ע.פ. 300/74 - מדינת ישראל נגד יהודה ארזי
*ההבחנה בין סעיף 143 לפח"פ לבין סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בירושלים (השופטים: גולן, הלוי, הדיה) בע.פ. 156/72 - הערעורנדחה ברוב דעות).
. העובדות:
המפקח לפי חוק המקרקעין נתן לפי תביעת דיירים בבית משותף צו מניעה נגד המשיב ואילו המשיב הפר את הצו. הוא הואשם בבימ"ש השלום בעבירה לפי סעיף 143 לפח"פ הנוגע להמריית צו שניתן כהלכה ע"י סמכות שיפוטית, בימ"ש השלום וכן ביהמ"ש המחוזי בערעור זיכו את המשיב באשר אין סעיף 143 חל על מקרה שניתן לדון אותו עפ"י סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש. על כך הערעור.
החלטה- השופט מני (דעת מיעוט):
א. סעיף 143 לפח"פ וסעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש תכליתם ומטרתם שונה ואין לערבב ביניהם. סעיף 143 בא להעניש אדם על שלא ציית לצו שניתן עפ"י החוק שכן המרייה כזו מהווה עבירה פלילית ואילו מטרתו של סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש אינה להעניש אלא לכוף אדם לציית לצו שניתן. כל אחד מהסעיפים הנ"ל יש לו ישות משלו ואין האחד דוחק רגלו של השני.
מ"מ הנשיא זוסמן והשופט ויתקון:
בשני פסקי דין נפרדים סוקרים מ"מ הנשיא והשופט ויתקון את הפסיקה הנוגעת להחלת הסעיפים הנ"ל ומטרתם ומגיעים למסקנה כי מכיון שבעניננו יש בידי המשיב להשיב את המצב לקדמותו וניתן לאכוף עליו ציות לצו עפ"י סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש, לא היה מקום להאשים את המשיב עפ"י סעיף 143 לפח"פ. נדונה גם העובדה שהמשיב צפוי לעונש אחר לפי חוק התכנון והבניה וסעיף 143 מדבר על עבירה שאין העובר אותה צפוי לעונש אחר.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן,ויתקון,מני עו"ד יאראק למערערת, עו"ד דניאלי למשיב. 18.2.75).
ע.א. 577/74 - בנק א"י בריטניה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
*העילות לבקשת פירוק חברה ע"י היועהמ"ש.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט לובנברג) בת.א. 1902/74 - הערעור נדחה).
העובדות:
עפ"י בקשת היועהמ"ש לממשלה החליט ביהמ"ש המחוזי בת"א לפרק את הבנק המערער ומי שהיה מנהל הבנק יהושע בן ציון הגיש ערעור על החלטת הפירוק. השאלות המהותיות העומדות על הפרק הן אם הבנק היה במצב של אי יכולת לפרוע את התחייבויותיו במובן סעיף 149 (ג) לפקודת החברות והאם מוסמך היועהמ"ש לממשלה להגיש בקשה לפירוק חברה על סמך עילה כזו לפי סעיף 151 (2) (ה) לפקודת החברות, היינו שמן הצדק והיושר לפרק את החברה. כן התעוררה שאלה אם היו כאן סיבות אחרות לפירוקו של הבנק המערער מטעמי צדק ויושר.
החלטה - השופט ברנזון:
א. עפ"י הנתונים העובדתיים היה הבנק במצב של אי יכולת לפרוע את התחייבויותיו. גם אם נכונה טענת המערער שנכסי הבנק עלו על חובותיו והתחייבויותיו ואילו ניתן לו זמן
יכול היה להתגבר על המצוקה הכספית הזמנית שנקלע אליה, הרי אין זה המבחן למקרה שלנו. המבחן הוא אם הבנק היה מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו השוטפות ולענות לדורשיו ואת זאת לא יכול היה אפילו עולים נכסיו על התחייבויותיו. בנק שאין לו אמצעים נזילים מספיקים משלו ואינו מסוגל לגייסם בשעת הצורך פשיטה שהוא במצב של פשיטת רגל ומותר לצוות על פירוקו.
ב. אין פסול בכך שביהמ"ש המחוזי ביקש מיוזמתו במהלך הדיון לראות כתב האישום שהוגש נגד בן ציון ורשאי היה לעיין בו ולסמוך עליו בהחלטתו לפירוק. עובדה האשמתו של בן ציון היתה ידועה לכל ובבקשה לפירוק הבנק צויינה במפורש העובדה שמתנהלת חקירה פלילית במעשים הקשורים לבנק. זאת ועוד, מדובר בבקשה המושתתת על צדק ויושר ואלה מחייבים שכל החומר הנוגע לענין יהיו בפני ביהמ"ש.
ג. אי יכולת לפרוע חובות יכול לשמש בסיס לבקשת פירוק ע"י היועהמ"ש לממשלה אעפ"י שעילה זו אינה נזכרת במפורש בסעיף 151 (2) לפקודת החברות הנוגע לסמכות היועהמ"ש לבקש פירוק חברה. מאז ומתמיד ניתן היה לצוות על פירוקה של חברה מטעמי צדק ויושר כאשר היה ברור שהנכסים אינם מספיקים למלא אחר ההתחייבויות, המונח "מן הצדק ומן היושר" יש לו משמעות רחבה מאד וכמעט אין לו גבולות ומגבלות והכל תלוי במכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה.
(בפני השופטים: ברנזון,ויתקון,קיסטר. עו"ד א. מירון למערער, עו"ד פלפל, גולדנברג ובלזנשטיין למשיבים. 19.2.75).
ע.א. 349/74 - ברנקס...חברה לבטוח בע"מ נגד עזבון המנוח עבד מחמוד
*רשות להתגונן בתביעה עפ"י פוליסת בטוח.
(ערעור על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט וולך) בת.א. 428/74 - הערעור נדחה ברוב דעות).
העובדות:
המנוח עבדול רחמן ביטח טנדר להסעת תשעה נוסעים ובנהגו בטנדר בהיות בו תשעה נוסעים אירעה לו תאונה ונהרג. העזבון הגיש תביעות שונות ובכללן תביעה על סכום של 30 אלף ל"י שבו היה בו המנוח מבוטח במקרה של מוות בתאונה. ביהמ"ש המחוזי דחו את בקשת המערערת לרשות להתגונן כנגד התביעה עפ"י הפוליסה ועל כך הערעור.
החלטה - השופט י. כהן (דעת מיעוט):
א. כאשר מבקשים רשות להתגונן די בכך שמעלים טענות שאם הן תתקבלנה יש סיכוי לנתבע לזכות במשפט ,אך בעת הדיון בבקשה לרשות להתגונן עדיין אין לבדוק אם נכונות טענות הנתבע אם לאו. בעניננו קיים תנאי בפוליסה כי המכונית תהיה מורשית כחוק ועפ"י החוק מותר היה להסיע במכונית שבעה אנשים ולא תשעה אנשים וזו טענה העשויה להתקבל. כמו כן צריך היה המנוח לגלות לחברה כי המכונית מורשית להסיע שבעה נוסעים בלבד ולא תשעה. אמנם המנוח לא כיזב ולא טען שהוא מורשה להסיע תשעה אנשים אך שאלת חובת האמון בין מבוטח למבטח אם אמנם צריך היה המנוח לגלות עובדה זו ואם לא, טעונה בירור עובדתי ומשפטי מקיף וגם טענת הגנה זו מצדיקה מתן רשות להתגונן.
השופט ח. כהן (דעת הרוב):
א. חברת הביטוח ידעה שמדובר במכונית שאיננה אוטובוס ולפי תקנות התעבורה אין להסיע במכונית כזו יותר משבעה אנשים. אף על פי כן בחרה לקבל את הצעת הביטוח ולבטח את המנוח. על כן אין היא יכולה לטעון נגד המנוח בגין הסעת תשעה איש.
ב. אגב אורחה יש לאמר כי פוליסת ביטוח אינה נפגמת כתוצאה מאי חוקיות הנובעת מעבירה על פקודת תעבורה או על תקנות שהותקנו על פיה.
ג. חובת הגילוי שמבוטח חב לחברת הביטוח איננה אלא החובה הכללית שלא לשקר אלא לנהוג בתום לב. על כל פנים אין שום חובה יכולה להיות על המבוטח לגלות לחברת ביטוח את אשר כתוב בתקנות התעבורה. משגילה המנוח שהוא מסיע במכוניתו תשעה נוסעים גילה גם מכללא שהוא משתמש במכונית בניגוד לתקנות.
ד. התניה בפוליסה שהמכונית צריכה להיות מורשית כחוק יש לפרשה לטובת המבוטח היינו שהמכונית תהיה מורשית לנהיגה ולאו דוקא ביחס למספר הנוסעים. אך גם אם הכונה היא שהמכונית תהיה מורשית כחוק לצורך הסעת תשעה נוסעים, אין תניה זו יכולה לעמוד לחברת הביטוח שכן צויין במפורש בפוליסה שהביטוח הוא לתשעה נוסעים ועדיפים הפרטים שהוספו לפוליסה על אלה המודפסים בה.
ה. לטענת המערערת כי יש לקרוא לתוך הפוליסה תנאי מכללא כי המכוניות צריכה להיות עם רשיון בר תוקף לאותו שימוש כפי שהמבוטח רוצה להשתמש בה - אין מרחיבים את זכויותיה של חברת הביטוח וחבויותיו של המבוטח ע"י קריאת תנאים מכללא לתוך הפוליסה.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ד. שפט למערערת, עו"ד .ט. קרינסקי למשיב. 19.2.75).
ע.פ. 538/74 - יעקב אוחיון נגד מדינת ישראל.
*חומרת העונש (חבלה חמורה) המערער נשוי למתלוננת שנישאה לו בגיל צעיר וילדה לו ארבעה ילדים. היחסים בין בני הזוג נתערערו והאשה עזבה את הבית ובין הצדדים התנהל משפט גירושין. באחד הימים ביקש המערער מאשתו להתלוות לביתו מחמת מחלת אחד הילדים והזוג חזר לביתו ונישאר ללון בדירה. בשעה 4 לפנות בוקר התנפל הבעל על האשה ועקר את עיניה וכיום היא עוורת בשתי עיניה והיא בת 24. תחילה הואשם המערער בעבירה לפי סעיף 235 לפח"פ אך לאור תיקון כתב התביעה הודה המערער באשמה לפי כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה על פי סעיף 238 לפח"פ וביהמ"ש הטיל עליו עונש מאסר של 5 שנים. הערעור נדחה. העובדה שהמדינה הסכימה להחלפת סעיף האישום אינה אומרת שהסכימה לוותר על עונש חמור, ויתירה מזו, נציג המדינה דרש במפורש להטיל על הנאשם מאסר מקסימלי לפי סעיף 238 שהוא 7 שנות מאסר. לטענה בני הזוג התפייסו - גם אם סולחה שנעשתה בין בני הזוג יכולה לשמש עילה להמתקת הדין של מעשה אכזרי כזה הרי ביהמ"ש ידע שנעשתה סולחה ואעפ"כ קבע את העונש שקבע.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. עו"ד קאזיס למערער, עו"ד גב' גורני למשיבה. 4.2.75).
ע.פ. 350/74 - פנחס חשש נגד מדינת ישראל
*הרשעה ברצח זו פרשת רצח של אדם אשר בחייו עשה את חיי הרוצח לגיהנום עלי אדמות ויום אחד כאשר הרוצח לא יכול היה כבר לעמוד בסבלו ובסבלותיה של אשתו ופחדיו מפני תעלוליו של הנרצח נכנס המערער למסעדה כאשר הקרבן ישב בה, שפך קפה בפניו וניצל את ההלם כדי לדקור אותו בסכין דקירות מות. הערעור על ההרשעה נדחה. המערער לא
כפר בעצם המעשה אך טען שעשה מה שעשה בחוסר רציה על פי דחף לאו בר כיבוש או שלא בדם קר אלא בחוסר החלטה ולאחר קנטור. כל הטענות נדחו, עפ"י חומר הראיות שבא לפני ביהמ"ש לא היה מנוס מן המסקנה שאפילו אם היה דחף הרי הוא לא נולד מכל מחלה שבנפשו של המערער וכן קדמה למעשהו ההחלטה וההכנה הדרושות כחוק, כל קנטור שקדם במשך השנים למעשה של המערער לא היה קנטור מידי שיש בו כדי להפוך רצח להריגה, גזירת המחוקק היא שמי שגרם בכוונה תחילה למותו של אדם אחת דינו מאסר עולם ויהיו אשר יהיו הנסיבות והמניעים למעשה. גזירה זו גורמת במקרים רבים לאי צדק ולכך נוצרה רשות החנינה. אלמלא גזירת המחוקק לא היה ביהמ"ש מטיל על מערער זה מאסר עולם.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, עציוני. החלטה - השופט ח. כהן, עו"ד קאזיס למערער, עו"ד גב' גורני למשיבה. 4.1.75).
ע.פ. 439/74 - שמעון צפר ושמעון בושארי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (תקיפה וחבלה חמורה) המערערים הורשעו בגרימה חבלה חמורה ונדונו הראשון לשנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר על תנאי והשני לשלוש וחצי שנים מאסר בפועל ושלוש וחצי שנים על תנאי. הערעור על ההרשעה נדחה וערעורו של המערער הראשון על חומרת העונש נתקבל. השניים השתתפו עם קבוצה גדולה של אנשים שבאו לבית משפחת קביליו בפתח תקוה ותקפו את בני המשפחה במוטות, בסכינים ובאגרופים. צפר טען כי הוא לא היה בין חברי הקבוצה שבאו לתקוף. טענה זו לא נתקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי ואין להתערב בכך. לענין ההודעה שמסר המערער במשטרה נטען שהוצאה ממנו שלא כדין שכן הובטח לו שמצבו יהיה יותר טוב אם יודה. אכן לא צריך היה להשתמש בכמה ביטויים שהשתמשו בהם, אך הדברים שנאמרו למערער יכלו להתפרש כתואמים את המציאות הידועה שהאדם הבא לביהמ"ש ומודה מקילים בעונשו. אך העיקר הוא שההודעה שנמסרה אין בה הודאה בדבר השתתפותו הממשית של המערער במעשה העבירה. על כן אף אם נאמרו דברים שלא צריכים היו להאמר לא הושפע מהם כדי להודות. גם הטענות נגד מסדר הזיהוי שנערך אין בהם ממש, אך בנוסף לכך ביהמ"ש לא סמך על תוצאות המסדר כדי להרשיע את המערער, בענין העונש יש להקל במקצת בעונשו של המערער הראשון ולהעמיד את עונש המאסר על שנתיים בלבד וכן יועמד מערער זה למבחן לאחר שחרורו. אשר למערער השני אין לשנות את מידת העונש.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד בכר למערער הראשון, עו"ד אלוני למערער השני, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 3.2.75).
ע.פ. 406/74 - יהודה והב נגד מדינת ישראל.
*בקשה לפסוק הוצאות הגנה לנאשם שזוכה המערער נעצר ביום 3.9.73 וביחד עם מספר אנשים אחרים הואשם בעבירה של נסיון לרצח. המשפט נגמר בזה שהנאשמים הורשעו בעבירה של גרימת חבלה חמורה והמערער זוכה על סמך הטענה שאין להשיב על האשמה. הוא היה עצור 11 חודש ומשניתן פס"ד של זיכוי ביקש את ביהמ"ש לפסוק לו הוצאות הגנה לפי סעיף 43 לחוק לתיקון דיני עונשין (דרכי ענישה). ביהמ"ש דחה את הבקשה מן הטעם שהיה חומר ראיות המערב לכאורה גם את הנאשם הזה בפרשה ובסיס לחשד סביר נגדו, על החלטה זו הוגש הערעור. התביעה טענה שעל החלטה כזו אין זכות ערעור, וביהמ"ש העליון ציין כי התוצאה הנובעת מהעדר קיום זכות ערעור על החלטה כזו נראית בהחלט בלתי רצויה, אך אין צורך לדון בה בענין הנדון מאחר שלגופו של ענין דינו של הערעור להדחות. לא כל אדם הזוכה לצאת זכאי ממשפט פלילי מחוסר הוכחות זכאי להוצאות הגנה ופיצוי
על מעצרו. הדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש המנהל את המשפט ורק אם הוא נוכח לדעת שלא היה יסוד לאשמה היינו שלא היו בידי התביעה ראיות ולו לכאורה, המעלות חשד סביר נגד הנאשם לביסוס כתב האישום. לא כזה הוא המקרה שלפנינו. כאן נמסרו במשטרה הודעות של נאשמים אחרים שסיבכו את המערער בפרשה ורק בביהמ"ש סירבו להעיד. לנוכח החומר שהיה בידי המשטרה צדק ביהמ"ש המחוזי בהחלטתו.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד בכר למערער, עו"ד גב' ביניש למשיבה. 12.2.75).
ע.פ. 404/74 - אליהו פרץ נגד היועהמ"ש לממשלה
*הרשעה בתקיפה המערער הואשם בכך שנכנס בשעת לילה מאוחרת לדירת המתלוננת, היכה אותה בכל חלקי גופה ובעל אותה בניגוד לרצונה. ביהמ"ש זיכה את המערער מעבירת אינוס מחוסר סיוע לעדותה של המתלוננת אך הרשיע אותו בגרימת חבלה ודן את המערער ל-18 חודשי מאסר וכן העמידו למבחן שנה אחת לאחר שחרורו מהכלא. הערעור נדחה בעיקרו. לענין ההרשעה - זיהתה המתלוננת את המערער שהוא גר באותו איזור שהיא גרה ואין יסוד לפסול זיהוי זה. אשר לעונש - לא היתה סמכות לביהמ"ש לצרף מבחן לעונש שהוא כולו מאסר בפועל. מאחר שאכן רצוי כי המערער ייעזר בשיקומו ע"י שירות המבחן לאחר שחרורו מהכלא וכדי לאפשר זאת הן מבחינה ענינית והן מבחינה משפטית ישונה העונש באופן שיהיו 6 חודשים מאסר על תנאי מתוך עונש המאסר.
(בפני השופטים: ברנזון, מני, עציוני. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד שריג למערער, עו"ד גב' ביניש למשיב. 28.1.75).
ע.פ. 224/74 - שאול בן יואש נגד מדינת ישראל
*נסיון להשפיע על מהלך חקירה המערער היה קצין משטרה וראש מחלקת חקירות במשטרת פתח תקוה, חקר בענינה של קטינה שבוצעו לגביה עבירות מין ותוך כדי חקירה התלוננה הקטינה שהמערער ביצע בה מעשה מגונה ובעל אותה. כדי להפריך האשמה זו ניסה המערער להשפיע על אחד מאנשי המשטרה שיתן לו כיסוי לכל הזמנים שבהם המתלוננת התלוננה כי המערער ביצע בה את מעשיו. לבסוף הועמד המערער לדין בעבירה על סעיף 124 א' (א) לפח"פ, של השפעה בקשר לחקירה, והוטל עליו עונש של 6 חודשים מאסר. הערעור על ההרשעה נדחה ועל חומרת העונש נתקבל. עבירה על סעיף 124 א' (א) מבוצעת לא רק אחרי שנפתחה חקירה על פי דין אלא אם ההשפעה נעשתה גם בטרם נפתחה החקירה עפ"י דין, כאשר היה ברור שהחקירה עומדת להפתח. כמו כן יסוד העבירה הוא הנעת אדם למסור הודעת שקר, ואין נפקא מינה אם הודעה זו התייחסה לפרטי אשמה שיוחסה למערער או לענין אחר הקשור בחקירה שהתנהלה נגדו. אשר לעונש, די בכך אם שלושה חודשים מתוך ששה חודשים יהיו מאסר על תנאי ובמקום שלושה חודשי מאסר אלה יבוא קנס של 5,000 ל"י.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, קיסטר, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עוה"ד קנת ורפאל למערער, עו"ד גב' ברנשטיין למשיבה. 30.1.75).
ע.א. 643/73 - אלכסנדר קלמן ואח' נגד הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
*הארכת מועד לתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים בענינינו שוב התעוררה שאלת הארכת המועד להגשת תביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים כשהרשות המוסמכת וועדת העררים דחו את הבקשה להארכת המועד והערעור על כך נתקבל. ביהמ"ש העליון עמד על הגישה המקילה שנוקטים היום בתי המשפט ואף
הרשות המוסמכת בענין זה והגיע למסקנה כי גם בענינינו חל האיחור בגלל טעות בעובדות היוצרות זכאות עפ"י החוק בגרמניה וממילא יש לראות בטעות זו סיבה להארכת המועד.
(בפני השופטים: ברנזון, קיסטר, עציוני. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד א. זיינפלד למערערים, 10.2.75 ) .
=ע.א. 437/74 - דב אלדד ואח' נגד יוסף שטיין ואח'.
[פ"ד כט (1) 795]*ועדת בורר וחקירתו המערערים והמשיבה השניה ניהלו בוררות בפני המשיב הראשון ובמהלך הבוררות ביקשו המערערים להעביר את הבורר מתפקידו ולבטל החלטה שנתן הבורר. בדיון הודיעה המשיבה כי הבורר כבר נתן את פסקו והגישה העתק לביהמ"ש הנושא תאריך מסוים. התעוררו דין ודברים מהו התאריך האמיתי שבו נחתם הפסק ע"י הבורר ואז העלה השופט על דוכן העדים את הבורר שהיה נוכח בביהמ"ש שיעיד מהו התאריך האמיתי של הפסק. הבורר נתן תשובות לשאלות בתי המשפט אך הצדדים לא חקרו את הבורר, המערערים טוענים כי השופט לא נתן לבא כוחם לחקור את הבורר. הענין הוחזר לשופט שישלים את הפרוטוקול אם אכן לא נתן לחקור את הבורר, השופט ציין כי לא זכור לו בכלל שהודיע לצדדים שלא ירשה חקירה נגדית, ולדעתו אכן אין מקום לחקירה נגדית של בורר. ביהמ"ש העליון ציין כי אין זה כך, באשר אם יש הכרח להעיד את הבורר, כגון בדבר שהוא בידיעתו הבלעדית, וביהמ"ש עפ"י שיקול דעתו סבור שניתן להעיד את הבורר, יש לצדדים זכות לחקור את הבורר. ברם בעל דין הרוצה לחקור את הבורר חייב להביע את רצונו בזמן הנכון וכאן לא ביקש ב"כ המערערים מביהמ"ש שיאפשר לו חקירה נגדית. טוען ב"כ המערערים שלא הספיק לבקש זאת באשר השופט העיר שאין מקום לחקירה נגדית, אך בזה לא יצא ידי חובתו וצריך היה להעמיד את ביהמ"ש על זכות החקירה ושאינו מוכן לותר עליה, ומשלא עשה כן תם ונשלם ענין החקירה הנגדית של הבורר. ביהמ"ש העליון ציין כי בדרך כלל אין לנהוג בבורר כאילו היה צד בדיון בקשר למעשיו ולהחלטותיו ורק במקרים חריגים יתיר ביהמ"ש להזמינו כעד.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, עציוני. החלטה - השופט ברנזון, עו"ד ד. צימרמן למערערים, עו"ד מאנדל למשיבה. 10.2.75).
בג"צ 49/75 - שמחה ניר, עו"ד נגד ועדת הבחירות של לשכת עורכי-הדין
*בחירות ללשכת עוה"ד העותר התרעם על כך שלפי הכללים בדבר בחירות למוסדות לשכת עורכי-הדין טעונות רשימות המועמדים תמיכה של מספר בוחרים החותמים בתמיכה להגשת הרשימה. עתירתו נדחתה, הצורך במספר תומכים ברשימה אינו פוגע בדמוקרטיה של הבחירות והוא מקובל בשיטות רבות של בחירות דמוקרטיות.
(בפני השופטים: לנדוי, ברנזון, י. כהן. 11.2.75).
בג"צ 20/75 - סביצקי טוביה ואח' נגד מינהל מקרקעי ישראל
*תשלום דמי הסכמה עתירת העותרים נגד המשיב בענין תשלום דמי הסכמה נדחתה. ראשית, דרישת דמי הסכמה מבוססת על מדיניות המינהל הנקבעת עפ"י חוק מינהל מקרקעי ישראל ; ושנית, הסמכות בענין תשלום דמי הסכמה הינה בידי בימ"ש רגיל בהתאם לחוק השכירות והשאילה. (בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד ג. קטני לעותרים. 10.2.75 ).
בג"צ 58/75 - יצחק צמח נגד המועצה המקומית קרית ים ואח'
*מכרז לקבלת עבודה העותר השתתף במכרז להנחת קו מים בתחום השיפוט של המשיבה ולא זכה במכרז מאחר שלא עמד באחד מתנאיו שדרש כי המציעים יהיו רשומים אצל רשם הקבלנים בסכום כפול מערך העבודה ואילו העותר היה רשום בסכום שהוא אף פחות מערך העבודה. עתירתו נדחתה. אמנם גם המשיבה השלישית שזכתה במכרז לא מילאה אחרי התנאי הזה אולם אצל המשיבה השלישית ההפרש היה קטן שכן הסכום שהוצע על ידה היה 600 אלף ל"י והיא רשומה בסכום של מליון ל"י. על כל פנים לאחר שהעותר מודה שהוא עצמו לא מילא אחרי תנאי המכרז ואינו זכאי לקבל את העבודה ספק אם יש לו זכות עמידה בבג"צ.
(בפני השופטים: ברנזון, ויתקון, קיסטר. החלטה - השופט ברנזון. עוה"ד קדמי וארבל לעותר. 10.2.75 ) .
=המ' 9/75 - יוסף ברמן נגד נחמה גוטמן ואח'
*תביעה להשבת כסף ששולם לעיריה עבור הנתבע המבקש מכר למשיבים חלקת קרקע וכשבאו לרשום את העברה ע" המשיבים לא יכלו לבצעה באשר המבקש היה חייב כסף עבור סלילת כביש ולא קיבל תעודת העברה מהעיריה. המשיבים שילמו את הכסף לעיריה ותבעו את השבתו מהמבקש. ביהמ"ש חייב אותו לשלם וביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורו והבקשה לרשות לערעור נוסף נדחתה. טענת המבקש שהעיריה לא היתה רשאית לתבוע סכום זה מאחר והוא לא היה חייב לעיריה את הכסף ועל כן אין הוא חייב להשיבו למשיבים נדחתה. מן הדין היה לצרף את העיריה בצד שלישי לתביעה אך כאשר המבקש לא עשה כן נותרה בפניו הדרך לתבוע כעת מהעיריה את הכסף שהמשיבים שילמו לעיריה ואשר המבקש התחייב לשלמו למשיבים. על כן אין מקום להרשות ערעור נוסף.
(בפני: השופט ח. כהן, עו"ד ג. גורביץ למבקש, עו"ד כרמי למשיבים. 11.2.75).
המ' 693/74 - שבתאי קרידי נגד ווסטצ'יסטר פייר חברה לביטוח
*תביעה ישירה נגד המבטח של מזיק רכבו של המבקש נפגע בתאונת דרכים ע"י מבוטח של המשיבה והגיש תביעה נגד המזיק ונגד חברת הביטוח של המזיק. עפ"י בקשתה נמחקה המשיבה מכתב התביעה והבקשה לרשות ערעור על כך נדחתה. לפי פקודת רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) יכול הניזק לתבוע במישרין את המבוטח של המזיק רק כשמדובר בחבות טעונת ביטוח, היינו כאשר נגרם מותו או נחבל גופו של אדם שלישי, אך לא כאשר נגרם נזק למכוניתו של אדם שלישי. במקרה כזה אין לתבוע ישירות את המבטח גם אם הביטוח של המזיק הוא ביטוח מקיף.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד ג. משיח למבקש, עו"ד ד. ברקן למשיב. 11.2.75).
ב.ר.ע. 34/75 - ד~ר אברהם דוד ואח' נגד בניני סכוי...בע"מ ואח'
*ביטול צו מניעה שניתן בהליכי בינים אין סופיות בהליכי ביניים וצוים זמניים ניתנים לשינוי ולביטול בכל עת ככל שהשעה צריכה זאת, בין אם צו הביניים ניתן במעמד צד אחד ובין אם ניתן במעמד שני הצדדים. רשאי היה ביהמ"ש לבטל צו מניעה זמני נגד ניהול בית מלאכה בבנין נשוא הבקשה שכן בית המלאכה התנהל שם בינתיים לפני מתן צו המניעה וזאת בידיעת המבקשים וכל הטענות נגד חוקיות בית המלאכה שעת בירורן תבוא בשעת בירור המשפט, ומאזן הנוחות מחייב שלא לשנות לעת עתה את המצב הקיים. על כן אין מקום לרשות ערעור.
(בפני: השופט ח. כהן. 18.2.75).
ב.ר.ע. 31/75 - מנחם שרגאי נגד אחים בררא...בע"מ
*אגרות בימ"ש המבקש ביקש סעד הצהרתי בדבר תוקפם של מסמכים מסוימים וביהמ"ש המחוזי מצא כי למעשה הוא תובע סעד בדבר זכות בעלותו במקרקעין ובהתאם לכך קבע את האגרות. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. אין לאמר שהמרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי נמנית על הענינים שרואים את שווים כבלתי ניתן לביטוי בכסף.
(בפני: השופט ח. כהן. עו"ד מ. טורבוביץ למבקש, עו"ד ב. לנדה למשיבה. 17.2.75).
ע.פ. 427/74 - מדינת ישראל נגד שמואל טייר
*הפעלת מאסר על תנאי נגד המשיב היה תלוי ועומד מאסר על תנאי ל-15 חודש ולאחר שהורשע בעבירת פריצה נדון לששה חודשי מאסר חדשים והופעלו ששה חדשי מאסר על תנאי מתוך התקופה של 15 חדשים שהיתה תלויה ועומדת נגדו, ואילו ביחס לתשעת החדשים הנותרים הורה ביהמ"ש המחוזי כי המאסר על התנאי יוארך לשנתיים. הערעור על כך נתקבל. הסעיפים בחוק המדברים על החלת המאסר על תנאי אינם מאפשרים פיצול המאסר על תנאי באופן שרק מקצתו יופעל ומקצתו יוארך.
(בפני השופטים: לנדוי, קיסטר, י. כהן. עו"ד חשין למערערת, עו"ד רסלר למשיב. 13.2.75).
ע.פ. 426/74 - שרגא רגובסקי נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (קבלת רכוש גנוב) המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בשש עבירות של גניבה או קבלת רכוש גנוב בכך שהקים מנגנון למכירת מכוניות גנובות ע"י שינוי לוחיות הזיהוי ומספרי השלדה והמנוע. הוא נדון ל- 5 שנות מאסר, מזה שלוש שנים מאסר בפועל, והערעור על כך נדחה. למערער שתי הרשעות קודמות של קבלת רכוש גנוב וארגון המנגנון לביצוע העבירות החדשות נעשה סמוך לאחר הרשעתו הקודמת. אי לכך אין להקל בעונשו.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. עו"ד ב. אהרון למערער, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 13.2.75).
ע.פ. 15/75 - רן אדמונד נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעשיית מעשה מגונה המערער הואשם בבעילת קטינה ואחרי בירור משפטו זוכה מעבירת בעילה, הורשע במעשה מגונה ונדון ל- 8 חדשים מאסר בפועל ו- 10 חדשים מאסר על תנאי. ערעורו נדחה ברוב דעות מ"מ הנשיא זוסמן והשופט י. כהן נגד דעתו החולקת של השופט ח. כהן. דעת הרוב היתה כי היה סיוע מספיק לעבירה של עשיית מעשה מגונה בנוסף לעדותה של המתלוננת, השופט רשאי היה לחלק את עדות המתלוננת ולהאמין לאותם דברים שלגביהם נמצא סיוע ולא לסמוך על אותו חלק מדברי המתלוננת שביחס אליו לא היה סיוע. אשר לעונש אין הוא חמור מדי. השופט ח. כהן סבר כי לא היו ראיות מספיקות בפני ביהמ"ש כי המתלוננת היתה במצב שלא יכלה להתנגד למעשה ולא לכך שהמערער עשה מעשה מגונה ועל כן יש לזכות את המערער.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט י. כהן. עו"ד בן-סירא למערער, עו"ד גב' ברנשטיין למשיבה. 10.2.75).
ע.פ. 529/74 - מוחמד נעאמנה ויוסף נעאמנה נגד מדינת ישראל
*הרשעה בעבירת קשר והרשעה ברצח המערער הראשון הורשע ברצח ובנסיון לרצח בכך שזרק רימון יד לתוך חדר שבו ישנו קרבן הרצח ואשתו שהיא אחותו של המערער שנפצעה. הערעור על הרשעתו נדחה
והסברו כי לא ידע שהרימון שהוא זורק הוא רימון קטלני וכי חשב שזה רימון עשן לא נתקבל טענה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי כחסרת שחר והיה לו יסוד לכך הן בהודעת המערער למשטרה שהתכוון לקטול והן בהנחה שאדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשהו. אחיו של המערער הודה בביהמ"ש המחוזי בעבירה של קשירת קשר לעשות פשע היינו חטיפת אישה והורשע בעבירה זו וערעורו על כך נדחה. אמנם אחיו שאתו אמור היה לעבור את עבירת הקשר זוכה מאשמת הקשר לאחר שב"כ המדינה הודיע כי אינו עומד על הרשעתו באשמת קשר, אך זיכוי זה לא פגם בהרשעת המערער השני עפ"י הודאתו. לא היה באותו זיכוי שום מימצא עובדתי שעבירת הקשר לא נעברה ולא נוצרה איפוא שום סתירה בין הכרעות הדין לגבי כל אחד מהמערערים.
(בפני השופטים: לנדוי, ח. כהן, י. כהן. עו"ד טויסטר למערערים, עו"ד גב' סוכר למשיבה. 12.2.75 ) .
=ע.פ. 391/74 - יעקב כהן נגד מדינת ישראל
*הרשעה בשוד מזוין המערער הואשם בשוד מזוין ובנשיאת נשק שלא בהיתר והורשע בשתי העבירות ונדון ל-4 שנות מאסר. הערעור על כך נדחה. המערער נסע בלילה עם שני שותפיו לפשע במונית ובשלב מסוים איים על הנהג באקדח שהחזיק בידו. הנהג המשיך בנסיעה ולאחר מכן הוציאו מאת הנהג 130 ל"י והשלושה ברחו מן המונית. צדק ביהמ"ש המחוזי כי האיום באקדח היה סמוך למעשה הגניבה ובכך נעברה עבירת השוד. הזמן שעבר בין האיום לבין הגניבה לא הפסיק את הקשר ביניהם. לענין ההרשעה בנשיאת נשק - נתברר שמאקדח שהיה בידי המערער היה אקדח שפולט גזים מזיקים ולא אקדח רגיל. אכן לנשיאת נשק כזה צריך כוונה פלילית ואילו היתה נכונה טענת הסניגור כי המערער חשב שהוא מחזיק אקדח צעצועים לא ניתן היה להרשיעו בנשיאת נשק. אך היו ראיות מספיקות כי המערער ידע שהאקדח הינו כזה הפולט גזים מזיקים ולא אקדח צעצוע. אשר לעונש אין חמור מדי.
(בפני השופטים: מ"מ הנשיא זוסמן, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ח. כהן. עוה"ד וגמן ודגן למערער, עו"ד ברנשטיין למשיבה. 10.2.75).
ע.פ. 431/74 - עמרם בן דוד נגד מדינת ישראל
*חומרת העונש (קבלת שוחד) המערער שימש כסוהר בבית הכלא ותוך כדי מילוי תפקידו קיבל כסף מאסיר, קרוב משפחה, וקנה לו סיגריות, מבלי שעברו את הביקורת הרגילה ותמורת שרות זה קיבל סכום של 45 ל"י. המערער נדון לארבעה חודשי מאסר והערעור על כך נדחה. ביהמ"ש המחוזי כבר התחשב בנסיבותיו האישיות, שהוא מטופל באשה שהיא בהריון ושני ילדים, ומפרנס גם אמא חולה, וכן פוטר מעבודתו ללא פיצויי פיטורין לאחר שעבד שנתיים. הצורך לשמור על טוהר מידות בשירות הציבורי עולה על כל שיקול אחר ולקיחת שוחד ע"י עובד הציבור לא זו בלבד שהיא משחיתה את המידות אלא היא חותרת תחת אשיות המדינה כמדינת חוק. על כן אין לסטות מן הדרך שבה הולכים בתי המשפט כי עובד ציבור העובר עבירת שוחד לא ימלט ממאסר בפועל.
(בפני השופטים: ברנזון, ח. כהן, י. כהן. החלטה - השופט ברנזון. עו"ד אסטרייכר למערער, עו"ד גב' מ. רוזנפלד למשיבה. 18.2.75).
בג"צ 117/73 - צלינה כרמלי נגד שר הפנים ואח'
*שינוי שם שמה של העותרת שונה, מגוזיק לכרמלי אך לאחר שנודע למשיבים כי העותרת הינה ידועה בציבור של אחד בשם כרמלי הנשוי לאשה אחרת הודיע משרד הפנים על ביטול
שינוי שמה של העותרת. לבקשתה הוצא צו על תנאי נגד המשיבים. ברם בינתיים עזבה העותרת את הארץ וביום הדיון הודיע ב"כ כי בימ"ש בארה"ב פסק גירושין בין כרמלי לבין אשתו בהעדר האשה וכי אותו כרמלי נישא בינתיים לעותרת. עובדות אלה לא הובאו בפני ביהמ"ש בדרך הדרושה עפ"י התקנות ,וביהמ"ש ביטל את עתירת העותרת בציינו כי העובדה שהעותרת לא דאגה להביא את כל העובדות בדרך המקובלת מצביעה על חוסר ענין בהמשך הדיון בעתירה לגופה.
(בפני השופטים: לנדוי, ויתקון, עציוני. עו"ד קלר לעותרת, עוה"ד חשין והלד למשיבים. 18.2.75 ) .
=ע.א. 648/74 - טירת גוש 6195 בע"מ נגד יום טוב לוי ואח'
*צו זמני המשיבים רכשו מן המערערת חנות ובין הצדדים נפתחו הליכים משפטיים כאשר המערערת טענה שהמשיבים הפרו את ההסכם ואילו המשיבים טענו כי המערערת חייבת למסור להם את החנות ותוך כדי ניהול ההליכים נתפנתה החנות מן הדייר שהחזיק בה ובצו זמני הורה ביהמ"ש המחוזי למסור את החזקה, למשיבים עד גמר המשפט. הערעור על כך נדחה. ביהמ"ש העליון העיר כי לנוכח טענות המערער אין זה כל כך בטוח כפי שסבר ביהמ"ש המחוזי שתביעת המשיבים מבוססת לכאורה והגנת המערערת קלושה, ואולם בהתחשב בנסיבות הענין ובכך שהחזקה כבר נמסרה למשיבים אין לבטל את הצו.
(בפני השופטים: ויתקון, מני, י. כהן. החלטה - השופט ויתקון, עו"ד ר. אנושי למערערת, עו"ד י. חרותי למשיבים. 20.2.75).
ב"ש 199/74 - לאה לוין נגד שבילי לבניה והשקעות בע"מ
*הארכת מועד ביום 10.7.74 ניתן פס"ד נגד המבקש ורק חמישה חדשים לאחר תום המועד להגשת ערעור הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור. בקשתה נדחתה. המבקשת טענה כי מצב בריאותה הרופף ומצבה הכלכלי הקשה מנעו ממנה לפעול תוך המועד ולהעזר בעו"ד. היא הגישה תעודה רפואית אך אין בה ראיה כי אכן נבצר ממנה לפעול להגשת הערעור או על כל פנים להגיש בקשה להארכת מועד תוך המועד הקבוע. המבקשת החמיצה מועד שנקבע בחיקוק וכאן דרוש "טעם מיוחד" להארכת המועד וכזה לא הוכח.
(בפני: הרשם ברטוב. המבקשת לעצמה, עו"ד מ. מנדלסון למשיבים. 19.2.75).
ב.ר.ע. 11/75 - פלוני נגד פלונית
*צו זמני ביהמ"ש המחוזי שבפניו מתנהלים דיונים בין בני הזוג אסר על הבעל בצו זמני מלהכנס לדירה אשר בה גרה האשה ואשר גם הבעל טוען לזכות החזקה בה. הבקשה לרשות ערעור נדחתה. מן החומר שבפני ביהמ"ש עולה כי הבעל ניסה במעשה אלימות לעשות דין לעצמו וליטול חזקה בדירה. זו סיבה מספקת לצוות עליו שימנע מלהכנס לדירה. כל טענותיו לזכות החזקה בדירה שעתן ומקומן בעת בירור המשפט ואם יזכה בדין ניתן יהיה לפצותו.
(בפני: השופט ח. כהן. 25.2.75).
המ' 130/75 - פלוני נגד פלוני
*סרובו של שופט לפסול עצמו הסעד שביקש המבקש למעשה היה ערעור על החלטת שופט ביהמ"ש המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון במשפט שבין המבקש לאשתו. הערעור נדחה. הלכה פסוקה היא שאין בימ"ש לערעורים מתערב בשקול דעתו של שופט שנתבקש לפסול את עצמו וסירב לעשות כן. אם אמנם פסול היה השופט מלדון בענין ואם הוא ידון ויפסוק בו יכולה פסלותו לשמש עילה לערעור על פסה"ד אך אין זה ענין לערעור ביניים.
(בפני: השופט ח. כהן. 20.2.75).
ד.נ. 44/74 - רחל לנדסמן נגד שופט שלום אילת ואח'
*סירוב בג"צ לדון בהצהרה ערטילאית לעניין מעצר
העותרת היתה במעצר ושוחררה בינתיים מן המעצר ובעתירתה הקודמת לבג"צ ביקשה כי ביהמ"ש יצהיר שאין לעצור חשוד המסרב להודות או למסור עדות כחשוד וכו' אך בג"צ דחה את עתירתה מן הטעם שכל התלונות שלה מתייחסות לעבר ובג"צ אינו נזקק לעתירות שמטרתן הצהרה ערטילאית בדבר זכויות אדם החשוד בעבירה. בקשתה לדיון נוסף נדחתה אף היא. העותרת איננה כעת במעצר ושאלת זכויות האזרח לענין מעצר אינה מתעוררת כרגע ועל כן אין מקום לדיון נוסף.
(בפני: השופט קיסטר. 24.2.75).
ת ו כ ן :
* ע.פ. 300/74 - .................................190 ─ * ההבחנה בין סעיף 143 לפח"פ לבין סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש.
─* ע.א. 577/74 - ....................190 ─ * העילות לבקשת פירוק חברה ע"י היועהמ"ש.
─* ע.א. 349/74 - ...........191 ─ * רשות להתגונן בתביעה עפ"י פוליסת בטוח.
─* ע.פ. 538/74 - חומרת העונש (חבלה חמורה)...................................192 ─* ע.פ. 350/74 - הרשעה ברצח.................................................192─* ע.פ. 439/74 - חומרת העונש (תקיפה וחבלה חמורה)............................193 ─* ע.פ. 406/74 - בקשה לפסוק הוצאות הגנה לנאשם שזוכה.........................193─* ע.פ. 404/74 - הרשעה בתקיפה...............................................194 ─* ע.פ. 224/74 - נסיון להשפיע על מהלך חקירה.................................194─* ע.א. 643/73 - הארכת מועד לתביעה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים................194 ─* ע.א. 437/74 - ועדת בורר וחקירתו..........................................194─* בג"צ 49/75 - בחירות ללשכת עוה"ד.........................................195 ─* בג"צ 20/75 - תשלום דמי הסכמה............................................195─* בג"צ 58/75 - מכרז לקבלת עבודה...........................................196 ─* המ' 9/75 - תביעה להשבת כסף ששולם לעיריה עבור הנתבע....................196 ─* המ' 693/74 - תביעה ישירה נגד המבטח של מזיק..............................196─* ב.ר.ע. 34/75 - ביטול צו מניעה שניתן בהליכי בינים.........................196─* ב.ר.ע. 31/75 - אגרות בימ"ש...............................................197 ─* ע.פ. 427/74 - הפעלת מאסר על תנאי.........................................197─* ע.פ. 426/74 - חומרת העונש (קבלת רכוש גנוב)...............................197─* ע.פ. 15/75 - הרשעה בעשיית מעשה מגונה....................................197─* ע.פ. 529/74 - הרשעה בעבירת קשר והרשעה ברצח...............................197─* ע.פ. 391/74 - הרשעה בשוד מזוין...........................................198 ─* ע.פ. 431/74 - חומרת העונש (קבלת שוחד)....................................198─* בג"צ 117/73 - שינוי שם...................................................198─* ע.א. 648/74 - צו זמני....................................................199 ─* ב"ש 199/74 - הארכת מועד.................................................199─* ב.ר.ע. 11/75 - צו זמני...................................................199─* המ' 130/75 - סרובו של שופט לפסול עצמו....................................199─* ד.נ. 44/74 - סירוב בג"צ לדון בהצהרה ערטילאית לעניין מעצר.................200─
─
─
─
─