תקציר סביר כרך ח' חוברת 13

ע.א. 651/72 - צפורה פסטרנק נגד חברת יוסף לוי בע"מ ואח'

*התנאים העושים הסכם זמני במקרקעין להסכם מחייב.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה בת.א. 354/72 - הערעור נתקבל).

העובדות:
המערערת חתמה על אופציה למשיבים שלפיה יהיו הם זכאים תוך מועד מסוים, לרכוש ממנה חלקה מסוימת בתשלום כסף ושתי דירות בנות 3 חדרים בבנין שיקימו המשיבים על החלקה הנ"ל. בכתב האופציה לא היו תנאי תשלומים, לא היה מפרט של הדירות וכו'. תוך הזמן האמור הודיעו המשיבים למערערת על מימוש האופציה אך המערערת סירבה לחתום חוזה עם המשיבים. ביהמ"ש המחוזי נתן צו בצוע בעין נגד המערערת ומכאן הערעור.

החלטה - השופט מני:
יש לקבל את טענת המערערת כי מסמך האופציה שנחתם איננו הסכם מחייב מכיון שחסרים בו תנאים יסודיים שעליהם לא באה כל הסכמה ע"י הצדדים. במסמך לא נקבע כל מועד לתשלום מחיר החלקה, לא נקבעו המועדים להעברת החלקה ומסירת החזקה בדירות, לא נאמר על מי תחולנה הוצאות העברת הדירות, ומה מפרט הדירות וכיו"ב. כל אלה תנאים חשובים ועיקריים שהיו צריכים להקבע על דעת שני הצדדים ובהעדר קביעה כזו אין לאמר שנקשר הסכם מחייב בין הצדדים.

השופט עציוני מסכים ומוסיף:
אכן לא נקשר הסכם מחייב בהעדר פרטים חשובים באופציה ברם ואפילו היה קיים הסכם מחייב בין הצדדים לא היה מקום לתת צו ביצוע בעין, אמנם בעניני קרקעות היתה ההלכה פסוקה עוד לפני קביעת חוק החוזים, כי ביצוע בעין ניתן כדבר שבשגרה במה דברים אמורים? כאשר ביצועו של הצו איננו כרוך בקשיים הנובעים מאי בהירות ההתחייבויות.בעניננו הצו להעברת הקרקע כפי שנדרש ע"י המשיבים קשור קשר בל ינתק להתחייבות המשיבים למלא את המוטל עליהם ודבר זה איננו ברור דיו, בעיקר עקב אי פירוט תכנית הדירות.
גם סעיף 3 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מגביל צו אכיפה כאשר ביצוע הצו דורש מידה בלתי סבירה של פקוח מטעם ביהמ"ש או לשכת ההוצל"פ, בעניננו רשאית המשיבה להסתמך על סייג זה.

(בפני השופטים: מני, עציוני, י. כהן. עו"ד י. וינוגרד למערערת, עו"ד א. מקליס למשיבים, 7.2.74).

ע.פ. 558/73 - משה חקק נגד מדינת ישראל

*הגנת "הכרת" בביצוע עבירה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע (השופט אלקיים) בת.פ. 209/72 - הערעור נדחה).

העובדות:
על חשבון חוב שפלוני היה חייב למערער, קיבל המערער מאותו אדם שעונים אשר נגנבו בפריצה ביודעו שהשעונים היו גנובים. כמו כן נטל לביתו כמות נוספת של שעונים גנובים לשם שמירה, המערער נעצר והעיד במשטרה מי הם הפורצים שמסרו לו את השעונים. לאחר שהורשע בהחזקת הרכוש הגנוב הועמדו לדין שני הפורצים, המערער נקרא להעיד מטעם המדינה אך הוא
סירב להעיד נגד הנאשמים וטען שאלמונים מסרום לידו. המערער הועמד לדין באשמת עדות שקר והודה שעדותו היתה כוזבת אך התגונן בטענה של הכרח והעיד כי אלמונים איימו עליו שירצחו אותו אם יעיד נגד שני הנאשמים. גם אשתו העידה כי איימו עליה אם בעלה יעיד כאמור והוכח כי בעת משפטם של הפורצים פנה המערער פעמים אחדות למשטרה וביקש את הגנתה באשר מאיימים עליו ואילו המשטרה סירבה לתת לו הגנה. ביהמ"ש דחה את טענת ההגנה האמורה ועל כך הערעור.

החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן:
א. עבירה של שבועת שקר נמנית עם עבירות שלגביהן יכולה לעמוד לנאשם הגנת הכרח, ובתנאי שמדובר באיומים אשר נתנו יסוד סביר לחשוש שהתוצאה תהיה מיתה בו ברגע או חבלה חמורה אם לא יכנע לאיומים. אכן אין צורך שהאיום יהיה מידי ושיופעל בשעת עשיית המעשה אך צריך שלא יהיה רווח זמן העומד לרשותו של הנאשם בין האיום לבין עשיית המעשה באופן שהנאשם יכול היה לסכל את והמזימה ע"י פניה למשטרה. בעניננו פנה המערער למשטרה האולם אין זה ברור כלל שהמערער התייחס אל איומי הפורצים ברצינות כזו שהדבר הכניע את רצונו.
ב. כאשר נאשם מעלה טענת הגנה זו ע"י הבאת ראיות או ע"י חקירת עדי המדינה ומעמידה בדרך זו להכרעת ביהמ"ש, כי אז עפ"י ההלכה על התביעה להוכיח שלא היה הכרח שהצדיק את המעשה אשר בגינו מאשימים את הנאשם.
ג. מאחר שנטל השכנוע לסתור טענת הכרח מוטל על המדינה לא מן הנמנע שהספק בפועלם של האיומים והשפעתם על רצונו של המערער היה מחייב זיכויו, בכל זאת אין לזכות את המערער משום שאפילו פעל המערער מתוך הכרח הרי הוא בר עונשין באשר הביא במו ידיו את הצרה על ראשו ונתקיים בו התנאי האמור בסעיף 17 לפח"פ, שטענת הכרח לא תעמוד לנאשם אם העמיד את עצמו מרצונו הטוב במצב שבו נעשה כפות להכרח כזה. בהתקשרו מדעת עם אנשי העולם התחתון ופעולתו בשותפות איתם הביא המערער את עצמו למצב אשר כל מה שאירע לאחר מכן הינו המשך של אותה שותפות.
ד. אשר לעונש - הוטל על המערער עונש של שנה אחת מאסר בפועל וקנס בסכום 1500 ל"י ושנה מאסר על תנאי. העונש כשלעצמו איננו חמור מדי בהתחשב בחומרת העבירה, ברם משנדחה ביצוע העונש נקרא המערער למילואים, שירת בקוים הראשונים של החזית ועמד בסכנת נפשות. לאחר מה שעבר על המערער בימי המלחמה אין עוד צדוק להטיל עליו מאסר בפועל ועל כן תהיה כל תקופת המאסר על תנאי ואילו הקנס יועמד על סך 5000 ל"י.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, אשר. עו"ד אליאב למערער, עו"ד סיון למשיבה. 17.2.74).

בג"צ 301+323/73 - פלוני נגד פלונית ואח'

עתירה לבג"צ ב"חטיפת" ילד.
סמכויות בי"ד רבני בתביעה נגד תושב חוץ.
(התנגדות לצוים על תנאי - הצו על תנאי בבג"צ 301/73 בוטל והצו על תנאי בבג"צ 323/73 - נעשה להחלטי).

העובדות:
העותר והמשיבה הראשונה, שניהם יהודים, נישאו במדינת וירג'יניה שבארה"ב בשנת 1965.העותר הינו אזרח ותושב של ארה"ב והמשיבה הינה ישראלית שרכשה אזרחות של ארה"ב עקב נישואיה. הנישואין לא עלו יפה ובשנת 1972 עלתה האשה עם בנם הקטין. לאחר שהאשה כבר היתה בישראל הגיע גם הבעל ארצה לפי תעודת עולה ארעית. 9 ימים לפני הגיעו ארצה הגישה אשתו נגדו
שתי תביעות לביה"ד הרבני: אחת למזונות ואחת לצו עיכוב יציאה מן הארץ. צו העיכוב ניתן בהעדר העותר אך משנודע לו שהוצא צו עיכוב הצליח תוך מספר ימים לעזוב את הארץ ולחזור לארה"ב. מספר חודשים לאחר מכן הגישה האשה תביעות חדשות לביה"ד הרבני, האחת לעיכוב יציאת הבן מן הארץ והאחת למתן הצהרה שמעולם לא היו נישואין בין בני הזוג ושהיא מותרת לכל אדם פרט לכהן. בינתיים הגיש האב שתי עתירות: עתירה אחת של האביאס קורפוס בטענה שהאשה חטפה את הבן ועל כן דרש החזרתו של הקטין למשמרתו ועתירה השניה נגד סמכותו של ביה"ד הרבני לדון בתביעת המזונות ובתביעה להצהרה כי מעולם לא היו נישואין בין בני הזוג.

החלטה - השופט ויתקון:
א. בבג"צ 301/73 בענין "חטיפת" הקטין מארה"ב, הוברר כי האב סידר את סדרי הנסיעה של האשה והקטין לישראל, הוא מסר את החפצים להובלה ובא לנמל התעופה כדי להפרד מן האשה והבן והכל בהבנה מלאה. משום כך אין לאמר שהיתה חטיפה המצדיקה התערבותו של בג"צ, אם יש לאב תביעה להחזקת הילד עליו לפנות לביהמ"ש המחוזי או לביה"ד הדתי שבסמכותם תביעה מעין זו.
ב. אשר לעתירה בענין סמכות ביה"ד הרבני:
1. הבקשה להכריז על הנישואין כאילו לא נעשו מלכתחילה הינה ענין מובהק של נישואין. עפ"י חוק שיפוט בתי דין רבניים, עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים. כיון שלא נתמלאו התנאים האמורים, שסמכות ביה"ד מותנית בקיומם, אין ביה"ד הרבני יכול לדון בעניין זה.
2. אין לקבל את טענת האשה שאין הבעל צד נוגע בדבר כשמבקשים להכריז על בטלות נישואין. בעל או אשה הדורשים הכרזה על ביטול הנישואין הופכים את הצד השני מנשוי לבלתי נשוי ועל כן הצד השני הינו צד לתביעה.
3. תביעת המזונות, במידה שהיא נוגעת לקטין, אין לביה"ד הרבני סמכות לדון בה אלא בהסכמת הצדדים.
4. מזונות האשה - יכולה היא לתבוע בבי"ד רבני גם בניגוד לרצונו של הבעל. זאת באשר לסמכות השיפוט המקומית וחלוקת הסמכויות בין ביה"ד הרבני לבין ביהמ"ש. שונה הדבר ביחס לשאלת השיפוט מבחינת המשפט הבינלאומי הפרטי. לבעל לא נמסרה הזמנה לביה"ד בעת שהותו בארץ. מכיון שהאשה לא הראתה על מה יש להשתית סמכות ביה"ד נגד הבעל הנמצא בחו"ל, ואשר איננו תושב ישראל, אין לביה"ד הרבני סמכות לדון גם בענין זה.

(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. עו"ד מ. בילסקי לעותר, עו"ד מ. כספי למשיבים. 11.2.74).

ב.ר.ע. 173/73 - אהרון וקסלבאום נגד ד"ר זליג שרבור

*טענת חוסר סמכות מבחינת המשפט הבינלאומי המשיב הגיש תביעה נגד המבקש והלה ביקש לדחות את התביעה על הסף מחוסר סמכות מקומית מחמת שאיננו תושב הארץ. בקשתו נדחתה ובקשת הערעור על ההחלטה נדחתה. לענין כח השיפוט במובן הבינלאומי - ההזמנה לדין הומצאה למבקש בישראל ובכך נקנתה לביהמ"ש הסמכות במובן הבינלאומי. אשר לסמכות המקומית הרי היא קנויה
לביהמ"ש עפ"י תקנה 3 (א) (1) אם מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע מצוי בתחום שיפוטו. צריך שיהיה זה מקום מגוריו של הנתבע ולא מקום מגוריו הקבוע של הנתבע. המבקש שהוא אזרח צרפתי הגיע ארצה בשנת 1971 ומאז לא יצא את הארץ. העובדה שהעיסקה נעשתה בחו"ל בין הצדדים דבר אין לה עם סמכותו המקומית של ביהמ"ש. כמו כן אין חשיבות לעובדה שהמבקש נמצא בארץ עפ"י אשרת תייר, יתכן שבשעת הדיון בתובענה יתברר שאכן אין מקום מגוריו של המבקש בת"א ואז ידחה ביהמ"ש את התובענה, אך כאשר בא ענין הסמכות לפני שופט על דרך בקשה לדחייה על הסף ונמצא שיש לענין פנים לכאן ולכאן, רשאי השופט שלא לדחות את התביעה על הסף ולהניח לענין להתברר בדרך הרגילה.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד נ. אמיתי למבקש, עו"ד ר. שמיר למשיב. 5.2.74).

ב"ש 40/74 - מדינת ישראל נגד יוסף שניידר

*שחרור בערובה המשיב הואשם בנסיון לשדל חייל לגנוב נשק וכן בהחזקת חזיז שנמסר לידו ע"י החייל. ביהמ"ש המחוזי החליט לשחרר את המשיב בערובה והערר על כך נתקבל. המשיב שהיה מזכיר הליגה להגנה יהודית כבר הורשע בעבר בקשירת קשר לביצוע עבירה ונדון בין היתר גם למאסר על תנאי ועדיין זה תלוי ועומד נגדו, וכן הואשם בעבר בעבירת נסיון לייצא נשק באורח לא חוקי ושוחרר בערובה עד לבירור המשפט. האשמה של שידול חייל לגנוב נשק ממחסן צבאי הינה חמורה ובידי המדינה יש ראיה לכאורה נגד המשיב באישום זה. חומרת המעשה מחייבת את החזקת המשיב במעצר עד לבירור דינו.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ג. בך פרקליט המדינה למערערת, עו"ד ד. שילנסקי למשיב. 18.2.74).

ב"ש 17/74 - רימונד אזולאי נגד מדינת ישראל

*שחרור בערובה המבקש מואשם בקבלת יהלומים בשווי חצי מליון ל"י שנגנבו בלוד ומכירתם לאחר. המבקש נסע לאנגליה לצורך לימודים והוחזר ארצה במסגרת הליכי הסגרה שנמשכו כשלושהחודשים. ביהמ"ש המחוזי ציוה לעצור את המבקש עד לסיום ההליכים נגדו והערר על כך נדחה, העובדה שהמשפט שעמד להתחיל בחודש ינואר נדחה לחודש פברואר אין בה כדי להצדיק שינוי צו המעצר שהוצא נגד המבקש עד לסיום הליכים, עם זאת הזכיר מ"מ הנשיא כי ביהמ"ש שיתחיל לדון במשפטו של המבקש צריך לסיים את המשפט ולשמעו יום אחר יום. סדרים מינהליים אם נקבעו ואשר גורמים לכך שהשופט יהיה עסוק אין בהם להצדיק סטיה מהוראות החוק, המחייב שמיעת המשפט יום אחר יום עד גמירא.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד א. מלחי למבקש, עו"ד לרנר למשיבה. 29.1.74).

ב"ש 29/74 - מאיר כהנא נגד מדינת ישראל

*בקשה לביטול תנאי בשחרור בערובה העורר הואשם בביהמ"ש המחוזי בעבירות של נסיון לקשור קשר לביצוע פשע ופגיעה ביחסי חוץ ובשעתו שוחרר בערבות והותנה כי לא יצא לחו"ל עד לבירור משפטו. עתה ביקש המבקש לבטל את התנאי הנ"ל ובקשתו נדחתה. אכן עברו למעלה מ- 6 חודשים מאזודינו של העורר טרם נתברר אך זאת משום שהעורר חפץ בייצוגו של עו"ד פלוני דוקא והיה משרת במילואים. אשר לטענה כי חל שינוי במצב הענינים ועל כן יש לבדוק מחדש את התנאי שלא יעזוב את הארץ - הסיבה שנמנעה יציאת המבקש מהארץ היתה שלא יפגע
בארה"ב באורחים ובמבקרים מברית המועצות השוהים באותה מדינה, על רקע מניעת עליית יהודי רוסיה, בענין זה לא חל כל שינוי בנסיבות.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד מ. שכטר למבקש, עו"ד ג. בך פרקליט המדינה למשיבה. 5.2.74).

ב"ש 11/74 - שמואל גרסטל נגד דבורה אשכול ואח'

*העברת דיון המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה בביה"ד לשכירות ברמלה בגין נכס בנס ציונה השייך למשיבים והמוחזק ע"י המבקש. כח השיפוט לגבי נס ציונה נתון באופן מקביל לביהמ"ש ברמלה ולביהמ"ש ברחובות. המבקש ביקש להעביר את המשפט מרמלה לרחובות ובקשתו נדחתה, אומנם המרחק מנס ציונה לרמלה גדול יותר מזה שמנס ציונה לרחובות ועל כן היה מקום להעביר את הדין לרחובות. ברם המבקש הגיש את בקשתו באיחור וזה גרם לכך ששופט השלום ברמלה כבר היה צריך לדחות את הדיון מהמועד שנקבע לו עד שתשמע הבקשה להעברת הדיון לרחובות. על אף האיחור אולי היה מוקדם להעביר את הדיון לרחובות אילו ב"כ המבקשים היה מפרט מי הם העדים אשר בתצהירו נאמר כי הם אנשים מבוגרים שיתקשו להגיע לרמלה, על מה יעידו ומה גילם, אך זאת לא נעשה.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד צ. מנור למבקש, עו"ד מ. בלוזר למשיבים. 12.2.74).

המ' 998/72 - מרדכי מנדלסון ואח' נגד מדינת ישראל

*הטלת תשלום כפל אגרה בעבירת בניה ללא רשיון המבקש הוא מנהלה של החברה המבקשת, השניים הובאו לדין בפני בימ"ש השלום בעבירה על חוק התכנון והבניה בכך שביצעו עבודות וסטו במידה ניכרת מתנאי ההיתר שניתן להם. בימ"ש השלום הטיל, בין היתר, תשלום כפל אגרה על כל אחד משני המבקשים. ביהמ"ש המחוזי ביטל את כפל האגרה שהוטל על המבקשים, באשר ההיתר ניתן במקורו לחברה והתשלום שהגיע עבור הסטיה מהתכנית המקורית, אילו נתבקש היתר לכך, היה אף הוא חל על החברה, ואין לחייב בכפל אגרה אלא את מי שהיה חייב באגרה גופה. עתה מערערת החברה בפני ביהמ"ש העליון על כך שהיא חוייבה בתשלום כפל אגרה וטענתה שהיא שילמה את האגרה הנדונה לפני שנגזר הדין ע"י בימ"ש השלום. ערעורה של החברה נתקבל. עפ"י סעיף 218 לחוק התכנון והבניה רשאי ביהמ"ש לחייב את הנשפט לשלם את האגרה ותשלום נוסף בגובה האגרה. מאחר שהאגרה שולמה לפני מתן גזר הדין לא יכול היה השופט לחייב את החברה בתשלום האגרה הנדונה וכיון שכך גם לא ניתן לחייב את החברה בתשלום כפל האגרה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, אשר. עו"ד קנת למבקשים, עו"ד סיון למשיבה. 16.1.74).

בג"צ 38/74 - לאון לוי ואח' נגד משרד הבטחון ואח'

*הענקת רשיון מכירת כרטיסי עינוגים המנוח מרקו תורג'מן היה נכה ובעל רשיון למכור כרטיסי עינוגים לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. המנוח התקשר בשנת 1966 עם העותרים בהסכם שלפיו ניהלו הם את העסק תמורת סכום כסף ששילמו למנוח במזומנים מראש, לאחר שהמנוח נפטר בקשו העותרים לחדש להם את הרשיון לניהול העסק, בקשתם נדחתה והעתירה על כך נדחתה. בלא להכנס לשאלה אם כאשר המנוח היה חי רשאי היה להעביר להם את הטיפול בעסק, הרי לאחר מותו ודאי שאין לעותרים כל זכות לדרוש מהמשיבים שיתנו לו רשיון, שכן רשיונות כאלה מוענקים לנכים בלבד. אם נגרמו לעותרים נזקים כלשהם בגין ההסכם
עם המנוח שהופסק לפני זמנו חייבים הם למצוא את סעדם בבימ"ש אחר אם יש להם סעד כלשהו.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, אשר. עו"ד ש. כהן-צידון לעותרים. 4.2.74).

בג"צ 19/74 - פלונית נגד הרבנים הראשיים בישראל ואח'

*טענת פגמים בדיון בבי"ד רבני העותרת מתדיינת עם בעלה בבתי הדין הרבניים זה עידן ועידנים ולבסוף פסק ביה"ד הרבני שעל הצדדים להפרד בגט פיטורין ומאחר שהעותרת מסרבת לקבל גיטה החליט ביה"ד הרבני האיזורי לתת לבעלה היתר לשאת אשה על אשתו. עתה מבקשת העותרת צו נגד הרבנים הראשיים שימנעו מלתת אישור להיתר הנישואין לבעל. העתירה נדחתה. הלכה פסוקה היא שהמבקש סעד מבג"צ צריך להזדרז ולהביא את עתירתו מיד לאחר שקרתה הפגיעה בזכויותיו ובעניננו טענת העותרת בדבר פגמים בדיונים בפני ביה"ד הרבני, הפוגעיםבכללי הצדק הטבעי, אירעו לפני זמן רב והעותרת עצמה, ע"י התנהגותה השלימה עם סטיות אלה ואין להתדיין על כך עתה. אשר להיתר הנישואין ע"י הרבנים הראשיים - סובר השופט ח. כהן שאין לרבנים הראשיים סמכות לאשר היתרי נישואין ביגמיים, ברם מכיון שנשאר בדעתו זו במיעוט בעבר, ובענין קביעת סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות, דין הוא שביהמ"ש ילך אחר הרוב ולא יבטל את פסקיו הקודמים, הרי שיש לדחות העתירה.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, אשר. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א. הופרט לעותרת, 4.2.74).

בג"צ 7/74 - מכבש ירושלים ... בע"מ נגד עירית ירושלים ואח'

*ביטול מכרז כאשר ההצעה הזולה ביותר עולה בהרבה על האומדן המוקדם המשיבה פרסמה מכרז לבניית בי"ס וגן ילדים בירושלים והוגשו שלוש הצעות שבהן הזולה ביותר היתה בסך כ- 2,2 מליון ל"י. אחריה באה הצעת העותרת 2,7 מליון ל"י וכו'. ההצעה הזולה ביותר נפסלה באשר המציעה לא היתה רשומה בספר הקבלנים ואז החליטה ועדת המכרזים לבטל את המכרז, מן הטעם שהצעת העותרת עולה בלמעלה מחצי מליון ל"י על ההצעה הזולה ביותר ועל אומדן העיריה. העתירה נגד החלטה זו נדחתה. עפ"י תקנות העיריות בדבר מכרזים תמליץ ועדת המכרזים על ההצעה הזולה ביותר ובלבד שהמחירים המוצעים הם הוגנים ובהתחשב עם האומדן שנמסר לפני הוצאת המכרז. מתקנה זו ברור שועדת המכרזים היתה רשאית להתחשב באומדן המוקדם ואין לאמר שההפרש של חצי מליון ל"י, המהווה 22 אחוז מן האומדן הוא הפרש כה קטן שלא היה שיקול דעת לעיריה לסרב לקבל את ההצעה.

(בפני השופטים: קיסטר, עציוני, אשר,. עו"ד תוסיה כהן לעותר. 27.1.74).

בג"צ 23/74 - פלוני נגד ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה ואח'

*עיכוב נישואין ע"י בי"ד רבני ימים ספורים לפני נישואיו של העותר נמסר לו כי ביה"ד הרבני האיזורי בחיפה הוציא צו שלא בנוכחותו, אשר על פיו מעכבים את הנישואין עד לבירור תביעת צעירה שהוגשה לביה"ד. העתירה נגד החלטת ביה"ד הרבני נדחתה. עיכוב עריכת נישואין, כמותו כעריכת נישואין וקביעת מועד לנישואין, מהוים ענין מובהק של נישואין שבסמכותו הייחודית של בי"ד רבני. בג"צ לא יתערב בשיקול דעתו של ביה"ד הרבני ולא יהרהר אחר מידותיו בהחליטו אם ולמתי לקבוע או לדחות מועד לעריכת נישואין.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר. עציוני. עו"ד אביבי לעותר. 22.1.74).

בה"נ 20/72 - פלונית נגד פלוני

*שיפוט בענין התרת נישואין הצדדים הגישו לביהמ"ש העליון בקשה לקביעת שיפוט בענין התרת נישואין מכח סעיף 1 לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), ונימוקיהם - שהמבקשת הינה יהודיה והמשיבה הנו בן הדת האורטודוכסית. כדי לקבוע את מקום השיפוט הורה מ"מ הנשיא על פניה אל בתי הדין הנוגעים בדבר לשם קבלת חוות דעתם כאמור בסעיף 2 (א) לחוק הנ"ל, היינו כיצד יפסקו אותם בתי הדין, אם וכאשר הענין יובא בפניהם, ביה"ד שליד הפטריארכיה היונית אורטודוקסית נתן את חוות דעתו כמבוקש ואילו חוות דעתו של ביה"ד הרבני הגדול קובעת כי אם יתברר שאכן המבקשת הינה יהודיה והמשיב לא יהודי יכריז ביה"ד על הנישואין כבטלים מעיקרם, ואילו אם לא תאומת טענה זו יחליט ביה"ד אם יש צורך בגט. מ"מ הנשיא החליט להעניק את סמכות השיפוט לביה"ד הרבני. מ"מ הנשיא העיר אגב כך כי בהליך המוקדם של מתן חוות דעת לפי סעיף 2 לחוק הנ"ל, על ביה"ד לקבל כודאי את העובדות המובאות בפניו, היינו מי מהצדדים הוא יהודי ומי אינו יהודי ולפי זה לתת חוות דעת כיצד יפסוק אם הענין יובא לפניו. רק כאשר הענין יובא לפניו ידון ביה"ד לגופו של ענין ויבדוק אם אכן העובדות, כפי שהוצהר עליהן נכונות הן.

(בפני: מ"מ הנשיא זוסמן. 23.1.74).

ע.פ. 464/73 - מדינת ישראל נגד צבי ויסקובסקי

*קולת העונש (מעילה ע"י פקיד בנק) המשיב היה פקיד בכיר במחלקה של אחד הבנקים הגדולים בארץ, מעל באימון שנתנו בו ושלח ידו בכספי הבנק ועשה מעשי זיופים והשמדות שיקים על מנת לכסות על גניבותיו, העבירות נמשכו כשנתיים ונסתכמו ב- 15,000 ל"י. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המשיב עונש של שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 3,000 ל"י. הערעור על קולת העונש נתקבל. אכן המשיב החזיר את כל הכספים שנטל שלא כדין, הוא אב לשלושה ילדים קטנים אשר הגדול בהם נפצע קשות בדליקה שאחזה בבית ספרו ונסיבות אלה ראויות היו להלקח בחשבון להמתקת דינו של המשיב. ברם אין בכל הנסיבות האלה כדי לפטור את המשיב מעונש מאסר של ממש. פקידי בנקים מצווים להקפיד הקפדה יתירה על נקיון כפיהם וכל סטיה מדרך הישר צריכה לגרור ענישה חמורה ביותר. לנוכח נסיבות הענין הוטל על המשיב עונש של מאסר שנה אחת וקנס בסך 10,000 ל"י.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד ל. סיון למערערת, עו"ד ד. מקרין למשיב. 7.2.74).

ע.פ. 14/74 - אברהם ולך נגד מדינת ישראל

*הטלת עונש מאסר כשעבר זמן רב מביצוע העבירה המערער שימש גזבר מועצה מקומית והורשע בעבירות של זיוף מסמכים וקבלת כסף בנסיבות מחמירות תוך כדי מעילה באימון. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של מאסר שנה אחת והערעור על חומרת העונש נתקבל. אכן העונש איננו חמור ואולם העבירות נעברו בשנים 1966 עד 1968 והן נתגלו בתחילת 1972. עברה שנה שלימה עד שהוגש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי וגזר הדין ניתן רק בדצמבר 1973. אפילו ראוי אדם למאסר על עבירותיו כמו בעניננו, אין כולאים אותו עוד לאחר עבור שנים כה רבות. ההגנה על שלום הציבור אינה מחייבת כליאתו של אדם בשל עבירה נגד רכוש, כשמשך חמש שנים ויותר מאז עבר את עבירותיו חי הנאשם חיי אזרח תקינים, והוכיח שאינה צפויה ממנו סכנה לשלום הציבור. על כן הומר עונש המאסר בתשלום קנס של 10,000 ל"י.

(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, אשר. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד מ. פז למערער, עו"ד ר. סוכר למשיבה. 4.2.74).

ע.פ. 493/73 - גומעה חסן חטיב נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (חבלה חמורה) המערער ביקש ידה של צעירה בת דודו וזו סירבה להנשא לו. כשעמדה להנשא לאדם אחר, שלא מקרובי המשפחה, תקף אותה המערער, חתך בסכין את פניה על מנת להשחיתם וכן דקר אותה בידיה. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 6 שנים מאסר והפעיל במצטבר עונש של שנה וחצי מאסר על תנאי. הערעור על חומרת העונש נדחה. אכן עונש של שש שנים מאסר הוא מן החמורים שהוטלו עד כה בשל עבירה כזו שעונשה המירבי 7 שנות מאסר, ברם לנוכח האכזריות שבמעשה, שכוונתו היתה להפוך אשה צעירה לנכה, וכן עברו של המערער שהוא בעל 9 הרשעות קודמות ובהן אחדות שהן עבירות דומות, אין להקל בעונשו.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד חטיב למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 4.2.74).

ע.פ. 305/73 - דני גולשטיין נגד מדינת ישראל

*הרשעה בתקיפה המערער והמתלונן היו שותפים במשאית ובאחד הערבים ניגש המתלונן לביתו של המערער לסידור חשבון, התפתחה קטטה שבתוצאתה היכה המערער באגרופו בפניו של המתלונן ושבר את עצם אפו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בגרימת חבלה חמורה והערעור על ההרשעה נדחה, בין אם נכונה גירסת המתלונן שהמערער התקיף אותו ללא כל מעשה אלימות מצידו, ובין אם נכונה טענת המערער שדרש מן המתלונן לעזוב את דירתו ומשסירב הפך למשיג גבול, אין לבטל את הרשעתו של המערער. גם אם רשאי היה להשתמש בכח כדי לגרש את המתלונן מביתו הרי הכח צריך להיות סביר. מכה חזקה באגרוף בפניו של המתלונן היתה אולי עשויה להיות מוצדקת אילו המערער תקף תחילה את המתלונן בצורה דומה, אך עדותו של המערער שאכן כך היה לא נתקבלה ע"י ביהמ"ש. נמצא שככל שתרם המתלונן בהתנהגותו לתקרית לא היה צידוק לשימוש בכח במידה שבה השתמש המערער.

(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, אשר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ברגמן למערער, עו"ד נתן למשיבה. 5.2.74).

ע.פ. 584/73 - אדוארד ורדיע מארינה נגד מדינת ישראל

*חומרת העונש (גניבה ע"י פקיד)

המערער היה עובד אוטוקרס בחיפה, ותפקידו היה להסיע את מכוניות המפעל לתחנת דלק לקנות בנזין. המערער קשר קשר עם עובדי תחנת דלק באופן שחייבו את חשבון המעביד במחיר הבנזין ולמעשה לקחו פחות בנזין והתחלקו בתמורה. כמו כן גנב מהמפעל חלקי מכוניות שונים שערכם מסתכם ב- 1600 ל"י. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער עונש של 30 חודשי מאסר והערעור על חומרת העונש נתקבל. שווי הגניבה היה קטן יחסית, רוב החפצים הגנובים הוחזרו ואף מחיר הבנזין הוחזר. נראה שבנסיבות אלה העונש הוא חמור מדי ודי בכך אם מחצית מתוך העונש יהיה מאסר בפועל והמחצית השניה מאסר על תנאי.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, מני. עו"ד ענבר למערער, עו"ד ע. סיון למשיבה. 7.2.74).

ע.פ. 173/73 - חגי שיגא נגד מדינת ישראל

*הרשעה ברצח וכשרות הודאה המערער היה מאושפז פעמים רבות בגלל מחלת נפש, ובאחד הימים בא לביתו ובאותו לילה נרצחה באותו בית אשה. כמסתבר היתה האשה מקיימת יחסים עם המערער וזאת
עשו גם באותו ערב ותוך כדי כך אמרה המנוחה למערער "משוגע" ואז דקר המערער את המנוחה, חנק אותה בחוט טלפון ולאחר מכן שפך עליה חומר הדברה דליק והדליק אותו. תחילה טען המערער שהוא לא ביצע את הרצח אך לאחר מכן מסר שתי הודאות. הסנגוריה טענה כי ההודאות הוצאו ממנו בלחץ ולאחר משפט זוטא נדחתה טענת הסנגוריה וביהמ"ש קיבל את ההודאות והרשיע את המערער על פיהן. הערעור על כך נדחה. לשאלה אם המערער אחראי למעשיו היו עדויות רפואיות כי אכן אחראי הוא למעשיו. לענין קבלת ההודאות מפי המערער, ברור כי קציני המשטרה לא הזהירו את המערער כדין וגבו את ההודאות ללא אזהרה. אכן, העדר אזהרה אינו פוסל את קבילות ההודאה ,ואולם מתן אזהרה או העדרה הוא אחד הגורמים שבתי המשפט מביאים בחשבון בשקלם קבילותה של הודאה ומשקלה ומה גם באדם שלקה במחלת נפש והיה חשוד בעבירה חמורה. אעפ"כ ניתן היה לקבל כראיה הודאות אלה. כאשר נערך משפט זוטא כדי לקבוע אם לקבל את ההוראות לא התנגדה ההגנה לקבלת ההודאות בשל חוסר אזהרה אלא טענה שכפו על המערער למסור את ההודאות וטענה זו נתבדתה. את "הדבר מה" הנוסף הדרוש להודאת המערער מצא ביהמ"ש בכך שעל בגדי המערער נמצאו סימנים של אותו חומר הדברה דליק שגרם לשריפה בדירת המנוחה. אשר לטענת קנטור - דברי עלבון שהתבטאו במילה "משוגע" אינם יכולים לעלות לכדי קנטור עפ"י החוק הואיל והריגתו של אדם איננה תגובה סבירה על עלבון שכזה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, עציוני. עו"ד שמעוני חיים למערער, עו"ד ביניש למשיבה. 4.2.74) .

=ע.פ. 336/73 - עבדל רחים נצראת נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח, כשרות הודאה וטענת קינטור המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי ברצח אחותו, ההרשעה התבססה על הודאתו של המערער והערעור על ההרשעה נדחה. אין לאמר שההוראות הוצאו מפי המערער ב,ניגוד לרצונו אם כי תחילה הכחיש המערער את ביצוע המעשה ורק לאחר חקירות שנמשכו כמה ימים מסר את הודאתו. החוקרים לא נהגו נכון כאשר לא רשמו בתרשומת פרטים על שיחותיהם המרובות עם המערער. ברם עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לגרוע מקבילות ההודאה שנמסרה לחוקרים בסופה של החקירה, אם אמנם נמסרה להם מרצונו של האסיר, וביהמ"ש קבע כל היא נמסרה מרצונו של האסיר, גם העובדה שיחד עם המערער נעצרו בני ביתו האחרים של המערער, כולל אשתו שהיתה בהריון, עד שהמערער מסר את הודאתו, אין בה בלבד כדי לשלול את רצונו הטוב והחופשי של המערער להודות במעשה. לדברי המערער הרג את המנוחה לאחר שהרגיזה אותו באמרה לו "זה לא ענינך" ברם דברים אלה אינם מהוים קנטור במובן החוק. אין קנטור אלא מה שמקנטר את האיש הסביר בנסיבות רגילות ולפי מבחן זה ברור שאין בהתחצפות כלפי האח, כאמור, משום קנטור כל עיקר.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד קאזיס למערער, עו"ד מ. ברנשטיין למשיבה. 11.2.74).

ע.פ. 649/73 - סבח ציפורה נגד מדינת ישראל

*הוצאת כספים באיום המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירה לפי סעיף 12 (א) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות מרמה סחיטה ועושק) ונדון ל- 18 חודשי מאסר וכן הופעל נגדו במצטבר מאסר על תנאי של שנתיים שהיה מותנה בביצוע עבירה שהיא פשע. הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל. בהתאם לעדותו של המתלונן תפש אותו המערער בגרונו ודרש ממנו כסף ומשענה לו שאין לו כסף, תפש המערער תיק של המתלונן ובו מטבעות קטנות
וגנב כ- 30 ל"י. סעיף 12 (א) מחולק לשניים: הרישא מדברת בעוון והסיפא בעבירה של פשע. בעוד שהרישא קובעת מאסר שלוש שנים על המאיים בפגיעה, קובעת הסיפא מאסר של 9 שנים אם נעשה מעשה או מחדל בעקב איום כאמור. כאן נעשה מעשה בכך שהמערער נטל את המטבעות ואין לקבל את טענת המערער כי המעשה שעליו מדובר צריך להיות מעשהו של אדם שאיימו עליו למעט מעשהו של האדם המאיים. די בכך שהיה איום שבתוצאתו נעשה מעשה, גם אם המעשה נעשה ע"י המאיים תוך כדי איום. ברם לכתחילה לא היה מקום להאשים את המערער בעבירה לפי סעיף 12 הנ"ל שכן המערער כלל לא איים על המתלונן אלא מיד תפש אותו בגרונו ודרש את הכסף. הרי זו עבירה לפי סעיף 228 לפח"פ. לענין חומרת העונש - למערער אמנם רשימה ארוכה של הרשעות קודמות, אך בהתחשבבנסיבות האחרות ובסכום הפעוט שנטל מהמתלונן די בכך אם מתוך 18 חודשי המאסר תהיה שנה אחת חופפת את המאסר על תנאי שהופעל ,וששה חודשים יהיו מצטברים.

(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ש. גילפז למערער, עו"ד ד. גורני למשיבה. 6.2.74).

ע.א. 200/73 - גרינבום צבי נגד פקיד השומה ת"א

*חישוב אחיד של מס הכנסה לבני זוג המערער עובד כמנהל של חברה א' ואשתו עובדת כמנהלת של חברה ב', הראשון מקבל את המשכורת מחברה א' והאשה מחברה ב'. רוב מניות חברה ב' בידי האשה ובחברה א' יש לחברה ב' %25 מן המניות, פקיד השומה החליט לערוך לבני הזוג חישוב אחד לצורך מס הכנסה, ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת פקיד השומה והערעור על כך נדחה. אין לעשות חישוב נפרד בגין הכנסות הבעל והאשה כאשר הכנסת בן הזוג האחד באה ממקור הכנסה שאיננו בלתי תלוי במקור ההכנסה של בן הזוג השני. לפי סעיף 66 לפקודת מס הכנסה לא יראו הכנסת בן הזוג האחד כאילו באה ממקור בלתי תלוי אם היא באה בין השארמחברה אשר בה יש לבן הזוג השני, במישרין או בעקיפין, זכות בהנהלה או %10 מזכויות ההצבעה. כאן אין אמנם לאשה באופן ישיר מניות, אך יש לה בעקיפין מניות, בכך שחברה ב', שבה היא בעלת רוב המניות, מחזיקה %25 של המניות של חברה א' שממנה מקבל הבעל את משכורתו.

(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, אשר. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד ב. פוטשבוצקי למערער. 11.2.74).

ע.א. 732/72 - צבי דינרי נגד חמתי ללוידס לונדון

*פירוש פוליסת בטוח המערער היה מבוטח נגד תאונות אישיות ואחד מסעיפי הפוליסה כלל נזק הנובע מנסיעה, המערער עצר את מכוניתו בתחנת דלק ובעומדו מחוץ למכונית בעת מילוי הדלק פרצה שריפה שגרמה לו לכוויות. בימ"ש השלום קבע כי הפוליסה מכסה ואת הנזק, ביהמ"ש המחוזי פסק כי הפוליסה איננה מכסה את הנזק והערעור על כך נתקבל. כאשר באים לפרש מסמך המתפרש לכאן ולכאן יש לאמץ את הפירוש ההגיוני המתקבל על דעתו של כל אדם סביר. בעניננו אדם סביר היה רואה את פירוש הסעיף בפוליסה כמכסה גם הנזק הנגרם כאשר נהג המכונית יוצא מן המכונית על מנת למלא דלק במכונית. אולם אפילו לא היה מקום לפרש את המונח "נסיעה" באופן רחב, אלא היה ספק מי משני הפירושים הוא הנכון, צריך היה להגיע לאותה תוצאה שכן בהתקיים ספקות בקשר לניסוח מסמך יש לפרשו נגד המנסח וכאן חברת הביטוח היא שנסחה את פוליסת הביטוח.