תקציר סביר כרך ו' חוברת 27

ע.א. 272/71 - יהודה בן-דוד נגד החברה לתפעול ... בע"מ

*תביעה נגד חייב החב עם אחרים במאוחד.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בת.א. 149/71 - הערעור נדחה).

החלטה - הנשיא אגרנט:
א. אחד עשר סוכנים חתמו על הסכם עם המשיבה להפעיל תחנות הימורים והתחיבו לשלם למשיבה שהיתה בעלת הזכות להפעלת תחנות ההימורים סכומים מסוימים כשכר המשיבה מהתחנות האמורות.
ב. המשיבה הגישה תביעה נגד המערער והסוכנים האחרים והטילה עיקול על כספי המערער על מלוא הסכום. המערער טען כי יש להגביל את סכומי העיקולים מחשבונו עד כדי חלקו היחסי בחוב המשותף נשוא התובענה וצדק ביהמ"ש בדחותו טענה זו. בהסכם נטלו על עצמם אחד עשר הסוכנים חבות "במאוחד" ולפי דיני החוזים המקובלים באנגליה ואשר חלים גם בישראל משמעותה של חבות במאוחד היא כי זכותו של הנושה לגבות את החוב כולו מחייב זה או מחייב זה או מקצתו מאחד ויתרתו מחייב אחר.
ג. הפעלת התחנות אינה בגדר מכר של המשיבה לסוכנים ואין לקבל את טענת ב"כ המערער כי על חבות הסוכנים חל סעיף במג'לה הנוגע להתחייבות של קונים מספר שאין לחייב את אחד על חובו של השני.
ד. צדק ביהמ"ש דלמטה כאשר סירב להמיר כנשוא העיקולים הזמניים את כספי המערער ולעקל את הבית הפרטי של המערער. הכל יודעים כי ביצוע פס"ד כספי על דרך מכירת הבית המעוקל ארוכה מאד למימוש להבדיל מהדרך של עיקול כספי הנתבעת שבידי צד שלישי.

(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני. עו"ד פ. קלינר למערער, עו"ד י. קנטור למשיבה. 8.6.72).

ע.א. 202/71 - מוחמד חזבון ואח' נגד ג'לאל איראני ואח'

*זכויותיו של בעל זכות שבדין לעומת בעל זכות שביושר שקדם לו.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט דורי) בת.א. 1350/64 - הערעור נדחה).

העובדות:
בשנת 1955 נתנה המנוחה מרים איראני יפוי כח בלתי חוזר למשיבים להעברת קרקע מסוימת על שמם וביפוי הכח אישרה המנוחה שקיבלה את התמורה המלאה עבור הקרקע. בשנת 1963 עשתה המנוחה הסכם עם המערערים להעברת חלק מהקרקע למערערים ותוך כחדשיים העבירה את הקרקע על שמם במשרד רשם הקרקעות ובמעמד העברה קיבלה המנוחה את התמורה לפי ההסכם. בין עשיית ההסכם ובין ביצוע ההעברה הוזהרו המערערים ע"י המשיבים שקיים יפוי כח בלתי חוזר ויפוי הכח אף ניתן להם לעיון. המשיבים הגישו תביעה לביטול הרישום של הקרקע ע"ש המערערים וביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשה. על כך הערעור.
החלטה - השופט לנדוי:
א. המדובר בעיסקה שנעשתה לפני חוק המקרקעין תשכ"ט וענין זה נדון לפי הדין הקודם.
ב. דיני היושר האנגליים קובעים שבין שני בעלי זכות שביושר עדיפה בדרך כלל
זכותו של בעל הזכות הקודמת בזמן, אך אם בעל הזכות המאוחרת השיג גם את הקנין שבדין יש וביהמ"ש מקיים את הקנין שבדין בידי מי שרכש אותו. זאת כאשר בעל הזכות המאוחרת יותר רכש את זכותו מלכתחילה בתום לב ובתמורה ובמקרה כזה אין נפקא מינה שאחרי רכישת הזכות שביושר שלו נודע לו על קיומה של הזכות שביושר הקודמת לו בזמן.
ג. כאשר בעל הזכות המאוחרת לא נתן תמורה בעת רכישת הזכות שביושר ובינתיים נודע לו על הזכות הקודמת לפני שרכש את הקנין שבדין לא יעמוד לו תום לבו ואין הוא זכאי לקנין שבדין. בענין דנא לא ניתנה התמורה בעת רכישת הזכות שביושר אלא בעת ההעברה ואז כבר ידעו המערערים על הזכות שביושר הקודמת לשלהם.

(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. עו"ד א. טויסטר למערערים, עו"ד בן-חיים למשיבים. 21.6.72).

ע.א. 593/71 - משה פורת נגד שרה מרגלית

*תביעה על פי שטר שהושלם ע"י האוחז.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט יהודאי) בת.א. 1600/69 - הערעור נדחה).

העובדות:
המערער והמשיבה היו שותפים בחנות במשך תקופה קצרה. המשיבה השקיעה בעסק 11 אלף ל"י שהופקדו בחשבון משותף של שני הצדדים וכאשר התפרקה השותפות לאחר כחדשיים מסר המערער לידי המשיבה שני שטרות ע"ס 11 אלף ל"י והוא קיבל לידיו את העסק. שני השטרות היו ריקים ופרטיהם מילאו ע"י המשיבה. הפרטים שהושלמו מתייחסים לתאריך עשיית השטר, תאריך הפרעון ,והמלה "במזומן" לאחר המלים "התמורה קיבלתי". שטר אחד נפרע ואילו שטר אחר בסך 6,000 ל"י לא נפרע. ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער בתשלום סכום השטר ועל כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
טענת המערער היא כי עילת התביעה היתה על פי השטר בלבד והשטר כפי שמולא מראה כי הוא נשען על תמורה המפורטת בגוף השטר דהיינו שהיא ניתנה במזומן ולטענת המערער הודתה המשיבה עצמה שמעולם לא מסרה מזומנים למערער וכי כספי השקעתה הוכנסו לעסק המשותף.
טענתו השניה של המערער היתה כי תוספת המלה "במזומן" מהווה שינוי מהותי בגוף השטר ובכך נפסל השטר.
אין חולק כי המשיבה הכניסה לעסק את הסכום של 11 אלף ל"י ושעם צאתה מן השותפות השאירה בידי המערער את החנות עם סחורות והציוד והמערער הוא שמכר כל זאת וקיבל את התמורה. המערער קיבל כסף מהמשיבה ונוכח צורת חיסול השותפות שלא ע"י פירוק זכאית המשיבה להחזרת השקעתה. ניתנה תמורה מלאה עבור השטר אלא שאופי נתינתה פורט אולי בצורה לא מדויקת. תוספת המלה "במזומן" אינה מהווה שינוי מהותי בשטר והמשיבה היתה זכאית למלא פרט זה.

(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. עו"ד ש. ינובסקי למערער, עוה"ד ד. כהן וא. כהן למשיבה. 29.6.72).

ע.א. 131/72 - ישראל גלזר נגד סרברו קניסר ושות' ואח'

*חיוב השותפות ושותפים בגין התחייבות אחד השותפים משפורקה השותפות.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לוין) בת.א. 3553/71 - הערעור נתקבל).

החלטה - השופט ח. כהן:
א. משניתנה הרשות להתגונן והתובע לא ערער על מתן רשות זו אלא בחר לנהל את המשפט כולו לגופו של ענין שוב אין טעם לבדוק בערעור אם הרשות להתגונן ניתנה כדין ולפיכך בנקודה זו אין לקבל טענת המערער.
ב. כאשר שותף אחד תוקף את השותף השני ומנסה לרוצחו הרי זו הודעת פירוק שותפות חד משמעית והודעה כזאת דיה לפרק שותפות.
ג. המערער שהלווה כספים לשותף לאחר שהשותף השני ניסה לרוצחו ידע על מעשה התקיפה אך אין לאמר על המערער כי ידע על שינוי בהרכב השותפות ועל תום קיומה כאמור בסעיף 44 לפקודת השותפויות. הקונסטרוקציה המשפטית הרואה במעשה התקיפה הודעת פירוק לחוד, וייחוס הידיעה למערער שמן הבחינה המשפטית ניתן לראות במעשה של השותף התוקף משום פירוק השותפות לחוד. על אף ידיעת המערער על מעשה התקיפה רשאי היה להמשיך להתיחס אל שותף זה כאל שותף בשותפות הנמשכת וקיימת כל עוד לא נמסרה הודעה כי השותפות פורקה.
ד. אפילו פורקה השותפות חוק הוא כי סמכותו של כל שותף לחייב את הפירמה נמשכת למרות הפירוק במידה שפעולותיו יש בהן צורך לסיים עיסקאות שהחלו בהן. מתוך חומר הראיות עולה כי השותף קיבל את הכספים עבור השותפות ולצרכי השותפות גם המערער וגם אותו שותף התכוונו למימון עיסקי השותפות ועל כן חבה השותפות בתשלום החוב למערער וכן חב בתשלום חוב זה אותו שותף שישב במאסר כאשר השותף השני קיבל את ההלואה.

(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. עו"ד ר. אנושי למערער, עו"ד ש. אלטף למשיב. 13.6.72).

ע.א. 517/71 - יוחנן אברהמוב נגד חג'ג יצחק ואח'

*עילות פינוי.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: קנת, מני, ושינבויים) בע.א. 445/70 - הערעור נתקבל).

העובדות:
המערער הינו דייר מוגן אצל המשיבים. אלה תבעו את פינויו של המערער בגין עילות שונות וביניהן הפרת חוזה השכירות ע"י הכנסת שינויים במושכר. בימ"ש השלום דחה את התביעה בגין העילות השונות וביחס להכנסת שינויים במושכר קבע כעובדה כי אכן הוכנסו שינויים אך דחה את תביעת הפינוי בקבעו כי אין ההפרה הזאת נכנסת בגדר עילת פינוי של סעיף 36 (2) לחוק הגנת הדייר כאשר "הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי קיומו מעניקלבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי". בענין דנא, אמר שופט השלום, אין חוזה השכירות קובע כי הבאת שינויים במושכר או בכלל הפרה אחרת של ההסכם מעניקה לבעל הבית זכות לתבוע פינוי. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בימ"ש השלום טעה בסברו שרק התנאים המפורשים בחוזה השכירות המעניקים זכות פינוי מהווה עילה לפי הסעיף הנ"ל ועל כן קיבל את הערעור וציוה על פינוי המערער. על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. צדק ביהמ"ש המחוזי כי לצורך עילת פינוי לפי סעיף 36 (2) הנ"ל הרי תנאי השכירות המעניקים את הזכות לתבוע פינוי אינם דוקא התנאים המפורשים בחוזה השכירות, אלא יש וניתן להסיק מכל הנסיבות את העובדה שקיימים תנאים מכללא שבלעדיהם
אין השכירות יכולה לעמוד. כאשר הדייר עושה מעשה שאינו עולה בקנה אחד עם קיום חיובו כשוכר, כאשר יש במעשה לפי דיני החוזים, כדי לזכות את בעל חוזהו בזכות הברירה לבטל את החוזה, אז ניתנת זכות ברירה כזאת גם למשכיר לבטל את חוזה השכירות ולתבוע פינוי.
ב. ברם אין לאמר על השינויים שהוכנסו במושכר שמהווים הפרה שירדה לשורש קיומה של השכירות, השינויים נעשו כדי להתאים את המושכר למטרת העסק שנקבעה מפורשות בחוזה השכירות ולא היה בהם לא משום הריסת המושכר ולא משום השחתתו ולא משום שינוי צורתו החיצונית. היה בהם בשינויים כדי להשביח את המושכר וליפותו. אפילו היתה כאן הפרה של תנאי בחוזה הרי לא היתה כאן הפרה של תנאי שבלעדיו אין השכירות יכולה לעמוד.
ג. זאת ועוד, המשיבים ידעו זמן ניכר לפני הגשת התביעה בדבר השינויים שנעשו ואפילו עמדה להם זכות הברירה לראות את השכירות כבטלה כמו בכל הפרת חוזה, חייבים היו להגיב תגובתם מיד ולהגיש את תביעת הפינוי. ע"י זה שהשאירו את המערער במושכר רואים אותם כמוותרים על זכותם לבטל את השכירות ובוחרים לקיימה ולדרוש פיצויים על הפרת החוזה.

(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. עו"ד י. ליזר למערער, עו"ד א. סוכובולסקי למשיבים. 13.6.72).

בג"צ 134/72 - רמיר חברה קבלנית בע"מ נגד עירית פתח-תקוה וסולל בונה

*פסילת מכרז לאחר שנשאר מציע יחיד.
(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי).

העובדות:
עירית פתח-תקוה פירסמה מכרז לבניית בית חולים ונדרש כתב ערבות על סכום של רבע מליון ל"י. טופס הערבות קבע תנאי שמשך הערבות תהיה לשלושה חודשים וכי הערבות תוארך לשלושה חודשים נוספים לפי דרישת העיריה. הוגשו הצעות של העותרת ושל סולל בונה. הצעתהעותרת הסתכמה ב- 7,3 מליון ל"י והצעת סולל בונה ב- 7,1 מליון ל"י. סולל בונה לא צירפה להצעתה ערבות בנקאית אלא נתנה שיק משלה ואילו בערבות הבנקאית של העותרת היתה טעות קולמוס וההתחייבות של הבנק היתה אמנם כי הערבות תוארך לפי דרישת העיריה בשלושה חודשים נוספים אך התאריך שנקבע לתום שלושת החודשים נרשם כאותו תאריך של תום שלושת החודשים הראשונים. היועץ המשפטי של העיריה החליט שיש לפסול את שתי ההצעות ולהכריז על מכרז חדש וזאת מן הטעם שלאחר שנפסלה ההצעה של סולל בונה בשל אי הגשת ערבות נשארה הצעת העותרת הצעה יחידה שהוגשה, ולפי תקנה 30 לתקנות העיריה בדבר ומכרזים הרי בדרך כלל אין ממליצים על קבלת הצעה יחידה שהוגשה. נימוק אחר לפסילה היה שכתב הערבות של העותרת לוקה בפגם שהתאריך שאמור להגמר בתום שלושת החודשים הנוספים הוא אותו תאריך של גמר שלושת החודשים הראשונים. בבג"צ צורפה סולל בונה כמשיבה ובנוסף לנימוקים שהעלתה העיריה הצביעה סולל בונה על פגם נוסף בכתב הערבות בכך שהוסף לו תנאי האוסר על העברת כתב הערבות ועקב הוספה זו אין המסמך עולה בקנה אחד עם הנוסח הנדרש במכרז. על פסילת המכרז בכללו הוגשה העתירה.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. כאשר מוגשות שתי הצעות ואחת מהן נפסלת אין לאמר תמיד על ההצעה שנותרה כי היא ההצעה היחידה שהוגשה. כאשר ההצעה שנפסלה הוגשה כדין ונבדקה ע"י ועדת המכרזים ונפסלה מחמת פגם שדבקה בה אין הועדה מנועה מלבדוק את ההצעה ולהתבונן במחירים הנקובים בה כדי להשוותם עם המחירים הנדרשים בהצעה האחרת. בכך יכולה
ההצעה הפסולה לספק לועדה את אחד הצרכים שלמענם פורסם המכרז וכיון שכך אין הכרח להתייחס אל ההצעה הכשרה כאל הצעה יחידה. רק כאשר ההצעה שנפסלה, נפסלה משום שלא הוגשה כדין, כגון שהוגשה באיחור או שלא קוים תנאי מוקדם אחר ושבגלל כן על הועדה להחזיר את ההצעה בלי לפתוח את המעטפה, אז ניתן לומר על ההצעה שנותרה שדינה כדין הצעה יחידה שהוגשה.
ב. הפגם שבתאריך בכתב הערבות של העותרת אינו מצדיק פסילתו. מתוך קריאת כתב הערבות ברור שזו טעות קולמוס בלבד ובנק המכבד את עצמו היה מקיים את תביעת הנערב ולא מסתמך על טעות הקולמוס. הדרישה שכתב הערבות יהא חד וחלק נועד למנוע משפטים עם נותן הערבות ואין לאמר שבמקרה כגון דא היה הדבר מגיע למשפט.
ג. אשר לפגם האחר בכתב הערבות שעליו עמדה סולל בונה - העיריה עצמה לא הסתמכה על פגם זה ואילו סולל בונה אינה יכולה להעלות פגם שלא הועלה ע"י העיריה. יש לראות את הענין כאילו העיריה קיבלה את הצעת העותרת וסולל בונה פונה בעתירה לפסול את הצעת העותרת באשר דבק פגם בכתב הערבות ובמקרה כזה היו אומרים לסולל בונה כי אין לה זכות לעמוד בדין ולהשמיע טענתה כלפי מתחרתה כאשר היא עצמה, סולל בונה, לא הגישה כתב ערבות.
ד. לטענת העיריה שאין לקבל את הצעת העותרת הואיל ומחירה עולה על האומדן בסך 7 מליון ל"י שהובא בפני ועדת המכרזים - ההתחשבות באומדן באה כדי לבדוק את הגינות המחירים המוצעים. בענין דנא אמנם קיים הפרש של 300 אלף ל"י בין הצעת העותרת לבין האומדן, אך אין זה הפרש שמעלה מקום לפקפק בהגינות המחירים המוצעים, ומה גם אם משוים את הצעת העותרת עם הצעת המשיבה השניה המצביעה על מחיר השוק העולה קצת על האומדן.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד ר. כספי לעותרת, עו"ד בר לעיריה, עו"ד שליט לסולל בונה. 27.6.72).

ע.א. 496/71 - אטיאס גסטון נגד רהוט נתיבות בע"מ ואח'

*המחאת חוב בערעור נדונה שאלת המחאת חוב וחיובו של החייב השני לפרוע את החוב שקיבל על עצמו ושהחייב הראשון היה חייב לשלמו. בענין דנא נעשתה עיסקה משולשת בה התקשרו שלושה צדדים וההמחאה נתפשת עפ"י כללי המג'לה. לפי סעיף 688 למג'לה צריך שנושא המחאה יהיה ידוע ולאו דוקא קצוב וכאן נשוא העיסקה היה ידוע. אולם אפילו לא עמדה העיסקה במבחן המג'לה אין לאמר שהעיסקה איננה בת ביצוע. מדובר כאן בחיוב שנטל על עצמו צד פלוני ויכולים צדדים להתקשר בכל קשר חוזי אף אם אינו מבוסס על צורה שבמג'לה וביהמ"ש יבצע התקשרות כל עוד איננה בלתי חוקית או אינה נוגדת את הסדר הציבורי. כמו כן הוכח שבידי המשיבה הרביעית היו כספים ועל כל פנים בשעת עשיית ההסכם הצהירה שיש בידה כספים שהיא חייבת למשיבה הראשונה ושאותם התחייבה למסור למערער תמורת ביצוע עבודה מסוימת. אי לכך יש לחייב גם את המשיבה הרביעית לשלם את החוב באופן הדדי עם המשיבה הראשונה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ש. ארליך למערער, עו"ד ג. קלינג למשיבה. 28.6.72).

ע.א. 590/71 - פלוני נגד פלונית ואח'

*מזונות המערער שהינו מרצה באוניברסיטה ומדען חוייב בתשלום מזונות לאשתו ושלושת ילדיו הקטינים בסכום של 1200 ל"י לחודש. שכרו של המערער ברוטו הינו כ- 1700 ל"י לחודש ולטענתו אין בכוחו לשלם סכום כה גבוה כמזונות. ביהמ"ש המחוזי חייב אותו בסכום של 1200 ל"י לחודש בלכתו לפי הכלל שעל הנתבע לעשות מאמצים כדי לספק לבני משפחתו את הכספים הדרושים להם כדי להבטיח להם את מחייתם ברמה שהם היו רגילים לה והמערער יכול להתאמץ ולהרויח יותר. בקבלו את הערעור על גובה המזונות ציין ביהמ"ש העליון כי נכון הדבר שאביהם של ילדים קטינים ובעלה של אשה נטושה לא ישמע בטענה שאין ידו משגת לשלם מזונות. אך זאת כאשר הוכח בביהמ"ש שיש יסוד לחשוד בבעל שאינו משתכר במידה שיכול לעמוד בחבותו כלפי אשתו וילדיו. מה שאין כן בנתבע אשר לכאורה עובד עבודה מלאה ומשתכר לפי מידת יכולתו. בנסיבות המקרה דנא יש לקבוע את סך הכל המזונות שעל המערער לשלם בסכום של 950 ל"י בלבד.

(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד י. מרחבי למערער, עו"ד ש. כהן למשיבים. 28.6.72).

ע.א. 332/71 - אשר אפללו ואח' נגד אברהם מנסורה ואח'

*חלוקת אחריות בתאונת דרכים המערער נהג במשאית והמשיב נהג אוטובוס אגד. המשיב החל לעקוף את המערער בכביש צר ותוך כדי כך סטה ימינה והתקרב אל המשאית. נהג המשאית ראה עצמו נאלץ לרדת לשוליים הימניים שהיו זרועים סלעים וכתוצאה מכך התהפכה המשאית על נוסעיה ושניים נפצעו. ביהמ"ש המחוזי ראה את המשיב אשם ב- 20 אחוז ואילו את נהג המשאית ב- 80 אחוז. ביהמ"ש העליון קבע כי יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים במידה שוה. לנוכח נסיבות הענין ובהתאם לעדות מומחה כי התגובה הטבעית של נהג רכב נעקף הוא לסטות ימינה אם המכונית העוקפת סוטה ימינה, אין לאמר כי נהג המשאית אשם בתאונה יותר מאשר נהג האוטובוס.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. עו"ד ריבק למערערים, עו"ד ר. רון למשיבים. 26.6.72).

ע.א. 262/71 - סטרפלסט בע"מ ואח' נגד דב גדעוני ואח'

*תפישת נכסים ע"י נאמן בפשיטת רגל המשיב מספר 1 הוא פושט רגל (להלן - פושט הרגל) והמשיב מספר 2 הוא הנאמן על נכסיו (להלן - הנאמן).

הנאמן לא מצא במפעלו של פושט הרגל נכסים שהיו צריכים להיות שם ולאחר שנודע לו כי פושט הרגל עמד להיות שותף אצל המערערת השיג צו חיפוש לפי סעיף 48 לפקודת פשיטת הרגל נגד המערערת מספר 1. בצו נאמר כי החיפוש יערך אצל (המערערת מספר 1) "או בכל מקום אחר". הנאמן לא מצא את מבוקשו אצל המערערת מספר 1 ועל כן עשה חיפוש במפעלה של המערערת מספר 2. באותו מקום מצא חלק מהנכסים ותפש אותם. המערערת ביקשה ביטול הפעולות של הנאמן. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה והערעור על כך נדחה. צו החיפוש המקורי התייחס למפעל המערערת או בכל "מקום אחר" וממילא יכול היה הנאמן לחפש במפעל השני אשר למעשה הינו מפעל של המערערת הראשונה והמנהל הוא אותו מנהל אלא שהבעלים הרשומים הינה חברה אחרת. אפילו אם מבחינה טכנית פורמלית עשה הנאמן מעשה השגת גבול הרי משמצא את הנכסים אצל המערערת השניה זכאי ואף חייב היה לתופשם בתוקף סמכותו הכללית לפי סעיף 47 לפקודה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ח. גולדשמיד למערערת, עו"ד ל. נודלמן לנאמן, עו"ד א. חרוץ לכונס הנכסים. 14.6.72).

ע.א. 391/71 - קימל עמית ואח' נגד דוגלס ויקטור פול

*פירוש הגבלה בפוליסת ביטוח המערערים היו מבוטחים אצל המשיבים בפני גניבה והפוליסה הוציאה מכלל ביטוח "כסף מזומן". אירעה פריצה בדירת המערערים ונגנבו בין היתר כ- 3000 דולר. טענת המשיבים היתה כי המונח "כסף מזומן" כולל גם שטרי כסף של מדינה אחרת ולא רק כסף ישראלי, ואילו המערערים טענו כי המונח "כסף מזומן" מוגבל לכסף שהוא הילך חוקי בישראל. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת המשיבים והערעור על כך נדחה. את הפוליסה יש לפרש לפי משמעותה הטבעית והסבירה וקשה להעלות על הדעת שבלשון בני אדם המונח "כסף מזומן" מתייחס אך ורק לשטרי כסף של המדינה שבה נעשה חוזה הביטוח.

(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד מ. בן-דור למערערים, עו"ד ב. יקותיאלי למשיב. 27.6.72).

ע.א. 336/71 - יואב ארליך ואח' נגד משה קלין

*חלוקת אחריות בתאונת דרכים המשיב ואביו הלכו בשעת ערב בצדו הימני של כביש בקרית טבעון. באותו צד לא היתה מדרכה בעוד שבצדו השמאלי של אותו רחוב יש מדרכה ואף תאורה. מאחוריהם התקרבה מכונית פרטית נהוגה בידי המערער ולפתע סטה המשיב מהשוליים אל תוך הכביש ונפגע ע"י המכונית. ביהמ"ש קבע שהמשיב עצמו אשם אף הוא באסונו וחילק את הרשלנות במידה שוה בין הנהג לבין הנפגע. ביהמ"ש העליון אישר את מסקנות ביהמ"ש דלמטה כי נהג המכונית אשם ברשלנות באשר נסע קרוב מדי לשולי הכביש למרות שראה מרחוק את הולכי הרגל. עם זאת מצא ביהמ"ש העליון כי יש לחלק את הרשלנות במידה של שני שליש על הנפגע עצמו ושליש על הנהג.

(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ש. ילניק למערערים, עו"ד ש. אבני למשיב. 20.6.72).

ע.א. 173/71 - טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נגד עו"ד לויסון ואח'

*תשלום שכ"ט בביצוע משכנתא שלושת המשיבים הראשונים נתמנו לכונסי נכסים של חברת הולנדר. חברה זו קיבלה מהמערערת הלואה ולהבטחת פרעונה מושכן בית של החברה. לאחר שנתמנו כונסי הנכסים הגישה המערערת בקשה לביצוע המשכנתא ללשכת ההוצאה לפועל ונתמנה כונס נכסים על הבית לפי בקשת המערערת וביהמ"ש צירף עו"ד ככונס נכסים נוסף (להלן - עוה"ד). בתנאי שטר המשכנתא נאמר במפורש כי ביצוע שטר המשכנתא ושכ"ט עו"ד יחולו על החברה ואעפ"כ החליט ביהמ"ש המחוזי להטיל את שכ"ט עוה"ד על המערערת. הערעור על כך נתקבל. אין סימוכין שביהמ"ש ימנע מלהטיל את ההוצאות בהתאם למותנה בשטר המשכנתא. אשר לנימוקו של ביהמ"ש כי לאחר שמונו כונסי נכסים על כל נכסי החברה לא היתה נחוצה הפעולה בהוצל"פ - גם אם כך הדברים אין הצדקה להטיל את ההוצאה על המערערת. לא הרי האינטרס של בעל משכנתא כהרי האינטרס של כלל הנושים ובעלי החברה. גם אם נמצא בדיעבד שלא היה צורך במינוי כונסי הנכסים המיוחדים למשכנתא אין זאת אומרת שמלכתחילה היתה הבקשה שלא בתום לב.

(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן. עו"ד א. אדליסט למערערת, עוה"ד ס. וולף ומ. צבינרי למשיבים. 20.6.72).

ב.ר.ע. 107/72 - גוטרמן מרדכי נגד אבנר ארליך ואח'

*הזמנת כונס נכסים כצד במשפט בין הצדדים כונס נכסים הוא עושה דברו של ביהמ"ש (או של הבורר מקום בו נתמנה בורר) ואינו נוגע בדבר הסכסוך שבין הצדדים. לפיכך לא היתה חובה על השופט לשמוע את
דבר כונס הנכסים בטרם נתן את ההחלטה שמבקשים לערער עליה. בורר וכונס נכסים יכולים לכהן לכאורה זה בצדו של זה וביהמ"ש רשאי היה למנות כונס נכסים בצד הבורר.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 19.6.72).

בג"צ 238/72 - יורם לנדסברגר נגד ועדת השחרורים ואח'

*שחרור ברשיון העותר מרצה עונש מאסר ובקשותיו להשתחרר ברשיון נדחו. לאחר פניות שונות ולאור טענתו כי הוא רוצה לעזוב את הארץ החליטה ועדת השחרורים לאפשר לו להתהלך חופשי כדי שיוכל להסדיר את יציאתו מהארץ ובתנאי שיצא את הארץ עד 20 ביוני 1972. לפני תאריך זה פנה העותר לבג"צ וטען שאין לו כונה לעזוב את הארץ וכי אין זה חוקי להתנות את שחרורו ברשיון בכך שיעזוב את הארץ. הצו על התנאי בוטל. אין פסול בתנאי כזה לרשיון כאשר העותר הוא עצמו סומך בקשתו לרשיון לשחרור מוקדם על תכנית לעזיבת הארץ.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. עו"ד א. בן-אפרים לעותר, עו"ד חשין למשיבים. 25.6.72).

בג"צ 112/72 - ויצמן אברהם נגד עירית ת"א ואח'

*מסירת עבודה במכרז במכרז לניקוי צנורות ביוב נותרו שתי הצעות של העותר ושל המשיבה השניה ועל אף היות הצעת העותר זולה יותר החליטה העיריה לקבל את הצעת המשיבה השניה. העתירה נגד החלטה זו נדחתה. העותר היה ידוע לעיריה מעבודה קודמת שלא בוצעה להנחת דעתה וגם הפעם הזמינה העיריה את העותר לבצע עבודה לנסיון שלא עלה יפה וכיון שכך קיבלה ועדת המכרזים את ההצעה היקרה יותר. אין פסול בהחלטה זו של ועדת המכרזים.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד א. אנדוניו לעותר, עוה"ד סמואל והרצוג למשיבים. 15.6.72).

המ' 215/72 - יצחק משיח נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (תקיפת עובד ציבור) המערער הורשע בבימ"ש השלום בעבירות של השגת גבול פלילית, תקיפה, תקיפת עובד ציבור ואיומים וכל זאת במחלקת הפיקוח של עירית ת"א כאשר בא לדרוש מקום לעיסוק ברוכלות. בשל עבירות אלה הטיל שופט השלום על המערער שלושה חודשים מאסר בפועל וחמישה חודשים על תנאי. ביהמ"ש המחוזי החמיר בעונשו של המערער וקבע כי כל שמונה החודשים יהיו מאסר בפועל. הערעור על כך נדחה. אמנם כאשר נתקבל ערעורה של המדינה כבר היה לאחר ריצוי העונש של שלושה חודשי מאסר, אולם לנוכח חומרת המעשה ולנוכח הצורך להגן על עובדי הציבור אין מנוס מלשלוח את המערער שנית לכלא למרות שבדרך כלל אין בימ"ש לערעורים מחליט בקלות לשלוח אדם שנית לכלא לאחר שגמר לרצות את עונש המאסר.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. פישמן למבקש, עו"ד יאראק למשיבה. 21.6.72).

בג"צ 224/72 - גאולת הכרך בע"מ נגד שר האוצר

*תביעה להחזרת קרקע שהופקעה בשנת 1967 פירסם שר האוצר הודעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) לפיה הופקע שטח אדמה שהיה רכוש החברה העותרת. זו תבעה פיצויים ומשתמו
ההליכים המשפטיים לענין הפיצויים שולמו לעותרת הפיצויים. בשנת 1971 נודע לעותרת שחלק קטן מהשטח שהופקע, כדונם בערך, בולט מעבר לכביש שלצורך סלילתו הופקעה הקרקע. אי לכך פנתה העותרת לבג"צ וביקשה כי אותו שטח קרקע יוחזר לה. עתירתה נדחתה. מבלי להכנס לשאלה אם רשאי שר האוצר לבטל את ההפקעה אם לאו, על כל פנים כלל גדול הוא שבג"צ איננו מתערב אלא לפי פניתו של אדם שהזדרז ולא השהה את עתירתו. כאן עברו למעלה מ- 5 שנים מן ההפקעה ולא מן הראוי שבג"צ יתערב ויהפוך את סדרי הקנין באדמה על פיהם לאחר שזו הוקנתה למדינה. הטענה שעד היום לא ידעה העותרת כי חלק מן הקרקע לא השתמשו בו לסלילת הכביש איננה טענה. העותרת יכלה לדאוג למדידת השטח בזמנו לפני גביית הפיצויים ורישום הקרקע ע"ש המדינה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. עוה"ד וירניק ושוב לעותרת. 21.6.72).

ע.פ. 32/72 - פתחי ג'באלי נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (נסיון לאונס) המערער העלה שתי תיירות למשאיתו כטרמפיסטיות והוביל אותן לשדה מרוחק מישוב ושם ניסה בכח לאנוס אחת הנשים. מפאת התנגדותה התקיפה של האשה לא הצליח לבצע זממו. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער למאסר של שנתיים וחצי ופסל אותו מנהיגה לתקופה של שלוש שנים מזה שנה אחת בפועל. הערעור על חומרת העונש נדחה. אמנם נסיבותיו המשפחתיות של המערער הן קשות, ברם על ביהמ"ש למנוע מעשי נהגים ההופכים את כבישי הארץ למלכודת לבחורות ולנשים המבקשות הסעה חינם. כשזה קורה עם נשים מחו"ל מוציא הדבר גם דיבת הארץ רעה בפני העולם כולו.

(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד עצמון למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 19.6.72).

ע.פ. 352/71 - אברהם טל נגד מדינת ישראל

*הרשעה בזיוף שיקים על יסוד עדות גרפולוגית שיק שנעלם ממזכירות מושב מלילות נפדה בבנק בבאר-שבע ושיק אחר שנעלם מספר חודשים לאחר מכן מתושב בית הגדי נפדה בבנק אחר. המערער נחשד בביצוע שני המעשים הנ"ל. דוגמאות של כתב ידו נשלחו לבדיקת מומחית לכתב יד של המשטרה וזו חוותה דעתה באופן חד משמעי כי שני השיקים האמורים נכתבו בידי המערער. ביהמ"ש קיבל את דברי המומחית מטעם המשטרה וביסס על כך את הרשעת המערער. הערעור על ההרשעה נדחה. נוסף לעדות המומחית יש גם להוסיף כי למערער היתה ההזדמנות לגנוב הן את השיק במזכירות מושב מלילות והן את השיק אצל תושב בית הגדי. כיון שכך רשאי היה ביהמ"ש להרשיע את המערער בזיוף השיקים. הקופאים בבנק לא זיהו את המערער אך מכיון שאין דרכן של בריות לזייף לשם שעשוע רשאי היה השופט לקבוע שהמערער הסתייע במלאכת הגביה ע"י אלמוני ומכאן שביצע גם את עבירות השמוש במסמך מזוייף והמרמה. ביהמ"ש העליון דן בהרחבה בשאלת הסתמכות על עדות מומחה לכתב יד וציין כי מקצוע הגרפולוגיה הגיע לדרגה גבוהה ואפשר לסמוך על כושרו של מומחה כזה. עם זה קיימת הסכנה של טעות ולגבי עד מומחה מצטרפת הסכנה שהעד נוטה לבעל דין שהזמין אותו, אך אלה הם שיקולים שהשופט הדן בענין חייב להביא בחשבון בהגיעו למסקנתו. בענין דנא הובאה בפני השופט חוות הדעת של המומחית, שהיא עובדת מדינה ללא נטיות, והראיה נשקלה ע"י ביהמ"ש דלמטה בכל הזהירות.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד קזיס למערער, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 11.6.72).

ב.ר.ע. 87/72 - משה אלבוים נגד חברת פרץ אפשטיין

*טענת "פרעתי" בתביעה לביצוע שטר בערעור זה נדונה בהרחבה טענת פרעתי הנטענת בפני יו"ר ההוצל"פ כאשר ניתןפס"ד וכן כנגד שטר משכנתא וכד'. לענין ביצוע שטר הרי אם טוען הנתבע פרעתיבהגישו התנגדות תוך 10 ימים, שהוא המועד של התנגדות לביצוע שטר, יכולה הטענהלהתייחס לתקופה שלפני הגשת השטר לביצוע והענין יועבר לדיון בפני ביהמ"ש. אםלא הוגשה התנגדות לביצוע וטענת פרעתי מועלית לאחר התקופה של 10 ימים יכולהטענת פרעתי להתייחס אך ורק לתקופה שלאחר הגשת השטר לביצוע. במקרה דנא הועלתהטענת פרעתי לאחר שעברו עשרה ימים והתייחסה לתקופה של לפני הגשת השטר לביצוע.אעפ"כ זכה המערער בערעור וזאת מכיון שהאזהרה לביצוע השטר לא נוסחה בהתאם לתקנות ולא נאמר בה שלחייב זכות להתנגד לביצוע השטר תוך המועד הקבוע בתקנות.השמטת הערה זו המסבירה לחייב את זכותו להתנגד לביצוע השטר יורדת לשורשו של ענין ולפיכך האזהרה כאילו לא הוגשה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"דסטנר למבקש, עו"ד בנציון מזרחי למשיבה. 14.6.72).

בג"צ 218/72 - עוטמאן סלימאן נגד המפקד הצבאי פיקוד מרכז

*צו הגבלת תנועה של חבר רק"ח ערבי מכח תקנה 109 לתקנות ההגנה הוציא המשיב צו המגביל את תנועותיו של הותר,שהוא חבר מרכז רק"ח. העותר טוען כי הוא מופלה לעומת חברי רק"ח היהודים שתנועותיהם אינן מוגבלות. העתירה נדחתה. על פי התקנה הנ"ל מוסמך המשיב להגביל תנועותיו של אדם כשהדבר דרוש לצרכי הבטחון ואם המשיב סבור כי התנהגות העותר דורשת הגבלת תנועותיו לא בנקל יבוא ביהמ"ש ויתערב בדבר. אשר לטענה בענין החבריםהיהודים של רק"ח - הרי לא הועלתה טענה כי הוגבלו תנועותיהם של כל החבריםהערבים של תנועה זו ואין בכך כלום שחברים יהודים של מרכז המפלגה לא הוגבלו.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד א. מלמד לעותר. 15.6.72).

ע.פ. 200/72 - יצחק אלבז ואח' נגד מדינת ישראל

*הרשעה באינוס של נאשם ש"נכח" כשחבריו אנסו

4 צעירים הלכו בעקבות במתלוננת בכוונה משותפת להשיג מטרה בלתי חוקית של אינוס המתלוננת ולבסוף השיגוה ושנים אנסוה ואילו שנים אחרים ובכללם המערערעשו בה מעשה מגונה. המערער הורשע במעשה האינוס כנושא באחריות פלילית לאינוסשנעשה בידי שנים אחרים. הערעור על ההרשעה נדחה. המערער עמד בריחוק מה ממקוםהמעשה כאשר בוצע האונס, אך לא היה במרחק המפריד כדי להוציא את המערער מכלל"נוכחות" במקום המעשה. כל הארבעה הלכו ביחד בכוונה משותפת לבצע את העבירהובשעה שמקצתם ביצעו את העבירה עמד המערער במרחק מה וחיכה לתורו. היתה זומסכת אחת של עבירה מבחינת הזמן והמקום כך שכל אחד עודד את השני במעשיוועל אחד היה שותף. כן דחה ביהמ"ש את הערעור של שני נאשמים על חומרת העונששל תשעה חודשים מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי. ביהמ"ש ציין כי הוא סומך ידו עלהחלטת ביהמ"ש כי בעבירות מסוג זה אין להסתפק בהעמדת נאשמים במבחן למרותגילם הצעיר ועל אף המלצות שירות המבחן והתובע, להעמיד את המערערים במבחן.