ע.א. 280/72 - מחמיץ ביח"ר...ואח' נגד תעשית אבן וסיד בע"מ
*עיכוב הליכים לפי הסכם בוררות.
* רשות להתגונן.
(ערעור על החלטות ביהמ"ש המחוזי בחיפה (הרשם ש. רזי) בת.א. 279/72 - הערעור נדחה).
.
החלטה - השופט קיסטר:
א. כאשר מבקשים לעכב הליכים לפי חוק הבוררות יש לציין זאת במפורש בבקשה. בעניננו ביקשו המערערות למחוק מכתב התביעה את הכותרת "סדר דין מקוצר" ולחילופין בקשה לרשות להתגונן. בבקשה לא נזכרה כלל הבוררות וביהמ"ש לא נתבקש להפסיק את ההליכים בגין הבוררות. אכן בתצהיר שצורף לבקשה צויין כי קיים סעיף בוררות כי מן הדין להפנות את התובעת לבוררות אך - ראשית, הבקשה לעכוב הליכים צריכה להיות בגוף הבקשה לרשות להתגונן ולא בתצהיר; שנית, גם בתצהיר אין המצהיר מבקש לעכב את ההליכים ואין הוא מודיע מצדו שהוא מוכן לקיים את הבוררות.
ב. המצהיר ציין כי יש לו טענות כבדות משקל נגד החשבונות שהוגשו ע"י המשיבה אך לא פורט בתצהיר מהן הטענות אלא באופן כללי. בתצהיר הנסתר מרובה על הגלוי והמצהיר איננו מפרש באילו סכומים לא זיכתה התובעת את הנתבעת ומאיזו בחינה אין החשבונות המצורפים לכתב התביעה משקפים את מצב החשבונות שבין התובעת לנתבעת. כיון שמתוך התצהיר אין יודעים בדיוק מהן הטענות שיש למערערות נגד המשיבה צדק ביהמ"ש המחוזי בדחותו את הבקשה לרשות להתגונן.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר עו"ד מ. כספי למערערות, עו"ד מ. שליט למשיבה. 11.4.73).
ע.א. 97/72 - הנאמנים בפשיטת רגל של דוד ראנד נגד אי.בי.טי...בע"מ ואח'
*בקשת נאמנים לבטל מכירת נכס שנעשתה ע"י פושט הרגל.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 2610/65 - הערעור נדחה).
החלטה - השופט ח. כהן:
א. אין חוזה למכירת מקרקעין, כמקרה דנא, בטל לפי סעיף 43(1) לפקודת פשיטת הרגל אלא אם הוכיחו הנאמנים כי החוזה נעשה בכוונת העדפה פסולה של נושה. השאלה אם היתה או לא היתה כוונת העדפה פסולה היא שאלה שבעובדה ובימ"ש לערעורים לא יהרהר אחר קביעותיו של ביהמ"ש קמא. ביהמ"ש לא יניח, כענין שבדין, שחוזה שנעשה ע"י מי שעמד לפשוט את הרגל לטובת אחד מנושיו, נעשה בכוונת העדפה.
ב. כדי לפסול עיסקה צריכה הכוונה להיות העדפת הנושה שאתו נעשתה העיסקה ואילו אם היתה כוונה בעשיית העיסקה להעדיף נושה אחר אין העיסקה נפסלת בשל כך.
ג. עשיית העיסקה, בתום לב, אינה מהווה כשלעצמה מעשה פשיטת רגל ועל כן אין הענין בא בגדר סעיף 3(2) לפקודת פשיטת הרגל כמעשה של פשיטת רגל ולא חל כאן סעיף 35 לפקודה המקדים את זכות הקנין של הנאמנים למפרע למן היום בו נעשה מעשה פשיטת הרגל הראשון.
ד. אמנם בעת עשיית העיסקה, ועד לאחר מינוי הנאמנים לא שולם מס שבח, אך כיון שלאחר מכן שולם מס שבח הרי לפי חוק מס שבח מששולם המס כוחו למפרע מעת עשיית
הפעולה ורואים את המכירה כתקיפה ותופשת מבראשיתה ורואים אם הנכס כאילו מעולם לא הוקנה לנאמן.
ה. תשלום שעשה פושט הרגל לחברה עבור מניות שהוקצו לו תופש גם אם עדיין לא נדרש ע"י החברה לשלם את תמורת המניות. חותם על מניות רשאי לשלם בעד מניותיו אף בטרם נדרש והחברה רשאית לקבל את התשלום מידיו ואם שילם אין לאמר שהתשלום לא נעשה בתמורה.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, ח. כהן. עו"ד א. גורני למערער, עו"ד ש. ברזילי למשיבה. 10.4.73).
ב.ר.ע. 29/73 - רסקו בע"מ נגד קבלני הדרום לאינסטלציה...בע"מ ואח'
*היקף הסכם בוררות.
(בקשה לרשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים - הבקשה נדחתה).
החלטה:
א. כאשר הצדדים חתמו על הסכם בוררות שלפיו הוסמך הבורר לפסוק במכלול הענינים שנתעוררו בין הצדדים, מוסמך הוא לדון גם בשאלה אם המבקשת רשאית לממש ערבות בנקאית שהגישה לה המשיבה אף אם הערבות היתה "מופשטת", היינו, מנותקת לפי לשונה מן החוב שהמבקשת תובעת מהמשיבה.
ב. כאשר הבורר נפטר אין מניעה לכך שביהמ"ש ימנה בורר חליף. עפ"י חוק הבוררות ממנה ביהמ"ש בורר חליף זולת אם כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות. כוונה כזאת איננה משתמעת מעצם נקיבת שמו של בורר בהסכם הבוררות, שאילו היה הדבר כך, היה נבצר מביהמ"ש לקיים את הבוררות כל אימת שהצדדים עשו מלאכה שלמה וקבעו את הבורר בהסכם שעשו.
ג. העובדה ששיהוי בהליכי הבוררות נבע ממותו של הבורר, אין טעם סביר ממנה, לצידוק הארכת המועד למתן הפסק וצדק ביהמ"ש כשהאריך את המועד בענין דנא.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 8.4.73).
ב"ש 45/73 - יואב תבורי נגד א.ב. טורס בע"מ
*הארכת מועד.
(בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור - הבקשה נדחתה).
החלטה:
א. טעות שבחוק של ב"כ המבקש אשר סבר שיש לו זמן של 30 יום להגשת בקשה לרשות ערעור ואשר סבר שהבקשה צריכה להיות מופנית לביהמ"ש המחוזי ולא לביהמ"ש העליון היא כשלעצמה איננה בדרך כלל טעם מיוחד להארכת מועדים. לפעמים יסלח ביהמ"ש טעות שבחוק של עו"ד, אך לא בזכות הטעות, אלא כאשר תלוי ועומד בפני
אותו בימ"ש הליך משפטי נוסף באותו ענין. אז יכולה עובדה זו כשלעצמה לשמש טעם מיוחד להארכת מועדים שהוחמצו בהליך אחר. בעניננו לא קיים הליך נוסף כזה והטעות של עוה"ד עומדת בפני עצמה כשאין בכוחה לסייע לבקשה.
ב. ב"כ המבקש שירת במילואים בחלק מן הזמן הנוגע לענין הגשת הבקשה לרשות ערעור, אך הוא ידע מראש כי יצטרך להתייצב והיה ברשותו זמן מספיק להגיש את הבקשה לרשות ערעור.
ג. שהותו של המבקש בחו"ל והקשיים מצד בא כוחו לקיים אתו מגע כדי לקבל את הוראותיו אינה מהווה נימוק להחמצת המועד. בעל דין המיוצג ע"י עו"ד, כשהוא יוצא לחו"ל, אינו מפקיר עניניו אלא מוסרם לעורך דינו ואם הוא בוחר לא לקיים מגע קבוע עם פרקליטו מוטלת על עורך- הדין החובה לפעול על פי שיקול דעתו.
ד. כאשר יש מספר טעמים לאיחור וכל אחד מהם אינו מהווה טעם מיוחד, אך יש בכל אחד מן הטעמים לפחות משהו שיצדיק את האיחור, הרי כשכולם נקבצים יחד מהוים הם לפעמים "הטעם המיוחד" המצדיק את הארכת המועד. בעניננו אין לאף אחד מהנימוקים שמץ של הצדקה לאיחור ואז אין בכולם יחד כדי להוות טעם מיוחד.
ה. מכיון שאין בכל הנימוקים הצדקה כלשהי לאיחור, הרי אפילו היה בענין שהמבקש רוצה להעלות בביהמ"ש חשיבות מיוחדת, לא היה בכך טעם מיוחד ועל כן אין צורך לשקול את החשיבות של הבעיה הטמונה בבקשה זו.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד ע. אקסלרד למבקש, עו"ד ה. נבנצל למשיבה. 9.4.73).
ע.א. 347/72 - אסעד שהלא נגד חנניה בן שבת
*התגוננות לפי פקודת הנזיקין.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט ב. כספי) בת.א. 311/70 - הערעור נתקבל).
.
העובדות:
המערער הינו קבלן בנין והמשיב ועוד פועל עבדו אצלו כפועלים פשוטים. באחד הימים בא המערער למקום העבודה ומצא שהם טרם התחילו בעבודתם. המערער גער בפועל השני ואז התערב המשיב וכתוצאה מחילופי דברים הרים המשיב פטיש על המערער. הלה תפש בידו של המשיב וסובבה עד שהוציא את הפטיש ממנה ובשעת ההאבקות נפל המשיב ארצה ונפגע. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת ההתגוננות של המערער לפי סעיף 24 (1) לפקודת הנזיקין וחייב את המערער בחלקמנזקי המשיב. על כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. לצורך טענת ההתגוננות לפי פקודת הנזיקין השאלה איננה אם התוקף היה מממש את האיום שהיה בהנפת הפטיש, אלא אם הנתקף יכול היה באותו זמן ובנסיבות המקרה להניח ולהאמין באופן סביר שהוא אמנם מתכוון להנחית את המכה. הבחינה היא לפי קנה מידה של אדם רגיל החייב להחליט בו ברגע, כשהוא נתון במצב חירום, כיצד להגיב ולפעול לרגל האיום שהוא ניצב מולו. בנסיבות המקרה אין לאמר שלא היה יסוד סביר למערער לחשוב שהוא עומד בפני סכנה מידית של פגיעה רצינית בו, ועל כן זכאי היה לנקוט באמצעי התגוננות עצמית.
ב. אין להאשים את המערער בכך שהתגונן כנגד המשיב במקום לסגת מן המקום. חובת
הנסיגה מפני תוקף אינה מוחלטת ולא בכל הנסיבות חייב אדם לנוס מהמערכה. זאת גם ברשות הרבים ועל אחת כמה וכמה ברשות היחיד. מדובר היה במקום שבו ניהל המערער את עיסקו, אם כי זה לא ברשות היחיד שלו, ואין אדם ממהר להמלט ממקום כזה גם כשהוא יכול למצוא מחסה בטוח במקום אחר.
ג. בהתגוננות מותר להשתמש במידה סבירה של כח. בענין דנא נפגע המשיב כאשר המערער ניסה להוציא ממנו את הפטיש. המערער נאבק עם המשיב בזכות ואין לאמר שבמעשהו חרג ממידת הנחיצות שהיתה דרושה להשגת המטרה של הוצאת הפטיש מידי תוקפו.
ד. הנזק שנגרם למשיב לא חרג מן היחס הסביר שבין נזק זה לבין הנזק שהמערער ביקש למנעו מעצמו על ידי התגוננותו, כיון שכך נתקיימו כל היסודות הדרושים לטענת התגוננות ועל כן אין לחייב את המערער בתשלום כלשהו למשיב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני עו"ד ממן למערער, עו"ד מרידור למשיב. 12.4.73).
ע.פ. 568/72 - כרמל עזרא וסעדיה אמסלם נגד מדינת ישראל
*הטלת מאסר כאשר עבר זמן רב מגילוי העבירה ועד גזה"ד.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת פורטונה) בת.פ. 226/70 - הערעור על ההרשעה נדחה ועל גזר הדין נתקבל בחלקו).
בפס"ד זה נדונה, בשלושה פסקי דין נפרדים, מדיניות הענישה ובמיוחד שאלת הטלת מאסר על נאשמים כאשר עבר זמן רב מביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין. המערערים נדונו בגין מעילה בתפקיד אצל מעביד. האחד נדון ל- 18 חודשי מאסר בפועל והשני לשנה אחת מאסר בפועל. המעילות נתגלו בשנת 1969 וההרשעה היתה באוקטובר 1972. השופטים לנדוי וברנזון בשני פסקי דין נפרדים ציינו את חומרת העבירות אשר בגינה איןמנוס מהטלת עונש מאסר והעמידו את המאסר של המערער הראשון על 9 חודשים ו- 2,500 ל"י קנס ושל המערער השני על שלושה חודשי מאסר בפועל ו- 500 ל"י קנס. השופט ח. כהן סבר כי לנוכח אורך הזמן ונסיבות הענין יש להמנע משליחתם של המערערים למאסר ויש להסתפק בהטלת קנסות בלבד.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. עו"ד ח. גלזר למערערים, עו"ד ד. ביניש למשיבה. 13.4.73).
ע.א. 525/72 - רונן...בע"מ נגד הידרוטק בע"מ
*מעשה בי"ד בערעור התעוררה שאלה אם משפט קודם שהתנהל בין הצדדים מהווה מעשה בי"ד והשתק במשפט החדש נשוא הערעור. ביהמ"ש המחוזי קבע כי ההחלטה במשפט הקודם אינה מהווה השתק והערעור על כך נדחה. טענת מעשה בי"ד במקרה שלפנינו היא מסוג טענה של "השתק ישיר" או "השתק עילה" ואין לנו כאן ענין עם טענת "השתק עקיף" או "השתק פלוגתה". לצורך טענת ההשתק הישיר אין נפקא מינה, שהתביעה הראשונה לא הוכרעה לגופו של ענין אלא נדחתה ללא מימצא ביחס לשאלות שנויות במחלוקת. ברם במקרה כזה השאלה היחידה היא האם היתה זהות העילות בשתי התביעות. ענין זהות העילה הוא גם יסוד לטענת ההשתק לפי תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי. בעניננו העילות בשתי התביעות אינן זהות ועל כן משלא היתה זהות עילה בשתי
התביעות אין יסוד לטענת מעשה בי"ד ואין יסוד להשתק לפי תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד א. הומינר למערערת, עו"ד י. בן- ישראל למשיבה. 4.4.73).
ע.א. 443/72 -שלמה נחמיאס נגד חברת דנו בע"מ
*בוררות בקשתו של המערער לביטול פסק בורר נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי והערעור על כך נדחה. לטענת המערער כי עבר המועד לנתינת הפסק - ראשית, הוחלט בהסכמת הצדדים להאריך את המועד כטענת המשיבים ועל זאת לא חלק המערער; שנית, עפ"י חוק הבוררות אין שומעים טענתו של צד להסכם בוררות שהבורר איחר מן המועד למתן הפסק, אלא אם אותו צד שמר לעצמו בהודעה בכתב את הזכות לטעון טענתו זו. אשר לטענה שהבורר התעלם מראיות שהובאו לפניו - נימוק זה אינו נמנה עם העילות לביטול הפסק המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ד. גושן למערער, עו"ד י.נ. צליוק למשיבים. 2.4.73).
ע.א. 654/72 - שטריגלר ג'ורג' נגד אדלר יצחק
*שכ"ט עו"ד תביעת המשיב נגד המערער נדחתה בביהמ"ש המחוזי ונפסק כי על המשיב לשלם למערער סכום של 1000 ל"י כשכ"ט עו"ד. ערעורו של המערער על סכום שכה"ט שנפסק נתקבל. העסקתו של עו"ד לשם ייצוגו של בעל דין סבירה היא ואף רצויה וכללי הלשכה אוסרים על עורכי דין לקבל שכר נמוך מן המינימום שנקבע ע"י הלשכה. על בתי המשפט להקפיד על פסיקת שכ"ט עו"ד לפחות בשעור המינימלי כדי שאדם הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס ויסבול הפסד ממון על לא עוול בכפו. ביהמ"ש לא ציין בהחלטתו כל נימוקים שלא לנהוג עפ"י הכלל האמור ועל כן יש לפסוק את שכ"ט עוה"ד על פי התעריף המינימלי שהוא 4000 ל"י במקרה הנדון.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד נחושתן למערער, המשיב לעצמו.2.4.73).
ע.פ. 78/73 - נסים אדרי ודוד ביטון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (סחיטת כספים) שני המערערים הורשעו בסחיטת כספים בכך שבמשך תקופה ארוכה היו נכנסים לחנות בירושלים ותוך איומים קבלו מבעל החנות סכומי כסף שונים. התקופה שבה ביצע זאת המערער הראשון היתה כשנה וחצי ואילו המערער השני הצטרף אליו במשך שלושה חודשים. הסכום שהוציא עקב האיומים לא היה גדול, אולם מעשי הסחיטה נהפכו להרגל אצל המערערים וכן מדובר בשני עבריינים מועדים. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער הראשון ל- 24 חודשי מאסר בפועל ואת המערער השני ל- 18 חודשי מאסר בפועל ועקב נסיבות הענין נדחה הערעור על חומרת העונשים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, י. כהן. המערערים לעצמם, עו"ד מ. ברנשטיין למשיבה. 26.3.73).
ע.פ. 296/72 - דוד בן דוד נגד מדינת ישראל
*התניית מאסר על תנאי כאשר ביהמ"ש מטיל מאסר על תנאי והוא מציין כי המאסר יופעל אם הנאשם יעבור "עבירה מסוג פשע" יצא ביהמ"ש ידי חובתו לציון הסוג של עבירות שעליהן
חל המאסר על תנאי כנדרש בחוק. פשעים הם בגדר "סוג של עבירות" שיש לציין בהתנית המאסר על תנאי, ועל כן אין לאמר כי בשעה שהוטל המאסר על תנאי על המערער, הוטל שלא כדין, משום שנאמר בו באופן כללי כי המאסר יופעל אם יעבור המערער עבירה מסוג פשע.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. עו"ד ב. לוינבוך למערער, עו"ד ז. לויצקי למשיבה.30.3.73).
ע.א. 717/71 - נביה נקולא ואח' נגד האפוטרופוס על נכסי נפקדים
*צוואה בע"פ בעניננו התעוררה שאלה אם המנוחה כלתום ניקולא ערכה צוואה בע"פ ואם לאו וביהמ"ש המחוזי קבע כי הנסיבות כפי שהועלו בפניו לא הוו צוואה בע"פ. הערעור על כך נדחה. בפס"ד מקיף ניתח ביהמ"ש העליון את נסיבות הענין, האמירות השונות של המנוחה והעדויות לגבי אמירות אלה, העובדה שהיה זמן לערוך צוואה בכתב לאחר האמירות של המנוחה, והגיע למסקנה כי צדק ביהמ"ש דלמטה שהמנוחה בדבריה לא הגיעה לכלל עשיית צוואה בע"פ ודין הערעור להדחות. ביהמ"ש עמד על כך כי בדברי המנוחה אין לראות צוואה בע"פ אלא הבעת רצון לצוות בכתב לאנשים שונים את נכסיה ומשום כך אין לאמר כי המנוחה בדבריה הגיעה לכלל עשיית צוואה בע"פ.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד נקארה למערערים, עו"ד מ.ד. גולדמן למשיב. 28.3.73).
ע.פ. 270/72 - חמדאן עבד אלראזק נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (קבלת שוחד) המערער היה שוטר בתקופת השלטון הירדני בירושלים המזרחית ובחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים המשיך בתפקידו כשוטר והסתבך בקבלת שוחד וזיוף מסמכים בקשר להוצאת רשיונות למוניות. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של שלוש שנות מאסר והערעור על חומרת העונש נתקבל. העבירות נעברו בתקופה סוערת כאשר המערער שהיה שוטר ירדני התנדב לשרת במשטרת ישראל, הוא פוטר מתפקידו וסכום השוחד שקיבל אינו עולה על 2000 ל"י. כמו כן הוא בעל משפחה גדולה ושמונה ילדים תלויים בו. בנסיבות אלה נראה שכבר מלכתחילה החמיר השופט עם המערער יתר על המידה ולא היה ראוי המערער לעונש מאסר אלא לתקופה קצרה הרבה יותר מזו שהוטלה עליו. אולם בכך לא תמה פרשה זו. העבירות נעברו בשנת 1967, הן נתגלו בשנת 1969, כתב האישום הוגש ב- 1970 והמשפט נמשך עד סוף מאי 1971. באותו יום נדחה המשפט לעיון ולהכרעת הדין והכרעת הדין ניתנה רק ביוני 1972. כל אותו זמן היתה חרב אימת הדין מונחת על צווארו של המערער. אין להתעלם עתה מן העובדה שעבר זמן כה רב מעת ביצוע העבירות ובעיקר מגמר שמיעת המשפט ועד להכרעת הדין. חילוף הזמן הוא גורם בעל משקל אשר יש להתחשב בו להמתקת דינו של המערער כאשר הנאשם לא חזר לסורו מאז ביצוע העבירה אלא חי חיי עבודה תקינים והספיק להוכיח את עצמו. אי לכך ובהתחשב בכל האמור לעיל די בכך אם יוטל על המערער עונש של שלושה חודשי מאסר בלבד וקנס בסך 3000 ל"י.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד מ. קירש למשיבה. 28.3.73).
בג"צ 131/73 - איתן חייא נגד שר המשפטים
*הרשעה בעבירת רצח
העותר הורשע ברצח, נדון למאסר עולם, וערעורו של המערער על ההרשעה נדחה. ביום ביצוע העבירה לא היה העותר בן 18 ואילו ביום מתן גזר הדין כבר מלאו לו 18 שנה. טענת העותר בבג"צ הינה שעונש מאסר עולם הוטל שלא כדין שכן ביום ביצוע העבירה לא היה בן 18. טענה זו שלא נטענה בטיעון לעונש בביהמ"ש המחוזי ספק אם אפשר להעלותה בעתירה בבג"צ. ברם אין צורך להכריע בשאלה זו שכן טענת העותר איננה נכונה לגופה. על העותר חלה עדיין פקודת העבריינים הצעירים ולפי פקודה זו כאשר מדובר "בבוגר רך" שנמצא אשם בעבירה שדינה מוות או מאסר עולם, הכוונה היא אל גילו של הנאשם בעת גזירת העונש ובאותו תאריך כבר מלאו לעותר 18 שנה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון. החלטה - השופט לנדוי. העותר לעצמו, עו"ד מ. חשין למשיב. 12.4.73).
בתוכן
* ע.א. 280/72 - ....................274 ─ * עיכוב הליכים לפי הסכם בוררות.
─ * רשות להתגונן.
─* ע.א. 97/72 - .......274 ─ * בקשת נאמנים לבטל מכירת נכס שנעשתה ע"י פושט הרגל.
─* בר"ע 29/73 - ...בע"מ ואח'...........275 ─ * היקף הסכם בוררות.
─* ב"ש 45/73 - ................................275 ─ * הארכת מועד.
─* ע.א. 347/72 - .................................276 ─ * התגוננות לפי פקודת הנזיקין.
─* ע.פ. 568/72 - .....................277 ─ * הטלת מאסר כאשר עבר זמן רב מגילוי העבירה ועד גזה"ד.
─* ע.א. 525/72 - מעשה בי"ד..................................................277 ─* ע.א. 443/72 - בוררות.....................................................277─* ע.א. 654/72 - שכ"ט עו"ד..................................................278 ─* ע.פ. 78/73 - חומרת העונש (סחיטת כספים)..................................278─* ע.פ. 296/72 - התניית מאסר על תנאי........................................278─* ע.א. 717/71 - צוואה בע"פ.................................................279 ─* ע.פ. 270/72 - חומרת העונש (קבלת שוחד)....................................279─* בג"צ 131/73 - הרשעה בעבירת רצח...........................................280─
─
──