תקציר סביר כרך ו' חוברת 25

ע.פ. 112/72 - פישל זיסהולץ נגד מדינת ישראל

*הרשעה בנהיגה בלתי זהירה בצומת מרומזרת.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: צלטנר, בייסקי וולנשטיין) בע.פ. 764/71 -הערעור נתקבל).

העובדות:
המערער הואשם בבימ"ש השלום בת"א בשתי עבירות תנועה: אי קיום הוראה בתמרור; נהיגת כלי רכב ללא זהירות. בהתאם לכתב האישום נכנס המערער עם מכוניתו לצומת כשהרמזור היה אדום והתנגש במכונית אחרת וכתוצאה מכך נפצע בנו של המערער. בימ"ש השלום לא יכול היה להכריע בשאלה מי משני הנהגים המעורבים בתאונה נכנס לצומת באור אדום ולכן זיכה את המערער מן האשמה הראשונה. ברם השופט מצא את המערער אשם בכך שלא נהג את רכבו בזהירות הדרושה מכיון שגם אם נכנס לצומת באור ירוק צריך היה להבחין בהופעת המכונית השניה ומשלא עשה כן נמצא נוהג ללא זהירות. ביהמ"ש המחוזי דחה אח ערעורו של המערער ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני :
א. לצורך ערעור זה יש להניח כי המערער נכנס לצומת שעה שהרמזור היה ירוק ולאור הנחה זו השאלה העומדת לדיון היא שאלת החובות המוטלות על נהג הנכנס לצומת דרכים לפי הוראות האור הירוק של הרמזור.
ב. הצדדים עוררו את השאלה אם יכול היה המערער לראות את המכונית השניה והוא לא ראה אותה ואם טווח הראיה היה מרחק גדול או מרחק קצר. נראה כי לצורך ההכרעה בשאלה שלפנינו אין חשיבות לכך.
ג. אינו דומה המקרה דנא לתקדים שבו נכנס נהג באור ירוק לרמזור והאור התחלף לאדום בהיותו בתוך הצומת שאורכה כ- 50 מטר, אז חייב הוא לתת לבו לאפשרות שמכונית אחרת תכנס לצומת עם חילוף האורות וחייבת ההתנגשות להיות בגדר צפיותו של הנהג, בעניננו לא היתה כל הוכחה על חילוף אורות ולכן יש להניח כי האור שברמזור היה ירוק בשעה שהמערער נכנס לצומת ועד להתנגשות. על מקרה כגון זה חלים הכללים שלפיהם אין לייחס לאדם רשלנות כאשר הוא נוהג לפי תקנות התעבורה. אכן נהג זהיר צריך לתת את לבו לאפשרות שאחרים אינם נוהגים בזהירות, אך אם היתה ההתנהגות של האחרים בצורה פרועה ופזיזה אין חובה על נהג זהיר להתכונן לה מראש.
השופט י. כהן מסכים ומוסיף:
נהג הנוהג באור ירוק שברמזור רשאי להניח שהדרך היא פנויה ושנהגים אחרים לא יכנסו לצומת באור אדום. אולם גם בעת נסיעה באור ירוק חלה חובת זהירות על הנהג ואין הוא רשאי להתעלם מסכנה שאותה יכול היה לגלות לו היה נותן את דעתו לנעשה בדרך. במקרה דנא לא יכול היה המערער במרחקים שבצומת ובשדה הראיה למנוע את ההתנגשות ואין לאמר שהתרשל בכך שלא הבחין בסכנה המתקרבת.

(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד י. בלטמן למשיבה. 25.5.72).

בג"צ 379/71 - משה לוי ואח' נגד עירית פתח-תקוה ואח'

*רשיון לתחנת מוניות ומעמד בבג"צ.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי).

העובדות:
העותרים דנא בקשו בבג"צ קודם רשות להקים תחנת מוניות ליד הסופרמרקט בפתח תקוה שם יש להם בקרבת מקום תחנה אחת. העותרים בטלו בשעתו את העתירה לאחר שהובטח להם לעיין בבקשתם. לאחר מכן פנו המשיבים 9,5 שלפנינו (להלן - המשיבים) בעתירה לבג"צ בענין רשיון לתחנת מוניות באותו מקום. בבג"צ השני הסכימו העיריה ורשויות התמרור להעניק לאותם עותרים (המשיבים) תחנה למונית אחת ליד הסופרמרקט. עתה פונים העותרים נגד הענקת הרשיון למונית למשיבים ומבקשים את הרשיון לעצמם.
החלטה - השופט לנדוי:
א. לא תשמע בדרך כלל טענה בבג"צ שיש לבטל רשיון לתחנה חדשה מפני שזו פוגעת באינטרס מסחרי של העותר. כאשר החוק קובע בעיסוק פלוני שיש צורך ברישוי ואם מטרת הרישוי דבר אין לה עם אינטרסים מסחריים של העוסקים באותו ענף ממילא אין לעותר בגין התחרות מקום עמידה בקובלנה על רשות הרשוי אשר נתנה רשיון הפוגע באינטרס המסחרי של העותר.
ב. בענין דנא המצב שונה. כאן אין העותרים טוענים נגד מתן הרשיון למשיבים אלא הם דורשים לעצמם אותו דבר ממש שניתן למשיבים. העותרים כבר תבעו תחנה זו לפני שעשו זאת המשיבים בבג"צ קודם ונאלצו לוותר על תביעתם מפני שרשויות התעבורה הבהירו שאינן מוכנות להרשות הקמת תחנה כזאת. משניתן הרשיון למשיבים נוצרה הפליה בולטת לרעת העותרים הפוגמת בהסכמת הרשויות להסדר שנעשה עם המשיבים בבג"צ קודם.
ג. בנוסף על פגם ההפליה שבו לוקה הסכמת הרשויות בבג"צ הקודם להעניק למשיבים רשיון לתחנה, לוקה ההסכמה גם בפגם משפטי פורמלי החייב לפסול אותה שכן לפי החוק אין לקבל החלטה חיובית על רישוי תחנה אלא לאחר התייעצות עם המשטרה. חובת התייעצויות היא חובה שאי קיומה פוסלת את ההחלטה שנתקבלה.
ד. מן האמור עולה שיש לבטל את ההסדר שהושג בבג"צ עם המשיבים. אמנם ביהמ"ש הוא שהציע בשעתו את ההסדר אבל הוא לא נתן לו גושפנקא של צו ביהמ"ש ועל כן אין כאן מעשה בי"ד. אולם אפילו היה ביהמ"ש נותן צו לאישור ההסדר היו העותרים יכולים להשיג על צו כזה בדרך מעין התנגדות צד שלישי בפס"ד שניתן בהעדרם.
ה. לגופו של ענין אין להחזיר את הענין לרשויות התעבורה לדיון מחדש. מן העדויות ומעמדת הרשויות עצמן עולה שהנסיון בהקמת התחנה לא עלה יפה והתחנה מפריעה לתעבורה במקום. אי לכך יש לבטל את ההסדר ולבטל את התחנה במקום.

(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן עו"ד מ.לרר, א.מנוביץ' לעותרים, עו"ד א.בר, י.בר-סלע, מ.בכר, י.בן-שלמה למשיבים 11.5.72)

ע.א. 513/71 - יחיא שלמה נגד הסתדרות הכללית של הנוער הלומד וכו'

*אחריות בנזיקין ומעמדו של הניזוק כמוזמן או כבר-רשות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט י. כהן) בת.א. 508/67 - הערעור נתקבל ברוב דעות).

העובדות:
המשיבה החזיקה במקרקעין שבו ניהלה מועדון לנוער שבאיזור, בשעות הפעולות במועדון היה במקום מדריך אך בשעות שלא היו פעולות ננעל המבנה אך החצר היתה פתוחה לנערים והיה ידוע שהם מתאספים ומשחקים במקום. כיון שמטרת המועדון היתה לאסוף את הילדים מהרחוב ניתן לאמר שאף נוכחותם בחצר בשעה שלא התנהלו פעולות היתה נוכחות ברשות ובגדר מטרות המשיבה. היה ידוע גם שהנערים עולים לגג של המבנה לצורך המשחק והגג לא היה מגודר. נערים עלו לגג ותוך כדי משחק נפל המערער ונפצע. ביהמ"ש המחוזי קבע שהמערער לא היה בגדר "מוזמן" אלא בגדר "בר-רשות" ובתור שכזה לא היתה המשיבה חייבת לו אלא חובה להזהירו מפני סכנה נסתרת במקרקעין. כיון שכך דחה את תביעת המערער ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון (דעת הרוב):
א. גוף ציבורי שמטרתו ועסקו הם לספק לציבור שירות כגון חינוך, בידור או פעילות אזרחית רצויה, שהיא לתועלת הכלל והוא מחזיק לשם כך במקרקעין, הרי היחס בינו ובין חברי אותו הציבור הוא יחס בין מזמין ומוזמן ואין נפקא מינה אם השרות ניתן חינם או על מנת לקבל פרס. לענין מעמד הנערים במקום כמוזמנים או כבני רשות אין נפקא מינה מתי באו למקום. גם בשעה שלא התנהלו פעולות שימשה המצאותם בחצר את מטרת המועדון להרחיקם מהרחוב ולמנעם מלהיות מטרד לתושבים ויש לאמר שהנער היה מבחינת מוזמן במקום. השיקולים הכלכליים שהניעו את המשפט המקובל לצמצם מידת אחריותו של מחזיק מקרקעין פרטי כלפי מבקריו אינם יפים לגבי גוף כמו המשיבה כלפי התובע.
ב. לשאלה אם יצאה המשיבה ידי חובתה כמחזיק מקרקעין כלפי התובע - אמנם מדובר בנער בן 14 היודע להעריך סכנה, אך אין להתעלם מן העובדה שגג מיוחד זה היה עשוי לשמש למשחק של נערים ותוך כדי משחק היה מתח המשחק עלול להקהות את חוש הזהירות המצוי בנערים בגיל כזה. המחזיק חייב ליתן דעתו על סוג הנכנסים ונסיבות כניסתם ולקחת בחשבון כי נערים תוך כדי משחק עשויים שלא לחוש את הסכנה. לאור נסיבות אלה היתה המשיבה חייבת לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים ומשלא עשתה כן הפרה את החובה המוטלת עליה לפי הסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין (המקרה אירע כאשר פקודה זו עדיין היתה בתוקפה) לפני תיקונה של הפקודה.
מ"מ הנשיא זוסמן (דעת מיעוט):
אחריות בנזיקין, בעילה של רשלנות, נקבעת לפי מבחן הצפיות. המזמין רשאי להניח שהמוזמן יזהר מפני סכנה שהיא רגילה בשביל בני אדם מסוגו ולכן השאלה היא אם בענין דנא הסכנה היתה סכנה רגילה ומהי מידת הזהירות הצפויה והנדרשת מבני אדם מסוגו של הניזק כלפי סכנה כזו. העובדה שהגג היה ללא מעקה היתה גלויה לעין כל ולא היתה כאן מלכודת ולא סכנה נסתרת ויש לאמר שנער בן 14 מפותח דיו כדי להבין את מידת הסכנה ולהזהר מפניה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד יפת למערער, עו"ד י. אלקס למשיבה. 22.5.72).

ע.א. 678/71 - תשלובת מפעלי טמפו בע"מ נגד אריעד...בע"מ ואח'

*השלמת פסק בוררין ע"י הבורר.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בהמ' 2859/71 - הערעור נתקבל).

העובדות:
בין המערערת למשיבה התעורר סכסוך שנמסר לבורר. הבורר נתן את פסקו ולאחר מכן העירה המשיבה לבורר כי לצורך הפסק (ענין של פחת בתהליך מסוים) לא לקח בחשבון שני נתונים שצריכים להעלות את שעור הפחת. הבורר הודיע לצדדים כי נראה לו שאמנם נעשתה השמטה בפסק בשתי נקודות שלא לקח בחשבון וכי הוא מוכן לשמוע את טענות הצדדים בענין זה, הבורר פנה בצורת אבעיה לביהמ"ש המחוזי בשאלה אם הוא מוסמך לדון בענין. ביהמ"ש המחוזי קבע כי מתן הפסק אינו מונע בעד הבורר לתקן את ההשמטה שעשה בחישוב שעור הפחת. ביהמ"ש המחוזי הבחין בין הוראות פקודת הבוררות לבין הוראות חוק הבוררות ומצא שיש שוני מהותי ביניהן. אי לכך סבר שכעת מותר להשלים את הפסק אם היתה בו השמטה לא רק אם היא לובשת צורה של טעות סופר אלא לתקן את עצם ההשמטה. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. על אף השוני בלשון שבין פקודת הבוררות לבין חוק הבוררות אין שוני מהותי ביניהם, העקרון שהנחה את בתי המשפט בתקופת פקודת הבוררות כי הבורר אינו רשאי לשנות את הפסק לאחר שהוצא ולכתוב במקומו פסק אחר, כוחו יפה גם כעת בתקופת חוק הבוררות החדש, כשם שטעות סופר ופליטת קולמוס הן טעויות מקריות שהבורר עושה בהסח הדעת כשהוא כותב בפסק דבר אחר ממה שהתכוון לכתוב, כך השמטה היא טעות מקרית שהוא עושה כשהוא פוסח על דבר שנתכוון לכלול בפסק ובהסח הדעת אינו כוללו. השמטה מחשבתית, כלומר מגרעת, מדעת או משלא מדעת, שנפלה בגופי הענינים שבהם דן הפסק אין ענינה לכאן. אחרי מתן הפסק אין הבורר רשאי לפתוח את הבוררות מחדש ולשנות את הפסק רק משום שנראה לו כי טעה לגופי הענינים שדן בהם.
ב. אמנם במסגרת בקשה לבטול הפסק רשאי ביהמ"ש להחזיר את הפסק לבורר להשלמה אם נמצא למשל כי ענין שנמסר להכרעתו לא נדון ולא הוכרע על ידו. אבל סתם דיון מחדש לא יורשה אלא אם הבורר מראה כי בטעות נמנע מלדון בו ואין בדיון המחודש כדי לפגום בפסק בצורה כלשהיא.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. עו"ד א. בר-שלום למערערת, עו"ד ש. מכליס למשיבה. 23.5.72).

ע.א. 575/71 - אורי ולדמן נגד רחל לוי

*תביעת פינוי.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: מ.קנת א.מני וא.שינבויים בע.א. 656/70הערעור נקבל בחלקו ברוב דעות בעוד שהשופט מני סבר שיש לקבל את הערעור בכללו).

העובדות:
בתביעת פינוי שהוגשה ע"י המערער נגד המשיבה הושגה פשרה שניתן לה תוקף של פס"ד שלפיה ינתן פס"ד של פינוי אולם פסה"ד לא יבוצע אם המשיבה תשלם סכומים מסוימים למערער וכן תשלם את דמי השכירות השוטפים "בכל 1 לחודש בדייקנות מוחלטת". המשיבה הפקידה את שכר הדירה בבנק בחשבונו של והמערער ולאחר מספר חודשים פנה המערער ליו"ר ההוצל"פ וביקש .לבצע את פסק הפינוי מן הטעם ששכר הדירה לא שולם בראשון לחודש בדייקנות
וכי מדי חודש היה איחור של מספר ימים בתשלום. ראש ההוצל"פ החליט כי אכן היו פיגורים בתשלום שכה"ד ועל כן ~אין לו ברירה אלא לבצע את פסה"ד כמות שהוא ולפנות את המשיבה מהדירה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה וקבע כי לפי התצהירים השונים ביחס לתשלומים שילמה המשיבה את שכה"ד בזמן. על כך הערעור.
החלטה - השופט מני (דעת מיעוט):
א. לפי החשבונות שהוגשו והתצהירים השונים וההודעות השונות בדבר מהות התשלומים עולה בבירור כי המשיבה לא שילמה את שכה"ד החודשי בראשון לחודש ומכיון שפסה"ד שהושג בפשרה קובע שיש לשלם את שכה"ד בראשון לחודש בדייקנות מוחלטת אין מנוס מקבלת הערעור והחזרת החלטת יו"ר הוצל"פ על כנה.
השופט י. כהן (דעת הרוב):
א. נכון שמרבית התשלומים לא בוצעו בדיוק בראשון לחודש והיה פיגור של כמה ימים. ברם לא ברור מתוך העדויות אם במשך מספר חודשים שבהם שולם שכה"ד באיחור קיבל המערער את שכה"ד. הלכה ידועה היא שמשכיר המקבל דמי שכירות מוותר על ידי כך על הפרות חוזה שנעשו ע"י השוכר עד מועד התשלום. אכן אם בעל הבית כאשר גובה את דמי השכירות מודיע לדייר שהוא שומר על זכותו לתבוע פינוי והוא מגיש את תביעתו זמן המתקבל על הדעת לא יראה בעל הבית כמוותר. בעניננו לא ברורה נקודה זו ויש להחזיר את התיק ליו"ר ההוצל"פ לברר את מצב הדברים לאשורו.
ב. אמנם מדובר בענין דנא בתנאים של פס"ד אך פס"ד שהושג בהסכמה הוא יציר כפיהם של הצדדים ומושתת על הסכם שעשו ובפס"ד כזה חולשים הצדדים על הענין גם לאחר שההסכם נעשה לפס"ד. כיון שכך הרי אם המערער קיבל שכ"ד ובכך ויתר על זכותו הרי זה ויתור לפי הסכם פשרה.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד ג. בירן למערער עו"ד מ. רינגלר למשיבה. 29.5.72).

ע.א 357/71 - מרקוביץ נסים נגד החברה לבנין ועבודות צבוריות

*חישוב הפסד השתכרות בעתיד.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט סלוצקי) בת.א. 1464/69 - הערעור נתקבל בחלקו) .

המערער נפצע והמשיבה חוייבה בתשלום פיצויים למערער. ביהמ"ש המחוזי קבע למערער פיצוי על הפסד השתכרות בעתיד על יסוד החישוב של השתכרותו עד לתאונה, אפשרויות התקדמותו בעבודה והשוואה לשכר עול עובד בדרגה מתאימה באותו סוג. ביהמ"ש המחוזי הוסיף לחישובים אלה %100 בהתחשב בעליית רמת השכר מעבר לעליית יוקר המחיה. ביהמ"ש העליון החליט לקבוע תוספת ממוצעת של %25 בתקופה של 11 שנה שנותרו למערער עד גיל הפנסיה. השופט ברנזון הטעים כי קצב התנודות בשכר עולה בהרבה על קצב השינויים בערך המטבע או ביוקר המחיה וזאת על יסוד הנסיון של 20 השנים האחרונות. כיון שכך לא די לקחת בחשבון כי הניזוק יוכל להשקיע את כספי הפיצויים בהשקעות צמודות למדד יוקר המחיה ויש להוסיף גם את התנודות בשכר. השופט לנדוי הבהיר כי מלכתחילה סבר שיש לאשר את מסקנת ביהמ"ש המחוזי אך בכל זאת החליט לבסוף להצטרף לדעתו של השופט ברנזון. גם השופט מני הבהיר כי למרות קבלת הערעור יש לנהוג במשנה זהירות ובמתינות כשבאים לעשות את החישוב של הפסד השתכרות בעתיד וזאת על אף הנסיון של התנודות ברמת השכר כפי שהצביע השופט ברנזון.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. עו"ד ענבר למערער, עו"ד קומיסר למשיבה. 23.5.72).

ע.א. 245/71 - יוסף אבולעפיה נגד פקיד השומה

*שומת מס הכנסה המערער הוא צלם נודד, ופקיד השומה קבע הכנסתו לפי מיטב השפיטה והשומה הופחתה ע"י הועדה המייעצת ושוב הופחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי. השאלה כמה הרויח המערער במקצועו היא שאלה עובדתית שקביעתה בידי פקיד השומה וביהמ"ש המחוזי ואין זה ענינו של ביהמ"ש העליון להתערב בכך. שומה שנעשתה לפי מיטב השפיטה והיא מבוססת על תחשיב וכבר נדונה ע"י הועדה המייעצת וע"י ביהמ"ש המחוזי אין טעם להביא אותה לערעור בפני ביהמ"ש העליון.

(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, י. כהן. המערער לעצמו, עו"ד ע. רובין למשיב. 14.5.72).

ע.א. 223/71 - ז. דה-ליאון נגד גופר...בע"מ

*ביצוע בעין של מכירת מגרש למערער מגרש בחיפה ובפגישתו עם מנהלי החברה המשיבה נדונה מכירת המגרש למשיבה ובסיום הפגישה שילמה המשיבה למערער 10,000 ל"י על חשבון החלקה ע"י מתן שיק והמערער נתן למשיבה קבלה בה הוא מאשר קבלת 10,000 ל"י על חשבון מכירת המגרש והוא מציין בקבלה כי מחיר המגרש הוא 60,000 ל"י וכן הוא מציין את מועדי התשלום. לאחר מכן חזר בו המערער וסירב להעביר את המגרש למשיבה. ביהמ"ש המחוזי חייבו להעביר את המגרש למשיבה והערעור על כך נדחה. בפגישה המדוברת הוסכם בין הצדדים כי עו"ד ינסח את החוזה הפורמלי ושיתר התנאים שלא הוזכרו בקבלה יהיו התנאים הרגילים במכירה כזו, עוה"ד האמור הכין טיוטא של חוזה אך המערער סירב לחתום עליה בטענה כי אינו רוצה למכור את המגרש. יש יסוד מספיק לקביעת השופט כי במעמד הפגישה שבין הצדדים נקשר הסכם מחייב. והקבלה האמורה יש בה תחילת ראיה בכתב בדבר ההסכם והיו עדויות בע"פ שבאו להשלים את הכתוב בקבלה. נוסח הקבלה תומך בגירסת המשיבה שבאותו מעמד הגיעו הצדדים לגמירת הדעת בדבר המכירה, אשר לתנאים שלא פורטו באותו מעמד הרי אפילו לא הוסכם בין הצדדים שתנאים אלה יהיו התנאים הרגילים והמקובלים כפי שהעידו עדי המשיבה אפשר היה להשלים אותם הפרטים לפי סעיף 5 (א) של חוק המכר. התנאים שכלל עוה"ד בטיוטא של החוזה נראים סבירים.

(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד י. הניגמן למערער, עו"ד מ. מיבלום למשיבה. 8.5.72).

ע.א. 587/71 - יוסף משריקי נגד מרכז החינוך העצמאי

*פיטורי מורה בתוך 3 חדשים לפני סיום שנת לימודים המערער פוטר מעבודתו לפי הוראת משרד החינוך בעקבות מעקב של מפקחים מטעם משרד החינוך, המשיבה נדרשה תחילה לשלוח את הודעת הפיטורין למערער עד יום 31.5.67 אך בפועל נשלח מכתב הפיטורין ביום 26.6.67. המערער תבע לחייב את המשיבה לשלם לו שכר עבודה עבור כל השנה שלאחר הפיטורין וזאת מכיון שהפיטורין נשלחו לאחר 31 במאי. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה. אכן בחינוך הכללי קיים הסכם עבודה כי מכתב פיטורין צריך להגיע לעובד לא יאוחר מסוף מאי של השנה אם מבקשים לפטרו מעבודתו. המערער לא הוכיח קיומו של הסכם כזה או של נוהג כזה אצל המשיבה. ברם ביהמ"ש המחוזי לא ראה צורך לדון בענין הנוהג לגבי סדר הפיטורין של מורי המשיבה מאחר שמצא כי בפועל מילאה המשיבה את הוראות משרד החינוך. לאחר המכתב האמור ממשרד החינוך יצא חוזר נוסף של משרד החינוך
לבתי הספר כי עקב מלחמת ששת הימים הוסכם בין משרד החינוך ובין הסתדרות המורים הכללית לדחות לכל המורים שפוטרו את משלוח מכתבי הפיטורין עד 30 ביוני, הוראה זו באה בגלל מצב החירום ומאחר שהמשיבה עמדה בתנאי של משרד החינוך אשר הוסכם עם הסתדרות המורים אין למערער על מה להלין נגד המשיבה.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ברנזון. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד ד. ינובסקי למשיבה. 11.5.72).

בג"צ 148/72 - מ.כ. מור - כרמי בע"מ נגד שר המשפטים ואח'

*הזמנת ציוד לפי מכרז הנהלת בתי המשפט הוציאה מכרז בו בקשה הצעות לעריכת סקר לשם הפעלת רשמי קול בבתיהמ"ש. ששה מציעים נענו למכרז והמחירים בהם נעו בין 6000 ל"י ו- 82,000 ל"י. החברה העותרת תבעה מחיר של כ- 14,000 ל"י ואילו העבודה נמסרה למשיבה השלישית שתבעה סכום של 35,000 ל"י. עתירת העותרת למסור לה את העבודה נדחתה, הועדה שדנה בהצעות השונות נועצה ביועץ טכני וראיינה את כל המציעים כדי לעמוד על כושרם המקצועי ולבסוף החליטה למסור את העבודה למשיבה השלישית. אין טוען שהועדה לא עשתה את מלאכתה בתום לב. מאחר שהעותרת לא היתה המציעה הזולה ביותר ספק אם יש בכלל מקום לבקש התערבות בג"צ. אולם למעשה נדון גוף הענין ע"י הועדה שהקדישה תשומת לב רבה לענין ואין שום סיבה שבג"צ יטול לעצמו את הרשות לפסול את החלטת הועדה שמבחינת הכושר המקצועי המשיבה השלישית עדיפה על פני העותרת.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן עו"ד ע. דורון לעותרת. 7.5.72).

בג"צ 71/72 - יעקב סמי נגד ראש עירית נתניה

*רשיון לניהול דיסקוטק המשיב סירב להעניק לעותר רשיון לנהל מועדון מסוג דיסקוטק בנתניה והעתירה נגד סירוב זה נדחתה. שני נימוקים לדחית העתירה: הנימוק הראשון הוא כי אף על פי שלא ניתן הרשיון המבוקש ממשיך העותר לנהל את המועדון ואף הוגשו נגדו משפטים פליליים אך הוא לא סגר את המועדון והלכה פסוקה היא כי אין בג"צ מושיט את עזרתו למפירי חוק. נימוק שני לדחית העתירה הוא שכאשר פנה העותר לבג"צ לא גילה את העובדות שהוא ממשיך לנהל את המועדון ללא רשיון וכי הוגשו נגדו משפטים פליליים. לפי כל אחד משני הנימוקים הנ"ל יש לבטל את הצו על תנאי.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני. י. כהן. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ולנטין לעותר, עוה"ד ברוכשטיין ושפירא למשיב. 1.5.72).

ב.ש. 76/72 - משה וינגרטן נגד מדינת ישראל

*צו פסילה לנהג המעורב בהתנגשות קצין משטרה הוציא צו פסילה נגד המבקש באשמה של אי עצירת מכונית בצומת שהוצב בו תמרור עצור דבר שגרם להתנגשות עם מכונית אחרת ולגרימת חבלה של ממש לנהג השני. בימ"ש השלום ביטל את צו הפסילה ואילו ביהמ"ש המחוזי ביטל את החלטת בימ"ש השלום וחידש את צו הפסילה. הערר על כך נדחה. למבקש הנוהג ברכב כשנה וחצי יש כבר חמש עבירות תנועה שביניהן נהיגה במהירות מופרזת ואין ציות לתמרור. על כן צו הפסילה אכן היה דרוש כדי למנוע פגיעה בשלום הציבור. עם זאת יש להחיש את משפטו של הנהג שניתן נגדו צו פסילה.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד איזמן למבקש, עו"ד יאראק למשיבה. 10.5.72).

בר"ע 88/72 - אברהם אורן נגד דניאל מיכאל ואח'

*בקשה לביטול פס"ד המבקש הגיש תובענה נגד המשיבים ובישיבה שנקבעה לקדם משפט לא התייצבו לא התובע ולא מי שהיה פרקליטו. ביהמ"ש דחה את הישיבה לתאריך אחר וגם באותה ישיבה לא הופיע. השופט דחה את התובענה ואז הגיש המבקש בקשה לבטול פסה"ד, ביהמ"ש דחה את הבקשה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. ביהמ"ש מתייחס ברוחב לב אל בקשת בטול של פס"ד אך לא יעתר לה כדבר שבשיגרה. תובע הבא לפני ביהמ"ש מקבל עליו חובות מסוימות ואם הוא מזלזל במילוין עליו לשאת בתוצאות. על המבקש בטול להסביר לביהמ"ש ולו רק בדוחק, מה גרם למחדלו ולשם כך עליו לעשות תצהיר דבר שלא נעשה במקרה דנא.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 11.5.72).

ד"נ 8/72 - שמעון יעבץ נגד החברה לשכון עממי בע"מ ואח'

*תניה בדבר שפוט זר בפסה"ד שהמבקש מבקש להעמיד לדיון נוסף נפסק שאין לתת תוקף לתניה בדבר שפוט ניו-יורקי הכלולה בחוזה שבין העותר לבין מי שרכש ממנו מקרקעין. כיון שמסקנת ביהמ"ש בעת הדיון מבוססת על פרשנות כוונת הצדדים בחוזים ולא על כלל משפטי כלשהוא הרי שאין מתעוררת כאן כל שאלה הלכתית אשר מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, מצדיקה לקיים דיון נוסף.

(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד א. אברמזון לעותר, עו"ד ש. ליבליך למשיבים. 12.5.72).

ב.ר.ע. 60/72 - נאות הכרך בע"מ נגד רשם הקרקעות ת"א

*תשלום אגרות העברה ע"י יורשים מכירת נכסי העזבון, בין עפ"י צו שניתן בהמרצת פתיחה ובין עפ"י שטר מכר, לא ניתן להוציא לפועל אלא אם נרשמו היורשים תחילה כבעלי הנכס, שאם לא תאמר כן, הרי זו עיסקה בה מוכר אדם מה שאין לו. הואיל וירושה צריכה רישום כדי לרשום פעולה נוספת המבוססת על זכות היורשים חייבים אלה בתשלום האגרה.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מ. שוב למבקשת. 21.5.72).

בג"צ 180/72 - ששון גדליהו ואח' נגד עירית ת"א

*עתירה לבג"צ כאשר ידי העותר מוכתמות באי חוקיות העותרים קובלים על המשיבה שהרשתה להעמיד דוכן על המדרכה ליד פתח חנותם למרות שבעל הדוכן אין לו רשיון כחוק. העותרים התלוננו בפני העיריה כי הדוכן מהווה מטרד ופוגע בפרנסתם וכן מהווה מכשול לרבים ולפי חוק העזר אסור העיסוק ברוכלות באופן המהווה מכשול לרבים. העתירה נדחתה. העותרים עצמם מנהלים בחנות עסק ללא רשיון וכאשר ידי העותר מוכתמות באי חוקיות הקשורה לנשוא הדיון אין ביהמ"ש הגבוה לצדק נזקק לעתירתו. מטעם זה בלבד יש לדחות את העתירה ללא דיון לגופה.

(בפני השופטים: ברנזון עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד פורז לעותרים. 10.5.72 ) .

=בג"צ 173/72 - שא-עפר ... בע"מ נגד שר העבורה ואח'
*בקשה לפסול תוצאות מכרז כאשר העותר עצמו לא מילא אחר תנאי המכרז מע"צ פירסם מכרז לביצוע הובלות ולהשכרת רכב משא והמשיבה זכתה במכרז. העותרת טוענת כי המשיבה לא מילאה אחרי שניים מתנאי המכרז אך כמסתבר העותרת עצמה אף היא לא מילאה אחרי התנאים. העתירה נדחתה. המבקש לפסול הצעה של מתחרה במכרז בשל פגמים שהוא מוצא בה, או בשל מחדלים שהוא טוען להם, חייב
קודם כל להראות שהוא עצמו מילא בקפדנות אחרי תנאי המכרז. אחרת, הצעתו שלו עצמו פסולה ואין לו מעמד לתבוע פסילתה של הצעה אחרת.

(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ש.תוסיה כהן לעותרת. 15.5.72).

בג"צ 183/72 - יהושע ליבנת ואח' נגד עירית ירושלים

*עתירה כשיש תרופה בבימ"ש רגיל העותרים בקשו צו מניעה בבג"צ נגד המשיבה על שזו עומדת לגרום להם נזק עקב הנמכת רמת הכביש העובר ליד ביתם. העתירה נדחתה, לעותרים סעד חילופי של פניה לביהמ"ש המחוזי בעילת נזיקין. כיון שכך אין מקום לעתירה לבג"צ.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. עו"ד שמיר לעותרים. 11.5.72).

ע.א. 589/71 - משה מנחם נגד ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957

*חוות דעת סותרות בעניני נכות לא עלה בידי המערער לשכנע את ביהמ"ש שמתעוררת בערעור זה שאלה משפטית שבכוחה להביא לבטול החלטה של ועדת העררים. בפני הרשות המוסמכת וועדת העררים היו שתי חוות דעת סותרות בענין מחלתו של המערער האם היא נובעת משהותו במחנות או לאו. חילוקי דעות שנתגלו בין הרופאים ושאינם נובעים ממחלוקת בין שתי אסכולות מדעיות אין בהם כדי להביא את הענין בגדר הלכת בוסאני שלפיה כאשר יש שתי אסכולות מדעיות הולכים לפי האסכולה הנוטה לטובת הנכה.

(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ב. גיורא למערער. עו"ד ד. בייניש למשיבה. 17.5.72).

ע.א. 526/71 - יעקב אליאס נגד יוסף גולדברג

*תביעת נזיקין בגין תאונה התובע (המערער) נפגע בתאונה ע"י משאית כשהיה בגיל 7 שנים. הוא העלה מספר גירסאות בדבר נסיבות התאונה ותביעתו נדחתה וגם הערעור על כך נדחה. לנוכח נסיבות המקרה ותהפוכות גירסותיו של התובע ובהעדר כל עדות אחרת אין כל אפשרות לקבוע באיזה מקום היה התובע כאשר המשאית התקרבה אליו ואם היה גלוי לעיניו של נהג המשאית ולא ניתן לקבוע שהתאונה נגרמה משום שהנהג לא שם לבו לנעשה בכביש. גם הכלל "הדבר מעיד על עצמו" אינו יכול לעזור לתובע כיון שלא נתמלאו התנאים הנחוצים להפעלת כלל זה. לא הוכח שלתובע לא היתה ידיעה או לא יכול היה לדעת מה היו נסיבות המקרה וכן אין להגיד שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד ד. גבאי למערער, עו"ד א. מישר למשיבים. 22.5.72).

ע.א. 431/71 - נחמן הורוביץ נגד אביתר רוחין ואח'

*תביעה בין שותפים המערער והמשיבים שהיו שותפים חוייבו בתשלום 22,000 ל"י לחברה להנדסה. לאחר מכן התפרקה השותפות בחלוקה של 25 אחוז למערער ו- 75 למשיבים. לפי זה היה צריך המערער לשלם מתוך החוב %25 והמשיבים את היתר. לאחר מכן הגישו המשיבים תביעה נגד החברה להנדסה בגין נזקים שנגרמו להם וגם כאן העמידו את התביעה על %75 מסכום הנזק הנטען. לבסוף התפשרו הצדדים ולפי הפשרה שילמו המשיבים לחברה להנדסה 2000 ל"י בנוסף ל- 12 אלף שכבר שולמו ובכך בוטל התיק בהוצל"פ של החברה להנדסה נגד המערער והמשיבים. עתה באו המשיבים ותבעו מהמערער %25 מן הסך
22,000 ל"י שהיו צריכים לשלם לחברה להנדסה ואשר החברה להנדסה ויתרה בגין הויתור של המשיבים על תביעתם נגד החברה להנדסה. עתה טען המערער כי למעשה שולמו לחברה להנדסה רק 14,000 ל"י ולא 22,000 ל"י ולכן עליו להשתתף ברבע מתוך הסכום ששולם למעשה ולא מתוך הסכום שחוייבו לשלם, טענתו נדחתה והערעור על כך נדחה. לצורך השתתפות המערער בסכום ששולם ע"י המשיבים יש לקחת בחשבון לא רק את הסכומים ששולמו במזומנים אלא גם מה ששולם בשווה כסף היינו בזכות התביעה שהיתה למשיבים כלפי החברה להנדסה ואשר ויתרו עליה. בויתור זה שילמו המשיבים את החוב לחברה להנדסה והם זכאים לקבל מהמערער השתתפות של %25 ממלוא סכום החוב כחלקו בשותפות.

(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד יהל למערער, עו"ד מ. פלדמן למשיבים. 17.5.72).

ב"ש 63/72 - משה שושן נגד קואופרטיב שלב בע"מ ואח'

*הארכת מועד ב- 20.12.71 ניתנה החלטה בהמ' נגד המבקש והשופט הרשה לערער על החלטתו, המבקש פנה בכתב לעו"ד ד"ר יהודה שייצג אותו והסמיכו להגיש ערעור על ההחלטה האמורה. באמצע חודש מרץ 1972 נודע למבקש מהעתון כי עוה"ד יהודה נעלם מן הארץ ומיד פנה למשרד עוה"ד ושם הוברר לו כי הערעור לא הוגש. הוא ביקש מעורך הדין שקיבל את הטיפול בתיקים שיגיש את הערעור והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 14.4.72. אין ספק כי המקרה הוא יוצא דופן ועצם העלמו של עו"ד מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אשר לאיחור בהגשת הבקשה במשך 25 יום הסביר עוה"ד המטפל בענין כי מכלול הבעיות שהתעוררו בהעלמו של ד"ר יהודה והטרדות הבלתי צפויות מנעו להגיש את הבקשה מיד. המקרה הוא עד כדי כך יוצא דופן שאין לאמר כי ההשהייה בהגשת הבקשה פגמה בטעם המיוחד כדלעיל. כמו כן עצם מתן הרשות לערער ע"י ביהמ"ש המחוזי מחזק את הטעם המיוחד במידה שהיה דרוש חיזוק כלשהוא.

(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד ר. פניו למבקש, עו"ד ד. וולטר למשיבים. 24.5.72).

בג"צ 465/71 - חברת טכנו-לבוד בע"מ נגד שר החנוך והתרבות ואח'

*הזמנת ציוד לפי מכרז

משרד החינוך פירסם מכרז להספקת מערכות ציוד להוראת אלקטרוניקה וחשמל. המכרז מתייחס לכמאה סוגי מכשירים שונים והמשרד שמר לעצמו, בתנאי המכרז, את הזכות לפצל את ההזמנה לפי פריטים שונים. המשיבה השלישית זכתה בכעשרים פריטים ואילו העותרות לא זכו בכלום. העותרות טענו כי הצעת המשיבה השלישית לא תאמה את תנאי המכרז ועל כך ניתן הצו על תנאי. בחומר שהוגש לא הצליחו העותרות לבסס את הטענה שבגינה ניתן הצו על תנאי. זאת ועוד מתצהיר התשובה עולה כי מחירי העותרות היו הגבוהים ביותר ויוצא שאפילו נפסלה הצעת המשיבה השלישית עדיין חוצצים בין העותרות לבין הזכיה מציעים אחרים שהיו זולים מהצעת העותרות והעותרות ממילא אינן יכולות לזכות במכרז. לטענה כי הטיב של מוצרי העותרות עולה על טיב מוצרי המציעים האחרים - היחס בין המחיר לבין טיב התוצרת הוא ענין למומחים ולשאלה מה דרוש למזמין. ועדת המומחים גם הביאה בחשבון את הגורמים השונים שהיו עשויים להשפיע על הבחירה.