המ' 397/72 - חיים גלם נגד מדינת ישראל
*סיוע לעבירת תקיפה הנובעת מעבירת מין המבקש הועמד לדין בשל שלוש עבירות: הצעות בלתי מוסריות, איום במעשה אלימות ותקיפה. ביהמ"ש האמין לעדות המתלוננת והיה מוכן להרשיע על יסוד עדות המתלוננת בלבד, אלא שבענין ההצעות הבלתי מוסריות אמר ביהמ"ש כי החוק דורש סיוע וכזה לא היה. לכן זיכה את המערער מעבירה זו והרשיעו בשתי העבירות האחרות. ערעורו של המבקש נדחה. טענת המבקש היא כי כאשר הועמד לדין בעבירות שנתלוו להצעה הבלתי מוסרית והוו חלק ממנה הרי צריך סיוע לא רק לגבי העבירה המינית אלא גם לגבי העבירות האחרות הקשורות עמה. ביהמ"ש דלמטה ציין כי גם אם יש צורך בסיוע העבירות האחרות הרי לגבי עבירות אלה הוא מצא סיוע. ביהמ"ש העליון בדחותו את הערעור ציין כי הוא תמים דעים עם ביהמ"ש דלמטה שיש סיוע מספיק לגבי העבירות שבהן הורשע המערער. אשר לעונש - ביהמ"ש דלמטה גזר על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל והפעיל שלושה חדשי מאסר על תנאי. לנוכח נסיבות המקרה, היינו שהמתלוננת ביקשה למחול למערער, וכן כי המערער נישא בינתיים לחברתה של המתלוננת והיא כעת בסוף הריונה וקרובה ללדת, החליט ביהמ"ש העליון להעמיד את עונש המאסר על 6 חודשים ועליהם נתווספו שלושת חודשי המאסר על תנאי שהופעלו.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ח. קאזיס למבקש, עו"ד ע. נתן למשיבה. 25.7.72).
ב"ש 133/72 - אילן ברנס נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה המבקש הורשע בעבירה של בריחה ממאסר כאשר היה עצור בקשר לעבירת התפרצות בעוד שזוכה מאשמת התפרצות. הדיון נדחה לשם קבלת תסקיר קצין מבחן במשך חודש וחצי והוחלט כי המבקש ישאר במעצר עד מתן גזר הדין. עררו נתקבל. השופט קיסטר שבפניו התבררה הבקשה ציין את הנימוקים שהועלו בעד המשך מעצרו של המבקש לעומת נימוקי המבקש לשחרורו ממעצר, והגיע למסקנה שעליו להתערב בהחלטת המעצר ולשחרר את המבקש בערובה. השופט קיסטר העיר כי סעיף 4 לחוק דרכי הענישה שלפיו אין לאסור קטין אלא לאחר קבלת התסקיר קצין מבחן, הוא סעיף קטיגורי ורק במקרים מיוחדים לא ישחרר ביהמ"ש קטין כזה ממעצרו בזמן ההמתנה לתסקיר כי אחרת מטרת הסעיף מסוכלת.
(בפני: השופט קיסטר. 2.8.72).
ע.פ. 194/72 - ליאון זילאנסקי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הברחת סמים) הנאשם יצא מן הארץ בשנת 1961 וחזר לאחרונה לישראל כתייר וכאן בא לידי הסכם עם תושב הארץ בדבר הבאת אלפי כדורי ל.ס.ד. לישראל. הנאשם חזר לארה"ב ושב לישראל עם כדורי ל.ס.ד. האמורים. כאן נתפש ע"י המשטרה ונדון לשלוש שנות מאסר מזה מחצית על תנאי. המערער ערער על חומרת העונש והמשיבה על קולת העונש ושני הערעורים נדחו. ביהמ"ש העליון ציין את החומרה שבעבירת סמים ואת הצורך להחמיר בדינם של עבריינים כאלה. ביהמ"ש ציין כי למעשה לא היה מוצא צידוק לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים בלבד אלמלא נימוק אחד שהחומר ל.ס.ד. הוסף לרשימת הסמים
המסוכנים סמוך לפני שהנאשם ביצע את העבירה והנאשם הוא האדם הראשון שהובא לדין בישראל בשל העבירה הנוגעת לסם ל.ס.ד. עובדה זו אין בה משום הגנה מפני האישום אך יש בכך משום הצדקה שלא למצות עם הנאשם את הדין.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, עציוני. עו"ד ל. פיין למערער, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 25.6.72).
ע.פ. 184/72 - רחמים בנאי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפה ושוד) המערער נדון לשנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי בשל תקיפת פקידה של חנות סופרמרקט, איום עליה באקדח צעצועים, חבלה בה ונטילת שקית שהכילה למעלה מ- 13 אלף ל"י מן הפקידה. הערעור על חומרת העונש נדחה. המעשה הינו חמור ומעשי שוד לאור היום הם כה רבים שהעונש נראה הולם את הנסיבות הענין. אלמלא הנסיבות לקולא של המערער היה מקום להחמיר יותר בעונשו.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. המערער לעצמו, עו"ד גולדמן למשיבה. 18.7.72).
ע.פ. 28/72 - אברהם רימון נגד מדינת ישראל
*הסכם בין נאשם לתביעה המערער ביצע שורה של עבירות ואחת מהן יום אחד לפני שעמד להתחיל בירור משפטו. היה הסכם בינו לבין המשטרה שיודה באשמות ואז יתבקש ביהמ"ש שלא להטיל עליו עונש מאסר אלא להאריך עונש של מאסר על תנאי שהיה קיים נגדו. ברם ההסכם נעשה לפני שעבר את העבירה לפני בירור המשפט. העבירות היו מסוג של גניבת רכב והמערער נדון לשלוש שנות מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי באופן שביחד ירצה 4 שנות מאסר בפועל. ערעורו של המערער נדחה. ההסכם שעשתה אתו המשטרה היה לפני ביצוע עבירתו האחרונה ועם ביצוע עבירתו האחרונה לא היה עוד ערך להסכם. גם בלאו הכי לא היה בהסכם הנ"ל כדי לקשור את ביהמ"ש ועובדת ההסכם הובאה לידיעת ביהמ"ש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, קיסטר. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד ברסלע למשיבה. 31.5.72).
ע.פ. 176/72 - מורד חי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (אינוס) המערער הורשע עפ"י הודאתו באינוס ונדון לשנה אחת מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי וכן נפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה במשך שנה אחת. הערעור על חומרת העונש נדחה. למערער אין הרשעות קודמות והוא פעל בהשפעת בריון שבעל את המתלוננת, זונה, לפני שהמערער ניגש אליה. כמו כן המליצה קצינת המבחן על העמדת המערער למבחן. אילו היה מדובר רק בטובתו של המערער צריך היה להענות להמלצה. אבל ביהמ"ש המחוזי ראה לפניו גם את טובת הציבור ואין לומר שביהמ"ש שגה בשיקוליו. לנוכח התפשטות הפשיעה בארץ ובכלל זה עבירות מין חמורות אין ברירה אלא לדון את המערער למאסר.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, קיסטר. עו"ד ש. בן-יעקב למערער, עו"ד גולדמן למשיבה. 5.7.72).
ע.פ. 132/72 - צילה ברנד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (החזקת סמים) המערערת הורשעה בביהמ"ש המחוזי בעבירה של החזקת חצי ק"ג חשיש ובנסיון ליצאו לחו"ל. היא נדונה לעונש מאסר בפועל של שלושה חודשים ותשעה חודשים על
תנאי. בהסכמת ב"כ המדינה נתקבל ערעורה של המערערת. ביהמ"ש העליון מתייחס בדרך כלל בחומרה רבה לעבירות מסוג זה ומחייב הטלת עונש מאסר בפועל. ברם המקרה דנא הינו יוצא דופן. המערערת היתה בת 18 כשעברה את העבירות ופעלה בהשפעתו של תייר שבינתיים עזב את הארץ. העבירות נעברו לפני כשנתיים ותסקירי שרות המבחן שהוגשו לביהמ"ש ולביהמ"ש העליון הם חיוביים וכוללים המלצה למבחן. המערערת נקלטה בינתיים בקיבוץ ובמשך 9 חודשים השתלבה יפה בחיי הקיבוץ. גם ב"כ המדינה הביע את הדעה כי שליחתה של המערערת למאסר עלולה לחבל בתכנית השיקום שלה. בנסיבות אלה בוטל המאסר בפועל והמאסר על תנאי הועמד על תקופה של שנתיים.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, קיסטר. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד ז. פריד למערערת, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 5.6.72).
ע.פ. 260/72 - מדינת ישראל נגד דוד אבוטבול
*קולת העונש (סרסרות לזנות) המשיב הורשע בסרסרות ומעשה זנות בכך שהשפיע על המתלוננת לעזוב את בעלה ובמשך תקופה של 7 שנים חי עם המתלוננת והיא עסקה בזנות והוא חי על רווחיה. כאשר זו ביקשה לחדול מאורח חיים זה איים עליה המשיב. בינתיים התחתן המשיב ולפני ביהמ"ש הובאה תעודה שאשתו סובלת ממחלה ממארת. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המשיב עונש של 6 חודשים מאסר בפועל ו- 18 חודשים מאסר על תנאי. הערעור על כך נתקבל. לא היתה הצדקה לעונש הקל שהוטל על המשיב לפי מידת העונשים שבתי המשפט נוהגים להטילם על עבירה חמורה כזו; ניצול המערערת נמשך 7 שנים; ולמשיב רשימה ארוכה של הרשעות קודמות. אשתו של המשיב צפויה לסבל אם המשיב יכלא לתקופה נוספת ואת הגורם הזה מביא ביהמ"ש העליון בחשבון בהטילו על המשיב את העונש הראוי לו. לאור כל האמור החליט ביהמ"ש העליון כי כל העונש יהיה שנתיים מאסר בפועל.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. עו"ד גולדמן למערערת, המערער לעצמו. 18.7.72).
ע.פ. 102/72 - יעקב דנון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות מרמה) בהיותו שוטר ביצע המערער מספר עבירות מרמה כאשר רכש מסוחרים שונים בירושלים סחורות נגד שיקים ללא כיסוי. הוא הציג את עצמו כשוטר ובכך ודאי עורר מידה גדולה של אימון בו ע"י הסוחרים. הערך הכללי של הסחורות שקיבל הוא למעלה מ- 5,500 ל"י ואת רוב הסחורות מכר מיד בחצי מחיר ואת הכסף בזבז על בילויים עם חברים וחברות אם כי הוא נשוי ואב לילדים. המערער נדון לשלוש שנות מאסר שמהן שנה וחצי מאסר בפועל וערעורו על חומרת העונש נדחה.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. המערער לעצמו, עו"ד ע. נתן למשיבה. 25.7.72).
ע.פ. 186/72 - עבד אבוג'ודה ואליהו לוי נגד מדינת ישראל
*השוואת ענשים בין שנים שביצעו יחד עבירה שני המערערים הורשעו עפ"י הודאתם בקבלת רכוש גנוב וביהמ"ש הטיל על אבוג'ודה מאסר של שנה וחצי ועל לוי מאסר של שלוש שנים. ערעורו של אבוג'ודה נדחה ואילו ערעורו של לוי נתקבל. גם ב"כ המדינה הסכימה שלפי הנסיבות שבהן נעברו העבירות אין הבדל של ממש בין שני המערערים. ביהמ"ש דלמטה ראה כנראה יסוד להבחנה בין שני המערערים בשוני של ההרשעות הקודמות של כל אחד מהם. אולם כדי למנוע הרגשת קיפוח והפליה אצל המערער לוי יש להשוות את ענשו של לוי לענשו של השני.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד לוין למערערים, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 10.7.72).
ע.א. 204/71 - בנק לאומי בע"מ נגד איזלקו בע"מ ואח'
*פירוש סעיפים בהסכמים בערעור זה מעורבים ששה צדדים ונדונו משמעותם של סעיפים שונים בזכרון דברים שנערך וכן הסכמים והסדרים שנעשו בין המשיבים לבין עצמם ובין המערער לבין חלק מהמשיבים. ביהמ"ש העליון אישר את מסקנות ביהמ"ש המחוזי ביחס למשמעות ההסכמים וההסדרים. כן קבע ביהמ"ש שלערעור כי צד הפונה לביהמ"ש בדרך של טען ביניים איננו הופך בכך בלבד כצד לסכסוך שבין השניים שנגדם הוגש ההליך בטען ביניים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד טויסטר למערער, עוה"ד שאנן, קלוג ושטרן למשיבים. 25.7.72).
ע.פ. 104/72 - אנטון ראב נגד מדינת ישראל
*סבירות צו בדבר רישוי עסקי מועדוני קלפים הוצאו תקנות ע"י שר הפנים בדרך של צו המחייב בעלי עסקים למשחק קלפים בקבלת רשיון. בצו לא נקבעה כל תקופת מעבר שבה רשאים בעלי מועדוני הקלפים לבקש ולקבל רשיונות. המערער הועמד לדין בגין ניהול עסק של משחק קלפים ללא שקיבל רשיון והורשע וערעורו נדחה. ביהמ"ש העליון אמנם קיבל את הטענה כי העובדה שלא נקבעו הוראות מעבר לעסקים קיימים פוגמת בצו וכי טענת אי הסבירות הינה מבוססת, אולם קבלת טענה זו של המערער אינה צריכה להביא לפסילת הצו ולבטול הרשעת המערער. אין ביהמ"ש צריך לבטל חקיקת משנה בלתי סבירה אלא הוא יכול להורות על הפסקת הביצוע של חקיקת משנה כזו. במקרה דנא הפסקת הביצוע אינה צריכה לחול על הצו בשלמותו אלא יש לצמצם אותה לאותם המקרים הנמצאים בתחומי הוראות המעבר החסרות. על כן אין לבצע את הצו לגבי בעל עסק שהגיש את בקשתו לרשיון תוך זמן של חודש ימים מפרסום הצו הנראה כזמן סביר להגשת בקשה לרשיון. המערער דנא לא הגיש בקשה לרשיון והמשפט נגדו הוגש כחודשיים וחצי לאחר פרסום הצו ועל כן יש לדחות את ערעורו.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד י. קוסט למערער, עו"ד ד. בניש למשיבה. 1.8.72).
ע.א. 458/71 - פיוניר קונקריט ישראל בע"מ נגד יהושע ולנסי
*שאלת מעמדו של עובד כקבלן עצמאי או שכיר המערערת עוסקת במכירת בטון מוכן ולשם כך היא מעסיקה נהגים בעלי משאיות המותאמות להובלת המלט. הנהגים הינם בעלי המשאיות ואינם חייבים לעבוד בעצמם אלא הם יכולים להעביד נהג אחר במקומם אם כי יש לחברה מידה מסויימת של פיקוח על ביצוע העבודה ע"י בעלי המשאיות מבחינת המשמעת ומבחינת זמני ההפסקה. במעמד כזה היה גם המשיב. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המשיב הינו במעמד של עובד אצל המערערת והערעור על כך נתקבל. המבחנים לשאלה מיהו "עובד" ומיהו "קבלן עצמאי" אינם מוגדרים ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. יש גם מקרים שהם על הגבול. במקרה דנא אין כל קושי לקבוע שהמשיב היה קבלן עצמאי ואין לראות אותו אפילו כמקרה גבול. למסקנה זו הגיע ביהמ"ש העליון בהסתמכו על שני שיקולים: האחד שהמשיב העמיד לביצוע התפקיד כלי בעל ערך רב של למעלה ממאה אלף ל"י שהיה בבעלותו והיה מופעל על חשבונו; והשיקול השני הוא שהמשיב עצמו ראה את עצמו כקבלן ולא כעובד במסגרת היחסים שבין הנהגים השונים שבחלקם היו שכירים ובחלקם קבלנים בעלי משאיות.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מ. שרף למערערת, עו"ד מ. ברגר למשיב. 25.7.72).
בג"צ 327/72 - דוד פרנקל נגד שר הדתות ואח'
*הבחירות לרבנות הראשית בענין דנא העלה העותר מספר טענות נגד ועדת הבחירות לרבנות הראשית וכולם נדחו. לטענה אחת נגד כשרות התפטרות חלק מחברי הועדה שהגישו את התפטרותם לועדה ולא לגוף הממנה, קבע בג"צ כי גם אם ההתפטרות לא הוגשה לגוף הממנה הרי ההתפטרות תופשת לכל המאוחר משעה שהגופים הממנים בחרו בחברים אחרים בועדה במקום אלה שהתפטרו. כיון שכך הרי החלטות ועדת הבחירות שנתקבלו בהשתתפות החברים החדשים הינן חוקיות. כל הטענות האחרות נדחו מבלי שבג"צ ידון בהן מחמת שהוגשו באיחור.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. ינובסקי לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבים. 22.8.72).
בג"צ 150/72 - תואפיק זיאד ואח' נגד עירית נצרת
*הרכב ועדות העיריה בנצרת בענין דנא קיבל בג"צ את טענת העותרים כי מפלגתם, הרשימה הקומוניסטית (רק"ח) קופחה בהרכב הועדות השונות של העיריה ובג"צ הורה על שינויים בהרכבי הועדות באופן שקפוח העותרים במידה שההרכב נוגד את פקודת העיריות יתוקן. בג"צ קבע באילו מן הועדות נקבע הרכב מיוחד ע"י סעיפי הפקודה השונים ובאילו מן הועדות חלה ההוראה הכללית בדבר ההרכב הסיעתי היחסי.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ע. דראושה לעותרים, עו"ד דרוויש למשיבה. 15.8.72).
בג"צ 266/72 - שאול עדני ואח' נגד המועצה המקומית ראש העין ואח'
*כשרות הצעה במכרז המועצה המשיבה ערכה מכרז לפינוי אשפה ובין יתר התנאים נדרשו מקבלי העבודה להעסיק כנהג במכונית אחד מעובדי המועצה וזאת על חשבון מקבל העבודה. המשיבים מספר 2 הגישו הצעה זולה יותר מזו של העותרים והם זכו במכרז. זאת למרות שבטופס ההצעה רשמו כי אין הם מתחייבים לקבל כל עובד של המועצה. המשיבים הוזמנו למועצה והסבירו שכוונתם אינה לנהג אלא לעובדים אחרים של המועצה. בג"צ ביטל את מסירת העבודה למשיבים בציינו כי ההערה האמורה יכולה להיות מכוונת גם לגבי נהג ועל כן יש לבטל את המכרז. לאחר הגשת העתירה נעשה הסכם בין העותרים לבין המשיבים אך בג"צ בא למסקנה שהסכם זה אין בו כדי להוסיף או לגרוע לגבי העתירה.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. עו"ד שפירא לעותרים, עו"ד ברא"ז למשיבה מס' 1, עו"ד בן שלמה למשיבים מס' 2. 1.8.72).
בג"צ 250/72 - פלונית נגד פלונית
*חטיפת ילדים בניגוד לפס"ד זר המשיב והעותרת הינם תושבי ארה"ב ואזרחיה. המשיב ברח לישראל עם שניים מארבעת ילדי בני הזוג, והעותרת הגישה לבג"צ העתק פס"ד של בימ"ש בניו-יורק שלפיו על המשיב למסור לה את שני הילדים. פסה"ד קובע כי הזמנה נמסרה למשיב כדין וכאן טוען המשיב שההזמנה לא נמסרה לו כלל שכן הוא היה בישראל, בג"צ לא נזקק לשאלה אם המסירה בדרך של פרסום היתה מסירה כדין או לאו, באשר די בכך שבפסה"ד הזר נאמר כי נמסרה הזמנה כדין. אם למשיב טענות נגד חוקיותו ותוקפו של פסה"ד עליו לפנות לביהמ"ש המוסמך בניו יורק. על פני הדברים פסה"ד של ביהמ"ש בניו יורק הינו סופי ומחייב ולפיו המשיב מחזיק בילדים בנגוד לפסה"ד ועליו להחזירם לעותרת.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. עליאש לעותרת, עו"ד י. רותם למשיב. 27.7.72).
ב"ש 151/72 - סילבר מנחם נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה נגד העורר הוגש כתב אישום בגין עבירת שמוש ברכב בלי רשות, התפרצות וגניבה ותקיפת שוטרים, והוא נעצר עד סיום ההליכים נגדו. הוא הגיש בקשה לשחררו מן המעצר לטקס נשואין שלו, אך ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה וקבע כי העורר וכלתו ידעו שהעורר עלול להיות עצור ולא היו צריכים לקבוע את מועד הנשואין תוך תקופת המעצר. בפני השופט עציוני ביקש העורר זאת בלבד כי יורשה לו ללכת לטקס נישואיו בלווית אנשי משטרה או שרות בתי הסוהר. השופט עציוני נעתר לבקשה והורה ללוות את העורר לטקס נישואיו ולאפשר לו להיות נוכח במשרדי הרבנות בטקס הנישואין במשך 3 שעות.
(בפני: השופט עציוני. עו"ד בן אפרים למבקש, עו"ד קירש למשיבה. 22.8.72).
ב"ש 148/72 - אברהם לוי נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה הנאשם שוחרר בערובה בקשר לארבעה תיקים ותוך כדי כך ביצע מעשים נוספים והוגשו נגדו שתי האשמות חדשות. ביהמ"ש המחוזי הורה שלא לשחרר את המבקש בערובה מתוך חשש שיבצע שוב עבירות מסוג זה. השופט קיסטר העיר כי הנימוקים לדחיית איהשחרור הם נכונים ואין בהם דופי. ברם מכיון שהמשפט לא יערך בתאריך מוקדם ולאחר הקראת כתב האישום עשוי המשפט להדחות במשך חודשים מרובים ומכיון שאין כאן חשש של שידול עדים או בריחה, אלא חשש של המשך ביצוע העבירות אין מקום לצוות על המשך המעצר. הנימוק שלא לשחרר בערבות מחשש של ביצוע עבירות בעתיד איננו נימוק אהוד ביותר ועל כל פנים כשקיים חשש של ישיבה ארוכה בבית הסוהר עד לגמר המשפט אין מקום למעצר מנימוק זה. אי לכך צוה השופט קיסטר על שחרור המבקש בערובה בתנאים מגבילים.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד י. לוי למבקש, עו"ד ציון למשיבה. 25.8.72).
ב"ש 108/72 - הרמן אלרן ואח' נגד אלרן בע"מ ואח'
*העברת דיון המפרק של החברות המשיבות הגיש תביעה נגד המבקשים בביהמ"ש המחוזי בחיפה. אין חולק על כך שגם ביהמ"ש המחוזי בחיפה הינו בעל סמכות בתביעה הנדונה אך המבקשים בקשו להעביר את המשפט לביהמ"ש המחוזי בת"א בטענה כי מאזן הנוחיות מחייב בירור המשפט בת"א. מ"מ הנשיא זוסמן נעתר לבקשה מן הטעם שמתוך 29 העדים שהמבקשים עומדים להעידם אין אף אחד המתגורר במחוז השיפוט של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ולעומת זאת מבקשים המשיבים להעיד רק ארבעה תושבי חיפה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עוה"ד לוין וגולדנברג למבקשים, עו"ד קומיסר למשיבים. 22.8.72).
ב"ש 126/72 - גוטוירט סלומון נגד מדינת ישראל
*מתן רשות לנאשם לצאת לחו"ל נגד המבקש תלוי ועומד משפט בגין הברחות מטבע בשעור של 3 מליון דולר ועתה הוא מבקש רשות לצאת לחו"ל למשך חודשיים. ביהמ"ש המחוזי סירב לאשר לו את היציאה והשופט קיסטר שבפניו נשמע עררו של המבקש החליט לאפשר לו לצאת לחו"ל בתנאים מסוימים. השופט קיסטר העיר כי המבקש נעצר לראשונה בסוף 1970, כתב האישום הוגש נגדו באוקטובר 1971, כתב האישום הוקרא בינואר 1972 ועד כה טרם נקבע מועד לשמיעת המשפט. המבקש כבר ביקר שלוש פעמים בחו"ל וכל פעם חזר ללא איחור. למבקש אין פרנסה בארץ ובאופן פורמלי הוא תושב זר ויש להאמין לו שהוא רוצה לגייס כספים בחו"ל הן למחיתו והן להוצאות הגנתו.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד זוהר למבקש, עו"ד ציון למשיבה. 23.8.72).
ע.א. 477/71 - אברהם שטטנר נגד פקיד השומה חיפה
*הכרה בפרמית ביטוח חיים כהוצאה של השותפות שותפות רשומה "רונאל שטטנר ושות'" ביטחה את חיי שותפיה שהם המערער ורונאל שטטנר, שניהם רואי חשבון. הוצאו שתי פוליסות על כל אחד משני השותפים ולפיהן במות אחד המבוטחים ישולם סכום הביטוח לשותפות. פקיד השומה סירב להכיר בסכומי ההוצאה כהוצאה מותרת והערעור על כך נתקבל בחלקו. ביהמ"ש העליון קבע כי לפי המצב כאשר תתקבל ההכנסה מהביטוח הרי המחצית תהיה ליורשי השותף הנפטר והמחצית לשותף הנשאר. אותה מחצית שתהיה ליורשי השותף הנשאר אין לנכות את הפרמיה המשולמת עבורה ולהכיר בה כהוצאה של השותפות מה שאין כן במחצית השניה המתייחסת למחצית סכום הביטוח העתידה להשתלם לשותף במות שותפו. באשר למחצית זו יש לראותה כתשלום שמשולם ע"י השותף לשם שמירה על מקום הכנסתו כמו במקרה של מעביד המבטח את חיי עובדו. כתוצאה מכך החליט ביהמ"ש העליון שיש לקבל את הערעור בחלקו ולהתיר למערער נכוי כהוצאה מחצית הפרמיה ששולמה לביטוח חיי שותפו.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד תירוש למערער, עו"ד רובין למשיב. 29.8.72).
ד.נ. 6/72 - פלונית נגד פלוני ואח'
*דיון נוסף בשאלת סמכות העותרת מבקשת לקיים דיון נוסף בענין שנדון בע.א. 164/71 וטענתה שענייני הסדר רכוש מסוים בינה לבין בעלה לשעבר היה צריך להיות נדון בביה"ד הרבני ולא בביהמ"ש המחוזי. בדחותו את הבקשה לדיון נוסף העיר נשיא ביהמ"ש העליון כי שאלת הסמכות הנדונה היא אמנם שאלה נכבדה אך לדעתו גם אילו דן בענין ביה"ד הרבני היה מגיע לאותה מסקנה שאליה הגיע ביהמ"ש המחוזי.
(בפני: הנשיא אגרנט. 25.8.72).
ע.א. 482/71 - רפאל שמעון נגד שאול לוי
*העדפת גירסה ע"י ביהמ"ש דלמטה המערער הינו קבלן שבנה בנין והתחייב למכור למשיב דירה במחיר מסוים שנקבע בחוזה. משהוקם הבית דרש המערער תשלום סכום נוסף על זה הקבוע בחוזה כתנאי להעברת הדירה ע"ש המשיב בטענה שאחרי חתימת החוזה הוסכם בין בעלי הדין על הגדלת שטח הדירה תמורת סכום נוסף. הסכם זה לא מצא ביטויו בשום מסמך וביהמ"ש המחוזי האמין למשיב כי הסכום הקבוע בחוזה הינו תשלום עבור הדירה כפי שנבנתה לאחר ההגדלה. הערעור על כך נדחה בהתחשב בכך שביהמ"ש המחוזי העדיף גירסת המשיב והאמין לו על פני גירסת המערער.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד בן-מלך למערער, עו"ד יאיר למשיב. 29.8.72).
ע.א. 545/71 - צבי גבירץ ואח' נגד לופו פליק
*חזקה שניתן ערך בעד שטר המערער חוייב בתשלום למעלה מ- 20,000 ל"י עפ"י שטרות שבידי המשיב וזאת לאחר שביהמ"ש הגיע למסקנה שעדות המערער הינה שקר לעומת עדות המשיב. ערעורו של המערער נדחה. אמנם נתגלו סתירות בעדות המשיב אך ביהמ"ש קבע כי אלה אינן יורדות לשורשו של ענין. אולם אפילו תאמר שהתובע האוחז בשטרות אינו ראוי לאימון, עדיין קיימת לטובתו החזקה שניתן ערך בעד השטרות ובחזקה זו בלבד די כדי לזכות את התובע בפסה"ד כל עוד לא שכנע הנתבע את השופט בחוסר תמורה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מ. כספי למערערים, עו"ד י. קונפינו למשיב. 22.8.72).
ע.א. 567/71 - חברת תור-נוף בע"מ נגד צבי קוזק
*פיטורי עובד ותשלום פיצויי הלנה המשיב עבד אצל המערערת כנהג ובאחד הימים חלה וקיבל חופשת מחלה לשלושה ימים. לאחר מכן היתה השתלשלות של עובדות מסוימות ולאחר עבודה נוספת של חודש כעובד פנימי במשרד פוטר המשיב. ביהמ"ש המחוזי פסק לטובתו פדיון חופשה שנתית, תשלום עבור אי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, שכר עבודה עבור עבודתו במשך החודש הנוסף ופיצויי הלנת שכר. הערעור על כך נדחה. לפי העובדות שהובאו בביהמ"ש המחוזי יתכן שניתן היה לפטר את העובד כאשר קיבל את תעודת המחלה לפי הנסיבות שבאותו יום, אולם המערערת לא עשתה כן והיא הסכימה שיעבוד אצלה חודש נוסף ורק אז פיטרה אותו. משנקבעה עובדה זו הרי שהמשיב הוסיף להיות עובדה של המערערת עד תום החודש הנוסף ולפיכך הוא זכאי גם לשכר עבודה. כיון שהמערערת לא הוכיחה שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו וכן לא הוכיחה שחילוקי הדעות בדבר עצם החוב היה בהם ממש לדעת ביהמ"ש, צדק ביהמ"ש דלמטה בקבעו פיצוי הלנת שכר בגין אי התשלום עבור החודש האחרון.
(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד א. יהל למערערת, עו"ד י. בודן. 15.8.72).
ע.פ. 324/72 - עבד ריאן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (גרימת מות בתאונת דרכים) המערער נהג משאית בכביש המוביל מלוד לכוון שכונת התקוה, נכנס לצומת מבלי ששעה לתמרור "עצור" שניצב לפניו, פגע במכונית וגרם למות נהג המכונית ולפציעת נוסעת אחרת. המערער נהג במהירות של 50 קמ"ש ולא האיט את מהירותו בהתקרבו לצומת וכן הוביל מטען העולה בעשרה טון על זה המותר. הוא הורשע בעבירה לפי סעיף 218 לפח"פ בגין גרימת מוות, נהיגת רכב ברשלנות שגרמה לחבלה באדם, הובלת מטען העולה על המשקל המותר ואי עצירת הרכב לפני צומת שלפניו מוצב תמרור עצור. הוא נדון למאסר 20 חודש ונפסל לנהיגה למשך 10 שנים. הערעור על כך נדחה. אמנם העונש גבוה מהקובל בבתי המשפט בעבירות מסוג זה, אולם לאור המצב המחמיר בכבישים ורבוי הקרבנות בנפש צדק ביהמ"ש דלמטה כי הגיעה השעה להחמיר עם העבריינים ולא לנהוג עוד בהם לפי הסטנדרט שהיה מקובל בעבר.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד יגנס למערער, עו"ד עדיאל למשיבה. 15.8.72).
ע.פ. 506/71 - מוריס זאוי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בנסיון פריצה המערער יחד עם אדם אחר הורשעו בעבירה של נסיון לביצוע פריצה לאחר שביהמ"ש קבע כי פרצו חלון שמשה של כניסה ראשית לבית קפה בת"א. לעצם העובדה שגם המערער אשם בניפוץ השמשה לא קיבל ביהמ"ש את ערעורו של המערער. ברם ביהמ"ש קיבל את טענת המערער כי קיים ספק גדול אם עובדת ניפוץ השמשה מהווה הוכחה שהדבר נעשה לשם פריצה ואולי נעשה הדבר בתור מעשה אלימות, אי לכך החליף ביהמ"ש את ההרשעה מנסיון פריצה לעבירה לפי סעיף 326 לפח"פ אך עם זאת לא שינה את גזר הדין של שנה אחת מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד באיער למערער, עו"ד ציון למשיבה. 1.8.72).
ע.א. 475/71 - ליאובה דבס נגד טובה בראון
*טענת מעשה בי"ד המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה לתשלום 3 שיקים ובפסה"ד באותה תביעה קבע ביהמ"ש ביחס לשיק אחד כי שיק זה נפרע ואגב אורחה העיר כי גם שיק זה כמו השיקים האחרים נשוא התביעה כלל סכום של רבית מופרזת. לאחר מכן הגישה המשיבה נגד המערערת תביעה להחזרת רבית וכולל תביעה בגין רבית לגבי השיק הראשון האמור. ביהמ"ש המחוזי קבע כי המערער מנוע מלכפור בעובדה שבשיק האמור היה כלול סכום של רבית מופרזת, בראותו בהערת ביהמ"ש בדיון הקודם מעשה בי"ד. הערעור על כך נתקבל. משקבע ביהמ"ש בדיון הקודם כי השיק האמור נפרע ממילא היה הדין התביעה לתשלום שיק זה להדחות וכל מה שנאמר לגבי תולדות העיסקה נשוא השיק לא היה אלא בבחינת הערות אגב שלא היו צריכות לענין מסקנת הפרעון. הערות אגב שכאלו אינן מקימות מעשה בי"ד ואינן מולידות השתק פלוגתא. כמו כן אין התביעה להחזרת הרבית יכולה לבוא בגדר תובענה בסדר דין מקוצר שכן היא חסרה ראיה בכתב. אכן רישום בפרוטוקול של ביהמ"ש יכול שיחשב כראיה בכתב אולם מאחר שכל מה שנאמר לענין ההלוואות שקדמו למשיכת השיק לא נאמר אלא דרך אגב בלבד אין לפס"ד גם ערך הוכחתי אפילו לצורך שימושו כראיה בכתב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מ. שטרן למערער, עו"ד ש. שבולת למשיבה. 15.8.72).
ע.א. 2/72 - יוסף לוי נגד רם כספי ואח'
*החובה לקיים חוזה שנחתם ע"י נאמנים ואושר ע"י ביהמ"ש כאשר נאמנים בהסדר של חברות בפירוק חותמים על חוזה למכירת נכס של החברות וביהמ"ש מאשר את המכירה אין הנאמנים יכולים לחזור בהם מן החוזה כאשר מחירו של הנכס עולה. אין הבדל בין מכירת נכס ע"י נאמנים או כונסי נכסים וכדומה לבין סתם מכר שבין צדדים רגילים. חוזה מכר שנחתם יש לקיימו, כפוף לכך שחוזה הנחתם ע"י נאמנים צריך אישור ביהמ"ש, אך לאחר האישור דינו ככל חוזה אחר. יש לציין כי הנאמנים אמנם היו בדעה זו אך המשיבים האחרים שהם היו הנושים של החברות הם שטענו בביהמ"ש דלמטה שיש לבטל את חוזה המכר ומשניתן להם מבוקשם נתקבל ערעורו של המערער.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד י. רוטנשטרייך למערער, עוה"ד פ. מעוז ור. כספי לשני המשיבים הראשונים (הנאמנים), עוה"ד בראון ב. באיער וש. תוסיה כהן למשיבים האחרים).
ע.א. 677/71 - פלוני נגד פלונית
*חלוקת נכסים בין בני זוג המערער והמשיבה נשואים וחיים תחת קורת גג אחת אך אין השלום שורר ביניהם. כשנישאו לא היו בעלי רכוש אך במשך שנות נשואיהם זכו לרכוש וביהמ"ש המחוזי הגיע למסקנה כי קיים שיתוף נכסים בין בני הזוג. אי לכך קיבל ביהמ"ש המחוזי תביעת האשה כי סכום של כ- 100,000 ל"י שעירית ת"א משלמת בגין חלקה שהופקעה תחולק בין הבעל לבין האשה אף כי החלקה רשומה ע"ש הבעל. במסקנה זו לא התערב ביהמ"ש העליון. ברם המערער טען כי יש לו חובות של כ- 70,000 ל"י ואם מחלקים נכס אחד של נכסי השותפות יש לנכות את החובות שהוא חייב. מאידך טענה האשה כי חשבון החובות יש להשאיר לחלוקת הנכסים האחרים. ביהמ"ש המחוזי קיבל את עמדת האשה והערעור על כך נתקבל. בדרך כלל כאשר יש שותפות כללית ולא שותפות בנכס אחד אין מחלקים נכס מסוים בין השותפים אלא על דרך של פירוק השותפות כולה ועריכת חשבונות וחלוקת היתרה בין הצדדים. במקרה דנא כאשר מדובר בתשלום עבור נכס אחד אין לדרוש מהבעל
כי יתן לאשה את מלוא חלקה בנכס ואילו את החובות שהוא חייב ישאירו לתקופה מאוחרת יותר. כמו כן אין זה מעשי או צודק לדרוש להוכיח בדיוק מהו מקור כל חוב וחוב. כאשר השיתוף בין הצדדים משתרע על תקופה של 20 שנה אין לעקוב אחרי כל החובות ואיך התגלגלו הדברים עד שהגיע המערער לחוב זה או אחר.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר, הסכים והוסיף השופט ברנזון. עו"ד א. רפואה למערער, עו"ד וירניק למשיבים. 8.8.72).
ע.א. 484/71 - ברוך שכטר ואח' נגד עמנואל מישר ואח'
*התנגדות יורשים למינוי מנהל עזבון שמונה בצוואה כאשר המנוח ממנה מנהל עזבון אין הנהנים ע"פ הצוואה יכולים לבקש מינוי מנהל עזבון אחר גם אם מנהל העזבון שבצוואה נהנה גם הוא עפ"י הצוואה וגם אם היחסים בין הנהנים האחרים לבין מנהל העזבון אינם תקינים. רק אם יעשה מנהל העזבון מעשים שלא יעשו, כגון גרימת נזק בזדון לנכסי העזבון, פתוחה הדרך בפני המערערים, הנהנים, לבוא ולבקש מביהמ"ש פיטורי מנהל העזבון.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד י. כץ למערערים, עו"ד ר. דן למשיב. 29.8.72).
ע.פ. 518/71 - ישראל גליקמן נגד מדינת ישראל
*מתן אמון בעדים
המערער הורשע בעבירות לפי פקודת מס הכנסה ויסוד ההרשעה הושתת על עדותו של אחד מעדי התביעה אשר בזמן מהלך המשפט נתקבל הרושם מהערות השופט כי הוא איננו מאמין לעד זה. ביחס לכך אומר ביהמ"ש העליון כי עובדה זו לא פגעה במערער וכי עו"ד צריך להיות ער לכך שהתרשמות השופט בשעת העדות אינה דוקא ההתרשמות הקובעת והשופט יכול להגיע למסקנה שניתן להאמין לעד על יסוד עדויות אחרות התומכות בו וכדומה. כמו כן רשאי היה השופט להעיר לתביעה כי עליה להביא כעדים את אשתו של העד הראשי. השופט רשאי מיוזמתו להזמין עד ואם כן הוא רשאי גם להעיר לתביעה כי עליה להזמין את העד. לענין מסירת הצהרה כוזבת בכוונה להשתמט מתשלום מס - הרי כאשר הנאשם משמיט הכנסות לא כתוצאה מטעות או מרשלנות אלא באופן מכוון, המסקנה המתבקשת היא שההשמטות היו בזדון ובכוונה להשתמט ממס.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט כהן. עו"ד א. טויסטר למערער, עו"ד ד. בניש למשיבה. 25.7.72).