ע.א. 115/73 - פלוני נגד פלונית
*מזונות לאשה שהוכרזה "כעין מורדת".
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט ד"ר ש. לוין) בת.א. 297/72 - הערעור נתקבל).
העובדות :
בעלי הדין נישאו בשנת 1952, נולד להם בן, ומשנת 1956 הם חיים בנפרד. מיד לאחר הפירוד נסעה האשה לחו"ל ובילתה 11 שנה בגרמניה. הפצרות הבעל שתשוב לא נשאו פרי. לאחר מכן יצא הבעל לעבוד בחו"ל ואז הוסכם בין הצדדים שהאשה תקבל גט ובתמורה לכך העביר הבעל לאשה את המחצית שלו בדירת בני הזוג. לאחר מכן סירבה האשה לקבל גט. היא שבה לישראל וגם הבעל שב לישראל ושוב חיה בנפרד מספר שנים ורק אחר כך הגישה תביעת מזונות. ביהמ"ש המחוזי חייב את הבעל תשלום מזונות ועל כך הערעור.
החלטה - השופט ברנזון:
א. אכן אשה שלא הוכרזה כמורדת, אלא כעין מורדת, יכולה לשוב ולזכות במזונותיה אם כי כאשר היא במצב של מעין מורדת פטור הבעל מחובת המזונות. אולם לא תמיד יכולה היא לזכות כך במזונותיה, אלא אם תשכנע את ביה"ד שהבטחתה לחזור ולחיות חיי משפחה היא כנה. לפי הנסיבות בענינינו אין לראות את הבטחתה ככנה. במצב הדברים כפי שתואר לעיל, וכאשר האשה השיבה רק מן השפה ולחוץ שהיא מוכנה לחזור לחיי אישות עם בעלה, חייבת היתה האשה להביא הוכחה של ממש כי החזרה היא כנה ואמיתית. שלא כמו במקרה רגיל, כאשר אשה עוזבת את בית בעלה, ואז כמות ההוכחה הנדרשת ממנה מועטת.
ב. בנוסף לכך יש לסמוך גם על הסכם הגירושין שבין הצדדים כדי לשלול את מזונותיה של האשה. היה הסכם לביצוע גירושין ופירוש הדבר לפי ההסכם שהאשה מפסידה את מזונותיה. אם כי אין לאכוף על האשה לקבל גט, הרי התנאים הכספיים שבהסכם תופשים ועל כן אין הבעל חייב במזונות האשה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, אשר. עו"ד פ. ג. נשיץ למערער, עו"ד שלזינגר למשיבה. 5.9.74).
ע.א. 645/72 - ראש עירית ת"א נגד כליליאן נחמן וחברת החשמל
*אחריות בתאונת עבודה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט הרפזי) בת.א. 3906/68 - הערעור נגד חברת החשמל נתקבל).
העובדות:
המשיב הראשון (להלן - התובע), עובד עירית ת"א, נפגע בתאונה כאשר עסק בתליית פנס רחוב וחיבורו לעמוד חשמל וזאת עקב שבר בעמוד החשמל. רשת החשמל והעמודים הם בבעלות חברת החשמל ואילו העיריה, היא המטפלת במשך שנים בתליית הפנסים וחברת החשמל מחברת את החשמל לפנסים. בשנת 1962 דרשה חברת החשמל מהעיריה שתשלח את עובדיה לקורס בחברת החשמל ואילו העיריה השיבה כי אין הם צריכים לעבור קורס וכן שהיא מקבלת על עצמה את האחריות עבור העבודות המבוצעות ע"י עובדיה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי העיריה ועובדיה היו בבחינת מוזמנים של חברת החשמל, ועם זאת שחרר את חברת החשמל מאחריות לתאונה מן הטעם שמספר ימים לפני התאונה עבדו אנשי חברת החשמל בעמוד ולא נמצא בו כל פגם ויתכן שהשבר נבע מגורם אחר. על כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן:
א. צדק ביהמ"ש המחוזי כי העיריה ועובדיה היו מוזמנים של חברת החשמל. (בעלי
הדין יצאו מתוך הנחה כי העמודים הם מקרקעין). מכיון שאלה היו מוזמנים הרי חובה היה על המזמין לנקוט מידת זהירות שאדם סביר ונבון היה נוקט כלפי אדם מוזמן כדי למנוע פגיעתו.
ב. אין לקבל את טענת חברת החשמל שהעמודים היו בשליטת העיריה וכן שלא יכלה לחזות מראש שעובדי העיריה לא יבדקו את העמוד לפני העבודה, לעיריה לא היה כל תפקיד בתחזוקת העמודים וחברת החשמל לא ביקשה ממנה לטפל בענין זה ולא הפנתה את תשומת לב העיריה שיש צורך בבדיקה לפני העבודה כפי שעושים עובדי חברת החשמל. האפשרות של גרימת נזק לעובד העיריה כתוצאה משבר בעמוד היתה בגדר הצפיה של חברת החשמל ועליה היה לנקוט אמצעים למנוע סכנה זו.
ג. העובדה שעובדי חברת החשמל עבדו מספר ימים לפני התאונה אינה אומרת שהעמוד היה תקין לפני שהתובע עבד עליו.
ד. המכתב של העיריה לענין אחריות עובדיה אינו משחרר את חברת החשמל, העיריה נטלה על עצמה אחריות לעבודות המבוצעות ע"י עובדיה ולא לתקינות העמוד שהיא באחריות חברת החשמל.
ה. מאידך אין גם לקבל את טענת העיריה שהיא היתה רשאית לסמוך על כך שחברת החשמל תדאג לתקינות העמודים ושעל כן היא משוחררת מאחריות. במקביל לחובת חברת החשמל לדאוג למצב תקין של העמודים קיימת גם חובת העיריה כמעביד לדאוג לבטיחות עובדיה ולמנוע מהם כל סכנה מיותרת על כן יש לחלק את האחריות באופן שווה בין שני הגופים.
(בפני השופטים: מני, קיסטר, י. כהן. עו"ד מיכלביץ למערערת, עו"ד ספקטור לתובע, עו"ד חלפן לחברת החשמל. 9.9.74).
ע.א. 277/73 - כונס הנכסים הרשמי נגד בנק טפחות בע"מ ואח'
*משכנתא שביושר.
(ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר- שבע (השופט חייבי) בהמ' 37/72 - הערעור נתקבל ברוב דעות השופטים עציוני ומני נגד דעתו החולקת של השופט ח. כהן).
העובדות:
פלוני רכש חנות בדימונה מחברת שיכון ופיתוח לישראל ולשם מימון הרכישה לווה כספים אצל בנק טפחות ובכספים אלה קנה את החנות. כיון שלא נמצאו באותו מקום ספרי אחוזה והמקרקעין לא עברו הסדר לא נרשמו זכויות הקונה בחנות וגם לא זכויות המשכנתא של הבנק. השעבוד לטובת הבנק על החנות נרשם בספרי חברת שיכון ופיתוח וכן קיבל הבנק מהחייב יפוי כח בלתי חוזר לרשום משכנתא כאשר יירשמו זכויות החייב בספרי האחוזה. בינתיים החייב פשט את הרגל וזכויותיו עברו לידי כונס הנכסים הרשמי. הכונס מכר את החנות במכירה פומבית והמשיבה טענה כי היא נושה מובטח ע"י המשכנתא שביושר בחנות. ביהמ"ש המחוזי קיבל את טענת המשיבה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט עציוני:
א. בהתאם להלכה הפסוקה אין משכנתא שביושר, ומשכנתא שלא נרשמה בספרי האחוזה אם כי נרשמה במקומות אחרים אינה תופשת. רישום בספרים שאינם מתנהלים עפ"י דין ושאין חובה לפתוח אותם בפני כל מבקש אינה הופכת את הרישום למשכנתא רשומה.
אין לייחס במקרה כזה לציבור ידיעה על תוכן רישום המשכנתא ואין להעדיף נושה אחד על נושה אחר.
ב. לטענה כי אם לא יוכר רישום משכנתא שביושר כמו במקרה דנא יפגע הדבר בציבור הרחב שלא יוכל להשיג אשראי - טיעונים אלה כבר עמדו בפני ביהמ"ש העליון במקרים דומים ולא נתקבלו. עדיין פתוחה בפני המלווה האפשרות לרשום את השעבוד על זכותו של החייב בהתאם להוראות חוק המשכון.
השופט ח. כהן (דעת מיעוט):
יש לקבל את עמדת שופט המיעוט במקרים הקודמים שקיימת זכות שביושר של משכנתא. כשם שכונס הנכסים שם את ידיו על הקנין שביושר של החייב כן יש להכיר בשעבוד של היושר הרשום על אותו נכס. כונס הנכסים אינו יכול לקבל בנכס יותר ממה שיש לחייב וכשם שהחייב לא יכול היה למכור את הנכס וליטול את הכספים כך לא יכול גם כונס הנכסים.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, עציוני. עו"ד ש. אנקור למערער, עו"ד א. אדליסט למשיבה. 5.9.74).
ע.א. 135/74 - טובה עמיאל נגד אסר עמיאל ואח'
*ביטול צו קיום צוואה.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופט בזק) בת.א. 510/73 - הערעור נתקבל).
העובדות:
המנוח יצחק עמיאל נפטר והשאיר אחריו שתי נשים הנשואות לו - המערערת והמשיבה. לאחר הפטירה הגישה המשיבה בקשה לקיום צוואתו של המנוח, שבה צווה לה את כל רכושו ומשעבר המועד של 15 יום מהפרסום ניתן צו לקיום הצוואה. לאחר שניתן הצו פנתה המערערת וביקשה לבטל את קיום הצוואה מנימוקים שונים. היא טענה כי לא ידעה לפני כן שהוגשה בקשה לקיום צוואה. לחילופין ביקשה המערערת כי ביהמ"ש יצהיר שהצוואה איננה תופשת לגבי כספי ביטוח של המנוח הנמצאים בקופת גמל של עובדי עירית ירושלים. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה לביטול קיום הצוואה והתייחס לבקשה כאילו מדובר בביטול או שינוי פס"ד שניתן במעמד צד אחד כאשר ההזמנה לדין ויתר כתבי בית- דין נמסרו כהלכה. לדעת השופט הפרסום בעיתונים כמוהו כאילו נמסרו ההזמנות לידי המערערת וכאילו יש צורך בהארכת מועדים ועל כן בדק אם יש סיכויים למערערת להצליח בהתנגדות. כן דן ביהמ"ש בזכויות המשיבה בקופת הגמל והחליט לטובתה עקב מכתב מהמנוח לקופת הגמל שבו צווה את הכספים למשיבה. על כך הערעור.
החלטה - השופט קיסטר:
א. אין מקום להשתמש בכללים של ביטול פס"ד הניתן במעמד צד אחד לענין ביטול קיום צוואה. לעניני צוואה קיימות הוראות מיוחדות בחוק הירושה ועל פיהן לא יבטל בימ"ש צו קיום צוואה או צו ירושה רק אם המבקש יכול היה להביא את טיעונו לפני מתן צו הירושה או צו קיום הצוואה. היינו כאשר המתנגד השתתף בדיון לקיום הצוואה ולא העלה טענותיו לא יוכל לעשות כן יותר מאוחר. נוסף על כך אם יתברר שהמתנגד קיבל ידיעה על הגשת הבקשה לביהמ"ש והיתה לו הזדמנות לאסוף ידיעות ולהגיש התנגדות ולא הגיש רשאי ביהמ"ש לא להזקק להתנגדות. בכל מקרה אחר חייב ביהמ"ש לאפשר למתנגד לטעון ולהביא ראיות להתנגדותו לקיום הצוואה, גם לאחר שניתן הצו.
ב. לענין הזכויות בקופת הגמל - זכויות כאלה אינן חלק מן העזבון ואין לדון בהן
בבקשה לקיום צוואה. בקשה כזאת יש להגיש לביהמ"ש המוסמך. על כן יש לבטל את ההחלטה גם בענין כספים אלה.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, קיסטר. עו"ד ק. ורדי למערערת, עו"ד מ. וגנר למשיבה. 11.9.74).
ע.פ. 312+333/73+307 - שאוקי חטוב ואח' נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (חברות בארגון עוין) בשורה של ערעורים על חומרת העונש של אנשים שהיו חברים בארגון בלתי חוקי ובארגוני חבלה החליט ביהמ"ש העליון בחלק מן הערעורים לקבל את הערעור ולהקל במידת מה בעונשיהם של המערערים, ובחלק מן הערעורים החליט לדחות את הערעורים ולאשר את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. 15.8.74).
ע.פ. 439/73 - קאסם מצאלחה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות הנוגעות לבטחון המדינה המערער הואשם בחברות בהתאגדות בלתי מותרת, בקשירת קשר לעשות מעשה כדי לפגוע בריבונות המדינה וחיפוי על עבירת בטחון ונדון למאסר חמש שנים. כמו בערעורים קודמים באותו נושא החליט ביהמ"ש העליון כי לא היתה ראיה שלמערער היתה כוונה לפגוע בריבונות המדינה ועל כן לא היה מקום להרשיעו לפי הסעיפים 2 ו- 7 לחוק לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) הנוגע לכוונה לפגוע בריבונות המדינה. ביהמ"ש העליון החליט להתחשב בכך שהמערער הביע חרטה על מעשהו וטרם עשה דבר נגד המדינה מחוץ לפגישותיו עם מגייסיו ועל כן החליט כי שלושים חודשים מתוך המאסר יהיו מאסר בפועל ושלושים חודשים מאסר על תנאי.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ע. ראפע למערער, עו"ד י. בטלמן למשיבה. 15.8.74).
ע.פ. 439/73 - ג'אמן בן פאוזי אגברייה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות הנוגעות לבטחון המדינה בערעור זה, כמו בערעורים של רמי ליבנה ואחרים, דן ביהמ"ש בעבירות השונות הנוגעות לפגיעה בבטחון המדינה ולחברות בארגוני חבלה. בפסק דין זה התייחס ביהמ"ש גם לענין ההרשעה בסעיף 24 לחוק לתיקון דיני עונשין (בטחון המדינה) בענין מגע עם סוכן זר והחליט כי יש לראות באיש אל- פתח הממלא בו תפקידי פיקוד ואשר מקום פעולתו בסוריה כסוכן זר המשמש את השלטונות הסוריים והוא הדין לשלוחו של איש כזה. גם בענין זה בוטלה ההרשעה לפי סעיף 33 לפח"פ. בעקבות זאת הוקל דינו של המערער ובמקום מאסר לשמונה שנים הועמד העונש על מאסר של שש שנים.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד ל. צמל למערער, עו"ד י. בטלמן למשיבה. 15.8.74).
ע.פ. 439/73 - צאלח ג'ברין נגד מדינת ישראל
*הרשעה בכוונה לפגוע ברבונות המדינה המערער הורשע בחברות בהתאגדות בלתי מותרת ובהתרשלות במניעת פשע, עבירה לפי סעיף 33 לפח"פ. ביהמ"ש העליון אישר את ההרשעה בחברות בהתאגדות בלתי מותרת וביטל את ההרשעה לפי סעיף 33. כל אשר ידע המערער על האיש שגייסו לארגון החבלה היה כי בעתיד יבוצעו פעולות חבלה וכי הכל מתוכנן לעתיד ולא להווה. לא הגיע לידיעת המערער שום פשע מסויים אשר אדם מסויים עומד לבצעו ואשר מחובתו היה למנעו באמצעים סבירים שעמדו לרשותו. על כן לא יכולה לעמוד ההרשעה לפי סעיף 33 לפח"פ. ביהמ"ש המחוזי הטיל על המערער מאסר של שלוש שנים וגם הערעור על חומרת העונש נתקבל. המערער הביע חרטה כנה על הצטרפותו לארגון וחוץ מן הפגישה עם
האיש שגייס אותו לא עשה ולא כלום ומיד לאחריה נעצר. אי לכך די בתקופה שכבר ישב במאסר.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן. עו"ד ע. ראפע למערער, עו"ד גב' ד. בניש למשיבה. 15.8.74).
ע.פ. 340/73 - בדלה עלי פארס ואח' נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירות נגד בטחון המדינה שבוצעו בחו"ל המערערים הועמדו לדין בעבירות נגד בטחון המדינה ונדונו לתקופות מאסר שונות וערעורם הושתת על טענת חוסר סמכות של בתיהמ"ש לשפטם, הטענה היא כי הוראת סעיף 2(ד) לחוק לתיקון דיני עונשין (עבירות חוץ) שהוסף לחוק בתיקון משנת תשל"ב אינו חל למפרע ליום שבו נתפסו המערערים בעברתם. טענת הסנגור היא כי הוראת סעיף זה היא מהותית ולא דיונית ועל כן אינה חלה למפרע. הערעור נדחה. בין אם היא דיונית ובין אם היא מהותית הרי כלל אין צורך להסתמך על הסעיף הנ"ל לשם שפיטתם של המערערים שכן די בסעיף 41 לחוק בטחון המדינה הקובע כי מי שעבר עבירה לפי אותו חוק בחוץ לארץ יתן את הדין עליה בישראל וחוק זה קיים ועומד משנת 1957. ביהמ"ש העיר כי הסעיף 2(ד) הנ"ל לא היה צריך להוסיף אותו בכלל מפני שהחוק המקורי של עבירות חוץ כבר העניק סמכות לבית המשפט בישראל וכן סעיף 41 לחוק בטחון המדינה הנ"ל. השופט ח. כהן העיר כי הסעיף 2 הנ"ל הינו דיוני והשופט מני העיר כי כל הוראת חוק שענינה הקנית סמכות לבית משפט היא הוראה דיונית החלה למפרע, ואילו השופט י. כהן סבר כי מכיון שאין צורך לסמוך על סעיף 2 הנ"ל אין גם צורך לדון ולהכריע אם הוא מהווה הוראה דיונית או מהותית.
(בפני השופטים: ח. כהן, מני, י. כהן. עו"ד ג. צבר למערערים, עו"ד גב' בניש למשיבה. 9.9.74) .
=ב"ש 146/74 - הארכיבישוף קפוצ'י נגד מדינת ישראל
*מעמד דתי מיוחד כנימוק לשחרור בערובה בקשתו של הארכיבישוף להשתחרר בערובה נדחתה ע"י ביהמ"ש העליון. ביהמ"ש ציין כי אכן יש להתחשב באספקט המיוחד של הענין הנדון כאשר מדובר באיש דת ואולם נחה דעתו של ביהמ"ש שמעמדו הדתי המיוחד של המבקש כבר המריץ את השלטונות לנהוג לענין מעצרו תוך כדי התחשבות נאותה בצרכיו המיוחדים ושעל כן הוא עצור בתנאים מיוחדים שלא כל עציר זוכה בהם. לענין עצם המעצר הרי עקרון שוויון הכל בפני החוק מחייב שלא להרשות הפליה לטובת עציר זה או אחר מפאת כבודו או מעמדו. המעמד המיוחד של אדם מחייב קודם כל את עצמו, ואם מפאת הנסיבות מחייב החוק את מעצרו כי אז מעמדו אינו יכול לעמוד לו לדרוש דין אחר מדינם של כל יתר האזרחים. בעניננו מדובר בעבירות בטחוניות אשר בהן אין מקום לשחרר נאשם בערובה.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד ע. שחאדה למבקש, פרקליט המדינה ג. בך למשיבה. 13.9.74).
בג"צ 16/74 - אליהו וייס נגד שר הפנים ואח'
*תביעה להקמת בית כנסת העותר היושב בישוב תוחלת הוא שומר מצוות וזקוק למקום תפילה ובית הכנסת שהיה במקום נהרס ועדין לא הוקם בית כנסת אחר. עתה משתמשים העותר וחבריו לצורכי תפילתם בבנין רעוע שלטענתם אינו ראוי למטרה זו. שרי הפנים והדתות הגיעו לידי מסקנה שאותו בנין רעוע ניתן לשיפוצים ולכשישופץ יכול הוא לשמש בית כנסת ואף הוקצבה הקצבה לשיפוץ הבנין. עתירת העותר נגד המשיבים נדחתה. נחה דעתו של ביהמ"ש כי כל הטענות שנטענו נגד הבנין הנוכחי הובאו לפני הרשויות המוסמכות ואם הן הגיעו למסקנה שאין בהן כדי לפסול את הבנין מלשמש כבית כנסת אין להתערב בשיקול דעתן.
(בפני השופטים: ח. כהן, קיסטר, י. כהן. עוה"ד נביאי ובכר לעותר, עוה"ד עדיאל וצ. דרזנר למשיבים. 3.9.74) .
=ב"ש 145/74 - פלוני נגד פלונית ואח'
*הארכת מועד בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור העלה המבקש נימוקים כי : ההחלטה נשוא
הבקשה ניתנה בתקופת הפגרה; ההחלטה ניתנה בנוכחות עורך הדין של המבקש אך המבקש לא ידע על מתן ההחלטה ושהה בחופשה; חילופי עורכי הדין; חשיבות הבעיה שעומדת לדיון. הבקשה להארכת המועד נדחתה. פגרת בתיהמ"ש איננה מהווה נימוק להשהיית פעולות משפטיות ומשניתנה ההחלטה של ביהמ"ש במעמד בא כוח המבקש החל מירוץ הזמן. העדרו של המבקש לרגל חופשה אינה מהווה טעם כלשהו באשר חובה על עורך הדין ועל לקוחו לשמור על המגע ביניהם כשעומד ותלוי הליך בפני ביהמ"ש. גם חילופי עורכי הדין אינו נימוק לענין הארכת מועד. בהעדר טעם כלשהו לא תועיל למבקש חשיבות הבעיה הקיימת לדעתו בהליך זה.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד מ. קורינלדי למבקש, עו"ד ד. נווה למשיבים. 11.9.74).
ב"ש 56/74 - רמי בן צבי נגד מוצרי תכן בע"מ ואח'
*הארכת מועד צודק המבקש כי המועד להגשת ערעור מתחיל מהיום שקיבל את פסק הדין ולא מיום הקראת פסק הדין אף אם הוזמן והודיע לביהמ"ש שלא יתייצב וכי הוא מבקש להקריא את פסק הדין בהעדרו. ברם, גם מיום שנמסר לו פסק הדין ע"י לשכת ההוצאה לפועל עברו שלושים יום ולא הוגש הערעור ועתה מבקש המבקש הארכת המועד. הבקשה נדחתה. העובדה שפסק הדין משתרע על חמישים עמודים וכתוב בכתב יד קשה לקריאה אינה מצדיקה הארכת מועד. שלושים יום הקצובים להגשת ערעור מספיקים גם כאשר פסק הדין לא קל לקריאה.
(בפני: הרשם ברטוב. עו"ד ש. האוזנר למבקש, עו"ד נ. מזור למשיב. 4.9.74).
ב"ש 134+140/74 - יצחק אשכנזי ואח' נגד מדינת ישראל
*שחרור בערובה העורר אשכנזי מואשם ביבוא סמים מחוץ לארץ והעורר שרוני שהוא גיסו מואשם באחזקת הסם. ביהמ"ש ציווה על מעצר השניים עד לבירור דינם וביהמ"ש העליון החליט לאשר את מעצרו של אשכנזי שהודה באשמה ואשר יש נגדו הוכחות לכאורה שהוא סותר סמים בחוץ לארץ. לעומת זאת הורה ביהמ"ש לשחרר את העורר שרוני בערובה.
(בפני: השופט עציוני. 30.8.74).
ב.ר.ע. 150/74 - ישראל א. אופרמן נגד פולדי גולדמן
*עיכוב כספים בידי הוצל"פ כאשר פס"ד בוטל בתביעה בסדר דין מקוצר ניתן פסק דין נגד המבקש ומשהוצא פסק הדין לפועל שילם המבקש את הסכום הפסוק שנשאר מופקד במשרד ההוצאה לפועל. בינתיים בוטל פסק הדין בערעור וניתנה למבקש רשות להתגונן. ראש ההוצאה לפועל החליט שלא לשחרר למבקש את סכום הפקדון אלא להשאירו עד שהסכסוך בין הצדדים יוכרע סופית. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. לראש ההוצאה לפועל מוקנה שיקול דעת אם להחזיר את סכום הפקדון או להשאיר את המצב כמות שהוא ובעניננו כאשר פסק הדין בוטל רק כדי שהנתבע יוכל להתגונן, אין פגם בשקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל שהחליט לא להחזיר את הכסף למבקש.
(בפני: השופט ח. כהן. המבקש לעצמו, עו"ד מ. בן- דרור למשיב. 10.9.74).
ב.ר.ע. 128/74 - רנה חגג נגד יוסף איוב ואח'
*צו בינים בתביעה לבצוע בעין של הסכם מכר במקרקעין שאחד המשיבים התחייב בשם המבקש למכור למשיבים, ניתן לבקשת המשיב צו מניעה האוסר על המבקש בנייה בשטח עד שתתבררנה זכויות הצדדים. הבקשה לרשות ערעור על צו זה נדחתה. בהליכי ביניים לא יקבע ביהמ"ש שלערעור אם החוזה מחייב או איננו מחייב. די בהתרשמות לכאורית של השופט שהתובענה לבצוע בעין איננה מעשה קינטור גרידא כדי לתת צו זמני השומר על המצב הקיים.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד מ. מזובר למבקש, עו"ד גב' מ. שקד למשיבים. 11.9.74).
ע.א. 293/74 - לינה לוי נגד הועדה המקומית לתכנון נתניה.
*פיצויים בשינוי יעוד מקרקעין
עפ"י חוק התכנון והבניה שונה ייעוד קרקע של המערערת מאיזור בניה למגורים לשטח ציבורי פתוח. ביהמ"ש המחוזי קבע את שיעור הפיצוי עפ"י הערכת שמאי מטעם המשיבה וערעורה של המערערת בדרישתה לאמץ הערכת שמאי שלה נדחה. ביהמ"ש המחוזי הלך בעקבות ההלכה כי כשבאים להעריך את התשלום שיש לשלם לבעל המקרקעין אין לקחת בחשבון שלפני שינוי הייעוד הוקפאה הבניה במקום ע"י העיריה, אך יחד עם זאת קיבל את חישובי המעריך מטעם המשיבה לצורך קביעת ערך החלקה. ביהמ"ש יכול היה לקבל את דעתו של מעריך זה ובכגון דא לא יתערב ביהמ"ש העליון. מה שהמערערת טוענת למעשה הוא שהשמאי מטעם המשיבה לא לקח בחשבון את הפוטנציאל הגלום בחלקה תוך השוואת חלקה זו לחלקה שמצידו השני של הרחוב שלפי התכנית החדשה העלו שם בהרבה את אחוזי הבניה בעוד שלפני כן היה אחוז הבניה בשני צידי הרחוב נמוך. כיון שאיסור הבניה והפיכת המקום לשטח ציבורי נבעו מכך שיציבות הקרקע מוטלת בספק והבניה שם מסוכנת אין לראות איזה פוטנציאל גלום בקרקע כגון זו. לענין התחשבות בירידת ערך הכסף מיום ההקפאה של הקרקע ועד מתן תוקף לתכנון שהפך את המקום לשטח ציבורי פתוח - הרי בהתאם לפסיקה אין להביא בחשבון את ירידת ערך הכסף שחלה מזמן ההפקעה ועד לתאריך מתן פסה"ד. אשר לתשלום ריבית - חוק התכנון אינו קובע כל הוראה לענין תשלום רבית ועל כן חלות הוראות חוק פסיקת רבית אשר לפיהן נפסקת הרבית רק מיום הגשת התביעה.
(בפני השופטים: מני, עציוני, י. כהן. החלטה - השופט עציוני. עו"ד יחיאל למערערת. 5.9.74).
בתוכן
* ע.א. 115/73 - ............................................2 ─ * מזונות לאשה שהוכרזה "כעין מורדת".
─* ע.א. 645/72 - ..................2 ─ * אחריות בתאונת עבודה.
─* ע.א. 277/73 - .......................3 ─ * משכנתא שביושר.
─* ע.א. 135/74 - ...............................4 ─ * ביטול צו קיום צוואה.
─* ע.פ. 312+333/73+307 - חומרת העונש (חברות בארגון עוין).....................5 ─* ע.פ. 439/73 - הרשעה בכוונה לפגוע ברבונות המדינה...........................5 ─* ע.פ. 439/73 - הרשעה בעבירות הנוגעות לבטחון המדינה.........................5─* ע.פ. 439/73 - הרשעה בעבירות הנוגעות לבטחון המדינה.........................5 ─* ע.פ. 340/73 - הרשעה בעבירות נגד בטחון המדינה שבוצעו בחו"ל.................6─* ב"ש 146/74 - מעמד דתי מיוחד כנימוק לשחרור בערובה.........................6 ─* בג"צ 16/74 - תביעה להקמת בית כנסת........................................6 ─* ב"ש 145/74 - הארכת מועד..................................................6─* ב"ש 56/74 - הארכת מועד..................................................7 ─* ב"ש 134+140/74 - שחרור בערובה.............................................7─* ב.ר.ע. 150/74 - עיכוב כספים בידי הוצל"פ כאשר פס"ד בוטל....................7 ─* ב.ר.ע. 128/74 - צו בינים בתביעה לבצוע בעין של הסכם מכר....................7 ─* ע.א. 293/74 - פיצויים בשינוי יעוד מקרקעין.................................8─
─