בג"צ 456/71 - שרה ברזני נגד שר הבטחון ואח'
*פטור משרות צבאי.(התנגדות לצו על תנאי - הצו נעשה החלטי ברוב דעות השופטים לנדוי, מני נגד דעת מיעוט של השופט קיסטר).
העותרת הינה תושבת המושב בית יוסף בעמק בית שאן, בתו של רב ושוחט במושבים בית יוסף וירדנה, וביקשה פטור מגיוס מן הסיבה שטעמים בהכרה דתית מונעים ממנה לשרת. ענינה הובא בפני ועדת פטור לפי תקנות שירות בטחון המורכבת משלושה חברים. אחד מחבריהועדה, הרב שטרית, לא השתתף בישיבת הועדה מחמת מחלה והועדה שישבה בשני חברים בלבד, לא שוכנעה שטעמים שבהכרה דתית או מצפונית, מונעים מהעותרת לשרת בצה"ל. בהחלטה נאמר כי העותרת לא ידעה לענות על עניני חגים ומועדים, לבשה חצאית קצרה שאינה הולמת בת דתית, והועדה התרשמה שאין מניעה שתשרת בצה"ל לא מבחינה מצפונית ולא מבחינה דתית. על כך העתירה.
החלטה - השופט לנדוי (דעת הרוב):
האוירה השוררת, בבית ההורים יכולה כמובן לשמש ראיה להשקפותיה של בת הגדלה בבית כזה אך בימינו אין "מעשה אבות סימן לבנים". החוק אינו מעמיד את הפטור על מידת הדתיות הנהוגה בבית ההורים אלא על נתוניה האישיים של מבקשת הפטור. במקרה דנא היה לועדת הפטור על מה שתסמוך בראיות שהובאו לפניה. הועדה יכלה גם להעזר בהתרשמותה הכללית מהופעת המבקשת לפניה ובמקרה דנא התרשמו חברי הועדה שטעמיםשבהכרה דתית אינם מונעים מן העותרת לשרת וכי המניעה טמונה כנראה בלחץ של אביה או ברצון להשתמט משירות או בשניהם.
השופט קיסטר (דעת מיעוט):
בפס"ד ארוך ומקיף מגולל השופט קיסטר, את חובות האשה לפי הדין, חובות ההתנהגותתפילה, ידיעת דינים, ולימוד; את הנוהגים והמסורת בעדות השונות, העדות האשכנזיותלמיניהן והעדות המזרחיות למיניהן; את האיסורים השונים ופסקי ההלכה השונים ביחס לגיוס נשים, ושירות לאומי של נשים וכן החומרה שיש לנהוג כאשר באים לכוף על אדם התנהגות הנוגדת את מצפונו. להלן מגולל השופט קיסטר את פרטי הופעתה של העותרת בפני הועדה את השאלות והתשובות וטענותיה של העותרת על המניעים הדתיים המונעים ממנה להתגייס וכן תשובותיה ביחס להתנהגותה הדתית. על יסוד כל אלה מגיע השופט קיסטר למסקנה כי אם הועדה מוצאת כי צעירה היא דתית, היינו נזהרת מאיסורים ונוהגת לפי הלכה, כי אז אינה יכולה להגיע למסקנה שאין קשר בין דתיותה לבין הפטור שהיא מבקשת. כשעותרת מתמצאת בעניני העולם, או מתנהגת באופן חופשי ללא מעצורים, או שהיא לובשת חצאית קצרה, או שהיא לבושה באופן שקשה להכיר עליה שהיא דתית, כטענת יו"ר הועדה בתצהירו לביהמ"ש, כל אלה אין בהם לשלול את דתיותה של העותרת והתנגדותה להתגייס מטעמים דתיים.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, קיסטר. עו"ד מ. שפירא לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיבים. 26.9.72).
בג"צ 365/72 - יוסף רובינשטיין נגד ועדת הבחירות למועצת הרבנות הראשית
*התיעצות עם מועצת הרבנות הראשית(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
בבג"צ קודם נתן ביהמ"ש צו החלטי נגד ועדת הבחירות למועצת הרבנות הראשית ובו חוייבה הועדה לקיים את חובת ההתייעצות המוטלת עליה עם מועצת הרבנות הראשית לענין
רשימת רבני העיר המשתתפים באסיפה הבוחרת, ביום 27.7.72 פנתה ועדת הבחירות במכתב למועצת הרבנות הראשית ובקשה ממנה חווה דעת ביחס לרשימת רבני עיר ומסרה את רשימת הרבנים שהיא כללה. מועצת הרבנות הראשית התכנסה כשבועיים לאחר מכן והחליטה לבחור ועדת משנה שתביא המלצותיה למועצה. לועדת המשנה היו צריכים לשלוח נציגים כל אחד משני הרבנים הראשיים. הרב אונטרמן מינה את נציגו ואילו הרב נסים לא מינה את נציגו וביןשני הרבנים הראשיים הוחלפו האשמות והאשמות נגד ביחס לכך, על כל פנים עד ליום 5.9.72 לא המציאה הרבנות את חוות הדעת לועדת הבחירות ובאותו יום החליטה ועדת הבחירות לאשר סופיתאת הרשימות, מאחר שלדעתה מילאה את חובת ההתייעצות המוטלת עליה בחוק. העותר פנה לבג"צוטענתו שכל עוד לא קיבלה ועדת הבחירות חוות דעת שמועצת הרבנות הראשית לא קיימה את חובת ההתייעצות מנועה היא לקבוע את רשימת רבני העיר. כן טען העותר שהועדה לא סיפקה מידע מספיק למועצה שתוכל לתת את עצתה.
החלטה - השופט לנדוי:
א. בחובת התייעצות המוטלת כחוק כרוכה החובה להמציא לגוף שאתו יש להתייעץ ידיעות מספיקות כדי לאפשר לו לעוץ עצתו, וכמו כן צריך לתת לו הזדמנות ראויה להגיש את עצתו, לענין דנא עמדה ועדת הבחירות בשתי חובות אלה.
ב. לענין מסירת ידיעות מספיקות למועצת הרבנות, הרי כל מה שועדת הבחירות היתה צריכה לעשות להמציא את רשימת הרבנים. מועצת הרבנות הראשית עצמה היא שצריכה לדעת את כישוריהם של הרבנים במדינה הבאים בחשבון כממלאים למעשה את התפקיד של רב עיר וועדת הבחירות לא יכלה לתת בענין דנא כל מידע נוסף.
ג, לענין מתן הזדמנות לתת את חוות הדעת - חלפו 40 יום מאז פנתה ועדת הבחירות למועצת הרבנות ועד שהחליטה לאשר סופית את רשימת הרבנים. בתוך תקופה זו לא זו בלבד שמועצת הרבנות לא הספיקה לגבש את עצתה אלא שטרם החלה אפילו לדון בנושא כלל ועיקר.
ד. כשהגוף המחליט, ועדת הבחירות, חייב להוועץ בגוף אחר והוא מצידו עשה כל אשר נדרש ממנו כדי לקבל את העצה, אך הגוף המייעץ אינו נותן את עצתו תוך זמן סביר, כי אז מזכותו ומחובתו של הגוף המחליט שלא להמתין עוד ולהחליט סופית בנשוא ההתייעצות. מידת הזמן הסביר תלויה בנסיבות הענין. במקרה שלפנינו מגדיר לוח הזמנים לקראת עריכת הבחירות כפי שנקבע ע"י המחוקק גם את גבולות הזמן הסביר, אין זה מענינה של הועדה מי ומה גרם לשיבושים בדיון של מועצת הרבנות כי שיח ושיג לועדה רק עם מועצת הרבנות הראשית כגוף ולא עם האישים המכהנים במועצה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. עו"ד מ. ינובסקי לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבה. 4.10.72).
ע.א. 450/71 - גלובה מיכאל נגד גלובה רבקה
*מתנה של בעל לאשתו וחזרה ממנה (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת אבנור) בהמ' 12305/70 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער והמשיבה היו נשואים ובפברואר 1964 חתמו על חוזה לרכישת דירה ובהתאם להסכם היתה הדירה צריכה להירשם ע"ש שניהם. כעבור שנה, כאשר הנישואין בין השניים לא עלו יפה נשלח מכתב לחברה הקבלנית עליו חתמו שני הצדדים ובו מורה הבעל לקבלנים הוראה סופית ובלתי חוזרת לרשום את הדירה ע"ש אשתו בלבד. על יסוד הוראה זו נרשמה הדירה בשלהי 1965 ע"ש האשה. כ- 5 שנים לאחר מכן תבע המערער בביהמ"ש המחוזי כי הדירה תירשם במחציתה על שמו וטענתו כי נתן את ההוראה הבלתי חוזרת לרשום את הדירה ע"ש אשתו תוך הסכם כי
תקבל ממנו גט ומכיון שהיא מסרבת לקבל גט יש לרשום על שמו מחצית הדירה, ביהמ"ש המחוזי קבע כי במתן הוראה לחברה הקבלנית יש משום מעשה מתנה מצד הבעל לאשה ואין הבעל יכול לחזור בו מהמתנה לאור הוראות המג'לה. בנוסף לכך שוכנע ביהמ"ש המחוזי כי העברת הדירה כולה ע"ש המשיבה הותנתה בהסכמתה לקבל גט. על כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. ויתורו של הבעל לטובת האשה יכול שיהיה משום מעשה מתנה גם אם לא כונה כך בפירוש ובלבד שיש בו משום מילוי הוראות המג'לה בדבר מתנה.
ב. לפי סעיף 839 למג'לה "מתנה נקשרת גם ע"י נתינה ולקיחה". אין ספק כי במקרה שלפנינו היה מן הנתינה ומן הלקיחה גם יחד, במכתב ששלח המערער לקבלן הקנה את חלקו למשיבה ובעצם חתימתה של המשיבה על המכתב יש משום נטילה שדי בה כדי לקשור את מעשה המתנה. מה גם שבינתיים נרשמה הדירה ע"ש המשיבה ואין ספק שבכך יש משום נטילה ברורה.
ג. מדובר במתנה שנתן בעל לאשתו ולפי המג'לה בעל שנתן מתנה לאשה אינו יכול לחזור בו מהמתנה גם אם לא קיבל תמורה.
ד. אין גם להתערב בממצא העובדתי של ביהמ"ש שלא היה כל תנאי של קבלת גט בנתינתהמתנה.
ה. נכון כי נכס הרשום ע"ש אחד מבני הזוג ניתן לראותו כשייך לשני בני הזוג כאשר נרכש במאמץ משותף של בני הזוג. ברם זאת באין ראיה המצביעה על כוונה הפוכה ובענין דנא התנהגות הצדדים מראה על כוונה שהנכס יהיה שייך למשיבה לבדה.
(השופט כהן הוסיף שאפילו הבטיחה המשיבה קבלת גט תמורת קבלת הדירה הרי ההבטחה לקבלת גט אין לכוף אותה ואי קיום הבטחה כזו כשלעצמה אינה מהווה עילה לבטל את הקנין אשר המשיבה קנתה בדירה. אין לכוף קבלת גט לא במישרין ולא בעקיפין כפי שמנסה המערער).
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, עציוני. עו"ד י, אמיתי למערער, עו"ד א. קיבקוביץ למשיבה, 11.9.72).
ע.א. 409/71 - יהודה וסנדרה פרידנדליך נגד הנהלת הסוכנות היהודית ואח'
*עדות בע"פ נגד מסמך בכתב. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט פרידמן) בת.א. 764/70 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המערערים הינם עולים מארה"ב ולפני עלייתם ארצה קבלו מהסוכנות הלוואה של כ- 1200 דולר למימון נסיעתם לישראל, הם חתמו על כתבי התחייבות להחזיר את הסכומים בישראל, בהגיעם ארצה היו בקיבוץ במשך שלוש שנים ולא החזירו את ההלוואה. משהוגשה נגדם תביעה על יסוד כתבי ההתחייבות התגוננו המערערים בטענה כי פקיד הסוכנות, אחד חיימוביץ, החתום גם הוא על כתבי ההתחייבות הבטיח להם שלא יתבעו מהם החזרת הכספים אם ישהו בקיבוץ לפחות שנתיים, נערך קדם משפט ובו הטיל ביהמ"ש על המערערים לפתוח בהבאת ראיותיהם. המערערים ניסו להעיד בע"פ על ההבטחה של חיימוביץ שלא יצטרכו לשלם את החוב אם ישהו בקיבוץ אך ביהמ"ש דלמטה ראה בכך עדות בע"פ נגד מסמך בכתב ולפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית לא הרשה עדות זו. המערערים העידו את חיימוביץ ולבסוף החליט ביהמ"ש לחייב את המערערים להחזיר את ההלוואה. על כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. אין לקבל את טענת המערערים כי אין עדותם באה לסתור את המסמך הכתוב אלא להשלימו ושעל כן מותר לקבל עדות בע"פ. כשיש מסמך בכתב הכולל התחייבות בלתי
מותנית ובלתי מסוייגת הרי כל תנאי וסייג שכביכול הוסכם עליו בע"פ משמעותו סתירת המסמך. תנאי כזה אינו מעורר טענה נגד התביעה בלבד אלא נגד המסמך עצמו. חזקה על המסמך שהוא כולל את כל התנאים בשלמותם ואין הוא ניתן לסתירה אלא בדרך הקבועהבסעיף 80 לחוק.
ב. מותר היה לקבל, לפי סעיף 80, עדות בע"פ הנוגדת את המסמך מפי העד חיימוביץ שכן היה בשעתו מוסמך מטעם המשיבה לתת את ההבטחה המסייגת הכלולה במסמך שבכתב. מתוך עדותו של חיימובייץ' עולה כי הוא היה בשעתו, כפקיד בכיר, מוסמך לתת למועמדים, לעליה הסברים בע"פ שבכוחם לחייב את המשיבה, וכן עולה מעדותו כי אין זה מן ההכרח לראות בכתב ההתחייבות מסמך הכולל את כל התנאים באשר לחובותיו של העולה.
(השופט ח. כהן הסכים והעיר כי סעיף 80 מונע השמעת טענה בע"פ הנטענת נגד מסמך בכתב. בענין דנא ההסכם בע"פ הנטען אינו סותר את המסמך, אינו שולל את קיומו ואינו משנה את תוכנו, מדובר על הסכם בע"פ שהמשיבה לא תתבע את המערערים עפ"י כתב התחייבותם מסיבות מסוימות. הרי זה כטענה בע"פ נגד שטר כי השטר ניתן לתובע כבטוחה או כשטר טובה וכדומה, טענות כאלה ניתן להוכיחם בע"פ).
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. עו"ד י. יעקב שווילי למערערים, עוה"ד לבבי ואייל למשיבה. 29.8.72).
ע.א. 419/71 - מנורה חברה לאחריות בע"מ נגד נ.מ. נומיקוס
*תביעת שיפוי ע"י חברת ביטוח. (ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט א. שאל) בתיק ימאות 11/69 - הערעור נדחה).
המערערת שילמה דמי ביטוח לבעל מטען שסחורתו ניזוקה והגישה תביעה להטבת ניזקה נגד בעלי האניה שבה ניזוקה הסחורה. בעלי האניה התגוננו בטענת התיישנות אשר לפי שטר המטען והפניותיו לחיקוקים השונים הינה שונה מתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת הנתבעת, כפוף לכך, שלפי החוק האיטלקי שהוא מקום עשית החוזה, אינה דרושה צורה מיוחדת לשם קיצור תקופת ההתיישנות כפי שדרושה צורה כזו בישראל. הערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי נדחה. ביהמ"ש העליון, מפי מ"מ הנשיא זוסמן, הבהיר בפס"ד מקיף את הדינים החלים על המקרה הנדון הן מבחינה דיונית והן מבחינת הדין המהותי ובהקשר לכך הדין החל לגבי צורת החוזה. כן הבהיר מה הדין שיש להחיל כאשר הצדדים נמנעו מלגלות דעתם בחוזה, לענין ההתיישנות הרי "הצורה" של ההתניה על אורך תקופת ההתיישנות נחתכת לפי הדין האיטלקי, מקום עשיית החוזה ולא לפי הדין הישראלי הדורש מסמך בכתב בענין זה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, י. כהן. עו"ד י. רובין למערערת, עו"ד ר. נבט למשיב. 7.9.72).
ע.א. 633/71 - תמרה מסטוף נגד עזבון המנוח י. מסטוף.
*שותפות נכסים בין בני זוג המנוח השאיר דירה הרשומה על שמו ובה גרה אשתו ובני הבית. העזבון הוכרז כפושט רגל. השאלה שהתעוררה היא אם המערערת זכאית למחצית הבית ועליה לשאת רק במחצית החובות הרובצים עליו או שמא היא שותפה בכל העזבון ועליה לשאת במחצית החובות בכלל ולא רק במחצית החובות הרובצים על הבית. ביהמ"ש המחוזי פסק
כי המערערת שותפה בכל העזבון והערעור על כך נדחה. ענין שותפות רכוש של בני הזוג תלוי בכוונת הצדדים וכוונה זו נובעת מהתנהגותם בחיי המשפחה ואופן ניהול נכסיהם ועניניהם הכספיים ובנסיבות הכלליות של המקרה. השאלה מה הוא טיב היחסים וסוג השותפות היא ביסודה שאלה של עובדה הנתונה בידי השופט היושב בדין ואין דרכו של בימ"ש שלערעור להתערב בקביעה עובדתית זו. בשאלה אם נכס מנכסי המשפחה הרשום ע"ש אחד מבני הזוג הוא רכוש משותף של שניהם קובעת העובדה כי הנכס הושג ע"י מאמץ משותף של שני בני הזוג. בענין דנא מצא ביהמ"ש דלמטה כי האישה היתה "שותפת לחיים" של בעלה ומבחינה עובדתית הגיע ביהמ"ש דלמטה למסקנה הנכונה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, ח. כהן: החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. פז למערערת, עו"ד ד. גנור למשיב. 29.8.72).
ע. א. 87/72 - שטרן האן קבלני בנין בע"מ נגד ברוטווד דבלופמנטס ואח'
*פירוש סעיף בחוזה המערערת רכשה מהמשיבות חלקת קרקע ואלה התחייבו להעביר את הקרקע ע"ש המערערת עד תאריך מסוים תמורת תשלום יתרת המחיר בסך 300,000 ל"י, יתרה זו הוצמדה למחיר הדולר, הפיחות חל ביום 20.8.71. לפי סעיף ההצמדה אילו הודיעה המערערת למשיבות עד 2.9.71 כי היא מוכנה לשלם את יתרת המחיר תמורת קבלת הרישום על שמה היתה פטורה מתוספת ההצמדה אך הלא לא עשתה כן, עתה טוענת המערערת כי למעשה לחצה עוד לפני כן על המשיבות לסיים את ההליכים, השונים ולאפשר את ההעברה אך ביהמ"ש המחוזי פסק כי עובדה זו אינה מספיקה והיא היתה חייבת להציע את תשלום יתרת המחיר. הערעור על כך נדחה. נכונות המערערת לבצע את התשלום חייבת להתבטא במעשים שידיעה עליהם הגיעה למשיבות אם כי לא יהיה הכרח דווקא בהצעת תשלום ויכולה היתה לצאת ידי חובתה אילו גילתה בדרך אחרת את נכונותה לשלם את יתרת המחיר, לפי העובדות שהוכחו לא באה נכונותה של המערערת לשלם את יתרת המתיר לידי גילוי ברור וחד משמעי לפני יום 2.9.71.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן, עו"ד י. ליזר למערערת, עו"ד ג. קראוס למשיבות. 20.9.72).
ע.א. 31/72 - פלוני נגד פלונית
*מזונות ילדו של המערער תבע מהמערער הגדלת מזונותיו והמערער דרש מאם הילד שיפוי על תוספת הסכום בטענה שבהסכם הגירושין נקבע סכום נמוך מהסכום הנתבע. דרישת המערער נדחתה. העובדה שבהסכם הגירושין נקבע סכום שהאב ישלם לאם המחזיקה את הילד אין ללמוד ממנה שהאם התחייבה לשאת ביתרה במשך כל התקופה שעבורה הורים חייבים במזונות ילדיהם. עבר זמן מאז הגירושין ואין כל מניעה לקבוע העלאת סכום המזונות, אמנם סכום המזונות היה צמוד למדד יוקר המחיה אולם ידוע שחלו שינויים מחוץ לעליית מדד יוקר המחיה, התנאים השתנו כאשר הילד גדל, וגם התנאים האחרים השתנו. אי לכך אין פגם בהעלאת סכום המזונות.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ח. כהן, קיסטר, החלטה - השופט קיסטר. עו"ד ב. לנדה למערער, עו"ד א. יהל למשיבים. 11.9.72).
ע.א. 34/72 - פלוני נגד פלונית
*אבהות ביהמ"ש המחוזי פסק כי המערער הינו אביה של הקטינה שנולדה מחוץ לנישואין בקבעו כי המערער קיים יחסים מיניים עם אם הקטינה. הערעור על כך נדחה. המערער
לא הצליח להביא שום ראיה חיובית שאם הקטינה קיימה יחסים עם גבר אחר בתקופה הרלבנטית. לתקופה זו היתה הוכחה ברורה על קיום ליחסים בדרך קבע בין אם קטינה ובין המערער ומאידך היה חוסר כל ראיה מהימנה על קיום יחסים עם גברים אחרים. לפי מידת ההסתברות הדרושה בקביעת אבהות צדק ביהמ"ש בראותו את גירסת האם כמוכחת.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. כהן למערער, עו"ד א. וינשטיין למשיבות. 11.9.72).
ע.א. 314/71 - ווקף של הערה הדרוזית בכפר ירקא נגד מדינת ישראל ואח'.
*ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד המערער ביקש לבטל פס"ד שניתן בהעדרו, ולפתוח את הדיון מחדש. בקשתו נדחתה והערעור על כך נדחה. המערער קיבל הזמנה כדין. לא היתה איפוא חובה על ביהמ"ש מטעמי צדק לבטל את פסה"ד, אלא מוסמך היה להפעיל את שיקול דעתו, ולבטל את פסה"ד למרות ההזמנה כדין, ברם המערער לא מילא אחר התנאים המצדיקים ביטול פסה"ד, סדרי הדין בנוגע לביטול פסקי הדין קבועים בתקנות סדר הדין ולפי ההלכה הפסוקה תלוי גורלה של בקשה כזו בשני גורמים: אם נתן המערער סיבה טובה לאי הופעתו בעת הדיון למרות שהוזמן כדין; שנית, וזה העיקר, אם יש למבקש סיכוי להצליחבהגנתו. בענין דנא לא הופיע הווקף לישיבה בגלל שיכחה ואין לראות בכך זלזול מכוון בהליכי המשפט ואפשר היה למחול על כך. ברם המערער לא הביא אפילו ראיה לכאורה בדבר סיכויו להצליח בהגנתו ולפיכך לא היה מקום לבטל את פסה"ד. (בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי, עו"ד ג. שנאן למערער, עו"ד א. פיכמן למשיב מס' 2. 20.9.72).
ע.א. 553/71 - יהלומי ארצי ואח' נגד יצחק זהבי.
*הגנה נגד מסמך בכתב המשיב תבע את המערערים בסדר דין מקוצר בשיק ע"ס 50,000 ל"י ובקשת המערעריםלרשות להתגונן הסתמכה, בין היתר, על טענה כי יש לדחות את התביעה מחמת אי חוקיות באשר השיק ניתן בתמורה להלוואה של דולרים, המשיב הציג מסמך שלפיו ניתנה למערערים הלוואה בלירות והרשם דחה את הבקשה לרשות להתגונן, לפי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית שאין להוכיח בע"פ עובדות כנגד מסמך בכתב. הערעור על כך נתקבל. המערער הגיש אישורים בכתב בעת חקירתו על הלוואות שנעשו בדולרים ומכיון שהוגשו אישורים כאלה בכתב אין עוד בסעיף 80 כדי לשמש תריס נגד גירסת המערערים.
המערער השני הגיש בערעור השגה על צו עיכוב יציאה שניתן נגדו וזאת לאחר שכבר ערער על כך לפני כן בביהמ"ש המחוזי וביטל שם את ערעורו, כיון שכך סירב ביהמ"ש העליון לדון בצו עיכוב היציאה. השופט מני נימק זאת בכך שהחלטת הרשם הינה סופית לאחר ביטול הערעור, והשופט לנדוי הסביר כי משזנח המערער את השגותיו על צו עיכוב היציאה מבלי שהודיע באותו מעמד שיכלול את השגותיו בענין זה בערעור על פסה"ד הרי הוא כזונח השגות אלה סופית ואין הוא יכול לחדשן בערעור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, מני. החלטה - השופט מני. עו"ד נ. אמיתי למערערים, עו"ד ז. רוזנבלום למשיב. 6.9.72).
ע.א. 393/71 - רחל קיטייביץ נגד הניה הלמן
*סופיות פס"ד המערערת הגישה תביעה נגד המשיבה בבימ"ש השלום בת"א וביהמ"ש דחה את טענת המשיבה שיש למחוק את התביעה על הסף בשל חוסר עילה, ביהמ"ש המחוזי שמע את
ערעורה של המשיבה בהרכב של שופט אחד וקבע שיש למחוק את התביעה על הסף והחזיר את התיק לבימ"ש השלום לשם מחיקה. המערערת ביקשה רשות ערעור מביהמ"ש העליון שהחליט לתת רשות ערעור רק לבירור השאלה אם ביהמ"ש המחוזי היה מוסמך לדון בערעור בשופט אחד כדן יחיד. לבסוף החליט ביהמ"ש העליון כי אכן ערעור על החלטה שלא למחוק תביעה דינו להתברר בביהמ"ש המחוזי בהרכב של שופט אחד ומשום כך דחה את ערעורה של המערערת. לאחר מכן מחק בימ"ש השלום את תביעת המערערת בהתאם להוראת ביהמ"ש המחוזי, ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור על המחיקה ומכאן הערעור בביהמ"ש העליון שנדחה אף הוא. משסירב ביהמ"ש העליון לתת למערערת רשות ערעור בענין מחלקת התביעה הפכה החלטת ביהמ"ש המחוזי הקודמת להחלטה סופית שאין הצדדים זכאים לפתוח אותה מחדש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. החלטה - השופט מני. עו"ד מ. כספי למערערות, עו"ד י. שטיינמן למשיבה).
ע.א. 390/71 - אבולון האנדסלים נגד קונסטנטין פאפדופלוס ואח'
*פירוש צוואה המנוחה חריסאנתי האנזסאלים, השאירה צוואה -שלפיה הורישה לאחיה המשיב חלקת אדמה השייכת לה ביריחו וציינה את מספר החלקה ומספר הרישום וכי שטחה 928 מטר בעוד שלמעשה שטח החלקה הינו 1928 מטר. בא הבעל וטען כי הצוואה הינה לגבי 928 מטר בלבד ולא לגבי כל החלקה. טענתו נדחתה והערעור על כך נדחה. השופטת רשאית היתה לקבל את הטענה של המשיב כי השטח שנקבע בצוואה מקורו בטעות סופר או בהשמטה שלא מדעת ושכוונת המנוחה לצוות למשיב את החלקה בשלמותה, העובדה שהמנוחה הכתיבה את הצוואה מלה במלה למזכיר ביה"ד הדתי וזה קרא לפניה את הכתוב אינה שוללת את האפשרות שבתיאור גודל החלקה נפלה טעות, מהקשר הדברים שבצוואה עולה שהמצווה ביקשה להוריש את החלקה כולה לאחיה וכי ציון גודל השטח לא בא לצמצם את המתנה לאחיה אלא לתאר את הנכס בלבד.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני, החלטה - השופט ויתקון, עו"ד א. הכהן למערער, עו"ד ג. הלר למשיב. 1.8.72).
ב.ר.ע. 182/72 - פלונית נגד פלוני
*מזונות המבקשות שהן קטינות תובעות בביהמ"ש המחוזי באמצעות אמן מאביהן, המשיב, מזונות בסך 600 ל"י ובקשו צו זמני על כך. הבקשה לצו זמני נדחתה והבקשה למתן רשות ערעור נדחתה, צדק השופט כי מאחר שקיים ועומד פס"ד רבני למזונות בסך 400 ל"י אין סיבה להתערבות מיידית של ביהמ"ש להגדלת סכום זה.
(בפני: השופט י. כהן. 6.9.72).
המ' 172/72 - היזמי סאלם נגד מדינת ישראל
*התערבות בימ"ש מחוזי בקביעת גיל בימ"ש השלום קבע את גילו של המבקש וביהמ"ש המחוזי ביטל את קביעת ביהמ"ש השלום. הערעור על כך נתקבל, עפ"י תקנות סדר הדין רשאי ביהמ"ש המחוזי לבטל את מסקנת בימ"ש השלום אך במקרה הנוכחי חרג השופט המחוזי מהמסגרת הדיונית המקובלתהוא הסתכל במראה פניו של המבקש והתרשמותו הביאתו לידי מסקנותיו לדינא. מראה פניו של המבקש אמנם עשוי להיות אחת הראיות הכשרות בקביעת גיל ואולם ביהמ"ש הגובה ראיות והמתרשם ממראה פנים הוא בימ"ש השלום ולא ביהמ"ש המחוזי בשבתו בערעור.
(בפני השופטים: לנדוי ח, כהן, י. כהן, עו"ד א. שבירו למבקש, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 13.9.72).
ב"ש 160/72 - שמואל ויסנשטרן וישראל ברנט נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה הנשיא דחה את עררם של המבקשים על החלטת ביהמ"ש המחוזי שלא לשחררם בערבות לאחר שהורשעו בעבירות של הצתה ופריצה. הנשיא ציין את חומרת העבירה של ההצתה וכי מדובר במעשי טירור העלולים להוליך לטירור נגדי. כיון שכך אין להתערב בשקול דעת ביהמ"ש המחוזי שלא לשחרר את המבקשים בערבות לאחר הרשעתם בדין.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מ. שפירא למבקשים, עו"ד י. בר- סלע למשיבה, 8.9.72).
בג"צ 276/72 - סלים מועדי נגד ועדת המכרזים לתפקיד מנהל בי"ס ואח'
*העדפה במכרז העותר טען כי הופלה לרעה וכי מועמדותו לתפקיד מנהל בי"ס תיכון נדחתה מטעמים פוליטיים מפלגתיים. ביהמ"ש העליון מצא כי אין יסוד לטענות העותר אשר הודה שאין בידו להוכיח את טענתו אלא בדרך של הצבעה על תופעות מסוימות אשר בהצטברותם מאשרות את חשדותיו. בכך קיבל על עצמו העותר משימה קשה ולא הוכיח את טענתו.
(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ר. חן לעותר, עו"ד מ. חשין למשיבים. 20.8.72).
בג"צ 320/72 - מאיר זריהן נגד שר המשטרה ואח'
*בקשת אשור לעבוד עבודות חוץ עתירת העותר היא להתערב במסקנתו של נציב בית הסוהר שלא להתיר לעותר, הכלוא במחנה מעשיהו, לצאת לעבודות חוץ. בג"צ קבע כי משהתעורר בלב הנציב חשש כי יציאתו של העותר מסוכנת לבטחון הציבור אין בג"צ יכול להתערב.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. העותר לעצמו, עו"ד בייניש למשיבים. 12.9.72).
בג"צ 333/72 - אברהם ברוך נגד הארכיבישוף ראיה ואח'
*היתר לעריכת הפגנה העותר טען נגד מתן רשיון לארכיבישוף ראלה לעריכת הפגנה בירושלים ונימוקו כי ההפגנה עשויה להפר את השלום בירושלים. העתירה נדחתה. לפי פקודת המשטרה מוסמכת המשטרה להתיר הפגנה, התפקיד לשמור על שלום הציבור מוטל על המשטרה וחזקה עליה שהיא שקלה שיקולי בטחון ושיקולים אחרים כיוצא באלה כראוי בטרם תתיר קיום ההפגנה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, י. כהן. העותר לעצמו. 22.8.72).
בג"צ 248/72 - אמיתי דני נגד מנהל מחלקת החינוך עירית הרצליה ואח'
*העברת ילדים מבית ספר למשנהו עתירת העותר בענין העברת ילדו מבי"ס לבי"ס נדחתה מפאת השיהוי הרב בהגשתה.השהוי בהגשת עתירה כשלעצמו הינו בעוכרי העותר כי בג"צ נענה לפונים אליו בזריזות ראויה, לטענת העותר שהשהה את עתירתו מכיון שפנה לרשויות השונות - הרי גם מאז עבר זמן רב.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עוה"ד צ. טויסטר ושפר למשיב מס' 1, עו"ד מ. חשין למשיבים 2 - 4. 29.8.72).
ע.פ. 198/72 - יוסף פולצ'ק נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (שוד) המערער נדון ל- 3 שנות מאסר בשל מעשה התפרצות, ברח מבית הסוהר ועשה מעשה שוד ועבר עוד עבירות ובשל כולן נדון למאסר 6 שנים מצטברות לשלוש שנים הקודמות. בין העבירות החדשות היו כאלה שנעברו בעזרת אקדוח טעון. הערעור על חומרת העונש
נדחה. מחובת ביהמ"ש להגן על הציבור מפני עבריין מסוגו של המערער העובר עבירותיו בעזרת נשק.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד ח. שמעוני למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 12.9.72 ) .
=ע.פ. 269/71 - ג'ורג' וגה נגד מדינת ישראל
*רצח ערעורו של המערער על הרשעתו בהריגת ציון רשתי וברצח אהרון מדלל נדחה. את רשתי הרג המערער בנוכחות מדלל ולאחר מכן רדף אחרי מדלל, השיג אותו והלם בו בגרזן שבידו וגם אותו חנק וגרם למותו. להבדיל מרשתי שביחס אליו מצא ביהמ"ש כי לא הוכח יסוד ההכנה לפי סעיפים 214(ב) 216(ג) נמצאה ביחס למדלל הוכתה מספקת ליסוד ההכנה ברדיפת המערער אחרי מדלל כשהגרזן בידו. טענת המערער שלא היה קיים יסוד ההכנה ולא הוכחה ההחלטה להרוג וזאת בגלל מחלת טרשת העורקים שהובחנה אצל המערער כמוה כטענת אחריות מופחתת שאין לה מקום בדין הקיים אצלנו. אכן עולה מחוות דעת הרופאים שמפאת מצבו הפיסי והנפשי נוח המערער להתרגז, אך אין בכך לשנות את העובדות כפי שהוכחו המעידות על החלטה להרוג ועל ההכנה לקראת ההריגה.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י, כהן. עו"ד י. עצמון למערער, עו"ד קירש למשיבה, 14,9.72).
ע.פ. 289/72 - סלים אלהואשלה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (בריחה ממאסר) המערער ברח מבית הסוהר בו ריצה עונש מאסר ובנוסף לעונש המאסר היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של שנה אחת, שנה וחצי לאחר שברח הסגיר את עצמו וביהמ"ש הפעיל את המאסר על תנאי של שנה ובמצטבר לכך דן את המערער למאסר של 6 חדשים נוספים. ביהמ"ש העליון החליט להקל במקצת עם המערער מן הטעם שהסגיר את עצמו מרצונו והחליט כי המאסר של 6 חדשים יהיה חופף את המאסר על תנאי של שנה שהופעל.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. המערער לעצמו, עו"ד גולדמן למשיבה .3.9.72).
ע. פ. 256/72 - אחמד מוחמד שהואן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (ריבוי נישואין) המערער הורשע בעבירה של ריבוי נישואין ונדון לעונש מאסר של שנה אחת. ערעורו על חומרת העונש נדחה. העובדה שהדין האישי של המערער אינו אוסר עליו ריבוי נשים אין בכוחו לגרום להקלה בעונשו. החוק נגד ריבוי נישואין הוחק עוד לפני 13 שנה ואם בתקופה הראשונה לאחר חקיקתו היתה אולי הצדקה שלא להחמיר בדין עד שהתודעהעל האיסור של ריבוי נישואין תחדור גם לתושבים שהדין האישי אינו אוסר זאת עליהם הרי כיום אין כבר הצדקה ליחס סלחני כזה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן, עו"ד ע. דראושה למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 4.9.72).
ע.פ. 556/71 - סמי ורחל סמואלוב נגד מדינת ישראל
*עבירות פושט רגל המערער הוכרז בשנת 1965 כפושט רגל והואשם בביהמ"ש המחוזי בעבירות פליליות בקשר להעלמת עובדות מהנאמנים בפשיטת הרגל על העסקים שהוא מנהל כיום. המערער ניהל עסק ורשם אותו ע"ש אשתו ולטענתו עשה כן על יסוד הצעת עו"ד. הוא הורשע בדין וערעורו נדחה. אין לדעת מן העדות שהושמעה אם עצת עוה"ד ניתנה בתום לב ואם המערער נהג בתום לב. חובת הראיה מוטלת על המערער והוא לא הוכיח שסמך
בתום לב על עצה שניתנה לו בתום לב, מאידך זוכו המערערים מעבירה על סעיף 128 (ב) לפקודת פשיטת הרגל.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד י. עצמון למערערים, עו"ד קירש למשיבה. 14.9.72).
ע.א. 600/71 - ישעיהו מינץ נגד רחמים כהן
*חקירת מצהיר על תצהירו נגד המערער הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בשנת 1967 אך מפאת שהותו בחו"ל לא נעשה דבר נגד המערער עד לשנת 1971 כאשר ביקר בארץ ובוצעה מסירה כדין. המערער הגיש תצהיר בקשת רשות להתגונן והדיון בבקשה נקבע לסוף ספטמבר 1971. נמסרה למערער דרישה לבוא להחקר על תצהירו רק כ- 10 ימים לפני שמיעת הבקשה לרשות להתגונן אלא שבינתיים עזב המערער את הארץ. כיון שלא הופיע להחקר על תצהירו החליט הרשם למחוק את הבקשה לרשות להתגונן, אף על פי שלדעתו מראה התצהיר הגנה טובה נגד התביעה. הערעור על כך נתקבל, השופט עציוני חזר והדגיש כי בדיון בבקשת רשות להתגונן אין השופט רשאי לשקול מהימנות העדות ועליו לקבוע בעיקר אם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אכן זכותו של התובע לחקור את המצהיר על תצהירו כשהוא מבקש רשות להתגונן אולם לשופט שיקול דעת בענין חקירת המצהיר ועליו לשקול את הדברים האמורים לצורך קביעותיו. בנסיבות המקרה דנא מן הדין להעתר לבקשתו ולשחררו מן החקירה על תצהירו. מה גם שהמערער מתכוון לבוא לישראל כדי להעיד במשפט גופו ואין להטריחו שיבוא פעמיים פעם להחקר על תצהירו ופעם להעיד במשפט.
(בפני השופטים: ח. כהן, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט עציוני. עו"ד צ. לידסקי למערער, עו"ד מ. ז. גרארד לטשיב. 11.9.72).
ע.א. 701/71 - רשות הפיתוח נגד שלמה ומזל בן חיים
*תביעת פינוי
המשיבים מתגוררים משנת 1948 בדירת מגורים שהיתה שייכת לערבי בשכונות ת"א יפו והיא נכס מופקע המוקנה לאפוטרופוס. רשות הפיתוח הגישה נגד המשיבים תביעת פינוי ואלה התגוננו בטענה כי בשנת 1948 כאשר הבית שלהם נהרס ע"י הערבים העבירה אותם ההגנה לדירה נשוא התביעה. בימ"ש השלום ציוה על סילוק ידם של המשיבים מהדירה בקבעו שלא הוכיחו שניתנה להם רשות ע"י בעלי הרכוש לגור במקום. ביהמ"ש המחוזי ביטל את פסה"ד של בימ"ש השלום בציינו כי אין קביעה ברורה ע"י בימ"ש השלום שלא האמין למשיבים או שאינו משוכנע בצדקת טענתם, וביהמ"ש המחוזי מעיר כי העובדה שבמשך 20 שנה לא התערבו בעלי הרכוש בחזקה הממושכת של המשיבים מצביעה על הסכמה מצידם שהמשיבים יתגוררו במקום. ביהמ"ש המחוזי החליט להחזיר את הדיון לבימ"ש השלום שישמע מחדש את הענין יישמע ראיות נוספות. הערעור נדחה ברוב דעות. השופט מני סבר כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר על כנו את פסק דינו של בימ"ש השלום ואילו השופטים לנדוי וח. כהן קבעו כי בנסיבות הענין אין להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי להחזיר את הדין לבימ"ש השלום לשם בירור יותר מלא של העובדות לאחר שהגנת המשיבים בביהמ"ש נוהלה ברשלנות על הצד הגרוע ביותר. אם יצליחו המשיבים להוכיח כי ענינם נכלל בגדר ההודעה הממשלתית על הסדר עניני המפונים כי אז לא יהיה עליהם לעזוב את מקום מגוריהם כעבור למעלה מ-20 שנה וידיהם על ראשם. בענין דנא כאשר למשיבים עלול להגרם עוות דין אין לחלוק על מסקנות ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. עו"ד א. דרזנר למערערת, עו"ד ד. חשין למשיבים).
בתוכן
*בג"צ 456/71 - ...............................2 ─ * פטור משרות צבאי.─*בג"צ 365/72 - .................2 ─ * התיעצות עם מועצת הרבנות הראשית─*ע.א. 450/71 - ................................3 ─ * מתנה של בעל לאשתו וחזרה ממנה─*ע.א. 409/71 - .........................4 ─ * עדות בע"פ נגד מסמך בכתב. ─*ע.א. 419/71 - ...................................5 ─ * תביעת שיפוי ע"י חברת ביטוח. ─*ע.א. 633/71 - שותפות נכסים בין בני זוג....................................5─*ע.א. 87/72 - פירוש סעיף בחוזה............................................6 ─*ע.א. 31/72 - מזונות......................................................6─*ע.א. 34/72 - אבהות.......................................................6─*ע.א. 314/71 - ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד...............................7 ─*ע.א. 553/71 - הגנה נגד מסמך בכתב..........................................7─*ע.א. 393/71 - סופיות פס"ד.................................................7─*ע.א. 390/71 - פירוש צוואה.................................................8 ─*בר"ע 182/72 - מזונות......................................................8─*המ' 172/72 - התערבות בימ"ש מחוזי בקביעת גיל..............................8─*ב"ש 160/72 - שחרור בערובה................................................9 ─*בג"צ 276/72 - העדפה במכרז.................................................9─*בג"צ 320/72 - בקשת אשור לעבוד עבודות חוץ..................................9 ─*בג"צ 333/72 - היתר לעריכת הפגנה...........................................9 ─*בג"צ 248/72 - העברת ילדים מבית ספר למשנהו.................................9─*ע.פ. 198/72 - חומרת העונש (שוד)...........................................9─*ע.פ. 269/71 - רצח.........................................................10 ─*ע.פ. 289/72 - חומרת העונש (בריחה ממאסר)...................................11─*ע.פ. 256/72 - חומרת העונש (ריבוי נישואין).................................11─*ע.פ. 556/71 - עבירות פושט רגל.............................................11─*ע.א. 600/71 - חקירת מצהיר על תצהירו.......................................11─*ע.א. 701/71 - תביעת פינוי.................................................11─
─