ע.א. 584/72 - מרדכי ציפלוביץ נגד נתן קפלן
*הגדרת סכסוך בשטר בוררות והשפעתה על סמכויות הבורר.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט חריש) בהמ' 3390/71 - הערעור נדחה).
העובדות:
המערער וחברה פרטית שהמשיב שולט בה התאגדו לחברה כדי להקים בנין. המשיב הינו קבלן בנין, הצדדים ניהלו את החברה וקיבלו שכר מנהלים, כיון שהמשיב מילא גם תפקיד מנהל עבודה של עבודות הבניה דרש לעצמו תשלום בנוסף לשכר המנהלים. הצדדים מסרו את הסכסוך להכרעת בורר ועל שטר הבוררות חתמו כי "מצהירים בזה שאנו שותפים.,. ושפרץ ביננו סכסוך שותפים". הבורר שמע את טענות באי כח הצדדים, לא ניהל פרוטקול ולא שמע ראיות באשר בעלי הדין לא בקשו זאת, ונתן פסק שבו חייב אישית את המערער לשלם למשיב מחצית השכר שמגיע לו בעד עבודתו כמנהל עבודה. המערער פנה לביהמ"ש המחוזי בבקשה לבטל את הפסק, בקשתו נדחתה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. לענין היריבות - בדרך כלל תביעה כספית בעד עבודה שנעשתה עבור חברה צריכה לבוא נגד החברה ולא נגד אחד ממנהליה או מבעלי מניותיה באופן אישי. אבל במקרה דנא ענין לנו בחברה פרטית השייכת לשני אנשים אשר מבחינה מעשית ראו את עצמם שותפים לעסק ואת הסכסוך בדבר תשלום שכר עבודה ראו כסכסוך שנפל ביניהם כשותפים ונתנו לדעתם זו ביטוי מפורט בשטר הבוררות. במידה שהדבר נוגע לבורר הרי הוא פועל לפי תוכנו ומהותו של שטר הבוררות ובנוגע להיקף סמכותו אין לו אלא מה שעיניו רואות בו. הצדדים ראו את הסכסוך שביניהם כסכסוך בין שותפים, ובתור שכזה מסרוהו לבורר בהתאם לשטר הבוררות ולכן אין לאמר שהבורר חרג מסמכותו.
ב. על הבוררות דנא חל חוק הבוררות אשר לפיו יפעל הבורר בדרך הנראית לו כמועילה ביותר. ניהול פרוטקול הוא ענין מובהק של סדר דין והבורר אינו חייב לנהל פרוטקול אם כי בדרך כלל רצוי שיעשה כן.
ג. לענין שמיעת ראיות - אכן, אי מתן הזדמנות לבעל דין להשמיע טענותיו וראיותיו מהווה עילה לביטול פסק בוררות, אך כאן לא בקשו להביא ראיות ואין זו מחובתו של הבורר לבקש ראיות.
(בפני השופטים: ברנזון,מני, קיסטר. עו"ד ירון למערער, עו"ד ח. מ. בסוק למשיב. 13.9.73).
ע.א. 723/72 - פלוני נגד פלוני
*מהות המזונות לקטין "מרדן" המסרב להמצא אצל אביו.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת שמיר) בתיק מ.א. 53/72 - הערעור נדחה ברוב דעות השופטים לנדוי, ברנזון נגד דעתו החולקת של השופט ח. כהן).
העובדות:
המערער הינו אביו של המשיב שהוא ילד בן 10 הנמצא אצל אמו. היה פס"ד של ביה"ד הרבני שלפיו הילד צריך להיות עם אביו אך הילד מסרב לעבור אל אביו, ובקשתו של האב להעביר את הילד בכח אליו נדחתה בשעתו ע"י ביהמ"ש. בענין שלפנינו דרש הילד מזונות מאביו וביהמ"ש המחוזי קבע את הסכום הכולל הדרוש למזונות הילד בסך 600 ל"י לחודש ומזה הטיל על האב סך 250 ל"י לחודש. בעשותו כן הלך בעקבות ע.א. 425/68. האב טוען בערעורו כי לפי מה שהוסבר באותו פס"ד אין האב חייב לזון בן מרדן המתנכר לאביו לפי רמת החיים שהאם רוצה לקבוע עבורו,אלא חובת האב היא מדיני צדקה להשלים את מזונות הבן בצמצום כדי שלא יסבול מחסור.
החלטה - השופט לנדוי (דעת הרוב):
א. אמנם, אין לקבל טענת האב כי הנו פטור לגמרי ממזונות הילד מפני שבפועל מקבל
הילד מה שדרוש לו. האם עובדת כפקידה ויחד עם הילד היא נמצאת בבית הוריה. חובת האב להשתתף בהוצאות הילד, ולו רק מדין צדקה, קודמת לחובת הורי הילד לתת לו דיור ומזון חינם. אולם הסכום החודשי של 600 ל"י למזונות הוא מעל לאותה רמה צנועה שבה האב חייב במקרה כגון דא להשתתף במזונות. אי לכך יש להעמיד את הסכום החודשי על 400 ל"י ומתוכו לחייב את האב להשתתף בסך 150 ל"י.
ב. ביהמ"ש חייב את האב בתשלומים למפרע מהיום שהפסיק לשלם מזונות הילד ולא מיום הגשת התביעה. צודק המערער שניתן לחייבו רק מיום הגשת התביעה, הילד לא סבל מחסור עד להגשת התביעה ועל כן לו אין תביעה נגד אביו ביחס לעבר. האם וההורים לא דרשו החזרת הוצאות שהוציאו על הילד בעבר וספק רב אם היו יכולים לעשות כן.
השופט ח. כהן (דעת מיעוט):
השאלה של המצאות הילד והיותו "מרדן" נדונה במספר פסקי דין והעובדה שהילד איננו נוהג עפ"י הסכם של ההורים שאושר ע"י ביה"ד הרבני אינה צריכה להפקיר אותו. אין לגרוע מחיוב האב לזון ילדיו רק משום שאין הם אצלו אפילו בניגוד לפס"ד. בכל עניני קטינים קובעת טובת הקטין בלבד וטובתו היא שלא יגרע ממזונותיו. אין להעניש את הקטין ע"י הורדת מכסת מזונותיו מן הרמה שהיה רגיל בה, והמתבקשת ממעמד הוריו, עד כדי שלא יסבול חרפת רעב בלבד. אי לכך יש להשאיר את רמת ההוצאות על 600 ל"י.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, ח. כהן. המערער לעצמו, עו"ד וינגרטן למשיב. 12.9.73).
ע.א. 560/72 - חנא נימר חאזן ואח' נגד שוקרי נג'יב חאזן
*נטילת חלק" בעריכת צוואה ע"י המוטב.
* פסיקת הוצאות.
(ערעור וערעור שכנגד על פס"ד ביהמ"ש המחוזי (השופט שאל) בתיק קיום צוואה 112/70 - הערעורים נדחו).
העובדות:
המנוח, ד"ר חאזן, ערך צוואה שבה ציווה את כל רכושו למשיב. המנוח היה ישיש. ערירי וחי אצל המשיב, אך את הצוואה ערך בהיותו בבית חולים. הצוואה נערכה בארבעה שלבים: תחילה הזמין המשיב את עוה"ד אל המנוח בביה"ח ובנוכחותו של המשיב אמר המנוח לעוה"ד לערוך צוואה שבה יצווה את כל רכושו למשיב. בקור שני ערך עוה"ד אצל המנוח בביה"ח כאשר המשיב היה בחו"ל ובאותו מעמד ביקש המנוח להוסיף לצוואה את הנימוק שהוא מצווה את כל רכושו למשיב באשר הלה תמך ויתמוך בו עד לפטירתו. שוב ביקר עוה"ד אצל המנוח כאשר הצוואה כתובה בערבית, לפי בקשת המנוח, יחד עם עו"ד נוסף שקרא בפניו את הצוואה ואז חתם המנוח על הצוואה. באותו מעמד נכח המשיב. בפעם הרביעית, בא שופט לביה"ח על מנת שהמנוח יפקיד את הצוואה בביהמ"ש, וגם באותו מעמד נכח המשיב. ביהמ"ש המחוזי נתן צו קיום צוואה למרות טענות המערערים כי יש לפסול את הצוואה באשר המשיב, שלטובתו נעשתה, נטל חלק בעריכתה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, ולחילופין, באשר הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. על כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. את הסעיף 35 הנ"ל יש לפרש באופן מצמצם כפסיקת ביהמ"ש העליון. ברור כי הזמנת עוה"ד ע"י הנהנה כשעשה זאת בשליחותו של המצווה ואף הנוכחות בזמן מסירת הוראות לענין הצוואה או חתימתה, אינן נכנסות לגדר פעולות של נטילת חלק בעריכת הצוואה. עם זאת רצוי שהנהנה עפ"י הצוואה ימנע מנוכחות בעת עריכת הצוואה, אך זאת כדי למנוע הטלת חשד כלשהו במוטב ומשום שנוכחותו של הנהנה יכולה להיות אחת הנסיבות שיש להביאה בחשבון לבירור טענה של השפעה בלתי הוגנת.
ב. לענין טענת השפעה בלתי הוגנת - יש לציין כי הצוואה לא נערכה בבית המשיב כאשר המנוח היה אצלו אלא בביה"ח כאשר המנוח עמד בקשר עם הרופאים והאחיות ויכול היה לבטל את הצוואה אילו נעשתה תחת לחץ או השפעת המשיב. להיפך, העובדה שבהעדר המשיב ביקש המנוח לציין בצוואה מדוע הוא עורך אותה לטובת המשיב. מוכיחה כי לא עשה אותה תחת השפעה בלתי הוגנת.
ג. ביהמ"ש המחוזי לא חייב את המערערים בהוצאות, וביהמ"ש העליון דחה את הערעור על אי פסיקת הוצאות. ענין ההוצאות הוא בשיקול דעתו של ביהמ"ש בערכאה ראשונה. בענין צוואה יש לזכור כי אפילו מוגשת התנגדות הרי הוצאות הבקשה לצו קיום חלות על המבקש. כן יש לזכור שאפילו לא הוגשה התנגדות בכל זאת רשאי ביהמ"ש לבדוק תצהירי העדים שחתמו על הצוואה ואף להזמינם ולחקרם. על כן אם גם הוגשה התנגדות ונדחתה יש מקום לשיקול דעת באיזו מידה לפסוק הוצאות נגד המתנגדים.
(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, עציוני. עו"ד ש. טויסטר למערערים, עו"ד ו. שרויאר למשיב. 24.9.73).
ע.פ. 266/72 - שמאי דיאמנט נגד מדינת ישראל
*משקל הראיות להוכחת אי כשירות לעמידה בדין המערער הורשע בעבירות לפי פקודת מס הכנסה ונדון לתשלום קנסות ולמאסר על תנאי. בסיום מהלך המשפט התעוררה שאלה אם המערער כשיר לעמוד בדין מחמת היותו חולה במחלת נפש. הובאו חוות דעת ועדויות רפואיות. ולבסוף החליט ביהמ"ש כי המערער מסוגל לעמוד בדין. הערעור על כך נדחה. ביהמ"ש רשאי היה להעדיף את דעתו של הרופא שקבע כי המערער מסוגל לעמוד בדין על פני דעתם של רופאים אחרים. ביהמ"ש שמע את הרופאים והוא שצריך לפסוק במחלוקת שבין הרופאים כאשר חוות דעת הרופאים משמשות לו כראיות הנתונות להערכתו יחד עם יתר הראיות. הרופא מטעם התביעה קבע שמקרהו של המערער הוא מקרה גבול, אך מכיון שהסנגוריה הטוענת שהנאשם אינו יכול לעמוד בדין עליה להסביר את טענתה, הרי אין זה מספיק שחוות הדעת לגביה הוא מקרה גבול, כל עוד לא עבר המקרה לפחות במידה כלשהי אל מעבר לגבול לכוון גירסת הסנגוריה.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, י. כהן. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד פרוסט למערער, עו"ד ברנשטיין למשיב. 25.9.73).
ע.פ. 512/73 - תומס אקרסון נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות סמים) המערער המשרת בחיל האויר של ארה"ב ביוון, ביקר בארץ במשך כשבועיים ובצאתו נתפשה אצלו כמות של כ- 700 גרם חשיש שעמד להוציא לחו"ל. הוא ונדון ל- 4 חודשי מאסר והערעור על כך נדחה. המדובר בכמות רצינית העשויה לעורר חשד שאיננה לצריכה עצמית בלבד אלא גם לסחר. העובדה שנטענה ע"י המערער כי עצם הרשעתו עשויה לגרור אחריה פעולה משמעית נגדו בחיל בו הוא משרת אין בה כדי להקל בעונשו. שומה על בתי המשפט לתרום את תרומתם נגד הנגע של שימוש בסמים וכן על המבקרים בישראל לדעת שאין להפוך את הארץ למרכז של מכירת סמים לשם יצוא דבר העשוי להוציא את שם המדינה לרעה בעולם.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני החלטה - השופט ברנזון.. עו"ד ל. פיין למערער, עו"ד מ. לרנר למשיבה. 19.9.73).
ע.פ. 228/73 - רודולף נמטוולגי נגד מדינת ישראל
*הפעלת מאסר על תנאי המערער הורשע בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי על סך 110 ל"י ובבוא בימ"ש השלום לגזור את דינו נתן דעתו על כך שתלוי ועומד נגד המערער מאסר על תנאי של שנה אחת בשל עבירות מרמה קודמות, אך היה מוכן להשתמש בשיקול הדעת הנתון לו כדי להאריך תקופת המאסר על תנאי. ב"כ המדינה טען כי חובה על ביהמ"ש להטיל את המאסר על תנאי ושופט השלום קיבל את הטענה והפעיל את המאסר על תנאי. ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור מחוסר הופעה והערעור לביהמ"ש העליון נתקבל. ב"כ המדינה הסכים שמבחינה משפטית יכול היה בימ"ש השלום לדחות את הפעלת המאסר על תנאי, אלא שלדעת ב"כ המדינה, לאור עבירותיו הקודמות של המערער מן הראוי היה להפעיל את המאסר על תנאי. ביהמ"ש העליון ציין כי בדעתו של בימ"ש השלום היה שלא להפעיל את המאסר על תנאי, ואלמלא טעה בגישתו המשפטית היה עושה כך, ומתקבל על הדעת שהמדינה לא היתה רואה את המקרה הזה כמקרה מתאים להגשת ערעור. על כן יש לפעול כפי שבימ"ש השלום היה פועל ולדחות את הפעלת המאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד הוכמן למערער, עו"ד מ. לרנר למשיבה. 19.9.73).
ע.פ. 135/73 - זרדא כריסטיאן נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברכישת רכוש גנוב המערער רכש ארבע צלחות של גלגלים למכונית מסוג לארק בשוק הפשפשים ביפו במחיר של 60 ל"י וכמסתבר נגנבו הצלחות ממכונית אחרת. בימ"ש השלום זיכה את המערער מאשמה של רכישת רכוש גנוב, ביהמ"ש המחוזי החליט ברוב דעות לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את המערער והערעור על כך נתקבל. אכן, הלכה פסוקה היא שאין אדם רשאי לעצום את עיניו כאשר לפי נסיבות הענין סביר להניח שהרכוש שקיבל להחזקתו הוא רכוש גנוב. ברם, בעניננו אין לאמר שהמערער קנה את הצלחות במקום חשוד. לכאורה, קניית אביזרי רכב משומשים בשוק הפשפשים ביפו אינה נראית כדבר יוצא דופן ובלתי סביר. גם המחיר ששילם המערער עבור הצלחות אין לאמר שהיה צריך לעורר חשד, יש נסיבות החייבות לעורר אצל הקונה חשד אפילו כשהמחיר הנדרש עבור הסחורה היה סביר, אך בדרך כלל רק מחיר נמוך יתר על המידה עשוי לשמש סימן היכר לכך שהסחורה גנובה. כאן לא היה מקום לראות את המחיר כבלתי סביר מניה וביה והתביעה לא הביאה עדות בנדון זה. כיון שכך הרי לא רק מבחינתו הסובייקטיבית של המערער, אלא גם מהבחינה האובייקטיבית אין לאמר שהוכחו יסודות העבירה או שהוכחו עד כדי להטיל על המערער את החובה להוכיח יותר מאשר הוכיח ואשר נתקבל על דעת בימ"ש השלום.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד מ. כספי למערער, עו"ד מ. לרנר למשיבה. 19.9.73).
ע.פ. 529/72 - נסים ערוסי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (עבירות זנות וסחיטה) המערער הורשע בעבירה של בעילת נערה למטה מגיל 17, שידול למעשי זנות, סרסרות למעשי זנות, איומים במעשי אלימות וסחיטה באיומים. המערער נדון ל- 5 שנים מאסר בגין ארבע העבירות הראשונות ול- 4 שנות מאסר בגין עבירות הסחיטה כששני העונשים מצטברים. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. אשר להרשעה - היה סיוע מספיק לעדות המתלוננת. אשר לעונש - למערער יש עבר פלילי עשיר שקשה למצוא דוגמתו, והדבר מוכיח כי הוא אדם מסוכן. נוסף לכך הוא נדון בינתיים במשפט אחר על
מעשה מרמה למאסר שלוש שנים והתקופה חופפת כולה את המאסר הנדון כאן.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, עציוני. עודד וקסלר למערער, עו"ד בלטמן למשיבה. 16.9.73).
ע.א. 462/72 - מיכאל טרומפקובסקי נגד סדנא... בע"מ ואח'
*השמעת "עדות מפריכה" במשפט שבין המערער למשיבה ביקש המערער בגמר עדויות ההגנה להשמיע עדות הזמה לעדות של אחד מעדי ההגנה בנושא עיקרי של המשפט. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי "העדות המפריכה... מטרתה אך ורק לערער את המהימנות של עד מעדי ההגנה ואין כאן מקרה שמתירים לפי המקובל עדות מפריכה לתכלית זו". הערעור על כך נתקבל, ביהמ"ש המחוזי שגה בטעם שנתן לדחיית הבקשה שכן ערעור המהימנות של עד מעדי ההגנה הוא דוקא אחת התכליות שלמענן יכול ביהמ"ש להרשות עדות מפריכה. אכן ההחלטה אם להרשות עדות מפריכה או לאו נתונה לשקול דעתו של ביהמ"ש, אך כאן לא נעשה שימוש בשקול הדעת, אלא שביהמ"ש סבר שאין להרשות את העדות עפ"י ההלכה המקובלת. על כן יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדין לביהמ"ש המחוזי כדי שישמע את העדות המפריכה.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, מני. עו"ד א. ברק למערער, עו"ד ד. קציר למשיבה. 20.9.73).
ע.א. 674/72 - צבי מנגל נגד צלע... בע"מ
*אופיו של סעיף פיצויים כ"קנס" בסכסוך שבין הצדדים תבע המערער מאת המשיבה, בין היתר, פיצויים קבועים מראש בסך 10,000 ל"י שנקבע בהסכם שביניהם. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה לפיצויים מן הטעם שהסכום הינו קנס ולא פיצוי והערעור על כך נדחה. הסכום של 10,000 ל"י נקבע לכל הפרה כגדולה כקטנה ועל כן ניתן לראות בו קנס. ביהמ"ש המחוזי לא הסיק את המסקנה שהסכום הוא קנס מהעובדה שלא הוכח הנזק האמיתי, ואילו זה היה בסיס למסקנתו היתה בכך טעות משפטית, שכן ידוע הדבר שכשהסכום הוא סכום קבוע מראש אין צורך בהוכחת הנזק או בהוכחת כמות הנזק האמיתית. אולם לאחר שהוכה אופי הסכום כקנס ולא כפיצוי קבוע מראש, שכן הוא חל בכל מקרה של הפרה בין אם ההפרה גרמה נזק רב ובין אם היא גרמה נזק מועט, יכול היה ביהמ"ש להטיל על המערער להוכיח את נזקו האמיתי.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י. יונגר למערער, עו"ד גניהר למשיבה. 24.9.73).
ע.א. 266/72 - קמלה נאטור נגד אהרון וינר ואח'
*אחריות בתאונת דרכים המערערת ירדה ממדרכה לכביש בין מכוניות שחנו בצד המדרכה מצד ימין בכוון נסיעתו של המשיב ונפגעה ע"י המשיב. ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת המערערת לפיצויים והערעור על כך נדחה. אין מקום להתערב במסקנת ביהמ"ש המחוזי כי המשיב לא יכול היה ולא חייב היה לראות את המערערת בעודה על המדרכה כשהיא מסמנת לנהג אוטובוס ממול שיעצור. יש לאמץ את דברי ביהמ"ש המחוזי שאילו היה המשיב מרכז ומרתק את מבטיו אך ורק בכוון המדרכה הימנית והיה מאיט עוד יותר את מהירות נסיעתו, שהיתה בין 20 ל- 30 קמ"ש, היתה נהיגה כזו מהווה מטרד לתנועת כלי הרכב וסכנה לנמצאים מחוץ לתחום השטח המצומצם של המדרכה שבצד ימין. הנהג הנוסע בכביש דו סטרי צריך לשים לבו בעיקר לרכב המתקרב מולו.
(בפני השופטים: קיסטר, עציוני, י. כהן, החלטה - השופט עציוני. עו"ד ו. ליבנה למערערת, עו"ד א. שלוש למשיבים. 24.9.73).
ע.א. 267/71 - ג'ורג'ם דמרג'יאן נגד עבדאללה מרוה
*ערעור על פס"ד בימ"ש ירדני בירושלים הצדדים התדיינו בבתי משפט ירדניים החל משנת 1964, הגיעו עד לביהמ"ש העליון בירדן והענין הוחזר לביהמ"ש לערעורים הירדני בירושלים ופסה"ד הסופי נעשה אכיף לפי תקנות סדרי משפט ומינהל תשכ"ה- 1968. על פסה"ד הגיש המערער ערעור לביהמ"ש העליון אך הערעור נדחה. יהא הדין לגופו של ענין אשר יהא, והערעור נסב על נשוא המחלוקת, אין ביהמ"ש העליון בישראל יושב בערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לערעורים הירדני שבירושלים המזרחית.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, מני. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י. תוסיה כהן למערער, עו"ד ג. שחטמן למשלב, 6.9.73).
ע.א. 704/72 - פנורמה... בע"מ נגד וולף שלום נאור פילם
*פירוש חוזה ופסיקת הוצאות בערעור זה התעוררה שאלה של פירוש חוזים וביהמ"ש העליון דחה את ערעורה של המערערת כנגד הפירוש שנתן ביהמ"ש המחוזי נגדה. המשיב גם הגיש ערעור נגדי על מיעוט ההוצאות שפסק ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון קבע שאין הוא נוטה להתערב בשקול דעת ביהמ"ש בענין הוצאות ואין מקום להגיש ערעורים בעניני הוצאות. ערעורים בעניני הוצאות מהווים ניצול שלא לצורף של הליכי ביהמ"ש וכדי להביע מורת רוח על ערעורים נגדיים לעניני הוצאות לא חייב ביהמ"ש את המערערת בהוצאות הערעור.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד א, קפלן למערערת, עו"ד מ. נחשון למשיב. 24.9.73).
ע.א. 455/72 - צבי חדד נגד רסקו... בע"מ
*אחריות מעביד
המערער, נער בן 14, עבד אצל המשיבה, מצא בשטח העבודה, במגרש, חפץ חשוד היכה עליו וזה התפוצץ ופצע אותו. תביעת המערער לפיצויים נדחתה והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש המחוזי יכול היה להגיע למסקנתו שהנפץ לא היה דומה למסמרים שבהם עבד המערער וכן כי הנפץ הושלך למקום ע"י חיילים שעברו שם, כיון שהנפץ לא היה דומה למסמרים שבהם עבד המערער אין לאמר שהמשיבה הנהיגה שיטת עבודה לא בטוחה, ואין לאמר שהמשיבה צריכה היתה לספק הדרכה כלשהי למערער שכן התאונה לא קרתה כלל תוך כדי עבודתו. אשר לטענה שהמשיבה אחראית כמחזיקה במקום שבו שהה המערער כמוזמן שלה - הטלת חובה על המשיבה שתבדוק את השטח היא מעבר למה שנדרש מהמשיבה כמחזיקה בשטח. אנשי המשיבה לא ידעו שחיילים זרקו למקום נפצים וממילא המשיבה לא היתה צריכה במידה סבירה כלשהי להעלות על הדעת שיקרה דבר יוצא דופן כמו זריקת נפצים לתוך שטחה. אין לחייב את המשיבה באחריות לנזק שנגרם ע"י "דברים מסומנים" לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. אחריותה היא לגבי מקרים שבהם "עזב" הנתבע את החפץ המסוכן במקום כלשהו, אך כאן, כאמור, המשיבה לא עזבה את הנפץ כיון שלא ידעה על המצאו.
(בפני השופטים: לנדוי, מני, עציוני. החלטה - השופט לנדוי. עו"ד ד. חטר- ישי למערער, עו"ד סנדה למשיבה. 25.9.73).
ב ת ו כ ן
* ע.א. 584/72 - .................................17 ─ * הגדרת סכסוך בשטר בוררות והשפעתה על סמכויות הבורר.
─* ע.א. 723/72 - .............................................17 ─ * מהות המזונות לקטין "מרדן" המסרב להמצא אצל אביו.
─* ע.א. 560/72 - .....................18 ─ * "נטילת חלק" בעריכת צוואה ע"י המוטב.
─ * פסיקת הוצאות.
─
─* ע.פ. 266/72 - משקל הראיות להוכחת אי כשירות לעמידה בדין....................19 ─* ע.פ. 512/73 - חומרת העונש (עבירות סמים)...................................19─* ע.פ. 228/73 - הפעלת מאסר על תנאי..........................................20 ─* ע.פ. 135/73 - הרשעה ברכישת רכוש גנוב......................................20─* ע.פ. 529/72 - חומרת העונש (עבירות זנות וסחיטה)............................20─* ע.א. 462/72 - השמעת "עדות מפריכה".........................................21 ─* ע.א. 674/72 - אופיו של סעיף פיצויים כ"קנס"................................21─* ע.א. 266/72 - אחריות בתאונת דרכים.........................................21─* ע.א. 267/71 - ערעור על פס"ד בימ"ש ירדני בירושלים..........................21─* ע.א. 704/72 - פירוש חוזה ופסיקת הוצאות....................................22 ─* ע.א. 455/72 - אחריות מעביד................................................22─
─
─
─
─
─