ע.א. 527/72 - פלוני נגד פלונית
*תביעת קטינים למזונות בניגוד להסכם שבין ההורים.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת פורטונה) בתיק ב"ש 140/72 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער הינו אביהם של המשיבים. בהסכם גירושין בינו לבין האם נקבע כי האב יתן סכום מסוים עבור מזונות ילדיו, וכן נאמר בהסכם כי הוא נעשה ע"י האשה "בשמה היא ובשם הילדים הנ"ל כאפוטרופוסם הטבעית". עתה הגישו הילדים לביהמ"ש המחוזי תביעה להגדלת המזונות ובקשת האב כי התובענה תמחק על הסף מן הטעם שהענין נתון לסמכות ביה"ד הרבני נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. הלכה פסוקה היא שאין ההורים יכולים לחייב את ילדיהם בהסכמים שהם עושים בינם לבין עצמם לשם גירושיהם. דין זה חל גם כאשר בהסכם הגירושין נאמר כי הוא נעשה גם בשמם של הילדים.
ב. אין צורך להכנס כאן לשאלה מה יהיה הדין אם ההסכם בין ההורים למזונות ילדיהם ידון בביה"ד בתביעה נפרדת ולא בכריכה אחת עם ענין הגירושין.
ג. אכן ביהמ"ש העליון אינו קשור בהלכה שנפסקה בעבר ויכול לשנות את פסיקתו, נראה כי בענינים הנוגעים לסדרי הדין ולסמכויות השיפוט, חייבת ההלכה להשאר יציבה ככל האפשר, וההלכה הנדונה כאן נוגעת לסמכויות השיפוט של ביהמ"ש המחוזי כאשר בפס"ד של ביה"ד הרבני אושר הסכם בין ההורים כאמור.
ד. הטענה שהילדים בקשו וחזרו ובקשו מביה"ד רבני דוקא לעכב את יציאת המערער מן הארץ ועל כן מנועים הם לטעון שהסמכות היא בידי ביהמ"ש המחוזי איננה טענה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, מני. עו"ד נסים למערער, עו"ד ג'קסון למשיבים. 9.5.73).
ע.א. 431/72 - בית- שאן מאפיה קואופרטיבית בע"מ נגד חנה פיירשטיין ואח'
*תשלום פיצויי פיטורין לשאריו של חבר אגודה שיתופית.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בנצרת (השופט מרגלית) בת.א. 190/71 - הערעור נתקבל).
העובדות:
בשנת 1959 יסד המנוח מנדל פיירשטיין ביחד עם אחרים את האגודה השיתופית המערערת שמטרתה ניהול מאפיה. בתקנון האגודה נקבעו תנאים שונים ובאחד מהם נקבע כי כל חבר יהיה עוסק בשירות האגודה כפועל או כמכונן או כנהג או בהנהלה וכדומה ומי שאינו עובד באגודהאינו יכול להיות חבר בה. חברי האגודה קיבלו משכורת שווה ובסוף כל שנה חולקו רווחי האגודה שווה בשווה בין החברים. בשנת 1969 נפטר מנדל פיירשטיין והמשיבים, אלמנתו ובנו, גבו מקרנות האגודה סכומים המגיעים להם אך סכומים אלה לא הגיעו למלוא שעור הפיצויים של שארי עובד לפי חוק פיצויי פיטורין ועל כן תבעו מהאגודה פיצויי פיטורין. ביהמ"ש המחוזי נעתר לתביעה ומכאן הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. לפי חוק פיצויי פיטורין זכאים שארי עובד לפיצויי פיטורין כאילו פוטר העובד ע"י מעבידו. אך שאלה היא אם היה המנוח עובדה של האגודה לענין החוק. החוק הנ"ל אינו
מגדיר יחסי מעביד ועובד מהם והשאלה היא אם בעניננו היו קיימים יחסי עובד ומעביד בין המנוח ובין האגודה.
ב. האגודה השיתופית רשומה כתאגיד משפטי ועצם העובדה שפלוני נמנה עם חבריה אינה מונעת יצירת קשר משפטי, אם של חוזה עבודה ואם של חוזה אחר בינו לבין האגודה אם יצרו חוזה כזה.
ג. בניתוח החוקים השונים שבהם קיימות הגדרות של עובד, עולה כי יחסים שבין אגודה המעסיקה את חבריה לבין אותם חברים אינם מטבעם יחסי מעביד ועובד. בכל מקום שהמחוקק רצה להחיל על חברי אגודה את הדינים החלים על עובדים ציינו זאת בחוקים במפורש.
ד. מבלי להכנס לשאלה של הגדרת המבחן הקובע אם פלוני הינו עובד אצל מעביד או קבלן עצמאי, הרי בעניננו אין צורך להכריע בדבר. יחסים באגודה בין האגודה וחבריה אינם יחסי מעביד ועובד אלא יחסים מיוחדים במינם של חברות בארגון המטילים חובות שבצידן קמות זכויות. החלת חוק פיצויי פיטורין על ארגון כזה אינה מתיישבת עם הרעיון המונח ביסודה של ההתאגדות ואף אינה נדרשת מטעמים סוציאליים שכן לכך פתרון אחר בתקנות האגודה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד ג. לשם למערערת, א. שילה למשיבים. 24.4.73).
ע.א. 212/72 - בתיה אבן- שושן, עו"ד, נגד יהודה אברמוביץ, עו"ד, ואח'
*חובותיו של עורך- דין שהופקדו בידיו כספים.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בייסקי) בת.א. 5857/68 - הערעור נדחה).
.
העובדות:
המערערת ייצגה במשך שנים אשה בתביעת מזונות נגד הבעל. בני הזוג רכשו דירה אצל חברת שיכון עובדים וקיבלו הלוואה מבנק וחתמו על יפוי כח לרישום משכנתא לטובת הבנק. הבעל פיגר בתשלום מזונות בהתאם לפסה"ד ואז נתמנה המשיב ככונס נכסים לשם מכירת הדירה של בני הזוג ותשלום המזונות. המערערת חתמה על הסכם עם קונה לרכישת הדירה וקיבלה מהקונה את רוב הכסף. בחוזה צויין כי צריך להחתם הסכם נוסף ע"י כונס הנכסים ואישור מביהמ"ש למכירה. לאחר מכן נחתם הסכם בין המשיב לקונה. התברר כי התמורה ששולמה ע"י הקונה למערערת הינה למעשה כסכום החוב שהם עוד היו חייבים על חשבון המשכנתא וחברת שיכון עובדים והבנק הגישו תביעת פינוי נגד הקונה ונגד המוכרת. כתוצאה מהשתלשלות ענינים זו תבע המשיב, ככונס נכסים, והמשיב השני כקונה מהמערערת שהיא תשלם את הסכום שקיבלה לבנק. התברר שהמערערת העבירה את כל הכסף לבעלת הדירה וביהמ"ש המחוזי חייב את המערערת לשלם למשיבים את סכום התמורה שקיבלה. על כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. ביהמ"ש המחוזי קבע שהמערערת הבטיחה לקונה ולכונס הנכסים שהכסף ישאר בידיה ולא יועבר לבעלת הדירה. עדויות אלה היו ראויות לאימון ביהמ"ש.
ב. אך אפילו יתעלם ביהמ"ש מעדויות העדים הנ"ל בדבר התחייבות מפורשת של המערערת להעביר את מחיר הדירה לידי כונס הנכסים, לא יהיה בכך לשנות את התוצאה,
שכן העובדות שאינן שנויות במחלוקת די בהן לביסוס המסקנה שהמערערת הפרה חובת נאמן ושומר פקדון כששילמה את מחיר הדירה לבעלת הדירה.
ג. משקיבלה המערערת לידיה את מחיר הדירה היא נטלה על עצמה תפקיד של נאמן ונפקד והיתה מחוייבת לפעול לפי הוראות הקונה ולהעביר את הכסף לכונס הנכסים. זאת גם אם לא התחייבה המערערת במפורש לפני הקונה כי תעביר את הכספים לידי כונס הנכסים. המערערת ידעה על מינוי כונס הנכסים ואם כי מינוי כזה אינו מפקיע את זכות הקנין של הבעלים, הרי כל עוד המינוי קיים אין הבעלים רשאים למכור את הנכס וזכות זו נתונה לכונס הנכסים. ברור שמצב משפטי זה היה נהיר למערערת, אם כי לענין אחריות המערערת אין נפקא מינה, אם היא העריכה נכון את המצב המשפטי או טעתה בכך.
ד. המערערת היתה בבחינת שומרת פקדון לגבי הכסף שקיבלה מהקונה ושומר פקדון אחראי לנכסים שבשמירתו הן לפי דיני חוזים והן דיני נזיקין. הסכם לשמירת פקדון יכול להעשות לא רק במפורש אלא גם ע"י התנהגות.
ה. גם אם זכותה של אשה למזונות קודמת לזכות הבנק לא היתה המערערת רשאית להעביר לה את הכספים. מחובתה היה למסור את הכסף לידי כונס הנכסים ואחר כך יכלה לטעון כי שולחתה זכאית לקבל את מחיר הדירה לפני כל נושה אחר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני, י. כהן המערערת לעצמה, המשיב הראשון לעצמו, עו"ד א. ירון למשיב השני. 24.4.73).
ע.א. 305/72 - חברת חלקה...ואח' נגד אלברט גולדס ואח'
*פיצויים עקב הפרת הסכם.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט בייסקי) בת.א. 3453/71 - הערעור נדחה).
העובדות:
המשיבים רכשו אצל המערערים דירה ואלה התחייבו להשלים את הדירה עד לתאריך מסוים. בחוזה היה סעיף פיצויים שלפיו ישולם סכום של 20,000 ל"י פיצויים בגין הפרת החוזה וכן נקבע באותו סעיף שבמקרה של איחור במסירת הדירה ישלמו המוכרים לקונים סכום של 100 ל"י לכל יום. הקונים היו עולים חדשים והתגוררו במעון והתאריך בו יכלו להכנס לדירתם היה בעל חשיבות מרובה. חל אחור של למעלה מ- 200 יום במסירת הדירה והמשיבים הגישו תביעה נגד המערערים על סכום של 20,000 ל"י. ביהמ"ש המחוזי קבע כי הסכום של 20,000 ל"י שנקבע כפיצויים הינו קנס שאין לחייב תשלומו, אך סבר שסכום של 100 ל"י ליום בעד כל יום איחור משקף נאמנה את אומדן הנזק הצפוי שהקונים עשויים לסבול, אך הואיל והמשיבים הסתפקו בדרישת 20,000 ל"י מצא אותם זכאים לכך בשל האיחור של 212 יום. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
אין צורך לדון בשאלה אם צדקו המערערים בטענה שאם תביעת הסך של 20,000 ל"י ברישא של סעיף הפיצויים היא בחזקת קנס הוא הדין גם בחלק השני של אותו סעיף. גם אם הסעיף כולו מטיל קנס שדיני היושר מונעים אכיפתו זכאים המשיבים לסך 20,000 ל"י לאחר שהוכיחו נזק ממשי באותו סכום. סכום זה מורכב מדמי שכירות של דירה אחרת, החסנת רהיטים, הפסד ימי עבודה של המשיב, וכן העובדה שנבצר מאשת המשיב לעסוק במקצועה כגננת ומורה לאנגלית הואיל ועקב תנאי המגורים הדחוקים היתה צריכה
להתמסר כולה לטיפול בשני ילדיה. ההפסד שלה מסתכם ב- 9000 ל"י לפחות, וזאת בנוסף ל-11,000 ל"י הנזקים האחרים שהוזכרו לעיל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד א. גולדברג למערערים, עו"ד א. פירז למשיבים. 24.4.73).
ע.א. 465/72 - חברת שמשון בע"מ ואח' נגד גרשון שאול ואח'
*קשירת קשר מחייב למכירת דירה.
* תשלום פיצויים עקב הפרת הסכם.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר- שבע (השופט חייבי) בת.א. 452/69 - הערעור נתקבל בחלקו).
העובדות:
המערערת הראשונה בנתה בניני דירות באשקלון והמערער השני (להלן - המערער) שהיה מתווך שימש כסוכנה למכירת הדירות ולמעשה היה מתווך. המערער מכר דירה למשיבים ואשת המשיב חתמה על פניה לחברה לרכישת דירה, נוסח של פניה שנמסר לה ע"י המערער, וכן נתנה לו דמי קדימה על חשבון הדירה. התברר שהדירה שרכשו המשיבים נמכרה מספר שבועות לפני כן לאחר. משהתבררה הטעות במכירה, בוטלה העיסקה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי נקשרה עיסקת המכירה ופסק כי על המערערים לשלם למשיבים פיצויים על נזקם בסך 5000 ל"י. על כך הערעור.
החלטת השופט ברנזון:
א. לנוכח נסיבות הענין ברור כי נקשר קשר חוזי לרכישת הדירה ואין לאמר שהיה רק מו"מ לרכישתה. ביהמ"ש המחוזי יכול היה להגיע למסקנה כי נקשר קשר מחייב בענין זה אעפ"י שהמסמך שנחתם מנוסח בצורת בקשה לרכוש דירה, כלומר הצעה הטעונה קבלה ע"י החברה. מן העדויות עולה שעל אף הכתוב בטופס ראה המערער עם קבלת דמי הקדימה את הענין כעיסקה מוגמרת.
ב. עדותם של המשיבים בע"פ לא היתה ביחס לתוכן המסמך כי אם על נסיבות עשייתו או נתינתו והתנהגות הצדדים באותו זמן. בצדק התיר ביהמ"ש השמעת עדויות בענינים שהתייחסו אך ורק להתנהגות הצדדים תוך כדי המעשה.
ג. הדברים שהסבירו את מהותו האמיתית של המסמך וכוונת הצדדים בשעת עשייתו באו מפי המערער עצמו. עדות זו מפי בעל דין היא בבחינת הודאה מצדו והלכה פסוקה היא שהיא קבילה להוכחת טענה הנוגדת את תוכנו של מסמך הנערך על ידו. כיון שמדובר בעיסקה שנעשתה לפני חוק המקרקעין הרי המסמך הדרוש בכתב הינו כראיה בלבד לעשיית העיסקה ולפי הפסיקה מספיק שהמסמך הוא ראשית ראיה על העיסקה ולאו דוקא ראיה שלמה על כל פרטיה ותנאיה.
ד. הקשר שנוצר היה בו משום גמירת דעתם של הצדדים ולא רק הסכם לעשיית חוזה שצריך היה להחתם במשרדו של עוה"ד. אמנם היה עוד צורך לערוך חוזה אצל עו"ד, אך בהתקשרות אצל המתווך, סוכנה של החברה, נקבעו כל התנאים החיוניים לקיום חוזה מכר: תאור הממכר, המחיר, תנאי התשלום, ותשלום דמי קדימה.
ה. לענין גובה הפיצויים - לפי נסיבות הענין והזמן שעבר בין עשיית ההסכם וביטולו, אין לאמר כי הנזק שנגרם למשיבים היה 5000 ל"י. די כי הפיצוי יועמד על סך 3000 ל"י.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד א. גת למערערים, עו"ד א. ליברמן למשיבים. 5.4.73).
ע.פ. 571/72 -משה רג'ואן נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (התפרצות) המערער נתפש כאשר נכנס לתוך דירה בטבריה בהעזרו בסולם וגנב מהדירה תיק וארנק שהכיל 50 ל"י. המערער סובל מהפרעה נפשית ובעבר נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות של קטטה והתפרצות ובתי המשפט הקלו עימו בגזירת העונשים. ביהמ"ש המחוזי בנצרת הטיל על המערער עונש של 5 שנים מאסר והערעור על חומרת העונש נתקבל. ביהמ"ש העליון ציין כי המערער היה ראוי לעונש שיבטא את חומרת התנהגותו הפלילית הנמשכת, ברם ביהמ"ש המחוזי החמיר קצת יתר על המידה עם המערער בהתחשב בדרגת העונשים הנהוגים במקרים דומים. אי לכך קבע ביהמ"ש העליון כי המערער ירצה שלוש שנים מאסר בפועל ושתי שנים יהיו מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. החלטה - השופט לנדוי. המערער לעצמו, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 27.3.73).
ע.פ. 278/72 - דב פאר נגד מדינת ישראל
*עבירות מירמה המערער היה מנהלו של בית ספר תיכון בבאר שבע והורשע בעבירות רבות שלפיהן משך שיקים מחשבון של בית הספר ונטל את הכסף לעצמו. בדרך זו הוציא המערער כ- 60,000 ל"י מכספי בית הספר לעצמו וביהמ"ש המחוזי גזר עליו עונש של שלושים חודשי מאסר. ערעורו של המערער על הרשעתו ועל חומרת העונש נדחה. המערער לא כפר בכך שזייף את עותקי השיקים וגבה את סכומי השיקים מחשבון בית הספר, אך טען שהשתמש בכספים שגבה לשם קניית ציוד שהיה חסר לבית הספר. הגנה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי באשר המערער לא הצליח להראות מי הם הספקים שמהם רכש את הציוד ומהו הציוד שרכש לבית הספר. נוכח הראיות אין פלא שהשופט לא האמין למערער ודחה את גירסתו. אשר לחומרת העונש - ביהמ"ש המחוזי הביא כבר בחשבון את כל הנסיבות המקילות העומדות לזכות המערער.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד י. זמיר למערער, עו"ד ד. ביניש למשיב. 28.3.73).
בג"צ 11/73 - אנואר סלח ואח' נגד שר הדתות ואח'
*תקנות לשמירת המקומות הקדושים בעתירה זו תקפו העותרים, שהם צלמים מסחריים, תקנה של שר הדתות שאסר צילומים מסחריים בשטח מסוים ברחבת הכותל המערבי. העתירה נדחתה. בהתאם לחוק השמירה על המקומות הקדושים רשאי השר להתקין תקנות לביצוע החוק על מנת למנוע פגיעה ברגשותיהם של האנשים במקומות הקדושים. פניית צלמים אל מבקרים, ריב שפתיים, התמקחויות על השכר וכיו"ב מהוים בעיני רבים מעשה חסר טעם ובזיון וכאשר ציבור רחב נפגע מכך ומביע מורת רוחו לפני השלטונות בצורה חריפה ביותר, כפי שעולה מהפניות למשרד הדתות, אין פגם בתקנה של השר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ויתקון. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד א. אלעד לעותרים, עו"ד מ. חשין למשיבים. 12.4.73).
בג"צ 494/72 - אברהם בורקובסקי נגד הרב הראשי לישראל שלמה גורן
*פסה"ד בענין "האח והאחות" עתירת העותר היתה נגד פסה"ד של הרב גורן ובית דינו בענין היתר הנישואין של האח והאחות. על מנת להגיע למסקנה שהאח והאחות רשאים להנשא פסק ביה"ד כי גיורו של העותר לא היה גיור. טענת העותר היתה שההחלטה נתקבלה בלי שהוא הוזמן להיות צד לדיון ולטענתו היתה לו זכות טבעית להשמיע את דברו בהליך האמור. ב"כ
המדינה הגיש הודעה בכתב שבה נאמר שפסק הדין של ביה"ד הרבני קובע רק בשאלת הסטטוס של האח והאחות ואין הוא פוסק בשאלת מעמדו של העותר. ביהמ"ש הגבוה לצדק הצהיר כי מה שנפסק באותו פס"ד אינו נוגע לעותר ואינו מחייב אותו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר. עו"ד ח. לוינגר לעותר, עו"ד מ. חשין למשיב. 3.4.73).
בג"צ 514/72 - מאיר מינסקי נגד עירית ירושלים ואח'
*רישום לפי חוק הקבלנים לצורך מכרז עירית ירושלים פרסמה מכרז לעבודות בניה ובתנאיו נקבע כי תובאנה בחשבון הצעות מקבלנים הרשומים לפי חוק רישום קבלנים. במכרז זכתה המשיבה השלישית שהיתה רשומה, בשעת הגשת הצעתה, לפי חוק רישום קבלנים, אלא שהאישור התייחס לענפי כבישים, מים, ביוב וניקוז ולא לענף הבניה. עתירת העותר נגד מסירת העבודה למשיבה השלישית נדחתה. התנאי במכרז היה כי המציעים יהיו רשומים לפי החוק ולא הותנה כי יהיו רשומים כקבלני בניה. כיון שכך די בכך שעד שנתקבלה ההחלטה הסופית של מועצת העיריה למסור את העבודה למשיבה השלישית היא נרשמה גם בענף הבניה והפגם שבחוק שנתלווה למסירת העבודה למשיבה זו נרפא.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. גורן לעותר, עוה"ד י. ברסלע וי. מילנוב למשיבים. 9.4.73).
בג"צ 26/73 - אחים רויכמן בע"מ נגד ראש המועצה המקומית ראש העין ואח'
*רישום לפי חוק הקבלנים לצורך מכרז המועצה המקומית ראש העין פרסמה מכרז לסלילת כבישים בשמונה רחובות שבתחום שיפוטה. הוגשו שלוש הצעות וביניהן היתה הצעת המשיבה הרביעית (להלן - המשיבה) הזולה ביותר ואחריה באה הצעת העותרת. המועצה המקומית קיבלה את הצעת המשיבה והעתירה נגד מסירת העבודה כאמור נדחתה. היקף העבודה בכללו היה כ- 800,000 ל"י והמשיבה רשומה כקבלן לביצוע עבודות סלילת כבישים בהיקף של 500,000 ל"י. עמדת המועצה היתה כי העבודות אמנם נמסרו במכרז אחד אך הן מתייחסות לשלושה אתרי עבודה נפרדים, ועל כן מותר היה למסור את העבודה למשיבה. עמדת המועצה המקומית נתקבלה ע"י ביהמ"ש הגבוה לצדק. לפי החוק האמור קבלן רשום יכול להשתתף בעת ובעונה אחת בכל מספר של מכרזים ולבצע עבודות בהיקף שהוא מורשה לו לפי החוק במספר בלתי מוגבל של מקומות. ההגבלה איננה לגבי מכרז פלוני אלא לגבי מקום עבודה פלוני וכאשר מכרז מתייחס למספר מקומות עבודה רשאי קבלן להציע את מועמדותו ובלבד שבכל מקום עבודה אין הוא עולה על הסכום שהוא מורשה לו לפי החוק.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, ויתקון. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. סגל לעותרת, עוה"ד בראז ו- י. מרגלית למשיבות. 9.4.73).
בג"צ 81/73 - ישראל מיליק נגד מדינת ישראל ואח'
*בקשת אסיר לצאת לעבודות שיקום העותר המרצה תקופת מאסר ביקש להתיר לו לצאת לעבודות שיקום מחוץ לכתלי בית הסוהר לפי תקנה 56 לתקנות בתי הסוהר. עתירתו נדחתה. שיקול הדעת להתיר לאסיר עבודות שיקום מחוץ לכתלי בית הסוהר הוא בידי נציב שירות בתי הסוהר ובנסיבות כפי שהועלו בעתירה זו אין סיבה להתערבות בג"צ בשיקול דעתו של נציב שירות בתי הסוהר שלא להתיר לעותר לצאת לעבודת שיקום כאמור.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. העותר לעצמו, עו"ד מ. חשין למשיב. 5.4.73).
בג"צ 492/72 - חברת אלקטרוניקה לישראל בע"מ נגד הממונה לפי חוק מס קניה ואח'
*פניה לבג"צ כשיש תרופה אחרת בפני ועדת הערעורים לפי חוק מס קניה מתברר עררה של העותרת בגין מס קניה שהוטל עליה. ועדת הערר התירה לממונה לפי חוק מס קניה תיקון חישוב מסוים ועתירת העותרת הינה נגד החלטת ועדת הערר להרשות את התיקון האמור. העתירה נדחתה.חוק מס קניה שהעניק לנישום זכות ערר על השומה גם העניק זכות ערעור בבעיה משפטית לביהמ"ש המחוזי על החלטת ועדת הערר. אין לך בעיה משפטית מובהקת מזו הנוגעת לסמכותו של גוף שיפוטי ואין כל סיבה מדוע השאלה לא תובא על דרך של ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד צ. פוטשבוצקי לעותרת, עו"ד מ. חשין למשיבים. 5.4.73).
בג"צ 148/73 - פרופסור שמואל קניאל נגד שר המשפטים ואח'
*בקשה למנוע פרסום ברשומות של חוק "באדר עופר" בעתירה זו העלה העותר בקשה לפסול את תיקון חוק הבחירות לכנסת (תיקון בדר- עופר) בענין חלוקת העודפים בבחירות והעתירה נדחתה. בג"צ דחה את העתירה לגופו של ענין. כיון שכך לא נכנס לבירור השאלות הטרומיות בדבר מעמד העותר בפני בג"צ ושפיטותו של נשוא העתירה, וכן לא דן בג"צ בשאלה אם, או באיזו מידה, יכול הוא להפעיל בכלל את סמכות הפיקוח שלו על ענין הנובע מהליכי החקיקה הפנימיים של הכנסת.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, קיסטר. עו"ד ש. סופר לעותר. 9.4.73).
המ' 214/73 (בג"צ 31/73) - משה בלאו ואח' נגד אריה פינק ראש אגף השיקום משרד הבטחון
*בקשת פרטים נוספים בהמרצה זו נדונו בקשות של המשיבים לקבלת פרטים לדברים שהועלו ע"י המשיב בבג"צ ובקשת פרטים נוספים מצד המשיב לדברים שהועלו ע"י המבקשים. הרשם דחה בקשות שונות אשר למעשה נכנסות למסגרת של שאלונים שהצגתם מותרת בדיון האזרחי ולא בבג"צ. בענין אחד קבע הרשם כי משהוזכרו הוראות פנימיות של המשיב בתצהיר התשובה, עשוי הוא להתחייב במתן פרטים לגבי הוראות אלה, אף אם ההוראות הוזכרו גם בעתירה. לאחר שהמשיב בחר לכלול ראיה מסוימת בתצהירו הרי היא הופכת לחלק בלתי נפרד מתצהירו ורשאי הצד השני לדרוש ממנו פרטים נוספים, כפי שידועים לו, לגבי אותה הראיה.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד א. רונן למבקשים, עו"ד מ. חשין למשיב. 9.4.73).
בג"צ 158/73 - יחיאל כהן נגד הסוכנות היהודית ואח'
*סעד אלטרנטיבי העותר עלה בשנת 1950 והצטרף כחבר באגודה השיתופית צלפון. במשך הזמן האיט את פעילותו המשקית והאגודה חדלה מלשתף את העותר בחלוקת קרקעות שהוקצו לצורך חקלאות. בשנת 1972 עמדו החברים הפעילים באגודה לקבל הקצבת כספים נוספת שלא ניתנה לעותר ופניותיו לסוכנות נדחו. בעתירתו מבקש העותר להורות לשתי המשיבות לבוא ולנמק מדוע לא יוחזרו זכויותיו הקודמות כבעל משק חקלאי. העתירה נדחתה. אין כאן ענין לבג"צ לטפל בו. במידה שיש לעותר דין ודברים עם האגודה קובעות תקנות האגודה שהסכסוך יועבר להכרעת בורר ואם סעיף הבוררות לא חל, מוסמך לדון בענין בימ"ש רגיל. במידה שהעותר זקוק לסעד נגד הסוכנות, שעריו של בימ"ש רגיל פתוחות לפניו לרווחה: הוא יכול לתבוע את זכותו על דרך של סעד הצהרתי או לסמוך תביעתועל עילה המעידה על זכות להכרה בתור חקלאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד סגל לעותר. 26.4.73).
ב.ר.ע. 51/73 - יוסף גולדבך נגד ישעיהו אייל ואח'
*אישור פסק בוררין בקשתו של המבקש לרשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שאישר פסק בוררין נדחתה. לענין הטענה של חריגה מסמכות מטעם הבורר - לפי החומר של כתב הבוררין והמסמכים שהוגשו אין לאמר שסמכות הבורר הוגבלה לענין מסוים וכי חרג מסמכותו. לטענה כי הפסק לוקה בטעות המוכחת על פניו - למן צאת חוק הבוררות אין פסק בורר ניתן לביטול עוד אלא עפ"י אחת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק וטעות על פני הפסק אינה ביניהן. אשר לטענה כי הבורר עבר את המועד למתן הפסק - הצדדים קבעו כי הבוררות תסתיים תוך חודשיים מיום תחילתה, היינו חודש פחות מן המועד הניתן לבורר בחוק הבוררות. ברם הצדדים אמנם שינו את המועד אך לא שינו את ההוראה הנוספת בחוק המסמיך בורר להאריך את התקופה עד שלושה חודשים נוספים ואת זאת עשה הבורר דנא ופסקו שריר וקיים.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 22.4.73).
ב.ר.ע. 59/73 - מרדכי לוי ואח' נגד מאיר מיכלין ואח'
*הצורך במסמך לעיסקת מקרקעין המבקשים השיגו צו מניעה זמני נגד המשיבים שלא ימכרו מקרקעין מסוימים בטענה שהמשיבים התחייבו למכור את המקרקעין למבקשים. לאחר מכן בוטל צו המניעה הזמני והבקשה לרשות ערעור על כך נדחתה. ביהמ"ש המחוזי מצא שאין מסמך בכתב לעיסקה ובהתאם לחוק המקרקעין לא נקשרה העיסקה. ביהמ"ש המחוזי סירב לגבות עדות בע"פ והוא צדק בכך. ההתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב מדברת בהתחייבותו של המוכר, על כן אין הדבר לא מעלה ולא מוריד שהמבקשים חתמו על מסמך ושלחו לצד שכנגד. כל עוד לא העלו המוכרים את דבר הסכמתם על הכתב אין התחייבות לעשות את העיסקה בנמצא ולא היתה בפני השופט ראיה לכאורה להוכחת הזכות שהמבקשים בקשו להבטיח ע"י הצו הזמני. חתימת מקצת המשיבים על המסמךכאשר המסמך עוכב בידיהם, אינה עשויה להעמיד זכות תביעה. המסמך דרוש לקיום העיסקה ולא להוכחתה בלבד וכל עוד לא הוחזר לקונים לא נעשתה העיסקה.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 24.4.73).
ב"ש 69/73 - מדינת ישראל נגד אלברט ביטון
*שחרור בערובה המשיב הואשם בביהמ"ש המחוזי בעבירה של שבועת שקר ומשהוגש כתב האישום נגדו קיבלה המדינה אצל השופט דבורין צו המורה על מעצר המשיב עד לסיום ההליכים. כחודש ימים לאחר מכן, כאשר התיצב המשיב בפני השופט צ'רנובילסקי, וקראו את כתב האישום, כפר באשמה המיוחסת לו ולבקשת פרקליטתו נקבע המשפט לתזכרת בלבד. מיד לאחר מכן בקשה ההגנה לשחרר את המשיב בערובה עד לבירור דינו וביהמ"ש נעתר לבקשה. הערר על כך נתקבל. משנתן השופט דברין צו מעצר קמה לנאשם זכות ערר לביהמ"ש העליון וערר כזה לא הוגש. כמו כן יכול היה המשיב לבקש דיון חוזר אם יש בידו לסמוך את בקשתו על עובדות חדשות שנתגלו ובאין טענה של גילוי עובדות חדשות או שינוי בנסיבות לא היה השופט צ'רנובילסקי מוסמך לעיין מחדש בהחלטתו של השופט דבורין. גם לגופו של ענין נראה הדבר שזה אחד מן הענינים אשר בהם לא מן הראוי לשחרר נאשם בערובה. לא רק שהמעשה הוא חמור והמשיב הודה במשטרה כי אכן העיד עדות שקר אלא עבירותיו הקודמות של המשיב הן מרובות.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד י. בלטמן לעותרת, עו"ד כ. חנוך למשיב. 25.4.73).
המ' 152/73 - מרדכי זרגרי נגד מדינת ישראל
*רשלנות שגרמה לתאונת דרכים המערער הגיע לצומת כאשר לפניו מוצב תמרור עצור. הוא עצר את המשאית בה
נהג אך לאחר מכן המשיך לנסוע לתוך הכביש החוצה ובאותה שעה באה משמאלו של המבקש מכונית אחרת והשניים התנגשו. המבקש הורשע בגרימת התאונה עקב רשלנותו. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורו והבקשה לרשות ערעור נדחתה. ענין שתחילתו בבימ"ש השלום סופו בביהמ"ש המחוזי ורק במקרים יוצאים מן הכלל, כגון כאשר מתעוררת שאלת חוק בעלת חשיבות עקרונית, יש צידוק להגשת ערעור נוסף. בעניננו אין כל שאלת חוק המצריכה דיון נוסף. כל ארבעת השופטים קבעו כי הנאשם התרשל והשאלה אם גם הנהג האחר התרשל, כפי שסבר אחד השופטים בביהמ"ש המחוזי, אינה מעלה ואינה מורידה. משעצר המבקש בצומת היה מחובתו להמתין עד שיחלוף על פניו הרכב שבא משמאלו ושהיה אותה שעה קרוב לצומת. בחובה זו לא עמד המבקש. השאלה אם הנהג האחר יכול היה ע"י תמרון מוצלח ברגע האחרון למנוע את ההתנגשות איננה ענין לכאן, שכן אפילו ניתן היה למנוע את ההתנגשות המבקש עבר את העבירה בה הורשע.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד משאלי למבקש, עו"ד לרנר למשיבה. 1.5.73).
ע.א. 538/72 - אנה סרברובסקי נגד רבקה ארליך ואח'
*ביטול הסכם פשרה בטענת תרמית במשפט קודם תבעה המערערת מזונות מעזבונו של בעלה המנוח דוד סרברובסקי. המשיבים הינם ילדי המנוח מנישואין קודמים ובאותו משפט התפשרו עם המערערת בפשרה שקיבלה תוקף של פס"ד שלפיה ישלמו לה סכום של 25,000 ל"י כמזונות בתשלום חד פעמי כולל דמי כתיבה. לאחר מכן נודע למשיבים כי המערערת משכה מחשבון משותף שלה ושל המנוח סכום של כ- 60,000 ל"י ובקשו לבטל את פסק הפשרה בטענה כי הוא הושג במרמה. ביהמ"ש המחוזי נעתר לבקשת המשיבים והערעור על כך נתקבל. ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה מתוך חומר הראיות כי הפשרה שהושגה במשפט הראשון לא נבעה מתוך שהמערערת רימתה את המשיבים ולא נתגלתה ראיה כלשהי שאמנם רימתה המערערת את המשיבים.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד מ. ארידורלמערערת, עו"ד צ. אלון למשיבים. 10.4.73).
ע.א. 230/72 - ברוך צימרמן נגד פקיד שומה ת"א
*תשלום מס הכנסה מריבית שנפסקה ע"י ביהמ"ש המערער זכה בהגרלה של מפעל הפיס בסכום של 50,000 ל"י אך כדי לגבות את סכום הזכיה נאלץ להגיש תביעה משפטית. אחרי התדיינות שנמשכה מספר שנים זכה המערער בתביעתו ובנוסף לכך נפסקה לטובתו רבית בשיעור של 11 אחוז מיום הגשת התביעה ועד התשלום. פקיד השומה ראה בסכום הרבית הכנסה החייבת במס. ערעורו של המערער נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי, והערעור על כך נדחה גם הוא. פקודת מס הכנסה מחייבת בתשלום מס על הכנסה הנובעת מרבית והביטוי "רבית" בלשון בני אדם אינו מצטמצם ביחסים בין מלווה ולווה אלא כולל כל תשלום עתי בעד עיכוב כספים המחושב לפי אחוזים מהקרן.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד י. זיסמן למערער, עו"ד ע. רובין למשיב. 12.4.73).
ע.א. 539/72 - יעקב יערי נגד מיכאל רייטר
*עילת פינוי בין דייר לדייר משנה המשיב הינו דייר מוגן בדירה והמערער דייר משנה שלו. המשיב ביקש פינויו של המערער בעילה של "צורך עצמי" לפי סעיף 36 (7) לחוק הגנת הדייר. ביהמ"ש המחוזי נתן את צו הפינוי תוך כדי חיוב המשיב בתשלום פיצוי של 10,000 ל"י למערער. הערעור על כך נדחה. עילות הפינוי המנויות בסעיף 36 לחוק הגנת הדייר החלות ביחסים בין בעל הבית לבין הדייר, חלות גם ביחסים שבין הדייר לבין דייר המשנה. אמנם בסעיף
המדבר על עילות הפינוי צויין שהמדובר בין בעל בית ודייר אך אם נאמר שהפירוש כאן הוא דווקני נגיע לתוצאה שאין הדעת סובלתה. כאשר בחוקי הגנת הדייר פירוש מילולי מוליך לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת פסק ביהמ"ש לא פעם שיש לדחות את הפירוש המילולי ולהעדיף גישה מעשית ומציאותית כפי שמהות הענינים מחייבת.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, ברנזון, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד צ. מיתר למערער, עו"ד א. מינקוביץ למשיב. 24.4.73).
ע.א. 215/72 - פלוני נגד פלונית
*אבהות המערער חוייב בתשלום מזונות למשיב שהוא קטין ואשר נולד למשיבה השניה שלא היתה נשואה בעת הלידה. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענת המשיבה שהמערער הינו אביו של הקטין וחייב אותו בתשלום 100 ל"י מזונות. בערעור העלה המערער טענה חדשה, והיא כי הענין לא היה בסמכות ביהמ"ש המחוזי, באשר האם היא יהודיה והמערער הוא נוצרי והסמכות היא באותו ביהמ"ש או בי"ד שיקבע ע"י נשיא ביהמ"ש העליון. הטענה נדחתה, לפי סעיף 55 לדבר המלך במועצה, בעניני המעמד האישי בין חברי שתי עדות דתיות יכול כל צד לפנות לנשיא ביהמ"ש העליון שיקבע לאיזו ערכאה תהיה הסמכות. אם הצדדים לא פנו לנשיא ביהמ"ש העליון והתדיינו בביהמ"ש המחוזי הרי שביהמ"ש מוסמך לדון בענין. טענה נוספת בפי המערער כי יומיים לאחר הלידה חתמה המשיבה על מסמך שלפיו הילד איננו בנו של המערער וצריך היה ביהמ"ש לקבל הצהרה זו ולפעול לפיה וכי לא הוכח לחץ או איום, במובן החוק, להוצאת המסמך. הטענה נדחתה. המסמך הזה איננו הסכם ועל כן אין צורך להוכיח איום או לחץ כדי לבטלו. המסמך הזה הוא אחת ההצהרות שניתנו ע"י האם בזמן מן הזמנים בשאלת האבהות והצהרה כזאת יכול שיהיה לה משקל בשעה שהאם מעידה בביהמ"ש. כאן ביהמ"ש לא התעלם מקיומו של מסמך זה. הוא שקל את עדויות הצדדים בדבר נסיבות חתימת המסמך והגיע למסקנה שאין המסמך מוכיח כי המערער איננו אביו של הילד. בפני ביהמ"ש היו מספיק ראיות כדי להגיע למסקנתו האמורה.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט קיסטר. עו"ד שיבר למערער, עו"ד פורר למשיבים. 9.5.73).
ע.א. 7/73 - אהרון מיכקאשווילי נגד אגו בע"מ
*הגדרת מהותו של בית עסק לענין דמי שכירות
למשיבה עסק במושכר שהיא מחזיקה כדיירת מוגנת והמערער הינו הבעלים של המושכר. המערערת מיבאת בד מחו"ל ובמושכר יש לה בית מלאכה למעילי גשם והיא מיצאת לחו"ל את רוב המעילים שהיא תופרת. טענת המערער היתה כי יש לקבוע שכ"ד בהתאם למהות העסק כ"בית- עסק" שעיקר שימושו עסקי יבוא ויצוא. הטענה נדחתה ע"י בתי המשפט דלמטה והערעור על כך נדחה. לפי העובדות האמורות צדקו בתי המשפט דלמטה כשקבעו כי אין זה עסק של יצוא ויבוא אלא עסק של ייצור למעילי גשם וזה אכן עיקר שימושו של בית העסק. בלשון מקובלת של בני אדם אין להגיד שהמושכר משמש בעיקר לעסקי יבוא ויצוא.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד מ. כספי למערער, עו"ד י. יהלומי למשיבה. 30.4.73).
בתוכן
* ע.א. 527/72 - ..........................................282─ * תביעת קטינים למזונות בניגוד להסכם שבין ההורים.
─* ע.א. 431/72 - ....282─ * תשלום פיצויי פיטורין לשאריו של חבר אגודה שיתופית.
─* ע.א. 212/72 - .....283─ * חובותיו של עורך- דין שהופקדו בידיו כספים.
─* ע.א. 305/72 - ........................284─ * פיצויים עקב הפרת הסכם.
─* ע.א. 465/72 - ...........285─ * קשירת קשר מחייב למכירת דירה.
─ * תשלום פיצויים עקב הפרת הסכם.
─* ע.פ. 571/72 - חומרת העונש (התפרצות).....................................286 ─* ע.פ. 278/72 - עבירות מירמה..............................................286─* בג"צ 11/73 - תקנות לשמירת המקומות הקדושים..............................286─* בג"צ 494/72 - פסה"ד בענין "האח והאחות"..................................286─* בג"צ 514/72 - רישום לפי חוק הקבלנים לצורך מכרז..........................286─* בג"צ 26/73 - רישום לפי חוק הקבלנים לצורך מכרז..........................287 ─* בג"צ 81/73 - בקשת אסיר לצאת לעבודות שיקום..............................287─* בג"צ 492/72 - פניה לבג"צ כשיש תרופה אחרת................................288 ─* בג"צ 148/73 - בקשה למנוע פרסום ברשומות של חוק "באדר עופר"...............288 ─* המ' 214/73 - בקשת פרטים נוספים.........................................288─* בג"צ 158/73 - סעד אלטרנטיבי.............................................288─* בר"ע 51/73 - אישור פסק בוררין..........................................289 ─* בר"ע 59/73 - הצורך במסמך לעיסקת מקרקעין................................289─* ב"ש 69/73 - שחרור בערובה..............................................289─* המ' 152/73 - רשלנות שגרמה לתאונת דרכים.................................289─* ע.א. 538/72 - ביטול הסכם פשרה בטענת תרמית...............................290 ─* ע.א. 230/72 - תשלום מס הכנסה מריבית שנפסקה ע"י ביהמ"ש...................290─* ע.א. 539/72 - עילת פינוי בין דייר לדייר משנה............................290─* ע.א. 215/72 - אבהות.....................................................291 ─* ע.א. 7/73 - הגדרת מהותו של בית עסק לענין דמי שכירות...................291 ─
─
─