ע.פ. 557/71 - הנס הקשטטר נגד מדינת ישראל
*אמנת הסגרה
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש בת"א (השופטת אבנור) בתיק ב.ש. 357/71 - הערעור נדחה)
העובדות:
המערער עבר עבירות באוסטריה בשנים 64 - 1962 והוגשה בקשה להכריז על המערער כי הוא בר הסגרה על מנת להסגירו לממשלת אוסטריה. ביהמ"ש המחוזי הכריז על המערער כבר הסגרה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. העבירות בהן נאשם המערער באוסטריה הן עבירות הסגרה כמשמעותן בחוק ההסגרה ואין חולקין על כך שקיים הסכם הסגרה בין אוסטריה לבין ישראל.
ב. בהתאם לאמנת ההסגרה אין מניעה לכך כי אדם יוסגר בשל עבירות שנעברו כאשר הסכם ההסגרה עוד טרם היה בתוקף. זאת כשהמדובר בעבירה אשר בשעת ביצועה היתה בגדר עבירה פלילית לפי חוקי המדינה המבקשת ואשר אילו נעברה בישראל היתה בשעת ביצועה עבירה מן העבירות הכלולות בתוספת לחוק ההסגרה.
ג. לטענה כי על ההליכים חל חוק החנינה - הליכי הסגרה אינם הליכים פליליים כמשמעותםבחוק החנינה האוסר נקיטת הליכים פליליים בשל עבירה שנעברה לפני ה- 5 ביוני 1967. כמו כן עבירות שנעברו בחו"ל אינן עבירות כמשמעותן בחוק החנינה. אך אפילו חל חוק החנינה על עבירות שנעברו בחו"ל, ואין צורך כאן להכריע בכך, הרי על כל פנים בתחולת חוק החנינה הישראלי כשלעצמה, אין כל עילה, לפי חוק ההסגרה, שלא להכריז על המערער כבר הסגרה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. עו"ד אהרן למערער, עו"ד ע. נתן למשיבה. 9.1.72).
ע.א. 152/71 - פלוני נגד פלוני
*תביעת מזונות מפושט רגל
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט שיינבוים) בתיק מזונות 106/71 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המערער הוא בנו הקטין של המשיב והמשיב חוייב בשנת 1965 לשלם למערער מזונות של 170 ל"י לחודש. בינואר 1971 הגיש המערער תביעה להגדיל את המזונות לסך 350 ל"י לחודש. כיום המשיב הוא פושט רגל בלתי משוחרר. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה להגדלת המזונות בקובעו כי תשלום מזונות לקטין הינו לפי הדין העברי מדין צדקה ומכיון שהאב הוא פושט רגל הרי כל סכום שבו יוגדלו מזונות המערער יהיה ע"ח הנושים ואלה אינם חייבים לתת צדקה לילדו של המשיב.על כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. אמנם מי שזכאי למזונות מפושט רגל חייב להסתפק ברמת חיים צנועה אך אין לשלול את האפשרות שמזונות המערער יגדלו במידת מה אחרי בירור יסודי של צרכי המערער והכנסותיו של המשיב וכד'. בירור זה לא נעשה עד כה ויש להחזיר את התיק
לביהמ"ש המחוזי שיעשה את הבירור. לא צדק ביהמ"ש המחוזי כאשר פסק בענין לפי המשפט העברי ועליו לדון לפי דיני פשיטת הרגל.
ב. לפני שביהמ"ש ידון בבקשת המזונות צריך המערער ליטול רשות מביהמ"ש לפי סעיף 8 לפקודת פשיטת הרגל להגשת תביעה נגד המשיב. זאת משום שחוב מזונות לפי פס"ד שניתן לפני צו קבלת הנכסים מהווה חוב בר הוכחה בפשיטת רגל. הן המזונות שמועד תשלומם חל לפני צו קבלת נכסים והן המזונות שמועד תשלומם חל לאחר צו קבלת הנכסים. אין צורך להחליט כאן מה דין מזונות שלגביהם לא ניתן כל פס"ד לפני מתן צו קבלת הנכסים.
ג. כחוב בר הוכחה בפשיטת רגל יהיו גם סכומי המזונות המוגדלים שעל הגדלתם מחליט ביהמ"ש לאחר צו קבלת הנכסים.
השופט ח. כהן (מסכים).
השופט לנדוי:
נכון שאין לפסוק בבקשה עפ"י ההלכה העברית אלא הבעיה צריכה להיחתך עפ"י דיני פשיטת הרגל. כחוב בר הוכחה בפשיטת רגל ניתן לראות רק את המזונות שנצטברו עד מתן צו קבלת הנכסים, בעוד שלגבי חוב מזונות שזמן פרעונו מגיע לאחר צו קבלת הנכסים אין לראותו כחוב בר - הוכחה בפשיטת רגל, ועל כן לא היה זקוק הקטין למתן רשות מאת ביהמ"ש לפי סעיף 8 לפקודה להגשת תביעתו נגד המשיב. על ביהמ"ש לדון בענין המזונות ולקבוע מהו נטל המזונות שהמשיב יכול לעמוד בו בתשלום למערער.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד מולודיק למערער, המשיב לעצמו. 6.1.72).
ע.א. 51/71 - ד"ר סמן - טוב נגד סקוריטס משרד לבטוח בע"מ
*הצורך בהגשת מסמכים מסויימים כראיה
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: קנת, מני, שיינבוים) בע.א. 218/70 -הערעורנדחה).
.
העובדות:
בתאונת דרכים התנגשה מכוניתו של המערער במכונית אחרת שהיתה מבוטחת ע"י המשיבה ושתי המכוניות ניזקו. המערער תבע מהמשיבה את נזקיו ואילו המשיבה תבעה מאת המערער את הסכום ששילמה למבוטח שלה בהתאם לפוליסת הבטוח. המשיבה לא הגישה את הפוליסה אך הגישה קבלה שלפיה שילמה למבוטח את דמי הנזק. ביהמ"ש קבע כי המערער אחראי לתאונה ולכן הוא חייב בדמי הנזק. הערעור הוא בשאלה משפטית אם היתה המשיבה צריכה להגיש בתביעתה את פוליסת הבטוח ואם יצאה המשיבה ידי חובתה לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית.
החלטה - השופט ברנזון:
א. הקבלה שלפיה שילמה המשיבה למבוטח את דמי הנזק הוגשה ללא התנגדות המערער ובדין הוגשה.
ב. אין ספק כי פוליסת הבטוח הינה "מסמך מהותי" במובן תקנה 82 לתקנות סדר
הדין ומן הראוי היה לצרפה לכתב התביעה. על המשיבה היה להוכיח את קיום הבטוח ותוכנה של פוליסת הבטוח היה חלק מעילת התביעה וצריך היה להגישה. ברם אי צירופו של מסמך הטעון צירוף לכתב התביעה אינו גורר בהכרח דחיית התביעה וניתן להגיש את המסמך יותר מאוחר.
ג. מכל מקום, במקרה דנא, אין כל משמעות לאי צירוף הפוליסה לכתב התביעה שכן קיום הבטוח הוכח באמצעות הקבלה שהיתה ראיה כשרה למהדרין ולא באה כל התנגדות להגשתה
ד. אשר לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית - לפי אותו סעיף אין צורך להוכיח את התביעה ע"י המסמך שבו נערכה העיסקה ודי בהגשת מסמך כלשהו הנוגע להתחייבות או להסכם שמקובל לעשותו בכתב. ראשית ראיה בכתב דיה לצורך הסעיף והשלמת הראיה יכולה להיות עדות בע"פ. במקרה דנא היה בקבלה שהוגשה יותר מאשר ראשית ראיה והיה בה הוכחה שלמה לקיום פוליסת בטוח ותשלום על פיה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני עו"ד י. קונפינו למערער, עו"ד א. שטיין למשיבה. 19.1.72).
ע.א. 44/71 - ציון חברה לבטוח בע"מ נגד חוה רני ואח'
*תחולת ביטוח על עובד שנפגע במכונית מעבידו
(ערעור וערעור שכנגד על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט גוברניק) בת.א. 1904/67 - הערעורים נדחו).
העובדות:
המשיבה עבדה אצל המשיב השני (להלן - המשיב). השנים גרו בחיפה ומקום העבודה היה בת"א. המשיבה היתה נוסעת מדי בוקר מחיפה לת"א ובגמר עבודתה חוזרת לחיפה. מדי פעם היה המשיב מסיע אותה במכוניתו הפרטית מחיפה לת"א או חזרה. באחת הנסיעות אירעה תאונת דרכים באשמת המשיב והמשיבה תבעה את נזקיה מן המשיב ומחברת הבטוח (המערערת). ביהמ"ש פסק למשיבה פיצויים בסך 23,500 ל"י וחייב בתשלום את המשיב ואת חברת הבטוח במיוחד ובמאוחד. בתביעה לביטוח לאומי חתמו המשיבה ומעבידה שהרויחה פחות ממה שהרויחה בפועל וקיבלה מהבטוח הלאומי לפי מה שתבעה. ברם הוכח שלמעשה הרויחה יותר וביהמ"ש ניכה מסכום החיוב על אובדן הכנסה את מה שלמעשה בטוח לאומי צריך היה לשלם אילו הוגשה תביעה נכונה. על חיוב המערערת, על גובה התשלומים ועל הניכויים נסבים הערעורים.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לפי סעיף 6 (1) (ב) של פקודת בטוח כלי רכב לפני תיקונה אין המבטח אחראי לנזק שנגרם לעובד הנוסע ברכבו של המעביד אם תנאי העבודה חייבו את העובד לנסוע אל העבודה או ממנה ברכבו של המעביד דוקא. ברם אם לא מוטלת חובה על העובד, לנסוע ברכבו של המעביד דוקא, הרי שהנסיעה יכולה להחשב כנסיעה "לרגל הסכם העבודה ובהמשכו" ואז אין הסייג הנ"ל חל ומשום כך נכנסת העובדת לגדר חובת הבטוח לפי הפקודה. במקרה דנא אין ספק כי העובדת לא היתה חייבת לנסוע ברכבו של המעביד דוקא ועל כן חלה חובת הבטוח לפי הפקודה והמערערת אחראית לנזקיה.
ב. לענין פיצוי של 10,000 ל"י עבור הפסד השתכרות בעתיד - ביהמ"ש קבע את הסכום הנ"ל כסכום גלובלי למרות שהמשיבה ממשיכה לעבוד אצל המשיב ללא הפסד שכר, אך קיימת הגבלה של כושרה הגופני והדבר עשוי באחד הימים להקטין את סיכוייה
להשתכר. אי לכך רשאי היה ביהמ"ש לקבוע בדרך אומדן גלובלי את הפסד ההשתכרות כאמור.
ג. המשיבה נפגעה קשות, נשארו לה צלקות בפניה וביהמ"ש פסק לה 20,000 ל"י עבור כאב וסבל, אובדן הנאת חיים ואובדן סיכויים להנשא. קביעת סכום זה אינו חורג מסבירותו ואיננו נראה מופרז ואין להתערב בו.
ד. לצורך נכוי גימלאות מחשבון הפסד ההשתכרות - הקובע הוא מה למעשה זכאי הנפגע לתבוע מהבטוח הלאומי לפי החוק ולא מה היתה הצהרת העובד על שכרו כאשר הצהרתו איננה נכונה. יתכן שהעובדת תוכל לפנות לבטוח הלאומי ולתבוע בדרך כלשהי את מלוא הסכום המגיע לה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ט. שרויאר למערערת, עו"ד ע. וקס למשיבה, עו"ד ש. רוזין למשיב. 13.1.72).
בג"צ 28/71 - התאחדות חברות לבטוח חיים בע"מ ואח' נגד שר האוצר ואח'
*מעמד בבג"צ
(התנגדות לצו על תנאי -הצו בוטל)
.
בבג"צ זה בקשו העותרות, התאחדות חברות בטוח ו- 19 חברות בטוח המאוגדות בה, צו על תנאי נגד המשיבים על אישור שניתן לבנק הפועלים וקופת גמל של הבנק לבצע פעולות שלמעשה מהוות לדעת העותרות, פעולות בטוח חיים ובעוד שחברות בטוח חיים נתונות בעבודתן להגבלות שונות אין המשיבים נתונים להגבלות אלה ועל כן מבקשות העותרות לבטל את האשור שניתן ע"י שר האוצר למשיבים. העתירה נדחתה מן הטעם שאין לעותרות מעמד בעתירה. ב- 3 פסקי דין נפרדים סוקרים מ"מ הנשיא זוסמן והשופטים כהן ועציוני את שאלות מעמד עותרים בבג"צ ומהם התנאים המאפשרים לעותר לפנות לבג"צ ולדרות סעד. המסקנה היתה כי מכיון שהעותרות אינן דורשות לעצמן דבר אלא קובלות על זכות שניתנה לזולת, ולא נמצא שהרשות עשתה עוול כלשהו למאן דהו אין לעותרות זכות עמידה בענין דנא.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני עו"ד מ. פירון לעותרות, עוה"ד ע. נתן, לוין, ורביד למשיבים).
ב"ש 244/71 - מדינת ישראל נגד נירה רונן ואח'
*העברת דיון המשיבים הראשונים הגישו תביעה נגד המבקשת ונגד משיבים אחרים לדמי נזיקין עקב אסון שקרה לאוירון שהתרסק בהרי חברון, התביעה הוגשה בביהמ"ש בבאר - שבע במרץ 1971, המבקשת הגישה את הגנתה באוגוסט 1971 ובינתיים הוגשו לביהמ"ש בבאר - שבעבקשות לשאלונים ולסעד אחר וביהמ"ש התחיל לברר אותן. בדצמבר 1971 הגישה המדינה בקשה להעברת הדיון מבאר - שבע לת"א. הבקשה נדחתה. כנימוק ראשון לדחיה צויין האיחור בהגשת הבקשה; נוסף לכך לא הוזמנו כל הצדדים הנוגעים בדבר ע"י המבקשת לבירור בקשה זו; וכנימוק נוסף צויינה העובדה שביהמ"ש המחוזי בת"א שאליו ביקשה המבקשת להעביר את הדיון עמוס בעבודה והתביעה תצטרך להמתין לבירורה שנים ואילו בבאר - שבע היא תתברר תוך זמן קצר. גם מאזן הנוחות של הצדדים ושל העדים אינו נוטה לטובת ת"א לעומת באר - שבע.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 30.12.71).
ב"ש 248/71 - משען נעים נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה המבקש יחד עם אדם אחר נעצר ביולי 1971 באשמת נסיון לשוד בקשר לבצוע פשע. אותו חודש הוגש כתב אישום נגד השניים ועד עתה לא התחיל המשפט. החשוד שוחרר ע"י ביהמ"ש בערובה ואילו המבקש דנא לא שוחרר. על אף חומרת העבירה המיוחסת למבקש הרי לנוכח החשש של עוות דין שקיים עקב עכוב הדין במשך חודשים רבים ללא סיבה סבירה ומוצדקת יש לשחרר את המבקש בערובה ממעצרו.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 30.12.71).
בג"צ 488/71 - עזרא סעדיה נגד עירית ת"א
*הקצבת דוכן לרוכל העותר עוסק ברוכלות בשוק הכרמל בת"א ללא רשיון ומפעם לפעם מנסים אנשי מחלקת הפיקוח של העיריה להסדיר לעותר מקום לדוכנו בין דוכני רוכלים אחרים שבצידי הכביש. כמסתבר עשוי ההסדר האחרון שסדרו לו להתבטל ועל כך העתירה. בדחותו את עתירת העותר ציין ביהמ"ש כי לעותר אין כל עילה משפטית להתנגד לפעולה שהעיריה עומדת לנקוט נגדו וביהמ"ש אינו יכול להתערב. לא נטענה כל טענה שמחלקת הפיקוח נוהגת בחוסר תום לב ושלנגד עיניה איזו מטרה אחרת מאשר קיום הסדר בשוק הכרמל.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן. עציוני. החלטה - השופט לנדוי. 26.12.71).
ע.פ. 491/71 - חרבי ג'ומעה ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד) המערערים בצעו שוד מקופאי של חברת תנובה בחדרה והשתמשו בנשק חם ואף ירו כמה יריות באויר ואחד מהם ירה בנהג ופצע אותו ברגליו. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער שירה ל- 10 שנות מאסר והמערער השני ל- 18 חודשי מאסר. הערעור על חומרת העונש נדחה. בעבירות שוד יש להטיל עונשים מרתיעים לנוכח גל מעשי השוד הקיים כעת בארץ.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. 27.12.71).
ע.פ. 496/71 - מדינת ישראל נגד שבתאי חי לוי
*קולת העונש (בעילת קטינה) המשיב הורשע בעבירה של בעילת קטינה ונדון לשנתיים מאסר על תנאי. הערעור על קולת העונש נדחה. אמנם העבירה היא חמורה אך מדובר בנערה שהיתה בת 12 והיא אמרה שהיא בת 14 והיא נערה עם עבר שברחה מהבית והיתה יכולה להיות פרובוקטיבית כלפי בחורים שונים לפי עדות קצינת המבחן. המשיב נתן לנערה מחסה בביתו ולאחר ששהתה בביתו יום יומיים עשה הכל להחזירה לביתה והוא אשר הביא אותה למשטרה. עקב בצוע העבירה פוטר המשיב מהמשטרה ונקלט בעבודה אחרת והוא עומד לשאת אשה. אין צידוק לכך שאחרי שעברו שנתיים מביצוע העבירה ישלח עתה המשיב למאסר בפועל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. עו"ד ביניש למערערת, עו"ד סגל למשיב. 27.12.71).
ע.פ. 567/71 - אריק פרידמן נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (מעשה מגונה) המערער שהוא רופא פרסם מודעה בה נאמר "רופא מעונין בבחורה נחמדה למרפאתו". פנו אליו שלוש נשים והמערער הודה לגבי אחת מהן שנשק לה ונגע בשוקיה לגבי השניה כי ליטף אותה והוא הדין לגבי השלישית. ביהמ"ש דן אותו לשנה אחת מאסר. הערעור על חומרת העונש נתקבל. המערער הוא בן 40 ואין לו הרשעות קודמות. אמנם
המעשה הוא חמור מאד אך לפי העובדות לא הגיעו המעשים לידי אותה דרגת חומרה שמחייבת הטלת מאסר בפועל. אי לכך די בכך שהמאסר של שנה אחת יומר במאסר על תנאי וכן ישלם המערער קנס של 5,000 ל"י.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד חנין למערער, עו"ד בלטמן למשיבה. 6.1.72).
ע.פ. 11/71 - מדינת ישראל נגד מרדכי מוקייטון ואח'
*קולת העונש (התפרצות) המשיב הראשון הורשע בפריצה נועזת לאור היום במרכז ירושלים ובגניבת סכום של 400 ל"י במזומן ואוסף של מטבעות ששווין כ- 60,000 ל"י. את המטבעות העביר המשיב למשיב השני רחמים אלבלק. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המשיב הראשון 3 שנות מאסר על תנאי ועל המשיב השני שנתיים מאסר על תנאי, הערעור על קולת העונש לגבי המשיב הראשון נתקבל. אמנם עבר זמן רב מאז העבירה וקשה לשלוח אדם לבית - הסוהר לאחר זמן כה רב אולם לנוכח גל הפריצות והנסיבות החמורות של המקרה אין לפטור את המשיב הראשון מעונש של מאסר ממש. אי לכך הוטל עליו עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. מאידך המשיב השני הורשע רק בקבלת רכוש גנוב ולנוכח תסקיר שהוגש וההמלצות החמות שהוגשו למענו מאת מעבידיו בשירות הדאר בסיני והסיכוי שיחזור למוטב יש להעדיף את השקול האישי על חומרת המעשה.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד גב' סוכר למערערת, עו"ד גב' בן - עמרם למשיבים. 5.1.72).
ע.א. 103/71 - יום טוב מודיע נגד ברוך בכר ואח'
*העלאת טענה שלא נטענה בכתב תשובה המערער הגיש תביעה לביצוע שטר נגד המשיב וזה הגיש התנגדות לבצוע השטר ולבסוף ניתנה לו רשות להתגונן בטענה שפרע את השטר. הוא הביא ראיות שהתקבלו על דעת ביהמ"ש כי פרע למערער את הסכום הנתבע לפי השטר אך בעת שמיעת ההוכחות ניסה המערער להשיג מפי המשיב תשובה לשאלה אם קיבל כספים נוספים מהמערער. השאלה נפסלה מהטעם שחובות נוספים אינם יכולים להיות נושא להתדיינות הצדדים בתביעה הנדונה ללא שהוגש כתב תשובה. בשעת הסיכומים ביקש המערער להרשות הגשת כתב תשובה וביהמ"ש דחה את הבקשה. הערעור על כך נדחה. צדק ביהמ"ש בהחלטתו שלא היה מקום להרשות חקירה בקשר לחובות נוספים בשל העדר כתב תשובה וכן צדק כאשר סירב בשלב מאוחר שאליו הגיע המשפט להרשות תיקון תביעה והגשת תשובה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני, החלטה - השופט עציוני. עו"ד א. באר למערער, עו"ד א. פפקין למשיבים. 17.1.72)
ע.א. 62/71 - טובה בורביץ ואח' נגד אלישבע שפר ואח'
*תביעת שכר ראוי בתביעת פינוי המערערים השכירו למשיבים חנויות ובשנת 1966, הגישו נגד המשיבים תביעת פינוי בעילת נטישה. התביעה נתקבלה בכפוף למתן סעד מן הצדק והתנאי היה שהמשיבים ישלמו למערערים פיצוי כספי. התנאי נתמלא ובזה ניטל תוקפו של פסק הפינוי. לאחר מכן הגישו המשכירים תביעה לשכר ראוי עבור התקופה החל מן הנטישה וכלה בתום הדיונים בבימ"ש השלום. התביעה נמחקה על הסף והערעור על כך נדחה. משנתמלא התנאי שהותנה בצו הפינוי הרי ניטל כוחו של צו הפינוי והיה כלא היה, היינו שהשוכרים הינם דיירים מוגנים, בכל התקופה ללא יוצא מן הכלל. הלכה זו כוחה יפה בעילות פינוי מכל סוג שהוא. (מ"מ הנשיא זוסמן העיר כי לדעתו אין ביהמ"ש מוסמך להעניק לדייר
סעד מן הצדק כאשר עילת הפינוי היא נטישה אך במקרה דנא לא היה ערעור על עצם מתן הסעד מן הצדק).
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ש. ליבליך למערערים, עו"ד א. שעשוע למשיבים. 9.1.72).
ע.א. 166/71 - יהודה רפאלי ואח' נגד איתמר ליף ואח'
*תביעת פינוי המערערים הגישו נגד המשיבים תביעה לפינוי מושכר בנימוק שהוכנסו תיקונים ושינויים במושכר. התביעה נדחתה ובערעור אין המערערים מבקשים עוד פינוי אלא מבקשים סעד אחר של פיצוי עבור התיקונים. זה סעד שלא הוזכר בכתב התביעה ובהעדר בקשה לתיקון פרשת התביעה אין לדון בבקשת הסעד החדשה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט מני. עו"ד מ. בן - דור למערערים, עו"ד ג. בירן למשיבים).
ע.א. 766/70 - מדינת ישראל נגד רמיד חברה קבלנית בע"מ
*תעריף מכס המשיבה הביאה מתקנים מסוימים מחו"ל לצורך בנין האוניברסיטה של חיפה. מנהל המכס חייב תשלום מכס עבור מתקנים אלה כאילו היו חלקי מבנים. ביהמ"ש המחוזי הורה להחזיר למשיבה את הסכומים ששולמו והערעור על כך נדחה. בפני ביהמ"ש הביאו שני הצדדים מומחים וביהמ"ש קיבל את עמדת המומחה מטעם המשיבה כי החלקים האמורים אינם מהוים חלקי מבנים. המדובר בשאלה מקצועית בה רשאי ביהמ"ש להדריך את עצמו עפ"י חוות דעת של מומחים. (השופט י. כהן סבר כי השאלה אינה קשורה למומחיות ויש לפרש את המונח "חלקי מבנה" לפי מובנו כלשון בני אדם. ברם מכיון ששני הצדדים העדיפו להעמיד את המחלוקת על דרך של פירושי מומחים רשאי היה ביהמ"ש לקבל דעתו של מומחה בניגוד לדעתו של מומחה שני). (בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד א. ראב למערערת,עו"ד קנטור למשיבה. 5.1.72).
ע.א. 313/71 - חסן עלי קורדי נגד ירחמיאל שוורץ
*הצורך בהתראה נוטריונית המשיב מכר זכותו בדירה למערער ונערך על כך הסכם בכתב. ההסכם לא בוצע והמשיב חילט לעצמו סכום הפיצויים שהיה קבוע בחוזה ומכר את זכותו בדירה לאחר. לפני כן כתב מכתב למערער והתרה בו אך לא שלח לו התראה נוטריונית. ביהמ"ש המחוזי סבר שלא היה צורך בהתראה נוטריונית למרות שהמדובר לפני חקיקת חוק החוזים שלפיו אין עוד צורך בהתראות נוטריוניות. הערעור על כך נתקבל. זה מקרה מובהק שבו היתה אפשרות שהמערער יפעל לפי החוזה אילו קיבל את ההתראה הנוטריונית ולא מדובר במצב שבו לא יכול היה עוד המערער לפעול לפי ההסכם. כיון שלא נשלחה ההתראה הנוטריונית לא היה המשיב זכאי לכספי הפיצויים.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ע. דוויק למערער, עו"ד מ. כסיף למשיב. 11.1.72).
בג"צ 275/71 - אליהו כהן ואח' נגד ביה"ד הרבני ת"א ושר הפנים
*רישום נשואי כהן וגרושה העותר שהוא כהן נשא את העותרת שהיא גרושה בטקס קידושין פרטי והשניים פנו לביה"ד הרבני ובקשו הצהרה שאינם פנויים ואינם רשאים להנשא לאחר אלא אם יתגרשו תחילה; לחילופין בקשו הצהרה שהם נשואים ולחילפי חילופים שהם פנויים.
ביה"ד הרבני החליט לדחות מעיקרה ומיסודה את הבקשה בציינו כי לאור הצהרות המבקשים אסור להם להנשא לאחר ואסור להם לחיות יחד ועליהם להתגרש. ביה"ד הוסיף כי אין לרשום אותם כנשואים ועל יסוד פסה"ד הנ"ל סירב פקיד הרישום לרשום את בני הזוג כנשואים. לאחר הגשת העתירה הודיע היועהמ"ש שאם האמור בפס"ד של ביה"ד הרבני שאין לרשמם כנשואים איננו משמש מניעה הרי הרישום ייעשה. אכן ביה"ד אינו מוסמך לאסור את הרישום ולפיכך יירשמו בני הזוג כנשואים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד י. בן - מנשהלעותרת, עו"ד מ. חשין למשיב. 2.1.72).
בג"צ 468/71 - מנחם ילוז נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים
*תשלום נזקי מס רכוש וקרן פיצויים העותר הוא תושב ראש פינה ובהפצצה סורית במלחמת ששת הימים נפגע ביתו ונשרף. אשר לנזקי הבית אין לעותר טענה נגד המשיב ביחס לפיצוי שקיבל. טענתו היא שהפיצוי שקיבל על אובדן רהיטים וחפצי בית איננו מספיק. הוא ביקש לערור בפני ועדת הערר אך זו החליטה שאינה מוסמכת לדון בערר מאחר שהוא מתייחס לפיצוי שניתן לפנים משורת הדין ולא במסגרת חוק מס רכוש וקרן פיצויים. העתירה נגד החלטה זו של הועדה נדחתה. אין הועדה דנה בעררים אלא במסגרת פיצויים המשולמים לפי החוק אך לא בכל ערר שמוגש לפניה ושאין לו קשר לחוק מס רכוש וקרן פיצויים. אשר לטענה שלאחרים שולמו פיצויים מלאים הרי אין זה ענין לועדת הערר לדון בכך.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ש. זיו לעותר. 27.12.71).
בג"צ 493/71 - פלונית נגד פלוני
*חטיפת ילד ע"י הורה בני הזוג הם תושבי ניו - ג'רסי בארה"ב ולפי פס"ד של בימ"ש באותה מדינה צריך הילד של בני הזוג להיות בחזקה משותפת של שני ההורים, חלק מימות השבוע עם האשה וחלק עם הבעל. הבעל חטף את הילד וברח לישראל ולפי הוראת בג"צ עליו להחזיר את הילד לאם והיא רשאית להוציאו עמה מן הארץ.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד חיימוביץ לעותרת, עו"ד פיין למשיב. 9.1.72).
בג"צ 494/71 - משה חיים נגד מנהל היחידה לרשיונות עירית ירושלים ואח'
*מתן רשיון ע"י עיריה העותר הוא בעל חנות ירקות ברחוב אגריפס בירושלים והעיריה מסרבת לחדש לו את הרשיון מכיון שהוא מוציא מתחומי חנותו מגשים עם ירקות על המדרכה. העיריה התנתה את חידוש הרשיון בכך שיתרכז בתוך החנות פנימה. העותר מסרב למלא את הדרישה בנימוק שגם סוחרים אחרים נוהגים כמוהו. עתירתו נדחתה. העותר מפר את הדין ע"י כך שהוא מחזיק את סחורתו על המדרכה ברשות הרבים ואין כל פגם בסירוב לתת לו רשיון כל עוד לא יפסיק זאת.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. עו"ד פ. רבינוביץ לעותר. 30.12.71).
בג"צ 491/71 - משה פלשטיין ואח' נגד ראש עירית ת"א ואח'
*רשיון לניהול מועדון העותרים מבקשים צו נגד המשיבים שימנעו מלתת למשיבים 5,4 רשיון לנהל מועדון ריקודים והשמעת מוסיקה בת"א מן הטעם שהדבר יהווה מטרד. העתירה נדחתה. במידה והעסק הזה פוגע בנוחותם, בריאותם וזכויותיהם של העותרים הרי פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעה לבימ"ש מוסמך עפ"י עילת נזיקין.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. עו"ד ג. קלינג לעותרים. 30.12.71).
ב"ש 193/71 - מיכאל ברנט נגד עו"ד א. רובינשטיין ואח'
*הארכת מועד המבקש החמיץ את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור ביום אחד והאחור הוסבר בכך שתלה טעות משרדית והבקשה לרשות ערעור השתרבבה במשרדו של ב"כ המבקש בין חומר אחר ולא הוגשה במועד שנקבע לכך. הבקשה להארכת המועד נדחתה. טעות משרדית בפני עצמה איננה טעם מיוחד הדרוש גם כאשר מדובר באחור של יום אחד בלבד.
(בפני: הרשם ברטוב. 13.1.72).
עש"מ 4/71 - פלונית נגד נציב שירות המדינה
*הרשעת עובד מדינה ע"י בי"ד משמעתי המערערת הואשמה בשורה של עבירות משמעת בכך שלא נשמעה להוראות הממונה עליה לאחר שהממונה נתמנה למשרה זו בעקבות דחיית בקשת המערערת להתקבל לאותה משרה כשהיא כיהנה כסגן המנהל לפני שהמשרה התפנתה. היא נדונה לנזיפה, הקפאה בדרגה לשנתיים והעברה למשרה אחרת. הערעור על ההרשעה נדחה. מאידך הוקל במקצת העונש וההקפאה של הדרגה למשך שנתיים בוטלה.
(בפני: השופט י. כהן. עו"ד ש. לנסקי למערערת, עו"ד רובין למשיב. 12.1.72).
המ' 852/71 - יוסף פנחסי נגד מדינת ישראל
*רשות ערעור על חומרת עונש המבקש התפרע באוטובוס, נטפל לנהג ולאנשים שנסעו בו ותקף יחד עם אחרים שניים מן הנוסעים וגרם להם חבלות גופניות של ממש. הוא נדון ל- 6 חודשי מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי, הערעור על כך נדחה והבקשה לרשות ערעור נוספת נדחתה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. המבקש לעצמו, עו"ד נתן למשיבה. 3.1.72).
המ' 931/71 - שלמה בן דוד ואח' נגד יהושע פולק ואח'
*הארכת מועד המבקשים בקשו הארכת מועד להגשת ערעור והצביעו על חשיבות הענין אך לא הראו טעם מיוחד לצידוק האיחור. אי לכך דחה הרשם את הבקשה להארכת המועד והערעור על כך נדחה. כאשר מבקשים להאריך מועד יביא ביהמ"ש בחשבון את חשיבות הענין גופו אך זה בלבד לא ישמש טעם מיוחד וצריך להראות טעם מיוחד לעצם האיחור.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ז. זיסמן למבקשים, עו"ד י. מושקאט למשיבים. 30.12.71).
המ' 936/71 - חבצלת חדד נגד דן תלמור ואח'
*הארכת מועד מחמת אי הפקדת ערבון נדחה ערעורה של המבקשת. לאחר מכן ביקשה המבקשת לבטל את פסה"ד והרשם דחה את בקשת הביטול. החלטה זו הינה החלטה אחרת כמשמעותה בפקודת הרשמים וניתן היה לערער עליה לפני ביהמ"ש העליון תוך שבעה ימים. המבקשת לא הגישה את הערעור תוך המועד הנ"ל אך לאחר שחלף המועד הגישה בקשה להארכת המועד. הנימוק לבקשה שב"כ סבר שהחלטת הרשם הינה פס"ד ולא החלטה אחרת ואפשר לערער עליה תוך 30 יום. הבקשה להארכת המועד נדחתה. הנימוק שעוה"ד לא ידע שמדובר בהחלטה אחרת איננו נימוק. עו"ד עומד בחזקה שהחיקוק וההלכה הפסוקה ידועים לו ואי ידיעתו איננה טעם מיוחד להארכת מועד.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ששון למבקשת, עו"ד ש. לוי למשיבים. 4.1.72).
המ' 944/71 - יוסף לרנר נגד מדינת ישראל
*הארכת מועד נגד המבקש ניתן פס"ד והוא הגיש ערעור על כך תוך המועד הקבוע בחוק ברם לערעור לא צורף העתק מאושר של פסה"ד כמצוות התקנות והמסמכים הוחזרו למבקש. עד שהמבקש החזיר את מסמכי הערעור בשלמותם עבר המועד והמבקש נזקק להארכת מועד. הרשם החליט שלא להאריך את המועד והערעור על כך נדחה. טענת המבקש היתה שהיו הפרעות בדאר ולכן חל האיחור, נכון כי לפעמים שבושים בדאר יכולים להחשב לטעם מיוחד אך במקרה דנא אין אנו יודעים אפילו מתי נשלח המכתב ממשרדו של ב"כ המערער.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן עו"ד א. אביבי למערער, עו"ד סוכר למשיבה. 30.12.71).
בג"צ 6/72 - גיורא נוימן נגד שר הבטחון
*שחרור משירות בצה"ל העותר קובל על שר הבטחון שלא נאות לשחררו מחובת השירות בצה"ל מטעמים שבמצפון. העתירה נדחתה. מתן פטור ליוצא צבא מן הנימוקים המנויים בחוק ומנימוקים אחרים כלשהם מסור לשקול דעתו של שר הבטחון ואין בג"צ מתערב אלא אם ישתמשו בשקול הדעת שלא כחוק, מתוך שרירות לב או תוך שיקולי גורמים שאינם שייכים לענין. במקרה דנא אין לבדוק כלל את הענין כל זמן שלא ניתן לשר הבטחון שעת כושר לחוות את דעתו על ענינו של העותר. מכתבו של העותר לשר הבטחון נשלח ב- 28.12.71 ולא עברו אלא ימים מספר ועדיין לא היה סיפק בידי השר להשיב תשובה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ל. צמל לעותר. 10.1.72).
ע.פ. 511/71 - יצחק רביד, מהנדס, נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מס הכנסה) המערער הורשע עפ"י הודאתו ב- 3 עבירות לפי פקודת מס הכנסה ונדון לקנס של 15,000 ל"י ולמאסר של 5 חודשים. ערעורו נדחה. המערער טען להקלת עונשו שסכומי ההעלמה אינם גבוהים,שמיד הודה והתחרט, שמצב בריאותו לקוי מימי השואה ושבמעמדו המיוחד כמהנדס הוא בא על עונשו בעצם הרשעתו. נימוקים אלה אינם מצדיקים התערבות בעונש. עברייני מס הכנסה ודוקא הנשואים והמכובדים שבהם אחת דינם למאסר. הגזילה מקופת המדינה אינה נופלת בקלונה מגזילת הפרט ואולי אף עולה עליה.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. עו"ד אבשלום לוי למערערים, עו"ד בר - זכאי למשיבה. 4.1.72).
ע.פ. 379/71 - משה רובוך נגד מדינת ישראל
*הרשעה בפריצה
בחודש מרץ 1970 בוצעה פריצה במספרה בת"א ונגנבו כ- 230 פיאות נכריות, רובן חדשות ובחלקן כאלה שהובאו לטפול. כחודשיים לאחר מכן נערכו חיפושים בדירתו של המערער בנצרת ונמצאו שם כ- 180 פיאות מתוך הפיאות הגנובות. המערער הורשע בעבירת פריצה ונדון לשנתיים וחצי מאסר. ערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לענין ההרשעה, אמנם עברו חודשיים מביצוע הפריצה ועד מציאת הסחורה, ברם אעפ"כ ניתן היה להרשיע את המערער בבצוע הפריצה. מדובר בגניבת מספר גדול של פיאות נכריות ללא הסבר כיצד הגיעו לחזקתו של המערער, חלק מהפיאות היו משומשות ואינן סחורה העוברת לסוחר והמסרקות שהמתלונן שם בהם לצורך עבודתו עדיין נמצאו בהן כשנתגלו. כל אלה בצירוף שקריו של המערער מצדיקים את המסקנה שהוא גנב את הפיאות. גם העונש אינו חמור מדי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד קדר למערער, עו"ד סוכר למשיבה. 15.12.71).