בג"צ 482/71 - לאוניה קלרק ואח' נגד שר הפנים ואח'
*הוצאת צוי גירוש(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
העותרים הם משפחה של "כושים עברים" שמוצאם מארה"ב. הם הגיעו לישראל בספטמבר 1971 ובשדה התעופה קיבלו אשרה ורשיון לביקור בארץ לשלושה חודשים. לקראת תום שלושת החודשים בקשו הארכת הרשיון לשלושה חודשים נוספים אך הבקשה הושבה ריקם. בתום מועד הרשיון הוצאו צוי גירוש נגד העותרים ומכאן עתירתם לבג"צ.
החלטה - השופט ברנזון:
א. שר הפנים הגיע למסקנה שחוק השבות אינו חל על העותרים ולכן סירב לתת אשרות עולה. בכך צדק שר הפנים. לפי חוק השבות זכאי לאשרת עולה מי שנולד לאם יהודיה או מי שנתגייר והוא איננו בן דת אחרת. אין ספק כי העותרים לא נולדו לאם יהודיה ואף לא הביאו כל ראיה שהם התגיירו. טענותיהם כי הם צאצאים של עם ישראל אין בהן כדי להכניסם לגדר יהודי לפי חוק השבות.
ב. לענין צו הגירוש - בכל ענין הנוגע לכניסה לישראל יש לשר הפנים שיקול דעת מוחלט והוא משוחרר מחובת הנמקת החלטותיו לפי חוק ההנמקות. כח בלתי רגיל זה נובע כנראה, מכך שלדעת המחוקק מי שאיננו אזרח ישראלי או עולה אין לו זכות כניסה לארץ או זכות שהיה בה אלא ברשות ושר הפנים רשאי בכל עת לבטל אשרת כניסה או רשיון ישיבה ללא מתן נימוקים כלשהם. לפיכך משתמה השהות של שלושה חודשים שניתנה לעותרים חייבים היו לעזוב את הארץ בעצמם ואם לא עשו כן מותר לגרשם.
ג. אין שר הפנים חייב לנמק מדוע הוא מעניק לאנשים אחרים מאותה כת רשיון לישיבת קבע בארץ ומדוע אינו מעניק אותו רשיון לעותרים. טענה של הפליה אינה תופשת כאן והדבר נתון כאמור לשיקול דעתו המוחלט של השר. כל עוד שאינו מנמק את החלטותיו השונות לגבי מבקרים זרים בארץ אין החלטותיו יכולות לשמש נושא לבקורת. אלא אם הוכח שפעל מתוך שחיתות, מרמה, חוסר תום לב וכיו"ב מן הדברים העשויים לפסול כל פעולה שלטונית.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, מני. עו"ד י. בן- מנשה לעותרים, עו"ד י. בר סלע למשיבים. 7.12.72).
בג"צ 433/72 - אלמי את מעתוק בע"מ נגד עירית ירושלים ואח'
*זכיה במכרז על אף פגם טכני בהצעת הזוכה.(התנגדות לצו על תנאי - הצו בוטל).
העובדות:
עירית ירושלים פירסמה מודעה על מכרז לבניית בית ספר ובה נאמר כי תבואנה בחשבון הצעות מקבלנים הרשומים לפי חוק רישום קבלנים. ביום 10.10.72 נפתחו המעטפות על ההצעות ובין היתר היתה הצעה של העותרת והצעה של המשיבה השלישית, שותפות של קבלנים קוטלר ועדיקה, אלה הגישו הצעה של 2 מליון ל"י בקירוב וזו היתה ההצעה הנמוכה ביותר. השותפותקוטלר ועדיקה לא היתה רשומה לפי חוק רישום קבלנים, אך קוטלר היה רשום לעבודה עד 250 אלף ל"י ועדיקה לא היה רשום כלל. עוד באפריל 1972 ביקש קוטלר אצל רשם הקבלנים להגדיל את סווגו כקבלן עד לסך 3 מליון ל"י ורשם הקבלנים הודיעו כי הסווג ישונה מיום 15.10.72.לפי חוק הקבלנים שותפות המורכבת משני שותפים זכאית להיות רשומה כקבלן רשום לאחר
תשלום האגרה אם אחד משותפיה זכאי להיות רשום. אחרי מתן הצו על תנאי הוגשה בקשה לרשם הקבלנים ובו ביום רשם את השותפות כקבלן מורשה עד לעבודות בסך 3 מליון ל"י. העותרת טענה כי מכיון שבעת המכרז לא היתה השותפות רשומה וכן לא היה קוטלר רשום אלא עד לסך 250 אלף ל"י לא ניתן היה לקבל את הצעת השותפות. העיריה דחתה את הטענה ועל כך העתירה.
החלטה - השופט י. כהן:
א. המודעה על המכרז שפורסם ע"י העיריה לא נאמר כי תובאנה בחשבון הצעות מקבלניםהרשומים עד לסכום המכרז, אלא הדרישה היתה כי הקבלן יהיה רשום ולא חשוב עד לאיזה סכום. כיון שכך אין לפסול את ההצעה בגלל העובדה שקוטלר הרה בעת הגשת ההצעה רשום לפי הסווג של 250 אלף ל"י בלבד. לגבי קוטלר די בכך אם ביום החתימה על ההסכם יהיה רשום כקבלן עד לגובה הסכום שבמכרז.
ב. השותפות לא היתה רשומה כלל כקבלן לפי החוק והעובדה שהיתה זכאית להיות רשומה אינה מרפאה את הפגם בכשירותה להשתתף במכרז כמציע.
ג. ברם הפגם האמור איננו חייב להביא לידי ביטול החלטת העיריה לקבל את הצעת השותפות, לא פעם כבר סירב בג"צ לבטל הליכי מכרז על אף הפגמים שדבקו בהם. מטרת הדרישה שהמציע יהיה קבלן רשום היא כפולה: להבטיח שהמציע יהיה אדם שיש לו הכישורים הדרושים; למלא אחרי הוראות החוק האוסרות ביצוע העבודה ע"י קבלן שאיננו רשום. אשר לכישורים - הרי קוטלר רשום כקבלן ויש לו הכישורים הדרושים. האחריות הנוספת שמקבל על עצמו השותף השני למילוי החוזה איננה פוגעת באחריותו של קוטלר. אשר לדרישה למילוי הוראות החוק - בענין זה יוצאת העיריה ידי חובתה אם בעת חתימת החוזה תהיה השותפות רשומה כקבלן לפי החוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד שגב לעותרת, עוה"ד נחמד ובירגר למשיבים. 28.11.72).
ע.פ. 267/72 - משה בן יאיר ודוד בן הרוש נגד מדינת ישראל
*סיוע לעדות מתלוננת בעבירת אינוס.(ערעור על פס"ד וגזר דין ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטים: גולן, עדן והלוי) בת.פ. 133/70ערעורו של בן יאיר נדחה וערעורו של בן הרוש נתקבל).
.
העובדות:
ביום 1.4.70 בשעות הערב הגיעה המתלוננת במונית למטה המשטרה בירושלים כשהיא בוכה, ובפניה היו שריטות נעליה היו בידיה ובגדיה היו במצב של אי סדר ובפני השוטר הראשון שפגשה התלוננה שאנסו אותה. עקב תלונה זו נעצרו שני המערערים ועוד אדם שלישי. השלושה הובאו לדין באשמת אינוס ובעילת קטינה, השלישי הודה בבעילת קטינה והורשע, ומאחר שהמדינה לא הביאה נגדו ראיה להוכחת האנוס זוכה מאשמה זו. נגד שני המערערים היתה עדותה של המתלוננת, אולם מאחר שהמדובר בעבירה מינית מן הצורך שעדות המתלוננת תהא נתמכת ע"י ראייה מסייעת, ביהמ"ש המחוזי הצביע על מצבה הגופני והנפשי בו היתה המתלוננת כאשר פנתה לראשונה לשוטר ובכך ראה תמיכה בעדות המתלוננת כנגד המערערים. על כך הערעור.
החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. כדי לקבוע אם ראיה פלונית מסייעת בידי בעל דין עליך להעמיד זו מול זו את גרסותיהם של שני בעלי הדין ואז ניתן לאמר אם ראית הסיוע מסייעת בגירסה זאת או בגירסה האחרת.
ב. נכון שהמצב הגופני והנפשי בו הופיעה המתלוננת במשטרה מהווה סיוע לעדותה. אילו כפרו כל הנאשמים באשמה הרי ראית הסיוע שהובאה ע"י המדינה עשויה היתה להרשיע את כולם. אולם אחד משלושת האנשים הודה באשמה והורשע. כלומר, לכל הדעות בוצעה עבירה במתלוננת ומה שצריך לקבוע הוא אם העבירה בוצעה ע"י כל השלושה או ע"י אחד. הואיל וכך, אין די בסיוע המראה שבוצעה עבירה, אלא דרוש חיזוק לעדות המתלוננת שגם שני המערערים אנסו אותה, הופעתה של המתלוננת במשטרה יכול שיהא תוצאה של אינוס ע"י אחד או ע"י אחדים.
ג. העדות נגד בן הרוש לא נסתייעה בכל סיוע אחר, אך לעומת זאת נסתייעה עדותה של המתלוננת נגד בן יאיר בנסיבות אחרות, העובדה שבן יאיר הכחיש שהיה באותה תקופה בירושלים והתברר שהיה אז בירושלים, וכן העובדה שבן יאיר התנכר לשם "אוחיון" כאשר המשטרה חיפשה אותו בעוד שהיה ידוע בין חבריו בשם אוחיון, והמתלוננת שהתלוננה על השלושה זיהתה אותו במשטרה בשם אוחיון כפי שנקרא ע"י חבריו בעת המעשה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, קיסטר המערער הראשון לעצמו, עו"ד גלזר למערער השני, עו"ד ע. רובין למשיבה. 3.12.72).
ע.פ. 293/72 - יצחק גרינוולד נגד מדינת ישראל
*הרשעה, בהעדר הסבר של הנאשם לראיות התביעה * הרשעה המבוססת על עדות "שיטה". (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השיפט קוארט) בת.פ. 564/68 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער הואשם לפי 70 פרטי אישום והורשע ב-50 מהם. האשמה היתה שבתאריכים שונים הצהיר, באמצעות רשמוני מכס, הצהרות כוזבות על יצוא חבילות של תכריכים מבד כותנה לארה"ב על מנת לקבל תמריצים מן האוצר הניתנים לעידוד יצוא כותנה, למעשה לא שלח אלא ספרי קודש ותשמישי קדושה. שבעת האישומים הראשונים התייחסו למשלוח של כ- 80 חבילות שמהן נמצא,ו בנמל חיפה 40 חבילות שכולן הכילו ספרי קודש ובנמל של ניו יורק 240 חבילות שבכולן היו ספרים. ואילו האישומים האחרים התייחסו למשלוחים קודמים שלא נבדקו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער ב- 50 אישומים ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. ביחס לשבעת האישומים הראשונים - המערער טען כי בנוסף לחבילות אלה שלח חבילות אחרות והרשמונים על משלוח תכריכים התייחסו לחבילות האחרות. אין ספק שחובת ההוכחה מוטלת על הקטגוריה אך יש והיא מרימה את הנטל ע"י הוכחת עובדות המחייבות הסבר מצד הנאשם והסבר כזה לא ניתן. לא נמצא אצל המערער כל מסמך או ראיה העשויים לתת משקל לטענתו שאמנם מסר, בנוסף לחבילות הספרים, גם חבילות תכריכים למשלוח. הוא סירב למסור לחוקריו פרטים כלשהם בדבר הספקים שמהם קיבל, כביכול, את הכותנה ולא היו בידיו כל אישורי דאר על המשלוחים הנוספים וכו'. העדר כל חומר ראייתי העשוי לשוות אמיתות כלשהי לדברי המערער וחוסר הסבירות שבגרסתו יש בהם די והותר כדי להסיק את המסקנה שאין שמץ אמת בטענתו ששלח חבילות נוספות.
ב. אשר לאישומים בנוגע לחבילות קודמות שבהן לא היתה כל בדיקה - אישומים אלה מבוססים על עדות על "שיטה". לאחר שהוכחו המעשים המפורשים בשבעת האישומים הראשונים, מותר לביהמ"ש לגלות בהם שיטה המאפיינת את כולם והמצביעה על תכנית
אחת וכוללת. לגבי המשלוחים הקודמים טען המערער שמשלוחים אלה עצמם כללו חבילות תכריכים אך עובדה היא שכל הרישומים המפורטים ביותר שנמצאו אצלו היו על משלוחי ספרים ולא על משלוחי תכריכים, כמו כן גם לגבי משלוחים אלה לא היה המערער מוכן להסביר ממה יצר את התכריכים, מי היו ספקיו וכיצד קיבל את תמורתם.
ג. העובדה שבמספר חבילות שנשלחו על ידו במשך הזמן אכן היו תכריכים אינה שוללת את המסקנה שכל המשלוחים האחרים היו של ספרים. כשקיימת עדות משכנעת על שיטה אין להפריכה בכך שבמשך הזמן היו גם מעשים כשרים ואמיתיים. אילו היה אמת בהצהרותיו על משלוחי תכריכים קל היה לו לתת את ההסברים שנדרש לתת, אם כי בדרך כלל אין להסיק מסקנות נגד הנאשם משתיקתו הרי בנסיבות שיש מקום סביר לצפות שיגיב על ההוכחות שהביאה הקטגוריה, שתיקתו מרמזת שהעובדות המשמשות יסוד להגנתו אינן אמיתיות.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. עו"ד ש. תוסיה כהן למערער, עו"ד ד. בייניש למשיבה. 14.12.72).
ע.א. 668/71 - בנימין מורגנשטרן נגד ברוך דימנשטילן והמוסד לביטוח לאומי
*תשלום פיצויי נזיקין לניזוק ולבטוח הלאומי. (ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט כספי) בת.א. 490/69 - הערעור נדחה).
החלטה - השופט ברנזון:
א. מזיק הנתבע ע"י הביטוח הלאומי ששילם לניזוק פיצויים אינו רשאי בכלל לעורר את השאלה אם המקרה היה תאונה בעבודה ואם לאו. זאת כאשר פקיד התביעות של המוסד שהכיר בתביעת הניזוק כלפי המוסד פעל בתום לב ובאורח סביר. קביעה זו עולה בקנה אחד עם מה שנפסק באנגליה לגבי זכותו של מבטח, המפצה מבוטח על נזקו, לבוא במקום המבוטח בתביעה נגד המזיק. זה האחרון אינו יכול לעורר טענה שהתשלום לא נעשה לפי תנאי פוליסת הביטוח כאשר התשלום נעשה בתום לב ובאורח סביר.
ב. התנהגותו הרעה של התובע כשהיא "גורם וסיבה" למעשה העוולה של נתבע מצדיקה שלילת הפיצויים או הפחתתם. המדובר בהתנהגות קנטרנית העשויה לעורר אצל אדם רגיל את התגובה שהיתה במקרה הנדון והיא איננה עוברת בנסיבות המקרה, את גבול הסבירות והנחיצות. רק במקרה בלתי רגיל לחלוטין אפשר יהיה להצדיק תגובה אלימה נגד גופו של אדם עקב ריב שפתיים גרידא ולעשותו עילה לשלילת פיצויים מהתובע או להפחיתם. לא כזה היה המקרה שלפנינו.
ג. בצדק לא ראה ביהמ"ש בשעור נכותו הכולל של המשיב קנה מידה נכון להפסד השתכרותו בהתחשב בנסיבות המקרה ולא עשה אותו בסיס לחישוב הנזק, באופן זה לא נותר לו אלא לעשות אומדן כללי לפי מיטב הבנתו, אין מקום לפתוח בדיון מחודש על הפרטים העובדתיים שהיו בסיס לפסק דינו של ביהמ"ש שקבע הפסד כושר השתכרות עפ"י שיטת אומדן גלובלי וללא פירוט. כאשר מסקנתו של ביהמ"ש מבוססת על חומר הראיות שהיה לפניו והוא לא הדריך את עצמו עפ"י שיקול משפטי מוטעה ולא נקט בידו אמת מידה מופרכת מבחינה הגיונית ומעשית לא יתערב ביהמ"ש שלערעור במסקנתו אף אם היא קיצונית ומרחיקה לכת.
ד. בנסיבות המקרה, כאשר התובע איבד את חוש הריח ונקבע לו %10 נכות עקב זאת וכן ,%10 בעד השפעות לוואי של זעזוע מח, אין הגזמה בקביעה של 7,500 ל"י עבור כאב וסבל ו- 12,000 עבור הפסד השתכרות.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, עציוני. עו"ד פיכמן למערער, עו"ד שיפמן ומאיר למשיבים).
ד.נ. 25/72 - עזבון המנוח מרגוליס נגד מינה לינדר
*עדות יחידה נגד עזבון בדיון הקודם נקבע כי ניתן היה לקבל את עדותה של המשיבה וכי היו נסיבות טובות לקבל את עדותה היחידה נגד העזבון. הנסיבות היה בהן כדי להצדיק את הסתמכות ביהמ"ש המחוזי על עדותה היחידה של המשיבה וזאת בין אם אפשר לראות בהן משום סיוע במובן הטכני ובין אם לאו ואין שמץ סיכוי לערער את המסקנה הזאת. כמו כן משדחה ביהמ"ש המחוזי גירסת הפיטורין שהעלתה המשיבה בעדותה רשאי היה לסמוך ידיו על הגירסה החילופית של התפטרותה בשל הרעת תנאי עבודתה. אמנם שתי הגירסאות סותרות זו את זו אך ביהמ"ש לא קבע כאן דבר והיפוכו אלא קבע כי המשיבה התפטרה בשל הרעת תנאי עבודתה לאחר שדחה את גירסתה בדבר פיטורין, ענין הערכת עדותה של המשיבה נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש ורשאי היה להסיק מעדותה כי לא הוכחה גירסת הפיטורין אך שהוכחה הגירסה החילופית של התפטרות בשל הרעת תנאי העבודה. מכל מקום הטענה הנ"ל של העותר איננה מן הטענות המצדיקות דיון נוסף.
(בפני: הנשיא אגרנט. עו"ד מ. טורבוביץ לעותר. 10.12.72).
בג"צ 403/72 - דור ענטבי נגד מזכירות כלא שטה
*ניכוי תקופת המעצר מגז"ד מאסר העותר היה אסור על פי גז"ד פלילי ובתוך תקופת מאסרו הועמד לדין בקשר עם אישום אחר ובטעות הוצאה פקודת מעצר בקשר עם אותו אישום. בגזר דינו בגין האישום האחר קבע ביהמ"ש כי יש לנכות מתקופת המאסר את התקופה שהיה עצור לפי פקודת המעצר. העותר טוען כי יש לנכות תקופה זו למרות שהוא ישב בבית הסוהר בקשר עם פס"ד של מאסר, עתירתו נדחתה, המעצר לפי פקודת המעצר היה מיותר שהרי האסיר היה עצור בלאו הכי ולכן אין לנכות מתקופת מאסרו תקופה שבטעות הוצאה פקודת מעצר לגביה.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. העותר לעצמו, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 6.12.72).
בג"צ 197/72 - הסתדרות פועלי אגודת ישראל ותנועת החרות נגד שר הדתות ואח'
*הרכב מועצה דתית העתירה היא נגד הרכב המועצה הדתית בקרית שמונה אשר בה זכתה המפד"ל בחמישה נציגים במועצה הדתית בעוד פא"י קיבלה שני נציגים ולגח"ל לא ניתן שום נציג. בבחירות למועצה המקומית זכו המפד"ל, פא"י וגח"ל בנציג אחד כל אחת. העתירה נדחתה, הסיעה למען קרית שמונה שקיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר בבחירות למועצה המקומית לא קיבלה שום ייצוג במועצה הדתית וזאת באשר ראש הסיעה רואה בשלושה מחמשת אנשי המפד"ל כמייצגים את האינטרסים של רשימת קרית שמונה במועצה הדתית אף שהם חברי המפד"ל, מסיבה זו לא קיבלה סיעת קרית שמונה ייצוג משלה, במועצה הדתית. סיעת
פא"י קיבלה שני נציגים במועצה הדתית היינו מעבר לייצוגה במועצה המקומית ולפיכך היא לא קופחה, באשר לייצוג של סיעת גח"ל, זו לא עתרה לבג"צ אלא עתרה תנועת החרות שאין לה כלל ייצוג במועצה המקומית ולא בכנסת.
(בפני השופטים: לנדוי, עציוני, י, כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. שפירא לעותרים, עוה"ד י. ברסלע ומ. מזליש למשיבים. 28.11.72).
בר"ע 211/72 - בן ציון מילר נגד ידיעות אחרונות בע"מ
*דחיית בקשה עקב אי הופעה למשפט המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה, לא גילה מסמכים במועד לפי צו גילוי מסמכים, לא התייצב לדיון בתובענה פעם ופעמיים ולאחר שביהמ"ש דחה את תובענתו הגיש בקשה להחזיר את המשפט על כנו אך לבירור הבקשה שוב לא הופיע ובקשתו נדחתה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. לנוכח הזלזול כלפי ביהמ"ש ובהתברר שהנימוקים שניתנו לאי ההופעה אינם מתאימים למציאות אין מקום להגשת ערעור.
(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 27.11.72).
בג"צ 189/72 - מועדון חברים למשחקי חברה ואח' נגד עירית בני ברק ואח'
*מתן רשיון למועדון משחקים העותרים בקשו רשיון למועדון למשחקי חברה. בשעתו הגישו עתירה לבג"צ והעתירה בוטלה לאחר שב"כ העותרים פנה למשטרה והציע שתסיר את התנגדותה למועדון ואילו העותרת תתחייב להרשות את הכניסה למועדון לחברים שיאושרו ע"י המשטרה וכן שהמשחקים לא יותנו בתשלום כסף. הבקשה לבג"צ בוטלה בשעתו אך העותרת אינה מוכנה לקיים את התנאים שהיא עצמה הציעה ולכן אינה מקבלת את הרשיון. עתירתה נדחתה. סירובה של העותרת לקיים את התנאים שב"כ הציע למשטרה מונע ממנה פנייתה לבג"צ ועתירתה השניה אין לה על מה שתסמוך.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. עו"ד רימל לעותרים, עוה"ד צ. טויסטר ומ. חשין למשיבות. 26.11.72).
בג"צ 446/72 - ארידור משה נגד הועד המרכזי של לשכת עוה"ד בת"א
*הנמקת סירוב לקיים דיון משמעתי על ידי לשכת עוה"ד העותר הגיש קובלנה ללשכת עוה"ד נגד יו"ר הלשכה בת"א עו"ד פינצ'וק שקיבל לייצוג שתי חברות ממשלתיות בעוד שמאות עורכי דין שהציעו עצמם להתמנות ליועצים לחברות ממשלתיות ממתינים בתור. הועד המחוזי דחה את הקובלנה בקבעו שלא מצא בהתנהגות עו"ד פינצ'וק מעשה הנוגד את חוק לשכת עוה"ד. העותר ביקש מהועד להמציא לו העתק של תשובת עו"ד פינצ'וק על תלונתו וכן חומר אחר כולל החלטה מנומקת של הועד וכדומה. משנדחתה בקשתו פנה לבג"צ ועתירתו נדחתה. העובדה שעו"ד פלוני זכה למינוי של יועמ"ש של חברות ממשלתיות אינה עשויה להראות התנהגות לא הוגנת. תלונתו של העותר לכאורה אינה יכולה לשמש נושא לדיון משמעתי ואפילו בהנחה שהמשיב חייב היה לנהוג בתלונתו של העותר כדרישת העותר, הצדק איננו דורש שבג"צ יתערב בדבר ויאריך הליכי סרק שנפתחו ללא טעם וללא צידוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. 26.11.72).
בג"צ 201/72 - משה ועקנין נגד פקד בג'יו ואח'
*החזרת חפץ שנתפש כראיה במשפט פלילי העותר הועמד לדין פלילי ובהתאם לצו חיפוש של ביהמ"ש נתפש מכשיר טלויזיה בחנות לצרכי חשמל בירושלים והעותר טוען כי המכשיר שייך לו והוא מבקש כי המשטרהתחזיר לו את המכשיר, עתירתו נדחתה. משנסתיים משפטו של העותר וביהמ"ש לא נתן צו מה לעשות בחפץ שנתפש יש לנהוג לפי סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפושים) ולהחזיר את החפץ לאדם שממנו נלקח, היינו הסוחר האמור. הסוחר טוען שהחפץ ניתן לו ע"י העותר כמשכון לחוב שהוא חב לו ואילו העותר טוען שמסר את הטלויזיה
לסוחר לתיקון ולא למשכון, השאלה מה זכויותיו של הסוחר במכשיר איננה צריכה בירור בבג"צ אלא יכולה להתברר בבימ"ש רגיל ובינתיים על המשטרה לקיים הוראת סעיף 37 ולהחזיר את המקלט לידי הסוחר ולא לעותר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני, העותר לעצמו, עו"ד ע, רובין למשיבים. 26.11.72).
בג"צ 363/72 - פלונית נגד ביה"ד הרבני ופלוני
*סמכות ביה"ד הרבני העותרת והמשיב השני (להלן - המשיב) הינם יהודים שנישאו בישראל כדת משה וישראל ולאחר נישואיהם עקרו לקנדה והעותרת הינה תושבת ואזרחית קנדית והילדה שנולדה לבני הזוג נמצאת אתה הנישואין לא עלו יפה, והעותרת קיבלה בקנדה, לפי בקשתה גירושין אזרחיים מהמשיב, המשיב בא ארצה וכאן הגיש לביה"ד הרבני תביעה לשלום בית ולאחר מכן ביקש היתר נישואין, האשה טענה כי ביה"ד אין לו סמכות לדון בענינה, ביה"ד דחה את הטענה והעתירה לבג"צ נתקבלה. במקרה דנא לא נתקיים בעותרת אף אחד מהתנאים הדרושים כדי להקנות סמכות לביה"ד הרבני לטפל בענין הגירושין. אין לקבל את טענת הבעל שאין לראות את העותרת כצעד בתביעת הבעל באשר מבחינת המשפט האזרחי היא כבר מגורשת ממנו ומתן היתר הנישואין אינו פוגע בשום זכות מזכויותיה ואינו מקפח אותה. מאחר והעותרת נישאה למשיב לפי דת משה וישראל ולפי דין תורה הצדדים עדיין נשואים הרי שתביעת המשיב להתיר לו נישואין אחרים נוגעת לעותרת והיא צד הכרחי בה.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני, החלטה - השופט ברנזון, עו"ד ש. לבנוני לעותרת, עו"ד חובב למשיב. 29.11.72).
ע.פ. 190/72 - דור דוידי נגד מדינת ישראל
*מתן אמון בעדות לצורך הרשעה ביריות המערער הואשם והורשע ביריות לעבר "המתלונן" ונדון לשש שנות מאסר. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. העד העיקרי שזיהה את המערער כמי שירה במתלונן מסר את עדותו במשטרה ולאחר מכן כשהעיד בביהמ"ש הסתייג מן ה,זיהוי ונעצר באשמת מתן עדות שקר או עדות כוזבת. יומיים לאחר מכן, בהתחדש המשפט, התייצב עד זה והפעם העיד ואישר את זיהויו של המערער כמי שירה במתלונן. לא נרשמה כל התנגדות להמשכת העדות. ביהמ"ש המחוזי נתן אמון בעדותו של העד והיא שימשה לו יסוד עיקרי להרשעת המערער. ביהמ"ש קיבל את ההסבר של עד זה כי הוא פחד ממה שעלול לקרות לו אם יעיד נגד המערער וכי לכן הסתייג בתחילת עדותו מן הזיהוי. משנתן ביהמ"ש אימון בעדות אין ביהמ"ש שלערעור מתערב בכך. אשר לביסוס ההרשעה על עדותו של אדם מפוקפק והצורך בראית סיוע - היה סיוע מספיק לעדות זו הן בעדותו של שוטר שערך את מסדר הזיהוי - והן בעדותו של המתלונן עצמו. אשר לטענה כי העדתו מחדש של העד אפשרית רק בסיום פרשת העדויות ולא באמצע - לא היתה כל פגיעה בהגנה ע"י כך שהעדות הנוספת נגבתה לפני סיום הראיות. אפילו היתה כאן סטיה מסדרי הדין הרי הענין פעל לטובת ההגנה שבשלב מוקדם של המשפט ידעה מה עדות בפי עד המדינה. מכל מקום משלא נגרם למערער עיוות דין אין זו עילה לביטול פסה"ד.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, קיסטר, עו"ד מ. אלוני למערערים, עו"ד גב' ר, סוכר למשיבה, 28.11.72).
ע.פ. 225/72 - צבי מזרחי ודני פניקובי נגד מדינת ישראל
*הרשעה בתקיפת שוטרים וחומרת העונש שני המערערים הורשעו בעבירות של תקיפת שוטרים ועל המערער הראשון הוטל עונש של שנה אחת מאסר ואילו על המערער השני מאסר של שנתיים. המערער השני ערער על ההרשעה והשניים מערערים על חומרת העונש, הערעור על ההרשעה נדחה מן הטעם
שהיו ראיות מספיקות כדי להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו ולמעשה לא באה לפני ביהמ"ש המחוזי כל ראיה או כל טענה אשר היה בהן כדי לעורר ספק של ממש במהימנותם של עדי התביעה. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי. לטענה שלפי האישומים לא היה צריך להביא את המערערים לדין בפני הרכב של שלושה שופטים אלא להרכב של שופט אחד - העונשים שהוטלו על המערערים לא חרגו ממסגרת העונשים ששופט דן יחיד מוסמך להטיל ואין פגם בכך שהועמדו לדין בפני הרכב של שלושה שופטים.
(בפני השופטים ויתקון, ח. כהן, קיסטר. עו"ד גרין למערער הראשון, המערער השני לעצמו, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 4.12.72).
ע.פ. 249/72 - חזן יהודה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת זנות המערער נמצא אשם בעבירת זנות, בכך שחי על רווחיה של אשתו ממעשי זנות, ההרשעה התבססה על החזקה שבחוק המורה, בין היתר, כי גבר הגר עם זונה חזקה עליו שהוא חי על רווחיה זולת אם הוכח היפוכו של דבר, בפני ביהמ"ש המחוזי היו ראיות מספיקות כי אכן גר המערער עם אשתו, וכי באותה תקופה עסקה בזנות, וכן כי המערער לא הצליח להזים את החזקה כי חי על רווחיה. לכל הקביעות האלה היה בסיס בחומר הראיות ואין להתערב בהן.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, מני. החלטה - השופט מני. עו"ד ח. קאזיס למערער, עו"ד גב' ז. לויצקי למשיבה. 14.12.72).
ע.פ. 17/72 - מנחם לב ורון זליקוביץ נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות אינוס ושוד וחומרת העונש שני המערערים הורשעו בביהמ"ש המחוזי בשימוש ברכב ללא רשות, שוד מזוין, החזקת כלי יריה ללא רשיון וחטיפה לשם קיום יחסי מין שלא כדין. המערער הראשון נדון ל- 6 שנות מאסר והמערער השני ל- 5 שנות מאסר והערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. המערערים הורשעו בעיקר על יסוד עדותם של אשה שעסקה בזנות ושל נהג מונית וביהמ"ש המחוזי שקל היטב את כל הטענות של המערערים הנוגעות להערכת המהימנות של העדים והגיע לידי מסקנה שניתן לסמוך על העדויות. אשר לחומרת העונש - בשים לב לחומרת העבירות אין עונשי המאסר מוגזמים.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט לנדוי, המערערים לעצמם, עו"ד גולדמן למשיבה. 10.12.72).
המ' 900/72 - הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה נגד יצחק דרורי ואח'
*העלאת סכום ערבון להבטחת הוצאות בערעור המבקשים הינם משיבים בערעור אזרחי בביהמ"ש העליון והם מבקשים להעלות את סכום הערבון שנקבע להבטחת הוצאות המבקשים בערעורם של המשיבים. בערעור האזרחי. בקשתם נדחתה. בקביעת סכום הערבון יש להתחשב בסכום התובענה בערעור, בסכום ההוצאות שנפסקו בביהמ"ש קמא, בהיקף החומר שיש להכינו לצורך הערעור ובמספר המשיבים ובעורכי הדין המייצגים אותם. אין לאמר כי התעריף המינימלי משמש הנחיה בלעדית בקביעת סכום הערבון. במקרה דנא אין להגדיל את סכום הערבון עד לתעריף המינימלי של לשכת עוה"ד.
ובפני: הרשם ברטוב. 11.12.72).
ע.א. 420/72 - פלונית נגד פלוני
*מזונות המערערת תבעה מזונות מהמשיב עבור חמשת הילדים הקטינים של המשיב הנמצאים עמה, ביהמ"ש המחוזי פסק לה מזונות חודשיים בסך 100 ל"י והערעור על כך נתקבל. למרות יכולתו המוגבלת של המשיב המרויח כ- 550 ל"י לחודש והעובדה שהוא מחזיק אתו בן
אחד, יש לחייבו לשלם למערערת סכום מזונות מינימלי של 400 ל"י לחודש כדי לספק את צרכיהם ההכרחיים.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד א. וינוצקי למערערת, המשיב לעצמו. 29.11.72).
ע.א. 15/72 - פלונית נגד פלוני
*מזונות ביולי 1968 החליט ביהמ"ש המחוזי בירושלים לחייב את המשיב בתשלום מזונות בסך 175 ל"י לחודש לבתו הקטינה הנמצאת עם אמם, בינואר 1971 ביקשה האם בשם הקטינה להעלות את סכום המזונות לסך 350 ל"י לחודש, האם עשתה חשבון הוצאות שנראה לביהמ"ש דלמטה מוגזם מאד והוא החליט להשאיר את הסכום החודשי של 175 בעינו, היות והיה נראה לו שגם היום עונה סכום זה על צרכי הילדה. הערעור על כך נתקבל. גם אם הגזימה האם בחשבון הוצאותיה לא היתה הצדקה להשארת הסכום של 175 ל"י שנקבע עוד בשבת 1968. מאז ועד היום חלה עליה ניכרת במחירים, האם עובדת כפקידה והילדה שהיא בת 6 זקוקה להשגחה בשעות שבין גמר הלימודים ושובה של האם אל ביתה. נאמר שבשעות אלו יכולה סבתא של הילדה מצד האם להשגיח עליה, ברם אין המשיב זכאי לשירותיה של הסבתא. לפיכך יש להעלות את סכום המזונות ל- 300 ל"י לחודש.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, עציוני, עו"ד מ, ינובסקי למערערת, עו"ד ברפי למשיב. 26.11.72).
ע.א. 208/72 - פלונית נגד פלוני
*מזונות המערערת הינה בת 12 ואמה, המייצגת אותה בהליכים אלה, ואביה המשיב אימצוה לבת. ההורים המאמצים נפרדו בגט פיטורין רהמערערת נשארה אצל האם. כאשר נפרדו במאי 1969 הסכים המשיב לשלם לבת מזונות זמניים של 200 ל"י לחודש. באוגוסט 1971 ביקש המשיב להקטין את סכום המזונות ל- 100 ל"י לחודש ואילו המערערת ביקשה להגדילם לסכום של 350 ל"י לחודש. המשיב טען לשינוי נסיבות בכך שבינתיים התחתן ואין לו אפשרות להקצות את הסכום הנ"ל לבת, ביהמ"ש המחוזי העמיד את סכום המזונות על 150 ל"י לחודש והערעור על כך נתקבל. בנסיבות הענין כאשר מצד אחד התחתן המשיב והוא צריך לפרנס את משפחתו השניה ומאידך בהתחשב בעליית המחירים הכללית, די בכך אם סכום המזונות ישאר 200 ל"י לחודש.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, קיסטר, החלטה - השופט לנדוי. עו"ד מ. פוש למערערת, המשיב לעצמו. 20.11.72).
ע.א. 68/72 - פלורנס קלאוזנר נגד עזבון המנוח צ'ארלס קלאוזנר ואח'
*מזונות המערערת היא אלמנתו של המנוח צ'ארלס קלאוזנר שנפטר בשנת 1971. המנוח היה תושב ישראל והמערערת הינה תושבת ארה"ב, בצוואתו הוציא המנוח את המערערת מכלל יורשיו וזו הגישה תביעה למזונות מן העזבון עבור התקופה שלאחר מות בעלה וכן תביעה עבור מזונות מיום פירודם של בני הזוג בשנת 1960 לפי פס"ד של בימ"ש בארה"ב ועד פטירת המנוח. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה וביהמ"ש העליון דחה את הערעור בגין המזונות עבור התקופה שלאחר הפטירה והחזיר את התיק לביהמ"ש לדין בענין המזונות עד לפטירה, לענין המזונות עבור התקופה שלאחר הפטירה הרי בהתאם לחוק הירושה אינה עומדת לאלמנה זכות למזונות מן העזבון אלא אם היא זקוקה למזונות. השאלה אם זקוק אדם למזונות או ויש לו משלו הינה שאלה מובהקת שבעובדה שבימ"ש שלערעור לא יתערב בה.
אשר לתביעת המזונות בתוקף פסה"ד - הבקשה הוגשה בדרך המרצה ולא בדרך האמורה בחוק אכיפת פסקי חוץ, ביהמ"ש המחוזי סבר על כן שהתביעה בגין פסה"ד לא
הוגשה כדין, ראה בה תביעת מזונות רגילה, הכיל עליה את דין התורה ודחה את התביעה. אין לקבל נימוק זה. ניתן לתבוע בביהמ"ש בישראל בתובענה רגילה עפ"י פסק חוץ כאילו יצר חבות חוזית ואין חובה ללכת בדרכי אכיפה דוקא. תביעה כזו שענינה זכותו של נושה מעזבונו של נפטר ניתן להגישה בצורה של המרצת פתיחה או בהמרצה אחרת. מכיון שפסק החוץ עשוי לשמש בידי המערערת עילה טובה לתביעה יש להחזיר את הדין לידי ביהמ"ש דלמטה שיתן דעתו לעילת תביעה זו ויפסוק בה.
(בפני השופטים: ויתקון, ח .כהן, קיסטר. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד חרותי למערערת, עו"ד דוידוביץ למשיב. 6.12.72).
ע.א. 709/71 - ברבן... בע"מ נגד יצחק בן שושן
*פיצויי נזיקין ערעורה של המערערת על חיובה בתשלום פיצויים למשיב עקב תאונת עבודה נדחה. הקביעה ששיטת העבודה היתה פסולה ומסוכנת ושהיה קשר סיבתי בין אותה שיטה ובין החבלה מבוססת על מימצאים עובדתיים ובממצאים כאלה אין ביהמ"ש שלערעור מתערב. אשר לערעור הנגדי של המשיב בדבר גובה הפיצויים - נקבעה למשיב נכות לצמיתות בשעור של %10 והיה זה קשה לקבוע מה הסכום הראוי שיש לפסוק לו כפיצוי עבור נכות זו, הן לגבי התקופה שלפני פסה"ד והן לגבי התקופה שלאחריו. ביהמ"ש דלמטה פסק למשיב סכום גלובלי עבור אובדן כושר השתכרות בעבר ובעתיד בסך 20,000 ל"י ואין לאמר שקביעה זו שהיא מטבעה בגדר אומדנה, היתה בלתי סבירה.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד הדסי למערערת, עו"ד א. רגירר למשיב. 1.12.72).
ע.פ. 223/72 - אשר עזרא נגד מדינת ישראל
*הרשעה באשמת השתתפות בקטטה
המערער הועמד לדין בפני בימ"ש השלום באשמת השתתפות בקטטה שלא כחוק ויחד עמו הועמד לדין אדם אחר שאתו התקוטט. בתחילת המשפט הודיע המערער שהוא מודה באשמה והורשע עפ"י הודאתו, בסוף הדיון זיכה השופט את הנאשם השני מאשמת השתתפות בקטטה. בערעור לפני ביהמ"ש המחוזי טען המערער כי מאחר שהנאשם השני זוכה מאשמת הקטטה, אי אפשר היה להרשיע אותו באותה אשמה, כי רק שניים אלה השתתפו בתקרית ואין אדם יכול להתקוטט עם עצמו, ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור וגם הערעור לביהמ"ש העליון נדחה. הכרעת הדין בנוגע לנאשם השני היתה, ללא נימוקים, אך ממהלך העדויות עולה שהלה זוכה היות ולדעת בימ"ש השלום פעל תוך התגוננות בפני המערער. אחד מיסודות העבירה של הקטטה הוא שההשתתפות בקטטה היתה "שלא כדין", ביחס לנאשם השני לא הוכח כפי הנראה היסוד הזה ומשום כך זוכה. זה לא מנע את הרשעת המערער עפ"י הודאתו כי לו לא עמדה הגנה דומה.
(בפני השופטים: לנדוי, ח, כהן, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד קנת למערער, עו"ד גולדמן למשיבה, 26.11.72).
בתוכן
*בג"צ 482/71 - .....................110 ─ הוצאת צוי גירוש─*בג"צ 433/72 - ..................110 ─ * זכיה במכרז על אף פגם טכני בהצעת הזוכה.─*ע.פ. 267/72 - ...................111 ─ * סיוע לעדות מתלוננת בעבירת אינוס.─*ע.פ. 293/72 - ..............................112 ─ * הרשעה, בהעדר הסבר של הנאשם לראיות התביעה─ * הרשעה המבוססת על עדות "שיטה".─*ע.א. 668/71 - .....113 ─ * תשלום פיצויי נזיקין לניזוק ולבטוח הלאומי. ─*ד.נ. 25/72 - עדות יחידה נגד עזבון.......................................114─*בג"צ 403/72 - ניכוי תקופת המעצר מגז"ד מאסר...............................114─*בג"צ 197/72 - הרכב מועצה דתית............................................114─*בר"ע 211/72 - דחיית בקשה עקב אי הופעה למשפט..............................115 ─*בג"צ 189/72 - מתן רשיון למועדון משחקים...................................115─*בג"צ 446/72 - הנמקת סירוב לקיים דיון משמעתי על ידי לשכת עוה"ד............115 ─*בג"צ 201/72 - החזרת חפץ שנתפש כראיה במשפט פלילי..........................115─*בג"צ 363/72 - סמכות ביה"ד הרבני..........................................116 ─*ע.פ. 190/72 - מתן אמון בעדות לצורך הרשעה ביריות..........................116─*ע.פ. 225/72 - הרשעה בתקיפת שוטרים וחומרת העונש...........................116─*ע.פ. 249/72 - הרשעה בעבירת זנות..........................................117 ─*ע.פ. 17/72 - הרשעה בעבירות אינוס ושוד וחומרת העונש......................117 ─*המ' 900/72 - העלאת סכום ערבון להבטחת הוצאות בערעור......................117 ─*ע.א. 420/72 - מזונות.....................................................117─*ע.א. 15/72 - מזונות.....................................................118 ─*ע.א. 208/72 - מזונות.....................................................118 ─*ע.א. 68/72 - מזונות.....................................................118─*ע.א. 709/71 - פיצויי נזיקין..............................................119 ─*ע.פ. 223/72 - הרשעה באשמת השתתפות בקטטה..................................119─
─