ע.א. 491/71 - שלמה רוזנר נגד פנינה שטרן
*תשלום פיצויים עקב הפרת הסכם. * חובת הניזוק להקטין את נזקו.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט א. מני) בתיק המ' 10081/68 - הערעור נתקבל).
העובדות:
בהסכם שותפות בין הצדדים התחייבה המשיבה להעסיק אם המערער תקופה קצובה. המשיבה הפרה את ההסכם וכאחד מפרטי הנזק תבע כ- 14,000 בעד אובדן רווחים "בתקופה העודפת" היינו מיום ההפרה, ועד יום תום תוקפו של ההסכם. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה בקבעו כי אכן הצליח התובע לשכנעו שהנתבעת הפרה את ההסכם אך מכיון שלא הוכיח מה הרויח "בתקופה העודפת" בעסקים אחרים הרי שלא הוכיח את גובה נזקו. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. שלילת המשכורת של המערער וחלקו ברווחים "בתקופה העודפת" הינה צד אחד של הוכחת הנזק והצד האחר הוא הכנסה שהיתה למערער, אם היתה לו ממקור אחר בתקופה העודפת, שכן אותו סכום הכנסה יש לנכות מסכום הנזק הנתבע.
ב. אף אם לא היתה לתובע הכנסה ממקור אחר, ביהמ"ש לא יפסוק את מלוא הרווח שאבד לו, וזאת כאשר התובע לא עשה את הדרוש לשם הקטנת הנזק וקבלת הכנסה ממקור אחר. במקרה כזה אין פוסקים לתובע אלא אותו שעור נזק שלא היה בידו למנעו אילו עשה את כל הדרוש.
ג. טענת הנתבע שהתובע חייב היה לעשות לשם הקטנת הנזק ולא עשה כן איננה כפירה בשעור הנזק, ולכן חייב הנתבע להביא בכתב ההגנה טענתו זו.
ד. טענת הגנה כאמור היא בבחינת הודאה והדחה ועל הנתבע להוכיחה. במקרה דנא לא טענה המשיבה בכתב ההגנה, שהתובע לא עשה את הדרוש כדי להפחית את הנזק.
ה. כאשר אומר הנתבע בכתב הגנתו כי היתה לתובע הכנסה ממקור אחר, הרי הוא כופר בכך בשעור הנזק, ואז על התובע הראיה.
ו. כאשר התובע תובע את מלוא הסכום של ההכנסה שנמנעה ממנו הרי זה כאילו טוען שלא היתה לו הכנסה אחרת אותה תקופה וזה מספיק כדי להעמיד את הנתבע על המשמר ולהודיעו בפני מה עליו להתגונן, אין התובע חייב לציין במפורש בכתב התביעה שלא היתה לו הכנסה אחרת בתקופה העודפת.
ז. כשהתובע מוכיח מה הפסיד כתוצאה מהפרת ההסכם הרי זו ראיה לכאורה על נזקו ומשהוכח הדבר מוטל על הנתבע להראות שעל אף ראיה לכאורה זו היתה לתובע הכנסהאחרת המפחיתה את נזקו.
ח. על התובע החפץ להפרע את נזקו מוטל נטל השכנוע. אם בתום הדיון מקונן בלב השופט הספק מהו שעור הנזק נהנה הנתבע מן הספק. אך אין בכך משום היתר לנתבע לשבת באפס מעשה. אם אינו מביא ראיה לסתור ראיה לכאורה שהובאה ע"י התובע וגם אינו מעורר ע"י חקירת עדי התביעה ספק בגירסת התובע יסתפק השופט בראיה לכאורה של התובע ויתן לו פס"ד.
ט. בעניננו הוכיח המערער מה היה משתכר אילו נמשך החוזה עד לסופו המוסכם והרי זו ראיה לכאורה להוכחת נזקו. המשיבה לא הביאה כל ראיה נגדית והיא ביקשה רק להראות שלא הפרה את החוזה ובכך לא הצליחה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, א.מ. מני. עו"ד מ. חרוץ למערער, עו"ד דנילוב למשיבה, 6.12.72).
ע.א. 688/71 - אחוזות אחוה בע"מ נגד עזבון המנוח צדוק חייקין ואח'
*טענת התישנות בנכס מולק.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים: ב. כהן, ארליך, אבנור) בע.א. 566/70 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערערת הינה בעלת חנות שהוחזקה משנת 1929 בידי המנוח צדוק חייקין בהפסקות כאשר באותן הפסקות החזיק בחנות בנו של המנוח, המשיב העוני, זלמן חייקין (להלן - הבן), בשנת 1969 נפטר המנוח ומאז מחזיק בחנות הבן. המערערת תבעה סילוק ידו של העזבון ושל הבן בטענה כי החזקת המנוח היא שלא כחוק ולחילופין היתה זו חזקה ברשות שבוטלה. מאידך טענו הנתבעים כי המנוח החזיק בחנות כבעלים ויש לדחות את התביעה באשר עברה תקופת ההתיישנות של 15 שנה בהיות הנכס מסוג מולק, בימ"ש השלום דחה את טענת העזבון בקבעו כי עברה תקופת ההתיישנות שכן יש לראות את חזקתו של הבן כחזקת אביו וכן קבע כי לא היכה שהמנוח היה בר רשות להחזיק בנכס, אך יחד עם זאת קבע כי טענת ההתיישנות אינה עומדת לבן ועל כן קיבל את התביעה נגדו. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המערערת ויחד עם זאת דחה גם את התביעה נגד הבן למרות שהוא לא ערער וקבע שאין לסלק את ידו של הבן מהחנות כי הוא מחזיק בה מכח העזבון. על החלטת ביהמ"ש המחוזי נסב הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. בפני בימ"ש השלום עמדה שאלה עובדתית אם המנוח קיבל רשות או לא קיבל רשות להשתמש בחנות. ביהמ"ש השלום קבע על יסוד הראיות כי לא הוכחה רשות כזאת. קביעה זו הינה ענין עובדתי ואין על ביהמ"ש שלערעור להתערב בה.
ב. ביהמ"ש המחוזי רשאי היה לבטל את צו סילוק היד נגד הבן למרות שלא ערער, לפי תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי אין כל מניעה שביהמ"ש שלערעור יושיט סעד גם במקרה שלא נתבקש לכך. כוחו של ביהמ"ש שלערעור אינו מוגבל לדיון בערעורו של המערער נגד אותו משיב אשר נגדו מבקש המערער סעד, אל משהוגש ערעור נפתחה לכל אורכה ורוחבה אותה חזית שהיתה קיימת בדרגה הראשונה ובגבולותיה מוסמך ביהמ"ש לפסוק גם לטובת בעל דין שלא ערער וגם נגד בעל דין שנגדו לא ערערו.
ג. בימ"ש השלום קבע כי בתקופה שהמנוח לא החזיק בחנות והבן החזיק בה באה חזקת הבן מכח חזקת האב ושתי התקופות מצטברות לצורך תקופת ההתיישנות. לקביעה זו היה יסוד בחומר הראיות.
ד. עם חקיקת חוק ההתיישנות וביטול סעיפי ההתיישנות שבמג'לה אין עוד צורך כיום בטענת זכות חזקה נוגדת מצד המחזיק בקרקע מולק לביסוס טענת התיישנות.
ה. משקבע ביהמ"ש כי הבן החזיק בחנות מכח אביו גם כשהוא ניהל את העסק, אין צורך לדון בשאלה המשפטית של משמעות המונח "חליף" במובן סעיף 18 לחוק ההתיישנות לצורך צירוף חזקות למנין תקופת התיישנות.
ו. אין כל ממש בטענה כי על טענת התיישנות אפשר לסמוך רק כאשר החזקה היא בנכס שלם המהווה יחידת רישום עצמאית, ההתיישנות יכולה לחול גם כשנשוא המחלוקת מהווה חלק מבנין שבבעלותו השלמה והרשומה של התובע.
(בפני השופטים: ויתקון , עציוני, י. כהן. עו"ד ד. ויינגרטן למערערת, עו"ד מ. אגולסקי למשיבים. 18.12.72).
ע.פ. 128/72 - מדינת ישראל נגד יוסף ביטון
*הרשעה בקבלת אתנן עבור "מעשה זנות" * ראיות סיוע בעבירת מין.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר- שבע (השופט מלול) בת.פ. 336/71 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המשיב הואשם בעבירה לפי החוק לתיקון דיני עונשין (עבירות זנות) באשר קיבל מאת אחד חסן 20 ל"י אתנן עבור מעשה בעילה שעשה חסן עם אשה. המשיב זוכה מן הנימוקים כי: היתה עדותו של חסן בלבד ומאחר שמדובר בעבירה מינית היה צורך בסיוע; לא הוכח כי האשה היתה זונה ועל כן לא הוכח שהכסף "ניתן בעד מעשה זנות". על כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א, עפ"י חומר הראיות יתכן כי מעשה הבעילה של חסן היה היחיד או הראשון שעשתה אשה זו תמורת תשלום כסף ולפיכך אין לאמר על האשה שהיא זונה, אולם לענין העבירה שבה הואשם המשיב די בכך כי נתקבל "מה שניתן בעד מעשה זנות של אשה" ולא מה שניתן לזונה בעד מעשיה. מעשה זנות יכול ויעשה גם ע"י אשה שבדרך כלל אינה עוסקת בזנות ואינה זונה. לא מדובר בזהות העושה כי אם בטיב המעשה.
ב. לשאלה אם קבלת האתנן מהווה עבירה מינית הטעונה סיוע - שאלה זו מתעוררת זו הפעם הראשונה. הקובע לענין דרישת ראית סיוע אינו טיב הפעולה כי אם אופיה ההוכחתי, אפילו פעולה פלונית קשורה בעסקי מין אך אין חשש שהוכחתה תתקל במכשולים שהביאו לידי דרישת סיוע אין טעם לסווג את העבירה כעבירת מין.
ג. החשש שהביא לידי דרישת הסיוע היה שהמתלוננת, קרבן העבירה, עלולה לבדות סיפור המעשה מליבה וחשש כזה אינו קיים כאשר העדות היחידה איננה של קרבן העבירה המינית, או כשמדובר בקבלת אתנן כבמקרה דנא.
ד. כאשר נעברה עבירה לפי החוק לתיקון דיני העונשין (עבירות זנות), הרי אפילו העבירה איננה מינית, והעדות היחידה להוכחתה היא של האשה, והמדובר במעשה זנות שעשתה היא, גזירת המחוקק שעדותה טעונה סיוע.
ה. מאידך גם כשעבירה פלונית מסווגת כעבירה מינית מובהקת הרי כשהעדות היחידה להוכחתה היא של עד שהיה נוכח בשעת מעשה והוא אינו לא קרבן העבירה ולא שותף לעבירה אין שום צורך בראיה מסייעת.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עו"ד יאראק למערערת, אין הופעה למשיב. 13.12.72).
ע.פ. 212/72 - דוד סימן טוב נגד מדינת ישראל
*הרשעה בגרימת מוות בתאונת דרכים.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר- שבע (השופטים: אלקיים, וולנסקי, לרון) בת.פ. 161/70 הערעור נתקבל).
העובדות:
המערער שהינו נהג אוטובוס היה מעורב בתאונת דרכים וגרם למותה של הולכת רגל. בימ"ש השלום קבע כי בנסיבות המקרה הרשלנות כולה היא של המנוחה ורשלנות זו היא סיבת התאונה; המהירות של האוטובוס היתה סבירה והנאשם לא יכול היה לצפות מעשה כפי שעשתה המנוחה. לפיכך זיכה את המערער מאשמה. ביהמ"ש המחוזי סבר כי אכן היתה רשלנות תורמת של המנוחה, אך בכך אין לשלול לחלוטין את רשלנות המשיב אשר נהג במהירות מופרזת (35 קמ"ש) בנסיבות המקום והתנאים, דבר שהיה גורם מכריע למותה של המנוחה. על כך הערעור.
החלטה - השופט מני:
אין לקבל את הנמקת ביהמ"ש המחוזי, אכן גם אם אין הנהג עובר את המהירות המותרת חייב הוא לנהוג זהירות עם הולכי רגל גם כלפי הרשלנים שבהם, ברם לפי התנאים והנסיבות שבמקום לא יכול היה שום נהג סביר לצפות שהולך רגל יזנק בריצה לכביש בתנאים הקיימים. התנהגותה של הולכת הרגל היתה כה רשלנית שגבלה באיבוד לדעת והיא בלבד גרמה למותה ואין לטפול על הנאשם כל אשם.
הנשיא אגרנט:
גם אילו היה יסוד להסיק שהמערער נהג את רכבו בחוסר זהירות בנסיבות המקרה, הרי מכל מקום רשלנותה של הולכת הרגל המנוחה היתה בדרגה כה גבוהה עד כדי שניתק הקשר הסיבתי בין התנהגותו הנ"ל לקרות התאונה.
השופט ויתקון:
ביהמ"ש המחוזי נימק את מסקנתו בכך שאילו נהג המערער במהירות של פחות מ- 35 קמ"ש היה עולה בידו למנוע את התאונה - הנמקה זו אינה יכולה לעמוד במבחן הבקורת. לא זו בלבד שגם במהירות של 30 קמ"ש לא היה סיפק בידי המערער לעצור את רכבו בעוד מועד, אלא שאין להסיק מעצם קרות התאונה שהמהירות כשלעצמה היתה מופרזת. בנסיבות המקרה מהירות של 35 קמ"ש לא היתה מהירות מופרזת.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, מני. עו"ד ש. פסקא למערער, עו"ד ע. רובין למשיבה. 11.12.72).
ע.א. 427/71 - פרגן שחאתה פרג' ואח' נגד מדינת ישראל ואח'
*גרימת נזק, שלא מתוך רשלנות, ע"י האפוטרופוס הכללי (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטת שמיר) בת.א. 4883/68 - הערעור נדחה).
ענין דנא מכר האפוטרופוס הכללי מקרקעין של המערערים לפני 12 שנה בהיותו סבור שהמערערים הם נעדרים מן הארץ וכמסתבר היה כבר אחד המערערים אז בארץ. בשלושה פסקי דין מקיפים דוחה ביהמ"ש העליון את הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שפטר את האפוטרופוס מתשלום, נזקיהם של המערערים עקב מכירת המקרקעין שערכם עלה עשרות מונים. ביהמ"ש העליון מנתח את כל הנתונים הנוגעים לפעולות אפוטרופוס ברכושו של נעדר וכן את מאמציו של האפוטרופוס לגלות את הבעלים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, ח. כהן. עו"ד מ. גוטסמן למערערים, עו"ד א. ראב למשיבים. 7.12.72).
ע.פ. 264/72 - מוריס פוני נגד מדינת ישראל
*הטלת עונש בניגוד למוסכם בין התביעה וההגנה המערער גנב אמבולנס נהג בו במהירות, דרס נערה ולאחר מכן עבר שורה של עבירות נוספות עד שהמשטרה הצליחה לעצרו. הוא הואשם בהריגה ולאחר שמיעת ראיות התביעה הסכים המערער להודות באשמה וסניגורו הגיע להסכם עם התובע כי לא יבקש אלא שלוש שנות מאסר שהוא העונש המירבי על עוון. ביהמ"ש הפנה את תשומת לבו של הסניגור כי הוא אינו קשור להסכם שבינו לבין התובע. בתגובה על כך הודיע הסניגור שהדבר ידוע לו. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער ל- 6 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. ההסכם הובא לידיעת ביהמ"ש וזה הפנה תשומת לבו של הסניגור לתוצאות הנובעותמכך והמערער יכול היה לחזור בו מן ההודאה באשמה. לעצם הענין, העונש של 6 שנות מאסר אינו חמור מדי בהתחשב בחומרת המעשה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד ח. שמעוני למערער, עו"ד ע. רובין למשיבה. 13.12.72).
בג"צ 329/72 - משה פז-נר ואח' נגד משרד העבודה ואח'
*הרחבת כביש ענינה של עתירה זו הרחבת הכביש הבין עירוני ליד רמת השרון ועתירת העותרים שנועדה למנוע הרחבת הכביש נדחתה. מבלי להכנס לשאלות המשפטיות השונות שהועלו ע"י העותרים הרי יש לדחות את העתירה מן הטעם שהענין נמסר בשעתו לבורר והוא קבע שאין הצדקה לשנות את תכנון הכביש. מן הסיבה הזו בלבד, שהעותרים חפצים להתנכר להכרעת הבורר, אין בג"צ צריך לסייע בידיהם. נוסף לכך חלה במחצית השנה האחרונה התפתחות נוספת כאשר העותרים הגיעו לידי הסכם עם המשיבים לעכב את העבודה למשך חודשיים כדי שהמועצה המקומית תרכוש קרקע אלטרנטיבית לסלילת הכביש ונקבע תנאי מפורש שאם תוך חודשיים לא יבוצע הדבר יסלל הכביש בהתאם לתכנית. הקרקע לא נרכשה ואין העותרים יכולים לצפות לכך שבג"צ יעכב נוספות השלמת הכביש הדרושה נוכח צרכי התחבורה החיוניים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עוה"ד י. יחיאל ו. חזן לעותרים, עו"ד י. ברסלע למשיבה. 6.12.72).
בג"צ 263/72 - דוד ביטון נגד שר המשטרה ואח'
*התערבות המשטרה בסכסוך אזרחי העותר טען בעתירתו כי המשטרה התערבה שלא כדין בסכסוך חזקה בינו ובין המשיבה הרביעית (חברת חלמיש) וגרמה לפינויו של העותר משטח קרקע פנוי הנמצא ברשותה של המשיבה. המשטרה ראתה בכניסתו של העותר לשטח "פלישה טריה" ולפיכך פינתה צמיגים שהניח העותר מן השטח. לטענת העותר פעלה המשטרה שלא כדין משום שלא היתה כאן "פלישה טריה" כי הוא מחזיק בשטח למעלה מ- 6 שנים. עתירתו של העותר נדחתה, מתברר שהעותר מסר הודעה כוזבת, שכן בצילום אויר שנעשה באוקטובר 1971 אין רואים שום צמיגים באותו מקום, עתה מעלה העותר טענה אחרת שגם הודעות עדים שנמסרו במשטרה ושעל פיהן פעלה המשטרה אינן מצביעות על "פלישה טריה". לפי עדויות אלה הזמן שחלף בין כניסתו של העותר לשטח הנדון ועד לתלונתה של החברה עלה על ימים מספר והגיע לכמה שבועות. לטענה זו לא שעה בג"צ, מפני שלא כך תוארו הדברים בעתירה והטענות העובדתיות שהועלו בעתירה היה בהן כדי להוליך שולל את ביהמ"ש, בינתיים גם הוצא צו ע"י בימ"ש השלום האוסר על העותר להכנס לשטח וממילא הדיון בבג"צ הפך למיותר.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד אופנהיימר לעותר, עוה"ד חשין וליפשיץ למשיבים. 12.12.72).
בג"צ 426/72 - מרדכי מרציאנו נגד היועהמ"ש לממשלה ואח'
*הבטחה שלא להעמיד לדין במאי 1972 נערך הסכם בין העותר לבין קצין משטרה שלפיו יודה העותר בעבירה שיוחסה לו ויגלה את כל האמת למשטרה, יצביע על מקום ביצוע ההתרחשויות, ולבסוף ימסור לביהמ"ש עדות מלאה נגד שותפו לעבירה. תמורת זאת תכיר בו המדינה כעד המדינה ולא יועמד לדין. העותר גילה למשטרה את כל הידוע לו, ברם ביולי השנה חתם על מכתב בו הודיע כי הודעתו במשטרה נמסרה תחת לחץ וכי לא יעיד נגד השותף השני. לאחר פגישות בין העותר לבין קציני משטרה ודיונים עם הפרקליטות החליטה הפרקליטות שאין לסמוך על הבטחת העותר שיעיד בביהמ"ש והגיעה לידי הסכם עם השותף השני שלפיו המירה את סעיפי האישום והלה הודה באישום כפי שתוקן, בעקבות זאת לא נדרש העותר להעיד בביהמ"ש והפרקליטות החליטה להעמידו לדין. עתירתו לבג"צ נדחתה. מבלי להכנס לשאלה באיזו מידה מחייב הסכם כאמור את היועהמ"ש, ואם בג"צ יתערב ויצווה על ביצוע הסכם כזה, הרי העובדות שנתגלו במקרה דנא אינן מצדיקות בשום אופן את הדרישה המופנית למשיבים שלא יגישו כתב אישום.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עוה"ד ש.תוסיה- כהן וא. הכהן לעותר, עו"ד ד. בייניש למשיבים. 7.12.72).
המ' 380/72 - בוסתן פרדס בע"מ נגד בנק למלאכה בע"מ ואח'
*הארכת מועד המבקשת איחרה בהגשת התנגדות לביצוע שיק והגישה בקשה, להארכת מועד. בעת הדיון בבקשה ביקש ב"כ המשיב להקטין את סכום התביעה ב- 90 ל"י ,ולהעמידו על 10,000 ל"י בכר שויתר על ריבית בסך 90 ל"י, טענת המבקשת היא כי תיקון זה מקנה לה את הזכות להגיש התנגדות לביצוע השיק למרות האיחור. הטענה נדחתה והבקשה לרשות ערעור נדחתה. דבר הקטנת הסכום בשלב שבו עבר המועד להגשת ההתנגדות לא היה בכוחו להקנות למבקשת את הזכות להגיע לשערי ביהמ"ש. אילו הגדילה המשיבה את סכום התביעה כי אז היה אולי בעובדה זו כדי לשמש טעם מיוחד בבקשה להארכת מועד ההתנגדות.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד א, בנימין למבקשת, עו"ד ב. בלומנטל למשיבה. 21.11.72).
המ' 955/72 - אחמד אל סעדי ואח' נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה ביהמ"ש המחוזי החליט לשחרר את המבקשים בערובה והערר על כך נתקבל ע"י השופט לנדוי בביהמ"ש העליון. בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטת השופט לנדוי נדחתה. בקשה לעיון חוזר צריכה להיות מובאת לערכאה שהוציאה את צו המעצר. משהוגש ערר על החלטה מסוימת וניתנה החלטה בערר הרי הערכאה שדנה בערר סיימה את מלאכתה ואינה יכולה לעיין מחדש בהחלטה. אם לאחר מתן ההחלטה בערר נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות כי אז התרופה היא לפנות בבקשה לדיון חוזר לביהמ"ש בערכאה הראשונה.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד טויסטר למבקשים, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 12.12.72).
המ' 948/72 - פנינה פיבר נגד ציפורה ודוד שם-טוב
*בקשה לרשות ערעור בענין צו מניעה המבקשת הגישה תביעה לפני המפקחת לפי חוק רישום מקרקעין נגד המשיבים להמנע מלבצע בניה או שינויים בדירתם הצמודה לדירת המבקשת. ניתן צו מניעה זמני נגד המשיבים ולאחר שמיעת המשפט כמעט עד לסיומו הוגשה בקשה בפני המפקחת לביטול צו המניעה הזמני והיא נעתרה לבקשה. ביהמ"ש המחוזי דחה בקשה לרשות ערעור על החלטת המפקחת והבקשה למתן רשות ערעור על כך נדחתה. ענין מתן צו מניעה זמני או ביטולו מצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש שבפניו מתנהל המשפט ולשופט שבפניו מוגשת בקשה לרשות לערער שיקול דעת אם להרשות לערער ואם לאו. כאשר שופט ביהמ"ש המחוזי סירב להרשות לערער, הרי כדי ששופט ביהמ"ש העליון יתן רשות לערער על החלטת סירוב כזו חייב המקרה להיות כזה שלכאורה נעשה עוות דין ע"י הסירוב מצד ביהמ"ש המחוזי. במקרה דנא, לפי נסיבות הענין, אין להרשות את הערעור אפילו ישנם סיכויים שהמבקשת תצליח בערעור, שכן אין לראות שהשיקולים של ביהמ"ש המחוזי היו בלתי סבירים.
(בפני: השופט קיסטר. עו"ד מצא למבקשת, עו"ד דוברונסקי למשיבים. 14.12.72).
ע.א. 73/72 - המועצה האיזורית אונו נגד חברת וורקם חבלצקי בע"מ
*מס עסקים המשיבה הינה בעלת נגריה באיזור ת"א והתקשרה בחוזים להרכבת ארונות ונגרות בנין בבית באיזור המועצה האיזורית אונו. עבודת הנגרות בוצעה בנגרית המשיבה בת"א וההרכבה נעשתה כאמור באונו. המשיבה נדרשה לשלם מס עסקים בגין עבודות אלה ולדעת המערערת היא חייבת לשלם את המס לפי ערך מלוא העבודה, ואילו לדעת המשיבה היא צריכה לשלם בעד עבודת ההרכבה בלבד שנעשתה באונו. ביהמ"ש המחוזי פסק לטובת המשיבה, והערעור על כך נדחה, חוק העזר לאונו בענין מס עסקים מקומי קובע כי המס
ישולם לפי היקף העבודה והשאלה היא מה כולל היקף העבודה - אם גם את עבודות הייצור שנעשו מחוץ לתחומי המערערת או רק את עבודת ההרכבה. כיון שדברי מחוקק המשנה ניתנים לפירוש לכאן ולכאן יש להעדיף את הפירוש של המשיבה המגשימה את כוונת המחוקק בתיקונים השונים לחוק מס העסקים שמגמתם למנוע הטלת מסי כפל. מסקנה זו מתחזקת ע"י עקרון הפרשנות של דיני מסים שלפיו כאשר חיקוק פיסקלי משתמע לשני פנים ואין סיבה מיוחדת להעדפת דרך פירוש אחת על האחרת יש לפרשו לטובת משלם המס.
(בפני השופטים ויתקון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד עליאש למערערת, עו"ד טויסטר למשיב. 29.11.72).
ע.א. 685/71 - הקשאה בע"מ נגד פקיד השומה ת"א
*ניהול ספרים לענין מס הכנסה החברה המערערת מחזיקה במפעל לטיפול טרמו-כימי במתכות, היא מקבלת מלקוחותיה חמרי מתכת למיניהם, מעבירה אותם תהליך הקשאה והיא מקבלת עבור זה תשלום. המערערת ניהלה חשבונות כמצווה על קמעונאים ופקיד השומה סירב לקבל את הפנקסים ושם את המערערת לפי מיטב שפיטתו. ביהמ"ש המחוזי אישר את עמדת פקיד השומא והערעור על כך נתקבל. השאלה שהתעוררה היתה אם המערערת הינה "קמעונאי" כמשמעותו בחוק ואם כן הרי ספריה מנוהלים בהתאם לחוק או שיש לסווג את המפעל כמפעל תעשייתי החייב בניהול ספרים, לנוכח הסכמת הצדדים בביהמ"ש כי למעשה עוסקת המערערת במתן שירותים ולא מכירות הרי היא נכנסת למסגרת של "קימעונאי" והספרים כפי שניהלה אותם דים כדי לקבל את הצהרתה על ההכנסות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד דרוקר למערער, עו"ד ע. רובין למשיב. 26.11.72).
בג"צ 353/72 - בכור קובי נגד עירית טבריה ואח'
*בניה בלתי חוקית העותר קובל על כך שהעיריה מאפשרת בניה בלתי חוקים להחלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה וכי בניה זו גורמת לו נזק ברכושו הסמוך למקום שעליו בונים. עתירתו נדחתה. העובדה שהעיריה מפירה את החוק בתיתה היתר בניה אין בה להקנות לעותר זכות סעד בבג"צ. טענת הפרת החוק ובניה בניגוד לתכנית בנין ערים יכול שתקים עילה לתביעה לפי כללים שנפסקו לא פעם, שבניה בלתי חוקית עשויה לשמש אחד ממרכיבי העילה לתביעת נזיקין, אם לצו מניעה ואם לפיצויים, היתר לא חוקי לבניה הוא כשלעצמו איננו עילה לא לתביעה ולא לקובלנה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. ז. ברעם לעותר, עוה"ד עדיאל וע. מס למשיבים. 5.12.72).
ע.א. 81/72 - אברהם אדמוני ואח' נגד אלגונל שירות אילגון בע"מ
*צו מניעה זמני בהסכם חיסול שותפות התחייבו המערערים שלא לבצע עבודות ליטוש אלומיניום שונות, ביהמ"ש הוציא צו מניעה זמני האוסר על המערערים לבצע עבודות כאלה והערעור על כך נדחה. טענת המערערים כי ההסכם מגביל את חופש העיסוק במקצוע והוא בלתי חוקי נדחתה, איסור כזה מקובל במקרים של מכירת עסק או מאשר שותפות מתפרקת. מה גם שבעניננו מדובר באיסור ל- 3 שנים בלבד. כמו כן אפשר היה לתת צו מניעה בענין דנא כסעד זמני, עם זאת חוייבה המשיבה במתן ערבות של 10,000 ל"י להבטחת הנזק העלול להגרם למערערים עקב צו המניעה הזמני.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד צ. ברקוביץ למערערים, עו"ד א. כהן למשיבה. 11.12.72).
ע.א. 255/72 - פלונית נגד פלוני
*סמכות בענין מזונות בביה"ד הרבני תבעה האשה גט מבעלה המשיב בטענת "מאוס עלי" ובהחלטתו קבע ביה"ד שטענה זו לא הוכחה. דחה את תביעת הגירושין של האשה ומאידך קיבל תביעת הבעל וחייב את האשה לנסות לחזור לחיי שלום עם בעלה, תביעת האשה למזונות בביהמ"ש המחוזי נדחתה והערעור על כך נדחה. פסק דינו של ביה"ד הרבני הינו סופי ואין בכוונת האשה גם היום לחזור לחיי שלום עם בעלה. כיון שכך פטור הבעל מתשלום מזונותיה של האישה. בביהמ"ש הציגה האשה עדות רפואית אשר לא היתה בפני ביה"ד ואשר לטענתה מצדיקה העדות את טענה "מאוס עלי". אם כך הדבר יכולה האשה לפנות מחדש לביה"ד הרבני שידון בענין.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מני, י. כהן. החלטה - הנשיא אגרנט, עו"ד צבי ששון למערערת, עו"ד ד. ברקול למשיב. 29.11.72).
ע.א. 250/72 - פלוני נגד פלונית
*מזונות המערער חוייב בתשלום 1000 ל"י לחודש מזונות לשלוש בנותיו הקטינות שאחת מהן בעלם מום. הערעור על כך נדחה. אין ביהמ"ש שלערעור מתערב באומדן המזונות אלא אם ישנה סיבה מיוחדת לכך. לטענת המערער טעה השופט באומדן הכנסותיו ע"י פירוש לא נכון של דברי אחד העדים, ברם השופט בדק את כל פרטי החשבונות ואת כל העדויות ואין לאמר שהוא טעה טעות כזו המצדיקה התערבות ביהמ"ש שלערעור. (בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד י. עמית למערער, עו"ד גב' בר- קול למשיבות, 10.12.72).
ע.א. 620/71 - קרגל בע"מ נגד עירית לוד ואח'
*שעורי אגרות בניה מפעלה של המערערת נשרף ועל שרידיו הקימה המערערת בית חרושת חדש. מבחינת שווים היו שרידי הבנין כ- %16 מעלות הבניה החדשה. המשיבה ביקשה מהמערערת אגרות כאילו היא מקימה בנין חדש ואילו המערערת טענה שיש להבחין בין הקמת בנין חדש לבין הקמת בנין מחדש לאחר שנהרס ואין לחייבה לפי אגרה על בנין חדש. לדעתה לא נקבעה אגרה במקרה של הקמת בנין מחדש ועליה לשלם סה"כ 20 ל"י אגרה. טענתה נדחתה והערעור על כך נדחה. לפי נוסחו של החוק ונוסחן של התקנות אין ספק כי על המערערת לשלם כאילו הקימה בנין חדש במקום.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, ויתקון, החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מנשה למערערת, עו"ד שו"ב למשיבה. 11.12.72).
ע.א. 12/72 - רכטוברוים אברהם ואח' נגד שרגא מררכי ואח'
*פיצויי נזיקין המשיב נפגע בתאונה בהיותו בן 9 שנים ונקבעה לו נכות כדי 10 אחוז לצמיתות, ביהמ"ש המחוזי פסק לו 13,500 ל"י בראש נזיקין של הפסד השתכרות בעתיד ו- 5000 ל"י בגין כאב וסבל. הערעור על כך נדחה. מתקבל על הדעת שכושר ההשתכרות של אדם, ואפילו מומו אינו גורע אלא 10 אחוז מכושרו אינו ככושר השתכרותו של אדם בריא. אמנם לפי העדות של רופא מומחה לא יהיה המשיב מוגבל בבחירת מקצוע ויוכל לעמוד במאמץ לימודי וגופני. ברם מאידך עולה כי כאבי הראש שמהם סובל המשיב ישארו לו למשך כל ימי חייו, והלה מוצדק לפסוק לו בגין כאב וסבל סכום הרבה יותר גבוה מסך 5000 ל"י. העולה מכך כי גם אם נפסק סכום גבוה מדי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות הרי הדברים מקזזים זה את זה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ברנבלום למערערים, עו"ד ענבר למשיבים. 30.11.72).
ע.א. 198/72 - כונס הנכסים הרשמי נגד עו"ד שמואל ברמה (נאמן).
*דין קדימה של חוב בפשיטת רגל המשיב משמש כנאמן של פושט רגל ובידו כ- 3000 ל"י שאסף בעוד שהחובות מגיעים ל- 120 אלף ל"י. על הנאמן לשלם תחילה את החובות בני דין קדימה ואחר כך את החובות הרגילים, המשיב פנה לביהמ"ש וביקש כי חובות מסוימים לעובדים יוכרו כבעלי דין קדימה ונימק זאת בכך שלפי המצב בקופה לא יגרם לנושים אחרים כל עוול שכן אין בידו אלא כשניים וחצי אחוז מכלל החובות, ביהמ"ש המחוזי נתן למשיב הוראות כמבוקשו והערעור על כך נתקבל. ביהמ"ש אין לו סמכות לסטות מהלכות החוק המהותי ועל פיהן עליו לחרוץ את הדין. כיון שכך לא יכול היה להכיר בחובות לעובדים כבעלי זכות של דין קדימה. ביהמ"ש העיר כי מכיון שהנאמן נתמנה לייצג את מכלול הנושים לא מן הראוי שיביא בפני ביהמ"ש בקשה העלולה לפגוע בנושים אחרים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. חרוץ למערער, המשיב לעצמו. 5.12.72).
ע.א. 22/72 - מוחמד אלי מסרי ואח' נגד אמויאל נזימה
*פיצויי נזיקין המשיבה פועלת נקיון, נפצעה בתאונת דרכים וביהמ"ש פסק לה סכום של 45,000 ל"י כפיצויים. בין היתר מבוסס הסכום הנ"ל על אובדן הכנסה של 400 ל"י לחודש שהמערערת השתכרה בעבודתה. הערעור על כך נדחה. למרות חילוקי הדעות בין רופאים על אחוז הנכות של המשיבה רשאי היה השופט לראות את המערערת כמי שאבדה את מלוא כושר השתכרותה, אשר לסכום של 400 ל"י לחודש - סכום זה נראה סביר במידה שכל שופט המכיר את המציאות רשאי לקבלו אפילו על סמך עדותה של התובעת עצמה. (בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן, עו"ד אורון למערערים, עו"ד אפלפלד למשיב. 11.12.72).
ע.א. 19/72 - צבי זהבי נגד החברה המזרחית למכוניות בע"מ
*טענת מום במכר המערער רכש מהמשיבה מכונית ולאחר שנהג בה שנתיים נתגלה מום במנוע והשאלה שהתעוררה היתה אם המכונית נמכרה למערער עם המום עד כדי שהיה צורך להחליף את המנוע או שבשעה שנמכרה המכונית לא היה בה מום. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת המערער והערעור על כך נדחה. לפי עקרון חובת השכנוע, המערער הוא שחייב היה להוכיח את קיומו של המום הישן והוא לא הצליח במשימה שכן, לדעת ביהמ"ש, כף המאזניים לא נטתה לטובת גרסתו.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד י. ידין למערער, עו"ד צ. בורנשטיין למשיבה. 14.12.72).
ע.א. 501/71 - יצחק זיטו ואח' נגד חברת ת"א הילטון בע"מ ואח'
*פיצויים עקב הפרת הסכם המערער היה אמרגן של זמרת (המשיבה השניה) והתקשר עם המשיבה הראשונה בהסכם להופעת הזמרת בנשף יום העצמאות במלון הילטון, הזמרת התנתה עם המערער במפורש שמודעות על הופעתה יפורסמו רק בין כתלי בית המלון ולא בציבור אך המערער לא מסר על כך למשיבה ולאחר שזו פירסמה מודעות ברבים על הופעת הזמרת היא סירבה להופיע. המשיבה תבעה את המערער ואת הזמרת לפצותה. על נזקיה, תביעתה נגד המערער נתקבלה והערעור על כך נדחה. התביעה נגד הזמרת נדחתה מפני שבהסתירו את התנאי החיוני שהותנה על ידה ושהגביל את שליחותו חרג המערער מתחומי שליחותו ולכן מעשיו אינם מחייבים את הזמרת. ערעורו של המערער על כך שהזמרת לא חוייבה יחד עמו בתשלום הפיצויים למשיב נדחה אף הוא.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד צ. לידסקי למערערים, עו"ד י. שדה למשיבה 1, עו"ד ש. אמיר למשיבה 2. 17.12.72).
ע.א. 218/72 - פלונית נגד פלוני
*החזקת ילדים הצדדים נישאו זו לזה בנישואין אזרחיים בארה"ב בשנת 1967, הם עלו לישראל לפני כן וגם לאחר מכן המשיכו לגור בישראל וכאן נולדו להם שני ילדים, בן ובת. ב- 1970 נפרדו בני הזוג ובין השניים הוסכם כי הילדים יהיו בארץ ויגדלו ויתחנכו בישראל. בשנת 1971 עזבה האשה את הארץ יחד עם הילדים לארה"ב, לאחר שזייפה חתימת הבעל לקבלת היתר יציאה לילדים,המשיב יצא לארה"ב מצא את הילדים שם, לקח אתו את הבן בלא הסכמת המערערת, וחזר ארצה, כאן הגיש המרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי וביקש לצוות על המערערת להחזיר גם את הבת להחזקתו וכן להשאיר בידו את החזקת הבן. ביהמ"ש המחוזי התיר המצאת הזמנה מחוץ לתחום השיפוט, המערערת מינתה עו"ד בישראל שייצג אותה ולאחר סיכום הדיון פסק ביהמ"ש המחוזי כבקשת המשיב והערעור על כך נדחה, לפי הוראות סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מוסמכים בתי המשפט בארץ לדון בענין החזקת קטין בכל מקרה שהצורך לעשות כן התעורר בישראל.כיון שהבן נמצא כיום בישראל אין ספק שביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בענינו. מוזרה היא טענת המערערת שהבן הובא ארצה ע"י מעשה חטיפה שעה שמדובר בילד שנולד בארץ וגודל בה ושהוצא לארה"ב במעשה זיוף ומרמה. גם בענין הבת היתה ביהמ"ש מוסמך לדון. סעיף 76 הנ"ל אינו דורש כתנאי לקיום הסמכות את המצאות הקטין בישראל ודי בכך שהקטינה הוצאה מכאן שלא כדין והצורך לדון בענין החזקה התעורר בישראל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י, כהן. עו"ד ש. נחמיאסלמערערים, עוה"ד י. גורן וע. שמואל למשיב. 13.12.72).
ע.א. 661/71 - אברהם ורוני תמיר נגד צבי ורד
*פירוש הסכם
המערערים מכרו למשיב דירה שרבצה עליה משכנתא. בחוזה בין הצדדים נקבע המחיר וכן כי הדירה תועבר לשם הקונה יחד עם המשכנתא והמוכרים (המערערים) התחייבו לפרוע כל שיעורי המשכנתא כולל חוב פיגורים ואו רבית לבנק אשר מועד פרעונם עד ליום 1.3.71, על פי תנאי המשכנתא שילמו המוכרים תחילה את הקרן בשעורים הקבועים בהסכם המשכנתא ואילו הרבית שנצטברה תשלומה נדחה ועל הלווים היה לפרוע אותה רק עם תום תשלומי שעורי הקרן. עד ליום ההעברה נצטבר חוב רבית של למעלה מ- 4000 ל"י, לפי הנוהלים בבנק נדרש תשלומו המיידי של חוב נדחה כאשר הלווה מוכר את הנכס, וחוב הרבית בכלל זה. המשיב טען כי על המערערים לשלם את סכום הרבית באשר מועד פרעונו מל לפני 1.3.71, עמדת המשיב נתקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי והערעור על כך נדחה. זמן פרעונו של חוב הרבית יכול שיגיע לפני 1.3.71 ויכול שיגיע אחריו ועל ביהמ"ש לבחור את הפירוש התואם את העיסקה שנעשתה וזה הוא הפירוש אשר המשיב דוגל בו. המדובר בחוזה מכר והנכס אינו ניתן למכירה אלא אם לשני שנות מאסר בפועל בלבד לא היה מקום לחומרת העונש של המערער. יש להתאים את עונשו של המערער במידת מה לעונש של שני השותפים האחרים, באופן שישא שלושים חודשי מאסר בפועל ושארית העונש תהיה על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. עו"ד א. מוגרבי למערער, עו"ד ר. יאראק למשיבה. 6.12.72).
בתוכן
*ע.א. 491/71 - ...................................122 ─ * תשלום פיצויים עקב הפרת הסכם. ─ * חובת הניזוק להקטין את נזקו.─*ע.א. 688/71 - ...........123─ * טענת התישנות בנכס מולק.─*ע.פ. 128/72 - ...................................124 ─ * הרשעה בקבלת אתנן עבור "מעשה זנות"─ * ראיות סיוע בעבירת מין. ─*ע.פ. 212/72 - ................................124 ─ * הרשעה בגרימת מוות בתאונת דרכים. ─*ע.א. 427/71 - ...................125 ─ * גרימת נזק, שלא מתוך רשלנות, ע"י האפוטרופוס הכללי─*ע.פ. 264/72 - הטלת עונש בניגוד למוסכם בין התביעה וההגנה...................125 ─*בג"צ 329/72 - הרחבת כביש..................................................126 ─*בג"צ 263/72 - התערבות המשטרה בסכסוך אזרחי.................................126─*בג"צ 426/72 - הבטחה שלא להעמיד לדין.......................................126─*המ' 380/72 - הארכת מועד..................................................127 ─*המ' 955/72 - שחרור בערובה................................................127─*המ' 948/72 - בקשה לרשות ערעור בענין צו מניעה.............................127─*ע.א. 73/72 - מס עסקים....................................................127─*ע.א. 685/71 - ניהול ספרים לענין מס הכנסה..................................128 ─*בג"צ 353/72 - בניה בלתי חוקית.............................................128─*ע.א. 81/72 - צו מניעה זמני...............................................128─*ע.א. 255/72 - סמכות בענין מזונות..........................................129 ─*ע.א. 250/72 - מזונות......................................................129─*ע.א. 620/71 - שעורי אגרות בניה............................................129─*ע.א. 12/72 - פיצויי נזיקין...............................................129─*ע.א 198/72 - דין קדימה של חוב בפשיטת רגל.................................130 ─*ע.א. 22/72 - פיצויי נזיקין...............................................130─*ע.א. 19/72 - טענת מום במכר...............................................130─*ע.א. 501/71 - פיצויים עקב הפרת הסכם.......................................130─*ע.א. 218/72 - החזקת ילדים.................................................131 ─*ע.א. 661/71 - פירוש הסכם..................................................131─
─