ע.א. 566/70 - מזיד מחטאוי ואח' נגד קו צנור נפט אילת בע"מ
*תשלום שעות נוספות לעובד הנמצא שעות רבות במקום עבודתו ואינו עובד בכל השעות.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים הרפזי, ארליר ובייסקי) בע.א. 642/68 - ברוב דעות נדחה הערעור ונתקבל הערעור הנגדי).
העובדות:
המערערים עבדו כשומרים במתקן לשאיבת נפט סמוך לאילת. הם היו חייבים להמצא במיתקן במשך 11 שעות ביממה, מ- 6 בערב עד 5 בבוקר. השמירה התנהלה במשמרות, כל משמרת שמרה לחוד 5 שעות ושעה אחת שמרו כולם ביחד. אם היו מאחרים בערב לעבודה ניכו מהמאחר עבור שעות האיחור אף אם לא היתה זו משמרת השמירה שלו. בשנים הראשונות לעבודה ביקשו העובדים תוספת עבור שעות נוספות ועבודות שבת וחגים וקיבלו תוספת כללית של 15 אחוז.לאחר מכן חידשו את תביעתם וסוכם על העלאת כל עובד בשתי דרגות לכיסוי עבודות שעות נוספות. בפברואר 1964 שוב תבעו המערערים תשלום עבור שעות נוספות ואז הונהג כי העובדים ימצאו במתקן רק שמונה שעות ביום וזאת מאפריל אותה שנה. לאתר מכן הגישו העובדים תביעה לתשלום שעות נוספות עבור כל שנות עבודתם וכן עבור שבתות וחגים. בימ"ש השלום קבע כי המצאות השומרים במתקן כשלעצמה אינה מהוה עבודה ומכיון שהעבודה למעשה היתה של שש שעות בלבד אין לשלם להם עבור שעות נוספות, אך פסק שיש לשלם להם עבור העבודה בשבתות. ביהמ"ש המחוזי פסק שיש לדחות את התביעה בגין התקופה עד פברואר 1964 ולהחזיר את הדיון לבימ"ש השלום שיעשה את החישוב לגבי התקופה מפברואר ועד אפריל. על פס"ד בימ"ש השלום נסבו הערעור והערעור שכנגד.
החלטה - השופט י. כהן (דעת מיעוט):
א. השאלה אם זכאי עובד לתשלום עבור שעות נוספות כאשר הוא חייב להמצא שעות רבות במקום עבודתו גם כשאינו צריך לעבוד כל הזמן היא שאלה שיש להכריע בה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו ותנאיו. לגבי שעות שינה של שומר במקום עבודתו אין לאמר שבשום נסיבות אין שעות השינה בגדר שעות עבודה. במקרה דנא לפי נסיבותיו, היינו המצאות המקום בסמוך לגבול והצורך בשומרים רבים במקום כל שעות הלילה, ניכוי משכרם של העובדים בגין איחור גם אם לא איחרו למשמרת השמירה שלהם, יש לאמר שכל שעות המצאות העובדים במקום נחשבות כשעות עבודה.
ב. השאלה אם אלה הן שעות עבודה אינה שאלה שבעובדה אלא שאלה שבחוק ובימ"ש שלערעור יכול לשנות מסקנת בימ"ש קמא.
ג. משהסכימו השומרים לקבל את התוספות של 15 אחוז ושל קידום בשלבי המשכורת הרי בכל חודש כאשר קיבלו את המשכורת ויתרו בדיעבד על תשלום השעות הנוספות של אותו חודש. הרי זה ויתור בדיעבד על זכות קיימת וויתור כזה כוחו יפה לגבי תביעה לפי הוראות החוק ולפי הוראות הסכם קיבוצי.
ד. קבלת שכר רגיל בעד עבודה בלי שכר מיוחד עבור שעות נוספות אינה נחשבת לוויתור על הזכות לשכר מלא בעד שעות נוספות ועבודה בשבתות וחגים. אך כאן קיבלו המערערים תשלום נוסף עבור עבודה זו במשך כמה שנים והתנהגות זו ששינתה לרעה את מצב המשיבה ויוצרת השתק נגד דרישת שכר מלא עבור שעות נוספות.
השופט ויתקון (דעת הרוב):
א. טענת הויתור בדין יסודה, אך מכיון שטענה זו אינה תופסת לגבי התקופה מחודש פברואר עד אפריל 1964 יש להתייחס גם לשאלה אם היתה כאן עבודת שעות נוספות אם לאו. לשאלה זו התשובה היא שלילית. ברור שהכל תלוי בתנאי הסכם העבודה וכאשר ההסכם קובע שעות עבודה מסוימות הרי אלו שעות עבודה גם אם באותן שעות מבצע העובד "עבודה פרטית" כגון אחות היושבת ליד מיטת החולה וקוראת עתון, או סורגת אפודה או ישנה והחולה יכול להעירה כל אימת שהוא זקוק לה. אך כאן קבע ההסכם
6 שעות עבודה וכל השעות הנותרות היה העובד צריך רק להמצא במתקן ויכול היה לישון בהן. שעות אלה אין לראותן כשעות עבודה.
ב. העובדה שניכו משכרו של שומר שאיחר להגיע למקום גם אם שמר במשמרת השניה אינה משנה את המצב. ניכוי מהשכר היה סנקציה שהטילה המשיבה על עובדיה שכן בנוסף להתחייבות העובד לעבוד היתה לו התחייבות נוספת להימצא במקום אך אין לראות בהתחייבות זו התחייבות לעבודה.
ג. יש להחזיר את התיק לבימ"ש השלום שיקבע את השכר המגיע למערערים עבור שעות עבודה בשבתות וחגים בתקופה שבין פברואר לבין אפריל 1964.
(בפני השופטים: ויתקון , מני, י. כהן. עו"ד א. הררי למערערים, עו"ד א. הלפן למשיבה. 26.10.71).
ע.א. 107/71 - מלכה פטיגרו נגד ישראל ברכר
*תביעת פינוי בעילה של הוספת מבנה בחצר המושכר.
(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בע.א. 169/70 - הערעורים נדחו)
העובדות:
המשיב שכר מחסן שבבעלות המערערת ובנה בחצר ללא רשות. המשיבה הגישה תביעת פינוי ובימ"ש השלום נתן צו פינוי בגין שתי עילות: גרימת נזק למושכר ע"י מעשה זדון; אי תשלום שכ"ד. ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעור המשיב וקבע כי אין לראות בתוספת שהוסיף למחסן משום נזק למחסן או נזק בכלל, ובאשר לעילה של אי תשלום שכר דירה סבר כי עילה זו לא פורשה בכתב התביעה והחזיר את התיק לבימ"ש השלום כדי שהמערערת תתקן את כתב התביעה. על כך הערעורים.
החלטה - השופט ויתקון:
א. הוספת המבנה ללא רשות אינה מהוה עילה לפינוי שכן לא היה למערערת חוזה שכירות האוסר על הדייר את הבניה.
ב. אשר לעילת פינוי בגין נזק למושכר - תוספת הבניה אינה גורמת נזק בכלל או נזק למושכר בפרט. אפילו אם נגרם נזק הרי זה לחצר שעליו הוסיפו את המבנה והחצר אינה חלק מהמושכר. באם יש רשות לדייר להשתמש בחצר אין זה הופך את החצר לחלק מהמושכר. בקשר לחצר יכלה התובעת לתבוע סילוק יד אך דבר זה לא נתבע.
ג. אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי לאפשר לתובעת תיקון פרשת התביעה לענין אי תשלום שכר דירה. מתן הרשות הינה בשיקול דעת הערכאה שנתנה את הרשות ובנסיבות הענין היה זה סביר שלא להכשיל את התביעה בשל פגם פורמלי בלבד.
(בפני השופטים: ויתקון ,קיסטר ,י. כהן. עו"ד א. פולונסקי למערערת, עו"ד ד. גנור למשיב. 31.10.71).
ע.א. 666/70 - פלונית נגד פלוני
*כריכת תביעת מזונות בתביעת גירושין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט שיינבוים) בתיק 879/70 - הערעור נדחה ברוב דעות).
העובדות:
המשיב הגיש לביה"ד הרבני תביעה הנושאת את הכותרת "נושא התביעה וערכו גירושין". בגוף הבקשה ציין כי הוא נשוי 3 שנים, יש לבני הזוג ילדה בת שנתיים ולאחר פירוט המצב בבית הוא מבקש "להזמינה ולדון בינינו באופן דחוף. כמו כן לדון בינינו בענין המזונות לאשה
ולילדה". כשלושה חדשים לאחר מכן הגישה האשה לביהמ"ש המחוזי תביעת מזונות. לפני הדיון בבקשה התקיים דיון בביה"ד הרבני ובו חזר הבעל וביקש שלום בית "ובלית ברירה" ביקש גירושין.הדיון בביה"ד הרבני נדחה להמשך. בביהמ"ש ביקש המשיב לדחות את תביעת המזונות של האשה על הסף מכיון שהענין נתון לסמכותו הייחודית של ביה"ד הרבני באשר תביעת המזונות לפניו נכרכה ע"י הבעל עם תביעת הגירושין. ביהמ"ש קיבל את הטענה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט מני (דעת הרוב):
א. התביעה כפי שהוגשה ע"י הבעל היא תביעת גירושין אם כי לא השכיל לנסח זאת בבירור בכתב התביעה. הוא ציין את תביעתו לגירושין כנושא התביעה. העובדה שביה"ד הרבני דחה את הדיון כדי לאפשר לצדדים להשלים אינה הופכת את התביעה לתביעה אלטרנטיבית לשלום בית או לגירושין. כך מנהגו של ביה"ד הרבני לנסות תחילה להשלים בין הצדדים. אולם התביעה כפי שהוגשה היא לגירושין גרידא.
ב. כדי שתביעת המזונות תהיה כרוכה בתביעת הגירושין די שאחד הצדדים יכרוך זאת וכך עשה הבעל במקרה דנא. כמו כן אין לאמר כי עתירת הבעל שביה"ד הרבני ידון בענין המזונות היתה בלתי כנה.
השופט כהן (דעת מיעוט):
תביעת הבעל לגירושין אינה אלא תביעת "בדלית ברירה" והיא חילופית לתביעה לשלום בית. גם כריכת המזונות בתביעה אינה רצינית והבעל לא נקב בשום סכום של מזונות שהוא מוכן לשלם וכל עתירתו לענין המזונות לא היתה כנה. אי לכך אין לשלול זכותה של האשה לבחור לה את הערכאה שתדון בענין מזונותיה.
(בפני השופטים: ח. כהן ,מני ,קיסטר . עו"ד ש. נבוני למערערת, עו"ד ב. לוינבוק למשיב. 8.11.71).
ע.א. 722/70 - שומר הארץ הקדושה ... ירושלים נגד עירית נצרת
*חיוב במסים עירוניים של מוסד לאירוח עולי רגל בנצרת.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 1841/67 - ביצוע פסה"ד עוכב).
העובדות:
המערער הוא בעליו של מוסד לאירוח עולי רגל בנצרת ובכתב ההקדש נקבע כי במוסד יתארחו עולי רגל חינם ובמידה ולא יהיו עולי רגל יהיו הכנסות המוסד קודש למטרות חינוך. למעשה מתנהל במקום מוסד לאירוח עולי רגל בשכר ורק בודדים מקבלים אירוח חינם. העיריה הגישה נגד המערער תביעה לתשלום ארנונות רכוש, ארנונה כללית ומס עסקים לשנים 68-1964 לפי פירוט שבכתב התביעה. המערער הכחיש בכתב ההגנה על דרך הסתם את החוב וכן טען טענות שונות לפטור ממסים. עתה הוא טוען כי העיריה היתה חייבת להגיש כהוכחה לחוב את ספריה ולא את העתקי הודעות החיוב שנשלחו למערער. תביעת העיריה נתקבלה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט כהן:
א. לענין הוכחת שיעורי המסים - אם המערער רצה לחלוק על שיעורי המסים חייב היה להתיחס בכתב ההגנה לשעורים אלה ולפרט טענותיו נגד קביעתם או חישובם. מן ההכחשה על דרך הסתם אין התובע יכול לדעת אם ההכחשה היא לעצם החיוב או לדרכי הקביעה והשומה או רק לחישובו של סכום זה או אחר. לפיכך צדק ביהמ"ש כשנתן רשות להתגונן רק לגבי אותן טענות שפורטו בכתב התביעה.
ב. אין המערער יכול ליהנות מן הפטור הניתן למוסדות המאכסנים עולי רגל בחינם שכן רובם של המתאכסנים במוסד הנ"ל משלמים עבור האיכסון. אין הוא יכול גם ליהנות
מן הפטור הניתן להקדש לצרכי צדקה שאין מנהלים אותו למטרת ריווח שכן במקרה דנא מתנהל המוסד בניגוד לשטר ההקדש ואין הוא יכול לתבוע פטור כל עוד אינו מקיים את תנאי ההקדשה.
ג. נותרה למערער טענתו כי לפי אמנה משנת 1901 בין ממשלת צרפת לבין השולטן העותומני זכאי הוא לפטור. על כך השיב ביהמ"ש המחוזי שאמנות אינן מהוות דין אם לא אומצו ע"י המחוקק בארץ. אולם הפקודה קובעת כי זכותו של כל מוסד לפנות לבימ"ש בתביעה אם הוא טוען לפטור מכח אמנה כל שהיא. אי לכך יש לעכב את ההוצל"פ של פסה"ד ולאפשר למערער לפנות לביהמ"ש המחוזי בתביעה לפטור לגבי הארנונות, אך לא לגבי מס עסקים שאין הפקודה חלה לגביו.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, ח. כהן. עו"ד מ. מזובר למערער, עו"ד ש. דרויש למשיבה. 10.11.71).
ע.א. 638/70 - אחוד בתי ספר טכניקום ... בע"מ נגד מיכאל אדלר
*כשלון תמורה של שטרות.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בע.א. 44/70 - הערעור נדחה).
המשיב רשם את בנו ללימודים אקסטרניים בבית ספר של המערערת שהיה אז בית ספר אקסטרני ולא נאמר למשיב כי בית הספר אינו מוכר. המשיב חתם על שטרות לימוד אך משנודע לו כי בית הספר אינו מוכר הודיע מיד למערערת על ביטול חוזה הלימוד ובנו לא הופיע כלל ללימודים עם פתיחת שנת הלימודים. המערערת הגישה לאחר שנת הלימודים תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב על יסוד השטרות. הלה התגונן בטענת הטעיה בכך שלא גילו לו שבית הספר אינו מוכר וכן בטענת כשלון התמורה שכן בנו לא למד כלל בבית הספר. בימ"ש השלום דחה את שתי הטענות וסבר שלא היתה הטעיה וכן שלא היה כשלון התמורה כי התובעת היתה מוכנה לבצע את התחייבותה ואילו הנתבע הוא שלא מילא את המוטל עליו בהתקשרות. בערעור לביהמ"ש המחוזי קבע הלה כי אמנם אין לקבל את טענת ההטעייה אך מאידך צדק הנתבע בטענת כשלון התמורה. אמנם הנתבע הוא שלא מילא אחר תנאי ההתקשרות אך בכך יש לתובעת עילת תביעה לפיצויים עבור הפרת הסכם אך לענין השטרות הרי כשלון התמורה נשאר מוחלט. הערעור על כך נדחה.
בפסק דין מקיף מציין הנשיא אגרנט כי אינו מתייחס לטענת ההטעייה, אך לעניין כשלון התמורה סוקר הנשיא בהרחבה את דיני שכיר היחיד ושכיר הרבים לפי דיני המג'לה והתוצאות הנובעות מהפרת הסכם עבודה עם שכירים כנ"ל; טענת כשלון התמורה כאשר התמורה היא התחייבות ללמד כמו במקרה דנא והפנייה לדיני החוזים שמקורם במשפט המקובל והחלים על הטענה שהתמורה נכשלה כשלון מוחלט, ובהקשר לכך האם יכול היה בית הספר לקבל פסק של ביצוע בעין לחוזה הלימוד והנפקות שיש לכך לענין טענת כשלון התמורה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, י. כהן. עוה"ד י. נובל וי. גונן למערערת, עוה"ד ד. כהן וא. כהן למשיב. 8.11.71).
בג"צ 371/71 - חברת ניימן בתי מגורים להשכרה בע"מ נגד מדינת ישראל ואח'
*הפעלת חוק עידוד השקעות הון העותרת מקימה בנין ובו 60 דירות להשכרה לעולים ו- 18 דירות מיועדות למכירה. מרכז ההשקעות אישר את הדירות להשכרה לצורך חוק עידוד השקעות הון וועדת השרים החליטה להרחיב את האישור גם על הדירות למכירה במידה ויימכרו לתושבי חוץ תמורת מטבע חוץ. נגד התנאי האחרון של מכירה לתושבי חוץ עתרה העותרת אך העתירה נדחתה. העותרת טוענת שאם לא תבוטל ההגבלה לא תהיה הקמת הבית עיסקה כדאית אולם שקול הכדאיות איננו שקול העשוי להניע את ביהמ"ש להתערב בשקול דעתה של הרשות. כמו כן אין מניעה לכך שחלק מהבנין יהיה נכס מאושר והחלק השני לא.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד גליק לעותרת. 17.10.71).
ב"ש 180/71 - חברת בניני רשף פ"ת בע"מ נגד צבי בוכמן ואח'
*הארכת מועד בהחלטה שניתנה בביהמ"ש דלמטה בוטל צו מניעה ונאמר "הצו יבוטל רק ביום 14.9.71 כדי לאפשר לתובעת לבקש רשות ערעור מביהמ"ש העליון". למעשה נגמר המועד להגשת בקשת רשות ערעור ביום 11.9.71 אך לנוכח לשון ההחלטה של ביהמ"ש סבר ב"כ המבקשת כי יש לו זמן עד יום 14.9.71 והוא מבקש להאריך לו את המועד. הבקשה נתקבלה בהתחשב בסיבה שגרמה לאיחור.
(בפני: הרשם ברטוב. 20.10.71).
ב"ש 187/71 - פלוני נגד פלונית
*הארכת מועד ביום 1.9.71 ניתנה החלטה בהעדר באי הכח הצדדים וב"כ המבקש שיגר בדאר בקשה לרשות ערעור ביום 12.9.71. הבקשה הגיעה לביהמ"ש רק ביום 27.9.71 דהיינו לאחר תום המועד הקבוע ולכן לא קובלה הבקשה. בקשת המבקש להאריך לו את המועד התבססה על שני טעמים: ההחלטה של ביהמ"ש דלמטה לא נמסרה כדין; האיחור בהגשת הבקשה נגרם ע"י גורם שאינו בשליטתו. הרשם החליט להאריך את המועד בקובעו כי כל אחד מהטעמים האמורים מספיקים שהבקשה תקובל. ההחלטה לא ניתנה במעמד המבקש או ב"כ והמועד לרשות ערעור אינו מתחיל עד שלא תומצא למבקש או לב"כ כדין ואין זה משנה אם ידע המבקש שניתנה ההחלטה או שלא ידע על כך.
כמו כן, הבקשה נשלחה 5 ימים לפני תום המועד להגשתה וזו תקופה סבירה ומספקת בימים כתיקונם. אין זאת אשמת המבקש אם בזמן האחרון שובשו סדרי הדאר וגרמו שהבקשה תגיע לאחר למעלה משבועיים, הרי גם זה טעם מיוחד להארכת המועד.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. שפירא למבקש, עו"ד ש. גוטמכר למשיבה. 19.10.71).
ע.פ. 220/71 - ציגמונד רוזנפלד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (מתן שוחד) המערער הורשע בעבירות של מתן שוחד לפקידי מחלקת התברואה של עירית ת"א בסכום של 40 ל"י לפקיד אחד ו- 15 ל"י לפקיד אחר ונדון ל- 3 חודשי מאסר. הערעור על חומרת העונש נתקבל. למערער עבר נקי ובמקרה אחד יצאה היוזמה ממקבל השוחד שרמז למערער שיגרום לו קשיים אם לא ישלם לו. נסיבות המקרה אינן מצדיקות הטלת מאסר בפועל על המערער מה גם שבמקרים דומים לא הוטלו מאסרים על נותני שוחד. העונש הומר בתשלום קנס של 750 ל"י.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, י. כהן. עו"ד מתוק-זיס למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 19.10.71).
ע.פ. 294/71 - מחמד שריף בלילייה נגד מדינת ישראל
*הרשעה במעילה בכספי מועצה מקומית המערער היה ראש המועצה המקומית יפיע והואשם בכך כי באותה תקופה גבה מאחד משלמי המסים סכום של 375 ל"י ולא העבירו לקופת המועצה. ביהמ"ש הרשיעו בעבירה ודן אותו ל- 8 חודשי מאסר בפועל ולתשלום קנס בסך 1500 ל"י. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לטענת המערער שנטל את הכסף כפקדון - הרי הוא לא העלה גירסה זו בפני העד ששילם לו את הכסף כאשר זה עמד על דוכן העדים. העובדה שנאשם נמנע מלחקור עד חשוב על גירסה שהוא מעלה תפחית בדרך כלל את משקלה של גירסת הנאשם עד לאפס. ביהמ"ש היה לו על מה שיסמוך כשהרשיע את המערער. גם העונש אינו חמור בהתחשב בכך שמעשה השחיתות בוצע על ידיו כשהוא מכהן בתפקיד של ראש המועצה בהיותו עובד ציבור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד זליכה ועו"ד א. לין למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 17.10.71).
ע.פ. 492/70 - משה ברטי נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח המערער פרץ לביתה של המנוחה צקוור ע"י ששיבר שמשת חלון בגרזן שבידו מתוך כוונה לגנוב. הוא מצא את המנוחה ישנה במיטתה ניסה לאונסה וכשהתעוררה ורצתה לצעוק הלם בגרזנו על ראשה. ביהמ"ש הרשיעו ברצח לפי סעיף 214 (ג) לפח"פ והערעור על כך נדחה. הזדון הדרוש לפי סעיף 214 (ג) הוא כזה שהנאשם חזה מראש את התוצאות הקטלניות של מעשהו או האפשרות שלמעשהו תהיה תוצאה קטלנית. אין צורך להרבות דברים על כך שגרזן הינו כלי קטלני ואין אדם מן הישוב שאינו יודע שמכת גרזן חזקה על קדקדו של אדם עלולה להביא למותו. בין אם התכוון המערער בשעת מעשה להתגבר על התנגדות המנוחה למגע מיני עימה ובין אם התכוון להשתיקה שלא תפריעו בגניבה על כל פנים צריך היה לחזות מראש שמכה חזקה על ראש האשה עשויה להביא לידי מותה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. עו"ד אליגון למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיבה.14.10.71).
בר"ע 130/71 - עזרה משיח נגד שלמה שאול רביע ואח'
*ביצוע הסכם בוררות בין הצדדים היה הסכם בוררות ומשנתגלו סכסוכים נדרשו הבוררים ע"י המערער לפסוק בסכסוכים. המערער הציע למשיב את ביטול הבוררות בתנאי שהמשיב ישלם לו 100,000 ל"י אך המשיב סירב לשלם לו את הסכום הנ"ל. המשיב פנה לביהמ"ש וביקש צו ביניים שיאסור על קיום הבוררות וזאת בטענה שהחוזה שקבע את הבוררות בוטל בהסכמת הצדדים. ביהמ"ש נתן את צו הביניים והערעור על כך נתקבל. הצעתו של צד אחד לצד השני לבטל את ההסכם אין בה ביטול אלא אם כן הצד השני מקבל את ההצעה. בענין דנא היתה הצעת הביטול של המערער מותנית בקבלת סכום כסף וההצעה לא נתקבלה ע"י המשיב, כיון שכך אין כאן ביטול ההסכם.
לגוף השאלה אם ההסכם קיים או לא אין הבוררים יכולים להחליט שכן זו שאלה אם סמכותם קיימת בכלל. בענין זה צריך היה השופט לפסוק בדבר אך על המשיב היה לשכנע את השופט, ולו לכאורה בלבד, שההסכם אמנם בוטל. ראיה כזו לא הובאה ולפיכך לא צדק השופט בתיתו את צו המניעה. עתה על הבוררים לפסוק לגופה של המחלוקת ושאלת ביטול הסכם הבוררות אינה מתעוררת לפניהם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ויתקון, עו"ד ש. פלד למבקש, עו"ד ס. וולף למשיב מס' 1. 24.10.71).
בג"צ 351/71 - "צוות ניהול" וכו' נגד שר המסחר והתעשיה ואח'
*קבלת הצעה במכרז פורסם מכרז לעריכת סקר בדבר מסירה לקבלן את הפצת המצרכים שהממשלה רוכשת ומוכרת. הוגשו 8 הצעות ובחלקן הגדול נפסלו מיניה וביה משום שלא היה למציעים נסיון וכושר מספיק לבצע את המלאכה אף כי הצעותיהם היו זולות יותר. הועדה החליטה שלנוכח הענין החשוב שבסקר, שכן הממשלה מביאה מצרכים כאמור ב- 500 מליון ל"י לשנה, אין להכריע את המכרז על בסיס מחיר אלא יש לבדוק את הכושר של המציעים לבצע את הסקר הנדרש. הצעת המשיבה השלישית נתקבלה ועתירת העותרת נדחתה. היתה סיבה מוצדקת להעדיף את המשיבה השלישית על אף שהצעתה היתה יותר יקרה ב- 3,000 ל"י מהצעת העותרת. העותרת ידעה שאחד מיסודותיו החשובים של המכרז הוא הכושר והנסיון ונענתה לדרישה זו והסבירה הן בכתב והן בע"פ את כושרה ומומחיותה לבצע את הסקר.
לאחר פרסום המכרז צומצם היקף העבודה ונוהל מו"מ עם המשתתפים שבאו בחשבון
בדבר הורדת המחיר. כיון שהמו"מ התנהל עם כל המציעים שנשארו, בגלוי ובתנאים שווים, אין הדבר פוסל את המכרז.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד אראלי לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיבים 1, 2, עו"ד בן-פורת למשיבה 3. 13.10.71).
בג"צ 252/71 - רסקו ... בע"מ ואח' נגד עירית ת"א ואח'
*קבלת הצעה במכרז העיריה פרסמה מכרז להקמת מרכז רפואי עירוני בת"א. ביום פתיחת המכרז היו בפני הועדה הצעות של העותרות ואחרים בעוד שהצעת המשיבות 3-2 לא היו בפני הועדה. היו לקויים רבים בניהול המכרז, פתיחת המעטפות וכו' אך העותרות לא מיחו על כך. רק משנודע לעותרות כי הצעת המשיבים זולה יותר התעוררו וטענו שיש לפסול את הצעת המשיבות שלא הגיעה בזמן, ולחילופין שיש לפסול את המכרז כולו. עירית ת"א החליטה לקבל את הצעת המשיבות שהיתה זולה במליון ל"י מהצעת העותרות והעתירה נגד החלטה זו נדחתה. ברור שאין מקום לפסול רק את הצעת המשיבות אך גם לשאלה אם יש לפסול את המכרז בכלל התשובה צריכה להיות שלילית. לאחר שנודעו לכל המעונינים פרטי ההצעות השונות אין עוד טעם לפרסם מכרז. בדרך כלל אין בג"צ מהסס לבטל מכרזים שלא התנהלו בהתאם לחוק וזאת כדי לא לעודד יחס זלזול במכרזים מצד גופים ציבוריים. מאידך יש וביהמ"ש נוטה לקיים מכרז על אף פגמים שנתגלו בו אם הוא משוכנע שלא היה בפגמים כדי לגרום לעוות דין ולפגיעה בעקרונות ההתחרות ההוגנת והשויון בין המתחרים. בענין דנא נהגה העיריה מזה זמן כפי שנהגה הפעם והעותרות לא מיחו על כך ואף זכו במכרזים שהנוהל בהם היה פגום. גם הפעם לא ערערו על חוקיות ניהול המכרז כאשר נראה להן שהצעתן היא זולה ביותר ורק כשהמשיבות גילו להן את פרטי הצעתן החלו לטפל בפסילת המכרז. נכון שגם המשיבות לא הרימו קולן נוכח הפגמים שנתגלו בפתיחת הישיבה של ועדת המכרזים אך כאן חל הכלל שהמחדל להתנגד בשעה הנכונה פועל נגד הצד המבקש מבג"צ לבטל אקט מינהלי.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ר. כספי וי. ויזנברג לעותרות, עו"ד ורשובסקי, הרצוג, מ. שליט וח. נועם למשיבות. 27.10.71).
בג"צ 388/71 - פלונית נגד ביה"ד הרבני הגדול ואח'
*החזקת ילדה ביה"ד הרבני הגבוה אישר פס"ד של ביה"ד האיזורי שלפיו יוחזק ילדה של העותרת בידי האב. עתירת העותרת נגד החלטת ביה"ד נדחתה. ביהמ"ש הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור הבודקת פס"ד של בי"ד רבני ובדרך כלל לא יתערב בהחלטת בי"ד דתי אלא אם זה חרג מגדר סמכותו (להבדיל מטעות בחוק אשר אינה עולה לכדי חריגה מן הסמכות) או אם פגע בעקרונות הצדק הטבעי שדינה כדין חריגה מהסמכות. במקרה דנא אין לאמר שביה"ד חרג מסמכותו כאמור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד וינגרטן לעותרות. 12.10.71).
בג"צ 208/71 - שמעון פרץ נגד לשכת הסעד ואח'
*צו בימ"ש להוציא ילדי העותר ממשמורתו העותר טען נגד קיפוחו ופגיעה בו ע"י לשכת הסעד וכן נגד הוצאת ילדיו מרשותו ע"י בימ"ש. עתירתו נדחתה. במידה והוא רואה את עצמו נפגע ע"י אי הענקת סעד עליו לערור בפני ועדת הערר הפועלת בהתאם לחוק. אשר להוצאת הילדים ממשמורתו ע"י ביהמ"ש יכול היה לערער על החלטה זו או לפנות לביהמ"ש בבקשה לשנות את החלטתו הקודמת.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. העותר לעצמו, עו"ד י. יחיאל ומ. חשין למשיבים. 26.10.71).
בג"צ 237/71 - מחמוד מחג'נה נגד המפקח על התעבורה ואח'
*קבלת רשיון מונית העותר נמצא במקום החמישי ברשימת מועמדים לקבלת רשיון מונית כאשר ניתן רשיון אחד בלבד. העותר טוען כי הוא עדיף על האיש שקיבל את הרשיון אך עתירתו נדחתה כיון שגם אם יפסל מקבל הרשיון לא העותר יהנה אלא אחרים הבאים לפניו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד מסארווה לעותר, עו"ד ברסלע למשיבים 3,2,1 עו"ד אליעד למשיב 4. 27.10.71).
בג"צ 264/71 - רומנו חלפו נגד ועדת הערר לעניני מוניות
*קבלת רשיון מונית העותר טוען כי לצורך חישוב הנקודות שלו לקבלת רשיון מונית צריך להביא בחשבון את תקופת עבודתו במשך 3 שנים כנהג מונית בחו"ל וכן את שירותיו הלאומיים בחו"ל כשעסק בעניני עליה. עתירתו נדחתה. חולקו 5 רשיונות והעותר דורג במקום ה- 26 עם 31 נקודות כאשר קבלו רשיונות כאלו שצברו מינימום 82 נקודות. גם אם יזקפו לטובתו נקודות עקב הותק שלו בחו"ל לא יזכה אלא ל- 50 נקודות ויעלה למקום ה- 21. אשר לשירותיו הלאומיים נוהגת הועדה להביאם בחשבון לצורך קביעת עדיפות בין מבקשים שצברו מספר שווה של נקודות אך היא לא מעניקה בשל כך נקודות. בין אם צודקת הועדה בכך ובין אם לאו הרי אפילו יזכה העותר בנקודות נוספות הוא לא יוכל לצבור מספר זה של נקודות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד שלטון לעותר, עו"ד ברסלע למשיבה. 25.10.71).
ב"ש 197/71 - מדינת ישראל נגד דניאל פינקוב
*החזקת נאשם במעצר המשיב עצור בגין עבירות של חבלה חמורה, תקיפת שוטרים ועבירת תעבורה ועניני שחרורו בערובה נדונו ע"י שופט שעצרו ולאחר מכן בביהמ"ש העליון. לבסוף החל להשמע משפטו של המשיב בפני הרכב של שלושה שופטים ובתום הישיבה משנדחה המשפט לתאריך אחר החליט ביהמ"ש שלא לדון בענין מעצרו של המשיב וכי ישאר משוחרר עד להחלטת שופט שלפניו תובא הבקשה לעצרו. הערעור על נתקבל. משהורכב בימ"ש הדן במשפטו של הנאשם הרי אותו בימ"ש יחליט בדבר מעצרו של האיש ואם ביהמ"ש אינו יושב בדין יחליט בדבר אב ביה"ד. לפיכך צריך היה בימ"ש לדון באותו מעמד בענין המעצר וכעת נתון הדבר בידי אב ביה"ד.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. עו"ד גולדמן למבקשת, עו"ד גרין למשיב. 25.10.71).
מ"ח 7/71 - עודד רור נגד מדינת ישראל
*משפט חוזר בטענת ראיות חדשות המבקש הורשע בעבירה של עקיפת רכב כשהדרך לא היתה פנויה והרשעתו מבוססת על עדות יחידה של סמל משטרה אותה העדיף ביהמ"ש על עדותו של המבקש ושל עד הגנה שלו. עתה מבקש המבקש משפט חוזר בטענה כי באוטובוס שנהג היו חיילים ושניים מהם מוכנים להעיד היום לטובת גרסתו. הבקשה נדחתה. לצורך משפט חוזר צריך להראות כי הראיות החדשות לא יכלו להיות בידי הנידון או לא יכלו להיות ידועות לו בשעת בירור משפטו. כאן מצהירים שני העדים כי בשעת המקרה ביקש הנהג פרטים של חיילים שראו את המקרה ושני חיילים אלה הציעו את עצמם לבוא להעיד. הוא ידע איפוא על הראיות כבר בעת משפטו ואין מקום לקיים משפט חוזר.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד ש. פסקא למבקש, עו"ד שמגר, היועהמ"ש לממשלה, למשיבה. 25.10.71).
המ' 767/71 - מדינת ישראל נגד מרדכי מזלית
*בקשה לעריכת משפט חוזר והארכת מועד המשיב הגיש בקשה לעריכת משפט חוזר אך מחמת לקוי בנוהל לא הועברה הבקשה ע"י היועהמ"ש לנשיא ביהמ"ש העליון תוך המועד של 30 יום הקבוע בחוק. הטעות נתבררה כאשר המשיב הגיש עתירה לבג"צ בענין זה. בעקבות זאת הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד להגשת בקשת המשיב לעריכת משפט חוזר לפני הנשיא. בהחלטתו קובע הנשיא כי לא היה צורך בהגשת הבקשה להארכת המועד. לפי התקנות בדבר משפט חוזר צריך היועהמ"ש להעביר את הבקשה ואם לא עשה את זה במועד יכול היה להגישה לאחר המועד והנשיא מוסמך להזקק לה גם אם הועברה לו לאחר תום המועד הקבוע בחוק.
(בפני: הנשיא אגרנט. 25.10.71).
ב.ר.ע. 187/71 - עובדי עירית ראשון לציון ואח' נגד עירית ראשון לציון
*סמכות בי"ד לעבודה בשביתה שהוכרזה בלי הודעה מוקדמת עובדי העיריה פתחו בשביתה בלי ליתן עליה הודעה מוקדמת של 15 יום לפי החוק ליישוב סכסוכי עבודה. המשיבה בקשה צו מניעה נגד המבקשים בביה"ד האיזורי לעבודה אך ביה"ד סבר כי עילת התובענה הינה לפי פקודת הנזיקין שהוצאה מגדר סמכותו של ביה"ד לעבודה. אי לכך העביר את הענין לביהמ"ש המחוזי. לפי חוק בתיהמ"ש, ביהמ"ש שאליו הועבר ענין חייב לדון בו וביהמ"ש המחוזי נתן את צו המניעה הזמני כמבוקש. המבקשים לא ערערו על ההחלטה להעביר את הענין לביהמ"ש המחוזי אלא טוענים נגד צו המניעה ולטענתם אין הסכסוך בא בגדר חוק יישוב סכסוכי עבודה הואיל ולטענתם אין הוא נובע מכח יחסי עבודה. טענתם נדחתה. לכאורה נראית השקפתו של ביה"ד לעבודה כי הענין לא היה בסמכותו שכן עילתו בפקודת הנזיקין. אך אין עובדה זו מוציאה את הסכסוך מגדר חוק יישוב סכסוכי עבודה שכן הסכסוך נבע מהסרת שלט של ועד העובדים שנתלה על חדר בתוך בנין העיריה. אם החדר בבנין העיריה אינו מוחזק בידי ועד העובדים מכח יחסי עבודה אם כן מה עילת חזקתם ?
לטענה שהענין נמסר לבוררות הרי אפילו תאמר שחוק הבוררות חל על הענין על אף האמור בסעיף 37 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הרי סעד ארעי רשאי ביהמ"ש לתת גם כאשר גוף הענין יבוא לבירור לפני בוררין.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד זאב טריינין למבקשת, עו"ד אברהם בר למשיבה. 19.10.71).
ע.פ. 318/71 - מרדכי כהן נגד מדינת ישראל
*עריכת משפט חדש כאשר תיק המשפט המקורי אבד המערער הועמד לדין ובהכרעת הדין הורשע. לפני מתן גזר הדין נעלם התיק ועד כה לא נמצא. נפתח תיק זמני חדש שהוכנס בו העתק מכתב האישום והשופטת שישבה לדין עשתה מעין שחזור של הכרעת הדין לפי מיטב זכרונה וגזרה את דינו של המערער ל- 4 שנות מאסר. הערעור על כך נתקבל. למעשה אין פסק דין מרשיע בתיק והשחזור המקוטע אינו יכול לבוא במקום הכרעת הדין המקורית. יתר על כן המצב דנא אינו מאפשר לביהמ"ש לערעורים לבדוק את נכונות ההרשעה לאור הראיות שהיו במשפט. כיון שכך אין ברירה אלא לבטל את גזר הדין ולערוך משפט חדש בפני שופט אחר.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד י. עצמון למערער, עו"ד ד. ביניש למשיבה. 25.10.71).
ע.פ. 542/70 - פלוני נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח המערער פרץ לדירתו של ד"ר אהרונסון, רופא קשיש כבן 84, מתוך כוונה לגנוב ומשהופתע ע"י המנוח הלם בו וחנקו ובכך גרם למותו. הוא הורשע ברצח לפי סעיף 214(ג) לפח"פ ונדון ל- 14 שנות מאסר בהיותו קטין. ערעורו על ההרשעה נדחה ואילו תקופת
מאסרו הופחתה ל- 10 שנים. לענין ההרשעה היתה הודעתו של הנאשם במשטרה וזו נתקבלה ע"י ביהמ"ש לאחר משפט זוטא וביהמ"ש רשאי היה לקבל את ההודעה וכמו כן היה רשאי לקבל חלק ממה שנאמר בה ולדחות חלק אחר מתוכה. ביהמ"ש רשאי היה גם לייחס להודעה משקל מלא. בנוסף לכך היה בחומר הראיות דבר מה נוסף הדרוש לאימות דברי המערער. אשר לטענה שלא הוכח שהמערער נכנס לדירה ע"י פריצה ולמטרת גניבה - שני דברים אלה הוכחו. אין נפקא מינה בכך אם הדלת היתה נעולה או לא היתה נעולה ונפתחה ע"י דחיפה בלבד. גם זו מהווה פריצה. כמו כן ברור שבא למקום על מנת לגנוב. אשר לענין הזדון - הוכח כי בשעת מעשה היה הנאשם ער לכך שפעולתו היתה עשויה לגרום למות המנוח אם כי לאו דוקא חפץ שיקרה דבר שכזה. מצב דברים זה די בו להרשיע לפי סעיף 214(ג).
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, קיסטר, י. כהן. עו"ד מלחי למערער, עו"ד קירש למשיבה. 20.10.71).
ע.א. 642/70 - פקיד השומה חיפה נגד כימיקלים ופוספטים בע"מ
*תשלום מס הכנסה מפיצויי פרישה וטענה שהתשלומים הם בגין הפרת חוזה עבודה במסגרת ריאורגניזציה של החברה המשיבה פוטרו והתפטרו עובדים רבים וביניהם ארבעה בעלי ותק ניכר בשירות החברה שבזמן פרישתם היה בידו של כל אחד מהם חוזה עבודה לתקופה קצובה של 3 שנים שהתחדש אוטומטית. הפטורין בוצעו בתוך תקופת החוזה ובהסכם הפרישה נקבע לכל אחד מהפורשים סכום של עשרות אלפי ל"י כתשלומים עקב הפרישה. התעוררה שאלה אם התשלומים ששולמו הם פיצויי פרישה ומכיון שהם גבוהים מהמקסימום הקבוע בחוק לצורך הפטור ממס יש לשלם מס הכנסה בגין ההפרש או שהתשלום הוא דמי נזק עבור ביטול ההסכם בתוך הזמן. גם במקרה כזה התעוררה מחלוקת אם תשלום כזה חייב במס אם לאו. ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי טיבם של התשלומים הנ"ל הינו תשלום עקב פרישה וזאת הן בהתחשב בכך שסכומי התשלומים זהים להכפלת מספר שנות העבודה בגובה המשכורת, הן בדברי העדות שנשמעו בביהמ"ש והן בלשון זכרון הדברים. כיון שכך אין צורך להכנס לשאלות אם פיצוי בעד אובדן הכנסה עצמה, ולא בעד ההכנסה יחד עם מקור ההכנסה, נחשב להכנסה שבהון או להכנסה שבפירות.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ע. נתן למערער, עו"ד נ. ליפשיץ למשיבה. 27.10.71).
ע.א. 702/70 - פקיד השומה חיפה נגד חברת החשמל לישראל בע"מ
*נכוי מס הכנסה מריבית המשתלמת בחו"ל לתושבי חו"ל המשיבה רכשה משלושה ספקים בחו"ל ציוד לבנית תחנת כח וקיבלה אשראי ל- 3 שנים עליו שילמה רבית. ההתקשרות נערכה בחו"ל, שלושת הספקים אינם "תושב ישראלי" לצורך ההגדרה של מס הכנסה ואף אחד מהם אין לו סניף בישראל או ניהול עסקים בישראל באמצעות סוכנות בקשר להתקשרות הנ"ל. התשלומים בוצעו ע"י סניף בנק לאומי לישראל בחיפה ע"י העברת מטבע זר לחו"ל. המערער היה בדעה כי על תשלום הרבית חלה חובה לנכות מס הכנסה במקור, עמדתו לא נתקבלה והערעור על כך נדחה. החובה לנכות מס הכנסה מרבית המשתלמת לאדם שאינו תושב ישראלי הינה לגבי רבית שנצמחה, שהופקה או שנתקבלה בישראל. הרבית הנ"ל לא נתקבלה בישראל ואף אין לאמר שהיא נצמחה או הופקה בישראל. חייב להיות קשר בין הרבית לבין הארץ במובן זה שמקורה מצוי בארץ. כאן האשראי סופק ע"י חברות שעיסוקן מחוץ לישראל, מכסף שמקורו בחו"ל ושהיה צריך להפרע בחו"ל והוא נבע מעיסקה שנקשרה ובוצעה בשלמותה בחו"ל.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט מני. עו"ד ע. נתן למערער, עו"ד לוינסון למשיבה. 26.10.71).
ע.א. 296/71 - האניה "מיטרה אסימינה" ובעליה נגד חברת "הלפור" בע"מ
*סמכות ביהמ"ש לימאות בערעור זה התעוררו שאלות שונות הנוגעות לסמכות ביהמ"ש לימאות בישראל בתביעת חפצה שהוגשה נגד המערערת בגין נזקים ותשלומי שכר הצלת האניה ליד יון. ביהמ"ש סקר את הענינים הנ"ל וכן את שאלות הסמכות, קבע את סמכותו של ביהמ"ש לדון בענין ודחה דרישת המערערת לדחות את התובענה נגדה על סף הדיונים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד גוטשלק למערערת, עו"ד פ. ג. נשיץ למשיבות. 26.10.71).
ע.א. 589/70 - יגאל עמר ואח' נגד עובדיה מיכאל ואח'
*תביעת פיצויים בגין תאונה בתאונת דרכים נחבל המערער והוא תבע פיצויים על נזקיו מן הגננת שבגנה הוא למד ומנהג המשאית שדרסה אותו בטענה שאלה לא קיימו חובת הזהירות שהיו חבים כלפיו. תביעתו נדחתה והערעור על כך נדחה. אשר לגננת הרי היא העבירה את הילדים מעבר לכביש, מרחק ניכר ולאחר מכן חזר הילד על עקבותיו חצה את הכביש פעם אחת וניסה לחצותו שוב ונפגע. בלי לחוות דעה אם אמנם חבה הגננת לילדים את החובה הנטענת כאן הרי קיימה במקרה דנא כל חובה אפשרית שניתן להטיל עליה בדין בהוליכה את הילדים אל מעבר לכביש ובהווכחה שאמנם הם ממשיכים בדרכם הביתה. אשר לנהג הרי שלא היו כל נתונים לפיהם ניתן היה לקבוע היכן היה ומה עשה הילד סמוך לפני חצייתו את הכביש ובהעדר נתונים אלה אי אפשר לקבוע אם ניתן היה למנוע את התאונה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עוה"ד אלמוג וצ. הרטל למערערים, עוה"ד א. שלוש וע. נתן למשיבים. 25.10.71).
ע.א. 693/70 - חלילי יוסף נגד מרדכי קלטי
*תחולת חוק הגנת הדייר המשיב שכר מהמערער חנות לתקופה של 10 חודשים בשנת 1968. עם סיום התקופה טען כי הוא דייר מוגן וביקש מביה"ד לשכירות שיקבע את דמי השכירות החוקיים שעליו לשלמם. המשכיר טען כי אין הגנת החוק חלה על השוכר. ביה"ד לשכירות קיבל את הטענה ואילו ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב וקבע שהוא דייר מוגן. הערעור על כך נדחה. לפי חוק הגנת הדייר (בנינים חדשים) אין הדייר נהנה מן החוק אם המושכר נמצא בבנין חדש והושכר לראשונה אחרי תחילתו של חוק בנינים חדשים והדברים האלה פורשו בחוזה השכירות. בענין דנא פורש בחוזה השכירות שהשכירות היא לראשונה לאחר תחילת החוק אך לא פורש שבנית הבית הושלמה לאחר תחילת החוק. מצוות המחוקק היא כי שני הדברים יפורשו בחוק ועל כן העובדה שלא שולם דמי מפתח ושפורש בחוזה כי חוק הגנת הדייר לא יחול על השכירות אינם יכולים להועיל למערער בענין דנא.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מ. אור למערער, עו"ד ו. לינקו למשיב. 4.11.71).
בג"צ 178/71 - שמעון קקון נגד המפקח על התעבורה ואח'
*בקשת רשיון למונית תקנות התעבורה קובעות שמספר השנים בהן המבקש רשיון נהג בפועל במונית יובאו בחשבון לצורך הענקת רשיון. ועדת המוניות המליצה לפני השר ואף החליטה כי הפסקת עבודה במשך 5 שנים תהיה נימוק שלא להתחשב בנקודות של נהיגה בפועל במונית. אולם אם ביטול הנקודות הללו יגרום אי צדק למבקש היא תהיה רשאית לשקול את הבקשה לאור הנסיבות. שר התחבורה אישר את הצעת הועדה אך הדבר לא פורסם בתקנות למרות שזו החלטה הקובעת דרך ביצוע של תקנה שהיא מעשה ידיו של השר. שיטת הנקודות גופה לא נקבעה בתקנות והועדה הפועלת לפי שיטת הנקודות יכולה לתת משקל
לפי החלטתה לכל גורם שהתקנות קובעות שיש להתחשב בו בחריצת גורל בקשה לרשיון. כיון שהועדה היא בת-חורין לקבוע לה מדיניות הרי החלטותיה לא יהיו פסולות אם הן סבירות. אין בכך דופי שהועדה מעדיפה כאלה שיש להם "ותק טרי" בנהיגת מונית על פני אחד שאין לו ותק כזה. עם זאת מכיון שבענין זה לא ברור אם שקלה ועדת הערר אם נגרם למבקש אי צדק מכך שהותק שלו לא הובא בחשבון, יש להחזיר את הענין לועדה שתשמע את העותר ותשקול אם ענינו בא בגדר הסייג של מניעת אי צדק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד נ. טריינין לעותר, עו"ד מ. חשין למבקשים. 27.10.71).
בג"צ 401/71 - מנשה שם-טוב נגד נציב שירות בתי הסוהר
*מאסר אזרחי לפי מספר פקודות מאסר העותר נשא עונש מאסר של 18 חודש וכשזו הסתיימה לא שוחרר מכלאו באשר במשך הזמן נתקבלו נגדו 20 פקודות מאסר שניתנו ע"י ראש ההוצל"פ. אין חולקין על כך שהעותר לא הובא לפני ראש ההוצל"פ תוך 3 ימים האמורים בסעיף 70(ב) ולפיכך אין להחזיקו במאסר אזרחי אלא לתקופה של 3 ימים מיום המצאת פקודת המאסר. 20 הפקודות הובאו נגד העותר בארבעה תאריכים שונים שבכל אחד מהם נתקבלו מספר פקודות מאסר. טענת המשיב היא שעל העותר לשאת שלושת ימי מאסר אזרחי עפ"י כל אחת ואחת מפקודות המאסר היינו 60 יום. עתירת העותר נתקבלה וביהמ"ש קבע כי לגבי כל אחת מקבוצות פקודות המאסר ניתן היה להפעיל מאסר של 3 ימים בלבד באופן ששנים עשר ימי מאסר היו מאסר אזרחי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, ויתקון. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ברסלע למשיב, העותר לעצמו. 28.10.71).
בג"צ 164/71 - אחוד בתי ספר טכניקום בע"מ נגד שר החינוך והתרבות ואח'
*החלת חוק הפיקוח על בתי הספר העותרת הראשונה הינה בעלת בתי ספר בת"א והעותרת הרביעית הינה אגודה המאגדת בתוכה כ- 50 מוסדות למוד שונים. משפורסם ע"י שר החינוך צו בענין בתי-ספר על יסודיים וגני ילדים שלפיו יחול חוק פיקוח על בתי ספר על יסודיים וגני ילדים בקשו העותרים צו שבג"צ יצהיר כי ההודעה הנ"ל אינה חלה על העותרים. העתירה נדחתה. לענין העותרת הראשונה הרי לפי נתוני הלימודים במוסדותיה הם נתפשים ע"י הגדרת החוק. לענין העותרים האחרים הרי הם טרם פנו למשיבים ולא בקשו כל פרטים ולכן אין מקום לפנייתם לבג"צ. אמנם בארץ הנטייה היא שלא להקפיד יתר על המידה עם בעל דין המבקש סעד הצהרתי אך אין פירושו של דבר שכל מי שחושש שרשות מינהלית תפעיל כלפיו חיקוק מסוים יכול לבוא ולבקש סעד הצהרתי מבלי שאף ניסה לפנות קודם לכן לרשות המינהלית שזו תקבע את עמדתה. עדיין במקומו עומד העקרון שאין ביהמ"ש דן בשאלות אקדמאיות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד רסלר לעותרים, עו"ד חשין למשיבים. 3.11.71).
ע.פ. 362/71 - בישארה חורי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (זנות) המערער הכיר נערה מאז היתה בת 10 ודובר ביניהם על נישואין אך הדבר לא יצא לפועל. המתלוננת הרתה למערער ולאחר מכן השפיע עליה לעסוק בזנות והוא קיבל את האתנן ובילה בכסף עם נשים אחרות. המערער נדון לשלוש שנות מאסר והערעור על כך נדחה. לא באופן מקרי ביצע הנאשם את העבירה הזו אלא תכנן את פרנסתו תוך ניצול נערה שהתקשרה אליו ושהיתה נכה ובעלת מום.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, עציוני. עו"ד ד. הארכי למערער, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 1.11.71).
ע.פ. 320+360/71 - אשר יהושע ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד מזוין) שלושת המערערים יחד עם אדם אחר בשם אברהם כהן בצעו לאור היום שוד מזוין בסניף בנק הפועלים. הם היו מזוינים בתת מקלעים, איימו על עובדי הבנק ושדדו את הבנק. משיצאו מהבנק ונכנסו למכונית גנובה שחיכתה להם נפלט צרור כדורים מתת מקלע שבידי המערער הראשון וכהן נפצע קשה בראשו. הפצוע הונח על הכביש ליד בי"ח והמערערים נמלטו מהמקום והצליחו להחביא את הכסף והנשק שלא נמצאו עד היום. בשעות הערב של אותו יום גנבו מכונית אחרת ושרפו את המכונית הראשונה. בגין מעשים אלה נידון המערער הראשון ל- 9 שנות מאסר, השני ל- 10 שנות מאסר והשלישי ל- 7 שנות מאסר. המערער השני ביקש להביא בחשבון עבירה של נהיגה במכונית גנובה ודריסת אדם ובריחה מהמקום. על עבירות אלה נדון לשנתיים מאסר. חומרת המעשים והגל הגואה של מעשי שוד מזויינים במדינה והעובדה שהנשק היה טעון ולא נצור דבר המוכח מצרור הכדורים שנפלט, מצדיקים הטלת עונשים כבדים שנגזרו ע"י ביהמ"ש דלמטה.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד בכורי, כהן צידון וקפלן למערערים, עו"ד בלטמן למשיבה. 24.10.71).
ע.א. 778/70 - סלמן עלי קראה נגד סלח שומרי
*פיצויי נזיקין בתיגרת ידיים שפרצה בין שני בעלי הדין גרם המערער למשיב לאיבוד אור אחת מעיניו. על נזק זה פסק ביהמ"ש דלמטה פיצויים בסך 5,000 ל"י הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, 2,500 ל"י בעד כאב וסבל וסכומים אחרים של הוצאות ריפוי. ערעורו של המערער על חיובו בדין נדחה בהתחשב בקביעת ביהמ"ש שהמכות שהכה המערער לא באו מתוך התגוננות ועל כל פנים עברו על מידת הנחיצות הסבירה של התגוננות. אשר לגובה הנזק יש לקבל את ערעורו הנגדי של המשיב ולהעלות את הפיצוי בעד כאב וסבל לסכום של 7,500 ל"י.
(בפני השופטים: ויתקון, י. כהן, ח. כהן. עו"ד נ. רם למערער, עו"ד מ. וקסמן למשיב. 2.11.71).
בג"צ 318/71 - מרקו מזלית נגד שר המשפטים
*משפט חוזר העותר הורשע בשעתו במשפט פלילי ערעורו נדחה ובקשתו למשפט חוזר נדחתה אף היא. עתה מבקש העותר לצוות על שר המשפטים ליתן טעם מדוע נשפט כפי שנשפט שעה שלדבריו הוא חף מפשע. העתירה נדחתה. מה שלא יהיו נימוקיו של העותר לקיום משפט חוזר אין הם ענין לבג"צ, לאחר שפסה"ד הפך סופי והבקשה למשפט חוזר נדחתה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ברסלע למשיב, העותר לעצמו. 31.10.71).
ב"ש 144/71 - דוד כהן נגד מדינת ישראל
*חילוט ערבות המבקש חתם על ערבות בסך 10,000 ל"י והפקיד 3,000 ל"י להבטחת התייצבות בנו במשפט פלילי. לאחר שהבן לא התייצב בשלושה מועדים בזה אחר זה ציוה ביהמ"ש לחלט את הסך של 3,000 ל"י שהופקד. ברור שהמבקש עשה מאמצים רבים למצוא את בנו ולבסוף גם הצליח לגרום לכך שיתיצב בביהמ"ש. עובדות אלה לא היו ידועות לביהמ"ש דלמטה. כיון שכך די אם הסכום שיחולט יועמד על 2000 ל"י.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד סנובסקי למבקש, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 26.10.71).
בר"ע 166/71 - דב ערב נגד אילדר בע"מ
*ראשית ראיה בתביעה בסדר דין מקוצר המבקש הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה על סכום קצוב של 50,000 ל"י בטענה שהסכום הושקע בעסק משותף עם המשיבה. ההשקעה מוכחת במסמך בכתב שנחתם
ע"י מנהל המשיבה וכן ע"י רישום בספרי המשיבה. אעפ"כ קבע הרשם והשופט שלפניו ערערו שאין אלה ראיות בכתב כדרוש בהתאם לתקנה 269 לתקנות סדר הדין, וזאת כיון שהמסמכים עשויים להוכיח תביעה לפירוק שותפות ולא להשבת ההשקעה. הערעור על כך נתקבל. ראשית ראיה דיה לענין תקנה 269 הנ"ל והמבחן הוא אם היה די בראיה כזו בהנחה שהתביעה צריכה הוכחה בכתב עפ"י סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית כדי לאפשר לתובע להביא ראיות נוספות בע"פ. בענין דנא היתה ראשית ראיה כזו. לא כל פרטי העילה טעונים ראיה בכתב. אם יש על מקצת העילה ראיה בכתב יכול התובע להשלים את החסר בראיות אחרות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ד"ר ס. וולף למבקש, עו"ד מ. מוזר למשיבה. 1.11.71).
בג"צ 390/71 - אליאב ... בע"מ נגד המועצה המקומית רעננה
*פסילת הצעה במכרז המשיבה פרסמה מכרז ובו נדרשו המציעים לצרף להצעתם ערבות בנקאית או ערבות במזומנים. הצעת העותרת נפסלה כיון שצירפה ערבות בצורת שיק עצמי בלבד. עתירת העותרת נגד הפסילה נדחתה. אין ממש בטענת העותרת שאין לפסול את הצעתה לאחר שבמשך שנים רבות הסתפקה המשיבה בערבות עצמית של המציע. אם בעבר זילזלה הרשות הציבורית בכללים ובסדרים הקבועים בחוק או בהודעות שיצאו מלפניה אין לאדם שום חזקה או זכות קנויה לקיום מצב פסול כזה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, ח. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ח. שינהר לעותרת. 28.10.71).
ע.א. 746/70 - אליהו השכל ואח' נגד אלישבע שומלו
*קיום צוואה
המצווה הוריש בצוואה את רכושו למשיבה שהיתה "חברתו בחיים". המערער הוא בנו והוא תקף את הצוואה ואחת הטענות שהיא נשוא הערעור היתה שהצוואה בטלה מפני שהמשיבה היתה "עד לעשייתה" וכן שהיא "לקחה באופן אחר חלק בעריכתה". הטענה נדחתה והערעור על כך נדחה. העובדה שהמשיבה היתה נוכחת במעמד עשיית הצוואה אין פירושה שהיא היתה "עד לעשייתה", במשמעות סעיף 35 לחוק הירושה. הכוונה בסעיף זה הינה לעדי הצוואה שחתמו ואשרו את הצוואה. כמו כן העובדה שהמשיבה השתתפה בשיחה שהיתה בין המצווה לבין עוה"ד אין ללמוד ממנה שהיא נטלה חלק בחתימת הצוואה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, מני. החלטה - הנשיא אגרנט. עו"ד א. פיכמן למערערים, עו"ד ד"ר ר. ציסמן למשיבה. 21.10.71).