ע.פ. 383/71 - דרורי יהודאי נגד מדינת ישראל
*ראיה חסויה לפי פקודת העדות והשפעת החסוי על משקל הראיות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת בן-עתו) בת.פ. 599/70 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער הואשם בהחזקת חשיש ומסירת מעטפת חשיש לאדם אחר. הראיות נגדו התבססו על שתי סדרות של ראיות: סדרה אחת לגבי החזקת חשיש במקום מסוים ברחוב נחליאל בת"א שם ראו אותו שוטרים שהוצבו במארב וסדרה אחרת של ראיות הקשורות בזריקת מעטפת חשיש כאשר רדפו אחריו אנשי משטרה. לגבי הסדרה הראשונה ביקש הסניגור לחקור את עד המשטרה בדבר המקום שבו ניצב במארב ושממנו ראה את המערער כשהוא מוציא חשיש ממקום מסתור. העד סירב לגלות את מקום המארב והביא תעודה חתומה בידי שר המשטרה לפי סעיף 5 א' (ג)לפקודת העדות כי מסירת הפרט האמור עלול לפגוע באינטרס ציבורי חשוב. מאידך ביקש הסניגור שביהמ"ש יורה על גילוי הפרט האמור. השופטת החליטה שהעד לא יגלה את מקום התצפית מתוך ששקלה את קשיי המטרה בגלוי פשעים מצד אחד ואת הסיכון של קיפוח ההגנה מצד שני. ולא שוכנעה כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מאינטרס ציבורי שלא לגלותה. טענת הסניגור בערעור לא היתה נגד עצם הסירוב להתיר את השאלה אלא שנוכחקפוח ההגנה חייבת היתה השופטת תוך שקילת חומר הראיות להגיע למסקנה שאין די במשקל הדברים כדי לבסס עליהם הרשעה.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן והשופט קיסטר:
א. גם אם ביהמ"ש ידון בערעור הסניגור, כבהתקפה על השמוש שעשתה השופטת בשקול דעתה לענין גילוי מקום המארב - וביהמ"ש שלערעור יכול לבדוק את שקול הדעת של ביהמ"ש דלמטה - ובין אם ביהמ"ש ישקיף על הדבר כעל טענה כלפי הראיות בלבד - בין כה ובין כה יש לדחות את הערעור מן הטעם שלא נגרם למערער עוות דין ומשקלן המצטבר של הראיות משמש יסוד איתן להרשעה.
ב. לגבי פרשת הראיות השניה אין ספק שהיה בהן כדי להרשיע את המערער ביחס להחזקת הסמים שאותה פרשת ראיות מתייחסת אליה.
אשר לפרשה הראשונה - דין חיסוי זהות של המודיע כדין חיסוי זהות מקום התצפית ובשניהם הסיבה לחיסוי היא אותה סיבה. נכון שכאשר המדינה דורשת את החיסוי של ראיה היא מסתכנת בכך שביהמ"ש יסרב להרשיע על פיה. עם זאת מכלול הראיות הנוספות לגבי הפרשה הראשונה מספיק להרשעת המערער בפרשה זו למרות ההגבלה שהצירה את צעדי ההגנה.
ג. אגב, עבר זמן רב בין התחלת עדות איש המשטרה לבין המשכה והסניגור סירב להרשות לעד לרענן את זכרונו מתוך דין וחשבון שערך בזמנו ואעפ"כ חקר הסניגור זמן ארוך את העד שהתקשה להשיב מחמת שלא רענן את זכרונו. על השופט היה להפסיק את החקירה בנקודות שהעד אינו זוכר כאשר הסניגור התנגד לרענון זכרונו של העד באמצעות הדין וחשבון.
ד. אשר לעונש - כמות החשיש שנתפשה, 252 גרם, אינה מצביעה בהכרח על כך שהמערער, בהיותו צורך סמים ותיק, החזיק את החשיש ברשותו לצורך מסחר. אי לכך ניתן להקל בעונשו ובמקום 3 שנות מאסר בפועל ירצה 2 שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי.
השופט עציוני:
ב"כ המערער לא ערער על העובדה שבקשתו לגילוי הראיה נדחתה ע"י השופטת אלא טען כי בחומר הראיות לא היה יסוד מספיק להרשעה בהתחשב בחיסוי ענין מקום התצפית, לכן אין לדון בשאלה אם החיסוי בדין היה יסודו. ברם, דרך אגב, בענין החיסוי
נראה שאיסור על שאלות בדבר מקום התצפית יש בו כדי לפגוע קשות בזכותו האלמנטרית של נאשם לחקירה שכנגד אשר מטרתה לערער את מהימנות העד. לנוכח עובדה זו נראה כי השופטת שגתה בהחלטתה לדחות את הבקשה לגילוי הראיה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. עוה"ד הגלר ולידסקי למערער, עו"ד בניש למשיבה. 18.1.72).
ע.א. 108+109/71 - נמירובסקי אליקים ורחל גולן ואח' נגד מנורה חברה לבטוח בע"מ
*אי גילוי פרטים בהצעת ביטוח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט אשר) בת.א. 6117/67 - הערעור נתקבל).
העובדות:
החברה המשיבה ביטחה את המערערים נמירובסקי ואח' (להלן - המבוטחים) בביטוח מקיף. בתוך תקופת הבטוח קרתה תאונה בה נהרג מורישם של המערערים גולן. לפני שהמבוטחים בטחו את מכוניתם אצל המשיבה הם היו מבוטחים אצל חברה אחרת שהפסיקה להם את הבטוח לאחר תביעות שונות שהגישו לאותה חברה. אולם לא נאמר כי זו הסיבה להפסקת הבטוח. לסוכן הבטוח של המבוטחים נאמר ע"י החברה המבטחת הקודמת כי הם חדלו לבטח רכב מסוג שהמבוטחים מחזיקים. בעקבות הודעה זו בטחו המבוטחים את רכבם אצל המשיבה ע"י אותו סוכן בטוח. בתשובה לשאלה אם נדחתה פעם הצעת המבוטחים לבטח ע"י חברה אחרת או אם חברה מאנה לחדש את הפוליסה השיבו המבוטחים, ע"י סוכנם, בשלילה. משאירעה התאונה והוגשו התביעות נגד המשיבה הגישה המשיבה בקשה לביהמ"ש לבטל את הפוליסה מן הטעם שהמבוטחים מסרו פרטים כוזבים בהצעת הבטוח. המובטחים טענו כי הבינו בשאלה אם מאנו לחדש את הפוליסה שלהם כי הכוונה היא לסירוב של חברה קודמת לגבי מבוטח ספציפי ולא לגבי מדיניות ומכוון שלפי ידיעתם סירבו להמשיך את הבטוח הקודם מחמת מדיניות כללית לא ראו בכך סירוב לצורך התשובה בהצעת הבטוח אצל המשיבה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את תביעת המשיבה כי לדעתו צריך היה להצהיר על הסירוב גם אם היה ענין של מדיניות והצהיר על בטלות הפוליסה הן כלפי המבוטחים והן כלפי צד שלישי שנפגע. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. כיון שלפי ידיעת המבוטחים המדובר היה במדיניות כללית ומכיון שאין אי גילוי ואין מצג שוא אלא ביחס לעובדות שהמבוטח ידע או צריך היה לדעת, השאלה היא איפוא אם הפירוש הנ"ל שנתנו המבוטחים לשאלה בשאלון הוא פירוש סביר.
הצורך במתן תשובות נכונות הוא כדי שהחברה המבטחת תוכל לחקור בעברו של המבוטח מדוע סרבו להמשיך את הבטוח. כאשר מדובר על מדיניות של חברת בטוח קודמת שחדלה לעסוק באותו ענף בטוח אין לאמר כי החברה הקודמת סירבה לחדש את הפוליסה ואין במקרה כזה מה לחקור על עברו של המבוטח.
ב. טעם זה שהצהרת המבוטחים לא היתה כוזבת ולא היה משום העלמה פסולה דיו לקבלת ערעור המבוטחים וערעור צד שלישי הנפגע, אולם לגבי היחסים שבין המשיבה ובין הצד השלישי הרי אפילו הוכח מתן פרט כוזב עדיין חובה היה גם להוכיח שהפוליסה הושגה עקב הפרט הכוזב ובאין קשר סיבתי כזה חייבת המבטחת כלפי הצד השלישי בהתאם לחוק. בענין דנא נאמר מפורשות מפי מנהל המשיבה שאם חברת בטוח אחרת מפסיקה בטוח מסוים מפני שאינה עוסקת יותר באותו סוג בטוח אז המשיבה היתה מקבלת
את הבטוח, זאת אומרת שגם אילו גילו המבוטחים למשיבה את מה שהיה ידוע להם על הפסקת הבטוח, היתה המשיבה עושה את הבטוח ולכן היא חבה כלפי הצד השלישי.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן. עו"ד מ. כהן למבוטחים, עו"ד פסקא לצד שלישי, עו"ד י. מנדה לחברת הבטוח. 20.1.72).
ע.א. 630/70 - ד"ר גאורג טמרין נגד מדינת ישראל
*רישום של לאום ישראלי.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בתיק מ.א. 907/70 - הערעור נדחה).
המערער הגיש לביהמ"ש בקשה לקבלת הצהרה כי הוא שייך ללאום הישראלי ולא ללאום היהודי וזאת כדי שבמרשם התושבים ישונה רשומו מלאום יהודי ללאום ישראלי. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה וגם הערעור על כך נדחה.
בפס"ד מקיף סוקר הנשיא אגרנט את מהות והגדרות זהות לאומית והזדהות לאומית. במסקנתו מציין הנשיא אגרנט כי המערער לא הוכיח הווצרות לאום ישראלי בנבדל מלאום יהודי. יתרה מזו, עקרון זכות הגדרה עצמית לאומית נועד לחול על עמים להבדיל "מרסיסי" עמים ו"רסיס" של עם אינו יכול לטעון להווצרות של לאום חדש. העם הישראלי עונה על המהות של לאום יהודי והמחוקק בחוק מרשם התושבים לא העלה כלל על דעתו מתן אפשרות של הווצרות לאום ישראלי והכרה בלאום כזה.
השופט י. כהן הוסיף לכך כי למעשה לפי ההגדרה יהודי בחוק המרשם יחשב כיהודי מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר ואינו בן דת אחרת. הגדרה זו כוחה יפה לרישום הדת או הלאום היהודי ומכיון שהמערער נולד לאם יהודיה הרי הוא בן לאום יהודי כהגדרת החוק ואין לשנות את רשומו הקיים כיהודי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, י. כהן. עו"ד א. זכרוני למערער, פרקליט המדינה ג. באך למשיבה. 20.1.72).
ע.פ. 209/71 - דן אלוביץ ומרסל נגד מדינת ישראל.
*הרשעה בעבירת שוחד וחומרת העונש המערער השני הינו קבלן שזכה במכרז לביצוע עבודות עבור משרד הבטחון. המערער הראשון שהוא מהנדס במקצועו שימש בחיל הנדסה בצה"ל בתפקיד של קצין פיקוח על עבודות בניה. אחד ממפקחי העבודה של משרד הבטחון דן לביא הקשור בעסקות שוחד עם קבלנים דרש מהמערער השני כספי שוחד וקיבל את הכספים ובכספים אלה התחלק עם המערער הראשון. המערער הראשון נדון לתשלום 3000 ל"י קנס ו- 9 חודשי מאסר והשני ל- 5,000 ל"י קנס ו- 9 חודשי מאסר. הערעורים על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחו. אשר למערער השני אין ספק שהוא נתן את השוחד לפקידים בידיעה ברורה שיש בידיהם לעזור לו או להזיק לו ולבסוף גם זכה למשוא פנים. אשר למערער הראשון הרי הוא קיבל את התשלום על מנת להטות ולשאת פנים לקבלן ולמעשה גם נטה בפועל חסד למערער השני. היותו שותף לעיסקת השוחד הביאה לכך שיעשה את מלאכת הפיקוח רמיה והוא עבר את עבירת השוחד שיוחסה לו.
אשר לעונש - אמנם האשם העיקרי בפרשת השוחד הוא אותו לביא שדרש את השוחד תוך איומים אולם בכך כבר התחשב ביהמ"ש המחוזי ואחרת היה מטיל עונשים הרבה יותר חמורים.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד תוסיה כהן למערערים, עו"ד א. ראב למשיבה. 9.1.72).
ע.פ. 196/71 - ירמיהו הירשברג ואח' נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (שוד מזוין) המערערים בצעו שוד מזוין בתחנת דלק בגדרה לאחר שגנבו מכונית יום קודם לכן והמערער הראשון נהג בה ללא רשיון וללא בטוח. כן גנב המערער רובה של חייל ואת השוד ביצע לאחר שכוון את הרובה הגנוב כלפי העובד בתחנת הדלק. המערער הראשון נדון ל- 5 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי והמערער השני ל- 4 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. לנוכח חומרת העבירה והגל הגואה של מעשי השוד אין להתערב בעונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. המערערים לעצמם, עו"ד ביניש למשיבה. 27.12.71).
ע.פ. 504/71 - מדינת ישראל נגד אחמד גנדור
*קולת העונש (סמים) המשיב הורשע בהחזקת 106 גרם אופיום ונדון לתשלום קנס של 600 ל"י ושנה אחת מאסר על תנאי. הערעור על קולת העונש נדחה. אמנם ביהמ"ש קבע לא אחת כי יש להחמיר בעבירות סמים אך בתקדימים שצוטטו דובר במקרים של מסחר בסמים ואילו כאן המדובר הוא בכמות קטנה ובנאשם שהוא צורך סמים ובאין הוכחה שהסם נועד למכירה, החזקה היא שכמות כזו היתה מיועדת לצריכתו של הנאשם. זאת והנסיבות האישיות של המשיב מצדיקים אי התערבות בעונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד ר. יאראקלמערערת, המשיב לעצמו. 2.1.72).
בג"צ 246/71 - מגרש מסודר בע"מ ואח' נגד שר האוצר ואח'
*הקלות בתשלום מס רכוש לקרקע מוקפאת עפ"י סעיף 79 לחוק התכנון והבניה רשאי שר האוצר לפטור או לתת הקלות בתשלום מס בגין מקרקעין שהוקפאו ושאין ניתן לבנות עליהם. שר האוצר קבע כלל לגבי קרקעות מוקפאות כאמור כי תשלום המס יידחה או יופחת ב- 40 אחוז אך נקבע בהנחיות כי לא יינתנו ההקלות למי שקנה מקרקעין לאחר שזכויות הבעלים הוגבלו. העותרות רכשו את כל המניות של חברה שהיתה הבעלים של מקרקעין שהוקפאו והן דורשות את ההקלות בעוד המשיבים רואים את רכישת כל המניות כאילו נמכרו המקרקעין לאחר ההגבלה ומסרבים להעניק לעותרות את ההקלות. עתירת העותרות נדחתה. אין כאן ענין של "הרמת מסך" וזהוי התאגיד עם בעלי המניות. מדובר כאן ברשות שניתנה למינהל ע"י המחוקק לתת הקלות וזו רשות ולא חובה. המינהל צריך לנהוג יחס שווה לכל ולא לסטות מההנחיות שלפיהן הוא נוהג להשתמש ברשות שניתנה שידו. העקרון של מתן ההנחה הוא שמשהוגבלו הזכויות במקרקעין הרי זו פגיעה בבעלות ואין זה בטוח אם יימצא קונה לנכס אף במחירו הנמוך. לכן באה דחיית קביעת המס עד שתמכר הקרקע. אולם כאשר הקרקע נמכרת מתברר שקיימת אפשרות לממש את הרכוש ואין סיבה שהמס לא ישולם, נימוק זה יפה גם כאשר נרכשות כל המניות בחברה שכן רכישת המניות מוכיחה את אפשרות המימוש של המקרקעין ואם קיימת אפשרות מימוש של המקרקעין אין סיבה שהמס לא ישולם או שתנתן הנחה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. דגן לעותרות, עו"ד מ. חשין למשיבים. 9.1.72).
בג"צ 8/72 - איזורית בע"מ ואח' נגד המפקח על המכרות במשרד הפיתוח ואח'
*פרסום מכרז ע"י מכרות תמנע שהיא חברה ממשלתית מכרות הנחושת בתמנע מספקות חומר לייצור תכשיטים מאבני חן והעותרות רוכשות
את החומר הזה. עתה מבקשים המשיבים להוציא מכרז על מנת לקבוע את מחיר חומר הגלם שהם מספקים והעותרות שהן הלקוחות של החומר הזה טוענות כי מפאת המחסור בשוק בחומר גלמי יתקבל במכרז מחיר גבוה מדי ולכן הן מבקשות למנוע את המכרז. העתירה נדחתה. ראשית אין לדעת מראש כיצד יהיו תוצאות המכרז, שנית ואין לראות על סמך מה אפשר למנוע מהמשיבה השניה, חברת המכרות בתמנע, שהיא אמנם חברה ממשלתית אך עם זאת מפעל עסקי, להשיג מחירים ע"י מכרז.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גב' מ. קמינצקו לעותרות. 13.1.72).
בר"ע 17/72 - ביה"ס התיכון של האוניברסיטה ירושלים נגד אריה קוזיק ואח'
*פסיקת ריבית ע"י ביהמ"ש לגבי תשלום שנפסק ע"י בורר ובורר פסק סכום כסף שעל המבקש לשלם למשיבים ובתוך פסקו ציין כי הוא לוקח בחשבון הסכום גם ריבית. משפנו המשיבים לביהמ"ש שיפסוק להם ריבית מיום מתן הפסק של הבורר ואילך טען המבקש שאם הבורר לא פסק ריבית אין ביהמ"ש מוסמך לפסוק ריבית לבעל הדין. טענת המבקש נדחתה והערעור על כך נדחה, אם אין הבורר פוסק ריבית לתקופת המחלוקת ניתן לפנות אליו שיגלה דעתו בענין הריבית ובענין דנא גילה הבורר את דעתו כאמור בענין הריבית עד מתן הפסק. משלא פירש את דבריו בדבר הזמן שלאחר הפסק רשאי ביהמ"ש לפסוק ריבית לתקופה זו עד התשלום, ואין לאמר שכונת הבורר היתה לכלול בפסק גם את הריבית שלאחר מתן הפסק. אין זה ידוע כמה זמן יעבור עד שישולם הסכום ואין לדעת כמה תהיה הריבית.
(בפני: השופט ברנזון. 13.1.72).
המ' 967/71 - יחזקאל שבי ואח' נגד גולדנברג להשקעות בע"מ ואח'
*תביעה לחזקת מקרקעין השייכים לשותפות כאשר הוגשה תביעה לבימ"ש אחר לפירוק השותפות.
בין הצדדים היתה שותפות והמשיבים הגישו תביעה לפירוק השותפות בביהמ"ש המחוזי תביעה זו טרם נתבררה. עפ"י הנטען בכתב התביעה ישנה חנות שהיא אחד מנכסי השותפות והמשיבים אמרו שהם זכאים כי בהליכי הפירוק תמכר החנות והפדיון יתחלק בין השותפים. נוכח זמן ההמתנה המרובה הלכו המשיבים לבימ"ש השלום והגישו תביעת החזקת מקרקעין לגבי אותה חנות והם טוענים שנושלו שלא כדין מן הנכס. עפ"י פקודת השותפויות ישנה לבהמ"ש המחוזי סמכות ייחודית לדיון בתביעת פירוק השותפות. מאידך עפ"י סעיף 28 לחוק בתיהמ"ש הסמכות הייחודית בתביעת החזקת מקרקעין הינה בידי בימ"ש השלום. אמנם מוסמך ביהמ"ש המחוזי בהליכי הפירוק להורות גם בענין החזקת הנכס אולם כל עוד לא קבע ביהמ"ש המחוזי בענין הפירוק ולנוכח האפשרות שביהמ"ש המחוזי לא יצווה על פירוק השותפות ולא יוכל לדון בתביעה לגבי החנות מחוסר סמכות אין מניעה לכך שהמשיבים יפנו כבר לבימ"ש השלום שיפסוק בענין החזקה בחנות. צדקו הערכאות דלמטה כאשר קבעו שלבימ"ש השלום סמכות לדון בענין.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. ביסטרי למבקשים, עו"ד י. עציון למשיבים. 12.1.72).
ע.א. 669/70 - אתל גרינברגר ואח' נגד חברת זרובבל בע"מ ואח'
*אחריותו של ערב המשלב השני עשה שטר חוב לפקודת המשיבה שעמד לפרעון ביום 1.4.64 ושני המערערים ערבו לתשלום השטר. השטר לא נפרע בזמן, אך בשנת 1965 עשה המשיב הסדר עם המשיבה לפיו ייפרע השטר מסכום המגיע למשיב מאת מינהל מקרקעי ישראל והמשיב
נתן הוראה בלתי חוזרת למינהל לשלם את הסכום הנ"ל למשיבה. בשנת 1969 שילם המינהל סכום כסף למשיבה וזו הגישה בקשה לביצוע השטר נגד המשיב והמערערים לשם גביית העודף. המערערים התנגדו לתשלום בטענה שנעשתה העברת חוב למשיבה מאת המשיב ביחס לכספי המנהל ובכך פקעה חבותם עפ"י השטר. טענתם נדחתה והערעור על כך נדחה. אפילו היתה העברה חוב כחוק חזקה על המלווה שקיבל את החוב המועבר בתור תשלום על תנאי ולא כפרעון בפועל. מי שטוען שנעשה הסכם שלפיו הפרעון אינו פרעון על תנאי אלא פרעון מוחלט של השטר עליו הראיה וכאן לא הוכח הדבר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. המערערים לעצמם, עו"ד א. וולובסקי למשיבה. 16.1.72).
ע.א. 100/71 - רחמים אהרונוף נגד יצחק פנחסי ואח'
*בעלות על בור מים בבית משותף המערער רכש דירה בבית משותף ולאחר סכסוך בין הצדדים נפסק ע"י בורר כי בור המים של הבנין יותקן בתשלום של המערער ושל המשיב. כן חילק את שטח הבית בין בעלי הדין ולפי החלוקה נופל מקום בור המים בתוך חלקו של המערער, המערער טוען שהבור הוא בבעלותו ואילו המשיבים טוענים שהבור הוא רכוש משותף. נתקבלה טענת המשיבים והערעור על כך נדחה. העובדה שבור המים נמצא בחלקו של המערער אין בה כדי להוציאו מכלל הרכוש המשותף. חוק המקרקעין מגדיר את הרכוש המשותף וההגדרה כוללת את מתקני המים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות אפילו הם בתחומי דירה מסוימת.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן. י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן עו"ד מ. כהן למערער, עו"ד ע. מאק למשיב. 13.1.72).
עש"מ 2/71 - בנימין שמש נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש שנפסק בבי"ד משמעתי המערער היה ממונה על עניני רכב במשרד הרשוי בירושלים והורשע בכך שקיבל מתושב מזרח ירושלים, שבו טיפל בתוקף תפקידו, טובות הנאה שונות כתמורה לפעולות הקשורות בתפקידו. כן טיפל בעניני רכב של תושבים מאיזור יהודה ושומרון שבהם לא היה מוסמך לטפל. במשפט הפלילי נדון המערער למאסר ובמשפט של ביה"ד לעובדי המדינה נדון לפיטורין תוך תשלום שליש מן הפיצויים, פסילה משירות המדינה לתקיפה מסוימת, שלילת קיצבת פרישה ופרסום החלטת ביה"ד. המערער הביא שורה של נימוקים אישיים כדי להקל בעונשו ובין היתר פעלו הציוני בעירק תוך סכנת נפשות וכן פעולות אחרות לטובת המדינה. ביהמ"ש דחה את הערעור בעיקרו בסברו כי עובד מדינה המקבל שוחד פוסל עצמו מלשרת את הציבור. יהיו סגולותיו האישיות אשר יהיו יש להעדיף את האינטרס הציבורי על האינטרס האישי של המערער. בענין אחד החליט ביהמ"ש להקל בעונש בכך שישולמו למערער שני שליש מהפיצויים המגיעים לו ולא שליש אחד.
(בפני: השופט עציוני. עו"ד בן יעקב למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.1.72).
ב"ש 235/71 - יצחק ארוך ואח' נגד בכר אברהם
*העברת משפט מאיזור לאיזור המשיב נפצע בתאונת דרכים באילת. התאונה נחקרה ע"י משטרת אילת והמשיב אושפז בבי"ח באילת ואחדים מעדי המבקשים גרים באילת. כיון שאחד המבקשים, חברת הביטוח, מנהלת את עסקיה גם בחיפה הגיש המשיב שהוא תושב עפולה את המשפט בחיפה. לבקשת המבקשים החליט מ"מ הנשיא זוסמן להעביר את המשפט לבאר-שבע כי מאזן הנוחות נוטה לצד בירור המשפט בבאר-שבע.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 14.1.72).
בר"ע 251/71 - ביה"ס התיכון של האוניברסיטה נגד אריה קוזיק ואח'
*בוררות
המבקש הזמין עבודה אצל המשיבים ובסכסוך שנתגלה ביניהם הגישו המשיבים בקשה לביהמ"ש למנות בורר בהתאם להסכם שבין הצדדים. המבקש טען כי הסכסוכים ביניהם אינם באים במסגרת סמכות הבורר. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הענין נתון לסמכות הבורר ומינה בורר כמבוקש. על החלטה זו לא הוגש ערעור. בינתיים הוציא הבורר פס"ד נגד המבקש וזה ביקש מביהמ"ש לבטל את פסק הבוררות בטענה כי הסכסוך לא היה מן הסוג שלפי ההסכם הוא נתון לסמכות בורר. בקשת המבקש נדחתה והערעור על כך נדחה. טענת החריגה מן הסמכות מבוססת על אותה טענה שהושמעה בעת מינוי הבורר ואשר נדחתה ומשלא הוגש עליה ערעור הפכה היא למעשה בי"ד. אין לקבל את טענת המבקש כי מינוי הבורר היתה רק החלטת ביניים בהליך השלם של טיפול ביהמ"ש בענין בוררות ושלכן ניתן לערער על מינוי בורר במסגרת הערעור הסופי על אישור פסק הבוררות. בקשה למינוי בורר על יסוד שטר בוררות היא הליך שלם בפני עצמו ואין לכך כל קשר להליך נוסף העשוי לבוא אחרי שהבורר נכנס למילוי תפקידו. משלא ערערו על ההחלטה למנות בורר הרי היא סופית ומחייבת ואין להעלות אותה מחלוקת מחדש בין אותם הצדדים.
(בפני: השופט ברנזון. 18.1.72).
בתוכן
* ע.פ.383/71 - .............................. 158 ─ * ראיה חסויה לפי פקודת העדות והשפעת החסוי על משקל הראיות.
─* ע.א. 108+109/71 - ........... 159 ─ * אי גילוי פרטים בהצעת ביטוח.
─* ע.א. 630/70 - ................................ 160 ─ * רישום של לאום ישראלי.
─* ע.פ. 209/71 - הרשעה בעבירת שוחד וחומרת העונש ........................... 160─* ע.פ. 196/71 - חומרת העונש (שוד מזוין) .................................. 161 ─* ע.פ. 504/71 - קולת העונש (סמים) ........................................ 161─* בג"צ 246/71 - הקלות בתשלום מס רכוש לקרקע מוקפאת ........................ 161─* בג"צ 8/72 - פרסום מכרז ע"י מכרות תמנע שהיא חברה ממשלתית ................ 161 ─* בר"ע 17/72 - פסיקת ריבית ע"י ביהמ"ש לגבי תשלום שנפסק ע"י בורר .......... 162 ─* המ' 967/71 - תביעה לחזקת מקרקעין השייכים לשותפות כאשר הוגשה ─ תביעה לבימ"ש אחר לפירוק השותפות.
─* ע.א. 669/70 - אחריותו של ערב ........................................... 162─* ע.א 100/71 - בעלות על בור מים בבית משותף ............................... 163 ─* עש"מ 2/71 - חומרת העונש שנפסק בבי"ד משמעתי ............................. 163─* ב"ש 235/71 - העברת משפט מאיזור לאיזור .................................. 163─* בר"ע 251/71 - בוררות ................................................... 164─
─
─
─
─
─