תקציר סביר כרך ו' חוברת 2

בג"צ 143/71 - אליהו סעדון נגד ראש המועצה המקומית אור יהודה

*פסילת חבר מועצה בגין עבירות שנעברו על ידו.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה להחלטי)

העובדות:
העותר תפש את המקום הששי ברשימת הבחירות של המערך למועצת אור יהודה. מרשימה זו נבחרו חמשה חברים והעותר היה הראשון להכנס למועצה אם יתפנה מקומו של אחד הנבחרים, מקום כזה נתפנה אך המשיב לא הזמין את העותר לתפוש את מקומו במועצה כי לדעתו פסול העותר לכהונה לפי צו המועצות המקומיות כיון "שחוייב בדין על עבירה שיש בה קלון". אין חולק על כך כי העותר הורשע בשלוש עבירות בניגוד לתקנות שעת חירום (רשום ציוד וגיוסו) ושתי עבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה. בינתיים אף הזמין המשיב את הבא בתור לאחר העותרלמרות שהעותר פנה לביהמ"ש תוך הזמן הקבוע בחוק.
החלטה - השופט ברנזון:
א. במשך 15 שנים קיבל העותר כ- 500 הודעות התייצבות לרישום רכב ומילא אחריהן כדין, ורק בתקופה שבין אפריל לדצמבר 1969, מסיבות אישיות ומשפתתיות לא התייצב במועד כדין. אשר לשתי העבירות בניגוד לחוק התכנון והבניה הרי העבירה הראשונה היא של הרחבת יסודות לתחנת דלק שהעותר בנה לפי רשיון והעבירה השניה התייחסה לשני קרונות רכבת שהעותר השתמש בהם להחזקת סוסים כתחליף לאורווה ללא היתר בניה מתוך סברה שאין צורך בהיתר כזה. על עבירות אלה אין לאמר שהן עבירות הפוסלות את העותר לכהן כחבר המועצה.
ב. קנה המידה לפסילה בגין עבירות שיש עמהן קלון הוא קנה המידה של הבוחר הסביר וניתן לאמר שלא נמצא באור יהודה אף בוחר אחד שביקש לפסול את העותר בזמן הבחירות אם כי באותו זמן כבר עבר שתיים מן העבירות בניגוד לתקנות שעת חירום.
ג. גם תוספת העבירות אחרי הבחירות מפאת ריבויין אין בהן כדי להעלות את התנהגות העותר לדרגת קלון. באם העבירות שנעברו, כל אחת בפני עצמה אין בה קלון, הרי גם בהצטרף גם כמה מהן יחדיו אין בהן להפוך את האדם שיהא נחשב כנקלה בעיני הבריות.
ד. יש ואדם עובר עבירה שאין היא יאה לעושה כאיש ציבור ועליו לשאת את עונשו אבל מכאן ועד להדבקת כתם מוסרי של קלון רחוק המרחק.
ה. המשיב לא נהג כדין כאשר הזמין את הבא אחרי העותר לישיבת המועצה למרות שהעותר פנה לביהמ"ש. במשך הזמן מפניית חבר המועצה לביהמ"ש ועד פסה"ד יש לנהוג עמו בכל דבר כחבר המועצה.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד אולשנסקי לעותר, עו"ד נווה למשיב. 26.9.71).

ב.ר.ע. 164/71 - הפועל חדרה נגד ההתאחדות לכדורגל ואח'

*התערבות בימ"ש בהחלטות מוסדות שפוט פנימיים של אגודה.
(בקשת רשות ערעור שנשמעה כערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בהמ' 6361+6317/71 הערעור נתקבל)

העובדות:
ועדה שנתמנתה ע"י ההתאחדות לכדורגל חקרה "מכירת משחק" בין קבוצות הפועל חדרה ובני יהודה ת"א וקבעה כי שחקן של הפועל חדרה "קנה משחק" אצל שחקן בני יהודה. הועדה לא מצאה הוכחות ששחקן הפועל חדרה פעל כשליח קבוצתו. למרות זאת ביקש ב"כ ההתאחדות
להרשיע את הפועל חדרה מאחר שתקנות ההתאחדות קובעות אחריות מוחלטת של קבוצה לכל מעשה בלתי ספורטיבי שנעשה ע"י שחקן משחקניה אלא אם הוכיחה הקבוצה כי המעשה נעשה במתכוון על מנת להכשיל את הקבוצה. אעפ"כ זיכתה הועדה את הפועל חדרה. על החלטה זו הגישה קבוצת מכבי פ"ת ערעור לביהמ"ש המחוזי בעוד ב"כ ההתאחדות לא ערער על הזיכוי. שופט ביהמ"ש המחוזי מצא שועדת כספי שגתה בזכותה את הפועל חדרה בנגוד לתקנון והרשיע את הקבוצה. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לא היתה לביהמ"ש המחוזי עילה להצהיר שהחלטתה של ועדת כספי בטלה. תחומי ההתערבות של בתיהמ"ש בהחלטותיהם של מוסדות השפוט הפנימיים של גופים וולונטריים צרים ומוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק.
ב. העובדה שהזכוי היה בנגוד לתקנון של ההתאחדות אין לאמר עליה שהיא מהווה חריגה מהסמכות כפי שסבר ביהמ"ש דלמטה. לא כל טעות משפטית הגלויה על פני החלטה כמוה כחריג מסמכות. רק טעות משפטית "זועקת לשמיים" יכולה לעלות כדי חריגה מסמכות. ועדת כספי נקטה את הפירוש שלה בתום לב אך היא לא נטלה לעצמה סמכות שאין לה, אלא היא נמנעה מהפעלת סמכות שיש לה ושהיה עליה להפעילה. על מעשה כזה אין לאמר שהוא מהווה חריגה מסמכות.
ג. אגב, שגה גם ביהמ"ש המחוזי בהחליטו להחזיר את הענין להתאחדות ושלא להחזיר את הענין לועדת כספי מן הטעם שזו סיימה את פעולתה. אם ביטל השופט את החלטתה של ועדת כספי הרי יוצא מכך שועדה זו טרם סיימה את מלאכתה ואפשר היה להחזיר את הדין אליה שהיא תקבע את העונש.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד א. כהן למבקשת, עו"ד פינצ'וק למכבי פ"ת, עו"ד צ. יפה להתאחדות הכדורגל. 16.9.71).

ע.פ. 217/71 - אברהם סעדון נגד מדינת ישראל

*עבירות זנות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט הלוי) בת.פ. 112/70 - הערעור נדחה)

החלטה:
א. המערער קיבל כסף ששילם אדם שבא במגע עם יצאנית והורשע בעבירות על סעיף 1(א)(1) ו- 1(א)(2) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות). היה מקום למסקנת ביהמ"ש להרשעת המערער בעבירה על סעיף 1(א)(1) של חיים על רווחי זונה וזאת על יסוד החזקה הקבועה בסעיף 1(ג) לחוק באשר המערער נלווה אל הזונה דרך קבע ולא נעשה כל נסיון להוכיח שלא חי על רווחיה.
ב. מאידך, קיימת אמנם אפשרות שהעובדות המשמשות יסוד להרשעה עפ"י שתי פסקאות המשנה של סעיף 1 יהיו שונות ואז ניתן להרשיע לפי שני סעיפי המשנה. ברם בענין דנא הוכח מקרה שהכסף שולם למערער ומקרה זה מהווה את התשתית של העבירה על סעיף 1(א)(1), ,כך שהעבירה על סעיף 1(א)(2) הובלעה כולה בעבירה על סעיף 1(א)(1) ולא היה מקום להרשיע את המערער לפי סעיף המשנה השני.
ג. לאחר שהוגשה התלונה למשטרה ע"י המתלוננת נעשה נסיון לעצור את המערער, הוא החל לברוח, שוטר ביקש עזרתו של עובר אורח וכשזה ניסה למלא את בקשת השוטר הותקף ע"י המערער. עקב זאת הורשע המערער בעבירה של תקיפת שוטרים. אמנם אין זה אחד המקרים שבהם אזרח רשאי לעצור אדם בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), אולם כאן לא מדובר על אזרח שביקש לעצור את המערער ביוזמתו אלא באזרח שנתבקש ע"י שוטר לעזור לו תוך מילוי תפקידו, כשהנתקף הוא אדם העוזר לשוטר והשוטר היה רשאי לעצור, הרי כל אדם החש לעזרתו של השוטר נהנה מהגנת חוק לתיקון דיני עונשין (תקיפת שוטרים).
ד. המערער נדון ל- 4 שנות מאסר על כל אחת משתי עבירות הזנות באופן שהעונש יהיה חופף ועוד שנה אחת מאסר בעבירת תקיפת שוטרים. למרות שבוטלה עבירה אחת משתי עבירות הזנות אין להקל בעונשו של המערער שכן שני העונשים בעבירות הזנות היו חופפים.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד קדר למערער, עו"ד ברסלע למשיבה. 23.9.71).

המ' 283/71 - משה אמריגליו בע"מ נגד נוה פארי . . . בע"מ

*טענת הגנה בהוצל"פ של שטר משכנתא.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 73/71 - הערעור נתקבל)

החלטה - השופט י. כהן:
א. בבקשת הוצל"פ של שטר משכנתא טען הלווה כי שילם רבית מופרזת על החוב ויו"ר ההוצל"פ הרשה ללווה (המשיבה) לקזז את סכום הרבית המופרזת ולהפחיתה מסכום החוב.
ב. רבית מופרזת אין לקזז לא נגד סכום החוב ולא נגד רבית שהמלווה תובע עבור תקופה אחרת מזו שעבורה שולמה הרבית המופרזת. מי שטוען ששילם רבית מופרזת יכול להגיש תביעה נגדית או תביעה נפרדת להשבת הסכום ששילם.
ג. לפי חוק ההוצל"פ רשאי יו"ר ההוצל"פ לברר ולפסוק בטענות החייב לפי פס"ד שהחייב מילא או אינו חייב למלא אחרי פסה"ד. אין יו"ר ההוצל"פ מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה. טענה של תשלום רבית מופרזת, כשאין לחייב זכות מותנית לקזז תשלום זה מהקרן או מהרבית אינו מהווה מילוי אחר פסה"ד ואין יו"ר ההוצל"פ רשאי לדון בטענה כזו. כל הנאמר לגבי סמכות יו"ר ההוצל"פ בפס"ד חל על סמכותו בביצוע המשכנתא.
ד. לטענה כי שכה"ט שנקבע בין הצדדים בשטר המשכנתא מופרז - אמנם הסכום עולה על שכה"ט המינימלי אך אין מניעה שצדדים יקבעו שכ"ט הגבוה משכה"ט המינימלי. אפשר אולי לטעון כי על אף המותנה יש סמכות ליו"ר ההוצל"פ לקבוע שכ"ט שונה מזה שנקבע בשטר המשכנתא אך טענה כזו לא נטענה.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד א. קיבקוביץ למבקשת, עו"ד נ. ישעיה למשיבה. 13.9.71).

ע.א. 607/70 - אלקטרוניק... ירדן נגד קרץ... חברה זרה מגרמניה

*הפרדת הדיון בין תביעה ראשית לתביעה שכנגד.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט הדיה) בהמ' 321/70 (ת.א. 370/69) - הערעור נדחה)

החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. מקום שביהמ"ש שוכנע שאין זה מן הראוי לפסוק בענין על דרך תביעה שכנגד רשאי הוא למחוק את כתב התביעה שכנגד או להורות על דיון נפרד ואין דרכו של ביהמ"ש שלערעור להתערב בשקול דעתו של השופט שקבע את דרכי הדיון.
ב. תביעת המשיבה היתה תביעת שטר והתביעה שכנגד הינה תביעת פיצויים וביהמ"ש יהסס להשהות בירור תביעה לפי שטר ע"י צירוף של תביעה שכנגד. אמנם יש וביהמ"ש ישמע תביעה שכנגד יחד עם התביעה הראשית גם כשזו תביעה על שטר כגון כאשר מוגשת תביעה שכנגד להשבת ריבית מופרזת אך לא זה הענין שלפנינו.
ג. משהגישה המערערת תביעה שכנגד היתה פטורה מלבקש רשות להמציא את תביעתה אל מחוץ לתחום השפוט. אילו מחק השופט את התביעה שכנגד והיה צורך להגיש תביעה חדשה אמנם היתה המערערת זקוקה לרשות המצאת התביעה אל מחוץ לתחום השפוט. אולם כאן לא הורה השופט למחוק את התביעה שכנגד אלא להפריד אותה לצורך הדיון. התביעה שכנגד הומצאה למשיבה ואין צורך להמציא אותה מחדש.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד ע. רוזובסקי למערערת, עו"ד א. ראנד למשיבה. 4.9.71).

ע.א. 786/70 - בנימין כהן נגד גדעון אסייג

*ויתור על חוב לפושט רגל המשחרר גם את הערבים.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 583/69 - הערעור נדחה).

העובדות:
אחד בשם אלכסנדר כהן שכר מן המערער דירה בדמי שכירות חדשית לשנה ולהבטחת דמי השכירות נתן למערער שטר חוב בחתימתו ובחתימת המשיב כערב. החייב לא שילם את דמי השכירות, פשט את הרגל ונתמנה נאמן בפשיטת הרגל. המערער הגיש נגד המשיב תביעות כערב לשטרי דמי השכירות. בינתיים תפש אביו של המערער את רהיטיו של פושט הרגל והנאמן הגיש נגד האב תביעה להחזרת הרהיטים. בתביעה זו נעשתה פשרה, בשם המערער, שלפיה קיבל המערער טובת הנאה מסויימת ותמורת זאת "ויתר על הוכחת החוב אשר הגיש לנאמן בפשיטת הרגל של אלכסנדר כהן". בתביעה של המערער נגד הערב טען המשיב שעקב הויתור של הנושה כלפי החייב העיקרי הוא הופטר מערבותו. טענתו נתקבלה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לטענה כי לא הוכח שהוכחת החוב שבפשרה הכילה את חוב דמי השכירות - ידוע שהוכחת החוב הוגשה לאחר שהגיע זמן הפרעון של השטרות של דמי השכירות. לפי כלל העדויות ברור שלא היו שום עסקים אחרים בין המערער ופושט הרגל מחוץ לענין השכרת הדירה וחזקה על המערער שכלל את דמי השכירות המגיעים כפריט עיקרי בהוכחת החוב שהגיש לנאמן בפשיטת הרגל.
ב. לטענה שויתור המערער היה רק ויתור על קבלת דיוידנדא בפשיטת הרגל ולכן לא הופטר הערב מערבותו - לפי המג'לה וחוק הערבות הפטרו של החייב העיקרי ע"י הנושה מפטיר גם את הערב. אינו דומה מקרה של נושה המפטיר את הנאמן מחובו של פושט הרגל למקרה שניתן צו שחרור פושט הרגל ע"י ביהמ"ש. במקרה האחרון אין השחרור של פושט הרגל משחרר את הערב. גם קבלת הסדר כללי של חובות פושט הרגל ע"י נושה אינו משחרר את הערב שלא היה משתחרר עקב צו שחרור פושט הרגל. אולם הסדר בין הנאמן ובין נושה אחד בלבד גורר אחריו הפטר הערב.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, י. כהן. עו"ד ש. בן יעקב למערער, עו"ד א. בר-שלום למשיב. 30.9.71).

ע.א. 523/70 - אריה רכטמן נגד צבי קורק

*ביצוע תשלומים לפי הסכם פשרה שנתקבל בביהמ"ש.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בנטל) בת.א. 3280/67 - הערעור נדחה)

העובדות:
בין המערער לבין המשיב ואדם נוסף בשם רוזנבלום היה סכסוך כספי שמקורו בשטרות והמערער השיג פס"ד נגד רוזנבלום ופתח תיק הוצל"פ נגדו ואילו המשיב קיבל רשות להתגונן. במהלך הדיון הגיעו השלושה הנ"ל לפשרה שעיקרה הסדר תשלומים חדשיים ע"י המשיב לב"כ המערער במשרדו של עוה"ד ואיחור באחד התשלומים יגרור תשלום החוב כולו וריבית. כן הוסכם כי במידה והמשיב יפגר כאמור תישלח הודעה ע"י המערער לרוזנבלום ותוך שמונה ימים ישלם את התשלום. עוד הוסכם כי פסה"ד נגד רוזנבלום יבוטל. מספר ימים לפני מועד התשלום הראשון ביקר המשיב במשרדו של ב"כ המערער והציע לו שיק שמועד פרעונו חל מספר ימים לאחר המועד. עוה"ד הסכים לאיחור אך הציע שהמשיב יכנס למשרדו בתאריך הרשום על השיק וישלם את הכסף ואכן ביום המדובר שולם הכסף. לאחר מכן שולם גם השעור השני אך לאחר תשלום השעור השני קיבל המשיב פקודת מאסר שהוצאה בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד רוזנבלום. המשיב טען ששילם את התשלומים בהתאם לפסה"ד שבפשרה ופנה לפרקליטו של המערער שיבטל את פקודת המאסר. המשיב ביקר כמה פעמים במשרדו של עוה"ד אך זה גירש אותו ואמר לו שילך להוצל"פ. כך שאת התשלום השלישי שילם המשיב באמצעות עוה"ד שלו וזה הגיע לפרקליטו של המערער ימים מספר לאחר המועד. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המשיב לא הפר את הסכם הפשרה ושעל כן אין הוא חייב בתשלום התוספת שנקבעה למקרה של הפרה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. אשר לאיחור בתשלום הראשון - המשיב ביקר אצל עורך דינו של המערער וזה הסכים לאיחור בתשלום. הסכמה זו מהווה ויתור על ההפרה שבאיחור וממילא אין לראות באיחור משום הפרת הסכם הפשרה.
ב. אשר לתשלום השלישי - אמנם הוא שולם באיחור אך אין לכך כל חשיבות. מאחר שהמשיב הופנה להוצל"פ ע"י עוה"ד של המערער משמע כי המערער לא ראה כבר בהסכם הפשרה הסכם מחייב לגבי מועד ואופן התשלומים.
ג. לא היה מקום לפעול נגד המשיב באמצעות תיק ההוצל"פ נגד רוזנבלום לאחר שבהסכם הפשרה בוטל פסה"ד נגד רוזנבלום.
השופט כהן - מסכים ומוסיף:
א. בעובדות שנתגלו בערעור זה יש משום דוגמא מבהילה מה קל הוא השמוש לרעה במאסר ההוצל"פ אשר הגיע הזמן לבטלו.
ב. לפי תקנות ההוצל"פ רשאי ראש ההוצל"פ להפעיל מאסר רק אם אין דרך אחרת לאלץ את החייב לבצע את פסה"ד. ברור שבמקום שפסה"ד עצמו קובע דרך אחרת לביצועו, כפי שפסה"ד כאן קבע דרך של פניה לרוזנבלום שישלם את החוב, הרי שאין מקום להפעיל צו מאסר.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד ג. רגב למערער, עו"ד ד. רונט למשיב. 16.9.71).

ע.א. 202/70 - יעקב אליהו נגד יעקב יחזקאלי

*מחיקת תביעה על הסף מחמת השתק עקיף ומחמת היות התביעה קנטרנית.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש בירושלים בהמ' 92/70 - הערעור נדחה)

בתביעה שהגיש המערער נגד המשיב ביקש המשיב למחוק את התביעה על הסף משני נימוקים: התביעה משותקת מחמת מעשה בי"ד; זוהי תביעה קנטרנית. ביהמ"ש המחוזי מחק את התביעה על הסף מחמת שני נימוקים אלה.
בפס"ד שבערעור סקר הנשיא אגרנט את הנימוקים של מעשה בי"ד והמקרים בהם קיימים השתק ישיר והשתק עקיף. בענין דנא הכוונה היא להשתק עקיף ובענין זה נסקרו השאלות מתי השאלה העובדתית הינה חיונית לתוצאה הסופית של המשפט הקודם; עניני הסמכות הייחודית של ביהמ"ש שדן במשפט הקודם לגבי אותה עובדה והשלכותיה על המשפט החדש. בסיכומו, שלל הנשיא את הנימוק של ההשתק מכיון שבמשפט הראשון לא הועמדה במחלוקת השאלה העובדתית ולא הוכרעה במפורש או מכללא שכן במשפט הראשון בו הגיש המשיב דנא תביעה נגד המערער דנא לא קיבל המערער רשות להתגונן. משלא ניתנה רשות להתגונן אין לאמר כי הפלוגתה הועלתה לדיון ונתבררה והוכרעה לגופה לצורך השתק.
מאידך הדברים שנאמרו בתביעה הקודמת בתצהירו של המערער דנא והסתירות בדבריו ובכתב התביעה מצדיקים את המסקנה כי התביעה היא טרדנית וקנטרנית ובצדק נדחתה התביעה על הסף מנימוק זה.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני. עו"ד ח. גירון למערער, עו"ד מ. חרוץ למשיב. 12.9.71).

בג"צ 165/71 - שבתאי רוסנו נגד שר התחבורה ואח'

*רשיון לבי"ס לנהיגה העותר הינו מורה להוראת נהיגה ורכש מקום לפתיחת בי"ס לנהיגה ברחוב מודיעין 184 בגבעתיים, אולם המפקח על התעבורה מצא כי המקום אינו מתאים לצרכי בי"ס לנהיגה והעתירה נגד החלטת המפקח נדחתה. החוק מסמיך את המפקח למנוע מתן רשיון לבי"ס לנהיגה אלא אם כן הוכיח המבקש כי עומד לרשותו מקום מתאים למשרד ולהוראה עיונית. במסגרת "מקום מתאים" רשאי המפקח לשקול התאמת המקום בקשר למיקומו באופן שלא יפריע לתנועה שוטפת וסדירה במקום ולא יהווה מטרד תנועתי ובטיחותי. המקום המוצע הינו עורק תנועה ראשי וקרוב לרמזור ובדין שקל המפקח את שיקוליו.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. עו"ד סופרין לעותר, עו"ד בר-סלע למשיבים).

המ' 495/71 - חברת בית בחלקה . . . בע"מ נגד מרים רייך

*פס"ד שניתן כשאחד הצדדים לא הופיע; פשרה בבי"ד לשכירות המשיבה היא דיירת בביתה של המבקשת ובדיון בביהמ"ש לפי חוק דמי מפתח הוסכם בין הצדדים, וההסכם אושר ע"י ביה"ד לשכירות, כי ימונה שמאי מוסמך שיעריך
את דמי המפתח וביהמ"ש יקבע את המועד לתשלום דמי המפתח. המבקשת הוזמנה לדיון על מועד תשלום דמי המפתח ולא הופיעה ובקשתה לבטל את ההחלטה בדבר המועד לתשלום דמי מפתח נדחתה. הערעור על כך נדחה והבקשה לרשות ערעור נוסף נדחתה אף היא. ביהמ"ש רשאי היה להחליט כי המבקשת הוזמנה ומשלא הופיעה יכול היה לתת את הצו המבוקש. אין יסוד לטענת המבקשת שפסה"ד המאשר את הפשרה האמורה איננו מהווה פס"ד הואיל והסכום היה טעון קביעה ע"י מעריך והזמן היה טעון קביעה ע"י ביהמ"ש. פשרות כאלו הן מעשה יום יום בביה"ד לשכירות ומשאושר הסכם הצדדים ע"י ביה"ד הוא היה לפס"ד בר ביצוע.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד הדר למבקשת, עו"ד א. מאירי למשיבה. 17.9.71).

ע.א. 13/71 - צולאק פומגיאן נגד יצחק פרינצנטאל

*התנגדות לביצוע שטר המערער הגיש התנגדות לביצוע שטר והתנגדותו נדחתה. הערעור על כך נדחה. המבקש רשות להתגונן או המתנגד לבקשת ביצוע שטר אמנם אינו חייב להוכיח הגנתו כדי שכנועו של השופט אבל עליו להכבד ולהכנס לפרטים ולהראות אפשרות סבירה של הגנה. המערער דנא לא עמד בחובה מינימלית זו. שטר שנמסר לשם בטחון עומד על חזקת תמורה ככל שטר אחר והטוען כי מסר שטר לבטחון חייב גם להוכיח שאינו חב את החוב המובטח ע"י השטר ולא די בכך שהוא טוען ומוכיח שהשטר נמסר לשם בטחון בלבד. כמו כן אם תלויות ועומדות עסקאות אחרות ונוספות בין בעלי הדין אין זו הגנה כנגד תביעה לפי שטר.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד ע. רוזובסקי למערער, עו"ד מ. גוטסמן למשיב. 14.9.71).

ע.א. 601/70 - מנהל עזבון המנוח א. גרבאי ז"ל נגד קופה מרכזית לתגמולים... בע"מ

*נהנה בביטוח חיים לפי כתב מנוי של המנוח המנוח גרבאי היה מבוטח ביטוח חברים הדדי בקופה המשיבה. הביטוח התחדש מדי שנה בשנה וכל שנה היתה שנת ביטוח נפרדת. בשנת 1966 נתן המנוח כתב מינוי שלפיו מינה מחלקה של התאחדות עולי הונגריה כנהנה. כתב המינוי נמצא בידי המשיבה עד היום, אולם משנת 1966 ועד 1969, היא השנה בה נפטר המנוח, לא חודש כתב המינוי. ביהמ"ש סבר כי כתב המינוי שנחתם בשנת 1966 כוחו יפה לגבי כל השנים שלאחריה והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש פירש את תקנות האגודה והגיע לכלל מסקנה כי כתב מינוי הנהנה כפי שנוסח אינו מוגבל לאיזו שנה שהיא ועל אף שהביטוח מדי שנה מהווה ביטוח חדש הרי כתב המינוי שנחתם בזמנו לא בוטל וממשיך גם בשנים הבאות.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. עו"ד ל. ניוביץ למערערת, עו"ד ד. קוברסקילמשיבה. 5.9.71).

ע.א. 605/70 - הירש ברנרד נגד משה קירשנבוים ואח'

*תשלום דמי תווך המערער התחייב בכתב לשלם למשיב דמי תווך של 3 אחוז אם ירכוש את מפעלי טכסטיל בע"מ בעפולה. בכתב ההתחייבות נאמר שאת דמי התווך ישלם "במעמד חתימת חוזה הקניה". המערער חתם על הסכם לרכישת המפעל ושילם דמי קדימה אך לאחר מכן לא עמד בהסכם והמקדמה חולטה וההסכם בוטל. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער לשלם למשיב את דמי התווך והערעור על כך נדחה. השאלה מהם התנאים המזכים מתווך בשכר והאם די בעשיית הקשר או שמא דרוש גם ביצוע החוזה בפועל תלוי במה שהוסכם בין הצדדים ובענין שלפנינו נאמר בכתב ההתחייבות כי דמי התווך ישולמו
במעמד חתימת חוזה הקניה. עפ"י תניה זו חייב המערער בתשלום אע"פ שהמכירה לא יצאה לפועל.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ת. מתניה למערער, עוה"ד מ. גוטסמן וי. גלבור למשיבים. 23.9.71).

המ' 494/71 - יחיעם שרעבי נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (הצצה) המבקש הורשע בעבירה של כניסה למרפסת בביתה של אשה כדי להציץ. בימ"ש השלום הטיל על המבקש עונש של 25 ל"י וסירב להפעיל עונש של שני חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד. בסרבו להפעיל את המאסר על תנאי טעה שופט השלום כאשר לא קבע את תקופת התנאי מחדש. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המדינה, העלה את הקנס ל- 1000 ל"י והפעיל את המאסר על תנאי. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. למבקש עבירות מספר של השגת גבול למטרת הצצה ומעשה מגונה ונוכח עברו אין העונש חמור מדי.
אשר למסירת כתב הערעור - הרי הוא הומצא במכתב רשום ונתקבל ע"י אחות המבקש. אמנם המבקש היה בחו"ל לפני קבלת המכתב ועדיין הוא נמצא בחו"ל אך המסירה היתה כדין. אין אחיזה לטענה שהמבקש חדל להיות תושב הארץ ושעל כן ביהמ"ש המחוזי היה חסר סמכות לדון בערעור.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד קנת למבקש, עו"ד ר. יאראק למשיבה. 23.9.71).

בג"צ 180+181/71 - יעקב ימיני ואח' נגד שר הפנים ואח'

*מנוי מועצה מקומית בתל-מונד שתי העתירות ענינן הרכב המועצה המקומית בתל-מונד אשר מונתה ע"י הממונה על מחוז המרכז. העתירות נדחו. בסיעות שהוו את הרכב המועצה פרצו סכסוכים וחלק מהנבחרים פרשו מהסיעות והמצב הגיע לידי כך שהמועצה חדלה לפעול. הממונה על מחוז המרכז עמד להקים מועצה חדשה והתייעץ עם נציגי הסיעות אך לא עם העותרים ולבסוף הרכיב את המועצה החדשה לפי שיקול דעתו. אין בסיס לטענות העותרים שהיה צריך להתחשב בעמדתם ולא בעמדה הרשמית של הסיעות. אמנם יש זכות פרישה לכל חבר סיעה והמנדט הוא שלו, אולם אין הפקודה קובעת לממונה שום חובת התייעצות עם מישהו לצורך הרכבתה של מועצה ממונה והוא רשאי להתייעץ ולבקש המלצות ממי שהוא מוצא לנחוץ. אילו מינה את המועצה החדשה כפי רצון העותרים הרי היה מנציח את מצב השיתוק של המועצה ולא היה ערך למינוי המועצה החדשה. אין פגם בשיטה שבחר, היינו קבלת המלצותיהם של סניפי המפלגות במקום לגבי האישים שימונו למועצה.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. החלטה השופט לנדוי. עו"ד גורל לעותרים, עו"ד ברסלע למשיבים. 7.9.71).

בג"צ 257/71 - בר-כוכבא דנוך נגד ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר

*שחרור מוקדם ע"י ועדת השחרורים בפניה קודמת לבג"צ המליץ בג"צ שועדת השחרורים תעיין מחדש בבקשתו לשחרור מוקדם של העותר. הועדה חזרה ודנה בבקשתו ודחתה אותה. עתירתו של העותר נדחתה. אין ביהמ"ש שם שיקול דעתו שלו במקום שקול דעתה של ועדת השחרורים. כמו כן לא היה צורך להזמין שנית את העותר בפני הועדה מאחר שהועדה שמעה אותו בדיונה הראשון.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. העותר לעצמו, עו"ד חשין למשיבה. 27.7.71).

בג"צ 313/71 - שלזין מיכאל ואח' נגד מנכ"ל משרד הבריאות ואח'

*רשיון לפתיחת בית-מרקחת לפי פקודת הרוקחים אין לפתוח בית מרקחת בתוך תחום של 500 מטר מבית מרקחת קיים ואולם מנכ"ל משרד הבריאות רשאי לאשר פתיחת בית-מרקחת תוך המרחק האמור אם נראה לו שהדבר חיוני להבטחת אספקה סדירה של תרופות. בשנת 1968 ביקשה המשיבה השניה לפתוח בבאר-שבע בית-מרקחת בתוך תחום של 500 מטר שבו קיימים שני בתי מרקחת של העותרים. אז סבר מנכ"ל משרד הבריאות כי אין מקום לפתוח בית מרקחת נוסף. לאחר שעברו כשנתיים שקל המנכ"ל את הענין מחדש והחליט להרשות למשיבה השניה פתיחת בית מרקחת במקום. עתירת העותרים נגד החלטת המנכ"ל נדחתה. החלטת הסירוב של המנכ"ל מלפני שנתיים אינה מונעת אותו מלשנות את דעתו ובפרט אם הנסיבות השתנו. לעותרים אין זכות קנויה למנוע את המנכ"ל לצמיתות מלהשתמש בשקול הדעת הניתן בידו והוא רשאי להפעיל את שקול דעתו כל אימת שנראה לו שהדבר חיוני. צדק המנכ"ל בשיקוליו במקרה הנדון כשנתן את הרשיון המבוקש.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד לנדה לעותרים. 14.9.71).

בג"צ 58/71 - מוניות האומה בע"מ נגד המפקח על התעבורה

*רשיון להצבת תחנת מוניות מספר בעלי מוניות התאחדו לחברה וביקשו קביעת תחנה בסביבות בניני האומה בירושלים. החל ביולי 1969 ועד פברואר 1971 נדחתה העותרת בלך ושוב ומבוקשה לא ניתן לה. עתירתה נגד המשיב נתקבלה והמשיב נצטווה ליתן לעותרת רשיון זמני להפעלת שירות מוניות בין איזורית ולאשר הצבת תמרור לתחנה בסביבות בניני האומה. ביהמ"ש ציין כי הוא לא היה מתערב בשיקולו של המשיב כפי שהובא בפני ביהמ"ש, היינו כי מבחינת תכנון התחבורה יש לשאוף לכך שתחנות מוניות יהיו במרכזי הערים ובשכונות ולא במבואות הערים, אם כי נימוק זה קשה להבינו. אולם על טיב שיקוליו האמיתיים של המשיב ניתן ללמוד ממה שהשמיע בפני ועדת התחבורה העירונית ונימוק זה הוא שאין להרשות הקמת תחנת מוניות בין איזורית בקרבת התחנה המרכזית של אגד. שיקול זה פסול הוא מדעיקרא. עם זאת יתכן שבבוא המשיב לשקול אך שיקולים כשרים ועניניים בלבד עשוי הוא לגלות שמיקום תחנת העותרת במקום המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם בטיחות התעבורה בדרכים. לפיכך על המשיב להשתמש בסמכותו לתת רשיון זמני כדי לראות במשך הזמן אם מבחינת הבטיחות אין מניעה לקיום התחנה. (מתוך דברי המשיב בועדה העירונית עולה גם הסתייגותו מהתאגדות הנהגים לתאגיד וביהמ"ש שלל הסתייגות זו בציינו כי הפליית תאגיד באשר הוא תאגיד הוא בלתי חוקי בעליל).

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד פ. רבינוביץ לעותרת, עו"ד ברסלע למשיב. 23.9.71).

ע.א. 729/70 - פסח יוסף נגד יעקב איבלום

*דחית תביעה על הסף החלטת ביהמ"ש לדחות על הסף את תביעת המערער נגד המשיב בוטלה. הועלתה במחלוקת שאלת הסכם בין המערער למשיב והשאלה אם ההסכם נעשה גם עם המשיב ואם הוא בעל העסק או היה קשור בזמן עשיית העיסקה בתור שותף או באופן אחר היא אחת השאלות השנויה במחלוקת במשפט ודברים אלה צריך לברר במשפט עצמו. אין פה מקרה שכתב התביעה על פניו אינו מעלה עילה נגד המשיב.

(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד בן ברוך למערער, עו"ד קובלר למשיב. 15.9.71).

ע.א. 622/70 - אלקנה וייצמן נגד שלום קצפירובסקי

*תביעה לבטול עיסקה בגין אי תשלום מס שבח המשיב העביר למערער את זכויותיו באגודת השקדיה בע"מ בשנת 1964. המערער שילם למשיב עבור זכויותיו ולאחר ארבע שנים הגיש תביעה להחזרת הסכום הנ"ל. טענתו
היא שהאגודה היא איגוד מקרקעין וכל עוד לא שולם מס שבח מקרקעין לא קמה למערער כל זכות עקב הרישום בספרי האגודה והוא תובע להחזיר לו את כספו. לטענתו תנאי מוקדם הוא לתוקפה של העיסקה שישולם מס השבח. תביעתו נדחתה והערעור על כך נדחה. לאחר הגשת התביעה שולם מס השבח אך אין צורך להכריע כאן בשאלה אם התשלום לאחר מעשה הרישום יש בו כדי לרפא תוקפה של פעולה באגוד מקרקעין או לא. החובה לשלם מס חלה בפעולה באגוד מקרקעין, היינו אגוד שכל נכסיו הם זכויות במקרקעין. בענין דנא לא מצינו בכתב התביעה טענה שנתקיימו באגודה התנאים שעושים אותה לאגוד מקרקעין וממילא אין כל הוכחה שבכלל צריך היה לשלם מס שבח מקרקעין.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. עו"ד י. מנהיים למערער, עו"ד שטיינמץ למשיב. 5.9.71).

ע.א. 42/71 - פלוני נגד פלונית

*מזונות המערער חוייב לשלם לאשתו ולילדתו הקטינה סכום של 750 ל"י מזונות לחודש. ערעורו על כך נדחה. ביהמ"ש דלמטה לא נתן אמון מלא בספרי חשבונותיו של המערער ואין ביהמ"ש שלערעור מהרהר אחר מידת המהימנות אשר בה מתייחס השופט לעדויות אותן גבה בעצמו.

(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. עו"ד מ. מטרי למערער, עו"ד גב' ד. כרמלי למשיבים, 26.9.71).

ע.א. 662/70 - חסן מוחמד מחאמיד נגד היועץ המשפטי לממשלה

*קיום צוואה המנוחה פטמה חליל נפטרה ובפני ביהמ"ש הובא מסמך על מנת לקיימו כצוואת המנוחה. המסמך נושא חתימת בוהן המנוחה, חתימתם של שני עדים וחתימתו של הכותב ותו לא. ביהמ"ש דלמטה סירב להכיר במסמך כצוואת המנוחה והערעור על כך נדחה. החוק קבע את דרישותיו הפורמליות בקשר עם עשיית צוואה ומסמך זה אינו ממלא דרישות פורמליות אלה. אמנם החוק מאפשר לביהמ"ש לקיים צוואה על אף פגמים בצורתה אם הוא משוכנע כי זו צוואה אמיתית המשקפת נכונה את רצונו האחרון של המצווה. אך במקרה הנדון לא שוכנע השופט באמיתותה של הצוואה ובבדיקת הראיות שהובאו בפניו עולה כי צדק השופט במסקנתו.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן, החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ח. נקארה למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיב. 22.9.71).

ע.א. 503/71 - סלבה פינקלשטיין ואח' נגד משה צימט ואח'

*צו מניעה

ביהמ"ש המחוזי נתן צו מניעה זמני נגד המערערת שאסר עליה להעביר חלקת קרקע עד למתן החלטה סופית בתביעת המשיבים וזאת על סמך טענת המשיבים שביניהם ובין המערערות נקשר קשר חוזי שלפיו התחייבו המערערות להעביר להם את הנכס. הערעור על החלטת ביהמ"ש נתקבל. לשם ביסוס צו מניעה זמני על המבקש להביא ראיות לכאורה להצדקת תביעתו ובמקרה שלפנינו לא יצאו המשיבים ידי חובה זו. טעם נוסף שבגללו יש לקבל את הערעור הוא שעד כה אין בפני ביהמ"ש כל תביעה לאכיפת החוזה. המשיבים הגישו תביעה למתן צו מניעה קבוע אך עליהם היה להגיש תביעה לאכיפת החוזה שכן צו מניעה קבוע עדין לא יזכה את התובעים בביצוע הרכישה. בהעדר תביעה לביצוע של הסכם מכר מקרקעין אין מקום לתת צו מניעה.