ע.פ. 221/72 - מדינת ישראל נגד מוחמד עליאן
*סיוע לצורך הרשעה בעבירות זנות.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט הדיה) בת.פ. 277/71 - הערעור נתקבל בחלקו פה אחד ונדחה בחלקו ברוב דעות).
העובדות:
המשיב הואשם בכך שבתאריכים בלתי ידועים בחודשים ספטמבר אוקטובר 1971 קיבל מלקוחות שונים כספים שניתנו כאתנן למעשי זנות עם שתי פרוצות. שתי הפרוצות העידו האחת על מקרים שקרו בחודש ספטמבר והשניה על מקרה אחד ללא ציון תאריך. כמו כן העיד עד נוסף שהמשיב הביא אותו לבית המלון לצורך מגע עם אחת הפרוצות, אלא שבינתיים בקרה במקום המשטרה והמעשה לא יצא לפועל. ביהמ"ש המחוזי האמין לעדות העד שהמשיב הביא אותו למקום ובכל זאת זיכה את המשיב בסברו כי אותה עדות אין בה כדי להוות סיוע לעדויותשל הפרוצות. בערעור טוענת המדינה כי בעדויותיהן של הפרוצות יש סיוע זו לגבי זו וכי גם עדותו של הלקוח יש בה סיוע לעדויותיהן. לחילופין, מבקשת המדינה, להרשיע את המשיב בנסיון לעבור את העבירה בה הואשם וזאת משום שלעבירה זו היה סיוע של הלקוח.
החלטה - השופט עציוני (דעת הרוב):
א. לשאלה אם יכולות עדויות שתי הפרוצות להוות סיוע זו לגבי זו - אין צורך להכריע בכך, כדי שעדות תהווה סיוע עליה להתייחס ישירות לאותם המקרים עליהם העידה אחת העדות. כאן העידו שתי הפרוצות, כל אחת על מקרה אחר.
ב, אשר לעדותו של הלקוח, הרי במידה ומדובר בהרשעת המשיב בביצוע העבירה שיוחסה לו צדק ביהמ"ש המחוזי שלא היו מספיק ראיות לכך. ברם באשר להרשעת המשיב בנסיון לעבור את העבירה, היה בעדות הלקוח יחד עם עדותה של אחת הפרוצות יסוד מספיק להרשעה בעבירה. מכיון שביהמ"ש דלמטה לא קבע אם עדויות הפרוצות מהימנות עליו הוחזר התיק לביהמ"ש דלמטה כדי שידון בענין ואם נאמנת עליו עדות הפרוצה מן הדין שירשיע את המשיב בנסיון לעבור את העבירה.
השופט י. כהן (דעת מיעוט):
היה סיוע מספיק לעדותה של אחת הפרוצות להרשיע את המשיב באשמה שיוחסה לו. הלכה פסוקה היא שראיות סיוע אינן חייבות לאשר לכל אורך החזית את העדות שלה הן באו לסייע, ודי בכך אם העדות המסייעת מאשרת את דברי העד בפרטים חשובים. כאן היה מקרה כזה ודי בכך כדי להרשיע את המשיב בעבירה המושלמת שיוחסה לו.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, י. כהן. עו"ד יאראק למערער, עו"ד בטאט למשיב. 12.11.72).
בג"צ 185/72 - פלונית נגד ביה"ד הרבני האיזורי ופלוני
*סמכות בי"ד רבני לדון בסכסוך על נכסי בני זוג. * סמכות בי"ד רבני להוציא צו עיכוב יציאה.(התנגדות לצו על תנאי - הצו הפך להחלטי בחלקו ובוטל בחלקו).
העובדות:
המשיב והעותרת נשואים ואין תביעת גירושין תלויה ועומדת בפני ביה"ד הרבני, לא מצד העותרת ולא מצד המשיב, לעומת זאת הגיש המשיב לביה"ד הרבני תביעה לשלום בית ויחד עם זאת הגיש שתי בקשות, האחת בקשה לעיכוב נסיעה של האשה לחו"ל והשניה בקשה להטלת עיקול על רהיטי הבית ועל מכונית הרשומה על שם האשה. ביה"ד הרבני הוציא צו עיכוב נסיעה
וכן עיקל את הריהוט שבבית ואת המכונית. האשה טענה בפני ביה"ד שאין לו סמכות לדון בענין ומשקבע ביה"ד שיש לו סמכות פנתה לבג"צ.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. עם מתן פסה"ד בענין סידס, בעקבות חוק שווי זכויות האשה, נשרו "מעניני הנישואין" שהם בסמכות ביה"ד הרבני נכסי האשה, וזכויות הבעל בהן, ומשנשרו שוב אין להכניסם אל תחת כנפי "עניני הנישואין" בדלת האחורית של הטלת עיקול. כל דרישה ותביעה שבין בני הזוג ביחס לנכסים של בן הזוג האחר אין להם ענין עם דיני הנישואין וחלים עליהם דיני החוזים בלבד ותביעה כזו איננה בגדר "עניני נישואין" המעניקים סמכות לביה"ד הרבני. כיון שכך דין צו העיקול שהוטל על נכסי העותרת להתבטל.
ב. אשר לצו עיכוב היציאה של האשה אין כל הסדר המוציא צו עיכוב יציאה מגדר סמכות בתי הדין הרבניים, ואין בו כשלעצמו פגיעה בזכויות האשה לפי חוק שווי זכויות האשה. צו העיכוב אינו בא כדי לכוף את האשה לשבת עם בעלה אלא להבטיח את נוכחותה בישראל בשעת בירור המשפט וזאת עילה טובה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ הן לפי תקנות סדר הדין בבתי הדין הרבניים והן לפי תקנות סדר הדין הנהוגים בבתי המשפט.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ד. אבי יצחק לעותרת, עו"ד י. קובו למשיב. 14.11.72).
ע.א. 596/71 - אררט חברה לבטוח בע"מ נגד תשאייע סאלח ואח'
*חבותה של חברת ביטוח לפי פוליסה ופירושה של הפוליסה לטובת המבוטח(ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט דורי) בת.א. 1480/68 - הערעור נדחה והערעור הנגדי נתקבל בחלקו).
העובדות:
המנוח ג'מיל סאלח נהרג בתאונת דרכים שעה שנסע בטנדר שבעליו היה מבוטח בפני סיכוני, צד שלישי אצל החברה המערערת. בפוליסת הביטוח נאמר כי הביטוח חל על "שימוש להובלת נוסעים או סחורות בקשר לעסק בעל הפוליסה". בפוליסה לא נאמר מהו העסק של בעל הפוליסה אך בתיאור המבוטח שבטופס הביטוח נאמר כי בעל הפוליסה "עובד או עוסק במקצוע של משרת במשמר הגבול ולא אחר למטרות ביטוח זה". בנוסף להיותו שוטר במשמר הגבול עסק בעל הטנדר בעסק משותף עם הנהג שנהג בשעת התאונה, ועסק זה היה שווק תפוחים מרמת הגולן שברווחיו התחלקו בעל הטנדר והנהג. טענת החברה. המערערת היתה כי הביטוח חל רק על עסקו של בעל הפוליסה כ"משרת במשמר הגבול" ולא בשום עסק אחר. עוד טענה החברה שאם מותר היה לבעל הטנדר לעסוק בעסק כלשהו נוסף הרי הובלת התפוחים היתה עסקו של מישהו אחר היינו גם של הנהג שנהג בו. ביהמ"ש המחוזי דחה את טענות המערערת ופסק למשיבים פיצויים. המשיבים מאידך ערערו על קביעת הבסיס החודשי של הפסד, ההשתכרות וכן על קביעת סכום של 5000 ל"י בעד קיצור תחולת החיים, ודרשו להגדיל סכום זה ל-10,000 ל"י רכן ערערו על סכום של 3500 ל"י שנפסק כשכ"ט כאשר החברה חוייבה לשלם כ- 65,000 ל"י פיצויים.
החלטה - השופט ויתקון:
א. אין ממש בערעור החברה ומקרה זה הוא אחד המקרים הלא מעטים העשויים לשמש עילה לטוענים שיש להוציא מידי חברות הביטוח הפרטיות את ענין הביטוח בפני תאונות דרכים ולהפקירו במוסד ממלכתי.
ב. לטענת החברה כי עסקו של בעל הפוליסה היה שירות במשמר הגבול - כיצד אפשר לראות בעסק כזה עסק שבו מחזיק אדם פרטי טנדר "להובלת נוסעים וסחורות". אין
חברת הביטוח יכולה להחתים מבוטח, כמו בעל טנדר, על מסמכים ולהוציא לו פוליסה לביטוח רכב בלי לגלות אוזנו ולהזהירו שכמעט שאין לביטוח שלו כל משמעות מעשית. חברה זכאית לצמצם את תחולת הביטוח לשימושים עסקיים מסוימים, אך כאן נקבע כביכול שימוש, שעל פניו וממנו ובו, עשוי לבטל את הביטוח כמעט כליל. העולה מכאן שאין החברה יכולה להסתמך על הציון "משרת במשמר הגבול" ולנער את חוצנה מן האחריות לפי הפוליסה.
ג. עסק של שותפות הוא עיסקו של כל שותף ושותף והרי זה עסקו של המבוטח. כמו כן כיון שבשותפות כל שותף פועל כמורשה של שותפו מתמלא גם התנאי שנהג הרכב יהיה אדם "שהוא נמצא בשירות בעל הפוליסה" כנאמר בפוליסה.
ד. לענין קביעת הבסיס החודשי לצורך חישוב הפיצויים אין להתערב. מאידך יש להעלות בסכום של 5000 ל"י את סעיף הפיצויים בעד קיצור תוחלת החיים, כאב וסבל, וכן להעלות ל- 9000 ל"י את סכום שכ"ט עוה"ד.
השופט י. כהן (מסכים ומוסיף):
בפוליסה לא נאמר שהשירות במשמר הגבול הוא "עסק" של המבוטח. אלא נאמר בה שהמבוטח "עובד או עוסק במקצוע של שירות במשמר הגבול". אם רצתה החברה לציין בפוליסה מה העסק של המבוטח לצרכי ביטוח היה עליה לעשות זאת במפורש. אשר לשיעורי הפיצויים בעד קיצור תוחלת החיים - הגיע הזמן, שביהמ"ש בישראל יקבע "מחיר" יותר ממשי עבור חיי אדם ויראה עצמו חופשי בענין זה מכבלי הפסיקה האנגלית. אין צורך לקבוע כאן מהו הסכום המתאים כפיצוי במקרה כזה שכן העזבון תבע 10,000 ל"י בלבד וסכום זה ודאי איננו מוגזם.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני י. כהן. עו"ד א. מלצר למערערת, עו"ד מ. ריבק למשיבים. 12.11.72).
ע.א. 419/72 - יצחק הנדלי נגד ירדניה חברה לבטוח בע"מ
*טענה של רכישה בתום לב במהלך העסקים הרגיל של המוכר.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט הרפזי) בתיק המ' 4904/71 - הערעור נדחה).
העובדות:
המשיבה הינה חברת ביטוח העומדת בתוקף סובורוגציה בנעלי מבוטח שנגנבה ממנו מכוניתו. המכונית נתפשה בידי המערער שקנה אותה מאדם שיש לו מוסך לפחחות מכוניות. המערער קנה את המכונית בתום לב בסכום של כ- 14,000 וכשנתפשה המכונית, תבעה המשיבה את המערער להחזרת המכונית. לפי סעיף 34 לחוק המכר אם נמכר נכס נד ע"י מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו הרי המכר הינו סופי. השאלה שהתעוררה היא אם נרכשה המכונית ע"י המערער מאת המוכר במהלך הרגיל של עסקיו של המוכר. ביהמ"ש המחוזי ענה על כך בשלילה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ח. כהן:
א. כאשר מתעוררת תביעה כגון דא על התובע להוכיח זכותו לנכס ומשהוכיחה עובר הנטל על שכם הנתבע להוכיח שהוא רכש את הנכס בנסיבות המקנות לו זכות עדיפה על זכותו של התובע, היינו שנתקיימו בו, התנאים הקבועים בסעיף 34 לחוק המכר.
ב. קביעתו של ביהמ"ש כי עסקו הרגיל של המוכר, בעל מוסך לפחחות מכוניות, לא היה עסק של מכירת מכוניות וכי המכונית לא נמכרה למערער במהלך עסקיו הרגילים של המוכר, הן קביעות עובדתיות מובהקות שביהמ"ש שלערעור אינו מתערב בהן.
ג. אכן עיסוק בפחחות אינו סותר, ואינו מונע את האפשרות שאותו אדם עוסק גם במכירת מכוניות. ברם אפילו עסק המוכר גם במכירת מכוניות לא היה זה עסוקו "הרגיל" כי אם עסק שעסק בו באקראי ואילו עסקו הרגיל היה בית מלאכה לפחחות מכוניות. יכולים להיות לאדם "עסקים רגילים" אחדים, אך משהוכח לביהמ"ש שיש לאדם עסק רגיל אחד, תידרש ראיה חזקה ומשכנעת מאד להוכיח שבנוסף לעסקו הרגיל ההוא יש לו עסקים רגילים נוספים.
ד. אכן מקום המכירה איננו קובע לענין סעיף 34, ברם אין זאת אומרת שאין ביהמ"ש יכול וצריך להסתכל גם בטיב המקום אשר בו בוצעה ,המכירה, לשם קביעה אם בוצע ב"מהלך הרגיל" של עסקי המוכר. בענין שלפנינו רשאי היה השופט להביא בחשבון שיקוליו את העובדה שחלק מהמו"מ בין המוכר למערער התנהל בדירתו הפרטית של המוכר.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. עו"ד מ. לרר למערער, עו"ד א. אלמוג למשיבה. 26.11.72).
ע.א. 726/71 - גרוסמן ...שותפות רשומה ואח' נגד מנהלי עזבון, המנוח בידרמן ואח'
*הצורך במסמך בכתב בעיסקת מקרקעין.(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לבנברג) בתיק המ' 602/71 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערערים הגישו נגד המשיבים תובענה לביצוע בעין של חוזה למכירת מקרקעין אשר לטענתם נערך ביום 3.12.10. אותו יום הגיעו התובעים להסכם עם המשיבים לרכישת מקרקעין מאת המשיבים תמורת סכום של 150,000 ל"י. באותו מעמד שילמו המערערים למשיבים בשיק דמי קדימה בסך 100,000, אך הוסכם שהשיק לא יוצג לפרעון עד שלא ייחתם הסכם ומשלא נחתם החזירוהו המשיבים למערערים. מספר ימים לאחר ההסכם בע"פ הכין בנו של אחד המשיבים, שהוא עו"ד, חוזה ובו סוכמו תנאי העיסקה, אך לבקשת המשיבים נדחה מועד חתימת ההסכם למספר ימים. המשיבים סירבו לבסוף לחתום על ההסכם ומכאן התביעה. ביהמ"ש המחוזי מחק את התביעה מפאת חוסר עילה בקבעו כי לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין "התחייבות לעשות עיסקת מקרקעין, טענה מסמך בכתב", והדרישה למסמך בכתב היא מהותית, ובהעדר מסמך בכתב אין עילת תביעה. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. אילו דרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין למסמך בכתב היה לראיה בלבד, הרי עריכת הטיוטא הלא חתומה בהצטרף אליה שאר השאלות, וביניהן תשלום דמי הקדימה, יכולה לעלות לכדי ראשית ראיה בכתב. ברם, אין באלה משום מסמך בכתב אם דרישת המסמך לפי סעיף 8 הינה מהותית.
ב. צדק ביהמ"ש דלמטה כי דרישת סעיף 8 הנ"ל הינה דרישה מהותית ומכיון שעל פני הדברים האמורים בכתב התביעה לא נעשה חוזה בכתב אין טעם להכנס לעובי הקורה ולשמוע את המשפט.
ג. אין צורך להכריע כאן אם המסמך האמור בסעיף 8 צריך להכיל את כל תנאי התחייבות ואם דרישת החוק היא שהמסמך יהיה חתום או די בכך שעורכים מסמך בכתב. בענין דנא לא נערך במעמד ההסכם ב- 3.12.70 כל מסמך שיגלה מתוכו אפילו מקצת ההתחייבות ואף לא נערך כל מסמך בכתב בלתי חתום. הטיוטא של ההסכם הבלתי חתומה נערכה מספר ימים לאחר שהצדדים הגיעו להסכם בע"פ בדבר המכירה.ד. מקום שהכתב נדרש כאמצעי הוכחה אין נפקא מינה אם נעשה במעמד החוזה או נעשה לאחר מכן. כאשר המסמך הוא מהותי לא נולד החוזה עד שלא נעשה הכתב.
ה. כי דרישת הסעיף 8 היא מהותית ניתן להסיק מתוך הנימוקים דלהלן: 1. השוואת סעיף 8 לחוק וסעיף 7 לחוק הקובע כי "עיסקה במקרקעין טעונה רישום". כשם ענין הרישום היא דרישה מהותית כך ענין המסמך בכתב. 2. כותרת השוליים האומרת "צורתה של התחייבות". אכן כותרת שוליים אינה חולשת בהכרח על הסעיף גופו אך מקום שהסעיף צריך פרשנות יכולה כותרת השוליים לשמש למטרה זו.
3. המטרה התחיקתית תומכת בתקנה האמורה. כאשר דברו של המחוקק הוא סתום ומשתמע לכאן ולכאן חייב ביהמ"ש לגלות את כוונת המחוקק ולבחור בפירוש העולה בקנה אחד עם כוונה זו.
ו. דרישת המסמך בכתב הינה לחיובו של המוכר למכירה אך התחייבות הקונה לתשלום הסכום אינה צריכה להיות בכתב, הקונה מתחייב לשלם את המחיר וליטול את הבעלות והתחייבותו יכול שתהא בע"פ.
ז . ביהמ"ש אומר, אגב אורחא, כי בעיסקות שנקשרו כדין בין 1 בינואר 1970 שבו נכנס חוק המקרקעין לתוקפו ובין 27.3.71 שבו נכנס חוק החוזים לתוקפו אין ביהמ"ש יכול לאכוף את ביצועם בעין אפילו נעשו בכתב אלא יכול לחייב את המפר בתשלום פיצויים.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. עוה"ד י. טוניק , ומ. לם למערערים, עוה"ד גצלטר וטוכמינץ למשיבים 16.11.72).
ע.א. 493/72 - שמואלי ברוך נגד קצין התגמולים
*נכות עקב השירות צבאי המערער גוייס לצה"ל בשנת 1948 ושירת בצבא הקבע ער ששוחרר בשנת 1963 בגלל מצבו הנפשי. הוא סובל מנוירוזה חבלתית ונקבעה לו נכות של %50. לאחר גלגולים שונים חילקה הועדה הרפואית את נכותו הכוללת של המערער כדי %40 על חשבון השירות הצבאי ו- %10 שלא על חשבון השירות. הערעור על כך נתקבל. לא נטען ולא הוכח שלפני גיוסו לצבא נתגלו אצל המערער סימנים פעילים של מחלת הנוירוזה. קיימת עדות כי המערער התגייס לצה"ל כאיש צעיר ובריא וכי הסימנים החיצוניים הראשונים של מחלתו פרצו בשנת 1961 אחרי אימון גדודי קשה, מסתבר איפוא שהטראומה אשר הרעה למערער עקב השירות היא אשר הוותה את "משיכת ההדק" ששיחררה את המחלה שהיתה רדומה עד אז. כיון שכך יש לראות את נכותו של המערער (%50) נגרמת במלואה ע"י השירות הצבאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ, גרינברג למערער, עו"ד גב' א. ראב למשיב. 15.11.72).
ע.א. 139/72 - שרעבי נתן נגד קצין התגמולים
*נכות עקב השירות הצבאי המערער שירת במילואים ופרצה אצלו מחלת נפש (סכיזופרניה).
המשיב, הועדה הרפואית וועדת הערעורים מצאו שאין כל קשר בין מחלת הנפש של המערער ובין תנאי השירות. הערעור על כך נדחה. אכן לפי הלכה בוסאני אין לאמר שרק מאורע מיוחד, כמו הלם, עלול לגרום להתפרצות מחלת הסכיזופרניה הרדומה, אלא שגם תנאים רגילים של השירות יכולים להיות קשים ויוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים ודי רק באלה כדי לגרום להתגלות המחלה. ברם, במקרה דנא לא הוכח שתנאי השירות של המערער היו תנאים קשים ויוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחייו האזרחיים הרגילים.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. גרינברג למערער, עו"ד גב' א, ראב למשיב. 15.11.72).
בג"צ 351/72 - עמום קינן נגד המועצה לבקורת סרטים ומחזות
*איסור על הצגת מחזה המשיבה החליטה שלא להתיר הצגת המחזה של העותר "חברים מספרים על ישו" ועתירתו של העותר לבג"צ נדחתה, ביהמ"ש הגבוה לצדק ציין כי אין ספק שיש במחזה פגיעה חמורה ברגשות הדתיים של הנוצרים וכן פגיעה ברגשות השכול של היחיד ושל הציבור. לפי הדין בישראל גם מחזאי אינו פטור מן החובה שלא לפגוע פגיעה גסה ברגשותיו הדתיים של הזולת. פגיעה כזו יש בה גם איסור לפי החוק הפלילי. אין להורות על המועצה שהיא תרשה הצגת מחזה אשר יש בו פגיעה כזו ברגשות, ואשר המועצה משוכנעת שיש בו הפרה ברורה של הוראת עונשין מפורשת ואין לה לתת ידה להפרת החוק.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. (הוסיף השופט עציוני). עו"ד א. מני לעותר. 21.11.72).
ע.א. 276/72 - פלונית נגד פלוני וכונס הנכסים הרשמי
*שינוי בחיוב תשלום מזונות המשיב היה משלם למערערת, אשתו ובתו, סכום של 513 ל"י לחודש למזונותיהן. בסכום האמור נכלל סך 113 ל"י שהמשיב חוייב לשלם ע"ח המשכנתא הרובצת על הדירה בה מתגוררות המערערות. לאחר מתן פסה"ד קיבל המשיב צו קבלת נכסים נגדו ומשנתקבל הצו החליט ביהמ"ש כי המערערות רשאיות להמשיך בהוצל"פ לגבי סך 400 ל"י לחודש מזונות בלבד ואילו לגבי היתרה בסך 113 ל"י לחודש שנועד לסילוק המשכנתא הורה ביהמ"ש שסכום זה ישולם בהתאם ובגדר פשיטת הרגל. בינתיים הורה ביהמ"ש המחוזי עפ"י בקשת כונס הנכסים הרשמי לבטל את הליכי פשיטת הרגל מעיקרא וזאת משהוברר שזולת חוב המזונות אין המשיב חייב דבר לבעל חוב אחר. משבוטלו הליכי פשיטת הרגל החליט ביהמ"ש העליון להחזיר את המצב לקדמותו ולצוות על המשיב לשלם למערערות את מלוא חוב המזונות בסך 513 ל"י כפי שנפסק לראשונה, לטענת המשיב בדבר גובה הכנסותיו - אין המשיב יכול לזכות בהפחתת שיעור המזונות אלא אם ישכנע את ביהמ"ש שלאחר מתן פסה"ד בענין גובה המזונות חל שינוי בנסיבות המחייבות לשנות את החיוב.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן. עו"ד א. פישמן למערערת, עוה"ד מ. גנס וא. חרוץ למשיבים. 22.11.72).
ע.א. 682/71 - יעקב סבג נגד יוסף ויהודית חסן
*בקשה לצו מניעה המערער שהינו בעל מחסן בבית שבו גרים המשיבים פתח במחסן חנות ירקות
משיבים הגרים מעל למחסן הפריעו בידו לנהל שם את עסקו. המערער ביקש צו מניעה נגד המשיבים אך בקשתו נדחתה ע"י בתי משפט השלום והמחוזי והערעור על כך נדחה, המערער לא הוכיח שיש לו זכות לניהול חנות באותו מחסן למרות רשיונות העסק שניתנו לו מדי פעם, הוכח שהבית הנדון נמצא באיזור מגורים ב' ובהתאם לתכנית בנין ערים מותרות בבית שתי חנויות בלבד אשר כבר קיימות (אחת מהן, גם היא, ברשות המערער), שימוש במחסן וניהול חנות הינו שימוש חורג כמשמעותו בחוק התכנון והבניה ובתור שכזה הוא טעון היתר לפי תקנות התכנון והבניה והיתר כזה הוא לא קיבל. כיון שלא הוכחה זכותו של המערער לניהול חנות במחסן הנדון חייבת להכשל תביעתו למתן צו מניעה נגד המשיבים המפריעים לו לנהל את החנות.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ל. סמוב למערער, עו"ד מ. בן- דרור למשיבים. 28.11.72).
ע.א. 656/71 - משה מזרחי נגד המרהט המודרני בע"מ ואח'
*ערעור על פס"ד שניתן במעמד צד אחד המערער הגיש תובענה לביהמ"ש המחוזי נגד המשיבים אך לאחר דחיות מספר בישיבות ביהמ"ש נקבע מועד לבירור התובענה ובאותו יום לא הופיע המערער, התובע, למשפט וביהמ"ש דחה את התובענה, הערעור על כך נדחה, ישנן שתי דרכים לביטול פס"ד הדוחה תובענה מחוסר התייצבות. עפ"י תקנה 227 לתקנות סדר הדין ניתן לפנות לביהמ"ש שדחה את התובענה וזה רשאי לבטל את פסק דינו לא רק מטעמים של חוק, היינו משום שהתובע לא הוזמן, אלא ניתן לו שיקול דעת להעתר לבקשת ביטול לשם עשיית הצדק. אפשרות אחרת היא שהתובע יערער על פסה"ד בפני ערכאת הערעור. במקרה כזה לא יעתר ביהמ"ש שלערעור למערער אלא אם יש בידו להראות נימוק משפטי לביטול פסה"ד שמערערים עליו. בענין שלפנינו לא נטען כל פגם הפוסל את פסה"ד וביהמ"ש רשאי היה לדחות את התובענה נוכח אי הופעתו של המערער.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, ח. כהן, עו"ד אופנהיים למערער, עו"ד י. אריאלי למשיבים. 22.11.72).
ע.פ. 371/72 - מדינת ישראל נגד עבדל רחים בן יוסף דענה
*קולת העונש (עבירת סמים) המשיב הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירה על פקודת הסמים בכך שהחזיק כ- 2 ק"ג חשיש וכן בעבירה של מסירת סמים מסוכנים ללקוח פלוני, שבמשך שלוש שנים מכר לו מדי שבוע בשבוע 60 גר' חשיש ו- 60 גר' אופיום, וכן עבירה נוספת של מכירת כקילוגרם וחצי חשיש. ביהמ"ש המחוזי דן את המשיב ל- 18 חודשים מאסר בפועל ו- 18 חודשים מאסר על תנאי וכן לתשלום קנס בסך 5000 ל"י והערעור על קולת העונש נתקבל. לא פעם הצביע ביהמ"ש העליון על הצורך בהטלת עונשים חמורים על מסחר בסמים מסוכנים ובענין דנא קיימות נסיבות מחמירות נוספות שמהן התעלם ביהמ"ש המחוזי. מדובר כאן בסחר באופיום חי שהוא סם מסוכן פי כמה וכמה מחשיש; לאחר שהמשיב נעצר בעבירה אחת ישוחרר בערובה המשיך בעיסוקו וסיפק סמים נוספים ללקוחות. ביהמ"ש העליון ציין כי הוא מביא בחשבון לקולא שבשעה שערכאת הערעור 'מחמירה בעונשו של נאשם, אין דרכה להטיל עליו, ממש אותו עונש אשר מן הראוי היה להטילו בדרגה הראשונה. בהתחשב בכך הטיל ביהמ"ש העליון על המשיב עונש מאסר בפועל של שלוש שנים בנוסף לתשלום הקנס כאמור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד גולדמן למערער, עו"ד ווייל למשיב. 13.11.72).
ע.פ. 213/72 - מדינת ישראל נגד יוסף לב
*קולת העונש (הטלת רימון יד) הנאשם הורשע בהטלת רימון יד חי לתוך איטליז בחצות הלילה מתוך נקמה בבעל האיטליז וביהמ"ש המחוזי דן אותו ל- 18 חודשים מאסר בפועל ו- 18 חודשים מאסר על תנאי, ערעורה של המדינה על קולת העונש נתקבל. העבירה בוצעה זמן קצר לאחר שהמשיב הועמד תחת פיקוחו של קצין מבחן ונדון למאסר על תנאי בשל עבירה אחרת. זאת ועוד, לנוכח הגל הגואה של מעשי אלימות חייבים בתי המשפט להטיל עונשים העומדים ביחס נאות לסכנה הנשקפת לציבור, ממעשי בריונות כגון המעשה דנא, אי לכך קבע ביהמ"ש העליון כי העונש של שלוש שנות מאסר שהוטל יהיה כולו מאסר בפועל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד גב' ז. לויצקי למערערת, עו"ד ד. מקרין למשיב. 6.11.72).
ע.פ. 265/72 - צבי ברגר נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירת שוד) המערער הורשע במספר עבירות שוד חמור, גניבה ובריחה ממאסר חוקי, ונדון ל- 5 שנים מאסר בפועל ו- 3 שנים מאסר על תנאי, והערעור על חומרת העונש נדחה. עבירות השוד בוצעו בגנים ציבוריים בתל אביב ע"י המערער יחד עם אחרים שהתנפלו על אנשים שטיילו לתומם ושדדו מהם את כספם. בשים לב שהמעשים נעשו בתכנון מוקדם ובמקומות ציבוריים שאין להפקירם למעשי בריונות ואלימות, ולנוכח מקרי האלימות והבריונות ההולכים ומתפשטים בחברה הישראלית, אין להמנע מהטלת עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע עבריינים מסוג זה.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד קליין למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 22.11.72).
ע.פ. 261/72 - יחיאל שור נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (העלמת מס) המערער הורשע עפ"י הודאתו בשתי עבירות על סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, הראשונה, השמטת סכום של 200 אלף ל"י מהצהרת הון, והשניה הגשת דו"ח הכנסות כוזב לשלוש שנים, והשמטת הכנסה נטו בסך 33,000 ל"י, ביהמ"ש המחוזי דן אותו ל- 6 חודשי מאסר ולתשלומי קנס בסך 30,000 ל"י והערעור על חומרת העונש נדחה. הטענה העיקרית של הסניגור היתה שנוכח מצב בריאותו של המערער הסובל ממחלת לב לא היה צידוק לכלוא אותו לתקופה כה ארוכה. אסיר הסובל ממחלה רצינית יכול מנהל בית הכלא להורות על העברתו לבי"ח ממשלתי ועצם המחלה אינה מצדיקה אי החזקתו בבית הכלא.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ש.תוסיה כהן למערער, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 6.11.72).
ע.פ. 243/72 - ציון הרוש נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (חבלה חמורה) המערער תכנן התקפה על המתלונן על רקע סכסוך בקשר לעסקי זנות והוא תקף את המתלונן וגרם לו חתך עמוק בפניו באמצעות תער. ביהמ"ש המחוזי דן את המערער ל- 3 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. המעשה לא נעשה בעידנא דריתחא אלא בכוונה תחילה ותוך תכנון מראש. על אף הנסיבות שהסניגור מעלה לקולא אין מקום להקל בעונשו של המערער. המעשה הינו חמור ביותר ולמערער הרשעות קודמות רבות. זאת והצורך להרתיע עבריינים לנוכח מעשי אלימות ההולכים ומתרבים לאחרונה מצדיקים
את העונש האמור.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.11.72).
ע.פ. 258/72 - עבדול טהה נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עדות שקר) המערער הופיע כעד ומדינה במשפט רצח ובו מסר עדות הנוגדת את העדות שנתן במשטרה. המערער נדון ל- 4 שנות מאסר והערעור על כך נדחה. בהתחשב עם העובדה שעדות השקר ניתנה במשפט רצח, וכן שהמערער עמד להיות מואשם בעצמו באותה עבירה והדבר לא נעשה לאחר שהסכים להיות עד מדינה אין העונש חמור מדי. (בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט עציוני. המערער לעצמו, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.11.72).
ע.פ. 397/72 - חנה זרה וזאב צוברי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בהחזקת כסף שנשדד וחומרת העונש המערער זאב צוברי הורשע בהחזקת סכום כסף בידיעה כי הכסף נשדד ע"י אנשים אחרים מבנק וכן בהחזקת כלי יריה ונדון ל- 6 שנות מאסר שמהן שלוש שנים בפועל ושלוש שנים על תנאי. המערערת חנה זדה הורשעה בעבירה של החזקת הכסף יחד עם צוברי בידיעה שהכסף הושג בדרך לא חוקית ולאו דוקא בדרך של ביצוע פשע, ונדונה לשנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. ערעורו של צוברי על הרשעתו וערעורם של שני המערערים על חומרת העונש נדחתה. היו עדויות שביהמ"ש יכול היה לסמוך עליהן שיצרו הנחה כי המערער ידע שהכסף הושג בדרך שיש בה משום ביצוע פשע, והמערער לא השכיל לעורר ספק בלב ביהמ"ש לערער הנחה זו. אשר לחומרת העונש - לנוכח מעשי הפשע והשוד שפשו לאחרונה במדינה אין להקל בעונש.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, לנדוי, קיסטר. החלטה - הנשיא אגרנט. המערערת לעצמה, עו"ד בר- יפת למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה. 1.11.72).
ע.א. 574/71 - סלומון ינקוביץ ואח' נגד עזבון פינלר ואח'
*תשלום דמי תיווך המערערים תבעו מהמשיבים רמי תווך בגין עיסקה מסויימת, ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש העליון ציין כי ביהמ"ש דלמטה יכול היה להגיע למסקנתו שבפניתו של המערער אל אחד השותפים הנתבעים לא היתה עדיין הצעת עיסקה מוגדרת וכאשר לבסוף נגמרה העיסקה לא היתה זו תוצאה של פניית המערערים אלא תוצאה של פגישה מקרית בין שניים מן המשיבים, כמו כן, היסוד לחייב דמי תווך הוא הסכם בין מי שמזמין את המתווך ובין המתווך. הסכם כזה איננו צריך להיות מפורש וניתן להסיקו מהתנהגות בעלי הדין, במקרה דנא לא היה הסכם מפורש שהמערערים ישמשו כמתווכים ואין גם ללמוד מהתנהגות הנתבע שזה הסכים להסיק את המערערים כמתווכים, הנתבע לא ביקש מהמערער שימציא לו הצעות וכששמע על ההצעה לא עודד את המערער להמשיך בתווך ולא עשה כל דבר שממנו יכול היה המערער להסיק שהנתבע הסכים לתווך זה. התנדבותו של המערער להציע את העיסקה לנתבע לא חייבה את זה לשלם דמי תווך גם אם ניצל את הידיעה ששמע מפי המערער כדי להתקשר בעיסקה,
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, י. כהן. עו"ד גרוסמן למערערים, עוה"ד הכט, קלר, דיבון ועמרני למשיבים. 15.11.72).
ע.פ. 186/71 - זלמן ידלין נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת שוחד המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות שוחד ונדון ל- 5 חודשים מאסר ולקנס
של 1500 ל"י. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו של המערער וזיכה אותו מן האשמות שיוחסו לו. ביהמ"ש המחוזי, בהכרעת הדין, קבע כי אין לסמוך על עדותו של עד התביעה הראשי בענין זה כדי לבסס עליה את הרשעת המערער, ברם הוא מצא בעדותו של עד אחר, עדות על "מעשים דומים" או על "שיטה", שבכוחה לחזק את עדותו של העד הראשי. ביהמ"ש העליון ציין ,שבדברי העדות של העד הנוסף אין כדי לחזק את האימון בדברי העד הראשי. העד השני הינו שותפו וידידו של העד הראשי וגם בעדותו של זה נתגלו "שקרים קטנים", כדברי השופט דלמטה, וכן אין בה כדי לחזק את העדות העיקרית. אין למצוא בעדות השניה ראיה על "מעשים דומים" או על "שיטה" מצד המערער. כדי להביא ראיה על מעשה דומה צריך שיהיה מדובר בעבירה, שיש בה סימני היכר המאפיינים את העבירה השניה ואת מבצעה וכאן אין לאמר שהיה מעשה כזה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ויתקון, עו"ד קמר למערער, עו"ד קירש למשיבה. 26.11.72).
ע.א. 37/72 - עבדלה אבוקישק נגד בנק למלאכה בע"מ
*מתן ערך בעד שיקים בתום לב שיקים בחתימתו של המערער נמסרו ע"י הנפרעת לידי הבנק המשיב והוכח כי אלה נמסרו לנפרעת בתנאי שזו לא תסחר אותם וכי היא סיחרה אותם לבנק מתוך מעילה באימון כלפי המערער, שלא קיבל כל תמורה עבורם. לאחר שהוכחה טענה, זו הוטל על הבנק להוכיח שהוא נתן בתום לב ערך בעד השיקים וביהמ"ש המחוזי קבע כי הבנק יצא ידי חובת ההוכחה והערעור על כך נדחה. הוכח שהשיקים נמסרו לבנק כבטחון להגדלת האשראי של השותפות, ובקשר לעיסקת תווך שטרות ויכול היה ביהמ"ש להגיע למסקנתו שהבנק נתן ערך בעד השיקים בתום לב. אשר לטענה כי הבנק לא הוכיח בחלק מן השיקים שהם הועדו או שלא היה צורך בהעדה - בבקשה לביצוע השיקים, שכמוה ככתב תביעה, טען הבנק שהמערער נתן הודעה לבנקאי על ביטול השיקים ועל כן אין צורך בהעדה. בתצהירו לא הכחיש המערער טענה זו אלא הסתפק באמירה שלא נעשתה העדה. שתיקת המערער ביחס לעובדה שנטענה בכתב התביעה על ביטול הוראות הפרעון כמוה כהודיה מצד המערער בעובדה זו, ועל כן לא היה צורך שהבנק יוכיח שניתנו הוראות ביטול.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, לנדוי, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד מ. פז למערער, עו"ד א. כהן למשיב. 30.11.72).
ע.א. 320/72 - רוגובסקי יעקב נגד קצין התגמולים
*נכות בשירות צבאי בערעור זה חזר ביהמ"ש על ההלכה כי במחלת סכיזופרניה שאובחנה לראשונה בעת השירות צבאי וכאשר לא הובאה כל ראיה כי התובע כבר סבל מן המחלה לפני שירותו הצבאי, וכן כשהוכח שהתפרצות המחלה נובעת מתקרית מסוימת שיש בה מתח מיוחד (במקרה דנא תוצאה של יריות שנורו בקרבת המערער) יש לראות את השירות כגורם מלא לנכות ולא רק כגורם מחמיר, עם זאת הוחזר הענין לועדה הרפואית שיפסוק אם המחלה שפרצה בעת השירות הצבאי, ונמשכה ללא הפוגה כ- 5 שנים היתה פורצת מכל מקום גם אלמלא השירות הצבאי, ואם נכונה דעת הרופאים שתוך שנתיים לאחר פריצת המחלה חדלה כליל השפעת הגורם של המחלה הנעוץ בשירות הצבאי.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ, גרינברג למערער, עו"ד א. ראב למשיב. 27.11.72).
ע.פ. 577/71 - שמואל נתן נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת שוד וחומרת העונש המערער הורשע בעבירות הריגה ושוד ונדון ל- 15 שנות מאסר, ערעורו של המערער
נסב על הרשעתו בעבירת שוד מזוין ועל חומת העונש וערעורו נדחה. לפי עובדות המקרה הסיע המנוח, נהג מונית, את המערער ובדרך איים המערער על המנוח לסטות מהכביש וכשהגיעו הרחק מן הכביש הרג המערער את המנוח ולקח ממנו את כספו. ביהמ"ש זיכה את המערער מאשמת רצח בקבעו שלא הוכחו האלמנטים הדרושים להרשעה לפי סעיף 214 (ב) ו- (ג) ועל כך לא ערערו. הערעור נסב על ההרשעה בשוד. ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי הראיות שהובאו בביהמ"ש המחוזי די היה בהם כדי להרשיע את המערער בעבירות השוד וביחוד הודאת המערער עצמו במעשה השוד. לצורך האשום ברצחטענה התביעה כי ההודאה במעשה שוד הינה הודאת שקר, ברם, כאשר התובע טוען כי נעשה מעשה פשע חמור יותר מאשר הודו בה, ושאין לסמוך על הראיות המוכיחות את העבירה הקלה, תמיד רשאי ביהמ"ש לדחות את טענת התביעה ולהרשיע בעבירה הקלה יותר לפי הראיות שהובאו. להודאה של הנאשם במעשה השוד היה "דבר מה" שתמך בה ולכן ניתן היה לקבלה, אשר לעונש של 15 שנות מאסר - בנסיבות הענין אין העונש חמור מדי.
(בפני השופטים הנשיא אגרנט, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד העצני למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה, 14.11.72).
ע.א. 280/71 - גדעון רפאל נגד חברה קדישא ואח'
*חוזה אחיד" ו"סעיף מגביל" בו המערער ביקש לחקוק על המצבה של אביו את תאריך פטירתו הלועזי והמשיבה התנגדה לכך. המערער חתם, לפני ההלוויה, על טופס ביחס להזמנת מצבה ובו התחייב בפני המשיבה בדבר תנאי הקמת המצבה ובין היתר כי התאריך שיחקק יהיה אך ורק לפי הלוח העברי. בביהמ"ש דלמטה טען המערער כי הסעיף שבו התחייב לענין התאריך מהווה "תנאי מגביל" שיש בו משום "קיפוח הלקוח" ולכן הוא בטל לפי חוק החוזים האחידים. ביהמ"ש המחוזי סבר כי הסעיף אמנם הוא "תנאי מגביל" וכי יש בו משום קיפוח המערער ברם לדעתו אין לראות בטופס האמור "חוזה אחיד" כמשמעותו מחוק. ערעורו של המערער נתקבל ברוב דעות, השופט ויתקון, בדעת מיעוט, סבר כי ניתן לראות השופט עציוני, בדעת הרוב, מאידך, רואה בסעיף האמור משום קיפוח הלקוחות ושלילת "תנאי מגביל" שיש בו משום קיפוח זכויות הלקוח ועל כן אין להחיל עליו את החוק. השופט עציוני, בדעת הרוב מאידך, רואה בסעיף האמור משום קיפוח הלקוחות ושלילת זכויות הלקוח כי יחקק על המצבה נוסח באופן שהמנוח היה רגיל לו ומשום כך נכנס הסעיף למסגרת חוק החוזים האחידים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י. בן-מנשה למערער, עו"ד י. פריבס למשיבה, 29.11.72).
ע.פ. 384/72 - שם- טוב אמסנת ישראל
*הרשעה בתקיפת שוטר וחומרת העונש יש יסוד בחומר הראיות כי המערער שדקר שוטר ידע כי האיש הנתקף הינו שוטר ואעפ"כ עשה מה שעשה; המערער דקר את השוטר בזוית העין והיה צורך בתפירה של המקום ובודאי שהיתה זו פציעה רצינית. כיון שכך בא מעשה העבירה בגדר סעיף 235(א) ובדין הורשע המערער בעבירה המיוחסת לו, המערער נדון לשנתיים מאסר בפועל. ושנתיים מאסר על תנאי והרי זה עונש המפליא בקולתו ובודאי שאין מקום לערער על חומרת העונש.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר. עו"ד רבינוביץ למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבה. 28.11.72).
ע.פ. 348/72 - ברוך וידראל נגד מדינת ישראל
*טענה על חומרת העונש כאשר הנאשם מרצה גם מאסרים אזרחיים המערער הורשע בעבירות רבות של מרמה ונדון למאסר 30 חודש. בינתיים, בעודו יושב בכלא, הוגשו נגדו תביעות אזרחיות מרובות ומאסרו הפלילי נפסק מדי פעם ומוטל עליו. מאסר אזרחי בשל החובות האמורים, אין לדעת על שום מה מסרב יו"ר ההוצל"פ לבטל את פקודות המאסר האזרחי. נעשה אי צדק בולט לחייבים היושבים בכלא ועד שמספיקים לבוא על עונשם בשל מעשיהם הפליליים צריכים הם לשאת במאסר אזרחי על אי תשלום חובותיהם לתקופות שאין לשערם מראש. ואולם אין בעובדה שעל המערער לשאת במאסרים אזרחיים כדי להצדיק הפחתת עונשו.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד גולדמן למשיבה. 26.11.72).
ב"ש 165/72 - עדאל חוסיני נגד עבדול קאדר סעידי ואח'
*הארכת מועד זוהי בקשה עפ"י תקנה 9 לתקנות סדרי משפט המינהל (רציפות הליכים אזרחיים) להאריך את המועד להגשת בקשה לבימ"ש השלום בירושלים על מנת שידון בהליך אזרחי שהיה תלוי ועומד בביהמ"ש המוסמך הירדני ביום הקובע לפי התקנות. את הבקשה להמשיך את הדיון בהליך האזרחי צריך היה להגיש תוך שנה מיום תחילתן של התקנות. המבקש הגיש את בקשתו באיחור של מספר שנים וטען שהתיק שלו לא נמצא בארכיון. לפי תצהיר שהוגש נמצא התיק תשעה חודשים לפני שהמבקש הגיש את בקשתו להארכת המועד. המבקש לא הצליח להסביר את האיחור של תשעה חודשים מיום מציאת התיק ועד פנייתו לביהמ"ש. התקנה 9 מסמיכה להאריך את המועד אם יראה ביהמ"ש לעשות כך למען הצדק ואולם כדי שיעשה צדק למבקש עליו היה להזדרז ולעתור לסעדו ולא לישון על זכויותיו.
(בפני: השופט ח. כהן. 29.1.72)
ע.א. 298/71 - מוחמד מולא נגד מדינת ישראל
*תביעת בעלות מקרקעין בהסדר המערער והמדינה תבעו בעלות על שטח קרקע של כ- 100 דונם וביהמ"ש דלמטה לאחר שדחה את תביעת המערער שהתבססה על קושן שהציג ועל טענת עיבוד הקרקע, קבע כי המערער זכאי לשטח של כ- 26 דונם ואת היתרה יש לרשום על שם המדינה. הערעור על כך נדחה. בצדק קבע השופט שבדרך כלל לא השטח המופיע על הקושן הוא הקובע (וכאן רשום בקושן שטח של 2 דונם כשמדובר ב- 98 דונם), אלא הגבולות הם הקובעים. אך יחד עם זה הבדל כה ניכר בשטח מעלה חשד שאין זהות בין החלקה שבקושן ובין החלקה שבמחלוקת. כל הנסיבות הקשורות בקושן מעלות את החשש שלקושן אין ולא כולם עם השטח נשוא המחלוקת. אשר ליסוד של עיבוד הקרקע - הוצג תצלום אויר שנעשה, בשנת 1945 שלפיו רק כשליש, או פחות מכך, מן השטח היה מעובד ועל יסוד זאת קבע ביהמ"ש למערער את 26 הדונמים. הוגשה עדות כי ב- 1966 השטח המעובד היה כ- %50 מן השטח שבמחלוקת, ואולם מתוך עדות זו ניתן ללמוד מה היה המצב כשבע שנים אחרי שהוגשה תזכורת התביעה ע"י המערער, אך על המערער היה מוטל להוכיח שמשך 15 שנה לפני הגשת תזכורת התביעה הוא החזיק ועיבד את שטח הקרקע האמורה. אי לכך יש לדחות את הערעור.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, י. כהן, החלטה - השופט י. כהן. עו"ד ח. נקארה למערער, עו"ד מ.ד. גולדמן למשיבה. 7.11.72).
ע.א. 179/72 - אריה זגורסקי נגד פקיד השומא חיפה
*עריכת שומה נפרדת לאשה אשת המערער הינה שותפה למשאית שבאה לה בירושה מבעלה הראשון ובמסגרת השותפות קיבלה מן השותף השני חלק מן ההכנסות. לפעמים הלכה האשה להוודע על סידורי העבודה של המשאית ובדקה את החשבונות של השותף ואת סידורי העבודה. המערער טען כי ההכנסה של האשה הגיעה לה "מיגיעתה האישית בעסק או ממשלוח יד או מעבודה" ולפי סעיף 66(א) לפקודת מס הכנסה יש לעשות לאשה חישוב מס נפרד על הכנסתה. פקיד השומה דחה את הדרישה. ביהמ"ש המחוזי קיבל את דעת פקיד השומה והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי במה שעשתה האשה במסגרת השותפות לא היה משום יגיעה אישית של האשה כמשמעותה בסעיף 66 הנ"ל והיגיעה של האשה לא היתה בה כל תרומה של ממש ביצירת הכנסתה. השאלה מהי יגיעה אישית לענין סעיף 66 הנ"ל הלא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בכל ענין וענין לפי נסיבותיו המיוחדות ואין לאמר שבמקרה הנדון יש פגם במסקנות ביהמ"ש המחוזי עד כדי הצדקת התערבותו של ביהמ"ש שלערעור.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, קיסטר. עו"ד א. הורוביץ למערער, עו"ד יאראק למשיב. 27.11.72).
ע.א. 639/71 - שמואל יעקב נגד אבנר וולמן ואח'
*אחריות מורה לתאונה שאירעה לתלמיד המשיב השני (להלן המורה) הוציא כתה לשעור ציור פתוח מחוץ לכתלי ביה"ס. לאחר השעור זרק אחד התלמידים, המשיב הראשון, שבר חרסינה לכיון בור, פגע בתלמיד אחר, המערער, ופצעו. תביעתו של המערער הוגשה נגד המשיבה, נגד המורה ונגד מדינת ישראל. ביהמ"ש המחוזי קבע את אחריות המשיב הראשון ודחה כל אחריות, מצד המורה ובעקבות זאת גם את אחריות המדינה בהיותו סבור שלא היתה כל רשלנות בהתנהגות המורה וכי המורה קיים רמת פיקוח ושליטה נאותים על תלמידי הכתה. הערעור על כך נדחה. חובת ההשגחה של המורה נמדדת לפי התאמתה למידת ההשגחה של אב לבנו וחובה זו אינה מוחלטת. אין למנוע לחלוטין משחקים מצד ילדים, אילו חובת ההשגחה היתה מוחלטת אי אפשר היה לשחק במשחקים אפילו לא במשחקים רגילים. מידת ההשגחה היא ענין של פשרה בין אינטרסים מנוגדים וכזו היא גם מידת ההשגחה שחב אב סביר כלפי בנו. אין ספק שבמקרה דנא היתה התנהגות המורה ללא דופי.
(בפני השופטים: הנשיא אגרנט, מ"מ הנשיא זוסמן, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד מ. שרף למערער, עו"ד גב' ר. סוכר למשיבים. 19.11.72).
ע.א. 275/72 - פלונית נגד פלוני ואח'
*סמכות בימ"ש מחוזי בענין מזונות המערערת הגישה לביה"ד הרבני האיזורי תביעת מזונות נגד בעלה המשיב ובה ביקשה סכום של 700 ל"י לחודש, הצדדים הופיעו בפני ביה"ד ולאחר שמיעת טענותיהם נתן ביה"ד פס"ד שבו חייב את הבעל לשלם לאשה ולילדיה סכום של 300 ל"י מזונות לחודש. ביה"ד פסק כי התשלום החדשי ישולם עד למתן הוראה חדשה. ביה"ד קבע תאריך לישיבה נוספת אך באותה ישיבה לא הופיעו הצדדים וביה"ד נתן החלטה כי "אם לא תוגש בקשה לדיון עד יום...ייסגר התיק". לא הוגשה כל בקשה נוספת לדיון ובתאריך הקבוע נסגר התיק. לאחר מכן הגישה המערערת לביהמ"ש המחוזי תביעה למזונות בשמה ובשם ילדיה. ביום שמיעת הבקשה העלה המשלב טענת טרומית כי בכל מה שנוגע למזונותיה של המערערת עצמה אין לביהמ"ש המחוזי סמכות נוכח תביעת המזונות שהגישה לביה"ד הרבני. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה והערעור על כך נדחה. בתקנות שהותקנו ע"י
מועצת הרבנות הראשית נאמר כי בעל דין הרוצה לבטל, בכל שלב משלבי הדיון, תביעה שהוגשה על ידו יגיש בקשה בכתב לביה"ד וההחלטה אם לקבל את הבקשה או לאו מסורה לשיקול דעתו של ביה"ד. המערערת לא הגישה בקשה כזו לביה"ד. בעניננו לא מחק ביה"ד את התביעה. אלא הרדים את התיק עד שאחד הצדדים ינקוט יוזמה להחייאתו. נוסף לכך עומדת הוראת ביה"ד בדבר תשלום מזונות זמניים מדי חודש בחודשו עד הוראה אחרת והוראה כזאת לא ניתנה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט מני. עו"ד ד. ברקול למערערת, עו"ד י. שפיגל למשיבים. 22.11.72).
ע.א. 176/72 - פלוני נגד פלונית
*סמכות ביה"ד הרבני בענין מזונות
המשיבה הגישה לביהמ"ש המחוזי תביעת מזונות נגד בעלה המערער ולאחר כחודשיים הגיש המערער לביה"ד הרבני תביעה לשלום בית. ביה"ד הרבני קבע כי כל עוד לא תשוב האשה לבעלה דינה כדין מורדת והבעל פטור ממזונותיה. בתביעת המזונות פסק ביהמ"ש המחוזי תשלום מזונות זמניים בסך 250 ל"י לחודש. המערער טוען נגד סמכות ביהמ"ש המחוזי לדון בענינו, והמשיבה מערערת על סכום המזונות שנפסק. ערעורו של הבעל נדחה וערעורה של המשיבה נתקבל. לענין ערעורו של הבעל, ביה"ד הרבני אינו מוסמך ע"י הצהרת מורדת או מעין מורדת, להתערב בתביעת מזונות של אשה שזו בחרה להביא בפני ביהמ"ש המחוזי. אשר לערעורה של האשה - הבעל העיד כי בעבר השתכר במקצועו כקונדיטור כ- 1000 ל"י לחודש ברוטו ומן המפורסמות ששכר העבודה נמצא בתהליך של עליה. כעת, אמר הבעל, אמירה סתמית, שהוא עוסק ברחיצת אוטובוסים ולא הובאה כל ראיה של ממש מדוע אינו מוסיף לעבוד במקצועו כקונדיטור ומשתכר סכום הראוי לבעל מלאכה זו. לפיכך יש להניח שהמערער מסוגל להרויח לא פחות מאשר 1000 ל"י לחודש ברוטו ויש לקצוב לאשה סך 350 ל"י למחייתה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, עציוני. החלטה מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מ. שטרן למערער, עו"ד אורבך למשיבה. 7.11.72).
בתוכן
*ע.פ. 221/72 - ..................................94 ─ * סיוע לצורך הרשעה בעבירות זנות. ─*בג"צ 185/72 - ........................94 ─ * סמכות בי"ד רבני לדון בסכסוך על נכסי בני זוג.─ * סמכות בי"ד רבני להוציא צו עיכוב יציאה. ─*ע.א. 596/71 - ....................95 ─ * חבותה של חברת ביטוח לפי פוליסה ופירושה של הפוליסה ─ לטובת המבוטח ─*ע.א. 419/72 - ........................96 ─ * טענה של רכישה בתום לב במהלך העסקים הרגיל של המוכר.─*ע.א. 726/71 - .........97 ─ * הצורך במסמך בכתב בעיסקת מקרקעין.─*ע.א. 493/72 - נכות עקב השירות צבאי.........................................98 ─*ע.א. 139/72 - נכות עקב השירות הצבאי........................................99 ─*בג"צ 351/72 - איסור על הצגת מחזה...........................................99─*ע.א. 276/72 - שינוי בחיוב תשלום מזונות.....................................99─*ע.א. 682/71 - בקשה לצו מניעה...............................................99─*ע.א. 656/71 - ערעור על פס"ד שניתן במעמד צד אחד............................100 ─*ע.פ. 371/72 - קולת העונש (עבירת סמים).....................................100─*ע.פ. 213/72 - קולת העונש (הטלת רימון יד)..................................101 ─*ע.פ. 265/72 - חומרת העונש (עבירת שוד).....................................101─*ע.פ. 261/72 - חומרת העונש (העלמת מס)......................................101─*ע.פ. 243/72 - חומרת העונש (חבלה חמורה)....................................101─*ע.פ. 258/72 - חומרת העונש (עדות שקר)......................................102 ─*ע.פ. 397/72 - הרשעה בהחזקת כסף שנשדד וחומרת העונש.........................102 ─*ע.א. 574/71 - תשלום דמי תיווך.............................................102─*ע.פ. 186/71 - הרשעה בעבירת שוחד...........................................102─*ע.א. 37/72 - מתן ערך בעד שיקים בתום לב...................................103 ─*ע.א. 320/72 - נכות בשירות צבאי............................................103─*ע.פ. 577/71 - הרשעה בעבירת שוד וחומרת העונש...............................103─*ע.א. 280/71 -"חוזה אחיד" ו"סעיף מגביל" בו.................................104 ─*ע.פ. 384/72 - הרשעה בתקיפת שוטר וחומרת העונש..............................104─*ע.פ. 348/72 - טענה על חומרת העונש כאשר הנאשם מרצה גם מאסרים ─ אזרחיים.....................................................105 ─*ב"ש 165/72 - הארכת מועד..................................................105─*ע.א. 298/71 - תביעת בעלות מקרקעין בהסדר...................................105─*ע.א. 179/72 - עריכת שומה נפרדת לאשה.......................................106 ─*ע.א. 639/71 - אחריות מורה לתאונה שאירעה לתלמיד............................106─*ע.א. 275/72 - סמכות בימ"ש מחוזי בענין מזונות..............................106─*ע.א. 176/72 - סמכות ביה"ד הרבני בענין מזונות..............................106─
─