ע.א. 534/73 - פלונית נגד פלוני
*הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט.
* עניני סמכות במשפט על החזקת קטינים.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט שינבוים) בהמ' 1209/73 - הערעור נדחה).
העובדות:
בעלי הדין התגרשו בבית דין רבני ולפי החלטתו נשארו הילדים הקטינים אצל האם. היו מריבות בין בעלי הדין והאב פנה לביהמ"ש המחוזי ובסופו של דבר הוצא פסק דין שנתן תוקף להסכם שבין הצדדים לענין בקורי האב אצל הילדים, לאחר מכן עזבה האם עם הילדים את הארץ ולא ידוע היכן הם נמצאים. המשיב, האב, פנה לביהמ"ש וקבל צו להחזרת הילדים ארצה. לאחר מכן ביקש המשיב צו ירידה לנכסי האם לפי סעיף 7 לפקודת בזיון ביהמ"ש באשר האם אינה מקיימתאת צו ביהמ"ש. ביהמ"ש נתן את הצו המבוקש ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ויתקון:
א. הליכים לפי סעיף 7 לפקודת בזיון ביהמ"ש ניתן לבצע גם ללא מסירה אישית של הצו למפר. כל כולו של סעיף 7 בא למקרה שבו אי אפשר למצוא את האשם באי ציות לצו ביהמ"ש.
ב. לטענה שביהמ"ש המחוזי נתן את הצוים מחוסר סמכות באשר ביה"ד הרבני דן בענין הילדים כדבר שהיה כרוך בתביעת הגירושין- האשה יכלה לעורר טענת הסמכות כאשר האב פנה לביהמ"ש המחוזי לראשונה בענין הבקורים אצל הילדים. אך האם לא עוררה טענה זו אלא הצטרפה לבקשת האב לאשר את ההסכם שבין הצדדים ולתת לו תוקף של פסק דין. בכך היא מושתקת ומנועה מלעורר עכשיו את הטענה שכל מה שעשה ביהמ"ש המחוזי עשה בלי סמכות.
אכן מקום שאין לביהמ"ש סמכות מהותית אין הצדדים יכולים להקנות לו סמכות כזאת, אך אין כאן מקרה של חוסר סמכות מהותית. לביהמ"ש המחוזי יש סמכות בענין החזקת ילדים אך היא נשללת ממנו כאשר ענין זה מועלה אגב הליכים קודמים בבית הדין הרבני. בכך נוצרה הסמכות הייחודית של בית הדין וחוסר הסמכות של ביהמ"ש המחוזי. אך אין כל סיבה שהצדדים לא יוכלו לוותר על הסמכות הייחודית שהקנו קודם לביה"ד ולהסכים להתדיין בביהמ"ש המחוזי.
השופט קיסטר מסכים ומוסיף:
אכן כאשר הסמכות הייחודית הוענקה לביה"ד הרבני מכוח ההתדיינות בפניו אין היא יכולה עוד להיות מוקנית לביהמ"ש המחוזי מכוח הסכמה אחרת של הצדדים. ברם, מכיון שהסמכות נתונה באופן עקרוני לביהמ"ש ורק עובדת ההתדיינות בבית הדין שוללת את הסמכות ניתן להפעיל מניעות נגד הצד הטוען חוסר סמכות באשר הצדק דורש שיהיה מנוע מלטעון שעובדות כאלה נתקיימו.
(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, עציוני. עו"ד מ. אור למערערת, עו"ד י. בן-מנשה למשיב. 16.6.74).
ע.פ. 86/74 - אברהם כהנא נגד מדינת ישראל
*השמעת עדות על עברו הפלילי של הנאשם.
* הרשעה ע"פ עדות יחידה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופט סלונים) בת.פ. 404/73 - הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל).
העובדות:
לאחר מלחמת יום הכפורים בהיות המערער לבוש מדי חייל פגש ברועה צאן ערבי שנשא עמו סל בשובו מעבודתו. המערער ערך חיפוש בסל ועל גופו של המתלונן, לא מצא דבר חשוב ולבסוף איים עליו שיירה בו אם לא ימסור לו את שעונו. הוא שדד מהרועה את השעון ומשנעצר זוהה ע"י המתלונן ביהמ"ש המחוזי הטיל עליו עונש של שלוש שנים מאסר. על ההרשעה ועל חומרת העונש נסב הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. במשפט הושמעה עדות פסולה ביחס לעברו הפלילי של המערער כאשר עד תביעה השיב לשאלות המערער כי הוא מכיר אותו כסוחר סמים וכי תפס אותו כמה פעמים עם סמים. אולם השופט לא הסתמך על עדות זו והיא לא שימשה חומר להרשעה. ניתן לפסול הרשעה על סמך עדות פסולה ביחס לעברו הפלילי של הנאשם גם אם העדות ניתנה בתשובה לשאלותיו, ואפילו כשאפשר לומר שלמעשה הוזמנה על ידו, אך זאת כשמדובר בעד יחיד כשעד יחיד זה מסר עדות על עברו הפלילי של המערער שהיא עדות פסולה וכשמסתבר שהשופט לא התעלם מעדות זו בשעה שנתן את פסק דינו. מאידך, יש לומר בדרך כלל כי חזקה על השופט מקצועי שבבואו להרשיע על סמך חומר ראיות יתעלם מעדות מסוג זה גם אם אינו אומר זאת במפורש. אין כל סכנה כי שופט יושפע בהסקת מסקנה מרשיעה מעדות כזאת כפי שהיה בעניננו.
ב. השופט לא הזהיר את עצמו שהוא מרשיע על פי עדות יחידה של המתלונן. ברם, אין צורך שהשופט יכתוב בפסה"ד כי הוא מזהיר את עצמו. לא כתיבת מילות האזהרה העצמית היא המהווה אזהרה כנדרש בעדות יחידה. די בכך אם מתוך פסה"ד עולה שדעתו של השופט היתה נתונה לכך שהוא מרשיע רק על פי העדות היחידה.
ג. אשר לעונש- המעשה שעשה המערער הינו מחפיר ולמערער עבר עשיר של עבירות. עם זאת המעשה היה לאחר מלחמת יום הכפורים והמערער חשד במתלונן וערך אצלו חיפוש ויתכן שנגרר למעשה העבירה שלא במחשבה תחילה. אין גם לקבל את נימוק ההחמרה בדין שהעלה ביהמ"ש המחוזי בגלל כך שהמערער לא התחרט על מעשהו. זכותו של אדם לכפור באשמה ולהטיל על התביעה את חובת ההוכחה ואין לדרוש מאדם כזה שיביע חרטה.
(בפני השופטים: ברנזון, עציוני, אשר. עו"ד א. לנמן למערער, עו"ד משייקר למשיבה. 4.6.74).
בג"צ 33/74 - רפאל אטון נגד ועדת העררים לעניני מוניות
*ביטול דיון בועדת עררים לעניני מוניות עקב התנהגות ב"כ המבקש בשעתו נדחתה בקשתו של העותר לרשיון מונית בנימוק שהיה בעבר בעל מונית. אז פנה העותר לבג"צ וביהמ"ש ציווה על ועדת העררים לדון בראיות נוספות שהיו בידי העותר ושלפיהן לא היה בעל מונית. עברו חודשים והועדה לא דנה בענין ואז פנה העותר שנית בעתירה דנא לבג"צ. בטרם החליט בג"צ בעתירה הנוספת התכנסה הועדה לדון בענינו של העותר. בא כוח העותר התיצב לפני הועדה וביקש כי הדיון ידחה עד לאחר שמיעת
התשובה לצו על תנאי. הועדה דחתה את הבקשה ואז הצהיר בא כוח העותר כי מכיון שמרשו אינו נוכח אין הוא יכול ליצג את מרשו באופן יעיל ואינו משתתף בדיון. הועדה עיינה בחומר שלפניה והגיעה למסקנה שיש מקום לחקירה מקיפה כדי לקבל הסברים לשאלות רבות ומכיון שהמבקש לא הופיע ועורך הדין לא משתף פעולה דוחה הועדה את הבקשה. העתירה נגד הועדה נדחתה. אכן מקריאת פסק הדין בעתירה הקודמת עולה כי חומר הראיות הנוסף יש בו כדי לעזור לעותר. ואולם ע"י התנהגותו לפני הועדה איבד בא כוח העותר במו ידיו את זכותו לקבל סעד בבג"צ. היתה לו הזדמנות נאותה לנסות ולשכנע את הועדה כי הוכיח בראיות הנוספות האמורות כל אשר היה טעון הוכחה ויכול היה לנתח לפני הועדה את פסק דינו הראשון של בג"צ ולטעון באשר לפירושו הנכון של פסק הדין. כיון שלא עשה זאת אין ביהמ"ש יכול להושיט לו סעד של צדק.
(בפני השופטים: ויתקון, ח. כהן, קיסטר. החלטה - השופט מ. כהן. עו"ד שרון לעותר, עוה"ד חשין ולרנר למשיבה. 11.6.74).
בג"צ 208/74- ועד העובדים בעירית פתח תקוה ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח'
*סמכות בי"ד לעבודה המשיב השלישי (להלן- "המשיב") הגיש לבית הדין לעבודה תביעת פיצויים נגד העותרים ואלה בקשו למחוק את התביעה על הסף בטענה שלא היו יחסי עובד ומעביד בין העותרים למשיב ועל כן אין סמכות לבית הדין לדון בענין. בית הדין דחה את הבקשה למחיקה על הסף באשר עצם השאלה אם היו יחסי עובד ומעביד ואם לאו נתונה לסמכות בית הדין שיפסוק בדבר. עתירת העותרים נגד בית הדין נדחתה. העתירה הובאה לביהמ"ש לפני זמנה שכן עדיין אין יודעים כיצד יכריע בית הדין בשאלות שיתעוררו לאתר שיתקיים הדיון.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה- השופט ברנזון. עו"ד גב א. עינבר לעותרים.6.6.74).
בג"צ 49/74- גאזי כאמל נגד שר המשטרה ואח'
*חופשת בית לאסיר בטחוני העותר נדון לשתים עשרה שנות מאסר בגין עבירות נגד בטחון המדינה בהיותו סוכן של שירות המודיעין הסורי. עתירתו העיקרית הינה על שום מה אין מעניקים לו חופשת בית ולדעתו מהווה הדבר הפליה בינו לבין אסירים יהודים המורשים לצאת לחופשת בית. עתירתו נדחתה. המדובר בסוכן של שירות המודיעין הסורי אשר, בין היתר, נמצאה בביתו דיו סמויה שקבל ממעסיקיו כדי שיוכל לדווח להם תוצאות עבודת הריגול. נמצא כי הליכתו של העותר חופשי היא בחזקת סכנה בטחונית ואין פגם בכך ששר המשטרה מסרב להרשות לו חופשות.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. העותר לעצמו, עו"ד עדיאל למשיבים. 2.6.74) .
=ע.פ. 146/73- עפיף חוסין מועדי נגד מדינת ישראל
*טענת שכרות ברצח המערער הסתכסך עם אביו ותוך כדי קטטה ירה והרג שלושה מאחיו. ביהמ"ש המחוזי הרשיע אותו בעבירת רצח והערעור על כך נדחה. טענת ההגנה העיקרית של המערער היתה טענת שכרות. אין חולק על כך שקודם למעשה שתה המערער כמות של אלכוהול ובבדיקת דם שנערכה למחרת היום נמצאה בדמו כמות כוהל. ברם על פי העדויות הרפואיות כמות האלכוהול לא הביאה את המערער למצב של ערפול חושים שבו נבצר היה ממנו ליצור את הכוונה להרוג ולפי עדויות של עדים שדברו עם המערער הרי הוא התנהג באופן תקין לאחר המעשה ולא כאדם שיכור.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה- מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד אנגלרד למערער, עו"ד גב ברנשטיין למשיבה. 16.5.74).
ע.פ. 197/74 - פייגה תאומים ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (הצתת מסיון) שתי המערערות הורשעו עפ"י הודאותיהן בעבירות הצתה של מוסד שחשבוהו למקום בו מתנהלות פעולות מסיונריות. השתים הן סטודנטיות צעירות שעלו לא מכבר ארצה. ביהמ"ש המחוזי הטיל על השתים עונש של שנה וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי על תנאי והערעור על חומרת העונש נתקבל. אכן, המעשה הוא חמור ויש בו כדי לפגוע בעניניה החיוניים של המדינה ובשמה הטוב. העובדה כי המעשים נעשו מתוך מניעים אידיאולוגיים אינה נסיבה מקילה. אולם המערערות הביעו חרטה כנה ושירות המבחן השתכנע שלא ילכו עוד בדרכים נלוזות כאלה. אי לכך שונתה תקופת המאסר בפועל לשנה אחת והמאסר על תנאי לשנתיים.
(בפני השופטים: ח. כהן, י. כהן, אשר. עו"ד שכטר למערערות, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 10.6.74) .
=ע.פ. 578/73 - מדינת ישראל נגד עמוס בן שחר
*קולת העונש (קבלת רכוש גנוב) המשיב, מנהל בית מסחר סיטונאי לזרעים ולחומרי הדברה, קיבל לרשותו כמות גדולה של סחורות מאותו סוג ביודעין שסחורות אלה הושגו ע"י פריצה לבית מסחר אחר שבעליו היו ידידי המשיב. ערך הסחורות היה כ- 60,000 ל"י. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המשיב עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשים מאסר על תנאי וקנס כספי והערעור על קולת העונש נתקבל. חומרת המעשים של מקבלי סחורות גנובות אינה נופלת מחומרת מעשי מבצעי הגניבות. ענישה קלה עלולה לעודד עברינים בכוח ובודאי אין בה כדי להרתיעם. אי לכך יש להעמיד את העונש על שנה אחת מאסר שתהיה כולה בפועל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד גב ז. לויצקי למערערת, עו"ד א. וגמן למשיב. 5.6.74).
ע.פ. 120/74- מדינת ישראל נגד שלום פרץ
*הפעלת מאסר על תנאי כחופף למאסר החדש למשיב עבר של עבירות פריצה וגניבות ולאחרונה נדון לשנה אחת מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. לא עברו חודשיים ימים והמשיב ביצע עוד שורה של עבירות פריצה וגניבה. ביהמ"ש המחוזי הדגיש את עברו הפלילי של המשיב וציין כי יש להטיל עליו עונש מרתיע על מנת להגן על רכוש הציבור ולבסוף הטיל עליו מאסר בפועל של שנה אחת והפעיל את המאסר על תנאי של שנה באופן חופף. הערעור על כך נתקבל. על פי החוק הכלל הוא שעונש מאסר בשל עבירה נוספת צריך להיות מצטבר למאסר על תנאי המופעל ורק כשיש טעם מיוחד לכך רשאי ביהמ"ש לעשות את שתי התקופות חופפות. כאן לא רשם ביהמ"ש המחוזי כל טעם מדוע יהיו המאסרים חופפים ובנסיבות המקרה גם קשה למצוא טעם כזה. גם ביהמ"ש המחוזי עצמו מדבר על הטלת עונש הולם כדי להרתיע אחרים. אי לכך החליט ביהמ"ש העליון כי שני העונשים יהיו מצטברים.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד גב גורני למערערת, המשיב לעצמו. 22.5.74).
ע.פ. 170/73 - הרצל עוזר נגד מדינת ישראל
*הרשעה ע"פ עדות שותף לדבר עבירה המערער הורשע בעבירת שוד על פי עדותו של שותף לעבירה וערעורו על ההרשעה נתקבל. אכן, ביהמ"ש המחוזי התיחס באמון לעדותו של השותף אחרי שהזהיר את עצמו ועמד על אופיו של העד ועל המניעים שעלולים להביאו לעדות שקר ובזה אין ביהמ"ש העליון מתערב. ברם, עדות זו היתה טעונה סיוע ולא היתה בפני ביהמ"ש המחוזי כל עדות מסייעת העשויה לקשור את המערער עם העבירה. בדברים שביהמ"ש המחוזי ראה סיוע
אין לראות סיוע. אין להסתפק בפרטי הסיוע המחזקים את עדות השותף בדרך כלל, אלא הסיוע חייב להתיחס למעורבות הנאשם באופן מיוחד וכזה לא היה.
(בפני השופטים: ויתקון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ויתקון, עו"ד וגמן למערער, עו"ד בייניש למשיבה. 5.6.74).
ע.א. 122/74 - יצחק לבנטר נגד מגדל- בנין חברה לבטוח בע"מ
*העובדות שעל המצהיר לציין בתצהירו בבקשת ביניים המשיבה הוציאה פוליסה של ערבות שעל פיה ערבה בפני המכס לחוב של חברה מסויימת וכדי להבטיח זכות שיפוי למקרה שתאלץ לשלם חתם המערער על מסמך שבו הוא ערב להתחייבות החברה לפצות את המשיבה על כל תשלום שתשלם למכס בתוקף ערבותה. בסכומו של דבר שילמה המשיבה למכס סכום של 20,000 ל"י, וחזרה על המערער לשיפוי על פי ערבותו לחברה, ביהמ"ש המחוזי חייב את המערער בתשלום והערעור על כך נדחה. בבדיקת המסמכים השונים עולה כי אין לקבל טענת המערער שערבותו היתה מוגבלת בזמן מסויים והזמן הזה עבר. אשר לטענת המערער בתצהירו כי "לפי מיטב ידיעתו" לא היתה החברה חבה למכס עבור מסים בתאריך הקובע- בתצהיר צריך להצהיר על העובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא ובבקשת ביניים מותר להצהיר גם לפי מיטב אמונתו של המצהיר. בעניננו המדובר בבקשת ביניים של רשות להתגונן ואולם כשמצהירים לפי מיטב הידיעה יש לציין מהו המקור שממנו שאב המצהיר את הידיעה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, מני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד ס. וולף למערער, עו"ד ס, שטרן למשיבה. 16.6.74),
=ע.א. 395/73 - רפאל ביהם נגד קצין התגמולים
[פ"ד כח (2) 408]*טענת התפרצות מחלה עקב השרות הצבאי המערער נקרא לשירות מילואים ובמסגרת השירות עלה באחד הסיורים על מוקשים שלא התפוצצו וכן השתתף בסיור שבו הומטרה אש ארטילרית עליו. בעקבות ארועים אלה הרגיש שלא בטוב ונשלח לבית החולים שם אובחנה מחלה של כיב בתרסריון. המומחים הרפואיים קבעו על פי הצילום כי הכיב הוא כרוני וקיים כבר מלפני זמן רב, אעפ"כ קבעו הרשויות המוסמכות כי חלה הרעה עקב השירות ונגרמה למערער נכות זמנית למשך שנתיים. את טענת המערער כי המחלה התפרצה עקב השירות דחו הרשויות המוסמכות והערעור על כך נדחה. השאלה המשפטית העיקרית המתעוררת הינה אם אין להטיל על המקרה דנא את העקרון לפיו יש להכיר בקיומו של הקשר הסיבתי בין נכות החייל לבין השירות על אף הנטיה למחלה שהיא קונסטיטוציונלית ואשר היתה כבר מקודם סמויה בגופו של החייל. התשובה לכך היא שלילית. את העקרון הנ"ל מפעילים כאשר מדובר בנטייה למחלה המתפרצת עקב הארוע. אך בעניננו קבעו הרופאים כי הכיב היה קיים בעת שהמערער החל את שרותו ולפי הצלומים מדובר בכיב שהיה כבר מזמן. אכן, עד לארוע שבשירות לא הרגיש המערער בסימפטומים אך זה אינו מקרה נדיר של מחלה כרונית המתקדמת לאיטה. אין גם להחיל כאן את הלכת בוסני המפורסמת שכן ההלכה הנ"ל הינה למקרה שקיימות אסכולות שונות על מקורה של המחלה בדרך כלל ולא כאשר קיימים חילוקי דעות בענין ספציפי מסויים. בעניננו קבעו הרופאים כי הכיב היה קיים כבר מזמן ורק רופא אחד סבר כי קיימת אפשרות שהמחלה התפרצה במקרה דנא עקב הארוע.
(בפני השופטים: ויתקון, עציוני, אשר, החלטה - השופט אשר. עו"ד שרון למערער, עו"ד גב' ברנשטיין למשיב. 3.6.74) .
=ע.א. 64/74 - בנק לאומי לישראל בע"מ נגד נתן מנדלבליט
[פ"ד כח (2) 485]*בקשה לבצוע שטר כפסק דין סופי לענין הוצאה לפועל הבנק המערער הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לבצועם של שטרות שנחתמו בידי המשיב כערב וזאת בהתאם לסעיף 81 א' לחוק ההוצל"פ תשכ"ז - 1967. המשיב לא
התנגד ולאחר שהבנק לא הצליח לגבות את החוב בדרכי הוצל"פ שיגר למשיב התראת פשיטת רגל על פי פקודת פשיטת הרגל. ביהמ"ש המחוזי ביטל את ההתראה מהנימוק שהבנק "לא קיבל ... פסק דין סופי" נגד המשיב כאמור בפקודת פשיטת הרגל. הערעור על כך נתקבל. על פי סעיף 81 א' הנ"ל שטר "ניתן לבצוע כמו פסק דין של ביהמ"ש". דינו של שטר שהוגש לבצוע ואשר לא הוגשה התנגדות לבצוע או שהוגשה התנגדות וההתנגדות נדחתה, כדין פסק דין סופי וממילא יש לראותו כפסק דין סופי גם לצורך פקודת פשיטת הרגל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, קיסטר. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד א. סמואל למערער, עו"ד מ. מרץ למשיב. 16.6.74).
ע.א. 430/73 - לאה אקשטיין ואח' נגד אפרים כהן
*צוואה בעל פה המערערים טענו כי המנוח שמואל כהן, אחיו של המשיב, עשה צוואה בעל פה לפני מותו ובה ציווה למערערים את רכושו. ביהמ"ש המחוזי דחה את תובענת המערערים על יסוד הצוואה בעל פה והערעור על כך נדחה. לפי גירסת המערערים נעשתה הצוואה הנטענת חמישה ימים לפני מות המנוח וזכרון הדברים הופקד בביהמ"ש המחוזי כשבעה שבועות לאחר הפטירה. כיון שלא נערך זכרון דברים על הצוואה ולא הופקד זכרון הדברים סמוך לעשיית הצוואה הנטענת אין הצוואה עונה על דרישות החוק לגבי קיום צוואה בעל פה. מ"מ הנשיא זוסמן העיר כי השופט יכול היה, על סמך הוראות סעיף 25 לחוק, להתעלם מן הפגם אילו לא היה לו ספק באמיתות הצוואה אך כאן היה לו ספק באמיתות הצוואה. השופט קיסטר הוסיף כי לגבי קיום צוואת שכיב מרע יש להקפיד על מילוי הוראות החוק ורק במקרים נדירים יוכל השופט להשתמש לגבי מקרים כאלה בסעיף 25 לחוק ולהתעלם מן הפגם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, מני, קיסטר. עו"ד מ. הרצוג למערערים, עו"ד א. יגנס למשיב, 9.6.74).
ע.פ. 429/73 - יוסף תעשה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות מס המערער הואשם והורשע במספר עבירות מס הכנסה בשל אי ניהול פנקסים, הגשת הצהרות כוזבות וכו' וביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של המערער לענין ההרשעה לאחר ניתוח הדו"חות שהגיש המערער והשוואתם עם העדויות על מחזור ההכנסות למעשה. לענין העונש קיבל ביהמ"ש את הערעור לגבי סעיף אחד שבו הוטל קנס העולה על הקנס המכסימלי הקבוע בחוק.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ברנזון, עציוני. החלטה - מ"מ הנשיא זוסמן. עו"ד רזומוב למערער, עו"ד בלטמן למשיבה, 16.6.74).
ע.פ. 8/74 - עבדול קאדר נאשף נגד מדינת ישראל
*עבירת ביגמיה לאחר גירוש אשה מוסלמית בנגוד לרצונה המערער גירש את אשתו בפני בית הדין השרעי ע"י האמירה "הרי את מגורשת ממני" בניגוד לרצונה של האשה. על פי הדין המוסלמי הגירושין תפסו ולא נותר לבית הדין אלא לאשר את הגירושין. משהתחתן המערער עם אשה אחרת הועמד לדין בגין ריבוי נשואין ונדון לשלושה חדשים מאסר בפועל ותשעה חודשים מאסר על תנאי. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. לפי החוק רק אם בית הדין מתיר את קשר הנשואין אין הנאשם אשם בריבוי נשואין אך כאן לא התיר בית הדין את קשר הנשואין אלא הצהיר, מחוסר ברירה, על אישור הגירושין. אשר לעונש - אין הוא חמור מדי.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד מ. דינאי למערער, עו"ד גב גורגי למשיבה. 22,5.74).
ע.פ. 42/74 - מדינת ישראל נגד דוד גורטקר
*קולת העונש (פריצה) הנאשם דנא, יליד 1950, מבלה מרבית שנותיו בבית הכלא. לאחרונה נדון לתקופות מאסר שונות, נמלט מבית הכלא וביצע עבירות פריצה נוספות ומשנתפס נדון לשנה אחת מאסר כשהיא תהיה חופפת את המאסרים הקודמים. הערעור על כך נתקבל. מאחר שתקופת העונשין הקודמת ארוכה משנה נמצא שהנאשם לא קיבל כל עונש בשל העבירות הנוספות. לכך אין כל הצדקה. אי לכך הטיל ביהמ"ש העליון על המשיב עוד שנתיים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. עו"ד גב' לויצקי למערערת, המשיב לעצמו. 5.6.74).
ע.פ. 82/74 - סאלם מחפוד נגד מדינת ישראל
*קולת העונש (מעשה מגונה)
המערער הורשע בעבירה של מעשה מגונה שביצע בבתו בת השמונה ונדון לשנתיים מאסר שמתוכן שנה אחת מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי. המערער ערער על הרשעתו אך ביטל את הערעור ואילו המדינה ערערה על קולת העונש, וערעורה נתקבל. זו עבירה חמורה שבוצעה בילדה בת שמונה ע"י המערער שהוא אביה. במעשה חמור כזה אין להסתפק בעונש של שנה אחת מאסר. אי לכך החליט ביהמ"ש העליון כי שתי השנים יהיו מאסר בפועל.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ויתקון, י. כהן. עו"ד נתיב למערער, עו"ד בלטמן למשיבה. 2.6.74) .
ב ת ו כ ן
* ע.א. 534/73 - ...........................................294 ─ * הליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט.
─ * עניני סמכות במשפט על החזקת קטינים.
─* ע.פ. 86/74 - ..................................295─ * השמעת עדות על עברו הפלילי של הנאשם.
─ * הרשעה ע"פ עדות יחידה.
─
─* בג"צ 33/74 - ביטול דיון בועדת עררים לעניני מוניות עקב התנהגות ב"כ המבקש..295 ─* בג"צ 208/74- סמכות בי"ד לעבודה............................................296 ─* בג"צ 49/74 - חופשת בית לאסיר בטחוני......................................296─* ע.פ. 146/73- טענת שכרות ברצח.............................................296─* ע.פ. 197/74- חומרת העונש (הצתת מסיון)....................................297 ─* ע.פ. 578/73- קולת העונש (קבלת רכוש גנוב).................................297─* ע.פ. 120/74- הפעלת מאסר על תנאי כחופף למאסר החדש.........................297 ─* ע.פ. 170/73- הרשעה ע"פ עדות שותף לדבר עבירה..............................297─* ע.א. 122/74- העובדות שעל המצהיר לציין בתצהירו בבקשת ביניים...............298─* ע.א. 395/73- טענת התפרצות מחלה עקב השרות הצבאי...........................298─* ע.א. 64/74 - בקשה לבצוע שטר כפסק דין סופי לענין הוצאה לפועל..............298 ─* ע.א. 430/73- צוואה בעל פה................................................299 ─* ע.פ. 429/73- הרשעה בעבירות מס............................................299─* ע.פ. 8/74 - עבירת ביגמיה לאחר גירוש אשה מוסלמית בנגוד לרצונה............299 ─* ע.פ. 42/74 - קולת העונש (פריצה)..........................................300─* ע.פ. 82/74 - קולת העונש (מעשה מגונה).....................................300─
─
─
─
─
─