תקציר סביר כרך ח' חוברת 22

ע.א. 649/73 - יצחק קפולסקי נגד גני גולן בע"מ ויעקב גרובר

*מסמך בכתב הנדרש לעסקת מקרקעין.
(ערעור על צו ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט רווה) בת.א. 3320/71- הערעור נדחה).

העובדות:
המערער רכש דירה מאת המשיבה והגיש תביעה לבצוע בעין. על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין דרוש "מסמך בכתב" ליצירת התחייבות לעשות עסקה במקרקעין, המסמכים שצרף המערער ואשר לגביהם הוא טוען שהם מהוים את "המסמך בכתב" הדרוש, הם: קבלה שבה מאשר המשיב השני (להלן- "המשיב") שקיבל סך - 10,000 ל"י "על חשבון בית ברחוב רש"י 11 במחיר - 140,000 ל"י- ותו לא; מסמך בחתימת המשיבה (להלן- "המשיבה") המאשר לתובע בצוע שינויים בקומת הקרקע של הבנין, ביהמ"ש המחוזי לא ראה במסמכים האמורים "מסמך בכתב" לפי דרישת סעיף 8 הנ"ל ודחה את התביעה. על כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. הדרישה לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין בדבר מסמך בכתב הינה דרישה מהותית בניגוד לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית שדרש מסמך בכתב רק כדרישה ראייתית.
ב. המסמכים שהוגשו אין לראותם כמסמך לצורך הסעיף הנ"ל הקבלה החתומה ע"י המשיב הסתום בה רב על הגלוי. אין יודעים מתוך המסמך אם המשיב פועל כמנהל המשיבה אין יודעים עבור מה קיבל את הכסף ואם העסקה ענינה מכירה או חכירה וכו'. הוא הדין ביחס לתוכנית השינויים שאין יודעים מה מדובר בה ובמה היא מדברת.
ג. כדי שהסכם בכתב יהיה מחייב צריך הוא לכלול את התנאים ההכרחיים להתקשרות כגון: שמות הצדדים,מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני עו"ד ח. גרוסמן למערער, עו"ד גרוט למשיב. 15.5.74).

ע.א. 604/73 - פרמה שרפ בע"מ נגד פקיד השומה חיפה

תשלום מס הכנסה מפיצוי בגין פיטורים שניתן בנוסף לפיצויי פיטורין.
ניכוי מס במקור.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט נוימן) בע.מ.ה. 47/72 - הערעור נתקבל).

העובדות:
המערערת העסיקה אחד, אברהם שרון, כמנהל כללי על פי הסכם עבודה, תוך תקופת ההסכם מינתה המערערת מנהל כללי אחר וכן היו התפתחויות נוספות לרעתו של שרון. הוא הודיע למערערת שהוא רואה את עצמו כמפוטר מחמת התנהגותה של המערערת ודרש פיצוי פיטורין וכן תשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לו בסכום של - 100,000 ל"י. לאחר מו"מ בין הצדדים הגיעו להסכם פשרה שלפיו שולמו לשרון פיצויי פיטורין ואשר "לסילוק תביעתו של שרון לפיצוי על הנזקים שנגרמו לשמו ולמוניטין שלו וכן פיצויים על עגמת הנפש שנגרמה לו" שולמו לו 45,000 ל"י. כמו כן הוסכםכי ירכוש מן החברה מכונית שעמדה לפני כן לרשותו בסכום של 10,000 ל"י אף כי השווי הפנקסני שלהמכונית היה 14,000 ל"י. פקיד השומה ראה בתשלום של 45,000 ל"י סכום החייב בתשלום מס הכנסה, וכמו כן סבר כי ההפרש שבמחיר המכונית חייב גם הוא במס. לדעת פקיד השומה צריך היה לנכות את המס במקור ועל כן חייב את המערערת, כמעביד, לשלם את המס. על כך הערעור.
החלטה - השופט אשר:
א. צדק ביהמ"ש דלמטה כי הסכום של 45,000 ל"י היה חייב במס ויש לראותו כחלק כמענק פרישה. המערערת בקשה לראות את התשלום כפיצויים עבור נזק שנגרם לשרון אך ברור שאין זה כך. את ההכנסה יש לבדוק לפי מהותה האמיתית ואין בכוחם של צדדים לעסקה לשנות את המציאות ע"י שקוראים לתשלום בשם אחר ממה שהוא באמת. קשה לומר
ששמו של שרון והמוניטין שלו נפגעו ע"י מינוי מנהל אחר. ממילא קשה לראות בתשלום הסכום הנ"ל פיצויי נזיקין.
ב. אשר להפרש במחיר המכונית- לא הוכיח פקיד השומה כי אכן נמכרה המכונית לשרון למטה מערכה הממשי ואין להתחשב במחיר הפנקסני של המכונית. פקיד השומה לא טען שראה את המכונית ושבדק אותה או שניסה לברר את מצבה וסמך רק על השווי הפנקסני.
ג. אשר לשאלה אם המערערת היתה חייבת לנכות מס הכנסה במקור מהסכומים הנ"ל ששולמו לשרון- התשובה לכך היא שלילית. חובת הניכוי המוטלת על מעביד הינה לגבי הכנסת עבודה ואילו פיצויי הפיטורין ששולמו כאמור, אינם בגדר הכנסת עבודה.

(בפני השופטים: קיסטר, י. כהן , אשר. עו"ד י. שאנן למערערת, עו"ד ע. ונגר למשיב. 22.5.74).

ע.א. 651/73 - לוביציה פרנהיימר נגד שלמה דרעי

*סעיף לאי החלת חוקי הגנת הדייר והפעלתו לאחר תום תקופת החוזה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים: וינוגרדוב, כספי ודורי) בע.א. 91/73- הערעור נתקבל)

העובדות:
בשנת 1964 השכירה המערערת למשיב דירת מגורים לשנה אחת ללא דמי מפתח כשבחוזה השכירות נכלל סעיף המשחרר את המושכר מתחולת חוק הגנת הדייר. בתום השנה נערך חוזה שני בין הצדדים לתקופה של שנה וחצי ובתום התקופה השניה לא נערך חוזה נוסף. המשיב המשיך להתגורר בדירה ולשלם למערערת כל חודש את דמי השכירות הקבועים בחוזה, כך נמשך הדבר עד שנת 1971 כאשר המערערת תבעה את פינויו של המשיב. בימ"ש השלום דחה את התביעה בציינו כי לאחר תום תקופת השכירות על פי החוזה נקשר קשר שכירות חדש בין הצדדים ע"י תשלום דמי השכירות וקבלתם וזאת בהסתמך על הסעיפים 437 ו- 494 למג'לה. ביהמ"ש המחוזי אישר את מסקנות בימ"ש השלום ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. השאלה המכרעת היא אם לאחר תום תקופת חוזה השכירות נוצר חוזה שכירות חדש בין הצדדים שלא כלל את התנאי בדבר אי תחולת חוק הגנת הדייר או שמא יש לראות בהתנהגות הצדדים המשכת תוקפו של החוזה הקודם על כל תנאיו המהותיים כטענת המערערת.
ב. בדרך כלל השאלה אם נוצר חוזה היא שאלה שבעובדה הנתונה להכרעת ביהמ"ש הדן בענין. בעניננו אין ממצא חיובי של ביהמ"ש דלמטה כי הצדדים התכוונו ליצור חוזה חדש וביהמ"ש הסיק זאת בעיקר מתוך הסתמכות על סעיפי המג'לה. אולם הסעיפים הנ"ל של המג'לה אינם באים להוכיח היווצרות שכירות חדשה אלא קובעים שחוזה השכירות יכול להיווצר אף בשתיקה. במקרה שלפנינו לא היה כל משא ומתן בין הצדדים לאחר תום תקופת החוזה וכל מה שקרה הוא שהצדדים המשיכו להתנהג על פי החוזה הקודם ללא כל שינוי.
ג. העובדה שהדייר לא נדרש לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות אין בה כדי להוכיח כוונה לעשות חוזה שכירות חדש, להבדיל מהמשכת השכירות הקודמת. מסתברת דוקא ההנחה כי משכיר שאינו תובע פינו בתום תקופת השכירות מתכוון להמשיך את תנאי
השכירות כמקודם לרבות סעיף השחרור מחוקי הגנת הדייר. כדי להסיק כוונה ליצור חוזה חדש יש צורך בנסיבות מיוחדות שתצבענה על כך.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, י. כהן. עו"ד צ. אלטר למערערת, עו"ד מאיר ח. כהן למשיב. 23.5.74).

ע.א. 66/74 - שלמה בן זכריה נגד משה אורן ואח'

*אי ציות חלקי לצו גילוי מסמכים והסנקציות לכך.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט גביזון) בהמ' 7316/72 - הערעור נדחה).

החלטה - השופט אשר:
א. משנדרש צד בצו לגלות מסמכים הרי גילוי חלקי בלבד אינו עונה לצו וכמוהו כאי ציות במסגרת התקפה 136. כשם שביהמ"ש יכול להפעיל סנקציה לפי התקנה בשל אי ציות לצו גילוי מסמכים יכול הוא להפעיל אותה סנקציה גם בגין אי ציות חלקי.
ב. ביהמ"ש לא ימהר להפעיל הסנקציה האמורה של דחית התביעה אלא אם יוכח כי השמטת המסמכים מהתצהיר נעשתה מתוך כוונה ובזדון האלו בהעדר כוונה כזו יטפל ביהמ"ש בדבר מתוך מגמה להשלים את הדבר ולא להעניש.
ג. הדרך הרגילה לטפול במקרה של החסרת מסמכים בתצהיר גילוי מסמכים היא הדרך של גילוי נוסף ולא של דחית התביעה או מחיקת ההגנה לאלתר.
ד. התקנה 136 אינה מחייבת דחיית התביעה או מחיקת ההגנה בכל מקרה של אי ציות. הצד שלא ציית רשאי לבקש ארכה לרפא את הפרת הצו וביהמ"ש רשאי להעתר לו. הסנקציה שבתקנה 136 היא אמצעי כפיה על בעל דין לציות לצו גילוי מסמכים ורק כשאין להבטיח את הציות בדרכים אחרות תהפך הסנקציה הנ"ל לעונשית.
ה. בעניננו לא נמצאו נסיבות מחמירות המחייבות הפעלת הסנקציה. המשיבים השמיטו מסמך מתוך טעות והמדובר במסמך שגילויו היה דרוש למשיבים ולא למערער ואין לומר שהמערער נפגע ע"י אי גילויו המוקדם של המסמך.
ו. משנתברר לצד כי הצד השני לא גילה מסמכים והוא מגלה דעתו לויתור על הטלת הסנקציה שבתקנה 136 ע"י התנהגותו אינו יכול לחזור בו בשלב מאוחר יותר. ביהמ"ש אינו מטיל סנקציה על פי תקנה 136 אלא אם נתבקש לעשות כן ע"י צד המעונין.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן , מני, אשר. עו"ד צבי הכהן למערער, עו"ד א. מלצר למשיבים. 24.5.74).

ע.א. 559/73 - ככר לוינסקי בע"מ נגד ויקטור ש.א.

*תיקון כתב טענות בביהמ"ש המחוזי תלויה ועומדת תובענת המשיבה נגד המערערת לתשלום שכר בעד עבודת ייעוץ שבצעה המשיבה עבור המערערת. נערך קדם משפט ובמהלכו נתקיימו ישיבות אחדות ובכללן ניתנה למערערת רשות לתקן את כתב ההגנה והיא עשתה כן. בטרם נסתיים קדם המשפט בקשה המערערת להרשות לה שנית תיקון כתב הגנתה וביהמ"ש דחה את הבקשה והערעור על כך נדחה. צדק ביהמ"ש המחוזי בנמוקו כי המערערת איננה מבקשת להוסיף בתיקון על העובדות המפורשות בכתב ההגנה אלא להעלות טענות משפטיות. לשם
העלאת טענת הגנה משפטית אין צורך לתקן כתב הגנה וניתן להעלותה ממילא. על פי סעיף 97 לתקנות סדר הדין יתיר ביהמ"ש תיקון הדרוש כדי להעמיד לדיון אותה שאלה שהיא באמת השאלה השנויה במחלוקת אך אין טעם להתיר תקונים שאין תועלת בצדם.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, אשר. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד גורני למערערת, עו"ד א. גולדנברג למשיבה. 8.5.74).

ע.א. 462/73 - מוסכים מאוחדים בע"מ נגד סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ

*פירוש הסכם המשיבה מיבאת מכוניות מסוג פיאט לישראל והיא ערכה הסכם עם המערערת בדבר הגשת שירותים כמוסכים בלעדיים למכוניות פיאט. חלו התפתחויות מסוימות אשר בעקבותיהן ראתה המשיבה את עצמה משוחררת מן ההסכם עם המערערת. ביהמ"ש המחוזי שבדק את ההסכם סבר כי פירושו תומך בעמדת המשיבה והערעור על כך נתקבל. לענין פירוש ההסכם אין מעמדו של ביהמ"ש שלערעור נחות לעומת ביהמ"ש הראשון והוא יכול לפרשו בצורה שונה מאשר ביהמ"ש דלמטה, לגופו של ענין צדקה המערערת בפירוש שהיא נתנה להסכם ושלפיו לא בא ההסכם לידי גמר עם ארוע אותם ארועים. ביהמ"ש המחוזי הסתייע בהגיון הכלכלי התומך בעמדת המשיבה בפירוש ההסכם אך לא צדק בכך אין ההסכם משתמע לשתי פנים. העובדה שבלי פירוש מסוים לא יהיה הגיון כלכלי להסכם אינה מצדיקה לקבוע כי ההסכם הוא דו משמעי. תחילה צריך ביהמ"ש לבדוק את לשון ההסכם ואין זה מתפקידו של השופט לעשות את מלאכתם של נסחי ההסכם כל זמן שהוא ניתן לפירוש על סמך הכתוב בלבד.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט עציוני. עו"ד כרמי למערערת, עו"ד י. עבר-כהן למשיבה. 6.5.74).

ע.א. 699/72 - חרמון ציוד לבנין בע"מ נגד זאב הורניקר

*נטל ההוכחה המערערת עוסקת בייצור ציוד לבנין והמשיב שהוא מהנדס רכש אצלה ציוד לצורך הספקה לדואר על פי מכרז. אין חולקין כי המערערת סיפקה ציוד בסכום של 82,000 ל"י והמשיב שילם לה רק 71,000 ל"י וביהמ"ש המחוזי קבע כעובדה כי עילת התביעה לגבי היתרה הנ"ל הוכחה. אעפ"כ דחה את התביעה בציינו כי היה הסכם ג'נטלמני בין הצדדים שהמשיב יקבל הנחה על מחיר הציוד וההסדר הג'נטלמני לא עלה יפה באשמת המשיב. כיון שלא הוכח מה ההנחה סבר ביהמ"ש המחוזי שהמשיב זכאי לסכום הנ"ל כהנחה. הערעור על כך נתקבל. כיון שהמשיב קיבל את מלוא הסכום מן הדואר וזה מחיר הציוד שסיפקה המערערת הרי כל עוד לא נקבעה ההנחה וזו לא נקבעה באשמת המשיב, אין מה לנכות מהסכום שהמשיב חייב למערערת והוא שריר וקיים.

(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גב' קניגסברג למערערת, עו"ד גב' ורטהים למשיבה. 6.5.74).

ע.א. 183+652/73 - פלוני נגד פלוני ואח'

*מזונות המערער חוייב בתשלום מזונות לבנו הקטין ולאשתו בשני פסקי דין ובחלקו נתקבל הערעור. אין ספק כי מלכתחילה היתה הצדקה לכך שהאשה עזבה את הבית לאחר שהמערער הכה אותה ועל כן החיוב בפסה"ד הראשון היה בדין. ברם, לאחר פסה"ד הראשון מיום 4.3.73 הובא הענין שנית לפני ביהמ"ש ביום 8.11.73 והפעם טען הבעל כי עשה מאמצים לפייס את אשתו והיא מסרבת לחזור אליו ועל כן הוא פטור ממזונותיה. השופט לא קבע בהחלטתו השניה ממצא לגבי השאלה המכרעת אם נעשו נסיונות פיוס כנים על ידי הבעל שיש בהם כדי לפטור אותו מן החובה לזון את האשה ועל כן הוחזר התיק לביהמ"ש המחוזי שידון בו מחדש וישמע ראיות הצדדים בשאלה אם נעשו מאמצים כנים ע"י הבעל לפייס את האשה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. עו"ד ברקול למערער, עו"ד שפירא למשיבים. 12.5.74 ) .

=ע.א. 679/72 - פנחס חזן נגד החברה לבנין של סולל בונה בע"מ
*פיצויי נזיקין המערער עבד אצל המשיבה ונפגע בתאונת עבודה ביולי 1962. רק לאחר קרוב לשבע שנים, סמוך לתום תקופת ההתישנות, הגיש תביעה נגד המשיבה. ביהמ"ש המחוזי קבע לפי חומר הראיות שבא לפניו כי משקל הראיות בכללותו אינו תומך בגרסת המערער שהמשיבה אחראית לתאונה והערעור על ההחלטה נדחה, הראיות לא תמכו בעיקרם בגרסת התובע וזה שינה את גרסתו פעמים אחדות. אין תימא בכך שאם ממתין תובע עד לסוף תקופת ההתישנות ,ואח"כ עובר זמן נוסף עד לשמיעת העדים, הרי זכרון העדים הולך ונחלש וקשה לקבל עכשיו תמונה ברורה על מה שהתרחש בשנת 1962. על התובע להוכיח את תביעתו והוא לא עמד בנטל זה.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. עוה"ד טויסטר, א. אבנרי ולוי למערער, עו"ד קומיסר למשיבה. 13.5.74).

ע.א. 595/73 - חברת תור- דרום בע"מ נגד טובה סילברמן

*הצגת שיק לגביה בניגוד למוסכם אחד, דן גרינברג קיבל מאת המשיבה שיק על סך 2,500 דולר תוך הסכמה מפורשת שהוא לא יציג את השיק לפני שהוא בעצמו ידאג להכנסת כסף לחשבון על מנת שיהיה כיסוי. גרינברג שימש כמנהל של סניף המערערת ברחובות והוא מעל בכספיה משנתגלה הדבר נטל את השיק האמור והכניס אותו לבנק לחשבון המערערת ללא חתימת הסבה על ידו אלא על ידי הטבעת חותמת המערערת על גב השיק וחתימתו על גבי החותמת. גרינברג היה מוסמך לבצע את החתימה בשם המערערת בתוקף תפקידו כמנהל סניף המערערת. בד בבד עם פעולה זו רשם בספרי החברה את התשלום הנ"ל כתשלום הבא ממנו. השיק לא כובד ע"י הבנק בארה"ב מחוסר כיסוי ביהמ"ש המחוזי דחה את תביעת המערערת נגד המשיבה והערעור על כך נדחה. היה תנאי מוסכם שהשיק לא יוצג לגובינה לפני שגרינברג יכניס כסף לחשבון של המשיבה בארה"ב ומכיון שבהכניסו את השיק הזה לחשבון המערערת פעל בתחום סמכותו כמנהל הסניף של המערערת יש לייחס למערערת ידיעה על קיומו של התנאי האמור. מכיון שהתנאי לא נתמלא אין לחייב את המשיבה בתשלום השיק.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, אשר, החלטה - השופט מני. עו"ד יהל למערערת, עו"ד א. מר למשיבה. 13.5.74).

ע.א. 450/73 - פקיד השומה נגד מנחם שליט

*הפעלת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה לענין עיסקה בדויה המשיב הינו קבלן שרכש יחד עם אחר מניות של חברת בית. לאחר תקופה של שנתים העביר את מניותיו לכלתו ומיד לאחר מכן נמכרו המניות לשותפיו והמכירה חויבה בתשלום מס שבח. פקיד השומה סרב להכיר בהעברת המניות לכלה וסבר כי יש לראות את המשיב כמי שמכר ישירות את המניות לשותפיו וחייבו במס הכנסה על הרווח. ביהמ"ש המחוזי לא קיבל את גרסת המשיב שמלכתחילה רכש את המניות עבור כלתו אך יחד עם זאת קבע כי המשיב אכן מכר את הנכס לכלתו ומכיון שאין יודעים בכמה מכר וכמה הרויח במכירה זו ובנימוק השומה אין טענה בדבר הסכום שקבל המשיב מכלתו הרי שאין לחייבו בתשלום מס. הערעור על כך נתקבל. אין ספק שזה מקרה מתאים להפעלת סעיף 86 לפקודת מס הכנסה ולראות את העיסקה שבין המשיב לכלתו כעיסקה בדויה או מלאכותית אך אפילו נראה את המכירה לכלה כממשית הרי זו העברת מלאי עסקי ובהתאם להלכה רואים אותו כמי שמכר לפי שווי השוק. אין לפטור את המשיב בלא כלום בשל כך בלבד שלא נטען ולא הוכח כמה קיבל מכלתו עבור הנכס הרי זו לא עיסקה מסחרית רגילה אלא עיסקה בין קרובים למטרה מסויימת ומן הדין היה לראות את הרווח כהפרש בין העלות ובין השווי בעת המכירה.

(בפני השופטים: ויתקון עציוני, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון. עו"ד י. בן- זאב למערער, עו"ד ג. עמיר למשיב. 13.5.74).

ע.א. 308/73 - מרים ברנסברג ואח' נגד בתיה להבי

*סתירת חזקה שנכס הרשום ע"ש בן זוג שייך לו בלבד המנוח אריה להבי, הלך לבית עולמו והניח אחריו כיורשים את האלמנה (המשיבה), בת מנשואים קודמים (המערערת הראשונה) ועוד בנים. המשיבה הגישה המרצת פתיחה ובקשה הצהרה שהיא בעלת מחצית הנכסים הרשומים על שם המנוח באשר הנכסים נרכשו במאמץ משותף של בני הזוג במשך תקופת הנשואין. על כך אין חולקים עתה. ברם בביהמ"ש הועלתה טענה נגדית לגבי מספר נכסים הרשומים על שם המשיבה שגם אלה נרכשו במאמץ המשותף של בני הזוג. לגבי אחד מנכסים אלה קבע ביהמ"ש המחוזי כי אין מחציתו שייכת לעזבון לאחר שבני המשיבה העידו כי נכס זה נקנה בכספם ורק נרשם על שם המשיבה כי חששו לרשום את הקניה בשמם. הערעור על כך נדחה. הנכס שבמחלוקת רשום על שם המשיבה ולכאורה הוא שייך לה בלבד ועל המערערות היה לסתור חזקה לכאורה זו ובכך לא הצליחו לטענת המערערות שרישום הנכס על שם המשיבה נעשה למטרה בלתי חוקית ועל כן חל הכלל שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה- טענה זו מוטעית ביסודה. גם אם הרישום נעשה למטרה בלתי חוקית אין בכך כדי לבסס כל זכות לטובת המערערת. ההלכה לפיה נדחית תביעה המבוססת על עיסקה בלתי חוקית אינה חלה כאן כלל. יתר על כן יש הבדל לגבי טענת אי חוקיות בין דין חוזים לדין קנין האי חוקיות אינה מונעת את רכישת הקנין.

(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, י. כהן, החלטה- השופט י. כהן. עו"ד א. קלינג למערערות, עו"ד ש. ליפשיץ למשיבה. 20.5.74).

ע.א. 444/73 - המועצה המקומית נשר נגד חברת דנו הישראלית בע"מ

*אי גילוי חלקי של מסמכים והסנקציות לכך בשנת 1967 הגישה המערערת תובענה נגד המשיבה וזו השיבה בתביעה שכנגד. ביהמ"ש המחוזי הורה על גילוי הדדי של מסמכים ומנהל המשיבה הגיש תצהיר שבו גילה עשרים ושלושה מסמכים. כאשר המנהל העיד בעת המשפט נתברר שהיו בידו רישומים נוספים ששמשו לו לעריכת חשבונות שהציג, ואעפ"כ לא גילה אותם בתצהירו. המשך המשפט נדחה כדי שהמנהל יוכל להגיש את הרשומים הנוספים, הוא הגיש תצהיר נוסף בו טען שלא עלה בידו לגלות את הרישומים. בינתיים הגישה המבקשת בקשה למחוק את כתב ההגנה של המשיבה עפ"י תקנה 136. ביהמ"ש קבע שהעלמת הרישומים נעשתה במתכוון ובזדון, אך לא נאות למחוק את הגנת המשיבה, באשר בינתים התקדם המשפט עד לגבית הראיות והאמת יצאה לאור. הערעור על החלטה זו נדחה. אכן לשון התקנה 136 הינה לשון ציווי החלטית אך הלכה פסוקה היא שביהמ"ש אינו משתמש בכוחו למחוק הגנה אלא למען השגת המטרה לכוף על בעל דין ציות, ואם עשה בעל דין את המוטל עליו, אפילו באיחור, בדרך כלל לא ינקטו סנקציה נגדו, שבמקרה כזה תשמש ענישה בלבד ולא לכך התקנה מיועדת. בידי השופט שיקול דעת וכל עוד השתמש בו בהניחו מטרת התקנה נר לרגליו לא יתערב ביהמ"ש שלערעור בהחלטתו.

(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר, החלטה- מ"מ הנשיא זוסמן, עו"ד בר רב האי למערערת, עו"ד ר. וולפסון למשיבה. 22.5.74).

ע.א. 55/73 - נחום גרודזינובסקי נגד הדסה מורגנשטרן ואח'

*ביצוע התחייבות למכירת מקרקעין

המערער חתם על מסמך המכונה "הסכם" למכירת קרקע למשיבים ואלה תבעו בצועו בעין של ההסכם. ביהמ"ש המחוזי סבר כי המסמך שנחתם מהווה הסכם מחייב למכירת מקרקעין וכן כי יש לצוות על בצוע ההסכם בעין והערעור על כך נדחה. הקביעה שההסכם נחתם בידי המערער בכוונת התקשרות חוזית היא קביעה עובדתית שאין להתערב בה. ההתחייבות היתה להעביר את המקרקעין על שם המשיבים אך המקרקעין לא היו רשומים על שם המערער אלא על שם חברות שהמערער החזיק בהן מניות. על כן ציווה ביהמ"ש המחוזי על המערער להעביר למשיבים את מניותיו בחברות ובדין עשה כך. משנחתם הסכם יש לבצע אותו "בקירוב" באותה דרך אשר בה ההסכם ניתן לבצוע. כאן הוזמנו החברות כנתבעים ולא התגוננו וחזקה עליהן שיתיצבו בביהמ"ש ע"י מנהליהן החוקיים ואם בחרו שלא להתגונן עשו כן ע"י מנהליהן החוקיים.