוסמן והשופטים קיסטר וכהן למסקנות נוגדות. מ"מ הנשיא סבר כי לגבי שלושת הבנות יש לעשות את הצו על תנאי להחלטי ואם סביר האב כי נשתנו הנסיבות וטובת הילדות דורשת להעבירן אליו יכול היא לפנות לביהמ"ש בניו יורק ולבקשו שינוי החלטותיו הקודמות.
מאידך סבר השופט קיסטר כי הילדה הגדולה יכולה כבר להחליט עם מי היא רוצה להיות ומכיון שהיא מבקשת להשאר בידי האב אין לצוות עליו בצו הביאס קורפוס להחזירה לאם. אשר לילדים הקטנים, לפי הפסיקה הקיימת "יש לצוות עליו למסור אותן לאמן ויתדיינו מחדש בחו"ל... מכיון שמבין אני שחברי לא יסכימו לשינוי הפסיקה".
ביחס לבת הגדולה הצטרף השופט כהן בפסק דין נפרד למסקנתו של השופט קיסטר.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן , קיסטר , י. כהן 1.12.71)

ע.א. 776/70 - וייץ בע"מ נגד מאיר משה ואח'

*תיקון כתב תביעה המשיבים הגישו תביעה לחייב את המערערת לגרום לתיקון צו רישום בבית משותף שבנתה וביהמ"ש הרשה למשיבים לתקן את כתב התביעה ולצרף כנתבעים נוספים בעלים חדשים של חלק מהדירות שבינתיים נרשמו על שמם. אין ספק שביהמ"ש היה רשאי להרשות את התיקון כדי שיצורפו הצדדים הנכונים לתביעה. טענות המערערת שלא מולאו התנאים הפורמליים הדרושים לבקשת תיקון כתב תביעה לא נטענו בערכאה דלמטה ומאוחר מדי להעלותן בבית משפט לערעורים. כמו כן לגופה של הטענה יש לדחותה מן הטעם שביהמ"ש רשאי להורות על הוספת נתבעים או מחיקתם או החלפתם גם ללא בקשה פורמלית בדרך המרצה אלא על ידי בקשה לביהמ"ש ללא הודעה מוקדמת).

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. עו"ד מ. שחטר למערערת, עו"ד ב. מינקוביץ למשיבים. 9.12.71).

ע.א. 396/71 - טלמון בע"מ נגד יגאל גלעדי ואח'

*תביעה לסילוק יד המערערת הגישה ביום 20.11.70 תביעה נגד שני המשיבים לסילוק ידם מחלקת אדמה שבבעלות המערערת. כחדשיים לאחר מכן פורסמה הודעה בילקוט הפרסומים כי החלקה הנ"ל דרושה לחלוטין לצרכי צבור וכי העיריה מתכוונת לקנות מיד חזקה בחלקה. בעקבות הודעה זו הגיש המשיב בקשה לבימ"ש השלום לדחות את התביעה על הסף מן הטעם שכתוצאה מהפרסום אין עוד יריבות בינו לבין המערערת. בימ"ש השלום דחה את הבקשה ואילו ביהמ"ש המחוזי סבר כי צדק המשיב בטענתו ומחק את התביעה על הסף. הערעור על כך נתקבל. צדק בימ"ש השלום כי בדיון בבקשה כזאת על ביהמ"ש לצאת מתוך הנחה שהטענות שבכתב התביעה הן נכונות, היינו שביום הגשת התביעה תפסו הנתבעים חזקה שלא כדין בחלקה. אם כך הדבר היתה התובעת זכאית בעת הגשת התביעה לקבל את צו סילוק היד וזכות זו לא בוטלה ע"י פרסום צו התפיסה. המערערת זכאית
לקבל פס"ד כזה הן לצרכי תביעת הפיצויים מהעיריה המפקיעה והן לצרכי תביעות אחרת נגד המשיבים. לביהמ"ש המחוזי ניתנה הסמכות לדון בתביעות נוגדות לפיצויים במקרה של הפקעה, אך אין בכך לשלול את סמכות בימ"ש השלום לדון בתביעה רגילה בדבר החזקה. נכון שהחלטה בדבר החזקה תהווה מעשה בי"ד לענין קבלת הפיצויים אך אין בכך לבטל את סמכותו של בימ"ש השלום.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט כהן, עו"ד מנהיים למערערת, עוה"ד פורז וזולטי למשיבים. 6.12.71).

ע.א. 429/71 - שושן לואיז ואח' נגד גורביץ בוריס ואח'

*פירוש פסק פינוי ביוני 1969 נתן בימ"ש השלום פסיקתא במחלוקת שבין הצדדים ובה נאמר כי הוא מחייב את הנתבעים (המשיבים דנא) לפנות את המושכרים השייכים לתובעים (המערערים) אולם פסק הפינוי לא יוצא לפועל אם הנתבעים ישלמו סכום כסף לתובעים וכן אם יסירו דוד שמש שהתקינו על הגג תוך 30 יום "אלא אם הגישו תוך תקופה זאת של 30 יום בקשה לביה"ד לשכירות להרשות להם בדיעבד התקנת דוד שמש על גג התובעים". הנתבעים שילמו את המוטל עליהם והגישו תוך הזמן האמור לביה"ד לשכירות את הבקשה האמורה. ביה"ד לשכירות נתן את הרשות המבוקשת אך התנה תנאי של תשלום 600 ל"י לתובעים תוך 3 חדשים. הסכום הנ"ל לא שולם בזמן והמערערים הגישו לביצוע את פס"ד הפינוי האמור. המשיבים התגוננו בטענה כי משהגישו לביה"ד את הבקשה להרשות את התקנת הדוד יצאו ידי חובתם לפי פסה"ד ובכך נסתם הגולל על צו הפינוי. התנגדות המשיבים נדחתה ע"י יו"ר ההוצל"פ, ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור הנתבעים והערעור על כך נדחה. יו"ר ההוצל"פ אינו רשאי לקרוא לתוך פסק דין מה שאין בו. פסק הפינוי קבע מפורשת כי הגשת בקשה לביה"ד לשכירות הינה התנאי לביטולו של פסק הפינוי ומשהוגשה הבקשה שוב אין צו פינוי בר תוקף. אין בפסק הפינוי כל התנאה המתנה את תוקף צו הפינוי בתוצאה של הבקשה לביה"ד לשכירות. לא צדק יו"ר ההוצל"פ כאשר דרש מהמשיבים להוכיח שפירושם לתנאי פסק הפינוי הינו סביר. הם אינם צריכים להוכיח שפסה"ד הוא סביר. די בכך שהוכיחו כי קיימו את תנאי פסה"ד.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ,ברנזון, ח. כהן, החלטה - השופט כהן. עו"ד מ. כסיף למערערים עו"ד עציון למשיבים. 9.12.71).

ע.א. 560/70 - אורי מועלם נגד יעקב משיח ואח'

*סמכות שיפוט בתביעות מקרקעין המערער קיבל מהעיריה היתר בניה להקמת מוסך על מגרש והמשיבים עתרו לביהמ"ש המחוזי לקבלת הצהרה על בטלות ההיתר הנ"ל וכן לאסור על המערער לעשות כל שימוש בהיתר. המערער ביקש למחוק על הסף את התביעה כי המדובר בשימוש במקרקעין והסמכות לענין זה נתונה לבימ"ש השלום. ביהמ"ש המחוזי נזקק לתביעה ונתן צו מניעה זמני והערעור על כך נתקבל. הבקשה להצהרה על בטלות ההיתר והבקשה לאיסור הבניה נועדו למעשה למנוע מהמערער שימוש במקרקעין ותביעה על שימוש במקרקעין נתון לשיפוט בימ"ש השלום. סכסוך בקשר להקמת בנינים מהוה סכסוך על שימוש במקרקעין גם כאשר הטענה היא כי הבניה תגרום להפחתת ערך מקרקעי התובעים. הבקשה להצהרה על בטלות היתר הבניה אמנם אינו ענין לשימוש במקרקעין אך אין זה יכול להיות כאן הסעד העיקרי אלא סעד אינצידנטלי לסעד העיקרי של איסור הבניה. סעד צו המניעה הזמני אינו יכול להיות צמוד לסעד הצהרתי של בטלות ההיתר אלא לעתירה השניה של איסור הבניה ומכיון שבסעד זה אין סמכות לביהמ"ש המחוזי אין לו גם סמכות לתת את צו המניעה הזמני.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, י. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ברא"ז למערער. עו"ד גיל למשיבים. 29.11.71).

המ' 869/71 - שר המסחר והתעשיה ואח' נגד "גג" אגודה שיתופית של מאפיות ואח'

*צירוף עותרת נוספת לבג"צ לבקשת המשיבים 2, 3 הוצא צע"ת נגד המבקשים ולאחר שניתנה תשובת המבקשים בעתירה הגישה המשיבה הראשונה דנא בקשה להצטרף לעתירה כמשיבה וענינה בעתירה זהה עם ענינן של העותרות בבג"צ (המשיבות דנא). שופט דן יחיד החליט לצרף את המשיבה כמשיבה נוספת בבג"צ והמבקשות מתנגדות לכך. התנגדות המבקשות ובקשתן כי תימחק המשיבה הראשונה מהבג"צ נדחתה אך מאידך הוחלט כי למעשה יש לצרף את המשיבה כעותרת בבג"צ ולא כמשיבה. המשיבה צורפה במעמד צד אחד אך כל אימת שניתן צו על תנאי הוא ניתן במעמד צד אחד והמשיב רשאי לטעון לגופו של ענין כי אין לומעמד בעתירה. גם כאן יוכלו המבקשות לטעון בדיון גופו כי אין למשיבה זו ענין בנושא הבג"צ, אך כאשר נכנס צד לשערי בית המשפט הגבוה לצדק אפילו על פי החלטת שופט יחיד אין להוציאו בשל טענת חוסר זכות עמידה על פי החלטת אחד השופטים אלא על פי החלטת ביהמ"ש הדן בהתנגדות לצו על תנאי.

(בפני: השופט קיסטר).

בג"צ 238+235/71 - רמדו בע~מ ואח' נגד עירית תל - אביב ואח'

*אי הגשת ערבות בנקאית במכרז שתי עתירות הוגשו ע"י שתי עותרות שהשתתפו במכרז מטעם עירית תל אביב והצעותיהן נפסלו. האחת המציאה שיק עצמי שלה במקום ערבות בנקאית והשניה המציאה ערבות של חברת ביטוח במקום ערבות בנקאית, עתירתן נדחתה. הערבויות שהוגשו ע"י העותרות אינן עונות לדרישה של ערבות בנקאית ואין הן זכאיות לסעד מביהמ"ש. העובדה שבמקרים קודמים הסכימה העיריה לקבל ערבויות כאלה במקום ערבות בנקאית שנדרשה אינה מונעת מהעיריה להקפיד הפעם על כללי המכרז ולא לזלזל בהם כבעבר. מה גם שבמקרה דנא היה שוני בלשון המכרז והעיריה ציינה שהערבות צריכה להנתן ע"י בנק כמשמעותו בפקודת הבנקאות ולא כפי שנכתב בעבר ע"י "בנק מוכר בישראל". השוני בניסוח צריך היה להעמיד את המציעים על הצורך להקפיד להבא ולהגיש ערבות בנקאית כנדרש.

(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט כהן. עוה"ד דוידור וכספי לעותרות, עוה"ד שטיין ויהל למשיבות. 28.11.71).

בג"צ 412/71 - אחמד נטיראט נגד מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה

*העמדה לדין בפני בית-דין צבאי העותר נסע במכונית מרצועת עזה וליד הקו הירוק נערך חיפוש במכונית ונתגלה בה נשק. העותר העומד לדין בפני בי"ד צבאי בחן יוניס ונדון ל- 10 שנות מאסר. פרקליטו שיגר בקשה למפקד כוחות צה"ל לבטל את ההליכים ואת גזר הדין נגד העותר. הבקשה נדחתה והעתירה על כך נדחתה. על פי סעיף 7 לצו בדבר הוראות בטחון תש"ל - 1970 היה ביה"ד הצבאי ברצועה מוסמך לדון את העותר. העובדה שגם ביהמ"ש בישראל היה מוסמך לדון את העותר באשר העבירה בוצעה בישראל אין בה כדי לשלול את סמכות ביה"ד הצבאי שהיא סמכות מקבילה. כאשר קיימת סמכות מקבילה של שתי ערכאות יכולה המדינה להעמיד לדין לפני הערכאה שהיא בוחרת בה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר, החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד הרצברג לעותר. 12.11.71).

בג"צ 230/71 - ועד שכונת הכרמל הצרפתי ואח' נגד שר הסעד ואח'

*הקמת מעון לנערות סוטות העותרים ביקשו למנוע הקמת מעון לטיפול בנערות סוטות בבנין הנמצא בשכונתם והשייך למשרד הסעד. הבנין נמצא בלב השכונה ובסמוך לו מספר מוסדות ממוסדות הציבור של השכונה, וכן רחבה בה מתאספים נערי השכונה ונערותיה למשחקים ולבילויים. בעבר
התקיימה קייטנה לנערות סוטות בבנין זה ותושבי השכונה לא שבעו נחת מקיומה. עתה הם חוששים כי הקמת מוסד קבע לטיפול בנערות סוטות תשפיע אווירה שלילית על הסביבה. העתירה נדחתה. אין מדובר עתה על נערות סוטות בוגרות כמו בקייטנה, אלא על נערות בגיל 15 - 13 הבאות ממשפחות מרובות ילדים וממשפחות הרוסות ונתונות במצוקה. הטיפול מכוון למנוע התדרדרותן של נערות אלה ע"י שיעניקו להן חום ואהבה שלא ניתן להן בביתן. אין מקום להתנגדות למוסד כזה.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד א. לין וא. זילכה לעותרים, עו"ד מ. חשין למשיבים. 10.12.71).

ב"ש 227/71 - מדינת ישראל נגד יחזקאל לוי

*שחרור בערובה המשיב הורשע בשתי עבירות פריצה וגזר הדין נדחה כדי לקבל תסקיר שרות המבחן. ביהמ"ש הורה לשחרר את המשיב בערבות עד למתן גזר הדין. בערר על החלטה זו קבע הנשיא כי לא היה מקום לשחרר את המשיב בערבות בהתחשב בעברו הכולל עבירות פריצה ובריחה ממאסר חוקי. ברם מכיון שכבר עברו שבועיים מיום שחרורו בתנאים שקבע השופט והמבטיחים השגחת אחיו הבכור עליו ונותרו כשלושה שבועות למתן גזר הדין אין טעם להפר את ההסדר שקבע השופט דלמטה.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד גב' ז. לויצקי למבקשת, עו"ד גב' חנוך למשיב. 30.11.71).

ב"ש 226/71 - פייר לוינברג נגד מדינת ישראל

*שחרור בערובה של עציר שנדרשה הסגרתו המבקש הינו תושב בלגיה והוגשה עתירה לביהמ"ש להכריזו כבר הסגרה לאותה מדינה בגין עבירה של גניבת יהלומים ששווים כ- 150 אלף ל"י. ביהמ"ש המחוזי החליט לצוות על מעצר המבקש עד לגמר ההליכים בגין עתירת ההסגרה והערעור על כך נדחה. גם אם נצא מתוך ההנחה שדינו של המבקש כדין עציר שטרם הוגש נגדו כתב אישום, הרי השיקולים בענין הנדון מכריעים נגד שחרורו בערבות. שיקולים אלה הם: חומרת העבירה הגוררת בבלגיה עונש של 5 שנות מאסר והיקפה הכספי; העובדה שהמבקש אינו תושב ישראל והגיע לכאן לאחרונה בצירוף החשד שמעלים נסיעותיו בתקופת ביצוע העבירה מבלגיה לגרמניה, משם לצרפת ומשם לישראל; תצהירו של אחד המתלוננים ששמע מפי חברתו של המבקש כי בהיות בפריס הכין מסמכים מזוייפים שיסייעו לו לחמוק מישראל.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד ברגר למבקש, עו"ד ע. נתן למשיבה. 30.11.71).

ב"ש 239/71 - מדינת ישראל נגד פרוספר ביטון

*שחרור בערובה המשיב הואשם בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בכליאה שלא כדין של צעיר בן 17 ובביצוע מעשה מגונה בגופו. ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד לגמר ההליכים נגדו ושחררו בערובה בתנאי שיגור בירושלים. אף על פי כן הופיע חודש לאחר מכן בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ושם התפרע. כתוצאה מכך ביקשה התביעה לדון מחדש בצו השחרור בערובה אך בקשתה נדחתה. הערעור על כך נתקבל. לנוכח חומרת העבירה והרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות חמורות, ובהתחשב בהפרת תנאי הצו לשחרור בערובה, וכן בכך שהמשפט כבר החל מן הדין לעצור את המשיב עד לגמר ההליכים נגדו.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד יאראק למבקשת, המשיב לעצמו. 14.12.71).

ב"ש 232/71 - מדינת ישראל נגד עאדל חלילה

*פסילה מנהיגה עד לגמר המשפט המשיב נהג בטנדר וגרם לפציעת הולכת רגל. הוא ברח מהמקום ואותר ע"י המשטרה רק לאחר 5 ימים. אותו יום נפסל המשיב ע"י פקד המשטרה מנהיגה למשך חדשיים ולאחר מכן האריך ביהמ"ש את צו הפסילה לשלושים יום. בינתיים הוגש כתב אישום נגד המשיב וביהמ"ש הורה על פסילתו מנהיגה עד גמר ההליכים נגדו. לאחר כשלושה שבועות ביקש המשיב לעיין מחדש בצו הפסילה וביהמ"ש החליט להחזיר לו את רשיון הנהיגה, תוך הגבלה של נהיגה בשעות היום בלבד, וזאת בהתחשב בכך שהמשיב מתפרנס מנהיגה ונהג במשך 4 שנים ללא שהיה מעורב בתאונה כלשהי. הערר על כך נדחה. אמנם העבירה שעבר המשיב היא חמורה בהתחשב בכך שברח מהמקום ולא התייצב לאחר מכן במשטרה, וכמו כן יש לו הרשעות קודמות בעבירות תנועה שלא נסתיימו בתאונות, ברם בהתחשב בכך שהתאונה אירעה בראשית יולי ורק בסוף אוקטובר הוחזר לו הרשיון ושמיעת ההוכחות נקבעה רק לסוף דצמבר, והנהיגה היא מקור פרנסתו של המשיב המפרנס משפחה של 10 נפשות אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. יש להדגיש כי במקרים של פסילה עד תום ההליכים יש להסדיר במידת האפשר כי המשפט יתקיים בהקדם.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד יאראק למבקשת, עו"ד שידלובסקי למשיב. 7.12.71).

המ' 756/71 - יצחק שוקי נגד מדינת ישראל

*רשות ערעור על חומרת עונש (המבקש הטריד שתי נשים שעמדו להעיד במשפט פלילי נגדו והוטלו עליו ענשי מאסר של 10 חדשים בגין כל מעשה באופן מצטבר. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. ביהמ"ש היה רשאי להטיל ענשים נפרדים על כל אחת מעבירות ההטרדה. העונש המירבי לעבירה זו הוא שנה אחת מאסר והעונש שהוטל הוא איפוא חמור במקצת. אילם אין הוא חמור עד כדי כך שקיים סיכוי שביהמ"ש העליון יתערב בעונש. זאת לנוכח חומרת העבירה והתרבות עבירות מסוג זה, וכן לנוכח עברו של המבקש.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד קנת למבקש, עו"ד יאראק למשיבה. 7.11.71).

בר"ע 203/71 - מפעלי זכוכית... בע"מ נגד דלק... בע"מ

*מחיקת סעיפים כוללנים מכתב תביעה המבקשת הגישה תביעת נזיקין נגד המשיבה ובכתב התביעה נטען כי המשיבה גרמה למבקשת נזק "בין היתר... סיפקה לתובעת שמן שאינו מתאים למטרה...". הנתבעת לא חפצה להתגונן בפני תביעת נזיקין המנוסחת בצורה כה סתומה וביחוד כאשר המלים "בין היתר" שוללות למעשה כל ערך מן הפירוט הבא אחריהן. המשיבה ביקשה איפוא כי המבקשת תפרט את טענותיה כדבעי. ניתן צו לפירוט כזה והמבקשת התימרה להיענות לצו. ברם גם לאחר מכן נשאר כתב התביעה סתום והמשיבה ביקשה פרטים נוספים וביהמ"ש נתן צו לפירוט יתר. הפירוט לא ניתן. נקבע קדם משפט והמבקשת לא היתה מוכנה בתאריך שנקבע לקיים את קדם המשפט בטענה שמנהל המבקשת אינו נמצא בארץ וב"כ טען כי חשב שקדם המשפט נועד לפשרה. עקב התנהגות זו של ב"כ המבקשת החליט ביהמ"ש למחוק את הסעיפים שלגביהם נדרש הפירוט והבקשה לרשות ערעור על כך נדחתה לנוכח נסיבות הענין.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 13.12.71).

המ' 897/71 - שר הדתות נגד ראובן אהרונוביץ ואח'

*בקשת פרטים בבג"צ המשיבים השיגו צע"ת נגד המבקש ובכתבי הטענות הזכירו מו"מ שהתנהל בין סיעת המערך בעירית בני ברק ובין סיעת הגוש החרדי, בעקבות הצו פנה ב"כ המבקשת למשיבים ובקש להמציא לו העתק ההסכם שנחתם בין המערך לגוש החרדי, משלא הומצא לו פנה לביהמ"ש בבקשה להורות על המשיבים להגיש את העתק ההסכם. הבקשה נדחתה. בעתירה
הוזכר ניהול מו"מ ולא הוזכר שקיים הסכם. אי לכך יכול היה המשיב (המבקש דנא) לדרוש פרטים נוספים על המו"מ אך אין הוא יכול לדרוש קבלת מסמך שלא הוזכר ע"י העותרים. האפשרות לדרוש פרטים נוספים בבג"צ אינה פותחת פתח לפרוצדורה של גילוי מסמכים ועיון בהם.

(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. חשין למבקש, עו"ד ח. קהאן למשיבים. 14.12.71).

בג"צ 414/71 - נציגות בית משותף... גבעתיים ואח' נגד עירית גבעתיים

*מיקום מתקן אשפה העותרים הינם דיירים בשני בתים רבי דיירים והתעורר סכסוך בינם לבין דיירים אחרים בדבר מיקום מתקני אשפה. העותרים מתמרמרים על המיקום שנקבע ע"י העיריה המשנה את המצב הקיים. העתירה נדחתה. אין טענה שהעיריה פעלה בניגוד לחוק ובשאלה אם החלטת הממונים בעיריה היא יעילה או לא אין בג"צ יכול להתערב. מן ההכרח הוא למצוא פתרון מעשי לבעיה מעשית ובג"צ לא יקבל על עצמו לשנות הסדר שנעשה ע"י הרשויות המוסמכות.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, עציוני. עו"ד בסט לעותרים. 12.12.71).

בג"צ 454/71 - גיאה ציונה נגד שר החינוך והתרבות

*קבלה לעבודה העותרת הועסקה כממלאת מקום של מורה למלאכה בשני בתי - ספר בעקבות הפניה של משרד החינוך ובהיותה בהריון פוטרה לאחר שניתן היתר פיטורין. לאחר הלידה ביקשה להתקבל חזרה לעבודה ונתקלה בסירוב. עתירתה לבג"צ נדחתה. אין חובה מטעם משרד החינוך להעסיק את העותרת כמורה למלאכה ואם לדעתה נעשה לה עוול יכולה היא לפנות אל נציב תלונות הציבור.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן, החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד דובר לעותרת. 6.12.71).

ע.א. 438/71 - יצחק צפליק נגד מנשה בלטמן

*שינוי תאריך בשיק המערער הגיש להוצל"פ שיק אשר נתברר כי תאריכו שונה מ- 12.1.70 ל- 12.6.70 והמשיב טען כי נעשה שינוי מהותי אשר מפקיע את השטר. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה והערעור על כך נדחה. שנוי תאריך בשיק כמוהו כשינוי תאריך בשטר מפקיע את השיק שכן הדבר מהווה שינוי מהותי. זאת למרות שכיום אין חשיבות לתאריך המופיע על השיק לגבי אחריות עושהו ושגם לפני היום הרשום על השיק ניתן להגישו לפרעון.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד א. אלגואטו למערער, עו"ד ב. לנדה למשיב. 20.12.71).

ע.פ. 290/71 - מנשה שפירא נגד מדינת ישראל

*עבירת שוחד המערער הורשע בעבירות שוחד בכך שקיבל מאת המתלונן הלואה של 100 ל"י וטובת הנאה מאת שותפו של המתלונן. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור וזיכה את המערער מחמת הספק. המתלונן הינו קבלן עצמאי שהועסק ע"י מע"צ והמערער היה מנהל עבודה במחלקה בה עבד המתלונן והורה להפסיק את עבודת המתלונן. בעקבות זאת הוגשו התלונות ע"י המתלונן. בזכותו את המערער ציין ביהמ"ש העליון כי אפילו קיבל המערער את הדברים האמורים עדיין מוטלת חובה על התביעה להוכיח שהמערער קיבל טובות הנאה הנדונות בעד פעולה הקשורה בתפקיד שהוא מילא מטעם המדינה. מה שהתביעה הוכיחה הוא שהקשר בין המערער למתלונן ושותפו מקורו בתפקיד שמילא המערער ומותר להסיק מכך שהיה למתלונן ענין ביחס טוב מצד המערער. אין בכך כדי להוכיח את כוונתו הפלילית של המערער. אם כי מותר לו לביהמ"ש להסיק מידיעת
הנאשם בדבר הלך מחשבותיו של נותן השוחד את קיום הכוונה הפלילית גם בלב הנאשם, אין מסקנה זו מוחלטת והנסיבות יכולות להצביע על כך שלא היתה לנאשם כוונה פלילית. בענין דנא מוכיח סופו על תחילתו שהמערער לא נשא פנים למתלונן ובהזדמנות הראשונה שנראה לו כי יש להפסיק את עבודת המתלונן עשה זאת מיד. אמנם נכון שעובד מדינה יכול לקחת שוחד בכוונה שלא לבצע את הפעולה שבעדה ניתן לו השוחד והדבר מהווה עבירה, אבל כשטרם הוכח שהנאשם לקח שוחד הרי התנהגותו במילוי תפקידו עשויה לשפוך אור על נסיבות המעשים אשר בהם הואשם. במקרה דנא הנסיבות הן כאלה שאין לאמר שהנאשם נטל את ההלואה או את טובות ההנאה מהשותף שלא בתום לב או בכוונה פלילית כלשהי.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני, החלטה - השופט כהן. עו"ד עצמון למערער, עו"ד קירש למשיבה. 14.12.71).

ע.פ. 466/71 - מאיר רוזוליו ואח' נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (עבירת שוחד) ארבעת המערערים הורשעו במספר עבירות של שוד, שוד מזוין נסיון שוד ועוד. באחד הנסיונות ירו השודדים על מנהל הבנק ופצעו אותו. המערערים כולם צעירים בני 19 עד 21 והעונשים שהוטלו עליהם הם 7 שנים 8 שנים 3 שנים ושנתיים. אין ספק שהעונשים של שבע ושמונה שנים הם עונשים חמורים אך לנוכח נסיבות הענין אין העונשים חמורים מדי.

(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. המערערים לעצמם, עו"ד סוכר למשיבה. 7.12.71).

ע.פ. 411/71 - יעקב מנסור נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (הכשלת שוטר והצעת שוחד) המערער הורשע ב- 3 עבירות של גניבת כסף מעל גופו של אדם שנסע באוטובוס, הכשלת שוטר שרצה לערוך חיפוש והצעת שוחד לאותו שוטר. הוא נדון ל- 6 חודשי מאסר על העבירה הראשונה ו- 3 חודשי מאסר על כל אחת משתי העבירות הנוספות כשהעונש מצטבר באופן שביחד נדון המערער לשנה אחת מאסר, הערעור על חומרת העונש נדחה. אמנם הנוהג הוא שביהמ"ש מטיל עונשים חופפים כאשר שתי העבירות נעברו במעמד אחד ומהוות חוליות של מעשה נמשך אך בענין דנא הטיל ביהמ"ש המחוזי עונשים קלים ובייחוד העונש של הצעת שוחד הוא קל ביותר וכנראה שמשום קולת העונשים החליט ביהמ"ש שהעונשים יהיו מצטברים.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד שטרית למערער, עו"ד קירש למשיבה. 5.12.71).

ב"ש 224/71 - "אילת"... בע"מ נגד י. מושקוביץ

*הארכת מועד המבקשת ביקשה להאריך מועד להגשת ערעור ברשות מאחר שב"כ טעה וסבר שיש לו שהות של 30 יום ולא 15 כקבוע בחוק, כן טען כי יש חשיבות לענין המצדיקה את הארכת המועד. המשיב הוזמן לדיון בבקשה ולא הופיע והמבקשת טענה כי אי ההופעה יש לראותה כהסכמה או כחוסר ענין בבקשה. הרשם החליט להאריך את המועד מן הטעם שהמשיב לא התנגד לבקשה.

(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד לאלו למבקשת. 21.12.71).

ע.א. 354/71 - אליהו מוגרבי נגד קצין התגמולים

*תגמולים לנכה המערער הגיש ערעור חוזר לענין תגמולים עבור התקף סכיזופרני בתקופת שרותו בצבא וביהמ"ש העליון מצא כי הערעור הינו טורדני. ב"כ המשיב ביקש לחייב את פרקליטו של המבקש באופן אישי בהוצאות המשפט ושכ"ט בציינו כי מטרידים את ביהמ"ש בערעורי
סרק כאלה רק משום שביהמ"ש אינו מטיל הוצאות בערעורי נכים. ביהמ"ש הסתפק הפעם בציון העובדה כי הערעור הינו טורדני בציינו שציון עובדה זו תשמש אזהרה שלא לנהוג כן במקרים דומים אחרים.

(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. 7.12.71).

ע.א. 351/71 - אליאס סבאג' נגד ודיע קסיס

*פס"ד הצהרתי המערער והמשיב הגישו בקשות לקבלת רשיון להפעלת מונית והועדה מצאה כי למשיב מספר נקודות העולה על אלה שצבר המערער. המערער טען כי המשיב הגיש הצהרות כוזבות לצורך חישוב הנקודות והגיש בקשה לביהמ"ש המחוזי לקבל פסק דין הצהרתי בדבר הכזב שבהצהרות המשיב ונימוקו שהוא צריך את ההצהרה הזו כדי להביאה כראיה בבג"צ בו יבקש לבטל את הרשיון שניתן למשיב. לטענתו אין לבג"צ האפשרות להוכיח טענות עובדתיות על ידי העדת עדים ולכן הוא רוצה להעזר בפס"ד הצהרתי. בקשתו נדחתה על הסף והערעור על כך נדחה. בפס"ד מפי השופט מני צויין כי בימ"ש אזרחי מוסמך לתת פס"ד הצהרתי כאשר הענין גופו הוא בגדר שפוטו ואילו כאן הסכסוך על קבלת רשיון למונית איננו בסמכות ביהמ"ש המחוזי ולכן אינו מוסמך לתת את הסעד המבוקש השופט ח. כהן בפס"ד נפרד תמך בדחיית הערעור וציין כי אילו היה בדחית תביעתו של המערער משום סתימת הגולל על זכויותיו ללא פתח של סעד היה תומך במתן הסעד ההצהרתי. אולם פתוחות לפני המערער דרכי סעד אחרות של חקירה ע"י ועדת המוניות וועדת הערר וכן יכולה המשטרה לחקור בדבר. גם בעתירה בבג"צ יכולות העובדות להתברר לאשורן ע"י הגשת תצהירים של אנשים ניטרליים ללא צורך להעיד עדים.
השופט קיסטר בפס"ד נפרד הצטרף לנימוקים הנ"ל והוסיף כי אין מקום להטריח את בתי המשפט ולבקש מהם פסקי דין הצהרתיים על עובדות שיש להוכיח או לברר בפני הרשות.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עו"ד ר. שרון למערער, עו"ד ח. יעקבי למשיב. 15.12.71).

ע.ל.ע. 12/71 - הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א נגד עו"ד פלוני.

*פרסומת עצמית המשיב משמש כיועץ משפטי של ארגון ומקיים משרד פרטי. חברי הארגון הופנו אליו ע"י הארגון לצורך ייעוץ ואם היה צורך בכך היה הוא מייצג את חברי הארגון תמורת שכר ששלמו הפונים אליו. ביה"ד המחוזי ראה בכך עבירת משמעת של עשיית פרסומת בניגוד לכללי האתיקה המקצועית. ביה"ד הארצי זיכה אותו מן האשמה שיוחסה לו והערעור על כך נתקבל. הפנית חברי הארגון אל המשיב היתה בהסכמת המשיב אך בכך בלבד אין משום פרסומת עצמית. אם מתן העצה אינה פסולה הרי גם ההפניה לקבלת העצה אינה יכולה להיות פסולה. אולם כיון שמכתבי ההפניה נועדו גם למטרה של המשךהטיפול המשפטי על חשבון החברים עצמם ולא על חשבון הארגון יש בכך משום מתן יד לפרסומת עצמית .המהווה עבירה על כללי האתיקה. העונש היה עצם ההרשעה ללא כל עונש נוסף.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. נאמן למערער, עו"ד ב. סנקניץ למשיב. 9.12.71).

ע.א. 291/71 - ממן משה נגד קייזר אילין תעשיות בע"מ ואח'

*תביעת פיצויים עקב תאונה המערער עבד אצל המשיבה בהרכבת מכוניות ובזמן העבודה במכונית אחת התחלק ונפל על מכונית אחרת ונפצע. בין היתר טען כי רשלנות המשיבה מתבטאת בכך כי
המכוניות המפורקות עמדו קרובות מדי אחת לשניה וזה מראה על שיטת עבודה לקויה שגרמה לפציעתו. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה. לא הובאה כל עדות של מומחים כי העובדה שלא היה מרחק גדול בין המכוניות מהווה שיטת עבודה פגומה והדבר גם אינו מסתבר מאליו. יתכן שאילו היה מרחק יותר גדול בין המכוניות לא היה המערער נפגע אך העובדה שקרתה תאונה כשלעצמה, אינה מוכיחה כי התאונה באה כתוצאה מרשלנות ובאין רשלנות אין אחריות.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד רובינזון למערער, עו"ד כץ למשיבות. 12.12.71).

ב"ש 230/71 - מרדכי כהן נגד מדינת ישראל

*שחרור בערובה המבקש הועמד בשעתו לדין בעבירות מרמה זיוף וגניבה ולאחר הכרעת הדין ברח ונעצר רק לאחר שבועות מספר. בינתיים נעלם תיק המשפט וביהמ"ש העליון ציווה לערוך את המשפט מחדש הוגש כתב אישום חדש ושופט ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר המבקש עד לסיום ההליכים נגדו. עררו על החלטה זו נדחה. צדק השופט דלמטה כאשר התחשב בעובדה שבדיון הקודם ברח המבקש מאולם ביהמ"ש לאחר הכרעת הדין ונעלם למשך 6 שבועות עד שנעצר מחדש. כמו כן העבירות הן בעלות אופי חמור ולמבקש רשימה של הרשעות קודמות.

(בפני: הנשיא אגרנט, עו"ד י. עצמון למבקש. עו"ד יאראק למשיבה. 14.11.71).

ע.א. 330/71 - הוגו מרים נגד זליג ברגמן

*תביעה בסדר דין מקוצר המשיב ביצע עבודות שיפוצים בדירת המערער, ומטעם המערער (הנתבע) פקחה על העבודות ארכיטקטית פנים. בסיום העבודות הגיש המשיב למערער חשבון על סך כ- 8,000 ל"י. המערער סירב לשלם את הסכום הנתבע והמשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר. לתביעה צורף פירוט החשבון של כל ההוצאות והחיובים כשבכולם יש אישור של הארכיטקטית במילה "נבדק" וכן צורף אישור בחתימת הארכיטקטית שהיא מאשרת שהתובע ביצע את כל העובדות שנדרשו ע"י הנתבע לשביעות רצונה וכי המחירים הם סבירים ומתאימים. המערער ביקש למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולחילופין לתת לו רשות להתגונן אך הרשם של ביהמ"ש המחוזי דחה שתי בקשות אלה ונתן פס"ד המחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה. הערעור על כך נדחה. המבחן בשאלה האם מסמך מהווה ראשית ראיה בכתב דומה למבחן לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית. אין הכרח שהמסמך בכתב יכיל הוכחה מלאה על עשיית ההסכם אלא די בו שיבטיח כשמצרפים אליו עדות אחרת בע"פ את הוכחת המסמך בכתב בדרך מהימנה. במקרה דנא הוגשו אישורי ארכיטקטית שעבדה בשירות הנתבע ואישורים אלה בצירוף עדות בע"פ מספיקים להוכחת ההסכם. אשר לדחית הבקשה לרשות להתגונן צדק הרשם כאשר סבר כי בתצהיר של הנתבע לא הוכחשו במפורש הטענות העיקריות של התובע והנתבע לא נתן כל פרטים על טענותיו נגד החשבונות. המבקש רשות להתגונן חייב לפרט את טענותיו ואין הוא יוצא ידי חובתו ע"י העלאת טענות סתמיות וכלליות.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד י. ברוידא למערער, עו"ד י. עמית למשיב. 20.12.71).

ע.א. 777/70 - דוד מזרחי נגד אליהו הראל

*הוכחת תביעה כספית המערער הוא בעל שליש במקרקעין מסוימים ובעלי שני השליש האחרים הם אחיו ועוד אדם.נעשה זכרון דברים, ולאחר מכן הסכם בין המערער ובין המשיב למכירת זכותו
של המערער במקרקעין למשיב והמשיב נתן לו כספים על החשבון. העיסקה לא יצאה לפועל והמערער הסכים להחזיר לו את הכספים שקיבל ממנו לפי ההסכם אולם המשיב טען כי בנוסף להסכם בכתב הבטיח לו המערער בע"פ להשיג עבורו גם את שני השלישים הנותרים ועל חשבון זה שילם לו המשיב 7,500 ל"י שאת מרביתו לווה מבניו ואחרים, למשיב אין קבלות על סכומים אלה אך הוא העיד את המלוים שהלוו את הכסף. ביהמ"ש המחוזי האמין למשיב ועדיו וחייב את המערער בתשלום הסכום הנ"ל והערעור על כך נדחה. עול ההוכחה המוטל על המשיב היה כבד מכיון שלא היו בידו קבלות על סכום זה ולעומת זאת קיימים המסמכים על תשלום עבור חלקו של המערער בלבד. אולם המסמכים אינם סותרים את תביעת המשיב לגבי הסכום הנותר. הסכם בע"פ שנטען ונתקבל כמהימן ע"י ביהמ"ש מותר היה לשמוע עליו עדויות בע"פ כי אין לו קשר עם ההסכם בכתב. נסיבות העניין: היינו, הוצאת כספי חסכונות של הבנים סמוך לתאריך שבו נחתם ההסכם על חלקו של המערער; העובדה שאלמלא ההסכם הנוסף לא היה המשיב זקוק לכסף ואילו המערער העיד שנסע עם המשיב לירושלים להשיג כספים; הסתירות בין עדות המערער בביהמ"ש ובין הודעתו במשטרה; כל אלה מצדיקים את מסקנות ביהמ"ש המחוזי שאכן קיבל המערער את הכספים מהמשיב. (השופט מני הסתייג בציינו כי היה צורך בהוכחה בכתב על סכום התביעה אך מכיון שהנתבע לא הסתייג מהשמעת ראיות בע"פ יש לדחות את הערעור).
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד קנת למערער, עו"ד מלחי למשיב. 16.12.71).

ע.א. 104/71 - פלוני נגד פלונית

*מזונות ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם למשיבה סכום של 375 ל"י לחודש למזונותיה והערעור על כך נדחה. גם אם נכון שבתקופה נשוא החיוב עבדה האשה והשתכרה 120 ל"י לחודש וסכום זה לא נלקח בחשבון ע"י ביהמ"ש המחוזי, הרי מדובר באשה מניצולי השואה שניזוקה קשה בבריאותה והיא זקוקה לטפול רפואי מתמיד ונוכח צרכיה מזה וכושר ההשתכרות של המערער כבעל מקצוע מאידך אין הסכום גבוה מדי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני עו"ד בכר למערער, עו"ד קובלר למשיבה. 6.12.71).

ע.א 360/71 - שניצר משה נגד קצין התגמולים

*הזמנת עד בדיון ועדת ערר בענין נכות עקב שרות המערער חלה בתקופת שרותו בצבא ובהגיע ערעורו בפני ועדת הערעור ביקש להזמין כעד את הרופא המטפל בו בקופ"ח, אך יו"ר הועדה החליט שתחילה עליו להמציא חוות דעת רפואית בכתב מהרופא ורק לאחר מכן ניתן יהיה להזמינו כעד בפני הועדה. הערעור על כך נתקבל. אין צורך להרבות בדברים על זכותו הכללית של בעל דין להזמין עדים ולהשמיעם בפני גוף שפוטי הפוסק בענינו כאשר אי אפשר להשיג את עדותם או ראשית עדותם בדרך אחרת. בענין דנא ידוע שרופאי קופ"ח נמנעים מלתת בידי חולים שלהם חוות דעה רפואיות בכתב אך להזמנה רשמית של הועדה אינם יכולים לסרב להופיע. לכן מבחינת הדין הצדק עם המערער

(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. גרינברג למערער, עו"ד רובין למשיב. 7.12.71).

בג"צ 415/71 - איתן אהרונוביץ ואח' נגד ראש עירית ת"א - יפו ואח'

*קבלת ילדים למטה מגיל חובה לגן ילדים לשני העותרים ילדים בגיל 4 שאינם נכללים במסגרת חינוך חובה אך דרישתם היא שהעיריה תקבלם לגן עירוני. את עתירתם הם מבססים על כך שהעיריה מקבלת ילדים
בגיל זה לגן אם נשארים מקומות פנויים לאחר שמתקבלים גילאי החובה. העתירה נדחתה. בתשובת העיריה לעותרים מוסברת מדיניות העיריה שלפיה שיקולי הגיל אינם היחידים לגבי ילדים שהם למטה מגיל חובה וכי העיריה שוקלת שקולים כגון עבודת האם, מספר הילדים במשפחה וכיו"ב. שקולים אלה הינם סבירים וטענת העותרים שקבלת ילדים אחרים אינה עומדת במבחן שקולים אלה ניתן להביאה בפני נציב תלונות הצבור.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד גוטצייט לעותרים. 12.12.71).

ע.פ. 436/71 - יהודה פרץ נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש בעבירה שלא נלקחה בחשבון בגזר דין של עבירות קודמות המערער הורשע בהחזקת סמים ודינו נגזר למאסר של שנה אחת בגין עבירה זו מצטבר לעונשי מאסר אחרים של 27 חודשים. כשנגזר עליו העונש הקודם נלקחו בחשבון עבירות רבות שהנאשם ביקש להודות בהן אך לא נלקחה בחשבון עבירת החזקת סמים נשוא ערעור זה. הערעור על כך נתקבל. המדיניות היא שאמנם אין חובה על הקטגוריה להביא מיוזמתה כל העבירות מאותו סוג התלויות ועומדות נגד נאשם אך רצוי שתעשה כן אם הסנגוריה תסכים לכך. אם לא הובאה בחשבון עבירה מסוימת שהיתה תלויה ועומדת צריך ביהמ"ש, כשהוא בא לגזור את הדין בעבירה החדשה, לשקול או לשער איזה עונש היה ביהמ"ש מטיל בפעם הקודמת אילו לקח בחשבון גם עבירה זו. בענין דנא יש לשער שהיה מוסיף בגין העבירה עוד 6 חודשי מאסר ולא שנה אחת מאסר.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד בן-ישראל למערער, עו"ד נתן למשיבה. 12.12.71).

ע.פ. 442/71 - אפרים יאס נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (החזקת חשיש ותקיפת שוטר)

המערער הורשע ב- 3 עבירות של החזקת חשיש ומכירת חשיש ותקיפת שוטר ונדון ל- 18 חודשי מאסר. ששה מהם חופפים למעשה עונש מאסר אחר של ששה חודשים שהנאשם מרצה. הערעור על חומרת העונש נדחה. העבירה של תקיפת שוטר היא חמורה וביהמ"ש מצווה להגן על שליחי החוק שלא יהיו חשופים למעשי אלימות שעה שהם ממלאים את תפקידם הציבורי החשוב והקשה.